אני מעוניין לתרום  |  כך התחלנו את המדרש התימני  |  וידאו - יום בחצריך  |  חומר מארכיון המדינה  |  תורמים בשקלים או בדולרים  |  קריאה בתורה לכל השנה  |  ת"ת מבשר טוב  |  ילדי תימן  |  פרשת השבוע  |  מדור פרשת השבוע  |  ס ר ט י - ו י ד א ו  |  



תרומה בעברית למחשב או טלפון נייד

טופס תרומה באנגלית 

Donation in English

בדולרים מוכר לצורך מס הכנסה בארה"ב


הודעה מפעולת צדיק

הסעות לעמנואל ייצאו בעז"ה במוצאי שבת בשעה 19:30 מהמוקדים הבאים: בני ברק: ביהמ"ד פעולת צדיק רח' המכללה (מהרי"ץ) 4. טל: 052-7635645. מודיעין עילית: ביהמ"ד פעולת צדיק רח' נתיבות המשפט 1-3. טל': 050-4139964. הרשמה מראש (עד יום רביעי, נר א' דחנוכה) – חובה! פרטים נוספים בקו "קול יהודי תימן" 072-3323-642

אתרים תימנים נוסח תימן תימני נט יד מהריץ מבשר טוב
 

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



 


יפוצו מעינותך חוצה
FacebookTwitter

      פרשת כי תצא עא
דף הבית >> פרשת השבוע >> הרב ברוך רוזנבלום על פרשת השבוע >> ספר דברים הרב רוזנבלום >> פרשת כי תצא עא
 
בס"ד
פרשת כי-תצא – הרב ברוך רוזנבלום שנת תשע"א.
 
פרשת השבוע שנקרא בע"ה בשבת זו, פרשת כי-תצא.
היא הפרשה שיש בה הכי הרבה מצוות בתורה, 74 מצוות.
זו הפרשה בריבוי מצוות 'עשה' ו'לא תעשה', רק פרשת משפטים, שהיא אחריה בתור, יש בה 53 מצוות. פרשת קדושים, יש בה 48 מצוות.
בפרשה שלנו, יש ריבוי מצוות באופן מיוחד, יש בה 74 מצוות.
אנחנו היום רוצים לעסוק באחת מן המצוות, שהיא (דברים כג, ד) לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה' גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל ה' עַד עוֹלָם.
אני רוצה בע"ה, להקדים הקדמה, הקשורה לתחילת הפרשה, ולצרף לנושא הזה, עוד כמה מצוות בדרך, כדי לבסס א הנושא שאנחנו רוצים לעמוד בו.
הפרשה פותחת בפסוק - כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ.
בא כאן הכלי יקר, וכך גם שואל החיד"א (נחל קדומים)  - הפסוק פותח ביחיד וממשיך ברבים  - כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ.
כתוב אֹיְבֶיךָ, זה לא אויב יחיד, אלא רבים, וההמשך וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ, אם יש אויבים רבים, היה לכתוב לומר ונתנם ה' אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ, הם הרי אויבים רבים...
כך שואל החיד"א, ואותה שאלה נמצאת גם כאן, בכלי יקר.
התשובה של שניהם אחת היא, כל אחד וסגנונו, כל אחד ורעיונו.
כותבים לנו רבותינו, שהפסוק הזה בא לרמוז על מלחמת היצר הרע.
היצר הרע נקרא – 'אויבו מספר אחד של האדם'.
כך כותב לנו, בעל חובת הלבבות, בשער ייחוד המעשה, והנושא הזה, של האויב, צריך לדעת כי הקב"ה מבטיח לנו כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ – אם תחליט לצאת למלחמה, וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ.
כך כותב רבינו יונה בתחילת ספרו (שערי תשובה) - והתבאר בתורה כי יעזור השם לשבים כאשר אין יד טבעם משגת. ויחדש בקרבם רוח טהור להשיג מעלות אהבתו – כאשר אדם רוצה לשוב בתשובה, כאשר אדם רוצה לצאת לקרב, הקב"ה ייתן לו סיעתא דישמייא, שאין יד האדם משגת. יד בן-אדם רגיל, לא יכולה להגיע לזה, צריך סיעתא דישמייא מיוחדת לזה.
זוהי גמרא (מסכת קידושין ל, ב | סוכה נב) שאומרת - ואמר ר''ש בן לוי  יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש המיתו שנאמר {תהילים לז-לב} צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ואלמלא הקב''ה עוזרו אין יכול לו שנאמר אלהים לא יעזבנו בידו.
צריך לדעת, שיצר הרע הוא מלאך, ואנחנו בני-אדם, והקב"ה דורש מאיתנו, להתמודד מול מלאך.
אומרת הגמרא (מסכת בבא-בתרא) – הוא שטן הוא מלאך המוות... זה אותו אחד. יורד ומחטיא, עולה ומקטרג, יורד ונוטל נשמה...
שנדע, שהקב"ה נתן לנו כוחות להתמודד מול מלאכים.
חובת הלבבות (שער ייחוד המעשה, פרק ה) כותב – חסיד אחד פגש באנשים שחזרו מן המלחמה, עטורי תהילה וניצחון, והם היו זכוכי דעת, כל-כך מבסוטים מהניצחון.
אמר להם – חזרתם מן המלחמה הקטנה, צפו למלחמה גדולה.
המלחמה הזאת, מול יצר הרע, זו המלחמה הגדולה.
כותב לנו בעל חובת הלבבות  - היצר הרע, הוא אכזר מאין כמותו. כל אויב אחר, ברגע שתנחיל לו מפלה פעם אחת, הוא יעזוב אותך לכמה ימים. היצר הרע, אין לו שום סנטימנטים לביזיונות. ניצחת אותו ב – 12 בצהריים, ב -12:15 הוא חוזר. ניצחת אותו ב – 12:15,  ב – 12:30 הוא חוזר. הוא לא מניח לך לרגע. זה אויב קשה, זה אויב אכזר, הוא לא משאיר שום אדם, לא צעיר ולא זקן, לא עברין ולא צדיק. הוא נטפל לכל אחד, ומנסה עד הרגע שהאדם עוצם את עיניו הוא מנסה לתפוס אותו.
לכן, יש אנשים שנוהגים לומר, בסדר הווידויים שלפני יום הכיפורים, שא חס וחלילה תיטרף עלי השעה, 'הריני כבר עכשיו מוסר מודעה, שאם חס וחלילה יצר הרע יפתה אותי להגיד דברים, שלא צריכים להיאמר בשעת פטירתי, לא תהיה להם שום משמעות...' למה ??
כי עד הרגע האחרון של האדם, הוא גוסס, תעזוב אותו!
לא... הוא לא עוזב אותו.
יש בספר לב אליהו (הקדמה, שבילי לב) סיפורים שר' אליהו לופיאן סיפר.
הוא מספר שם, שבעיר שלו היו שתי אחיות מסוכסכות, ולא דיברו 30 שנה.
אחות אחת עמדה למות רח"ל, וביקשה מבני המשפחה לקרוא לאחותה, אותה אחות שהיא לא דיברה איתה 30 שנה.

לפני שהיא הולכת למות, הולכים לעשות סולחה, מה יכל להיות יותר טוב מזה...
קוראים לאחות, היא מתלבשת יפה, הולכת להיפרד מאחותה, היא שמעה שאחותה גוססת....
היא באה לאחותה... היא שוכבת בטיפול נמרץ... אחותה מבקשת מכולם לצאת החוצה... רק שתי האחיות בחדר... ואז היא רומזת לה"תתקרבי אלי לאוזן, כי קשה לי לדבר, אני רוצה להגיד לך משהו"...
התקרבה אליה לאוזן..."יותר נמוך"...
היא פשוט שמה את האוזן על פתח הפה של אחותה, ואז היא מתרוממת, נותנת לה נשיכה באוזן.. ונופלת...
"להשאיר לך מזכרת, לפני שאני הולכת מפה"....
אומר ר' אליהו לופיאן – היא הולכת למות, היא כבר בנשימות האחרונות, מה מעיק לה ?!
לתת תזכורת לאחותה..."תזכרי שהייתי פה פעם"...
היא כבר מריחה תולעים... מה מענין אותה ???
היא מסוכסכת עם אחותה!
כשאנחנו מסתכלים בדברי חז"ל, אין לך אדם שקיבל חותמת בכל שנה שהוא בסדר, מלבד הכהן גדול.
הכהן הגדול, היה מקבל מידי שנה, במוצאי יום הכיפורים, אם הוא יצא בשלום בל פגע, היתה לו"חותמת", שהוא בסדר.
בזמן שעם ישראל היה להם מן במדבר, אז הם היו יודעים כל לילה מה מצבם, מהבחינה הרוחנית, אבל הכהן הגדול, בכל שנה ביום הכיפורים, אם הוא ניכנס בשלום ויצא בשלום, הוא ידע שהקב"ה נתן לו"חותמת" שהוא בסדר.
אדם אחד, שנקרא יוחנן כהן גדול, 80 שנה קיבל"חותמת" שהוא בסדר, ובסוף ימיו, לאחר שמונים שנה כניסה לקדש הקדשים הלוך ויצֹא, בסוף נעשה צדוקי אומרת הגמרא.
הייתכן אדם למעלה מגיל מאה, הוא נעשה צדוקי ?!
התשובה היא – יצר הרע לא מזניח, לא כהן גדול, ולא כהן הדיוט, לא לאחר 50 שנה, ולא לאחר 80 שנה. הוא לא מניח לאף אדם איזה שיהיה.
היצר הרע נותן כוחות לאדם לעבור עבירה, כוחות של מלאך!
מה שאדם רגיל, לא מסוגל לחשוב על בדל דעתו לעשות, נותן לו יצר הרע כוחות של מלאך, לעשות עבירות.
זאת גמרא (סוף מסכת קידושין פא, א) שמספרת שר' עמרם חסידא, כאשר שם שבויות במעלה הגג, וכדי לטפס במעלה הגג, היו צריכים לשאת סולם שרק עשרה אנשים יכולים לשאת אותו, והסיתו את הסולם מהמקום, ובאמצע הלילה גברה עליו תאוותו, והוא לבד מרים סולם של עשרה אנשים.
איך אפשר להרים סולם, שרק בשעה 6 בערב, הרימו אותו עשרה אנשים בקושי, ואחרי שהרימו אותו לקחו אוויר???
איך ר' עמרם חסידא, מרים את הסולם לבדו ??
התשובה – שיצר הרע ניכנס בך, אתה מקבל כוחות של מלאך! הוא נותן לך כוחות!
כותב הכתב סופר – זה מה שכתוב בפסוק כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ – דע לך, שהשטן, יצר הרע, יש לו הרבה צורות.
הגמרא (מסכת סוכה נב) אומרת, שכל אחד קרא שם. אחד קרא לו רע, אחד קרא לו ערל, אחד קרא לו טמא, אחד שונא, אחד מכשול, אחד צפוני...יש לו מלא שמות שמבטאות צורות, אבל זה אותו אויב, זה אותו מלאך, זה אותו יצר הרע.
אומרים לנו חז"ל - כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ האויב הזה, יש לו הרבה צורות. וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ זה אותו אחד.
הוא בא כאויב, בכל מיני אופציות, הוא בא לתקוף מכל מיני אזורים, אבל הוא בסך-הכל אחד. אלה דבריו של הכתב סופר.
כותב לנו החיד"א רעיון מאוד יפה, אנחנו רק נעמוד עליו בקיצור, כדי להתאים את השיעור.
החיד"א מביא את דברי הגמרא (מסכת יומא סט) שאומרת, שאנשי כנסת הגדולה, התפללו לקב"ה, לבטל יצרא ד'עבודה זרה. שלושה ימים הם צמו, התענו והתפללו, וביטלו יצרא ד'עבודה זרה, נפק אתא כי גוריא דנורא מבית קדשי הקדשים – יצא דמות גור של אריה, מבית קדש הקדשים.
אחרי שעלה בידם לבטל יצרא ד'עבודה זרה, ראו שזו שעת כושר, הם רצו לבטל יצרא ד'עריות. 
הם תפסו את היצר שנקרא"יצרא ד'עריות" וכלאו אותו.
אמר להם היצרא ד'עריות – לא כדאי לכם להחזיק אותי בידיים, כי אם תתפסו אותי ותבטלו אותי, לא יהיה המשך לעולם.
אם כל זה, שיצרא ד'עריות הוא יצרא  ד'תקיפה, אבל בלעדיו, אין המשך לעולם.
אומרת הגמרא – החזיקו אותו אנשי כנסת הגדולה שלושה ימים, ולא נתנו לו לצאת. בחלוף שלושה ימים, חיפשו בכל ארץ ישראל ביצה שנולדה, ולא מצאו.
זאת אומרת, ביצרא ד'עריות כשכלאו אותו, גם תרנגולות הפסיקו להטיל ביצים.
שאלו אנשי כנסת הגדולה – אז מה עושים ? אולי נבקש מהקב"ה לבטל חצי מיצרא ד'עריות ?
אומרת הגמרא – אין בקשה לחצאים, אמרו אנשי כנסת הגדולה. מה שהם כן עשו – הם עיוורו אותו.
אומרת הגמרא שזה עזר לבטל, את יצרא ד'עבודה זרה, מהקרובות של עצמו.
לאדם אין תאווה לעריות, לא מאמו, לא מאחיותיו ולא מבנותיו, בזה הם הצליחו להכות את יצרא ד'עריות.
אומר החיד"א – זה מה שכתוב בפסוק  כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ. יצרא ד'עבודה זרה, נתן הקב"ה לאנשי כנסת הגדולה בידיים, הם שולטים על זה, אין יותר יצרא ד'עבודה זרה. זה וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ.
ולגבי יצרא ד'עריות וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ.
שם הוא רק הוחזק בשבי, לבטל, לא הצליחו לבטל אותו. הוא עדין נמצא, והיות והוא עדין נמצא.
אנחנו רוצים לעסוק קצת, ביצרא ד'עריות, כי הפרשה שלנו עוסקת, בנושא שנקרא יצרא ד'עריות, בכמה וכמה מבטים, ומזה נגיע, ליסוד עבודת ראש השנה.
ישאלו אותי אנשים – מה הקשר בין זה, לבין ראש השנה ?
אנחנו בע"ה בסוף השיעור נראה, שחלק גדול מעבודת ראש השנה, תלוי בנושא הזה.
קודם כל, בואו נתחיל במצוה שנמצאת בתורה. אחת המצוות מתוך 74 המצוות שבתורה, מצוה התורה כך:
(דברים כג, יד) וְיָתֵד תִּהְיֶה לְךָ עַל אֲזֵנֶךָ וְהָיָה בְּשִׁבְתְּךָ חוּץ וְחָפַרְתָּה בָהּ וְשַׁבְתָּ וְכִסִּיתָ אֶת צֵאָתֶךָ: {טו} כִּי ה'  אֱלֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ.
רבותי, רק נשים לב לקטע הזה לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ  - ראשי תיבות אלול.
הסוד של חודש אלול, והעבודה של חודש אלול, נמצאת בפסוק הזה, שבו הקב"ה מצוה את האדם לנהוג בצניעות, כי הקב"ה מתהלך בקרב מחניך.
אם אתה רוצה לדעת את סוד חודש אלול, כותב השפת אמת (שנת תר"מ) - לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ.
ספר החינוך מרחיב בזה (מצוה תקס"ו) - שנצטוינו כשיצאו חילותינו למלחמה, שנכין וניחד לחיל מקום ידוע (עי' תוספתא מגילה פ''ג הט''ו), שיהיה שם כל איש יוצא לעשות צרכיו, כדי שלא יעשו צרכיהם בכל מקום ובינות המלונות, כמו שיעשו האמות (סנהדרין קד ב), ועל זה נאמר (דברים כג יג) ויד תהיה לך מחוץ למחנה וגו', ולשון ספרי, אין יד אלא מקום, שנאמר (שמואל א טו, יב) והנה מציב לו יד.
משרשי המצוה. כענין שכתוב בפרשה כי יי אלהיך מתהלך בקרב מחנך והיה מחנך קדוש וגו', כלומר שנפשותן של ישראל דבקות בשכינה לעולם, וכל שכן במחנה שכלן נקיי הנפש, כי כל הירא מעברות שבידו כבר הלך לו ושב אל הבית, ונשארו הטובים אשר רוח אלקים שוכן בתוכם, וראוי להם לעמד בנקיות, כאשר ידוע ומפרסם, שהנקיות מדה מן המדות הטובות המביאה לידי רוח הקדש, וכדדן רבי פנחס בן יאיר בפרק קמא דעבודה זרה (כ, ב), וגם יש בזה שבח לאמה כי יבואו אליהם מלאכי גוי ויראו מחניהם קדוש ונקי מכל טנוף (עי' מו''נ ח''ג פמ''ח).
החפץ חיים  על הפסוק הזה, כותב דבר מצמרר, שבעקבותיו כתב החפץ חיים מכתב, לפני 86 שנה, בשנת תפר"ד, אל כל הרבנים והאדמו"רים, בכל אתר ואתר.
כותב החפץ חיים – אין לך לאו מתרי"ג מצוות, שבו כותב הקב"ה, שאם תעבור את העבירה הזאת, אני עוזב אותך.
הקב"ה לא אומר לרוצח, שהוא עוזב אותו, והוא גם לא אומר למחלל שבת, שהוא עוזב אותו.
אומר לך הקב"ה וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ – אני עוזב אותך, ברגע שאתה לא מתנהג בצניעות.
אדם שמתנהג בחוסר צניעות, עוזב אותו הקב"ה.
אומר לנו החפץ חיים בביאורו על התורה – אם אתה רואה, שהמצווה היחידה בתורה, בה כותב הקב"ה שהוא עוזב אותך, זו מצוות הצניעות, מזה תילמד חומרתה של עבירה. כך כותב החפץ חיים, בביאורו לפרשת השבוע.
בסוף הספר חפץ-חיים על התורה, יש מכתב גלוי, מראש חודש תמוז תפר"ד ראדין, ששם כותב החפץ חיים מכתב אל כל הרבנים והאדמו"רים מכל אתר ואתר – אולי יש בידכם לתקן דבר מה, יהי שכרכם רב.
לא אקרא את כל המכתב, מי שירצה יעיין במכתב בעצמו, ולמי שאין את הספר חפץ חיים על התורה, יש בספר לקח טוב של הרב בייפוס, יש קטעים מתוך המכתב הזה, מי שירצה, יעיין בספר הזה.
אני אומר בקיצור מה הוא כותב, תראו מה היה  לפני 86 שנה, איך שהגלגל חוזר על עצמו.
כותב החפץ חיים  - כל אחד עומד ומשתומם, מפני מה נשתנו העיתים כל כך לרעה. הלא מלבד זה, שכל ישראל בכל מקום, פזורים בין העמים נעשו משועבדים. היוקר הולך וגדל מיום ליום. המיסים והארנונות מתגדלים. באים עלינו גזירות שנסתובבו על התורה ומצוותיה, נורא מאוד! ותינוקות של בית רבן בטלים במאות עיירות. גם מצב הפרנסה, הוא בכי רע. כלל הדבר, עם ישראל הולך ומתאונן, כל אחד ואחד על רוע מצבו.
כותב החפץ חיים, קטע השני בסופו – אין לך יום, שאין קללתו מרובה מחברו, וכשהוא מתבונן לאחריתו, בעניני תורה ומצוות, אין לו הצלחה, הגם שכל אחד מישראל מבקש מהקב"ה, שישמע לבקשותיו ויטיב לו כרצונו, אין שומע לו, הלא דבר הוא!
ואמרתי, שעיקר סיבת הדבר, שאנו מרחיקים בעצמנו, את הקב"ה מאיתנו. הוא  ציוה לנו וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדוֹשִׁים, ואמרו חז"ל – המקדש את עצמו למטה, מקדשים אותו למעלה. המקדש עצמו מעט, מקדשים אותו הרבה. המקדש עצמו לעולם הזה, מקדשים אותו לעולם הבא, והכתוב אומר - כִּי ה'  אֱלֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּילְךָ.
לְהַצִּילְךָ, זה לאו דוקא אויב, זה קשיי פרנסה, קשיי חינוך, ומכל קושי שאתה  צריך, אבל יש לזה תנאי - לְפָנֶיךָ וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ.
הנה, ביאר לנו הכתוב במפורש, שכאשר נהיה קדושים, הוא מתהלך ביננו, להצילנו מכל רע, אבל אם יראה בנו ערות דבר ?! וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ, וממילא, יחול עלינו כל הסיבות חס וחלילה.
בקטע האחרון, כותב החפץ חיים הערה – ואנו צועקים כבר בכל יום (זה קשור כבר לענייני הסליחות) אַל תַּשְׁלִיכֵנוּ מִלְּפָנֶיךָ וְרוּחַ קָדְשְׁךָ אַל תִּקַּח מִמֶּנּוּ.
אומר הקב"ה – אני רוצה להשליך אותך ?! אתה זורק אותי מהבית שלך! אתה אומר לי לך מפה! אמרתי לך תנהג בצניעות!
כך כותב החפץ חיים בכאב, ומסיים את מכתבו – ואדם, שידע לשמור על הצניעות בבית, יזכה בעבור זה, שיצאו ממנו בנים ישרים וקדושי עליון.
רבינו יונה (שערי תשובה, שער ג, הלכה מ"ד) לומד, מה שחז"ל לומדים, מההלכה הזאת, של קדושת המחנה - מן האזהרות התלויות (בלב) [בלשון]. כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחניך להצילך ולתת אויביך לפניך והיה מחנך קדוש ולא יראה בך ערות דבר (דברים כג). אמרו ז"ל כי בכלל האזהרה הזאת. כי בהגותנו בתורת הש"י. ובדברינו בתפלה לפניו. יהיה מחנינו קדוש ולא יראה בנו ערות דבר. לכן נצטוינו בזה להזכיר שם שמים בקדושה. ולעסוק בדברי תורה ותפלה בקדושה. ושלא להזכיר שם שמים ודברי תורה אם הוא ערום. או אם יש שם אדם ערום כנגדו. וכן הוזהרנו שיהיה המקום נקי. כמו שנאמר (שם) וחפרת בה ושבת וכסית את צאתך. וכ"ש כי הוא מוזהר שלא להזכיר שם שמים אם אין ידיו נקיות. ואם נגעו ידיו בדבר הנמאס עליו ירחצם. וכענין שנאמר (תהלים כו) ארחץ בניקיון כפי. ובלכתו בדרך והוא מסתפק אם הדרך נקי אל יזכור שם שמים. ואל ידבר בדברי תורה.. ואם יש דבר שאינו נקי לאחריו כגון צואה או נבלה או מי משרה. צריך שירחיק ד' אמות ממקום שכלה הריח ולפניו כמלא עיניו. והזהירות בזה מדרכי יראת שמים. שנאמר (מלאכי ג) ליראי ה' ולחושבי שמו. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (במדבר טו) כי דבר ה' בזה זה המדבר דברי תורה במבואות המטונפות. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (דניאל ב) יהיב חכמתא לחכימין מפני כי החכמים מכבדים את התורה ועוסקים בה בקדושה. ואלו נתנה לטפשים היו מדברים בדברי תורה במבואות המטונפות.
אנחנו רוצים בע"ה, להרחיב בזה, אבל לפני שנגיע לנקודה, רק עוד הערה אחת, ממכתב שכתוב בספר של ר' אלחנן וסרמן הי"ד, מאמר ארוך, על גזירת השחיטה בפולין.
אז, אסרו על היהודים לשחוט בפולין, והוא כתב מכתב, כמדומני, יש בו 18 סעיפים, על מה הגזירה הנוראה, שנאסר על היהודים לשלוט בפולין.
באות י"ג כותב שמה ר' אלחנן וסרמן – אמר לי החפץ חיים הקב"ה, הוא שומר ישראל.
שאל אותי החפץ חיים – תגיד לי, ר' אלחנן, הקב"ה הוא שומר חינם, או שומר שכר ?
למאי נפקא מינה ?
הנפקא  מינה היא – האם השומר יכל לחזור בו מכוונת השמירה.
שומר שקיבל על עצמו לשמור, הוא יכל להיות פתאום"לא רוצה לשמור!"
ההלכה היא, ששומר חינם, יכל לחזור בו מהשמירה.
אמר לי החפץ חיים, אומר ר' אלחנן וסרמן – הקב"ה הוא שומר ישראל. הקב"ה שומר אותנו, אבל שומר חינם. על דבר אחד הוא אמר"אני  מפסיק לשמור" - וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ, וכאשר הקב"ה לא שומר, ה' ישמור, אם ה' לא ישמור עיר!
כך כותב ר' אלחנן וסרמן הי"ד, במכתב לפני 70 שנה.
ממילא, הפרשה הזאת באה ללמד אותנו קצת, על קדושת המחנה, ואנחנו נראה בע"ה, כיצד זה מתחבר עם פרשת השבוע.
במדרש תנחומא (פרשת במדבר, אות יא) על הפסוק שׁוּבִי שׁוּבִי הַשּׁוּלַמִּית, אומרים חז"ל - אָמְרוּ לָהֶם אֻמּוֹת הָעוֹלָם, שׁוּבִי שׁוּבִי הַשּׁוּלַמִּית (שה"ש ז, א). מַהוּ שׁוּבִי שׁוּבִי הַשּׁוּלַמִּית. הִדַּבְּקִי לָנוּ וּבֹאִי לָךְ אֶצְלֵנוּ, וְאָנוּ עוֹשִׂין אֶתְכֶם שִׁלְטוֹנִים וְדֻכְּסִין וְהֶגְמוֹנִים. כדאי לכם לבוא אלינו, אל אומות העולם, נעשה אתכם אנשים גדולים שׁוּבִי שׁוּבִי וְנֶחֱזֶה בָּךְ (שם), אֵין וְנֶחֱזֶה אֶלָּא שְׂרָרָה. שֶׁכֵּן יִתְרוֹ אָמַר לְמֹשֶׁה, וְאַתָּה תֶּחֱזֶה מִכָּל הָעָם (שמות יח, כא). וְיִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים לָהֶם, מַה תֶּחֱזוּ בַּשּׁוּלַמִּית (שה"ש ז, א). וּמַה גְּדֻלָּה אַתֶּם נוֹתְנִין לָנוּ. שֶׁמָּא כִּמְחוֹלַת הַמַּחֲנָיִם. שֶׁמָּא אַתֶּם יְכוֹלִין לִתֵּן לָנוּ כַּגְּדֻלָּה שֶׁנָּתַן לָנוּ אֱלֹהֵינוּ בַּמִּדְבָּר בְּדֶגֶל מַחֲנֶה יְהוּדָה, דֶּגֶל מַחֲנֶה רְאוּבֵן, דֶּגֶל מַחֲנֶה אֶפְרַיִם, דֶּגֶל מַחֲנֶה דָּן, יְכוֹלִים אַתֶּם לַעֲשׂוֹת כָּךְ לָנוּ.
לומדים המפרשים, גם בתנחומא, וגם במדרש רבה, שהיסוד של מְחוֹלַת הַמַּחֲנָיִם, יסוד המחילה, מגיע מ- וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ.
בפרשה שלנו, ישנם שני פסוקים, שרבותינו עומדים על הנוסח של הפסוק.
הדבר הראשון, אומרת  התורה (כב, כג) כִּי יִהְיֶה נַעֲרָה בְתוּלָה מְאֹרָשָׂה לְאִישׁ וּמְצָאָהּ אִישׁ בָּעִיר וְשָׁכַב עִמָּהּ

כידוע לכולם, ברוב המקומות בתורה, המילה נַעֲרָה, כתובה חסר ה"א – בתורה כתוב נַעֲר.
אומר החיד"א – תראה איך כתוב ) כִּי יִהְיֶה נַעֲר בְתוּלָה מְאֹרָשָׂה לְאִישׁ, אם זה נַעֲרָה, היה צריך להיות כתוב בתורה כִּי תהְיֶה נַעֲרָה, מה זה כִּי יִהְיֶה נַעֲרָה ?
 
שאלה מספר 2, שואל רש"י – מה זה וּמְצָאָהּ אִישׁ בָּעִיר וְשָׁכַב עִמָּהּ ? מה זה משנה איפה זה היה ? אחרי זה, זה משנה, שנאמר {כז} כִּי בַשָּׂדֶה מְצָאָהּ צָעֲקָה (הנער) הַנַּעֲרָה הַמְאֹרָשָׂה וְאֵין מוֹשִׁיעַ לָהּ, אבל עכשיו מה זה משנה ?
אומר רש"י - ומצאה איש בעיר. לפיכך שכב עמה, פרצה קוראה לגנב. הא אלו ישבה בביתה לא אירע לה.
באה התורה ואומרת לך – אתה יודע למה זה קרה ?!
היא יצאה לעיר! אם היא לא היתה יוצאת לעיר, זה לא היה קורה.
אומר החיד"א – זה מה שכתוב  כִּי יִהְיֶה נַעֲר, זה קרה משום שהיא הסתובבה כנער! אין לאישה מה להסתובב ברחוב!
אותם דברים ממש, תמצאו בבעל הטורים, כמה פסוקים קודם {יג} כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבָא אֵלֶיהָ וּשְׂנֵאָהּ {יד} וְשָׂם לָהּ עֲלִילֹת דְּבָרִים וְהוֹצִיא עָלֶיהָ שֵׁם רָע וְאָמַר אֶת הָאִשָּׁה הַזֹּאת לָקַחְתִּי וָאֶקְרַב אֵלֶיהָ וְלֹא מָצָאתִי לָהּ בְּתוּלִים: {טו} וְלָקַח אֲבִי (הנער) הַנַּעֲרָה וְאִמָּהּ וְהוֹצִיאוּ אֶת בְּתוּלֵי (הנער) הַנַּעֲרָה אֶל זִקְנֵי הָעִיר הַשָּׁעְרָה.
אומר בעל הטורים - אבי הנער. כתיב חסר ה''א שהלכה כנער לכך הוציא עליה שם רע.
אם היא לא היתה מסתובבת ברחובות, אף אחד לא היה מוציא עליה שם רע.
השם רע, מזה שהיא הסתובבה בחוץ.
יש לנו בעל הטורים, יש לנו ספרי, ויש לנו חיד"א. שלושה עניינים שקשורים לענין היציאה אל הרחוב.
רבותי, אני רוצה ברשותכם לעמוד על נקודה, וממנה להגיע, לענין של עמוני ומואבי:
בפסוקים בפרשת תזריע, אומרת התורה, שאישה אחרי לידה, מביאה שתי קרבנות (ויקרא יב, ו) וּבִמְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ לְבֵן אוֹ לְבַת תָּבִיא כֶּבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה וּבֶן יוֹנָה אוֹ תֹר לְחַטָּאת...
שואל הרב נבנצל בספרו (פרשת תזריע) שאלה עצומה – ישנה הלכה בשולחן ערוך, נלמדת מפסוקים בפרשת צו, שאדם שאירע לו נס, חייב להביא קרבן תודה, כלומר לעלות לירושלים, להביא כבש לעֹלה וארבעים לחמים – 30 סוגים של מצה ועשר סוגים של לחם חמץ.
 מכל הלחמים, מכל סוג, אחד הולך לכהן ו-36 הולכים לבעלים.
כך כתוב בפסוקים בפרשת צו. מי מביא ?
אומרת הגמרא (מסכת ברכות נד) - ארבעה צריכים להודות: יורדי הים, הולכי מדברות ומי שהיה חולה ונתרפא ומי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא.
שואל האברבנאל (פרשת צו), אותו דבר תמצאו בנציב מוולוז'ין – הקב"ה ציוה על אדם שנעשה לו נס, להביא קרבן תודה. איזה קרבן תודה הוא מביא ?
הוא מביא כבש וארבעים סוגי לחמים, שמתוכם הוא מקבל 36 בחזרה.
כל קרבן שלמים, נאכל לשני ימים ולילה אחד, קרבן תודה, נאכל ליום ולילה.
קרבן שלמים, יש רק את הקרבן עצמו, בלי לחמים, ובקרבן תודה יש גם לחמים.
שואל האברבנאל – הקב"ה מצוה להביא קרבן תודה, מצמצם את זמן האכילה, במקום לשני ימים ולילה אחד, ליום ולילה, ומביא כל כך הרבה אוכל!
הרבה אכילתו וצמצם את זמנו ?!
אומר האברבנאל – יש סיבה.
הסיבה היא, כדי לאסוף את כל החברים של אותו אדם, שנעשה לו נס, הוא הרי לא רוצה  שהקרבן שלו יבוא לידי 'נותר', אז הוא עולה לירושלים, כל החברים שלו מתכנסים, הוא מקריב את הקרבן והוא מתחיל לספר להם את הניסים שקרו לו. וכולם שומעים את הפרטים, וכולם אוכלים, וע"י זה, שהוא מביא כל-כך הרבה חברים, אז נעשה קידוש שם שמים גדול. זה קרבן תודה.
שואל הרב נבנצל בספרו – אין לך נס גדול יותר, מאשר אישה שיולדת ילד!
זה הנס הגדול ביותר שיש. תסתכלו במדרשי חז"ל (פרשת תזריע), כמה ניסים עוברים על האישה, מהרגע שהעובר בנמצא במעיה, עד הרגע שהוא יוצא בשלום. כמה ניסים! למה אישה לא מביאה קרבן תודה ?
שואל הרב נבנצל – למה אישה לא צריכה להביא קרבן תודה ?  ומביאה כבש לעֹלה ובן יונה או תֹר  לחטאת.
למה היא לא מביאה קרבן תודה ?
שתביא קרבן תודה, עם ארבעים לחמים, תקרא לכולם ותספר להם – ב"ה, בס"ד, אחרי 20 שנות עקרות נולד לי ילד... למה לא ?!?
התורה לא מחייבת את האישה להביא קרבן תודה, למה ??
מביא הרב נבנצל כמה סיבות, ובין הסיבות הוא אומר – משום שהתורה, היא תורת אמת, והקב"ה שהוא קבע בתורה, שאין לאישה מה לחפש בעיר, והסיבה שאדם תקף אותה, זה מכיוון שהיא הסתובבה בעיר.
אומר הקב"ה – אישה לא ניצבת מול ההמון, ומספרת להם על הניסים! זה חוסר צניעות שאין כדוגמתו! כל כבודה בת מלך פנימה!
אישה לה מה לעמוד מול אנשים, ולספר תודה!
אבל צריכים להגיד תודה ?!
תשבי בבית, תגידי תהילים! מבחינתי זה יותר חשוב, שלא תסתובבי ברחובות!
חובת הכרת הטוב, זה הבסיס של עם ישראל!
עם ישראל נקרא יהודי, כי כל הזמן הוא מודה!
אתה מודה, זה בסדר גמור, אבל אישה, אין לה מה להסתובב ברחובות.
אישה, אין לה מה להופיע בפני אנשים, ולהודות על הניסים שנעשו לה.
ממילא, נאמר מה שכותב החתם סופר (זה לא נוגע לבני עדות המזרח, כי הם לא מברכים על מצות 'עשה' שהזמן גרמה – לא מברכים על לולב, ולא על סוכה) – למה אישה לא יוצאת לרחובה של עיר, כדי להדליק נרות חנוכה ?
אומר החתם סופר – כל כבודה בת מלך פנימה! אישה לא יוצאת החוצה לרחובה של עיר, לברך ברכת הלבנה, למה?
כי ברכת הלבנה, אסור לברך תחת קורת גג. צריכים לצאת החוצה לרחוב.
אם צריכים לצאת החוצה לרחוב, אומר לנו החתם סופר – אל תברכי! כדי שלא תצאי לרחוב.
כותב החתם סופר – שנשים לא תצאנה לומר תשליך! העבירה שתצאי לרחוב, הרבה יותר חמורה, ממה שתגידי תשליך.
כך כותב החתם סופר, לא נכנס כרגע למנהגים של כל אחד, אבל ללמד אותנו עד כמה נדרש מהאישה, להיות צנועה!
כי הקב"ה אומר וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ – אם לא תהיה צניעות, אני לא נמצא שם.
אם ככה, הגענו כרגע, למצות  לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי:
הגמרא (מסכת יבמות עו, ב) דנה בפסוקים שמופיעים בספר שמואל.
בספר שמואל, מחפש שאול, מישהו שיהרוג את גולית.
אי אפשר לחדור מבעד לקשקשים של גולית, שואל שאול – מי מוכן ללכת להרוג אותו ??
אמר דוד – אני מוכן!
- אתה ?! ילד הולך להילחם מול גולית ?! מה יש לך  איזה טומהוק ?! J
- לא, יש לי חמש אבנים!
שואל אותו שאול – תגיד, מה הניסיון שלך ?
- אני כבר הרגתי אריה, ודוב וגוריו!
אז אם הוא חיסל אריה ודוב, אז מה זה בשבילו גולית.... שום דבר... הוא יהרוג אותו...
דוד לוקח חמישה חלוקי אבנים, שם את זה בתיק, והולך לזרוק על גולית.
גולית רואה את דוד, ושואל אותו – אהה... אתה בא עם מקל ?! מה,"הכלב אנכי ??"
- לא, אני בא בשם ה'!
מבקש דוד המלך מהקב"ה, שיעשה לו נס, ויהרוג את גולית.
איך הוא יכל להרוג את גולית עם אבנים ??
מובא במדרש, שהקב"ה ביקש מהברזל, שיבקע מפני האבנים של דוד, ואז הברזל נבקע, נכנסה האבן והרגה את גולית.
כתוב, שלאחר שהברזל נקבע בפני האבן, הבטיח הקב"ה לברזל, שיתחילו להשתמש איתו לצרכי מצוה.
ולכן, אומר הפרישה – עד אז, השתמשו לברית מילה בור ובזכוכית, ולאחר שהברזל נבקע, התחילו למול בסכין, ומצוה מן המובחר בסכין!
דוד הורג את גולית, עכשיו שאול המלך, באופן אוטומטי קיבל חתן, כיון שכתוב בפסוק בספר שמואל, שהבטיח שאול, שמי שיהרוג את גולית, הוא ייתן לו את בתו.
לאחר שדוד הרג את גולית, שואל שאול את שר צבאו (שמואל א' יז, נה) וְכִרְאוֹת שָׁאוּל אֶת דָּוִד יֹצֵא לִקְרַאת הַפְּלִשְׁתִּי אָמַר אֶל אַבְנֵר שַׂר הַצָּבָא בֶּן מִי זֶה הַנַּעַר אַבְנֵר וַיֹּאמֶר אַבְנֵר חֵי נַפְשְׁךָ הַמֶּלֶךְ אִם יָדָעְתִּי – מי זה האיש הזה, שהרג את גולית ???
שואלים כל המפרשים – מה זה,"מי זה האיש הזה" ?? מה לא הכרת אותו ?!
הרי כתוב כמה פסוקים קודם לכן, שדוד המלך היה מנגן בכינור לפני שאול, שנאמר (שמואל א' טז, כא) וַיָּבֹא דָוִד אֶל שָׁאוּל וַיַּעֲמֹד לְפָנָיו וַיֶּאֱהָבֵהוּ מְאֹד וַיְהִי לוֹ נֹשֵׂא כֵלִים, אז מה אתה שואל מי זה ?!
המלבי"ם אומר – לפני שדוד הרג את גולית, השתנו לו הפנים, כך הא מביא בשם חכמי הקבלה, ולכן הוא לא זיהה אותו.
שאול שואל את אבנר – מי זה ?
ואבנר אומר לו - חֵי נַפְשְׁךָ הַמֶּלֶךְ אִם יָדָעְתִּי – נשבע לך, לא יודע מי זה!
שואלים המפרשים – מה אתה לא יודע מי זה?! הוא ניגן לפני שאול!
אומרת הגמרא, שאחרי שהוא אמר לו חֵי נַפְשְׁךָ הַמֶּלֶךְ אִם יָדָעְתִּי, אומר לו שאול – שאל אתה מי זה העלם. פתאום עכשיו, הוא הופך מנער לעלם, מה זה הדבר הזה ??
הגמרא (מסכת יבמות עו, ב) דנה  מה נעשה שם:
מספרת הגמרא, שלאחר שהרג דוד את גולית, הבין שאול, שעכשיו הוא הולך להיות חתן שלו. שאול ידע שמדובר בדוד,  ודוד הוא הבן של ישי, הוא רק שאל את אבנר, האם הוא יודע, אם דוד המלך, הוא מצאצאי זרח, או מצאצאי פרץ ?
הרי מצאצאי משפחת יהודה, מתמר, יצאו פרץ וזרח. האם הוא מצאצאי פרץ או מצאצאי זרח ?
למה ?
כי פרץ ראוי למלוכה וזרח לא. אז שאול שאל את אבנר  - האם אתה יודע, מאיזה משפחה דוד.
על זה הוא נשבע - חֵי נַפְשְׁךָ הַמֶּלֶךְ אִם יָדָעְתִּי – לא יודע מאיזה משפחה הוא.
תוך כדי הדברים, אומרת הגמרא ביבמות, מגיע דואג האדומי, ושומע את הדו-שיח בין שאול המלך לאבנר.
אמר דואג – עד שאתה שואל למי הוא שייך, תשאל בכלל אם אתה יכל להתחתן איתו, יכל להיות שאסור לו לבוא בקהל ?!
מה זה ?!
הוא נכד של מואביה,  והרי התורה אמרה (דברים כג, ד) לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה' גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל ה' עַד עוֹלָם.
אמר לו אבנר – מה אתה מדבר ?! כבר דרשו חז"ל -  לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי ולא עמונית וּמוֹאָבִי ולא מואביה. למה ??
הרי התורה אמרה לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה'...
אומר לו אבנר – פשוט מאוד, כי כתוב עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם לְקַלְלֶךָּ.
אז מה הסיבה ??
א', כי לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם, וב' כי שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר. איש דרכו לקדם, ואין אישה דרכה לקדם.
ממילא, אם אין אישה דרכה לקדם, אז התורה כותבת סיבה, כי פסוק אחד קודם, כתוב {ג} לֹא יָבֹא מַמְזֵר בִּקְהַל ה'... שמא תאמר ממזל ולא ממזרת ?
התשובה היא לא. כי  לגבי ממזר, כתוב לֹא יָבֹא מַמְזֵר, לא כתובה סיבה, הוא ממזר לנצח!
אצל עמון ומואב, כתוב לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי למה ??
עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם לְקַלְלֶךָּ.
גבר שדרכו לקדם, אז הוא אסור לבוא בקהל, אישה שהיא מותרת לקדם, מותר לבוא בקהל. כך דרשו.
שואל דואג האדומי- ולמה שנשים במואב, לא תצאנה לקראת נשות ישראל ??
התורה אומרת - עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם, נכון שאישה לא יוצאת לקדם גבר, אבל שאישה מואביה תצא לקראת אישה יהודיה, על זה לא ידע אבנר מה לענות.
אומר לו שאול – (יז, נו) שְׁאַל אַתָּה בֶּן מִי זֶה הָעָלֶם – לך תפתור לי את התעלומה הזאת, לך תפתור לי מהי ההלכה.
הולך אבנר לברר, וחוזר עם הפסיקה – כך נפסק בבית דינו של שמואל – עמוני ולא עמוניה, מואבי ולא מואביה.
מאיפה לומדים את זה ?
שתי מקורות(תהילים מה, יד) כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה מִמִּשְׁבְּצוֹת זָהָב לְבוּשָׁהּ, והפסוק השני (בראשית יח, ט) הִנֵּה בָאֹהֶל.
כך אומרת הגמרא (מסכת יבמות עו, ב – עז, א).
רבותי, לאחר ההקדמה הזאת, אני רוצה לקחת אתכם חזרה לספר בראשית, כדי להבין כמה יסודות בנושא של עמוני ומואבי, ולהבין עפ"י זה, איך אנחנו מתחברים לראש השנה:
בפרשת לך-לך, אומר הקב"ה לאברהם אבינו - לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ... ואברהם אבינו לא לוקח איתו אף תלמיד.
לאברהם אבינו יש אלפים ורבבות של תלמידים, אברהם אבינו לא לוקח אף אחד! חוץ מאדם אחד – לוט.
{ה} וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ...
מה פתאום לוט בא ?! מי הזמין אותו ??
אברהם אבינו, פשוט לו, שלוט צריך לבוא איתו. הוא לא שואל שום שאלות.
לוט הולך עם אברהם אבינו, הוא תמיד בסדר...שומר על הפה...
חוזרים לארץ ישראל, ב"ה, כמו שלאברהם אבינו היה צאן ובקר, כך גם היה ללוט.
התחילו הרועים של לוט, להסתובב בשדות זרים.
אמר לו אברהם – תשמע, עד כאן!
{ט} הֲלֹא כָל הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי אִם הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה וְאִם הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה – בבקשה בֹא ניפרד.
אני לא מוכן שתסתובב תחת השם שלי, ותהיה גנב!  אתה דומה לי, אנשים לא יבדילו, יגידו אברהם ח"ו גנב, בבקשה בֹא ניפרד...
לוט מצא לו מקום איפה לגור. לא לחינם, אומרת הגמרא, הלך לו זרזיר אצל העורב, הלך לסדום והתאים לו המקום.
הוא הולך לגור שם, ואברהם אבינו אומר לו – איפה שתזדקק לעזרה, אני יבוא לעזור לך..
וכך היה – מלחמת ארבעת המלכים בחמישה.
חמישה מלכים מנוצחים ע"י הארבעה. כובשים את סדום, וצריך לדעת, שסדום היתה המרכז לכל המחצבות, של הכלי מתכות הכי יקרים בעולם. זהב היה יוצא שם מהרצפה! (מסכת סנהדרין).
אדם היה מוציא מלפפון מהאדמה, היה יוצא איתו חתיכת זהב.
כמובן שסגרו את סדום, לא רצו להכניס אנשים. כל אחד שהיה מגיע לשם, היה לו מרבצי זהב מתחת לבית.
כובשים את סדום, לוקחים את לוט בשבי....
אומרת התורה(בראשית יד, יא) וַיִּקְחוּ אֶת כָּל רְכֻשׁ סְדֹם וַעֲמֹרָה וְאֶת כָּל אָכְלָם וַיֵּלֵכוּ: {יב} וַיִּקְחוּ אֶת לוֹט וְאֶת רְכֻשׁוֹ בֶּן אֲחִי אַבְרָם וַיֵּלֵכוּ וְהוּא יֹשֵׁב בִּסְדֹם: {יג} וַיָּבֹא הַפָּלִיט וַיַּגֵּד לְאַבְרָם הָעִבְרִי...
מי זה הפליט ?
זהו עוג מלך הבשן.
עוג מלך הבשן, מודיע לאברהם אבינו שלוט נשבה.
אברהם אבינו הבטיח ללוט, שאם יזדקק לו, הוא יעזור לו, אז הוא חייב לעזור לו, והוא יוצא להציל את לוט.
עם מי הוא יוצא ?
מחלוקת בחז"ל – יש אומרים שיצא עם 318 איש, או שיצא עם גימטריא, עם אליעזר עבדו, שהגימטריא שלו 318.
יוצא למלחמה... נלחם... בניסי ניסים החול נעשה חיצים\ הוא גובר על מיליוני חיילים, ומציל את לוט.
כל מי שקורא את זה, שואל את עצמו שאלה – בשביל מה אברהם אבינו, מסכן את החיים שלו ? הוא הרי נהיה עברין, רואה בשדות זרים, אז מה אתה מציל אותו ?? J
באים חז"ל ומלמדים אותנו, מדוע אברהם מציל את לוט:
אצל לוט, טמון המשיח.
(תהלים פט, כא) מָצָאתִי דָּוִד עַבְדִּי בְּשֶׁמֶן קָדְשִׁי מְשַׁחְתִּיו, אומרת הגמרא (מסכת יבמות עז, א) - מָצָאתִי דָּוִד עַבְדִּי והיכן מצאתיו ? בסדום.
ללוט יש שתי בנות, כתוב בתורה (בראשית יט, טו) קוּם קַח אֶת אִשְׁתְּךָ וְאֶת שְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ הַנִּמְצָאֹת...
שואלים חז"ל – מה זה הַנִּמְצָאֹת ? מי שלא נמצא, אין מה לקחת אותם ?! בשביל מה התורה כותבת הַנִּמְצָאֹת ? שתכתוב"קח את שתי בנותיך".
אומרים חז"ל – אמר ר' טוביה, הנמצאות מלשון  'מציאות', שתי בנותיך שהם מציאות. מי אלו המציאות ?
שאצל לוט תצא אחת מהן, רות המואביה, ואחת מהן תצא נעמה העמונית.
נעמה העמונית, אמורה להתחתן עם שלמה המלך, וממנה יצא רחבעם בן שלמה, אחד ממלכי ישראל.
צריכים להציל את שתי הנשים האלה!
אז אברהם אבינו, שהקב"ה אומר לו לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ... כי  ממך אני הולך להקים את עם ישראל, הולך אברהם אבינו ולוקח איתו את לוט. למה הוא לא שואל את הקב"ה ?
התשובה פשוטה – כי אברהם אבינו יודע שאצל לוט, נמצא המשיח, אז הוא לא צריך לשאול את הקב"ה, למה ?
כי אם הקב"ה אומר לו, ששמה אני  אֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה, ממך תתחיל ההוויה של עם ישראל.
הוא מעלה מיד את לוט  איתו ביחד, כי מלוט אמור לצאת דוד המלך, דוד רות המואביה.
עד כאן הדברים נפלאים.
רבותי, דוד המלך אומר במזמור בתהילים (מ, ח) אָז אָמַרְתִּי הִנֵּה בָאתִי בִּמְגִלַּת סֵפֶר כָּתוּב עָלָי, מבארת את זה הגמרא (מסכת יבמות עז) – אומר דוד המלך אָז אָמַרְתִּי הִנֵּה בָאתִי, כלומר חשבתי שרק עכשיו, הקב"ה החליט שאני אהיה מלך, פתאום התברר לי בִּמְגִלַּת סֵפֶר כָּתוּב עָלָי, שאני עוד כתוב בתורה, איפה ?
כתוב בתורה, שהקב"ה הציל את שתי בנותיו של לוט, כדי להוציא מהם את דוד המלך, אז מתברר עוד, שבסדום אני נמצא.
כתוב שְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ הַנִּמְצָאֹת , וכתוב מָצָאתִי דָּוִד עַבְדִּי, אז איפה אני נמצא ?!
אני נמצא בסדום.
תפתחו מדרש (רות רבה, פרק ח), הוא מבאר אחרת את הפסוק הזהאָז אָמַרְתִּי הִנֵּה בָאתִי, שִׁירָה הָיִיתִי צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁבָּאתִי, וְאֵין אָז אֶלָּא שִׁירָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות טו, א): אָז יָשִׁיר משֶׁה, מִכְּלַל לֹא יָבֹא הָיִיתִי, וּבָאתִי, (תהלים מ, ח): בִּמְגִלַּת סֵפֶר כָּתוּב עָלָי, בִּמְּגִלָּה (איכה א, י): אֲשֶׁר צִוִּיתָ לֹא יָבֹאוּ בַּקָּהָל לָךְ. בְּסֵפֶר (דברים כג, ד): לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי, וְלֹא דַיּוֹ שֶׁבָּאתִי, אֶלָּא בִּמְגִלָּה וּבְסֵפֶר כָּתוּב עָלָי, בִּמְגִלָּה, פֶּרֶץ, חֶצְרוֹן, רָם, עֲמִינָדָב, נַחְשׁוֹן, בֹּעַז, עוֹבֵד, יִשַׁי, דָּוִד. בְּסֵפֶר (שמואל א טז, יב): וַיֹּאמֶר ה' קוּם מְשָׁחֵהוּ כִּי זֶה הוּא. יוצא שבסוף כתוב עלי, גם במגילת רות, וגם בספר כתוב עלי, שנהיתי מלך.
רבותי, עד כאן פשוטם של דברים. אני רוצה ברשותכם טיפה להעמיק, תחזיקו ראש 10 דקות, כדי להבין את הנקודה שאנחנו רוצים להגיע אליה:
בפרשת וירא, הקב"ה שולח שלושה מלאכים לאברהם אבינו.
אברהם אבינו, נמצא ביום השלישי למילה, והקב"ה מוציא מעין חמה מנרתיקה. למה באים דוקא שלושה מלאכים ?
אומר רש"י – אחד לבשר לשרה, אחד לרפא את אברהם ואחד להפוך את סדום.
שואל רש"י - אבל יש עוד תפקיד – אחד צריך להציל את לוט, אז יש ארבעה תפקידים, והרי אין מלאך אחד עושה שתי שליחויות.. אז מי עושה את השליחות המשותפת ?
כותב רש"י – אותו מלאך שריפא את אברהם, הוא הציל את לוט, כי זה מלאך של הצלה. אז זה לא שתי שליחויות.
בגמרא במסכת בבא-מציעא, לא כתוב כך, אלא אומרת הגמרא – מיכאל, הוא זה שבישר לשרה, ומשם הוא הלך להציל את לוט.
מה הקשר??
אם אתה אומר, שאין מלאך אחד עושה שתי שליחויות, מה הקשר בין המלאך שמבשר לשרה, לבין המלאך שהלך להציל את לוט ?
אם אתה אומר, שזה מלאך של הצלה, אז הוא הציל את אברהם והציל את לוט. מה הקשר בין לבשר לשרה, ולהציל את לוט?? (שאלתו של החידושי הרי"ם)
אותה שאלה, מצאתי גם בספר אמונת עתך, שניהם שואלים את אותה שאלה.
התשובה, היא תשובה נפלאה, רבותי שימו לב:
אומר החידושי הרי"ם יסוד עצום – מיכאל היה לו תפקיד, להציל את לוט. מיכאל, הוא הרי השר של ישראל, כך כתוב בחז"ל, אם כך, נשאלת שאלה – מה יש לשר של ישראל להציל את לוט ?
התשובה פשוטה מאוד – כי אצל לוט, למרות שהוא לא קשור לישראל, ממנו עתיד לצאת המשיח.
אם מלוט עתיד לצאת המשיח, בא המלאך מיכאל, להציל את לוט, כיון שממנו עתיד לצאת דוד המלך.
אומר החידושי הרי"ם – המלאך הלך להציל את לוט, אז מה פתאום הוא הלך לבשר לשרה ?
שאלה נוספת שצריכה ביאור – למה לבשר לשרה, ולא לבשר לאברהם?
כותב הספורנו, שאברהם אבינו כבר ידע מזה, מתי ? בברית בין הבתרים.
אז למה הוא לא אמר לשרה ?
אומר אברהם אבינו – הקב"ה לא אמר לי להגיד, אם הוא לא אמר לי להגיד, אני לא אומר.
למה הקב"ה, לא אמר לו להגיד ?
כי הקב"ה רצה לשלוח מלאך, שהוא יגיד לשרה!
למה ?
אומר החידושי הרי"ם רעיון גאוני – המלאך הולך להציל את לוט, זה תפקידו. למלאך יש שאלה – ריבונו של עולם, אני הולך להציל את לוט, למה ??
אומר לו הקב"ה – כי עתיד לצאת ממנו דוד המלך.
שואל המלאך – ריבונו של עולם, הרי אתה עתיד לכתוב בתורה בפרשת כי-תצא לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה' גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל ה' עַד עוֹלָם. אם ככה, אז הילדים של לוט, לא יכנסו בעם ישראל, אז איך יצא ממנו משיח??
התשובה היא – כי עתיד שמואל ובית דינו לדרוש – לא יבוא עַמּוֹנִי ולא עמונית, לא יבוא מוֹאָבִי ולא מואביה.
זאת אומרת, שחכמי ישראל עתידים לדרוש, שעמונית ומואביה, מותר להם להיכנס בכרם ישראל.
למה ? מי אמר ???
כי שמואל אומר – כי דרכו של איש לקדם, ואין דרכה של אישה לקדם, כי כתוב בתורה עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם.
מי אמר לך שזאת ההלכה ??
אומר הקב"ה למלאך – תלך לאברהם אבינו, ותגיד לו שאתה רוצה לבשר לשרה, שעתיד להיוולד לה בן, ותראה מה יהיה.
הולך המלאך לאברהם אבינו ואומר אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ, אני רוצה לבשר לה בשורה ?
אומר לו אברהם אבינו - הִנֵּה בָאֹהֶל. תשאיר את ההודעה פה, אני אמסור לה.
תקרא לה! אני רוצה לבשר לה, שיוולד לה בן!
אשתי לא יוצאת מהאוהל!
אומר המלאך – אם האישה לא יוצאת מהאוהל, פירוש הדבר, שאישה לא יוצאת לקראת גבר!
אם אישה לא יוצאת לקראת גבר, אז עתיד שמואל לפסוק עַמּוֹנִי ולא עמונית, מוֹאָבִי ולא מואביה.
איפה הוא למד את ההלכה ?!
הוא עשה תחנה אצל אברהם אבינו.
אחרי שהוא עשה תחנה אצל אברהם אבינו, ושם התברר לו שהיא באוהל, הוא משם יכל ללכת להציל את לוט.
אילו היתה יוצאת החוצה, ואומרת – כן, מה רצית אדוני המלאך ???
רציתי לבשר לך, שיוולד לך בן.
הוא היה נשאר שם, וחוזר בחזרה לשמים, אין לו מה ללכת להציל את לוט.
כל ההצלה של לוט, אומרת הגמרא, באה בגלל הִנֵּה בָאֹהֶל.
יוצא, שבגלל שאברהם אמר למלאך הִנֵּה בָאֹהֶל, המשיך המלאך, להציל את לוט. מזה יצא דוד המלך.
אז ממה יצא דוד ?
דוד, המשיח של עם ישראל, יצא מזה, שאשתו של אברהם אבינו לא יצאה החוצה מהבית!
עד כאן הקדימון  J עכשיו נמשיך הלאה:
יש בתורה עוד 'יציאה' אחת – אישה אחת יצאה מהבית, פסוק מפרשת וישלח – (בראשית לד, א) וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה.
דינה בת לאה יצאה, כותב האבן-עזרא – מעצמה.
לא שיעקב אבינו אמר לה – דינה, לכי למכולת בבקשה, תביאי שקית חלב. מעצמה יצאה.
למה יצאה ?
סביבה חדשה.. היא רצתה לראות את הסביבה. לא חס וחלילה קניון, לא חס וחלילה לונה-פארק.
כותב הרשב"ם – יעקב אבינו, קבע את מושבו מחוץ לעיר, והיא יצאה אל תוך העיר!
בשביל מה ?
בשביל לראות!
פעם אחת היא יצאה מחוץ לבית, זהו, היא יותר לא יוצאת.
היא יצאה פעם אחת, רואה אותה שכם בן חמור.
שכם, הוא עצמו לא חמור, הוא רק בן של חמור... איך הוא מוציא את הילדה הזאת מהבית ?
תשמעו מה עשה שכם בן חמור:
אומר המדרש, שהוא לקח נערות מתופפות, אמר להם – תלכו ברחוב, רק בחורות, שום גבר בסביבה, ותעשו רעש!
הרי הוא היה השליט של הכפר, אז הוא יכל לצוות רק בנות.. דינה פותחת את התריס, רואה רק בנות, יוצאת מהבית.
יוצאת מהבית, מגיע שכם בן חמור, וחוטף אותה!
פעם אחת ראה אותה שכם בן חמור, הוא כבר מתכנן איך לתפוס אותה.
תפס אותה, אומרת התורה – היא יצאה לעיר, אומר לנו הספרי – פירצה קוראת לגנב.
דינה יצאה פעם אחת, חטף אותה שכם!
התחתן איתה, ומהנישואין האלה נולדה אסנת.
אסנת, כתוב בפרקי דרבי אליעזר, שיעקב שלח אותה למצרים, והיא התחתנה עם יוסף הצדיק... הכל בסדר גמור...
אחרי ששמעון ולוי, הרגו את כל תושבי שכם, לא נשאר מהם זכר, הם רוצים לקחת את דינה החוצה, דינה לא יוצאת.
אומרת דינה לשמעון ולוי – אני נשארת פה.
תגידי את נורמלית ??? פה ??? עם אנשי שכם ???
כן... מי יקח אותי, אחרי שהייתי נשואה לשכם בן חמור ???
אמר לה שמעון – אם תבואי איתנו, אני אתחתן איתך.
שמעון אח שלה, לוקח אותה לאישה!
 
שואלים המפרשים – איך מותר לשמעון להתחתן איתה ? הרי זה אח ואחות!
גמרא במסכת סנהדרין, שיטת ר' עקיבא...לא ניכנס לכל הסוגיה... הוא לוקח, ומתחתן עם דינה.
מי נולד מהנישואין של דינה ושמעון ??
אומרת התורה בפרשת ויגש – נולד אדם, שקוראים לו בתורה 'שאול בן הכנענית'.
שואל רש"י – מה זה 'שאול בן הכנענית' ?  מה, אמא שלו היא כנענית ?!
לא. שאול, הוא בן של דינה, שהיתה נשואה לכנעני.
אז מה זה קשור לשם שלה ?
היום יש כאלה, שיש להם 12 שמות, אבל אז ??! מה אתה כותב לי 'שאול בן הכנענית',  למה זה משנה ??
בשביל מה אתה מזכיר לה עוונות ראשונים, שהיא נחטפה ע"י כנענים ?
מה התשובה ?
אומרת הגמרא (מסכת סנהדרין) – הוא שאול בן הכנענית, הוא זמרי בן-סלוא.
זמרי בן-סלוא חוזר למחנה ישראל, מביא את כזבי בת צור, תופס אותה בשיער, ומציג אותה לפני משה – תגיד, זו מותרת או אסורה ?! ואם תאמר אסורה, בת יתרו מי התיר לך ?!
הולך זמרי בן-סלוא, ומתחתן עם כזבי בת צור!
ייתכן שנשיא בית אב לשמעוני מתחתן עם גויה ????
באה התורה ואומרת לך – אתה יודע מאיפה זה מתחיל ?
זה מתחיל משאול בן הכנענית. שמה, כאשר האמא שלו היתה נשואה לכנעני, ולא רצתה לצאת משם, משמה מתחיל זמרי בן-סלוא!!!
מהנישואין האלה, מתו 24 אלף איש במגפה, ואלמלא פינחס, הקב"ה היה מכלה את כל עם ישראל - וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי.
יציאה אחת של דינה, עשרות אלפי הרוגים!
אי יציאה של שרה מהבית, מביא לנו את מלך המשיח!
יוצא, שהיסוד של בנין עם ישראל, על מה הוא בנוי ? ממה מגיע משיח ?
משיח מגיע, מזה שאישה נשארת באוהל! מזה שאישה שומרת על קדושת הבית! שם נמצא היסוד של עם ישראל.
אומר לנו השפת אמת(דברים כג, טו) לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ - לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ ר"ת אלול.
אתה רוצה לדעת מה העבודה בחודש אלול ??
לחזק את בדקי הבית, את בדקי הצניעות!
מה זה קשור לראש השנה ?
רבותי, לפני שנים דיברנו על כך, ועוד בע"ה נדבר על כך בשבועת הבאים - ראש השנה, שאנחנו חגים מידי שנה בשנה, זה בעצם שיחזור של ראש השנה הראשון בבריאה.
שואל הר"ן (מסכת ראש השנה) – מה פתאום דנים את העולם בראש השנה ?
ואומר – היות ואדם הראשון, חטא ביום הזה, והקב"ה ישב ודן אותו, מאז נקבע לתמיד, שראש השנה יהיה לתמיד, יום דין לכל העולם. למה לכל בריות העולם ?
כי כולם בניו של אדם הראשון. כך כותב הר"ן, במסכת ראש השנה.
רבותי, בואו נחזור אחורה, לפרשת בראשית:
ישנה הלכה בשולחן ערוך – אסור לישון בראש השנה.
כולם יודעים להגיד –"מי שיושן בראש השנה, יושן לו המזל".
אבל האנשים העייפים, יודעים להגיד לך גם, שהאר"י היה יושן אחרי חצות.
הלוואי שאנחנו שנהיה ערים, נעשה מה שהאר"י היה עושה בשינה. J
למה אסור לישון ?
אומר הירושלמי – מי שיושן בראש השנה, יושן לו המזל. ומי ששמח בראש השנה, ישמח לו כל השנה.
למה כתוב רק על מי שיושן, שתישן לו השנה ?
התשובה היא פשוטה – אם כל מה שאנחנו עושים בראש השנה, זה לחזור על מה שהיה בששת ימי בראשית, ביום השישי....
כתוב בחז"ל (מדרש רבה) – לאחר שהאדם הראשון נברא, ולאחר שהאישה נבראה, אדם הראשון התעייף, הוא הלך לישון. ניצל הנחש את הסיטואציה, שהאדם ישן, והאישה ערנית, הוא בא אליה, פיתה אותה לחטוא, היא אכלה מעץ הדעת, וכשהאדם התעורר, היא היתה כבר אחרי האכילה מעץ הדעת, והיא מנסה לפתות אותו לאכל מהעץ!
ממה הכל התחיל ?
האדם הלך לישון!
אומר הירושלמי – אל תחזור על הטעות!  אדם הראשון ישן  בראש השנה, אתה אל תישן! כי כל המזל של אדם הראשון נירדם, כתוצאה מזה שהוא ישן. 
זה פשוטם של דברים.
רבותי, מה קרה שהוא הלך לישון ?
מגיע הנחש לחוה – למה את לא אוכל מהעץ ??
- מה זאת אומרת לא לאכל ?! אסור רק לגעת! דוחף אותה על העץ, ומראה לה שלא מתים.
ראית שלא קרה כלום!? תאכלי!
אכלה ענבים/תאנה/חיטה... כל הדעות... הכל בסדר.
אכלה.. ונתנה גם לבעלה לאכל!
נשאלת השאלה – אחרי שהיא נתנה לבעלה לאכל, פתאום שואל אותו הקב"ה אַיֶּכָּה ?
מה קורה לאדם הראשון ?
הוא מתחבא! למה הוא מתחבא ???
כי נודע לו שהוא ערום!
מה לא ידעת קודם שאתה ערום ?! מה התחדש לך עכשיו ?!
אם את רואה שהקב"ה, לוקח מיד בגדים ומלביש אותם וַיַּעַשׂ ה' אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם... מתי ??
באותו יום, בראש השנה!
יוצא, שאם הקב"ה הלביש אותם, זה בגלל ששורש החטא היה, בגלל שהם לא שמרו על צניעות כדבעי.
כי אם הם היו שומרים על צניעות כדבעי, הנחש לא היה ניכנס הביתה!
 
איך ניכנס הנחש הביתה ???
מזה שלא שומרים על צניעות!
מה היתה חוה צריכה להגיד לנחש ??
"אדון נחש, בעלי נח, תבוא ב-16:30, אני לא מדברת עם אנשים זרים".
מה עשתה שרה אמנו ???
הִנֵּה בָאֹהֶל!!!
אומר הזוהר הקדוש – אברהם אבינו בא לתקן את חטא אדם הראשון.
אדם הראשון מין היה, הוא כפר העיקר (מסכת סנהדרין). בזה שהוא אכל מעץ הדעת, היתה כאן כפירה!
אברהם אבינו, במעשה העקידה, בשבירת הצלמים של אביו, כיפר על חטא אדם הראשון! כך כותב הזוהר.
אברהם כיפר, יצחק כיפר ויעקב כיפר! רובה של כפרה, היתה בזמן יעקב אבינו.
אומרת הגמרא (מסכת בבא בתרא  פד) - שׁוּפְרֵהּ דְּיַעֲקב מֵעֵין שׁוּפְרֵהּ דְּאָדָם. למה ??
כי הוא תיקן את הכל!
יוצא, שאברהם אבינו תיקן חלק אחד, והחלק הזה, הוא החלק של הכפירה, שאכילת עץ הדעת.
שרה אמנו, לא רצתה לדבר גם עם מלאך.
אומרת שרה - הִנֵּה בָאֹהֶל – אשתי לא יוצאת החוצה!
ללמדך, עד כמה צריכים לחזק את בדקי הצניעות.
בפרשת כי תצא, אומר לנו הקב"ה – אתה רוצה לדעת נס ההצלה, אתה רוצה להתגבר על היצר הרע ??? איך תתגבר ??
תתגבר ע"י זה, שתעשה חומה, לחומות הצניעות!
כותב לנו החפץ חיים במכתב – כולנו צועקים לקב"ה אַל תַּשְׁלִיכֵנוּ מִלְּפָנֶיךָ
אומר הקב"ה – אני רוצה להשליך אותך ?!  אתה זורק אותי מהבית! אתה אומר לי לך מפה!
אם אתה לא שומר על בדקי הצניעות, אותי אתה זורק מהבית.
אם נתחזק בזה, נתקן את מה שהיה ביום הראשון לבריאה.
יזכנו הקב"ה שכולנו נכתב ונחתם בספרם של צדיקים גמורים אמן ואמן!!!
 
 
 

תרומה ללימוד הילדים 

אפשרויות לתרומה לבחירתך

 Donation form in English

להפקיד או להעביר תרומה לחשבון הת"ת:   מבשר טוב, בנק מרכנתיל, סניף גאולה 635 ירושלים. מספר חשבון 55631

להעברת תרומה מחו"ל לבנק הת"ת בארץ הקש         להעברת תרומה לחשבון בארה"ב בנק אוף אמריקה בניו גרסי  הקש.

לפרטים נוספים להתקשר לטלפון 050-4148077      תזכו למצוות עם שפע ברכה והצלחה.

אם יש בקשה מיוחדת לתפילת הילדים שלחו הודעה. אפשר בווטסאפ 054-2254768

מתימן יבוא הישיבה המרכזית לבני עדת תימן. ירושלים רחוב תרמ"ב 6. טלפון: 02-5812531    דוא”ל: email: mtyavo@gmail.com פקס: 077-4448207 חשבון בנק הדאר: 4874867
מבשר טוב - ת"ת לבני עדת תימן רחוב אבינדב 22 ירושלים. גני ילדים רחוב ארץ חפץ 116 כניסה ד ירושלים.  
 
 
דוא”ל: email: mtyavo@gmail.com
לייבסיטי - בניית אתרים