ובכן פותח רש"י את הפרשה: כל התכלית של ספר בראשית הוא ספר היצירה, זה לספר לנו את תולדות עמינו, מאין באנו, ואז נדע לאן אנחנו הולכים. וכל מה שהזכיר את תולדותיהם של אחרים זה רקע, העיקר לעמנו, עם בני ישראל.

"וַיֵּשֶׁב יַעֲקב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנָעַן" (לז, א).

מדייקים חז"ל: "וַיֵּשֶׁב יַעֲקב" – ישיבה, לשבת. לא נאמר: ויחי יעקב. (ויש פרשה כזו: ויחי יעקב בארץ מגורי אביו), לא נאמר: ויגר יעקב בארץ מגורי אביו, בארץ כנען, אלא התורה הקדושה אמרה: "וַיֵּשֶׁב", מדוע? אחרי שיעקב אבינו התפטר בסייעתא דשמיא מצרת לבן, למעלה מ-20 שנה – קטע בחיים, אחרי שהתפטר מצרת עֵשָׂו - עוד קטע בחיים, אחרי שגם צרת דינה בתו כבר היתה מאחוריו - זה לא תרם לו הרבה לבריאות, מבקש כבר יעקב אבינו סוף סוף מעט שלווה, בסוברו שכבר הגיע אל המנוחה ואל הנחלה בשובו אל ארץ נחלת אבותיו. הוא כבר זקן, הוא כבר הקים בית, הוא כבר הקים משפחה, הוא מבקש שלווה, רוגע, מנוחה. הוא שב כבר מהגלות, הוא כבר עלה ארצה, ארץ נחלת אבותיו, הוא מבקש שלוה.

אומרת התורה הקדושה: "וַיֵּשֶׁב" לא ויגור. הפועל "ישיבה" מורה על מנוחה. "עומד" זה עומד. "מהלך" יש לזה קונוטציה של נדידה. אבל כתוב "וַיֵּשֶׁב" – ז"א הוא כבר יושב, ז"א הוא כבר יושב בכורסא, זה מראה על מנוחה, שלוה הוא מבקש, אבל ה-"וַיֵּשֶׁב" שלו, הרצון שלו לישיבה במנוחה הפכה ל"וַי" -"וַי-יֵּשֶׁב".

ומהו ה"וַי"? קפץ עליו רוגזו של יוסף. עוד אסון בחייו. יוסף בן 17 שנה, הבן החביב, נעלם, יעקב אינו יודע היכן הוא, ובסופו של דבר הוא מתגלגל למצרים והוא בעצם כעבור כמה שנים הוריד את יעקב אבינו, המבקש לישב בשלוה בארץ אבותיו, ארץ ישראל, בסופו של דבר, מוריד אותו למצרים. וכאן מתחילה הגלות הראשונה של העם היהודי עם גרעין ראשוני של 70 נפש.

אומרים חז"ל: "וַיֵּשֶׁב" - צדיקים מבקשים לישב בשלוה בעולם הזה ולעבוד את בוראם בשקט וברגיעה, אומר הקב"ה - גירסא של רש"י, אומר השטן: -גירסא של המדרש: "לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם בעולם הבא ומבקשים לישב בשלווה בעולם הזה? הם רוצים גם עולם הבא וגם עולם הזה?! לא! "קפץ עליו רוגזו של יוסף". "וַיֵּשֶׁב" – הרצון לישיבה הפך ל"וי" גדול.

ועל כך אומר איוב שמדבר על עצמו ונזכר ביעקב: "לֹא שָׁלַוְתִּי" – שלוה – "וְלֹא-שָׁקַטְתִּי וְלֹא-נַחְתִּי וַיָּבא רגֶז" (איוב ג, כה). – אומרים חז"ל: איוב מבכה את עצמו על רקע סבלו של יעקב: "לֹא שָׁלַוְתִּי" - מעֵשָׂו, "וְלֹא-שָׁקַטְתִּי" - מלבן, "וְלֹא-נַחְתִּי" - מדינה, חשבתי אבוא אל המנוחה ואל הנחלה, עכשיו אשב בשלווה: "וַיָּבא רגֶז" – בא עלי רוגזו של יוסף - זה גורלו של אבינו ישראל, אבי העם הנבחר. ומי אומר את זה? התפארת שבאבות, נביא ה', אבינו הראשון, רגל במרכבה שלא היו לו חיים טובים.

אומר השל"ה הקדוש (במאמר מוסגר): מה נאמר אנחנו?!...

אקרא לפניכם בתחילת השיעור קטע מ"מסילת ישרים" ואוסיף לו קטע מהרב קיינבסקי זצ"ל שהוא מרחיב את הקטע הזה, מדבר אלינו, אקטואליה:

אמרו חז"ל באבות "הָעוֹלָם הַזֶּה דּוֹמֶה לַפְּרוֹזְדוֹר בִּפְנֵי הָעוֹלָם הַבָּא. הַתְקֵן עַצְמְךָ בַפְּרוֹזְדוֹר" – לא לקראת החורף, אלא לקראת האביב הנצחי - כְּדֵי שֶׁתִּכָּנֵס לַטְּרַקְלִין".

אומר בעל "מסילת ישרים": "הַתְקֵן עַצְמְךָ בַפְּרוֹזְדוֹר", איך? כל אדם בא לעולם כדי לעבור פרוזדור.

[אגב, הגאון הגדול מוילנא אומר שאם בעל "מסילת ישרים" - הרמח"ל, היה חי בזמנו, היה יוצא לקראתו ונותן לו כסף רב לרכוש את סיפרו "מסילת ישרים", כי הוא לא מצא לפחות עד פרק 11, מילה אחת מיותרת, לפי הדקדוק של הגאון מוילנא.]

אומר בעל "מסילת ישרים: "הַתְקֵן עַצְמְךָ בַפְּרוֹזְדוֹר – ע"י המצוות והמעשים טובים שקיבלנו מהקל יתברך שמו" – הקב"ה ברא אותנו, שלח אותנו לעולם הזה, כדי שנתקין עצמנו בפרוזדור, נכין עצמנו 70, 80, 90 שנה" – "ומקום עשיית המצוות הוא רק העולם הזה" - זו ההזדמנות, כאן אדם מכין את עצמו – "על כן הושם האדם בתחילה בעולם הזה שע"י האמצעים האלה המזדמנים לו כאן" - תורה ומצוות – "יוכל להגיע אל המקום אשר הוכן לו" – כאן בעולם הזה האדם בונה לו את הוילה הנצחית למעלה, שותל את הדשא, מכין את הרהיטים, את דירת הנצח שלו, פה, בפרוזדור.

אומר בעל מסילת ישרים: "שע"י האמצעים האלה המזדמנים לו כאן, יוכל להגיע אל המקום אשר הוכן לו" - שהוא עולם הבא – "שם לרוות בטוב אשר קנה והכין לעצמו בעולם הזה".

זה מה שאומרים חז"ל בעירובין (כב): "היום לעשותם" – החיים בעולם הזה זה היום, זה לא יותר מהיום, כי החלום יעוף, 70-80 שנה, הנה כבר אני זקן. הייתי פעם ילד, לא מזמן. "היום לעשותם" – החיים בעולם הזה, הם בבחינת פרוזדור, הם בבחינת היום, "ומחר" – ממחר ואילך, - "לקבל שכרם".

אומר בעל "מסילת ישרים": "והנה שמו הקב"ה לאדם במקום שרבים בו המרחיקים אותו ממנו יתברך" – העולם הזה יש בו הרבה מפריעים, הרבה מפריעים, החיים בפרוזדור הם לא אוטוסטרדה, אלא הם קשים מאוד, כי יש הרבה מפריעים.

שואל בעל מסילת ישרים: "ומה הם בראש ובראשונה המפריעים?" – ועונה – "המה התאוות החומריות אשר המתמשך אחריהם הוא מתרחק והולך מהטוב האמיתי" - האגו, הרצון, התאווה, החמדה, ה"כיף" (מה שנקרא היום: כיף החיים) הדברים האלה מרחיקים את האדם מן הטרקלין, כי בה במידה שהוא מתעסק עם הדברים הללו, הוא לא מכין לעצמו את הטרקלין.

ממשיך ואומר בעל "מסילת ישרים": "נמצא שאדם מושם בעולם הזה" - הוא הפרוזדור – "בתוך מלחמה חזקה" - מלחמת היצר, מלחמת התאוה, מלחמת הכבוד והחמדה – "כי כל עניני העולם הזה, בין לטוב, בין לרע, הם ניסיונות לאדם" - זה עולם הניסיונות. הקב"ה הכניס אותנו לעולם של ניסיונות, של קשיים כמו עוני מצד אחד, ועושר מצד אחד.

כמו שאומר שלמה המלך: "פֶּן אֶשְׂבַּע וְכִחַשְׁתִּי" (משלי ל, ט) – אני אהיה עשיר, יהיה לי טוב בחיים, אז "וְכִחַשְׁתִּי וְאָמַרְתִּי מִי ה'" – אשכח מה' – "וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט" (דברים לב, טו) ואני אני אהיה עני – "וּפֶן-אִוָּרֵש וְגָנַבְתִּי" - אז אני אכשל בנטילת ידיים, בקיצור, אוי לי מפה, אוי לי משם, זה עולם של "וַי", זה עולם של ייסורין, ייסורי נפש, ועל כך מבקש החכם מכל אדם, שלמה המלך: רבש"ע: "שָׁוְא וּדְבַר-כָּזָב הַרְחֵק מִמֶּנִּי" – תשמור אותי משקר וכזב – "רֵאשׁ" – עניות – "וָעשֶׁר אַל-תִּתֶּן-לִי" – אני לא רוצה להיות לא עני ולא עשיר גדול – אלא אני מבקש ממך - "הַטְרִיפֵנִי לֶחֶם חֻקִּי", ז"א תן לי פרנסה בכבוד שאוכל לכלכל את ביתי, להשיא את ילדי, אני לא רוצה להיות עני מרוד, ולא רוצה להיות עשיר גדול. מדוע? "פֶּן אֶשְׂבַּע וְכִחַשְׁתִּי וּפֶן-אִוָּרֵש וְגָנַבְתִּי" – רבש"ע, אני יודע שהעולם הזה מלא מהמורות, מלא מוקשים ואני פוחד! אני פוחד! רבש"ע, סייע בידי לעבור את הפרוזדור בשלום!

אומר ה"מסילת ישרים": "ואם יהיה האדם לבן חיל וינצח המלחמה מכל הצדדים, הוא יעבור את הפרוזדור בשלום, הוא יהיה האדם השלם אשר יזכה לצאת מן הפרוזדור להיכנס לטרקלין לאור באור החיים" – כל אדם ואדם נשלח לעולם הזה כדי להביא מכאן כרטיס כניסה לעולם הבא, לא קל להשיג את הכרטיס, כי יש הרבה לטרוח כדי להשיגו, יש הרבה מאבקים וקשיים, להיות __ לבורא יתברך זה לא קל, אבל מי שעובר בשלום את ה"יום" הזה, יש לו מחר ומחרתיים נצח נצחים!

אומר ה"מסילת ישרים": אם יעלה בדעתך יהודי, אדם, אולי בכל זאת התכלית שלי זה העולם הזה, ז"א 70, 80 שנה לכייף, ליהנות מהחיים, זה התכלית. ממשיך ואומר בעל "מסילת ישרים": "ותראה באמת שכבר לא יוכל שום בעל שכל להאמין שתכלית בריאת האדם" – אדם לא יכול לחשוב שהתכלית שנברא זה להיות פה בעולם הזה, אלא אם כן אתה אפיקורס גדול ואתה חושב שנפלת מהעצים, אתה חושב, חלילה, שהקב"ה לא ברא אותך, כאילו, ירדת מהפלטה, ואם ככה אני לא מדבר איתך... אבל אם אתה מכיר בעובדה שאתה נברא, שהקב"ה ברא אותך, לא יעלה על הדעת אם יש לך קצת קורטוב של הגיון בראש, שהתכלית היא פה!!!

אתה מוכרח להגיע למסקנה שהעולם הזה הוא פרוזדור, הוא הכנה, התקן עצמך, עם כל הקשיים, כי אין ברירה. מדוע?

ועונה בעל "מסילת ישרים": כבר לא יוכל שום בעל שכל להאמין שתכלית בריאת האדם הוא למצבו בעולם הזה" - שה' ברא אותו ל-70 עד 90 שנה שהוא פה, מדוע? כי מה חיי האדם בעולם זה? מי שמח ושלו ממש בעולם הזה? מי יכול לומר שהעולם הזה האיר לו פנים?! מי יכול לומר שעולם השמש בעולם הזה, ליטפה אותו תמיד?! שהרי "יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָּהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה וְאִם בִּגְבוּרת שְׁמוֹנִים שָׁנָה וְרָהְבָּם עָמָל וָאָוֶן" (תהילים צ, י).

אמר פעם הצדיק ר' יחזקאל לוינשטיין: אם היו שואלים אדם, מה אתה מאחל לעצמך בחיים? אז הוא היה אומר: לשכב על הערסל, להתנדנד, וככה הם תופסים שלווה, לתפוס שלוה כדי שיהיה לי כל טוב. אבל החיים הם לא כאלה – "רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב-אִישׁ וכו'" (משלי יט, כא) בחיים, כל אדם צריך לקום בבוקר, כבר מגיל גן, כבר מגיל 3, כבר מעירים אותו בבוקר ולא בא לו, הוא כבר הולך לגן, ולגן חובה ולביה"ס ולא בא לו, הוא כבר נתון לאיזה דפוס של חיים, למסגרת של חיים מחייבת של בחינות, של ציונים, של אכזבות, והוא רק ילד!!!

מישהו פעם אמר: זה לא פייר, לקחת ילד קטן ולהכניס אותו לבית ספר ולגן... הוא לא רוצה, הוא רוצה לישון...

אומר בעל "מסילת ישרים": "וְרָהְבָּם עָמָל וָאָוֶן" - בכמה מיני צער וחולאים ומכאובים וטרדות" - יש אדם שיכול לומר: אני בריא?! ואם הוא בריא, אני __, אז הילד חולה... האם יש אדם שיכול לומר שהחיים האירו לו פנים, פיקס? ! עוד מעט נראה שזה לא נכון, הרי כולנו, הרי אנחנו לא מבוגרים, יש לנו משפחה, יש לנו ילדים, ממשיך ואומר בעל "מסילת ישרים": "בכמה מיני צער וחולאים ומכאובים וטרדות" - ובסוף: יתגדל ויתקדש שמיה רבה, עוזבים את העולם – "אחד מיני אלף לא ימצא שירבה לו הנאות העולם ושלווה אמיתית" - יש רגעים בחיים שאדם מאושר, יש. אבל האם אפשר היה להגיד שכדאי היה לבוא לעולם זה בשביל ליהנות את הרגעים האלה, כאשר ימים ושבועות האדם מוטרד וסובל? על זה אומרים חז"ל בגמרא (עירובין) "נח לו לאדם שלא נברא משנברא" - מה היה חסר לך לפני מאה שנה שלא היית פה? היה חסר לך משהו?! אבל פה יש לך כאבים! ואם יגיע למאה שנה כבר עבר ובטל מן העולם.

הרב קיינבסקי זצ"ל, אבא של הרב חיים קנייבסקי שליט"א מרחיב את הקטע זה במסילת ישרים ואני ככה מוסיף מילות קישור והכל בנושא של פרשת שבוע, אני קורא מ הספר "חיי עולם" של הרב קיינבסקי פרק ו: "המתבונן באמת יראה בעצמו ובמכיריו שרוב ימי חייהם של בני אדם הם צער ומכאובים שונים ומשונים, אם בחולי הגוף, אם בחולי הנפש, פעם כאבי בטן, פעם כאבי ראש, ואני לא הזמנתי אותם, פעם כאבי שיניים, פעם כאבי אוזניים וכשמתבגרים קצת - לחץ דם, כולסטרול, סכרת וכל מרעין בישין" - ודיאטות שונות, ואם לא עושים דיאטות, אז מתאשפזים בהדסה עין כרם...– "ורוב בני אדם מתייסרים וסובלים ממחסור בפרנסה, או מעומס חובות, והמרבים נכסים" – אלו העשירים – "מרבים דאגה, הקנאה אוכלתם, הכבוד – מכלם" – מכלה אותם – "התאווה לא באה אף פעם על סיפוקה" – יש לו מנה, אז הוא רוצה מאתים, כי הוא בחסר – "הפחדים, השעמום, הדאגות מפני העתיד הקרוב והרחוק, החרדות מהמצב המדיני והביטחוני" – כן, כן בארץ ישראל יש בעיות, יש הרבה, הרבה חרדות – "צער גידול בנים" – ואנחנו כולנו הורים לילדים – "לפעמים אי נחת מהם" – וה"לפעמים" הזה הוא כל יום, פעם יש נחת, פעם אין נחת, אבל מספיק "אי נחת" אחד שהילד מרגיז אותך ואז הוא גמר לך את היום – "הדאגה להשיאם", - "אוי... הראית פעם הורים שיש להם בן או בת מתבגרים?!" - עוד לא ראית! – "וחלה נפשם להשיאם, ובהתקרב ימי הזקנה, ירגישו נדחה מהם, יחושו נעשה טפל ומיותר" - שלא תדעו מזה – "אחרים יורשים את מקומו" - כן, אכזבות מכל עבר – "הוא נעשה למשא ועול על משפחתו, דעתו לא נשמעת" – בעברית: כבר שמים עליו פס, אותו אדם שהיה מאן דאמר במשפחתו, מאן דאמר בבית הכנסת, מאן דאמר בחברה, היום... מנידים לו, נדודי שינה, רופאים, והמחשבות על סופו, אומר הרב סטייפלר: "ועתה ישאל השואל: למה נברא האדם?" - לשם מה? – "האם בא לעולם כדי לסבול?! האומנם באנו לעולם הזה כדי להתנפץ בו? טוב לו לאדם שלא נברא משנברא, מה היה חסר לך?!"

אומר בעל "מסילת ישרים" והרב קיינבסקי, והתשובה: "כל חיי העולם הזה אינם תכלית" - מי שחושב שזה התכלית, אז חבל שבא לכאן – "אלא כל חיי העולם הזה אינם אלא פרוזדור, מעבר לחיי נצח אשר אין ערוך לטובם" - כן סובלים שבעים שנה כדי להכין לעצמך את הוילה הנצחית – "והדבוק בה' יתברך ובתורתו הקדושה יקבל באהבה כל פגעי הזמן העוברים עליו, ביודעו שה' יתברך איתו וכל דעביד רחמנא לטב עביד" - כן, בפרוזדור מתחככים, בפרוזדור נשרטים, לא משקיעים הרבה בפרוזדור, העיקר זה הטרקלין – "וזהו שאומר דוד המלך בתהילים: "נַפְשִׁי בְכַפִּי תָמִיד" – כל חיי בסכנות, בכאבים, אם לא אחזיק אותה (את נפשי) חזק, מיד היא תפול ותתרסק, "נַפְשִׁי בְכַפִּי תָמִיד" – זה החיים – "וְתוֹרָתְךָ לֹא שָׁכָחְתִּי" (תהילים קיט, קט) – אני יודע שאת זה אני צריך לעבור.

אומרים המפרשים שם: "נַפְשִׁי בְכַפִּי תָמִיד" – אף שנפשי תמיד בסכנה כמו מחזיק דבר בכפו, שהוא תמיד קרוב ליפול אם יפתח את ידו, לא שכחתי תורתך בטרדות הזמן ובנסיבותיו.

אם כן, יעקב אבינו הצדיק, השלם, הנביא, שה' מדבר איתו, גם הוא לא שַׁלַו, לא שַׁקַט ולא נח, לרגע חש שהגיע אל המנוחה ואל הנחלה, אחרי שעליתי ארצה מגלות חרן, גם פה קפץ עליו רוגזו של יוסף.

אומר השל"ה הקדוש: מה אתה מבקש בעולם הזה? אז יש אנשים רחמנא ליצלן שקופצים ממגדל עזריאל, חלילה. אבל לא טוב לנו פה! למי לא טוב? למי שמצפה שבאמת העולם הזה ילטף אותו.

שואל ר' זלמן סורוצקין בספרו "אוזניים לתורה": אם כך, יעקב אבינו בודאי ידע ש"הַתְקֵן עַצְמְךָ בַפְּרוֹזְדוֹר", זהו סוד החיים, אז למה הוא קיוה פה בארץ ישראל, בארץ מגורי אביו? שהוא ישב אל המנוחה ואל הנחלה? לעֵשָׂו טוב פה, לצרפתי טוב פה, אולי... כי גם לו יש מטלות. אז מה יעקב אבינו קיוה? קיוה לישב בשלוה. בזכות מה? לשם מה? הוא לא ידע את הסוד שאנחנו מדברים פה?!

מבאר ר' זלמן סורצקין וזהו יסוד לחיים: חז"ל אומרים בבראשית רבה: "וַיֵּשֶׁב יַעֲקב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו", מה הוא ההדגש "בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו"? אומר המדרש במקום: בארץ מְגוּיָרֵי אביו. (לשון גירות), מה פירוש? שהיו אברהם ויצחק אבותיו מגיירים אנשים ומקרבים אותם לאמונה בה'. גם האמהות, שרה אימנו היתה מגיירת את הנשים, היה לאבות הקדושים תפקיד בעולם: לאַהֵב את הבורא יתברך על האנושות. לעקור אותם מאמונה בעבודה זרה, בעבודת אלילים, להכניס אותם תחת כנפי השכינה. בא יעקב אבינו ארצה, ארץ הקודש, ארץ מגורי אבותיו, הארץ שאבותיו הקדושים פעלו לקרב אנשים, (כי עוד לא היו יהודים) אל האמונה בקל אחד, דבר שהוא לא יכל לעשות כשהוא היה בחרן, כי שם הוא היה טרוד ועסוק, ובמאבקים מתמידים עם לבן חותנו, כידוע.

"סבר יעקב כי בזכות כל זאת, גם הוא החל לקרב רחוקים, גם הוא החל להחדיר דעת בנבערים מדעת, בעובדי עבודה זרה" - הוא החל לקרב אותם – "סבר יעקב אבינו שהייסורים" – הוא ידע שהייסורים זה מנת חלקו של האדם, אחד יותר, אחד פחות, לפי מה שקובעת השגחת העליונה, אבל – "סבר יעקב שהוא בגיל זקנה עבר כבר הרבה הרבה בחיים" - כמה שנים עוד נותרו לו לחיות? ואז הוא יעסוק בקירוב רחוקים לקרבם לה' יתברך, להחדיר בהם דעת ה' – "סבר יעקב אבינו שהייסורים יהיו בטלים ממנו ויוכל לגייר גיורים מתוך שלווה" - שלא יהיה לו לחץ דם גבוה, שלא היה לו סכרת, שלא יהיה לו כאבי ראש, שהוא לא יצטרך ללכת לקופת חולים יותר מדי – "ויוכל להתמסר לתכלית הגדולה שבעולם, לקרב אנשים תחת כנפי השכינה" - אז הוא סבר שפה בארץ מגורי אביו, בארץ מגויירי אביו, ה' יסיר ממנו, כי הוא עוסק בפרוייקט כ"כ חשוב ואף על פי כן קפץ עליו רוגזו של יוסף.

והרי הגמרא בברכות אומרת שבאמת אדם שמקרב רחוקים, ושלומד תורה עם אנשים, שמסייע להקב"ה במעשה בראשית, ז"א, מחזיק את העולם, אז הקב"ה מסייע לו, הקב"ה מסיר ממנו עול דרך ארץ, כי כל הנוטל על עצמו עול תורה, מסירים ממנו עול דרך ארץ. ובכן, יעקב אבינו סבר שהקב"ה יסיר, ואת אחרית ימיו הוא יקדיש לפרוייקט החשוב לגייר גיורים.

על זה באה התורה הקדושה ואומרת: "וַיֵּשֶׁב יַעֲקב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו" – בארץ מגויירי אביו – "בְּאֶרֶץ כְּנָעַן". נשאלת השאלה: מה התורה מוסיפה "בְּאֶרֶץ כְּנָעַן"? וכי אין אנו יודעים שארץ מגורי אביו זה ארץ כנען?

מסביר ר' זלמן סורוצקין: "כי היה זה אומנם "בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו", אבל אחרי הכל זה היה "בְּאֶרֶץ כְּנָעַן" - מה משמעות הדבר? שכבר הגיעה השעה של גזירת ברית בן הבתרים שהקב"ה אמר לאברהם: "יָדעַ תֵּדַע כִּי-גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה... וְאַחֲרֵי-כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" (בראשית טו, יג-יד) אומרים חז"ל: הגירות, מה שנאמר בתורה: "יָדעַ תֵּדַע כִּי-גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ", זה לא ה-ארבע מאות שנה במצרים, אלא זה מתחלק כך: 210 שנה בגלות מצרים, תחת עוני ושיעבוד, ו-190 שנה בארץ אבות, אבל תחת שלטון זר, תחת שלטון הכנעני, הקיני, האמורי והפריזי. יעקב אבינו לא הפגין פה אדנות בארץ ישראל, הוא חשש, הוא קיים פה בארץ ישראל את ה"יָדעַ תֵּדַע כִּי-גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם", זה עדיין לא הארץ שלי, ואמנם זה הארץ המובטחת, ארץ ישראל לעם ישראל, אבל עדיין לא הגיע הזמן, עוד לא עברו 400 שנה, "אם כן", אומר ר' זלמן סורוצקין, "ידע יעקב אבינו שהוא נמצא בא"י בגלות, א"כ, בכל זאת הוא סבר שהקב"ה יטייב עימו ובזכות מצוות קירוב רחוקים והכנסתם תחת כנפי השכינה, יהיה לו טוב בחיים, ה' יסיר ממנו את ייסורי הגלות".

אומר ר' זלמן סורוצקין: לא!! "אמר הקב"ה שמלבד חיי הייסורים שעל היהודי לעבור בפרוזדור" - האדם הפרטי, היהודי הפרטי, חיי הפרוזדור הם קשים – "על כלל האומה נגזר בברית בין הבתרים חיי גלות, והואיל ונפלה עליו גזירת ברית בין הבתרים בהיותו זרע של אברהם אבינו, אז נוספה על מידת הייסורים האישיים שלו - כמו עֵשָׂו, כמו לבן, כמו דינה, עוד ייסורים מסוג אחר – ייסורי גלות. ואת הייסורי גלות הזה גם כן צריך לעבור אבינו ישראל.

אומר רב זלמן סורוצקין זצ"ל: הוא ביקש להתפטר מהייסורים בזכות קירוב רחוקים. אמר לו הקב"ה: לא! אתה כבר נמצא בתהליך של גלות, אמנם בארץ ישראל, אבל גלות, וגלות לא מאירת פנים ליהודי. פעם, חוטפים לו את יוסף, או מוכרים לו את יוסף ופעם זה בקבוק תבערה - זה גלות! יש מדינה, יש ריבונות, אבל עדיין לא תמה הגלות המוחלטת, עדיין יש לנו עוד חובות של גלות, גם אם אנחנו ב"ה 5 מליון יהודים בארץ ישראל, ארץ קודשנו, ואמנם יש ריבונות, יש דגל, יש צבא, הכל יש, אבל כנראה שעדיין לא תמה סאת ייסורינו בארץ.

תראו איזה מרקחה יש בארץ היום, היתה התנתקות והם יורים, איפה הם יורים? כבר עד פאתי אשקלון. ואף אחד לא יודע מה הפתרון, זה כואב, זה קשה, זה מדאיג. כאן יש לנו עדיין שאריות של ייסורי גלות, למרות הריבונות שלנו יש עוד מישהו שמרים ראש אצלנו בישראל. זה לא פשוט בכלל, אנחנו מקוים לסופה של תקופת הגלות, אבל היא מתחזקת. חשבנו שבאנו אל המנוחה ואל הנחלה... לא! לא באנו אל המנוחה ואל הנחלה, גם יעקב אבינו חשב כך.

אומר רב זלמן סורוצקין, זהו מה שנאמר: הקב"ה עשה חסד עם יעקב, תשאר פה בארץ עם שלטון זר, אבל הגלות צריכה להתקיים, אז "אֵלֶּה תּלְדוֹת יַעֲקב יוֹסֵף" – התולדות של יעקב, יוסף הורד למצרים ויוסף היה בנו חביבו, ויוסף היה זיו איקונין שלו דומה לשל אביו, אומר רב זלמן סורוצקין: ובכך, כאילו שכבר יעקב ירד למצרים, נמצאת אומר, יעקב אבינו שחי בארץ אבותיו, מבקש שלוה והשלווה ממנו והלאה, כי הוא בגלות, אומנם הוא פה בארץ, אבל איזה חיים היו לו כשיוסף חביבו יקירו, נעלם ממנו?! גזירת הגלות כוללת ייסורים. כי מלבד "הַתְקֵן עַצְמְךָ בַפְּרוֹזְדוֹר" הפרטי של כל אחד ואחד, שכל יהודי צריך לעבור בעולם הזה, מלבד זה, יש גם צרת הגלות על כלל האומה, על כלל עם ישראל. עם ישראל צריך עדיין להשלים שאריות של גלות, הריבונות שלנו היא לא טוטאלית, אנחנו חייבים להישמע לשריף מטכסס... זה לא מוחלט, אנחנו לא יכולים לצפצף על כל העולם, לא יכולים.

במאמר מוסגר:

אני לא בא להצדיק אף אחד ולא לסנגר על אף אחד, אבל זו התפנית שקרתה פה במדינה שהאחד ההוא וההוא וההוא אומר שמה שרואים מפה לא רואים משם... והיום הוא מתפאר... נו, כולם מעריצים אותו, כולם אוהבים אותו, אני לא יודע אם הוא צדק או לא צדק, אני אומר הדילמות והייסורים של המנהיגים היום, הם לא פשוטים, הם לא פשוטים.

"אם כן", אומר רב זלמן סורוצקין: "וַיֵּשֶׁב יַעֲקב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו, הוא חשב שהוא יישב בשלווה בארץ מגורי אביו, הוא לא מבזבז את חייו פה במדינה לריק, הוא עושה, הוא פועל, הוא יקבל פרס ישראל בארץ כנען, שחלה עליה כבר גזירת ברית בין הבתרים".

ביקש יעקב אבינו לישב בשלווה, בא השטן וקיטרג: "לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעולם הבא ומבקשים לישב בשלווה גם בעולם הזה?!"

כותב בעל ספר "זכרון מאיר" זצ"ל: מה קפץ פה השטן? (לפי גירסת רש"י: הקב"ה) מה הוא מקטרג "ביקש יעקב אבינו לישב בשלווה" לשם מה? לשחק קלפים, לשחק בקזינו?! לְמה? הרי הוא רצה להרבות כבוד ה' בעולם, אז למה קפץ עליו השטן ואומר עליו כך? מסביר בעל "זכרון מאיר": "עיקר הטענה על יעקב אבינו היתה שהוא מבקש לישב בשלווה. הקב"ה נותן לאנשים שלוה, יש אנשים שהוא נותן להם, יש אנשים שהוא נותן פחות. יעקב אבינו ביקש לישב בשלווה, הוא לא רצה לחיות באורח חיים סוער, הוא ביקש לישב בשלווה.

אומר בעל "זכרון מאיר" ומרחיב את הדברים הרב מבריסק זצ"ל: "מה שאדם מבקש לישב בשלווה בעולם הזה" - ואני מדבר כאן על קטגוריה של צדיקים, לא על פשוטים, אני אסביר לכם אח"כ מה אני מתכוון במילים "מבקש לישב בשלווה", יש בזה פגם דק שבדק, בהכרה, בגדלות ובנועם עולם הבא. חז"ל אומרים: "יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה" – נפסק בשו"ע שאם אדם עושה מצוה, אין לנו הבנה, הערכה, מהו שכר המצוה שהוא עשה עד כמה היא גדולה, אין לנו כלים. ה"אבן עזרא" שואל מדוע אין תיאור בש"ס איך נראה העולם הבא. ועונה: כי בעולם הזה אין לנו כלים אנושיים לקלוט מה זה עונג אמיתי של עולם הבא שאם חז"ל אומרים: "יפה שעה אחת" וזה לא שישים דקות, אלא דקה, ז"א "יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה". מה זה "מכל חיי העולם הזה"? של מי? של הדלפון ששוכב ברחובות? לא! אלא, קורת רוח שעה אחת בעולם הבא, יפה מכל חיי העולם הזה של מי? של בוש, של צ'רצ'יל, של הריסון וכו'. קפל את כל ההנאות של העולם, את הכל, אז שעה אחת בעולם הבא היא יותר. אין המוח האנושי מסוגל לקלוט פרוססים כאלה.

נפסק בהלכה: אם אדם קיים מצוה ואומר אחרי שהוא קיים את המצוה: אני מוכן לוותר לך על השכר תמורת מיליון דולר, או תמורת איזו הנאה בעולם הזה, אז הוא כופר ואפיקורס והוא מפסיד את הכל" - לפני שהוא מקיים את המצוה יכול לעשות הסכמים, אחרי שהוא קיים את המצוה, יש לו עכשיו בקונטרה שלו, יש לו שעה ואולי יותר מצוה אחת ואם הוא הולך ומוכר אותה תמורת הנאה בעולם הזה, הוי אומר, שהוא לא מבין מה זה עולם הזה ומה זה עולם הבא, הוא לא מבין, הוא לא מכיר מה זה "יפה שעה אחת של קורת רוח" - אז הוא מפסיד את הכל.

אומר בעל "זכרון מאיר": "מה זה שהוא מבקש לישב בשלווה? הוי אומר שהוא מחשיב את השלוה בעולם הזה, יותר משעה של עולם הבא" - אז חסר משהו בְּדַקֵי דקוּת, אז יוצא אחת מהשתיים: או שהוא לא מעריך נכונה מה זה עולם הגמול שהקב"ה מבטיח, או חלילה שיש לו החשבה לעולם הזה, לעולם ההבל, לעולם האפס, ואם ככה זה חסרון.

אומר בעל "זכרון מאיר": קפץ עליו השטן, (בגירסא של רש"י הקב"ה) ואומר לו: מה, אתה מבקש שלווה בעולם הזה? אז אם הקב"ה נותן לך, אז קבל את זה בידיים טובות, כל טוב שהקב"ה נותן לך, אבל כאשר אתה מבקש, הוי אומר שאתה רוצה שלווה בעולם הזה, אומר בעל זכרון מאיר: "בדקי דקות, בדק שבדקים זה חסרון" - וזה חסרון שהיה אצל יעקב אבינו, ככה הוא אומר, למה הוא ביקש? מיד קפץ עליו השטן, כי זה קיטרוג על צדיקים.

אבל כאן אני רוצה לומר: וודאי שמישהו שומע אותי עכשיו, במקום לתפוס שלווה הוא תופס יאוש, מה הוא מייאש אותנו פה? אז כבר כתוב בספרים שכל מה שאנחנו מדברים עכשיו, הקטרוג על יעקב אבינו, שביקש שלוה, זה דרגה של צדיקים כמו יעקב אבינו, אנחנו, שאנחנו פשוטי העם, שקשה לנו לעמוד בניסיונות החיים וקשיי החיים, אנחנו שכל איזה פיפס קטן אחד מקפיץ אותנו, אנחנו שכל דריכה על יבלת מקפיצה אותנו, על זה, לנו מותר לבקש רבש"ע אל תביאיני לא לידי ביזיון ולא לידי ניסיון, ז"א אם תקשה עלינו יותר מידי את החיים, אז נעשה לך ביזיונות, אין לנו את הכח, ב"ה אנחנו מניחים תפילין, שומרים שבת, הולכים לבית הכנסת, מה אתה מטיל עלינו כאלה משימות, אנחנו לא יעקב אבינו, לנו מותר לבקש: רבש"ע, אל תביאני לא לידי ניסיון, אני רוצה להישאר נאמן לך, ולכן התפילה שאנחנו אומרים אחרי "שמע קולנו" על הפרנסה - רבש"ע תן לנו פרנסה בכבוד לא דרך טובות של אנשים - כל הבקשות שכולנו מכירים, אז כתוב שם בבקשה כדי שאוכל לעסוק בתורתך בשקט ובשלווה. האם זה סותר את מה שדברנו עד עכשיו?! לא! כי בשביל יעקב אבינו הבקשה היא חיסרון, בשבילנו, פשוטי העם, (זה לא פשוט להיות פשוט, ב"ה אנחנו שומרי תורה ומצוות), טוב לחשוב על זה, אבל: ביקש יעקב אבינו לישב בשלוה, קפץ עליו רוגזו של השטן - מה אתה מבקש שלוה? מבאר את זה הרב מבריסק שהוא רוצה לעשות מזה פרוייקט חשוב של קירוב רחוקים, אבל מה הוא ביקש? הוא ביקש לקיים רצון ה', ללמוד תורה בשלוה, ואז מה?

אומר הרב מבריסק, יסוד גדול: "אין לאדם לבקש שינוי מצב כדי לעבוד את ה', אלא חובתו לעבוד את ה' בכל מצב שהקב"ה שם אותו, בכל מצב שהקב"ה מצאו ראוי לעובדו בנסיבות האלו" - רבש"ע יודע מה טוב לך, יודע מה אתה צריך לעשות בעולם הזה - "הַתְקֵן עַצְמְךָ בַפְּרוֹזְדוֹר", רבש"ע יודע עד כמה המכונית שלך דפוקה אחרי ההתנגשות ואתה לא מודע לכך, הוא יודע עד כמה אתה צריך לעבוד ולעמול כדי לתקן את עצמך בעולם הזה – "אם כן", אומר הרב מבריסק זי"ע: "המצב שהקב"ה מזמן לך בחיים, זהו המצב שאתה צריך להיות בו" - ואני לא יודע כמה זמן, זה יכול להיות שעה, שעתיים, שנה, שנתיים, אל תבקש שינוי, כי זה התיקון שלך, זה אתה צריך לעבוד.

איך אומר הנביא: "ראיתי צדיק ורע לו, רשע וטוב לו" - הצדיק רע לו, כי יש לו מה לתקן, והרשע לא מתקן, אבל הצדיק שנמצא בתיקון שלו, הוא מכין לעצמו את בית העולמים שלו, אז הוא עמל, הוא סוחב שקי מלט, הוא מזיע, הוא לא הולך עם העניבה שלו.

פעם אמר הרב מבריסק, שהיה ליטאי, לתלמידים שלו כך: "החסידים של הרבי מקוצק היו עובדי ה' גדולים.

פעם נכנס הצדיק ר' מנדל'ה מקוצק לבית המדרש בראש השנה ואמר לחסידיו: חסידי היקרים, אני יודע מה אתם מבקשים היום מבורא עולם. ואני יודע מה עונים לכם בשמים. עזב ונכנס לחדר שלו.

עלה חסיד אחד, דפק על הדלת של הרבי ואמר לו: רבי, לא הבנתי מה שהרבי אמר. אני רוצה שהרבי יפרט לי.

אמר לו הרבי מקוצק: אתם מבקשים מהקב"ה, למה לנו לטרוח כ"כ על הפרנסה אשר ע"י זה אנו מתבטלים מתורה ועבודה, למה כ"כ הרבה לעבוד והרבה שעות, "לא איכפת לנו שתהא לנו פחות פרנסה, נחיה ברמת חיים הרבה יותר נמוכה, אבל בלי תורה, בלי אכזבות, תעזור לי שאשתי לא תקטר, שאשתי לא תלחיץ אותי, תעזור לי. תן לי ללכת לישיבה, לתפילה, למקווה, פחות פרנסה, אבל בלי תורה, בלי קיטורים. תעזור לי... נו? ומה עונים בשמים? בשמים אומרים: שתוק! סתום את הפה! כך רוצים בשמים וכך צריך להיות. שמעת? ה' יודע מה שהוא רוצה, ה' גם יודע שאתה הבן שלו ורוצה שיהיה לך טוב, וזה הטוב, אתה זקוק לזריקת טטנוס... אבל זה כואב... אבל הקב"ה יודע שאתה מורעל, יש לך זיהום, ואת זה אתה לא יודע. טוב, אז תתנהג כמו ילד קטן, כי מה אתה יודע?! והקב"ה כן יודע. נכון שזה כואב, אבל זה מה שאתה צריך לקבל. ואתה אומר: לא רוצה! אשתי אומרת לילד הקטן: אתה צריך לשתות כדור, והוא אומר: לא רוצה. נו, לך תעשה משהו... והילד, מה הוא מבין? הרי יש לו חום, יש לו זיהום. וכמו שהוא לא רוצה ללכת לרופא שיניים, לא רוצה! אבל יש לו חור! והוא לא מבין.

אומר הרבי מקוצק: אתם מבקשים, נכון?! תבקשו! אבל תאמינו שה' אוהב אתכם ובעולם הזה מה שהוא נותן לכם, זה מה שאתם צריכים. ויכול להיות שהמצב ישתנה, אבל זה מה שאתם צריכים.

לכל אדם, מצבי החיים הם מבחנים של "הַתְקֵן עַצְמְךָ בַפְּרוֹזְדוֹר", לא בכל מצב בחיים דורשים מהיהודי את אותה איכות. ז"א, מה שדורשים מרב חיים קיינבסקי, לא דורשים ממוישלה, לא דורשים מיצחק. מכל אדם דורשים משהו אחר, לפי הכוחות שלו, לפי מה שהוא צריך לתקן.

לא בכל מצב בחיים דורשים מהיהודי את אותה איכות, אבל על כל פנים על היהודי להשתדל בכל מצב להיות יהודי טוב. אומר הרב מבריסק: בכל מצב, זה המצב! אתה לא הגרלת את המצב, וכפי שאמרנו, לא הורדת אותו מהפלטה מלאס וגאס... זה הוזמן לך, זה מכוון לך מאת הבורא יתברך.

פעם בא יהודי אחד שהיה גר בקצווי תבל, אל הבעל שם טוב ואמר לו: אני גר בקצווי תבל, כ"כ קשה לי שם להקפיד ולהדר במצוות, אוי עד שאני משיג מוצר כשר, אוכל כשר, יש לי המון לטרוח, אין לי מקוה לידי, מאות קילומטרים לנסוע למקוה, ואם נדבר על לשלוח ילדים לחיידר, מה זה בני ברק שליד הבית יש חיידר, יש מקוה, יש איטליז כשר, יש ליד הבית מוהל? אין כזה דבר. אוי רבי, אומר היהודי, כמה טוב היה לי אם הייתי גר פה בעיר של הרבי והייתי יכול לעבוד את ה' יתברך עם כל ההידורים, לוקסוס של חיים רוחניים"

הסתכל עליו הבעש"ט וחייך. ואמר לו כך: "ראשית, מי אמר לי שמז'יבוש אין יצר הרע? אתה חושב שכולם בבני ברק צדיקים ואין כאן יצר הרע? נכון שיש יצר הרע בסיביר, אבל יש גם יצר הרע בני ברקי, יצר הרע ירושלמי, יצר הרע של ראשון, אל תדאג. מוסיף הבעש"ט: "אם ה' יתברך תקע אותך שם, רחוק, כנראה שהוא רוצה לנסות אותך דווקא בתנאים של סיביר" - לבחון אותך כמה אתה לוּיָאלִי, לבחון את בחינת ה"הַתְקֵן עַצְמְךָ בַפְּרוֹזְדוֹר" עם כל הקשיים, לבחון אותך עד כמה אתה מתאמץ, עד כמה אתה מקפיד, אע"פ שהאיכויות בסיביר הם לא האיכויות של בני ברק, ולדוגמא: המצה שם לא כ"כ כשרה כמו פה, אבל אצל הקב"ה זה חביב, הטרחה שלך והדאגה שלך למצוא מצה בקצווי רוסיה, זה שווה שם, יותר מהמצה של יצחק בבני ברק, אומנם בבני ברק היא מהודרת יותר, אבל כמה אני השקעתי וכמה הוא השקיע. המבחן שלך בסיביר הוא מבחן אחר.

יש יהודי שהבורא יתברך מטיל עליו תפקיד של גנראל, ויש שהבורא יתברך מטיל עליו תפקיד של חייל. אז מה אתה אומר: לוּ הייתי במז'יבוש... אבל הקב"ה לא שם אותך פה! יתכן שביום מן הימים הקב"ה יכניס לך איזה רוח לתוך המחשבות שלך שתעבור למז'יבוש, עד אז יש יהודי מבת ים, יש יהודי מחולון, יש יהודי מבני ברק, יש יהודי בכל מקום. וכל יהודי הקב"ה זימן אותו לאותו מקום, אומנם קשה יותר שם, צריכים ללכת רחוק יותר לבית הכנסת, אבל זהו המבחן שלך. אז מה אתה אומר: לו הייתי פה?! אבל הקב"ה שם אותך שם, ויכול להיות שיבוא יום שרוח חדשה תביא אותך לבני ברק, או לאיזה שכונה חרדית אחרת, כרגע לא!

שוב אני חוזר: כל מה שאנחנו מדברים, אנחנו מדברים על אנשים גדולים יותר מאיתנו, אנחנו אנשים פשוטים. ואתם יודעים מה?! שאדם פשוט יגיד כבר: איי... כמה הייתי רוצה לגור בבני ברק, כי בשבילו זה מעלה שהוא אומר את זה, כי בזה הוא מראה תשוקה, הוא לא מבין כזה גדול, כפי שהרב מבריסק הבין, אבל הוא מבטא בזה תשוקה.

"וַיֵּשֶׁב יַעֲקב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו" – גם יעקב אבינו ביקש שלוה, וקפץ עליו השטן, זה המצב שהקב"ה הועיד לך. דרך אחת להבנה: זה המצב שהקב"ה נתן לנו, כתוב "ביקש" – אל תבקש עד שהקב"ה יתן לך, לבקש זה פגם.

פרשת השבוע עם מעשה אבות סימן לבנים. פרשה של הרבה סבל, אין בה שלווה, יש בה צער וייסורים, יש אובדן בן, ואיפה? בארץ מגורי אביו, בארץ כנען, בארץ ישראל, אחרי 2000 שנות גלות.

בא ה"חפץ חיים" ואומר: "בפרשה זו מרומז כל עתידו של עם ישראל, כל תולדותיו עד ביאת גואל צדק, בפסוק הזה: "אֵלֶּה תּלְדוֹת יַעֲקב יוֹסֵף" – הכיצד? "יוסף הבן שהיה חביב לאביו יותר מכל בניו, אילצתו ההשגחה העליונה לעזוב את אביו ואת ארץ מולדתו במבחר שנותיו בהיותו בגיל טוב" – 17 – "ונמסר לאורחת ישמעאלים" – שמתם לב: ישמעאלים. הילדים אומרים: לערבושים... – "ובסופו של דבר נמסר בידי אומה שפלה, בארץ תועבה" – מצרים, מבני חם, כושים – "נשתדלו בכל האמצעים האנושיים לאבד זכרו" – ומה עלתה לו? מה היה הסוף? – "אדרבא, כל מאורעותיו שימשו סיבה להעלותו לרום פסגת ההצלחה וכילכל את כל הארצות" – אותו נער שכולם רצו לאבד אותו, רמסו אותו, השליכו אותו לבית כלא, אותו נער – "הגיע לרום פסגת ההצלחה, וכילכל את כל הארצות בשבע שנות רעבו ואפיים ארץ ישתחוו לו הכל, וגם אֶחַיו שהתנכרו לו ומכרוהו. כל אלה שהשביעוהו כלימות, מכאובים וייסורים כרעו לפניו ברך ונזקקו לו" - אומר ה"חפץ חיים" - "אֵלֶּה תּלְדוֹת יַעֲקב" – אתה יודע מה שעתיד להיות לתולדות יעקב, לתולדות העם היהודי?! – "יוֹסֵף" – מה זה "יוֹסֵף"? זהו גורלו של יוסף וצוחק מי שצוחק אחרון...

ה נשאר מפוטיפרע? מה נשאר מהפארואיזם? מה נשאר מתלמאוס? מה נשאר מכל הרשעים המצריים ששעבדו את עם ישראל? ועם ישראל חי! אומר ה"חפץ חיים": עם ישראל חי, נצח ישראל לא ישקר, כל אלה שרמסו אותנו, שדרכו עלינו, שניסו לאבד אותנו, כבר ניתלו מזמן על העץ בשושן... ואת וייזתא על העציץ... ועם ישראל חי!!! אומר ה"חפץ חיים": "כן יהיה גם עִם עמנו המכונה בית יוסף. היום הוא עדיין דל, רצוץ, נכלם ונרדף, אבל יהודים אל יאוש, כאשר יתגלה כבוד ה', העתיד מצפה לנו, העתיד הטוב, יראו כל בשר יחדיו כי כל התלאות והפגעים שעברו עלינו בגלותנו שימשו סיבה לעלייתנו, יכירו וידעו כל יושבי תבל" - אל תדאגו, עוד קצת סבלנות, אנחנו נמצאים כבר בסוף, עיקבתא דמשיחא, עוד קצת סיבולת ונזכה לישועה הגדולה.

אומר ה"חפץ חיים", כמו שאומר הנביא ישעיהו (יב, א): "וְאָמַרְתָּ בַּיּוֹם הַהוּא" – יום הגאולה – "אוֹדְךָ ה' כִּי אָנַפְתָּ בִּי" – עוד יבוא יום שנודה להקב"ה על כל הצרות שהיה לנו. למה? כי הם סייעו לנו לתקן את עצמנו. יבוא יום שנביט אחורה לא בזעם, אלא בשמחה. איך פעם אמרנו: ככל שה__ יותר גדול, אח"כ החוויה גדולה יותר.

אני אומר לכם את זה בגלל שהייתי פעם באחת המסעות הרבות שיצאתי פעם עם המדרשיה, לפני ששת הימים. פעם נתקענו בהרי אילת, ירד החושך ונתקענו שם, 250 חבר'ה והייאוש אחז בכולם, קור כלבים, קור מדברי. היו כאלה שהיו עם מכנסים קצרות, מכשיר הקשר לא עבד, שום דבר. כל רגע היה נצח, קשה מאוד היה, ולא מצאו אותנו, וגם הרובה שהיה צריך לירות זיקוקים למעלה גם לא עבד, עד שלפנות בוקר הגיע איזה אחד מהחברה להגנת הטבע ממשק איילות, אני זוכר את שמו: עזרא כהן, והוציא אותנו במסע לילי של שעתיים וחצי שלוש שעות, אל חוף מבטחים. קשה וקר מאוד היה, לא אלאה אותכם בהרבה סיפורים פה, אבל באותו קניון בלילה, אחד צמוד לשני פן ימעד, פן יפול, כשיצאו החוצה, כבר חיכו לנו, דאגו לנו, אז היו חברה שאמרו: איזה חוויה עברנו היום... אמר אחד: היה לנו __ גדול הלילה, אבל ככל שה__ יותר גדול, אח"כ החוויה יותר גדולה...

עם ישראל נמצא בגלות, עבר גלות קשה, עובר ייסורים קשים של: בוקר יאמר מי יתן ערב וערב יאמר מי יתן בוקר... רבותי, עוד רגע קט, עוד מעט נגיע לחוויה הגדולה, ואת זה אומר הנביא ישעיהו: "בַּיּוֹם הַהוּא אוֹדְךָ ה' כִּי אָנַפְתָּ בִּי" – היכית אותי, היכית אותי, היום אני רואה שהתקנת אותנו בפרוזדור ואנחנו נכנסים לטרקלין.

אומר ה"חפץ חיים": "אֵלֶּה תּלְדוֹת יַעֲקב יוֹסֵף, המבקש לדעת את אשר יעלה לתולדות יעקב" - לעם ישראל המבולבל היום – "יתבונן בקורות חייו של יוסף" - העתיד הטוב מצפה לנו, האמינו, יום יבוא! נצח ישראל לא ישקר!

"וַיֵּשֶׁב יַעֲקב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנָעַן", שואלים המפרשים, מובא בספר "זרע ברך": מה זה "בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנָעַן"? הרי כולם יודעים שארץ מגורי אביו זה כנען, לשם מה צריך לשוב ולהדגיש מה זה ארץ מגורי אביו? עונה בעל "זרע ברך": "כשהמלאכים שבו מעֵשָׂו ואומרים ליעקב: הנה עֵשָׂו אחיך מבקש להרגך וארבע מאות איש עמו, כתוב בתורה הקדושה: "וַיִּירָא יַעֲקב מְאד וַיֵּצֶר לוֹ" (בראשית לב, ח), יעקב אבינו תפס חרדה. אבל ממה הוא פחד? הרי הוא לא פחדן. אומרים בעלי התוספות, מדרש רבה: "ירא היה שיועיל לעֵשָׂו אחיו זכות 2 מצוות שהוא קִיֵם למעלה מ-20 שנה שלא היו בציקלונו של יעקב, והם, מצוה אחת: כיבוד אב ואם, והמצווה השניה היא מצות יישוב ארץ ישראל" - עֵשָׂו היה גר בארץ וכיבד את אבא ואימא, ובייחוד את אבא ויעקב אבינו התגלגל בגלות, לא ראה את אביו, לא כיבד את אביו ולא היתה לו זכות ישיבת ארץ ישראל. והנה, אומרת התורה הקדושה: "וַיֵּשֶׁב יַעֲקב", יעקב אבינו זכה לחזור ארצה, אחרי עשרות שנות גלות עם משפחתו, - "וַיֵּשֶׁב יַעֲקב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנָעַן", התורה הקדושה מדגישה הנה, הוא זכה מחדש לקיים את שני המצוות: "בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו" - בקרבת אביו, כיבוד אב ואם.

בעל הטורים אומר: "מְגוּרֵי אָבִיו" בגימטריא זה חברון, הוא זכה לשוב לארץ, לשבת בחברון ולקיים מצות כיבוד אב, לדאוג לאבא זקן, והתורה מוסיפה "בְּאֶרֶץ כְּנָעַן" שהוא זכה לקיים את המצוה השניה שחסרה לו, יישוב ארץ ישראל שהיתה עדיין בידי כנען, אבל היא ארץ הקודש, ארץ אבות.

יעקב אבינו חזר לארץ, למרות שהוא ידע שהוא בא לכאן ויש פה מחבלים ופיגועים, יש פה צרות. יעקב אבינו ידע שהוא בא לארץ, הוא יכבד את אביו, הוא יקיים מצוות יישוב ארץ ישראל, אבל הוא נוטל על עצמו את גזירת ברית בין הבתרים, גזירת הגירות בארץ לא להם. הוא אמנם לא ידע מה יהיה, אבל הוא ידע שהוא נכנס לארץ הקדושה שהיא עדיין בצרות, כי עדיין לא תמה התקופה של ארבע מאות שנה, של "גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ". ואז יעקב אבינו היה צריך להגיד: רגע, רגע, בשביל מה אני צריך לעלות לארץ? הקמתי משפחה, ברחתי מלבן, ניסע לאמריקה, ללוס אנג'לס... מה הוא צריך את כל הצרות האלו?! אבל לא! הוא חוזר לארץ, לארץ מגורי אביו לקיים את המצוה החסרה לו, יישוב ארץ ישראל, שהוא פחד שזכות עֵשָׂו תעמוד לו, למרות שכאן קשה לחיות, כי כאן יש קסאמים, יש פה טילים ומלחמות, אלא שביעקב נאמר "תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקב" (מיכה ז, כ) - האמת של יעקב אמרה: פה מקומי, פה אכבד את אבי, פה אקיים מצוה של יישוב ארץ ישראל, וזאת למרות שיהיו ייסורים... אם הקב"ה רוצה שקיום המצות הגדולות הללו יהיו כרוכים בצרות ובבקבוקי תבערה, אז זה מה שה' רוצה! מה אני אעשה? בגלל זה אני בורח מהארץ? בגלל זה אני נוסע לאמריקה?! לא!!

ומה עם "עֵשָׂו"? עֵשָׂו, שיעקב אבינו כה חשש מזכות המצוות הללו שהוא קיים, עֵשָׂו הידוע כמכבד אביו הגדול ביותר בכל הזמנים שרבן שמעון בן גמליאל אומר: כל ימי שימשתי את אבי ולא זכיתי לשמשו אחד ממאה של עֵשָׂו הרשע" - אתם חושבים שממצוה אחת נהיים צדיקים? לא! אבל מה עם כיבוד האב של עֵשָׂו?

אומרים חז"ל: הרי עֵשָׂו היה מוסר את נפשו על כיבוד אב, אז יעקב אבינו נכנס לשטח האש, לשטח הסכנה, התיישב בחברון. ואיפה עֵשָׂו, ה"מכבד" הגדול?

כשיעקב אבינו הגיע לארץ, מגלה לנו התורה הקדושה שעֵשָׂו הרשע, המכבד הגדול, הדואג הגדול לאביו, עזב את הארץ, (ואני אומר: ברח מהארץ), עזב את המצוה הגדולה של כיבוד אב ואם והלך להר שעיר, מחוץ לגבולות הארץ. ואת מי הוא השאיר לטפל באבא? ועל מי הוא השאיר את התיק?

כתוב בתורה: "וַיִּקַּח עֵשָׂו אֶת-נָשָׁיו וְאֶת-בָּנָיו וְאֶת-בְּנתָיו וְאֶת-כָּל-נַפְשׁוֹת בֵּיתוֹ וְאֶת-מִקְנֵהוּ וְאֶת-כָּל-בְּהֶמְתּוֹ וְאֵת כָּל-קִנְיָנוֹ אֲשֶׁר רָכַשׁ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיֵּלֶךְ אֶל-אֶרֶץ" – לא כתוב אל איזו ארץ הלך, – "וַיֵּלֶךְ אֶל-אֶרֶץ מִפְּנֵי יַעֲקב אָחִיו" (בראשית לו, ו).

מה, הוא פחד ממנו? הרי הם התנשקו כבר, מה זה "וַיֵּלֶךְ אֶל-אֶרֶץ"? איזה ארץ? לא כתוב בתורה. אומר רש"י: "וַיֵּלֶךְ אֶל-אֶרֶץ" – לגור באשר ימצא. איזה ארץ שיהיה, העיקר לברוח מפה. לצאת מפה, לברוח, ומה עם כיבוד אב? תעזוב אותי מכיבוד אב, לא רוצה... ולמה? "מִפְּנֵי יַעֲקב אָחִיו". אבל מה הוא חשש מיעקב? אומרים חז"ל, רש"י: "מִפְּנֵי יַעֲקב אָחִיו - מפני שטר חוב של גזירת: "כִּי-גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם" המוטל על זרע של יצחק". לכבד את אבא, מצוה גדולה בהידור שאין כמותה, אבל זה כרוך הרי בישיבה בארץ, וישיבה בארץ זה קבלת עתיד של "גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ", כי אתה גם נכד של אברהם, ואם זה המחיר של כיבוד אב, אז השקר העֵשָׂוי אומר: לא! וה"אֱמֶת לְיַעֲקב" אומרת כן.

השקר העֵשָׂוי אומר: לא! וזאת אפילו שאבא זקן, צריך לטפל בו, צריך להכין לו אוכל... אבל עֵשָׂו, עם השקר העֵשָׂוי, לא מוכן לכבד אב ולגור בארץ הקודש בכל מחיר, הוא מוכן הכל, הוא מוכן להתמודד עם חיות טורפות כדי להביא ציד לאביו, (אגב, אביו סמך על הכשרות, כי הוא ידע לשחוט) למה? כי הוא יחזור העירה וכולם יגידו: פייטר, הוא הביא עוד צבי, הוא התמודד עם אריות. כל פעם שהיה יוצא לצוד ציד לאביו, הוא נפרד מבני ביתו שמא הוא לא יחזור, שמא האריה, הנמר או הברדלס שגם אורבים לצבי יתנפלו עליו ויחסלו אותו והוא לבד. הוי אומר, שעֵשָׂו היה מוכן לסכן את החיים שלו בשביל כיבוד אב, ופה הוא בורח! התשובה פשוטה: כשהיה לו אינטרס שהכיבוד אב ואם שלו יתנגש באינטרס שלו, בכבוד שלו, בפייטריות שלו, אז הוא עשה את זה, כי הוא חזר העירה עם צבי וכולם אמרו: איזה פייטר... לזאת הוא מוכן. אבל מה יהיה לו אם הוא יכבד את אביו בארץ והוא יסבול פה את גזירת ברית בן הבתרים? מה יגידו, פייטר?! שום דבר, אז האינטרסים שלו להישאר בארץ שאפו לאפס, ומצוות כיבוד אב?! לא! כי מצוות כיבוד אב ברמות הכי גבוהות, היתה כאשר זה לא סתר את האגו שלו, את האינטרסים שלו - להתמודד עם חיות, לטוס עם האופנוע על קיר המוות, זה כן, כי הוא גדול.

הוא חפץ בנחלת אבות אבל לא בכל מחיר, מה הוא צריך לסבול פה 400 שנה? שיעקב אבינו יסבול...

זהו השקר העֵשָׂוי, ואומנם אחרי שתמה לה גזירת ברית הבתרים, אז עֵשָׂו וישמעאל באים ואומרים: הולילנד, הם מבקשים את הארץ... וישמעאל אומר: שלנו...

תגיד לי: איפה היית בזמן גזירת ברית בן הבתרים? אפילו המצוה של כיבוד אב, שמת לאַל, ברחת "אֶל-אֶרֶץ", העיקר לא פה, על מי השארת את התיק? על יעקב אבינו. על האמת של יעקב, אחרי שתמה לה גזירת ברית בן הבתרים, כל __ התעוררו: עֵשָׂו אומר: הארץ שלי, הולילנד. ישמעאל אומר: פלאסטין. מאיפה הם צצו? הם לקחו חלק בגזירת ברית בין הבתרים? לא!!! הם ברחו מפה. זהו השקר העֵשָׂוי.

בפרשת חוקת שמשה רבינו אומר לאדום אעברה נא בארצך, כתוב בתורה: "וַיִּשְׁלַח משֶׁה מַלְאָכִים מִקָּדֵשׁ אֶל-מֶלֶךְ אֱדוֹם כּה אָמַר אָחִיךָ יִשְׂרָאֵל" (במדבר כ, יד), איזה "אָחִיךָ"? למה הוא אומר כאן "אָחִיךָ יִשְׂרָאֵל"? אומר רש"י חז"ל: "אָחִיךָ יִשְׂרָאֵל" – אנחנו שני אחים, על שנינו נפל התיק של גזירת ברית בין הבתרים בהיותנו נכדי אברהם אבינו, אז למה ברחת? ויתרת, נכון? אם ככה, הארץ היא שלי, כי אני הקרבתי פה, אני סבלתי בשביל ארץ ישראל, אתה, ממתי סבלת פה?

כיבוד אב ואם של עֵשָׂו זה אינטרס, כשהיה לו אינטרס, כשאבא אמר לו: אין כמוך, שהכל היו מהללים אותו, מצלצלים בפעמונים ובמיצילתיים: איזה פייטר, אז הוא עשה כיבוד אב שאין כמותו, ברגע שזה נגע, התנגש עם איזה אינטרס קטן שלו, אז הוא ברח מפה, ה"אֱמֶת לְיַעֲקב" באה לארץ לכבד את אבא, לקיים מצוות יישוב ארץ ישראל, עם הקסאמים, עם המלחמות, עם הבקבוקי תבערה ועם "קפץ עליו רוגזו של יוסף", ז"א - הארץ היא שלנו!!! מי שהשקיע פה דם, מי שקבר פה חללים, הארץ היא שלו. ומי שנזכר אחרי הכל שהוא רוצה להגיע אל המנוחה ואל הנחלה, פלסטין... שיחזור לחבש... לסודן, שיחזור לחורנים... כי אתה הוכחת בעליל שהיא לא שייכת לך.

עֵשָׂו זה אינטרסים, גם הכיבוד אב שלו, הוא לא מוכן לכבד אב, כאשר זה כרוך בקשיים, בדריכה קטנה על היבלת. לאן מגיע עֵשָׂו הזה? כשהאינטרסים האישיים שלו נגדו את מצות כיבוד אב ואם, את מצות ישוב ארץ ישראל, אז הוא ברח, ואתם חושבים שהוא עוד נשאר פה?

ללוייה של יצחק אבינו הוא הגיע, כמו כתוב בתורה: "וַיִּקְבְּרוּ אתוֹ עֵשָׂו וְיַעֲקב בָּנָיו" (שם לה, כט) – עכשיו תראו מה זה אינטרסים, מה זה אדם שלוקח את העולם הזה ב"משתלם לי, או לא משתלם לי".

מובא במדרש הגדול שכאשר כיבוד האב שלו התנגש עם חמדת הממון שלו, הוא לא הניח בצד את חמדת הממון וכיבד את אביו, אלא חמדת הממון שלו, התאוות שלו גברו על הכיבוד אב שלו. במה דברים אמורים? כתוב: "וַיִּשְׂטם עֵשָׂו אֶת-יַעֲקב עַל-הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ אָבִיו" (שם כז, מא) – שנא אותו – "וַיּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה אֶת-יַעֲקב אָחִי" – כך מדבר בן על אביו בלבו: "יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי"?! הרי אתה אוהב אותו ומכבד אותו, אבל כשהאינטרס הוא חיסול יעקב, אז "יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי"! מאידך להרוג את יעקב בחיי אביו הוא לא רצה, למה לא? כי אביו יהיה אב שכול, וזה כבר צער יותר מידי גדול בשביל יצחק אבינו, אז אומר בלבו: "יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי".

משפחת יצחק אבינו היתה עשירה,, יעקב אבינו עשיר ועֵשָׂו רצה כסף, וכמו שאמרנו, הוא לא רצה להרוג את יעקב בחיי אביו, כדי שלא לעשות את אביו שכול, את המילים "יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי" הוא אמר בלב, ולא בפה.

מספר לנו המדרש: "הלך לו עֵשָׂו אצל ישמעאל חותנו ואמר לו: עמוד, הרוג לאחיך יצחק" - למה אתה צריך להתווכח עם היהודי?! פלסטין, מערת המכפלה?! הבית שלכם! היהודים מפריעים לך?! יש להם תמיכה מבוש?! אומר עשו לישמעאל: הרוג לאחיך יצחק ואם יצחק לא יהיה בחיים, אז אין בעיות להרוג את יעקב, כי אבא כבר לא יהיה בחיים, הוא לא יצטער – "ואני אעמוד ואהרוג את אחי ואנו יורשים את כל העולם" – ברית של עשו וישמעאל חותנו, ועל זה אנחנו מתפללים: "כַּלֵּה שֵׂעִיר וְחוֹתְנוֹ וְיַעֲלוּ לְצִיּוֹן מוֹשִׁיעִים".

אמר לו ישמעאל: "עד שאתה אומר לי שאהרוג את אביך, תהרוג אתה אותו" - כשראה ישמעאל ש__ של עֵשָׂו הוא לא בכל מחיר, הוא מוכן שאבא יהרג, אח"כ הוא יבוא להלוויה ויבכה, הא?...- "אמר לו עֵשָׂו: יש תקדים של אח הרג את אח, קין הרג את הבל, אז עם התקדים הזה אני מוכן להמשיך, להרוג את יעקב, אבל יש לי בעיה, צער של אבא, צער של אב שכול ולהרוג את אבא לא מצאנו עד היום תקדים, שאדם הרג את אביו, אז אני לא יכול" - וזה נקרא בן שמכבד את אביו פי 100 יותר מרבן שמעון בן גמליאל?! המעשה שלו היה כיבוד אב פי מאה, אבל הכל שזה לא יתנגש באינטרסים שלו. זהו השקרן העֵשָׂוי, אבל בו ברגע שהאינטרסים שלו אומרים: נירש את הארץ, אז תהרוג את אבא, ואתה הבן, לא איכפת לך שתהיה יתום? לא! מה אני צריך את אבא שלי?! כהאינטרס