אני מעוניין לתרום  |  כך התחלנו את המדרש התימני  |  וידאו - יום בחצריך  |  חומר מארכיון המדינה  |  תורמים בשקלים או בדולרים  |  קריאה בתורה לכל השנה  |  ת"ת מבשר טוב  |  ילדי תימן  |  פרשת השבוע  |  מדור פרשת השבוע  |  ס ר ט י - ו י ד א ו  |  

אתרים תימנים נוסח תימן תימני נט יד מהריץ מבשר טוב
 

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



 


יפוצו מעינותך חוצה
FacebookTwitter

      פרשת כי תשא סט
דף הבית >> פרשת השבוע >> הרב ברוך רוזנבלום על פרשת השבוע >> ספר שמות הרב רוזנבלום >> פרשת כי תשא סט
 
בס"ד
 
פרשת כי תשא – הרב ברוך רוזנבלום שנת תשס"ט.
 
פרשת השבוע שנקרא בע"ה בשבת זו, פרשת כי תשא... פרשת פרה... משלימים שתי הפרשיות הללו אחד את השני, ולכן פרשת כי תשא ביחד עם פרשת פרה, מתחילים לדבר בעוון חטא העגל... ומסיימים בכפרת פרה אדומה.
ידועים דברי חז"ל בגמרא {מסכת סנהדרין קב, א} שאומרת - אמר ר' יצחק אין לך כל פורענות ופורענות שבאה לעולם שאין בה אחד מעשרים וארבעה בהכרע ליטרא של עגל הראשון שנאמר {שמות לב-לד} וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם.
אומר רש"י - וביום פקדי וגו'. עתה שמעתי אליך מלכלותם יחד, ותמיד תמיד כשאפקוד עליהם עונותיהם ופקדתי עליהם מעט מן העון הזה עם שאר העונות, ואין פרענות באה על ישראל שאין בה קצת מפרעון עון העגל.
כל צער שיש לכל יהודי... כל צער שיש לכלל ישראל, יש בזה משהו, מחטא העגל... כך אומרים לנו רבותינו.
רבותינו ממשילים לכך משל, למה הדבר דומה :
משל לאבא, שרצה לרגום את בנו באבן גדולה... ורצה להרוג אותו... הוא מרים את האבן ואומר"את האבן הזאת, אני זורק על בני".... הבן שלו עשה מעשה שלא יעשה... האבא מאוד כועס, הוא רוצה להרוג את בנו...
הוא מרים את האבן, מתוך מטרה לפגוע בו... שהפגיעה הזאת תהיה ללא תקומה...
נכנס אוהבו של האבא, ואומר לו"מה אתה עושה?!"... הוא משכנע אותו שלא להרוג את בנו...
אומר לו האבא"מה אני כבר יכל לעשות, כבר נשבעתי שאזרוק עליו את האבן..."
אומר לו אוהבו של מלך"את השבועה הזאת אפשר לסדר... שגם תקיימה וגם לא תהרוג אותו..."
"איך אפשר לעשות את זה?!"
"את האבן אתה תזרוק... אבל לא צריך לזרוק אותה בשלמותה... תפורר את האבן לחתיכות קטנות, וכל פעם תזרוק חתיכה קטנה... ובסוף תקופה יצא, שזרקת את כל האבן".
כך כביכל, אמר הקב"ה... הקב"ה נשבע, והוא רוצה להשמיד את עם ישראל... נאמר בפסוק {תהלים קו, כג} וַיֹּאמֶר לְהַשְׁמִידָם לוּלֵי משֶׁה בְחִירוֹ עָמַד בַּפֶּרֶץ לְפָנָיו לְהָשִׁיב חֲמָתוֹ...
לכן, היות והקב"ה רצה להשמיד את עם ישראל, כפי שכתוב בפסוק בתהילים... משה רבינו, בדברי הפיוסים שהשמיע לפני הקב"ה, מנע את הריגת עם ישראל... אבל אמר הקב"ה"היות ונשבעתי שאשמיד אותם, אני מפורר את האבן הזאת לחתיכות קטנות"... ועל זה נאמר  {שמות לב, לד}וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי עֲלֵיהֶם חַטָּאתָם, ואין לך פורענות שבאה על ישראל, שאין בה משהו מחטא העגל.
לפני שניגש לדבר, על הנושא המרכזי שאנחנו רוצים לעסוק בו היום... חטא העגל, כידוע לכולם, זהו החטא שרבותינו אומרים, שקיים עד עצם היום הזה...
כך מופיע במדרש, בתחילת ספר משלי - אין לך עוון שנישאר על ישראל, מלבד חטא העגל וחטא מכירת יוסף...
והמשך חכמה {פרשת אחרי-מות} אומר, שזוהי התפילה שאנו אומרים, בתפילת יום הכיפורים כי אתה סלחן לישראל ומחלן לשבטי ישרון...
שואל המשך חכמה – מה זה הנוסח הזה של כי אתה סלחן לישראל ומחלן לשבטי ישרון...?
אומר המשך חכמה – יש כאן את שתי שורשי החטאים, של כל החטאים כולם... חטא העגל, שהוא שורש החטאים של בין אדם למקום. וחטא מכירת יוסף, הוא השורש של בין אדם לחבירו... ועל זה אנחנו מבקשים ביום הכיפורים  כי אתה סלחן לישראל... הכוונה לחטא העגל ומחלן לשבטי ישרון... הכוונה למכירת יוסף... לחטאים של בין אדם לחבירו.
כותב המהר"ל בביאורו – והנה החטא הזה, הוא החטא הראשון שחטאו ישראל, לאחר מעמד הר סיני. ונחשב החטא, שהוא שורש עוון ומרד, לכל חטאי ישראל לעתיד לבוא.
היות וזה היה החטא הראשון, שעשו ישראל לאחר מעמד הר סיני... כאן היה השורש, של כל העוונות כולם.
כולנו מכירים, את הקריאה שאנחנו קוראים בכל תענית {שמות לב, יא} וַיְחַל מֹשֶׁה אֶת-פְּנֵי ה' אֱלֹהָיו... את הקריאה הזאת, קוראים בתענית... כיוון שהשורש של התעניות, גם הוא נובע מכך...

ידועים דברי חז"ל בגמרא {מסכת תענית כו, א-ב} - חמשה דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז וחמשה בתשעה באב בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות ובטל התמיד והובקעה העיר ושרף אפוסטמוס את התורה והעמיד צלם בהיכל בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ וחרב הבית בראשונה ובשניה ונלכדה ביתר ונחרשה העיר.
כל זה נובע, מאותו שורש של החטא הזה, שאירע בתאריך י"ז בתמוז...
משה רבינו מפציר בתפילה לקב"ה - וַיְחַל מֹשֶׁה אֶת-פְּנֵי ה' אֱלֹהָיו... מה פירוש הדבר וַיְחַל מֹשֶׁה?
פשוטם של דברים, כשקוראים את דברי חז"ל - וַיְחַל... זהו לשון תפילה... שנאמר אוֹחִילָה לָאֵל... שזה חלק מנוסח התפילה... לכן וַיְחַל, גם הוא מהווה נוסח של תפילה...
אבל... אומר המדרש דבר חידוש עצום, למילה וַיְחַל...
אומר המדרש{שמות רבה, פרשה מג, אות ד} - דָּבָר אַחֵר, וַיְחַל משֶׁה, מַהוּ כֵן, אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חֶלְבּוֹ בְּשֵׁם רַבִּי יִצְחָק, שֶׁהִתִּיר נִדְרוֹ שֶׁל יוֹצְרוֹ. כֵּיצַד, אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁעָשׂוּ יִשְׂרָאֵל הָעֵגֶל עָמַד משֶׁה מְפַיֵּס הָאֱלֹהִים שֶׁיִּמְחֹל לָהֶם. אָמַר הָאֱלֹהִים, משֶׁה, כְּבָר נִשְׁבַּעְתִּי(שמות כב, יט): זֹבֵחַ לָאֱלֹהִים יָחֳרָם, וּדְבַר שְׁבוּעָה שֶׁיָּצָא מִפִּי אֵינִי מַחֲזִירוֹ. אָמַר משֶׁה רִבּוֹן הָעוֹלָם וְלֹא נָתַתָּ לִי הֲפָרָה שֶׁל נְדָרִים, וְאָמַרְתָּ(במדבר ל, ג): אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַה' אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ, הוּא אֵינוֹ מוֹחֵל אֲבָל חָכָם מוֹחֵל אֶת נִדְּרוֹ בְּעֵת שֶׁיִּשָּׁאֵל עָלָיו, וְכָל זָקֵן שֶׁמּוֹרֶה הוֹרָאָה אִם יִרְצֶה שֶׁיְקַבְּלוּ אֲחֵרִים הוֹרָאָתוֹ צָרִיךְ הוּא לְקַיְמָהּ תְּחִלָּה, וְאַתָּה צִוִּיתַנִי עַל הֲפָרַת נְדָרִים, דִּין הוּא שֶׁתַּתִּיר אֶת נִדְרְךָ כַּאֲשֶׁר צִוִּיתַנִי לְהַתִּיר לַאֲחֵרִים. מִיָּד נִתְעַטֵּף בְּטַלִּיתוֹ וְיָשַׁב לוֹ כְּזָקֵן, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹמֵד כְּשׁוֹאֵל נִדְרוֹ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר(דברים ט, ט): וָאֵשֵׁב בָּהָר, וְאֶפְשָׁר שֶׁהָיָה משֶׁה יוֹשֵׁב וְהָאֱלֹהִים יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ עוֹמֵד, אָמַר רַבִּי דְּרוּסָאי קָתֶדְרָא עָשָׂה לוֹ כְּקָתֶדְרָא שֶׁל אַסְטָלִיסְטָקִין הַלָּלוּ בְּשָׁעָה שֶׁהֵן נִכְנָסִין לִפְנֵי הַשִּׁלְטוֹן וְהֵן נִרְאִין עוֹמְדִין וְאֵינָן אֶלָּא יוֹשְׁבִין, וְאַף כָּאן כָּךְ, יְשִׁיבָה שֶׁהִיא נִרְאָה עֲמִידָה, הֱוֵי: וָאֵשֵׁב בָּהָר.
דָּבָר אַחֵר, וָאֵשֵׁב בָּהָר, וְכִי יֵשׁ יְשִׁיבָה לְמַעְלָה, אַתָּה מוֹצֵא שֶׁכֻּלָּם עוֹמְדִין, שֶׁנֶּאֱמַר(ישעיה ו, ב): שְׂרָפִים עֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ, וְכֵן(יחזקאל א, כד כה): בְּעָמְדָם תְּרַפֶּינָה כַנְפֵיהֶם, וְכֵן(דניאל ז, טז): קִרְבֵת עַל חַד מִן קָאֲמַיָּא, וְכֵן אֲפִלּוּ משֶׁה כְּשֶׁעָלָה לַמָּרוֹם הָיָה עוֹמֵד, שֶׁנֶּאֱמַר(דברים י, י): וְאָנֹכִי עָמַדְתִּי בָהָר, וּכְתִיב(דברים ה, ה): אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין ה' וּבֵינֵיכֶם, וְאֵין יוֹשֵׁב שָׁם אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְבַדּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר(דברי הימים ב יח, יח): רָאִיתִי אֶת ה' יוֹשֵׁב עַל כִּסְאוֹ, וְהוּא אוֹמֵר וָאֵשֵׁב בָּהָר, וּמַהוּ כֵן, אָמַר רַב הוּנָא בַּר אַחָא שֶׁיָּשַׁב לְהַתִּיר נִדְרוֹ שֶׁל יוֹצְרוֹ, וּמָה אָמַר לוֹ דָּבָר קָשֶׁה, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן דָּבָר קָשֶׁה אָמַר לְפָנָיו תָּהִיתָ אֶתָמְהָא, אָמַר לוֹ תּוֹהֶא אֲנָא עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לַעֲשׂוֹת לְעַמִּי, אוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר משֶׁה מֻתָּר לָךְ מֻתָּר לָךְ, אֵין כָּאן נֶדֶר וְאֵין כָּאן שְׁבוּעָה, הֱוֵי: וַיְחַל משֶׁה, שֶׁהֵפֵר נִדְרוֹ לְיוֹצְרוֹ, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר(במדבר ל, ג): וְלֹא יַחֵל דְּבָרוֹ, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ לְפִיכָךְ נִקְרָא שְׁמוֹ אִישׁ הָאֱלֹהִים, לוֹמַר שֶׁהִתִּיר נֶדֶר לָאֱלֹהִים, וְכֵן וַיְחַל משֶׁה.

מכאן יוצא, וַיְחַל משֶׁה... זה שהתיר משה רבינו את נדרו של הקב"ה... וַיְחַל לשון נדר... כפי שנאמר בפסוק וְלֹא יַחֵל דְּבָרוֹ.
כותב המדרש בהמשך {שמות רבה, פרשה מד, אות א} - זְכֹר לְאַבְרָהָם, פָּתַח רַבִּי תַּנְחוּמָא בַּר אַבָּא(תהלים פ, ט): גֶּפֶן מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ, לָמָּה נִמְשְׁלוּ יִשְׂרָאֵל לְגֶפֶן אֶלָּא מָה הַגֶּפֶן כְּשֶׁבְּעָלֶיהָ מְבַקְּשִׁין שֶׁתַּשְׁבִּיחַ מָה הֵם עוֹשִׂין עוֹקְרִין אוֹתָהּ מִמְּקוֹמָהּ וְשׁוֹתְלִין אוֹתָהּ בְּמָקוֹם אַחֵר וְהִיא מַשְׁבַּחַת, כָּךְ כֵּיוָן שֶׁבִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהוֹדִיעַ יִשְׂרָאֵל בָּעוֹלָם, מֶה עָשָׂה, עֲקָרָן מִמִּצְרַיִם וֶהֱבִיאָן לַמִּדְבָּר וְהִתְחִילוּ מַצְלִיחִים שָׁם, וְהִתְחִילוּ מְקַבְּלִין הַתּוֹרָה וְאוֹמְרִים(שמות כד, ז): כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, וְיָצָא לָהֶם שֵׁם בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר(יחזקאל טז, יד): וַיֵּצֵא לָךְ שֵׁם בַּגּוֹיִם בְּיָפְיֵךְ.
דָּבָר אַחֵר, גֶּפֶן מִמִּצְרַיִם, אַתָּה מְפַרְנֵס כָּל אוֹתָן הַדֵּעוֹת הָאֲמוּרוֹת בּוֹ(בראשית מ, ט): וְהִנֵּה גֶּפֶן לְפָנָי, גֶּפֶן מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ, וּבַסּוֹף אַתָּה מְפַרְנֵס, מָה הַגֶּפֶן הִיא חַיָּה וְנִשְׁעֶנֶת עַל עֵצִים מֵתִים, כָּךְ יִשְׂרָאֵל הֵם חַיִּים וְקַיָּמִים וְנִשְׁעָנִין עַל הַמֵּתִים, אֵלּוּ הָאָבוֹת. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא כַּמָּה תְּפִלּוֹת הִתְפַּלֵּל אֵלִיָּהוּ בְּהַר הַכַּרְמֶל שֶׁתֵּרֵד הָאֵשׁ, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר(מלכים א יח, לז): עֲנֵנִי ה' עֲנֵנִי, וְלֹא נַעֲנָה, אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁהִזְכִּיר אֶת הַמֵּתִים וְאָמַר(מלכים א יח, לו): ה' אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל, מִיָּד נַעֲנָה, מַה כְּתִיב(מלכים א יח, לח): וַתִּפֹּל אֵשׁ ה'.

יוצא מכאן, שהזכרת האבות הקדושים, הביאה את הזכות לעם ישראל...
בהמשך המדרש {פרשה מד, אות ז}... נאמר דבר נוסף -. דָּבָר אַחֵר, זְכֹר לְאַבְרָהָם, לָמָּה הִזְכִּיר כָּאן משֶׁה שְׁלשֶׁת אָבוֹת, אָמַר רַבִּי אָבִין, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה, אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִיָּדְךָ כְּשֵׁם שֶׁבִּקַּשְׁתִּי מִסְּדוֹם עֲשָׂרָה, הַעֲמֵד לִי מֵהֶם עֲשָׂרָה צַדִּיקִים וְאֵינִי מְכַלֶּה אוֹתָם.
אָמַר רִבּוֹן הָעוֹלָם, אֲנִי מַעֲמִיד לָךְ, הֲרֵי אֲנִי וְאַהֲרֹן וְאֶלְעָזָר וְאִיתָמָר וּפִנְחָס וִיהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב. אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים הֲרֵי שִׁבְעָה וְהֵיכָן הַשְּׁלשָׁה, לֹא הָיָה יוֹדֵעַ מַה לַּעֲשׂוֹת, אָמַר לוֹ משֶׁה, רִבּוֹן הָעוֹלָם חַיִּים הֵם הַמֵּתִים, אָמַר לוֹ הֵן, אָמַר אִם חַיִּים הֵם הַמֵּתִים זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל, הֲרֵי עֲשָׂרָה, לְכָךְ הִזְכִּיר שְׁלשֶׁת אָבוֹת.

ממשיך המדרש ואומר {שם. אות ה} - דָּבָר אַחֵר, זְכֹר לְאַבְרָהָם, לָמָּה מַזְכִּיר כָּאן שְׁלשֶׁת אָבוֹת, אָמְרִין רַבָּנָן אָמַר משֶׁה אִם שְׂרֵפָה הֵם חַיָּבִים זְכֹר לְאַבְרָהָם שֶׁנָּתַן נַפְשׁוֹ לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ לִשָֹּׂרֵף עַל שְׁמֶךָ, וְתֵצֵא שְׂרֵפָתוֹ לִשְׂרֵפַת בָּנָיו. וְאִם הֲרִיגָה הֵם חַיָּבִים זְכֹר לְיִצְחָק אֲבִיהֶם שֶׁפָּשַׁט צַוָּארוֹ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ לִשָּׁחֵט עַל שְׁמֶךָ, וְתֵצֵא הֲרִיגָתוֹ לַהֲרִיגַת בָּנָיו. וְאִם גָּלוּת הֵם חַיָּבִים זְכֹר לְיַעֲקֹב אֲבִיהֶן שֶׁגָּלָה מִבֵּית אָבִיו לְחָרָן וְיֵצְאוּ אֵלּוּ בְּאֵלּוּ, הֱוֵי: זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל.
משה רבינו מנסה בכל צורה אפשרית, ללמד זכות על עם ישראל... עד שהקב"ה נעתר לבקשתו של משה רבינו, ומבטיח לו, שהוא לא יביא יותר עונש קשה לעם ישראל, כמו שהוא חשב בתחילה... אבל אמר למשה רבינו וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי עֲלֵיהֶם חַטָּאתָם.
אומרת הגמרא {מסכת ברכות לב, א} - {שמות לב-י} ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול וגו' אמר רבי אבהו אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו מלמד שתפסו משה להקדוש ברוך הוא כאדם שהוא תופס את חבירו בבגדו ואמר לפניו רבונו של עולם אין אני מניחך עד שתמחול ותסלח להם.
כל אחד שואל את עצמו – הרי לקב"ה אין גוף, וגם לא דמות הגוף, ולא ישיגוהו משיגי הגוף... אז גם אין לו בגדים, אז מה כוונת הגמרא?
אומרים רבותינו – בגדים, הכוונה למידות... נאמר בפסוק {ישעיה נט, יז} וַיִּלְבַּשׁ בִּגְדֵי נָקָם... לקב"ה ישנם הנהגות מסוימות, שנקראים בשם בגדים... ולכן כשמשה תפס את הקב"ה"בבגדו"... הוא תפס אותו בהנהגה/במידה של רחמים, והוא החזיק את המידה הזאת, עד שוויתר קב"ה לעם ישראל.
ממשיכה הגמרא ואומרת - {שמות לב-יא} ויחל משה את פני ה' אמר רבי אלעזר מלמד שעמד משה בתפלה לפני הקדוש ברוך הוא עד שהחלהו ורבא אמר עד שהפר לו נדרו כתיב הכא ויחל וכתיב התם {במדבר ל-ג} לא יחל דברו ואמר מר הוא אינו מיחל אבל אחרים מחלין לו ושמואל אמר מלמד שמסר עצמו למיתה עליהם שנאמר {שמות לב-לב} ואם אין מחני נא מספרך אמר רבא אמר רב יצחק מלמד שהחלה עליהם מדת רחמים ורבנן אמרי מלמד שאמר משה לפני הקב''ה רבש''ע חולין הוא לך מעשות כדבר הזה ויחל משה את פני ה' תניא רבי אליעזר הגדול אומר מלמד שעמד משה בתפלה לפני הקדוש ברוך הוא עד שאחזתו אחילו מאי אחילו אמר רבי אלעזר אש של עצמות מאי אש של עצמות אמר אביי אשתא דגרמי.
אומרים המפרשים – למה הכוונה 'אש שאחזה בעצמות'?
הוא קיבל מחלה שנקראת 'קדחת העצמות'.
נשאלת השאלה – מה ראה משה, למסור את נפשו עד כדי כך, שהוא קיבל  'קדחת של עצמות'... כתוצאה מריבוי תפילה?! מה מונח כאן ביסוד הזה?
בא המשך חכמה, ואומר דבר חידוש עצום... וראיתי שאחריו, רבים משתמשים עם היסוד הזה, להבנת כמה וכמה דברים, בהבנת דברי התנ"ך...
אומר המשך חכמה – אומר הקב"ה למשה רבינו {דברים ט, יד} הֶרֶף מִמֶּנִּי וְאַשְׁמִידֵם... וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי עָצוּם וָרָב מִמֶּנּוּ
אני אשמיד את עם ישראל, וממך, אני הולך להקים את עם ישראל מחדש...
לכאורה, משה רבינו מקבל כאן את הקומפלימנט הכי גדול... ממנו הולכים להקים את עם ישראל...!
משה רבינו לא מוכן שזה יהיה... {שמות לב, יא} וַיְחַל מֹשֶׁה אֶת-פְּנֵי ה' אֱלֹהָיו... והוא מחזיק בבגדו של הקב"ה, כדי לעורר רחמי שמים... הוא לא מוכן, שממנו יקום עם ישראל.
שואל המשך חכמה – למה הוא לא היה מוכן? ולמה הוא הגיע למצב כזה, שקיבל מחלה שנקראת אחילו?
מביא המשך חכמה דבר חידוש:
ישנו פסוק בספר שופטים {יח, ל}... שם מסופר, שלמשה רבינו היה נכד... שהלך לעבוד עבודה זרה...
כמובן שהדברים, הם לא כפשוטם... יש על זה רשב"ם במקום, בגמרא {מסכת ב"ב קי, א}... מקור הדברים, זה ירושלמי {מסכת ברכות}...
כתוב בפסוק - וַיָּקִימוּ לָהֶם בְּנֵי דָן אֶת הַפָּסֶל וִיהוֹנָתָן בֶּן גֵּרְשֹׁם בֶּן מְנָשֶה הוּא וּבָנָיו הָיוּ כֹהֲנִים לְשֵׁבֶט הַדָּנִי עַד יוֹם גְּלוֹת הָאָרֶץ.
אומרים חז"ל בגמרא {מסכת ב"ב קט, ב} - ושנאמר {שופטים יח-ל} ויהונתן בן גרשם בן מנשה אבל הנו"ן של מנשה תלויה... בעצם כתוב מנשה... היא לא כתובה בשורה אחת, עם שאר האותיות... הוא ובניו היו כהנים לשבט הדני אמר ליה וליטעמיך וכי בן מנשה הוא והלא בן משה הוא דכתיב {דברי הימים א כג-טו} בני משה גרשם ואליעזר אלא מתוך שעשה מעשה מנשה תלאו הכתוב במנשה הכא נמי מתוך שעשה מעשה מנשה דאתי מיהודה תלאו הכתוב ביהודה אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי מכאן שתולין את הקלקלה במקולקל.
בירושלמי נאמר {מסכת ברכות ט, ב} - רבי חונא שמעון קמטריא בשם רבי שמואל בר נחמן(שופטים, יח) ויהונתן בן גרשום בן מנשה נון תלוי. אם זכה בן משה ואם לאו בן מנשה.
נשאלת השאלה – למה הדביקו את יהונתן בן גרשם למנשה? הרי העובד עבודה זרה הראשון, היה ירבעם בן נבט... מה פתאום שמים אותו אצל מנשה?
אומרים המפרשים במקום – הסיבה שתולים אותו במנשה, משום שמנשה היה הראשון, שאבא שלו היה  צדיק...
מנשה היה בנו של חזקיה המלך..."ביקש הקב"ה לעשות חזקיה המלך משיח..." והנה הבן שלו מנשה, העמיד צלם בהיכל... מתי?
בי"ז בתמוז... באותו יום שבו עשו את העגל, זה היום שהכניס מנשה את הצלם להיכל... כך אומרת הגמרא{מסכת תענית}...
יוצא, שאותו יהונתן בן גרשם, שהוא נהיה כהן לעבודה זרה... כמו שכתוב בספר שופטים, הוא נכד של משה רבינו... אבל הוא עשה כאן, מעשה של מנשה... איך נכד של משה רבינו, הולך להיות כהן לעבודה זרה?
אומר המשך חכמה – ולכן נעשה משה רבינו אחילו...  אש של עצמות.
אומרת הגמרא {מסכת נידה לא, א} - תָּנוּ רַבָּנָן: שְׁלֹשָׁה שֻׁתָּפִים יֵשׁ בָּאָדָם: אָבִיו וְאִמּוֹ וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אָבִיו מַזְרִיעַ לֹבֶן, שֶׁמִּמֶּנּוּ עֲצָמוֹת וְגִידִים וְצִפָּרְנַיִם וּמֹחַ שֶׁבָּרֹאשׁ וְלֹבֶן שֶׁבָּעַיִן. אִמּוֹ מַזְרַעַת אֹדֶם, שֶׁמִּמֶּנּוּ עוֹר וּבָשָׂר וְדָם וְשָׁחוֹר שֶׁבָּעַיִן. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן בּוֹ רוּחַ וּנְשָׁמָה וּקְלַסְתֵּר פָּנִים וּרְאִיַּת הָעַיִן וּשְׁמִיעַת הָאֹזֶן וְדִבּוּר שְׂפָתַיִם וְהִלּוּךְ רַגְלַיִם וְדַעַת וּבִינָה וְהַשְׂכֵּל.
יוצא, שאת העצם, נותן האבא...
אומר המשך חכמה – אמר משה לקב"ה  - ריבונו של עולם, מה אתה רוצה לעשות?
הֶרֶף מִמֶּנִּי וְאַשְׁמִידֵם... וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי עָצוּם וָרָב... למה?!
כי עשו את העגל...
אם בגלל זה, אמר משה, מה יצא לך שיתחילו ממני!? אני מוצא בעצמות שלי, שעתיד לצאת ממני בן, שהוא גם עתיד לעבוד עבוד זרה...!
למה אתה הולך לקחת אותי, וממני לעשות?! אם אתה רוצה לבער את העגל, למה ממני???
הסוף, שממני גם יצא נכד שילך לעבוד עבודה זרה!

אומר המשך חכמה - אם ככה, זה מה שנאמר בגמרא שאחזו אחילו... אחזו אש של עצמות... אמר משה רבינו"מהעצמות שלי, יצא בן שילך לעבוד עבודה זרה".
כך מבאר המשך חכמה את אחזו אחילו.
ראיתי כמה וכמה מפרשים, שמביאים את דברי בעל הטורים...
בעל הטורים בפרשת שמות, שואל שאלה {שמות ב, טז} – איך הגיע דבר כזה, שלמשה רבינו נהיה נכד, שהלך להיות כהן לעבודה זרה?
{שמות ב, טז} וּלְכֹהֵן מִדְיָן שֶׁבַע בָּנוֹת וַתָּבֹאנָה וַתִּדְלֶנָה וַתְּמַלֶּאנָה אֶת הָרְהָטִים לְהַשְׁקוֹת צֹאן אֲבִיהֶן
אומר בעל הטורים - ולכהן. ג' במסורה ולכהן מדין וב''פ גבי פסל מיכה כתיב לאב ולכהן יתרו היה כומר לעבודה זרה וכשנשא משה בתו הוצרך משה לנדור לו שהבן הראשון שיולד לו שיהיה כומר לעבודה זרה. וזה כוונתו כי ידע שיחזיר את חמיו למוטב כמו שעשה שהרי נתגייר מ''מ נענש שבן בנו נעשה כומר לעבודה זרה, שנאמר ויהונתן בן גרשום בן מנשה ודרשו חז''ל בן משה היה אלא שתולין הקלקלה במקולקל.
עפ"י דברי בעל הטורים, הסיבה שלמשה היה נכד כזה, שעבד עבודה זרה... כי הוא הסכים, שהנכד הראשון שלו, ילך לעבוד עבודה זרה.
בספר מוסר הנביאים {ספר שופטים}, הוא מביא יסוד נורא, שבנוי על דברי מדרש תנחומא, בפרשת השבוע...
במדרש תנחומא כתוב, איך נעשה העגל הזה...
מספר המדרש {תנחומא, פרשת כי תשא, אות יט} - וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה(שמות לב, א). בָּא שֵׁשׁ שָׁעוֹת. נִתְכַּנְּסוּ אַרְבָּעִים אֶלֶף שֶׁעָלוּ עִם יִשְׂרָאֵל וּשְׁנֵי חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם עִמָּהֶם, וּשְׁמוֹתָם יוּנוּס וְיוֹמְבְּרוּס, שֶׁהָיוּ עוֹשִׂין לִפְנֵי פַּרְעֹה כָּל אוֹתָם כְּשָׁפִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וַיַּעֲשׂוּ גַם הֵם חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם בְּלַהֲטֵיהֶם(שמות ז, יא). וְנִקְהֲלוּ כֻּלָּם עַל אַהֲרֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ וְגוֹ', שֶׁמֹּשֶׁה שׁוּב אֵינוֹ יוֹרֵד כְּבָר. וְאוֹתוֹ הַיּוֹם יוֹם אַרְבָּעִים הָיָה בְּשֵׁשׁ שָׁעוֹת בַּיּוֹם. אָמְרוּ לָהֶם אַהֲרֹן וְחוּר: עַכְשָׁו יוֹרֵד מִן הָהָר, לֹא הִשְׁגִּיחוּ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: שֶׁעָמַד שָׂטָן וְהֶרְאָה לָהֶם דְּמוּת מִטָּתוֹ מִן הָהָר, מִמַּה שֶּׁאָמְרוּ: כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ. מִיָּד עָמַד חוּר וְגָעַר בָּהֶם. עָמְדוּ עָלָיו וַהֲרָגוּהוּ. כְּשֶׁרָאָה אַהֲרֹן כָּךְ, נִתְיָרֵא וְהִתְחִיל מַעֲסִיקָן בִּדְבָרִים, וְהֵם אוֹמְרִים לוֹ: קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים. וְהַכֹּל גָּלוּי לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם מַה הֵם מְבַקְּשִׁים. אָמַר לָהֶם אַהֲרֹן: פָּרְקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵי נְשֵׁיכֶם. אָמַר אַהֲרֹן לָהֶם דָּבָר קָשֶׁה, שֶׁהַנָּשִׁים מִתְעַכְּבוֹת בּוֹ, שֶׁהֵם רָאוּ כָּל הַנִּסִּים וְהַגְּבוּרוֹת שֶׁעָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמִצְרַיִם וּבַיָּם וּבְסִינַי. הָלְכוּ אֵצֶל הַנָּשִׁים. עָמְדוּ עֲלֵיהֶם וְאָמְרוּ: חַס וְשָׁלוֹם שֶׁנִּכְפֹּר בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁעָשָׂה לָנוּ כָּל הַנִּסִּים וּגְבוּרוֹת הָאֵלּוּ וְנַעֲשֶׂה עֲבוֹדָה זָרָה. כֵּיוָן שֶׁלֹּא שָׁמְעוּ לָהֶם, מַה כְּתִיב שָׁם: וַיִּתְפָּרְקוּ כָּל הָעָם אֶת נִזְמֵי הַזָּהָב. אֲשֶׁר בְּאָזְנֵי נְשֵׁיהֶם לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם. אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: כְּשֶׁהֵבִיאוּ הַנְּזָמִים, תָּלָה אַהֲרֹן עֵינָיו לַשָּׁמַיִם וְאָמַר: אֵלֶיךָ נָשָׂאתִי אֶת עֵינַי הַיּשְׁבִי בַּשָּׁמָיִם(תהלים קכג, א), אַתָּה יוֹדֵעַ אֶת כָּל הַמַּחֲשָׁבוֹת, שֶׁבְּעַל כָּרְחִי אֲנִי עוֹשֶׂה. הִשְׁלִיךְ לָאֵשׁ וּבָאוּ הַחַרְטֻמִּים וְעָשׂוּ בְּחַרְטֻמֵּיהֶם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: שֶׁמִּיכָה הָיָה שֶׁנִּתְמַכְמֵךְ בַּבִּנְיָן, מַה שֶּׁהִצִּיל מֹשֶׁה מִן הַלְּבֵנִים.
בשעה ששאל משה את הקב"ה  לָמָּה הֲרֵעוֹתָ לָעָם הַזֶּה... על מה התבססה השאלה הזאת?
כתוב בחז"ל, שמשה רבינו שאל את השאלה הזאת, בשעה שהוא ראה שהמצרים מכניסים לתוך הקירות ילדים...
שאל משה רבינו את הקב"ה – למה מכניסים ילדים לתוך הקירות???
אמר לו הקב"ה - קוצים אני מכלה מן הכרם... אל תשאל שאלות...דע לך, זה התיקון שלהם!
כותב האר"י הקדוש {פרשת נח... פרשת שמות} – למה היו במצרים שתי עונשים...מצד אחד הטמינו ילדים בקירות הבנין, ומצד שני, תפסו ילדים והשליכו אותם למים... למה דוקא שתי העונשים הללו?
כותב האר"י הקדוש – היו אלה נשמותיהם, של אותם אנשים שהיו בדור המבול, ובדוקר הפלגה.
אלו שהיו בדור הפלגה, ובנו מגדל...קיבלו עונש לעשות לבנים... כי בגלגול הקודם, הם רצו לבנות מגדל... אותם נשמות שלא הגיעו לתיקונם, שמו אותם באמת הבנין, כנגד מה שהם רצו לבנות מגדל ולמרוד בקב"ה.
אותם נשמות שהיו בדור המבול, עדין לא הגיעו לתיקונם... אותם השליכו בתוך המים, ושם הם הגיעו לתיקונם.
משה רבינו שואל את הקב"ה – למה מכניסים ילדים לקיר?
אמר לו - קוצים אני מכלה מן הכרם... אתה לא מאמין לי?! קח אחד!
הלך משה, והוציא ילד אחד... מי זה הילד הזה?
הילד הזה קראו לו מיכה...
זה מה שאומר המדרשוְיֵשׁ אוֹמְרִים: שֶׁמִּיכָה הָיָה שֶׁנִּתְמַכְמֵךְ בַּבִּנְיָן, מַה שֶּׁהִצִּיל מֹשֶׁה מִן הַלְּבֵנִים. נָטַל הַלּוּחַ שֶׁכָּתַב עָלָיו מֹשֶׁה, עֲלֵה שׁוֹר, כְּשֶׁהֶעֱלָה אֲרוֹנוֹ שֶׁל יוֹסֵף. הִשְׁלִיכוֹ לְתוֹךְ הַכּוּר בֵּין הַנְּזָמִים, וְיָצָא הָעֵגֶל גּוֹעֶה כְּשֶׁהוּא מְקַרְטֵעַ. הִתְחִילוּ אוֹמְרִים: אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל.
משה רבינו הלך וחיפש את ארונו של משה, עד שהראתה לו סרח בת אשר, היכן הטמינו את יוסף... הוא הלך וכתב  על טס עֲלֵה שׁוֹר, וזרק את זה בתוך הנילוס וצף ארונו של יוסף...
כשצף הארון, לקח מיכה את הטס והכניסו לכיס... ואיתו הוא עבר את ים סוף והגיע למדבר...
ארבעים יום אחרי מתן תורה... הולכים לעשות את העגל... לוקח מיכה, אומר המדרש, את הטס הזה, שכתוב עליו עֲלֵה שׁוֹר... הִשְׁלִיכוֹ לְתוֹךְ הַכּוּר בֵּין הַנְּזָמִים, וְיָצָא הָעֵגֶל גּוֹעֶה כְּשֶׁהוּא מְקַרְטֵעַ. הִתְחִילוּ אוֹמְרִים: אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל.
אם ככה יוצא, שכל העגל הזה בא, מהטס שכתב משה רבינו... ומי הכניס אותו לאש?
מיכה! אותו ילד שהציל משה רבינו, מבין הלבנים...
אומר הספר מוסר הנביאים – בֹא ותראה דבר נורא...
אותו מיכה, הגיע לארץ ישראל... והוא הקים בית טפלות לעבודה זרה, של פסל מיכה... שעליו מדבר הנביא {שופטים יח}...
בספר מיכה, מגיע הנכד של משה רבינו, יהונתן בן גרשם... מגיע הילד הזה ומחפש עבודה... למה הוא מחפש עבודה?
היות והיה מיתון באותה תקופה... והוא לא מצא עבודה...
אומרת הגמרא {מסכת ב"ב קי, א} - אמר להן מיכה כך מקובלני מבית אבי אבא לעולם ישכיר אדם עצמו לע''ז ואל יצטרך לבריות והוא סבר לע''ז ממש ולא היא אלא ע''ז עבודה שזרה לו
אם בן-אדם רגיל לעבוד במחשבים... אבל עכשיו יש מיתון... אין עבודה... סגרו את המפעל...
הוא אומר"אין לי שום עבודה אחרת... אם אין עבודה במחשבים, אני לא הולך לעבוד"
אומר משה רבינו – זה לא ככה... אם אין לך עבודה במחשבים... לך תעבוד בעבודה, שהיא זרה לך... תילך להיות שרת בבית ספר...
נכון, הרווחת פעם 15,000 ₪... תרוויח עכשיו 5000 ₪, אבל לפחות אל תזדקק לבריות!
כך אומרת הגמרא - כך מקובלני מבית אבי אבא לעולם ישכיר אדם עצמו לע''ז ואל יצטרך לבריות...
אמר גרשֹם, נכדו של משה רבינו - כך מקובלני מבית אבי אבא לעולם ישכיר אדם עצמו לע''ז ואל יצטרך לבריות... היות והוא חיפש עבודה... הציעו לו לעבוד בפסל מיכה... אמר"אם ככה, אני מוכן ללכת!"...
אומר הספר מוסר הנביאים דבר נורא – יוצא עפ"י זה, שאם משה רבינו לא היה מוציא את הילד הזה מהקיר, לא היה עגל... כי כל מה שהיה עגל, זה רק בגלל שהוא זרק בתוך האש, את הטס של  עֲלֵה שׁוֹר... בלי זה, גם לא היה פסל מיכה! בלי זה, גם הנכד שלו, לא היה עובד עבודה זרה!
זה מה שנאמר בגמרא  - שאחזתו אחילו מאי אחילו אמר רבי אלעזר אש של עצמות... אחזה אותו אש בעצמותיו, כתוצאה מחטא העגל...
הוא הבין, שבגלל השאלה של לָמָּה הֲרֵעוֹתָ לָעָם הַזֶּה... שהוא הוציא את התינוק הזה מהקיר, זה מה שנהיה בגלל זה... כל העגל נהיה בגלל מיכה!
עד כאן, דבריו של המשך חכמה.
מכאן אנחנו רוצים בע"ה, להעתיק את השיחה לנושא נוסף, שקשור לְ - וַיְחַל מֹשֶׁה... והאמת היא, שחשבתי לדבר סידרה של כמה שיעורים בנושא הזה... אבל היות ואנחנו מתקרבים לפסח, אז לא שייך לדבר בנושא הזה...
הנושא הוא"י"ג מידות של רחמים"...
זו אחת המתנות שקיבל משה רבינו, בשעה שהוא ירד בפעם השלישית... הוא מבקש מהקב"ה {שמות לג, יח} הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבֹדֶךָ... הוא מבקש מהקב"ה, שיראה לו את כבודו... והקב"ה נענה לבקשתו באופן חלקי...
כותב הרמב"ם {מורה נבוכים} – משה רבינו ביקש שתי בקשות... בקשה אחת הוא ביקש, שהקב"ה יראה לו את עצמו, איך נראה הקב"ה, ועל הבקשה הזאת אמר לו הקב"ה- לא תוכל להיענות... {שמות לג, כ} כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי.
אומר הפרקי דרבי אליעזר – בחייו של האדם, הוא לא יכל לראות את הקב"ה... אבל ביום מותו, האדם זוכה לראות את הקב"ה.
בכל אופן... משה רבינו רואה שזאת שעת רצון, ומבקש {לג, יח} הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבֹדֶךָ...
אומר לו הקב"ה {יט} וַיֹּאמֶר אֲנִי אַעֲבִיר כָּל טוּבִי עַל פָּנֶיךָ וְקָרָאתִי בְשֵׁם ה' לְפָנֶיךָ וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֲרַחֵם
אומר רש"י - ויאמר אני אעביר וגו'. הגיעה שעה, שתראה בכבודי מה שארשה אותך לראות, לפי שאני רוצה וצריך ללמדך סדר תפלה, שכשנצרכת לבקש רחמים על ישראל, הזכרת לי זכות אבות, כסבור אתה, שאם תמה זכות אבות אין עוד תקוה, אני אעביר כל מדת טובי לפניך על הצור, ואתה צפון במערה.
וקראתי בשם ה' לפניך. ללמדך סדר בקשת רחמים אף אם תכלה זכות אבות, וכסדר זה שאתה רואה אותי מעטף וקורא שלש עשרה מדות הוי מלמד את ישראל לעשות כן, ועל ידי שיזכירו לפני רחום וחנון יהיו נענין כי רחמי לא כלים.
מקור הדברים הללו, בדברי גמרא {מסכת ראש השנה, יז, ב} - א''ר יוחנן אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו מלמד שנתעטף הקב''ה כשליח צבור והראה לו למשה סדר תפלה אמר לו כל זמן שישראל חוטאין יעשו לפני כסדר הזה ואני מוחל להם ה' ה' אני הוא קודם שיחטא האדם ואני הוא לאחר שיחטא האדם ויעשה תשובה אל רחום וחנון אמר רב יהודה ברית כרותה לי''ג מדות שאינן חוזרות ריקם שנאמר {שמות לד-י} הנה אנכי כורת ברית.
בא הראשית חכמה {שער הענווה, שער א} ומביא בשם הגאונים... זה מופיע גם, בבעל צרור המור, לר' אברהם סבע... שניהם הולכים באותו קו, ושואלים את אותה שאלה – מה מונח כאן, בענין של אמירת י"ג מידות, שכשאומרים אותם, נענים?
השאלה מתעצמת, כשכמה וכמה מהראשונים, שואלים את השאלה, שהרבה עשו כן, ולא עלתה בידם...
אז איך חז"ל אומרים ברית כרותה, שזה לא שב ריקם?!
זאת השאלה שרבים שואלים...
שואלה נוספת, היא שאלה הלכתית, שמעלה הטור בהלכה...
כותב הטור – אין מנהג ליחיד המתענה, לומר י"ג מידות. ואיני יודע מה חשש יש בדבר, שהרי אינו אלא כקורא בתורה, והרי לא אמרו חכמים, אלא בדבר שבקדושה, כגון קדיש, קדושה, 'וברכו'...
אומר הגאון מוילנה – הסיבה שצריך לזה מנין, כיון שכתוב בגמרא מלמד שנתעטף הקב''ה כשליח צבור...
אז אם כתוב, שהקב"ה נתעטף כשליח ציבור... זה סימן שלאמירת י"ג מידות, צריך ציבור.
נקדים הקדמה, שמביא הראשית חכמה, ומביאים אותה עוד מרבותינו, לבאר את הענין:
זה ודאי, שאין כוונתם של חז"ל, שאדם שאומר י"ג מידות של רחמים, יענה... למרות שבפסוקים שאתה אומר  אֵל הוֹרֵיתָ לָּנוּ לוֹמַר שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה, וּזְכָר לָנוּ הַיּוֹם בְּרִית שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה... משמע, שזה באמירה...

אומרים המפרשים – אבל זה לא מה שכתוב בגמרא... ששם נאמר מלמד שנתעטף הקב''ה כשליח צבור...ואמר אם יעשו לפני כסדר הזה, אז אני מוחל להם...
מה פירוש הדבר יעשו? אנחנו אומרים אֵל הוֹרֵיתָ לָּנוּ לוֹמַר שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה...
מי שמבאר את הדברים, הוא מרן החפץ חיים, כך מופיע בספר חסד לאברהם... ביאור נפלא של החפץ חיים, על הענין הזה...
החפץ חיים מסביר את זה במשל:
אדם אחד, למד ללמוד תואר ראשון בכלכלה... יש לו ברוך ה' תואר ראשון בכלכלה... הוא מחפש עבודה...
יש לו דוד עשיר מאוד, שמעסיק הרבה אנשים...
הוא בא אליו ואומר לו – דודי היקר, שמא תוכל לתת לי עבודה?
"כן... אני מחפש מנהל תפעול, לכל המפעלים שלי... אתה מוכן להיות מנהל תפעולי??"
בטח! עכשיו סיימתי ללמוד כלכלה... אני יודע לתפעל כל דבר!
"קח דף ותתחיל לרשום... יום ראשון, אתה הולך למפעל הזה... יום שני... יום שלישי..."... ככה הוא נותן לו את כל הרשימות של המפעלים... הוא רושם הכל!
"כל ראשון לחודש, אתה בא אליי ומביא לי דוח מה בדיוק עשית...
בחלוף חודש, הוא מגיע לדוד שלו...הוא בא לקחת את הצ'ק הראשון שהבטיחו לו...
שואל אותו  הדוד"נו... מה עשית?"
"יום ראשון... הייתי במפעל הזה... ושני, הייתי בזה... ויום שלישי במפעל הזה..."... וככה הוא מונה לו את הכל...
שואל אותו הדוד"נו... ומה ראית???"
"לא ראיתי כלום"
"אז מה עשית??!?!"
"כל יום, קראתי את הדף הזה...יום ראשון במפעל הזה... יום שני במפעל הזה... יום שלישי במפעל הזה"
אומר לו הדוד"אני משלם לך משכורת כדי לקרוא דפים?! אני משלם לך משכורת, כדי שתלך לסייר"
אומר החפץ חיים – גם הקב"ה אמר את אותו דבר"אני נותן לכם דף, של י"ג מידות... הי"ג מידות האלה, אלו מידות שאתם צריכים לעשות אותם... אבל למה אני כותב לכם את זה?! כדי שתשננו את המידות האלה!
ואם תעשו אותם, כנגד זה, אני אתנהג איתכם בי"ג מידות של רחמים!"
כך מבאר החפץ חיים, את דברי הגמרא.
על בסיס הענין הזה, נוכל בע"ה להבין יסוד נפלא, שמבאר אותו ר' ישראל סלנטר בספרו {אור ישראל, מאמר כח}... ומכאן בע"ה, נוכל ללכת לרעיון נפלא נוסף:
מספרת  הגמרא {מסכת תענית כה, ב} - מעשה בר' אליעזר שירד לפני התיבה ואמר עשרים וארבע ברכות ולא נענה ירד רבי עקיבא אחריו ואמר אבינו מלכנו אין לנו מלך אלא אתה אבינו מלכנו למענך רחם עלינו וירדו גשמים...
ר' אליעזר, רבו של ר' עקיבא... יורד לפני התיבה, ואומר כ"ב ברכות, ולא יורדים גשמים... יורד התלמיד, ר' עקיבא... אומר פעמיים 'אבינו מלכנו'... ומתחיל לרדת גשם...
ממשיכה הגמרא - הוו מרנני רבנן התחילו התלמידים לרנן... למה מרננים?
התלמיד עלה על הרבי!
יצתה בת קול ואמרה לא מפני שזה גדול מזה אלא שזה מעביר על מדותיו וזה אינו מעביר על מדותיו ר' עקיבא מעביר על מידותיו... ואילו ר' אליעזר, לא מעביר על מידותיו.
כך מביאה הגמרא בתענית.
שואל הגאון ר' ישראל סלנטר, שאלה עצומה – אם ר' עקיבא מעביר על המידות, ור' אליעזר לא מעביר על המידות... יוצא שר' עקיבא, גדול יותר מר' אליעזר...
אז הבת קול סותרת את עצמה, מכאן ומכאן... מצד אחד, אומרת הבת קול - ואמרה לא מפני שזה גדול מזה אלא שזה מעביר על מדותיו וזה אינו מעביר על מדותיו... אז אם הוא מעביר על מידותיו, אז הוא יותר גדול!
אז למה הבת קול אומרת שלא?
כך שואל ר' ישראל סלנטר.
אומר ר' ישראל סלנטר – בת קול לא טועה... אם היא אומרת שזה גדול מזה... זה לא הפשט הוא, שר' עקיבא גדול מר' אליעזר... אלא מה?
נאמר את הדברים בקיצור:
ישנה הנהגה, של בית שמאי... וישנה הנהגה של בית הלל. דיברנו על כך, למי שזוכר, בפרשת בראשית... בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ... הנהגה של שמים, זה מידת הדין... הנהגה של שמים, זה מידת הרחמים...
בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם ביקש הקב"ה לברוא את העולם במידת הדין... הוא ראה שהעולם לא עומד במידת הדין, וצירף לזה את מידת הרחמים.
ההנהגה של בית שמאי, אומרים רבותינו, זוהי הנהגה של מידת הדין... ושלא נחשוב לרגע, שבית שמאי התנהגו בכעס... כי דוקא הם אלו, שאומרים במשנה באבות {ב, י} וְאַל תְּהִי נוֹחַ לִכְעֹס... אלא מה?
ההנהגה שלהם בעבודת ה', היתה הנהגה במידת הדין... לעומתם בית הלל, ההנהגה שלהם בעבודת ה', היתה הנהגה של מידת הרחמים.
כתוב באר"י הקדוש – לעתיד לבוא, תהיה הנהגה במידת הדין, כשיטת בית שמאי. כשהעולם יגיע לתיקונו, העולם יונהג במידת הדין.
אם ככה, אומר ר' ישראל סלנטר – עכשיו תבין טוב מאוד...
בית שמאי, עבודת ה' שלהם, היתה מידת הדין. בית הלל, עבודת ה'  שלהם, היתה מידת הרחמים... ולכן {תהילים קכא, ה} ה' צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ – הקב"ה מתנהג עם האדם, כמו צל...
מביא את זה הרמב"ן { שמות ג, יג}... בשעה שמשה רבינו שואל את הקב"ה וְאָֽמְרוּ-לִי מַה-שְּׁמוֹ מָה אֹמַר אֲלֵהֶֽם...
אומר לו הקב"ה(שם אחד שמופיע בתורה, בפסוק אחד, שלוש פעמים)  אֶֽהְיֶה אֲשֶׁר אֶֽהְיֶה... מה פירוש הפסוק הזה?
אומר הרמב"ן – אמר הקב"ה למשה רבינו, בֹא ואגלה לך את סדר ההנהגה... כשם שאתה הווה עמי, אני הווה עמך.
אומר משה רבינו לקב"ה -  {יח} הַרְאֵנִי נָא אֶת-כְּבֹדֶֽךָ... תראה לי איך אתה מנהיג את העולם!
אמר לו הקב"ה – אני מנהיג את העולם, בי"ג מהלכים של רחמים... מי שתופס מידה אחת מתוך המידות האלה, במידה הזאת, אני מתנהג עמו.
אם הוא רחמן, אני מתנהג איתו ברחמנות... אם הוא ארך אפיים, גם ככה אני כנגדו... זו ההנהגה של מידה כנגד מידה...
אומר ר' ישראל סלנטר – מידתו של ר' אליעזר, היתה מידת הדין... עפ"י דין מגיע – נותנים... לא מגיע – לא נותנים... אם ככה, יורד ר' אליעזר מלפני התיבה, ומבקש גשם...
אמר הקב"ה – השנה צריכה להיות בצורת... לא מגיע גשם... תגיד כ"ב ברכות... תגיד מ"ד ברכות... לא יעזור... לא מגיע, אז לא תקבל, כי ההנהגה שלך היא מידת הדין!
יורד ר' עקיבא לפני התיבה... והוא הרי מעביר על מידותיו, כי ההנהגה שלו, היא הנהגה של חסד... כיון שהפך להיות מתלמידי בית הלל... אם ככה, הוא יורד לפני התיבה... הוא רק מתחיל לומר 'אבינו מלכנו'...
אומר הקב"ה- נכון, לא מגיע גשם... אבל הולך כאן לפני התיבה מישהו, שההנהגה שלו היא לתת, גם כשלא מגיע... אז אם זאת ההנהגה שלו, למרות שלא מגיע, אני אתן גשם!
ירד רבי עקיבא אחריו ואמר אבינו מלכנו אין לנו מלך אלא אתה אבינו מלכנו למענך רחם עלינו וירדו גשמים... למה?
כי הוא בהנהגה של חסד... ומי שבהנהגה של חסד, הקב"ה גם כן, נוהג איתו באותה מידה!
זה מה שאומרת הגמרא {מסכת ראש השנה יז, ב} - יעשו לפני כסדר הזה.
אלו דבריו, של ר' ישראל סלנטר.
עפ"י זה, מבארים רבותינו – מדוע לי"ג מידות של רחמים, צריכים מנין...
צודק הטור ששואל –"למה צריכים מנין? זה הרי פסוקים בתורה, תקרא אותם כקורא בתורה!"
אם כתוב - יעשו לפני כסדר הזה... צריכים שאנשים יעשו, לא רק יגידו!
אומרים המפרשים – כאשר נמצאים במנין עשרה אנשים... אחד הוא רחום, השני הוא חנון, השלישי הוא ארך אפים... כל אחד מהם, מחזיק מידה... יתכן שבאמצעות  העשרה האלה, יהיה כל הי"ג מידות של רחמים!
אז אם הם יגידו... זה יצטרף ביחד י"ג מידות של רחמים... אז הקב"ה ישפיע הנהגה, של י"ג מידות של רחמים, ולכן צריך לזה מנין!
מצאתי מרגלית נפלאה, בספר שנקרא קדוש ונורא שמו {מאמרי יום הכיפורים}... הוא מביא רעיון מוסרי, שהוא שמע מהגאון ר' מתתיהו סלומון, המשגיח של ישיבת ליקווד בארה"ב...
רעיון פשוט נפלא, שמאיר באור חדש לגמרי, דברי גמרא שדיברנו עליה בפרשת יתרו... על כוח הראיה...
מי שזוכר הבאנו שם, שמה שאדם רואה, זה נחקק אצלו...
נביא שוב את הגמרא, למרות שכבר הזכרנו אותה, כי הגמרא עכשיו, מקבלת תמונה אחרת לגמרי, לאור ביאורו של הגאון ר' מתתיהו סלמון :
מספרת הגמרא {מסכת ברכות יח, ב} - והתניא מעשה בחסיד אחד שנתן דינר לעני בערב ר''ה בשני בצורת והקניטתו אשתו והלך ולן בבית הקברות ושמע שתי רוחות שמספרות זו לזו אמרה חדא לחברתה חברתי בואי ונשוט בעולם ונשמע מאחורי הפרגוד מה פורענות בא לעולם אמרה לה חברתה איני יכולה שאני קבורה במחצלת של קנים אלא לכי את ומה שאת שומעת אמרי לי הלכה היא ושטה ובאה ואמרה לה חברתה חברתי מה שמעת מאחורי הפרגוד אמרה לה שמעתי שכל הזורע ברביעה ראשונה ברד מלקה אותו הלך הוא וזרע ברביעה שניה של כל העולם כולו לקה שלו לא לקה...
כשחז"ל מדברים על שני בצורת, אנחנו מדמיינים.... שנת תשס"ח היתה שנת בצורת, אז מה עשו?
ארגנו מס על המים, על כל קוב נוסף תשלם עוד שקל וחצי, כדי שתרגיש את  הבצורת.
כשחז"ל אומרים שנת בצורת, זה אין מה לאכל ואין מה לשתות!  יתחיל היבול רק בחורף הבא, עד אז, אין מה לאכל...
דופק עני על דלתו של חסיד, ערב ראש השנה, ארבע אחרי הצהריים....
"אפשר לקבל משהו לאכל?"
אדוני היקר, אם היה לי, תאמין לי, הייתי נותן לך. יש לי בדיוק, מה שאני צריך למשפחה – 4 תמרים, 4 רוביא, 4 סילקא, 4 גרעינים של רימונים, הכל בארבע, אין לי שום דבר ספייר.
"אין לך... אז תן לי לפחות כסף, אני אלך לקנות"
"אם היה לי כסף, הייתי קונה 5 רוביא!"
"מה... בית בלי כסף?!"
"לא... יש כסף, אבל יש דינר אחד, שהוא נמצא בסליק, בצד... הוא כמו מה שנקרא 'שבור בשעת חירום' J
"תעשה טובה, תן לי את הדינר הזה לראש השנה... מה אתה הולך לתקוע איתו בשופר?!? תן לי אותו!"
טוב..נו... אומרים חז"ל, שהחסיד הזה, התמלא רחמים על אותו עני... עלה למעלה, מזיז את הכל... מוציא את הדינר"בבקשה... תכלה שנה וקללותיה.... עכשיו אני מרגיש מה זה כדלים וכרשים דפקנו דלתיך... אני עכשיו ביתרת 0"
הוא סוגר את הדלת, והגברת פותחת את  דלת החדר שינה...
"מי זה בא??"
"מה מי היה?! מה את חושבת, הביאו פרחים?! בא עני לבקש צדקה... מה זה מי היה?! עני!"
"נו... ומה נתת לו???"
"מה יכולתי לתת לו?!"
"מה נתת לו????? הרי ראיתי שהתנהל דיון רבע שעה... הרי נתת לו משהו!  להגיד 'אין',  זה לוקח 20 שניות, מה נתת לו?"
"מה כבר נתתי לו?! נתתי לו... את הדינר האחרון מהמטבח..."
"מה?????"
"כן...מה קרה? הרי מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד ראש השנה... מה את דואגת??"
"אז למה לא אמרת את זה לעני??" J
לא היה ממש סימפטי בבית.......
הרי כתוב במשנה ברורה, שאסור לכעוס בראש השנה, אז תארו לכם איך הוא ברך את אשתו J
בלילה, הוא חוזר הביתה, אחרי התפילה... אוכלים את הסעודה..
"הרבנית.. הלילה, אני לא ישן בבית"
"איפה אתה הולך לישון??"
"אל תדאגי, אני הולך לישון במקום טוב..." לוקח הטלית... לוקח המחזור והולך.... לאיפה? לבית קברות....
למה הוא הולך לישון בבית קברות?
ר' ישראל סלנטר אומר, שהוא הלך לבית קברות, כדי לשבור את מידת הכעס. אמר החסיד לעצמו, אני בערב ראש השנה כועס?! מחר אני עתיד להמליך את הקב"ה למלך, וכתוב בזוהר, שכל הכועס, כאילו עובד עבודה זרה.
הלך לבית קברות, שם אף אחד כבר לא כועס, כולם שם רגועים... J
"אני אשב שם לילה שלם, יראה את כל אלה שנפטרו לבית עולמם השנה... בבוקר אני יקום כמו חדש!"
החסיד הזה הלך לישון בבית קברות, כך מספרת הגמרא, פתאום בחצות לילה, הוא שומע שתי רוחות שמספרות זו עם זו..
הוא נבהל... מה קרה אנשים מדברים בבית קברות?!
הוא מתעורר וניגש לשמוע מה הם מדברים... רוח אחת אומרת לשניה – ראש השנה היום!
"נו... אז מה את רוצה? תכתבי ותחתמי לחיים טובים ולשלום.. מה את רוצה?
"לא... כבר מתחילים לרדת פסקי דין... בואי אני ואת נשוט בעולם, ונשמע איזה פסקי דין יצאו כבר"
אומרת לה חברתה – אני לא יכולה לצאת, אני קבורה במחצלת של קנים... תראו איזה עוני...
טוב, החסיד כבר לא חוזר לישון... הוא מחכה שהרוח תחזור...
חוזרת הרוח בחזרה, ויש לה בשורה – שמעתי גזר דין ראשון – כל הזורע ברביעה ראשונה ברד מלקה אותו.
עוזב את בית הקברות בשמחה, הולך לבית הכנסת... הוא ב"ה חושב שניצל. ממה ניצל?
מיד אחרי סוכות הוא יזרע, יש לו בבית 20 קילו של חיטים, כדי לזרוע. אם היה ישן בבית,הכל היה הולך.
יוצא חג הסוכות, כולם יוצאים לעבודה, חורשים.. שואלים אותו"דוד, מה איתך?"
"לא... אני קיבלתי על עצמי בראש השנה, עד חנוכה, אני בכולל".
יופי... יושב בכולל לומד... כולם חורשים... התחיל לרדת גשם.. כולם מרוצים... אחרי חודש, פתאום מכת ברד, כל היבולים נהרסו!
החסיד הזה יושב ולומד..."איך ניצלת.... כל היבול שלנו הלך לאבדון...."
הולך החסיד, וזורע אחרי חנוכה.. ב"ה חורש, הכל גדל... בכל המדינה לאף אחד אין חיטה, רק אצלו גדל!
כך קיבל החסיד את שכרו, על אותו מטבע שהוא נתן לעני.
שואל הרב מתתיהו סלומון שאלה עצומה – תראה מה נעשה פה...
חסיד אחד נותן דינר לעני... הקב"ה מסדר לו שילך לישון בבית הקברות... ישמע רוחות שמספרות... הרי לא כל אחד שומע רוחות שמספרות, אלא הקב"ה זימן לו!
הקב"ה מזמן לו שישמע את השיחה של הרוחות, ויגידו לו"תשמע, אל תזרע ברביעה הראשונה, רק ברביעה השניה, ומזה תתפרנס... מה כתוב כאן???
אמר הקב"ה - אם יעשו לפני כסדר הזה... ברית כרותה, שלא חוזרת ריקם... מה הפשט?
בן-אדם יש לו דינר אחרון.. אין לו בבית יותר!
הוא עושה מעשה, שאין למעלה ממנו... יש לך דינר אחרון בבית, ואותו אתה נותן לעני... יש לך מושג, איזה מעשה של מסירות נפש יש כאן???
לקחת את הדינר האחרון שלך, ולתת אותו לעני?! זה הרי מעשה של מסירות נפש, שאין כמותו!
אומר הקב"ה, אם אתה עושה מעשה של מסירות נפש שאין כמותו... לתת את הדינר האחרון לעני, חייך אם יעשו לפני כסדר הזה, אני מושיע אותם... זאת ברית כרותה!
אומר הקב"ה – יש גזירה של בצורת... לאף אחד לא יהיה מה לאכל... לבן-אדם אחד, שהלך ונתן את הפרוטה האחרונה שלו, כדי שיהיה לעני מה לאכול... אני נוהג באותה דרך איתו!
לאף אחד אין מה לאכל... לך יהיה! כי אני נוהג איתך, במידה כנגד מידה!
רעיון נפלא נוסף, שמופיע במדרש רבה, בפרשת בהר... נראה את הדברים בפנים, ולאחר מכן נראה עד כמה נפלאים הדברים:
מספר המדרש(ויקרא רבה, פרק לד) - בְּיוֹמֵי דְּרַבִּי תַּנְחוּמָא הָיוּ צְרִיכִין יִשְׂרָאֵל לְמִטְרָא  אָתוֹן לְגַבֵּיהּ וַאֲמָרִין לֵיהּ רַבִּי גְּזֹר תַּעֲנִיתָא דְּיֵיחוֹת מִטְרָא, גְּזַר תַּעֲנִיתָא פַּעַם רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה וְלֹא יָרְדוּ גְשָׁמִים, פַּעַם שְׁלִישִׁית קָם וְדָרַשׁ אֲמַר לוֹן  כָּל עַמָּא יַפְלִיגוּן מִצְוָה אתם רוצים גשמים?! יש רק פתרון אחד – כל אחד הולך הביתה, מוציא את הכסף שיש לו במזרונים, הכל מחלק לצדקה, לא נישאר גרוש בבית!
כולם הולכים הביתה, להוציא את הכסף מהמזרונים, לחלק את הכסף לעניים. קָם חַד גְבַר וּנְסַב מַה דַּהֲוָה לֵיהּ בְּגוֹ בֵּיתֵיהּ וְנָפַק לְמִפְלְגָה, פָּגְעָה בֵּיהּ מַשְׁבַּקְתֵּיהּ, פוגשת בו גרושתו, וְאָמְרָה לֵיהּ זְכֵי בְּהַהִיא תן לי צדקה אִתְּתָא דְּמִן יוֹמָא דְּנָפְקֵית מִן בֵּיתָךְ לָא חָמֵית טַב, מיום שיצאתי מהבית שלך, לא ראיתי יום אחד טוב בחיים שלי!
ראיתי באחד המפרשים, לא זוכר איפה, שאישה הזאת תבעה את הגירושין, כי בעלה לא הביא מספיק כסף הביתה.
כֵּיוָן שֶׁרָאָה אוֹתָהּ עֲרֻמָּה וּבְצָרָה גְדוֹלָה, נִתְמַלֵּא עָלֶיהָ רַחֲמִים וְנָתַן לָהּ, עַל שׁוּם וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם, חֲמִיתֵּיהּ חַד גְּבַר רואה אותו בן-אדם ברחוב, שהוא מדבר עם גרושתו [זה איסור דרבנן לדבר עם גרושה] ועוד נותן לה כסף סָלֵיק רץ לר' תנחומא וַאֲמַר לֵיהּ לְרַבִּי תַּנְחוּמָא אתה יודע למה לא יורד גשם?! רַבִּי אַתְּ הָכָא וַעֲבֵרָה הָכָא יש עבירות! אֲמַר לֵיהּ מַה חָמֵית מה קרה?! אֲמַר לֵיהּ חָמֵית גְּבַר פְּלָן דְּמִשְׁתָּעֵי לְמַשְׁבַּקְתֵּיהּ, וְלָא עוֹד אֶלָּא דִּיהַב לָהּ פְּרִיטִין ראיתי אחד שמדבר עם גרושתו ועוד נותן לה כסף! אִי לָאו דַּחֲשִׁיד עֲלָהּ לָא יָהֵיב לָהּ ואם לא לדבר עבירה הוא מתכוון, למה הוא נתן לה?!
שָׁלַח רַבִּי תַּנְחוּמָא וְאַיְיתִיתֵיהּ שלח ר' תנחומא לקרוא לו וַאֲמַר לֵיהּ בְּרִי בני היקר אַתְּ יָדַע דְּעַלְמָא קָאי בְּצַעֲרָא שהעולם בצער וּבְרִיָּאתָה קָיְימֵא בְּצַעֲרָא והבריות בצער וַאֲזַלְתְּ וְאִשְׁתָּעֵית עִם מַשְׁבַּקְתָּךְ ואתה הולך ונפגש עם גרושתך?! וְלָא עוֹד אֶלָּא דִיְהַבְתְּ לָהּ פְּרִיטִין אתה עוד נותן לה כסף אִלּוּלֵי דַחֲשִׁיד אַתָּה לָא יְהַבְתְּ לָהּ פְּרִיטִין, אֲמַר לֵיהּ אמר לו אותו יהודי וְלָא כָךְ דָּרַשְׁתָּ וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם,  אַתְּ אֲמַרְתְּ כָּל עַמָּא יִפְקוּן וְיִפְלְגוּן מִצְוָה אתה אמרת, שכל אחד ילך הביתה ויוציא את הכסף מהמזרונים, ויתן לצדקה, וכך עשיתי קָאֵים אֲנָא לְמִפְלְגָה מִצְוָה פָּגְעַת בִּי מַשְׁבַּקְתִּי איך שאני יוצא מהבית, פוגשת בי גרושתי וַאֲמָרַת לִי זְכֵי בְּהַהִיא תזכה בי במצות צדקה אִתְּתָא דְּמִן יוֹמָא דְּנָפְקֵית מִבֵּיתָךְ לָא חָמֵית טַב עומדת מולי גרושתי, ואומרת לי בעיניים דומעות"מיום שיצאתי מהבית שלך, לא ראיתי יום אחד טוב, תן לי צדקה!
כֵּיוָן שֶׁרְאִיתִיהָ עֲרֻמָּה וּבְצָרָה גְדוֹלָה נִתְמַלֵּאתִי עָלֶיהָ רַחֲמִים ראיתי אותה שהיא מסכנה, בגדים בלויים, בלי שיניים, ראיתי שהיא אומללה, ונתתי לה את כל הכסף  וְנָתַתִּי לָהּ עַל שׁוּם וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הִגְבִּיהַּ רַבִּי תַּנְחוּמָא פָּנָיו לַשָּׁמַיִם וְאָמַר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם מָה אִם זֶה שֶׁהוּא בָּשָׂר וָדָם וְאַכְזָרִי וְלֹא הָיָה עָלָיו מְזוֹנוֹתֶיהָ נִתְמַלֵּא עָלֶיהָ רַחֲמִים וְנָתַן לָהּ, אָנוּ שֶׁאָנוּ בְּנֵי בָנֶיךָ בְּנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב וּמְזוֹנוֹתֵינוּ עָלֶיךָ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁתִּתְמַלֵּא עָלֵינוּ רַחֲמִים, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה יָרְדוּ גְשָׁמִים וְנִתְרַוַּח הָעוֹלָם.
רבותי, מה כתוב פה?
עומד בן-אדם, שבאה אליו גרושתו, וזו לא גרושתו שהוא גירש, זה היא ביקשה גט! היא באה אליו, ואמרה לו"מיום שעזבתי אותך, לא ראיתי יום אחד טוב!"
אם הוא היה רשע, מה הוא היה צריך לומר לה?
"מואה...ברוך ה'! הקב"ה משלם שכר טוב ליראיו... כול כלב ביז'גי יומו" J
עומדת אשתו לשעבר ומתחננת ואומרת"אדוני, מיום שעזבתי אותך, לא ראיתי יום טוב"
מה הוא עושה????
את כל הכסף הוא נותן לה!!!
אמר ר' תנחומא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם מָה אִם זֶה שֶׁהוּא בָּשָׂר וָדָם וְאַכְזָרִי וְלֹא הָיָה עָלָיו מְזוֹנוֹתֶיהָ נִתְמַלֵּא עָלֶיהָ רַחֲמִים וְנָתַן לָהּ, אָנוּ שֶׁאָנוּ בְּנֵי בָנֶיךָ בְּנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב וּמְזוֹנוֹתֵינוּ עָלֶיךָ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁתִּתְמַלֵּא עָלֵינוּ רַחֲמִים..
אמר הקב"ה – בשבילו ירד גשם!
אם בן-אדם עושה פעולה כזאת, אומר הקב"ה – בשבילו אני יוריד גשם, למרות שלא מגיע!
מי שיודע להתנהג בדרך כזאת, הקב"ה מחזיר לא רק לו, אלא לכל העולם כולו... בי"ג מידות של רחמים!
בשעה שאנחנו לומדים על י"ג מידות של רחמים... בני אשכנז, בתפילת הנעילה ביום הכיפורים, מזכירים את זה שבע פעמים... אומרים שבע פעמים 'אל מלך...'... מנסים לעורר רחמי שמים...
תָּמַכְתִּי יְתֵדוֹתַי בִּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה תֵבוֹת. וּבְשַׁעֲרֵי דְמָעוֹת כִּי לֹא נִשְׁלָבוֹת. לָכֵן שָׁפַכְתִּי שִׂיחַ פְּנֵי בוֹחֵן לִבּוֹת. בָּטוּחַ אֲנִי בָּאֵלֶּה וּבִזְכוּת שְׁלֹשֶׁת אָבוֹת... זוהי הבקשה, שאנחנו מבקשים בתפילת הנעילה... אבל חז"ל מלמדים אותנו, שכדי לזכות בי"ג מידות של רחמים, צריכים לנהוג בדרך הזאת, לא מספיק לומר את זה... יעשו לפני כסדר הזה...
נתעטף הקב''ה כשליח צבור והראה לו למשה סדר תפלה אמר לו כל זמן שישראל חוטאין יעשו לפני כסדר הזה ואני מוחל להם... אנחנו אומרים את זה, כדי לזכור את זה... כדי להשריש את זה בלבותנו...


אנחנו נקרא בע"ה למפטיר, את פרשת פרה אדומה... עד היום, נאמר בחז"ל, שהיו תשע פרות אדומות, העשירית תהיה, כשיבוא משיח צדקנו... במהרה בימינו אמן ואמן!!!



 
 
 
 
 
 
 

מתימן יבוא הישיבה המרכזית לבני עדת תימן. ירושלים רחוב תרמ"ב 6. טלפון: 02-5812531    דוא”ל: email: mtyavo@gmail.com פקס: 077-4448207 חשבון בנק הדאר: 4874867
מבשר טוב - ת"ת לבני עדת תימן רחוב אבינדב 22 ירושלים. גני ילדים רחוב ארץ חפץ 116 כניסה ד ירושלים.  
 
 
דוא”ל: email: mtyavo@gmail.com
לייבסיטי - בניית אתרים