לימוד מא כבר בתימנית
מארי אברהם נדב עם ילדי התת התימני בירושלים

מַא כֲבַּר הַדֵהּ אַלַּילַהּ מִן גֲּמִיע אַלֲּיַאלִי.
מה דְּבַר זאת הלילה (שונה) מכל הלילות.
כֲרֲגּוּ גְּדּוּדֲּנַא וַאֲבַּאיֲנַא, מִן מִצר בַּיתּ אַלעֲבּוּדִּיַּהּ.
(התשובה), יצאו זקינינו ואבותינו ממצרים בית העבדים.
מַא כַּאנוּ יִפעֲלוּ.
מה היו עושים.
כַּאנוּ יְכַלְּטוּ אַתִּבּן פִלִּבּן, וַאלִּבּן פִתִּבּן.
היו מְעָרְבִים התבן בלבֵנים, והלבֵנים בתבן.
לְמַן.
למי.
לְפַרעֹה אַלרָשָׁע אַלגָּמוּר, אַלֲּדִי רַאסֹהּ סַאע אַצִּמעוּר, וּפֻמֹּהּ סַאע מֲנַק אַתַּנוּר.
לפרעה הרשע הגמור, אשר ראשו כמו מפלצת, ופיו כמו עין התנור.
וֲאַורַדּ אַלַּהּ עֲלַ-אלמִצרְיוּן.
והביא ה' על המצרים,
אַלדַּם. וַאטֲּפַאדִּע. וַאלקַמל. וַאלקֻמַּל. וַאלוְחוּשׁ. וַאלפֲנַא. וַאלגֲּרַבּ. וַאלבֲּרַדּ. וַאלגֲּרַאדּ. וַאטֲּלַאם. וּמַותּ אַלאַבּכַּאר.
הדם, והצפרדעים, והכנים, והפרעושים, והערוב, והדבר, והשחין, והברד, והארבה, והחושך, ומכת הבכורות.
חִתַּא עֲגּוּז בֲּגּוּז, עֲלַיהַא אַלף לַענַהּ תְּגּוּז, כַּאן מְעַאהַא מַעבּוּדּ מִן עִגּנַהּ, פַוק אַתַּנּוּר מַרכּוּז.
ואפילו זקינה קמוטה, יחולו עליה אלף קללות, היה לה נעבד (אליל שעובדת לו) מבצק, מועמד על גבי התנור,
דֲּכַל אַלכַּלבּ אַלמַענוּז, אֲכַּל אַלמַעבּוּדּ אַלמַרכּוּז.
נכנס הכלב השוטה, ואכל את הנעבד המועמד.
וְצַרֲכַתּ תִּלךּ אַלַּילַהּ, וְכַּאן צְרַאך עֲטִים בְּמִצר.
וצעקה באותו הלילה, והיתה צעקה גדולה במצרים.
לְקַיֵּם מַה שֶׁנֶּאֱמָר, כִּי אֵין בַּיִת אֲשֶׁר אֵין שָׁם מֵת.
לקיים מה שנאמר, כי אין בית אשר שם מת.
[וְחֲמֲלוּ אַלעֲגִּינַהּ עֲלַא אַכּתַּאפְהֻם, וְאַדּעוּ לְרַבְּהֻם וַאֲגַּאבְּהֻם].
[ונשאו הבצק על כתיפיהם, והתפללו לאלהיהם ועָנָה אותם].
וְגֻרקוּ אַל מִצרְיוּן פִי בַּחר אַלקֻלזֻם, וְכֲרֲגּוּ בֲּנִי אִסרַאִיל מִן וַסטׁהּ.
וטבעו המצרים בים סוף, ויצאו בני ישראל מתוכו.
וְכַלֹּצהֻם אַלַּהּ בְּיַדּ שֲׁדִּידַּהּ וּדרַאע מַמדּוּדַּהּ, וְאַחכַּאם עֲטִימַהּ, וְאַיַאת וּבֲּרַאהִין, עַל יְדֵי מֹשֶה רַבֵּינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם:
והצילם ה' ביד חזקה וזרוע נטויה ושפטים גדולים ואותות ומופתים, על ידי משה רבינו עליו השלום:

וְהַדַא אלגֲּואבּ
וזאת התשובה [לשאלות מה נשתנה]