מעינה של תורה

בס''ד

''שפטים ושטרים תתן לך...אשר ה' אלהיך נתן לך'' (ט''ז, י''ח)

מנה תמנה עליך שופטים כאלה, אשר יתנו לך את ''ה' אלהיך'' – שיחדירו את האלוהות בקרבך (בוציוא דנהורא) .

התורה פונה בזה אל הפרנסים והמנהיגים, הממנים את הרבנים על הקהילה, כי לא ישלו את עצמם שאינם חייבים לנהוג כבוד ברב ולסור למשמעתו משום שהם הם אשר מינוהו לרב, אלא ''תתן לך'' – גם בשבילך אתה ניתן הרב וגם עליך לסור למשמעתו, שכן רק באם אתה תנהג בו כבוד ודרך-ארץ, אזי יתקיים ''ושפטו את העם משפט צדק'' – שאז יסורו גם המוני-העם למשמעתו של הרב ויצייתו למשפטיו. (כלי חמדה) .

''כי השחד יעור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים'' (ט''ז, י''ט)

בעת שישב בעל ''אוהב-ישראל'' זצ''ל, מאפטא, על כסא הרבנות בקולבסוב, באו פעם לפניו שני בעלי-דין לדין תורה. יתר הדיינים לקחו שוחד והיו נוטים לצד אחד, אולם הרב מאפטא גילה כלפיהם התנגדות נמרצת והוכיח להם כי אין ההלכה כמותם. יעצו הדיינים לבעל-הדין כי ישחד גם את הרב. אך כיצד עושים זאת, והלא בשום-פנים לא יסכים הרב לקבל שוחד? יעצו לו איפוא לשלשל בחשאי סכום-כסף ניכר לכיס בגדו של הרב. בעל-הדין עשה כעצתם ואיש לא ידע דבר על כך.

למחר, כאשר ישב הרב להמשיך בדין-תורה, הרגיש כי דעתו החלה להסס בדבר וכי קם בו רצון להסכים עם דעת הדיינים. מיד דחה את ישיבת בית-הדין וכל אותו היום בכה והתחנן לפני רבונו-של-עולם, כי יאיר את עיניו לראות את האמת. כך עברו ימים מספר עד אשר גילה הרב את הכסף בכיס בגדו ומיד הבין כי בעל-הדין הוא אשר שם את הכסף בכיסו כדי לשחדו. כל-כך גדול הוא כוחו של שוחד, שאפילו אם הדיין אינו יודע מאומה על כך, בכל-זאת זה משפיע על שכלו לסלף את דעתו.

זהו פירושו של הפסוק: ''ויסלף דברי צדיקים'' – אמר הרב מאפטא זצ''ל – אפילו אם הדיין מוסיף להיות צדיק גם לאחרי קבלת השוחד, שכן ראה ולא ידע מאומה על כך, בכל-זאת יש בכוחו של השוחד לסלף את בינתו ואת דבריו.

מכאן יש ללמוד קל-וחומר: אם נגיעה יש בה כדי לעוור את העינים, הרי מכל-שכן ''מידה טובה מרובה ממידת פורעניות'' – שאם אדם מסלק מעל עצמו את כל הנגיעות והפניות וטורח לרדוף אחרי הצדק, עיניו נפקחות ומוארות להשיג ולהבין את האמת (שפת אמת) .

''צדק צדק תרדף'' (ט''ז, כ')

רדוף תרדוף אחרי הצדק בצדק. האמצעים שבהם תבקש להשיג מטרה צודקת, יהיו גם הם צודקים – שלא ככלל הידוע של הגויים, שהמטרה מקדשת את האמצעים (הרבי ר' בונים ז''ל מפשיסחה) .

''למען תחיה וירשת את הארץ'' (ט''ז, כ')

כדאי הוא מנוי הדיינים הכשרים להחיות את ישראל ולהושיבן על אדמתן (רש''י).

שנינו במשנה: ''חרב בא לעולם על עוות הדין, גלות בא לעולם על עובדי עבודה-זרה'' (אבות פ''ה מ''ט). כן אמרו חכמינו: ''כל המעמיד דיין שאינו הגון כאילו נוטע אשירה''. (סנהדרין ז') .

הרי פירושו של דבר הוא, שעל-ידי מינוי דיינים בלתי כשרים חרב באה לעולם, לפי שהם מעוותים את הדין, וגם גלות באה לעולם, לפי שזה נחשב כעבודה-זרה (''נוטע אשירה''). ואילו על-ידי מינוי דיינים כשרים מונעים חרב מן העולם וזה גורם ''להחיות את ישראל'', וכן מונעים גלות – ''להושיבן על אדמתן''. (בנין אריאל) .

''לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח ה' אלהיך'' (ט''ז, כ''א)

אזהרה לנוטע אילן ולבונה בית בהר-הבית (רש''י).

המקום הקדוש צריך להיות נאה בעיניך בזכות קדושתו ולא בזכת קישוטים חיצוניים כגון עצים נאים ובנינים מפוארים. אם מבקש אתה לפאר את הקדושה בקישוטים חיצוניים, הרי משמע שאתה מזלזל ביופיה המקורי של הקדושה.

לפיכך אמרו חכמינו: ''כל המעמיד דיין שאינו הגון כאילו נוטע אשירה אצל המזבח'' (סנהדרין ז') – אם ממנים דיין שאינו הגון מצד התנהגותו בדברים שבקדושה, אלא שיש בו מעלות חיצוניות כגון השכלה גבוהה וכשרון-נאום – הרי זה באמת ''כאילו נוטע אשירה אצל המזבח'', שבמקום היופי המקורי והפנימי של תורה ויראת-שמים מבכרים את היופי החיצוני המקושט. (אבני אזל) .