אני מעוניין לתרום  |  כך התחלנו את המדרש התימני  |  וידאו - יום בחצריך  |  חומר מארכיון המדינה  |  תורמים בשקלים או בדולרים  |  קריאה בתורה לכל השנה  |  ת"ת מבשר טוב  |  ילדי תימן  |  פרשת השבוע  |  מדור פרשת השבוע  |  ס ר ט י - ו י ד א ו  |  

אתרים תימנים נוסח תימן תימני נט יד מהריץ מבשר טוב
 

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



 


יפוצו מעינותך חוצה
FacebookTwitter

      פרשת צו תשע
דף הבית >> פרשת השבוע >> הרב ברוך רוזנבלום על פרשת השבוע >> ספר ויקרא הרב רוזנבלום >> פרשת צו תשע

בס"ד
פרשת צו – הרב ברוך רוזנבלום שנת תש"ע
 
פרשת השבוע שנקרא בע"ה בשבת זו, פרשת צו. אנחנו נדבר היום בע"ה על נקודה אחת בחג הפסח, ונתחיל בדברי השולחן ערוך.
כותב השולחן ערוך {סימן ת"ל} - שַׁבָּת שֶׁלִפְנֵי הַפֶסַח קוֹרִין אוֹתוֹ שַׁבָּת הַגָּדוֹל, מִפְנֵי הַנֵּס שֶׁנַּעשָׂה בּוֹ.

וּמְבָאֵר הַ''מִּשְׁנָה בְּרוּרָה'': ''שֶׁבַּיּוֹם שֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם, הָיָה עֲשָׂרָה בְּנִיסָן בְּיוֹם שַׁבָּת. וְלָקְחוּ כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל שֶׂה לְפִסְחוֹ, וּקְשָׁרוֹ בְּכַרְעֵי הַמִּטָּה... וְהַמִּצְרִים רָאוּ זֶה וּשְׁאָלוּם: 'לָמָּה זֶה לָכֶם?' וְהֵשִׁיבוּ: 'לְשָׁחֳטוֹ לְשֵׁם פֶּסַח בְּמִצְוַת ה' עָלֵינוּ!' וְהָיוּ שִׁנֵּיהֶם קֵהוֹת עַל שֶׁשּׁוֹחֲטִים אֶת אֱלֹהֵיהֶם, וְלֹא הָיוּ רַשָּׁאִין לוֹמַר לָהֶם דָּבָר. וּמִפְּנֵי שֶׁאָז הָיָה עֲשִׂירִי בַּחֹדֶשׁ בְּשַׁבָּת, עַל כֵּן קָבְעוּ לִקְרוֹת שַׁבָּת שֶׁלִּפְנֵי פֶּסַח לְעוֹלָם שַׁבַּת הַגָּדוֹל''.
השולחן ערוך והטור, מקדישים בסך-הכל שורה אחת בשולחן ערוך-" שַׁבָּת שֶׁלִפְנֵי הַפֶסַח קוֹרִין אוֹתוֹ שַׁבָּת הַגָּדוֹל, מִפְנֵי הַנֵּס שֶׁנַּעשָׂה בּוֹ"... הכל מדבר על השם של השבת,"שבת הגדול".
זאת אומרת, שאדם קורא"שבת הגדול" והוא לא קורא שבת פרשת צו, הוא מקיים בזה מצוה בשולחן ערוך... לקרוא לשבת הזאת בשם"שבת הגדול".
ראיתי שמביאים רמז, שהסימן הזה הוא סימן ת"ל בשולחן ערוך...
זה רמז לפסוק שמופיע בפרשת בֹא {שמות יב, מא} וַיְהִי מִקֵּץ שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה וַיְהִי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה יָֽצְאוּ כָּל-צִבְאוֹת ה' מֵאֶרֶץ מִצְרָֽיִם.
מחשבים 430 שנה מברית בין הבתרים... סימן ת"ל מדבר על השבת הגדול, שבת שכל אחד ואחד קשר את השׂה למיטתו, כדי להתכונן לשחיטת קרבן הפסח.
שואל הב"ח – מדוע מייחסים את הנס הזה דוקא לשבת?
הרי אנחנו לא מייחסים את זה ליום... צריכים לייחס אותו לתאריך – י' בניסן... אז למה מייחסים את זה דוקא ליום?
יש כמה וכמה תשובות בדבר... זה לא הנושא שאנחנו רוצים להיכנס אליו... רק נביא כמה נקודות:
לשבת יש כוח מיוחד לחזק באמונה...
אומרת הגמרא {מסכת שבת קיח, ב} - א''ר יוחנן כל המשמר שבת כהלכתו אפי' עובד ע''ז כדור אנוש מוחלין לו שנאמר {ישעיה נו-ב} אשרי אנוש יעשה זאת וגו' מחללו אל תקרי מחללו אלא מחול לו.
רואים שלשבת יש כוח חזק, בנושא של אמונה... ולכן, דוקא בשבת ציוה הקב"ה לקחת את קרבן פסח, כדי לחזק אותם באמונה, כדי להביא אותם לניתוק מהעבודה זרה שכל ישראל עבדו...
כפי שחז"ל אומרים במדרש {שמות רבה, פרשה טז, אות ב} -(שמות יב, כא): מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם, כְּלוֹמַר מִשְׁכוּ יְדֵיכֶם מֵעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים...
עם ישראל עבד את העבודה זרה במצרים, עד שעוזא, השר של מצרים אומר לקב"ה, בשעת קריעת ים סוף -"הללו עובדי עבודה זרה, והללו עובדי עבודה זרה... מה נשתנו אלו מאלו?"
אז אדרבא, בכוח השבת יש כוח לחזק באמונה, כמו שמצאנו בחז"ל במדרש {בראשית רבה, פרשה כב, אות יג} - רַבִּי חָמָא בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא בַּר רַבִּי יִצְחָק אָמַר, יָצָא שָׂמֵחַ, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר(שמות ד, יד): הִנֵּה הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ וגו', פָּגַע בּוֹ אָדָם הָרִאשׁוֹן אָמַר לוֹ מַה נַּעֲשָׂה בְּדִינְךָ, אָמַר לוֹ עָשִׂיתִי תְּשׁוּבָה וְנִתְפַּשַּׁרְתִּי. הִתְחִיל אָדָם הָרִאשׁוֹן מְטַפֵּחַ עַל פָּנָיו, אָמַר, כָּךְ הִיא כֹּחָהּ שֶׁל תְּשׁוּבָה וַאֲנִי לֹא הָיִיתִי יוֹדֵעַ, מִיָּד עָמַד אָדָם הָרִאשׁוֹן וְאָמַר(תהלים צב, א): מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת וגו'.
מה זה קשור לשבת... בזה שהוא שמע שתשובה עוזרת?!
אומרים המפרשים – השבת היא כוח של התחדשות בבריאה... הקב"ה שישה ימים עבד, ובשבת שבת...
השבת נותנת ברכה לכל ימות השבוע... אמר אדם הראשון -  אם רואים שתשובה מחדשת את האדם, כך גם השבת.
לכן, אמר הקב"ה לקחת את הצאן, דוקא ביום השבת, כי הכוח של השבת סייע ביד ישראל, להתנתק מהעבודה זרה... וזאת המצוה שנקראת"שבת הגדול", על שם מה שעשו באותה שבת, שחלה אז בי' בניסן.
הערה נוספת שקשורה לענין:
בשולחן ערוך כתוב, שכל אחד קנה צאן/שׂה, וקשר אותו לכרעי המיטה...
כל אחד שואל את עצמו – למה היו צריכים לקשור את זה, דוקא לכרעי המיטה... לא יכלו לעשות את זה במרפסת?!
למה דוקא למיטה?!
באגדת הלקח והלבוב, הוא מביא בשם ספר בית יצחק – היות והקב"ה אומר להם להתנתק מעבודה זרה... כל אומה שעובדת לעבודה זרה שלה, עובדת את אותה עבודה זרה, בבית התִפלה שלהם, ובזה נגמרת העבודה...
אלה שהולכים לבית התפלה ביום ראשון... הולכים ביום ראשון וחוזרים חזרה... אין להם שום קשר לבית שלהם... הבית זה נושא נפרד..."בבית אני אדם כזה, ובבית התפלה אני אדם כזה"
רצה הקב"ה לנתק אותם מהעבודה זרה... אמר להם"רבותי, התורה שאני עומד לתת לכם בעוד חמישים יום, זאת תורה שמלמדת את האדם לחיות לא רק בבית הכנסת, לא רק בבית המדרש, לא רק בחיי יום-יום... זה על פתח הבית, צריכים לקחת את הדם ולשים אותו על פתח הבית ועל המזוזות..."צריכים לקשור את השׂה לכרעי המיטה" ההלכות נוגעות  גם לחדר השינה...
{תהילים ד, ה} אִמְרוּ בִלְבַבְכֶם עַל מִשְׁכַּבְכֶם וְדֹמּוּ סֶלָה... ישנם בתורה הלכות, על כל צעד ושעל שיהודי עושה... ולכן תדעו, שהמצב שלכם, זה לא מה שהיה במצרים שהאנשים שם עבדו עבודה זרה... אז היו להם שעות, שהם היו הולכים לבית התפלה, ובזה נגמרה העבודה... אתם הולכים לקבל תורה, שבכל רגע בחיי האדם, הוא מוקף במצוות... כל רגע ורגע יש לו מצוה  שהוא מקיים אותה, ולכן תקשרו את זה לכרעי המיטה... כדי לדעת, שבכל רגע ורגע, אתם מקיימים הלכה, גם בשעה שאדם הולך לישון... כמו שנאמר {שיר-השירים ג, א} עַל מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת בִּקַּשְׁתִּי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי בִּקַּשְׁתִּיו וְלֹא מְצָאתִיו... ברגע שאדם מבקש בחלום הלילה, שם אתה יודע איפה הוא נימצא...
אנחנו רוצים היום בע"ה, לעסוק בנושא שדיברנו עליו בעבר בערוץ אחד...  אנחנו רוצים היום לנתב אותו לערוץ נוסף, שקשור לחג הפסח...
ליל הסדר, שבע"ה יזכנו הקב"ה, לשבת על שולחן הסדר ולהסב... כולנו תקוה, שעוד נזכה להסב בירושלים עיר הקודש... נזכה לאכול מן הזבחים ומן הפסחים, ולאכל קרבן פסח... אבל אם חס וחלילה זה לא יקרה, אז בשבוע הבא נסב איש איש ומשפחתו  בס"ד... ונקיים שני מצוות מדאורייתא - מצוה אחת של אכילת מצה, זאת האכילה היחידה שיש לנו בשנה מדאורייתא... גם האכילה הראשונה בחג הסוכות, לומדים מהאכילה של פסח...
האכילה היחידה שיש לנו היום מדאורייתא, זה אכילת מצה... בזמן שבית המקדש היה קיים, היו לנו הרבה מצוות אכילה מדאורייתא, אבל היום אין.
כל מה שאנחנו אוכלים בשבת, זה מדברי קבלה... אבל מדאורייתא, יש לנו מצוה אחת של אכילה, וזה אכילת מצה, שנאמר {שמות יב, יח} בָּעֶרֶב תֹּאכְלוּ מַצֹּת.
מלבד מצות קיום אכילת מצה מדאורייתא, יש עוד מצוה מדאורייתא והיא וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ.
אלו שני מצוות שמקיימים עם הפה, ולכן החג הזה נקרא פ-סח... כל מצוותיו של החג, העיקריות מדאורייתא, הם בפה.
המצוות הם אחת בקנה, של וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ... והשניה היא בוושט, של אכילת מצה.
כותב ר' צדוק הכהן מלובלין – לכן לאחר חג הפסח, יש לנו שתי פרשיות... אחת פרשת שמיני, והשניה 'תזריע-מצורע'.
פרשת שמיני עוסקת באכילה – מה לאכל ומה לא לאכל. אלו מצוות שקשורות בוושט.
פרשת מצורע, מדברת על הלכות לשון הרע – מה לדבר ועל מה לא לדבר. אלו הלכות שקשורות לקנה.
כל זה מהווה המשך לענין חג הפסח.
הגאון מוילנה מונה בליל הסדר 63 מצוות. 'עשה' ו'לא תעשה'... מדאורייתא ומדרבן... וכידוע לכולם, שהחג הזה נקרא פסח, על שם מה שאנחנו עושים בו, בעזרת הפה.
חג הסוכות הוא בכל הגוף – ישיבה בסוכה... מנענעים ארבעת המינים... בחג הפסח לא כך, אלא כל המצוות הם בפה.
לא רק שהם בפה, אלא גם הגאולה של עם ישראל, היא באות פ"ה.
מופיע בפרקי דרבי אליעזר, שאותיות מנצפ"ך הם סוד הגאולה.
כותב הפרקי דרבי אליעזר {פרק מח} - ר' ישמעאל אומ' חמשה אצבעות של יד ימינו של הקב"ה כולם יסוד גאולות אצבע קטנה הראה לנח מה לעשות בתיבה שנ' וזה אשר תעשה אותה אצבע שנייה לקטנה בה הכה את מצרים שנ' ויאמרו החרטומים אל פרעה אצבע אלהים היא וכמה לקו באצבע עשר אצבע שלישית לקטנה בה כתב את הלוחות שנ' לוחות אבן כתובים באצבע אלהים אצבע רביעית שהיא שנייה לבוהן בה הראה למשה מה יתנו בני ישראל פדיון נפשם שנ' זה יתנו הבוהן וכל היד כלה עתיד הקב"ה להכות בהם את בני עשו שהם צריו ואת בני ישמעאל שהם אויביו שנ' תרום ידך על צריך וכל אויביך יכרתו ר' אליעזר אומ' חמשה אותיות שנכפלו בכל האותיות שבתורה כלם לסוד גאולות כ"ף כ"ף אברהם אבינו נגאל מאור כשדים שנ' לך לך מארצך מ"ם מ"ם נגאל בו יצחק אבינו מיד פלשתים שנ' לך מעמנו נו"ן נו"ן נגאל בו יעקב אבינו שנ' הצילני נא מיד אחי פ"ה פ"ה בו נגאלו אבותינו ממצרים שנ' פקוד פקדתי צד"י צד"י בו עתיד הקב"ה לגאול את ישראל משעבוד ארבע מלכיות ולאמר להם צמח צמחתי לכם שנ' ואמרת אליו כה אמר ה' צבאות לאמר הנה איש צמח שמו ומתחתיו יצמח וכלם לא נמסרו אלא לאברהם אבינו ואברהם מסרן ליצחק ויצחק מסרן ליעקב ויעקב מסר סוד הגאולה ליוסף שנ' ואלהים פקוד יפקוד אתכם ויוסף בנו מסר סוד הגאולה לאחיו ואמ' להם פקוד יפקוד אלהים אתכם ואשר מסר סוד הגאולה לסרח בתו וכשבאו משה ואהרן אצל זקני ישראל ועשו האותות לעיניהם. הלכו אצל סרח בת אשר אמרו לה בא אדם אחד אצלנו ועשה אותות לעינינו כך וכך אמרה להם אין באותות ממש. אמרו לה והרי אמ' פקוד יפקוד אלהים אתכם אמרה להם הוא האיש העתיד לגאול את ישראל ממצרים, שכן שמעתי מאבא פ"ה פ"ה פקוד יפקוד מיד האמינו העם באלוהיהם ובשלוחו, שנאמר ויאמן העם וישמעו כי פקד ה' את עמו...
ר' צדוק הכהן מלובלין עומד על כך, מדוע הסוד של הגאולה נקרא"פסח", ומדוע הגאולה היתה ב"פקד פקדתי".
אומר ר' צדוק הכהן מלובלין – כי ענין הירידה למצרים, היתה לתיקון חטאי הלשון, וכלשונו של הזוהר"במצרים היה הדיבור בגלות".
החטא התחיל אצל יוסף, שנאמר {בראשית לז, ב} וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם... זאת הסיבה שהתגלגלו למצרים...
משה רבינו יוצא מבית פרעה, ביום השני... {שמות ב, יג} וַיֹּאמֶר לָֽרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶֽךָ: {יד} וַיֹּאמֶר מִי שָֽׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט עָלֵינוּ הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת-הַמִּצְרִי וַיִּירָא מֹשֶׁה וַיֹּאמַר אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָֽר – עכשיו אני מבין, למה אנחנו נמצאים כאן... אם יש בנו מספרי לשון הרע, לכן ירדנו למצרים... כי החטא היה חטא של דיבור.
אומרת הגמרא {מסכת ערכין}, שהקב"ה ממנה פרנס לפי הדור, והדור מקבל מנהיג, לפי מה שיש בדור... והקב"ה ממנה את משה למנהיג,  שהיה כבד פה וכבד לשון... כדי לאותת לעם ישראל, שהחטא שבגינו ירדו למצרים, היה בגלל חטאי הלשון.
אומרים חז"ל במדרש {שיר-השירים רבה, פרשה ד, יב} - בִּזְכוּת אַרְבָּעָה דְבָרִים נִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, שֶׁלֹא שִׁנּוּ אֶת שְׁמָם, וְלֹא שִׁנּוּ אֶת לְשׁוֹנָם, וְלֹא אָמְרוּ לָשׁוֹן הָרָע, וְלֹא נִמְצָא בָּהֶן אֶחָד פָּרוּץ בְּעֶרְוָה.
שלושה מתוך ארבעת הדברים האלה, קשורים ללשון – שינוי השם הוא לשון, שינוי הלשון הוא לשון, וגם לא היו בהם ספרי לשון הרע, שזה גם כן תיקון לחטאי הלשון.
אלה דברים שכבר דיברנו עליהם בעבר. אנחנו רוצים ללכת על הקו של ר' צדוק הכהן מלובלין, ובע"ה להגיע ליסוד נוסף, שר' צדוק  מדבר עליו, רק צריכים להקדים לו הקדמה:
את ההקדמה הזאת, אומנם כבר דיברנו בעבר, אבל אנחנו רוצים לחזור עליה...
האלשיך הקדוש, בפרשת שמות, פותח במאמר נפלא... נקריא ארבע שורות מספרו:
ראוי לכל איש חכם, לדרוש ולתור בחכמה, על מה עשה הקב"ה ככה, לקדושים אשר בארץ המה, יעקב וכל הנפש הבאה מצרימה, לתת אותם תחת סבלות מצרים, בניהם ובני בניהם, מאתים ועשר שנים תחת חומר ולבנים. מה פשעם ומה חטאתם? והלא חשיד הקב"ה דעביד דינא בלא דינא.  
אומר האלשיך- יש לך שכל?! תשב ותתבונן, למה יעקב אבינו ירד למצרים עם שבעים נפש? על איזה עוון? מה הם פשעו, ומה הם חטאו, שלקחו את הילדים שלהם, ושמו אותם באמת הבנין?
תשב ותתבונן!
בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרַיִם – יצאת... היית שם, לא שאלת על מה עשה ה' ככה?!
אם הקב"ה עשה את זה, תברר על מה זה קרה... כך כותב האלשיך הקדוש, תחילת פרשת שמות.
האמת היא, שזאת שאלתו של משה רבינו...
תפתחו מדרש רבה {שמות רבה, פרשה ה, אות כב} - וַיָּשָׁב משֶׁה אֶל ה' וַיֹּאמַר לָמָּה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בָּא משֶׁה וְהֵשִׁיב דְּבָרִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לוֹ: לָמָּה הֲרֵעֹתָה וגו', מַהוּ ה' לָמָה הֲרֵעֹתָה, בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם, בָּשָׂר וָדָם הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ לָמָה אַתָּה עוֹשֶׂה כֵן, הוּא כּוֹעֵס עָלָיו, וּמשֶׁה אָמַר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה, אֶלָּא כָּךְ אָמַר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, נָטַלְתִּי סֵפֶר בְּרֵאשִׁית וְקָרָאתִי בוֹ וְרָאִיתִי מַעֲשֵׂיהֶן שֶׁל דּוֹר הַמַּבּוּל הֵיאַךְ נִדּוֹנוּ, מִדַּת הַדִּין הָיְתָה, וּמַעֲשֵׂה דּוֹר הַפְלָגָה וְשֶׁל סְדוֹמִיִּים הֵיאַךְ נִדּוֹנוּ, וּמִדַּת הַדִּין הָיְתָה. הָעָם הַזֶּה מֶה עָשׂוּ שֶׁנִּשְׁתַּעְבְּדוּ מִכָּל הַדּוֹרוֹת שֶׁעָבְרוּ, וְאִם בִּשְׁבִיל שֶׁאָמַר אַבְרָהָם אָבִינוּ(בראשית טו, ח): בַּמֶּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, וְאָמַרְתָּ לוֹ(בראשית טו, יג): יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ, אִם כֵּן הֲרֵי עֵשָׂו וְיִשְׁמָעֵאל מִבָּנָיו, וְהֵן צְרִיכִין לְהִשְׁתַּעְבֵּד כְּמוֹ הֵם, וַאֲפִלּוּ כֵן הָיָה לוֹ לְהִשְׁתַּעְבֵּד דּוֹרוֹ שֶׁל יִצְחָק, אוֹ דּוֹרוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, לֹא לָעָם הַזֶּה שֶׁהוּא בְּדוֹרִי. וְאִם תֹּאמַר מָה אִכְפַּת לִי, אִם כֵּן לָמָה זֶה שְׁלַחְתָּנִי... זאת שאלתו של משה רבינו...
שאלה נוספת שיש לשאול – במחזה ברית בין הבתרים, הקב"ה אומר לאברהם אבינו {בראשית טו, יג} יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה...
כשהקב"ה אומר לאברהם אבינו, שהוא הולך להפוך את סדום... שמשה רבינו אומר, שהוא מבין למה נהפכה סדום"אנשים רשעים כאלה, שיד עני ואביון לא החזיקה"...
אברהם אבינו עומד, ומבקש עליהם – ריבונו של עולם, אולי יש ארבעים צדיקים... אולי שלושים... אולי עשרים...
והקב"ה אומר לו – אפילו עשרה אין...
בברית בין הבתרים, אברהם לא מנסה לבקש הקלה בעונש, כמו באנשי סדום...
למה באנשי סדום הוא מנסה לבקש הקלה, וכאן על שיעבוד מצרים לא?
שואל האלשיך הקדוש – ולמה אברהם לא ביקש את זה?
מביא האלשיך הקדוש מדרש, שמופיע בשוחר טוב בתהילים {מזמור קז} - אֲשֶׁר גְּאָלָם מִיַּד צָר... כיצד היו ישראל במצרים?
מביא המדרש שלוש דוגמאות, כיצד היו ישראל במצרים...
מארצות קבצם. כשם שהציפור נתונה ביד הצייד אם מבקש ממיתה, אם מבקש מחיה אותה. כך היו ישראל משוקעים ביד המצרים {עמוס נ} וארד להצילו מיד מצרים וכן הוא אומר{שם יד} ויושע ה' ביום ההוא. אמר ר' אבהו ברבי אחא בשם רבינו, כך היו ישראל נתונין בתוך מצרים כעובר שהוא נתון בתוך מעיה של בהמה, וכשם שהרועה נותן יד בתוך מעיה ושומטו, כך עשה הקב"ה, שנאמר {דברים ד} לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי. אמר רבי איבו בשם רבי יוסי בן זימרא, כשם שהזהבי הזה פושט ידו ונוטל הזהב מן הכור כך הוציא הקב"ה את ישראל ממצרים שנאמר {דברים ד, כ} וְאֶתְכֶם לָקַח ה' וַיּוֹצִא אֶתְכֶם מִכּוּר הַבַּרְזֶל מִמִּצְרָיִם.
שלוש דוגמאות, למצב של בני ישראל במצרים... או כמו ציפור ביד צייד, או כמו עובר בתוך בהמה – זה מהות אחרת לגמרי, כי העובר אוכל ושותה, את מה שאמו אוכלת ושותה... כך היו ישראל במצב הכי גרוע שיכל להיות...
והדבר השלישי, כמו אצל צורף זהב, שמזכך את הזהב, ומוציא את הסיגים ולוקח את הזהב הטוב...
שואל ר' צדוק הכהן מלובלין – בשביל מה צריך שלוש דוגמאות? אפשר להבין בדוגמא אחת...
על שלושת הדוגמאות האלה, כבר מדבר האלשיך הקדוש, מי שירצה, יעיין שם בתחילת חומש שמות.
אנחנו רוצים מכאן, להגיע לנקודה:
בספר אור גדליה, לגאון ר' גדליה שור {פרשת בשלח}, הוא עומד על הנושא הזה, שהחל מט"ו בחודש אייר, החל עם ישראל לאכל מן...
כל אחד יצא ממצרים עם"עוגה", שהספיקה לס"א סעודות, וביום ט"ו לחודש ניסן, החל לרדת מן.
למה הקב"ה נתן לעם ישראל לאכל מן?
אומר האור גדליה יסוד נפלא, עפ"י דברי גמרא {מסכת חגיגה טז, א} - ת''ר ששה דברים נאמרו בשדים שלשה כמלאכי השרת ושלשה כבני אדם שלשה כמלאכי השרת יש להם כנפים כמלאכי השרת וטסין מסוף העולם ועד סופו כמלאכי השרת ויודעין מה שעתיד להיות כמלאכי השרת יודעין ס''ד אלא שומעין מאחורי הפרגוד כמלאכי השרת ושלשה כבני אדם אוכלין ושותין כבני אדם פרין ורבין כבני אדם ומתים כבני אדם ששה דברים נאמרו בבני אדם שלשה כמלאכי השרת שלשה כבהמה שלשה כמלאכי השרת יש להם דעת כמלאכי השרת ומהלכין בקומה זקופה כמלאכי השרת ומספרים בלשון הקדש כמלאכי השרת שלשה כבהמה אוכלין ושותין כבהמה ופרין ורבין כבהמה ומוציאין רעי כבהמה.  
אומר הגאון ר' גדליה שור – הקב"ה רצה להכין אותנו לקראת מעמד הר סיני. במעמד הר סיני, אנחנו עומדים לראות את הקב"ה, יורד על הר סיני. תחילת התהליך להכין אותנו, היה בקריעת ים סוף, כל אחד הורה באצבע ואמר זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ.
בהר סיני, הקב"ה יורד עם פמליה של כ"ב אלף מלאכי השרת, ועם ישראל עומד לשמוע מפי הגבורה, את עשרת הדיברות.
עם ישראל צריך להכין את עצמו לקראת המעמד הזה... כמו שבעולם העליון, כתוב בחז"ל, שהנשמה, במעבר, חייבת לעבור בנהר דינור...
אומרת הגמרא {מסכת חגיגה יג, ב}, שנהר דינור, זה הנהר שיוצא מזיעתן של חיות הקודש - מהיכן נפיק מזיעתן של חיות... מהפחד שיש להם, מפני הקב"ה, יוצאת זיעה, ומהזיעה הזאת יוצא נהר, שנקרא"נהר דינור", וכשהנשמה מגיעה לעולם העליון, היא צריכה לטבול בנהר הזה, וכך היא יכולה להתחיל לשהות למעלה...
אין דבר כזה, שמגיעים בלי הכנה!
לראות את הקב"ה על הר סיני, צריכים הכנה!
כדי להכין אותנו מזה, ניתק אותנו הקב"ה, מאותם שלושה דברים, שבהם אנחנו כבהמה...
אנחנו כבר לא אוכלים ושותים אוכל, שמוציא רעי... אנחנו אוכלים מן, שהוא אוכל של מלאכי השרת... שותים מבארה של מרים... מפרישים אותנו מנשותינו לפני מעמד הר סיני... מנתקים אותנו מן החומר – מהשלושה כבהמה, כדי להיות ב"שישה כמלאכי השרת"... למה???
כדי להגיע למעמד הר סיני, צריכים להגיע במעמד, שתוכל להיות על הר סיני. אם אתה נמצא במעמד, שאתה כמו בהמה... בהמות לא היו במעמד הר סיני, אז ממילא נתנו מן... מי שאכל מן לא הוציא רעי, אומר חז"ל...
אותם אנשים שהוציאו דיבה על המן – {במדבר כא, ה}... וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵֽל

אומר רש"י - בלחם הקלקל. לפי שהמן נבלע באיברים קראוהו קלקל. אמרו עתיד המן הזה שיתפח במעינו, כלום יש ילוד אשה שמכניס ואינו מוציא.
אז ממילא, שתו מבארה של מרים, אכלו מן... הגיעו לדרגת הפרישות, שאפשרה לנו לעמוד למרגלות הר סיני. זה בדיוק הענין הזה, של ההכנה לקראת מתן תורה.
כותב האלשיך הקדוש... אני לא אכנס להסביר את זה, כי זה לא נושא שאפשר להסביר אותו על רגל אחת...
אומרת הגמרא {מסכת שבת קמ"ו, א}, שבשעה שבא הנחש על חוה, הטיל בה זוהמה...
עם הזוהמה הזאת, כותב האלשיך הקדוש- אי אפשר להגיע לקבלת התורה. למעמד הר סיני, לא שייך לבוא עם זוהמה, של חטא אדם הראשון.
אומר הקב"ה לאברהם אבינו, במעמד ברית בין הבתרים – אתה רוצה לדעת איך יגיעו ישראל, למעמד הר סיני?
שאלת {בראשית טו, ח} בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה?!
שלושה דברים נקנים ע"י יסורין – תורה, ארץ ישראל ועולם הבא.
יסורין זה תהליך של זיכוך... למעמד הר סיני, אי אפשר להגיע עם זוהמה... אז מה עושים?
צריכים לרדת למצרים, לארבע-מאות שנה... כמו אותו אדם, שנכנס לכור של צורף, מוציא את הסיגים, ומוציא זהב טהור, זה ארבע-מאות שנה במצרים!
עם ישראל היה בכור-הברזל, כדי לנקות אותם, מאותם"סיגים", של חטא אדם הראשון.
היסוד הזה של הזוהמה... הולך האלשיך בקו, שדיברנו עליו שנה שעברה, בפרשת שמות ופרשת וארא, כאשר דיברנו על נושא החמורים במצרים... דיברנו בהרחבה, על חטא החומריות של עריות... זה המהלך של האלשיך הקדוש...

אומר האלשיך הקדוש – מצרים, נקראת זוהמת העולם.
ברגע שהאחים יורדים למצרים, אומר להם יוסף – {בראשית מב, ט} עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם...
מצרים היתה מקור הטומאה של עריות, ולכן כשאברהם אבינו ירד למצרים, דבר ראשון לקחו לו את אשתו...
יוסף ירד למצרים... הניסיון הראשון שהוא מתנסה שם, זה אשת פוטיפר.
הנושא של עריות, זה היה הדבר שעם ישראל היה צריך לזכך את עצמו בו... זוהי הזוהמה, והקב"ה נתן"חותמת" שיצאנו משמה... יצאנו מעם הדומה לחמור... ידוע לכולם, שהחמור הוא סמל לנושא הזה...
210 שנים במצרים... אחד לא חטא!... והקב"ה נותן חותמת של י-ה, שהיא ענין החתימה בקדושת הזיווג.
אם ככה, אומרים חז"ל במדרש {ויקרא רבה, פרשה לב, אות ה} - וְלֹא נִמְצָא אֶחָד מֵהֶם פָּרוּץ בְּעֶרְוָה, תֵּדַע לְךָ שֶׁהָיָה כֵּן אַחַת הָיְתָה וּפִרְסְמָהּ הַכָּתוּב, שֶׁנֶּאֱמַר(ויקרא כד, יא): וְשֵׁם אִמּוֹ שְׁלֹמִית בַּת דִּבְרִי לְמַטֵּה דָן, שְׁלֹמִית, דְּאָמַר רַבִּי לֵוִי דַּהֲוַת פַּטָּטָא בִּשְׁלָמָא, שְׁלָם לָךְ שְׁלָם לְכוֹן. בַּת דִּבְרִי, אָמַר רַבִּי יִצְחָק שֶׁהֵבִיאָה דֶּבֶר עַל בְּנָהּ. לְמַטֵּה דָן, גְּנַאי לְאִמּוֹ, גְּנַאי לוֹ, גְּנַאי לְמִשְׁפַּחְתּוֹ, גְּנַאי לְשִׁבְטוֹ שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ.   
שלומית בת דברי למטה דן, כשהיא חטאה בנושא של עריות... איפה זה בא לידי ביטוי?
הבן שלה אח"כ, יצא בחטא הדיבור – הוא יצא"המקלל".
ברגע שעם ישראל, תיקן את חטאי הדיבור... הוא גם היה מתוקן בנושא של עריות... זה חשבון שעומד עליו האלשיך הקדוש...
אלה דבריו של האלשיך הקדוש, על כך דיברנו... זאת היתה רק הקדמה לרעיון שמביא ר' צדוק הכהן מלובלין.
אומרים חז"ל במדרש {תנחומא, פרשת שמיני, אות ח}  - וּמֵעֵת שֶׁעָמְדוּ יִשְׂרָאֵל עַל הַר סִינַי, הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת, לִתֵּן לָהֶם שָׂכָר טוֹב. אִם כֵּן, לָמָּה לֹא צִוָּה לָאָדָם הָרִאשׁוֹן. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָדָם הָרִאשׁוֹן מִצְוָה קַלָּה צִוִּיתִי אוֹתוֹ וְעָבַר עָלֶיהָ, וְכָל הַמִּצְוֹת הַלָּלוּ הֵיאַךְ יָכֹל לְקַיֵּם אוֹתָם. בּוֹ בַּיּוֹם שֶׁנִּצְטַוָּה, בּוֹ בַּיּוֹם עָבַר עָלֶיהָ וְלֹא הָיָה יָכֹל לַעֲמֹד בַּצִּוּוּי שָׁעָה אַחַת. כֵּיצַד בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָאָדָם. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בֶּן פְּדָיָה, בְּשָׁעָה רִאשׁוֹנָה, עָלָה בְּמַחְשַׁבְתּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִבְראֹת אֶת הָאָדָם. בַּשְּׁנִיָּה, נִמְלַךְ בְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת וְאָמַר, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְּמֵנוּ(בראשית א, כו). בַּשְּׁלִישִׁית, כִּנֵּס עֲפָרוֹ. בָּרְבִיעִית, גְּבָלוֹ. בַּחֲמִישִׁית רִקְּמוֹ. בַּשִּׁשִּׁית, הֶעֱמִידוֹ גֹּלֶם. בַּשְּׁבִיעִית, נָפַח בּוֹ נְשָׁמָה. בַּשְּׁמִינִית, הִכְנִיסוֹ לְגַן עֵדֶן. בַּתְּשִׁיעִית, צִוָּהוּ זֶה אֱכֹל וְזֶה לֹא תֹּאכַל. בָּעֲשִׂירִית, עָבַר עַל צִוּוּי. בָּאַחַת עֶשְׂרֵה, נִדּוֹן. בִּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה, נִתְגָּרֵשׁ מִגַּן עֵדֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְגָרֵשׁ אֶת הָאָדָם(שם ג, כד). הֱוֵי, שֶׁלֹּא עָמַד בַּצִּוּוּי שָׁעָה אַחַת. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בֶּן פְּדָיָה, מִי יְגַלֶּה עָפָר מֵעֵינֶיךָ אָדָם הָרִאשׁוֹן, שֶׁאַתָּה לֹא יָכֹל לַעֲמֹד בְּנִסְיוֹנְךָ אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת, וַהֲרֵי בָּנֶיךָ מְשַׁמְּרִין כָּל הַמִּצְוֹת שֶׁנִּתְּנוּ לָהֶם וְעוֹמְדִין בָּהֶן. אֶחָד מֵהֶם עוֹמֵד וְנוֹטֵעַ מְעַדֵּר מְנַכֵּשׁ מְזַמֵּר שׁוֹרֶה וּמַשְׁקֶה, וְרוֹאֶה פֵּרוֹת נְטִיעוֹתָיו מְבַכְּרוֹת וְקוֹפֵץ יָדוֹ וְאֵינוֹ טוֹעֵם מֵהֶם, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם וְגוֹ'(ויקרא יט, כג). וְאָדָם הָרִאשׁוֹן נֶאֱמַר לוֹ: מִזֶּה אֱכֹל וּמִזֶּה לֹא תֹּאכַל, וְלֹא יָכֹל לַעֲמֹד בְּצִוּוּיוֹ אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת, אֶלָּא כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל(בראשית ג, ו). וּבָנֶיךָ נִצְטַוּוּ, אֶת זֶה תֹּאכְלוּ וְאֶת זֶה לֹא תֹּאכְלוּ. וּבְיוֹתֵר כְּשֶׁיָּבֹא אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל לִיקַּח בְּהֵמָה שֶׂה אוֹ עֵז אוֹ כֶּבֶשׂ, שׁוֹחֵט וּמַפְשִׁיט וּמַכְנִיס יָדוֹ וּבוֹדֵק הָרֵיאָה וְנִמְצָא טְרֵפָה, מַנִּיחוֹ וְאֵינוֹ אָכְלוֹ. הֱוֵי אוֹמֵר, אִמְרַת ה' צְרוּפָה וְגוֹ'(תהלים יח, לא). לְפִיכָךְ לֹא נִצְטַוָּה אָדָם הָרִאשׁוֹן, לְפִי שֶׁגָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנָיו, שֶׁאֵינוֹ יָכֹל לִשְׁמֹר מִצְוֹת הַרְבֵּה, שֶׁהֲרֵי מִצְוָה אַחַת נִצְטַוָּה וְלֹא עָמַד בָּהּ. אֲבָל יִשְׂרָאֵל, כַּמָּה מִצְוֹת נָתַן לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְהֵם מְשַׁמְּרִין. לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת, וְאָמַר לָהֶם: אֶת זֶה תֹּאכְלוּ, וְאֶת זֶה לֹא תֹּאכְלוּ, אֶת הַגָּמָל וְאֶת הָאַרְנֶבֶת וְאֶת הַשָּׁפָן וְהַחֲזִיר.
שואל ר' צדוק הכהן מלובלין– אני לא מבין מה הולך כאן... הקב"ה נתן לו מצוה אחת – תאכל מהכל, חוץ מזה!
למה הוא לא אמר לו –"בכל הגן אתה יכל להסתובב, חוץ מהדונם הזה"?
למה הציווי הראשון שהיה לו, היה בנושא אכילה?
הציווי הראשון בבריאה, היה לגבי האוכל... למה?
שאלה נוספת, אומר המדרש {תנחומא, פרשת תזריע, אות א} - אָמַר אָדָם, אַחַר שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּל הַבְּהֵמוֹת וְהָעוֹפוֹת וְהַשְּׁקָצִים וְהָרְמָשִׂים, וְאַחַר כֵּן בָּרָא אוֹתִי. כָּךְ הַתִּינוֹק הַזֶּה עַד שֶׁלֹּא יָצָא מִמְּעֵי אִמּוֹ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצַוֶּה אוֹתוֹ וְאוֹמֵר לוֹ: מִזֶּה תֹּאכַל וּמִזֶּה לֹא תֹּאכַל, וְזֶה לָכֶם הַטָּמֵא, אֶת זֶה תֹּאכְלוּ וְאֶת זֶה לֹא תֹּאכְלוּ. וּמִי שֶׁהוּא מְקַבֵּל עָלָיו בִּמְעֵי אִמּוֹ כָּל הַמִּצְוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה וְאַחַר כֵּן נוֹלָד, לְכָךְ כְּתִיב: אִשָּׁה כִּי תַּזְרִיעַ.
אומר המדרש – מה הציווי הראשון, שהקב"ה מצוה את התינוק במעי אמו?!
אֶת זֶה תֹּאכְלוּ וְאֶת זֶה לֹא תֹּאכְלוּ... ולאחר מכן, הוא מצוה אותו על כל המצוות שבתורה.
יוצא, שהציווי הראשון שיש בתורה... הילד שומע מפי הקב"ה – מה הוא אוכל, ומה הוא לא אוכל.
אומר ר' צדוק הכהן מלובלין -  תראה מה הולך כאן... המצוה הראשונה שניתנה לאדם הראשון, היתה מה לאכל ומה לא לאכל... עובר במעי אמו, אומרים לו מה לאכל ומה לא לאכל...
יוצאים ממצרים, מה הציווי הראשון???
אוכלים קרבן פסח!
למה הכל מסביב לאוכל??? מה מונח כאן בענין הזה?
שאלתו של ר' צדוק הכהן מלובלין.
ר' צדוק שואל עוד יותר, והאמת היא, שזו שאלת הענף יוסף כאן במדרש...

אומר הענף יוסף – המדרש סותר את עצמו מני ובי...
בהתחלה אומרים לעובר – את זה תאכל ואת זה לא תאכל... ואחרי זה אומרים לו, את כל התורה כולה... אז למה פותחים דוקא בזה?!
תגיד – אומרים לו את כל התורה כולה!
ר' צדוק הכהן מלובלין שואל עוד יותר – בגמרא {מסכת נידה ל, ב} כתוב - ת''ש בסוד אלוה עלי אהלי וכיון שבא לאויר העולם בא מלאך וסטרו על פיו ומשכחו כל התורה כולה שנאמר {בראשית ד-ז} לפתח חטאת רובץ ואינו יוצא משם עד שמשביעין אותו שנאמר {ישעיה מה-כג} כי לי תכרע כל ברך תשבע כל לשון כי לי תכרע כל ברך זה יום המיתה שנאמר {תהילים כב-ל} לפניו יכרעו כל יורדי עפר תשבע כל לשון זה יום הלידה שנאמר {תהילים כד-ד} נקי כפים ובר לבב אשר לא נשא לשוא נפשו ולא נשבע למרמה ומה היא השבועה שמשביעין אותו תהי צדיק ואל תהי רשע... אז משביעים אותו על הכל...לא כמו שהתנחומא אומר, שמשביעים אותו רק לגבי האכילה... אז מה הולך כאן?
זאת שאלתו של ר' צדוק הכהן מלובלין, ואנחנו בע"ה רוצים לעמוד על דבריו... {פרי צדיק, פרשת תזריע, אות ג}:
אומר ר' צדוק הכהן מלובלין – אך הענין דקדושת המאכלים כולל כל התורה כולה, ושורש הסתת הנחש היה להכניס תאוה באכילה, ומי שהוא מוגדר באכילה שמאכלו בקדושה ממילא שומר את המצות שבתורה, שאין יצר הרע שולט אלא מתוך אכילה ושתיה, כמו שנאמר {פרשת עקב - דברים יא, טו} וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָֽעְתָּ {טז} הִשָּֽׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם...
אומר ר' צדוק – תשים לב, הקב"ה לא ציוה את אדם הראשון, לא להתקרב לשטח הזה... אלא הוא אמר לו, מה לאכל ומה לא לאכל...
בא הנחש, כדי לפתות אותם לאכל, מעץ הדעת... למה?
כי כניסת היצר הרע לגופו של האדם, בא דרך האוכל... האוכל, הוא הפתח ליצר הרע!
מביא ר' צדוק דברי ספרי {פרשת עקב, עמוד קמ"א, לו}אמר להם הזהרו שלא תמרדו בהקב"ה, שאין אדם מורד בהקב"ה,אלא מתוך שביעה, שנאמר  {דברים ח, יב} פן תאכל ושבעת ובתים טבים תבנה וישבת {יג} ובקרך וצאנך ירבין וכסף וזהב ירבה לך וכל אשר לך ירבה. מהו אומר אחריו - {יד} ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך... מאיפה מתחילים???
פן תאכל ושבעת... הכל מתחיל מהאכילה... בֹא ותראה מאיפה התחיל חטא העגל – כיוצא בדבר, אתה אומר וישב העם לאכול ושתה ויקומו לצחק...
אין עגל סתם ככה על הבוקר... דבר ראשון קמים לאכל ולשתות!
וכן אתה מוצא באנשי דור המבול... בדור הפלגה... המדרש מונה כל מקום ומקום...
אני לא רוצה להקריא את כל הספרי, מי שירצה יעיין בו בפנים...

אבל כתוספת לספרי... אני מתפלא למה הספרי לא מביא את זה – פרשת בלק, החטא בשיטים – עם ישראל הולך לעבוד עבודה זרה... זונים מבנות הארץ... הולכים לעבוד לבעל פעור... ממה זה מתחיל???
אומרת הגמרא במסכת סנהדרין – יצאו לטייל... נתנו להם קצת יין לשתות... שתו – הגיעו לחטא!
לפני שלושה שבועות, דיברנו בפורים... איך התחיל החטא??
אמר המן לאֲחַשְׁוֵרוֹשׁ – תזמין להם שם אכילה ושתיה... תעמיד להם שם פריצות... אלוקיהם של אלו שונא זימה... מתוך אכילה ושתיה, הם יחטאו!
הוא לא אמר לו, קודם כל תזמין פריצות... קודם כל אכילה ושתיה, ואח"כ זה כבר יביא אותך לחטא הגרוע ביותר!
הכל מתחיל מאוכל!
אומר ר' צדוק הכהן מלובלין – בֹא ותראה... אומרת הגמרא {מסכת ברכות לב, א} - כך אמר משה לפני הקב''ה רבונו של עולם בשביל כסף וזהב שהשפעת להם לישראל עד שאמרו די הוא גרם שעשו את העגל אמרי דבי ר' ינאי אין ארי נוהם מתוך קופה של תבן אלא מתוך קופה של בשר אמר רבי אושעיא משל לאדם שהיתה לו פרה כחושה ובעלת אברים האכילה כרשינין מאכל מיוחד לבהמה והיתה מבעטת בו אמר לה מי גרם ליך שתהא מבעטת בי אלא כרשינין שהאכלתיך אמר רבי חייא בר אבא אמר ר' יוחנן משל לאדם אחד שהיה לו בן הרחיצו וסכו והאכילו והשקהו ותלה לו כיס על צוארו והושיבו על פתח של זונות מה יעשה אותו הבן שלא יחטא אמר רב אחא בריה דרב הונא אמר רב ששת היינו דאמרי אינשי מלי כריסיה זני בישי תחילת מילוי הכרס, הוא ממיני החטאים הרעים שנאמר {הושע יג-ו} כמרעיתם וישבעו שבעו וירם לבם על כן שכחוני רב נחמן אמר מהכא {דברים ח-יד} ורם לבבך ושכחת את ה' ורבנן אמרי מהכא {דברים לא-כ} ואכל ושבע ודשן ופנה ואי בעית אימא מהכא {דברים לב-טו} וישמן ישרון ויבעט... מאיפה נובע שורש החטאים???
הכל נובע מאכילה!
בא ר' צדוק, ומביא ראיה נפלאה לענין הזה...
מספרת הגמרא {מסכת ב"מ פג, ב} - ר' אלעזר ב''ר שמעון אשכח לההוא פרהגונא דקא תפיס גנבי אמר ליה היכי יכלת להו לאו כחיותא מתילי דכתיב בו תרמוש כל חיתו יער איכא דאמרי מהאי קרא קאמר ליה {תהילים י-ט} יארב במסתר כאריה בסוכו דלמא שקלת צדיקי ושבקת רשיעי א''ל ומאי אעביד הרמנא דמלכא הוא אמר תא אגמרך היכי תעביד עול בארבע שעי לחנותא כי חזית איניש דקא שתי חמרא וקא נקיט כסא בידיה וקא מנמנם שאול עילויה אי צורבא מרבנן הוא וניים אקדומי קדים לגרסיה אי פועל הוא קדים קא עביד עבידתיה ואי עבידתיה בליליא רדודי רדיד ואי לא גנבא הוא ותפסיה אישתמע מילתא בי מלכא אמרו קריינא דאיגרתא איהו ליהוי פרונקא אתיוה לרבי אלעזר ברבי שמעון וקא תפיס גנבי ואזיל שלח ליה ר' יהושע בן קרחה  חומץ בן יין עד מתי אתה מוסר עמו של אלהינו להריגה שלח ליה קוצים אני מכלה מן הכרם שלח ליה יבא בעל הכרם ויכלה את קוציו יומא חד פגע ביה ההוא כובס קרייה חומץ בן יין אמר מדחציף כולי האי שמע מינה רשיעא הוא אמר להו תפסוהו תפסוהו לבתר דנח דעתיה אזל בתריה לפרוקיה ולא מצי קרי עליה {משלי כא-כג} שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו זקפוהו קם תותי זקיפא וקא בכי אמרו ליה רבי אל ירע בעיניך שהוא ובנו בעלו נערה מאורסה ביום הכפורים הניח ידו על בני מעיו אמר שישו בני מעי שישו ומה ספיקות שלכם כך ודאית שלכם על אחת כמה וכמה מובטח אני בכם שאין רמה ותולעה שולטת בכם...
לשון הרב על הגמרא –מספרת  הגמרא, שר' אלעזר ב''ר שמעון היה"בעל בשר"(אדם שמן)...
הוא פגש יום אחד אדם, שהיה מסגיר גנבים למלוכה... מי שהיו תופסים אותו בגנבתו, היו הורגים אותו באותו רגע...
אמר לו ר' אלעזר ב"ר שמעון – מה אתה עושה? איך אתה יכל לתפוס את הגנבים... אולי אתה תופס צדיקים ואת הרשעים אתה מניח?!

אמר לו הממונה – א''ל ומאי אעביד הרמנא דמלכא הוא ומה אעשה?! כך היא פקודת המלך...

אמר תא אגמרך היכי תעביד עול בארבע שעי לחנותא כי חזית איניש דקא שתי חמרא וקא נקיט כסא בידיה וקא מנמנם שאול עילויה אי צורבא מרבנן הוא וניים אקדומי קדים לגרסיה אי פועל הוא קדים קא עביד עבידתיה ואי עבידתיה בליליא רדודי רדיד ואי לא גנבא הוא ותפסיה - אמר לו ר' אלעזר ב"ר שמעון – בֹא ואתן לך עצה, איך תופסים גנבים... תבוא למסעדה בצהרים, תראה אנשים שותים יין... תשאל אותם מה הם עושים... עפ"י זה תדע... אם הוא תלמיד חכם, אז כנראה שהוא קם מוקדם... אם הוא בעל מלאכה, תשאל אותו מתי הוא קם בבוקר... אם הוא לא זה ולא זה, נתן לו את העצה, כיצד לדעת שהוא גנב.

אישתמע מילתא בי מלכא  - הולך הממונה, ורץ  לבוס שלו – אל תשאל, ר' אלעזר ב"ר שמעון, נתן לי פטנט, איך תופסים גנבים...
אמרו המלוכה  קריינא דאיגרתא איהו ליהוי פרונקא אם הוא יודע לתפוס גנבים, שהוא יהיה תופס הגנבים!
אתיוה לרבי אלעזר ברבי שמעון וקא תפיס גנבי ואזיל - בקיצור, מינו את ר' אלעזר ב"ר שמעון לתפוס גנבים...
לח ליה ר' יהושע בן קרחה  חומץ בן יין עד מתי אתה מוסר עמו של אלהינו להריגה שלח ליה קוצים אני מכלה מן הכרם אמר לו ר' יהושע בן קרחה ליה יבא בעל הכרם ויכלה את קוציו...
יומא חד פגע ביה ההוא כובס יום אחד, הולך ר' אלעזר ב"ר שמעון ברחוב, ופוגש כובס אחד... אמר לו הכובס, אתה חומץ בן יין!
אמר מדחציף כולי האי שמע מינה רשיעא הוא אמר להו תפסוהו  ציוה ר' אלעזר ב"ר שמעון לתפוס אותו תפסוהו תפסו אותו לבתר דנח דעתיה אזל בתריה לפרוקיה ולא מצי קרי עליה {משלי כא-כג} שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו זקפוהו הוציאו אותו להריגה...
קם תותי זקיפא וקא בכי את הכובס תלו, אבל לר' אלעזר ב"ר שמעון היו נקיפות מצפון... הרי הוא לא תפס אותו בגניבה, אלא אמר לו רק 'חומץ בן יין'... חשש ר' אלעזר, שמא הוא הרג אדם חף מפשע
אמרו ליה רבי אל ירע בעיניך באו ואמרו לו... תירגע, אין לך מה לפחד... אתה יודע מה הוא עשה?!  שהוא ובנו בעלו נערה מאורסה ביום הכפורים!
מה עשה ר' אלעזר? הניח ידו על בני מעיו אמר שישו בני מעי שישו ומה ספיקות שלכם אם הספק שהרגתי את הכובס הזה, לא ידעתי אם מגיע לו מוות... בסוף התברר שהוא בא על נערה מאורסה ביום הכיפורים, ומגיע לו מוות כך ודאית שלכם על אחת כמה וכמה  שאני הורג אותם מובטח אני בכם שאין רמה ותולעה שולטת בכם... בטוח אני, שרימה ותולעה לא תאחוז בי!
ר' אלעזר ב"ר שמעון, היה גיבור גדול... כך כתוב בפסוק {שיר-השירים ה, יד} יָדָיו גְּלִילֵי זָהָב מְמֻלָּאִים בַּתַּרְשִׁישׁ מֵעָיו עֶשֶׁת שֵׁן מְעֻלֶּפֶת סַפִּירִים...
כתוב... שר' אלעזר ב"ר שמעון, היה בן פורת-יוסף אוכל טוב...
יום אחד, הגיעו שתי אנשים לבית של ר' שמעון בר-יוחאי... הסתכלו מהחלון, וראו את ר' אלעזר ב"ר שמעון, יושב במטבח, ואמא שלו, הוציאה מגש עם עוגות...
אז בדרך כלל, שמוציאים מגש של עוגות... בדר"כ, מיישרים רק את הפינה... J... ואחרי זה רואים שזה לא ישר... אז מתחילים"ליישר", {הושע יד, י} כִּי יְשָׁרִים דַּרְכֵי ה'...  J... אחרי זה יוצא, שחצי עוגה נשארה באלכסון, כי מיישרים אותה כל הזמן.
בקיצור, ר' אלעזר תפס את התבנית, ואכל אותה...
שני האנשים האלה מסתכלים מבחוץ ואומר"ויי, הוא כמו נחש... ממש שואב אבק... כל הזמן אוכל... תראה מה זה..."
לר' אלעזר ב"ר שמעון, היתה שמיעה טובה... הוא שמע מה שהם דיברו...
נכנסו שתי האנשים לר' שמעון...
יוצא ר' אלעזר ב"ר שמעון החוצה... תופס את שתי החמורים, שם אותם על גג הבית, והולך...
יוצאים חזרה החוצה שתי האנשים... ורואים שאין חמורים..."איפה החמורים???"
שמעו אותם החמורים, והחלו לנעור...
"איך הגעתם לגג??!!?"
רצו מהר לר' שמעון בר-יוחאי – רבינו, כישפו לנו את החמורים! איך מהרצפה, הם הגיעו לגג?!
שאל אותם ר' שמעון בר-יוחאי – תגידו, אתם התחלתם עם הבן שלי???
התחלנו?! לא התחלנו... פשוט ראינו אותו אוכל, בן פורת-יוסף, כמויות אדירות... אמרנו אחד לשני"תשמע, יש לו נחש בבטן... אוכל כל-כך הרבה..."
אמר להם ר' שמעון בר-יוחאי – למה, משלכם הוא אוכל?! הוא ביקש ממכם תלושים לחג?! מה אכפת לכם מה הוא אוכל?! J
הלכו אל ר' אלעזר ב"ר שמעון, וביקשו ממנו סליחה... והוריד להם את החמורים מהגג...
אומרים חז"ל – ר' אלעזר ב"ר שמעון, אחרי שהוא קיבל עליו עול תורה, אפילו עם הטלית שלו, הוא לא הצליח להתעטף - מְעֻלֶּפֶת סַפִּירִים...!
זה היה ר' אלעזר ב"ר שמעון... היה עב בשר...
אחרי שהוא הרג את אותו כובס... הוא אמר"אתם רוצים לראות שאני צדיק?! תעשו לי בבקשה שאיבת שומן!"
פתחו לו את הבטן, הוציאו לו את כל השומן, ושמו את אותו שומן... בחודש תמוז-אב, החודשים הכי חמים, בשמש, והשומן לא הסריח, ולא היו בו תולעים!
שואל ר' צדוק – איזו מין בדיקה זאת?! לשים את השומן שלך בשמן, זה סימן לצדיק!?
צדיק אתה רואה, איך הוא מתפלל, איך הוא מתנהג עם הבריות, איך הוא מברך ברכת המזון... ראיתם פעם צדיק, שמוציא את השומן שלו, ורואה אם זה מסריח בשמש או לא?!
אומר ר' צדוק הכהן מלובלין -  ודאי שכן. אין איסור לאכל, אבל האכילה צריכה להיות בקדושה!
אמר ר' אלעזר ב"ר שמעון – אתה יודע איך אני יכל לבדוק אם אני צדיק או לא?!
תבדוק את השומן שלי, וכשתבדוק אותו תראה, שהמאכל שאני אוכל, הוא כולו בקדושה ובטהרה, למה??
כי המאכל שלי, הוא כמו קרבן...
ואם חז"ל אומרים {מסכת אבות ה, ה}- עֲשָׂרָה נִסִּים נַעֲשׂוּ לַאֲבוֹתֵינוּ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ. לֹא הִפִּילָה אִשָּׁה מֵרֵיחַ בְּשַׂר הַקֹּדֶשׁ, וְלֹא הִסְרִיחַ בְּשַׂר הַקֹּדֶשׁ מֵעוֹלָם, וְלֹא נִרְאָה זְבוּב בְּבֵית הַמִּטְבָּחַיִם, וְלֹא אֵרַע קֶרִי לְכֹהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, וְלֹא כִבּוּ גְשָׁמִים אֵשׁ שֶׁל עֲצֵי הַמַּעֲרָכָה, וְלֹא נָצְחָה הָרוּחַ אֶת עַמּוּד הֶעָשָׁן, וְלֹא נִמְצָא פְסוּל בָּעֹמֶר וּבִשְׁתֵּי הַלֶּחֶם וּבְלֶחֶם הַפָּנִים, עוֹמְדִים צְפוּפִים וּמִשְׁתַּחֲוִים רְוָחִים, וְלֹא הִזִּיק נָחָשׁ וְעַקְרָב בִּירוּשָׁלַיִם מֵעוֹלָם, וְלֹא אָמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ צַר לִי הַמָּקוֹם שֶׁאָלִין בִּירוּשָׁלַיִם.
אם אתה רוצה לבדוק אם הבן-אדם קדוש, תבדוק אם הגוף שלו מעלה צחנה או לא!
זה מבחן, אם האכילה שלו בקדושה.
אומר ר' צדוק הכהן מלובלין – זה מה שכתוב בחז"ל, שאם אתה רוצה לדעת, מהיכן ניכנס היצר הרע... האכילה, זה מקור הכניסה ליצר הרע!

כותב רמח"ל {מסילת ישרים, פרק כו, ביאור מידת הקדושה}- וכן אמרו הצדיקים הן הן המרכבה, כי השכינה שורה עליהם כמו שהיתה שורה במקדש, ומעתה המאכל שהם אוכלים הוא כקרבן שעולה על גבי האישים, כי ודאי הוא שיהיה נחשב לעילוי גדול אל אותם הדברים שהיו עולים על גבי המזבח כיון שהיו נקרבים לפני השכינה, וכל כך יתרון היה להם בזה, עד שהיה כל מינם מתברך בכל העולם, וכמאמרם זכרונם לברכה במדרש  כן המאכל והמשתה שהאיש הקדוש אוכל, עילוי הוא למאכל ההוא ולמשתה ההוא, וכאילו נקרב על גבי המזבח ממש.
והוא הענין שאמרו עליו זכרונם לברכה(כתובות קה, ב) כל המביא דורון לתלמיד חכם כאילו הקריב בכורים. וכן אמרו(יומא עא, א) ימלא גרונם של תלמידי חכמים יין במקום נסכים, ואין הדבר הזה שיהיו התלמידי חכמים להוטים אחרי האכילה והשתיה חס וחלילה שימלאו גרונם כמלעיט את הגרגרן, אלא הענין הוא לפי הכונה שזכרתי, כי התלמידי חכמים הקדושים בדרכיהם ובכל מעשיהם הנה הם ממש כמקדש וכמזבח, מפני שהשכינה שורה עליהם כמו שהיתה שורה במקדש ממש, והנה הנקרב להם כנקרב על גבי המזבח, ומילוי גרונם תחת מילוי הספלים.
אומר ר' צדוק הכהן מלובלין – עכשיו תבין, למה המנורה בבית המקדש היתה בדרום, והמזבח בצפון.
המזבח הוא מקור האכילה, שם אוכלים קרבנות... אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי... למה אמר הקב"ה לשים אותו בצפון?
כי חז"ל {מסכת סוכה נב, א} אומרים - דרש ר' עוירא ואיתימא ר' יהושע בן לוי שבעה שמות יש לו ליצה''ר הקב''ה קראו רע שנאמר {בראשית ח-כא} כי יצר לב האדם רע מנעוריו משה קראו ערל שנאמר {דברים י-טז} ומלתם את ערלת לבבכם דוד קראו טמא שנאמר {תהילים נא-יב} לב טהור ברא לי אלהים מכלל דאיכא טמא שלמה קראו שונא שנאמר {משלי כה-כא} אם רעב שנאך האכילהו לחם ואם צמא השקהו מים כי גחלים אתה חותה על ראשו וה' ישלם לך אל תקרי ישלם לך אלא ישלימנו לך ישעיה קראו מכשול שנאמר {ישעיה נז-יד} סולו סולו פנו דרך הרימו מכשול מדרך עמי יחזקאל קראו אבן שנאמר {יחזקאל לו-כו} והסרתי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר יואל קראו צפוני שנאמר {יואל ב-כ} ואת הצפוני ארחיק מעליכם... הצפוני הוא מקור המזבח, כי האכילה, היא מקור הכניסה של היצר הרע.
אומר הקב"ה – תשים את השולחן בצד צפון, כדי שהאכילה והשתיה שנעשית בקדושה כמזבח, מסלקת את היצר הרע!
אומר ר' צדוק הכהן מלובלין – עכשיו תבין...  חג הפסח אנחנו אוכלים מצה – זאת אכילה בקדושה.
אומרת התורה, בפרשת השבוע שלנו {ו, ט} מַצּוֹת תֵּאָכֵל בְּמָקוֹם קָדֹשׁ בַּחֲצַר אֹהֶל מוֹעֵד יֹאכְלוּהָ...
מי שיסתכל בתרגום יונתן בן-עוזיאל, על ענין קרבן פסח... אומר התרגום, שהקב"ה לקח את בני ישראל ממצרים בליל הסדר, והעביר אותם לירושלים, שם אכלו קרבן פסח, והחזיר אותם לרעמסס בליל הסדר.
הם אכלו קרבן פסח, בירושלים בבית המקדש!
אומרת התורה, בפרשת השבוע - מַצּוֹת תֵּאָכֵל בְּמָקוֹם קָדֹשׁ – במקום שנסב בליל הסדר, בלילה הקדוש הזה, הוא מקום קדוש!
כי נאכל את המצה בקדושה, כי אכילת המצה, היא אכילה קדושה... כי הגמרא {מסכת ברכות יז, א} אומרת - ור' אלכסנדרי בתר דמצלי אמר הכי רבון העולמים גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך ומי מעכב שאור שבעיסה... אותו סיטרא אחרא, אותו יצר הרע, הוא המעכב! היצר הרע נכנס, דרך האכילה...
אומר ר' צדוק הכהן מלובלין – עכשיו תבין טוב מאוד, מה הולך כאן...
אנחנו פותחים את האגדה   של פסח בע"ה, במילים בארמית - הָא לַחְמָא עַנְיָא. דִּי אֲכָלוּ אַבְהָתָנָא בְּאַרְעָא דְּמִצְרָיִם...
למה פותחים בארמית, מה קרה? אי אפשר לדבר בלשון הקודש?
אומר האבודרהם – כן, פעם היו עמי הארצות שהבינו רק ארמית...
אז למה אומרים רק את הקטע הזה בארמית?
דרך אגב, ראיתי חידוש מאוד יפה... או בשם החיד"א, או בשם הבן איש-חי  - הָא = 6.
אומרת הגמרא {מסכת ב"ב ט, ב} - ואמר רבי יצחק כל הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות והמפייסו בדברים מתברך בי''א ברכות.
אם אתה רוצה שש ברכות, תן לעני לחם - הָא לַחְמָא...
עַנְיָא – אם אתה עונה ומפייס אותו בדברים, יש לך י"א ברכות!
אז מה פתאום מדברים באגדה של פסח בארמית?
אומר הספר הלקח והלבוב – כי הגמרא {מסכת סנהדרין לח, ב} אומרת - ואמר רב יהודה אמר רב אדם הראשון בלשון ארמי ספר שנאמר {תהילים קלט-יז} ולי מה יקרו רעיך אל... אדם הראשון היה מדבר בארמית, כדי שמלאכי השרת לא יבינו אותו.
אומר ר' צדוק הכהן מלובלין – בליל הסדר, אנחנו עומדים לתקן את חטא אדם הראשון. כל הכניסה שלנו למצרים, היתה בגלל הזוהמה, שהכניס הנחש בחוה... כיצד הזוהמה נכנסה???
דרך האכילה, שאכל האדם הראשון.

הקב"ה אמר לו"אל תאכל"... הוא לא אמר לו"אל תיגש", כי תחילת האכילה, זו כניסת היצר הרע... לכן, בשעה שהאדם נולד, אומרים לו"מזה תאכל, ומזה אל תאכל"...
ולכן, כשיוצאים ישראל ממצרים, לאחר 210 שנים, ומתוכם 86 שנים של עבודת פרך...  יוצאים מזוככים, יוצאים מוכנים למעמד הר סיני...
אומר הקב"ה – המצוה הראשונה היא, לאכל קרבן פסח, בקדושה ובטהורה. אכילת קרבן פסח, בקדושה ובטהורה, מתקנת את חטא אדם  הראשון...
מה אוכלים בלילה הזה???
מצה, שעשויה מקמח ומים!
אומר ר' צדוק – הגמרא {מסכת סנהדרין ע, א- ב} דנה, מה היה העץ, שממנו אכל אדם הראשון...
אומרת הגמרא - דתניא ר''מ אומר אותו אילן שאכל אדם הראשון ממנו גפן היה שאין לך דבר שמביא יללה לאדם אלא יין ר' יהודה אומר  חטה היה שאין התינוק יודע לקרוא אבא ואימא עד שיטעום טעם דגן רבי נחמיה אומר תאנה היה שבדבר שקלקלו בו נתקנו שנאמר {בראשית ג-ז} ויתפרו עלה תאנה.
במדרש מופיע עוד דעה, שהוא היה אתרוג.
* למאן דאמר חיטה היה, צריך לדעת, שפעם החיטה היתה עץ.
אומר ר' צדוק – אם חיטה היה... אז מה אומרים לך דבר ראשון???
בלילה הזה לאכל מצה – מצה זה רק חיטה ומים... אין בו שום דבר אחר.
במצה אין שום שאור!
מאיפה מגיע הסיטרא אחרא?!
בשאור שבעיסה – באכילה שלא בקדושה... כשמגיעה האכילה בקדושה, הסיטרא אחרא איננה...
בלילה הזה תאכל מצה, שעשויה רק מחיטה, בלי שום תוספת.
ובתוספת לדבריו – בלילה הזה, אנחנו שותים גם ארבע כוסות, לתיקון – למאן דאמר גפן היה.
למאן דאמר גפן היה, התיקון הוא, באמצעות ארבע כוסות.
שני מצוות יש לנו בלילה הזה – אכילה של מצה, מצוה מדאורייתא...
אומר ר' צדוק – כדי לתקן את חטא אדם הראשון... אכילת החיטה, אומרת הגמרא, גורמת לאדם לומר"אבא" או"אמא".
עד שבן-אדם לא אוכל טעם חיטה, הוא לא יודע להגיד"אבא""אמא", כי ברגע שאדם אוכל חיטה, אוכל מצה... המצה הזאת, מביאה אותו להכרה בקב"ה!
אומר ר' צדוק – עפ"י זה תבין... הזוהר הקדוש, קורא למצה בשתי שמות - נהמא דמהימנותא, ופעם אחת נהמא דאסוותא... או לחם של אמונה, או לחם של רפואה.
לחם של אמונה- באכילה של החיטה, אתה מתחבר לקריאת"אבא-אמא", אתה מכיר את הבורא יתברך... המצה גורמת לך התקרבת לקב"ה.
לחם של רפואה – אנחנו מרפאים את חטא אדם הראשון! החטא שגרם לכל ההידרדרות של האנושות... הכל התחיל מאותו החטאה, שהחטיא הנחש את אדם וחוה, מאכילה מעץ הדעת, כי שורש האכילה, הוא שורש של כל החטאים כולם.
אלה דבריו הנפלאים, של ר' צדוק הכהן מלובלין.
עפ"י זה נוכל להבין דבר נפלא, בספר באר מים חיים:
אומרת התורה, בפרשת משפטים {כא, כז} וְאִם שֵׁן עַבְדּוֹ אוֹ שֵׁן אֲמָתוֹ יַפִּיל לַחָפְשִׁי יְשַׁלְּחֶנּוּ תַּחַת שִׁנּוֹ.
שואל הבאר מים חיים – במה הכתוב מדבר?
באדם שנעשה עבד ליצר הרע.
אומרת הגמרא {מסכת סוכה נב, ב} - אמר רבא בתחלה קראו הֵלָך ולבסוף קראו אורח ולבסוף קראו איש שנאמר {שמואל ב יב-ד} ויבא הלך לאיש העשיר ויחמול לקחת מצאנו ומבקרו לעשות לאורח וכתיב ויקח את כבשת האיש הרש ויעשה לאיש הבא אליו...
אם היצר הרע נעשה איש, הוא נהיה"בעל-הבית", אז אדם הוא העבד של האיש.
אומר הקב"ה – אתה יודע איך יוצאת מהעבדות הזאת, ליצר הרע?
אם תפיל את השן של העבד, או את השן של השפחה, אתה יוצא לחופשי. אם תתנתק מענין המאכלים, שזה תחילת הכניסה של היצר הרע... תצא לחופשי, מתאוות היצר הרע.
עפ"י זה, אומר הספר הלקח והלבוב – תבין טוב מאוד... {מסכת ב"ק ב, א} ארבעה אבות נזיקין השור והבור והמבעה וההבער...
המבעה, יש דעה שזה האדם, ויש דעה שזה השן.
השן, אומרת הגמרא, יש לה הנאה בהיזק.
מצד שני, המבעה, זה גם האדם... איפה זה בא לידי ביטוי?
התפקיד של האדם, זה תפילה... יש לו שתי תפקידים בפה – או בקנה או בוושט  - או שן או תפילה... אלו שתי הכוחות שמתפקדים בו.
אומר ר' צדוק הכהן מלובלין, וכך אומרים עוד מפרשים – בחג הפסח, מפטירים את ההפטרה, של חזון העצמות היבשות... מה זה קשור לפסח?
כותב הטור {סימן ת"צ} - כי תחיית המתים יהא בניסן וגוג ומגוג בתשרי ע''כ מפטירין בניסן העצמות היבשות. ובתשרי בוא גוג... למה?
אומר ר' צדוק – היות והאכילה בליל הסדר באה לתקן את חטא אדם הראשון... ברגע שאוכלים אכילה, שהיא כולה בקדושה, מתקנים את החטא הזה.
אם מתקנים את החטא הזה, לכן בחודש הזה, חודש ניסן,  יהיה תחיית המתים, וגוג ומגוג יהיה בתשרי.
אם אלה הם פני הדברים, נוכל בע"ה להגיע לנקודה שקשורה ללילה הזה:
הלילה הזה, כתוב בחז"ל, הוא ליל שימורים לה'. הקב"ה, בששת ימי בראשית, הכין את הלילה הזה.
הלילה הזה, כך אומרת רבקה ליעקב אבינו...
כך מובא בפרקי דרבי אליעזר {פרק לב} - אמרה רבקה אל יעקב בני הלילה הזה אוצרות טללים נפתחים הלילה הזה העליונים אומרין שירה עשה מטעמים לאביך ויאכל עד שהוא בעודו חי יברכך...
בלילה הזה, כך אנחנו נאמר... מי שיזכה להגיע לסוף ליל הסדר, מופיע שם כל הניסים, שארעו באותו הלילה...
אברהם אבנו גבר על ארבעת המלכים... מלך גרר לקח את שרה באותו לילה, ובא אליו הקב"ה באותו הלילה... לבן הארמי רדף אחרי יעקב אבינו, בא אליו הקב"ה באותו הלילה... יעקב אבינו נילחם עם שרו של עשו באותו הלילה... סנחריב צר על ירושלים באותו הלילה... פתרון החלום שנתן דניאל לנבוכדנצר, היה באותו הלילה... בַּלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ היה באותו הלילה...
זהו הלילה, שכל יהודי שצריך ישועה... זהו הלילה!
ליל שימורים הוא לה', לדורותם!
לא רק בליל יציאת מצרים, אלא לכל הדורות!
אומרים בספרי החסידות – לפני"מה נשתנה"... זה לא רק שאומרים לבן – עכשיו תשיר, ניתן לך לאכל משהו...
לפני"מה נשתנה"...  כל בן שואל מהקב"ה, כי הלילה הזה, הוא ליל שימורים לה'!
אומר התרגום יונתן בן עוזיאל, על הפסוק {שמות יב, מב} לֵיל שִׁמֻּרִים הוּא לַה' לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם הוּא הַלַּיְלָה הַזֶּה לַה' שִׁמֻּרִים לְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְדֹרֹתָם -
אומר התרגום יונתן - אַרְבָּעָה לֵילְוָון כְּתִיבִין בְּסֵפֶר דּוּכְרָנַיָיא קֳדָם רִבּוֹן עַלְמָא לֵילְיָא קַדְמָאָה כַּד אִיתְגְּלֵי לְמִבְרֵי עַלְמָא: תִּנְיָינָא כַּד אִיתְגְּלֵי עַל אַבְרָהָם: תְּלִיתָאָה כַּד אִיתְגְּלֵי בְּמִצְרַיִם וַהֲוָת יְדֵיהּ מְקַטְלָא כָּל בּוּכְרָא דְמִצְרַיִם וִימִינֵיהּ מְשֵׁיזְבָא בְּכוֹרֵיהֶן דְּיִשְרָאֵל: רְבִיעָאָה כַּד אִתְגְּלֵי לְמִפְרוֹק עַמָּא בֵּית יִשְרָאֵל מִבֵּינֵי עַמְמַיָא וְכוּלְהוֹן קָרָא לֵילֵי נְטִיר בְּגִין כֵּן פָּרִישׁ משֶׁה וַאֲמַר לֵיל נְטִיר לְפוּרְקַן הוּא מִן קֳדָם יְיָ לְמַפְקָא יַת עַמָּא בְּנֵי יִשְרָאֵל מֵאַרְעָא דְמִצְרַיִם הוּא לֵילְיָא הָדֵין נְטִיר מִמַּלְאָכָה מְחַבְּלָא לְכָל בְּנֵי יִשְרָאֵל דִּבְמִצְרַיִם וְכֵן לְמִיפְרַקְהוֹן מִגַּלְוַותְהוֹן לְדָרֵיהוֹן. ברית בין הבתרים היתה בלילה הזה, יציאת מצרים היתה בלילה הזה, וגם לעתיד לבוא, הגאולה השלמה, תהיה בלילה הזה. הלילה הזה, ליל שימורים, הוא הזמן שמסוגל להביא את המשיח! הוא הלילה, שהקב"ה ייעד אותו, לגאולה שלמה.

לכן בסיום האגדה, שכולנו בע"ה נגיע... לאחר שקיימנו את כל מצוות הלילה... צריך לדעת, שהלילה הזה, הוא לילה גדול מאוד...
כולם ערים בליל שבועות, כולם ערים בליל הושענא רבה...  הכל ממנהגים...
מעיקר הדין, היו מספרים כל הלילה... זה הלילה!
אבל מה לעשות, בן פורת-יוסף... אחרי כל כך הרבה"כזיתים", וארבעת הכוסות... אז יש כאלה שאפילו ל"חד גדיא" לא מצליחים להגיע...
איך אנחנו מסיימים את הלילה הזה???
וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה. קָרֵב יוֹם אֲשֶׁר הוּא לֹא יוֹם וְלֹֹא לַיְלָה, רָם הכוונה לקב"ה, שהוא 'רם על כל גוים' הוֹדַע כִּי לְךָ הַיוֹם אַף לְךָ הַלַּיְלָה שׁוֹמְרִים הַפְקֵד לְעִירְךָ כָּל הַיוֹם וְכָל הַלַּיְלָה, תָּאִיר כְּאוֹר יוֹם חֶשְׁכַּת לַיְלָה, וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה.


מבקשים מהקב"ה, שיעיר לנו את הליל שימורים הזה, באורו של משיח, ונזכה כולנו בע"ה, עוד השנה, לגאולה השלמה במהרה בימינו אמן ואמן!!!
 
 
 
 
 
 
 
 

תרומה ללימוד הילדים 

אפשרויות לתרומה לבחירתך

 Donation form in English

להפקיד או להעביר תרומה לחשבון הת"ת:   מבשר טוב, בנק מרכנתיל, סניף גאולה 635 ירושלים. מספר חשבון 55631

להעברת תרומה מחו"ל לבנק הת"ת בארץ הקש         להעברת תרומה לחשבון בארה"ב בנק אוף אמריקה בניו גרסי  הקש.

לפרטים נוספים להתקשר לטלפון 050-4148077      תזכו למצוות עם שפע ברכה והצלחה.

אם יש בקשה מיוחדת לתפילת הילדים שלחו הודעה. אפשר בווטסאפ 054-2254768

מתימן יבוא הישיבה המרכזית לבני עדת תימן. ירושלים רחוב תרמ"ב 6. טלפון: 02-5812531    דוא”ל: email: mtyavo@gmail.com פקס: 077-4448207 חשבון בנק הדאר: 4874867
מבשר טוב - ת"ת לבני עדת תימן רחוב אבינדב 22 ירושלים. גני ילדים רחוב ארץ חפץ 116 כניסה ד ירושלים.  
 
 
דוא”ל: email: mtyavo@gmail.com
לייבסיטי - בניית אתרים