אני מעוניין לתרום  |  כך התחלנו את המדרש התימני  |  וידאו - יום בחצריך  |  חומר מארכיון המדינה  |  תורמים בשקלים או בדולרים  |  קריאה בתורה לכל השנה  |  ת"ת מבשר טוב  |  ילדי תימן  |  פרשת השבוע  |  מדור פרשת השבוע  |  ס ר ט י - ו י ד א ו  |  

אתרים תימנים נוסח תימן תימני נט יד מהריץ מבשר טוב
 

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



 


יפוצו מעינותך חוצה
FacebookTwitter

      פרשת וירא תשע
דף הבית >> פרשת השבוע >> הרב ברוך רוזנבלום על פרשת השבוע >> ספר בראשית הרב רוזנבלום >> פרשת וירא הרב רוזנבלום >> פרשת וירא תשע

בס"ד
פרשת וירא – הרב ברוך רוזנבלום שנת תש"ע.

פרשת השבוע שנקרא בע"ה בשבת זו, פרשת וירא. היא הפרשה שפותחת במצות ביקור חולים, ולאחר מכן, מצות הכנסת אורחים... אברהם אבינו מכניס לביתו שלושה מלאכים...
חז"ל אומרים, ששלושת המלאכים האלה, כל אחד ואחד עשה את השליחות שלו – אחד בא בשר את שרה, אחד בא להפוך את סדום, אחד בא לרפאות את אברהם ולהציל את לוט.
רבותינו דנים בזה, שהרי אין מלאך אחד עושה שתי שליחויות, אז אחד יכל להיות שמלאך אחד עשה שתי שליחויות?
אז רבותינו מבארים את זה, שאותה שליחות היתה שליחות של רפואה לאברהם והצלה של לוט, באותה שליחות... ויש עוד כמה וכמה תירוצים בענין הזה.
בהמשך הפרשה, מודיע הקב"ה  לאברהם אבינו, שהוא הולך להפוך את סדום, ואברהם אבינו מבקש מהקב"ה, שלא יהפוך את סדום, בטענה, שאולי יש 50 צדיקים בסדום, ונציל את חמשת הערים... אולי יש 40 צדיקים בסדום, ונציל את ארבעת הערים... וכך מנסה אברהם אבינו....
כשאברהם אבינו סיים את תפילתו /את בקשתו, הקב"ה הופך את סדום... הוא מציל את לוט מן ההפיכה. לוט ניצל...
בהמשך הפרשה, עוסקת הפרשה בלידתו של יצחק אבינו (בראשית כא, א) וה' פָּקַד אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר וַיַּעַשׂ יְהוָה לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר  - נס על-טבעי, בגיל תשעים שנה, יולדת שרה אמנו, ובגיל מאה שנה, נולד לאברהם אבינו בן...
בפרקי דרבי אליעזר (פרק נב), חז"ל מונים כל מיני ניסים שהיו מבריאת העולם, שלא היה כמוהם.
אומרים חז"ל – מיום שנברא העולם, לא היתה אישה יולדת לתשעים שנה, עד שבאה שרה אמנו וילדה לתשעים שנה, שנאמר (יז, יז) וְאִם-שָׂרָה הֲבַת-תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵֽד.
ישנו קו אחד, שמופיע כאן בפרשה, והוא נושא מאוד מענין, שאנחנו בע"ה היום ניגע בו, רק בקצה שלו.
נקדים הקדמה קצרה:
ר' צדוק הכהן כותב, שכל מקום שמופיע בתורה דבר מסוים, וזה הפעם הראשונה שהוא מופיע, זה השורש שלו. 
הוא אומר את הדברים האלה על בסיס גמרא, שאומרת – הרואה ט' בחלום, יצפה לטובה, למה?
אומרת הגמרא – משום שהאות ט', מופיע לראשונה במילה 'טוב'.
אומר ר' צדוק הכהן מלובלין – אם בפעם הראשונה בתורה מופיע האות ט' במילה 'טוב', זה השורש לכל התורה כולה. לכן הרואה ט' בחלום, יצפה לטובה, כי האות ט', מופיע לראשונה במילה 'טוב'.
הפעם הראשונה שמוזכרת המילה 'תפילה', זה בפרשה הזו. למרות שכבר קודם לכן, בדברי חז"ל, מוזכרת המילה 'תפילה', אבל בתורה, היא מופיעה בפעם הראשונה בפרשת 'וירא'.
איפה זה מופיע?
כאשר הקב"ה עצר בעד אבימלך. כתוב בתורה, שאבימלך אמר לקב"ה, שהוא לא התכוון לרעה...
אמר לו הקב"ה (כ, ז) וְעַתָּה הָשֵׁב אֵשֶׁת הָאִישׁ כִּי נָבִיא הוּא וְיִתְפַּלֵּל בַּעַדְךָ וֶחְיֵה וְאִם אֵינְךָ מֵשִׁיב דַּע כִּי מוֹת תָּמוּת אַתָּה וְכָל אֲשֶׁר לָךְ...
בהמשך כתוב, שאברהם התפלל בעבורו שיתרפא, שנאמר {יז} וַיִּתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹהִים וַיִּרְפָּא אֱלֹהִים אֶת אֲבִימֶלֶךְ וְאֶת אִשְׁתּוֹ וְאַמְהֹתָיו וַיֵּלֵדוּ.
יוצא שהפעם הראשונה, שמופיעה המילה 'תפילה', זה בפרשה שלנו.
לא רק אברהם התפלל על אבימלך, לא רק שאברהם התפלל על אנשי סדום, מופיע כאן בפרשה חידוש, שעליו אנחנו בע"ה רוצים לדבר...
דבר נוסף, לפני שנגיע ליסוד, הגמרא (מסכת ברכות כו) אומרת, שמכאן, מהפרשה שלנו לומדים, שאברהם אבינו תיקן תפילת שחרית, שנאמר (יט, כז) וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר...
אם ככה, יש לנו תפילת שחרית, יש לנו תפילת אברהם על אבימלך, תפילת אברהם אבינו על סדום, וישנה תפילה נוספת, שבה נעסוק בע"ה, היום.
אומרת התורה {כא, א}  וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר וַיַּעַשׂ ה' לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר... הילד גודל...{ז} וַתֹּאמֶר מִי מִלֵּל לְאַבְרָהָם הֵינִיקָה בָנִים שָׂרָה כִּי יָלַדְתִּי בֵן לִזְקֻנָיו: {ח} וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַיִּגָּמַל וַיַּעַשׂ אַבְרָהָם מִשְׁתֶּה גָדוֹל בְּיוֹם הִגָּמֵל אֶת יִצְחָק: {ט} וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק.
אומר רש"י - מצחק. לשון עבודה זרה, כמו שנאמר (שמות לב ו) ויקומו לצחק. דבר אחר לשון גלוי עריות, כמה דתימא (להלן לט יז) לצחק בי. דבר אחר לשון רציחה כמו (ש''ב ב יד) יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו וגו'.
רואה את זה שרה אמנו, והיא מבקשת מאברהם אבינו בקשה - {י} וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק...
היא מבקשת ממנו לגרש את ישמעאל כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק...
{יא} וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד בְּעֵינֵי אַבְרָהָם עַל אוֹדֹת בְּנוֹ: {יב} וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶךָ כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע
דיברנו בשבוע שעבר... הרמב"ם מונה את עשרת הניסיונות שנתנסה אברהם אבינו ועמד בכולם, והזכרנו שבפרשת שבוע שעבר, פרשת לך-לך, ישנם שש מתוך עשרת הניסיונות.
בפרשת השבוע הזה, ישנם עוד ארבעת ניסיונות. הניסיון השביעי, אומר הרמב"ם, זה לקיחת שרה לבית אבימלך. הניסיון השמיני, הוא גירושה של הגר. הניסיון התשיעי – גירושו של ישמעאל. הניסיון העשירי – העקידה.
כך מונה הרמב"ם.
ישנו מזמור שכולנו אומרים אותו בליל שבת. שרים אותו אחרי שאומרים 'שלום עליכם'... המזמור הזה נקרא 'אשת חיל מי ימצא'.
מי כתב את המזמור הזה?
שלמה המלך, כולם יודעים בע"פ.
למי הוא שר את זה?
לאמא שלו.
אבל המדרש תנחומא (פרשת חיי שרה) אומר, שאת המזמור הזה, נאמר בהלוויה של שרה אמנו.
וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָֽהּ.
שואל המדרש – איזה הספד הוא ספד לה?
אומר המדרש – אשת חיל מי ימצא, זה היה ההספד של אברהם אבינו.
אז כולנו מבינים את הקטע הראשון – אֵשֶׁת חַיִל מִי יִמְצָא– מובן.... שרה אימנו היא אשת חיל.
בָּטַח בָּהּ לֵב בַּעְלָהּ – גם מובן... דָּרְשָׁה צֶמֶר וּפִשְׁתִּים – פה הבעיה, למה הכוונה כאן?
אומר המדרש (תנחומא בראשית) - דָּרְשָׁה צֶמֶר וּפִשְׁתִּים, בֵּין יִצְחָק לְיִשְׁמָעֵאל, שֶׁאָמְרָה, גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ.
אומר העץ יוסף בביאורו לתנחומא (תחילת פרשת חיי שרה) – התורה אוסרת על לבישת שעטנז, וזה אחד החוקים בתורה. (חוק = מצוה שאין לה הסבר. משפט = דבר שיש לו הגיון, יש לו הסבר).
דָּרְשָׁה צֶמֶר וּפִשְׁתִּים – גילתה שרה אמנו, מדוע אסר הקב"ה על שעטנז.
למרות שעדין לא ניתנה תורה, אבל ידעה שרה אימנו לומר, מדוע יאסר השעטנז.
אמרה שרה אמנו לאברהם – אתה יודע מדוע אסור ללבוש שעטנז? כי הקב"ה לא רצה לערב, מנחת חוטא עם מנחת זכאי.
קין, הביא מפרי האדמה, וחז"ל אומרים, שהוא הביא מן הירוד שבפרי האדמה.
הירוד שבפרי האדמה זה פשתן, זה הדבר הכי ירוד שישנו.
תסתכלו במדרש רבה, שמבארים שהוא הביא פשתן, למה?
אומרים חז"ל, שקין למד את זה מסופי התיבות של המילה קרבן - קו"פ רי"ש בי"ת נו"נ
אמר קין – אם ככה, אני מביא קרבן... אני יביא פשתן. הפשתן הוא הדבר הירוד ביותר.
הקב"ה לא קיבל את קרבנו של קין...
הבל, הביא מבכורות צאנו. הצאן, מכיל צמר.
על הדבר הזה, קם קין על הבל והרגו. זה אחד השיטות...
שיטה שניה אומרת – הם רבו על ממונות, מי יקבל מה...
שיטה נוספת אומרת – הם רבו, בחלקו של מי יבנה בית המקדש...
שיטה נוספת אומרת – הם רבו על תאומה יתרה שנולדה עם הבל.
קרבנו של קין לא התקבל, וקרנו של הבל התקבל, על זה כעס קין, והרג את הבל.
אמר הקב"ה – אל תערב לי מנחת חוטא ומנחת זכאי – אם אתה הולך לתפור לי בגד, אל תערב לי שתי חוטים. חוט אחד, של קרבן החוטא, זה קרבן של פשתן, וחוט אחד שיהיה מצמר, שהוא חוטו של הבל... אל תערבב לי שתי חוטים, שלא יתערבבו לי, מנחת חוטא ומנחת זכאי!
לכן אסרה התורה, להשתמש בשתי חוטים הללו, וזהו איסור השעטנז.
אומר העץ יוסף, בביאורו לתנחומא (פרשת חיי שרה) – עכשיו תבין מה דרשה שרה אמנו- דָּרְשָׁה צֶמֶר וּפִשְׁתִּים, ואמרה גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ. אמרה שרה אמנו, אם הקב"ה לא מעוניין, לחבר שתי חוטים, אחד של חוטא ואחד של זכאי... אז אחד אתה רוצה לחבר שתי אנשים, אחד חוטא ואחד זכאי?!
אתה רוצה להחזיק בבית שלך את יצחק אבינו, ביחד עם ישמעאל, שיש בו עבודה זרה, שפיכות דמים וגילוי עריות?!
אם שתית חוטים הקב"ה לא רוצה לחבר, אז שני אנשים הוא יחבר?!
אמרה שרה - גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ..
לאחר ההקדמה הזאת, נוכל בע"ה להגיע לנושא:
הקב"ה אומר לאברהם אבינו  - (כא, יב)... כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ... מכאן אומרים חז"ל – היתה שרה גדולה מאברהם אבינו בנבואה.
דיברנו בשבוע שעבר למי שזוכר, ששרה אמנו היתה היחידה, שהקב"ה דיבר איתה, למרות שפה שאלו שאלות מהתרגום יונתן בן עוזיאל, אבל כך אומר המדרש...
מבצע אברהם אבינו את מצוות שרה... {יד} וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם  בַּבֹּקֶר וַיִּֽקַּֽח-לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם וַיִּתֵּן אֶל-הָגָר שָׂם עַל-שִׁכְמָהּ וְאֶת-הַיֶּלֶד וַֽיְשַׁלְּחֶהָ וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע בְּמִדְבַּר בְּאֵר שָֽׁבַע: {טו} וַיִּכְלוּ הַמַּיִם מִן-הַחֵמֶת וַתַּשְׁלֵךְ אֶת-הַיֶּלֶד תַּחַת אַחַד הַשִּׂיחִֽם...
אומר הרשב"ם – הסיבה שכלו המים מן החמת, זה בגלל שהיא טעתה. אם היא היתה הולכת במסלול ישר ולא טועה, המים לא היו נגמרים. אברהם נתן לה מים, בדיוק למה שהיא היתה צריכה... אבל היות והיא טעתה והילד היה גם חולה, וכתוב שחולה צורך יותר מים, אז ממילא נגמרו המים יותר מהר..
(כא, יד) וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע בְּמִדְבַּר בְּאֵר שָֽׁבַע...
אומר רש"י - ותתע. חזרה לגלולי בית אביה.
במדרש אגדה כתוב, שברגע שאברהם זרק אותה, היא מצאה אבן במדבר, וַתֵּתַע – שמצאה לבנה וזקפתה לשם עבודה זרה.
ברגע שזרקו אותה מבית אברהם, היא פרקה עול.
לעומת זה, למרות שהיא פרקה עול, היא לא חזרה לבית פרעה אביה, היא עדין ישבה בבאר לחי רואי, מתוך תקוה שאברהם אבינו יחזיר אותה, וחז"ל מציינים אותה - וּשְׁמָהּ קְטוּרָֽה - שקשרה פתחה, שלא נזדווגה  לאדם מיום שפרשה מאברהם (ב"ר סא, ד.)
בפרקי דרבי אליעזר, מביאים מקור לכך – מאיפה אנחנו יודעים שהיא חזרה לגילולי בית אביה?
כותב הפרקי דרבי אליעזר – ישנו פסוק בספר ירמיהו, שם כתוב שעבודה זרה, נקראת בשם תעתועים, שנאמר (ירמיה, י, טו) הֶבֶל הֵמָּה מַעֲשֵׂה תַּעְתֻּעִים.
בספר של הגאון ר' שלום שבדרון, מופיע סיפור – היה יהודי לפני השואה, שקראו לו ר' מרדכי פורגמנסקי. יהודי גאון עולם הוא היה. הוא נפטר בשוויץ, והביאו אותו כאן לקבורה, כמדומני הוא קבור ליד הרב דסלר.
ר' מרדכי פורגמנסקי, היה גאון עולם, אחד מהגאונים הגדולים, שהיו בדור שלפני השואה...הוא מספר שהוא נסע ברכבת  מליטא, ממקום למקום, ובמהלך הנסיעה, הוא מצא יהודי שומר תורה ומצוות, נוסע איתו ברכבת. אותו יהודי היה שוחט ומוהל במקצועו.
התחילו לדבר ביניהם דברי תורה, ולא שמו לב, שהם צריכים לרדת בתחנה מסוימת.... הכרוז מודיע שהגיעו לתחנה, רק הם היו כל כך מרוכזים בלימוד ביחד, שלא שמו לב בכלל שצריך לרדת...
הגיע שעה אחת...שתיים... הכרוז מודיע"הגענו לתחנה...".... הרב שומע.."אויי וייי...התרחקנו שעתיים מהמקום שאנחנו צריכים לרדת...איך סיכוי שנגיע כבר לשבת הביתה...."
אותו יהודי שהוא שוחט ומוהל, היה ממש נסער" תראה... לא הייתי כל-כך הרבה זמן בבית... הבטחתי שאני יבוא לשבת..."
ר' מרדכי אומר לו –"אדוני, מה אתה נסער כל-כך, הקב"ה רוצה שנהיה פה בשבת"...
אומר לו השוחט – כבוד הרב, אני רוצה להגיד לך, אין פה יהודים בכלל!
מאיפה אתה יודע שאין?
כי אם היו פה יהודים, היו מזמינים אותי פה, לשחוט.
יוצאים מתחנת הרכבת... פוגשים שם בעלי עגלות (מעין המוניות של פעם) ושואלים את אחד מהם – אולי אתה יודע איפה יש כאן יהודים?
אומר להם בעל העגלה – כן, אני יודע... יש כאן יהודי אחד! אקח אתכם אליו...
לוקח אותם... יורדים מהכרכרה... מסתכלים.. יש מזוזה על הדלת... ב"ה... נוקשים בדלת...
פותח את הדלת היהודי... רואה את הרב והשוחט... הוא לא הכיר את הרב... כולו נהיה חיוור, מתנשף כולו....
שואל אותם היהודי – סליחה, מישהו ממכם מוהל???
אומר ר' מרדכי – כן! הינה, הוא מוהל!
ב"ה! כולו התמלא שמחה....
מה קרה??? שאלו אותו...
תראו, שבוע שעבר נולד לי בן, ולא ידענו מה יהיה עם הברית, כי הילד לא כ"כ הרגיש טוב, היום הרופא אמר לי, שאפשר לעשות לו ברית... אמרתי לו 'עכשיו אתה מודיע לי?! 12 בצהריים?! מאיפה אני יביא מוהל?'....
התפללתי לקב"ה 'ריבונו של עולם, ציווית 'וביום השמיני ימול בשר ערלתו'... אני רוצה למול, אבל אין מוהל, מה אני יכל לעשות?!
בכיתי... התפללתי... והקב"ה זימן אתכם לפה!
אמר לו ר' מרדכי – נו אתה רוצה, אני סנדק, אתה מוהל, והוא אבי הבן! J עכשיו אתה מבין, למה הגענו לפה?!?
אומר ר' מרדכי ליהודי – תשמע, עכשיו אני מבין רש"י... רש"י אומר על הפסוק (כא, יד) וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע בְּמִדְבַּר בְּאֵר שָֽׁבַע... מכאן שחזרה הגר, לגילולי בית אביה.
מאיפה ידע את זה רש"י? כתוב שהיא טעתה בדרך...אבל מי אמר שהיא חזרה לגילולי בית אביה? איפה זה כתוב?
אומר ר' מרדכי פורגמנסקי – פשוט מאוד, יהודי, לא טועה!
אין טעיתי, דיברתי בלימוד, ולכן בלי כוונה, לא שמתי לב, וירדתי בתחנה הבאה.. אין  כזה דבר!
יהודי, הקב"ה מדריך אותו, על כל צעד ושעל!
ואם כתוב וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע בְּמִדְבַּר בְּאֵר שָֽׁבַע, זה אומר שהיא לא היתה יהודיה, כי אם היא היתה יהודיה, לא היה מופיע פסוק כזה וַתֵּתַע.
יהודי לא טועה, יהודי הוא מודרך!
עד כאן, ביאורו של ר' שלום שבדרון, עפ"י דברי ר' מרדכי פורגמנסקי זצ"ל.
(כא, טו) וַיִּכְלוּ הַמַּיִם מִן-הַחֵמֶת וַתַּשְׁלֵךְ אֶת-הַיֶּלֶד תַּחַת אַחַד הַשִּׂיחִֽם: {טז}  וַתֵּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד הַרְחֵק כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת כִּי אָֽמְרָה אַל-אֶרְאֶה בְּמוֹת הַיָּלֶד וַתֵּשֶׁב מִנֶּגֶד וַתִּשָּׂא אֶת-קֹלָהּ וַתֵּֽבְךְּ {יז} וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת-קוֹל הַנַּעַר וַיִּקְרָא מַלְאַךְ אֱלֹהִים אֶל-הָגָר מִן-הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר לָהּ מַה-לָּךְ הָגָר אַל-תִּירְאִי כִּֽי-שָׁמַע אֱלֹהִים אֶל-קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא-שָֽׁם.
המדרש דן, בן כמה היה ישמעאל:
אומר הפרקי דרבי אליעזר (פרק  ל) - ועייפה נפשו של ישמעאל בצמא הלך והשליך את עצמו תחת חרולי המדבר ואמר רבון העולמים אם יש לפניך רצון להשקות אותי מים השקיני ולא תצא נפשי בצמא כי משונה היא מיתת הצמא וקשה מכל המיתות
מביאים המפרשים – ככה היה אצל עם ישראל. לאחר שלא היה מים לעדה לשתות, כשמרים הסתלקה לבית עולמה, כתוב (במדבר כ, ב)... וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן: {ג} וַיָּרֶב הָעָם עִם מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר וְלוּ גָוַעְנוּ בִּגְוַע אַחֵינוּ לִפְנֵי ה'
אומר רש"י - ולו גוענו. הלואי שגוענו: בגוע אחינו. במיתת אחינו בדבר, למד שמיתת צמא מגנה ממנה.
למדנו מכאן, שהם העדיפו למות בדבר ולא בצמא, כי המוות של צמא, הוא המוות הקשה ביותר.
אומר הרד"ל שם – הם קמו על משה ואהרון, רק בגלל   שהיו צמאים... על המזון לא כתוב שהם רבו, כתוב שהם התלוננו, כי המוות בצמא, הוא המוות הקשה ביותר.
ממשיך הפרקי דרבי אליעזר - ושמע הקב"ה תפלתו שנאמר וישמע ה' את קול הנער וכתיב כי שמע ה' את קול הנער באשר הוא שם ושם נפתח להם הבאר שנברא – בין השמשות והלכו ושתו ומלאו את החמת מים שנאמר ויפקח ה' את עיניה
אומר רש"י על הפסוק - את קול הנער. מכאן שיפה תפלת החולה מתפלת אחרים עליו, והיא קודמת להתקבל.
רבותי, זה  נושא השיחה - יפה תפלת החולה מתפלת אחרים עליו, והיא קודמת להתקבל.
שואל השפתי חכמים – הרי אין חבוש, מתיר עצמו מבית האסורים?
והוא אומר, שכל הענין של אין חבוש, מתיר עצמו מבית האסורים, זה רק אם החבוש לא יכל להתפלל, אבל אם הוא  יכל להתפלל, עדיף שהוא יתפלל, והתפילה שלו מקובלת ורצויה, יותר מתפילת אחרים עליו.
{יט} וַיִּפְקַח אֱלֹהִים אֶת-עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם וַתֵּלֶךְ וַתְּמַלֵּא אֶת-הַחֵמֶת מַיִם וַתַּשְׁקְ אֶת-הַנָּֽעַר
מובא ברבותינו, שאדם שמאבד דבר מסוים, אומר את המדרש (בראשית רבה, פרשה נג, אות יד), וע"י זה, הוא יכל למצוא את זה.
אומר המדרש (בראשית רבה, פרשה נג, אות יד) - אָמַר רַבִּי בִּנְיָמִין  הַכֹּל בְּחֶזְקַת סוּמִין עַד שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵאִיר אֶת עֵינֵיהֶם...
הגר לא היתה עיוורת והבאר לא נבראה אז. הבאר היתה, והגר גם ראתה.
יש מצב, שהאדם הוא לא עיוור, והדבר נמצא מולו, והוא לא רואה אותו, איך זה?
צריך סיעתא דשמיא, שהקב"ה יתן רשות לעין, לראות את הדבר הזה.
לא כתוב שהבאר נבראה, ולא כתוב שהקב"ה פתח לה את העיניים, כי היא היתה עיוורת, היא ראתה!
וַיִּפְקַח אֱלֹהִים אֶת-עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם – היא ראתה את הבאר!
כדי שהקב"ה יראה לנו דבר מסוים, הוא צריך להאיר את עיננו.
 
אותו דבר, מופיע בפרשת בשלח – הגיעו עם ישראל למרה, ולא היה לעדה, מים לשתות, כי המים היו מרים (שמות טו, כג)... עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ מָרָה... {כה} וַיִּצְעַק אֶל ה' וַיּוֹרֵהוּ ה' עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם...
אומר הנציב (העמק דבר) – המקום היה מים מרים... העץ היה, הקב"ה לא הביא עכשיו עץ מרחוק, וַיּוֹרֵהוּ ה' עֵץ – הוא הראה לו את העץ, ואמר לו 'הינה העץ', וחז"ל אומרים שזה היה עץ הַרְדֻּפְנִי (עץ רעיל), ומשה רבינו היה תמהה על כך – 'את העץ הזה'?!
אמר לו הקב"ה – כן! תיקח את העץ המר הזה, ותזרוק אותו במים המרים, והוא יהפוך אותם למתוקים!
אומר העמק דבר, בפרשת בשלח – ללמדך, שבכל צרה, הישועה נמצאת. רק שהקב"ה, צריך לפתוח לך את העיניים, ולהראות לך היכן הישועה נמצאת.
גם אצל הגר, היתה צרה, היתה ישועה במקום! רק הקב"ה לא פתח את העיניים.
עם ישראל הגיע למרה, היתה צרה.... הישועה נמצאת, רק צריך לפתוח את העיניים.
כל צרה, יש ישועה קרובה, רק צריך שהקב"ה יפתח את העיניים.
על הפסוק הזה, יש רבינו בחיי, אנחנו נקרא אותו, כי נצטרך אותו בע"ה, בהמשך השיעור:
אומרת התורה(שמות טו, כה) וַיִּצְעַק אֶל ה' וַיּוֹרֵהוּ ה' עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ.
אומר רבינו בחיי - שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט. שלמדו הקב"ה, חכמת הצמחים ואת הכוחות שבהם, ובסגולתם ובטבעם, לפי שיש מהם, עשבים מחיים, ויש מהם עשבים שממיתים, יש מהם עשבים שמרפאים ויש מהם עשבים שמחליאים. יש מהם שממתיקים את המר, ויש מהם שממררים את המתוק, וכל זה, בין בטבע ובין בסגולה, וזהו לשון חֹק וּמִשְׁפָּט. חוק הוא סגולה, שאין טעמו נודע, ומשפט, הוא הטבע שמשפטו שיהיה כן בטבעו, ושם ניסהו בצמח הזה, ולכן אמר אם שמֹע בשם ה' אלהיך, לומר, שאעפ"י שכוחות הצמחים ידועים לפניך, בסגולתם ובטבעם ואתה יכל להתרפא מהם, אין ראוי לך, שתתלה ביטחונך בהם וברפואתם, ותתייאש  מלהתפלל, ובקשת הרחמים. ואין לזוז ממצות התורה, כי אני ה' רופאך. ולא הצמחים, כי מטעם זה גנז חזקיהו ספר הרפואות, והודו לו, לפי שעם הספר הזה, היו הבריות מתרפאים מתחלואיהם, והתייאשו מהתורה והמצוות.
עד כאן דברי רבינו בחיי, בפרשת בשלח.
רבותי, למדנו מדברי רש"י, שיפה תפילת החולה על עצמו, יותר מתפילת אחרים עליו.
הרמב"ן בתחילת פרשת שמות (ד, י)... מטיל הקב"ה על משה רבינו, את השליחות לגאול את ישראל ממצרים.
אומר משה רבינו לקב"ה - (שמות ד, י) לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי – אני לא יכל לדבר, אני כבד פה וכבד לשון...
שואל הרמב"ן – היפלא מה' דבר? למה הקב"ה לא מרפא את משה רבינו, ונותן לו להיות כבד פה וכבד לשון, ושולח איתו את אהרון, בטענה – הוא יהיה לך לפה!...?
אומר הרמב"ן  - והקב''ה כיון שלא התפלל בכך לא רצה לרפאותו, אבל אמר לו אנכי אהיה עם פיך והורתיך אשר תדבר (פסוק י''ב), שיהיו דברי אשר אשים בפיך במלות נכונות שתוכל לבטא בהן יפה.
הרפואה מונחת, רק צריך לבקש!
משה רבינו לא ביקש, ולכן גם לא קיבל.
אומר הרמב"ן – נראה לי, שמשה רבינו לא ביקש, כיון שהוא לא רצה ללכת לשליחות הזאת. הוא חשב, שאם הוא ימשיך להיות כבד פה וכבד לשון, אז הקב"ה ישאיר אותו בבית, ולא ישלח אותו...
עוד יסוד אחד, שנקרא בע"ה בעוד כמה שבועות, בפרשת ויצא:
אומרת רחל ליעקב (בראשית ל, א) הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי: {ב} וַיִּחַר אַף יַעֲקֹב בְּרָחֵל וַיֹּאמֶר הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי אֲשֶׁר מָנַע מִמֵּךְ פְּרִי בָטֶן..
מביא רש"י את דברי חז"ל - הבה לי. וכי כך עשה אביך לאמך, והלא התפלל עליה. אשר מנע ממך. את אומרת שאעשה כאבא, אני איני כאבא, אבא לא היו לו בנים, אני יש לי בנים, ממך מנע  ולא ממני.
אומרים חז"ל – אמר לו הקב"ה וְכִי כָּךְ עוֹנִין אֶת הַמְעוּקוֹת?
אישה נמצאת בצרה, במצוקה, אתה אומר לה תתפללי את?! מה זה?! תתפלל אתה!
כולנו המומים, מה יעקב אבינו ככה דיבר לרחל!?
מה התשובה לזה?
בספר אמרי שמאי, של הגאון ר' שמאי גינצבורג זצ"ל הוא אומר רעיון נפלא – שלא תחשוב ח"ו, שכך יעקב אבינו עונה את המעוקות, כמו שאנחנו מבינים.
אמר יעקב לרחל – תביני, אבא שלי התפלל, כי אבא שלי בעצמו היה חולה, כי לו, לא היו ילדים, אז היתה תפילת החולה על עצמו, ותפילת חולה על עצמו מתקבלת!
אני יש לי ילדים, לך אין ילדים, אז מה את רוצה שאני אתפלל במקומך?! הקב"ה רוצה את תפילת החולה על עצמו, לפני שאני אתפלל עליך.
אם אני אתפלל עליך, זה יהיה תפילת החולים על החולה, ורצויה תפילת החולה על עצמו, יותר ממה שמתפללים עליו. זה מה שאמר יעקב אבינו לרחל.
אומר האמרי שמאי – לומדים את המדרש הזה, לא כמו שאומרים  כָּךְ עוֹנִין אֶת הַמְעוּקוֹת?!
אלא  בניחותא כָּךְ עוֹנִין אֶת הַמְעוּקוֹת...
יהודי שבא אליך עם צרה, תגיד לו – קודם כל, תתפלל אתה. אתה תתפלל, אני אתפלל איתך.
לפני כמה שנים, דיברתי פה על נושא של תפילה, וסיפרתי את הסיפור, אבל כאן הדבר מתקשר מאוד:
כשהייתי בחור, הייתי קשור מאוד לסטייפלר זצ"ל... הייתי נכנס אליו כמעט כל שבוע, היית לי הארת פנים ממנו בצורה מיוחדת... כל שאלה שהייתי שואל אותו, הוא היה עונה לי במאור פנים... אצל הסטייפלר זה חידוש, כי הוא היה קצת קצר סבלנות, הוא לא אהב לשוחח הרבה, אבל משום מה האיר לי פנים, כל מה ששאלתי, הוא היה עונה לי...
ערב ראש השנה אחד, נכנסתי אליו, כתבתי לו רשימה של כל המשפחה, בקשות, ברכות... כמעט כתבתי לו שם את כל ה'אבינו מלכנו' J...
הוא מסיים לקרוא... נותן לי את הדף ואומר לי 'מה אני סופרמרקט'??? תתפלל לבד!
מה אני יגיד לכם... ערב ראש השנה... שבר אותי לחלוטין!
אמרתי לעצמי – מי יודע מה הוא כבר ראה.... אם הוא זרק אותי מהבית, כנראה שסיימתי את הקריירה... J
פגשתי אחד מהאנשים המקורבים אליו, ושאלתי אותו  - תסביר לי את פשר הדבר, אתה הרי שלוש פעמים ביום נמצא שם....
הוא אמר לי – פשוט מאוד. כשבאים אליו בבקשה קטנה, ואומרים 'אני אתפלל, שהרב גם יתפלל'.. הוא מברך. אבל אם מישהו מגיע ומגיש לו בקשה 'כבוד הרב יברך', והוא לא כותב לו שהוא גם יתפלל, הסטייפלר לא מוכן לברך כזה דבר!
אומר יעקב אבינו לרחל אמנו – ממך מנע ולא ממני, את הראשונה שצריכה להתפלל!
אומר הפסוק -  (ל, כב) וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹהִים וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ.
אומר האור-החיים הקדוש - ויזכור אלהים וגו'. מגיד הכתוב כי הגם שעלה זכרונה לפניו עוד הוצרכה לתפלה כאומרו וישמע אליה וגו'
כותב המאור שבתורה בפרשת כי-תבוא, עפ"י זה נבין גם, פסוק בספר שמואל – חנה של אלקנה היתה עקרה. עשר שנים אחרי נישואיה עם אלקנה, היא עדין לא זכתה להיפקד.
בעבור עשר שנים, אומרת חנה לאלקנה – תיקח אישה נוספת...
הוא לוקח את פנינה, ופנינה יולדת לו בתשע וחצי שנים, עשרה ילדים.
פתאום, אומרת התורה, היא עולה למשכן שלֹה, ופתאום היא נכנסת למשבר, שנאמר (שמואל א-א, י) וְהִיא מָרַת נָפֶשׁ וַתִּתְפַּלֵּל עַל-ה' וּבָכֹה תִבְכֶּֽה.
שואל המלבי"ם במקום – מה קרה? היא כבר 19.5 שנים עקרה, מה קרה שהיא בוכה עכשיו? מה נקודת המשבר?
אומר המלבי"ם – פשוט מאוד. אמר לה אלקנה אָֽנֹכִי טוֹב לָךְ מֵעֲשָׂרָה בָּנִֽים. באותו רגע שהוא אמר דבר כזה, הבינה חנה, שהוא התייאש מלהתפלל עליה.
כשהוא אומר לה – גברת, מה חסר לך, ילדים?! אני יהיה במקום זה!
באותו רגע שהוא הוציא את המשפט הזה, היא נכנסה למשבר וַתִּתְפַּלֵּל עַל-ה' וּבָכֹה תִבְכֶּֽה.
אמר הקב"ה – לזה הייתי מצפה. אני רוצה את התפילה שלך, תבכי את!
אם את תבכי, גם אלקנה יעזור, אבל דבר ראשון אני רוצה את תפילת החולה על עצמו, יותר מתפילת אחרי עליו.
לאחר הדברים האלה, נוכל בע"ה, להגיע ליסוד הנפלא:
ישנו יסוד שמופיע ברבינו בחיי, בשלוש מקומות.
פעם ראשונה זה מופיע בפרשת תולדות. פעם שניה זה מופיע בפרשת עקב (יא, יג), ובפעם השלישית זה מופיע בספר כד הקמח (ערך תפילה).
כותב רבינו בחיי – וצריך אתה לדעת, כי כוח התפילה גדול, אפילו לשנות הטבע, ולהינצל מהסכנה ולבטל הנגזר.
לשנות הטבע, למדנו מיצחק אבינו, שנאמר (בראשית כה, כא) וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַֽה' לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא.
להינצל מן הסכנה, שנאמר (תהילים קז, כה) וַיֹּאמֶר וַיַּעֲמֵד רוּחַ סְעָרָה וַתְּרוֹמֵם גַּלָּיו {כו} יַעֲלוּ שָׁמַיִם יֵרְדוּ תְהוֹמוֹת נַפְשָׁם בְּרָעָה תִתְמוֹגָג... {כט} יָקֵם סְעָרָה לִדְמָמָה וַיֶּחֱשׁוּ גַּלֵּיהֶם מכאן שהתפילה מגנה מהסכנה.
ולבטל הנגזר, מחזקיה, שהוסיף לו הקב"ה 15 שנה בכוח התפילה, שנאמר (ישעיהו לח, ה) שָׁמַעְתִּי אֶת תְּפִלָּתֶךָ רָאִיתִי אֶת דִּמְעָתֶךָ הִנְנִי יוֹסִף עַל יָמֶיךָ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה. ומילת יוֹסִף, להראות שהיה זמנו קצוב, ונגזר, והועילה תפילתו לבטל הנגזר, ואפילו מה שגזר עליו ה' יתברך, אפשר לבטל בכוח התפילה.
עד כאן דבריו של רבינו בחיי.
רבותי, אנחנו רוצים לעסוק בתפילתו של חזקיה, למרות שכבר עסקנו בזה פעם, אבל הפעם במבט שונה לגמרי, שקשור להפטרת פרשת השבוע:
הגמרא (מסכת ברכות י, א) אומרת - {מלכים ב כ-א} בימים ההם חלה חזקיהו למות ויבא אליו ישעיהו בן אמוץ הנביא ויאמר אליו כה אמר ה' (צבאות) צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה וגו'. מאי כי מת אתה ולא תחיה מת אתה בעולם הזה ולא תחיה לעולם הבא אמר ליה מאי כולי האי מה עשיתי? אמר ליה משום דלא עסקת בפריה ורביה א''ל משום דחזאי לי ברוח הקדש דנפקי מינאי בנין דלא מעלו זה שלא התחתנתי, זה לא סתם ככה, אלא ראיתי ברוח הקודש, שעתידים לצאת ממני שתי בנים רשעים, האחד רַב שָׁקֵה שמת צעיר, והשני מנשה.
רבותי, אילו היינו יודעים מה מנשה עשה, היינו מבינים למה חזקיה לא רצה להתחתן.
אתם יודעים מה כתוב כל מנשה?
אומר עליו הנביא – את כל  ירושלים מילא מנשה בדם, מפה לפה.
מנשה הכניס צלם להיכל, בעל ארבעה פרצופים, ואמר לקב"ה 'תראה, יש פה ארבעה פרצופים, אני שם את זה פה, כדי שמכל מקום שתסתכל, תראה את העבודה זרה שלי'.
הלך מנשה, ושחט את הסבא שלו- ערף לו את ראשו. זה מנשה....
מנשה, כשאבא שלו נפטר, הוא היה בגיל 14, הוא נהיה מלך...
רואה חזקיה המלך, מה עתיד לצאת ממנו... ריבונו של עולם, אני לא רוצה להיות שותף, בהבאת כזו נשמה לעולם!
אומר לו הנביא  - א''ל בהדי כבשי דרחמנא למה לך מאי דמפקדת איבעי לך למעבד ומה דניחא קמיה קודשא בריך הוא לעביד מה שציוה אותך הקב"ה לעשות, תעשה, ומה שהקב"ה ירצה, הוא יעשה, אל תכנס לכבשנו של הקב"ה.
מהו כבשנו של הקב"ה?
דיברנו על כך... רק נזכיר את זה בשתי מילים:
כידוע לכולם, בתפילת נעילה, האשכנזים אומרים 'פתח לנו שער, בעת נעילת שער נבואה שעריך'.... יש עוד קטע אחד, שמופיע בתפילת נעילה שאומר 'אתה נותן יד לפושעים'..
התפילה של 'אתה נותן...' ו'פתח לנו שער...', זו תפילה שבאה בזכותו של מנשה, כך כותב היערות דבש.
מתי זה נוסד?
תפתחו מדרש (דברים רבה בהתחלה) שאומר –בשעה שמלכי אשור תפסו את מנשה, לקחו אותו ושמו אותו בתוך יורה רותחת. מנשה התחיל להתבשל, והתחיל לפנות לכל האלוהים שהוא עבד אותם, כולל האלוה עם הארבע פרצופים, ואף אחד לא עזר לו.
אמר מנשה – ריבונו של עולם, כשהייתי קטן, אבא שלי לקח אותי על הכתפיים, ואמר לי בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְּקֹלוֹ... ריבונו של עולם, אם אתה קיים, תושיע אותי! ואני יודע שכל האלוהים לא שווים כלום, ואם לאו, את וכל אנפין שווים. מיד הביא הקב"ה רוח סערה, העיפה את מנשה מהיורה הרותחת, והחזירה אותו לירושלים.
כתוב בחז"ל, תסתכלו במדרש – המלאכים שידעו את כל מה שמנשה עשה, סתמו את כל שערי התפילה בשמים, כדי שהתפילה לא תגיע לקב"ה.
כתוב – ויעתר לו ה'... אל תקרי ויעתר אלא ויחתר – חתר לו הקב"ה, חתירה מתחת כיסא הכבוד. זאת החתירה, שהקב"ה פתח, ונותן יד לפושעים שרוצים לחזור.
תפילת הנעילה, ההיכל פתוח, מתחילת הנעילה ועד הסוף. למה זה פתוח בתפילת נעילה?
כי בתפילת הנעילה, הקב"ה פותח פתח מיוחד, בזכותו של מנשה.
אומר היערות דבש – כמה שמנשה הרשיע, למרות הכל, הקב"ה חתר לו חתירה.
נחזור לדברי הגמרא - אמר ליה השתא הב לי ברתך אפשר דגרמא זכותא דידי ודידך ונפקי מנאי בנין דמעלו א''ל כבר נגזרה עליך גזירה א''ל בן אמוץ כלה נבואתך וצא כך מקובלני מבית אבי אבא אפי' חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים אתמר נמי רבי יוחנן ורבי (אליעזר) דאמרי תרוייהו אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים שנא' {איוב יג-טו} הן יקטלני לו איחל....
מיד {ישעיה לח-ב} ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל אל ה' מאי קיר אמר רשב''ל מקירות לבו שנא' {ירמיה ד-יט} מעי מעי אוחילה קירות לבי וגו' ר' לוי אמר על עסקי הקיר אמר לפניו רבונו של עולם ומה שונמית שלא עשתה אלא קיר אחת קטנה החיית את בנה אבי אבא שחפה את ההיכל כולו בכסף ובזהב על אחת כמה וכמה {ישעיה לח-ג} זכר נא את אשר התהלכתי לפניך באמת ובלב שלם והטוב בעיניך עשיתי מאי והטוב בעיניך עשיתי א''ר יהודה אמר רב שסמך גאולה לתפלה ר' לוי אמר שגנז ספר רפואות...
חזרנו לרבינו בחיי שאמר, שחזקיה גנז את ספר הרפואות...
על הגמרא הזאת, צריך להבין, כמה וכמה דברים...
רבותי, אני רוצה לשאול שאלה – רח"ל, אדם לא מרגיש טוב... הרופא שולח אותו לעשות צילום CT  ..
הוא עושה את הצילום... חוזר לרופא... אומר לו הרופא, תשמע אדוני, יש לך גידול רח"ל, הוא יושב כאן וכאן, אני מכיר את הסוג הזה... שלושה חודשים יש לך.... וגמרת את החיים....
יוצא הבן-אדם משם ואומר – כולה מיהו?! ד"ר מרקוביץ'?!  ביג דיל.... אז אמר! מי אמר שה – CT שלי?! אולי התבלבלו?!  ונגיד שזה שלי, מי אמר שזה ממהיר?! אולי זה לא?
ונגיד שזה כן ממהיר, מי אמר שזה רק שלושה חודשים?! אולי זה שלושים שנה?!
וחוץ מזה, מי אמר שבשלושה חודשים, אי אפשר להמציא תרופה שתרפא את זה?
וחוץ מזה, אפשר לקרוע רקיעים ולשנות גזר דין! כולה ד"ר מרקוביץ'!
הכל טוב מאוד, שזה ד"ר מרקוביץ'.... אבל מה קורה, אם מגיע אליך הנביא, ואומר לך – אני לא אומר לך משהו משלי, אני בא בשליחותו של הקב"ה, תכין צוואה, אתה מת!
אתה לא יכל להיות להגיד אולי..... תכין צוואה, יש לך שלושים יום, זהו, ניגמר!
אומר לו חזקיה – מה?! אתה לא נותן לי את הבת שלך?! למה? כי אני ימות?! לך מפה!
כך מקובלני מבית אבי אבא אפי' חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים...
רבותי, אני לא חושב שזה 'חרב חדה מונחת על צווארו של אדם'.. אני חושב שזה חרב חדה, כבר בתוך הגרון שלו.
חזקיה המלך, אם זה מונח על הגרון, תגיד לו 'אפשר להוריד את זה'...
מגיע אליך נביא, ואומר לך 'אתה מסיים את החיים'
חזקיה לא מתייאש.... למה?
יש לו קל וחומר!
מה הקל וחומר?
אם האישה הזאת בנתה לו קיר אחד, והחיו את הבן שלה... אז סבא שלי בנה את כל בית המקדש, אז מה הקל וחומר???
א' כל, ההוא מת, ואתה עוד חי.
ב' כל, זה היא בנתה, ואת בית המקדש סבא שלך בנה, אם הוא היה חולה, הוא היה יכל להגיד 'אני בניתי את בית המקדש'
בגלל  שסבא שלך בנה, אז לך מגיע משהו?!
אם חזקיה היה בא בזכות עצמו, הוא לא היה צריך את סבא שלו... יש לו זכויות משל עצמו...
חז"ל אומרים – לא היה ריבוי תורה בעולם, כמו בתקופתו של חזקיה...
אומרים חז"ל בגמרא (מסכת סנהדרין צד, ב) - א''ר יצחק נפחא חובל עול של סנחריב מפני שמנו של חזקיהו שהיה דולק בבתי כנסיות ובבתי מדרשות מה עשה נעץ חרב על פתח בית המדרש ואמר כל מי שאינו עוסק בתורה ידקר בחרב זו בדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו עם הארץ מגבת ועד אנטיפרס ולא מצאו תינוק ותינוקת איש ואשה שלא היו בקיאין בהלכות טומאה וטהרה ועל אותו הדור הוא אומר {ישעיה ז-כא} והיה ביום ההוא יחיה איש עגלת בקר ושתי צאן וגו'
למה תולה את זה חזקיה בסבא שלו?! שיגיד – ריבונו של עולם, הרביתי תורה בעולם!
בספר מבשר טוב, של האדמו"ר מביאלה לוגנו, הוא מביא דבר נפלא – אנחנו אומרים בכל יום, בתפילת 18, את תחיית המתים - אתה גיבור לעולם ה', מחיה מתים אתה, רב להושיע... מְחַיֵּה מֵתִים בְּרַחֲמִים רַבִּים סוֹמֵךְ נוֹפְלִים וְכוּ'.... ברוך אתה ה' מחיה המתים...
שואל האבודרהם, בביאורו לתפילה – למה מזכירים שלוש פעמים 'מחיה המתים'?
ועונה – א' כל, יש לנו שלוש סוגים של תחיית המתים – הסוג הראשון, תחיית המתים בבוקר - בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ הַמַּחֲזִיר נְשָׁמוֹת לִפְגָרִים מֵתִים.
תחיית מתים נוספת, זכינו לזה השבוע, איפה זכינו לזה השבוע?
אומרת הגמרא (מסכת תענית ז, א) - אמר ר' אבהו גדול יום הגשמים מתחיית המתים...
תחיית המתים השלישית, זה לעתיד לבוא.
אומר האבודרהם - אתה גיבור לעולם ה', מחיה מתים אתה, רב להושיע  - זה החזרת הנשמה.
מְחַיֵּה מֵתִים בְּרַחֲמִים רַבִּים – זה הגשם.
ברוך אתה ה' מחיה המתים – זה תחיית המתים לעתיד לבוא.
והנה, מה שאתה אומר מְכַלְכֵּל חַיִּים בְּחֶסֶד, מְחַיֵּה מֵתִים בְּרַחֲמִים רַבִּים, סוֹמֵךְ נוֹפְלִים, וְרוֹפֵא חוֹלִים, וּמַתִּיר אֲסוּרִים, וּמְקַיֵּם אֱמוּנָתוֹ לִישֵׁנֵי עָפָר, כולו בקשה, על חולים שהגיעו לשערי מוות. כל התפילה הזאת מבארת, כיצד הקב"ה, מחייה מתים בכל יום, כי הוא סומך נופלים, פעמים שיפול האדם, ויחשבו הרופאים שהוא מת, וה' מחיהו.
ורופא חולים שנאמר כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ, כי פעמים שיגיע עד שערי מוות, וה' מרפא ומחיה אותם.
עד כאן הביאור של תפילת ה-18, כפי שמביא האבודרהם.
אם ככה, נוכל עכשיו בע"ה להבין, מה אומר חזקיה המלך:
חזקיה המלך, לומד מהאישה השונמית דבר אחד....מגיע אליו הנביא ואומר לו צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה וגו'.... ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל אל ה'  למה?
עושה חזקיה קל וחומר בעצמו – בֹא ותראה מה עשתה האישה השונמית.... בא אליו הנביא ואומר לו- אתה מת!
'אבל אני לא מת עכשיו'.... אלא מתי?
צו לביתך – תכין צוואה...שבוע.. שבועיים... חודש.. חודשיים... 'אני יודע שאני מת'...
אבל היתה אישה אחת, שקראו לה, האישה השונמית, שהילד שלה כבר מת!
היא באה הביתה... הילד צועק ראשי ראשי, בודקת דופק.. אישונים..  היה מת, לא נושם... מרימה אותו, שמה על המיטה של הנביא, סוגרת את הדלת והולכת...
לאיפה את הולכת???
הולכת לנביא!
מה לנביא?! לכי לחבר'ה קדישה! J
בשביל מה את הולכת לנביא? הילד מת!
היא הולכת לנביא, ואומרת לו הילד לא מרגיש טוב...
מברך הנביא את המטה... נותן את זה לגחזי, שעושה מזה צחוק בדרך... המטה לא פועל את פעולתו, וחוזר חזרה לנביא"המטה לא עובד!"
למה לא עובד?
כי הנביא ברך את המטה, שמי שישימו עליו את המטה, יחיה!
מה עושה גחזי?
בדרך פוגש כלב מת, אמר 'בֹא נראה אם זה עובד'... שם עלייו את המטה.. ואופה קוץ הדוברמן J
כל הכוח שנתן הנביא במטה, הלך על הכלב!
לא עובד... מגיע הנביא... רואה שהילד מת. שם פיו על פיו, עיניו על עיניו...
הוא לא עשה לו החייאה, תסתכלו פרקי דרבי אליעזר (פרק לג) - ונתן פיו על פיו ועיניו על עיניו והתחיל מתפלל לפני הקב"ה ואומר לפניו רבון העולמים כשם שעשית נסים ע"י אדני אליהו והחיה את המת כך יחיה הנער הזה ונעתר לו הקב"ה שנ' (מלכים ב – ד, לה) וַיָּשָׁב וַיֵּלֶךְ בַּבַּיִת אַחַת הֵנָּה וְאַחַת הֵנָּה וַיַּעַל וַיִּגְהַר עָלָיו וַיְזוֹרֵר הַנַּעַר עַד שֶׁבַע פְּעָמִים וַיִּפְקַח הַנַּעַר אֶת עֵינָיו...
בֹא ותראה, חזקיה היה האדם הראשון, שמעידים עליו חז"ל, בפרקי דרבי אליעזר (פרק נב) שהגיע לשערי מוות, ויצא מזה.
כותב הפרקי דרבי אליעזר (פרק נב) - שבעה מופתים נעשו בעולם שלא נראו כמותן. המופת הראשון מיום שנבראו שמים וארץ לא היה אדם ניצל מן האש עד שבא אברהם אבינו וניצל מכבשן האש ושמעו כל מלכי הארץ ותמהו שלא ראו כמהו עד שנברא העולם. ומניין שניצל מכבשן האש, שנ' אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים, וכתיב אחר אומ' אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם והוצאת מאור כשדים. המופת השני מנשי בעילה מיום שנבראו שמים וארץ לא ילדה אשה לתשעים שנה עד שבאה שרה וילדה לתשעים שנה לבד חוה ושמעו כל מלכי הארץ ולא האמינו מה עשה הקב"ה הוביש את שדי נשיהן שנ' וידעו כל עצי היער אלו אומות העולם אני ה' השפלתי עין גבוה זה נמרוד והגבהתי עץ שפל זה אברהם אבינו הובשתי עץ לח אלו שדי נשי אומות העולם הפרחתי עץ יבש אלו שדי שרה והיו מביאין את בניהם אצל שרה ומניקה אותם בשלום שנ' הניקה בנים שרה. המופת השלישי מיום שנבראו שמים וארץ לא היה אדם שנזרקה בו שיבה עד שבא אברהם אבינו ותמהו כל העולם שלא כמותו מיום שנברא העולם ומניין שנזרקה שיבה שנ' ואברהם זקן בא בימים ר' לויטס איש יבנה אומ' ככליל שהוא כבוד ראש המלך כך השיבה כבוד והדר לזקנים שנ' והדר זקנים שיבה. המופת הרביעי מיום שנברא העולם לא היה אדם חולה אלא בכל מקום שהיה אדם אם בדרך אם בשוק ונתעטש היתה נפשו יוצאה מנחיריו ומת עד שבא יעקב אבינו ובקש רחמים על זאת נאמ' לפני הקב"ה רבונו של עולם אל תקח את נפשי ממני עד אשר אני מצוה את בני ובני ביתי ונעתר לו שנ' ויהי אחרי הדברים האלה ויאמר ליוסף הנה אביך חולה ושמעו כל מלכי הארץ ותמהו שלא היה כמהו מיום שנבראו שמים וארץ לפיכך חייב אדם לומר לחבירו בשעת עטישותיו חיים שנהפך מות העולם לאור שנ' עטישותיו תהל אור. המופת החמשי מיום שנבראו שמים וארץ לא נהפכו מי הים ליבשה עד שיצאו ישראל ממצרים ועברו בתוך הים ביבשה שנ' ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים ורגזו כל מלכי הארץ שלא היה כמהו מיום שנברא העולם שנ' שמעו עמים ירגזון. המופת הששי מיום שנבראו שמים וארץ השמש והירח והכוכבים וכל המזלות היו עולין להאיר על הארץ ואינן מערערין זה עם זה עד שבא יהושע ועשה מלחמתן של ישראל והגיע ערב שבת וראה בצרתן של ישראל שלא יחללו את השבת ועוד שראו חרטומי גוים כובשים במזלות לבא על ישראל מה עשה יהושע פשט ידו לאור השמש ולאור הירח והזכיר עליהם את השם ועמד כל אחד במקומו ששה ושלשים שעות עד מוצאי שבת שנ' וידום השמש וירח עמד עד יקום גוי אויביו ויעמד השמש בחצי השמים ולא אץ לבא כיום תמים וראו כל מלכי הארץ ותמהו שלא היה כמהו מיום שנברא העולם שנ' ולא היה כיום ההוא לפניו ואחריו לא יהיה כן לשמוע ה' בקול איש כי ה' נלחם בישראל המופת השביעי מיום שנבראו שמים וארץ לא היה אדם חולה ויחיה ויעמוד מחליו עד שבא חזקיהו מלך יהודה בחלותו ויחי מחליו התחיל מתפלל לפני הקב"ה ואמ' אנא ה' זכור נא את אשר התהלכתי לפניך באמת ובצדקה ובלבב שלם והטוב בעיניך עשיתי ונעתר לו שנ' הנני מוסיף על ימיך חמש עשרה שנה....
באים כל המפרשים, ושואלים שאלה עצומה – איך המפרשים אומרים את זה, בפרקי דרבי אליעזר?! הרי יש גמרא (מסכת סנהדרין קז) שאומרת – לא היה אדם שנהיה חולה, עד שבא יעקב אבינו, ולא היה אדם חולה שהבריא, עד שבא אלישע...
אלישע היה האדם הראשון, שהיה חולה והחלים.  אז איך אומרים לנו חז"ל, שלא היה אדם שהחלים עד חזקיה? הרי אלישע היה קודם?
אומרים חז"ל כמה תשובות בדבר – הגמרא (מסכת ב"ב טז) אומרת, שלאברהם אבינו היתה אבן, וכל מי שהיה רואה אותה, היה מתרפא.
אז אם אתה אומר שלא היה חולי עד חזקיה, אז בשביל מה צריך את האבן עד אברהם אבינו?
אומר תוספות – היה חולי, אבל של מכה. אבל חולי שהקב"ה הביא, זה לא היה.
אם ככה, מה שנאמר שאלישע היה חולה, הוא באמת היה חולה, אבל לא בחולי שבא ע"י הקב"ה.
בספר הבית הגדול, על הפרקי דרבי אליעזר, הוא אומר תשובה – עד אלישע, לא היה אדם חליש ואתפח (חולה שנהיה בריא), אבל מי שהיה חולה, היה מבריא את עצמו בעזרת צמחים (היה פותח את ספר הרפואות, מסתכל ומבריא). משבא חזקיה, שגנז את ספר הרפואות, הוא היה הראשון שהתרפא בלי תרופה. איך? ע"י תפילה.
עכשיו תבין, מדוע לקח חזקיה את ספר הרפואות וגנז אותו?
אמר חזקיה – אנשים מפסיקים להתפלל לקב"ה, ובוטחים בתרופות. לקח חזקיה את הספר וגנז אותו. הוא הוכיח לכולם, שאדם יכל להיות בשערי מות ולצאת משם.
רבותי, בואו ונבין עכשיו, את הקל וחומר שעשה חזקיה, עם האישה השונמית:
אומרת הגמרא  - ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל אל ה'... ר' לוי אמר על עסקי הקיר...
אמר חזקיה – אם האישה השונמית בנתה קיר אחד, החייאת את בנה... הסבא שלי בנה את בית המקדש.
חזקיה עשה קל וחומר, ללמד אותנו – בואו ונלמד מהאישה השונמית.
מה לימדה אותנו האישה השונמית?
האישה השונמית לימדה אותנו, שאין ייאוש בעולם. אם הילד שלך מת, בשביל מה אתה הולך לנביא?
האישה השונמית לימדה אותנו, שיהודי לא מתייאש!
אומר חזקיה – אם האישה הזאת, שבנתה קיר אחד לנביא, לא מתייאשת, אני, שאני נכד של דוד ושלמה, שבנו את בית המקדש, איך אני אתייאש?!?
אהה, הנביא אומר שזה כבר לא חרב חדה, אלא כבר בתוך הגרון!
כן... אבל היתה אישה שהבן שלה כבר מת! והוא החיה אותו! אז מה אני מתייאש?!
כך אמר לי הסבא שלי – אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם, אל ימנע עצמו מן הרחמים... קל וחומר מהאישה השונמית.
לאחר ההקדמה הזאת, נוכל בע"ה להגיע לסוף השיעור, במרגלית ששווה מיליארדים:
הגענו לנקודה, שכל ההקדמה עד כה, הייתה לצורך הענין הזה.
ר' צדוק הכהן בספרו (דברי סופרים, אות טז) אומר – אין ליהודי להתייאש משום דבר. לא כשהוא חולה, שנאמר אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם, אל ימנע עצמו מן הרחמים. בין שירד והשתקע בחטא, והגיע לשאול תחתית, שאמרו חז"ל, שאין תשובה מועלת ח"ו, או שתשובתו קשה, או שרואה עצמו, משתקע בחיי העולם הזה, אל יתייאש מעצמו ויאמר 'לא יוכל לפרוש עוד',כי אין ייאוש כלל, אצל איש יהודי, וה' יתברך יכל לעזור בכל ענין.
כך פותח ר' צדוק הכהן מלובלין...
פרשת וירא, כל בנין האומה הישראלית נבנתה אחרי יאוש.
(בראשית כא, ז) מִי מִלֵּל לְאַבְרָהָם הֵינִיקָה בָנִים שָׂרָה...
אומר ר' צדוק – תגיד, אדם בן מאה, אישה בת תשעים, יכל להיוולד מהם ילד?
שלא עלה על דעת אדם להאמין זה, ולא גם אחרי הבטחת המלאך. שרה הצדקת ידעה והאמינה בה' יתברך, שהוא כל יכל, ועם כל זה, צחקה בקרבה, שהיה רחוק אצלה להאמין, בידיעת זקנת אברהם. אבל באמת, מאת ה' היתה זאת, שיהיה בנין האומה, דוקא אחר יאוש גמור, שלא האמין שום אדם, ואפילו שרה, שתיפקד, כי זה כל האדם הישראלי להאמין, שאין להתייאש כלל, ולעולם ה' יתברך יכל לעזור. היפלא מה' דבר?!
רבותי, עד כאן הפתיח שלו...
פרשת שבוע שעבר, דיברנו על אליעזר עבד אברהם...
אליעזר עבד אברהם, יוצא למלחמת ארבעת המלכים...
הוא מופיע בפעם הראשונה, בשעה שאברהם עומד בברית בין הבתרים, 'מי שיירש אותי, הוא דמשק אליעזר'.
וַיָּבֹא הַפָּלִיט וַיַּגֵּד לְאַבְרָם הָעִבְרִי... לוט נלקח בשבי... וַיָּרֶק אֶת-חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת...
אמרנו בשבוע שעבר, גמרא (מסכת נדרים לב), רש"י מביא את הדברים – לא 318, אלא אליעזר = 318.
תגידו – אם אתה רוצה להגיד אליעזר, אז תגיד אליעזר... למה אתה אומר בֵיתוֹ שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת?! ממתי קוראים לאנשים במספרים?
שואל ר' צדוק הכהן מלובלין – למה הכוונה אליעזר... גימטריא 318... מה הולך פה?
ואומר יסוד נפלא – איפה מופיע ביאור, של המילה אליעזר?
בפרשת יתרו (יח, ג) שֵׁם הָאֶחָד גֵּרְשֹׁם.... {ד} וְשֵׁם הָאֶחָד אֱלִיעֶזֶר... למה??? כִּי אֱלֹהֵי אָבִי בְּעֶזְרִי וַיַּצִּלֵנִי מֵחֶרֶב פַּרְעֹה.
ניצלתי מחרב פרעה... אחחח – אליעזר!
למה אליעזר? למה לא עזריה?!
אומר ר' צדוק הכהן – אליעזר, זה לא סתם שם, זה מבטא משהו. מה זה מבטא?
בֹא ותראה... עומד משה רבינו במדי אסיר על הבמה, כמי שמוצא להורג... מגיע קוסטינר... משייף את הסכין.... ועומד להוריד את זה על משה... שם את החרב על צווארו של משה... החרב נשברת!
היה סיכוי למשה רבינו לצאת מזה?!
אין סיכוי! זה שנעשה צווארו של משה שיש, זה נס!!!
מה יכל יהודי לבקש מהקב"ה, כשהוא עומד על במה, הוא לבד, אין לו שום נציג יהודי בסביבה... מה יהודי יכל לעשות במצב כזה??
קריאת שמע.... אם תספיק תגיד גם ה' מלך, ה' מלך...ותגיד אשמנו בגדנו עד שתגמור J
משה רבינו עומד, וה' מושיע אותו... הוא קורא לו אליעזר.
אומר ר' צדוק – אליעזר זה לא אליעזר, זה 318. מה זה 318?
יאוש, זה 317..... 318 זה אחד מעל הייאוש, כלומר, אנחנו אין לנו מושג של יאוש בעולם!
מאיפה אנחנו לומדים את זה?
מהמספר 318... מאליעזר!
318 זה מספר  שאומר לך, שאין יאוש בעולם!!!
עכשיו נבין, למה הלך אליעזר עם אברהם אבינו:
נודע לאברהם שנשבה לוט....
חז"ל עושים (מסכת סנהדרין) חשבון, כמה אנשים היו במלחמה הזאת, מלחמת ארבעת המלכים בחמישה.
רבותי, מיליוני חיילים היו במלחמה....
בא הפליט ומודיע לאברהם – תשמע, לוט נלקח בשבי...
לוט נלקח בשבי?! בֹא אליעזר, הולכים!!
לאיפה הולכים?
להילחם...
עם מי?
משהו כמו 22 מיליון חיילים... לא רציני....
אתה לוקח 11 מיליון, אני לוקח 11  מיליון, אההה??
אברהם? איזה מלחמה? לאיפה הולכים? בֹא נקפוץ מהגג...
אומר לו אברהם – לוקחים 318 – אין מושג כזה יאוש אצל יהודי!!! יהודי לא אומר ככה 'אין מה לעשות'!
לוקח איתו אברהם אבינו וַיָּרֶק אֶת-חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת- אברהם אבינו יוצא למלחמה הזאת, מתוך ידיעה שאין יאוש בעולם! הוא יוצא מתוך בטחון בקב"ה, כי אם לא היה לו בטחון בקב"ה, הוא לא היה יוצא למלחמה הזאת.
הולך משה רבינו, וקורא לבן שלו אליעזר, כִּי אֱלֹהֵי אָבִי בְּעֶזְרִי וַיַּצִּלֵנִי מֵחֶרֶב פַּרְעֹה...
לאחר ההקדמה הזאת, מסיים ר' צדוק מלובלין, בדברי גמרא נפלאה:
מספרת הגמרא סיפור..
לשון הגמרא - ההיא סבתא דאתאי לקמיה דרב נחמן אמרה ליה ריש גלותא וכולהו רבנן דבי ריש גלותא בסוכה גזולה הוו יתבי צווחה ולא אשגח בה רב נחמן אמרה ליה איתתא דהוה ליה לאבוהא תלת מאה ותמני סרי עבדי צווחא קמייכו ולא אשגחיתו בה אמר להו רב נחמן פעיתא היא דא ואין לה אלא דמי עצים בלבד אמר רבינא האי כשורא דמטללתא דגזולה עבדי ליה רבנן תקנתא משום תקנת מריש.
הגמרא (מסכת סוכה לא, א)  - [אני מתרגם מארמית] מעשה באישה זקנה, שבאה לפני רב נחמן. אמרה לו – ראש הגלות וכל החכמים, יושבים בסוכה גזולה.
האישה הזקנה הזאת, פגשה את ריש גלותא, פגשה את כל החכמים... יושבים בתוך סוכה, ואמרה להם – כולכם יושבים בתוך סוכה גזולה...
מה קרה?
כנראה שנתנו שמה, לעבדים לעשות סוכה, והם כנראה סחבו קורות, מאיזה חצר של אישה זקנה...
לקחו את הקורות, שמו בסוכה של ריש גלותא, וכל החכמים יושבים בסוכה... מברכים בסוכה... עוברת האישה ומזהה את הקורות שלה... 'כולכם יושבים בסוכה גזולה!!! '... ולא השגיח בה רב נחמן.
אמרה לו האישה – תגיד, ככה מתייחסים לאישה, שלאבא שלה היו 318 עבדים??? התחילה לצעוק, ולא היו משגיחים בה..
אמר להם רב נחמן – היא סתם צועקת, מה שמגיע לה, זה רק הכסף שעולים העצים.
הגמרא שם עוסקת בדבר שנקרא"תקנת מריש".
"תקנת מריש" זו תקנה, שעפ"י ההלכה, אדם שגנב משהו, צריך להחזיר את אותו חפץ.
גנבת קורה, את אותה קורה אתה צריך להחזיר.
מה עושה בן-אדם, שעובר ב-4 בבוקר ברחוב, רוצה לעשות שער לבית... שכן שלו ממול, עושה מרפסת... לוקח ממנו 4 ברזלים"בין כה יש לו ספייר... אז בֹא אני אעזור לו לפנות את זה" J
לוקח 4 ברזים... יוצק את זה שם בקורה שלו.. וזהו השער עומד...
אחרי שבוע, ההוא עם המרפסת מגלה שחסרים לו 4 ברזלים לסיים א המרפסת...."בטח ההוא עם השער, סחב לי 4 ברזלים.."
ניגש אליו – סליחה, אתה סחבת לי 4 ברזלים??.?
למה זה היה שלך?? חשבתי שזה היה  מיותר.... מחילה, אני מתנצל...
בסדר אני מבין... מקבל את ההתנצלות... תפרק את הברזלים בבקשה...
מה?? אתה חושב שיש לי עכשיו 6000 שקל להזמין קונגו שיפרק את זה??  אדוני, קח לך 200 שקל עוד הובלה 100 שקל.. בקשה....
אדוני, לא רוצה כסף, רוצה ברזלים!
טוב שאתה רוצה... להתראות.. כל טוב.
אומרים חז"לאם את תגיד לו להוציא את הברזלים האלה, הוא לא יחזיר אף פעם. יש תקנה שנקראת 'תקנת מריש' – נותנים לו דמי הברזל/דמי הקרש, ולא אומרים לו לפרק את הקורה.
באה האישה, ורואה שגנבו לה את הקורות... באה לפני החכמים – רבותי, אתם גנבים, גנבתם לי את הקורות!
אומר לה רב נחמן – כמה עולה קורות? 120+הובלה = 200 הינה יש לך 250...
לא, אני רוצה את זה!!!
היא מתחילה לצעוק... ולא משגיחים בה...
ופתאום היא אומרת – איך אתם מתנהגים??? לאבא שלי היו 318 עבדים!
ואם לאבא שלך לא היו עבדים??? היה לו רק חובות, אז לא היו צריכים להחזיר לך?!
ממאי נפשך, אם צריכים להחזיר, אז להחזיר... אם לא, אז לא מחזירים... מה זה משנה כמה עבדים היו לו???
אומר ר' צדוק הכהן – בֹא ואגיד לך, למה התכוונה האישה. היא לא ידעה מ'תקנת מריש'. היא ידעה שאדם גוזל דבר מסוים,  הוא קונה אותו בייאוש בעלים, או בשינוי רשות.
אמרה האישה – אתם בטח לא רוצים להחזיר את זה, כי קניתם את זה בשינוי רשות, ואתם אוחזים שאני התייאשתי... אבא שלי היו לו 318 עבדים... אני בחיים לא יתייאש. אם אני לא מתייאשת, אז אין כאן יאוש! אם אין כאן יאוש, אז תחזירו את הקורות!
אמר לה רב נחמן – אני יודע שלא התייאשת, אבל יש 'תקנת מריש'... אפשר להחזיר את דמי הקורה, ולא את הקורה.
אומר לנו ר' צדוק הכהן מלובלין – דע לך, זה היסוד. כל פרשת וירא, מלמדת אותנו התורה, שאין יאוש בעולם כלל! אסור להתייאש. לא כאשר בן-אדם רח"ל, יש לו בעיות בפרנסה.. לא כאשר יש בעיות של בריאות.... לא בבעיות של חינוך ילדים ולא בבעיות של שלום בית... אין יאוש, אלא רק להתפלל אל ה' ולבקש ממנו, כי תפילת החולה על עצמו, מקובלת יותר מתפילת אחרים עליו!
במאמר של בעל ספר שבילי פנחס, הוא מביא תוספת נפלאה על דברי ר' צדוק – אברהם אבינו יוצא למלחמת ארבעת המלכים, כדי להציל את לוט. מה אכפת לך שהוא ישאר שם?
דיברנו לפני כמה שנים, שכל מה שאברהם אבינו הציל את לוט, זה כדי להוציא ממנו את דוד המלך... למה?
(תהילים פט) מָצָאתִי דָּוִד עַבְדִּי בְּשֶׁמֶן קָדְשִׁי מְשַׁחְתִּיו
שואלים חז"ל – היכן? בסדום מצאתיו.
הקב"ה מסדר במערה יין מששת ימי בראשית, כדי שלשם יבוא לוט, משם יצא מואב, וממנו יצא דוד...
אם אברהם אבינו היה מיואש, הוא לא היה יוצא למלחמה.
אברהם אבינו יודע שאין יאוש, ולכן הוא יוצא להילחם, ובמלחמה הזאת הוא מציל את לוט, וממנו יוצא דוד המלך!
אומר חזקיה המלך - אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל יתייאש מן הרחמים, אין יאוש בעולם! כי אם אברהם היה מתייאש, דוד לא היה נולד בכלל, וגם אני לא הייתי נולד. כל מה שנולדתי, זה כדי שאברהם לא יתייאש!
אומר המדרש (תנחומא, פרשת וירא, אות טז) - וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: מֵקִים דְּבַר עַבְדּוֹ וַעֲצַת מַלְאָכָיו יַשְׁלִים (ישעיה מד, כו). מֵקִים דְּבַר עַבְדּוֹ, זֶה אַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר: בַּעֲבוּר אַבְרָהָם עַבְדִּי (בראשית כו, כד), שֶׁהִתְפַּלֵּל עַל אֲבִימֶלֶךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹהִים (בראשית כ, יז). וַעֲצַת מַלְאָכָיו יַשְׁלִים, שֶׁבִּשְּׂרוּ אוֹתוֹ הַמַּלְאָכִים, שֶׁנֶּאֱמַר: שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה. הָאֹמֵר לִירוּשָׁלַיִם תּוּשָׁב וּלְעָרֵי יְהוּדָה תִּבָּנֶינָה (בראשית כ, יז). וּמָה עִנְיָן זֶה לְכָאן? אֶלָּא כְּשֵׁם שֶׁנִּתְיַאֲשׁוּ מִמֶּנָּה הָאֻמּוֹת שֶׁלֹּא נִבְנֵית וְהִיא תִּבָּנֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: הָאֹמֵר לִירוּשָׁלַיִם תּוּשָׁב. וּכְתִיב: כִּי בָנָה ה' צִיּוֹן (תהלים קב, יז). אִם תְּמֵהִים אַתֶּם, הַבִּיטוּ אֶל אַבְרָהָם אֲבִיכֶם וְאֶל שָׂרָה תְּחוֹלֶלְכֶם (ישעיה נא, ב). כְּשֵׁם שֶׁעָשִׂיתִי לְאַבְרָהָם וּלְשָׂרָה, כָּךְ אֶעֱשֶׂה לִירוּשָׁלָיִם.
מי חשב שיוולד לאברהם אבינו בן, אחרי מאה שנה?! מי חשב ששר, בת תשעים תלד? אבל ה' מקיים דבר עבדו, הוא הבטיח שיהיה לו ילד, ונהיה לו ילד!
הָאֹמֵר לִירוּשָׁלַיִם תּוּשָׁב וּלְעָרֵי יְהוּדָה תִּבָּנֶינָה – הסוף יהיה, אנשים יתייאשו מן הגאולה. יבוא משיח?! הוא לא בא לר' שמעון בר-יוחאי, הוא לא בא רמב"ם.... למה אצלי הוא כן יבוא?!?
אומר הקב"ה – גם אברהם אבינו, לא חשב שיהיו לו ילדים.
אומר הנביא ישעיהו. הָאֹמֵר לִירוּשָׁלַיִם תּוּשָׁב וּלְעָרֵי יְהוּדָה תִּבָּנֶינָה...
אמר לי יהודי, שזה מה שאנחנו אומרים (ישעיהו נא, ב) הַבִּיטוּ אֶל אַבְרָהָם אֲבִיכֶם וְאֶל שָׂרָה תְּחוֹלֶלְכֶם כִּי אֶחָד קְרָאתִיו וַאֲבָרְכֵהוּ וְאַרְבֵּהוּ...
אומר הקב"ה – תסתכלו על שרה אמנו, על אברהם אבינו! אנשים בני מאה יולדים... חשבתם על זה?!?
מיד לאחר מכן, מופיע הפסוק הבא {ג} כִּי נִחַם ה' צִיּוֹן נִחַם כָּל חָרְבֹתֶיהָ...
כמו שלא האמנתם, שמאברהם אבינו יצא ילד... הילד הזה יצא לאחר יאוש כִּי נִחַם ה' צִיּוֹן נִחַם כָּל חָרְבֹתֶיהָ..."יהודים אל תתייאשו", אמר לנו חזקיה המלך. אין יאוש! 318 זה מעל הייאוש!
אין יאוש אצל יהודי, אומר ר' צדוק. לא בפרנסה, לא בבריאות, לא בחינוך ילדים, ולא בין איש לאשתו, בשום דבר!
כולנו נהיה סמוכים ובטוחים שבנין עם ישראל, התחיל אחרי יאוש. כשכולנו נמצאים במצב כזה, הקב"ה ישלח לנו משיח צדקנו במהרה בימינו אמן ואמן!!!

 
 
 

תרומה ללימוד הילדים 

אפשרויות לתרומה לבחירתך

 Donation form in English

להפקיד או להעביר תרומה לחשבון הת"ת:   מבשר טוב, בנק מרכנתיל, סניף גאולה 635 ירושלים. מספר חשבון 55631

להעברת תרומה מחו"ל לבנק הת"ת בארץ הקש         להעברת תרומה לחשבון בארה"ב בנק אוף אמריקה בניו גרסי  הקש.

לפרטים נוספים להתקשר לטלפון 050-4148077      תזכו למצוות עם שפע ברכה והצלחה.

אם יש בקשה מיוחדת לתפילת הילדים שלחו הודעה. אפשר בווטסאפ 054-2254768

מתימן יבוא הישיבה המרכזית לבני עדת תימן. ירושלים רחוב תרמ"ב 6. טלפון: 02-5812531    דוא”ל: email: mtyavo@gmail.com פקס: 077-4448207 חשבון בנק הדאר: 4874867
מבשר טוב - ת"ת לבני עדת תימן רחוב אבינדב 22 ירושלים. גני ילדים רחוב ארץ חפץ 116 כניסה ד ירושלים.  
 
 
דוא”ל: email: mtyavo@gmail.com
לייבסיטי - בניית אתרים