אני מעוניין לתרום  |  כך התחלנו את המדרש התימני  |  וידאו - יום בחצריך  |  חומר מארכיון המדינה  |  תורמים בשקלים או בדולרים  |  קריאה בתורה לכל השנה  |  ת"ת מבשר טוב  |  ילדי תימן  |  פרשת השבוע  |  מדור פרשת השבוע  |  ס ר ט י - ו י ד א ו  |  

אתרים תימנים נוסח תימן תימני נט יד מהריץ מבשר טוב
 

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



 


יפוצו מעינותך חוצה
FacebookTwitter

      פרשת שמות תשע
דף הבית >> פרשת השבוע >> הרב ברוך רוזנבלום על פרשת השבוע >> ספר שמות הרב רוזנבלום >> פרשת שמות תשע


בס"ד
פרשת שמות – הרב ברוך רוזנבלום שנת תש"ע.
פרשת השבוע שנקרא בע"ה בשבת זו, פרשת שמות.
אנחנו מתחילים בס"ד, את חומש שמות, החומש השני במנין החומשים.
פותחת התורה - {א} וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ...
החומש נקרא בשם שמות, ככה אנחנו רגילים לקרוא לחומש הזה, על שם התיבה השניה בפרשה וְאֵלֶּה שְׁמוֹת...
הדברים מעוגנים גם בדברי מדרש {בראשית רבה, פרשה ג, אות ה} - אָמַר רַבִּי סִימוֹן, חָמֵשׁ פְּעָמִים כְּתִיב כָּאן אוֹרָה, כְּנֶגֶד חֲמִשָּׁה חֻמְשֵׁי תוֹרָה. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר, כְּנֶגֶד סֵפֶר בְּרֵאשִׁית, שֶׁבּוֹ נִתְעַסֵּק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּבָרָא אֶת עוֹלָמוֹ. וַיְהִי אוֹר, כְּנֶגֶד סֵפֶר וְאֵלֶּה שְׁמוֹת, שֶׁבּוֹ יָצְאוּ יִשְׂרָאֵל מֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה.
וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב, כְּנֶגֶד סֵפֶר וַיִּקְרָא, שֶׁהוּא מָלֵא הֲלָכוֹת רַבּוֹת. וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחשֶׁךְ, כְּנֶגֶד סֵפֶר בְּמִדְבַּר, שֶׁהוּא מַבְדִּיל בֵּין יוֹצְאֵי מִצְרַיִם לְבָאֵי הָאָרֶץ. וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם, כְּנֶגֶד סֵפֶר מִשְׁנֶה תּוֹרָה, שֶׁהוּא מָלֵא הֲלָכוֹת רַבּוֹת. מְתִיבִין חַבְרַיָא לְרַבִּי סִימוֹן, וַהֲלוֹא סֵפֶר וַיִּקְרָא מָלֵא הֲלָכוֹת רַבּוֹת, אָמַר לָהֶן אַף הוּא שָׁנָה בוֹ דָּבָר.
הרמב"ן בפתיחת הפרשה, קורא לספר הזה, בשם חומש הגאולה.... לספר בראשית, הוא קורא תחילת היצירה...
נחזור עוד מעט לדברי הרמב"ן, רק נקריא מה שכתוב, במקום נוסף :
הנציב, בהקדמה לחומש שמות, מביא את דברי הבה"ג (בעל הלכות גדולות) , שקורא לחומש הזה בשם ספר שני... למרות שלשאר החומים, הוא נותן שמות ולא ספרות... לחומש בראשית הוא קורא בראשית... לחומש ויקרא, הוא קורא כהנים ... לחומש במדבר, הוא קורא פקודים , ואילו לחומש חמישי, הוא קורא משנה תורה.
החומש היחידי , שלא זוכה לשם, הוא חומש שמות ... הוא קורא לו בשם ספר שני.
כותב הנציב {העמק דבר, פתיחה לספר שמות} - ושותא דמרן זצ"ל ניתן ללמדנו בינה, שלא בחינם שינה השם בזה הספר, והיה לרבינו לקרוא כולם במספר: "חומש שני", "שלישי" וכו'; או "חומש שמות"; או על הענין המסוים שבו כמו יציאת מצרים או מתן תורה - כמו שקורא ספר במדבר "ספר הפקודים", וכמו שכשכתבתי במקומו הטעם.
אלא בא ללמדנו דזה הספר ביחוד הוא שני לספר ראשית הבריאה, כי הוא חלק שני מזה הספר, היינו, בו נגמר סדר הבריאה. וכמאמרם ז"ל: "'בראשית' - בשביל ישראל שנקראו ראשית". פירוש, תכלית העולם בכלל. הוא שיהא אומה אחת, "חלק ה' עמו" (דברים לב ט). וזה לא נשלם עד שיצאו ישראל ממצרים ובאו לתכליתם שיהיו ראוים להיות לאור גוים, להעמידם על ידיעת אלהי עולם, וכמו שביארנו בגוף הספר י"ב נ"א, על הפסוק "יצאו בני ישראל על צבאותם".

וזהו תכלית הבריאה שנברא לכבודו יתברך, כמו שכתוב: "כל הנקרא בשמי ולכבודי, בראתיו..." (ישעיהו מג ז), כמו שכתבתי בספר במדבר פרשת שלח על הפסוק "ואולם חי אני, וימלא כבוד ה'..." (במדבר יד כא).

נמצא דיציאת מצרים היא גמר הבריאה, או מתן תורה, כמבואר עוד ברבה (בראשית רבה א): "'בראשית' - בזכות התורה שנקראת ראשית", והיינו כדאיתא בעבודת כוכבים דף ג (עמוד א): "'ויהי ערב ויהי בקר יום הששי' (בראשית א לא) - מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית: אם מקבלין ישראל את התורה מוטב, ואם לאו אני אחזיר אתכם לתוהו ובוהו". נמצא דמתן תורה הוא גמר הבריאה, והיינו הך דיציאת מצרים, שאז היו ראויים ישראל לקבל התורה ולהשלים הבריאה ולבא בזה לתכלית יצירתם. והרי זה אצל עם ה' כמו דעת אנושי ומדות ישרות של תורת האדם, אשר אף־על־גב שלא הגיע תבל ומלואה לזה השלמות עד אחר זמן רב אחר בריאת שמים וארץ, וגם כהיום יש הרבה בני אדם שלא הגיעו לזה המעלה, מכל מקום הדבר מושכל גם לאומות העולם דרק זה היה תכלית מעלת האדם. וכך יש לנו להאמין, דאף־על־גב שלא ניתנה התורה וחקותיה עד אחר יציאת מצרים, וגם עתה יש הרבה מישראל שלא הגיעו לדעת תורה, מכל מקום רק התורה היא תכלית מעלת ישראל, שנוצרו "לברית עם לאור גוים" (ישעיהו מב ו).
נמצא דספר שמות הוא ספר שני להראשון, כמו שהמה ענין אחד ובו שני חלקים של ספר הבריאה.
עד כאן דברי הנציב.
אז לכאורה, היינו צריכים לסיים את הספר הזה, בפרשת משפטים, ואז יש לנו המשך – תרומה, תצוה, כי תשא, ויקהל , פקודי... יש לנו עוד חמש פרשיות מעבר לזה... מה ההמשך של זה ?
הרמב"ן שואל את השאלה הזאת, ועונה גם תשובה... אבל אני רוצה להוסיף דברים, שלכאורה מתחברים היטב, עם היסוד שכתוב בחז"ל, דוקא בבראשית רבה.
בבראשית רבה, שואלים חז"ל – למה היום הראשון נקרא אחד ?
אומר המדרש תשובה מאוד מעניינת {בראשית רבה, פרשה ג, אות ט} - אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אַמֵּי, מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם נִתְאַוֶּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת שֻׁתָּפוּת בַּתַּחְתּוֹנִים, מַה נַּפְשָׁךְ, אִם לְעִנְיַן הַחֶשְׁבּוֹן, לֹא הָיָה צָרִיךְ לְמֵימַר אֶלָּא אֶחָד, שְׁנַיִם, שְׁלֹשָׁה, אוֹ רִאשׁוֹן, שֵׁנִי, וּשְׁלִישִׁי. שֶׁמָּא אֶחָד, שֵׁנִי, שְׁלִישִׁי, אֶתְמְהָא. אֵימָתַי פָּרַע לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לְהַלָּן בַּהֲקָמַת הַמִּשְׁכָּן, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ז, יב): וַיְהִי הַמַּקְרִיב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן אֶת קָרְבָּנוֹ, רִאשׁוֹן לִבְרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּאִלּוּ בְּאוֹתוֹ יוֹם בָּרָאתִי אֶת עוֹלָמִי.
עד שלא הקריבו את הקורבן הראשון, לא הושלמה מלאכת הבריאה. וַיְהִי הַמַּקְרִיב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן זו השלמה, למלאכת הבריאה.
אם ככה, נוכל להבין, שגם הפרשיות שעוסקות בבניית המשכן – תרומה, תצוה, כי תשא, ויקהל, פקודי... זו השלמה לבריאת העולם... כי מתי הגיע העולם לשלמותו ?
כשהקב"ה השרה את שכינתו בתחתונים , כמו שכתוב במדרש, וברגע שהשרה הקב"ה  את שכינתו, והיה המשכן, הגיע העולם לתיקונו.
עד כאן הדברים שניתן להוסיף על דברי הנציב, והאמת היא, שהם גם דברי הרמב"ן במקום.
כותב הרמב"ן בפתיחת החומש - השלים הכתוב ספר בראשית שהוא ספר היצירה בחידוש העולם ויצירת כל נוצר ובמקרי האבות כולן שהן כעין יצירה לזרעם מפני שכל מקריהם ציורי דברים לרמוז כו' לעתיד לבא עליהם.
ממשיך הרמב"ן ואומר – גם כשיצאו ממצרים, עדין לא נחשבו גאולים, כי היו עדין נבוכים במדבר, רק כשבאו להר סיני, ואחרי זה שעשו את המשכן והקב"ה חזר והשרה את שכינתו בניהם, אז הגיעו אל התיקון המושלם.
אז ממילא אומר הרמב"ן, מעמד סיני , הוא  לא סיום של חומש בראשית , אלא סיום חומש בראשית, זה רק לאחר שהקב"ה השרה את שכינתו , כמו שהיה באוהל האבות הקדושים.
הרמב"ן אבל כותב כאן יסוד - השלים הכתוב ספר בראשית שהוא ספר היצירה בחידוש העולם ויצירת כל נוצר ובמקרי האבות כולם שהם כעין יצירה לזרעם מפני שכל מקריהם ציורי דברים לרמוז להודיע כל העתיד לבא להם.
אומר לנו הרמב"ן, שכל מה שאירע לאבות, אירע לבנים...
אם תעבור על חומש בראשית , מתחילתו ועד סופו, כל מה שקרה לאבות, הבנים יעברו את זה מחדש.
אנחנו רוצים בע"ה לעמוד על דברי הרמב"ן, כי זה יביא אותנו לנושא המרכזי שאנחנו רוצים לעסוק בו:
בספר זאת ליעקב, לאחר שהוא מביא את דברי הרמב"ן, ואת דברי הנציב, הוא עומד על דברי חז"ל...
חז"ל בכמה וכמה מקומות, עומדים על מה שאירע לבנים ...
הרמב"ן עוסק בזה, בתחילת ספר בראשית {יב, י} וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם כִּֽי-כָבֵד הָרָעָב בָּאָֽרֶץ...
אברהם אבינו הולך לארץ ישראל, לאחר שהקב"ה אומר לו לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ...אברהם אבינו יוצא לדרך... והקב"ה מבטיח לו וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה... תבוא לארץ ישראל, תזכה לבנים... תתפרסם...
אברהם מגיע לארץ ישראל, ואין בארץ ישראל מה לאכל – ניסיון הרעב של אברהם אבינו...
ואברהם אבינו יורד למצרים, והוא שוהה במצרים ... עפ"י מה שכתוב בסדר הדורות, הוא שהה במצרים שלושה חודשים...
הוא מגיע למצרים... מהללים את אשתו , והיא נלקחת ממנו לפרעה... והקב"ה מכה את פרעה בנגעים גדולים... פרעה משחרר את שרה... {יב, טז} וּלְאַבְרָם הֵיטִיב בַּעֲבוּרָהּ...
אברהם אבינו חוזר לארץ ישראל... עפ"י סדר הדורות, התהליך הזה לקח שלושה חודשים...
נקריא קטע מדברי הרמב"ן - ויהי רעב בארץ. הנה אברהם ירד למצרים מפני הרעב לגור שם להחיות נפשו בימי הבצורת והמצרים עשקו אותו חנם לקחת את אשתו והקב"ה נקם נקמתם בנגעים גדולים והוציאו משם במקנה בכסף ובזהב וגם צוה עליו פרעה אנשים לשלחם ורמז אליו כי בניו ירדו מצרים מפני הרעב לגור שם בארץ והמצרים ירעו להם ויקחו מהם הנשים כאשר אמר (שמות א כב) וכל הבת תחיון והקב"ה ינקום נקמתם בנגעים גדולים עד שיוציאם בכסף וזהב וצאן ובקר מקנה כבד מאד והחזיקו בהם לשלחם מן הארץ לא נפל דבר מכל מאורע האב שלא יהיה בבנים- כל מה שעבר אברהם אבינו, יעברו ויחוו בניו במצרים.
מקור דברי הרמב"ן, מדברי מדרש {בראשית רבה, פרשה מ, אות ו} - אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם אָבִינוּ צֵא וּכְבשׁ אֶת הַדֶּרֶךְ לִפְנֵי בָנֶיךָ, אַתְּ מוֹצֵא כָּל מַה שֶּׁכָּתוּב בְּאַבְרָהָם כְּתִיב בְּבָנָיו, בְּאַבְרָהָם כְּתִיב (בראשית יב, י): וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ, בְּיִשְׂרָאֵל כְּתִיב (בראשית מה, ו): כִּי זֶה שְׁנָתַיִם הָרָעָב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ. בְּאַבְרָהָם כְּתִיב: וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם, וּבְיִשְׂרָאֵל כְּתִיב (במדבר כ, טו): וַיֵּרְדוּ אֲבֹתֵינוּ מִצְרַיְמָה. בְּאַבְרָהָם כְּתִיב: לָגוּר שָׁם, וּבְיִשְׂרָאֵל כְּתִיב (בראשית מז, ד): לָגוּר בָּאָרֶץ בָּאנוּ. בְּאַבְרָהָם כְּתִיב: כִּי כָבֵד הָרָעָב בְּאֶרֶץ כְּנַעַן, בְּיִשְׂרָאֵל כְּתִיב (בראשית מג, א): וְהָרָעָב כָּבֵד בָּאָרֶץ. בְּאַבְרָהָם כְּתִיב: וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב, בְּיִשְׂרָאֵל כְּתִיב (שמות יד, י): וּפַרְעֹה הִקְרִיב. בְּאַבְרָהָם כְּתִיב וְהָרְגוּ אֹתִי וְאֹתָךְ יְחַיּוּ, וּבְיִשְׂרָאֵל כְּתִיב (שמות א, כב): כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ. בְּאַבְרָהָם כְּתִיב: אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ וגו', וּבְיִשְׂרָאֵל כְּתִיב (שמות א, כ): וַיֵּיטֶב אֱלֹהִים לַמְיַלְּדֹת. בְּאַבְרָהָם כְּתִיב: וַיְהִי כְּבוֹא אַבְרָם מִצְרַיְמָה, וּבְיִשְׂרָאֵל כְּתִיב (שמות א, א): וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה. בְּאַבְרָהָם כְּתִיב: וְאַבְרָם כָּבֵד מְאֹד בַּמִּקְנֶה, וּבְיִשְׂרָאֵל כְּתִיב (תהלים קה, לז): וַיּוֹצִיאֵם בְּכֶסֶף וְזָהָב. בְּאַבְרָהָם כְּתִיב: וַיְצַו עָלָיו פַּרְעֹה, וּבְיִשְׂרָאֵל כְּתִיב (שמות יב, לג): וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל הָעָם. בְּאַבְרָהָם כְּתִיב: וַיֵּלֶךְ לְמַסָּעָיו, וּבְיִשְׂרָאֵל כְּתִיב (במדבר לג, א): אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל.
עושה המדרש הקבלה, שכל מה שאירע לאברהם, אירע גם לישראל...
בספר זאת ליעקב, הוא עומד על הפרשיות בספר שמות, שכל פרשיה, מקבילה למה שקרה לאבות הקדושים...
מה שאמרנו עכשיו, שמה שחוה אברהם, יעברו בניו ... סיכמנו בסיכום נמרץ, שלוש פרשיות – פרשת שמות-וארא-בא.. אלו שלושת הפרשיות שמסופר, שכמו שאברהם ירד למצרים, ולקחו את אשתו, ולבסוף נתנו לו רכוש רב... זה מה שכתוב לך בפרשת שמות – ירדו למצרים... רצו לזרוק את הזכרים ליאור... הקב"ה הכה את מצרים בנגעים גדולים, בפרשת שבוע הבא... ולבסוף בפרשת בא, כל אחד יצא עם תשעים חמורים, עמוסים מביזת מצרים...
פרשת בשלח, עוסקת במה שאירע , לאחר שפרעה משחרר את עם ישראל.... הם כבר עוברים בים סוף {שמות יד, ה} וַיֻּגַּד לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם כִּי בָרַח הָעָם וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו אֶל-הָעָם וַיֹּֽאמרוּ מַה-זֹּאת עָשִׂינוּ כִּֽי-שִׁלַּחְנוּ אֶת-יִשְׂרָאֵל מֵעָבְדֵֽנוּ ...
לזה יש הקבלה בתורה, עם לבן ויעקב... יעקב בורח מלבן {לא,  כב} וַיֻּגַּד לְלָבָן בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי כִּי בָרַח יַעֲקֹֽב: {כג} וַיִּקַּח אֶת-אֶחָיו עִמּוֹ וַיִּרְדֹּף אַחֲרָיו דֶּרֶךְ שִׁבְעַת יָמִים וַיַּדְבֵּק אֹתוֹ בְּהַר הַגִּלְעָֽד
מה שעשה לבן ליעקב, זה מה שעשה פרעה לישראל...
לאחר פרשת בשלח, מגיע יתרו-משפטים, שני פרשות שעוסקות במתן תורה.
כל היסוד של מתן תורה, יונקים אותו ממעשה האבות...
כל מעמד הר סיני, יונק ממעשה העקידה... תסתכלו פרקי דרבי אליעזר {פרק לא}רבי חנינא בן דוסא אומר אותו האיל לא יצא ממנו דבר לבטלה אפרו של איל הוא יסוד שעל גבי המזבח הפנימי שנאמר {שמות ל, י} וְכִפֶּר אַהֲרֹן עַל-קַרְנֹתָיו אַחַת בַּשָּׁנָה. גידיו של איל הם עשרה כנגד עשרה כנגד עשרה נבלים של כנור שהיה דוד מנגן בהם. עורו של איל הוא אזור מתניו של אליהו שנאמר ... שתי קרניו של איל שופרות. בשל שמאל תקע בו הקב"ה על הר סיני שנאמר {שמות יט, יט} וַיְהִי קוֹל הַשּׁוֹפָר הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד . וקרן של ימין הוא גדול מן השמאל ועתיד לתקוע בו לעתיד לבוא בקבוץ של גלויות , שנאמר {ישעיה כז, יג} וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל וגו'. רבי יצחק אומר הכל לא נוצר אלא בזכות השתחויה שנאמר רוממו ה' אליהו והשתחוו להדום רגליו.
הקב"ה נתן לנו על הר סיני, את עשרת הדיברות...
שואל רש"י {פרקי אבות פרק ה} – למה את עשרה הדיברות ?
אומר רש"יעֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת נִתְנַסָּה אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם וְעָמַד בְּכֻלָּם. וכנגדם עשה הקב"ה לישראל עשר מכות במצרים, עשר על הים, ונתן כנגדם לבניו, עשרת הדיברות.
כל מה שזכינו לעשרת הדיברות, יונק מעשרת הניסיונות של אברהם אבינו.
אם ככה, גם פרשת יתרו וגם פרשת משפטים  - עשרת הדיברות, מעמד הר סיני... מתחבר למה שעשו האבות הקדושים.. האבות הקדושים עברו , אנחנו מקבלים את השכר בפרשת שמות.
כותב בעל הטורים - עקב אשר שמע וגו'. יש בפסוק יו''ד תיבות כנגד יו''ד הדברות שבהם עק''ב תיבות וכנגדם נתנסה יו''ד נסיונות וקיים עולם שנברא בי' מאמרות.
אומר רש"י - בקע. רמז לשקלי ישראל בקע לגלגלת  ושני צמידים. רמז לשני לוחות מצמדות  עשרה זהב משקלם. רמז לעשרת הדברות שבהן.
כל זה יונק מהאבות הקדושים.
רש"י בפרשת תרומה, על הפסוק {כו, טו} וְעָשִׂיתָ אֶת הַקְּרָשִׁים לַמִּשְׁכָּן עֲצֵי שִׁטִּים עֹמְדִים.
אומר רש"י - ועשית את הקרשים. היה לו לומר ועשית קרשים, כמה שנאמר בכל דבר ודבר, ומהו הקרשים, מאותן העומדין ומיחדין לכך. יעקב אבינו צפה ברוח הקדש ונטע ארזים במצרים, וכשמת צוה לבניו להעלותם עמהם כשיצאו ממצרים, אמר להם, שעתיד הקדוש ברוך הוא לצוות אתכם לעשות משכן במדבר מעצי שטים, ראו שיהיו מזמנים בידכם. הוא שיסד הבבלי בפיוט שלו טס מטע מזורזים קורות בתינו ארזים, שנזדרזו להיות מוכנים בידם מקדם לכן.
מאיפה הביא יעקב אבינו את הקרשים ?
אומר המדרש {בראשית רבה, פרשה צד, אות ד} - וַיִּסַּע  יִשְׂרָאֵל וְכָל אֲשֶׁר לוֹ וַיָּבֹא בְּאֵרָה שָׁבַע (בראשית מו, א), לְהֵיכָן הָלַךְ, אָמַר רַב נַחְמָן שֶׁהָלַךְ לָקֹץ אֲרָזִים שֶׁנָּטַע אַבְרָהָם זְקֵנוֹ בִּבְאֵר שָׁבַע, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (בראשית כא, לג): וַיִּטַּע וגו'. כְּתִיב (שמות כו, כח): וְהַבְּרִיחַ הַתִּיכֹן בְּתוֹךְ הַקְּרָשִׁים, אָמַר רַבִּי לֵוִי וְהַבְּרִיחַ הַתִּיכֹן שְׁנַיִם וּשְׁלשִׁים אַמָּה הָיוּ בוֹ, מֵהֵיכָן מָצְאוּ אוֹתוֹ לַשָּׁעָה, אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ מֻצְנָעִין עִמָּהֶם מִימוֹת יַעֲקֹב אָבִינוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות לה, כד): וְכֹל אֲשֶׁר נִמְצָא אִתּוֹ עֲצֵי שִׁטִּים, אֲשֶׁר יִמָּצֵא אִתּוֹ אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא אֲשֶׁר נִמְצָא אִתּוֹ.
אם ככה, כל הענין שנטע יעקב אבינו את הארזים במצרים, היה כדי להכין לבניו את המשכן.
ארבע פרשיות שעוסקות במשכן, כולם יונקות מספר בראשית.
בשעה שמשה רבינו, מבקש מהקב"ה, שימחל לישראל על חטא העגל... בזכות מה הוא מבקש ?
כל מה שהוא מבקש, היה בזכות האבות – {לב, יג} זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם...
אומר רש"י - לאברהם ליצחק ולישראל. אם לשרפה הם, זכור לאברהם שמסר עצמו לשרף עליך באור כשדים. אם להריגה, זכור ליצחק שפשט צוארו לעקידה. אם לגלות, זכור ליעקב שגלה לחרן, ואם אינן נצולין בזכותן, מה אתה אומר לי (פסוק י) ואעשה אותך לגוי גדול, ואם כסא של שלש רגלים אינו עומד לפניך בשעת כעסך, קל וחמר לכסא של רגל אחת.
אם ככה, מובן היטב, למה הבה"ג קורא לספר שמות , בשם חומש שני – כיון שהספר הזה עדין לא הושלם.
חומש בראשית הוא החלק הראשון , וחומש שמות הוא החלק השני, שמשלים את מה שהתחילו האבות בחומש בראשית, ומשלימים הבנים , בחומש שמות.
אנחנו רוצים בע"ה להוסיף על כך עוד דבר... אבל כדי להגיע לנושא שאנחנו רוצים להוסיף, אנחנו צריכים בע"ה להיכנס לעומק הדברים :
בפרשת שמות , פרק ב' , פותחת התורה - {א} וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי 
שואלים חז"ל {מסכת סוטה יב, א} – מה זה וַיֵּלֶךְ ?
אם אתה רוצה להגיד לי שזה היה חתונה , אז זה אפילו לא מתאים הלשון של 'הליכה'... 'הליכה', זה שם שמופיע, ללכת אחרי עצה , שנאמר {תהילים א, א} אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים...
אמרנו {א} וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי... אומרים חז"ל , שבאמת זו הליכה אחרי עצה...
איפה אתה מוצא הליכה אחר עצה ?
אומרת הגמרא {מסכת סוטה יב, א} - {שמות ב-א}  וילך איש מבית לוי להיכן הלך אמר רב יהודה בר זבינא שהלך בעצת בתו תנא עמרם גדול הדור היה כיון (שראה שאמר) פרעה הרשע כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו אמר לשוא אנו עמלין עמד וגירש את אשתו עמדו כולן וגירשו את נשותיהן אמרה לו בתו אבא קשה גזירתך יותר משל פרעה שפרעה לא גזר אלא על הזכרים ואתה גזרת על הזכרים ועל הנקיבות פרעה לא גזר אלא בעוה''ז ואתה בעוה''ז ולעוה''ב פרעה הרשע ספק מתקיימת גזירתו ספק אינה מתקיימת אתה צדיק בודאי שגזירתך מתקיימת שנאמר {איוב כב-כח} ותגזר אומר ויקם לך עמד והחזיר את אשתו עמדו כולן והחזירו את נשותיהן...
אז מה שכתוב וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי – שהלך בעקבות עצת בתו. כך מתרצת הגמרא...
במאמר המוסגר, זה לא קשור לנושא, אלא רק להטעים את השיחה:
ראיתי בתורה תמימה, שעונה תירוץ מאוד יפה, לפני דבריה של מרים...
הוא מביא את דברי הגמרא {מסכת ברכות י, א} , שמספרת שם, שהנביא ישעיהו בן אמוץ בא לחזקיה המלך, ואומר לו צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה וגו' מאי כי מת אתה ולא תחיה מת אתה בעולם הזה ולא תחיה לעולם הבא אמר ליה מאי כולי האי אמר ליה משום דלא עסקת בפריה...
שואלים כל המפרשים – איפה מצאנו, על ביטול מצוה של פריה ורביה, שיש עונש של מת אתה בעולם הזה ולא תחיה לעולם ?
הוא ביטל מצות עשה, של פריה ורביה... בשביל זה צריך לקבל עונש כזה ?!
הרבה תשובות בדבר... התשובה שכותב התורה תמימה, בשם מרים... היא אומרת לעמרם , שהדרך היחידה להגיע לעולם הבא, היא רק מלהגיע לעולם הזה – 'אתה גוזר גם בעולם הזה וגם בעולם הבא'.... למה ?
כי הדרך היחידה להגיע לעולם הבא, היא רק מהעולם הזה...
גם אם יבואו לעולם הזה, לחמש דקות, ויזרקו אותם למים... יש להם חלק לעולם הבא !
* דרך אגב – ר' אייזיק שר אומר – בֹא ותראה, מה אדם מצווה בשביל חסד... נאמר כאן בגמרא, שאמרה מרים לאביה "אבא, בא ותראה כמה צריך לעשות, בשביל חסד – שווה לאישה לסחוב ברחמה, תשעה חודשים ילד, שיקחו אותו ויזרקו אותו אל המים, כדי להביא אותו לעולם הבא ! עם כל איסורי צער הלידה וצער העיבור , שאישה עוברת, זה שווה כדי לזכות נשמה לעולם הבא !
אז כמה שווה לזכות נשמה לעולם הבא, בזה שמקריבים יהודים לאביהם שבשמים ?!
אז מה אמרה לו מרים כאן בגמרא ??
"אבא, אי אפשר להיכנס לעולם הבא, מבלי לעבור כאן, בעולם הזה ! "
יוצא, שברגע שאדם לא מתחתן , הוא  מונע מנשמות לבוא לעולם הבא !
אם חזקיה היה מתחתן, היו נולדים לו ילדים... אמנם לא הגונים, אבל בכל זאת, כדי להגיע לעולם הבא, הם חייבים להגיע לעולם הזה...
באותו רגע שאתה  לא מתחתן, גרמת לאותם נשמות, לא להגיע לעולם הבא ...
לכן אמרה לו מרים – אתה גזרת גם בעולם הזה, וגם לעולם הבא, אז זה במידה כנגד מידה – כמו שאתה מנעת מנשמות להגיע לעולם הבא, כך גם לך לא יהיה עולם הבא.
כך מביא התורה תמימה, תירוץ נפלא מאוד, כמדומני, שזה מופיע גם בעיון יעקב. זה היסוד הראשון.
באים כל המפרשים כולם , ושואלים שאלה – למה התורה מעלימה, את שמות ההורים של משה רבינו ?
בפרשת שבוע הבא, נדע מה שמותם... שם כתוב את כל השושלת של משה ואהרון במפורש...
כאן התורה מעלימה את שמותיהם {א} וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי  ... אין שמות !
למה התור מעלימה, את שמות הוריו, של משה רבינו ???
זו שאלתו של המהר"ל {גור אריה פרק א, טו. גבורות ה', פרק טז} .
בשתי מקומות שואל המהר"ל, את השאלה הזאת... אני אומר את התירוץ שלו בע"פ ...
אומר המהר"ל – משה רבינו היה מתוקן לגאולה, מששת ימי בראשית...
כשהקב"ה ברא את עולמו, והחליט שעם ישראל יצרך לעבור זיכוך, כדי לקבל את התורה, כמו שהסברנו כבר, שבפסוק השני בתורה, כבר מצוינים ארבעת הגלויות - {בראשית רבה, פרשה ב, אות ד} - וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ... וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ, זֶה גָּלוּת בָּבֶל, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ד, כט): רָאִיתִי אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה תֹהוּ. וָבֹהוּ, זֶה גָּלוּת מָדַי (אסתר ו, יד): וַיַּבְהִלוּ לְהָבִיא אֶת הָמָן. וְחשֶׁךְ, זֶה גָּלוּת יָוָן, שֶׁהֶחֱשִׁיכָה עֵינֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בִּגְזֵרוֹתֵיהֶן, שֶׁהָיְתָה אוֹמֶרֶת לָהֶם, כִּתְבוּ עַל קֶרֶן הַשּׁוֹר שֶׁאֵין לָכֶם חֵלֶק בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. עַל פְּנֵי תְהוֹם, זֶה גָּלוּת מַמְלֶכֶת הָרְשָׁעָה, שֶׁאֵין לָהֶם חֵקֶר כְּמוֹ הַתְּהוֹם, מַה הַתְּהוֹם הַזֶּה אֵין לוֹ חֵקֶר, אַף הָרְשָׁעִים כֵּן. וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת, זֶה רוּחוֹ שֶׁל מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ... אחרי ארבעת הגלויות, יבוא משיח צדקנו .
יש תהליך מכוון לבריאה, והיות והקב"ה ידע, שכדי לקבל תורה, צריכים לזכך את עצמנו , והזיכוך הזה יעבור דרך מצרים, כמו שנאמר לאברהם אבינו, בברית בין הבתרים {טו, יג} יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה... משה רבינו, מראשית הבריאה, נשמתו כבר מוכנה להיות הגואל..
הראיה – המטה של משה, כבר הוכן בששת ימי בראשית, ערב שבת בין השמשות. עוד אין נשמה בעולם, כבר מכינים לו את המטה !
נשמת משה רבינו, מיודעת להיות הגואל. זו לא סתם נשמה, היא מיועדת לכך !
כותב המהר"ל, נאמר את זה בע"פ :
בדר"כ הבנים יונקים מהאבות - ברא קרא דאבוה – האבא מוריש לילדים תכונות מסוימות.
אם היה כתוב השם של אבא, היית אומר – זה שמשה נבחר להיות משה, זה בגלל שאבא שלו הוא עמרם !
זה נכון, אומר המהר"ל... אם תחפש בכל עם ישראל, מי מתאים להיות האבא של משה, ודאי שזה עמרם ! למה ?
כי מתוך הארבעה שמתו בעתיו של נחש, מופיע עמרם אביו של משה  - {מסכת ב"ב יז, א} תנו רבנן ארבעה מתו בעטיו של נחש ואלו הן בנימין בן יעקב ועמרם אבי משה וישי אבי דוד וכלאב בן דוד  
אם ככה, אומר המהר"ל – אם התורה היתה כותבת לך "וילך עמרם ויקח את יוכבד, ונולד להם משה"
היית אומר – משה נהיה בגלל אבא שלו !
כי עמרם היה גדול הדור, ויוכבד היתה בתו של לוי, וכתוצאה מכך, יצא משה רבינו !
התורה רצתה לומר לך יסוד – תשמע אדוני, זה שמשה רבינו נהיה משה, אל תתלה את זה בגלל עמרם ויוכבד... משה רבינו, אם לא היה נולד מעמרם ויוכבד, הוא היה נולד משלמה ושרה... זה לא משנה ממי הוא נולד, הוא היה נולד ! אל תייחס את הכוחות שלו, ואת כוחות הגאולה שלו, לעמרם ויוכבד !
לכן התורה מעלימה את שמות ההורים... אבל כותב המהר"ל – אבל דבר אחד, התורה כן כותבת... התורה אומרת לך, שמשה רבינו חייב לצאת , משבט לוי , ולכן התורה לא כותבת לך וַיֵּלֶךְ אִישׁ וַיִּקַּח אשה, אלא כותבת לך וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי  ... משה רבינו היה חייב להיוולד בשבט לוי .... מי בשבט לוי ? זה לא משנה... למה ?
אומר המהר"ל {גבורות ה', פרק טז}-  שבט לוי, היה שבט מובדל מן החומר, והיות וכך, הוא גם לא היה בשעבוד מצרים, לכן ממנו יכל לצאת משה רבינו.
מה המיוחד בשבט לוי ?
שבט לוי דבר ראשון, זה שבט, שאת השם שלו, נתן הקב"ה. (רש"י פרשת ויצא)
תשאלו כל אחד – מי נתן את השם של לוי ?
יגידו כולם – לאה !  למה ?
כי כתוב בפסוק כך {בראשית כט, לד} וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר עַתָּה הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי כִּֽי-יָלַדְתִּי לוֹ שְׁלֹשָׁה בָנִים עַל-כֵּן קָרָֽא-שְׁמוֹ לֵוִֽי
אומר רש"י - קרא שמו לוי. תמהתי שבכולם כתיב ותקרא, וזה כתב בו קרא, ויש מדרש אגדה באלה הדברים רבה ששלח הקדוש ברוך הוא גבריאל והביאו לפניו וקרא לו שם זה ונתן לו עשרים וארבע מתנות כהנה, ועל שם שלוהו במתנות קראו לוי.
* הרשב"ם כותב, שמי שנתן לו את השם, היה יעקב אבינו.
מדרש האגדה הזה שמביא רש"י, מופיע בשינוי נוסח, בפרקי דרבי אליעזר {פרק לז}...
לאחר שיעקב אבינו נאבק עם שרו של עשו, הסתיימה המלחמה, ויעקב צולע על ירכו, רוצה לחזור חזרה לנשותיו ולילדיו, והוא מנסה לעבור את מעבר יבוק... ופתאום מופיע שוב פעם שרו של עשו...
אומר הפרקי דרבי אליעזר {פרק לז}רצה יעקב לעבור את מעבר יבֹק ולהתעכב שם, אמר לו המלאך לא כך אמרת לי עשר אעשרנו לך {שם כח, כב} . מה עשה יעקב, לקח את כל מקנה קנינו שהביא מפדן ארם , והיו חמשת אלפים וחמש מאות צאן. ועוד אמר המלאך ליעקב והלא יש לך בנים ולא עשרת אותם לי, מה עשה יעקב, הפריש ארבעה בכורות לארבע אימהות , ונשתירו שמונה. התחיל משמעון וגמר בבנימין שבמעי אמו, ועוד התחיל משמעון וגמר בלוי, ועלה לוי מעשר קדש לה', שנאמר {ויקרא כז, לב} הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה קֹּדֶשׁ לַה'. ירד מיכאל המלאך ונטל לוי והעלה לפני הקב"ה ואמ' לפניו רבון כל העולמים זה הוא גורלך וחלקך ממעשר ופשט הקב"ה יד ימינו ואמ' שיהיו לוי ובניו משרתים לפניו בארץ כמלאכי השרת בשמים אמ' מיכאל לפני הקב"ה רבון כל העולמים המשרתים למלך אינו נותן להם טרף מזונם לפיכך נתן להם לבני לוי כל קדש שעלה לשמו שנ' אשי ה' ונחלתו יאכלון.
עד כאן פרקי דרבי אליעזר {פרק לז}.
אם ככה, נותן השם היה הקב"ה, ויש מחלוקת מתי הקב"ה בירך... רש"י מביא בשם מדרש, שגבריאל העלה אותו למעלה, והקב"ה בירך אותו אחרי הלידה , וכאן מופיע שזה קרה, בשעה שהוא עבר את מעבר יבוק.
במדרש רבה {בראשית רבה, פרשה ע, אות ו} מופיע נוסח שונה  - רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר כּוּתִי אֶחָד שָׁאַל אֶת רַבִּי מֵאִיר אָמַר לוֹ  אֵין אַתֶּם אוֹמְרִים יַעֲקֹב אֲמִתִּי, דִּכְתִיב (מיכה ז, כ): תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב, אָמַר לוֹ הֵן. אָמַר לוֹ וְלֹא כָךְ אָמַר: וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵֹּׂר אֲעַשְֹּׂרֶנּוּ לָךְ, אָמַר לוֹ הֵן. אָמַר לוֹ הִפְרִישׁ שִׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי אֶחָד מֵעֲשָׂרָה, לָמָּה לֹא הִפְרִישׁ אֶחָד מֵעֲשָׂרָה לִשְׁנַיִם שְׁבָטִים אֲחֵרִים. אָמַר לוֹ וְכִי שְׁנֵים עָשָׂר הֵן וַהֲלוֹא אַרְבָּעָה עָשָׂר הֵן (בראשית מח, ה): אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי, אָמַר לוֹ כָּל שֶׁכֵּן אוֹסִיפְתָּא מַיָא אוֹסֵיף קִמְחָא. אָמַר לוֹ אֵין אַתְּ מוֹדֶה לִי שֶׁהֵם אַרְבַּע אִמָּהוֹת, אָמַר לוֹ הֵן. אָמַר לוֹ צֵא מֵהֶם אַרְבָּעָה בְּכוֹרוֹת לְאַרְבַּע אִמָּהוֹת, הַבְּכוֹר קֹדֶשׁ וְאֵין קֹדֶשׁ מוֹצִיא קֹדֶשׁ. אָמַר לוֹ אַשְׁרֶיךָ וְאַשְׁרֵי אֻמָּתְךָ שֶׁאַתְּ שָׁרוּי בְּתוֹכָהּ.
רבותי, אני לא אכנס לכל החשבון, אם הוא נכון או לא... למה לא ?!
כיון שהמפרשים שם במקום שואלים  - אם זה התירוץ, אז נשאר ליעקב ספייר , כי גם מנשה היה בכור... אז תוציא גם אותו, ויישאר לך תשע...
אז יוצא עפ"י זה, שיעקב נתן יותר, אז מגיע לו עודף... לא ניכנס לכל הסוגיה ...(עיין מהרז"ו במקום)
בפרשה שלנו, שבט לוי מקבל מעמד מיוחד...
השבט היחיד, ש-210 שנים לא  עבד עבודת פרך, היה שבט לוי...
לפני שנכנס לעומק הדברים, נאמר בתורה {שמות א, יג} וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפָרֶךְ
אומר רש"י - בפרך. בעבודה קשה המפרכת את הגוף ומשברתו.
מה זה עבודה קשה ?
בחז"ל במדרש יש מחלוקת - אם הכוונה לעבודה קשה שאין לה קצבה , או עבודה קשה שאין צריך לה, או מלאכת האיש על האישה, או האישה על האיש...
הרמב"ם {הלכות עבדים פרק ראשון, ו} כותב - כָּל עֶבֶד עִבְרִי אָסוּר לַעֲבֹד בּוֹ בְּפָרֶךְ. וְאֵיזוֹ הִיא עֲבוֹדַת פָּרֶךְ זוֹ עֲבוֹדָה שֶׁאֵין לָהּ קִצְבָה וַעֲבוֹדָה שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לָהּ אֶלָּא תִּהְיֶה מַחְשַׁבְתּוֹ לְהַעֲבִידוֹ בִּלְבַד שֶׁלֹּא יִבָּטֵל.
אז ממילא, אם כתוב וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפָרֶךְ , אז משמע, שאלה היו העבודות.
 
אומרת הגמרא {מסכת סוטה יא, ב} - בפרך רבי אלעזר אמר בפה רך.
אומר רש"י - בפרך בפה רך. משכום בדברים ובשכר עד שהרגילום לעבודה.
היה כאן פיתוי בכסף, ופיתוי בדברים, למה הכוונה ?
הגמרא {מסכת סוטה } אומר ר' אליעזר בר' שמעון , שביום הראשון לעבודה, הגיע פרעה, ופרעה שם על עצמו לבנים, כדי להראות שגם הוא עובד...
מי שהיה אומר "יש לי בעיות בחוט שדרה... פריצת דיסק..." ..
אמרו לו – לפרעה יש יותר דיסקים ממך J  אם הוא עובד, גם אתה יכל לעבוד !
כל התירוצים לא היו אקטואליים , בזמן שהיו רואים את פרעה עובד.
אומר המדרש {תנחומא , במדבר , פרשת בהעלותך , אות כ} - שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁאָמַר פַּרְעֹה (שמות א, י יא): הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ, וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים, קִבֵּץ אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל וְאָמַר לָהֶם בְּבַקָּשָׁה מִכֶּם עֲשׂוּ עִמִּי הַיּוֹם בְּטוֹבָה, הַיְנוּ דִכְתִיב (שמות א, יג): וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפָרֶךְ, בְּפֶה רַךְ, נָטַל סַל וּמַגְרֵפָה, מִי הָיָה רוֹאֶה אֶת פַּרְעֹה נוֹטֵל סַל וּמַגְרֵפָה וְעוֹשֶׂה בִּלְבֵנִים וְלֹא הָיָה עוֹשֶׂה, מִיָּד הָלְכוּ כָּל יִשְׂרָאֵל בִּזְרִיזוּת וְעָשׂוּ עִמּוֹ בְּכָל כֹּחָן, לְפִי שֶׁהָיוּ בַּעֲלֵי כֹּחַ וְגִבּוֹרִים, כֵּיוָן שֶׁחֲשֵׁכָה הֶעֱמִיד עֲלֵיהֶם נוֹגְשִׂים וְאָמַר לָהֶם חַשְּׁבוּ אֶת הַלְּבֵנִים, מִיָּד עָמְדוּ וּמָנוּ אוֹתָם, וְאָמַר לָהֶם כָּזֶה אַתֶּם מַעֲמִידִים בְּכָל יוֹם וָיוֹם. מִנָּה אֶת הַנּוֹגְשִׂים שֶׁל מִצְרַיִם עַל הַשּׁוֹטְרִים שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְהַשּׁוֹטְרִים הִתְמַנּוּ עַל יֶתֶר הָעָם, וּכְשֶׁאָמַר לָהֶם (שמות ה, ז): לֹא תֹאסִפוּן לָתֵת תֶּבֶן לָעָם, הָיוּ בָּאִין הַנּוֹגְשִׂים וּמוֹנִין אֶת הַלְּבֵנִים וְנִמְצְאוּ חֲסֵרוֹת, הָיוּ מַכִּין הַנּוֹגְשִׂים אֶת הַשּׁוֹטְרִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ה, יד): וַיֻּכּוּ שֹׁטְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְהָיוּ הַשּׁוֹטְרִים מֻכִּין עַל יֶתֶר הָעָם וְלֹא הָיוּ מוֹסְרִין אוֹתָן בִּידֵי נוֹגְשִׂים, וְאוֹמְרִים מוּטָב אָנוּ לִלְקוֹת וְאַל יִכָּשְׁלוּ יֶתֶר הָעָם.
במדרש הגדול, וכך מופיע גם במדרש תורה שלמה... הוא מביא שפרעה הציע כסף, כך גם מביא רש"י בגמרא {מסכת סוטה}...
אם ניקח למשל דוגמא, באו ליהודים, אמרו להם – רבותי, 100 דולר ללבנה... עשר לבנים מקבלים בונוס !
נו... יהודים מקבלים כסף, למה שלא יעבדו ?!
כולם עובדים ברוך ה'.... בסוף היום סיימו לעבוד... אמרו – רבותי, בואו ונלך לקבל כסף...
יש מחלוקת, אם הם שילמו להם או לא... בכל אופן, למחרת אמרו להם – רבותי, מה שעשיתם אתמול בכסף, היום בלי כסף !
לזה אומר רש"י – בפה רך , בתחילה הציעו להם לעבוד בשכר... אחר כך הציעו להם לעבוד קשה...
אומר המדרש הגדול – כולם עבדו עבודת פרך, חוץ מעמרם. לא נתפתה ליבו ועשה לבנה אחת.
ביום הראשון בא עמרם – "כמה צריך לעשות" ?
- מינימום לבנה.
עשה לבנה אחת, ונח...
ר' עמרם,  מה איתך ?! יש אפשרות לעשות בוכטות ! תיודע מה זה, חמישים לבנים, מאה דולר ללבנה... 5000 דולר ! .... שלושה חודשים יש לך דירת חדר בבני-ברק ! לא כדאי ?! תתחיל לעבוד !
אמר עמרם – כמה צריך לעשות ?! אחד ?! אחד אני עושה...
למחרת בבוקר... כשבאו הנוגשֹים ואמרו להם " מה שעשיתם אתמול בכסף, היום אתם עושים גם, אבל בחינם ! "
- איאיאי .... למה לא היה לנו שכל, כמו לעמרם..."
פתאום כולם אמרו – עמרם גדול הדור, הוא רואה למרחקים !
 
בספר באר יוסף, לר' יוסף סלנט , הוא מבאר עפ"י זה, גמרא {מסכת פסחים לט} .
הגמרא אומרת, מרור זה שאנו אוכלים, על שום מה ?
על שום שמיררו המצרים את חיי אבותינו במצרים...
שואלת הגמרא – איזה מרור לקחת ?
ואומרת – רצוי לקחת חזרת, כי תחילתה רך וסופה קשה.
אז זה בדיוק כמו שהיה במצרים.
אומר רש"י – שבתחילה נשתעבדו בהם ע"י שכר ...
בהתחלה זה היה רך – היה בכסף... אחר כך זה היה קשה...
אז כמו שהיה במצרים, בהתחלה רך ובסוף קשה, אותו דבר תאכל מרור !
שואל הבאר יוסף – למה אתה צריך לאכל בתחילתו רך ? הרי ביום הראשון שילמו להם כסף, זה היה מתוק...
הרי ביום הראשון הוא בא הביתה עם חבילה של דולרים.... אז למה ביום הראשון אתה צריך לאכל חזרת , שהיא בהתחלה רכה ?
כי במצרים, גם ביום הראשון זה היה בסדר.... אז אתה עושה זכר למה שהיה רך, או שאתה עושה זכר למה שהיה מרור ????
ביום הראשון זה היה כסף ! אז זה לא היה בעיה...אז מה פתאום אתה צריך לאכל חזרת, שתחילתה רכה וסופה קשה???
כך שואל הבאר יוסף, ועונה תשובה נפלאה – אדם שנקלע לצרה... אם הוא לא אשם בצרה, אז הוא לא אשם... אם כל הצער והיגון שיש לו, הוא לא מאשים את עצמו בצרה...
אבל ברגע שהוא אשם בצרה, הוא הביא על עצמו את הצרה, אז לא רק שכואב לו מהצרה עצמה, אלא כואב לו "איך הבאתי על עצמי את הצרה"...
הצרה מתעצמת, ברגע שהיא באה, כתוצאה ממה שאני הבאתי על עצמי...
אומר הבאר יוסף – זה מה שכתוב כאן, שצריך להביא חזרת... זה שביום הראשון שילמו להם כסף, זה היה תחילת המרור, כי אם ביום הראשון הם לא היו מתפתים אחרי הכסף, הם לא היו עושים כל-כך הרבה לבנים, אז גם למחרת, הם לא היו צריכים לעשות כל-כך הרבה לבנים.
יוצא שמה שהם התפתו ביום הראשון, שזה היה בפה רך, זה הביא עליהם את המרור. המרירות באה, כתוצאה מזה, שזה היה רך !
אם בהתחלה זה היה קשה, אז הם לא היו מגיעים למצב כזה !
הם הפילו את עצמם במלכודת הזאת, לכן זה כאב להם.
אומרת הגמרא – תיקח חזרת, שתחילתה רכה , כי היא עצם זה שהיה רך בהתחלה, זה תחילת המרור שלהם !
אומר הספר באר יוסף – עפ"י זה תוכל להבין, בשעה ששבט לוי לא עבד... שכולם למחרת בבוקר ראו, שעמרם לקח לבנה אחת, לכולם כאב הלב "למה לא עשינו, מה שעשה גדול הדור ?! ... אם היינו עושים ככה, היום לא היינו נופלים בתוך המלכודת הזאת..."
שבט לוי היה פטור מעבודת פרך... למה ?
כך מובא במדרש {תנחומא, פרשת וארא, אות ו} - אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: שִׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי פָּנוּי הָיָה  מֵעֲבוֹדַת פָּרֶךְ.


רש"י מביא את זה {ה, ד} וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מֶלֶךְ מִצְרַיִם לָמָּה מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן תַּפְרִיעוּ אֶת הָעָם מִמַּעֲשָׂיו לְכוּ לְסִבְלֹתֵיכֶם

לכו לסבלתיכם.
לכו למלאכתכם שיש לכם לעשות בבתיכם. אבל מלאכת שעבוד מצרים לא היתה על שבטו של לוי, ותדע לך שהרי משה ואהרן יוצאים ובאים שלא ברשות.
משה ואהרון כל הזמן יוצאים ונכנסים, סימן שהם לא היו בעבודת פרך.
למה זכה שבט לוי, להיות פטור מעבודת פרך ?
לכאורה זה פלא ... למה ?
הרי פרעה העביד אותם, פרעה רוצה כסף, פרעה רוצה שיבנו לו ערי מסכנות... הוא רוצה להתיל עליהם מיסים, יש לו מטרה....
פתאום באים אליו, ואומרים לו –תשמע, יש לנו איזה 278,000 שלא עובדים...
- למה לא עובדים ?!?
ככה... לא רוצים לעבוד...
כל מי שלא הספיק את מכסת הלבנים, לקחו את הילד שלו, ושמו באמת הבנין....
לא הבאת לבנים... לוקחים ומכסים אותו עם טיט ...!
פתאום פרעה שומע, שיש שבט של 278,000 שלא עובד... אוכל ישן ולומד... "זה בסדר, אני מסכים שישבו וילמדו"
מה זה ?! מאיפה פרעה הביא את זה ?!
כתוב במדרש הגדול, ומביא את זה הכלי יקר בפרשת ויצא, מביא את זה החזקוני על המקום, שבשעה שפרעה הגיע להלוויה של יעקב אבינו, הוא ראה דבר משונה – את ארונו של יעקב אבינו, נושאים 12 אנשים בלבד. שום נכד, לא מורשה לגעת בארון ! רק מנשה ואפרים, היו מורשים, רק לאחר שהסבא יעקב, בירר את הכתובה שלהם , ומצא שהיא כשרה והנישואין היו כדת וכדין...

אומרים חז"ל במדרש {בראשית רבה, פרשה ק, אות ב} - אָמַר לָהֶם תְּנוּ דַעְתְּכֶם שֶׁלֹא יִגַּע עָרֵל [אחד] בְּמִטָּתִי, שֶׁלֹא לְסַלֵּק אֶת הַשְּׁכִינָה מֵעָלַי, אֶלָּא כַּסֵּדֶר הַזֶּה עֲשׂוּ לִי, שְׂאוּ אוֹתִי שְׁלשָׁה מִן הַצָּפוֹן וּשְׁלשָׁה מִן הַדָּרוֹם שְׁלשָׁה מִן הַמִּזְרָח שְׁלשָׁה מִן הַמַּעֲרָב, כְּשֵׁם שֶׁאַתֶּם עוֹשִׂין לִי כָּךְ אַתֶּם עֲתִידִין לְהֵעָשׂוֹת אַרְבָּעָה דְּגָלִים בַּמִּדְבָּר וְהַשְּׁכִינָה בָּאֶמְצַע.
במדרש תנחומא {פרשת במדבר, אות יב} כתוב, מי לקח באיזה צד - וְהֵיאַךְ צִוָּם. אָמַר לָהֶם: יְהוּדָה וְיִשָּׂשׂכָר וּזְבוּלוּן יִטְעֲנוּ מִטָּתִי מִן הַמִּזְרָח, רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן וְגָד יִטְעֲנוּ מִן הַדָּרוֹם, דָּן וְאָשֵׁר וְנַפְתָּלִי יִטְעֲנוּ מִן הַצָּפוֹן, בִּנְיָמִין אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה יִטְעֲנוּ מִן הַמַּעֲרָב. יוֹסֵף אַל יִטְעוֹן, לָמָּה. שֶׁהוּא מֶלֶךְ, וְאַתֶּם צְרִיכִין לַחֲלוֹק לוֹ כָּבוֹד. לֵוִי אַל יִטְעוֹן. לָמָּה, שֶׁעֲתִידִין לִישָׂא אֶת הָאֲרוֹן, וּמִי שֶׁטּוֹעֵן אֶת אֲרוֹנוֹ שֶׁל חַי הָעוֹלָמִים, לֹא יִשָּׂא אֲרוֹנוֹ שֶׁל מֵת.
פרעה הגיע להלוויה, ורואה דבר מענין – הוא רואה שלוי לא נוגע...
שאל פרעה – למה הוא עומד בצד ? מה קרה ?!
אמרו לו – תשמע, זה השבט הכי מרומם כאן ! השבט הזה, לעתיד לבוא, כשהקב"ה יתן לנו את התורה, הוא עתיד לשאת את הארון .... מי שנושא את ארונו של הקב"ה, לא נוגע בארונו של מת !
כך אמרו לפרעה, בהלוויה של פרעה...
כותב הכלי יקר {פרשת ויצא ל, ו} -  על כן אמר יעקב לוי לא ישא ארונו לפי שלעתיד ישא ארון הקודש, ועל כן נהגו המצרים כבוד בשבט לוי כי ראו שיעקב נהג בו כבוד, ועל כן לא נשתעבדו בהם המצריים
אם אנחנו מחפשים, נדבך נוסף, של מעשה אבות סימן לבנים – היות וחומש בראשית, מסתיים בנשיאת ארונו של יעקב ... כשם ששם ציוה יעקב, ששבט לוי לא נוגע... זה אפשר בתחילת פרשת שמות, לשבט לוי , לא להיות בעבודת פרך.
אומר החזקוני {שמות ה, ד}לכו לסבלותיכם. הטעם מפני מה זכו שבימיו של לוי להיות חופשי משעבוד מצרים כששעבדו מצרים בישראל מתחילה היה פרעה משעבד עצמו עמהם כדי שיתאמצו במלאכה כדרשינן  בפרך, בפה-רך באותה שעה נזכר שבטו של לוי מה ציוה יעקב בשעת פטירתו, שלא ישאהו לוי לפי שהיה עתיד לשאת את ארון הקודש ולא רצה לשעבד עצמו ולא הכריחם פרעה. מיום ההוא והלאה הוקבע להיות משועבד כל מי ששעבד עצמו , ועוד נמצא באגדה , אברהם מסר כל קבלת התורה ליצחק, ויצחק ליעקב, ויעקב ללוי, ולוי וזרעו הושיבו ישיבות במצרים ולפי שלא היו יודעים שום מלאכה ולא נסו בה, רק בתורה היה כל עסקיהם לא נשתעבדו במצרים.
כאן בחזקוני כבוד, שלא המצריים הם אלו ששחררו מעבודה, אלא לוי אמר, אם יעקב לא נתן לנו לשאת את ארונו, ודאי שלבנים אנו לא נושאים !
הרמב"ן כותב {ה, ד} - ומנהג בכל עם להיות להם חכמים מורי תורתם, ולכן הניח להם פרעה שבט לוי שהיו חכמיהם וזקניהם. והכל סבה מאת ה'.
בספר אמת ליעקב, לגאון ר' יעקב קמינצקי ... ראיתי שמביא את זה גם, הדברי חיים... כתוב , שיעקב במצרים , כבר הכין את הקרקע , לפטור את שבט לוי מן העבודה... איפה ?
כתוב בסוף פרשת ויגש {מז, כב} - רַק אַדְמַת הַכֹּהֲנִים לֹא קָנָה כִּי חֹק לַכֹּהֲנִים מֵאֵת פַּרְעֹה וְאָֽכְלוּ אֶת-חֻקָּם אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם פַּרְעֹה עַל-כֵּן לֹא מָכְרוּ אֶת-אַדְמָתָֽם
כותב האמת ליעקב – כל מה שעשה יוסף, הכל היה למען מטרה אחת, שיהיה שבט אחד בישראל, שבט לוי, שיהיה פטור מן המס, ולכן כשגזר פרעה על ישראל לעבוד, היו שבט לוי פטורים מזה , כי כן היה החוק בארץ מצרים , שנעשה ע"י יוסף, ושבט הכהונה פטור ממיסים, ומקבל את כל האוכל שלו, מידי המלכות, ולכן כשאומרת התורה {א, יא} וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם ... שבט לוי היה פטור מכל מס, והרי פרנסתו מאוצר המלוכה, על כן היה פטור מן העבודה.
כך מביא ר' יעקב קמינצקי, לבאר את מה שכתוב בסוף פרשת ויגש.
כל הדברים האלה נפלאים... אבל בא כאן הזוהר הקדוש, והופך את כל הפירושים שאמרנו עד עכשיו, לדבר אחר לגמרי...
אומר הזוהר הקדוש {בהעלותך, דף קנ"ג ע"א} - וַיְמָרַרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבוֹדָה קָשָׁה: זוֹ קוּשְׁיָא. בְּחֹמֶר: דָּא קַל וָחוֹמֶר. וּבִלְבֵנִים: דָּא לִבּוּן הֲלָכָה. וּבְכָל עֲבוֹדָה בַּשָּׂדֶה: דָּא בָּרַיְיתָא. אֵת כָּל עֲבוֹדָתָם אֲשֶׁר עָבְדוּ בָהֶם בְּפָרֶךְ: דָּא תֵּיק''וּ.
באים כל המפרשים ושואלים – מה רוצה כאן הזוהר הקדוש ? לוקח פשט פשוט בפסוק, של בְּחוֹמֶר וּבִלְבֵנִים, מה שכתוב בתורה , מה שכתוב במדרשי חז"ל, והופך פירוש של פסוק פשוט כל-כך, לדבר שכל-כך רחוק מהמציאות ... מה היה קשה לזוהר, שהוא היה צריך להפוך את המשמעות הפשוטה של הפסוק, למשמעות של קל וחומר...  של גזירה שוה ... של ברייתא ... של תיק"ו... למה זה בא בצורה הזאת ?
בספר אור גדליה, לגאון ר' גדליה שור, בליקוטי דיבורים על פרשת שמות, הוא כותב – אם ישאלו אותך, למה זכו בני ישראל למתן תורה... מדובר במעמד הר סיני... מדובר  במעמד, שעם ישראל רואה את הקב"ה, יורד על הר סיני... איך עם ישראל מסוגל נפשית, להסתכל בשכינה ???
הקב"ה יורד עם פמליה של 22,000 מלאכי השרת... אדם רואה את כל המלאכים האלה, ודמו לא קופא על המקום ??
פירוש הדבר, שהקב"ה דאג להכין אותם, למעמד הר סיני...
איך מכינים אותם למעמד הר סיני ?
דיברנו על זה כבר בעבר...כל אכילת המן שהיתה... זו היתה ההכנה לקראת מתן תורה. אנשים אכלו אוכל, של מלאכי השרת... למה ???
אתה הולך למעמד הר סיני... אתה הולך להיות כמו מלאך.... אתה הולך לראות את השכינה, אתה לא יכל לאכל אוכל רגיל. אתה חייב להכין את עצמך, מט"ו בחודש אייר, לאכילת המן. אכילת המן, מכשירה את האדם, להיות בחינה של מלאך.
זיכוך החומר במצרים, שמונים ושש שנה של עבודת פרך, הפכו את עם ישראל, מזוככים בחומר, ובכך יכלו ולעמוד במעמד הר סיני !
יוצא שכל השמונים ושש שנה, של עבודת הפרך במצרים, היו הכנה למעמד הר סיני.
 
בואו ונוסיף על הדברים, דברי מדרש:
יתרו מגיע למדבר סיני... אומרת התורה {יח, כז} וַיְשַׁלַּח מֹשֶׁה אֶת חֹתְנוֹ וַיֵּלֶךְ לוֹ אֶל אַרְצוֹ
שואל המדרש {ילקוט שמעוני, פרשת יתרו}  -מה הקשר בין הפסוק הקודם, שמשה רבינו אומר ליתרו ללכת הביתה, לבין הפסוק במעמד הר סיני ?
אומר המדרש, שמגיע יתרו ביחד עם בתו ... הוא מגיע למדבר... אומר הקב"ה "יפה מאוד... יתרו אדם מאוד מיוחד... אבל תשלח אותו הביתה.."...
למה הוא שולח אותו הביתה ??
וַיְשַׁלַּח מֹשֶׁה אֶת חֹתְנוֹ.... לך הביתה !
למה ?
אומר המדרש – כי בחודש השלישי לצאת בני ישראל, באו מדבר סיני... למה ?
{משלי יד, י} לֵב יוֹדֵעַ מָרַּת נַפְשׁוֹ וּבְשִׂמְחָתוֹ לֹא יִתְעָרַב זָר. יתרו רוצה לבוא לקבל את התורה ?! אי אפשר לקבל את התורה, אלא רק מי שהיה בשעבוד של טיט ולבנים. בני שהיו משועבדים בטיט ובלבנים, הם אלו שיקבלו את התורה. יתרו שהיה יושב בתוך ביתו לבטח ובהשקט, ובא לראות בשמחת התורה ... בשום פנים ואופן לא..
למה לא ??
אתה לא יכל להתייצב בהר סיני, עם גוף חומרי ! רק מי שמנותק מן החומר, יכל להתייצב בהר !
וכאן כולם יעמדו, ויצעקו - גוואלט !  ומה עם שבט לוי , שגם לא היו בשעבוד ?!   
שאלה עצומה... את התשובה אומר הזוהר הקדוש.
אומר הרב נבנצל בספרו  - אני לא שואל שאלה לגבי שבט לוי, איפה הוא היה במצרים ... בברית בין הבתרים, אומר הקב"ה לאברהם אבינו {טו, יג} יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה... אז נכון, זה לא היה 400 שנה, אלא 210 וקושי השיעבוד השלים... הכל נכון ...
אתם מכירים את הבדיחה הזאת... איזה אחד הזמין את חבר שלו למסיבת הזהב, חמישים שנות נישואין ...
אומר לו החבר – מה חמישים שנות נישואין ?! לפני חמש שנים היתה חתונת הכסף... יש לך עוד עשרים שנה !
כן, אבל קושי השיעבוד השלים J
אבל נשאלת השאלה, שואל הר נבנצל – לא נאמר בברית בין הבתרים וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה, חוץ משבט לוי ?!
אז איך שבט לוי, לא מקיים את גזירת ברית בין הבתרים ?
מה התשובה ?
אומר הזוהר הקדוש – תשמע, לא חייבים לעבוד עבודת פרך, לא חייבים לסחוב בלוקים .... אפשר להמיר את עבודת הפרך, בישיבה באוהלה של תורה !
אפשר להתייגע על הקושיה , ועל הברייתא , ועל התיקו... אם אתה תשב בבית המדרש ותתייגע , גם זה נחשב  לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה ! הקב"ה לא אמר איך יענו אותם .... זה יכל להיות, או בבית המדרש, או בלבנים.
כך אומרים רבותינו, את היסוד הנפלא , למה שכתוב כאן.
שבט לוי המיר את העבודה הזאת, ב"עבודה בבית המדרש"...
אם אלה הם פני הדברים, נוכל בע"ה להוסיף עוד נדבך אחד:
כל השבטים עבדו, ואחר כך זכו לנחלה בארץ ישראל...
למי שזוכר, נאמר בתורה {לו, ו} וַיִּקַּח עֵשָׂו אֶת נָשָׁיו וְאֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנֹתָיו וְאֶת כָּל נַפְשׁוֹת בֵּיתוֹ וְאֶת מִקְנֵהוּ וְאֶת כָּל בְּהֶמְתּוֹ וְאֵת כָּל קִנְיָנוֹ אֲשֶׁר רָכַשׁ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיֵּלֶךְ אֶל אֶרֶץ מִפְּנֵי יַעֲקֹב אָחִיו: {ז} כִּי הָיָה רְכוּשָׁם רָב מִשֶּׁבֶת יַחְדָּו וְלֹא יָכְלָה אֶרֶץ מְגוּרֵיהֶם לָשֵׂאת אֹתָם מִפְּנֵי מִקְנֵיהֶם
אומר רש"י - ולא יכלה ארץ מגוריהם. להספיק מרעה לבהמות שלהם. ומדרש אגדה (פסוק ו) מפני יעקב אחיו, מפני שטר חוב של גזרת (טו יג) כי גר יהיה זרעך, המטל על זרעו של יצחק, אמר אלך לי מכאן, אין לי חלק לא במתנה שנתנה לו הארץ הזאת, ולא בפרעון השטר. ומפני הבושה, שמכר בכורתו.
אמר עשו, מי שמקבל חלק בארץ ישראל, צריך לעבוד עבודת פרך !
בשעה שנאמר לאברהם אבינו בברית בין הבתרים.. שאל אברהם בַּמָּה אֵדַע כִּי אִֽירָשֶֽׁנָּה – איך אני אדע שאקבל את ארץ ישראל ??
אמר לו הקב"ה – 400 שנה !
אומר עשו – מי שנשאר לגור פה, צריך לרדת למצרים... אני לא רוצה, לא מצרים ולא ארץ ישראל !
הלך עשו מן המקום, אומר רש"י, והשאיר את זה רק ליעקב.
אם ככה יוצא, שמי שעבד עבודת פרך במצרים, זכה לנחלה בארץ ישראל...
אבל שבט לוי, שלא עבד עבודת פרך... איך קיבל נחלה ???
התשובה היא – הוא לא קיבל נחלה ! כי כדי לקבל נחלה בארץ ישראל, צריכים לעבוד עבודת פרך !
עשו ודאי לא יכל ללמוד קושיות וליבון הלכתא ...אין את זה אצלו... אז ממילא, כדי לקבל חלק בארץ ישראל, צריכים לעבוד עבודת פרך !
שבט לוי, שלא עבד עבודת פרך... אמר לו הקב"ה – אתה תהיה הנחלה שלי...ומההתחלה הקב"ה ייעד אותו, להיות חלקו, לעתיד לבוא, בעבודת בית המקדש.
כל הדברים שאמרנו עד עכשיו, מופיעים במשפט אחד, בפרקי אבות.
אומר התנא ר' נחוניא בן הקנה  {פרק ג, משנה ה} - רַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנֶה אוֹמֵר, כָּל הַמְקַבֵּל עָלָיו עֹל תּוֹרָה, מַעֲבִירִין מִמֶּנּוּ עֹל מַלְכוּת וְעֹל דֶּרֶךְ אֶרֶץ. וְכָל הַפּוֹרֵק מִמֶּנּוּ עֹל תּוֹרָה, נוֹתְנִין עָלָיו עֹל מַלְכוּת וְעֹל דֶּרֶךְ אֶרֶץ.
אומר המדרש שמואל, על פרק אבות - מַעֲבִירִין מִמֶּנּוּ עֹל מַלְכוּת וְעֹל דֶּרֶךְ אֶרֶץ. שכך מצינו, שהיו בני ישראל במצרים משועבדים לפרעה , בחומר ובלבנים ובכל עבודת השדה, והיה עליהם עול מלכות כבד. ושבט לוי, לא היה משועבד לפרעה, כיון שהיו עוסקים בתורה.
כל מי שמקבל על עצמו לעבוד בקושיה, בליבון הלכתא ... מורידים מעליו עֹל מַלְכוּת וְעֹל דֶּרֶךְ אֶרֶץ.
אנחנו רוצים להוסיף על כך, עוד נדבך אחד:
בספר משנת ר' אהרון {חלק א, עמוד ע"ו. חלק ד, עמוד כ"ב}, לר' אהרון קוטלר , הוא פותח בדברי הגמרא {מסכת סנהדרין צט, ב} - כל אדם לעמל נברא שנאמר {איוב ה-ז} כי אדם לעמל יולד איני יודע אם לעמל פה נברא אם לעמל מלאכה נברא כשהוא אומר כי אכף עליו פיהו הוי אומר לעמל פה נברא ועדיין איני יודע אם לעמל תורה אם לעמל שיחה כשהוא אומר {יהושע א-ח} לא ימוש ספר התורה הזה מפיך הוי אומר לעמל תורה נברא...
כותב ר' אהרון  קוטלר – עיקר בריאתו של אדם, זה לעמל. יש אפשרות להמיר את זה, במקום עמל כפיים, ניתן להמיר את זה בעמל תורה. אשרי מי שעמלו בתורה, אומרת הגמרא...
מביא ר' אהרון קוטלר, את המהרי"ל דיסקין , שמביא את דברי הזוהר, שקל וחומר, זה ליבון הלכתא ...
אומר הזוהר הקדוש, כך אומר המהרי"ל – אם עם ישראל היה יושב והוגה בתורה במצרים , לא היה להם שיעבוד של חומר ולבנים . כל הסיבה שפרעה שיעבד אותם בחומר ובלבנים, זה משום שלא ישבו בבית המדרש.
 
כך מביא ר' אהרון קוטלר... ואני רוצה להביא  יסוד נפלא בביאור הדבר, כפי שמופיע בספר שנים מקרא ואחד תרגום, של הרב יששכר רובין זצ"ל.
בספר שלו, על פרשת שמות, הוא מביא את דברי המהרי"ל , ומוסיף עוד קטע בדבריו , פשוט השלמה נפלאה :
כתוב בפסוק {שמות א, ז} וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֹתָם
שואל המהרי"ל  - אם כתוב שהם פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ... אז כולם מבינים  שהמלאה הארץ... בשביל מה אומרת לנו התורה וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֹתָם ?
שאלה נוספת שואל המהרי"ל דיסקין  - הקב"ה אומר לאברהם אבינו {טו, יג} יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה – יש כאן שלוש תיבות מיותרות יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם – איפה נמצאים גרים ? רק בארץ לא להם !
אם זה בארץ שלהם, אז הם לא נחשבים לגרים !
אז למה כתוב כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם ?
אומר המהרי"ל דיסקין תירוץ נפלא – 210 שנים היו בני ישראל במצרים... 86 שנים מתוכם, היו בעבודת פרך.
באותם 210 שנים שהם היו במצרים , יישב אותם יוסף בארץ גושן... מה עשו שם ?
כולם ישבו ולמדו ! {שמות א, ז} וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֹתָם
הם יצאו מתחומי גושן ... התחילו זה להסתכל פה, וזה פה ... זה הביא השלמת הכנסה  מכאן, וזה הביא קורס... לאט לאט הם יצאו מארץ גושן ...
כשהם יצאו מארץ גושן, אמר להם הקב"ה - יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ... כל זמן שאתה תהיה בגושן, לא יקרה כלום... ברגע שאתה תלך בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם... ברגע שאתה תצא מארץ גושן , שהיא ארץ שלהם , למה ?
כי פרעה נתן את הארץ הזאת , לשרה אמנו. זה ארץ שלהם !
כשאברהם אבינו היה שם... בין המתנות שהוא קיבל, הוא קיבל את ארץ גושן . אז זה ארץ שלהם !
באותו רגע שהם יצאו מארץ לא להם, התחיל ישר וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה.
יוצא, שכל זה קרה, כאשר הם הוציאו עצמם מהישיבה. כל זמן שהם היו בישיבה, לא היתה להם שום בעיה, שום עבודת פרך... יצאת החוצה, החל השיעבוד !
למדנו מכאן, את היסוד הנפלא של שבט לוי:
אדם יכל לעבוד מלאכה... יכל להמיר את זה בעמל פה, שנאמר {איוב ה, ז} אָדָם לְעָמָל יוּלָּד...
ישנה רק דרך אחת – או לעמל מלאכה, או לעמל פה ... אשרי מי שעמלו בתורה !
יש ספור ידוע... על סבא שהולך עם הנכד שלו בתל אביב...
מראה לו הסבא – אתה רואה, את הבית הזה אני בניתי... !
אומר הנכד – סבא, פעם היית ערבי ?! JJJ
היום לא יודעים... לא מכירים כלום...
הרב מפונוביץ, כשרצה לבנות את הישיבה , שכר עשרה פועלים , כדי להקים את הגג של הישיבה...
הגיעו הפועלים, 7 בבוקר, הגיעו הפועלים... גשם ניתח משמים ... אי אפשר לצקת ...
יושבים.. מחכים... שעה ... שעתיים ... "כבוד הרב זה לא מפסיק... אתה צריך לשלם על יום עבודה מלא "
אמר להם – בסדר, לקחתי אתכם ליום שלם, אשלם לכם יום עבודה שלם... אבל אתם לא הולכים הביתה... תעלו למעלה לבית המדרש, כל אחד לוקח סטנדר עם גמרא, ומתחיל ללמוד...
אמרו לו – כבוד הרב, אנחנו מוכנים בלי כסף, כולם מוכנים ללכת הביתה ! לא רוצים שום דבר, הולכים הביתה !
אדם מוכן לעבוד יום שלם בבלוקים , מאשר להזיע בגמרא !
היום ברוך ה', יש לך הדף היומי, אפילו באינפוזיה J
לעמוד, לשבת, לילה שלם על דף גמרא ! מי עושה את זה ??
אומר הזוהר – שבט לוי !
אומר הקב"ה – סבל ? אתה יכל להמיר... לא חייבים לסבול, אפשר להמיר את זה בדבר אחר, במקום לסבול בפרנסה  תתייגע בתורה ... והקב"ה יזמין לך פרנסה !
זה היסוד הגדול של פרשת השבוע !
אם כותב לנו הרמב"ן, שספר בראשית הוא ההכנה לספר שמות... אם יעקב אבינו פטר את שבט לוי, מנשיאת הארון... אמר להם – רבותי, אתם עתידים לשאת את ארון הקודש... אל תגעו במיטה שלי !
השאיר יעקב אבינו, מסר לדורות ... מי שישא את ארון הקודש... מי שייקח על עצמו את התורה, לא יצטרך לעבוד.. הקב"ה הוא נחלתו ... יתן לו פרנסה בשפע ...
כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת במהרה בימינו אמן ואמן !!!
 
 
 
 
 

מתימן יבוא הישיבה המרכזית לבני עדת תימן. ירושלים רחוב תרמ"ב 6. טלפון: 02-5812531    דוא”ל: email: mtyavo@gmail.com פקס: 077-4448207 חשבון בנק הדאר: 4874867
מבשר טוב - ת"ת לבני עדת תימן רחוב אבינדב 22 ירושלים. גני ילדים רחוב ארץ חפץ 116 כניסה ד ירושלים.  
 
 
דוא”ל: email: mtyavo@gmail.com
לייבסיטי - בניית אתרים