אני מעוניין לתרום  |  כך התחלנו את המדרש התימני  |  וידאו - יום בחצריך  |  חומר מארכיון המדינה  |  תורמים בשקלים או בדולרים  |  קריאה בתורה לכל השנה  |  ת"ת מבשר טוב  |  ילדי תימן  |  פרשת השבוע  |  מדור פרשת השבוע  |  ס ר ט י - ו י ד א ו  |  

אתרים תימנים נוסח תימן תימני נט יד מהריץ מבשר טוב
 

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



 


יפוצו מעינותך חוצה
FacebookTwitter

      פרשת מסעי עד
דף הבית >> פרשת השבוע >> הרב ברוך רוזנבלום על פרשת השבוע >> ספר במדבר הרב רוזנבלום >> פרשת מסעי עד
 
בס"ד
פרשת מסעי – הרב ברוך רוזנבלום שנת תשע"ד.
 
פרשת השבוע שנקרא בע"ה בשבת זו, פרשת מסעי שנת תשע"ד.
היא הפרשה שמסיימת, את חומש במדבר. השבת, היא השבת השניה, מתוך תלתא דפורענותה, ודיברנו שההפטרה בשבת זאת, קשורה לחלק השמיעה, כפי שחילקנו בשבוע שעבר, שההפטרות שקוראים, בשלושת השבועות של הפורענות, מתחלקות לדיבור – דברי ירמיה, שמיעה – שמעו, ההפטרה שנקרא השבת, וענין הראיה – חזון ישעיהו בן אמוץ.
אנחנו רוצים לעמוד על נקודה אחת, שקשורה לפרשת השבוע, ואולי להתחיל נושא נוסף, שיחבר אותנו גם לשיעור הבא.
בראש ובראשונה, נעמוד על דברי גמרא (מסכת תענית כט, א-ב).
הגמרא קשורה ליום שני הבא, לראש חודש אב.
אומרת הגמרא (מסכת תענית כט, א-ב) -  אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב  כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה כך משנכנס אדר מרבין בשמחה. אמר רב פפא הלכך בר ישראל דאית ליה דינא בהדי נכרי לישתמיט מיניה באב דריע מזליה  המזל של חודש אב, הוא מזל רע, לעם ישראל ולימצי נפשיה באדר דבריא מזליה שינסה לדחות את הדיון לחודש אדר, משום ששם, המזל של ישראל חזק יותר.
להלכה, כידוע לכולם, יש מחלוקת בין הרמ"א, לבין מר"ן הבית יוסף, לגבי סדרי האבלות על חורבן הבית – בני עדות אשכנז נוהגים שלא להינשא ולא להסתפר, ולא לשמוע מוזיקה, החל מי"ז בתמוז, וזה נמשך עד י' באב בצהרים. החל מראש חודש, לא מכבסים בגדים, לא אוכלים בשר ולא שותים יין.

אצל בני עדות המזרח, כל ההלכות הללו חלות, רק בשבוע שחל בו, כמו שכתוב בגמרא במסכת תענית, אבל כבר כותב מר"ן המחבר, בשולחן ערוך, שהחל מראש חודש אב, ממעטין במשא ומתן ובבנין של שמחה, ואין נושאין נשים ואין עושים סעודות אירוסין (מותר להתארס ללא סעודה, אפיל וב-ט' באב עצמו).
השאלה הראשונה, שאנחנו רוצים לדון בה היא – מדוע האבלות על החורבן, מתחילה דוקא מראש חודש אב?
השאלה פחות קשה, לגבי השבוע שחל בו, ראש חודש אב, אבל השאלה הקשה היא, למה אומרת לנו הגמרא, שתילת עניני האבלות על חורבן הבית, מתחלים מראש חודש אב - שמשנכנס אב ממעטין בשמחה.
כדי לבאר את הדברים האלה, אנחנו נזקקים לפסוק מהפרשה. הפסוק הזה נמצא במסעות  שמופיעים בפרשת השבוע.
פרשת מסעי עוסקת, ב-42 המסעות שעם ישראל עבר במדבר.
42 המסעות האלה, מכוונים כנגד אחד משמותיו של הקב"ה, שם שנקרא שם מ"ב. עסקנו בזה בהרחבה גדולה, בשנת תשע"ב. אפשר להרחיב על זה, בעוד כמה ערוצים, אבל לא זה השיעור שלנו היום.
אנחנו רוצים לעסוק רק בפסוק אחד. בְ – מ"ב המסעות, שמופיעים בפרשת השבוע, לא מופיעים לא חטא המרגלים ולא חטא העגל, לא המתאווים ולא המתאוננים.

מופיעים רק שתי דבריםדבר אחד(ט) וַיָּבֹאוּ אֵילִמָה וּבְאֵילִם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם וְשִׁבְעִים תְּמָרִים עם ישראל הגיע לאילים, ומצא שם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם וְשִׁבְעִים תְּמָרִים, וביארנו את הדברים למי שזוכר, בשנה זו, בפרשת בשלח, אין טעם לחזור על הדברים.
הנושא שלא עסקנו בו, הוא הנושא שמופיע בפרשת השבוע, בתוך המסעות  - (לז) וַיִּסְעוּ מִקָּדֵשׁ וַיַּחֲנוּ בְּהֹר הָהָר בִּקְצֵה אֶרֶץ אֱדוֹם: (לח) וַיַּעַל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֶל הֹר הָהָר עַל פִּי ה' וַיָּמָת שָׁם בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ: (לט) וְאַהֲרֹן בֶּן שָׁלֹשׁ וְעֶשְׂרִים וּמְאַת שָׁנָה בְּמֹתוֹ בְּהֹר הָהָר
התורה מספרת לנו, שאהרון הסתלק בְבְּהֹר הָהָר,הוא היה בן 123, ותאריך הפטירה שלו היה בראש חודש אב.
אני רק רוצה לתת מידע, דבר שהתחדש לי השבוע – שיטת הרלב"ג.
כולנו יודעים, שפטירתו של אהרון הכהן, היא בראש חודש אב, כך כתוב  בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ. פשוטם של דברים, שזה בראש חודש אב.
למה אני אומר פשוטם של דברים?
כי הגמרא (מסכת תענית ט, א), מביאה את הפסוק (זכריה יא-ח) ואכחיד את שלשת הרועים בירח אחד. וכי בירח אחד מתו והלא מרים מתה בניסן ואהרן באב ומשה באדר אלא מלמד שנתבטלו ג' מתנות טובות שנתנו על ידן ונסתלקו כולן בירח אחד.
שמרים הסתלקה, הסתלק הבאר, וחזר בזכותו של אהרון. ברגע שאהרון הסתלק, הסתלקו העננים, וחזרו בזכותו של משה רבינו. שהסתלק משה רבינו, הסתלקו שלושתם.
לכן נאמר בדברי הנביא -  ואכחיד את שלשת הרועים בירח אחד.
כתוב כאן בגמרא במפורש, שבניסן נפטרה מרים, ואהרון נפטר באב, ומשה רבינו נפטר באב.
מתי בניסן, הגמרא לא אומרת, אבל בתרגום יונתן בן-עוזיאל  מופיע ב- י' בניסן.
לגבי אהרון הכהן, אומרת התורה  בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, בראש חודש אב.
בא הרלב"ג, פלא עצום, ואומר שאהרון הכהן, נפטר באחד לחודש החמישי, הוא חודש שבט. והפער בין פטירת משה, לפטירת אהרון, היה בסך-הכל, חודש ושבוע.
כך כותב הרלב"ג, יש בזה כמה סתירות במפרשים, וזה פסוקים בתורה שלא מסתדרים עם זה, אבל כך הוא כותב, כדי שנדע את הדעה הזאת. ספר סדר הדורות, גם כן מביא את הדעה הזאת, שאהרון הכהן נפטר בראש חודש שבט.
הדבר שכולם מעירים, שאף אחד מרבותינו, אנחנו לא יודעים מתי הוא נפטר – לא אברהם, לא יצחק ולא יעקב.
משה רבינו, לומדים חז"ל, נפטר ב-ז' באדר, כך לומדים חז"ל (מסכת מגילה).
היחידי, שהתורה אומרת את היום שבו הוא נפטר,  הוא אהרון הכהן. אין לנו את הפרוט הזה, אצל אף אחד.
כתוב אצל מרים, שהיא נפטרה בחודש הראשון, שהוא חודש ניסן, אבל לא כתוב מתי בניסן. בא התרגום יונתן בן-עוזיאל, ואומר בעשירי לחודש ניסן.
השאלה שנשאלת היא – מה זכה אהרון, שאף אחד אחר לא זכה, שהתורה תציין את יום הפטירה שלו?
הרוקח כבר שואל – למה משה רבינו לא זכה לזה?  אהרון זכה שהתורה תכתוב את תאריך הפטירה שלו, אצל מרים, התורה ציינה את החודש, אצל משה, התורה לא מציינת, לא את החודש ולא את היום ולא את השנה.
כותב הרוקח (ר' אליעזר מגרמיזה, מבעלי התוספות) תירוץ מאוד מענין – היות ואף אחד לא היה עם משה רבינו, בשעת פטירתו. אצל אהרון הכהן היו משה ואלעזר. אצל מרים, היו גם משה וגם אהרון. אצל משה רבינו, אף אחד לא היה בשעת הפטירה, ולכן התורה לא מציינת את התאריך.
תירוץ נוסף הוא כותב – ייתכן שמשה רבינו לא מת.
הגמרא (מסכת סוטה יב) מביאה דעה, שמשה רבינו לא מת. אף עפ"י שכתוב (דברים לד, ו) וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּיְא, אבל גם אצל יעקב אבינו, כתוב אותו דבר, והגמרא אומרת, שיעקב אבינו לא מת. אז גם משה רבינו אותו דבר, זה אותו תהליך. כך כותב ר' אליעזר מגרמיזה, שתי דעות, למה התורה לא כותבת את מועד הפטירה של משה רבינו.
השאלה שנשאלת היא – מדוע התורה מציינת, את זמן פטירתו של אהרון הכהן?
והדבר הנוסף הוא – אם התורה רוצה לציין את מועד הפטירה שלו, התורה יכלה לציין את זה, בפרשת חֹקת, שם התורה עוסקת בפטירתו של אהרון הכהן. הקב"ה מצוה את משה רבינו, לקחת את אהרון הכהן, ולהעלות אותו להֹר ההר, ביחד עם אלעזר הכהן, ולהלביש אותו את הבגדים. שם התורה היתה צריכה לכתוב, שאהרון הכהן יסתלק  בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ.
שם התורה לא כותבת את זה.
כאן, בפרשת השבוע, התורה כותבת שתי דברים – את תאריך הפטירה שלו, ושאהרון הכהן  מת על פי ה'.  
דורשים חז"ל, שהוא מת במיתת נשיקה.
את שני הדברים האלה, מציינת כאן התורה, בפרשת מסעי, מה שהתורה לא מציינת, בפרשת חֹקת.
יוצא, שפטירת אהרון, התורה מתעסקת איתה פעמיים.
אצל אברהם אבינו, התורה לא מתעסקת בפטירה שלו יותר מפעם אחת, וגם לא של יצחק, ולא של יעקב, וגם לא של משה רבינו.
השאלה שנשאלת – למה זכה אהרון, שהתורה מתעסקת בפטירתו, פעם אחת בפרשת חֹקת, ופעם נוספת, בפרשת השבוע, פרשת מסעי?
בספר נפלאות מתורת ה', הוא כותב, שהתורה כתבה את זה כאן, בפרשת השבוע, לכבודו של אהרון הכהן, היות ופרשת מסעי, היא תמיד הפרשה המקדימה את ראש חודש אב, זה בא ללמד אותנו דבר אחד – תדע לך, שצריך להתכונן לראש חודש אב, שהוא יום הפטירה של אהרון הכהן.
לכן השבת, שבת מברכין ראש חודש אב, ותמיד פרשת מסעי, קוראים על פטירתו של אהרון הכהן, ויום הפטירה שלו, יכל באותו שבוע, ולכבודו של אהרון הכהן, חזרה התורה וכתבה את זה, כדי שידעו כולם שזה יום הפטירה של אהרון הכהן.
נשאלת השאלה  - דבריו של הנפלאות מתורת ה' נפלאים, אבל למה התורה לא עשתה את זה גם למשה רבינו?  למה לא לאברהם ליצחק וליעקב? מה מיוחד באהרון, שהתורה דיברה בפטירתו פעם נוספת?
בספר שלל לא יחסר, הוא מביא מספר אזור אליהו, שמוכר כספר של ר' אליהו מאיזמיר, אבל כאן זה לא הספר הזה, זהו ספר של אחד מחכמי פולין, וראיתי השבוע, שאותו דבר כתב התפארת יהונתן, לר' יהונתן אייבשיץ, בפרשת חֹקת.
המדרש (תנחומא, במדבר) אומר - וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל, מִשְׁפָּטֶיךָ תְּהוֹם רַבָּה וְגוֹ' (תהלים לו, ז). צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל, זֶה צְדָקָה שֶׁאַתָּה מֵבִיא לָעוֹלָם, מְפֻרְסֶמֶת הִיא עַל הֶהָרִים הַלָּלוּ. מִשְׁפָּטֶיךָ תְּהוֹם רַבָּה. מִשְׁפָּט שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה בָּעוֹלָם, כִּתְהוֹם רַבָּה. מַה תְּהוֹם רַבָּה בַּסֵּתֶר, אַף מִשְׁפָּטֶיךָ בַּסֵּתֶר, כֵּיצַד. כֵּיוָן שֶׁחָרְבָה יְרוּשָׁלַיִם, בְּתִשְׁעָה בְּאָב חָרְבָה. וּכְשֶׁהֶרְאָה לוֹ לִיחֶזְקֵאל, הֶרְאָה לוֹ בְּעֶשְׂרִים לַחֹדֶשׁ. לָמָּה, שֶׁלֹּא לְפַרְסֵם בְּאֵיזֶה חֹדֶשׁ חָרֵבָה. אֲבָל כְּשֶׁהוּא בָּא לְגַדֵּל אֶת יִשְׂרָאֵל, הוּא מְפַרְסֵם בְּאֵיזֶה יוֹם, בְּאֵיזֶה מָקוֹם, בְּאֵיזֶה חֹדֶשׁ, בְּאֵיזוֹ שָׁנָה, בְּאֵיזוֹ אַפַּטְיָא. בְּאֵיזֶה יוֹם, בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ. בְּאֵיזֶה מָקוֹם, בְּמִדְבַּר סִינַי. בְּאֵיזֶה חֹדֶשׁ, לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי. בְּאֵיזֶה שָׁנָה, בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית. לְאֵיזֶה אַפַּטְיָא, לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם. מָה אָמַר לָהֶם: שְׁאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
אומר הספר אזור אליהו – כתוב בגמרא (מסכת מועד קטן  כה, ב) - רוכב ערבות שש ושמח בבא אליו נפש נקי וצדיק הקב"ה שמח, שמגיע אליו נשמה של צדיק.
רצה הקב"ה להראות, עד כמה הוא שש ושמח בפטירתו של אהרון, לכן הוא פרסם גם את היום, וגם את החודש, וגם את השנה. צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל זה לא משפט  שהקב"ה עשה, ואז זה תְהוֹם רַבָּה ומסתירים את המשפט. הקב"ה רצה להראות כמה אהרון הוא גדול, לכן הוא פרסם גם את היום, גם את החודש וגם את השעה, להראות לך כמה אהרון הוא גדול.
צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל – כמה אהרון הוא צדיק. שלא תתלה בו שום דבר, לא מענין חטא העגל ולא מענין חטא מי מריבה, שום דבר! צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל.
אם הקב"ה היה מסתיר, את היום ואת החודש ואת השנה, היית אומר מִשְׁפָּטֶיךָ תְּהוֹם רַבָּה. אדרבא, הקב"ה מגלה את היום, מגלה את החודש ומגלה את הזמן, הכל כדי להראות, כמה אהרון הוא גדול, ולכן נאמר, שהקב"ה שש ושמח, בבֹא אליו נפש נקי וצדיק.
שמעתי פעם מהרב שך זצ"ל, שאמר בהלוויה של הסטיפלר זצ"ל  -שלמה המלך בקהלת (ג), מביא כל מיני עיתים:
(ב) עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ: (ג) עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת: (ד) עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד: (ה) עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים עֵת לַחֲבוֹק וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק: (ו) עֵת לְבַקֵּשׁ וְעֵת לְאַבֵּד עֵת לִשְׁמוֹר וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ: (ז) עֵת לִקְרוֹעַ וְעֵת לִתְפּוֹר עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר: (ח) עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם.

בכל דבר מופיעה האות למ"ד, חוץ משתי דברים - עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד.  לא כתוב עֵת לסְפוֹד וְעֵת לרְקוֹד.
שאל הרב שך – למה? 
ואמר – בכל דבר, יש דבר והיפוכו. למשל, אי אפשר לעשות שתי דברים בו-זמנית עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ, אלה שתי דברים שלא מסתדרים ביחד. אם אתה נוטע, אתה לא עוקר. זה לא מסתדר ביחד. כשאתה בונה אתה לא יכל להרוס. רק לאחר שבנית, אתה יכל להרוס.
עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד זה הולך בו-זמנית. כשפה בעולם הזה מספידים, בעולם העליון רוקדים. אנחנו כאן מספידים את הסטיפלר, אבל שם בשמים, רוכב ערבות שש ושמח בבֹא אליו נפש נקי וצדיק.
אומר לנו הספר אזור אליהו – הקב"ה פירסם, בזמן פטירתו של אהרון הכהן, ללמד אותך, ש- צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל – להראות לך, עד כמה אהרון היה צדיק.
בספר תפארת יהונתן, לר' יהונתן אייבשיץ, הוא מביא דברי גמרא, ומסביר עפ"י המדרש הזה, את דברי הגמרא (מסכת שבת) – מבקש דוד המלך, לדעת את זמנו, מתי הוא יסתלק מן העולם (תהילים לט, ה) הוֹדִיעֵנִי ה' קִצִּי.
שאל אותו הקב"ה – למה זה משנה לך, מתי אתה מסתלק? אלו דברים שאני לא מוסר אותם. אתה רוצה לדעת באיזה יום? זה יהיה בשבת.
שואל הספר תפארת יהונתן – למה היה כל-כך חשוב לדוד המלך, לדעת את עיתו?
אדרבא, עדיף לאדם לא לדעת את זמנו להיפטר מן העולם, ככה יעשה תשובה בכל יום, כפי שמביאה הגמרא (מסכת שבת קנ"ג, א) - (קהלת ט-ח) בכל עת יהיו בגדיך לבנים.
כל ערב אתה אומר וידוי, אתה מקווה שמחר תקום, אבל עם כל זה, ברגע שאדם יודע תאריך, מתי הוא מסתלק מהעולם, אז לא יהיה לו דחוף כל-כך, בכל לילה להגיד וידוי.
אם ככה בכל עת יהיו בגדיך לבנים, שואל התפארת יהונתן – מה פתאום רצה, דוד המלך לדעת מתי הוא נפטר?
אומר התפארת יהונתן – אם ברור שהקב"ה מסתיר את זמן הפטירה, פירוש הדבר שזה מִשְׁפָּטֶיךָ תְּהוֹם רַבָּה. אבל אם הקב"ה יחליט באיזה יום הוא מסתלק מהעולם, סימן שזה צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל, סימן שהוא בסדר, שהוא צדיק.
"כמו שהקב"ה פירסם את תאריך הפטירה של אהרון הכהן, אם הוא יגיד לי מתי קיצי, סימן שזה לא מִשְׁפָּטֶיךָ תְּהוֹם רַבָּה, אלא צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל"
לכן ביקש דוד המלך לדעת את יומו.
לכן מופיע פעמיים לאמר, בשעה שהקב"ה אומר למשה רבינו, לעלות להֹר ההר, כתוב בפסוק (כ, כג) וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּהֹר הָהָר עַל גְּבוּל אֶרֶץ אֱדוֹם לֵאמֹר
שואל התפארת יהונתן – מה זה לֵאמֹר? אלא, שיפרסם משה לרבים, שיאסף אהרון לא בגלל עוון, אלא להשֹישֹ את יושבי גן-עדן, ויאמרו על  אשר מריתם את פי על מי מריבה, אין זה חטא, אלא עילה בעלמא, והראיה, שהקב"ה מפרסם את הזמן שבו אהרון הכהן נפטר.
הפרסום הזה מראה עד כמה, לא היה באהרון הכהן שום חטא, אלא אדרבא, הוא נפטר בלי שום סיבה, כי הגיע זמנו להיפטר מהעולם. צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל  - הוא היה צדיק, ולכן הקב"ה מפרסם את זמן פטירתו.
ישנם שמביאים את דברי ה - משך חכמה, בפרשת חֹקת, על הפסוק (כ, כט) וַיִּבְכּוּ אֶת אַהֲרֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל.
שואלים רבותינו - למה רק על אהרון, נאמר כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל, ועל משה לא?
אומר האבות דרבי נתן – משום שאהרון היה אוהב שלום ורודף שלום, לכן נאמר בו כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל.
הגמרא במסכת כלה אומרת, ש – 80,000 ילדים, נושאי שמו של אהרון הכהן, הלכו אחר מיטתו, שאותם ילדים נוצרו מאותו שלום בית שעשה אהרון בין בעל לאשתו, ולכן וַיִּבְכּוּ אֶת אַהֲרֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל.
שואל האור-החיים הקדוש (פרשת וזאת-הברכה) – למה על אהרון הכהן בכו ועל משה רבינו לא בכו?
התשובה הראשונה, שהוא מביא מאבות דרבי נתן – כיו שהוא היה אוהב שלום ורודף שלום.
את התשובה השניה, הוא מביא בשם האבן-עזרא – היות ושאהרון נפטר, משה רבינו היה חי, והיות שמשה בכה, השתתפו איתו כל עם ישראל.
כותב האור-החיים הקדוש – זה לא נראה לי שזאת הסיבה, שעשו"הצגה" לכבודו של משה רבינו.?!
תירוץ שלישי הוא כותב – בגלל שאהרון מת בפתאומיות.
גם אדם זקן  שמת בפתאומיות, מעורר בכי. אם אדם זקן, שאתה מתכונן למוות שלו, כמה שבועות\חודשים, אז אנשים מתרגלים לזה לאט לאט.
אהרון נפטר בפתאומיות. הבכי הפתאומי, עורר את הבכייה הגדולה.
התירוץ רביעי – היות ובאותו יום שהסתלק אהרון לבית עולמו, הסתלקו גם ענני הכבוד, ובאותו יום, הגיע גם הכנעני, והגיעה מלחמה עליהם, וכתוצאה מכך הגיעה הבכייה הגדולה.
התירוץ החמישי – היות וכשמשה רבינו נפטר לא בכו כל-כך, כי מיד אחר-כך, שרתה השכינה על יהושע בן-נון, והיות שראו שיש להם מיד מנהיג ממשיך, אז לכן פחות היתה בכייה אצל משה מאשר אצל אהרון. אלה הדברים שכותב האור-החיים הקדוש, בפרשת וזאת הברכה, על פטירתו של משה רבינו.  
בא המשך חכמה  ואומר - וַיִּבְכּוּ אֶת אַהֲרֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל, מכאן, שלא היה בעם ישראל רוצחים בשגגה, בזמנו של אהרון הכהן. למה?
אם כתוב בפרשת השבוע, שברגע שנפטר הכהן הגדול, חוזרים כל הרוצחים בשגגה לבתיהם, אז נוצרת אצלהם שמחה.
אם כתוב וַיִּבְכּוּ אֶת אַהֲרֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל, סימן שלא היה אף אחד, שרצח בשגגה, כיון שאם היה מישהו שרצח בשגגה, אז לא היה כתוב כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל, כי יש כמה שלא יבכו אותו, לכן כתוב וַיִּבְכּוּ אֶת אַהֲרֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל, מכאן שלא היה אף אחד, שהרג בשגגה.
כל אחד שואל את עצמו – מה זאת אומרת, הרי לא היה ערי מקלט במדבר?! משה רבינו הבדיל שלוש ערים בעבר הירדן. הרי כל זמן שאין ערים שבעבר הירדן קולטות, אין ערים שבארץ ישראל קולטות. אז מה הכוונה שברחו לעיר מקלט?
הגמרא (מסכת מכות יב, ב) אומרת -  שבשעה שהיו עם ישראל במדבר, אם היה מישהו רוצח בשגגה, היה גולה למחנה לוויה.
כך אומרת הגמרא, וכנראה על זה אומר ה-משך חכמה, שאם כתוב וַיִּבְכּוּ אֶת אַהֲרֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל, אז הסיבה היא שכולם בכו באמת, ולא היו רוצחים בשגגה.
אומר המשך חכמה – הם התפללו כמו שצריך. כי ידוע שאחת הסיבות, שהרוצחים משתחררים לאחר מות הכהן הגדול היא, כי ידוע שהכהן הגדול מתפלל שלא יקרה בזמנו, שרוצחים בשגגה, ואם אהרון הכהן, בכו אותו כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל, זאת הסיבה שלא היו רוצחים בשגגה. עד כאן דברי המשך חכמה.
ראיתי כמה שמעירים על המשך חכמה – מי אמר לך שלא היו רוצחים בשגגה? אולי היו ומתו מזקנה?
שאהרון נפטר, כבר לא היו, אבל יכל להיות שהיו רוצחים בשגגה, הם היו במחנה לוויה, ומתו מזקנה או ממחלה.
זה לא אומר, שלא היו רוצחים בשגגה, זה רק אומר, שבשעת פטירתו של אהרון, לא היו רוצחים בשגגה.
ראיתי בספר להתעדן באהבתך, הוא מביא בשם הרב גמליאל רבינוביץ' – כתוב בפסוק (פרשת חֹקת ב, כט) וַיִּרְאוּ כָּל הָעֵדָה כִּי גָוַע אַהֲרֹן וַיִּבְכּוּ אֶת אַהֲרֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל.
שואל הרב גמליאל רבינוביץ' – יש כאן מילה אחת כֹּל מיותרת. למה כתוב פעמיים את המילה כֹּל?
ואומר תשובה מאוד יפה – יש ט"ז (הלכות תפילה בשם הלבוש) – לא לומר מְלוֹךְ עַל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בִּכְבוֹדֶךָ. כי יש כאן כפל לשון.
אם כתוב מְלוֹךְ עַל כָּל הָעוֹלָם, אז למה צריך להגיד מְלוֹךְ עַל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ? אתה אומר פעמיים את אותו דבר.
הוא רוצה להצדיק זאת. כותב הט"ז את הפסוקמְלוֹךְ עַל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ כי לפעמים כָּל הָעוֹלָם, זה לא כָּל הָעוֹלָם. יכל להיות שרוב, זה 90%. אז אם 90% מהעולם תומכים בקב"ה, אז זה רובו ככולו, אבל אנחנו מבקשים בתפילה, שלא היה רובו ככולו, אלא מְלוֹךְ עַל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, שיהיה 100%.
זה מה שכתוב בפסוק וַיִּבְכּוּ אֶת אַהֲרֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל.היינו אומרים כֹּל, זה לאו דוקא כֹּל, היינו אומרים רובו ככולו, לא כולם בכו  -90% בכו, אז זה גם-כן כל.
באה התורה ואומרת – לא ולא, זה כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ – כ-ו-ל-ם בכו!!!
אם ככה, אנחנו יכולים להבין, שאם הפטירה שלו, נכתבה כאן בפרשה שלנו, אז יש לה מטרה.
השאלה שנשאלת היא – מדוע התורה כותבת את זה כאן, מהי המטרה שיש כאן?
בא הספר אזנים לתורה, ואומר תירוץ גאוני, מדוע התורה כותבת את זה כאן.
לפני שנביא את האזנים לתורה, נביא את דבריו הנפלאים של ר' יחזקאל לוינשטיין, ב"אור יחזקאל" –
בתוספות (בבא-בתרא קכ"א ) ומקור הדברים בפתיחה לאיכה, כתוב במדרש ש-15,000 האחרונים, שהיו במתי המדבר לא מתו, למה לא מתו?
הרי הקב"ה אמר, שכל מי שהוציא דיבת הארץ רעה, ימות במדבר, חוץ מכלב ויהושע בן-נון. וה-15,000 האחרונים, אומר המדרש, נכנסו לארץ ישראל ולא מתו.
לכן, אומרת הגמרא (מסכת תענית), שבט"ו באב, כלו מתי מדבר מלמות. למה הכוונה? הרי בט' באב, מתו האחרונים.
התשובה פשוטה מאוד – כל שנה, בליל ט' באב, נכנסו כולם אל הקברים, ובבוקר אמרו להם – צאו מקבריכם.
יצאו פחות 15,000. וככה, כל שנה 15,000 איש, משנה לשנה הולך ופוחת, עד תום הארבעים שנה.
אומר תוספות, שבשנה האחרונה, בליל ט' באב, נכנסו ה-15000 איש האחרונים, לתוך הקברים, נכנסו ובבוקר רואים שהם חיים.
הם חשבו שאולי הם לא נכנסו בתאריך טוב.
למחרת הם שוב עשו תשובה, ונכנסו שוב לקברים. בבוקר הם קמים, ועוד פעם הם חיים.
וככה זה נמשך עד ט"ו באב.
בט"ו באב, אומר תוספות – הם ראו לבנה במילואה, ולכן זה לא יכל להיות ט' באב, ולכן הבינו שהקב"ה חנן אותם. לכן כתוב – לא היו ימים טובים לישראל, כט"ו באב וכיום הכיפורים.
נשאלת השאלה – איך הם זכו להיכנס לארץ ישראל?
ר' יחזקאל לוינשטיין אומר – שזה היה בזכות תפילת הערבית האחרונה.
ברגע שאדם יודע שיש לו סיכוי למות הלילה, אז הוא אומר וידוי, הוא מתכונן למוות.
אבל א הסיכוי הוא 1 ל-50, אז"למה שאני יהיה המועמד???"
כשהקב"ה אמר, שכל אלה שדיברו סרה, על ארץ ישראל, לא יכנסו לארץ ישראל.
ידעו, הגיע ליל ט' באב, צריכים להיכנס לקברים, אמרו – ריבונו של עולם, אתה יודע שלא היינו  פעילים. יש מספיק אנשים שהיו פעילים, במה שאמרו המרגלים, טפל בהם ראשונה.
אז הדמעות שלהם, הם שהביאו את הכפרה לכולם ביחד, וכך אותם 15,000 יצאו מהקברים ויכלו להיכנס לארץ ישראל. דברי האזנים לתורה.
בא הכלי יקר, ואומר תשובה, מדוע נכנס כאן, ענין אהרון הכהן, ראש חודש אב, מה זה נכנס כאן בתוך המסעות, ומדוע התורה כתבה את זה?
הוא אומר את זה, על המסע ה-מ"ב – (מט) וַיַּחֲנוּ עַל הַיַּרְדֵּן מִבֵּית הַיְשִׁמֹת עַד אָבֵל הַשִּׁטִּים בְּעַרְבֹת מוֹאָב.
כותב הכלי יקר - ויחנו על הירדן מבית הישמת עד אבל השטים. על צד הרמז יש לפרש שלכך הזכיר שני קצוות אלו לפי שפרשה זו מדברת ממיתת אהרן, ואמרו רז"ל (ר"ה יח:) ששקולה מיתת הצדיקים כשריפת בית אלהינו. ודבר זה יש בו רמז בתחילת הפרשה וימת שם בשנת הארבעים וגו' בחודש החמישי באחד לחודש, הוא חודש אב שבו נשריפה בית אלהינו והוקבע לבכיה לדורות מזמן המרגלים כדי להורות ששנים אלו שקולים על כן נזדמנו בחודש אחד, וזהו הרמוז מבית הישימות כי הוא לשון שממה וחרבן הבית, ואבל השיטים הוא לשון ארז ורמז אל הזמן שנתאבלו בו על הצדיק שנמשל ארז, ונזדמנו שניהם לפונדק אחד, וחבור שני קצוות אלו מורה ששקולים המה כאלו הקצה האחד היה מרגיש אבל השיטים דהיינו האבילות על נפש הצדיק, והקצה השני היה מרגיש בצער בית הישימות.
זאת אומרת, שבאה התורה ואומרת לנו, שבראש חודש אב, שנסתלק אהרון הכהן, ומה שקרה כעבור כמה שנים, בשריפת בית ה' אלקינו, זה קרה בעקבות זה, שאהרון הכהן נפטר, בראש חודש אב, ושקולה פטירת צדיקים, כשריפת בית ה', לכן הקב"ה הביא את שניהם לפונדק אחד –  ראש חודש אב – פטירת אהרון, ובתשעה באב – חורבן בית המקדש, ללמדך, ששקולה פטירת צדיקים, בחורבן בית ה' אלקינו.
אלו דברי הכלי יקר, וקדמו לו דברי רבינו בחיי, בספרו כד הקמח.
 
כותב רבינו בחיי, בספרו כד הקמח -  ולכך היתה פטירת אהרון, בראש חודש אב, שבו נשרף בית המקדש, ללמדנו, ששקולה פטירת צדיקים, כשריפת בית ה' אלקינו.
בספר שנים מקרא, הוא מביא בשם מעשה רוקח – ליכא מידי שלא רמיזה באורייתא, משום שבחודש זה, עתיד להיחרב בית המקדש, שקולה מיתת צדיקים, כחורבן בית המקדש, מיד נתחיל להתאבל בתחילת החודש.
משנכנס אב ממעטין בשמחה, בגלל שתי הדברים – חורבן בית המקדש, בתשעה באב, אבל תחילת חורבן בית המקדש, מתחיל בראש חודש אב, בזמן הסתלקותו של אהרון הכהן.
לכן אמרו חז"ל – משנכנס אב, מעטין בשמחה, לא בגלל חורבן בית המקדש, אלא בגלל פטירתו של אהרון הכהן.
כל אחד שואל את עצמו – למה פטירתו של אהרון הכהן, מחייבת אבלות שבעה ימים? כולנו יודעים, שברגע שאדם נפטר לבית עולמו, שנה אחת אבלים, ובתום השנה, לא נוהגים יותר אבלות.
הדבר היחיד שאנחנו עוד נוהגים בהם אבלות, אלו פטירת תלמידי ר' עקיבא, ופטירת נדב ואביהוא, שבוכים ביום הכיפורים. חוץ מזה, אנחנו לא בוכים על אף אחד. מה מונח בזה?
בספר שנים מקרא, הוא מביא רעיון נפלא שהוא שמע מאביו – כתוב בחז"ל, ששבעה ימים, לפני שהקב"ה החריב את העולם  בדור המבול, הקב"ה התאבל עליו שבעה ימים. כך כתוב במדרש (בראשית רבה, פרשה לב –ז).
(בראשית ז, י) וַיְהִי לְשִׁבְעַת הַיָּמִים וּמֵי הַמַּבּוּל הָיוּ עַל הָאָרֶץ
אומר רש"י – המתין הקב"ה עד שיסתיימו ימי האבל של מתושלח.
אומר המדרש - וַיְהִי לְשִׁבְעַת הַיָּמִים וּמֵי הַמַּבּוּל (בראשית ז, י), מְלַמֵּד שֶׁתָּלָה לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שִׁבְעַת יְמֵי אֲבֵלוּת שֶׁל מְתוּשֶׁלַח הַצַּדִּיק, כְּדֵי שֶׁיַּעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה וְלֹא עָשׂוּ.
דָּבָר אַחֵר, וַיְהִי לְשִׁבְעַת הַיָּמִים, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי שִׁבְעָה יָמִים נִתְאַבֵּל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל עוֹלָמוֹ קֹדֶם שֶׁיָּבוֹא מַבּוּל לָעוֹלָם, מַאי טַעֲמָא (בראשית ו, ו): וַיִּתְעַצֵּב אֶת לִבּוֹ, וְאֵין עֲצִיבָה אֶלָּא אֲבֵלוּת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב יט, ג): נֶעֱצַב הַמֶּלֶךְ עַל בְּנוֹ.
אומר המדרש תנחומא (פרשת שמיני,א) - וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: שׁוֹמֵר מִצְוָה לֹא יֵדַע דָּבָר רָע (קהלת ח, ה). מִי הָיָה. זֶה אַהֲרֹן שֶׁנֶּאֱמַר: וּמִפֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא תֵּצְאוּ שִׁבְעַת יָמִים, וּפֶתַח אֹהֶל מוֹעֵד תֵּשְׁבוּ יוֹמָם וָלַיְלָה. אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו, שִׁמְרוּ אֲבֵלוּת שִׁבְעַת יָמִים עַד שֶׁלֹּא יַגִּיעַ בָּכֶם. וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמֶרֶת ה', שֶׁכָּךְ שָׁמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שִׁבְעַת יְמֵי אֲבֵלוּת עַד שֶׁלֹּא הֵבִיא אֶת הַמַּבּוּל, כִּבְיָכוֹל. וּמִנַּיִן שֶׁנִּתְאַבֵּל, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּנָחֵם ה' כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ (בראשית ו, ו). וְאֵין עֲצִיבָה אֶלָּא אֵבֶל, שֶׁנֶּאֱמַר: וַתְּהִי הַתְּשׁוּעָה בַּיּוֹם הַהוּא לְאֵבֶל עַל יִשְׂרָאֵל כִּי אָמַר הָעָם כִּי נֶעֱצַב הַמֶּלֶךְ עַל בְּנוֹ (ש"ב יט, ג). וְכֵן עֶזְרָא אָמַר לְיִשְׂרָאֵל בְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ בּוֹכִין אִישׁ אֶל אָחִיו וְאִישׁ אֶל בְּנוֹ, לְכוּ אִכְלוּ מִשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ וְגוֹ' וְאַל תֵּעָצְבוּ כִּי חֶדְוַת ה' הִיא מָעֻזְּכֶם (נחמיה ח, י). בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שָׁמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שִׁבְעַת יְמֵי הָאֵבֶל עַד שֶׁלֹּא הֵבִיא אֶת הַמַּבּוּל, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי לְשִׁבְעַת הַיָּמִים וּמֵי הַמַּבּוּל הָיוּ עַל הָאָרֶץ (בראשית ז, י). וְכֵן הוּא אוֹמֵר לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו, כְּשֵׁם שֶׁנִּתְאַבֵּל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל עוֹלָמוֹ עַד שֶׁלֹּא הֵבִיא אֶת הַמַּבּוּל, אַף אַתֶּם שִׁמְרוּ אֶת יְמֵי הָאֵבֶל עַד שֶׁלֹּא יַגִּיעַ בָּכֶם. הָיוּ מְשַׁמְּרִים וְלֹא הָיוּ יוֹדְעִים עַל מָה מְשַׁמְּרִים. כְּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר: שׁוֹמֵר מִצְוָה לֹא יֵדַע דָּבָר רָע. וְעֵת וּמִשְׁפָּט יוֹדֵעַ לֵב חָכָם (קהלת ח, ה), זֶה מֹשֶׁה, שֶׁכְּבָר אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְנֹעַדְתִּי שָׁמָּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְנִקְדָּשׁ בִּכְבוֹדִי (שמות כט, מג), מִתְקַדֵּשׁ אֲנִי שָׁם בִּמְכֻבָּדַי. וְהָיָה מֹשֶׁה מְשַׁמֵּשׁ כָּל שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּלּוּאִים. וְהָיָה מִתְיָרֵא לוֹמַר שֶׁמָּא מִדַּת הַדִּין פּוֹגַעַת בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְנִקְדָּשׁ בִּכְבוֹדִי. וְלֹא עָשָׂה, אֶלָּא אָמַר לְאַהֲרֹן, שִׁמְרוּ אֵבֶל שִׁבְעַת יָמִים. אָמַר לוֹ: לָמָּה. אָמַר לוֹ: כָּךְ אָמַר לִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כִּי כֵן צִוִּיתִי. כֵּיוָן שֶׁשָּׁמְרוּ שִׁבְעַת יְמֵי הָאֵבֶל וּבָא יוֹם הַשְּׁמִינִי, נִכְנְסוּ נָדָב וַאֲבִיהוּא לְהַקְרִיב, פָּגְעָה בָּהֶן מִדַּת הַדִּין וְנִשְׂרְפוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַל אוֹתָם וַיָּמוּתוּ לִפְנֵי ה'. בָּא מֹשֶׁה וְאָמַר לְאַהֲרֹן, הוּא אֲשֶׁר דִּבֵּר ה' לֵאמֹר בִּקְרוֹבַי אֶקָּדֵשׁ. וְהֵיכָן דִּבֵּר. בְּמִדְבַּר סִינַי, וְנוֹעַדְתִּי שָׁמָּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְנִקְדָּשׁ בִּכְבוֹדִי. וְכֵן אָמַר מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן, הָעֵת שֶׁאָמַר לִי בִּקְרוֹבַי אֶקָּדֵשׁ, חָשַׁבְתִּי כִּי בִּי אוֹ בְּךָ יִפְגַּע, וְעַכְשָׁו אֲנִי יוֹדֵעַ כִּי הֵם גְּדוֹלִים מִמֶּנִּי וּמִמְּךָ. וַיִּדֹּם אַהֲרֹן, הָיָה לוֹ הַדָּבָר לְנֶחָמָה. לְכָךְ נֶאֱמַר: שׁוֹמֵר מִצְוָה לֹא יֵדַע דָּבָר רָע.
יוצא, שהקב"ה אמר לאהרון הכהן, לשבת שבעה על הילדים שלו, עוד לפני שהילדים שלו הקריבו אש זרה. אז יש מציאות כזאת, לשבת שבעה, עוד קודם לכן.
הקב"ה ישב שבעה על העולם, לפני שהוא החריב אותו, בדורו של נח. הקב"ה מצוה לאהרון הכהן, להישאר באוהל מועד, לשבת שבעה, עוד לפני שהבנים שלו מתים.
אומר הספר שנים מקרא – אמר לי אבא שלי, שהקב"ה התאבל על חורבן הבית. איפה זה כתוב?
כתוב בפסוק (ישעיהו כב, יב) וַיִּקְרָא אֲדֹנָי  אלהים צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד...
אומרים חז"ל (איכה רבתי) – מלמד שהתאבל הקב"ה על חורבן הבית.
כמה זמן הוא התאבל עליו? שבעה ימים, לפני שהוא נחרב. מתי הוא נחרב?
בתשעה באב.
יוצא עפ"י זה, שהוא צריך להתחיל את האבלות, ביום ב' באב.
אומר – לא. כתוב בגמרא, שביום ז' באב, נכנסו האויבים להיכל, ז'-ח' אכלו ושתו וקלקלו, וביום ט', הדליקו אש בתוך בית המקדש.
יוצא, שמתי נכנסו לבית המקדש והתחילו לקלקל אותו???
ב – ז' באב.
אם התחילו לקלקל אותו ב-ז' באב, אז מתי הקב"ה התחיל להתאבל עליו??
בראש חודש אב!
אם ככה, אומרים לנו חז"ל – משנכנס אב ממעטין בשמחה. מה שייך?
זאת התשובה - היות והאבלות מתחילה שבעה ימים קודם, כי הנוכרים נכנסו להיכל ב-ז' באב, אז הקב"ה מתחיל את האבלות, כבר מראש חודש, לכן משנכנס אב, ממעטין בשמחה. אלה הדברים, שמביא הספר שנים מקרא, לבאר את הדברים.
עפ"י היסוד הזה רבותי, בואו ונראה יסוד נפלא נוסף, של השל"ה הקדוש:
בסוף מסכת תענית, שמה הגמרא מדברת על הלכות האבלות, ושם יש לו מאמר מטות-מסעי, על עניני האבלות.
כדי להבין את השל"ה הקדוש, צריך לקרוא רש"י (פרשת עקב).
רש"י חוזר על עצמו שלוש פעמים, הוא נימצא גם בפרשת פינחס, גם בפרשת חֹקת וגם בפרשת עקב. כל פעם במקום אחר, בסגנון שונה.
אומרת התורה בפרשת עקב -  (י, ו) וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נָסְעוּ מִבְּאֵרֹת בְּנֵי יַעֲקָן מוֹסֵרָה שָׁם מֵת אַהֲרֹן וַיִּקָּבֵר שָׁם וַיְכַהֵן אֶלְעָזָר בְּנוֹ תַּחְתָּיו
שואל רש"י - ובני ישראל נסעו מבארות בני יעקן מוסרה. מה ענין זה לכאן. ועוד, וכי מבארות בני יעקן נסעו למוסרה, והלא ממוסרות באו לבני יעקן, שנאמר (במדבר לג, לא) ויסעו ממוסרות וגו'. ועוד, שם מת אהרן, והלא בהר ההר מת, צא וחשוב ותמצא שמונה מסעות ממוסרה להר ההר. אלא, אף זו מן התוכחה, ועוד זאת עשיתם כשמת אהרן בהר ההר לסוף ארבעים שנה ונסתלקו ענני כבוד, יראתם לכם ממלחמת מלך ערד ונתתם ראש לחזור למצרים, וחזרתם לאחוריכם שמונה מסעות עד בני יעקן ומשם למוסרה, שם נלחמו בכם בני לוי והרגו מכם ואתם מהם, עד שהחזירו אתכם בדרך חזרתכם, ומשם חזרתם הגדגדה הוא חור הגדגד.
בפרשת חֹקת ובפרשת פינחס, רש"י מוסיף עוד דברים- ורדפו בני לוי אחריהם להחזירם, והרגו מהם שבע משפחות, ומבני לוי נפלו ארבע משפחות...
עכשיו נוכל להבין את דברי השל"ה הקדוש:
אומר השל"ה הקדוש – בהֹר ההר, שם מת אהרון, באחד לחודש החמישי, הוא ראש חודש אב. לכן נאמר בגמרא -משנכנס אב ממעטין בשמחה. למה?
כיון שראש חודש אב, זה זמן פטירתו של אהרון הכהן, על זה ממעטין בשמחה, זה לא קשור לחורבן בית המקדש, אלא לפטירתו של אהרון הכהן.
ממשיך השל"ה – וכשמת, חזרו לאחוריהם שמונה מסעות (כפי שמביא רש"י – חזרו עד מוסרה) ומסתמא, חזרו בכל יום מסע אחד. נמצא, שהגיעו למוסרה בתשעה באב, שם מת אהרון. וכי שם מת אהרון?
אלא, תשעה ימים לאחר שנפטר אהרון, עשו לו הספד – בתשעה באב.
יוצא, שההספד על אהרון הכהן, היה בתשעה באב.
לכן, משנכנס אב, מהזמן שאהרון הכהן נפטר, בראש חודש אב, עד לתשעה באב, היו כל הזמן במסעות לאחורנית – בני לוי רדפו אחרי עם ישראל, מתו מעם ישראל 11 משפחות. מתי זה היה?
זה היה בין ראש חודש אב, לבין תשעה באב. זה הזמן שהיו נפילות לעם ישראל. 11 משפחות נפלו בזמן הזה.
אומרת התורה - שָׁם מֵת אַהֲרֹן. וכי שם מת? הוא מת בהֹר ההר!
אלא, ההספד עליו, היה שם, בתשעה באב.
כותב השל"ה הקדוש – היות ואהרון הכהן, הוא הכהן הגדול הראשון שהיה לעם ישראל, ובית המקדש הראשון, נבנה בזכותו של הכהן הגדול הראשון, אז יוצא, שבית המקדש הראשון, הוא בזכותו של אהרון הכהן. ובית המקדש השני, בזכותו של עזרא הסופר, שהוא גלגולו של אהרון הכהן. ותמצא, ששניהם במספר קטן 17.  אף עפ"י, שאהרון בגימטריה קטנה = 13, אבל אם תוסיף את ארבעת האותיות של שמו, הגעת ל -17. ומספר קטן בגימטריה, של עזרא הסופר, גם הוא 17.
ועל כן, הפקיר את מיתתו פעמיים, לכן התורה כותבת את הפטירה שלו, גם בפרשת חֹקת וגם בפרשת מסעי. למה?
בית המקדש הראשון, היה בזכותו של אהרון הכהן – זה בפרשת חֹקת.
ובית המקדש השני, זה בפרשת מסעי.
פטירתו של אהרון הכהן, מסמלת את חורבנות בתי המקדש, אז פרשת חֹקת, מסמלת את חורבן בית ראשון, ופרשת מסעי, מסמלת את חורבן הבית השני, ושניהם היו בתשעה באב.
אלה הדברים שמביא השל"ה הקדוש (שני לוחות הברית, סוף מסכת תענית, מאמר פרשות מטות-מסעי).
בא הספר מגלה עמוקות, ומביא דבר נפלא ביותר (אופן כ"ח) – יש לתרץ קושיה גדולה, מדוע לא ביקש אהרון, על כניסתו לארץ ישראל?
למה אהרון לא מבקש להיכנס לארץ ישראל? משה רבינו התפלל לה' 515 תפילות.
אין לאהרון שום בקשות!
ממשיך המגלה עמוקות – לפי שראה אהרון ף שתתגלגל נשמתו בעזרא, בסוד הוא עזרא עלה מבבל, וזה מה שכתוב בפסוק, בספר עזרא (ז, ו) הוּא עֶזְרָא עָלָה מִבָּבֶל וְהוּא סֹפֵר מָהִיר בְּתוֹרַת מֹשֶׁה אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּתֶּן לוֹ הַמֶּלֶךְ כְּיַד ה' אֱלֹהָיו עָלָיו כֹּל בַּקָּשָׁתוֹ... מביאים את כל השושלת שלו.
ולכן, כיון שראה אהרון, שתתגלגל נשמת בעזרא הסופר, ועזרא הסופר יהיה בארץ ישראל, ויבנה את בית המקדש השני, לכן הוא לא ביקש!
והוא סוד הגמרא (מסכת סנהדרין כא, ב) – ראוי היה עזרא שתינתן תורה על ידו כמשה.
כמו שמשה הוא אח של אהרון, אותו דבר עזרא, שהוא אהרון הכהן, והיתה צריכה להינתן התורה על ידו. הוא אחיו של משה בגלגול.
ואף עפ"י שלא ניתנה תורה על-ידו, נשתנה הכתב על ידו.
ידוע, מה שמביאה הגמרא (מסכת סנהדרין כב, א), לגבי כתב שנקרא – כתב לבונה, ששינה אותו עזרא הסופר, בחזרה לכתב אשורי.
וסוד זה נרמז בשמו של עזרא, שהוסיפו על שם אהרון כ"ב אותיות. הן אהרון בגימטריה רנ"ו, ועזרא בגימטריה רע"ח, וכשתוסיף כ"ב על אהרון, הרי זה עזרא, ועוד שעזרא היה כ"ב דורות מאהרון.
ממשיך המגלה עמוקות – ומשה שראה ברוח הקודש, שאהרון יכנס לארץ ישראל, בביאה שניה, לכן הוא לא ביקש בקשה להיכנס לארץ.
אבל משה רבינו, שראה שאהרון יכנס לארץ, ע"י עזרא הסופר, ביקש הוא שיכנס לארץ בגלגול, כמו שאהרון ניכנס, דרך עזרא הסופר.
אמר לו הקב"ה – לא. לפי שכבר עברת שלושה גלגולים (משה ר"ת – משה, שת, הבל), אבל אהרון אחיך, שמעולם לא התגלגל, יכל להתגלגל פעם אחת אצל עזרא הסופר.
לכן אמר לו הקב"ה – נשלמו גלגולך, אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָבָר הַזֶּה.
בא משה רבינו ואומר – רבינו של עולם, לפחות תכניס אותי, אני מוכן אפילו להיות ציפור.
הרב שך זצ"ל, תמיד היה מביא את המדרש הזה ואומר – משה רבינו אמר, אם אני אהיה ציפור, יהיה קידוש ה'. יכל ילד אחד, לראות את הציפור ולומר – אהה, מה רבו מעשיך ה'!!!
שיתגדל שמו של הקב"ה בעולם, יותר שווה לי.
לכן משה רבינו ביקש, לבוא בתור עוף, או בתור בהמה, או בתור דג.
כותב המגלה עמוקות – וזה נרמז במילה אֶעְבְּרָה, רצה שיהיה מעובר, או בעוף, או בדג, או בחיה.
אמר לו הקב"ה - אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָבָר הַזֶּה.
מזה עוֹד?
עוֹד נוטריקון – עוף ובהמה דג
אמר לו הקב"ה – אל תדבר איתי בדבר, כי לא תיכנס לא בבהמה  ולא בדג ולא בעוף.
לכן הוא אומר – אהרון הכהן ידע שהוא אמור להיכנס בתור עזרא הסופר, לכן הוא לא ביקש להיכנס לארץ ישראל. עד כאן דברי המגלה עמוקות.
לאחר כל היסוד הזה, הייתי רוצה רק, לעמוד על נקודה אחת, ובזה לסיים להיום:
בעל תרומת הדשן כותב – למה נכתבה פרשת אהרון לכאן?
משום שהקב"ה רצה להסביר לנו,   איך יכל להיות שהכנעני, בא להילחם עם  ישראל, ועם ישראל, חזרו שמונה מסעות לאחוריהם, איך קרה דבר כזה?
אומר תרומת הדשן – אתה יודע איך יכל להיות דבר כזה?! כי זה היה בחודש אב.
חודש אב, אומרים לנו חז"ל, שמי שיש לו דין, שידחה אותו לחודש אדר. למה?
אומרים חז"ל  - כי בחודש אב, המזל של עם ישראל, לא טוב.
פשוטם של דברים – זה נמשך עד ל-ט"ו באב.
כיון ששם ה', בכוונות של חודש אב, מתחיל כסדרו, מט"ו באב. בחודש הזה, חודש תמוז, הוא בכלל לא כסדרו, ולכן גם החודש הזה, וגם מחצית מהחודש הבא, הוא חודש לא טוב.
אומר תרומת הדשן – אתה רוצה לדעת, איך יכל להיות שהכנענים מצליחים לגבור על ישראל ולהפחיד אותם ככה, שהם אומרים נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה,  ובמלחמה הזאת, נהרגים מעם ישראל, 11 משפחות, הייתכן להבין דבר כזה?
כותב תרומת הדשן – התשובה היא, כיון שמת אהרון ונסתלקו ענני הכבוד. נסתלקו ענני הכבוד, כיון שהחודש הזה, אין מזל לעם ישראל, והותרה הרצועה ובאו הרשעים להילחם עם ישראל.
רבותי, התקופה שעם ישראל נמצא עכשיו, היא תקופה לא פשוטה.
אומרים חז"ל – משנכנס אב ממעטין בשמחה. המזל של עם ישראל איננו טוב.
אבל הזוהר הקדוש לא כותב ככה.
בזוהר הכתוב כתוב  - ששלושה חודשים, לקח מתחת ידיו, עשו.
כתוב על הפסוק וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלשָׁה יְרָחִים - אלו שלושה חודשים, שנמצאים בידי עשו וחילותיו – תמוז, אב וטבת.
כותב ר' שמשון מאוסטרופולי  - זאת הסיבה לנפילת המרגלים בחודש תמוז, ועשרה ימים בחודש אב, כי אז יש שליטה לס"מ, על עם ישראל.
משה רבינו חשש מזה, ואמר למרגלים וְהִתְחַזַּקְתֶּם וּלְקַחְתֶּם מִפְּרִי הָאָרֶץ וְהַיָּמִים יְמֵי בִּכּוּרֵי עֲנָבִים.
כותב ר' שמשון מאוסטרופולי – מתי הם יצאו?  בכ"ט בסיון יצאו, ובאותה שעה כשרים היו, כי עדין לא היתה השפעת עשו וחילותיו.
ברגע שנכנס ראש חודש תמוז, זה בשליטת עשו וחילותיו.
 
 
 
כותב ר' שמשון מאוסטרופולי - וְהַיָּמִים יְמֵי בִּכּוּרֵי עֲנָבִם. תיקח את הימים, שהם ביכורי ענבים, האותיות שבאות לפני המילה עֲנָבִים:
ע = ס
נ = מ
ב = א
מ = ל
בִּכּוּרֵי עֲנָבִם זה ס"מ, הסיטרא אחרא.
אמר להם משה רבינו - ְהִתְחַזַּקְתֶּם תהיו חזקים, אתם יוצאים לבקר את ארץ ישראל. אתם נכנסים לחודש, שבשליטת הס"מ.
כותב הגאון מוילנה על הפסוק - וְהַיָּמִים יְמֵי בִּכּוּרֵי עֲנָבִם תחבר את סופי התיבות, יצא לך ס"מ.
יוצא, שהס"מ שולט גם בחודש תמוז, וגם בחודש אב. עד מתי?
יש אומרים עד י' באב, ויש אומרים עד ט"ו באב, לכן היות והשליטה של הס"מ בחודש הזה, קיבל הס"מ אחיזה, קודם כל, שנכנסו האויבים לירושלים, בי"ז בתמוז, והמשיכו להיות שם שלושה שבועות. השליטה שלו, היא בשתי החודשים האלה, כולל חודש טבת.
אם ככה, כאשר אנחנו נמצאים בעת כזו קשה לעם ישראל, כולם מתפלאים, לצאת למלחמה, בתקופה כזאת הרת אסון לעם ישראל. הַיָּמִים יְמֵי בִּכּוּרֵי עֲנָבִים, ימים שבשליטת הס"מ.
יזכנו הקב"ה, שהדם היהודי יפסיק להישפך כאן, ונזכה בקרוב ממש, לגאולה השלמה במהרה בימינו אמן ואמן!!!
 
 

מתימן יבוא הישיבה המרכזית לבני עדת תימן. ירושלים רחוב תרמ"ב 6. טלפון: 02-5812531    דוא”ל: email: mtyavo@gmail.com פקס: 077-4448207 חשבון בנק הדאר: 4874867
מבשר טוב - ת"ת לבני עדת תימן רחוב אבינדב 22 ירושלים. גני ילדים רחוב ארץ חפץ 116 כניסה ד ירושלים.  
 
 
דוא”ל: email: mtyavo@gmail.com
לייבסיטי - בניית אתרים