אני מעוניין לתרום  |  כך התחלנו את המדרש התימני  |  וידאו - יום בחצריך  |  חומר מארכיון המדינה  |  תורמים בשקלים או בדולרים  |  קריאה בתורה לכל השנה  |  ת"ת מבשר טוב  |  ילדי תימן  |  פרשת השבוע  |  מדור פרשת השבוע  |  ס ר ט י - ו י ד א ו  |  

אתרים תימנים נוסח תימן תימני נט יד מהריץ מבשר טוב
 

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



 


יפוצו מעינותך חוצה
FacebookTwitter

      פרשת משפטים עה
דף הבית >> פרשת השבוע >> הרב ברוך רוזנבלום על פרשת השבוע >> ספר שמות הרב רוזנבלום >> פרשת משפטים >> פרשת משפטים עה
 
 
בס"ד
 
פרשת משפטים – הרב ברוך רוזנבלום שנת תשע"ה.
 
פרשת השבוע שנקרא בע"ה בשבת זו, פרשת משפטים שנת תשע"ה. השבת גם נקראת שבת שקלים, על שם פסוקים בהפטרה, שנקרא בע"ה, בפרשת כי תשא... כמו שכתוב בחז"ל בְּאֶחָד בַּאֲדָר מַשְׁמִיעִין עַל הַשְּׁקָלִים... והיות והשבת, שבת מברכין חודש אדר, שיחול בע"ה בשבוע הבא, בימים חמישי ושישי, אז השבת הסמוכה לראש חודש, משמיעים על השקלים...
אנחנו היום, היינו רוצים לדבר על נושא אחד, שנמצא בפרשת משפטים... נושא אמירת"נעשה ונשמע"... זה הנושא שנרחיב בו... אבל עד שנגיע אליו, נעסוק כמה וכמה יסודות, הקשורים לפרשת השבוע...
פרשת השבוע פותחת בו"ו  החיבור, שנאמר וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם.
אומר רש"י במקום - ואלה המשפטים. כל מקום שנאמר אלה פסל את הראשונים, ואלה מוסיף על הראשונים, מה הראשונים מסיני, אף אלו מסיני.
פירוש הדבר, שהדברים הנאמרים בפרשה זו, פרשת משפטים, מהווים המשך למעמד הר סיני.
כבר העירו ושאלו רבותינו המפרשים, ובעיקר מפרשי רש"י...  הרי אומרים  לנו חז"ל בפרשת בהר, מה ענין שמטה אצל הר סיני?
אומר רש"י {ויקרא כה, א} - בהר סיני. מה ענין שמטה אצל הר סיני, והלא כל המצות נאמרו מסיני, אלא מה שמטה נאמרו כללותיה ופרטותיה ודקדוקיה מסיני, אף כלן נאמרו כללותיהן ודקדוקיהן מסיני, כך שנויה בתורת כהנים. ונראה לי שכך פרושה לפי שלא מצינו שמטת קרקעות שנשנית בערבות מואב במשנה תורה, למדנו שכללותיה ופרטותיה כלן נאמרו מסיני, ובא הכתוב ולמד כאן על כל דבור שנדבר למשה שמסיני היו כלם כללותיהן ודקדוקיהן, וחזרו ונשנו בערבות מואב.
אנחנו רואים שהכל נאמר בסיני... חנינו למרגלות הר סיני, למעלה משנה, ובמהלך השנה הזאת, עם ישראל שמע בהרחבה גדולה, את כל המצוות מפי משה רבינו... אז מה הגדולה, שמציינים כאן, שְ-ו"ו מוסיף על ענין ראשון?
אומר ר' אליהו מזרחי דבר חידוש – אמנם כל המצוות נאמרו בסיני, כפי שמביא רש"י, בפרשת בהר... אבל יש הבדל אחד, בין פרשת משפטים לכל התורה כולה...
פרשת משפטים, נאמרה בקולות וברקים, בדיוק כמו מעמד הר סיני... וכיון שזאת הפרשה היחידה שנאמרה כך, לכן יש לנו ו"ו החיבור, שזה מחבר אותך לפרשה הקודמת... שבפרשה הקודמת היו קולות וברקים וענן כבד על ההר... כל זה המשיך בפרשת משפטים...
אבל בסיומה של פרשת משפטים, הפסיק כל הענין הזה, והפרשיות האחרות, שנאמרו פרטיהם, דקדוקיהם וכללותיהם בסיני, לא נאמרו בקולות וברקים.
עד כאן דברי ר' אליהו מזרחי.
כותב האור-החיים הקדוש {כא, ג}– ואין דבריו נראים...
לא נראה לו, לקבל את דברי הרא"ם לומר, שפרשת משפטים נאמרה בקולות וברקים, כהמשך למעמד הר סיני.
ופלא הדבר, משום שרש"י הקדוש כותב{מסכת תענית כא, ב} - אל מול ההר ההוא. כל ימות החורף שעסקו במלאכת המשכן שהתה שכינה בהר ומשם ניתנו כל המצות בקולי קולות ולפידים ביום קבלת עשרת הדברות עד אחד בניסן שהוקם המשכן.
עד כאן דברי רבותינו בפרשת משפטים...
ואלה המשפטים...מחלוקת רש"י ורא"ם – האם הם נאמרו בקולות וברקים, כפי שהיה במעמד הר סיני?
בסיומה של הפרשה {פרק כד}, עוסקת התורה, בדבר שרבותינו חלקו בו... רש"י והרמב"ן... מתי נאמרה פרשה זו?
אומרת התורה {כד, א} וְאֶל מֹשֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל ה' אַתָּה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם מֵרָחֹק: {ב} וְנִגַּשׁ מֹשֶׁה לְבַדּוֹ אֶל ה' וְהֵם לֹא יִגָּשׁוּ וְהָעָם לֹא יַעֲלוּ עִמּוֹ
אומר רש"י - ואל משה אמר עלה. פרשה זו נאמרה קדם עשרת הדברות, ובארבעה בסיון נאמר לו עלה.
{ג} וַיָּבֹא מֹשֶׁה וַיְסַפֵּר לָעָם אֵת כָּל דִּבְרֵי ה' וְאֵת כָּל הַמִּשְׁפָּטִים וַיַּעַן כָּל הָעָם קוֹל אֶחָד וַיֹּאמְרוּ כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה
אומר רש"י - את כל דברי ה'. מצות פרישה והגבלה.

אם ככה, כל המעמד הזה, משה רבינו יורד מאת  הקב"ה, ומוסר לעם ישראל.
עד כאן הדברים... למרות שבגמרא {מסכת שבת} כתוב, שבג' בסיון נאמרו הדברים למשה רבינו... למרות שרש"י כותב אחרת...
משה חוזר לבני ישראל... ונאמר וַיְסַפֵּר לָעָם אֵת כָּל דִּבְרֵי ה' וְאֵת כָּל הַמִּשְׁפָּטִים...מה זה כָּל הַמִּשְׁפָּטִים?
כותב רש"י - ואת כל המשפטים. שבע מצות שנצטוו בני נח. ושבת וכבוד אב ואם ופרה אדמה ודינין שנתנו להם במרה.
ארבעת המצוות שמונה רש"י, הם ארבע מצוות שמייצגות את ארבעת הסוגים של המצוות, שישנם בתרי"ג מצוות...
תרי"ג מצוות מחולקים לחוקים, למשפטים, לעדויות ולרגשות... מה שנקרא בדברי רבותינו"דברים רגשיים/שכליים, שכל אחד מבין אותם.
חוקים, המייצג של זה, זה פרה אדומה...
הענין של עדויות, המייצג של זה, זה שבת...
הענין של השכל/מערכת המשפט, המייצג של זה, זה דינים...
מערכת רגשות, זה כיבוד אב ואם... זה מצוה שכלית שכל אחד מבין אותה, כיון שאבא שלך גידל אותך, אז מן הסתם, אתה צריך לכבד אותו...
אז יוצא, לפי דברי רש"י, שמשה רבינו מסר להם מעין"דגם של מצוות"... ואמר להם"תדעו לכם, התורה מחולקת לארבעה חלקים... יש חלק אחד שקשור למערכת ההבנה, יש דברים הקשורים לעדויות, יש מערכת שנקראת רגשות, ויש מערכת שנקראת חוקים..."
עם ישראל שמע את הדברים, ואמר כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה... מתי זה נעשה?
לפי רש"י, כל הדברים האלה, נעשו לפני מעמד הר סיני...
לאחר מכן, משה רבינו מקים מצבה מתחת להר סיני... כמה מצבות הוא מקים?
שנים-עשר, שנאמר בפסוק {כד, ד} וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֵת כָּל דִּבְרֵי ה' וַיַּשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ תַּחַת הָהָר וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַצֵּבָה לִשְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל...
האם זה שנים-עשר מצבות לכל אחד ואחד, או האם זה שנים-עשר מצבות לכל שבט ושבט... מחלוקת במכילתא...
דעה אחת אומרת שנים-עשר מצבות... דעה שניה אומרת מאה ארבעים וארבע מצבות.
יש שאומרים, שכל ענין הקמת המצבות מסביב להר סיני, נועד בשביל דבר אחד, והוא דבר הקשור להגבלת ההר... משה רבינו רצה לסמן את ההר, ולכן הוא הקים את המצבה... מכמה אבנים בנויה המצבה?
גם זה מחלוקת בחז"ל... יש שאומרים מאבן אחת... יש שאומרים מחמש אבנים... לא ניכנס לכך כרגע...
בכל אופן, מה שקשור אלינו... משה רבינו רצה להגביל את ההר, בעזרת המצבות...
עד כאן, שיטתו של רש"י...
הרמב"ן, האבן-עזרא והאור-החיים הקדוש אומרים, שכל הפרשה הזאת, שנאמר למשה עֲלֵה אֶל ה' אַתָּה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם מֵרָחֹק, נאמרה למשה רבינו לאחר מעמד הר סיני...
וכל אחד שואל את עצמו – אם זה נעשה לאחר מעמד הר סיני, השאלה המתבקשת היא איפה ציוו על פרישה? איפה ציוו על הגבלה?
השאלה היותר מרכזית, היות ואנחנו רוצים לדבר על נושא של נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע...תכף אנחנו נראה, כמה חז"ל מפליגים באמירת נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, עד שהקב"ה אמר – מי גילה רז זה לבני שמלאכי השרת משתמשים בו?
נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, כשנאמר לפני מעמד הר סיני, מבלי שאתה יודע מה אתה אמור לקבל... זה דבר נפלא מאוד... אבל אם עם ישראל כבר קיבל את פרשת משפטים, ושמע אותה... ודיברנו כבר שבוע שעבר, שפרשת עשרת הדיברות, כללו את כל התרי"ג מצוות... כמו שאומרים חז"ל, שבין דיברה לדיברה היום כתובים כל התרי"ג מצוות, ובכל מצוה שהקב"ה אמר בעשרת הדיברות... אומר לנו רש"י, כאן בפרשה, בשם רבינו סעדיה, שבכל עשרת הדיברות, ישנם כל התרי"ג מצוות... אז מה הפלא שעם ישראל אמרו נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע?!
כשאומות העולם אמרו נִשְׁמָע... אם תגיד לנו קודם מה כתוב...
אמר להם הקב"ה – מה... אתם רוצים לשמוע קודם מה כתוב?! לא מתאים...
עם ישראל אמר נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, אחרי שהוא שמע...
אם אתה אומר, שכל האמירה זאת, של נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, כמו שהרמב"ן כותב, שכאן היא מקומה... אז אמירת נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, אתה מעקר אותה מהשורש... אין בזה שום מעלה... זו השאלה הראשונה שאמורה להישאל, לאור דברי הרמב"ן...אם נספיק, נדבר על זה לקראת סוף השיעור... אבל קודם כל, רק הצגנו את הדברים, שנדע שאמירת נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע... עפ"י רש"י, נאמרה לפני מעמד הר סיני... ועפ"י הרמב"ן, האבן-עזרא והאור-החיים הקדוש, שאומרים שמהפסוקים מוכח, שהפרשה הזאת נאמרה, לאחר מעמד הר סיני...
בכל אופן, זו המחלוקת של רבותינו הראשונים... כאשר כל אחד ואחד, תומך את דבריו, בדברים מתוך המכילתא.
הנושא של אמירת נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, מפליגים בו חז"ל בצורה נפלאה ביותר... אקריא לכם דברי מדרש:
אומר המדרש {ויקרא רבה, פרשה כז, אות ז} - אָמַר רַבִּי לֵוִי כָּל פְּעֻלּוֹת טוֹבוֹת וְנֶחָמוֹת שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָתִיד לַעֲשׂוֹת עִם יִשְׂרָאֵל אֵינָם אֶלָּא בִּשְׁבִיל פּוּעָה שֶׁפְּעִיתֶם לְפָנַי בְּסִינַי וַאֲמַרְתֶּם(שמות כד, ז): כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע... כל השכר שהקב"ה עתיד לתת לעם ישראל, הכל בגלל שתי מילים, שאמר עם ישראל נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע... מזה מגיע כל השכר והעונג הגדול, שמגיע לעם ישראל...
עם ישראל זכה לטוהר פנים, כתוצאה מאמירת נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע...
אומרת הגמרא {מסכת שבת פט, ב} - לעתיד לבא יאמר לו הקב''ה לאברהם  בניך חטאו לי אמר לפניו רבש''ע ימחו על קדושת שמך אמר אימר ליה ליעקב דהוה ליה צער גידול בנים אפשר דבעי רחמי עלייהו אמר ליה בניך חטאו אמר לפניו רבש''ע ימחו על קדושת שמך אמר לא בסבי טעמא ולא בדרדקי עצה אמר לו ליצחק בניך חטאו לי אמר לפניו רבש''ע בני ולא בניך בשעה שהקדימו לפניך נעשה לנשמע קראת להם {שמות ד-כב} בני בכורי עכשיו בני ולא בניך...
אומר רש"י במקום - קראת להן בני בכורי ישראל. שהיה גלוי לפניך שהן עתידין לומר לפניך בסיני נעשה ונשמע לקבל עולך מאהבה כבנים.
יוצא, שאת אמירת בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל, קיבלנו אותה כתוצאה מאמירת נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע...
הזכרנו את זה בפרשת מקץ, כשדיברנו על ענייני החנוכה... שם נאמר, ב"על הניסים" - וְאַחַר כָּךְ בָּאוּ בָנֶיךָ לִדְבִיר בֵּיתֶךָ...
דיברנו, מה הענין של ה"הבנים"...?
ואמרנו, שהיות והיוונים תירגמו את התורה ליוונית, כמו שנאמר במדרש... ואמרו לקב"ה"הנה, תרגמנו את התורה... אנחנו עוסקים בתורה שלך... גם אנחנו הבנים שלך!"
אמר הקב"ה – מי שיודע מסתרים שלי, הוא הבן שלי... דהיינו, תורה שבע"פ.... אתם רציתם רק תורה שבכתב...!
יוצא שהיוונים התווכחו, אם גם הם יכולים להיקרא"בנים" או לא...
ברגע שעם ישראל ידעו את התורה שבע"פ, לכן נקראו בשם בנים, ולכן נאמר וְאַחַר כָּךְ בָּאוּ בָנֶיךָ לִדְבִיר בֵּיתֶךָ...כך ביארנו אז...
יוצא, שעפ"י הגמרא הזאת, שהתואר"בנים של הקב"ה", בא כתוצאה מאמירת נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע.
בואו נראה עוד גמרא אחת בע"ה:
אומרת הגמרא {מסכת שבת פח, א} - מאי דכתיב {בראשית א-לא} ויהי ערב ויהי בקר יום הששי ה' יתירה למה לי מלמד שהתנה הקב''ה עם מעשה בראשית ואמר להם אם ישראל מקבלים התורה אתם מתקיימין ואם לאו אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו.
יוצא, שאמירת נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, העמידה את העולם על מקומו... האמירה הזאת, הביאה לכך, שהעולם ישאר קיים.
אומרים חז"ל במדרש {ויקרא רבה, פרשה כג, אות ג} -(שיר השירים ב, ב) כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים...למה הדבר דומה? מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ פַּרְדֵּס נָטוּעַ שׁוּרָה שֶׁל תְּאֵנִים וְשֶׁל גְּפָנִים וְשֶׁל רִמּוֹנִים וְשֶׁל תַּפּוּחִים, וּמָסַר לְאָרִיס וְהָלַךְ לוֹ, לְאַחַר יָמִים בָּא הַמֶּלֶךְ וְהֵצִיץ בַּפַּרְדֵּס לֵידַע מֶה עָשָׂה, וּמְצָאוֹ מָלֵא חוֹחִין וְדַרְדַּרִין, הֵבִיא קַצָּצִים לְקֻצּוֹ, וְהֵצִיץ בְּאוֹתָן הַחוֹחִין וְרָאָה בוֹ שׁוֹשַׁנָּה אַחַת שֶׁל וֶרֶד, נְטָלָהּ וְהֵרִיחַ בָּהּ וְשָׁבַת נַפְשׁוֹ עֲלֵיהּ, אָמַר הַמֶּלֶךְ בִּשְׁבִיל שׁוֹשַׁנָּה זוֹ יִנָּצֵל כָּל הַפַּרְדֵּס. כָּךְ כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לֹא נִבְרָא אֶלָּא בִּשְׁבִיל תּוֹרָה, לְאַחַר עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה דּוֹרוֹת הֵצִיץ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעוֹלָמוֹ לֵידַע מֶה עָשָׂה, וּמָצָא מָלֵא מַיִם בְּמַיִם, דּוֹר אֱנוֹשׁ מַיִם בְּמַיִם, דּוֹר הַמַּבּוּל מַיִם בְּמַיִם, דּוֹר הַפְלָגָה מַיִם בְּמַיִם, וְהֵבִיא קַצָּצִים לְקוֹצְצוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר(תהלים כט, י): ה' לַמַּבּוּל יָשָׁב וגו', רָאָה בוֹ שׁוֹשַׁנָּה אַחַת שֶׁל וֶרֶד, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, וּנְטָלָהּ וֶהֱרִיחָהּ, בְּשָׁעָה שֶׁנָּתַן לָהֶם עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, וְשָׁבַת נַפְשׁוֹ עָלָיו, בְּשָׁעָה שֶׁאָמְרוּ(שמות כד, ז): נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּשְׁבִיל שׁוֹשַׁנָּה זוֹ יִנָּצֵל הַפַּרְדֵּס, בִּזְכוּת תּוֹרָה וְיִשְׂרָאֵל יִנָּצֵל הָעוֹלָם.
בספר בני יששכר מובא, שלכן נוהגים לקשט,את בתי הכנסת בשושנים, כי עם ישראל נמשלו לשושנה, באמירת נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע.
יוצא, שכל קיום העולם, היה בזכות אמירת נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע.
נביא גמרא נוספת... דרך אגב, כל סוגיית מעמד הר סיני, נמצאות במסכת שבת {דפים פז, פח, פט}, בפרק"אמר ר' עקיבא"... והזכרנו כבר בעבר, את דברי ר' צדוק הכהן מלובלין, שאמר, כך הוא שמע מהרבי מאיזביצא, בעל מי השילוח... שכל עניני קבלת התורה נמצאים במסכת שבת, משום שלכולי עלמא, ניתנה התורה בשבת, כך אומרת הגמרא... וזה נמצא דוקא בפרק"אמר ר' עקיבא", משום שהוא נחשב, לאבי התורה שבע"פ.
אומרת הגמרא {מסכת שבת פח, א} - דרש ר' סימאי בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע באו ששים ריבוא של מלאכי השרת לכל אחד ואחד מישראל קשרו לו שני כתרים אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע וכיון שחטאו ישראל ירדו מאה ועשרים ריבוא מלאכי חבלה ופירקום שנאמר {שמות לג-ו} ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב....

אמר רבי אלעזר בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע יצתה בת קול ואמרה להן מי גילה לבני רז זה שמלאכי השרת משתמשין בו דכתיב {תהילים קג-כ} ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו ברישא עושי והדר לשמוע.

אומר רש"י - עושי דברו לשמוע. מוכנין לעשות קודם שישמעו ולא כדרך שאר עבדים ששומעים תחילה את הדבר לידע אם יכולין לקבלן עליהם אם לאו.
הדגש כאן בגמרא הוא, על בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע... אם היינו אומרים נשמע ונעשה, ודאי שלא היינו כמו מלאכים... כי מלאך לא אומר נִשְׁמָע, אלא קודם נַעֲשֶׂה...
אבל כתוב כאן בגמרא, שאם לא היינו מקדימים  נַעֲשֶׂה ל- נִשְׁמָע, גם את שתי הכתרים לא היינו מקבלים.
יוצא, שכל קבלת שתי הכתרים, גם היא באה מאמירת נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע...
והשאלה הנשאלת, היא שאלתו של  הבית הלוי שאומר–  נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, פירוש הדבר, שקיבלנו על עצמנו עול קיום מצוות, ועול לימוד תורה...
נַעֲשֶׂה, פירוש הדבר – בשמירת המצוות, וְנִשְׁמָע, הכוונה בלימוד התורה... יוצא ש- נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, הכוונה ללימוד התורה וקיום המצוות... אז מה זה משנה, אם הקדימו נַעֲשֶׂה ל- נִשְׁמָע או לא?
אם אתה אומר, שנדמו למלאכי השרת... אתה חייב להקדים נַעֲשֶׂה ל- נִשְׁמָע... כי על המלאך נאמר {תהילים קג, כ} גִּבּוֹרֵי כֹּחַ עוֹשֵׂי דְּבָרוֹ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ...
אבל אם אתה מדבר איתי על שתי כתרים... למה שתי כתרים?
אחד כנגד נַעֲשֶׂה, ואחד כנגד נִשְׁמָע... אז זה כבר לא תלוי בהקדימו נַעֲשֶׂה ל- נִשְׁמָע... כי היתה כאן קבלה של מצוות מחד גיסא, וקבלה של לימוד תורה מאידך גיסא...
אם היית מקבל קודם לימוד תורה, ואחר-כך שמירת מצוות... או ההיפך, למאי נפקא מינא?!
שתי הכתרים מגיעים לך, כי קיבלת עליך שתי קבלות... אז למה הגמרא מדגישה ש"בזמן שהקדימו ישראל נעשה לנשמע... זכינו לשתי כתרים"?
משמע, שאם היינו אומרים נִשְׁמָע ונַעֲשֶׂה, לא היינו זוכים לשתי הכתרים... אם ככה, שואל הבית הלוי – למה?
היינו רוצים לעמוד על עוד שאלה, שמקורה אומנם בתוספות, אבל מי שמעיר אותה, הוא ר' יהושע הלר,בספרו אוהל יהושע... הוא מציין שם שתוספות מעיר את הערה הזו... אבל הוא מקשה, כי תוספות מקשה על זה, בכיוון אחר לגמרי...
כתוב כאן בגמרא, שבשעה שעם ישראל אמרו נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, ירד מלאך, ושם לכל אחד מעם ישראל שתי כתרים בראשו... ובשעה שעם ישראל חטאו בעגל, שלח הקב"ה מאה ועשרים ריבוא מלאכי חבלה, וכל אחד הוריד כתר אחד, מראשם של עם ישראל...
אם ככה, שואל ר' יהושע הלר – אני לא מבין...לשים את הכתרים על הראש, מספיק מלאך אחד שישים שתים... אבל להוריד צריך שתי מלאכים?! למה זה?
הרבה תשובות בדבר...
אם היו מדברים בבני-אדם, אז יכלת להגיד שלהוריד זה יותר קל... כי לסחוב את הכתרים למעלה, זה יותר קשה...
בספרי הקבלה כתוב, שהמלאכים ששמו את הכתרים, היו מלאכים מצד ימין, והרי נאמר {תהילים קיח} יְמִין ה' עֹשָׂה חָֽיִל...  הימין חזק יותר...
ואילו המלאכים שהורידו את הכתרים, אלו מלאכים ששייכים לשמאל... ולצד השמאלי יש כוח להסיר רק כתר אחד... אלו דברים ששייכים לקבלה... לא שאני מבין בזה... אבל ראיתי כמה וכמה מפרשים, שעוסקים סביב הענין הזה...
בכל אופן, זו שאלתו של ר' יהושע הלר...
בא תוספות ושואל – הרי מידה טובה, מרובה ממידת פורענות... אז איך יכל להיות, שמלאך אחד שם שתי כתרים, ובשביל לפרוק את הכתרים, צריכים לבוא שתי מלאכים?
אדרבא, להסיר את הכתרים, היה צריך להיות מלאך אחד... ולשים את הכתרים, היה צריך שתי מלאכים... שאלת תוספות במסכת שבת.
אומר תוספות - הכא נמי גדולה היא, שמלאך טוב היה קושר שני כתרים, ומלאך חבלה לא היה בו כח, כי אם להסיר אחד.
יוצא, שזאת מידה טובה מרובה ממידת פורענות... שיש כוח למלאך לשים שתי כתרים על הראש, וזה היה כפול, ממה שהיה למידת הפורענות, מהכוח שיש למלאך להוריד רק כתר אחד.
שואל ר' יהושע הלר – אבל למה היה צריך, שמלאך אחד ישים שתי כתרים... ואילו להסיר אותם, היה צריך שתי מלאכים?
שאלה נוספת במקבץ הזה, לפני שנסיים את מקבץ השאלות, וניגש אל בנין התשובות :
אומרת  הגמרא {מסכת שבת פח, א-ב} - ההוא צדוקי דחזייה לרבא דקא מעיין בשמעתא ויתבה אצבעתא דידיה תותי כרעא וקא מייץ בהו וקא מבען אצבעתיה דמא א''ל עמא פזיזא דקדמיתו פומייכו לאודנייכו אכתי בפחזותייכו קיימיתו ברישא איבעי' לכו למשמע אי מציתו קבליתו ואי לא לא קבליתו א''ל אנן דסגינן בשלימותא כתיב בן {משלי יא-ג} תומת ישרים תנחם הנך אינשי דסגן בעלילותא כתיב בהו {משלי יא-ג} וסלף בוגדים ישדם.
רבה ישב ולמד... עבר שם צדוקי אחד... וראה דבר מאוד מענין... הוא ראה שאצבעות ידיו של רבה, נמצאות מקופלות תחת רגליו... הם נמעכו, וזב מהם דם.
אותו צדוקי ראה ככה, אמר לרבה – אתה שייך לעם הפזיז, שהקדמת את הפה לאוזן, שאמרתם"נעשה ונשמע"... היה לכם לנהוג בחכמה... קודם הייתם צריכים לשמוע, אם אתם יכולים לקבל את התורה... ואם לא, לא תקבלו.. אתם עם פזיז!
אמר לו רבה – אנחנו עם הקב"ה בתמימות, כי ידענו שהקב"ה לא יטעין אותנו בדבר, שלא נוכל לעמוד בו, שנאמר {משלי יא-ג} תומת ישרים תנחם.
שואל הספר זאת ליעקב שאלה נפלאה – מה כאב לאותו צדוקי, כשראה שאצבעותיו של רבה, זבות דם, ועוד שאמר לו, שזה בגלל שהקדמתם"נעשה לנשמע"?
מה הקשר בין אצבעותיו של רבה, שנטפו דם... לבין מה שאמרנו"נעשה ונשמע"?
שאלה אחרונה במקבץ הזה:
אומרת הגמרא
{מסכת זבחים קט"ז, א} - שכשניתנה תורה לישראל היה קולו הולך מסוף העולם ועד סופו וכל מלכי עובדי כוכבים אחזתן רעדה בהיכליהן ואמרו שירה שנאמר {תהילים כט-ט} ובהיכלו כולו אומר כבוד נתקבצו כולם אצל בלעם הרשע ואמרו לו מה קול ההמון אשר שמענו שמא מבול בא לעולם(אמר להם) {תהילים כט-י} ה' למבול ישב אמר להם וישב ה' מלך לעולם כבר נשבע הקב''ה שאינו מביא  מבול לעולם אמרו לו מבול של מים אינו מביא אבל מבול של אש מביא שנא' {ישעיה סו-טז} כי הנה באש ה' נשפט אמר להן כבר נשבע שאינו משחית כל בשר ומה קול ההמון הזה ששמענו אמר להם חמדה טובה יש לו בבית גנזיו שהיתה גנוזה אצלו תתקע''ד דורות קודם שנברא העולם וביקש ליתנה לבניו שנאמר {תהילים כט-יא} ה' עוז לעמו יתן מיד פתחו כולם ואמרו {תהילים כט-יא} ה' יברך את עמו בשלום
* ידוע לכולם, כך כתוב במדרש, שבלעם דמיין, שהוא יתן את התורה לעם ישראל... וברגע שהוא ראה שהקב"ה נתן למשה רבינו, לתת את התורה לעם ישראל... אז הוא בחר לקלל אותם.
כל אחד שואל את עצמו – מאיפה כל מלכי מזרח ומערב, בקיעים בפסוק בתהילים?
בשלמא בלעם... היה יודע דעת עליון... היה יודע לכוון... בסדר גמור... אבל מלכי מזרח ומערב יודעים להשלים את הפסוק {תהילים כט-יא} ה' יברך את עמו בשלום?!
משמע, שיש כאן איזה שהוא מסר, שגם אומות העולם קלטו, מה נעשה במעמד הר סיני... ומה זה המושג של ה' יברך את עמו בשלום...
אני רק יזכיר עוד שאלה קטנה על הדרך...
ידוע לכולם, שישנם ארבע מסכתות שמסתימות בְ – תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם... מה פירוש הדבר?
לא מצאנו אף פעם, שתלמידי חכמים משמשים לעשות שלום.. בין אבו-עלה... לאבו-ירד... לבין עם ישראל  J... למה הכוונה כאן בדברי חז"ל?
בייחוד שארבע מסכתות... כפי שמביא הערוך לנר, שסימנם בניך – ברכות, יבמות, נדרים, כריתות... והשאלה שנשאלת היא – מה זה המסר שנאמר כאן בפסוק?
ועוד שנאמר במשנה {מסכת עוקצין פרג ג', משנה יב} - לֹא מָצָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּלִי מַחֲזִיק בְּרָכָה לְיִשְׂרָאֵל אֶלָּא הַשָּׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר(תהלים כט), ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם.
אנחנו רוצים להבין את יסודם של דברים... בואו נתחיל בע"ה, אחת לאחת, עד שנגיע לביאור הדברים בס"ד:
הספר בית הלוי {פרשת משפטים} עומד על הענין הזה, של נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע... ושואל את השאלה שאיתה פתחנו...
מובן שעם ישראל זכו לשתי כתרים, כיון שהקדימו נַעֲשֶׂה ל- נִשְׁמָע...
שאלנו – מה זה נוגע אחד לשני?
אחד זה קיום המצוות, ואחד זה לימוד התורה... אז מה זה משנה, אם הקדימו נַעֲשֶׂה ל- נִשְׁמָע... או ההיפך?
בשלמא שלא יחשבו מלאכים... כי מלאך אומר נַעֲשֶׂה... שנאמר גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו ברישא עושי והדר לשמוע...
אבל אם אתה אומר, ששתי הכתרים שניתנו לנו, היה כי קיבלנו על עצמינו עול תורה ועול מצוות... אז מה זה נוגע לכך שהקדמנו נַעֲשֶׂה ל- נִשְׁמָע לנתינת הכתרים?! מה מונח כאן?
אומר הבית הלוי – והנראה לי, ויובן גם למה אמרו ישראל נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, ולא נִשְׁמָע ונַעֲשֶׂה, דאיתא בזוהר הקדוש {פרשת אחרי מות} נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע. עֲשִׂיָּיה, בְּעוֹבָדִין טָבִין. וּשְׁמִיעָה, בְּאוֹרַיְיתָא.
אומר כאן הזוהר הקדוש, נַעֲשֶׂה – כנגד קיום המצוות וְנִשְׁמָע כנגד לימוד התורה.
ממשיך הבית הלוי ואומר – והנה ידוע, שלימוד התורה, הוא משני פנים(חלקים). האחד, אם לידע איך, ומה לעשות, אם יקבלו את המצוה או לא יקבלו...

אם לא תלמד הלכות תפילין, לא תדע כיצד להניחם... אם לא תדע הלכות ציצית, לא תדע כיצד לקשור ציציות... אבל יש תורה, שלא קשורה לידיעת המצוות... אתה לומד תורה, כי יש ענין ללמוד תורה.

ישנם אנשים שלומדים תורה, אומר הבית הלוי, רק כדי לדעת כיצד מקיימים את המצוות, ועליהם כבר נאמר {אבות ב, א} וְלֹא עַם הָאָרֶץ חָסִיד... וגם הנשים, שאינן מחויבות בלימוד תורה, מכל מקום מחויבות  ללמוד המצוות, הנוגעות להם, ולכן פסק הבית יוסף {סימן ס"ז} שנשים מברכות ברכות התורה.
אם ככה, אעפ"י שהנשים בלימודם, אינם מקיימים כל מצוה, אבל יש להם את לימוד התורה, שהוא מבוא למצוות. נמצא, שהלימוד אצלהם הוא המבוא, לקיום המצוות... אינו כן, כאשר אדם(גבר) לומד תורה, אלא זה ערך בפני עצמו...
אם זה ערך בפני עצמו, נוכל להבין בס"ד, את דברי הגמרא {מסכת מנחות צט, ב} - שאל בן דמה בן אחותו של ר' ישמעאל את ר' ישמעאל כגון אני שלמדתי כל התורה כולה מהו ללמוד חכמת יונית קרא עליו המקרא הזה לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה צא ובדוק שעה שאינה לא מן היום ולא מן הלילה ולמוד בה חכמת יונית.
אומר הבית הלוי – כיון שיודע את כל התורה כולה, איך לעשות, ודבר הנעשה לצורך תכלית, אין לו המשך יותר מכפי הצורך, לאותו תכלית המבוקש. רק מכל מקום, חייב מעצם המצוה של לימוד התורה.
והנה, אם עם ישראל היה אומר נִשְׁמָע ונַעֲשֶׂה...אז היה משמע, שעם ישראל מקבל על עצמו, לימוד תורה עבור קיום המצוות...
אם ככה משמע, שזאת היתה רק קבלה אחת... אין ענין בלימוד התורה"אתה לומד תורה, כדי לקיים את המצוות"
ואם ככה, לא היה מגיע לנו שתי כתרים... למה?
כי כל הכתר שהגיע לנו, בגלל לימוד התורה ושמירת המצוות...!

אז אם אנחנו לוקחים את התורה, כערך בפני עצמו, ואת קיום המצוות כערך בפני עצמו... אז מגיע לנו שתי כתרים!
אבל אם אתה אומר, שכל לימוד התורה שלנו, זה לצורך קיום המצוות, אומר הבית הלוי, יוצא שהתכלית היא אחת, המצוה היא אחת... אז אין ענין יותר ללמוד תורה, אז לכן אנחנו מקבלים רק כתר אחד, של שמירת המצוות.
לכן הדגש, שאומרים לנו חז"ל  - בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע באו ששים ריבוא של מלאכי השרת לכל אחד ואחד מישראל קשרו לו שני כתרים אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע...
אמרו ישראל – ריבונו של עולם, לא רק שאנחנו מקבלים על עצמינו שמירת מצוות, אלא אנחנו מקבלים על עצמינו גם לימוד תורה, כערך בפני עצמו!
עד כאן, דברי הבית הלוי, בפרשת משפטים.
אם אלה הדברים בס"ד, היינו רוצים ללכת לעוד נקודה אחת, שאיתה בע"ה, נסביר דבר נפלא:
ישנה משנה {אבות דרבי נתן} שאומרתאמר ר' חנינא בן-דוסא  כָּל שֶׁמַּעֲשָׂיו מְרֻבִּין מֵחָכְמָתוֹ, חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת, שנאמר נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע
יוצא שמה העיקר?
העיקר הוא מעשיו!
שואל הספר מזמור לדוד – ישנה גמרא בדיוק הפוכה מזה...
אומרת הגמרא {מסכת קידושין מ, ב}- וכבר היה רבי טרפון וזקנים מסובין בעלית בית נתזה בלוד נשאלה שאילה זו בפניהם תלמוד גדול  או מעשה גדול נענה רבי טרפון ואמר מעשה גדול נענה ר''ע ואמר תלמוד גדול נענו כולם ואמרו תלמוד גדול שהתלמוד מביא לידי מעשה.
אם ככה יוצא, שלפי הגמרא כאן, שהתלמוד יותר חשוב מהמעשה... ומה אומר לנו ר' חנינא בן דוסא?
כָּל שֶׁמַּעֲשָׂיו מְרֻבִּין מֵחָכְמָתוֹ... מכאן מובן, שהמעשה יותר חשוב...
אז תחליט – המעשה יותר חשוב, או התלמוד?
כך שואל הספר מזמור לדוד, דבר נפלא.
האמת היא, שזו שאלה של המהר"ל... הוא שואל את זה, ועונה תשובה נפלאה... ונסביר את דבריו :
שואל המהר"ל – איך אתה יכל לומר, שגדול תלמוד שמביא לידי מעשה... כמו שאתה אומר לי, שגדולה ההליכה לבית המדרש, יותר מאשר ללמוד...הלימוד, זה רק הכנה לקיום המצוות...
אז איך אתה יכל להגיד לי"גדול התלמוד שמביא לידי מעשה"?
לא יכל להיות, שההכנה תהיה יותר גדולה מהמעשה...
אומר מהר"ל תשובה מאוד יפה – לא פירוש הדבר, שגדול תלמוד שמביא לידי המעשה... שהתלמוד עצמו, יש לו ערך ללא המעשה...
ודאי שיש לו ערך ללא המעשה... אבל יש כאן עומק, עמוק מאוד...
תדע לך, שמצוה שנעשית ע"י אדם שלומד, מגודלת המצוה, הרבה יותר מאשר מישהו שלא לומד!
כי מה עושה התלמוד?

אומר המהר"ל – המצוה זה"אילן קטן"... אם לא תשקה אותו במים, הוא לא יצמח, שנאמר {ישעיה נה, א} הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם...
אם התורה נמשלה למים... אם יש לך זרע... יש לך אילן קטן... כבר נטעת אותו, אבל אתה לא משקה אותו...  אז מה יעזור עצם הנטיעה שלך?!
אלמלא המים שמשקים אותו, אין מה שיגדל אותו...
זה מה שכתוב כאן – גדול תלמוד שמביא לידי מעשה... ה"גדול תלמוד" משקה את המעשה... המעשה נאצל יותר כאשר אדם לומד!
אם אדם לומד, גוף המצוה נעשה מרומם יותר!
עד כאן דברי המהר"ל.
בא השל"ה הקדוש, ואומר פשט אחר לגמרי... וממנו אנחנו רוצים להוציא יסוד :
אומר השל"ה הקדוש - גדול תלמוד שמביא לידי מעשה. אדם רוצה לקיים מצוות... כמה אנשים יודעים את הלכות לשון הרע?
וזה מונע מהם לדבר לשון הרע?!
יודעים את ההלכה, ומדברים לשון הרע...
הנשמה של האדם רוצה תמיד לקיים את המצוות... מי מונע בעדה?
הגוף... למה?
כי הגוף הוא חומרי... יש לו רצונות משלו... יש לו תאוות משלו... והוא לא משתף פעולה עם הנשמה...
אומר לנו השל"ה הקדוש – אומרת לנו הגמרא, שתלמוד גדול, למה?
כי תלמוד מתיש כוחו של אדם... כך כתב בחז"ל – התורה מתשת כוחו של אדם... ככל שתכתוש את הגוף שלך יותר, זה יביא אותך לידי מעשה...  כי מה מונע אותך מלעשות את המעשה?
הגוף... מה הפתרון?
אתה צריך לקחת את הגוף, ולכתוש אותו... איך?
אומרת המשנה – גדול תלמוד שמביא לידי מעשה  גדול תלמוד שמביא לידי מעשה... ע"י זה שתלמד, תכתוש את הגוף, ואם ככה, תוכל להגיע לגופו של מעשה!
עד כאן דברי השל"ה הקדוש.
לאחר ההקדמה הזאת בס"ד, נוכל להתחיל לגזור קצוות:
אומרת הגמרא {מסכת שבת פח, ב. פט, א} -   בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקב''ה רבש''ע מה לילוד אשה בינינו אמר להן לקבל תורה בא אמרו לפניו חמודה גנוזה שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם אתה מבקש ליתנה לבשר ודם {תהילים ח-ה} מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים אמר לו הקב''ה למשה החזיר להן תשובה אמר לפניו רבש''ע מתיירא אני שמא ישרפוני בהבל שבפיהם אמר לו אחוז בכסא כבודי וחזור להן תשובה שנאמר {איוב כו-ט} מאחז פני כסא פרשז עליו עננו ואמר ר'. נחום מלמד שפירש שדי מזיו שכינתו ועננו עליו אמר לפניו רבונו של עולם תורה שאתה נותן לי מה כתיב בה {שמות כ-ב} אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים אמר להן למצרים ירדתם לפרעה השתעבדתם תורה למה תהא לכם שוב מה כתיב בה לא יהיה לך אלהים אחרים בין עמים אתם שרויין שעובדין עבודת גלולים שוב מה כתיב בה זכור את יום השבת לקדשו כלום אתם עושים מלאכה שאתם צריכין שבות שוב מה כתיב בה לא תשא משא ומתן יש ביניכם שוב מה כתיב בה כבד את אביך ואת אמך אב ואם יש לכם שוב מה כתיב בה לא תרצח לא תנאף לא תגנוב קנאה יש ביניכם יצר הרע יש ביניכם מיד הודו לו להקב''ה שנאמר {תהילים ח-י} ה' אדונינו מה אדיר שמך וגו' ואילו תנה הודך על השמים לא כתיב מיד כל אחד ואחד נעשה לו אוהב ומסר לו דבר שנאמר {תהילים סח-יט} עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם.
רבותי, בואו ננסה להבין...
תשימו לב, שישנה חלוקה בדברים שאמר משה רבינו...
הוא פתח ואמר"רבותי, למצרים ירדתם לפרעה השתעבדתם...?" לא... אם ככה, זה לא שייך לכם...
משמע, מדברי משה רבינו, שכדי לקבל את התורה, צריכים להיות במצרים ולהיות בשעבוד... מה זה שייך???
מה קשור השעבוד לפרעה, לקבלת התורה?!
בשלמא לחלק השני, שהמצוות לא קשורות אלינו, כי אין לנו אבא... אז אני מבין...
בשלמא לא שייכות המצוות האלה, של"לא תשא"..."לא תרצח"..."לא תנאף"... כל המצוות האלה לא שייכות להם... זה בסדר גמור... אבל מה שייך, מה שמשה רבינו אומר להם למצרים ירדתם לפרעה השתעבדתם... מה זה קשור? מה הולך כאן?
עפ"י דברי השל"ה הקדוש, אני חשוב שיש כאן דבר נפלא ביותר... יש כאן חלוקה של שתי דברים, כפי שאומר הבית הלוי...
אומר לנו הבית הלוי – תדע לך, יש אדם שלומד תורה, בשביל לקיים את המצוות... אבל יש ערך ללימוד התורה בפני עצמו...
כי התורה, כפי שאומר לנו השל"ה הקדוש, כותשת את גופו של האדם, כותשת את החומר של האדם... אם ככה, אז האדם נעשה פחות גשמי ויותר רוחני!
יוצא שהתורה מתשת כוחו של האדם, ומביאה אותו לקיום המצוות...
יוצא, שגדול תלמוד שמביא לידי מעשה... למה??
כיון שזה"כותש" את גופו של האדם... ככל שהוא"כתוש" יותר, מבחינה גשמית, יש לו כוח יותר לקיים מצוות!!!
אומר משה רבינו למלאכים – רבותי, שני הדברים של תורה, לא שייכים אצלכם...
בשביל לקיים מצוות, זה לא שייך אצלכם... כי אין לכם מצות אכילה, ואין לכם מצות כיבוד אב ואם, ואין לכם מצות שבת... אין לכם מה לקיים אותם.... אז החלק של שמירת המצוות, לא שייך אצלכם...
אז גם החלק של נשים, שלומדות תורה, כדי לדעת קיום מצוות, לא שייך אצלכם... אבל יש עוד חלק... החלק שאומר לנו השל"ה הקדוש, של גדול תלמוד שמביא לידי מעשה... מה הענין של זה?
אומר השל"ה - כדי לכתוש את הגוף!
אמר להם משה רבינו – לכתוש את הגוף, גם לא שייך אצלכם, למה?
כי אין לכם גוף!
למה ירדנו למצרים?
כל ירידת מצרים כתוב, כדי שנהפוך להיות, מעבדי פרעה לעבדי ה'... מה עשו לנו במצרים???
כתשו אותנו!
הבאנו את המדרש בשבוע שעבר, שאומר, שרוב עם ישראל שיצאו ממצרים, היו בעלי מומים... עם ישראל היה כתוש בגופו לגמרי...
אחריש יצאו כתושים בגופם, יכלו להגיד נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, כי גדול תלמוד שמביא לידי מעשה!
לאחר שמונים ושש שנות פרך במצרים, יכלו עם ישראל להגיד נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, כי לא היתה להם מניעה לומר נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע... למה לא?
כי גוף, כבר לא היה להם!אמר הקב"ה – מי גילה רז זה לבני, שמלאכי השרת משתמשים בו???
אומר המהרש"א – מלאך אין לו גוף... האדם אומר נשמע ונעשה, למה?
כי שואלים את הגוף"תגיד, אתה מוכן לעשות את זה?"
הנשמה מיד אומרת נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע...
הגוף אומר קודם נשמע ונעשה..."אם זה על חשבון שנת הצהרים, אני לא מוכן"... הגוף צריך לישון... הנשמה לא...
לנשמה אין שום בעיה, כי היא חלק אלוה ממעל... אז לגבי מה השאלה של נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע?
שאלת נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, באה רק לגבי הגוף!
אם ככה, אומר המהרש"א – מלאך אומר מיד נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, כי אין לו גוף...
בשעה שעמדו עם ישראל למרגלות הר סיני... הגיעו כל-כך כתושים, עד שהגיעו למדרגה שיכלו לומר נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, כי כבר לא היה להם"גוף". הם כתשו את הגוף לגמרי!
אם ככה רבותי, בס"ד נוכל להתקדם הלאה, לבאר את הדברים:
בספר בית תפילה, לר' יהושע הלר, יש דבר שנקרא אוהל יהושע, ובתוכו יש מאמר על המשכן, ובדרוש א' שם, הוא מסביר מה זה המשכן... פשוט גאונות של אדם, כיצד הוא מקשר דבר לדבר.
בתוך המאמר על המשכן, הוא שואל שתי שאלות:
השאלה הראשונה שהוא שואל היא – למה צריכים שתי מלאכים, כדי להסיר את הכתרים, ומלאך אחד לשים?

השאלה השניה היא – בשעה שנתן הקב"ה למשה את הלוחות, שנאמר {שמות כד, יב} וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת לֻחֹת הָאֶבֶן... אלה לוחות שניתנו  מלמעלה, גם האבן וגם הכתיבה... בשעה שמשה רבינו בא בפעם השניה, לקחת את הלוחות, אמר לו הקב"ה {דברים י, א} פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לוּחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וַעֲלֵה אֵלַי הָהָרָה וְעָשִׂיתָ לְּךָ אֲרוֹן עֵץ: {ב} וְאֶכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ כאן, כבר הקב"ה לא נתן את החומר... למה בפעם הראשונה, הקב"ה נתן למשה רבינו, גם את הלוחות וגם את הכתיבה, ובפעם השניה, הוא נתן רק את הכתיבה ולא את הלוחות?
אני מקריא את דבריו בפנים:
והנה, כולם שואלים, למה הקב"ה נתן את הכתרים ע"י מלאך אחד, ולקח אותם ע"י שתים?
והנה, האדם מורכב משתי דברים, מן העליונים ומן התחתונים כמו שנאמר {בראשית ב, ז} וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים... גופו מן התחתונים, וגופו מן העליונים, והקב"ה רצה לזכות את שניהם, נתן לו את התורה, ואת העבודה(קיום המצוות). התורה, זה ענין הנשמה. העבודה, זה ענין הגוף.
והנה, כשהאדם מזוכך וגופו נקי, כלומר, שגם החומר כוסף ומתהווה בעשותו המצוות, למלאות רצון קונו באהבה ובשמחה, שנאמר {תהילים סג, ב} צָמְאָה לְךָ נַפְשִׁי כָּמַהּ לְךָ בְשָׂרִי. הנה חומרו ונשמתו, שניהם רצון אחד, כאשר הרוח והנשמה דבר אחד.
אם ככה, המעשה המתייחס לנשמה, והמעשה המתייחס לגוף, מאוחדים ביחד.
והנה, כאשר החומר חומד ומתהווה לענייני העולם, והנשמה רוצה ללמוד תורה, יש  מלחמה מצויה בין שניהם. והנה גלוי וידוע ומפורסם, כאשר האדם עושה מצוה, בורא מלאך אחד, ולהיפך ח"ו, בורא מלאך של חבלה וברגע שאמרו ישראל נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, אמרו כנגד הגוף והנשמה. נַעֲשֶׂה זה הגוף וְנִשְׁמָע זה הנשמה. פירוש הדבר, שהם ייחדו באמירת נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, את הגוף והנשמה!
באותו רגע, שהם ייחדו את הגוף והנשמה, הם נהיו יחידה אחת, אז הפכו להיות מלאך, כי למלאך אין שתי חלקים, הוא רק רוחני!
אם הפכו להיות כמלאך, הם בראו מלאך, שאותו מלאך הביא את שתי הכתרים...
אבל כשחטאו בעגל, הפרידו את הנשמה מהגוף, ואז נוצרו שתי חלקים... ואם ככה, היו צריכים לבוא שתי מלאכים, ולהוריד את שתי הכתרים.
אם ככה, עכשיו תבין טוב מאוד:
בשעה שעם ישראל אמר נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, כתב הקב"ה את הלוחות על אבנים משלו, למה?
כי האבן מסמלת את הגוף, והאותיות מסמלות את הנשמה... כשמשה רבינו שבר את הלוחות, מה קרה?
האותיות פרחו באוויר... מה פורח באוויר, כשאדם נפטר לבית עולמו?
הנשמה עולה למעלה, והגוף  נשאר למטה!
יוצא שהאבן, מסמלת את הגוף, והאותיות מסמלות את הנשמה.
אבל לאחר שעם ישראל חטא בעגל... אם ככה, לקח משה רבינו את הלוחות, ושבר אותם, למה???
כי הפרידו את הגוף והנשמה!
הגוף הלך אחר רצונו הפרטי, והנשמה הלכה לצריכה הרוחניים.
אם ככה, אמר הקב"ה למשה – אם זה מופרד, את החומר תביא אתה, מן התחתונים... ואת הנשמה, אני אתן מלמעלה...
אם ככה, שתי החלקים האלה קשורים, באמירת נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע.
בא הספר זאת ליעקב, ואומר עפ"י זה דבר נפלא:
תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם...
כולם שואלים – מה זה הענין הזה?
פשוט מאוד – לא הפשט הוא, שלום בין האומות... שלום, פירוש הדבר, בגופך... בין הגוף והנשמה!
שלום, זה אם אתה מאחד את רצון הגוף, עם רצון הנשמה... זה שלום!
לֹא מָצָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּלִי מַחֲזִיק בְּרָכָה לְיִשְׂרָאֵל אֶלָּא הַשָּׁלוֹם בין הגוף לנשמה!
אם הרצון הגשמי והרצון הרוחני שלנו, יהיה אחד – עבודת ה'... זה השלום האמיתי!
אומרת המשנה - תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם... תלמידי חכמים שכתשו את גופם, אז גופם כבר לא רוצה שום דבר, חוץ מלימוד תורה.
אם אלה הדברים, אומר הספר זאת ליעקב – רואה הצדוקי את רבה יושב ולומד, ודם זב לו מאצבעותיו..."איך זה יכל להיות"?
ברגע שלאדם זב דם מגופו, הוא עוזב הכל ומצלצל למד"א....
אבל אדם שגופו ונשמתו, שתיהם עם רצון אחד – עבודת ה'... אז הגוף לא מרגיש שנוזל לו דם...
אומר אותו צדוקי – אתה שייך לעם הזה, שאמר נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, וחיבר את הגוף, ביחד עם הנשמה לרצון אחד, לכן אתה יכל לשבת ככה, שנוזל לך דם מהידיים ואתה לא מרגיש...
אומות העולם, ששמעו שהקב"ה נותן תורה לעם ישראל... אמר להם בלעם הקב"ה נותן להם תורה {תהילים כט-יא} ה' עוז לעמו יתן מיד פתחו כולם ואמרו {תהילים כט-יא} ה' יברך את עמו בשלום"אנחנו יודעים מה זה תורה... תורה, פירוש הדבר, שהתורה כותשת את כוחו של האדם, וגורמת לשלום בין הגוף והנשמה, וזהו ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום.
אם ככה, באים לפרשת משפטים, שעוסקת בענין הזה של נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע... והשנה בע"ה, גם קוראים פרשת שקלים...
פרשת שקלים, כידוע לכולם, מה שכותב האלשיך הקדוש, שאנחנו לא מביאים שקל שלם, אלא כל יהודי מביא מחצית השקל... כי רק בהתאחדותו עם השני, הוא יכל להפוך לשקל שלם...


יזכנו הקב"ה, שנזכה תמיד להגיד נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, ונזכה להיות מתלמידי החכמים שמרבים שלום בעולם, ונזכה שהנשמה והגוף שלנו יתאחדו לדבר אחד, רק לעשות רצון ה'... ונזכה בקרוב ממש ל- ה' יברך את עמו בשלום!!!



 
 
 

תרומה ללימוד הילדים 

אפשרויות לתרומה לבחירתך

 Donation form in English

להפקיד או להעביר תרומה לחשבון הת"ת:   מבשר טוב, בנק מרכנתיל, סניף גאולה 635 ירושלים. מספר חשבון 55631

להעברת תרומה מחו"ל לבנק הת"ת בארץ הקש         להעברת תרומה לחשבון בארה"ב בנק אוף אמריקה בניו גרסי  הקש.

לפרטים נוספים להתקשר לטלפון 050-4148077      תזכו למצוות עם שפע ברכה והצלחה.

אם יש בקשה מיוחדת לתפילת הילדים שלחו הודעה. אפשר בווטסאפ 054-2254768

מתימן יבוא הישיבה המרכזית לבני עדת תימן. ירושלים רחוב תרמ"ב 6. טלפון: 02-5812531    דוא”ל: email: mtyavo@gmail.com פקס: 077-4448207 חשבון בנק הדאר: 4874867
מבשר טוב - ת"ת לבני עדת תימן רחוב אבינדב 22 ירושלים. גני ילדים רחוב ארץ חפץ 116 כניסה ד ירושלים.  
 
 
דוא”ל: email: mtyavo@gmail.com
לייבסיטי - בניית אתרים