שלחן ערוך המקוצר - אורח חיים חלק ג''
א] בליל שני של פסח, מתחילין לספור ספירת־העומר. וסופרין מעומד. המצוה היא לספור תכף בתחילת הלילה אחר צאת הכוכבים, ובדיעבד זמנה כל הלילה{א}. ונוהגים לספור אחרי קדיש תתקבל של תפילת ערבית{ב}. אלא אם כן הזמן מוקדם, דוחים הספירה לאחר עלינו לשבח{ג}:
[ב] וזהו סדר הספירה כפי מנהגינו. הגדול שבציבור (או חזן בית־הכנסת) מודיע תחילה מניין הספירה של אתמול, כגון ביום העשירי אומר כך, אתמול תשעה יומי בעומרא, דאינון חד שבועא ותרין יומי{ד}. ואח"כ מברך, בא"י אמ"ה אקב"ו על ספירת העומר, ומתכוין בברכה זו להוציא את כל הקהל וגם הם מתכוונים לצאת בברכתו (ועיין לעיל סימן ח'' סעיף י"ח). סיים הברכה, עונים כולם אמן. וממשיכים לומר, וכן הוא אומר עמהם, "הַאיְדַּאנָא עשרא יומי בעומרא, דאינון חד שבועא ותלתא יומי", לפי שמצוה על כל אחד ואחד לספור לעצמו. (ופירוש "האידאנא", כמו האיי עידאנא, ר"ל זה העת. ובספירת יום אחרון, מסיימים שבעה שבועי "שלמי", ר"ל תמימים). ואומר, הרחמן יחזיר עבודת ביהמ"ק למקומה במהרה בימינו, ואמרו אמן. ועונים אמן{ה}. וממשיכים לומר מֵעוֹמֵד למנצח בנגינות מזמור שיר וגו'' (ובשאמי מוסיפים אח"כ אנא בכח) ואח"כ יושבים ואומרים למנצח על הגתית, ושיר למעלות אשא עיני וגו''{ו}. ויש מהבלדי שנוהגים לומר למנצח על הגתית ושיר למעלות תחילה, ואח"כ למנצח בנגינות{ז}, כולם מִיּוֹשֵׁב:
[ג] מי ששכח כל הלילה ולא ספר, יספור ביום בלא ברכה, ובלילות שאחר כך יספור בברכה (ועדיף שימנה עם הציבור, שאז יצא ידי חובתו בשמיעת הברכה מפי הרב, כדי לצאת דעת כל הפוסקים{ח}). ואם שכח גם כל היום, יספור אחר־כך בכל הלילות בלא ברכה. ואם נסתפק אם ספר בלילה או לא, אף־על־פי שלא ספר ביום שלאחריו, מכל־מקום בשאר הלילות יכול לספור בברכה{ט}:
[ד] השואל מחבירו בין השמשות או אחר־כך כמה מונים היום, יאמר לו, אתמול היה כך וכך. שאם יאמר לו היום כך וכך, אינו רשאי לברך אחר־כך על הספירה{י}:
[ה] לכתחילה קודם שיברך, צריך לידע על מה הוא מברך, דהיינו שידע כמה ימים הוא בספירה. ובדיעבד אם לא ידע ופתח ובירך על דעת שיספור כמו שישמע מחבירו, יצא{יא}:
[ו] בימי הספירה מתו תלמידי רבי עקיבא והמה ימי דין, לכן נוהגין בימים אלו קצת אבִילות, שאין נושאין נשים ואין מסתפרים. ויש אצלינו בקהילות קודש תימן יע"א שלושה מנהגים בזה. יש הנמנעים מן התספורת מערב פסח עד ערב שבועות כדעת האר"י ז"ל, וכן אין עושין נישואין עד אחרי שבועות. ויש (והם הרוב) שאין נמנעים מאלו אלא עד ל"ג בעומר, ומשם ואילך הכל מותר (כדעת הרמ"א{יב}. ושיטת מרן שלא להסתפר אלא עד יום ל"ד, לא נתפשטה אצלינו). ודוקא ביום ל"ג עצמו מסתפרין ולא מבלילה. וכשחל ל"ג ביום ראשון, מסתפרים כבר ביום ששי שלפניו לכבוד שבת. ובתימן היו מקומות שכל השנה דרכם להסתפר כמעט בכל ערבי שבתות, או כל ערב־שבת שנייה, לכבוד שבת, לפיכך גם בספירת־העומר נהגו כך. ואין קְפִ–ידָא אם בעיר אחת מקצתם נוהגים כך, ומקצתם נוהגים כך{יג}. ומי שהיה טרוד ולא הספיק להסתפר קודם פסח, וכעת שערו מגודל באופן שצריך להסתפר לכבוד שבת, יכול גם בזמנינו להסתפר אפילו קודם ל"ג, אבל צריך להשתדל לא להגיע לידי כך{יד}:
[ז] אעפ"י שמותר לעשות נישואין בימים אלו למי שעדיין לא קיים מצות פריה ורביה, או שאין לו מי שישרתנו{טו}, מכל־מקום המנהג להימנע, הן הנוהגין בזה עד ל"ג, והן הנוהגין עד אחרי שבועות כנז"ל. ושידוכין (דהיינו שעושים הצדדים תנאים ביניהם) עושין, ומותר לעשות אז אפילו סעודה, אבל בלא ריקודים ומחולות{טז}. וכן עושים בימי העומר סעודת־מצוה שהגיע זמנה כגון מילה ופדיון הבן, בשירה ובזמרה. אבל שלא לצורך מצוה, יש הנמנעים מלשורר או לשמוע קול שיר, ולא רק בכלים אלא אפילו בפה סתמא (חוץ מבשבתות), עד ערב שבועות. וכן יש קצת שנמנעים עד אז מלקנות כלים ובגדים חדשים{יז}:
[ח] הסנדק (הוא המחזיק את התינוק על ברכיו בשעת מילה) והמוהל ואבי הבן, מותרין להסתפר לכבוד המילה ואפילו ביום שלפני המילה סמוך ללילה קודם הליכה לבית הכנסת{יח}. והנוהגים כהאר"י (כדלעיל סעיף ו'') נמנעים מלהסתפר גם בזה{יט}:
[ט]אין אצלינו המנהג שהזכירו הפוסקים{כ} שלא לעשות מלאכה אחד אנשים ואחד נשים כל ימי הספירה משקיעת החמה עד לאחר ספירת־העומר{כא}:
[י] בששת השבתות שבין פסח לעצרת, נוהגים לקרות מסכת אבות לפני תפילת מנחה, עם פירוש רבי'' עובדיה מברטנורה, פרק בכל שבת. וכן ספר משלי אחרי מנחה, כחמישה פרקים בכל שבת. והם תקנת קדמונים{כב}. ויש שקורים את משלי בימות החול אז, מעט בכל יום, בשילוש שאחרי תפילת שחרית{כג}:
בטעינה...