אני מעוניין לתרום  |  כך התחלנו את המדרש התימני  |  וידאו - יום בחצריך  |  חומר מארכיון המדינה  |  תורמים בשקלים או בדולרים  |  קריאה בתורה לכל השנה  |  ת"ת מבשר טוב  |  ילדי תימן  |  פרשת השבוע  |  מדור פרשת השבוע  |  ס ר ט י - ו י ד א ו  |  

אתרים תימנים נוסח תימן תימני נט יד מהריץ מבשר טוב
 

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



 


יפוצו מעינותך חוצה
FacebookTwitter

      פרשת שופטים עד
דף הבית >> פרשת השבוע >> הרב ברוך רוזנבלום על פרשת השבוע >> ספר דברים הרב רוזנבלום >> פרשת שופטים עד
 
בס"ד
פרשת שופטים – הרב ברוך רוזנבלום שנת תשע"ד.
 
השבת נקרא בע"ה פרשת שופטים. היא הראשונה, מתוך ארבע הפרשות שקוראים בחודש אלול.
שופטים, כי תצא, כי תבוא, ניצבים וילך. אלה ארבעת הפרשות, שיזכנו הקב"ה לקרוא בשנה זו, בחודש אלול. בכל פרשה ופרשה, מהפרשות שקוראים בחודש הזה, יש בהם רמזים לגבי עבודת ה' שלנו, בחודש אלול.
היות והפתיחה, היא פרשת שופטים, היינו רוצים לעמוד בס"ד, על הרמז שרבותינו מצאו בפרשה הזו, בעבודת החודש הזה, ולפני שנתחיל, היות והיום נכנסנו לחודש אלול, הייתי רוצה לקרוא את דברי הטור(סימן תקפ"א).
כותב הטור קטע מפרקי דרבי אליעזר – תניא בפרקי דרבי אליעזר(פרק מו): בראש חודש אלול אמר הקדוש ברוך הוא למשה: ''עלה אלי ההרה'', שאז עלה לקבל לוחות אחרונות. והעבירו שופר במחנה; משה עולה להר, כדי שלא יטעו כמו שטעו בראשונות במעשה העגל. והקדוש ברוך הוא נתעלה באותו שופר, שנאמר(תהלים מז ו): ''עלה אלקים בתרועה, ד' בקול שופר'', ולכן תיקנו חז"ל, שיהיו תוקעים בראש חודש אלול, בכל שנה ושנה כל החודש.
הטור ממשיך עוד קטע אחד – כדי להזהיר את ישראל שיעשו תשובה.
מקודם, כותב הטור, להזכיר לעם ישראל שיתקעו בשופר, כדי שלא יטעו אחר עבודה זרה, וכן אנו תוקעים בכל שנה ושנה, בחודש אלול, כל החומד.
כאן כותב הטור דבר נוסף – להזהיר את ישראל שיעשו תשובה, כמו שנאמר(עמוס ג, ו) אִם יִתָּקַע שׁוֹפָר בְּעִיר וְעָם לֹא יֶחֱרָדוּ...כדי לערבב את השטן, ולכן נוהגים באשכנז, לתקוע בשופר בוקר וערב, אחרי התפילה.
אנחנו היום נוהגים, כמו שאומר הרמ"א, לתקוע רק בבוקר ולא בערב.
שואל הבית יוסף במקום שאלה – למה הטור צריך להביא שתי סיבות לתקיעת שופר. אחת, כיון שמשה עלה להר, ותקעו בשופר, לומר, תזהרו שלא לטעות אחר עבודה זרה, והשני, מביא הטור את הסיבה – כיון שכתוב בספר עמוס(עמוס ג, ו) אִם יִתָּקַע שׁוֹפָר בְּעִיר וְעָם לֹא יֶחֱרָדוּ...
למה הוא צריך להביא שתי פסוקים?
אומר הבית יוסף – משום שאף עפ"י שע"י שופר,  נמנעו ישראל במדבר מלחטוא, אינו מפני שהשופר מיוחד לכך, דהוא הדין, אם היו מעבירים כרוז, היו נמנעים מלחטוא.
כותב הבית יוסף – מכאן אין לך ראיה לכוח של השופר. גם אם היו עוברים כרוז במחנה ואומרים – 'רבותי, משה עלה אל ההר, ותיזהרו לא לחטוא בעבודה זרה',  גם לא היו טועים אחר עבודה זרה, זה לא מלמד על הכוח של השופר.
לכן הביא הטור, סיבה נוספת, שהיא(עמוס ג, ו) אִם יִתָּקַע שׁוֹפָר בְּעִיר וְעָם לֹא יֶחֱרָדוּ...
ומשמע, שקול השופר גורם להחריד האדם מפחד ה', ומהדר גאונו. עד כאן דברי הטור(סימן תקפ"א).
השל"ה הקדוש(מסכת ראש השנה), כותב סיבה נוספת, מדוע צריך להביא את שתי הטעמים.
כותב השל"ה הקדוש – הוצרך הטור לבית העניינים  דאילו שופרו של משה, לא היינו תוקעים אפילו פעם אחת בלבד בראש חודש אלול.
אם היינו לומדים ממשה רבינו, הרי לא תקעו לו כל יום, תקעו פעם אחת, כשמשה רבינו עלה להר.
אז התקיעה היתה פעם אחת, בראש חודש אלול, וזה הכל.
אבל אנחנו רוצים לתקוע כל החודש, והיות וכך, צריכים סיבה, למה תוקעים כל החודש.
לכן, אומר השל"ה הקדוש – הביא לך הטור, שזה שמתחילים בראש חודש אלול, זה כי משה עלה להר, ותקעו בשופר פעם אחת, אבל זה שתוקעים כל החודש, כיון שנאמר בפסוק(עמוס ג, ו) אִם יִתָּקַע שׁוֹפָר בְּעִיר וְעָם לֹא יֶחֱרָדוּ.
כותב השל"ה הקדוש דבר נוסף – אם היה כתוב רק פסוק אחד, למשל רק(עמוס ג, ו) אִם יִתָּקַע שׁוֹפָר בְּעִיר וְעָם לֹא יֶחֱרָדוּ, לא הייתי מתחיל בראש חודש אלול, אלא כל אחד, מתי שהוא מתחיל סליחות.
אז בני עדות המזרח, שמתחילים מיד אחר החזרה. האשכנזים, שרגילים לתקוע רק שבוע לפני, הם יתקעו אז בשופר.
לכן, כתב הטור את הסיבה הראשונה, שמשה רבינו עלה להר בראש חודש, אז מתחילים לתקוע, והיות וכך, אז תוקעים כבר כל החודש כולו.
אם אלה הדברים בס"ד, הינו רוצים לעמוד על נקודה אחת, ומהנקודה הזאת בע"ה, ממנה להרחיב עד כמה שניתן:
בספר מטה אפרים, שהוא אחד הספרים היסודיים, בהלכות הימים הנוראים, לפחות לבני עדות אשכנז.
כותב המטה אפרים – נוהגים לבדוק, את התפילין והמזוזות בימים אלה, ויש אנשי מעשה, שנוהגים בחודש הזה, מפשפשים בדקדוקי מצוות, להיות בוחן ובודק, תפילין ומזוזות שלהן. והוא מנהג טוב.
גם הקיצור שולחן-ערוך, מביא את ההלכה הזאת, לבדוק תפילין ומזוזות.
אני לא נכנס להלכה הזאת, כי כידוע לכולם, לא כל אחד בודק.
לגבי ההלכה הזאת, נאמר בגמרא – פעמיים בשמיטה.
לגבי תפילין, כותב המשנה ברורה, שיש להם חזקת כשרות, כדבר שנבדק.
אלה הדברים שכותב המטה אפרים, וכמובן שאנחנו רוצים לדעת, למה דוקא מתעכב המטה אפרים, בענין הזה של התפילין והמזוזות  מה מונח כאן ביסוד הזה...
כדי להסביר את הענין בס"ד, בואו ונחזור לספר הנחמד הזה, שנקרא ספר יצירה, שכתב אותו אברהם אבינו, ואנחנו רוצים בע"ה, להוציא ממנו איזה שהוא יסוד לענין הזה.
בספר יצירה, באותה משנה, כולל ספר יצירה, שלושת החודשים, מה שנקרא – הרבעון האחרון של השנה, שזה תמוז-אב-אלול, והרבעון הזה מבוסס על שלושה חלקים בגוף, ועל זה מדבר ספר יצירה.
שניים מהם דיברנו, למי שזוכר, בפרשת דברים, ואנחנו רוצים עכשיו לצרף אליו, את חודש אלול, ולהגיע לנקודה אחת.
כותב ספר יצירה – המליך או ח' בראיה, וקשר לו כתר וצרפן זה בזה, וצר בהן סרטן בעולם, ותמוז בשנה, ויד ימין בנפש, זכר ונקבה.
הדברים פשוטים, אין צורך להסביר אותם, אפשר לעבור לקטע הבא במשנה. J
המליך אות ט' בשמיעה, וקשר לו כתר וצרפן זה בזה, וצר בהם אריה בעולם ואב בשנה, וכליה שמאלית בנפש זכר ונקבה.
נעצור כאן, כי על זה דיברנו בפרשת דברים, מה שכותב הבני יששכר, שהאותיות הם ח' ו-ט', כי בחודשים האלה, שולטים החטאים, ולכן הוא אומר – נקראים החודשים האלה, בשם 'חודשי העיניים', כי בהם חטאו עם ישראל בעיניהם, גם בחטא העגל וגם בחטא המרגלים, דיברנו על זה כבר, ולכן אין צורך לחזור על זה.
לכן בחודשים האלה, האותיות ששולטות בהם, הם ח ו-ט, אלו חודשים שבשליטתו של עשו, כך הבאנו בדברי ר' שמשון מאוסטרופולי בהרחבה גדולה.
אנחנו  רוצים להמשיך לקטע הבא במשנה – המליך את האות י' במעשה, וקשר לו כתר וצרפן זה בזה, וצר בהן בתולה בעולם, ואלול בשנה, ויד שמאל בנפש זכר ונקבה.
הבאנו, החודש שלנו, חודש אלול, שהיו נכנסנו אליו, המזל שלו זה בתולה, והוא כנגד יד שמאל, והאות השולטת בו היא האות יו"ד, כנגד העשייה.
כותב הבני יששכר(מאמרי חודש אלול, מאמר א', אות ח') – כפי שביארתי לך שחודש תמוז ואב, הם חודשים של חטאים, והזכרנו, שחודש תמוז, הוא כנגד הראייה, וחודש אב, הוא כנגד השמיעה, וכפי שביארנו כבר, ששלושת החודשים הראשונים, שהם ניסן-סיון-אייר, הם כנגד המסעות, והמסעות מתחילים בחודש הראשון, שהוא כנגד יהודה – ניסן. השני, הוא כנגד יששכר – אייר. השלישי הוא כנגד זבולון – סיון.
שלושת החודשים הבאים, זו הקבוצה הבאה במסעות – תמוז כנגד ראובן, חודש אב כנגד שמעון, וחודש אלול כנגד גד.
אם ככה, אומר הבני יששכר – יוצא שהחודש האחד, שהוא תמוז, הוא כנגד רי"ש, והחודש השני, הוא כנגד שי"ן.
והוא הסביר את זה, שזה כנגד ראובן שנקרא ראייה, כי חודש תמוז הוא כנגד הראייה, והשי"ן הוא כנגד השמיעה, שהוא כנגד שמעון.
אומר הבני יששכר – אם אתה מצרף את הראייה והשמיעה ביחד רי"ש ושי"ן, הגעת ל"רש". החודשים האלה, הם בעצמם רשים, כמו שהבאנו בשם ר' שמשון מאוסטרופולי, שהם בשליטתו של עשו.
אבל מגיע חודש אלול, והוא כנגד עשייה. עשייה מצטרפת אל ה"רש", כלומר אם אתה שם ב"רש" את האות עי"ן, קיבלת"שער", והוא הנותן לך"הפותח שער לדופקי בתשובה". אלו דברי הבני יששכר, לפתיחת המאמר לחודש אלול שלו.
אם אלה הדברים בס"ד, הייתי רוצה לחבר את זה לתפילין, כי זה הנושא שהיינו רוצים להתחבר אליו, בשיחה של היום, ואיתו נסביר גם, למה בודקים את התפילין, ולמה אנחנו מתחברים לענין התפילין דוקא:
אם כותב לנו הבני יששכר, שחודש אלול הוא כנגד שבט גד, יש לנו פשט פשוט מאוד, מה יש לחודש הזה עם תפילין:
בגלל שגד, אומר רש"י(פרשת וזאת-הברכה) – בשעה שברך משה את שבט גד, כתוב(לג, כ) וְטָרַף זְרוֹעַ אַף קָדְקֹד. הרוגיהן היו נכרין, חותכים הראש עם הזרוע במכה אחת – הם לא היו הורגים בני אדם בעריפת ראש רגילה, אלא, הם היו עורפים אותם בצורה אלכסונית, את הראש ביחד עם יד שמאל.

כותב הספר אזנים לתורה, שהם לא הורידו את החרב מלמעלה למטה, כי זה קל. אלא, הם העלו את החרב מלמטה למעלה וְטָרַף זְרוֹעַ אַף קָדְקֹד. זו מכה הרבה יותר קשה, וכדי להוריד לבן-אדם גם זרוע וגם ראש, כשאתה בא מלמטה, צריך הרבה יותר עוצמה.
בא משה רבינו, ורצה לציין את הגבורה שלהם, לכן נאמר וְטָרַף זְרוֹעַ אַף קָדְקֹד.
למשה רבינו ולגד יש חיבור, והחיבור שלהם הוא חיבור מאוד ידוע, כמו שכתוב, שבני גד ביקשו נחלה בעבר הירדן, אומר האדמו"ר מפשיסחא בספרו - וּמִקְנֶה רַב הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי גָד, מובן שהדברים הם גם כפשוטם, שהיה להם הרבה צאן, אבל היה להם גם מִקְנֶה רַב – 'קנין בָרָב', היתה להם השגה מיהו משה רבינו.
אף אחד מהשבטים לא הגיע להשגה, מיהו משה רבינו, כמו שהגיע שבט גד.
מה המיוחד שלו?
חשבתי לחבר את שניהם, בדבר מאוד מענין:
רש"י כותב על הפסוק(בראשית ל, יא) - בָּא גָד. ומדרש אגדה, שנולד מהול כמו גדו אילנא(דניאל ד, יא).
משה רבינו, גם הוא, כך כתוב –(שמות ב, ב) וַתֵּרֶא אוֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא, אומרת הגמרא(מסכת סוטה), שגם הוא נולד מהול.
מי שנולד מהול, נולד עם שלמות, ללא פסולת.
גם משה רבינו נולד בלי פסולת, וגם גד נולד בלי פסולת, אז היתה להם שלמות מסוימת, לשבט גד, ולכן ההריגה שלהם, היתה בצורה של וְטָרַף זְרוֹעַ אַף קָדְקֹד.
בא הגאון מוילנה(קול אליהו, פרשת וזאת הברכה) ושואל – מה זאת צורת ההריגה הזאת, של וְטָרַף זְרוֹעַ אַף קָדְקֹד?
אומר הגאון מוילנה, פסוק שנוגע לפרשת השבוע, וכך אנחנו מתחילים להתחבר, בס"ד, אל הפרשה:
אומרת התורה בפרשת השבוע – אדם שיוצא למלחמת הרשות, עומדים הכהנים ומכריזים(כ, ח) מִי הָאִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ וְלֹא יִמַּס אֶת לְבַב אֶחָיו כִּלְבָבוֹ.
שואלים חז"ל – מיהו הַיָּרֵא?
אומרים חז"להַיָּרֵא מעבירות שבידו.
איזה עבירות שבידו?
מביאה הגמרא דוגמא – השׂח בין תפילין של יד לתפילין של ראש, ובעקבות כך, הוא מחייב את עצמו בברכה נוספת.
זה לשיטה שאומרת, שמרכים ברכה אחת"להניח תפילין", ואם אתה שח באמצע, אתה מחייב את עצמך בברכה נוספת של"על מצות תפילין".
אז אדם ששח בין תפילין של יד לתפילין של ראש, לא יוצא למלחמת הרשות, ולכן הירא מעבירות שבידו, לא יוצא למלחמה הזאת.
אומר הגאון מוילנה – שבט גד, מעולם לא שׂח, בין תפילין של יד לתפילין של ראש, וזה נתן להם את כוח הגבורה, להרוג את אותם אויבים ב וְטָרַף זְרוֹעַ אַף קָדְקֹד שהם אף-פעם לא הפרידו, בין ההנחה של יד לשל הראש.  
אם אלה הדברים, מצאנו כאן חיבור לתפילין, בפרשה הזאת – א' כל, בגלל הענין של ה- שׂח בין תפילין של יד לתפילין של ראש, חוזר מערכי המלחמה, ודבר נוסף, אם אומר לנו הבני יששכר, שהמזל של החודש הזה, הוא כנגד גד, וגד כידוע לכולם, הוא קשור לענין של וְטָרַף זְרוֹעַ אַף קָדְקֹד, כפי שהסברנו.
אנחנו רוצים להתחבר לנקודה אחת נוספת, בס"ד:
בספר יצירה, כותב לנו אברהם אבינו, שהקב"ה נתן בחודש הזה את האות יו"ד בעשייה, אבל נתן לחודש הזה את השם אלול, המזל שלו בתולה, האיבר שבגוף האדם, שהוא כנגד החודש הזה, הוא יד שמאל.
יד שמאל, כידוע לכולם, היא היד שמניחים בה את התפילין  וְהָיָה לְאוֹת עַל יָדְכָה, היד הכהה של הבן-אדם, וזה יד שמאל. הנחת תפילין של יד, קשורה לחודש אלול.
אם ככה, מצאנו קשר נוסף, לענין הזה, של חודש אלול ותפילין.
דבר נוסף שמצאנו בענין, זה האותיות שנמצאות על תפילין של ראש.
למי ששם לב, ישנם שתי שי"נים, משתי צידי התפילין של ראש – בצד אחד יש שלושה ראשים לשי"ן, ובצד השני ישנם ארבעה ראשים לשי"ן.
למה יש לנו בצד אחד שלוש ובצד השני ארבע?
אז פשוטם של דברים, זה כנגד שלושת האבות וארבעת האימהות.
אבל, אם אנחנו מדברים שהחודש הזה, הוא כנגד שבט גד, אז יש לך ג - ד = שלוש וארבע, זה כנגד שבט גד, ואנחנו רוצים להבין(שאלתו של הספר אור הצבי) למה דוקא בתפילין של ראש, יש לנו את האות שי"ן, שמורכבת משלוש וארבע, למה זה לא ככה בתפילין של יד?
השאלה היא לא כל-כך קשה, כיון שרק תפילין של ראש נראה, ושל יד לא נראה.(דברים כח,י) וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ – הכוונה לתפילין של ראש ולא לתפילין של יד, אבל מכל מקום, שאלתו היא – מה המיוחד בתפילין של ראש, תיקנו לנו להציב שם  שתי שי"נים, אחת בעלת שלוש ראשים והשנייה בעלת ארבעה ראשים.
אלה השאלות, בע"ה לקראת סיום השיעור, נגיע בע"ה ליישב את כל הדברים ולחתום אותם, אבל כדי להסביר אותם, אנחנו צריכים קצת להעמיק, בס"ד ביסוד בפרשת השבוע וממנו נגיע בס"ד, להסבר ענין התפילין.
ישנם אנשים, שהקב"ה חנן אותם ביכולת, שלכל מילה שתגיד להם, מיד יגידו לך את המקור שלה בתורה, בר"ת.
אני חושב שאין מילה, שנאמרו עליה כ"כ הרבה ראשי תיבות, כמו המילה"אלול".
איפה שתחפשו, כל אחד שמתחיל עם המילה"אלול", מיד מוציא מזה ראשי תיבות.
מקור הדברים כבר בראשונים – באבודרהם, המשנה ברורה מביא שתי ביאורים וכו'.
אבל בס"ד, כל מי שעובר  על הספרים מוצא.
הלכתי במקרה ובאקראי, לקחתי ספר שנקרא מגלה עמוקות, בפרשת עקב, ותוך כדי הדברים ראיתי, שלפני שהוא מגיע לחודש אלול, הוא מביא רשימה של ראשי תיבות.
אני רק מביא אותם, כדי להסביר שבכל קטע כאן, אפשרות לבנות שיעור.
אם הוא כותב כאן למשל – אלול = אוי לרשע ואוי לשכנו. אז הוא מדבר, שיש להתרחק משכן רע, וכל מיני דברים הקשורים לזה.
עוד – אלול = אהוב למעלה ונחמד למטה.
כמובן שהוא מביא, שהגימטריא, שהקב"ה מל את לבבך ואת לבב זרעך, זה היפך ממה שהוא עושה לאומות העולם, כי לאומות העולם הוא אומר הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו, כנגד זה הוא אומר ליהודים וּמָל ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ, ואז הוא לוקח כל דבר ומרחיב באופן נפלא.
האר"י הקדוש, מצא רמז בפסוק(דברים כא, יג) וְהָאֱלֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ וְשַׂמְתִּי לְךָ מָקוֹם אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה.
מענין, שהש"ך על התורה, תלמידו של האר"י הקדוש, מוצא רמז, דוקא בסופי תיבות, ובסופי תיבות אלה, הוא מוצא רמז לענין של התרת נדרים בערב ראש השנה. איפה?
(שמות ל, ג) לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה – סופי תיבות אלול. מכאן רמז להתרת נדרים, לפני ראש השנה.
ראיתי ביום 'כיפור קטן', שעברנו כולנו ביום שני, אז ראיתי, מביאים בשם ר' ניסים גאון – אם אדם עושה תשובה, טוב. אם אדם לא עושה תשובה, אוי לו ואוי לנפשו – ראשי תיבות אלול.
אני לא ניכנס לבדיחות הזה, כמו אני לאומן ואשתי לחמותי. J
אבל כמובן שהראשי תיבות האלה, הם דברים נשגבים ביותר, ראיתי באחד מספרי החסידות שאומר אנו ליה ועיננו ליה – כל הזמן העיניים שלנו צריכים להיות לקב"ה.
גם הבני יששכר מביא ראשי תיבות על כך – בשעה שיהונתן אמר לדוד(שמואל א' כג, יז) וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לְּךָ לְמִשְׁנֶה.
אני מביא את כל הראשי תיבות האלה, לא בגלל שאני הולך להסביר אותם, אלא בגלל דבר שהתעוררתי ממנו מספר אחד, ואני רוצה ממנו, לבסס יסוד שהוא מאוד מאוד יפה, שיחבר אותנו לענין התפילין בס"ד:
ישנו ספר שנקרא שבילי פינחס.
הוא מחולק לפי שנים, והמאמר הזה, נמצא בשנת תשע"ב, והיסוד שלו, הוא יסוד שמקפיץ אותנו בבת אחת, מראש חודש אלול, אל הפסגה.
אנחנו קופצים בבת אחת ארבעים יום, אני רק רוצה לנסות להסביר את היסוד שלו, ונחזור חזרה לראש חודש אלול, ולפרשת שופטים. 
הוא מדבר על אחד מהעבודות שעושה הכהן הגדול ביום הכיפורים, והזאת הדם של הפר, שזה הקרבן שלו, והזאת דם השעיר, שזה הדם של עם ישראל, ואומרת התורה(פרשת אחרי מות טז, יד) וְלָקַח מִדַּם הַפָּר וְהִזָּה בְאֶצְבָּעוֹ עַל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת קֵדְמָה וְלִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת יַזֶּה שֶׁבַע פְּעָמִים מִן הַדָּם בְּאֶצְבָּעוֹ.
שואל רש"י במקום - והזה באצבעו. הזאה אחת במשמע: ולפני הכפרת יזה שבע. הרי אחת למעלה ושבע למטה.
פסוק אחרי זה, אומרת התורה - {טו} וְשָׁחַט אֶת שְׂעִיר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לָעָם וְהֵבִיא אֶת דָּמוֹ אֶל מִבֵּית לַפָּרֹכֶת וְעָשָׂה אֶת דָּמוֹ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְדַם הַפָּר וְהִזָּה אֹתוֹ עַל הַכַּפֹּרֶת וְלִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת.
אומר הספר שבילי פינחס – ראשי תיבות אלולאחד למעלה ושבע למטה.
זה הרעיון עפ"י דבריו, של חודש אלול.
אני רוצה להסביר את הרעיון הזה, במבט נוסף, מעבר לרעיון שלו, כאשר את לב הרעיון, לקחתי מספר מעין המועד(מאמרי יום הכיפורים), ואנחנו רוצים קצת להרחיב, מעבר למה שהוא מביא, להסביר את הדברים:
היסוד הזה, שהכהן הגדול היה מזה מדם הפר ומדם השעיר, אחד למעלה ושבע למטה, היסוד הזה מבוסס על מילה, שהזוהר הקדוש קורא לה – 'אחד רוכב על שבע'. זה היסוד שמופיע בדברי הזוהר הקדוש(חלק ב, עמוד נד).
אני מקריא את דברי הזוהר הקדוש – ר' אבא פתח ואמר – התבוננתי בכל התשבחות ששיבחו לקב"ה, וכולם פתחו ב"אז"(אז ישיר יהושע, אז ישיר משה..) ומדוע?
אלא כך למדנו, כל הניסים וכל התשואות שעשו להם לישראל, כשהאיר אור הבורא בעטרותיו, מכוונים ב"אז". האור נוקד בחשכה ומאיר לכל עבר. האל"ף זה אור הבורא, הוא מאיר לז"ן, שהיא כוחות הטבע, ומתחברת עמו, ואז בוקעת שירה.
צריך לדעת למה הזוהר מתכוון, על מה מדובר כאן, אז בואו ונתחיל דבר דבֹר על אופניו, אני רק רוצה לקחת את הליבה של הדברים:
אומר המדרש(ילקוט שמעוני, פרשת בשלח, אות רמ"א) – כל פרקמטיא של משה היתה ב"אז". הצלת נפשו ב"אז", שנאמר"אז אמרה חתן דמים למולות". קנטורו ב"אז", שנאמר"כי מאז באתי אל פרעה לדבר בשמך". שירתו באז, שנאמר"אז ישיר משה", ומשה מסיים את עבודתו בעולם הזה, בהבדלת שלוש הרים, שנאמר" אָז יַבְדִּיל מֹשֶׁה שָׁלֹשׁ עָרִים בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרְחָה שָׁמֶשׁ".
מה פירוש הדבר קנטורו ב"אז" ותיקונו ב"אז"?
כדי להסביר את יסודם של דברים, היה יסביר את מה שכותב המהר"ל, בס"ד, ונוכל טיפה להרחיב בקטע הזה.
אומר המהר"ל – התפרדות היחידות בתורה ברבים, זה עד שבע, שנאמר(דברים כח, ז) בְּדֶרֶךְ אֶחָד יֵצְאוּ אֵלֶיךָ וּבְשִׁבְעָה דְרָכִים יָנוּסוּ לְפָנֶיךָ.
פירוש הדבר, שההתפרדות של המקסימום, במספרים בתורה, זה שבע, ולכן, כאשר התורה רוצה להגיד לנו ריבוי, יש לנו הכל במספר שבע, והמספר שבע, מסמל את המקסימום שח ההתפרדות.
גם אומות העולם, שהם שבעים אומות, אומר המהר"ל, גם השבעים בנוי על יסוד השבע, לכן לאומו העולם, אין יותר משבע מצוות בני נח, כי אומות העולם נמצאים במספר שבע, כי זה מספר הטבע.
עם ישראל, שהוא נמצא מעל לגדר הטבע, אז מספרו שמונה, שם אפשר לתת מצוות בשפע- ברית המילה ביום השמיני, ביום השמיני היתה השראת השכינה על עם ישראל, ספירת העומר היתה שבע שבתות תמימות ורק אחרי זה, באה הספירה השמינית...
אותו דבר, אתם יכולים למצוא בדברי תלמידו, הכלי יקר, בפרשת שמיני, על הפסוק(ויקרא ט, א) וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי..
שואלים חז"ל – מה זה ביום השמיני?
ואומרים – שמיני למילואים, ראש חודש ניסן.
אז למה הוא נקרא יום שמיני?
אומר הכלי יקר – כי הקב"ה, לאחר שבעת ימי המילואים, ירד הקב"ה ואז זה היה אחד רוכב על שבע. 
אני רוצה להסביר, מה פירוש הדבר קנטורו באז ותיקונו באז, כדי להתחיל לקלוט, מה מדובר פה:
למה בן-אדם לא שר כל הזמן? מתי מצאנו שירה?
חז"ל, כמדומני, מונים תשעה שירות, והשירה העשירית תהיה לעתיד לבוא, כשיגיע משיח צדקנו.
מעטים הם השירות שנאמרו. למה? מה הקושי כל-כך לשיר? מה ענין של שירה?
אומרים רבותינו, ובראשם המהר"ל – שירה, זה סגירת מעגל.
מאיפה המקור לכך?
כתוב, שבשעה שאליעזר עבד אברהם, שם את הצמידים, על ידיה של רבקה, אומר התרגום- וּתְרֵין שֵׁירִין עַל יְדָהָא(בראשית מ, כב).
מה זה שירין?
דבר עגול, נקרא שיר. מה שנקרא בשפה שלנו –סגירת מעגל.
אומר המהר"ל – לבן-אדם ישנם הרי תהיות בעולם הזה. לא מובן לו, למה הקב"ה עושה כל דבר. הרבה שאלות יש לבני אדם.
פעם אמר הרב גלינסקי, שלא טוב לשאול יותר מידי שאלות, אחרת ייקח אותו הקב"ה למעלה ויסביר לו הכל J.
לכן הוא אמר – תשאל פחות, תהיה בטוח יותר.
בכל אופן, נחזור למה שנוגע אלינו – מתי בן-אדם כן מסוגל להגיד שירה?
כשבן-אדם נסגר לו פאזל, וכל העיגול נסגר, אז הוא אומר שירה, לכן(ירמיה לא, יב) אָז תִּשְׂמַח בְּתוּלָה בְּמָחוֹל.
מחול זה עיגול. במה היא תשמח?
כשהוא רואה שהכל נסגר, הוא יוצא בעיגול, הריקוד נעשה בעיגולים.
אם הריקוד נעשה בעיגולים, אז השמחה, שאדם נסגר לו פאזל, אז הוא מגיע לענין של"אז".
בע"ה, מתי שיגיע משיח צדקנו, זאת תהיה השירה שנקראת אָז תִּשְׂמַח בְּתוּלָה בְּמָחוֹל.
ברגע שמשה רבינו, מגיע למצרים, בציוויו של הקב"ה, שאומר לו"אני הולך לשחרר את עם ישראל", ומשה רבינו מגיע לפרעה ואומר לו – שחרר את עם ישראל, באותו רגע, הם רק מכבידים את העול.
אמר משה – רגע, אני לא מבין מה הולך כאן וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ הֵרַע לָעָם הַזֶּה וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ אֶת עַמֶּךָ(שמות ה, כג) ריבונו של עולם, מה אתה רוצה ממני?! באתי לכאן, כדי להציל את עם ישראל, ובסוף מה התוצאה?
התוצאה היתה בדיוק להיפך, אז מה הולך כאן?!
מתי משה רבינו מתקן את ה"אז" שהוא אמר וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ?
אומר המהר"ל – כשהוא יצא ממצרים, כשהגיעו לקריעת ים סוף, התברר לו, שקושי השעבוד השלים, וזה זירז את היציאה ממצרים. אז ככל שהקב"ה הכביד את העול, זה גרם שעם ישראל יצאו יותר מהר.
אם ככה, אומר משה רבינו – עכשיו אני מבין איך נסגר המעגל אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל. עכשיו אני מבין שאחד רוכב על שבע, אז הכל הסתדר.
אומרים המפרשים, לפי הביאור הזה – עפ"י זה נבין, למה מרים הנביאה, פתחה בשיר לבד עם עצמה, מה אכפת לה לשיר עם משה רבינו?!
אומרת התורה(שמות טו, כ) וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת  - גם הם עשו עיגולים, למה?
כי למרים הנביאה, יש שאלות בפני עצמה. איזה שאלות?!
בזמן שהיא יזמה, שעמרם אביה, יחזיר בחזרה את יוכבד, ויתחתנו בחזרה, אמרה מרים – ראיתי בנבואה, שמהשידוך הזה, עתיד לצאת מושיען של ישראל, אז תתחתנו!
ברגע שבאו ושמו את משה רבינו בתוך היאור, בא עמרם, ונתן למרים מכה על הראש ואמר לה – מרים, איפה הנבואה שלך?! יבואו עכשיו המצרים וייקחו אותו!
באותו רגע, שהיא רואה שמשה רבינו, הוא זה שהוציא את עם ישראל ממצרים, והיא רואה שנבואתה התקיימה עד לפרט האחרון, אז נסגר לה מעגל.
אמרה מרים למשה – אתה תשיר את השיר שלך, לי יש שיר נפרד!
וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת, לה נסגר המעגל בצורה אחרת לגמרי, ממה שלמשה רבינו.
יוצא, שסגירת מעגל, נקרא בשם מחול, נקרא בשם עיגול, בשם צמידים – כל דבר שהוא עגול.
"אחד רוכב על שבע".
אומר המהר"ל – כשנסגר לך המעגל, שמורכב מהרבה שאלות שאתה לא מבין, ובבת אחת הכל מתגלה, זה נקרא"אחד רוכב על שבע". כך סגרת את המעגל, שהאחד, רוכב על כל השבעה. המעגל נסגר, ויש לך דבר שמחובר ליחידה אחת. 
אנחנו רוצים ללכת להסברו של הספר מעין המועד:
הגמרא(מסכת ערכין יג) אומרת, שהכינור שנמצא בעולם הזה, הוא בעל שבע נימים, ולימות המשיח, הוא יהיה שמונה נימים.
מה הכוונה?
התשובה לכך פשוטה מאוד – בעולם הזה יש לך שאלות, אבל לעתיד לבוא, כשיבוא המשיח, הכל יתברר. אָז תִּשְׂמַח בְּתוּלָה בְּמָחוֹל – כשיגיע משיח, כולנו נשמח אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ. כשהכל יתבאר, אנחנו נצחק על השאלות  שהיו לנו.
הכל יהיה כל כך ברור, כל כך מובן, לא תהינה יותר שאלות, אז התמונה תהיה במלואה.
אם התמונה תהיה במלואה, אז יהיה"אחד רוכב על שבע" באופן פשוט.
בא הספר דגל מחנה אפרים(פרשת בלק), ומביא משנה במסכת קנים – האיל כְּשֶׁהוּא חַי קוֹלוֹ אֶחָד, וּכְשֶׁהוּא מֵת קוֹלוֹ שִׁבְעָה. איפה?
שְׁתֵּי קַרְנָיו, שְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת. שְׁתֵּי שׁוֹקָיו, שְׁנֵי חֲלִילִין. עוֹרוֹ, לְתֹף. מֵעָיו, לִנְבָלִים. בְּנֵי מֵעָיו,לְכִנּוֹרוֹת.
אומר הספר דגל מחנה אפרים – כמובן שהדברים פשוטים, אבל אם אתה רוצה ללמוד את העומק שבזה, צדיקים בחייהם קרויים חיים, וגם במיתתם קרויים חיים. רשעים, גם בחייהם קרויים מתים, ובוודאי שבמותם כן.
אומרת לנו המשנה – האיל כְּשֶׁהוּא חַי קוֹלוֹ אֶחָד, צדיק, הוא אומר, כשהוא חי, הוא יודע שיש רק אחד. בכל דבר יש"אחד רוכב על שבע", אז אין לו שאלות. הרשעים, שבחייהם נקראים מתים, זה שבע קולות – הם מלאים בשאלות כל הזמן.
אז הוא אומר - כשהוא חי, קולו אחד – הוא יודע, כמו שאנחנו אומרים ב"אחד מי יודע", תמיד אתה חוזר ל"אחד אלוקינו", כי אתה יודע שתמיד, בכל מצב, שהאחד, הוא זה שנמצא למעלה!
אם ככה, היסוד של אחד, הוא היסוד של"אחד רוכב על שבע", הוא היסוד הגדול, שמופיע כאן בדברי רבותינו.
אם אלה הדברים בס"ד, נוכל לומר דבר נפלא:
לדוד המלך היו שאלות, כך מופיע בתהילים(מזמור עג). הוא לא מבין, למה הרשעים מצליחים...
אומר דוד המלך(תהילים עג, ג) כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים  שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה: {ד} כִּי אֵין חַרְצֻבּוֹת לְמוֹתָם וּבָרִיא אוּלָם.. {יב} הִנֵּה אֵלֶּה רְשָׁעִים וְשַׁלְוֵי עוֹלָם הִשְׂגּוּ חָיִל... {טז} וָאֲחַשְּׁבָה לָדַעַת זֹאת עָמָל הוּא בְעֵינָי ניסיתי לבדוק מה קרה פה... {יז} עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל אָבִינָה לְאַחֲרִיתָם אדם שבא לבית המקדש, אין לו שום שאלות. כשהוא מגיע לשם, ורואה את השראת השכינה שנמצאת שם, אומר דוד המלך – כל השאלות יתבטלו!
אם אלה הדברים בס"ד, נוכל להבין מה זו ההזאה, שיש לנו בבית המקדש:
ההזאה שיש לנו בבית המקדש, זו הזאה של אחד למעלה ושבע למטה.
אומר לנו הספר מעין המועד – לומר לנו רבותי, בכל דבר תדע, שיש אחד שרוכב על שבע. יש לך אחד, שהוא הקב"ה, שהוא רוכב על כל הפרטים למטה, והוא המאחד את התמונה להיות אחד.
אם תשימו לב, כשעם ישראל היה בים סוף, הבטיחו לקב"ה זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ..
אומר התרגוםוְאֶבְנֵי לֵהּ מַקְדְשָׁא אֱלָהָא - הבטיחו לקב"ה לבנות לו בית מקדש.
למה ההבטחה של בניית בית המקדש, היתה דוקא בים סוף?
כי בקריעת ים סוף, הגיעו להכרה של"אחד רוכב על שבע", ובבית המקדש, עתידים להגיע להכרה הזאת. הבטיחו לקב"ה, לבנות את בית המקדש, כדי ששם תהיה,"אחד למעלה ושבע למטה", זה אָז יָשִׁיר ש"אחד רוכב על שבע".
רבותי, אם אלה הדברים בס"ד, נוכל להתחיל לבאר, את הדבר הנפלא הבא:
ישנו ספר, שנקרא תורת העֹלה, של הרמ"א(חלק ב, פרק כו) ושם הוא אומר – כבר נודע הזאות יום הכיפורים של אחת למעלה ושבע למטה, והטעם שהיו רומזים על ענין היצר הרע, המחטיא את האדם, והוא נקרא בשבע שמות. אומרת הגמרא(מסכת סוכה נב) – שבע שמות יש ליצר הרע, הקב"ה קרא לו רע, שנאמר וְיֵצֶר לֵב הָאָדָם רָע מִנְּעוּרָיו. משה קרעו ערל, שנאמר וּמַלְתֶּם אֵת עָרְלַת לְבַבְכֶם. דוד קראו טמא, שנאמר לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱלֹהִים וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי. שלמה קראו שונא, שנאמר אִם רָעֵב שׂנַאֲךָ הַאֲכִלֵהוּ לָחֶם. ישעיהו קראו מכשול, שנאמר סוֹלוּ סוֹלוּ פָּנוּ דֶּרֶךְ, הֲרִימוּ מִכְשׁוֹל מִדֶּרֶךְ עַמִּי. יחזקאל קראו אבן, שנאמר וַהֲסִירוֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר. יואל קראו צפוני, שנאמר וְאֶת הַצְּפוֹנִי אַרְחִיק מֵעֲלֵיכֶם.
אומר תורת העֹלה – יש לך שבע שמות ליצר הרע, וחוץ מזה, ליצר הטוב, יש רק שם אחד –"יצר הטוב".
והטעם, שהיו רומזים השבע על יצר הרע המחטיא את האדם, הנקרא בשבע שמות, לכן היה זורק למטה שבע ואחת למעלה, כנגד היצר הטוב, והיה מונה עם כל ההזאות של מטה, את ההזאה של מעלה- אחת ואחת, אחת ושתים, אחת ושלוש... לומר לך – נכון שליצר הרע יש שבע כוחות, וליצר הטוב כוח אחד, אבל תדע לך, שעם יצר הטוב אתה יכל למשוך את כל השבע למעלה. כל אחד מהכוחות של היצר הרע, יכולים להיגרר למעלה, ע"י היצר הטוב.
פירוש הדבר, שליצר הטוב יש כאלה כוחות, שהוא מסוגל בעוצמה שלו, לרומם את כל השבע כלפי מעלה. דברי הספר תורת העֹלה. 
אם אלה הדברים בס"ד, נוכל לצרף לזה יסוד נפלא ביותר:
כותב הספר שבט סופר, נכדו של החתם סופר- שאדרבא ואדרבא, מה שהכהן הגדול עושה ביום הכיפורים, הוא בא ללמד, זכות על עם ישראל ולומר – ריבונו של עולם, מה אתה רוצה מהיהודים?!  הרי אתה יודע שרק כוח אחד מושך אותנו למעלה, ושבע מדרדרים אותנו למטה, אז מה אתה רוצה מהיהודים??
אם היית נותן לנו שבע כוחות למעלה ואחד למטה, היית יכל לבוא אלינו בתלונות, אבל בשעה שאתה, נותן כוח אחד למעלה ושבע למטה, אז מה אתה רוצה מהיהודים?!
כך כותב הספר שבט סופר, שלדעתו זה בא ללמד זכות על עם ישראל.
כמובן, שתורת העֹלה, אומר בדיוק להיפך, שיש כוח ביד היצר הטוב, למשוך את האדם מכל מצב למשוך אותו למעלה.
לאחר ההקדמה הזאת, נוכל להתקדם לפרשה שלנו בס"ד, ונבין, מה רוצה פרשת שופטים, בפתיחה של חודש אלול.
אני מקריא את דברי הבני יששכר במאמרי חודש אלול:
והנה אמרתי לך, כי חודש תמוז, הוא כנגד הראיה, וחודש אב הוא כנגד השמיעה, ומצרפים אליהם ביחד, את חודש אלול, שהוא עשיה, וביחד נהיה לך"שער לדופקים בתשובה".
איך בחודש אלול, על שתי חודשי חטאים, שאחד הוא בראיה והשני בשמיעה, אתה מגיע  לתשובה?
זה מה שהפרשה פותחת ואומרת לך שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ, שישנם לאדם שבעה שערים, ושבעה שערים זה שתי עיניים, שתי אזנים, שתי נקבי החוטם והפה, ומחיוב כל אדם להושיב בהם שופט ושוטר, וזוהי התחלה של תשובה, ועיקרה, אשר בעל התשובה מחויב להושיב שופט ושוטר, על השערים שלו.
לכן כתוב שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ. לא כתוב תתנו לכם.
חודש אלול, הפתיחה לחוזר בתשובה –"פותח שער לדופקים בתשובה".
אתה חוזר בתשובה?
השלב הראשון הוא שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ.
השערים האלה, כותב הבני יששכר, הם השערים שדרכם נכנסים, הדברים הטובים והדברים הרעים שבאדם.
לכן מזהירה התורה, בתחילת חודש אלול  - הא"ב של חזרה בתשובה, זה קודם כל שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ.
ממשיך הבני יששכר – ושוטר, הוא יעניש את העובר. יושיב האדם שוטר, את אשר יעניש, היינו, אם יסתכל בעיניו בדבר האסור, או ידבר בפיו דבר האסור, או ישמע דבר האסור, יכנוס את עצמו, או בסיגוף הגוף בתעניות, או בנתינת צדקה, ובזה יכנוס את עצמו, וכך יגיע אל התיקון של בעל התשובה.
ממשיך הבני יששכר – שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ. לפרש על ז' השערים, שפתחם הבורא בראש האדם שמהם יוצא ההבל, כדמיון ב' עיניים, ב' אזנים, ב' נקבי החוטם והפה, שמהם יוצאים ההבלים, ועליהם אמר שלמה המלך"שבע הבלים" - הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל, ואם תראה, כשיבא המשיח, במה הוא יבדוק את האדם?
אומר הנביא ישעיהו(יא, ג) וְלֹא לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט וְלֹא לְמִשְׁמַע אָזְנָיו יוֹכִיחַ: {ד} וְשָׁפַט בְּצֶדֶק דַּלִּים וְהוֹכִיחַ בְּמִישׁוֹר לְעַנְוֵי אָרֶץ וְהִכָּה אֶרֶץ בְּשֵׁבֶט פִּיו וּבְרוּחַ שְׂפָתָיו יָמִית רָשָׁע


יוצא, שגם המשיח, עיקר העבודה שלו, זה בשבעת האיברים האלה.
ממשיך הבני יששכר –  הנה נחשבים בו ז' הבלים, והנה הם עיקר החושים המשמשים לאדם, וצריך לשעבד את כולם לבורא יתברך שמו, לבל יביט ולא יטה אוזן, ולא יריח ולא ידבר ולא יאכל ולא ישתה, רק מה שנוגע לכבוד הבורא יתברך שמו, וצריך להמשיל את השכל, השורה במוח, על כל השערים הללו, דהיינו, לשפוט בצדק, באיזה דבר ימנע  וישמע, ובאיזה דבר יריח, ובאיזה דבר ידבר, ומאיזה דבר יאכל.
השכל השופט הוא במוח, שם נמצאת הנשמה, המושפעת מאור אינסוף, ולזה רמז הכתוב ב"יוצר אור" בכל בוקר –"המלך המרומם לבדו מאז".
אם אתה מרומם ב"אחד רוכב על שבע", שהנשמה שבמוח רוכבת על שבעת השערים, ושולטת על שבעת השערים, בזה מתרומם המלך.
המלך המרומם במה מתרומם המלך(הקב"ה)? לבדו מאז מהנשמה ששולטת על שבעת השערים.
רבותי, אם אלה בס"ד, נוכל להסביר את היסוד הבא, שממנו נוכל בע"ה, להקריא גם את דברי ר' חיים ויטאל, אותם דברים ממש, מובא ר' חיים ויטאל בחיד"א(נחל קדומים):
לכל אדם, יש כמה שערים בגופו – שער השמיעה, שער הריח, שער הראייה, שער הדיבור, שער המישוש, שדרכם עוברים לאדם, כל עניני העולם, בין הדברים הרצויים והטובים, ובין הדברים הרעים, המביאים לידי חטא. וחובת האדם בעולמו, כותב ר' חיים ויטאל, להציב על השערים האלו, שופטים ושוטרים, להשגיח כשופט וכשוטר וכדיין, לבל יכנסו ויחדרו לגופו, דברים שאינם ראויים.
על כן דיברה התורה בלשון יחיד - שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ, מכאן רמז, לכל יחיד ויחיד מישראל, שצריך גדר ושמירה בכל שעריו, לבל יראה מראה אסור, ולבל יריח ריח אסור.
מסיים ר' חיים ויטאל ואומר – וכשזוכה האדם לשמור על שערי גופו כראוי, מובטח לו שיתקיים בו הכתוב(ישעיה כו, ב): פִּתְחוּ שְׁעָרִים וְיָבֹא גוֹי צַדִּיק שֹׁמֵר אֱמֻנִים. מידה כנגד מידה – הוא שמר על שערי גופו, יזכה שיפתחו לפניו שערי ש"י עולמות, וכל מי שישכיל לתקן בחייו וישמור על שעריו, יזכה ויפתחו לו שערי עליונים.
בא ר' משה פינשטיין בספרו דרש משה, ואומר שאם האדם צריך להיות השופט וצריך להיות השוטר, אומרת התורה וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד – הגוף ייתן לך שוחד, שכדאי יהיה לך להסתכל, ויהיה כדאי לך להריח, ויהיה כדאי לך לאכל, ולדבר.
אומרת התורה – אתה השופט ואתה השוטר. אתה צריך לבדוק, אם מותר או אסור. אל תיקח שוחד מהגוף, שמציע לך כן לאכל, וכן להסתכל, לכן באה התורה, ומזהירה את האדם – לא תיקח שוחד, ולא תכיר פנים.  זה מה שאומר ר' משה פינשטיין, על דברי ר' חיים ויטאל.
אם אלה הדברים בס"ד, נוכל להביא עוד סנסן נפלא מהספר שבילי פינחס, ומזה להגיע אל התפילין:
בספר יצירה, מונה אברהם אבינו את שבעת השערים שיש לאדם.
אני מקריא(ספר יצירה, פרק ד, משנה ז')  - שבעה ימים בשנה, שבעת ימי בראשית, שבעה שערים בנפש, שתי עיניים, שתי אזנים, ושתי נקבי האף והפה, ובהם נחקקו שבעת רקיעים ושבעה ארצות בשבע שעות, לפיכך חידש שביעי לכל חפץ תחת השמים.
יש מדרש בשם כל השביעיים חביבים, בפרשת אמור, ושם חז"ל מונים את כל השביעיות, מראשית הבריאה ועד סופה, כולל את החודש השביעי, חודש תשרי.
השבת היא החביבה שבשבע.
בפתחים, האחרון, מונה ספר יצירה את הפה.
אומר הספר שבילי פינחס – לכן הפה נועד לשבח את השבת, כמו שאנחנו אומרים"ויום השביעי משבח ואומר".
בשבת אנחנו מוסיפים בפסוקי דזמרה, כי היות וזה השביעי, והפה, זה התשבחות שלו, לכן משבחים.
אומר הספר בני יששכר – כשאנחנו נפרדים מהשבת, הולכים לשבעת ימי החולין, אנחנו מבקשים מהקב"ה – ריבונו של עולם, היתה לנו עכשיו נשמה יתירה, לא רק נשמה אחת, תן לנו את הכוח של הנשמה היתירה, שאיתה נגבור, בשבוע הקרוב, על שבעת השערים.
אז מה אתה  עושה בהבדלה?
בהבדלה אתה משתמש, בכל שבעת השערים – אתה עושה הבדלה עם הפה, ואתה שומע את ההבדלה עם האוזן, ואתה עושה בורא מאורי האש עם העיניים, ובורא מיני בשמים עם האף.
אתה משתמש עם כל שבעת השערים, מתוך בקשה לקב"ה, שייתן לך את הכוח לגבור באמצעות השופט, שהוא הנשמה, על שבעת השערים, עם תוספת של השבת, שהיא הנשמה היתירה.
אם אלה הדברים בס"ד, הגענו אל קו הסיום:
בא השפת אמת, ואומר משפט אחד -  שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ. שֹׁפְטִים זה תפילין של ראש, וְשֹׁטְרִים  זה תפילין של יד.
התפילין של ראש, מונח על הראש, אנחנו אומרים ב"יהי רצון" של לפני הנחת תפילין –"שהנשמה שבמוחי, תהיה משועבדת לעבודתו יתברך שמו".
זה היסוד – שהנשמה שיש לי במוח, היא תהיה משועבדת!
אומר לנו השפת אמת – הנשמה נמצאת בראש. השופט, זה התפילין של הראש.
התפילין של ראש, התפקיד שלו, כמו שאומר האגרא דכלה – המוח, תפקידו לשמור על שבעת השערים.
אומר ספר אור הצבי – אז איפה נמצאים שבע הראשים של השי"נים?
שלוש מצד אחד, וארבע בצד השני – לומר לבן-אדם, אתה מניח תפילין כנגד המוח.
אתה יודע מה התפקיד של תפילין של ראש?! הוא השופט!
ומה התפקיד של השופט?
להשגיח על שבעת השערים שיש לאדם. מהם?
שתי אזנים, שתי עיניים, שתי נחיריים ופה.
לכן, בתפילין של ראש, זה היסוד, שיש עליו 7 ווים בשי"נים, לומר לך, כי התפקיד שלך, הוא לשמר את שבעת השערים.
תפילין של יד הוא  אומר, מה זה?
זה הרצועה של יד, שבה מכים. הרצועה שם, היא רצועה ארוכה.
התפקיד שלו, זה להיות שוטר, שכל מה שהשופט אומר לו, לא לעשות, שהגוף לא יעשה.
אומר לנו האגרא דכלה, כמו שנהגו תלמידי הרמ"ק, להעניש את עצמם, ברגע שהם לא מקיימים את המצוה שלו.
אם אלה הדברים בס"ד, אולי נוכל להבין עפ"י זה, דבר נפלא:
חז"ל אומרים בגמרא(מסכת מנחות מג) – אדם שיש לו תפילין בראשו ותפילין בזרועו ומזוזה בפתחו וציצית בבגדו, הוא בחזקת שלא יחטא, שנאמר(קהלת ד) וְהַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ לֹא בִמְהֵרָה יִנָּתֵק.
רבותי, כולנו מניחים תפילין, לכולם יש מזוזות, ולכולם יש ציצית, ואנחנו רואים שהחזקה הזאת לא עוזרת, לפחות אצלי J
שאלתי את עצמי – למה זה לא עוזר?
התשובה לכך, מצאתי בספר זיכרון שמואל, שאומר – לא כתוב"מי שיש לו תפילין על ראשו", אלא כתוב מי שיש לו תפילין"בראשו".
בראשו, פירוש הדבר, שהתפילין נמצא בתוכו, לא על הראש.
תפילין על הראש זה לא מספיק, צריך שיהיה בתוך הראש!
מה עושים תפילין לאדם?
אומרת הגמרא(מסכת ברכות ל, ב) - אביי הוה יתיב קמיה דרבה חזייה דהוה קא בדח טובא אמר וגילו ברעדה כתיב א''ל אנא תפילין מנחנא
אומר רש"י – הם עדות, שממשלת קוני עליי.
יש לי יראת שמים, כי אני יודע שכל הזמן, שהקב"ה עליי. איך זה נימצא?
לא למי שיש תפילין על הראש, אלא תפילין בתוך הראש, זה מה שאומרת לנו הגמרא.
אם אלה הדברים בס"ד, בואו ונסיים  בקטע נוסף, שאומר הבני יששכר וממנו נגיע לדבר נפלא:
אומר הבני יששכר – נוהגים לבדוק תפילין, וכך הבאנו בשם הספר מטה אפרים. הוא לא מדבר על הענין הזה, אבל כמובן שזה השורש של הדברים.
אומר ספר יצירה, שחודש אלול, הוא כנגד יד שמאל, שעליה מניחים תפילין
שואל הבני יששכר – איך יכל להיות, שזה חודש של תשובה, והקב"ה מקבל תשובה?
הרי מלך שמוחל על כבודו, אין כבודו מחול, אומרת הגמרא???
לכן אנחנו אומרים אבינו, לפני מלכנו. הקב"ה, הוא קודם כל אבא, ואמרנו בתורה בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם.
אם הוא אבא, ואנחנו בנים, אבא, שמחל על כבודו, כבודו מחול.
באים אומות העולם, ושואלים את הקב"ה – ריבונו של עולם הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה – עם ישראל זוכה לתשובה, איך יכל להיות, שעם ישראל זוכה לתשובה?? לנו אין תשובה!
מה הקב"ה אומר?
חָשַׂף ה' אֶת זְרוֹע קָדְשׁוֹ – רבותי, בואו תסתכלו מה כתוב בתפילין שלי.
מה כתוב בתפילין?
אומרת הגמרא(מסכת ברכות ) – יש ארבע בתים לתפילין, אחד כתוב(דברים ד, ז) כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו כּה' אֱלֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו – עם ישראל, הוא קרובו של הקב"ה.
 אמר הקב"ה לאומות העולם – אתם שואלים הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה  - מה הם זכו שיש להם תשובה??
הם קרובים שלי.
עם קרוב, הקב"ה מתנהג בצורה אחרת לגמרי.
יוצא, שכל מחילת העוונות, מאיפה מגיעה?
מהתפילין שהקב"ה לובש אותם, ששם כתוב  כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו כּה' אֱלֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו!
אומר הקב"ה – בתפילין שלי כתוב, כמה אני אוהב אתכם, וזה כוח התשובה!
באים ימי התשובה, אומר לנו המטה אפרים – אתה תבדוק את התפילין שלך, כי כל כוח התשובה, לסתום את טענותיהם של אומות העולם. מאיפה היא באה?
היא באה מהתפילין של הקב"ה, אז אתה תבדוק כנגד זה, את התפילין שלך, שהתפילין שיהיו לך בראש, הם יעזרו לך לגבור, על טענות אומות העולם.
בכך בע"ה, נזכה כולנו לעבור את חודש אלול הזה, באני לדודי ודודי לי, ב"אחד למעלה ושבע למטה", ונזכה לגאולה השלמה במהרה בימנו אמן ואמן!!!
 
 

תרומה ללימוד הילדים 

אפשרויות לתרומה לבחירתך

 Donation form in English

להפקיד או להעביר תרומה לחשבון הת"ת:   מבשר טוב, בנק מרכנתיל, סניף גאולה 635 ירושלים. מספר חשבון 55631

להעברת תרומה מחו"ל לבנק הת"ת בארץ הקש         להעברת תרומה לחשבון בארה"ב בנק אוף אמריקה בניו גרסי  הקש.

לפרטים נוספים להתקשר לטלפון 050-4148077      תזכו למצוות עם שפע ברכה והצלחה.

אם יש בקשה מיוחדת לתפילת הילדים שלחו הודעה. אפשר בווטסאפ 054-2254768

מתימן יבוא הישיבה המרכזית לבני עדת תימן. ירושלים רחוב תרמ"ב 6. טלפון: 02-5812531    דוא”ל: email: mtyavo@gmail.com פקס: 077-4448207 חשבון בנק הדאר: 4874867
מבשר טוב - ת"ת לבני עדת תימן רחוב אבינדב 22 ירושלים. גני ילדים רחוב ארץ חפץ 116 כניסה ד ירושלים.  
 
 
דוא”ל: email: mtyavo@gmail.com
לייבסיטי - בניית אתרים