אני מעוניין לתרום  |  כך התחלנו את המדרש התימני  |  וידאו - יום בחצריך  |  חומר מארכיון המדינה  |  תורמים בשקלים או בדולרים  |  קריאה בתורה לכל השנה  |  ת"ת מבשר טוב  |  ילדי תימן  |  פרשת השבוע  |  מדור פרשת השבוע  |  ס ר ט י - ו י ד א ו  |  

אתרים תימנים נוסח תימן תימני נט יד מהריץ מבשר טוב
 

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



 


יפוצו מעינותך חוצה
FacebookTwitter

      פרשת תזריע
דף הבית >> פרשת השבוע >> הרב ברוך רוזנבלום על פרשת השבוע >> ספר ויקרא הרב רוזנבלום >> פרשת תזריע
 
בס"ד
פרשת תזריע – הרב ברוך רוזנבלום.

פרשת השבוע שנקרא בע"ה בשבת זו, פרשת תזריע. השבת נקרא גם למפטיר את פרשת החודש, הפרשה הרביעית מתוך ארבעת הפרשות שאנחנו קוראים במהלך חודש אדר. שניים לפני פורים – פרשת שקלים ופרשת זכור, ושניים אחרי פורים, הקשורים לפסח – זה פרשת פרה ופרשת החודש.
הפרשה שלנו בתחילתה, פותחת בענייני טומאת היולדת וטהרתה, מצוות ברית המילה, ומיד לאחר מכן עוסקת התורה, בענין טומאת הצרעת.
בפרשה שלנו עוסקת התורה בצרעת הגוף וצרעת הבגד. בפרשה בע"ה שבוע הבא, פרשת מצורע, נקרא על ענייני צרעת הבית.
בד"כ בשנה פשוטה, פרשת שמיני, ותזריע-מצורע, קוראים אותם לאחר הפסח, השנה, שהיא שנה מעוברת, קוראים את הפרשיות הללו לפני חג הפסח, והשנה באופן נדיר, אנחנו גם נקרא את פרשת אחרי-מות לפני הפסח, נגד מה שכותב הטו"ר, שהפרשה הסמוכה לפסח, בשנה מעוברת, זה פרשת מצורע – פקדו ופסחו, ובמעוברת סגרו ופסחו, כך כותב הטו"ר.
רבותינו עומדים על כך ששתי הפרשות שבאות אחרי הפסח, האחת היא שמיני, והשניה היא תזריע-מצורע, הם פרשיות שעוסקות בענייני הפה.
הבני יששכר, במאמרי חודש ניסן, אומר שהגימטריה של חודש ניסן מספרו 170.
למה הוא מתכוון בזה?
הוא בא לומר שְ-פּה בגימטריה 85, ופעמיים פּה זה 170.
טוב, אז עכשיו אנחנו יודעים שניסן זה 170, וְ-פּה זה 75, ופעמיים פּה זה 180, אבל מה כל זה קשור לפסח?
התשובה היא – כי ניסן זה פסח, וכל העבודות של פסח הם בפה, ויש לנו פעמיים פּה. השאלה היא מזה הפעמיים פה שיש בפסח?
אז התשובה כתובה כבר ברבותינו, ר' צדוק הכהן מלובלין, בספרו מחשבות חרוץ כותב – שבצוואר יש לנו שתי צינורות, הצינור האחד נקרא קנה – איתו אנחנו נושמים ומדברים, והצינור השני – נקרא ושת, איתו אנחנו אוכלים ומדברים.
חג הפסח, כל המצוות בו נעשות באמצעות הפה – יש לנו אכילת מצה, מרור וארבע כוסות – בזה אנחנו משתמשים בושת.
ויש לנו את סיפור יציאת מצרים – פעולה שאנחנו עושים באמצעות הקנה.
אז שתי היציאות הללו, זה עיקר עבודת הפסח, לכן הוא גם נקרא פה-סח כיון שהעבודות שלו הם עבודות בפה, והעבודות שלנו בחג הפסח הם באמצעות הקנה והושת.
כותב ר' צדוק – בשעה שהשוחט שוחט את הבהמה נקראים בפי חז"ל, שתי הצינורות הללו 'סימנים' – שחטו את הסימנים.
הקנה והושת  הם הסימנים של היהודי. השאלה היא מה הוא אוכל ומה הוא מדבר.
זה הסימנים של האדם, ולכן נקראים בשם סימנים, עפ"י  מה שהוא מכניס לפה ועפ"י מה שהוא מוציא מהפה, על זה אתה מבין מה היהודי. זו העבודה שלנו בחג הפסח.
שבת שעברה, קראנו פרשת שמיני. הפרשה עוסקת משישי ואילך בענייני מאכלות אסורות.
שם כותבת התורה, פעם יחידה בתורה, לשון –(יא,מה) כִּי אֲנִי ה' הַמַּעֲלֶה אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, אין עוד מקום כזה שהתורה מתבטאת ב - הַמַּעֲלֶה אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, יש 'אשר הוצאתי אתכם' הרבה, אבל לשון כזאת יש רק פעם אחת.
אומר רש"י - כי אני ה' המעלה אתכם. על מנת שתקבלו מצותי העליתי אתכם.(דבר אחר כי אני ה' המעלה אתכם, בכולן כתיב והוצאתי, וכאן כתיב המעלה, תנא דבי רבי ישמעאל אלמלי לא העליתי את ישראל ממצרים, אלא בשביל שאין מטמאין בשרצים כשאר אומות דיים, ומעליותא היא גבייהו, והוא לשון מעלה)
המעלה שעם ישראל שומר את עצמו מאכילת מאכלות אסורות, רק זה לבד, היה שווה להוציא את עם ישראל ממצרים, למען שמירת קדושת המאכלים.
בילקוט שמעוני דורשים חז"ל – חמורים הם השרצים, שכל המודה במצות שרצים, מודה ביציאת מצרים, וכל הכופר במצות שרצים כופר ביציאת מצרים. זו הפרשה הקודמת, פרשת שמיני.
השבת, נקרא פרשת תזריע, שעוסקת בענייני צרעת.
הגמרא במסכת ערכין אומרת – על שבעה דברים נגעים באים.
צריך לדעת, שהצרעת של התורה, איננה מחלה מדבקת, הראיה, שלא רואים נגעים במועד וגם לא רואים לחתן נגעים.
חתן שקיבל צרעת, הכהן לא מסתכל. נותנים לו לעבור את השבע ברכות, לא יגידו לו עכשיו – תצא מחוץ לבית.
גם במועדים, הכהן לא מסתכל. אם זו היתה מחלה שמדבקת, וזה היה יכל להדביק גם את בני המשפחה, היו מוציאים אותו מהבית.
הצרעת הזו, כפי שכותבים הראשונים – אות ופלא בישראל. אין את זה בשום אומה ולשון, תופעה כזאת של צרעת, שבאה כאיתות לאדם שלא ידבר לשון הרע, או כל מה שכתוב לענייני הנגעים – על לשון הרע, על גסות הרוח, על צרות עין וכו'.
ידוע לכולם, ובע"ה בס"ד, אני מקווה לדבר על כך בשבוע הבא, על נושא הלשון הרע. כי פרשת מצורע בו נרחיב בלי נדר, אבל משהו אחד שקשור לענייני הצרעת, לפני שאני ניכנס לנושא שאני רוצה להרחיב בו, והוא הקשר בין שבין הירח לבין הצרעת, שזה אם רוצים לחבר את  פרשת החודש לפרשת תזריע, צריכים למצוא את הקשר שבין הצרעת לבין הירח, אז בֹא נראה איך אנחנו מקשרים את הדברים האלה.
אבל קודם לכן בס"ד, נקדים הקדמה קצרה:
הגלות של מצרים, נקראת בפי המקובלים גלות הדיבור, כיון שהירידה למצרים היתה בגלל דיבור(בראשית לז,ב) וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם זו היתה הסיבה שירדנו למצרים בגלל חטאי הלשון.
משה רבינו, בשעה שהוא כבר נולד במצרים, ונקלח בהיותו בן שלושה חודשים לבית של פרעה. בהיותו בגיל עשרים שנה(עפ"י דעה אחת במדרש) יוצא לראות בשלום אחיו, וביום הראשון שהוא יוצא, הוא רואה איש מצרי מכה איש עברי, ואז משה רבינו הורג אותו בשם.
למחרת הוא יוצא ורואה שתי עברים, הנקראים בשם 'עברים ניצים', ואומר לרשע - לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ?
אומר לו הרשע –  מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט עָלֵינוּ הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת הַמִּצְרִי?
 וַיִּירָא מֹשֶׁה וַיֹּאמַר אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר
במצב כזה, שכל גלות מצרים היתה לתיקון הדיבור, ועכשיו, שבן-אדם הולך ואומר אני הולך להלשין עליך לפרעה שהרגת את המצרי, אמר משה – הם לא ראויים לגאולה.
אומר רש"י - אכן נודע הדבר. כמשמעו. ומדרשו, נודע לי הדבר שהייתי תמה עליו, מה חטאו ישראל מכל שבעים אומות להיות נרדים בעבודת פרך, אבל רואה אני שהם ראויים לכך.
אומר משה – תמיד התפלאתי למה מגיע להם העונש הזה, אבל עכשיו אני רואה שהם ראויים לכך – אם יש תופעה כזאת שבן אדם מסוגל להלשין למלכות, על יהודי אחר, אני מבין למה הם בגלות.
הכלי יקר, במחזה הסנה, כותב למה הקב"ה נגלה למשה רבינו בתוך הסנה דוקא, למה הוא לא נגלה אליו בצמח אחר כמו 'ציפור גן עדן'?
 יש שיחים מאוד יפים, למה צריך להיגלות אליו בתוך קקטוס, למה דוקא מתוך שיח קוצני?
כותב לנו הכלי יקר -  מתוך שישראל נמשלו לסנה, שכל אחד לחברו קוץ מכאיב ומשמיע קולו עליו בחירופים וגידופים, על כן בערה בם אש ה'.
כותב הכלי יקר אחד לשני קוץ, ולכן הקב"ה נגלה אליו בסנה, לאותת לו, מה עם ישראל צריך לתקן.
את העקיצות, את הדקירות שכל אחד עוקץ, דוקר את השני, בחברות שבלשונם, לכן הוא נגלה אליו דוקא בשיח קוצני.
כולנו יודעים, את מה שרש"י מביא, שבשעה שהקב"ה אומר למשה רבינו להראות אותות לעם ישראל, לאחר שמשה רבינו שאל – והם לא יאמינו לי ויגידו שלא נגלה אליך ה', אומר הקב"ה למשה רבינו - בֹא תעשה לפניהם שתי אותות.
הוא לקח מטה והשליך אותו ארצה ונהפך לנחש. למה דוקא נחש, יכל להיהפך גם ליונה, למה דוקא לנחש?
אומר רש"י -  הנחש רמז לו שסיפר לשון הרע על ישראל, באמרו והם לא יאמינו לי ותפס אומנותו של נחש. זה אחד.
ההמשך,(ד,ו) וַיֹּאמֶר ה' לוֹ עוֹד הָבֵא נָא יָדְךָ בְּחֵיקֶךָ וַיָּבֵא יָדוֹ בְּחֵיקוֹ וַיּוֹצִאָהּ וְהִנֵּה יָדוֹ מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג.
אומר רש"ימצורעת כשלג. דרך צרעת להיות לבנה, אם בהרת לבנה היא, אף באות זה רמז לו שלשון הרע סיפר באומרו לא יאמינו לי, לפיכך הלקהו בצרעת, כמו שלקתה מרים על לשון הרע
אומר רש"י על הפסוק וְהָיָה אִם לֹא יַאֲמִינוּ לָךְ וְלֹא יִשְׁמְעוּ לְקֹל הָאֹת הָרִאשׁוֹן – הכוונה לנחש.
וְהֶאֱמִינוּ לְקֹל הָאֹת הָאַחֲרוֹן – הכוונה לצרעת מדוע?
אומר רש"י - משתאמר להם בשבילכם לקיתי, על שספרתי עליכם לשון הרע, יאמינו לך,  שכבר למדו בכך שהמזדווגין להרע להם לוקים בנגעים, כגון פרעה ואבימלך בשביל שרה.
יודעים שמי שמתחיל עם עָם ישראל סרה, מקבל עונש של צרעת.
 עד כאן לענין הצרעת, בפרשת השבוע שלנו.
אנחנו יכולים לתת עוד רעיון אחד – משה רבינו היה כבד פה וכבד לשון, והסיבה היא, כדי לאותת לעם ישראל שהם חייבים לתקן את חטאי הלשון.
ברגע שאתה רואה שהמנהיג הוא כבד פה וכבד לשון, אז עם ישראל לומד, שזה הדבר שהוא צריך לתקן אותו, וכך אומרים חז"ל(מדרש ויקרא רבה, פרשה ל"ב) -  בִּזְכוּת אַרְבָּעָה דְבָרִים נִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, שֶׁלֹא שִׁנּוּ אֶת שְׁמָם, וְלֹא שִׁנּוּ אֶת לְשׁוֹנָם, וְלֹא אָמְרוּ לָשׁוֹן הָרָע, וְלֹא נִמְצָא בָּהֶן אֶחָד פָּרוּץ בְּעֶרְוָה.
באותו רגע שהם תיקנו את חטאי הלשון, אז ממילא הם יכלו לצאת ממצרים, כי הגענו לתיקון של חטאי הדיבור.
אנחנו רוצים להיכנס לנושא נוסף, ובע"ה נמצא דברים חדשים ומאוד מעניינים.
השבת הזה אנחנו נקרא הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים, הקב"ה קבע שהסדר של המועדים משתנה.
אומר התרגום יונתן בן עוזיאל – עד יציאת מצרים, החודש הראשון היה תשרי, מעכשיו מתחילים למנות סדר חדש –(שמות יב,ב) הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה
 יש כאן שתי חידושים, שתי קטעים:
זה החודש הראשון מעכשיו והלאה. החודש השלישי הוא סיון, החודש השביעי הוא תשרי. דבר נוסף, גם מעברים את השנה, כדי להשוות את שנת השמש לשנת הירח, מעברים את השנה אחת לשלוש שנים.
בתפילת הראש חודש שאנחנו מתפללים, אנחנו פותחים ב- רָאשֵׁי חֳדָשִׁים לְעַמְּךָ נָתַתָּ, זְמַן כַּפָּרָה לְכָל תּוֹלְדוֹתָם
מה הכוונה לְכָל תּוֹלְדוֹתָם? מזה תּוֹלְדוֹתָם? למה מתכוונים?
אני אומר לכם מה אני חשבתי, שזה הפשט, ועד שהחודש האחרון כשאמרתי את זה, זה מה שחשבתי, כשחשבתי.
צריך להדגיש – שחשבתי על זה ולא חשבתי על דברים אחרים, אז חשבתי מה פירוש הדבר לְכָל תּוֹלְדוֹתָם?
אם אמרתי שזה זמן כפרה, אז יש כפרה שהיא כפרה על העוון – עשית עוון, אתה מבקש כפרה, וידוע שזמן השעיר שמביאים בר"ח, אומרת הגמרא במסכת שבועות -  הוא מכפר על טומאת מקדש וקודשיו.
אז חשבתי לתומי, מזה טומאת מקדש וקודשיו?
אדם נכנס לבית המקדש כשהוא טמא, אז השעיר של ר"ח מכפר על טומאת מקדש וקודשיו.
הלכתי ואמרתי לעצמי, שהפירוש של הענין זְמַן כַּפָּרָה לְכָל תּוֹלְדוֹתָם, יש עוונות שעשית מעשה עברה, אבל ממעשה העברה שעשית נוצרה תולדה, שאתה בכלל לא מודע לתולדה שלה.
אתה עושה עברה, חשבת שעשית אותה לעצמך, אתה לא יודע מה נגרם כתוצאה מזה. אני לא מדבר על מה שכותב הנפש החיים, שאם אדם היה יודע מה הוא הורס בעברה שלו, הוא לא מודע בכלל, וזה מה שדוד המלך משבח בפסוק(תהילים סב,יג) כִּי אַתָּה תְשַׁלֵּם לְאִישׁ כְּמַעֲשֵׂהוּ – רק על המעשה עצמו, לא על התוצאות.
חשבתי כל הזמן מזה תּוֹלְדוֹתָם?  נגרמים תוצאות כתוצאה מהעברה.(16)
מאיפה לקחתי את זה? אמנם זה משעשע לומר את זה, אבל הרעיון הזה בא לי פעם אחת כשקראתי סיפור על ר' שלום שבדרון, הסיפור הזה הכניס אותי לחרדות, למה?
באחד הספרים, על ר' שלום שבדרון, קראתי שהוא לקח לעצמו מפעל חיים, ללכת לשוק מחנה יהודה בירושלים לפני שבת, ולעודד שם את האנשים שיסגרו שם את החנויות לפני שבת. פעם זה היה מאוד נפוץ, שהיו עוברים עם שופר ותוקעים.
כמדומני, שמסופר שם שר' שלום שבדרון, הלך לשם עם ר' עזרא ברזל, שני צדיקים גדולים הולכים בשוק מחנה יהודה, וצועקים שבת!!! ומעודדים את האנשים לסגור את החנויות.
ליד מחנה יהודה היה שוק של סָפָּרים, זה לא כמו  היום, שלכל אחד יש מכונת גילוח שאסור להתגלח, או כל מיני דברים, אבל פעם לא היו דברים כאלה, אז היו הולכים לספר. אז ברחוב מחנה יהודה הייתה שורה של חנויות סָפָּרים.
טוב.. היה שם ספר אחד, ר' שלום שבדרון ור' עזרה ברזל היו עוברים לפני שבת וצועקים – קדימה שבת לסגור!!!
אז מישהו שנמצא באמצע תספורת, הוא לא יכל להסיר לו חצי ראש ולהגיד לו תחזור במוצ"ש.
היה ספר אחד, עקשן כמו פרד אין מה לדבר איתו – עד שאני לא גומר את אחרון האנשים, אני לא סוגר!
אמרו לו תשמע, יש לך עוד חמישה בתור, אתה תגמור בשבת!
אמר להם – נו אז מה, לספר אותם לכבוד שבת, זו מצוה!
נו.. עקשן כמו פרד, לא מוכן!
האנשים של פעם היו מיוחדים במיוחד.
אמר לי פעם יהודי שחזר בתשובה, שפעם הוא היה מתגלח בשבת, אז אבא שלו שהיה מסורתי, היה אומר לו
משה!!! איך אתה מתגלח בעומר?!!? עומר זה הבעיה....
בקיצור, כמה שלא ניסו לדבר עם הספר הזה לא הצליח, עקשן כמו פרד!
יום שישי אחד הם מגיעים לשוק, רואים שלט – ס-ג-ו-ר  ע-ק-ב  מ-ח-ל-ה.
ניגש ר' שלום שבדרון לאחד הספרים – תגיד, מה קרה עם האדון?
אמרו לו – לא עלינו ולא עליכם, קיבל שבץ הגיעו טיפול נמרץ, בשניה האחרונה הצליחו להציל אותו.
שאל אותו הרב – ומה מצבו?
אמר לו – אל תשאל, אין חור בגוף בלי צינור. היינו אצלו, כל חור בגוף דחפו לו משהו, שיהיה לשעת חירום.
טוב, החליטו הרבנים ללכת לעשות ביקור חולים, לעודד אותו, אחרי שהוא יתחזק קצת.
יום שישי אחרי זה, הגיעו שוב, שאלו – חבר'ה מה איתו?
אמרו להם – חלש כמו זבוב, ממש חלש אבל לאט לאט, התחילו להוציא לו צינורות, עוד מעט הוא עובר לכפר המכביה להתאוששות.
אמרו – זה הזמן ללכת לבקר אותו.  נכנסים הרבנים למחלקה, הוא קולט אותם, כולו התרגשות – בשביל מה באתם, בשביל לדרוך לי על היבלות אה?
אמרו לו – למה אתה אומר ככה, אנחנו דואגים לך, באנו לשאול לשם אמא שלך, שנתפלל עליך, אבל אם אתה רואה שקיבלת שבץ, בֹא נעשה עסקה, קבל על עצמך שאתה סוגר בשבת, נתפלל עליך שתהיה בריא.
אמר להם – אני יוצא מפה, בלי נדר, שעה וחצי לפני שבת אני סוגר.
ברכו אותו לרפואה שלמה, ונפרדו לשלום.
שבוע שבועיים שלוש, הבחור מחלים, חוזר בחזרה לעבודה, ב"ה, שומר על הכללים, שעה וחצי לפני שבת סוגר.
אמרו לו האנשים – מה קרה לך דוד?
אמר להם – המנוע בקושי עובד, לכו לצעירים יותר, אני סוגר עכשיו!
חודש חודשיים שלוש...שבע ב"ה, דוד סוגר שעה וחצי לפני שבת, בן פורת יוסף הכל בסדר גמור.
יום שישי אחד, מגיע ר' שלום שבדרון שעה וחצי לפני שבת, הוא רואה שכל המספרה של דוד מלאה אנשים והוא לא מגרש אף אחד. שאל אותו מה קרה? הלב בסדר פתאום?
אמר לו דוד – עזוב הכל בלוף, כולכם שקרנים!
של אותו הרב – למה, מה קרה דוד?
אמר לו דוד – תשמע, השבוע היה לי אזכרה לאבא שלי, אני פעמיים בשנה הולך לבית כנסת – כיפור ואזכרה.

השבוע הלכתי לבית הכנסת, נכנס לבית כנסת, מתפללים, באמצע חזרת השליח ציבור, אתה לא תאמין!!!
עומדים שתי אנשים דתיים, עם זקן עד הרצפה וסופרים דולרים, באמצע התפילה!!!  דפקתי לו על הגב, הוא נבהל חשב שזה משטרה, כי פעם היה אסור לסחור בדולרים.
הוא קלט שזה אני, אמר לי – מה אתה רוצה?
הראיתי לו את השלט על הקיר שכתוב 'הדיבור בשעת התפילה אסור', עשה לי עם היד- תלך מכאן!!!
אמרתי לו – אתה עם זקן כזה עד הרצפה אומר לי תלך מכאן?! תכניס את הכסף, תספור אחרי התפילה!
אמרתי לעצמי, הוא עושה לי עם היד תלך מכאן?! חכה יגיעו הרבנים ביום שישי אני גם יעשה להם ככה!
אמר לי ר' שלום שבדרון – אל תשווה בין הדברים...
אמר לו דוד הספר – איך לא להשוות, זקן כזה עד הרצפה?!
אמר לו ר' שלום שבדרון – תשמע, אל תשווה, זקן גודל לבד, לא צריך לעשות שום פעולה בשביל שהוא יגדל.
אמר ר' שלום שבדרון בערב שבת( דרשה בזיכרון משה) – אדם יגיע לשמים אחרי מאה ועשרים שנה, יגידו לו תשמע, אתה סיפרת אנשים בשבת.
אני סיפרתי אנשים בשבת?! בחיים שלי לא החזקתי ביד שלי מכונת תספורת, בחיים לא, ודאי לא בשבת! אז מה אתם מעלילים עלי עלילות כזב – שאני ספר, ועוד בשבת?!
יגידו לו – לא, אתה לא סיפרת בשבת, אבל בגלל שאתה ספרת דולרים בבית הכנסת(לא משנה אם אתה סופר או ספר) וניגש אליך יהודי אחד, ואמר לך- אל תדבר, במקום שתגיד לו – סליחה, אתה צודק, אתה עושה לו עם היד תלך?!
מה התוצאה שהוא למד מזה?
הוא למד מזה שהוא יכל לפתוח בשבת. פתאום מאשימים את הבן אדם,על מעשה שהוא בכלל לא התכוון אליו.
 
חשבתי לעצמי שזה הפשט - זְמַן כַּפָּרָה לְכָל תּוֹלְדוֹתָם, יש תולדות שנגרמות כתוצאה מעברות. אנחנו מבקשים ששעיר ראש חודש, יכפר לנו על זְמַן כַּפָּרָה לְכָל תּוֹלְדוֹתָם.
בקיצור, כשאדם לא לומד הוא יכל לפנטז כל מיני דברים, הצרה היא שאתה צריך ללמוד מה אתה אומר, אז התחלתי לחפש מה הפירוש זְמַן כַּפָּרָה לְכָל תּוֹלְדוֹתָם  ומצאתי כמה דברים מאוד מעניינים:
דבר ראשון מי שרוצה יכל לעיין בסידור בית יעקב, סידור נפלא בערך 600-700 עמודים, בסידור מובא פירוש של ר' שלמה קלוגר. הפירוש הזה נקרא בשם יריעות שלמה, הוא כותב שם זְמַן כַּפָּרָה לְכָל תּוֹלְדוֹתָם זה כפרה על טומאת הקרי, על אותם תולדות שלא באו לידי ביטוי, לא יצאו ובאו לעולם, זה ה- זְמַן כַּפָּרָה לְכָל תּוֹלְדוֹתָם, כך כותב היריעות שלמה, לרבי שלמה קלוגר, זה היסוד שלו, מי שירצה  יעיין שם.
אני רוצה בע"ה ללכת למהלך אחר לגמרי, ובסיומו נגיע ל זְמַן כַּפָּרָה לְכָל תּוֹלְדוֹתָם.
יש גמרא שנמצאת במסכת תענית(כ"ז, ב) - ת''ר אנשי משמר היו מתפללין על קרבן אחיהם שיתקבל ברצון ואנשי מעמד מתכנסין לבית הכנסת ויושבין ד' תעניות -  אנשי מעמד היו מתענים ארבע פעמים בשבוע בשני בשבת בשלישי ברביעי ובחמישי.
בשני על יורדי הים בשלישי על הולכי מדברות ברביעי על אסכרא שלא תיפול על התינוקות בחמישי על עוברות ומיניקות עוברות שלא יפילו מיניקות שיניקו את בניהם

מה הקשר בין כל דבר, למה הסדר הזה דווקא?
אומר רש"י - בשני על יורדי הים – כי ביום שני, פעם ראשונה שהיה ים, כאן בעולם הזה. עד אז, היה ים ברקיע, כי ביום השני הקב"ה הפריד מים עליונים ממים תחתונים, וכתוב בחז"ל שהמים התחתונים גאו בבכייה, למה הקב"ה שלח אותם למקום טומאה וזוהמה, והקב"ה פיצה אותם, כפי שאנחנו יודעים – נתן להם ניסוך המים, והדבר השני שהוא נתן להם - כל קרבנך במלח תמלח(מופיע ברבינו בחיי, פרשת ויקרא בהרחבה גדולה).
ביום שלישי - זה היום הראשון שנראתה היבשה, שנאמר(בראשית א,ט) וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה, אז ביום שלישי מתפללים על הולכי דרכים, שחס וחלילה לא יפגעו.
ביום רביעי - מתפללים על האסכרא, אומר שם רש"ישבו נתלו המאורות וכתיב ביה יהי מאורות מארת כתיב חסר.
ביום הזה באה מארה לעולם – קללה באה לעולם ביום רביעי, אז ביום רביעי, מתפללים על האסכרא, שבאה לעולם ביום רביעי.
ביום חמישי - מתפללים  על עוברות שלא יפילו ולדיהם, ועל מניקות שיניקו את בניהם, אומר רש"י – כי ביום הזה ניתנה ברכה - ישרצו המים שרץ נפש חיה
יוצא, שביום רביעי מתענים על אסכרא, למה מתענים על אסכרא? כי בתורה מארת כתיב חסר, וביום הזה באה מארה לעולם, איזה מארה?
אומר רש"י בפרשת בראשית - יהי מארת. חסר וי"ו כתיב, על שהוא יום מארה ליפול אסכרה בתינוקות, הוא ששנינו, ברביעי היו מתענים על אסכרה שלא תפול בתינוקות.
המקור לזה, זה מסכת סופרים פרק י"ז.
כל מי שקורא את הדברים האלה, שואל את עצמו שאלה – למה מגיעה מחלת אסכרא ביום רביעי?
אם זה מארה, אז למה דוקא אסכרא? יכולה לבוא כל מחלה אחרת – קדחת אבעבועות רוח... לא חסר מחלות, למה דוקא מתפללים על האסכרא?
כותב דעת זקנים מבעלי התוספות, בפרשת פינחס(כח,טו) - וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת לַה' עַל עֹלַת הַתָּמִיד יֵעָשֶׂה וְנִסְכּוֹ
בר"ח כתיב לְחַטָּאת לַה', מה שלא נאמר בכל המוספים, ובמסכת שבועות, אמר הקב"ה הביאו עלי כפרה, על שמיעטתי את הירח ויש לפרש כן – הביאו לדורות בשבילי ובשמי קרבן, להיות קרבן כפרה לי, ובזה תתנחם הלבנה על שמיעטתי אותה, הכפרה מועלת לתינוקות, שלא תיפול עליהם אסכרא.
אנחנו מביאים קרבן חטאת מוסף לה', למה?
כדי לפצות את הלבנה. הפיצוי הזה של הקרבן שאנחנו מביאים, שהוא שעיר של הכפרה בראש חודש, הוא בא לכפר על הענין של האסכרא של תינוקות. עד כאן בקטע הראשון.
ממשיך הלאה ואומר -  לפי שחידוש ראשון ניתן ברביעי, כדאמרינן ברביעי נתלו המאורות  - הפעם הראשונה שהיו מאורות ברקיע, היו ביום רביעי, ואמר מר שברביעי היו מתענין על האסכרא, שלא תיפול בתינוקות, ורש"י פירש בפרשת בראשית, שמאֹרֹת כתיב חסר לשון מארה, ומכל שכן ביום חידוש הלבנה, ביום ר"ח, צדיך לדאוג על התינוקות, למה?
כי עכשיו מתחדשת הירח, והירח הביאה קללה לעולם, היא זו שהביאה את האסכרא, וקרבן זה, של ר"ח, מכפר עליהם, וזהו שאנו אומרים במוסף של ר"ח  - זְמַן כַּפָּרָה לְכָל תּוֹלְדוֹתָם.
למה אומרים תּוֹלְדוֹתָם? כי הקרבן הזה מכפר על ענין האסכרא, שנופלת בתינוקות והורגת ילדים. מי אשם בזה?
הירח אשמה.
הקרבן שאנו מביאים, מגן על הילדים שלנו מפני האסכרא, ולכן אנו אומרים בתפילת המוסף זְמַן כַּפָּרָה לְכָל תּוֹלְדוֹתָם.
חידוש עצום מראש חודש הקרוב, שמקבלים זְמַן כַּפָּרָה לְכָל תּוֹלְדוֹתָם, אנחנו מבינים פשט חדש לגמרי. הכוונה שצריכים לכוון שהקרבן הזה של ר"ח, בא לכפר על ענין האסכרא בתינוקות.
רבותי, לא מבין מה הולך כאן – למה באה אסכרא לעולם, ולמה אסכרא הביא הירח,ולמה בר"ח ולמה בתינוקות.
 
 
בואו נתחיל שלב אחר שלב:
הגמרא(מסכת ברכות ח,א) אומרתתניא נמי הכי תשע מאות ושלשה מיני מיתה נבראו בעולם שנאמר למות תוצאות. תוצאות בגימטריא הכי הוו קשה שבכלן אסכרא ניחא שבכלן נשיקה אסכרא דמיא כחיזרא בגבבא דעמרא דלאחורי נשרא ואיכא דאמרי כפיטורי בפי ושט נשיקה דמיא כמשחל בניתא מחלבא
903 סוגי מיתה יש בעולם, אף אחד מהם לא סימפטי. מכל ה-903 הקשה מכולם, לומדים את זה מפסוק(תהילים סח,כא) לַמָּוֶת תּוֹצָאֽוֹת
אומרת הגמראתּוֹצָאֽוֹת בגימטריא 903. קשה שבכולם מיתת האסכרא.
הגמרא אומרת אסכרא דמיא כחיזרא בגבבא דעמרא דלאחורי נשרא – כמו להוציא חוט של צמר, מאחורי גדר תיל.
היכולת להוציא חוט של צמר מגדר תיל, פירוש הדבר, ללכת להוציא נשמה במיתת האסכרא, זו מיתת חנק שנחנקים ממנה, זו מיתה קשה ואיומה.
דעה נוספת אומרים חז"ל - ואיכא דאמרי כפיטורי בפי ושט כמו להכניס חוט עבה, לחור של מחט דק, כמה קשיים יש עד שזה נכנס בפנים.
המוות הכי קל, אומרת הגמרא מיתת נשיקה - דמיא כמשחל בניתא מחלבא – כמו להוציא שיערה מכוס חלב.
רבותי, מיתת נשיקה, שלא נתבלבל, בסכ"ה שישה אנשים מתו בה, אין יותר, שאר הצדיקים שאתם קוראים עליהם 'וישן על מיתתו ומת במיתת נשיקה', זה נכון, אבל ממלאך המוות.
נשיקה מהקב"ה, בסכ"ה מתו שישה אנשים, כך אומרת הגמרא(בבא בתרא) – שישה מתו במיתת נשיקה – אברהם יצחק, יעקב, משה, אהרון ומרים. אלה השישה שנפטרו במיתת נשיקה.
אם ככה, אנחנו יכולים להבין עכשיו, שהמיתה הכי קשה, זו מיתת אסכרא, ולכן מתפללים עליה, כי בא כבר כלול הכל.
על מה מקבלים את המוות, שנקרא אסכרא?
שואלת הגמרא(מסכת שבת לג,א) - ת''ר ד' סימנין הן סימן לעבירה הדרוקן סימן לשנאת חנם ירקון סימן לגסות הרוח עניות סימן ללה''ר אסכרה ת''ר אסכרה באה לעולם על המעשר ר' אלעזר בר' יוסי אומר על לשון הרע אמר רבא ואיתימא ריב''ל מאי קראה(תהילים סג-יב) וְהַמֶּלֶךְ יִשְׂמַח בֵּאלֹהִים יִתְהַלֵּל כָּל הַנִּשְׁבָּע בּוֹ כִּי יִסָּכֵר פִּי דוֹבְרֵי שָׁקֶר
אז מכאן לומדים חז"ל, שהמוות שנקרא אסכרא, בא על לשון הרע.
יש גמרא שכולנו מכירים אותה(יבמות סב,ב)אמרו שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא מגבת עד אנטיפרס וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה... ואיתימא ר' חייא בר אבין כולם מתו מיתה רעה מאי היא א''ר נחמן אסכרה..
 יוצא עפ"י זה, שהאסכרא באה על לשון הרע, ועפ"י מה שאומרת כאן הגמרא, שתלמידי ר' עקיבא מתו באסכרא, זה סימן שהחטא שלהם, עפ"י הגמרא הזאת, היה לשון הרע.
אם ככה נמצאנו למדים, שהעוון שנקרא לשון הרע הוא אסכרא, כי הוא חונק את האדם בגרונו, כי הגרון הוא המקום שממנו מגיע הקול, וממנו האדם מוציא את הלשון הרע, ולכן בו הוא נענש.
אז מה הקשר בין אסכרא, יום רביעי ותינוקות?
 מה הקשר ליום רביעי, שעל זה נענשים תינוקות מאסכרא?
ישנו ספר הלכות, שחיבר אותו חמיו של הראב"ד. הספר הזה נקרא ספר האשכול, חיבר אותו ר' אברהם בן יצחק מנרבונה.
הוא מדבר בספרו על הלכות תעניות והוא כותב – ברביעי מתענין על האסכרא שלא תיפול בתינוקות, דכתיב מאֹרֹת חסר, שהלבנה לקתה בו מפני לשון הרע שדברה.
הלבנה דברה לשון הרע, והיות והלבנה  דיברה לשון הרע, ביום הזה נוסד המוות שנקרא אסכרא, שהוא מוות לחטאי הלשון.
רבותי, אני לא מצליח להבין, מה הלשון הרע שאמרה הלבנה.
הגמרא במסכת חולין ס' אומרת – הלבנה אמרה משפט אחד – ריבונו של עולם, אין שתי מלכים משמשים בכתר אחד. אמר לה הקב"ה – את צודקת, ולכן תמעטי את עצמך.
איפה יש כאן לשון הרע?
רבותי, כדי להגיע ליישוב הענין, אני רוצה לשאול אתכם שאלה – בני עדות אשכנז נוהגים להגיד אחד לשני, בקידוש לבנה – 'שלום עליכם' שלוש פעמים, ובני עדות המזרח, חלקם לא אומרים את זה בכלל, וחלקם מסיימים עם זה את ברכת הלבנה.
למה אומרים שלום עליכם?
במטה משה כתוב, שהיות בפסוק אחד קודם אומרים תיפול עליהם אימתה ופחד, מגיע יהודי חוזר בתשובה, פעם ראשונה, שואל – נו, מה עושים עכשיו?
נותנים לו דף, אומרים לו – עכשיו ברכת הלבנה.
הוא מתחיל לקרוא, בא לפניו אחד – תיפול עליהם אימתה ופחד!!!
אומר לו אותו יהודי – למה, מה קרה?! מה עשיתי לך?! למה שתיפול עלי אימתה ופחד?!
צוחק ואומר לו –לא,לא, אני רואה אתה חדש... שלום עליכם שלום עליכם.
אומר המטה משה – כיון שבפסוק הקודם אתה אומר תיפול עליהם אימתה ופחד, לכן אומרים להם שלום עליכם. כך כתוב במטה משה.
רבותי, יש עוד סיבה?
מקודם אמר לי יהודי רעיון יפה:
כתוב בחז"ל, שדוד המלך נפטר בשבת. ידוע שדוד המלך שאל את הקב"ה מתי זמן פטירתו.
הקב"ה אמר לו - אני לא אגיד לך.
 אמר לו דוד – בסדר לא בקשתי תאריך, תגיד לי רק איזה יום.
אמר לו הקב"ה – ביום שבת.
אמר לו דוד – אולי ביום שישי?
אמר לו הקב"ה – יום אחד שאתה עוסק בתורה שווה לי יותר מאלף קרבנות שעתיד שלמה בנך להקריב לפני.
אמר לו דוד – טוב, אז אולי יום ראשון?
אמר לו הקב"ה – לא, ביום ראשון, כבר עתיד למלוך שלמה בנך.
אז כולם ידעו שדוד המלך עתיד למות בשבת. אז מקודם אמר לי יהודי, שבכל מוצאי שבת, היו אומרים לדוד המלך 'שלום עליכם'  למה?
כי היות והוא נשאר בחיים, והיות והזכרתָ דוד מלך ישראל חי וקיים, אז אמרו לו – חי וקיים? אז 'שלום עליכם'. רעיון יפה.
רבותי, אני מחפש את הסיבה למה אומרים 'שלום עליכם', ואני חושב שהגענו לנקודה למה אומרים זאת, אבל קודם כל נבין מה מונח כאן:
בא הדעת זקנים מבעלי התוספות ואומר דבר נורא – הירח דיברה לשון הרע על השמש, למה?
היא לא באה להקב"ה ואמרה לו – ריבונו של עולם, אני לא יכולה למלוך, אם יש עוד מישהו איתי. מה היא אמרה?
אין שתי מלכים משמשים בכתר אחד.  מי עשה אותך דוברת לענייני השמש? השמש לא באה להגיד – אני לא מסוגלת למלוך, את אומרת שהיא לא מסוגלת, אז מה את מדברת בשמה?
אומר הדעת זקנים מבעלי התוספות – היות והירח דיברה בשם השמש, היא אומרת שהיא גם לא מסוגלת למלוך עם עוד אחד, מי אמר לך? את אומרת את זה מעצמך, זה לשון הרע!!
אומר הדעת זקנים מבעלי התוספות – והיות והיא כך אמרה, והשמש לא הגיבה, והיינו דאמרינן הנעלבים ואינם עולבין, שומעין חרפתם ואינן משיבין, עושין מאהבה ושמחין ביסורין, עליהם הכתוב אומר: ואוהביו כצאת השמש בגבורתו – כשמש ששמעה חרפתה ולא השיבה.
הירח דיברה עליה חרפה, והיות והשמש ישבה בשקט – זה התיקון. דברי הדעת זקנים מבעלי התוספות.
יוצא שהתיקון לענין זה, היות והשמש שתקה לכן נאמר כצאת השמש בגבורתו, הירח דיברה לשון הרע.
אומר לנו ספר האשכול – הלשון הרע הזה, זה הביא את האסכרא לעולם.
אם ככה, אנחנו יכולים עכשיו להבין טוב מאוד, למה אנחנו אומרים שלוש פעמים, שלום עליכם, בברכת הלבנה:
התשובה – בגלל הקטרוג שיש לנו, על זה שהירח דיברה לשון הרע על השמש, והיא דיברה נגד השמש, אז היא גרמה למחלוקת הראשונה שהיתה בין שתי עצמים בבריאה, זה היה באמצעות הקטרוג של הירח על השמש, הם פונים אליה, היות והקב"ה עתיד להחזיר את הירח לגודלו הטבעי, כמו שאנחנו אומרים בברכת הלבנה.
היות והקב"ה עתיד להחזיר אותה למה שהיא היתה, קודם מיעוטה, כפי שהיא היתה בששת ימי בראשית, אומרים לשמש תחיי בשלום עם הירח ביחד.
שלום עליכם, אתם השמש והירח שיצרתם את הפירוד הראשון. אומרים להם שלום עליכם – תחיו בשלום.
אז למה אומרים את זה שלוש פעמים?
כדרך המתפייסים, כפי שהגמרא אומרת, שכאשר אתה רוצה לפייס מישהו, כמה פעמים אתה מפייס אותו? שלוש פעמים, לכן אומרים שלוש פעמים 'שלום עליכם'.
ראיתי רעיון נוסף, שאומרים רבותינו, מה מונח בזה, שזאת התיבה שאנו אומרים ג' פעמים שלום עליכם, כי הקטרוג הראשון שהוא הפך השלום נעשה ע"י הלבנה, ואנחנו מבקשים שתתמלא הלבנה במהרה, ותהיה כאור החמה ויהיה שלום בעולם – וגָר זאב עם כבש ונמר עם גדי, לכן אנחנו אומרים שלום עליכם.
ולמה אומרים ג' פעמים?
עפ"י מה שאמרו חז"ל - יָמִים שְׁנַיִם, רַבִּים שְׁלשָׁה, וכתוב שָׁלוֹם רָב לְאֹהֲבֵי תוֹרָתֶךָ, אז כשהשלום בריבוי, אז זה שלוש פעמים. כך כותב הבני יששכר, מקור הדברים הוא לפי דברי האר"י הקדוש.
הייתי רוצה ללכת שלב נוסף,מה זה הענין הזה של שלום עליכם, ומזה הענין של האסכרא בתינוקות.
ישנו ספר שנקרא זאב יטרף, הספר הזה כתב אותו יהודי מארה"ב בשם הרב זאב הוברמן, ספר נפלא, וזה הרעיון שהוא מביא:
רש"י, בפסוק האחרון בפרשת שמות אומר – בשעה שמשה רבינו יתלונן להקב"ה - וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ הֵרַע לָעָם הַזֶּה וְהַצֵּל לא הִצַּלְתָּ אֶת עַמֶּךָ: וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה עַתָּה תִרְאֶה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה כִּי בְיָד חֲזָקָה יְשַׁלְּחֵם וּבְיָד חֲזָקָה יְגָרְשֵׁם מֵאַרְצוֹ

אתה תראה, אומר רש"י – ערערת על מידותי, לא כאברהם שאמרתי לו(בראשית כא,יב) כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע, ואח"כ אמרתי לו העלהו לעֹלה, ולא הרהר על מידותי, לפיכך העשוי לפרעה תראה, ולא העשוי למלכי שבעת האומות, כשהביאם לארץ.
זה מה שכתוב ברש"י, בפסוק האחרון שמופיע בפרשת שמות, אף עפ"י שפסוק קודם כתוב לָמָּה הֲרֵעוֹתָ לָעָם הַזֶּה, ואם תאמר למה אכפת לי?
כובל אני על ששלחתני – למה שלחת אותי למשימה הזאת, שהביאה רעה על עם ישראל.
הגמרא בסנהדרין קי"א אומרת -אמר הקב"ה חבל על דעבדין ודלא משתכחין.
האבות הקדושים מעולם לא שאלו  אותי איך קוראים לי, האבות הקדושים מעולם לא ערערו אחר מידותי. אתה מיד שואל איך קוראים לי, שואל אותי באיזה שם אני גואל אותם, ויש לך מיד שאלות לָמָּה הֲרֵעוֹתָ.
אומר הספר זאב יטרף – הקב"ה כעס על משה רבינו. למה?
בתחילת פרשת וארא, מה אומר הקב"ה? וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו - דיבר איתו משפט, על שהקשה לדבר ולומר לָמָּה הֲרֵעוֹתָ לָעָם הַזֶּה.
אהה, הטענה היתה נכונה. הוא בא ושאל את הקב"ה – תראה, מאז שבאתי נהיה רק צרות לעם ישראל.
לכאורה, הטענה הזו היא טענה נכונה, אבל מי שמתלונן על אורחותיו של הקב"ה, אדם שמשמיע טענה על הקב"ה, זה נקרא בשם לשון הרע, למרות שזה לא לשון הרע, במובן שאנחנו מבינים, כי משה רבינו אמר לָמָּה הֲרֵעוֹתָ לָעָם הַזֶּה.
הביטוי הֲרֵעוֹתָ, כלומר ריבונו של עולם עשית רע לעם הזה.
אם ככה, כותב לנו בעל הטורים - וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם - ס''ת אִלם שעשו עצמם אלמים ולא הרהרו אחר מדותי.
האבות הקדושים היו כאילמים, לא אמרו שום דבר. אם ככה, זה היסוד שנדרש מאדם, כל מה שקורה לו, אסור לו לערער אחר דרכי השכינה.
אומר הספר זאב יטרף – היות ומשה רבינו ערער, הקב"ה אומר לו תשמע, אתה תקבל עונש, אתה בזה שאתה אומר, אתה לא תראה איך יכבשו את ארץ ישראל.
אם ככה, אומר הספר זאב יטרף, נבין עכשיו טוב מאוד מזה המושג הזה של לשון הרע – לשון הרע, לא חייב להיות שאדם מדבר רע על מישהו. שאדם שיש לו טענות כלפי שמיה, ואומר – ריבונו של עולם, למה עשית את הדבר הזה?! זה נקרא לשון הרע, הוא מערער על דין שמים.
הירח שבאה ושאלה את הקב"ה – ריבונו של עולם, למה אין שני מלכים משמשים בכתר אחד?!
הטענה האת נחשבת כלשון הרע כלפי שמיה. היות והיא אמרה את המשפט הזה, ירדה מארה לעולם, קללה לעולם, והקללה היא אסכרא, שבאה על לשון הרע.
שואל הספר זאב יטרף – הכל בסדר גמור, אבל למה זה פוגע בתינוקות, למה הם מקבלים את האסכרא?
הוא אומר יסוד נפלא, והדברים הללו דברים נפלאים, הוא לא כותב אותם מפורש, אבל אני מבין למה הוא מתכוון.
יש גמרא במסכת שבת דף ל"ב – בעוון נדרים או שאשתו של אדם מסתלקת מהעולם, או בניו הקטנים של האדם.
למה בניו הקטנים של האדם מסתלקים מן העולם?
מביאה הגמרא פסוק(קהלת ה,ה)...לָמָּה יִקְצֹף הָאֱלֹהִים עַל קוֹלֶךָ וְחִבֵּל אֶת מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ.
יוצא שבן אדם פוגם בקול, אם הקול שלו נפגם זה משפיע על הילדים.
הדברים קשורים לספר יצירה, אני רק אומר את היסוד בלי להסביר אותו:
בספר יצירה כתוב שישנו קשר בין הלשון לבין ברית המילה, הם דברים שמחוברים זה לזה. כך כותב ספר היצירה.
לכן כאשר בן אדם פוגם בפיו, זה פוגע בילדיו. כך מבארים רבותינו, עפ"י קבלה, מה מונח בענין הזה.
יוצא, שברגע שהירח דיברה לשון הרע, הדיבור של לשון הרע, הוא זה שהביא את האסכרא, והמיתה של האסכרא פוגעת בתינוקות.
לכן ביום שאנחנו מקדשים את הלבנה, הוא היום שנוצר הקטרוג מחדש שבו אמרה הירח אין שני מלכים משמשים בכתר אחד.
אומר ספר האשכול – היה כאן לשון הרע, והיות והיה כאן לשון הרע(כך כותב גם דעת זקנים מבעלי התוספות) על הלשון הרע הזה באה האסכרא לעולם, ואם כך אנחנו מבינים מזה זְמַן כַּפָּרָה לְכָל תּוֹלְדוֹתָם.
לאחר ההקדמה הזאת, אנחנו יכולים להתחבר לפרשת החודש:
(שמות יב, ב)  הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה – הקב"ה מצוה את עם ישראל על ראש חודש, פעם ראשונה שהקב"ה מגלה לעם ישראל את המושג של ראש חודש.
אומר התרגום יונתן בן עוזיאל – עד עכשיו החודש הראשון היה נחשב תשרי, ככה היה במשך 2448 שנים, עכשיו מהלך חדש בבריאה, מעכשיו החודש הראשון הוא חודש ניסן  הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים.
רבותי, אני לא מבין, המצוה השניה – הקב"ה מצוה לקחת שׂה, ולקנות אותו בעשירי לחודש, ולקשור אותו לכרעי המיטה במשך ארבעה ימים, ובארבעה עשר לחודש,בין הערביים, לשחוט את הכבש, זה קשור לעכשיו, זה צריך לדעת- בפסח נמצאים במצרים, הקב"ה אומר למשה רבינו – תשמע, היום ר"ח, יש לכם עשרה ימים, צריכים להכין כסף, ביום שבת(שבת הגדול) אתם קונים כבש, קושרים אותו לכרעי המיטה.
ארבעה ימים הוא מסתובב בבית, איזה שמחה בבית, בן פורת יוסף לכל אחד יש כבש בבית. אם תוכי עושה שמחה בבית, תארו לכם מזה כבשה?! נותנים לו עשבים, או שהוא אוכל את המזרון בעצמו J
טוב, אם מצות הפסח צריך להגיד, מובן, עם ישראל צריך לדעת להביא קרבן פסח, אבל מזה חשוב עכשיו להגיד להם ר"ח?
הקב"ה במרה נתן להם שבת, הקב"ה במרה נתן להם דינים, תן להם גם ר"ח. מה חשוב עכשיו הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים?
בא הכלי יקר, תוך כדי דבריו, הוא אומר שזה פשוט שצריך להגיד להם שעכשיו ר"ח, למה?
אם הוא אומר להם, שבעשור לחודש צריכים לקנות שׂה, אז איך הם ידעו מתי זה עשור לחודש?
אז צריכים לדעת מתי זה עשור לחודש, צריכים לדעת מתי זה ארבעה עשר לחודש, אז צריכים להגיד להם, מתי ר"ח.
נפלא.
רבותי, בשביל זה צריכים לעמוד איתם על קידוש החודש?
הקב"ה מדבר איתו בר"ח ואומר – משה, עשרה ימים מהיום, אתם קונים כבשים. עוד ארבעה ימים אתם שוחטים.
בשביל זה צריך ללמד אותם קידוש החודש? זה הרי לא אמרה, שהקב"ה אמר הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים ועם זה הוא גמר את הענין.
אתם רוצים לדעת מה הקב"ה עשה במצרים? בואו נקרא מה שכתוב בחז"ל, בפסיקתה רבתי:
רב ברכיה בשם רבי יוחנן אמר הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים, נתעטף הקב"ה בטלית מצויצת  והעמיד משה מכאן ואהרון מכאן וקרא לגבריאל ולמיכאל, ועשה אותם שלוחי החודש, ואמר להם כיצד ראיתם את הלבנה – לפני החמה או לאחר החמה? לצפונה או לדרומה? כמה היה גבוה ולכמה היה נוטה? וכמה היתה רוחבה?
אמר להם כסדר הזה. כמו שאתם רואים יהיו בני מעברים את השנה למטה(הכוונה לעיבור החודש, מתקנים את זה במדרש הגדול) ע"י זקן וע"י עדים וע"י טלית מצויצת.
ראיתם איך עושים את זה? אני אב בית דין, שניים משתי צידי, זה החקירה שחוקרים.
רבותי, זה לא סתם הודעה, שעשירי בניסן יהיה עוד עשרה ימים ותקנו כבשים, הקב"ה לימד אותם איך מקדשים את החודש. הקב"ה לימד אותם בסדר החקירה שחוקרים את העדים, בשעה שמעידים על קידוש החודש.
מזה חשוב עכשיו להגיד להם?
רש"י מביא, בתחילת פרשת בראשית, כדי שלא יגידו אומות העולם- ליסטים אתם, התורה היתה מתחילה בפסוק הזה הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים. אמר ר' יצחק - לא היתה צריכה התורה להתחיל, אלא מהפסוק הזה.
מה הדבר הכל כך חשוב שיש בראש חודש?  אם היו פותחים ב- אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ... לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָיַ אז יש עשרת הדיברות, אז היה מובן. אבל הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים מה כל כך חשוב בזה?
שאלה נוספת שצריכה להתבאר – בנביאים מצאנו כמה פעמים, שהנביאים מקדימים את החודש לפני שבת, אף עפ"י שהשבת קדושה יותר והשבת תדירה יותר, ולומדים בגמרא(מסכת זבחים) שתדיר ומקודש קודם.
בֹא נראה בהפטרת שבת ר"ח, מה אנחנו אומרים:
וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ יָבוֹא כָל בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְפָנַי אָמַר ה'
מה תדיר יותר חודש או שבת?
אומר הנביא - וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ, לא זה הסדר, אם כבר אז מִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ.
חשבתי שזה רק פעם אחת. מי שזוכר, הנביא במלכים ב', שואל הבעל של השונמית(מלכים ב, ד-כג) – למה את הולכת לנביא  שנאמר וַיֹּאמֶר מַדּוּעַ  אַתְּ הֹלֶכֶת אֵלָיו הַיּוֹם לֹא חֹדֶשׁ וְלֹא שַׁבָּת  אז הוא מקדים את החודש לשבת. דוקא משם אין לי שאלה.
למה?
כי ב - לֹא חֹדֶשׁ וְלֹא שַׁבָּת, לֹא חֹדֶשׁ יותר תדיר מ - לֹא שַׁבָּת, אז ממילא מכאן אין לי כ"כ שאלה.
השאלה היא מההפטרה שנקרא בשבת זו, מה אנחנו אומרים בפסוק השני?
(יחזקאל מה,יז) וְעַל הַנָּשִׂיא יִהְיֶה הָעוֹלוֹת וְהַמִּנְחָה וְהַנֵּסֶךְ בַּחַגִּים וּבֶחֳדָשִׁים וּבַשַּׁבָּתוֹת...
קודם כל חודש ואחרי זה שבת. עשרה פסוקים אחרי זה:
(יחזקאל מו,א) כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' שַׁעַר הֶחָצֵר הַפְּנִימִית הַפֹּנֶה קָדִים יִהְיֶה סָגוּר שֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת יִפָּתֵחַ וּבְיוֹם הַחֹדֶשׁ יִפָּתֵחַ
אז מה קודם שבת או חודש?
עוד כמה שאלות סביב הענין הזה:
הקב"ה מצוה אותנו, לקדש את החודש באמצעות ראייה – צריכים לבוא שתי עדים, ולומר איך הם ראו את הירח.
בשביל מה צריכים את זה?
אם אנחנו לא יודעים מתי המולד, צריכים עדים.
היום אנחנו יודעים בדיוק מתי המולד, כתוב במדרש(ילקוט שמעוני), כתוב ברמב"ם(הלכות קידוש החודש), כתוב בטו"ר – כל מולד הוא  כ"ט יום, י"ב שעות, תשס"ג חלקים.
הדברים ברורים, הילל הזקן, בסדר שהוא סידר, הוא סידר מולד.
אמר הקב"ה – רבותי, זה לא מעניין אותי, קידוש החודש יעשה דוקא ע"י עדים, הם צריכים לבוא ולהגיד איפה הם ראו את הירח, מה המצב שהם ראו את הירח. אם העדים הגיעו בשעת בין הערביים, ובית הדין לא יכלו לקדש את החודש באותו יום, דוחים את זה למחר. אבל העדים ראו!
זה לא רלוונטי. עד שבית הדין לא אומר 'מקודש מקודש', הוא לא מקודש, ויש לזה השלכה בשמים, אומר המדרש, לגבי ראש השנה.
לגבי ראש השנה, אומר המדרש – הקב"ה אומר למלאכים – הכינו בבקשה את התיקים, כי מחר אני הולך לדון את כולם.
המלאכים על הבוקר מביאים את כל התיקים, הסנגורים מביאים את התיקים שלהם, הקטגורים את התיקים שלהם, מגיע עלות השחר, והקב"ה לא יושב על כיסא דין.
שואלים המלאכים – ריבונו של עולם, מה קרה?
אמר להם הקב"ה – אני לא יכל לעשות שום דבר. למטה עדיין לא קידשו את החודש. לא קידשו את החודש, אני לא יכל לדון!
לא רק זה, אם באו עדים שקרנים,ששיקרו לבית הדין, ובית הדין קידשו את החודש עפ"י העדות הזאת, אומרים חז"ל, החודש מקודש, אף עפ"י שאתם שוגגים, החודש מקודש.
בית הדין הוא הסמכות לקביעת ר"ח. מה יש לר"ח הזה, שבית הדין קובעים?
לא רק זה, אנחנו כמה חודשים אחרי חנוכה, וכתוב שבשעת ביעור החמץ, נוהגים לשרוף את הפתילות של חנוכה, אז בכל הבתים זה כבר ליד הדלת, הפתילות והלולב, שיהיה מוכן למשלוח.
בחנוכה כתוב, שהיוונים רצו לבטל שלושה דברים – חודש שבת ומילה.
אז מילא תגיד, היוונים אמרו את הסדר הזה, הם לא מעודכנים שתדיר ומקודש, מקודש. אבל כך זה כתוב בפסיקתה! כך כתוב במגילת אנטיוכוס!
אני לא מבין מה הולך כאן, ואת השאלה הזאת ראיתי בבני יששכר, במאמרי ר"ח, שואל את אותה שאלה – אני לא מבין מה הם רוצים, היוונים לקחו להם פרויקט, להילחם נגד הדברים שעם ישראל מיוחד בהם.
אין לגוי מה לחפש. גוי ששבת, אומרת הגמרא בסנהדרין בדף נ"ח, חייב מיתה.
אמרו היוונים – מה? אנחנו נשבות ונתחייב מיתה?! נבטל את השבת!
גוי שמל את עצמו, אומרת הגמרא במסכת נדרים, נחשב ערל.
אמרו היוונים – מה? אנחנו נמול את עצמנו ונקרא ערלים, נשאיר אתכם ערלים!
נו, אבל מה הבעיה בחודש? רוצים לבטל חודש, יש בעיה לגוי שיעשה סעודת ר"ח?
הוא יכל לעשות סעודה לקנות כבש, לשחוט אותו או לחשמל אותו, הוא יכל לעשות מה שהוא רוצה, יכל לאכל את זה.
מה הבעיה שגוי רוצה לבטל ר"ח? מי מפריע לך? תעשה ר"ח!
לא רק זה, הבני יששכר שואל עוד יותר – אתה אומר בפסוק ראשי חודשים לעמך נתת.
ל-ע-מ-ך נתת, זה רק לעם שלך, אין את זה לגוי. החודש הזה לכם –זה רק שלכם
שואל הבני יששכר – מה פתאום רק שלכם? הגויים, הישמעאלים, עובדים לפי הירח. לא רק זה, הוא אומר שהם עובדים לפי השביתה של שבתאי וצדק, ולפי החשבונות שלהם, אם קר בר"ח, הם יודעים מה יהיה כל החודש. אומות העולם עובדים לפי הירח, חלק מהם.
אם כך, מה זאת אומרת הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם? ראשי חודשים לעמך נתת, מה יש, אסור לגוי לעשות ר"ח? זה לא שבת, אז מה הבעיה?
כדי להבין את יסודם של דברים, אנחנו רוצים עכשיו בע"ה להתחיל נושא, ובע"ה ממנו נגיע לביאור הענין:
הרמב"ן במקום, מבאר מדוע הקב"ה בחר את חודש ניסן, למועד שבו הקב"ה מוציא את עם ישראל ממצרים.
הרמב"ן כותב את זה בארבע שורות, הכלי יקר מרחיב בזה מאוד.
חודש ניסן הוא הראשון לגלגל המזלות. גלגל המזלות שמתגלגל ברקיע, יש בו 12 מזלות, המזל הראשון הוא טלה, אחריו מגיע מזל שור, וככה המזלות הולכים אחד אחר השני.
 רש"י במסכת ראש השנה, מדבר כיצד המערכות עובדות.
המזל שנקרא טלה, הוא המזל שבו האמינו מצרים. מצרים האמינו לעבודה זרה של טלה.
אמר הקב"ה – אתם יוצאים ממצרים, בחודש שהוא הראשון למערכת המזלות, מזל טלה.
לוקחים את הטלה בשליש חודש, שזה בעשירי, ושוחטים אותו באמצע החודש, למה?
כי זה המזל של החודש בתוקפו – השיא של החודש במזל טלה, נמצא ב- ט"ו בחודש.
אתם לוקחים אז, את האלהים של מצרים ושוחטים אותו.
אומר משה לפרעה – אנחנו יכולים לשחוט כבשים?(ח,כב) הֵן נִזְבַּח אֶת תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם לְעֵינֵיהֶם וְלֹא יִסְקְלֻנוּ – יהרגו אותנו!
אמר הקב"ה למשה – תגיד לבני ישראל, שבשבת הגדול הולכים לקנות כבשים, הסוחרים של הבהמות יש להם מסחר גדול, שואלים – למה אתם קונים כבשים?
בעוד ארבעה ימים, אנחנו שוחטים!
יכל להיות דבר כזה?
בהודו, אם הפרה עוברת בכביש, ומחליטה לנוח באמצע הכביש, עוצרים את התנועה. יכולים להיות ככה שעות, לא יזמינו משטרה, עומדים! למה?
הפרה ימימה החליטה לנוח בכביש שש.
לוקחים את האלוהָ של מצרים, קוראים לו שׂה, ואומרים למצרים – בעוד ארבעה ימים כל האלהים שלכם אנחנו שוחטים! איך אפשר לעשות דבר כזה?!?
אומר הספר סוכת דוד – הפעולה הזאת היתה פעולה של מסירות נפש, זה סיכון נפש של ממש, לא רק זה, אומר הקב"ה(שמות יב, מח) כָּל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ – כדי לאכל בו, צריכים למול.
אתם יודעים מזה למול, שהאדם ביום השלישי למילה, והוא צריך ללכת לשחוט את הכבש?
צריכים כולם ללמוד הלכות שחיטה, צריכים כולם למול את בני המשפחה שלהם, וככה שהם תשושים ביום השלישי למילה, הם צריכים ללכת להקריב את הקרבן פסח.
אומר הספר סוכת דוד – לעשות דבר כזה, זה פעולה מעל לגדר הטבע!
יהודי, עכשיו נדרש ממנו לעשות פעולה, לעקור את העבודה זרה שהוא עבד - מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם צֹאן לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם וְשַׁחֲטוּ הַפָּסַח. איך יהודי יכל לעשות דבר כזה?
אומר הקב"ה למשה - הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים אני רוצה ללמד אותך, שעם ישראל נמצא במצב של מעל המזל, מעל כל התכונות שאתה מכיר, למה?
מערכת המזלות מתחילה בחודש הזה, במזל טלה, גלגל המזלות מתחיל אז. אבל אתם עכשיו יוצאים ממערכת המזל, עד עכשיו הייתם במצרים, שם המערכת של המזל פועלת במזל טלה, עכשיו אתם עולים מעל המזל, המערכת שלכם היא הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם!  אתם קובעים מתי ר"ח!
מה הרווח הגדול שאנחנו קובעים?
אתם קובעים גם בשמים, מתי ר"ח.
אם עם ישראל קובע מתי ר"ח, אז יש לזה השלכות לגבי האדם, יש לזה השלכות לגבי מה שנעשה בתוך האדם(ירושלמי במסכת נדרים), יש לכך השלכות לכל המערכות שישנם בתבל.
אמר הקב"ה – הציווי הראשון הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים, אני מוציא אתכם ממערכת המזלות, ואני מעביר אתכם למערך שנקרא מעל לגדר הטבע.
אומר הספר סוכת דוד – זה מה שעשה הקב"ה לאברהם אבינו.
לברית בין הבתרים שהיתה בליל הסדר, שאל אברהם אבינו את הקב"ה- ריבונו של עולם  מי יירש אותי?
אמר לו הקב"ה – מי שיצא ממעיך הוא ירשך.
אמר לו אברהם – איך ריבונו של עולם? ראיתי באצטגנינות שלי שאין לי סיכוי להביא ילדים לעולם.
(בראשית טו,ה) וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה, אומרת הגמרא(מסכת שבת קנ"ו) – הוציא אתו הקב"ה למעלה ממערכת הכוכבים ואמר לו תשכח ממה שראית, אני הולך לשנות את כל המערכות של המזלות לכבודך. אברם אינו מוליד, אברהם מוליד, שרי אינה מולידה, שרה מולידה. מוסיפים להם ה. ה נותן ילדים.
מאיפה לומדים את זה? יוסף אמר למצרים(בראשית מז,כג) הֵא לָכֶם זֶרַע, אם אני יוסיף לכם ה, יהיו לכם ילדים.
ה – ה הזאת אני  הולך להוציא אתכם מגלגל המזלות.
הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים – אתם עוברים למהלך חדש, של למעלה מגדר הטבע.
אם אתם תבינו את המשמעות של ר"ח, שזה יציאה ממערכת המזלות, ומעבר להנהגה של למעלה מגדר הטבע, תוכלו לקחת את השׂה של מצרים, ולשחוט אותו. לעשות פעולה של למעלה מגדר הטבע לא תהיה לכם בעיה בזה.
עפ"י זה, אומר הספר שם משמואל יסוד נפלא:
שני ראשי שנים יש – א' בתשרי- ראש השנה למלכי אומות העולם, א' בניסן - ראש השנה למלכי ישראל.
מה ההבדל בניהם?
מביאה הגמרא מחלוקת, בין שתי תנאים  - האם בתשרי נברא העולם, או בניסן נברא העולם.
תוספות עושה פשרה שלמאן דאמר בניסן נברא העולם, הוא מודה, שתחילת ההוויה של עולם, היה מתשרי, לכן זה נקרא היום הרת עולם, לשון הריון, תחילת ההיריון של העולם היה בתשרי, הלידה היתה בניסן.
יוצא עפ"י זה, שכל זמן שלא היה עם ישראל בעולם, מה היה ר"ח?
ר"ח היה חודש תשרי, כך אומר התרגום יונתן בן עוזיאל
ברגע שעם ישראל הופך להיות לעם, עומד לצאת ממצרים לקבל את התורה, אז החודש הראשון שנהיה הוא ניסן, למה?
כי ניסן, השם שלו ניסן, על שם הניסים שהיו בו, כך אומר המדרש. עם ישראל נכנס למערכה חדשה, למערכת הניסים.
אומרים רבותינו – בֹא ותראה, הקב"ה אומר לאברהם אבינו, בברית בין הבתרים וַיּוֹצֵא אוֹתוֹ הַחוּצָה, מתי זה היה?
בליל הסדר. באיזה חודש נולד יצחק אבינו? בחודש ניסן.
המזל, כותב הגאון מוילנה (על מגילת אסתר) – הפיל פור הוא הגורל לפני המן – עם ישראל הוא מעל המזל. המזל מתנכל לעם ישראל. עפ"י המזלות, עם ישראל לא היה קם לעולם, למה?
כי אברהם אבינו הסתכל במזלות, ולפי זה לא היה לו ילדים.
אמר הקב"ה לאברהם אבינו – אל תסתכל על המזל.
עם ישראל כעם הוא למעלה מן המזל. הולך הקב"ה - הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים – תצאו ממערכת הטלה, אתם עוברים למערכת חדשה, שמעל לגדר הטבע.
יצאתם ממערכת הטלה, שזה מערכת המזלות, אז מה אתם יכולים לעשות בפעולה הבאה?
לקחת את הטלה ולשחוט אותו.
יוצא, שהמצוה הראשונה, שיצאנו ממערכת המזלות היה הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם.
ברגע שיצאנו ממערכת המזלות, היתה לנו את האפשרות לקחת ולשחוט את הטלה. ביאורו הנפלא של הספר סוכת דוד.
אם ככה, נוכל עכשיו להבין מה אומר הספר השם משמואל:
ישנם שני זמנים בשנה – ר"ח תשרי, זה הזמן של ראש השנה בטבע, ר"ח ניסן, זה זמן של ראש השנה בנס, הנהגה מעל לגדר הטבע. הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים עכשיו אתם הולכים להיות מונהגים בהנהגה של למעלה מגדר הטבע.
אם אתם הולכים להיות מונהגים למעלה מגדר הטבע, אתם מתחילים מהלך חדש לגמרי, זה מעלת הנס.
המעלה של הנהגה מעל לגדר הטבע, המעלה הזאת אתם קובעים מתי יהיה ר"ח, זה לא קשור למערכת המזלות, כאן אתם קובעים, מה שאתם קובעים, אני בשמים עושה.
זה מה שכותב ר' חיים וולוז'ין, על הפירוש של הפסוק(שיר השירים א) לְסוּסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעֹה דִּמִּיתִיךְ רַעֲיָתִי.
מזה סוּסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעֹה, התשובה פשוטה מאוד, כתוב בחז"ל, תארו לכם אדם יגיע הביתה, יגיד לאשתו – אה, את דומה שתי טיפות מים לסוס של פרעה?
לא בטוח שהרבה בתים יעברו את זה בשקט.
מה? אבל אתה משבח את הקב"ה. הקב"ה מדמה את כנסת ישראל לְסוּסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעֹה - את דומה לסוס של פרעה.
מה השמחה הזאת, להיות דומים לסוס של פרעה?
אומר ר' חיים מוולוז'ין ביאור נפלא – הסוס של פרעה, בדר"כ  הרוכב, שולט על הסוס – הוא אומר לסוס מה לעשות.
בסוסים של פרעה, הרוכב לא שלט על הסוס, הסוס הוא שקבע.
אומר הקב"ה - לְסוּסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעֹה דִּמִּיתִיךְ רַעֲיָתִי – עכשיו, שיצאתם ממצרים, אתם כביכול שולטים על הרוכב. יש לכם שליטה על מה שנעשה בשמים.
לְסוּסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעֹה דִּמִּיתִיךְ רַעֲיָתִי - זאת אומרת,שהכוח הזה שניתן לנו, זה כוח לשלוט על הבריאה.

עפ"י זה אומרים רבותינו – עכשיו תבין, למה היוונים נלחמים בחודש. הם לא נלחמים בסעודת ר"ח, אז במה הם נלחמים?
הם נלחמים בזה, שעם ישראל ניתנה להם את האפשרות לחיות למעלה מגדר הטבע, כדי כך, שניצחנו את היוונים ופח השמן דלק שמונה ימים.
למי זוכר, דיברנו בשבוע שעבר, שהמהלך של שמונה, זה למעלה מגדר הטבע. היוונים נלחמו, כנגד המעמד של עם ישראל למעלה מגדר הטבע, אז הנס היה באותה מידה, שמונה ימים, זכר לעניין הזה של הניצחון הזה, בנס שהוא למעלה מגדר הטבע.
אם כן, הבנו עכשיו, מה המעלה והחשיבות של ר"ח.
אני חושב שעפ"י זה אפשר אולי להבין, למה הנביא בכמה מקומות, פותח בחודש לפני שבת.
אולי, לא מצאתי תירוץ, אבל אם תמצאו אני אשמח מאוד – המצוה הראשונה שנצטוו ישראל, היה לפני שבת, עוד נצטוו על ר"ח. הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים ניתן להם במצרים, שבת ניתנה במרה.
אבל לא די בזה, האדם הראשון, לשתי המאן דאמרים, נברא בר"ח.
גם למאן דאמר שאמר שבכ"ה באלול נברא העולם וְ – א' בתשרי נברא האדם. גם למאן דאמר, בכ"ה באדר ובְ – א' בניסן נברא האדם.
זאת אומרת שהאדם נברא בר"ח, שבת היה רק למחרת. שבת היה היום השני, יום השישי בו נברא האדם, בערב היה לו שבת, זה היה בערב. הדבר הראשון שפגש אדם הראשון היה ר"ח.
אם ככה אומר הנביא – חודשיכם הוא הדבר הראשון, אחרי זה מגיע שבת.
המושג של ר"ח לפני שבת, כיון שבו נצטווינו ראשונה, הציווי הראשון נאמר על זה, וחוץ מזה שזה הציווי הראשון, זה גם הדבר הראשון שפגש אדם הראשון.
החודש הזה, חודש ניסן, שאנחנו נכנסים אליו בע"ה, הוא החודש של הנהגה למעלה מגדר הטבע. הוא החודש שנעשה לעם ישראל ראשון, הם קובעים את החודשים – הנס הזה הוא למעלה מגדר הטבע.
החודש הזה, כתוב ברבותינו – הסמל שלו הוא – 'החודש שבו ישועות מקיפות'. מה פירוש הדבר 'חודש אשר בו ישועות מקיפות'?
אז כולם אומרים פשט מאוד יפה – החודש שלפני ניסן הוא חודש אדר – ר"ת – אני ד' רופאיך   וכנ"ל לגבי חודש איר.
זו התשובה שכולם עונים, אבל ראיתי תירוץ מאוד יפה, כמדומני ראיתי את זה בבני יששכר:
אנחנו זוכרים לפני כמה עשרות שנים, לא היה רחוב בבני ברק שלא היה לו מכולת, זה לא כמו שהיום שאתה בא מול מחשב, ומעביר כרטיס אשראי.
פעם היית בא למכולת, אף אחד לא שילם שום דבר – 'אדון דוד תרשום', מה תרשום, מתי משלמים?
במוצ"ש עושים חשבונות, שולח בעל המכולת עם אחד הילדים את החשבון בפתק, ועוד שבוע ככה ועוד שבוע, פה הוא נותן לו 500 ₪ על החשבון, שם 200 ₪ וככה זה נמשך.
הבנק שמימן את המשפחות בבני ברק, היה המכולת, הם החזיקו להם את החשבונות ושמרו עליהם, על סמך מה?
הקפה – על חשבון זה שהוא ישלם, הוא מספק לו עכשיו ביצים וחלב. מי הבטיח לך שהוא ישלם?
ישלם!
אומר הבני יששכר – זה פירוש הדבר 'ישועות בו מקיפות'. הקב"ה הוציא אותנו ממצרים, אומר לנו רבי מתיה בן חרש(יחזקאל טז,יז) וְאַתְּ עֵרֹם וְעֶרְיָה,(ט,ו) וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָֽאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִֽי.
שתי מצוות קיבלו, בארבעה ימים האלה שבין העשירי לבין י"ד – מילה ושחיטה - בְּדָמַיִךְ חֲיִֽי לא היה לנו מצוות.
אמר הקב"ה – במה אני אגאל אתכם, אין לכם מצוות?!
אז על חשבון מה?
הוא אומר למשה רבינו בר"ח, בארבעה עשר אתם יוצאים.
איך??
'החודש אשר בו ישועות מקיפות' – נותנים ישועות בהקפה – תרשום, יהיה בסדר, אני ישלם בסוף.
החודש הזה, חודש ניסן, נגאלנו בזכות הישועות, הישועות שקיבלנו בהקפה, לכן זה החודש שכל אחד יכל לבקש ישועה בהקפה.
יזכנו הקב"ה שכל יהודי שצריך ישועה, בזכות החודש הזה יהפך לששון ושמחה, ונזכה לגאולה  השלמה במהרה בימינו אמן ואמן!!!
 
 
 
 
 

 
 
 

תרומה ללימוד הילדים 

אפשרויות לתרומה לבחירתך

 Donation form in English

להפקיד או להעביר תרומה לחשבון הת"ת:   מבשר טוב, בנק מרכנתיל, סניף גאולה 635 ירושלים. מספר חשבון 55631

להעברת תרומה מחו"ל לבנק הת"ת בארץ הקש         להעברת תרומה לחשבון בארה"ב בנק אוף אמריקה בניו גרסי  הקש.

לפרטים נוספים להתקשר לטלפון 050-4148077      תזכו למצוות עם שפע ברכה והצלחה.

אם יש בקשה מיוחדת לתפילת הילדים שלחו הודעה. אפשר בווטסאפ 054-2254768

מתימן יבוא הישיבה המרכזית לבני עדת תימן. ירושלים רחוב תרמ"ב 6. טלפון: 02-5812531    דוא”ל: email: mtyavo@gmail.com פקס: 077-4448207 חשבון בנק הדאר: 4874867
מבשר טוב - ת"ת לבני עדת תימן רחוב אבינדב 22 ירושלים. גני ילדים רחוב ארץ חפץ 116 כניסה ד ירושלים.  
 
 
דוא”ל: email: mtyavo@gmail.com
לייבסיטי - בניית אתרים