|
פרשת כי תשא
מעיינה של תורה
הסיפור המרכזי בפרשה זו הינו סיפור חטא העגל, שחטאו ישראל ביום הארבעים למתן תורה. הפרשנים הקדמונים מדגישים בפנינו, שמרבית בני ישראל לא חטאו אותה שעה בחטא הכבד של עבודה זרה. רבי אברהם אבן עזרא אומר: ''חלילה שעשה אהרן עבודה זרה;
גם ישראל לא ביקשו עבודה זרה, ולכבוד השם נעשה העגל. על כן בנה אהרן מזבח לפניו והכריז שיזבחו מחר לכבוד השם, וכן עשו כאשר ציוום''. הרמב''ן כותב: '' לא ביקשו העגל להיות להם לאל ממית ומחיה; אבל ירצו שיהיה להם במקום משה, מורה-דרכם. וכיוון שראו העם את משה (ברדתו מן ההר עם הלוחות), מיד הניחו את העגל ובעטו בו, שהניחו לו לשרפו ולזרות עפרו על פני המים, ולא היה מהם חולק עליו כלל''.
דברים אלו עונים לנו על השאלה הנוקבת איך ירדו יוצאי מצרים ירידה תלולה כל כך ימים מטעים בלבד לאחר המעמד הנשגב של מתן תורה בסיני? לפי זה מתברר שמרבית בני העם לא בגדו חלילה באלוקי אבותיהם, ועשיית העגל לא באה אלא לצורך השגת מורה דרך במקום משה, שבטעות היו סבורים שמת. עם זאת היה מיעוט קטן בעם, שמנה שלושת אלפים איש, שעבדו את העגל לשם עבודה זרה; ואלה באו על ענשם הראוי מידי הלוויים, נאמני משה. (מתוך פרפראות לתורה)
''כי תשא את ראש בני ישראל לפקדיהם'' – המפקד נערך בקרב שבטי ישראל בתחילת מפעל ההתנדבות למלאכת המשכן. לדברי הקדמונים המפקד קשור בחטא העגל ובמגפה שפרצה בעם כתוצאה מחטא כבד זה. אומנם התורה מביא את סיפור חטא העגל אחרי המפקד אבל הרי ידוע שאין מוקדם ומאוחר בתורה שהרי למעשה קדם מעשה העגל לציווי מלאכת המשכן יותר משמונים יום (חטא העגל היה בי''ז בתמוז, ובמלאכת המשכן החלו ישראל למחרת יום הכפורים). (מתוך פרפראות לתורה)
''ונתנו איש כופר נפשו לה'' – רבנו יעקב בן אשר, ''בעל הטורים'' אומר שאת המילה ''ונתנו'' אפשר לקרוא ישר והפוך (מימין לשמאל ומשמאל לימין); לומר לך: כל מה שאדם נותן לצדקה, חוזר בסופו של דבר אליו ואינו חסר מאומה בשל קיום מצווה זו. (מתוך פרפראות לתורה)
''זו יתנו… מחצית השקל בשקל הקדש'' – (א) מדוע נצטווה משה לגבות מבני ישראל מחצית השקל ולא שקל שלם? התשובה היא שיש כוונה גדולה שטמונה בעניין זה. התורה באה לומר לכל אדם מישראל, שלעולם אינו מגיע לידי שלמות כשהוא בפני עצמו, אלא רק אחרי שמצרף עימו אדם אחר מישראל. כל אחד מבני ישראל נתן במפקד שנערך על ידיד משה רק ''מחצית השקל'', וכתוצאה מכך הצטרפו שתי נתינות של שני אנשים לשקל שלם. יותר מכך שום איש מישראל לא ידע מעולם מי הוא זה המצטרף אליו ומשלים את מחצית השקל שלו לשקל שלום. דבר זה מלמדנו, שהיהודי הפשוט ביותר בכוחו להשלים אף את הגדול שבישראל. (ב) ''בעל הטורים אומר המלה ''שקל'' עולה לגימטרייא של ''נפש'' (430). דבר זה מרמז שמתן שקל (או מטבע אחר) לצדקה מכפר על נפשר האדם ומציל את הנותן מכל רע. (ג) כותב כאן רש''י על פי המדרש: הראה לו (ה למשה) כמין מטבע של אש ומשקלה מחצית השקל ואמר לו: כזה יתנו! שואלים כמה מחכמי ישראל: מדוע הראה ה למשה מטבע של אש דווקא? הסביר זאת הצדיק רבי נחמן מברסלב: קיים צד שווה בין האש לבין הממון. האש היא בלא ספק אחד הדברים החשובים והחיוניים ביותר לאדם, ואין העולם יכול להתקיים בלעדיה; אך באותה אש מסוגל האדם להחריב עולם ומלואו. והוא הדין בממון: הוא לכל הדעות דבר חשוב ומועיל, אם יודעים לנהוג בו כראוי, אך באותה מידה טמונה בו סכנה גדולה – אם נופל לידיים שאינן טובות…(מתוך פרפראות לתורה)
''ראה קראתי בשם בצלאל ..למטה יהודה; ואני הנה נתתי אתו את אליאב ..למטה דן'' – על שום מה נבחרו בצלאל ואהליאב דווקא כראשי העושים במלאכת המשכן. לפי שמות רבה נבחר בצלאל משבט יהודה -החשוב בשבטים- יחד עם אהליאב משבט דן -הירוד שבשבטים- כדי ללמדנו שלא יתגאה אדם בייחוסו המשפחתי לפי שהגדול והקטן שווים לפני המקום. (מתוך פרפראות לתורה)
''אך את שבתותי תשמרו'' – אזהרה זו על שמירת שבת מובאת בלשון רבים. בכך מורה התורה לכל אדם: לא די בכך, שאתה תשמור את השבת; אלא עליך לפעול ולהשפיע בעניין זה גם על סביבתך. שאם השבת מתחללת בקרבת ביתך, הדבר פוגם בקדושת השבת שבתוך ביתך..
מדרשים על פרשת השבוע
''אך את שבתותי תשמורו… לדעת כי אני ה מקדשכם'' – אמר לו הקב''ה למשה: משה, מתנה טובה יש לי בבית גנזי (באוצרותי) ושבת שמה, ואני מבקש ליתנה לישראל, לך והודיעם! אמר להם הקב''ה לישראל: אם תזכו לשמור שבת, מחשיב אני לכם כאילו שמרתם כל המצוות שבתורה. ואם חיללתם את השבת מעלה אני עליכם כאילו חיללתם כל המצוות וכן הוא אומר: ''שומר שבת מחללו, ושמור ידוע מעשות כל רע'' (ישעיה נ''ו, ב) (מתוך פרפראות לתורה).
''כי ששת ימים עשה ה את השמים ואת הארץ, וביום השביעי שבת וינפש'' – אמר רבי שמעון בן לקיש: נשמה יתרה נותן הקב''ה באדם ערב שבת, ולמוצאי שבת לוקח אותה ממנו. שנאמר: ''וביום השביעי שבת וינפש'' – כיוון שעברה השבת וי (אוי), אבדה נפש! (המלה ''וינפש'' נפרדת לצורך הדרש לשתי מילים: ''וי-נפש''). (מתוך פרפראות לתורה).
''וירא אהרן ויבן מזבח לפניו'' – (א) מה ראה אהרון לבנות מזבח לעגל הזהב? אמר רבי אלעזר: ראה את חור שהיה מוטל הרוג לידו. אמר: אם אין אני שומע להם (לבנות מזבח לעגל) – הם עושים לי כמו שעשו לחור, ומתקיים בהם: ''אם יהרג במקדש ה כוהן ונביא'' (איכה ב, כ), ולא תהיה להם תקנה (בגלל הריגת כוהן ונביא כאחד). מוטב שיעבדו לעגל; אפשר תהא להם תקנה בתשובה. (ב) אמר אהרן: אם הם בונים את המזבח לעגל הזהב – זה מביא אבן קטנה וזה מביא אבן קטנה, ונמצאת מלאכתם נגמרת בבת אחר, מתוך שאני בונה אותו אני מתעצל במלאכתו, ורבנו משה יורד; ומתוך שאני בונה אותו – אני בונה אותו לשמו של הקב''ה, זה שכתוב: ''ויקרא אהרון ויאמר: חג לה מחר''; ''חג לעגל מחר'' לא כתוב כאן, אלא ''חג לה מחר'' (מכאן שהמזבח של אהרן נבנה לשם ה).
''לך-רד, כי שחת עמך'' – אמר רבי יצחק: מעשה באשה עירונית אחת, שהיתה לה שפחה כושית. ירדה השפחה למלאות מים מן המעיין, היא וחברתה. אמרה לחברתה: חברתי, למחר אדוני מגרש את אשתו ולוקח אותי לאשה. אמרה לה חברתה: למה? ענתה לה: בשביל שידיה מפוחמות (שחורות כפחם). אמרה לה חברתה: אי, שוטה שבעולם! ישמעו אזנייך מה שפיך מדבר. ומה אם אשתו, שהיא חביבה עליו ביותר, את אומרת מפני שראה ידיה מפוחמות שעה אחת רצה לגרשה; את – שכולך מפוחמת ושחורה ממעי אימך – על אחת כמה וכמה! כך: לפי שאומות העולם מקניטים לישראל ואומרים: אומר זה המירו כבודם בחטא העגל. אומרים להם ישראל: ומה אם אנו לשעה חטאנו, כך נתחייבנו; אתם – על אחת כמה וכמה!
''למה ה יחרה אפך בעמך, אשר הוצאת מארץ מצרים'' – מה ראה משה להזכיר כאן יציאת מצרים? אלא אמר משה: ריבון העולם! הנחת כל העולם ולא שעבדת בניך אלא במצרים, שהיו עובדים טלאים; ולמדו מהם בניך ואף הם עשו עגל. לפיכך אמר: ''אשר הוצאת מארץ מצרים''-דע, מהיכן הוצאת אותם.
''ויהי כאשר קרב אל המחנה וירא את העגל… וישלך מידיו את הלוחות וישבר אותם תחת ההר'' – מלמדך, שלא שיברם משה עד שראה בעיניו את העגל והמחולות. אפשר שלא היה משה מאמין בהקב''ה שאמר לו: ''לך רד כי שיחת עמך''! אלא הודיע משה דרך ארץ (התנהגות רצויה) לישראל: אפילו יהא אדם שומע מן יחידי נאמן, אסור לקבל עדותו ולעשות דבר על פיו, אם אינו רואה.
''כי לא יראני האדם וחי'' –
שאל אדרינוס קיסר (שמשל ברומי בימי מרד בר כוכבא) לרבי יהושע בן חנניה: יש אדון לעולם?
אמר לו רבי יהושע: וכי עולם של הפקר הוא?
אמר לו אדרינוס: ולמה אינו נגלה שתי פעמים בשנה, כדי שיראוהו הבריות ותהא אימתו עליהם?
אמר לו רבי יהושע: לפי שאין העולם יכול לעמוד בזהרו המבריק, שנאמר: ''כי לא יראני האדם וחי''.
אמר לו אדרינוס: אם אינך מראה את פני ה איני מאמינך.
בצהריים העמידו רבי יהושע כנגד השמש ואמר לו: הסתכל בשמש ואתה רואה את ה.
אמר לו אדרינוס: ומי יכול להסתכל בשמש?
אמר לו יהושע: ולא ישמעו אזניך מה שפיך מדבר? ומה השמש, שהוא אחד מאלף אלפים וריבוא רבבות משמשים (משרתים) שמשמשים
לפניו – אין כל בריה יכולה להסתכל בו; הקב''ה שזיוו מלא עולם, על אחת כמה וכמה! (כל שכן שאין יכולים להסתכל בו).
סיפורי חז''ל על פרשת שבוע
הקיסר האוסטרי פרנץ יוסף (1916-1830) ערך פעם ביקור ממלכתי בכמה מערי גאליציה (המחוז הצפוני בממלכה האוסטר-הונגארית של הימים ההם), והגיע עם פמלייתו לקראקא שבמערב גאליציה, למחרת היום התעד ''הקיר''ה'' (הקיסר ירום הודו) לבקר בבית הכנסת הגדול שבעיר. מה עשו כמה משונאי ישראל שבמקום? הלכו והסירו בשעות הלילה את תמונת הקיסר, שהיתה תלויה בקביעות בפרוזדור בית הכנסת; ובשעה שהאורח הנכבד נכנס בשערי בית-הכנסת, לחשו לו שונאי ישראל על אוזנו, שראשי הקהילה הם שציוו להסיר את תמונתו מתחומי בית-הכנסת, כדי להפגין בכך את איבתם לשליט הנכרי.
כששמע הקיסר דברי שטנה אלה, פנה אל רבי שמעון סופר - רבה של קראקא, שהיה גם ציר בבית המחוקקים האוסטרי - ואמר לו: כלום יש אמת בדבר, שתמונתי היתה תלויה כאן ימים רבים, ורק הבוקר הורידו אותה כצעד הפגנתי נגדי?
רבי שמעון נדהם לרגע קט, כי רק עתה נודע לו על התעלול הגס של שונאי ישראל שבמקום; אך לא איבד את עשתונותיו ומיד השיב לקיסר האורח: אמת הדבר, שתמונת הוד מלכותו תלויה כאן בקביעות, והיום הזה הסירו אותה לקראת הביקור הקיסרי; ויש טעם לדבר: לפי חוקי אמונתנו, נצטווינו להניח תפילין בכל יום כ''אות ברית'' בינינו לבין הבורא. אולם השבת-קודש אסורה עלינו הנחת תפילין, כי על השבת נאמר בתורתנו: ''כי אות היא ביני וביניכם'' (ל''א, י''ג). ביום שבת הננו חשים את השכינה המרחפת מעלינו, ולכן איננו זקוקים לאותות ולסמלים אחרים, שיקשרו אותנו עם ה יתברך.
כיוצא בכך נהגנו בארוע החגיגי, שפקד אותנו היום הזה. כל הימים תלויה כאן תמונת הוד מלכותו כאות-ברית בין הקיסר ירום הודו לקהילה היהודית שבעירנו, אולם היום, נוכח הביקור המלכותי בבית-תפילתנו, תהא זו פחיתות-כבוד אם נביט בתמונת הקיסר הדוממת, שבשעה שאנו זוכים לראות את הוד מלכותו פנים אל פנים.. (מתוך פרפראות לתורה)
מדוע היו הלוחות כתובים משני עבריהם?
סוחר נודע השכים פעם פתחו של רבי חיים אלעזר וקס, רבה של קליש, ושטח לפני בקשה מיוחדת במינה.
מורנו ורבנו! – קרא האיש בעיניים דומעות, הנני ידוע בציבור כאיש עתיר-נכסים; אך באחרונה הורע מצבי הכלכלי, וחרף עסקי המסועפים אני נמצא על סף פשיטת-רגל. שמא יורשה לי לעשות פעם אחת איזו אונאה מחוכמת בעסקה חשובה, שאני עומד לגמור בימים הקרובים, העשויה להעמידני מחדש על קרקע מוצק!
השיב לו הרב בסבר-פנים חמורות: קרא-נא מה שכתוב בפרשת ''כי תישא'' על הלוחות, שמשה הוריד לישראל. נאמר בהם:
כתובים משני עבריהם, מזה ומזה הם כתובים'' (ל''ב, ט''ו). דבר זה בא לרמז לך, שלאיזה צד שלא תהפוך את הלוחות, יתבלט עליהם מיד הצו האלוקי: ''לא תגנוב!''… (מתוך פרפראות לתורה)
|
בטעינה...