אני מעוניין לתרום  |  כך התחלנו את המדרש התימני  |  וידאו - יום בחצריך  |  חומר מארכיון המדינה  |  תורמים בשקלים או בדולרים  |  קריאה בתורה לכל השנה  |  ת"ת מבשר טוב  |  ילדי תימן  |  פרשת השבוע  |  מדור פרשת השבוע  |  ס ר ט י - ו י ד א ו  |  

אתרים תימנים נוסח תימן תימני נט יד מהריץ מבשר טוב
 

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



 


יפוצו מעינותך חוצה
FacebookTwitter

      פרשת מקץ עג חנוכה
דף הבית >> פרשת השבוע >> הרב ברוך רוזנבלום על פרשת השבוע >> ספר בראשית הרב רוזנבלום >> פרשת מקץ הרב רוזנבלום >> פרשת מקץ עג חנוכה

בס"ד
 
פרשת מקץ ועניני החנוכה – הרב ברוך רוזנבלום שנת תשע"ג.

פרשת השבוע שנקרא בע"ה בשבת זו, פרשת מקץ שנת תשע"ג.
פרשת מקץ, יוצאת בדר"כ בימים של חנוכה, ורבותינו מנסים לחפש את ההקשר שיש בין חנוכה, לבין פרשת מקץ...
חלק מהמפרשים מביאים את המדרש בתחילת הפרשה, על הפסוק וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים...
אומרים חז"ל במדרש {בראשית רבה, פרשה פט, אות א} - וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים (בראשית מא, א), (איוב כח, ג): קֵץ שָׂם לַחשֶׁךְ, זְמַן נָתַן לָעוֹלָם כַּמָּה שָׁנִים יַעֲשֶׂה בָּאֲפֵלָה, וּמַאי טַעַם קֵץ שָׂם לַחשֶׁךְ, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁיֵצֶר הָרָע בָּעוֹלָם אֹפֶל וְצַלְמָוֶת בָּעוֹלָם, דִּכְתִיב (איוב כח, ג): אֶבֶן אֹפֶל וְצַלְמָוֶת, נֶעֱקַר יֵצֶר הָרָע מִן הָעוֹלָם, אֵין אֹפֶל וְצַלְמָוֶת בָּעוֹלָם.
(איוב כח, ג): קֵץ שָׂם לַחשֶׁךְ... ידוע שגם קשור לענין של יוון. ידוע לכולם שיוון, נקראת בשם חושך... רבותינו מוצאים את זה, כבר בפסוק השני בתורה וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם
אומרים חז"ל במדרש {בראשית רבה, פרשה ב, אות ד} - וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ... וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ, זֶה גָּלוּת בָּבֶל, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ד, כט): רָאִיתִי אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה תֹהוּ. וָבֹהוּ, זֶה גָּלוּת מָדַי (אסתר ו, יד): וַיַּבְהִלוּ לְהָבִיא אֶת הָמָן. וְחשֶׁךְ, זֶה גָּלוּת יָוָן, שֶׁהֶחֱשִׁיכָה עֵינֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בִּגְזֵרוֹתֵיהֶן, שֶׁהָיְתָה אוֹמֶרֶת לָהֶם, כִּתְבוּ עַל קֶרֶן הַשּׁוֹר שֶׁאֵין לָכֶם חֵלֶק בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. עַל פְּנֵי תְהוֹם, זֶה גָּלוּת מַמְלֶכֶת הָרְשָׁעָה, שֶׁאֵין לָהֶם חֵקֶר כְּמוֹ הַתְּהוֹם, מַה הַתְּהוֹם הַזֶּה אֵין לוֹ חֵקֶר, אַף הָרְשָׁעִים כֵּן. וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת, זֶה רוּחוֹ שֶׁל מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ...
בספר ברוך שאמר, הוא מביא רמז לחנוכה, מפרשת השבוע, דוקא מהחלום של פרעה.
כשאתה רואה שבע פרות שמנו, נאכלות ע"י שבע פרות רזות, ואתה רואה שבע שיבולים בריאות, נאכלות ע"י שבע שיבולים רזות, אומר הספר ברוך שאמר – זה רמז לענין של מסרת גיבורים ביד חלשים.
ישנם הרבה רמזים.... ראיתי מישהו שמביא רמז, על שאלתו של הבית יוסף, שכולם מתעסקים בה במשך החנוכה – מדוע חנוכה חוגגים שמונה ימים ולא שבעה ימים, הרי היה פח שמן ליום אחד, אז למה צריכים לחגוג שמונה ימים?
אז יש הרבה תירוצים.... כולם דנים על הבית יוסף...
ראיתי שאחד מביא שזה הרמז לחנוכה -  איפה כתובה המילה בית יוסף בתורה?
כתובה בפרשת השבוע, בשעה שהאחים הובאו לבית יוסף. אז כאן הרמז לבית יוסף, בפרשת השבוע.
ישנם רמזים רבים, ואחד הרמזים שמופיע חנוכה במפורש  הוא {מג, טז}... וּטְבֹחַ טֶבַח וְהָכֵן....
אומרים המפרשים – החי"ת של המילה טֶבַח והמילה וְהָכֵן – יש לך את המילה חנוכה.
אנחנו רוצים במהלך אחר לגמרי, לנסות להבין את ההקשר של פרשת מקץ לחנוכה, ברעיון שראיתי לראשונה, בספר משכיל לשלמה.
הוא הולך בקו אחר לגמרי, אני רק את הרעיון לקחתי ממנו, ונמשיך ממנו למחוזות אחרים לגמרי...
כאשר האחים מגיעים למצרים, ויוסף אומר להם שהם מרגלים... מצוה יוסף על הממונה על ביתו, לקחת את השקים שלהם, ולמלאות אותם בתבואה, ולהחזיר את הכסף בתוך השקים שלהם.....
אומרת התורה {מב, כז} וַיִּפְתַּח הָאֶחָד אֶת שַׂקּוֹ לָתֵת מִסְפּוֹא לַחֲמֹרוֹ בַּמָּלוֹן וַיַּרְא אֶת כַּסְפּוֹ וְהִנֵּה הוּא בְּפִי אַמְתַּחְתּוֹ {כח} וַיֹּאמֶר אֶל אֶחָיו הוּשַׁב כַּסְפִּי וְגַם הִנֵּה בְאַמְתַּחְתִּי וַיֵּצֵא לִבָּם וַיֶּחֶרְדוּ אִישׁ אֶל אָחִיו לֵאמֹר מַה זֹּאת עָשָׂה אֱלֹהִים לָנוּ.
כותב רש"י -  ויפתח האחד. הוא לוי שנשאר יחיד משמעון בן זוגו.
בכל מקום יש שמעון ולוי, ורק כאן נאמר וַיִּפְתַּח הָאֶחָד אֶת שַׂקּוֹ..
אומר הספר משכיל לשלמה – ומכאן רמז לענין החנוכה - וַיִּפְתַּח הָאֶחָד – כל החנוכה זה בגלל הָאֶחָד.
מי זה היה הָאֶחָד?
זה שבט לוי.
אלמלא שבט לוי, לא היה חנוכה... למה?
כי ידוע שמי שניצח את החנוכה, היו מתתיהו כהן גדול ובניו, ששייכים לשבט לוי.
והיות ושבט לוי ניצח, זה פירוש הדבר וַיִּפְתַּח הָאֶחָד... שיצאו מתתיהו כהן גדול ובניו למלחמה, כנגד היוונים, וההצלחה שלהם, היא ההצלחה שהביאה להתגברות החשמונאים על היוונים.
הוא מביא על זה ראיה מדברי מדרש.... אנחנו נדבר על זה בהמשך, רק נביא את זה כפתיח לשיחה...
אומר המדרש {בראשית רבה, פרשה צט, ב }כִּי לֹא יַעֲשֶׂה ה' אֱלֹהִים דָּבָר וגו' (עמוס ג, ז), יַעֲקֹב זִוֵּג שְׁנַיִם כְּנֶגֶד שְׁנַיִם, וּמשֶׁה זִוֵּג שְׁנַיִם כְּנֶגֶד שְׁנַיִם, יְהוּדָה כְּנֶגֶד מַלְכוּת בָּבֶל, זֶה נִמְשַׁל בְּאַרְיֵה וְזֶה נִמְשַׁל בְּאַרְיֵה, זֶה נִמְשַׁל בְּאַרְיֵה (בראשית מט, ט): גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה, וְזֶה נִמְשַׁל בְּאַרְיֵה (דניאל ז, ד): קַדְמָיְתָא כְאַרְיֵה, בְּיַד מִי מַלְכוּת בָּבֶל נוֹפֶלֶת, בְּיַד דָּנִיֵּאל שֶׁהוּא בָּא מִשֶּׁל יְהוּדָה. בִּנְיָמִין כְּנֶגֶד מַלְכוּת מָדַי, זֶה נִמְשַׁל בִּזְאֵב וְזוֹ נִמְשְׁלָה בִּזְאֵב, זֶה נִמְשַׁל בִּזְאֵב (בראשית מט, כז): בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף וגו', וְזוֹ נִמְשְׁלָה בִּזְאֵב (דניאל ז, ה): וַאֲרוּ חֵיוָה אָחֳרִי תִנְיָנָה דָּמְיָה לְדֹב, רַבִּי חֲנִינָא אָמַר לְדֹב כְּתִיב, דֵּב הָיָה שְׁמָהּ, הִיא דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן, דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן (ירמיה ה, ו): עַל כֵּן הִכָּם אַרְיֵה מִיַּעַר, זוֹ בָּבֶל (ירמיה ה, ו): זְאֵב עֲרָבוֹת יְשָׁדְדֵם, זוֹ מָדַי. בְּיַד מִי מַלְכוּת מָדַי נוֹפֶלֶת בְּיַד מָרְדְּכַי שֶׁהוּא בָּא מִשֶּׁל בִּנְיָמִין. לֵוִי, כְּנֶגֶד מַלְכוּת יָוָן, זֶה שֵׁבֶט שְׁלִישִׁי וְזוֹ מַלְכוּת שְׁלִישִׁית. זֶה אוֹתִיּוֹתָיו מְשֻּׁלָּשִׁין וְזוֹ אוֹתִיּוֹתֶיהָ מְשֻׁלָּשִׁין. אֵלּוּ תּוֹקְעֵי קַרְנַיִם וְאֵלּוּ תּוֹקְעֵי סוֹלְפִּירִים. אֵלּוּ לוֹבְשֵׁי כּוֹבָעִים וְאֵלּוּ לוֹבְשֵׁי קִיסִים. אֵלּוּ לוֹבְשֵׁי מִכְנָסַיִם וְאֵלּוּ לוֹבְשֵׁי פֶּמִלַּלְיָא. אֵלּוּ מְרֻבִּים בְּאֻכְלוּסִין וְאֵלּוּ מוּעָטִין בְּאֻכְלוּסִין. בָּאוּ מְרֻבִּים וְנָפְלוּ בְּיַד מוּעָטִין, בְּאֵיזוֹ זְכוּת, מִבִּרְכָתוֹ שֶׁל משֶׁה, שֶׁאָמַר (דברים לג, יא): מְחַץ מָתְנַיִם קָמָיו. בְּיַד מִי מַלְכוּת יָוָן נוֹפֶלֶת, בְּיַד בְּנֵי חַשְׁמוֹנָאי שֶׁהֵם מִשֶּׁל לֵוִי. יוֹסֵף כְּנֶגֶד מַלְכוּת אֱדוֹם, זֶה בַּעַל קַרְנַיִם וְזֶה בַּעַל קַרְנַיִם. זֶה בַּעַל קַרְנַיִם (דברים לג, יז): בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ. וְזֶה בַּעַל קַרְנַיִם (דניאל ז, כ): וְעַל קַרְנַיָּא עֲשַׂר דִּי בְרֵאשַׁהּ...
עד כאן דברי המדרש...
אומר הספר משכיל לשלמה – משה, זיווג לוי כנגד יוון. זה פירוש הדבר  וַיִּפְתַּח הָאֶחָד אֶת שַׂקּוֹ.
הפרשה שלנו, פרשת מקץ, שנופלת בחנוכה, אז וַיִּפְתַּח הָאֶחָד אֶת שַׂקּוֹ  - הכוונה לשבט לוי.
מי שירצה, יעיין שם בספר, יש שמה כמה דברים נפלאים ביותר.
אנחנו רוצים ללכת למהלך נפלא ביותר, ובס"ד לעמוד על נקודה מאוד מעניינת:
בתחילת הפרשה, יוסף מוזעק מן הבור, לאחר שנפשו של פרעה עמדה לצאת...
ראה את זה שר המשקים, ולמרות שהוא כבר שנתים יודע שיוסף פותר חלומות, אבל לא היה אכפת לו שפרעה מתהפך כל הזמן...
אמר שר המשקים – אם פרעה ימות, ימנו מישהו אחר בתור שר המשקים....
לכן הוא בא מיד לפני פרעה... {מא, ט} וַיְדַבֵּר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת פַּרְעֹה לֵאמֹר אֶת חֲטָאַי אֲנִי מַזְכִּיר הַיּוֹם: {י} פַּרְעֹה קָצַף עַל עֲבָדָיו וַיִּתֵּן אֹתִי בְּמִשְׁמַר בֵּית שַׂר הַטַּבָּחִים אֹתִי וְאֵת שַׂר הָאֹפִים: {יא} וַנַּחַלְמָה חֲלוֹם בְּלַיְלָה אֶחָד אֲנִי וָהוּא אִישׁ כְּפִתְרוֹן חֲלֹמוֹ חָלָמְנוּ: {יב} וְשָׁם אִתָּנוּ נַעַר עִבְרִי עֶבֶד לְשַׂר הַטַּבָּחִים וַנְּסַפֶּר לוֹ וַיִּפְתָּר לָנוּ אֶת חֲלֹמֹתֵינוּ אִישׁ כַּחֲלֹמוֹ פָּתָר: {יג} וַיְהִי כַּאֲשֶׁר פָּתַר לָנוּ כֵּן הָיָה אֹתִי הֵשִׁיב עַל כַּנִּי וְאֹתוֹ תָלָה...
בראש השנה מריצים את יוסף מן הבור... ויוסף אומר בִּלְעָדָי אֱלֹהִים יַעֲנֶה אֶת שְׁלוֹם פַּרְעֹה...
פרעה מספר לו את החלומות... פרות... שיבולים...
יוסף פותר לו את החלומות {כה} וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל פַּרְעֹה חֲלוֹם פַּרְעֹה אֶחָד הוּא אֵת אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים עֹשֶׂה הִגִּיד לְפַרְעֹה... {כו} שֶׁבַע פָּרֹת הַטֹּבֹת שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה וְשֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַטֹּבֹת שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה חֲלוֹם אֶחָד הוּא: {כז} וְשֶׁבַע הַפָּרוֹת הָרַקּוֹת וְהָרָעֹת הָעֹלֹת אַחֲרֵיהֶן שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה וְשֶׁבַע הַשִׁבֳּלִים הָרֵקוֹת שְׁדֻפוֹת הַקָּדִים יִהְיוּ שֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב: {כח} הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל פַּרְעֹה אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים עֹשֶׂה הֶרְאָה אֶת פַּרְעֹה: {כט} הִנֵּה שֶׁבַע שָׁנִים בָּאוֹת שָׂבָע גָּדוֹל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם: {ל} וְקָמוּ שֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב אַחֲרֵיהֶן וְנִשְׁכַּח כָּל הַשָּׂבָע בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְכִלָּה הָרָעָב אֶת הָאָרֶץ: {לא} וְלֹא יִוָּדַע הַשָּׂבָע בָּאָרֶץ מִפְּנֵי הָרָעָב הַהוּא אַחֲרֵי כֵן כִּי כָבֵד הוּא מְאֹד: {לב} וְעַל הִשָּׁנוֹת הַחֲלוֹם אֶל פַּרְעֹה פַּעֲמָיִם כִּי נָכוֹן הַדָּבָר מֵעִם הָאֱלֹהִים וּמְמַהֵר הָאֱלֹהִים לַעֲשֹׂתוֹ: {לג} וְעַתָּה יֵרֶא פַרְעֹה אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם וִישִׁיתֵהוּ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם... מיד פרעה ממנה אותו למשנה למלך, ומאז מלך יוסף הצדיק, במשך 80 שנה ברציפות – מגיל שלושים ועד גיל מאה ועשר... למרות שפרעה היה מלך, אבל הוא הסיר מעצמו את כל עניני ההנהגה...
את כולם הוא היה מעביר ליוסף... הוא רק היה חותם על הצ'קים J
 
אומרת התורה - {נה} וַתִּרְעַב כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם וַיִּצְעַק הָעָם אֶל פַּרְעֹה לַלָּחֶם וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה לְכָל מִצְרַיִם לְכוּ אֶל יוֹסֵף אֲשֶׁר יֹאמַר לָכֶם תַּעֲשׂוּ
נגמרו שבע שנות השבע, ומתחילות שבע שנות הרעב... האנשים ידעו שיהיו שנות רעב אחרי שנות השבע... אנשים מתכוננים... שמים מזון, סוכר, מלח...כל אחד אוגר מה שהוא יכל...
איך שמתחיל הרעב, נאמר וַתִּרְעַב כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם... איך כולם נעשו רעבים בבת אחת??
עכשיו רק התחיל הרעב... הרעב מתחיל אחרי כמה חודשים, אחרי שנה....לאט לאט, יגמר המזון, יתחיל הרעב....
לא.... מיד!
אומרת התורה, שאיך שנגמרו שבע שנות השבע, התחילו שבע שנות הרעב וַתִּרְעַב כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם!
באים לפרעה לבקש לחם....שולח אותם פרעה ליוסף - לְכוּ אֶל יוֹסֵף אֲשֶׁר יֹאמַר לָכֶם תַּעֲשׂוּ...
אומר רש"י, בשם חז"ל - אשר יאמר לכם תעשו. לפי שהיה יוסף אומר להם שימולו, וכשבאו אצל פרעה ואומרים כך הוא אומר לנו, אמר להם למה לא צברתם בר, והלא הכריז לכם ששני הרעב באים, אמרו לו אספנו הרבה והרקיבה, אמר להם אם כן כל אשר יאמר לכם תעשו, הרי גזר על התבואה והרקיבה, מה אם יגזור עלינו ונמות.
במדרש תנחומא, מופיע ביתר הרחבה, שגם האוכל שהיו לוקחים איתם לעבודה, גם כן היה מרקיב...
אז מה לא נהיה רקוב?
מי שמל את עצמו, ולקח מיוסף, זה הדבר היחיד שלא הרקיב.
ראיתי מישהו שמביא, שמה שנישאר להם רקוב, החזירו חזרה ליוסף, ומיוסף זה חזר להיות טרי. אצל יוסף בידים, נהיה הכל בסדר...
אז מי שרצה אוכל, היה חייב למול...
דבר ראשון השאלה  היא – איפה כתוב כאן, שהוא אמר להם למול? הרי פרעה אמר להם רק לְכוּ אֶל יוֹסֵף אֲשֶׁר יֹאמַר לָכֶם תַּעֲשׂוּ... הוא לא אמר להם למול...
אומרים המפרשים על המדרש – המילה אמירה – יֹאמַר, זה ברית מילה. למה?
כמו שנאמר {תהילים קיט, קסב} - שָׂשׂ אָנֹכִי עַל אִמְרָתֶךָ כְּמוֹצֵא שָׁלָל רָב.
אותו דבר נקרא בע"ה, בפרשת וזאת הברכה, שם כתוב {לג, ט}.... כִּי שָׁמְרוּ אִמְרָתֶךָ וּבְרִיתְךָ יִנְצֹרוּ, וחז"ל דורשים על זה, שעם ישראל שמר על בריתו, גם במצרים וגם במדבר.
בספר הריב"א, מבעלי התוספות, הוא מביא - המילה לָכֶם [לְכוּ אֶל יוֹסֵף אֲשֶׁר יֹאמַר לָכֶם תַּעֲשׂוּ] = 90, ו – מילה בגימטריא, גם כן 90.
בכתבי הרוקח כתוב - {נה} וַתִּרְעַב כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם וַיִּצְעַק הָעָם אֶל פַּרְעֹה לַלָּחֶם וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה לְכָל מִצְרַיִם לְכוּ אֶל יוֹסֵף אֲשֶׁר יֹאמַר לָכֶם תַּעֲשׂוּ. – סופי תיבות למול.
ראיתי בעץ יוסף שמביא על הפסוק - לְכוּ אֶל יוֹסֵף אֲשֶׁר יֹאמַר לָכֶם תַּעֲשׂוּ. לָכֶם זה הרמז לברית המילה, שנאמר {יז, יא} יִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר
בא היפה תואר ושואל ארבע שאלות – תימא, מדוע ציוה אותם יוסף למול? מה טעם קפאן למול, הרי זה לא משבע מצוות בני נח? מה תועלת מזה? מאחר שהם עובדי כוכבים, ומולי עובדי כוכבים, גם אם ימולו עצמם, נקראים בשם ערלים?
זאת סוגיה במסכת נדרים {לא, ב} - קונם שאני נהנה לערלים מותר בערלי ישראל ואסור במולי עובדי כוכבים שאני נהנה למולים  אסור בערלי ישראל ומותר במולי עובדי כוכבים שאין הערלה קרויה אלא לשם עובדי כוכבים שנא' {ירמיה ט-כה} כי כל הגוים ערלים...
אם ככה, מה הטעם שציוה אותם למול, הרי בן כך ובין כך הם נקראים ערלים?
שאלה נוספת שהוא שואל – אפילו גר שמל ולא טבל, כאילו לא מל... אז אם אתה רוצה לגייר אותם, אז אם הם מלו ולא טבלו, אז מה תועלת בענין?
עוד הוא שואל – ואולי היו ראוים אלה שמלו לעונש? כמו גוי ששבת חייב מיתה, אז אולי גם גוי שמל, חייב מיתה?!
אלו השאלות ששואל היפה תואר... הוא לא נמצא לפנינו, אבל ראיתי את זה בספר תורה שלמה, שמביא את זה בשמו.
כמעט כולם עונים את אותה תשובה... גם בעץ יוסף, גם ביפה תואר וגם במכתב מאליהו, כולם עונים כמעט באותו סגנון...
יוסף ידע שעם ישראל צריך לרדת למצרים, וכל מה שהקב"ה שלח אותו למצרים, זה כדי שיכין את בואם של עם ישראל למצרים... וכשעם ישראל יגיעו למצרים, אמר יוסף, יהיה מצב שעם ישראל יהיו מהולים, והמצרים יהיו ערלים, ואז דרכם של הערלים שצוחקים על המהולים (דברי הרב דסלר), והראיה שעמלק היה תופס ערלות, ואז זורק אותם כלפי מעלה ואומר לקב"ה  'הי לך מה שבחרת'... ואם זה היה ההתנהגות של אומות העולם כלפי ברית המילה, לכן אמר יוסף – היות ועם ישראל עתיד לרדת למצרים, והיות וכך, המצרים יצחקו עליהם... אנחנו נעשה פתרון... נדאג שכל המצרים יהיו מהולים! ואם כל המצרים יהיו מהולים, אף אחד לא יצחק על עם ישראל...
כך כותב הרב דסלר, וכך גם מביאים העץ יוסף והיפה תואר.
בספר תפארת יהונתן, יש לו כמה ביאורים על ענין המילה, והוא אומר שיוסף רצה להוציא את המצרים, ממעגל המזלות.
ישנה מערכת של מזלות שנקראת שנצ"מ חכ"ל, זאת סוגיה בגמרא, במסכת שבת... והמזלות האלה מספקים את המזון לעולם.
אומר הספר תפארת יהונתן – מי שנימול, יוצא ממערכת המזלות הזאת.
הוא מביא על זה פסוק בספר משלי {יד, ד} וְרָב תְּבוּאוֹת בְּכֹחַ שׁוֹר... והיות ויוסף נקרא בשם 'כח שור', והתבואה באה דרך המזל שנקרא שור, רצה יוסף שהאוכל למצרים, לא יעבור דרך שנצ"מ חכ"ל, אלא יעבור דרך הכוח של יוסף.
והיות וכך, כדי שתהיה להם אפשרות לקבל את האוכל דרכו, אמר להם "תמולו עצמכם"  ובזה תצאו ממערכת המזלות, כי כמו שעם ישראל אינו נמצא במערכת המזלות, כי הוא מהול, אותו דבר אתם, תצאו ממערכת המזלות, וכך אני יוכל לספק לכם מזון.
ולכן יוסף הצדיק נקרא בשם המשביר, כי הוא זה שסיפק להם את האוכל, בשנות הרעב.
אלו הדברים שכותב התפארת יהונתן.
בא הכלי יקר, ואומר דבר נפלא ביותר... נרחיב קצת בדבריו, מבלי להתייחס בעומק הדברים:
אומר הכלי יקר – דע לך, שעורלה נקראת בשם חרפה...
איפה אנחנו מוצאים את זה?
בפרשת וישלח, כאשר שמעון ולוי, אומרים לחמור, שאם הם רוצים לקחת את דינה, הם חייבים למול... ושם כתוב {לד, יד} וַיֹּאמְרוּ אֲלֵיהֶם לֹא נוּכַל לַעֲשׂוֹת הַדָּבָר הַזֶּה לָתֵת אֶת אֲחֹתֵנוּ לְאִישׁ אֲשֶׁר לוֹ עָרְלָה כִּי חֶרְפָּה הִוא לָנוּ...
אז הערלה  נקראת בשם חרפה...
גם רעב נקרא בשם חרפה, שנאמר {יחזקאל לו, ל} וְהִרְבֵּיתִי אֶת-פְּרִי הָעֵץ וּתְנוּבַת הַשָּׂדֶה לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא תִקְחוּ עוֹד חֶרְפַּת רָעָב בַּגּוֹיִֽם.
יוצא שגם רעב נקרא בשם חרפה וגם עורלה נקראת בשם חרפה.
אומר הכלי יקר – היות והוא אמר להם רבותי, אם אתם רוצים להסיר ממכם את חרפת הרעב, יש רק דרך אחת... בגוף יש מקום שנקרא חרפה, אם תסירו את החרפה הזאת, לא יהיה לכם רעב.
הם באו אליו, ואמרו לו – אנחנו רעבים!
אמר להם יוסף – אין בעיה, אתם רוצים להסיר את חרפת הרעב?! חרפת רעב ע"י חרפת הגוף... תסירו את העורלה, ממילא יהיה לכם אוכל.
הוא ממשיך בהרחבה גדולה... והוא כותב מה שכתוב בספר משלי {ו, כו}, ששם אומר שלמה המלך, שאדם שמדרדר לזנות, מגיע עד כיכר לחם, שנאמר כִּי בְעַד אִשָּׁה זוֹנָה עַד כִּכַּר לָחֶם וְאֵשֶׁת אִישׁ נֶפֶשׁ יְקָרָה תָצוּד
אומר הכלי יקר – היות והמצרים היו נגועים בזנות רח"ל, לכן הם קיבלו עונש של רעב. אמר להם יוסף, אם אתם רוצים להסיר את הרעב, תסירו את החרפה הזאת.
ממילא תבין, שיוסף הצדיק שהיה מושלם במידה הזאת, מידת היסוד, ולכן עליו נאמר {מט, כד} מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל... הוא זה שסיפק את המזון לכל מצרים.
יש רעיון יפה מאוד, שמופיע בספר אמרי שמאי, להסביר עפ"י זה, דבר נפלא:
אומר הכלי יקר – כמו שיש חרפה בגוף, ורק מי שמסיר את החרפה הזאת, זוכה שהחרפה של הרעב לא מגיעה אליו... דע לך, שכל מי שלא מל את עצמו, והיה ערל... היות וכל החרפה היתה בגופו, ממילא, כל הפירות שהיו ברשותו, נרקבו.
אומר הספר אמרי שמאי דבר נפלא ביותר:
בשעה שאחי יוסף יורדים למצרים, הם נכנסים בעשרה שערים...
שואל אותם יוסף – מה אתם מחפשים פה?
אמרו לו האחים – {מב, י} וַעֲבָדֶיךָ בָּאוּ לִשְׁבָּר אֹכֶל
אומר להם יוסף -...מְרַגְּלִים אַתֶּם לִרְאוֹת אֶת עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם...
כל מצרים באים לקחת אוכל... לאף אחד הוא לא קורא מרגלים, מה קרה כאן, דוקא להם?
אז פשוט הדבר, משום שרצה לטרטר אותם, אבל על סמך מה, מה הטענה?
אז חלק מהמפרשים אומרים – כי נכנסו בעשרה שערים.... למה נכנסתם בעשרה שערים?!
"אנחנו מחפשים את אח שלנו"...
אבל מה התשובה? אם אתם רוצים להיכנס, כנסו כולם בשער אחד! מה פתאום נכנסתם בעשרה שערים??
אומר הספר אמרי שמאי – הסיבה שיוסף טען שהם מרגלים, בגלל סיבה אחת... כתוב בפרשת השבוע, שהתחיל הרעב במצרים, אומר יעקב לבניו "לכו למצרים"  - {מב, א}...לָמָּה תִּתְרָאוּ... כל השכנים פה מסביב, יורדים למצרים לשבור אוכל, אנחנו יש לנו אוכל, אבל זה לא מצטייר, אומר להם יעקב אבינו, שלנו יש אוכל וכולם יורדים למצרים....
אז אעפ"י לנו יש עדין אוכל, תרדו למצרים לשבור אוכל!
למה להם היה אוכל, ולאלה שמסביב לא היה?
אומר הספר אמרי שמאי – פשוט מאוד. כל אלה ששבו מסביב, גם היו ערלים, אז התבואה שהם הכינו, גם כן נרקבה...
היחידים שהיו מהולים, היו יעקב ובניו...אצלהם בבית התבואה שהם שמו, לא הרקיבה..
אומר להם יוסף – תגידו, למה באתם למצרים? חסר לכם אוכל בבית?
אמרו לו – האמת לא. יש לנו אוכל...
אמר יוסף – אני יודע למה יש לכם אוכל, כי מי שמהול, התבואה שלו לא נרקבת... אלא מה, באתם לפה כי אתם מרגלים!
אם הייתם צריכים אוכל, לא הייתם באים עכשיו, אלא מתי שהיה ניגמר לכם המזון!
לכן אמר להם יוסף  - מְרַגְּלִים אַתֶּם!
בספר תפארת יהונתן, הוא כותב ששומן פירות, מביא ריקבון, אבל טל שיורד על הפירות, מונע את הריקבון.
ולכן בשעה שיצחק אבינו בירך את יעקב אבינו, ואמר לו מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ....
אמר יצחק "אם אברך אותך רק מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ, זה יביא ריקבון..." מיד הבטיח לו גם וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם {בראשית כז, כח}
כותב התפארת יהונתן – והנה תמצא, שבברכה של יִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל... ראשי תיבות מילה. כמו שטל מונע את הריקבון, כך המילה מונעת את הריקבון.
בספר שם משמואל {פרשת בשלח שנת תרע"ז} כותב, שכל אותם אנשים שנימולו במצרים, הסכימו לכל מה שאמר יוסף, והלכו למול את עצמם... כל אותם אנשים, היו בסוף הערב-רב, שהצטרפו לעם ישראל ביציאת מצרים.
זה שהם מלו את עצמם, נתן להם את האפשרות, להידבק בעם ישראל, כשהם יצאו ממצרים....
אעפ"י שקשים גרים לישראל כספחת, עם כל זה, הלכו ויצטרפו לישראל בשלב מאוחר יותר...
דרך אגב, אותם דברים כותב גם הרמ"ע מפאנו, גם על תושבי שכם – עשרים וארבע אלף תושבי שכם נימולו, ואותם עשרים וארבע אלף איש, התגלגלו שוב פעם, בנשמות של שבט שמעון, וחזרו בחזרה ומתו במעשה זמרי, למה??
כי הם נימולו.
הרב דסלר בספרו {מכתב מאליהו, חלק ב', ע"מ 232}, כותב דבר שהוא פלא. הוא מביא מהר"ל... וננסה לבאר אותו, כפי שראיתי בכמה וכמה מפרשים....אני מקריא את דבריו:
והנה זה דבר משונה מאוד, למה הכריח אותם ע"י הרעב, למול? מה תועלת בזה? ודבר זה היה משונה אצלהם. ותשובה של פרעה היתה, אפילו אומר לכם חתכו מבשרכם והאכילו לאנמיות, תשמעו לו. ומה ענין למול?
וכתב המהר"ל בזה דבר עמוק, כי אי אפשר ליהנות מזכותו של צדיק, אלא אם כן, מקבל קצת דמיון ממנו, לכל הפחות דמיון חיצוני, אל מידת הצדיק. וכיון שמידת יוסף, היא צדיק יסוד עולם, דהיינו, שלמות ברית המילה, כידוע שהיא מידת היסוד, לכן לא יכלו ליהנות מזכות צדקותיו, אלא אם כן ימולו, אעפ"י שלא יעשו את זה לשמה.
עד כאן דברי הרב דסלר.
ראיתי שתלמידי הרב דסלר, מבארים את הדברים באופן נפלא... האמת היא, שלמצרים היה מגיע עונש, וזה אולי דבר שלא יודעים אותו...
כמה שנים היה רעב במצרים???
אנחנו יודעים – שנתיים... ברגע שיעקב אבינו ירד למצרים, הפסיק הרעב.
מה זאת אומרת? אבל החלום שלו היה שיהיה שבע שנים... אז איפה עוד חמש שנים?
אומרים חז"ל – אחרי שיעקב ניפטר, חזרו עוד חמש שנים.
שנתיים היה, עד שיעקב אבינו ירד למצרים... אח"כ הפסקה 17 שנה, עד שיעקב אבינו ניפטר, ואחרי זה, חזרו להם עוד חמש שנים של רעב.
אומרים חז"ל במדרש – זהו שנאמר {נ, כא} אָנֹכִי אֲכַלְכֵּל אֶתְכֶם וְאֶת טַפְּכֶם... אני אתן לכם מה לאכל.
מה אתה צריך לתת לנו אוכל?! נלך לסופר וניקנה!
לא ולא, הולך לחזור רעב, לא יהיה שוב פעם אוכל!
דעה אחת במדרש – שבע שנים.
דעה שניה במדרש – 14 שנה. שנתיים ואחרי זה עוד 12.
למה?
כי הוא חלם שבע שנים של פרות, ושבע שנים של שיבולים = 14.
דעה שלישית במדרש – 28 שנים היה רעב... למה?
שבע שחלם פרעה על הפרות... שבע שיבולים... ואחר כך, שהוא מספר ליוסף על הפרות והשיבולים = 28.
דעה רביעית במדרש – הרעב היה 42 שנה. שתיים שפרעה חלם, שתיים שפרעה סיפר ושתים שיוסף פתר... יש לך שש פעמים שבע = 42.
מתי חזר השבע?
אומר המדרש – בימי יחזקאל...
 
כל אחד שואל את עצמו – למה כל הרעב הזה???
התשובה פשוטה מאוד:
למצרים היה מגיע עונש של רעב! הקב"ה גזר עליהם רעב... למה??
כי שלמה המלך אומר במשלי {ו, כו} כִּי בְעַד אִשָּׁה זוֹנָה עַד כִּכַּר לָחֶם...
מצרים, היתה מרכז הזנות של העולם.. ואם ככה, מגיע להם העונש של הרעב!
בא יוסף, ואומר למצרים – תשמעו, לכם מגיע למות ברעב! אתם רוצים אוכל?! רק ממני...
אתם רוצים לקבל ממני אוכל??! אין שום בעיה... אני דורש למול! למה?
כי אומר הרב דסלר, בשם המהר"ל, שאתה צריך להידמות לצדיק במשהו....
אמר להם יוסף "אין לכם שום דמיון אלי... בדבר אחד אתם יכולים להידמות לי – אם תסירו את החרפה מבשרכם"...ממילא, תוכלו להידמות במימד מסוים אליי, ואספק לכם מזון.
אם ככה נוכל להבין, את מה שכותב האזנים לתורה  - כולם שואלים, מה פתאום נותן יוסף עצות לפרעה, שנאמר {מא, לג} וְעַתָּה יֵרֶא פַרְעֹה אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם... ביקשו ממך לפתור את החלום, לא לתת עצות!
אמר יוסף – פרעה תדע לך, וְעַתָּה....
אומרים חז"ל במדרש – בכל מקום שכתוב וְעַתָּה, זה לשון תשובה, שנאמר {דברים י, יב} וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ...
אמר יוסף לפרעה – וְעַתָּה – דע לך, אתה צריך למנות בן-אדם, שיחזיר את העם בתשובה. כל הסיבה שמגיע לכם רעב, כי אתם מתנהגים בצורה נוראה!
כך אומר האזנים לתורה.
בא האלשיך הקדוש, ואומר תשובה, ובזה נסיים את המעגל הזה:
אומר האלשיך – מצרים היתה מרכז הזנות של העולם. והיות וגזרה חכמתו יתברך, שעם ישראל ירדו למצרים, שנאמר לאברהם אבינו בברית בין הבתרים... אמר הקב"ה "בתוך הזוהמה הזאת הם יהיו?! חייבים לדאוג, שלא יקבלו את המזון, משרו של מצרים" למה?
כי אם יקבלו את המזון ממצרים, עם ישראל ישקע בתוך זוהמת מצרים, ולא תהיה להם תקומה. מה עשה הקב"ה?
דאג שהאוכל לא יבוא משרו של מצרים, שנקרא בשם רה"ב, והאוכל יבוא מצד יוסף הצדיק.
אם יוסף הצדיק מספק להם את המזון, והמזון לא מגיע דרך שרו של מצרים, אז ממילא עם ישראל לא ידבק, בזוהמת מצרים.
והיות והקב"ה לא רצה שעם ישראל ידבק בזוהמה הזאת, לכן הוא מינה את יוסף, שהאוכל יבוא דרכו, כדי שעם ישראל לא יכנסו לתוך זוהמת מצרים.
אומר האלשיך הקדוש – לכן אמר יוסף ליעקב אבינו {מה, ט}... רְדָה אֵלַי אַל תַּעֲמֹד {י} וְיָשַׁבְתָּ בְאֶרֶץ גֹּשֶׁן וְהָיִיתָ קָרוֹב אֵלַי אַתָּה וּבָנֶיךָ וּבְנֵי בָנֶיךָ וְצֹאנְךָ וּבְקָרְךָ וְכָל אֲשֶׁר לָךְ {יא} וְכִלְכַּלְתִּי אֹתְךָ...
יוסף ידע שיעקב חשש, שמא הוא יוכל ממצרים... ולכן אמר לו יוסף רְדָה אֵלַי... האוכל בא דרכי, אין לך ממה לחשוש...
אומר האלשיך הקדוש – עפ"י זה תבין טוב מאוד. כמו שהאדם ממולא באיברים-איברים, כך גם האדמה איברים-איברים.
והנה כותב המדרש {ילקוט שמעוני, פרשת מקץ} - כשם שאברים לאדם כן לארץ. וראש עפרות תבל – הנה כסה את עין הארץ, ותפתח הארץ את פיה. ארץ אוכלת יושביה. ומתחת זרועות עולם, הנה רחבת ידים. ויניקהו דבש מסלע, יושב על טבור הארץ. כי ערות הארץ באתם לראות. והארץ לעולם עומדת.
המקום הכי משוקץ בעולם, נמצא על אדמת מצרים!
הקב"ה גזר על עם ישראל שירד למצרים, אבל בֹא ותראה אומר האלשיך הקדוש – אף אחד במצרים, לא היה נגוע בחטא של עריות.
שרה עמדה בניסיון, ונגדרו כל הנשים בזכותה. יוסף עמד בניסיון, ונגדרו כל הזכרים בזכותו.
אחת חטאה, ופרסמה הכתוב – שלומית בת דברי, למטה דן.
איך עמדו בזה?
אומר האלשיך הקדוש – הם קיבלו את המנה מיוסף הצדיק, והתיישבו  לגור בארץ גושן שניתנה במתנה לשרה אמנו, אז ממילא, זוהמת מצרים לא נתפסה שם, ואם כך, יכלו בני-ישראל לשבת שם.
וזו היתה הצלה גדולה, ולכן כתוב בפרשתנו הִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים עֹלוֹת בְּקָנֶה אֶחָד – קנה בגימטריא 155, ועם תוסיף על זה עוד 1, שזה הגימטריא עם הכולל, תקבל 156 = יוסף... לרמוז לך, שכל המזון יגיע דרך יוסף הצדיק.
אם ככה, אומר האלשיך הקדוש – זאת הסיבה ששינה יוסף, את מקומות היישוב של כל תושבי מצרים, כדי להחליש את שרו של מצרים.
עד כאן דברי האלשיך הקדוש. הבנו את המושג של ברית המילה, בפרשת השבוע... מדוע רצה יוסף שהם ימולו?
כדי להתיש את כוח  שרו של מצרים, או כדי לא לגרום לכך, שהמצרים לא יצחקו על היהודים, או בענין החרפה...
איך אני מגיע מכאן לחנוכה?
התשובה פשוטה מאוד:
בפרשת שמות נקרא בע"ה, שברגע שנפטר יוסף, וכל אחיו וכל הדור ההוא, עם ישראל התחיל להתדרדר...
אומרים חז"ל – ברגע שמתו כל השבטים, כולם הפסיקו למול, מופיע בכמה וכמה מדרשים...
{מדרש תנחומא, אות ה} - כְּשֶׁמֵּת יוֹסֵף, הֵפֵרוּ בְּרִית מִילָה, אָמְרוּ נִהְיֶה כַּמִּצְרִים. כֵּיוָן שֶׁרָאָה כֵּן, הֵפֵר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָאַהֲבָה שֶׁהָיָה אוֹהֵב אוֹתָם, שֶׁנֶּאֱמַר: הָפַךְ לִבָּם לִשְׂנֹא עַמּוֹ (תהלים קה, כה).
בפרקי דרבי אליעזר {פרק כט} כתוב – פרעה גזר עליהם גזירות קשות ומנע מהם ברית מילה.
במדרש קהלת {פרק ט, אות ד} - עִיר קְטַנָּה, זוֹ מִצְרַיִם. וַאֲנָשִׁים בָּהּ מְעָט, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים י, כב): בְּשִׁבְעִים נֶפֶשׁ יָרְדוּ אֲבֹתֶיךָ מִצְרָיְמָה וגו'. וּבָא אֵלֶיהָ מֶלֶךְ גָּדוֹל, זֶה פַּרְעֹה. וְסָבַב אֹתָהּ וּבָנָה עָלֶיהָ מְצוֹדִים גְּדֹלִים, שֶׁגָּזַר גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת זוֹ מִזּוֹ, שֶׁמְּנָעָן מִתַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה, וּמָשַׁךְ לָהֶם בָּעָרְלָה, וְגִדֵּל לָהֶם בְּלוֹרִית. וּמָצָא בָהּ אִישׁ מִסְכֵּן וְחָכָם, זֶה משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יא, ד): וַיֹּאמֶר משֶׁה כֹּה אָמַר ה' כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה וגו'. וּמִלַּט הוּא אֶת הָעִיר בְּחָכְמָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב, ז): וְלָקְחוּ מִן הַדָּם וגו'. וְאָדָם לֹא זָכַר אֶת הָאִישׁ הַמִּסְכֵּן הַהוּא, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתּוּן לָא אַדְכַּרְתּוּנֵיהּ אֲנָא מַדְכַּר לֵיהּ, (ישעיה סג, יא): וַיִּזְכֹּר יְמֵי עוֹלָם משֶׁה עַמּוֹ.
אומרים חז"ל {שמות רבה, פרשה יט, אות ה} - וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ, לֹא בִּקְּשׁוּ יִשְׂרָאֵל לָמוּל בְּמִצְרַיִם, אֶלָּא כֻּלָּם בִּטְּלוּ הַמִּילָה בְּמִצְרַיִם חוּץ מִשִּׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, ח): וּלְלֵוִי אָמַר תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ, לָמָּה (דברים לג, ט): כִּי שָׁמְרוּ אִמְרָתֶךָ וּבְרִיתְךָ יִנְצֹרוּ, בְּמִצְרַיִם.
המדרש תנחומא {פרשת בהעלותך, אות ח} אומר - קַח אֶת הַלְּוִיִּם. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: ה' צַדִּיק יִבְחַן וְגוֹ' (תהלים יא, ה). אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲלֶה אֶת הָאָדָם לִשְׂרָרָה, עַד שֶׁבֹּחֵן וּבוֹדֵק אוֹתוֹ תְּחִלָּה. וְכֵיוָן שֶׁהוּא עוֹמֵד בְּנִסְיוֹנוֹ, הוּא מַעֲלֶה אוֹתוֹ לִשְׂרָרָה. וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא בְּאַבְרָהָם אָבִינוּ, נִסָּהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעֶשֶׂר נִסְיוֹנוֹת וְעָמַד בָּהֶן. וְאַחַר כָּךְ בֵּרְכוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל (בראשית כד, א). וְכֵן יִצְחָק נִסָּהוּ בִּימֵי אֲבִימֶלֶךְ וְעָמַד בְּנִסְיוֹנוֹ, וְאַחַר כָּךְ בֵּרְכוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים וַיְבָרְכֵהוּ ה' (שם כו, יב). וְכֵן יַעֲקֹב אָבִינוּ נִסָּהוּ בְּכָל אוֹתָן הַצָּרוֹת, בְּעֵשָׂו, בְּרָחֵל, בְּדִינָה, בְּיוֹסֵף, בְּשִׁמְעוֹן בְּבִנְיָמִין. וְהֵיאַךְ יָצָא מִבֵּית אָבִיו, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי בְמַקְּלִי עָבַרְתִּי וְגוֹ' (שם לב, י). וְאַחַר כָּךְ בֵּרְכוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֵּרָא אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב עוֹד בְּבוֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיְבָרֵךְ אוֹתוֹ (שם לה, ט). וְכֵן יוֹסֵף נִסָּהוּ בְּכָל אוֹתָן הַצָּרוֹת, בְּאֵשֶׁת פּוֹטִיפָר, וְהָיָה חָבוּשׁ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וְאַחַר כָּךְ יָצָא וְנַעֲשָׂה מֶלֶךְ עַל שֶׁעָמַד בְּנִסְיוֹנוֹ. הֱוֵי, ה' צַדִּיק יִבְחַן. וְאַף שִׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי נָתְנוּ נַפְשָׁם עַל קִדּוּשׁ שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁלֹּא תִּבָּטֵל הַתּוֹרָה. שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם, מָאֲסוּ בַּתּוֹרָה וּבַמִּילָה, וְהָיוּ כֻּלָּם עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה. שֶׁכֵּן יְחֶזְקֵאל מוֹכִיחוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר ה' אֱלֹקִים בְּיוֹם בָּחֳרִי בְיִשְׂרָאֵל וָאֶשָּׂא יָדִי לְזֶרַע בֵּית יַעֲקֹב (יחזקאל כ, ה). מַה כְּתִיב בְּסוֹף הָעִנְיָן, וַיַּמְרוּ בִי וְלֹא אָבוּ לִשְׁמֹעַ אֵלַי, אִישׁ אֶת שִׁקּוּצֵי עֵינֵיהֶם לֹא הִשְׁלִיכוּ וְגוֹ' (שם פסוק ח). מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. הֵבִיא חֹשֶׁךְ עַל הַמִּצְרִים שְׁלֹשֶׁת יָמִים וְהָרַג בָּהֶם כָּל רִשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל. שֶׁכֵּן הוּא אוֹמֵר, וּבָרוֹתִי מִכֶּם הַמּוֹרְדִים וְהַפּוֹשְׁעִים בִּי (שם פסוק לח). וְכֵן הוּא אוֹמֵר, הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ וְגוֹ' (שה"ש ב, יג). הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ, אֵלּוּ הָרְשָׁעִים שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל. וְהַגְּפָנִים סְמָדָר נָתְנוּ רֵיחַ (שם), אֵלּוּ הַנִּשְׁאָרִים שֶׁעָשׂוּ תְּשׁוּבָה וְנִתְקַבְּלוּ. קוּמִי לָךְ רַעְיָתִי יָפָתִי וּלְכִי לָךְ (שם), שֶׁהֲרֵי הִגִּיעַ הַקֵּץ מִן הַגְּאֻלָּה. אֲבָל שִׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי כֻּלָּם צַדִּיקִים הָיוּ, וְהָיוּ עוֹשִׂין אֶת הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי שָׁמְרוּ אִמְרָתְךָ (דברים לג, ט), זוֹ תּוֹרָה. וּבְרִיתְךָ יִנְצֹרוּ (שם), זוֹ הַמִּילָה. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא כְּשֶׁעָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל, לֹא נִשְׁתַּתְּפוּ שָׁם שִׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּעֲמֹד מֹשֶׁה בְּשַׁעַר הַמַּחֲנֶה וְגוֹ' וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו כָּל בְּנֵי לֵוִי (שמות לב, כו). כֵּיוָן שֶׁאָמַר לָהֶם מֹשֶׁה, שִׂימוּ אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ וְגוֹ' (שם פסוק כז). מִיָּד עָשׂוּ כֵן וְלֹא נָשְׂאוּ פָנִים. וְכֵן מֹשֶׁה מְבָרְכָן, הָאוֹמֵר לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא רְאִיתִיו וְאֶת אָחִיו וְגוֹ' (דברים לג, ט). וְכֵיוָן שֶׁרָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהָיוּ כֻּלָּם צַדִּיקִים וְנִסָּהּ אוֹתָם וְעָמְדוּ בְּנִסְיוֹנָם, שֶׁנֶּאֱמַר: אֲשֶׁר נִסִּיתוֹ בְּמַסָּה (שם פסוק ח), מִיָּד אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְהָיוּ לִי הַלְּוִיִּם, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: ה' צַדִּיק יִבְחַן (תהלים יא, ה). אֲבָל הָרְשָׁעִים, כְּתִיב בָּהֶם, וְרָשָׁע וְאֹהֵב חָמָס שָׂנְאָה נָפְשׁוֹ (שם). אָמַר דָּוִד, אַשְׁרֵי כָּל יְרֵא ה' הַהוֹלֵךְ בִּדְרָכָיו (שם קכח, א).
הקב"ה בחר את שבט לוי, לאחר שניסה אותם גם במצרים, גם במדבר, גם בעגל וגם בעבודה זרה במצרים.
הייתי רוצה להיכנס לעומק הסוגיה, של שבט לוי, ולברכה שמופיעה בפרשת וזאת הברכה, משום ששם מונח כל הענין הזה של חנוכה:
רבותינו במדרש, כך מופיע בספרי, בפרשת וזאת הברכה - (דברים לג, ט): כִּי שָׁמְרוּ אִמְרָתֶךָ זו עבודת כוכבים, וּבְרִיתְךָ יִנְצֹרוּ זו ברית מילה. דבר אחר כִּי שָׁמְרוּ אִמְרָתֶךָ במצרים, וּבְרִיתְךָ יִנְצֹרוּ במדבר.
אומרים חז"ל – שבט לוי, לא שמר רק במצרים, אלא גם במדבר במשך ארבעים שנה, אף אחד לא נימול.
איפה מלו אותם???
ביום לפני שיצאו ממצרים, מל משה רבינו את כל הערלים, לפני אכילת קרבן פסח... שנכנסו לארץ ישראל נאמר {יהושע ה, ג} וַיַּעַשׂ לוֹ יְהוֹשֻׁעַ חַרְבוֹת צֻרִים וַיָּמָל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל גִּבְעַת הָעֲרָלוֹת.
יוצא, שארבעים שנה במדבר, אף אחד לא נימול.
שואלת הגמרא {מסכת יבמות עא, ב} – למה?
ועונה הגמרא כמה תירוצים... אחד התירוצים הוא – משום שלא נשבה רוח צפונית, שמרפאה את מקום המילה.
הסוגיה של הרוחות, זו סוגיה במסכת ב"ב, דף כ"ה... מי שירצה, שיעיין שם....
אומרים חז"ל – דע לך, שהרוח הצפונית הזאת, מרפאה את מקום המילה... לא ניכנס עכשיו להסביר איך ולמה...
אומרת הגמרא – וכל זמן שהיו בני ישראל במדבר, לא נשבה להם רוח צפונית, והיות וכך, היה אסור להם למול את ילדיהם, כי לא היה מה שירפא את מקום המילה, ולכן לא מלו.
תירוץ שני אומרים חז"ל  - משום שאף פעם לא היו יודעים, מתי הם יוצאים לדרך, ו ידוע שאסור למול ומיד לצאת לדרך..
למדנו שלמשה רבינו היה את הספק הזה.... הקב"ה אומר לו ללכת למצרים, ומצד שני הוא צריך למול..
אמר משה – אם אני מל, אני צריך לחכות שלושה ימים, ואם אני הולך אני צריך למול....
החליט משה רבינו לצאת לדרך, וימול אותו בדרך, במלון...
במלון... במקום להתעסק בצרכי המילה, הוא התעסק בצרכי המלון, ולכן בא מלאך ורצה לפגוע בו.
יוצא שאסור לצאת לדרך, כל זמן שעל הילד לא עברו שלושה ימים מיום המילה....
אז מה יעשו עם ישראל?
ללכת עם התינוק, זה לא אפשרי... ולהישאר במקום זה גם סכנת נפשות... אז מה עושים?
לכן לא מלו במדבר, זה עוד תירוץ שאומרים רבותינו.
משה משבח את שבט לוי. למה?
כי שבט לוי שָׁמְרוּ אִמְרָתֶךָ במדבר וּבְרִיתְךָ יִנְצֹרוּ במצרים.
נשאלת השאלה – אם אף אחד לא מל, אז איך שבט לוי מל???
אלא מה, הם הלכו וסיכנו את הילדים שלהם?! איך היה מותר להם לעשות דבר כזה???
כותב הספורנו, בפרשת וזאת הברכה – דע לך, שהילדים של שבט לוי מתו, זה מה שכתוב ואת בניו לא ידע כי שמרו אמרתך... אבל מסרו את נפשם כדי למול.
לשון הספורנו על הפסוק {לג, ט} - ואת בניו לא ידע כי שמרו אמרתך. לא הקפיד על חיי בניו במדבר כדי לשמור אמרתך והוא מצות מילת הבנים אע''פ שהיו מתים רבים מהם כאמרם ז''ל (פ''ק דיומא) מפני שלא נשבה להם רוח צפונית: ובריתך ינצורו. כאמרם ז''ל שבטו של לוי לא עכדו ע''ג וזה התאמת במצרים ובמדבר.
כל אחד שקורא את זה, שואל את עצמו מיד שאלה – מה, מותר לך להרוג את הילדים שלך על ברית מילה??!
זה לא שעת שמד.... מי התיר לך למול אותם???
בא החתם סופר ואומר דבר נפלא – דע לך, שלא היתה לעם ישראל רוח צפונית, ארבעים שנה... אומרת הגמרא {מסכת יבמות עב, א} - כל אותן ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא נשבה להם רוח צפונית... אבל לכל העולם, היתה רוח צפונית.
אומר החתם סופר – אני רוצה לומר לך דבר חידוש... לכל העולם היתה רוח צפונית, ולבני ישראל במדבר, לא היתה רוח צפונית, והרוח הצפונית היחידה שהיתה במדבר, נכנסה לאהלים של שבט לוי!
למה??
כי כל הסיבה שלא היתה רוח צפונית, אומרת הגמרא, משום שהיו נזופים על זה שהם עשו את העגל. אבל שבט לוי שלא עשה את העגל, נשבה להם רוח צפונית, אז ממילא, הם מלו את עצמם!
אז כל אחד שואל את עצמו – אם הם מלו את עצמם, אז מה הרבותא הגדולה, שמשה רבינו משבח אותם?
בשלמא לפי מה שכותב הספורנו, שהם מתו בגלל שהם מלו את עצמם... אז  משה רבינו אומר "אההה, הם מסרו את נפשם, מגיע להם שבח! "
אבל אם אתה אומר שנשבה להם רוח צפונית, אז מה הריבותא הגדולה, הם הרי חייבים למול!
זו שאלה שצריכה ביאור, ואנחנו בע"ה בלי נדר, נשיב על זה בהמשך...
הייתי רוצה לעמוד על הברכה של משה רבינו, וממנה להגיע לחנוכה:
משה רבינו משבח את שבט לוי {דברים לג, ח} וּלְלֵוִי אָמַר תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ לְאִישׁ חֲסִידֶךָ אֲשֶׁר נִסִּיתוֹ בְּמַסָּה תְּרִיבֵהוּ עַל מֵי מְרִיבָה: {ט} הָאֹמֵר לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא רְאִיתִיו וְאֶת אֶחָיו לֹא הִכִּיר וְאֶת (בנו) בָּנָיו לֹא יָדָע כִּי שָׁמְרוּ אִמְרָתֶךָ וּבְרִיתְךָ יִנְצֹרוּ...
מה זה כִּי?
פירוש הדבר – בגלל – בגלל ששמרו אִמְרָתֶךָ וּבְרִיתְךָ יִנְצֹרוּ...
מה זה בגלל?! בגלל מה??
עם ישראל עבד את העגל, ושבט לוי לא עבד את העגל... לא רק שהוא לא עבד, אלא הוא הרג את עובדי העגל...
כִּי שָׁמְרוּ אִמְרָתֶךָ וּבְרִיתְךָ יִנְצֹרוּ...
עפ"י הגרסה בספרי  - כִּי שָׁמְרוּ אִמְרָתֶךָ זו עבודת כוכבים.... וּבְרִיתְךָ יִנְצֹרוּ זו ברית מילה.
עפ"י הגרסה השניה - כִּי שָׁמְרוּ אִמְרָתֶךָ במדבר... וּבְרִיתְךָ יִנְצֹרוּ במצרים.
מה משה רבינו אומר כאן??
יש למשה רבינו בקשה – {שם, י} יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל....
אומר רש"י - יורו משפטיך. ראויין אלו לכך.
למה?
התשובה פשוטה מאוד... כי הרמב"ם (הלכות ע"ז, פרק א, הלכה ג) כותב - וְיַעֲקֹב אָבִינוּ לִמֵּד בָּנָיו כֻּלָּם וְהִבְדִּיל לֵוִי  וּמִנָּהוּ רֹאשׁ וְהוֹשִׁיבוֹ בִּישִׁיבָה לְלַמֵּד דֶּרֶךְ הַשֵּׁם וְלִשְׁמֹר מִצְוַת אַבְרָהָם. וְצִוָּה אֶת בָּנָיו שֶׁלֹּא יַפְסִיקוּ מִבְּנֵי לֵוִי מְמֻנֶּה אַחַר מְמֻנֶּה כְּדֵי שֶׁלֹּא תִשָּׁכַח הַלִּמּוּד.
שבט לוי היה היחידי, שעבד את ה' במצרים, וגם למד תורה. הוא למד תורה, ולא עבד עבודה זרה!
חז"ל אומרים, שזה היה הרעיון של יוסף הצדיק, שלא קנה את אדמת הכהנים, רק אותה לא! למה??
את כל זה הוא עשה, כדי שהלויים יוכלו לשבת וללמוד תורה!
רבותי, אם אלה הדברים, נוכל להגיע לקטע אחרון בברכה:
בגלל  הָאֹמֵר לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא רְאִיתִיו... שעמדו בחטא העגל, כיון שמלו במצרים, כיון שלמדו תורה במצרים...
מבקש משה רבינו בקשה – {דברים לג, יא} בָּרֵךְ ה'  חֵילוֹ וּפֹעַל יָדָיו תִּרְצֶה  "יש לי בקשה ריבונו של עולם, פעם אחת ויחידה, נוצר חייל של שבט לוי... פעם אחת ויחידה ששבט לוי יצאו למלחמה"... מי אלה???
13 אנשים – שנים-עשר בני חשמונאי, ואלעזר הכהן.
לשון רש"י - ראה שעתידין חשמנאי ובניו להלחם עם היונים והתפלל עליהם לפי שהיו מועטים, שנים עשר בני חשמנאי ואלעזר כנגד כמה רבבות, לכך נאמר ברך ה' חילו ופעל ידיו תרצה.
13 איש, יחידה "מובחרת", יוצאים למלחמה כנגד רבבות יוונים... בָּרֵךְ ה'  חֵילוֹ וּפֹעַל יָדָיו תִּרְצֶה מְחַץ מָתְנַיִם קָמָיו וּמְשַׂנְאָיו מִן יְקוּמוּן...
כל אחד שואל – מה זה שימחצו להם את המתנים?! שישברו להם את הראש!
בשביל לענות תשובה, צריכים לקרוא בנביא:
כתוב בספר דניאל, בפרק ב', שנבוכדנצר חלם חלום על איזה מפלצת, שראשה עשוי מזהב, החזה והזרועות מכסף, אגן הירכיים מנחושת, החלק התחתון של הרגלים מברזל, והחלק היותר תחתון, עשוי מתערובת של  חרס.
אמר לו דניאל – מה אתה נבהל מהחלום הזה?! הראה לך הקב"ה, את ארבעת הגלויות... אַנְתְּ הוּא רֵאשָׁה דִּי דַהֲבָא – הראש מזהב זה אתה. החזה והזרועות זה גלות מדי. אגן הירכיים והחלק הראשון של הרגלים, זה יוון, והחלק התחתון זה ברזל.
בחלום  של נבוכדנצר, מופיעים יוון באגן הירכיים... מבקש משה רבינו – ריבנו של עולם מְחַץ מָתְנַיִם קָמָיו – תעזור להם לנצח את היוונים, שנרמזו במתנים...
עד כאן הבקשות...
רבותי, אני רוצה להתחיל את השיעור: J
הקשר בין יוון לפרשת מקץ, נמצא במדרש חז"ל...
לנסות לבאר אותו, האמינו לי, לא נגמור את זה בשיעור אחד... אני רק אקריא אותו, מבלי להסביר את הדברים:
אומר המדרש {בראשית רבה, פרשה צט, אות ב} - כִּי לֹא יַעֲשֶׂה ה' אֱלֹהִים דָּבָר וגו' (עמוס ג, ז), יַעֲקֹב זִוֵּג שְׁנַיִם כְּנֶגֶד שְׁנַיִם, וּמשֶׁה זִוֵּג שְׁנַיִם כְּנֶגֶד שְׁנַיִם, יְהוּדָה כְּנֶגֶד מַלְכוּת בָּבֶל, זֶה נִמְשַׁל בְּאַרְיֵה וְזֶה נִמְשַׁל בְּאַרְיֵה, זֶה נִמְשַׁל בְּאַרְיֵה (בראשית מט, ט): גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה, וְזֶה נִמְשַׁל בְּאַרְיֵה (דניאל ז, ד): קַדְמָיְתָא כְאַרְיֵה, בְּיַד מִי מַלְכוּת בָּבֶל נוֹפֶלֶת, בְּיַד דָּנִיֵּאל שֶׁהוּא בָּא מִשֶּׁל יְהוּדָה. בִּנְיָמִין כְּנֶגֶד מַלְכוּת מָדַי, זֶה נִמְשַׁל בִּזְאֵב וְזוֹ נִמְשְׁלָה בִּזְאֵב, זֶה נִמְשַׁל בִּזְאֵב (בראשית מט, כז): בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף וגו', וְזוֹ נִמְשְׁלָה בִּזְאֵב (דניאל ז, ה): וַאֲרוּ חֵיוָה אָחֳרִי תִנְיָנָה דָּמְיָה לְדֹב, רַבִּי חֲנִינָא אָמַר לְדֹב כְּתִיב, דֵּב הָיָה שְׁמָהּ, הִיא דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן, דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן (ירמיה ה, ו): עַל כֵּן הִכָּם אַרְיֵה מִיַּעַר, זוֹ בָּבֶל (ירמיה ה, ו): זְאֵב עֲרָבוֹת יְשָׁדְדֵם, זוֹ מָדַי. בְּיַד מִי מַלְכוּת מָדַי נוֹפֶלֶת בְּיַד מָרְדְּכַי שֶׁהוּא בָּא מִשֶּׁל בִּנְיָמִין. לֵוִי, כְּנֶגֶד מַלְכוּת יָוָן, זֶה שֵׁבֶט שְׁלִישִׁי וְזוֹ מַלְכוּת שְׁלִישִׁית. זֶה אוֹתִיּוֹתָיו מְשֻּׁלָּשִׁין וְזוֹ אוֹתִיּוֹתֶיהָ מְשֻׁלָּשִׁין. אֵלּוּ תּוֹקְעֵי קַרְנַיִם וְאֵלּוּ תּוֹקְעֵי סוֹלְפִּירִים. אֵלּוּ לוֹבְשֵׁי כּוֹבָעִים וְאֵלּוּ לוֹבְשֵׁי קִיסִים. אֵלּוּ לוֹבְשֵׁי מִכְנָסַיִם וְאֵלּוּ לוֹבְשֵׁי פֶּמִלַּלְיָא. אֵלּוּ מְרֻבִּים בְּאֻכְלוּסִין וְאֵלּוּ מוּעָטִין בְּאֻכְלוּסִין. בָּאוּ מְרֻבִּים וְנָפְלוּ בְּיַד מוּעָטִין, בְּאֵיזוֹ זְכוּת, מִבִּרְכָתוֹ שֶׁל משֶׁה, שֶׁאָמַר (דברים לג, יא): מְחַץ מָתְנַיִם קָמָיו. בְּיַד מִי מַלְכוּת יָוָן נוֹפֶלֶת, בְּיַד בְּנֵי חַשְׁמוֹנָאי שֶׁהֵם מִשֶּׁל לֵוִי. יוֹסֵף כְּנֶגֶד מַלְכוּת אֱדוֹם, זֶה בַּעַל קַרְנַיִם וְזֶה בַּעַל קַרְנַיִם. זֶה בַּעַל קַרְנַיִם (דברים לג, יז): בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ. וְזֶה בַּעַל קַרְנַיִם (דניאל ז, כ): וְעַל קַרְנַיָּא עֲשַׂר דִּי בְרֵאשַׁהּ. זֶה פֵּרַשׁ מִן הָעֶרְוָה וְזֶה נִדְבַּק בָּעֶרְוָה. זֶה חָס עַל כְּבוֹד אָבִיו, וְזֶה בִּזָּה עַל כְּבוֹד אָבִיו. זֶה כְּתִיב בּוֹ (בראשית מב, יח): אֶת הָאֱלֹהִים אֲנִי יָרֵא, וְזֶה כְּתִיב בּוֹ (דברים כה, יח): וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים. בְּיַד מִי מַלְכוּת נוֹפֶלֶת, בְּיַד מְשׁוּחַ מִלְחָמָה שֶׁהוּא בָּא מִשֶּׁל יוֹסֵף. רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן מָסֹרֶת הוּא שֶׁאֵין עֵשָׂו נוֹפֵל אֶלָּא בְּיַד בָּנֶיהָ שֶׁל רָחֵל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ירמיה מט, כ): אִם לוֹא יִסְחָבוּם צְעִירֵי הַצֹּאן, וְלָמָּה הוּא קוֹרֵא אוֹתָן צְעִירֵי הַצֹּאן, שֶׁהֵן צְעִירֵיהֶן שֶׁל שְׁבָטִים
רבותי, אני לא מבין מה הולך כאן...
בשלמא, יעקב אבינו צירף את יהודה כנגד בבל, מובן... הרי בית ראשון חרב, בגלל עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים... ובבל החריבה את הבית הראשון... אז שמים את יהודה כנגדו, כי כל מי שכופר בעבודה זרה, נקרא יהודי.
בנימין קשור לפרס, גם מובן. בנימין הוא סמל של צניעות... שאומרים חז"ל בגמרא {מסכת מגילה יג, ב} בשכר צניעות שהית' בה ברחל זכתה ויצא ממנה שאול ובשכר צניעות שהיה בו בשאול זכה ויצאת ממנו אסתר... וככה שלב אחר שלב....
הפרסיים, אומרת הגמרא {מסכת ברכות ז}, הם צנועים, אבל מצד הטומאה...
יוסף כנגד אדום, כולנו מכירים... בפרשת ויצא.... "כיון שנולד יוסף, אפשר לחזור  הביתה.." למה?? כי נולד שטנו של עשו, שנאמר והיה בית יעקב לאש ובית ויסף להבה, ובית עשו לקש....
ממילא, גלות אדום תסתיים, ע"י משיח בן יוסף, הוא הראשון שיגאל אותנו, ובשלב לאחר מכן, יגיע משיח בן דוד....
הלך משה רבינו, וצירף את יוסף כנגד מלכות אדום...
שבט לוי כנגד מלכות יון, מה קרה???
זֶה אוֹתִיּוֹתָיו מְשֻּׁלָּשִׁין וְזוֹ אוֹתִיּוֹתֶיהָ מְשֻׁלָּשִׁין – זה שלוש אותיות, וזה שלוש אותיות...
זֶה שֵׁבֶט שְׁלִישִׁי וְזוֹ מַלְכוּת שְׁלִישִׁית....
אם אנחנו מחפשים שלישי... גם בבל וגם מדי וגם אשר, זה שלוש אותיות... מה חז"ל רוצים כאן???
אז כמובן שזה לא הענין שללוי וליון יש שלוש אותיות, יש עומק בדבר... רק חז"ל מביאים לך נקודות משותפות, שיש בין יון לבין שבט לוי, והנקודות המשותפות האלה, נותנים איזה שהיא יכולת לשבט לוי, להתגבר על היוונים... מה מונח כאן?
אני רוצה להקדים הקדמה, על הפסוק בפרשת משפטים - וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם...
אומרים חז"ל  - לפניהם. ולא לפני עובדי אלילים (גיטין פח:), ואפילו ידעת בדין אחד שהם דנין אותו כדיני ישראל, אל תביאהו בערכאות שלהם, שהמביא דיני ישראל לפני ארמים, מחלל את השם ומיקר שם האלילים להשביחם (ס"א להחשיבם), שנאמר כי לא כצורנו צורם ואויבינו פלילים (דברים לב, לא.), כשאויבינו פלילים זהו עדות לעלוי יראתם.
לגוים אין מה לחפש במערכת המשפט שלנו!
מביא המדרש מעשה {מדרש תנחומא, משפטים, אות ה'} - עֲקִילַס הַגֵּר בֶּן אֲחוֹתוֹ שֶׁל אַדְרִיָּאנוֹס, הָיָה מְבַקֵּשׁ לְהִתְגַּיֵּר וְהָיָה מִתְיָרֵא מִן אַדְרִיָּאנוֹס דּוֹדוֹ. אָמַר לוֹ: אֲנִי מְבַקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת סְחוֹרָה. אָמַר לוֹ: שֶׁמָּא אַתָּה חָסֵר כֶּסֶף וְזָהָב, הֲרֵי אוֹצְרוֹתַי לְפָנֶיךָ. אָמַר לוֹ: אֲנִי מְבַקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת סְחוֹרָה לָצֵאת לַחוּץ לֵידַע דַּעַת הַבְּרִיּוֹת, וַאֲנִי מְבַקֵּשׁ לִמָּלֵךְ בְּךָ הֵיאַךְ לַעֲשׂוֹת. אָמַר לוֹ: כָּל פְּרַקְמַטְיָא שֶׁאַתָּה רוֹאֶה שְׁפָלָה וּנְתוּנָה בָּאָרֶץ, לֵךְ עֲסֹק בָּהּ, שֶׁסּוֹפָהּ לְהִתְעַלּוֹת וְאַתָּה מִשְׂתַּכֵּר. בָּא לוֹ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלָמַד תּוֹרָה. לְאַחַר זְמַן מְצָאוּהוּ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, רָאוּהוּ פָּנָיו מִשְׁתַּנּוֹת. אָמְרוּ זֶה לָזֶה: עֲקִילַס לוֹמֵד תּוֹרָה. כֵּיוָן שֶׁבָּא אֶצְלָם, הִתְחִיל לִשְׁאֹל לָהֶם שְׁאֵלוֹת הַרְבֵּה, וְהֵן מְשִׁיבִין אוֹתוֹ. עָלָה אֵצֶל אַדְרִיָּאנוֹס דּוֹדוֹ, אָמַר לוֹ: וְלָמָּה פָּנֶיךָ מִשְׁתַּנּוֹת. סָבוּר אֲנִי שֶׁהִפְסִידָה פְּרַקְמַטְיָא שֶׁלְּךָ אוֹ שֶׁמָּא הֵצֵר לְךָ אָדָם? אָמַר לוֹ: לָאו. לאָמַר לוֹ: אַתָּה קָרוֹב לִי וְאָדָם מֵצֵר לִי. אָמַר לוֹ: וְלָמָּה פָּנֶיךָ מִשְׁתַּנּוֹת? אָמַר לוֹ: שֶׁלָּמַדְתִּי תּוֹרָה, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמַּלְתִּי אֶת עַצְמִי. אָמַר לוֹ: וּמִי אָמַר לְךָ כָּךְ? אָמַר לוֹ: בְּךָ נִמְלַכְתִּי. אָמַר לוֹ: אֵימָתַי. אָמַר לוֹ: בְּשָׁעָה שֶׁאָמַרְתִּי לְךָ מְבַקֵּשׁ אֲנִי לַעֲשׂוֹת סְחוֹרָה, וְאָמַרְתָּ לִי, כָּל פְּרַקְמַטְיָא שֶׁאַתָּה רוֹאֶה שְׁפָלָה וּנְתוּנָה בָּאָרֶץ, לֵךְ וַעֲסֹק בָּהּ, שֶׁסּוֹפָהּ לְהִתְעַלּוֹת. חָזַרְתִּי עַל כָּל הָאֻמּוֹת וְלֹא רָאִיתִי אֻמָּה שְׁפָלָה נְתוּנָה בָּאָרֶץ כְּיִשְׂרָאֵל, וְסוֹפָהּ לְהִתְעַלּוֹת. שֶׁכֵּן אָמַר יְשַׁעְיָה: כֹּה אָמַר ה' גֹּאֵל יִשְׂרָאֵל קְדוֹשׁוֹ, לִבְזֹה נֶפֶשׁ לִמְתָעֵב גּוֹי לְעֶבֶד מֹשְׁלִים מְלָכִים יִרְאוּ וְקָמוּ שָׂרִים וְיִשְׁתַּחֲווּ לְמַעַן ה' אֲשֶׁר נֶאֱמָן קְדֹשׁ יִשְׂרָאֵל וַיִּבְחָרֶךָּ (ישעיה מט, ז). אָמַר לוֹ סִקְנַדְרוֹס שֶׁלּוֹ: עֲתִידִין אֵלּוּ שֶׁאָמַרְתָּ, שֶׁיְּהוּ מְלָכִים עוֹמְדִים מִפְּנֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: מְלָכִים יִרְאוּ וָקָמוּ. הִכָּהוּ אַדְרִיָּאנוֹס עַל לְחָיָיו, אָמַר לוֹ: יֵשׁ נוֹתְנִין רְטִיָּה אֶלָּא עַל גַּב הַמַּכָּה. עַכְשָׁו אִם רוֹאִין גִּילוֹרֵר אֶחָד אֵין עוֹמְדִין מִלְּפָנָיו, שֶׁהָיִיתָ אוֹמֵר שֶׁהַמְּלָכִים רוֹאִין אוֹתָם וְעוֹמְדִין מִפְּנֵיהֶם. אָמַר לוֹ סִקְנַדְרוֹס: אִם כֵּן מַה תַּעֲשֶׂה, טָמְנֵהוּ, הוֹאִיל וְהִתְגַּיֵּר הָרְגֵהוּ. אָמַר לוֹ: עֲקִילַס בֶּן אֲחוֹתִי עַד שֶׁהוּא בִּמְעֵי אִמּוֹ הָיָה רָאוּי לְהִתְגַּיֵּר, מַה עָשָׂה סִקְנַדְרוֹס שֶׁלּוֹ עָלָה לַגַּג וְנָפַל וּמֵת, וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ צוֹוַחַת, כֵּן יֹאבְדוּ כָל אוֹיְבֶיךָ ה' (שופטים ה, לא). אָמַר לוֹ אַדְרִיָּאנוֹס: הֲרֵי מֵת סְקַנְדְּרוֹס, אֵין אַתָּה אוֹמֵר לִי עַל מֶה עָשִׂיתָ הַדָּבָר הַזֶּה. אָמַר לוֹ: שֶׁבִּקַּשְׁתִּי לִלְמֹד תּוֹרָה. אָמַר לוֹ: הָיָה לְךָ לִלְמֹד תּוֹרָה וְלֹא לִמּוֹל. אָמַר לוֹ עֲקִילַס: נָתַתָּ לְאִסְטְרַטְלִירוֹס אֲנוּנָה אֶלָּא אִם כֵּן נָטַל זֵינוֹ שֶׁלּוֹ. כָּךְ, לְעוֹלָם אִם אֵין אָדָם נִמּוֹל, אֵינוֹ יָכוֹל לִלְמֹד תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: מַגִּיד דְּבָרָיו לְיַעֲקֹב (תהלים קמז, יט), לְמִי שֶׁהוּא מָל כְּיַעֲקֹב, לֹא עָשָׂה כֵן לְכָל גּוֹי (תהלים קמז, כ), מִשּׁוּם שֶׁהֵם עֲרֵלִים. חֻקָּיו, זוֹ תּוֹרָה. וּמִשְׁפָּטָיו, אֵלּוּ הַדִּינִים, שֶׁנֶּאֱמַר: שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט (שמות טו, כה). אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: נָתַתִּי לָהֶם אֶת הַתּוֹרָה, לֵךְ וְתֵן לָהֶם אֶת הַמִּשְׁפָּטִים.
יוצא, שמי שלא מל, לא יכל ללמוד תורה!
כותב ר' עקיבא איגר {שו"ת כמה, אות מ"ב} – דע לך, מילה וברית של תורה, הם יחד, שנאמר {ירמיה לג, כה} אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי... מפני שאה ואה תליה – וע"י מילת הבשר, נפתח הלב להבין תורה.
אותו דבר כותב העוללות אפרים – מילה חיצונית, היא הסיבה למילה פנימית.
רבותי, אם ככה נוכל לחזור לשיעור בשבוע שעבר, ולסגור את הקצוות:
דיברנו בשבוע שעבר, ששרו של עשו, הוא הס"מ, ניסה לפגוע ברגלו של יעקב אבינו, שנקראת בשם הוד...
מה הוא רצה מההוד?
ההוד הוא היכולת של עם ישראל, לקבוע דברים בעולם.
הסברנו שמלאכי השרת מבקשים מהקב"ה תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם – תן גם לנו את הכוח ללמוד תורה, תן לנו את הכוח לפסוק בתורה...
איפה המקום הראשון, שנתן הקב"ה לעם ישראל את הכוח לפסוק?
{שמות יב, ב} הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָֽה...
אומר המדרש – אתם קובעים מתי ראש חודש!
אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֲשֶׁר-תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָֽם.... אל תקרא אֹתָם, אלא אתם.... אתם קובעים מתי ראש חודש.
אם ככה רבותי, נוכל להבין:
אם היסוד הזה, של היכולת שניתן לעם ישראל לפסוק,  ניתן ב- הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם... אנחנו יכולים להבין דבר אחד...
הדבר הראשון שהיוונים רצו לבטל, היה ראש חודש.
מה אתם רוצים מחודש?!
כי המקום הראשון, שהקב"ה נתן לעם ישראל את ההוד, זה חודש!
אמרו היוונים – חודש?! בשום פנים ואופן לא!
מה אכפת לכם?! מה זה מפריע לכם?!
מפריע לנו דבר אחד – כי זה המקום שניתן לכם ההוד – המקום שבו אתם יכולים לפסוק!
אם ככה, נוכל להבין את מה שאמרנו בשבוע שעבר:
אומר משה רבינו למלאכים – אתם רוצים הודה של תורה?! אין הודה של תורה...  למה?
כי הודה של תורה, יש רק למי שעמל בתורה. מי שלא עמל בתורה, אין לו הודה של תורה!
ר' שמעון בר-יוחאי זכה לזה... מתי???
בִּמְעָרַת צוּרִים שֶׁעָמַדְתָּ, שָׁם קָנִיתָ הוֹדךָ וַהֲדָרֶךָ
הראשון שהוא הודה של תורה, מיהו?
יעקב אבינו, שנאמר וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה....
אומר רש"י - הוא הודה הוא זיוה הוא הדרה, יצא משם פנה הודה פנה זיוה פנה הדרה...
יעקב הוא ההוד... למה הוא נקרא הוד?
כי יעקב בישיבת שם ועבר, 14 שנה לא ישן...
אם הוא לא ישן 14 שנה... היה נרדם על הספסל...רק המקום שכתוב וַיָּלֶן, זה כאן שהוא יצא מבאר-שבע...
14 שנה שהוא לא ישן, שם קנית הודך!
רבותי, הראשון שהקב"ה פסק כמותו, הוא יעקב אבינו!
רוצים לראות את זה? דבר נפלא שכתוב בפרשת נשֹא... זה קשור בע"ה, בשבת הבאה עלינו לטובה:
אומר המדרש {תנחומא, פרשת נשֹא, אות כ"ט} - בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי נָשִׂיא לִבְנֵי מְנַשֶּׁה. יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּנוּ, נֵר חֲנֻכָּה שֶׁהוֹתִיר בָּהּ שֶׁמֶן בְּיוֹם רִאשׁוֹן, מַהוּ לְהַדְלִיק בָּהּ בַּשֵּׁנִי. כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, נֵר חֲנֻכָּה שֶׁהוֹתִיר בָּהּ שֶׁמֶן בְּיוֹם רִאשׁוֹן, מוֹסִיף עָלָיו כָּל שֶׁהוּא וּמַדְלִיקוֹ בְּיוֹם שֵׁנִי. וְאִם הוֹתִיר בְּיוֹם שֵׁנִי, מוֹסִיף עָלָיו בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּמַדְלִיקוֹ. וְכֵן בִּשְׁאָר הַיָּמִים. אֲבָל הוֹתִיר בְּיוֹם שְׁמִינִי, עוֹשֶׂה לוֹ מְדוּרָה בִּפְנֵי עַצְמוֹ. לָמָּה, כֵּיוָן שֶׁהֻקְצָה לְמִצְוָה, אָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ מִמֶּנּוּ. לֹא יֹאמַר אָדָם, אֵינִי מְקַיֵּם מִצְוֹת זְקֵנִים הוֹאִיל וְאֵינָן מִן הַתּוֹרָה. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בָּנַי, אֵין אַתֶּם רַשָּׁאִין לוֹמַר כָּךְ. אֶלָּא כָּל מַה שֶּׁגּוֹזְרִים עֲלֵיכֶם, תִּהְיוּ מְקַיְּמִין, שֶׁנֶּאֱמַר: וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ (דברים יז י, יא). לָמָּה, שֶׁאַף עַל דִּבְרֵיהֶם אֲנִי מַסְכִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: וַתִּגְזֹר אֹמֶר וַיָּקָם לָךְ (איוב כב, כח). תֵּדַע לְךָ, שֶׁהֲרֵי יַעֲקֹב בְּשָׁעָה שֶׁבֵּרֵךְ מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם, מַה כְּתִיב שָׁם, וַיָּשֵׂם אֶת אֶפְרַיִם לִפְנֵי מְנַשֶּׁה (בראשית מח, כ), עָשָׂה הַקָּטָן קֹדֶם לַגָּדוֹל. וְקִיֵּם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גְּזֵרָתוֹ. אֵימָתַי, בְּקָרְבְּנוֹת הַנְּשִׂיאִים שֶׁהִקְרִיב שֵׁבֶט אֶפְרַיִם תְּחִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי נָשִׂיא לִבְנֵי אֶפְרַיִם, וְאַחַר כָּךְ מְנַשֶּׁה. מִנַּיִן, מִמַּה שֶּׁקָּרְאוּ בָּעִנְיָן בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי נָשִׂיא לִבְנֵי מְנַשֶּׁה.
אומר הקב"ה  - אם יעקב פסק, שאפרים מקריב לפני מנשה, אז הוא מקריב ביום השביעי, ולא רק זה, אלא הוא מחלל שבת!
למה הוא מחלל שבת?
אם אני נותן לו להקריב ביום השביעי, זה הקרבן היחיד, שהוקרב בשבת – קרבנו של אפרים.
אבל אם כך פסק יעקב, אני עושה מה שהוא מצווה!
מה זה קשור לחנוכה??!
הוא מתחיל עם נרות שמן שנישאר, וביום השמיני שורפים את הכל, כי נגמר חנוכה... אומר הקב"ה – מה שחכמים אומרים, צריך לקיים!
מה זה קשור לחנוכה?!
התשובה פשוטה מאוד – אם אמרנו שכל מה שניסה שרו של עשו לפגוע, היה בכוח הפסיקה של חכמים... כאן בחנוכה, ביום השביעי שנקרא בע"ה בשבת קודש... וביום השמיני שנקרא ביום ראשון... מכאן אתה רואה, שהקב"ה מקיים את מה שחכמים גוזרים!
מי גזר???
יעקב אבינו.
אז איפה ההוד הראשון נמצא?
אצל יעקב אבינו!
אז בא שרו של עשו, ונותן מכה ברגל, של ההוד הראשון!
ולמה ברגל???
כי אמרנו בשבוע שעבר, שההבדל בין עם ישראל למלאכים, זה רק ברגל.... כי מלאך נקרא בשם "עומד", שנאמר {זכריה ג, ז} וְנָתַתִּי לְךָ מַהְלְכִים בֵּין הָעֹמְדִים הָאֵלֶּה... ובן-אדם נקרא בשם "הולך".
אם בן-אדם נקרא בשם "הולך", אז שם הוא חוטף את המכה.
מי הראשון שחוטף את המכה???
יעקב אבינו, כי הוא ההוד הראשון!
 
 
אם ככה רבותי, בואו ונלך לעוד שלב:
יעקב אבינו, הוא הסמל של ההוד... אם כך, נתקדם הלאה...
כתוב בחז"ל, שבלי ברית מילה, אי אפשר להבין ברית מילה... כי אם אדם לא פותח את ערלת הבשר, לא נפתחת ערלת הלב.
עפ"י זה נוכל להבין דבר נפלא ביותר:
רבותינו מלמדים אותנו, שהיסוד של אי הבנת התרה, נמצא בברית המילה.
היוונים, יש להם מטרה אחת, מהי?
להשכיחם תורתך... אז מה הם עושים בשביל זה?
להעבירם מחוקי רצונך. מה זה חוקי רצונך?
ראש חודש.
ברית מילה, גם כן נקראת בשם חוק, שנאמר וְחֹק בִּשְׁאֵרוֹ שָׂם.
היוונים מתנגדים לברית מילה, מה הם רוצים מזה?! הרי זה לא שייך למידת ההוד!
אלא, המטרה שלהם זה להשכיח תורה מעם ישראל - להשכיחם תורתך... ואיך משכיחים תורה מעם ישראל?
אומר עקילס הגר - לְעוֹלָם אִם אֵין אָדָם נִמּוֹל, אֵינוֹ יָכוֹל לִלְמֹד תּוֹרָה.
אם ככה, הם רוצים להשכיח מאיתנו את ברית המילה, כדי שלא נבין תורה.
אומר משה רבינו – ריבונו של עולם, יש לי אליך בקשה - בָּרֵךְ ה'  חֵילוֹ וּפֹעַל יָדָיו תִּרְצֶה  - תעזור לשבט לוי, להילחם כנגד היוונים... למה???
אומר המדרש – יעקב זיווג שנים כנגד שנים - יהודה כנגד בבל ובנימין כנגד מדי.
משה זיווג שנים כנגד שנים – יוסף כנגד אדום ויוון כנגד לוי... מה יש ללוי?
רבותי, בואו ונחזור ללוי, ונראה מה רצה משה רבינו דוקא משבט לוי, שיתחבר ליוון:
{דברים לג, ח} וּלְלֵוִי אָמַר תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ לְאִישׁ חֲסִידֶךָ אֲשֶׁר נִסִּיתוֹ בְּמַסָּה – אין הקב"ה מרומם אדם, לפני שהוא מנסה אותו... איפה הוא ניסה אותו??
במצרים, ששבט לוי היחיד שלא עבד עבודה זרה.
אֲשֶׁר נִסִּיתוֹ בְּמַסָּה – ניסיתי אותו בעבודה זרה, ועמד. ניסיתי אותו בברית מילה, ועמד. ניסיתי אותו בתורה, ועמד.
ועוד אומר הספרי - (דברים לג, ט) כִּי שָׁמְרוּ אִמְרָתֶךָ זו עבודת כוכבים, וּבְרִיתְךָ יִנְצֹרוּ זו ברית מילה. דבר אחר כִּי שָׁמְרוּ אִמְרָתֶךָ במצרים, וּבְרִיתְךָ יִנְצֹרוּ במדבר.
עם ישראל, כולו היה ערל... היחידים שמלו את עצמם, היו שבט לוי.
עם ישראל כולו, אומר המדרש תנחומא, לא שמר על התורה, ולא למד תורה...
השבט היחיד שלמד תורה, אומר הרמב"ם, זה היה שבט לוי!
כל השנים שהיו במצרים, שבט לוי הרביץ תורה! שבט לוי הוכיח את עצמו!
אומר המדרש {ילקוט שמעוני,פרשת וזאת הברכה} -  שני קנאים היו להם לישראל  - שמעון ולוי...
איפה מוצאים אותם?
{לד, לא} הַכְזוֹנָה יַעֲשֶׂה אֶת אֲחוֹתֵנוּ?!
בשום פנים ואופן... הורגים את כל תושבי שכם!
אומר הקב"ה – קנאים צריך לבדוק...
איפה הוא בדק אותם?
שמעון ולוי קנאים אצל יוסף!
תופסים את יוסף, וזורקים אותו לבור... קנאים!
הם רואים, שמיוסף יצא ירבעם בן-נבט!
קנאים לעבודה זרה, וקנאים לזנות!
אומר המדרש – בדק הקב"ה את שמעון... ולא רק שלא פרע את החוב, אלא עוד לווה הלוואה יותר קשה מהראשונה...
לוי הקנאי, לא רק שלא לקח הלוואה, אלא פרע והוכיח פעמיים!
אומר המדרש – בא ותראה, שמעון נפל בניסיון, כשהוא הוכיח שהוא קנאי לעבודה זרה, אצל יוסף... הוא נפל בניסיון! למה?
כי בעגל הוא לא בא והצטרף לשבט לוי!
מי לה' אלי!  אם אתה קנאי כמוהו, תבוא ביחד איתו!
הוא לא בא ביחד... רק לוי בא.
אם אתה קנאי גדול לזנות, אז למה הנשיא שלך, זמרי בן סלוא, הולך עם כזבי בת צור?!
אתה קנאי?! 24 אלף משבט שמעון מתו!
אז גם קנאות בזנות, התברר שזו לא קנאות אמיתית, וגם בעבודה זרה התברר, שזו לא קנאות!
היחיד שהוכיח שהוא קנאי אמיתי... מיהו???
וּלְלֵוִי אָמַר תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ לְאִישׁ חֲסִידֶךָ... הוא קנאי אמיתי!
אומר משה – ריבונו של עולם, הוא קנאי אמיתי, הוא לקח הלוואות ופרע אותם! הוא הוכיח שהוא צודק!
לוי מל את עצמו, ולוי שמר על הברית... לוי היה זה, שעמד שבכל הניסיונות!
אומר משה – אם ככה, ריבונו של עולם, אם אני מחפש איזה שבט להצמיד לשבט לוי, נגד יוון, רק אחד יכל להצטרף...
מה רצו יוון???
רבצו לעקור מאיתנו – שבת, חודש ומילה! למה??
כי רצו להביא לשכחת התורה!
מי יכל להילחם נגדם???
מי ששמר על הברית מתחילתה – שבט לוי!
אם ככה נוכל להבין, שכל הברכה של משה רבינו, זה שלב אחרי שלב:
אומר משה – איך יכל להיות, שכל עם ישראל עשו את העגל, ורק שבט לוי לא?!
כי כיון שבמצרים, הם לא עבדו עבודה זרה, כי הם מלו את עצמם... כי היה להם את הכוח של יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל....
אז מי שמל את עצמו, יכל ללמד תורה!
עם ישראל שהיה מצרים, ולא מל את עצמו, לא למד תורה... אם הוא לא למד תורה, אז הוא התדרדר לעגל, ואם ככה, הוא התדרדר בעבודה זרה של מצרים... יוצא שהכל תלוי בזה!
אמר משה – אם אני רוצה להעמיד אחד מול אחד – אני מעמיד את שבט לוי כנגד יון!
מה פירוש המשולשים, עפ"י דברי המדרש?
אני חושב, למה שהמדרש מתכוון זה, שהיוונים רצו לעקור מאיתנו שלושה דברים – שבת, חודש ומילה... ושבט לוי היה חזק בשלושה דברים – במילה, בתורה ובעבודה זרה.
אם אלה פני הדברים, נוכל לסיים בע"ה, בדבר נפלא:
שאלנו – אם ככה, מה הרבותא הגדולה?
אם אתה אומר, שבמדבר נשבה לשבט לוי רוח צפונית... אז למה משה רבינו משבח אותם?! הרי היו חייבים למול!
היתה להם רוח צפונית, כיון שלא עבדו בעגל... ולא עבדו בעגל, כיון שמלו את עצמם... ולמה מלו עצמם? כדי שיוכלו ללמוד תורה... והיות שלמדו תורה, זה נתן להם את הכוח להתגבר על העבודה זרה, וזה גרם שתינתן להם הרוח הצפונית!
אם ככה נוכל לסיים בס"ד, בדבר נפלא ביותר:
ידועה השאלה של הבית יוסף – למה חנוכה חוגגים שמונה ימים?
אמרנו בתחילת השיעור, מה שכתוב בפרשה שלנו, שבשעה שהאחים הובאו לבית יוסף. אז כאן הרמז לבית יוסף, בפרשת השבוע.
אבל  כתוב במפרשים... כותב את זה בעל העיתים, שבעצם נס חנוכה, היה שבעה ימים... אז למה קבעו שמונה ימים?
לפי שביטלו מהם מצות מילה, שהיא לשמונת ימים, לכך קבעוה לשמונת ימים.
הנס היה על פח השמן, לשבעה ימים... אבל היות והיוונים רצו לעקור מאיתנו את ברית המילה, לכן יש לנו שמונה ימים חנוכה.
בא הבני יששכר, ומביא דבר בשם החיד"א – והנה תראה, שהיות והיוונים רצו לעקור מעם ישראל שלוש מצוות, לכן תיקנו לנו שמונה ימים... למה?
מחר בע"ה זה ראש חודש, והם רצו לבטל חודש... אז הקב"ה נתן לנו בחנוכה ראש חודש...
הם רצו לבטל שבת... אז בע"ה עוד יומיים, יהיה שבת...
הם רצו לבטל מילה... כל מי שנולד בנר הראשון של חנוכה, יהיה נימול בנר השמיני של חנוכה...
אז רצו לבטל מאיתנו חודש, שבת ומילה?!
נתן לנו הקב"ה חג, שיהיה בו גם חודש, גם שבת וגם מילה!
שיהיה לכולנו חודש טוב ומבורך, שבת שלום וחנוכה שמח!!!
   

 
 
 

מתימן יבוא הישיבה המרכזית לבני עדת תימן. ירושלים רחוב תרמ"ב 6. טלפון: 02-5812531    דוא”ל: email: mtyavo@gmail.com פקס: 077-4448207 חשבון בנק הדאר: 4874867
מבשר טוב - ת"ת לבני עדת תימן רחוב אבינדב 22 ירושלים. גני ילדים רחוב ארץ חפץ 116 כניסה ד ירושלים.  
 
 
דוא”ל: email: mtyavo@gmail.com
לייבסיטי - בניית אתרים