מאז סגירת הת"ת התימני ברחוב חיי אדם לפני כארבעים וחמש שנה, אשר בו לימדו מארי יוסף קרוואני זת"ע, ויבל"א מארי יוסף פתיחי שליט"א (זצ"ל), מורגש היה החיסרון העצום, חסרון וצער שכל הורה הרגיש, ואף היה מכה בנו, כבני יהודי תימן במכת בושה, כאשר שאלונו אחינו האשכנזים או הספרדים, מה עם ת"ת תימני בירושלים? איך זה שציבור כ"כ גדול של תימנים עם מורשה יחודית מפוארת כזאת, לא זכו אפילו לת"ת אחד???

ההד הטורדני לא נתן לנו מנוחה, ועם היות שכבר במילא בהחזקת הישיבה הק' מתימן יבוא בקושי נושאים אנו בעול, אך זעקת האמת שאי אפשר להשתיקה, הקימה אותנו ממקומנו והריצה את רגלינו לדבר מצוה עצומה זו, להקים ת"ת תימני לילדינו היקרים.

אין לתאר ולשער את הקשיים שנערמו בדרך, על ימין ועל שמאל, הפרעות ומניעות עבור דבר קדוש זה, אך עידודם של הרבנים, והידיעה שכל עניין של קדושה חייב שיהיה לועיכוב. בהיות שהיצר הרע נלחם, אמצו את כוחנו להתמיד במשימת קודש זו אשר את תחילת פרותיה אנו רואים כיום.
אך עוד דבר נוסף עודד אותנו להמשיך, והוא- הילדים עצמם...
כבר לפני 11 שנים כשהת"ת הוקם ורק מעט מאד ילדים שהו בין כותליו, כבר אז אי אפשר להתעלם מהחן היהודי המיוחד, שעטה את פניהם הטהורים של הילדים הזכים. ובפרט שנלווה אליו גם חינה ותפארתה של מסורת אבותינו, אשר ממקום גלותה שנעזבה ונשכחה על ידי כמה מיהודי תימן בני דורנו, שלא זכו להשכיל ולראות פאר מסורת אבותיהם, והעזיבוה ושכחוה בקרן זוית, משם קמה והתרוממה, ניערה את עפר

הזמן הנאסף מעליה, ובפרץ שמחה נהרה לבין כותלי הת"ת, לחזות בנוחליה ה"ה הם הילדים הזכים, הלומדים את משנתם דוקא בדרך המקובלת לנו מדורי דורות, במסורת שלא הורקה מכלי אל כלי, וברה ותמימה, עומדת וניצבת משנים קדמוניות.

 

ובפרט ברבות הזמן ככל שהזמן עבר, כן הפירות משביחים יותר עסיסים יותר, ושמם הטוב וריחם הנעים נישא למרחוק. הן בהתעלות בתורה ויראה והן בידיעת הנגינות ודקדוק הקריאה.
אכן יכולים אנו לומר בפה מלא, שאחרי כל הטורח והעמל הגדולים רואים אנו ברכה בעמלנו אלו הבנים, ו"הכרת פניהם ענתה בם" -"כי הם זרע ברך ה'".

מה נעמו פניהם הטהורים כשפאותיהם המסולסלות מעטרות את לחייהם, ובין הפיאות ישנו פה קדוש העסוק כל היום בתורת א-ל חי, כשהמנגינות העתיקות מסתלסלות להן בחן זך ומזוכך, יוצאות מפיהם בקדושה ומרחפות בחלל העולם, ומוסיפות אויר דקדושה לים האויר העכור של דורנו.

לא פלא הוא לראות את עוברי האורח ברח' דוד בירושלים, נעצרים ממהלכם, ואינם מסוגלים להמשיך בדרכם שאצה להם, בגין הקולות של לימוד הקריאה ו"מזמור לדוד ה' קראתיך..." הנאמרים לאחר תפילת מנחה.
אך מה לנו להרבות בתיאורים, עדיף לנו לעשות דבר יותר יעיל להמחיש את האמת.

רצוננו הוא להזמינכם בהזמנה של מצוה, בואו והווכחו בעצמכם.
ומעתה יכולים אנו לדבר בטוחות, כי ביקורכם אצלנו לא ישכח אצלכם על נקלה. ואם יש בכם כאלו שעוד למדו וגדלו קצת בתימן. הרי שהדמעות מעיניכם מובטחות...

אח יקר בידך לקחת חלק בהחייאת מורשת תימן העתיקה והמפוארת. שלח את תרומתך לעזור לילדים להמשיך את דרך אבותינו הקדושים.