אני מעוניין לתרום  |  כך התחלנו את המדרש התימני  |  וידאו - יום בחצריך  |  חומר מארכיון המדינה  |  תורמים בשקלים או בדולרים  |  קריאה בתורה לכל השנה  |  ת"ת מבשר טוב  |  ילדי תימן  |  פרשת השבוע  |  מדור פרשת השבוע  |  ס ר ט י - ו י ד א ו  |  

אתרים תימנים נוסח תימן תימני נט יד מהריץ מבשר טוב
 

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



 


יפוצו מעינותך חוצה
FacebookTwitter

      פרשת ויקרא עה
דף הבית >> פרשת השבוע >> הרב ברוך רוזנבלום על פרשת השבוע >> ספר ויקרא הרב רוזנבלום >> פרשת ויקרא עה

בס"ד
פרשת ויקרא – הרב ברוך רוזנבלום שנת תשע"ה.
 
פרשת השבוע שנקרא בע"ה בשבת זו, פרשת ויקרא שנת תשע"ה.
פותחת הפרשה  {א, א} וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר...
השבת גם ראש חודש ניסן, ונקרא בשבת זו, את הפרשה הרביעית, מתוך ארבעת הפרשיות שקוראים בחודש אדר – פרשת החודש... ואנחנו רוצים לעמוד בשיעור היום, בעיקר על פרשת החודש...
אבל תדיר ושאינו תדיר – תדיר קודם... ונפתח רק בפסוק הראשון בפרשה, שמחבר אותנו אל {שמות יב, ב} הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים.
אומרים חז"ל במדרש {תנחומא ויקרא, אות א} -  כִּי עָצוּם עֹשֵׂה דְּבָרוֹ (יואל ב, יא), זֶה צַדִּיק שֶׁעוֹשֶׂה רְצוֹן יוֹצְרוֹ. וְאֵיזֶהוּ, זֶה מֹשֶׁה שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲשֵׂה לִי מִשְׁכָּן, וְעָמַד וְנִזְדָּרֵז וְעָשָׂה מִשְׁכָּן. וְהָיָה עוֹמֵד מִבַּחוּץ, שֶׁהָיָה מִתְיָרֵא לָבֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד, שֶׁנֶּאֱמַר: וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה לָבֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד (שמות מ, לה). אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֵינוֹ דִּין שֶׁמּשֶׁה שֶׁעָשָׂה אֶת הַמִּשְׁכָּן יְהֵא עוֹמֵד מִבַּחוּץ וַאֲנִי מִבִּפְנִים, אֶלָּא הֲרֵינִי קוֹרֵא אוֹתוֹ שֶׁיִּכָּנֵס. לְפִיכָךְ כְּתִיב: וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה.
אם ככה יוצא, שמתי היתה זמן חנוכת המשכן?  
חנוכת המשכן היתה, ביום א' לחודש ניסן.
הרי מיום א' לחודש ניסן, החלו הנשיאים להביא את הקרבנות שלהם, ואת הקרבן הראשון הביא נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב למטה יהודה... וככה במהלך י"ב ימים של חודש ניסן, הביאו את קרבנות הנשיאים.
אם הקב"ה, ברגע שירד למטה, קרא אל משה... פירוש הדבר, שמשה רבינו נקרא לבוא אל המשכן, ביום א' לחודש ניסן.
אז השבת הבאה עלינו לטובה, שבת ראש חודש ניסן, זאת השבת שנאמר בה  וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר... וחז"ל אומרים, שבזה הושלם מעשה בראשית... ועוד אומרים חז"ל, שעשר עטרות נטל באותו יום...
וכל הסיבה היא, שאותו יום הושלם מעשה בראשית, ולכן כתוב {במדבר ז, יב} וַיְהִי הַמַּקְרִיב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן אֶת קָרְבָּנוֹ נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב לְמַטֵּה יְהוּדָה...
למה כתוב וַיְהִי הַמַּקְרִיב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן?

אומרים חז"ל  במדרש {בראשית רבה, פרשה ג, אות ט} - אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אַמֵּי, מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם נִתְאַוֶּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת שֻׁתָּפוּת בַּתַּחְתּוֹנִים, מַה נַּפְשָׁךְ, אִם לְעִנְיַן הַחֶשְׁבּוֹן, לֹא הָיָה צָרִיךְ לְמֵימַר אֶלָּא אֶחָד, שְׁנַיִם, שְׁלֹשָׁה, אוֹ רִאשׁוֹן, שֵׁנִי, וּשְׁלִישִׁי. שֶׁמָּא אֶחָד, שֵׁנִי, שְׁלִישִׁי, אֶתְמְהָא. אֵימָתַי פָּרַע לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לְהַלָּן בַּהֲקָמַת הַמִּשְׁכָּן, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ז, יב): וַיְהִי הַמַּקְרִיב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן אֶת קָרְבָּנוֹ, רִאשׁוֹן לִבְרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּאִלּוּ בְּאוֹתוֹ יוֹם בָּרָאתִי אֶת עוֹלָמִי.
עד שלא הקריבו את הקרבן הראשון, לא הושלמה מלאכת הבריאה. וַיְהִי הַמַּקְרִיב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן זו ההשלמה, למלאכת הבריאה.
אם אלה הדברים, אנחנו בע"ה רוצים היום, להתחיל ולעסוק במשמעות ראש חודש ניסן, ובמשמעות חודש ניסן כשלעצמו... אליו אנחנו נכנסים בע"ה, בשבת הקרובה הבאה עלינו לטובה...
שבת ראש חודש, מוציאים שלושה ספרי תורה... קוראים גם פרשת ויקרא, גם פרשת ראש חודש, וגם פרשת החודש – פסוקים מפרשת בֹא - {שמות יב, ב} הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים.

ידוע לכולם, מה שנפסק להלכה בשולחן ערוך {סימן תכ"ט, ב}אֵין נוֹפְלִין עַל פְּנֵיהֶם בְּכָל חֹדֶשׁ נִיסָן, וְאֵין אוֹמְרִים צִדְקָתְךָ בְּשַׁבָּת בְּמִנְחָה, וְאֵין מַסְפִּידִין בּוֹ, וְאֵין מִתְעַנִּין בּוֹ לְהַזְכִּיר בְּצִבּוּר.
כותב השל"ה הקדוש, וכך מביא גם הגאון מוילנה - {שמות יב, ב} הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים. כל החודש הזה, הוא ראש  חודשים.
כל החודש הזה, יש לו דין של ראש חודש. וכמו שבראש חודש לא מתענים, ובראש חודש לא מספידים, ובראש חודש אין נפילת אפים... כך החודש הזה, חודש ניסן, יש לו דין של ראש חודש, וזה הביטוי של {שמות יב, ב} הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים, ולכן כל דיני ראש חודש נאמרים בחודש הזה.
אנחנו רוצים בע"ה, לדבר על ענין קידוש ראש החודש, שנצטווה בו משה רבינו בראש חודש נין, וקצת להרחיב בו, ולעמוד על המשמעות של ענין חודש ניסן לאורך הדורות:
נקרא פסוקים מפרשת בֹא, שנקרא בע"ה למפטיר{שמות יב, א} וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר: {ב} הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה...
מה אמר הקב"ה למשה רבינו? מה הוא הראה לו? מהו המסר לדורות שנאמר?
על זה כבר דנים רבותינו... דבר ראשון, נקרא את דברי רש"י...
אומר רש"י - החדש הזה. הראהו לבנה בחדושה ואמר לו כשהירח מתחדש יהיה לך ראש חדש. ואין מקרא יוצא מידי פשוטו, על חדש ניסן אמר לו, זה יהיה ראש לסדר מנין החדשים, שיהא אייר קרוי שני, סיון שלישי.
הרמב"ן, בפרשת בֹא, מדבר בהרחבה על מה שהקב"ה ציוה את משה רבינו...

כותב הרמב"ן - וטעם החדש הזה לכם ראש חדשים, שימנו אותו ישראל חדש הראשון, וממנו ימנו כל החדשים שני ושלישי עד תשלום השנה בשנים עשר חדש, כדי שיהיה זה זכרון בנס הגדול, כי בכל עת שנזכיר החדשים יהיה הנס נזכר, ועל כן אין לחדשים שם בתורה, אלא יאמר בחדש השלישי (להלן יט א), ואומר ויהי בשנה השנית בחדש השני נעלה הענן (במדבר י יא), ובחדש השביעי באחד לחודש וגו' (שם כט א), וכן כלם.
וכמו שתהיה הזכירה ביום השבת במנותינו ממנו אחד בשבת ושני בשבת, כאשר אפרש (להלן כ ח), כך הזכירה ביציאת מצרים במנותינו החדש הראשון והחדש השני והשלישי לגאולתנו, שאין המנין הזה לשנה, שהרי תחילת שנותינו מתשרי, דכתיב (להלן לד כב) וחג האסיף תקופת השנה, וכתיב (שם כג טז) בצאת השנה, אם כן כשנקרא לחדש ניסן ראשון ולתשרי שביעי, פתרונו ראשון לגאולה ושביעי אליה. וזה טעם ראשון הוא לכם, שאיננו ראשון בשנה, אבל הוא ראשון לכם, שנקרא לו לזכרון גאולתנו.
הציווי הזה של הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים, כולל עוד שני דברים, כל אומר ספר החינוך {מצוה ד}.
כותב ספר החינוך {מצוה ד} - לקדש חדשים ולעבר שנים בבית דין גדול בחכמה סמוך בארץ, ולקבע מועדי השנה על פי אותו קדוש, שנאמר (שמות יב ב) החדש הזה לכם ראש חדשים, כלומר כשתראו חדושה של לבנה, תקבעו לכם ראש חדש, או אפילו לא תראוה, מכיון שהיא ראויה להראות על פי החשבון המקבל. וכן תכלל מצוה זו מצות עבור השנה, לפי שיסוד מצות קדוש החדש, כדי שיעשו ישראל מועדי השם במועדם. וכמו כן מצות עבור השנה מזה היסוד היא.
החינוך והרמב"ם לומדים, במצות קידוש החודש שני דברים – קידוש החודש ועיבור שנה.
הרמב"ן חולק, וסובר שמצות עיבור שנה, לא נלמדת מענין הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים, אלא נלמדת מפסוקים אחרים שמופיעים בתורה, בפרשת ראה, ששם נאמר {דברים טז, א} שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב וְעָשִׂיתָ פֶּסַח לַה' אֱלֹהֶיךָ כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב הוֹצִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ מִמִּצְרַיִם לָיְלָה..
לכן אומר הרמב"ן, שבפרשת קידוש החודש, נצטוו אך-ורק על קידוש החודש... עיבור שנה, זה ציווי שנאמר בפרשת ראה.
חז"ל במדרש {שמות רבה, פרשה טו} דנים על המשמעות של הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים.
אני לא חושב, שיש בכל מדרש רבה פסוק, עם כל כך הרבה הסברים למילים הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים...
בין היתר, חז"ל מפליגים מאוד, בשבח המתנה של הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים, ומביאים הרבה משלים, להסביר לנו מה זה הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים.
אומר המדרש {אות ל} - הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיוּ לוֹ אוֹצָרוֹת מְלֵאִים זָהָב וָכֶסֶף אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת, וְהָיָה לוֹ בֵּן אֶחָד, כָּל זְמַן שֶׁהָיָה הַבֵּן קָטָן הָיָה אָבִיו מְשַׁמֵּר אֶת הַכֹּל, הִגְדִּיל הַבֵּן וְעָמַד עַל פִּרְקוֹ אָמַר לוֹ אָבִיו כָּל זְמַן שֶׁהָיִיתָ קָטָן אֲנִי הָיִיתִי מְשַׁמֵּר אֶת הַכֹּל, עַכְשָׁיו שֶׁעָמַדְתָּ עַל פִּרְקְךָ הֲרֵי הַכֹּל מָסוּר לְךָ. כָּךְ הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְשַׁמֵּר אֶת הַכֹּל, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית א, יד): וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים, כֵּיוָן שֶׁעָמְדוּ יִשְׂרָאֵל מָסַר לָהֶם הַכֹּל, שֶׁנֶּאֱמַר: הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם.
נמצא כאן בדברי חז"ל, שענין קידוש החודש, נמשל לאוצרות של כסף וזהב, אבנים טובות ומרגליות... ועם ישראל, עד יציאת מצרים, היו כביכל, ילדים קטנים, וביציאת מצרים הגדילו.
במדרש אחר, מופיע נוסח קצת שונה – משל למלך שהיה לו שעון. כל זמן שבנו היה קטן, לא רצה להפקיד בידו את השעון. לאחר שבנו הגדיל, מסר לידיו את השעון.
מכאן ואילך, מנסים חז"ל להמשיל, מה זה הענין של קידוש החודש... אני רק אקריא את הדברים:
אומרים חז"ל בירושלמי {מסכת ראש השנה, פרק א, הלכה ג} - אמר רבי יוסי בר חנינה למלך שהיה לו שומרה כיון שעמד בנו מסרה לו אמר רבי אחא למלך שהיה לו טבעת כיון שעמד בנו מסרה לו אמר רבי חייה בר אבא לנגר שהיו לו כלי נגרות כיון שעמד בנו מסרה לו אמר ר' יצחק למלך שהיו לו אוצרות כיון שעמד בנו מסרם לו ורבנן אמרי לרופא שהיה לו נרתיק של רפואות כיון שעמד בנו מסרה לו.
הדבר הוא כל-כך פשוט וכל-כך מובן, שהפלא הוא, בשביל מה צריכים להביא משל?
משל מביאים, כאשר הדבר לא מובן... מביאים משל, וממילא תבין את הנמשל...
כאן הדבר פשוט מאוד – נימסר בידינו מצות קידוש החודש...
מי שרוצה להבין מהם המשלים, ומהם הנמשלים... אז יהודי גדול, עשה עבורנו את העבודה – ר' צדוק הכהן מלובלין {פרי צדיק, סוף חומש שמות}... שם יש ביאור על פרשת החודש... שם הוא מבאר בהרחבה גדולה, מהם המשלים...
ישנה אגדה נפלאה שיצאה... שני כרחים, שליקטו את כל עניני האגדה של ר צדוק הכהן מלובלין.
האחד זה אגדה של פסח, והשני הוא מבוא לאגדה, שמכיל משהו בסביבות 700 עמודים, רק כדי להסביר את האגדה של ר' צדוק...
במבוא לאגדה, בעמוד 330, הוא מביא את ההסברים של ר' צדוק הכהן מלובלין, על הענין של הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים... מה זה קשור לאגדה של פסח...
"בעל האגדה" אומר, שלדעתו היה אפשר להתחיל לספר את סיפור יציאת מצרים, כבר מראש חודש, שנאמר יָכוֹל מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ? תַּלְמוּד לוֹמַר בַּיּוֹם הַהוּא.
מה ההווה אמינא  שיתחילו מראש חודש?
משום שבראש חודש, ניתן להם הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים...
אז ממילא, אם"בעל האגדה" אומר יָכוֹל מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ, מסביר ר' צדוק הכהן מלובלין, מה יש בראש חודש, שבו אפשר להתחיל ולספר את יציאת מצרים, כי בחודש הזה ניתן לנו הענין של קידוש החודש, ולכן בא המבוא לאגדה, כהכנה לקראת האגדה של פסח, ומסביר מה משמעות הענין של הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים.
נתנו את הכתובות... מי שירצה, יעיין שם בפנים, לראות מה העומק שמונח בענין של קידוש החודש.
אנחנו רק רוצים לעמוד בתחילה, על נושא קידוש החודש ועיבור השנה...
הדברים כתובים בפרקי דרבי אליעזר {פרק ח}... שם הוא מדבר על סדר ההעברה של ענין קידוש החודש ועיבור השנה:
בעשרים ושמונה באלול נבראו חמה ולבנה (כאן הוא מדבר, למאן דאמר בתשרי נברא העולם) ומנין שהוא שנים וחדשים וימים ולילות שעות וקצים ותקופות ומחזורות ועיבורין היו לפני הקב"ה והיה מעבר את השנה ואחר כך מסרן לאדם הראשון בגן עדן, שנאמר (בראשית ה, א):"זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם"... יוצא מכאן, שהוא מסר את סוד עיבור השנה לאדם הראשון, לפני החטא, כי כתוב שמיד אחרי שחטא, גורש מגן-עדן.
אדם מסר לחנוך ונכנס בסוד העיבור ועיבר את השנה, שנאמר (בראשית ה, כב):"וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱלֹהִים" וגו', ויתהלך חנוך בדרכי מנין העולם שמסר אלהים לאדם, וחנוך מסר לנח סוד העיבור ועיבר את השנה, ואמר (בראשית ח, כב):"עֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף".
לכאורה,  לא יכל להיות שחנוך מסר את זה לנח, משום שחנוך לא ראה את נח... אז כבר מעירים המפרשים, שהכוונה שחנוך מסר את זה למתושלח, ומתושלח העביר את זה לנח...
זרע זה תקופת תשרי. קציר זו תקופת ניסן. קור זו תקופת טבת. וחום זו תקופת תמוז. וקיץ בעתו וחורף בעתו. מנין החמה ביום ומנין הלבנה בלילה לא ישבותו. נח מסר לשם ונכנס בסוד העיבור ועיבר את השנה ונקרא כהן וכי שם בן נח כהן היה אלא ע"י שהיה בכור והיה משרת ביום ובלילה לפיכך נקרא כהן, שנאמר (בראשית יד, יח):"וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם" וגו'. ושם מסר לאברהם ונכנס בסוד העיבור ועביר השנה ונקרא כהן, שנאמר (תהלים קי, ד):"נִשְׁבַּע ה' וְלֹא יִנָּחֵם אַתָּה כֹהֵן לְעוֹלָם". ומנין שמסר שם לאברהם, שנאמר (תהלים קי, ד):"עַל דִּבְרָתִי מַלְכִּי צֶדֶק". אברהם מסר ליצחק ונכנס בסוד העיבור ועיבר את השנה לאחר מותו של אברהם, שנאמר (בראשית כה, יא):"וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יִצְחָק בְּנוֹ" שנכנס בסוד העיבור יצחק מסר ליעקב ונכנס בסוד העיבור ועיבר את השנה יצא יעקב לחוצה לארץ ובקש לעבר את השנה בחוצה לארץ אמר לו הקב"ה: יעקב אין לך רשות לעבר את השנה בחוצה לארץ, הרי יצחק אביך הוא יעבר את השנה בארץ, שנאמר (בראשית לה, ט):"וַיֵּרָא אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב עוֹד בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ", ולמה עוד שפעם ראשונה נגלה עליו ומנעו מלעבר את השנה בחוצה לארץ וכשבא לארץ א"ל הקב"ה קום עבר את השנה, שנאמר וירא אלהים אל יעקב וגו' ויברך אותו על שנכנס בסוד העיבור וברכו ברכת עולם. מכאן אמרו אפילו צדיקים וחכמים בח"ל ורועה צאן ובקר בארץ אין מעברין את השנה אלא ע"י רועה צאן ובקר אפי' נביאים בח"ל והדיוטים בא"י אין מעברין את השנה אלא ע"י הדיוטים שבארץ....
יעקב מסר ליוסף ונכנס בסוד העיבור ועיבר את השנה במצרים מת יוסף ואחיו נתמעטו העיבורין מישראל וכשם שנתמעטו העיבורין מישראל בשיעבוד מצרים כך עתידים לימעט בסוף שעבוד מלכות הרביעית עד שיבא מלך המשיח. כשם שנגלה הקב"ה על משה ועל אהרן במצרים כך הוא עתיד להתגלות עלינו בסוף מלכות רביעית, שנאמר (שמות יב, א):"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר: הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם". מהו לאמור?
אמור להם לישראל עד עכשיו אצלי היה סוד העיבור, מכאן ואילך שלכם הוא לעבר את השנה.


אומר הפרקי דרבי אליעזר, שמאז שיוסף ירד למצרים, הפסיקו לעבר את השנה, וברגע שיצאו ממצרים, מסר הקב"ה למשה רבינו ולאהרון הכהן, את סוד העיבור.
ממשיך המדרש ואומר כיצד היו מעברים את השנה - מביאין ספר תורה ופורשין אותו לפניהם ונעשין כמין גורן עגולה ויושבין גדול לפי גדלו וקטן לפי קטנו ונותנין פניהן למטה לארץ ופורשין את כפיהן לאביהם שבשמים וראש הישיבה מזכיר את השם ושומעים בת קול שצווחת ואומרת בלשון הזה ויאמר ה' אל משה ואל אהרן לאמר החדש הזה לכם. ומעון הדור אינן שומעין כלום אלא כביכול אינו יכול לשכן שכינה ביניהם ואשרי העם העומדין במקום ההוא בשעה ההיא, שנאמר (תהלים פט, טז):"אַשְׁרֵי הָעָם יֹדְעֵי תְרוּעָה, ה' בְּאוֹר פָּנֶיךָ יְהַלֵּכוּן", באור פניו של הקב"ה הן מהלכין.
*ראיתי במפרשים – יש אומרים (תהלים פט, טז): אַשְׁרֵי הָעָם יֹדְעֵי תְרוּעָה, ה' בְּאוֹר פָּנֶיךָ יְהַלֵּכוּן, לא בגלל שיודעים מתי יצא ראש השנה, אלא היות ובקידוש הלבנה, בתחילתה, היא נראית בצורת שופר, לכן מזכירים את ענין התרועה בראש חודש.
עד כאן דברי הפרקי אליעזר, להסבר סדר עיבור השנים ועיבור החודשים... הבאנו את זה, כי נזדקק לזה בהמשך, לאור הדברים הנפלאים שמביא החיד"א.
אומר המדרש {שמות רבה, פרשה טו,  כ} - הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, לָמָּה אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה וּלְאַהֲרֹן, לְפִי שֶׁקִּדּוּשׁ הַחֹדֶשׁ בִּשְׁלשָׁה, כְּשֶׁבִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְקַדֵּשׁ אֶת הַחֹדֶשׁ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה וּלְאַהֲרֹן אֲנִי וְאַתֶּם נְקַדֵּשׁ אֶת הַחֹדֶשׁ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן, אֲבָל עִבּוּר הַשָּׁנָה בַּעֲשָׂרָה זְקֵנִים, כְּשֶׁהָיוּ רַבּוֹתֵינוּ נִכְנָסִים לְעַבֵּר אֶת הַשָּׁנָה נִכְנָסִים עֲשָׂרָה זְקֵנִים בְּקִיאִים לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וְאַב בֵּית דִּין עִמָּהֶם, וְנוֹעֲלִין אֶת הַדְּלָתוֹת וְנוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין בַּדָּבָר כָּל הַלַּיְלָה, בַּחֲצִי הַלַּיְלָה אוֹמְרִים לְאַב בֵּית דִּין, מְבַקְּשִׁים אָנוּ לְעַבֵּר אֶת הַשָּׁנָה שֶׁתְּהֵא הַשָּׁנָה הַזֹּאת שְׁלשָׁה עָשָׂר חֹדֶשׁ, גּוֹזֵר אַתְּ עִמָּנוּ, וְהוּא אוֹמֵר לָהֶם מַה שֶּׁדַּעְתְּכֶם אַף אֲנִי עִמָּכֶם, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה יָצָא אוֹר מִבֵּית הַמִּדְרָשׁ וּבָא לִפְנֵיהֶם וְהָיוּ יוֹדְעִים שֶׁנִּתְרַצָּה לָהֶם הָאֱלֹהִים, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיב, ד): זָרַח בַּחשֶׁךְ אוֹר לַיְשָׁרִים, מַה שֶּׁהֵן גּוֹזְרִין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַסְכִּים עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נז, ג): אֶקְרָא לֵאלֹהִים עֶלְיוֹן לָאֵל גֹּמֵר עָלָי, יִשְׁתַּבַּח שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהַבְּרִיּוֹת גּוֹזְרִין וְהוּא מַסְכִּים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב כג, ג): צַדִּיק מוֹשֵׁל בְּיִרְאַת אֱלֹהִים.
דנה הגמרא, על מה מעברים את השנה:
אומרת הגמרא {מסכת סנהדרין י, ב. יא, א} - ת''ר אין מעברין את השנה אלא במזומנין לה מעשה ברבן גמליאל שאמר השכימו לי שבעה לעלייה השכים ומצא שמונה אמר מי הוא שעלה שלא ברשות ירד עמד שמואל הקטן ואמר אני הוא שעליתי שלא ברשות ולא לעבר השנה עליתי אלא ללמוד הלכה למעשה הוצרכתי אמר לו שב בני שב ראויות כל השנים כולן להתעבר על ידך אלא אמרו חכמים אין מעברין את השנה אלא במזומנין לה ולא שמואל הקטן הוה שמואל הקטן כן הוזמן אלא איניש אחרינא אדם אחר היה שלא הוזמן ומחמת כיסופא הוא דעבד וכדי שלא יתבייש האדם שלא הוזמן, ויצטרך לצאת החוצה, הוא קם ואמר שהוא לא הוזמן, כדי לא לבייש את השני.
עד כאן דברי הגמרא.
נושא קידוש החודש ועיבור השנה, הם אחד הסודות הכמוסים, שיש בידי החכמים מדור לדור...
עד שהגמרא {מסכת כתובות קיא, א} מביאה, שהשביע הקב"ה את ישראל בשש שבועות, שנאמר - {שיר השירים ב-ז}  השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות או באילות השדה וגו'... מה השביע הקב"ה?
יש אומרים שש שבועות השביע, ויש אומרים ג' שבועות השביע אותם... אנחנו ניקח את הגרסה של שש שבועות:   

אומרת הגמרא {מסכת כתובות קיא, א}- ורבי זירא ההוא שלא יעלו ישראל בחומה ורב יהודה השבעתי אחרינא כתיב ורבי זירא ההוא מיבעי ליה לכדרבי יוסי ברבי חנינא דאמר ג' שבועות הללו למה אחת שלא יעלו ישראל בחומה ואחת שהשביע הקדוש ברוך הוא את ישראל שלא ימרדו באומות העולם ואחת שהשביע הקדוש ברוך הוא את העובדי כוכבים שלא ישתעבדו בהן בישראל יותר מדאי ורב יהודה {שיר השירים ב-ז} אם תעירו ואם תעוררו כתיב ורבי זירא מיבעי ליה לכדרבי לוי דאמר שש שבועות הללו למה תלתא הני דאמרן אינך שלא יגלו את הקץ ושלא ירחקו את הקץ ושלא יגלו הסוד לעובדי כוכבים.
אומר רש"י - ושלא יגלו את הסוד. אמרי לה סוד העיבור ואמרי לה סוד טעמי התורה.
בדף אחרי זה, בעמוד הלפני אחרון של מסכת כתובות {קיב, א}... מביאה הגמרא פסוק מספר יחזקאל - {יחזקאל יג-ט} והיתה ידי אל הנביאים החוזים שוא וגו'. בסוד עמי לא יהיו זה סוד עיבור.
אנחנו מנסים להבין, מה הסוד הטמון בעיבור החודש, ומה העומק שבדברים...
ענין קידוש החודש ועיבור השנה, אומרים חז"ל, שהשבט שהתעסק בו, היה שבט יששכר... מאיפה לומדים את זה?
לומדים את זה מהפסוק {דברי הימים א יב, לג} וּמִבְּנֵי יִשָֹּׂשכָר יוֹדְעֵי בִינָה לָעִתִּים...
מכאן לומדים חז"ל, שהם עסקו בהרחבה גדולה, בענין של קידוש החודש...
והרמב"ם {הלכות קידוש החודש} כותב, שהספרים שחיברו חכמי ישראל, שהיו בימי הנביאים, מבני יששכר, לא הגיעו אלינו...
וחז"ל מאוד מפליגים בשבח החכמה של בני יששכר, שהתעסקו בענין קידוש החודש ועיבור השנה... עד כדי כך, שכתוב שאֲחַשְׁוֵרוֹשׁ ... עם מי התייעץ?
אומרים חז"ל במדרש {אסתר רבה, פרשה ד, אות א} - וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לַחֲכָמִים יֹדְעֵי הָעִתִּים וגו' (אסתר א, יג), מִי הָיוּ, אָמַר רַבִּי סִימוֹן זֶה שִׁבְטוֹ שֶׁל יִשָֹּׂשכָר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברי הימים א יב, לג): וּמִבְּנֵי יִשָֹּׂשכָר יוֹדְעֵי בִינָה לָעִתִּים לָדַעַת מַה יַּעֲשֶׂה יִשְׂרָאֵל וגו'. רַבִּי תַּנְחוּמָא אָמַר לַקּוּרְסִין, וְרַבִּי יוֹסֵי בַּר קָצְרַת אָמַר לָעִבּוּרִין. לָדַעַת מַה יַּעֲשֶׂה יִשְׂרָאֵל, שֶׁהָיוּ יוֹדְעִין לְרַפְּאוֹת אֶת הַקִּירוּס [פרוש קלפה העולה מחמת מכה].  
עוד אומרים חז"ל בגמרא {מסכת שבת עה, א} - {דברים ד-ו} ושמרתם ועשיתם  כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים איזו חכמה ובינה שהיא לעיני העמים הוי אומר זה חישוב תקופות ומזלות.
בואו ננסה להיכנס ולהבין, מהו הסוד הטמון בענין קידוש החודש ועיבור השנה...
לא שאנחנו נפענח את הסוד הזה, אבל לפחות ננסה להבין, מה מסתתר מאחורי עיבור השנה... תכף נראה, שמי שיודע את סוד קידוש החודש ועיבור השנה, יתכן שהוא יודע גם, מתי יבוא המשיח...
כי כל זה תלוי, בענין עיבור החודש ועיבור השנה...
בחישובים של זה, נמצא סוד העיבור... כי כמו שיעקב אבינו ביקש לגלות את הקץ, והסתלקה ממנו שכינה, לכן לא עושים את קידוש החודש ועיבור השנה ברבים, אלא בוחרים אנשים מיוחדים, שידעו להבין מה הסוד הטמון בזה...
דבר ראשון, בואו ננסה לגלות קצת, מה מונח בענין הזה, של ראש חודש:
אומרת הגמרא {מסכת ב"מ פה, ב}אליהו הוה שכיח במתיבתא דרבי יומא חד ריש ירחא הוה נגה ליה ולא אתא א''ל מאי טעמא נגה ליה למר אמר ליה אדאוקימנא לאברהם ומשינא ידיה ומצלי ומגנינא ליה וכן ליצחק וכן ליעקב ולוקמינהו בהדי הדדי סברי תקפי ברחמי ומייתי ליה למשיח בלא זמניה א''ל ויש דוגמתן בעולם הזה אמר ליה איכא ר' חייא ובניו.
לשון הרב - אליהו הנביא היה בא באופן תדיר, לשיעור של רבי יהודה הנשיא... והיה יושב שם...
כל יום, היה אליהו הנביא מגיע אל השיעור... יום אחד, ראש חודש היה, אליהו הנביא לא הגיע...
למחרת, ב' בחודש, הגיע אליהו הנביא והתיישב בשיעור...
בסיומו של השיעור, ניגש אליו רבינו הקדוש, ושאל אותו – איפה היית  אתמול?
אמר לו אליהו – אתמול לא יכלתי לבוא...
* שמעתי פעם מהראש ישיבה שלי, ששאלו אותו פעם תלמידים באמצע השיעור... מה זאת אומרת שהוא שאל את אליהו הנביא"איפה היית אתמול"?!
יכל רבינו הקדוש לשאול את אליהו הנביא"איפה היית אתמול"?! אליהו הנביא זה מלאך! מה אתה שואל אותו שאלה כזאת?!
אמר ראש הישיבה דבר נפלא...וזה דבר נפלא, לכל אחד ואחד מאיתנו  - זה לא בא בתביעה אליו, נעשה הדבר לכבודו...
לכל אחד שנותן שיעור, יש אנשים קבועים שמשתתפים בשיעור... אם בן-אדם קבוע נעדר פעם אחת מהשיעור, אז למחרת תשאל אותו"איפה היית אתמול"... זה מחמיא מאוד לבני-אדם, שהמגיד שיעור שם לב, שהוא לא היה אתמול.
זה מה שרבינו הקדוש בא  לומר..."איפה היית אתמול? היית חסר לי בשיעור"... לא שחס ושלום, היתה לו תלונה עליו...
נחזור לגמרא...
שאל אותו רבינו הקדוש – איפה היית אתמול?
אמר לו אליהו – ראש חודש היה...
נו... אז מה יש בראש חודש... חשבת שגומרים ב- 1200?! לא יכלת לבוא לשיעור?!
אמר לו אליהו – לא... בכל ראש חודש, הקב"ה מטיל עלי תפקיד, ולכן אני לא יכל לבוא לשיעור...
מה התפקיד שלך?
אמר לו – בראש חודש, אני ניגש לקברי האבות במערת המכפלה, מעיר את אברהם אבינו מקברו, נוטל לו ידיים... הוא מתפלל... ומחזיר אותו לקברו... וככה אני עושה עם שלושת האבות.. ועד שאני מסיים את זה, כבר השיעור שלך מסתיים.
שאל אותו רבינו הקדוש – אז למה אתה לא מעיר אותם בבת אחת?!
אמר לו אליהו – הקב"ה לא מרשה לי, להעיר אותם ביחד...
למה?
כיון שאם שלושתם יתפללו יחד, יבוא מלך המשיח... ועדין לא הגיע הזמן...
שאל אותו רבינו הקדוש – האם גם בדורנו ישנם כאלה אנשים, שאם אני מעמיד אותם ביחד, הם יכולים להביא את המשיח?
"כן, ר' חייא ובניו"
עד כאן הגמרא המפורסמת.
בספר שנקרא זאב יטרף, לר' זאב הוברמן... במאמרים שלו לראש חודש, הוא מעיר הערה נפלאה...
אומר הספר זאב יטרף {פרק טו ראש חודש ומשיח, עמוד נג} - ויש להבין, אי לכך נגה לי' לאליהו בההוא יומא לבא למתיבתא דרבי מפני שלא היתה לו רשות להעמיד האבות יחד, שמא יתפללו כולם יחד להביא משיח בלא זמני׳, למה לא נגה לבא בכל יום מהאי טעמא ומדוע רק באותו יום התאחר - למה דוקא באותו יום של ראש חודש, הוא איחר לבוא לשיעור, הרי הוא עושה את התפקיד הזה בכל יום?
וצריך לומר כמו שכתב  המהרש״א וז״ל: זה היום אשר בו חידוש הלבנה הוא רמוז על התחדש מלכות ישראל לעתיד, ויום מוכן להתפלל על דבר זה כמאמר נוסחו וללבנה אמר שתתחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן שהם עתידים להתחדש כמותה כו׳ – פירוש הדבר, שענין הגאולה וההתחדשות של ביאת משיח, יתחדשו בדיוק כמו הירח.
והוא שאמר דאי תקפי היום בר״ח ברחמי הוו מייתי לי׳ למשיח כו׳,עכ״ד. – לכן הוא מדבר דוקא על ראש חודש...
כל יום, זה לא שייך... ביום חידוש הלבנה, שרומז לענין חידוש המלוכה של דוד המלך... רומז לענין ביאת גואל צדק... ראש חודש, הוא היום שמסוגל לתפילה, על ביאת משיח
ולפי זה יש לומר, דבכל יום לא התאחר אליהו לבא למתיבתא דרבי, משום דביומא דלאו ריש ירחא היתה לו רשות להעמיד האבות יחד – כל יום, הוא היה מעיר את האבות יחד... לא היתה לו בעיה... הוא היה מספיק להגיע לשיעור
ולא הי׳ חושש דתקפי ברחמי ויביא משיח בלא זמני', דאך בראש חודש ויום חידוש הלבנה, שמסוגל לחידוש מלכות ישראל איכא למיחש דאי יתפללו האבות יחד יבא משיח קודם זמנו.
ממשיך  הספר זאב יטרף, להביא רעיון נוסף, מה מונח בראש חודש:
יעוין פרק שני דראש השנה {כ״ה.} א״ל רבי לר׳ חייא זיל לעין טב וקדשי׳ לירחא ושלח לי סימנא דוד מלך ישראל חי וקים. כתב רש׳׳י דוד מלך ישראל נמשל כלבנה שנאמר בו כסאו כשמש נגדי כירח יכון לעולם.  ומפרש המהר׳׳ל בחידושי אגדות: ולפיכך אמר שלח לי סימן דוד מלך ישראל חי וקיים פי׳ חי וקיים אחר שהקב״ה המשיל את המלכות של דוד ללבנה, כמו שקיים הלבנה לעד כך מלכותו קיים לעד גם כן, וזהו שאמר וכסאו כשמש נגדי כירח יכון עולם, תלה הכתוב הנצחית של כסא דוד בירח, ופי׳ הדבר כסאו כשמש נגדי כמו שהשמש הוא מלך ומושל גדול כך מלכותו, וכמו שהירח אף אם נפסד אורו חוזר להתחדש אף אם גלתה, ולפיכך אמרו שעתידים להתחדש כמותה ולפאר ליוצרם, וזה שאמר שלח לי סימנא דוד מלך ישראל עדיין חי וקיים, כלומר סימן מלכותו וכאלו הוא  קיים וזה ידוע, עכ״ל.
כאן מגלה המהר״ל ענין יחס מלכות בית דוד לירח - כירח יכון לעולם. ״כמו שהירח אף אם נפסד אורו חוזר להתחדש אף אם גלתה״. והוא בדיוק סוד קדושת מלך המשיח. באמצעות מלך המשיח, אף אם נפסד אורו של עולם חוזר להתחדש אף אם גלתה. ימות המשיח הם הימים אשר בהם יחזור אורו של עולם אחר שנפסד ובהם תחזרנה קדושה וטהרה אחר שגלו. זיל לעין טב וקדשי׳ לירחא ושלח לי סימנא דוד מלך ישראל חי וקים. חידוש הלבנה בראש חודש, יש בו משום אותו כח החידוש של משיח ומלכות בית דוד. לחדש האור בעולם אחר שנפסד והלך לו.

לכן אמר רבי לר' חייא, שילך ל"עין טב", ויקדש את החודש, ושם יאמר דוד מלך ישראל חי וקיים, כי דוד המלך נמשל לירח... כמו שהירח פעמים מתכסה ופעמים מתגלה, אותו דבר מלכות בית דוד, פעמים מתגלה ופעמים מכוסה.
אלה דברי המהר"ל, בביאור דברי האגדה, במסכת ראש השנה.
אם אלה הדברים בס"ד, נוכל ללכת לעוד דבר אחד:
בספר תורת חיים, הוא כותב, על הענין שראש חודש זה הזמן המסוגל, ומביא שגם שבת זה הזמן המסוגל לכך...
מאיפה הוא לוקח את זה?
כתוב בפסוק {ישעיהו סו, כג} וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ יָבוֹא כָל בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְפָנַי אָמַר ה'.
שואל הספר תורת חיים – אם גם שבת מסוגל לזה, אז למה אליהו לא איחר בשבת?
בשבת לא יכל להיות, שיבוא מלך המשיח... למה??
כי יש בעיה של תחומין, ולכן הוא שאל אותו על ראש חודש, ולא על שבת. אבל גם שבת, הוא זמן המסוגל.
אם אלה הדברים בס"ד רבותי, עוד שתי נקודות:
כולנו מכירים את הפסוק האחרון שמופיע במגילת רות...
במגילת רות, מופיע סדר לידתו של דוד המלך... מאיפה מתחיל הסדר הזה?
אומר הפסוק {ד, יח} וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת פָּרֶץ פֶּרֶץ הוֹלִיד אֶת חֶצְרוֹן: {יט} וְחֶצְרוֹן הוֹלִיד אֶת רָם וְרָם הוֹלִיד אֶת עַמִּינָדָב: {כ} וְעַמִּינָדָב הוֹלִיד אֶת נַחְשׁוֹן וְנַחְשׁוֹן הוֹלִיד אֶת שַׂלְמָה: {כא} וְשַׂלְמוֹן הוֹלִיד אֶת בֹּעַז וּבֹעַז הוֹלִיד אֶת עוֹבֵד: {כב} וְעֹבֵד הוֹלִיד אֶת יִשָׁי וְיִשַׁי הוֹלִיד אֶת דָּוִד... זה סיומה של מגילת רות.
דרך אגב – מגילת רות ופרשת וישב, יש להם מחנה משותף.
מגילת רות, מתחילתה ועד סופה, כל הפסוקים מתחילים באות ו"ו, חוץ משמונה פסוקים.
פרשת וישב, מתחילתה ועד סופה, כל הפסוקים, 112 פסוקים בפרשה, חוץ משמונה, כולם מתחילים בו"ו.
יוצא, שבמגילת רות, יש לנו 85 פסוקים שמתחילים בו"ו, ובפרשת וישב, יש לנו 104 פסוקים שמתחילים בו"ו – יוצא ביחד גימטריא"בועז".
מה המחנה המשותף, ששניהם מתחילים בו"ו?
התשובה היא, כי שניהם עוסקים בלידתו של משיח – מגילת רות, עוסקת בלידתו של עובד, אבי ישי אבי דוד... וגם פרשת וישב, עוסקת בלידתו של משיח... איך??
תחילת השושלת של דוד המלך, מתחילה בפרץ, שנאמר שם בפרשה, שילדה תמר תאומים – פרץ וזרח.
מה פתאום הכל מתחיל באות ו"ו?

אומר הרוקח – משום שו"ו, מסמלת ענין בואו של משיח... איפה זה מסמל?
כי חמש פעמים בתנ"ך, כתוב"יעקוב" מלא... וחמש פעמים כתוב בתנ"ך"אליהו" חסר (אליה)... האחרון שבהם, כתוב בספר מלאכי, שנקרא בע"ה בשבת הבאה,"שבת הגדול"... {מלאכי ג, כג} הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא.
אם ככה יוצא, שהו"ו נלקחה כערבון, כי היא מסמלת את ענין בואו של משיח, כי בכל מקום שכתובים עניני המשיח, מופיעה האות ו"ו.
בפרשת וישב, אנחנו לומדים על לידתם של פרץ וזרח... שני התאומים.
הראשון הוציא יד, והמיילדת קשרה עליו"שני"...
אף פעם לא קושרים שני, על מי שמוציא יד... שמים שני, כשהתינוק יוצא החוצה, אז שמים לו את השם שלו...
אבל כאן, באותו רגע שהוא הוציא את ידו, קשרה המילדת שני על ידו...
אחרי זה יצא אחיו, פרץ, ואז אמרו לו המילדת {בראשית לט, כט} מַה פָּרַצְתָּ עָלֶיךָ פָּרֶץ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פָּרֶץ {ל} וְאַחַר יָצָא אָחִיו אֲשֶׁר עַל יָדוֹ הַשָּׁנִי וַיִּקְרָא שְׁמוֹ זָרַח.
כתוב במפרשים, שהיה כאן דבר שהוא פלא עצום... מה הדבר?
אף פעם לא קורה מצב כזה, שהילד שנמצא פנימי יותר, יוצא לפני אחיו, שנמצא חיצוני יותר.
אומרים המפרשים, זה מופיע כבר בפרשת תולדות, כאשר יצא עשו ראשון ויעקב יצא שני, משום שיעקב נוצר ראשון... אם יעקב נוצר ראשון, אז הוא יוצא אחרון... עשו שנוצר שני, יוצא ראשון...
אם פרץ היה בפנים יותר, אז פרץ נוצר ראשון וזרח נוצר שני...
אם ככה, זרח היה אמור לצאת הראשון, כי הוא נברא שני... למעשה בא פרץ, ועקף אותו ויצא לפניו... לכן היא צועקת עליו מַה פָּרַצְתָּ עָלֶיךָ פָּרֶץ – אתה לא צריך לצאת... הראשון שצריך לצאת הוא זרח!
ולכן היה כאן פלא עצום.
בא הרמב"ן, וכותב לנו כמה שורות, שכמובן אין לנו הבנה מה הוא כותב... מקור הדברים בספרו של רבי נחוניא בן הקנה (ספר הבהיר קצו):
לשון הרמב"ן - יזכיר סוד בשם אלה הילודים אני רוצה לספר לך סוד, שיש מהשמות של שניהם אמרו איקרי זרח על שם החמה שהיא זורחת תמיד לכן שמה לו שני אדום, כי מראה השמש אדום ופרץ על שם הלבנה הנפרצת לעתים ונבנית לעתים פעמים רואים אותה ופעמים לא  והרי פרץ הוא הבכור אז איך הוא יכל להיות על שם הלבנה?! הוא היה צריך להיות על שם השמש וחמה גדולה מן הלבנה לא קשיא דהא כתיב ויתן יד וכתיב ואחר יצא אחיו והנה לדעתם היה שם הלבנה לפרץ מפני מלכות בית דוד והיו תאומים כי הלבנה מותאמת בחמה והנה פרץ תאום לזרח הנותן יד והוא בכור בכח עליון כמו שאמר (תהלים פט כח) אף אני בכור אתנהו וזהו מאמרם (ר"ה כה) בקדוש החודש דוד מלך ישראל חי וקיים והמשכיל יבין.
יוצא, מה שנוגע אלינו, שפרץ, שהוא המסמל את שושלת המשיח, הוא משול לענין הלבנה.
יוצא שכל ענין הלבנה, קשור לפרץ, ופרץ הוא תחילת השושלת של המשיח.
אם ככה, כשמדברים איתנו על קידוש החודש, ועל עיבור השנה... פירוש הדבר, שהדברים קשורים לעניינים, שקשורים לבואו של משיח... לסוד לידתו של משיח, ולכן הדבר הזה נקרא, בשם"סוד  העיבור", כי סוד המשיח נמצא כאן.
אם אלה הדברים בס"ד, ננסה לתפוס עוד כמה וכמה נקודות, במעט זמן שנישאר לנו, להשלמת התמונה:
לפני שנתקדם, כולנו יודעים, שבעל האגדה היה סבור, שמותר להתחיל לספר את סיפור יציאת מצרים, כבר מראש חודש... יָכוֹל מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ?
מה קרה בראש חודש?
בראש חודש התחילה הגאולה... מה קרה?
נימסר להם הענין הזה, של  הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים...
בגלל שנמסר להם הענין של קידוש החודש, לכן ענין הגאולה טמון פה?!
עפ"י דברנו, שבסוד העיבור, נימסר סוד הגאולה, אז זה מה שנמסר להם... סוד הגאולה העתידה של עם ישראל, נמסרה להם כאן.
אם אלה הדברים בס"ד, בואו נתקדם:
אומר הנביא {ישעיהו סו, כג} מה שנקרא בהפטרה של שבת-ראש חודש -וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ יָבוֹא כָל בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְפָנַי אָמַר ה'.
כל אחד שקורא את הפסוק הזה, אם הוא מפעיל קצת את המוח, הוא מיד שואל את עצמו שאלה – ראש חודש, פחות קדוש מאשר שבת...
השבת כידוע לכולם, מה שאומרת הגמרא {מסכת ביצה יז}, ששבת התקדשה ע"י הקב"ה, ולכן היא חשובה יותר, מאשר ראש חודש...
שם הגמרא דנה, כיצד מברכים, כאשר חל יום טוב בשבת, ואילו היה חל יום טוב בשבת, היינו אומרים"מקדש השבת ישראל והזמנים"... ואומרים"מקדש ישראל השבת והזמנים"...
ולכן איך יכל להיות, שמקדימים את ישראל לפני השבת? הלא השבת התקדשה, עוד לפני שעם ישראל התקדש...
אם ככה, איך אתה הולך ומקדים את ראש חודש, לפני שבת  - וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ יָבוֹא כָל בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְפָנַי אָמַר ה'?
לגבי הבעל של האישה השונמית, אין לנו שאלה... כיון שהבעל של האישה השונמית שאל אותה {מלכים ב'. ד, כג} מַדּוּעַ אַתְּ הֹלֶכֶת אֵלָיו הַיּוֹם לֹא חֹדֶשׁ וְלֹא שַׁבָּת...
ב"לא"... הראש חודש יותר תדיר מאשר שבת, כי שבתות יש לנו 53 בשנה... וראש חודש יש לנו 13 בשנה... אז לֹא חֹדֶשׁ יש לנו יותר...
בתדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם – בתדיר של לֹא חֹדֶשׁ, יש לנו יותר תדיר מאשר וְלֹא שַׁבָּת...
אבל מה שאומר לנו הנביא - מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ יָבוֹא כָל בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲוֹת...
השאלה היא – למה הוא מקדים את החודש לפני שבת?
בא החיד"א ואומר דבר נפלא ביותר – דע לך, ראש חודש היה לפני שבת... איך יכל להיות?
אומר החיד"א {מדבר קדמות} – בכ"ה אלול, תחילת בריאת העולם... ולמאן דאמר בניסן נברא העולם – בכ"ה באדר, תחילת בריאת העולם... אז מתי נברא האדם?
ביום שישי בשבוע... ביום שישי בשבוע, היה ראש השנה...
יוצא, שראש השנה הוא ראש חודש, אם ככה, אז רק למחרת היתה שבת.
אומרת התורה{בראשית א, לא} וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם הַשִּׁשִּׁי: וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם
יוצא, שהיום שבו נברא האדם הראשון, היה יום ראש חודש... בַּשְּׁבִיעִית זָרַק בּוֹ נְשָׁמָה, בַּשְּׁמִינִית הִכְנִיסוֹ לְגַן עֵדֶן, בַּתְּשִׁיעִית נִצְטַוָּה, בָּעֲשִׂירִית סָרַח, בְּאַחַת עֶשְׂרֵה נִדּוֹן, בַּשְּׁתֵּים עֶשְׂרֵה יָצָא לְדִימוֹס... בשלוש-עשרה, כבר היתה כניסת שבת...
יוצא, שרק למחרת היתה שבת...
אם רק למחרת היתה שבת, אומר החיד"א, יוצא שענין ראש חודש, קדם לענין השבת... ואם ככה, אומר הנביא וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ יָבוֹא כָל בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְפָנַי אָמַר ה'.
עפ"י זה, מסביר החיד"א, דבר נפלא ביותר:
אומרת הגמרא {מסכת ביצה יז, א} - יום טוב שחל להיות בשבת... ת''ר שבת שחל להיות בר''ח...
שואל החיד"א – למה נאמר שבת שחל להיות בר''ח...
לגבי יום טוב כתוב-"יום טוב שחל להיות בשבת"... אז תגיד"ר"ח שחל להיות בשבת"... לא.
כשמדברים על ראש חודש, מה אומרת הגמרא?
שבת שחל להיות בר''ח... וכשמדברים על יום טוב, אומרים  יום טוב שחל להיות בשבת... למה?
אומר החיד"א – כי הגמרא ידעה, שראש חודש קדם לשבת, ואם ככה, שבת חלה בתוך ראש חודש, כי ראש חודש קדם לשבת.
כשמדברים על יום טוב, השבת באה לפני יום טוב... למה?
כי השבת הראשונה, הקב"ה קידש אותה... והיום טוב הראשון שהיה, היה אחרי 2448 שנים... אז היה פסח, יציאת מצרים... אז הגיע היום טוב הראשון, ולכן נאמר יום טוב שחל להיות בשבת, כי השבת קדמה לענין היום טוב.
אם אלה הדברים בס"ד, אנחנו רוצים לסגור קצוות:
אנחנו נמצאים בערב ראש חודש ניסן... מחר תפילת יום כיפור קטן, ויש לנו בס"ד בשבת, ראש חודש ניסן.
החודש הגדול בשנה, שכל החודש כולו, כותב השל"ה הקדוש, כותב הגאון מוילנה – כולו בחינת ראש חודש.
אנחנו רוצים בע"ה, לעמוד על נקודה אחת:
ר' צדוק הכהן מלובלין {פרי צדיק, מאמר ליום ב' חג הפסח} שואל שאלה נפלאה – למה בקריאה של פסח, ממשיכים לקרוא את כל המועדים?
בשלמא חג הסוכות, שאתה רוצה לקרוא ולהגיע לחג הסוכות... אז אתה צריך לקרוא קודם פסח, אחרי זה שבועות, אחרי זה ראש השנה ואחרי זה יום הכיפורים... ואז הגעת לסוכות...
אבל אם כל המטרה שלך, הא לקרוא בתורה את פרשת הפסח... אז למה אתה צריך להמשיך ולקרוא, גם את חג השבועות, וגם את ראש השנה, וגם את יום הכיפורים וגם את חג הסוכות... בשביל מה כל הקריאה הזאת?!
תקרא את פסח, ושלום על ישראל!
כך שואל ר' צדוק... אני מקריא את דבריו – והנה לגבי קריאת {ויקרא כב, כז} שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז כִּי יִוָּלֵד, נאמר שם {לב}... וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם: {לג} הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם... למה הפסוק הזה מופיע שם, לפני פרשת המועדות?
משום שנאמר ביציאת מצרים {שמות יב, ב} הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים, היינו למשה ואהרון, שהיו מקדשים החודש, ומכניסים הקדושה לכלל ישראל, ועפ"י מה שאמרו ראש בית דין אומר"מקודש" וכל העם עונים אחריה.
לכן נאמר וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם: {לג} הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם... כשהוצאתי אתכם מארץ מצרים, ציוויתי אתכם על קידוש החודש, וגם מסרתי לכם את סוד המועדות.
ולמה ממשיכים את זה, עד אחרי סוכות?
אך הענין הוא, כמו שאמרו במשנה {מסכת ראש השנה א} - בְּאֶחָד בְּנִיסָן רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַמְּלָכִים וְלָרְגָלִים...
באחד בניסן רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָרְגָלִים?!
הרי פסח, הוא ראש השנה לרגלים... בְּאֶחָד בְּנִיסָן אין עדין שום רגלים, אז מה זה בְּאֶחָד בְּנִיסָן רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָרְגָלִים?!
אומר ר' צדוק הכהן – הראש של החודש, הוא ראש החודש לכל הרגלים, שכולל קדושת כל החודש, והחג שבו. והוא ראש חודשים, שכולל קדושת כל המועדות, שכולם תלויים בפסח, ופסח תלוי בתחילת הקדושה, שמתחילה בראש חודש.
אם ככה, אומר ר' צדוק הכהן מלובלין – ראש חודש ניסן, הוא ראש השנה לרגלים, כי כל קדושת הרגלים מתחילה, מראש חודש ניסן, וראש חודש ניסן, מביא את ההשפעה לכל הרגלים כולם!
אם אלה הדברים בס"ד, נוכל להבין דבר נפלא ביותר:
ידוע לכולם, שיש קשר בין פורים לפסח...
אנחנו נפרדים בע"ה, ביום שישי מחודש אדר, ואנחנו רוצים לחבר את פורים עם פסח... מה האינטרס  שלנו לחבר אותם?
כי שני הדברים האלו, מחוברים... כמו שמבאר ר' צדוק הכהן מלובלין...
אומרת הגמרא {מסכת תענית כט, א} - משנכנס אדר מרבין בשמחה...
אומר רש"י - משנכנס אדר. ימי נסים היו לישראל פורים ופסח.
אם פסח, אז מה אתה אומר פורים?!
אתה אומר משנכנס אדר מרבין בשמחה, לא"משנכנס ניסן..."... מה קשור פורים ופסח!?
פשוט מאוד, כל הנס של פורים היה בפסח... מתי אסתר אמרה וְצוּמוּ עָלַי וְאַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ?
בפסח!
אומרת  הגמרא – אמר מרדכי כפי שציוותה אסתר וְצוּמוּ עָלַי – אל תאכלו מצות וְאַל תֹּאכְלוּ מרור וְאַל תִּשְׁתּוּ יין.
הלכה אסתר המלכה, וביטלה מצות הפסח בשב ואל תעשה... מתי??
לבטל את הגזירה של פורים!
אם ככה יוצא, שביטול הגזירה, של"להשמיד, להרוג ולאבד", שתוכננה לאדר, בוטלה בפסח...
אז אם ככה, משנכנס אדר מרבין בשמחה, כי אלו ימי ניסים שנעשו – פורים ופסח.
אנחנו רוצים לחבר את פורים ופסח?
בא השולחן ערוך {סימן תכ"ח, ג}, ומחבר לנו את זה – אם אתה רוצה לדעת, מתי חלים מועדות, תמיד תוכל לדעת, לפי ימי חול-המועד פסח - סִימָן לִקְבִיעַת הַמּוֹעֲדִים; א''ת ב''ש, ג''ר ד''ק, ה ''ץ ו''ף, פֵּרוּשׁ: בְּיוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח יִהְיֶה לְעוֹלָם תִּשְׁעָה בְּאָב וְסִימָן: עַל מַצּוֹת וּמְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ (בַּמִּדְבָּר ט, יא). בְּיוֹם ב' בּוֹ שָׁבוּעוֹת, וּבְיוֹם ג' בּוֹ רֹאשׁ הַשָּׁנָה, בְּיוֹם ד' בּוֹ קְרִיאַת הַתּוֹרָה שֶׁהוּא שִׂמְחַת תּוֹרָה, בְּיוֹם ה' בּוֹ צוֹם כִּפּוּר, בְּיוֹם ו' בּוֹ פּוּרִים שֶׁעָבַר.
יוצא, שפורים של שנה שעברה, הוא המקשר אותך לחג הפסח.
זאת אומרת, שיש קשר בין פורים של שנה שעברה, לענין של פסח השנה...
מה הקשר, אם מתחילים את השנה בחודש ניסן, לפורים שעבר ופסח של עכשיו?
בא ר' צדוק הכהן {קונטרס דברי חלומות} ואומר דבר נפלא ביותר – חודש אדר הוא כנגד יוסף, וחודש ניסן הוא כנגד יהודה.
חודש ניסן הוא כנגד יהודה – פשוט, כי הוא המקריב ביום הראשון, שנאמר {במדבר ז, יב} וַיְהִי הַמַּקְרִיב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן אֶת קָרְבָּנוֹ נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב לְמַטֵּה יְהוּדָה.
חודש אדר שייך ליוסף – דיברנו... כי מזלו של החודש הזה, הוא דגים – כמו שביוסף לא שולטת עין הרע, כך בדגים גם לא שולטת עין הרע, וכמו פעמים שאדר הוא אחד, ופעמים שתי אדרים, שהם כנגד מנשה ואפרים...
אומר ר' צדוק הכהן מלובלין – מלכותו של יוסף, התחילה באדר.
מלכות, הכוונה ליהושע בן-נון... למה הוא?
כי משה רבינו נפטר בז' באדר, ואחריו עלה יהושע בן-נון. יהושע שייך ליוסף, לשבט אפרים, ולכן המלוכה שלו מתחילה, בחודש אדר.
מלכותו של יהודה, מתחילה בחודש ניסן.
בחודש אדר, נצטווינו למחות את זרעו של עמלק, וכל זמן שלא מוחים את זרעו של עמלק, אין ה' שלם ואין הכיסא שלם...
נאמר {שמות יז, טז} כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַה' בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר – בכיסא חסר אל"ף, ובשם ההוויה, חסרים ו"ו וה"א.
ברגע שמגיע יוסף, הוא מכלה את זרעו של עמלק, למה?
כי הכוח לכלות את זרעו של עמלק, ניתן ליוסף...
וברגע שנולד יוסף, אומר רש"י {בראשית ל, כה} - משנולד שטנו של עשו, שנאמר והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש (עובדיה א, יח).
יוצא שחודש ניסן, הוא הזמן של כִלוי עמלק. כִלוי עמלק, שייך ליוסף.
ליוסף ישנם שלוש אותיות משם ההוויה... לאחר מחיית עמלק, הוא כבר"הועלה" בדרגה, כבר קוראים לו"יהוסף".
אם ככה, חסר עכשיו עוד ה"א אחת.
הה"א הנוספת, באה בחודש ניסן... למה?
אומר ר' צדוק – כי הה"א הזאת באה כנגד יהודה... כי ביהודה יש לך את כל אותיות ההוויה ועוד את האות דל"ת, כי ברגע שהושלם שם ה', ישנם גם ד' רגלים לכיסא, ואת זה משלים יהודה!
יוצא, שחודש ניסן, מכוון כנגדו.
אם אמרנו שראש יום חודש, הוא היום המסוגל לגאולה, ולכן הקב"ה לא נותן לאליהו הנביא, להעיר את האבות ביחד, למה???
כי היום הזה מסוגל לזרז את ביאת המשיח...יוצא, שהיום הזה, הוא יום המסוגל לביאת המשיח... ולא רק היום הזה, אלא החודש הזה... מאיפה אני לוקח את זה?
אומר המדרש {שמות רבה, פרשה טו, אות יא}- הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם. הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (תהלים לג, יב): אַשְׁרֵי הַגּוֹי אֲשֶׁר ה' אֱלֹהָיו, מִשֶּׁבָּחַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעוֹלָמוֹ, קָבַע בּוֹ רָאשֵׁי חֳדָשִׁים וְשָׁנִים, וּכְשֶׁבָּחַר בְּיַעֲקֹב וּבָנָיו קָבַע בּוֹ רֹאשׁ חֳדָשִׁים שֶׁל גְּאֻלָּה שֶׁבּוֹ נִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם וּבוֹ עֲתִידִין לִגָּאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (מיכה ז, טו): כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת. וּבוֹ נוֹלַד יִצְחָק, וּבוֹ נֶעֱקַד, וּבוֹ קִבֵּל יַעֲקֹב אֶת הַבְּרָכוֹת, וּבוֹ רָמַז לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא רֹאשׁ לָהֶם לִתְשׁוּעָה, שֶׁנֶּאֱמַר: רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה. מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהוֹצִיא אֶת בְּנוֹ מִבֵּית הָאֲסוּרִין, אָמַר עֲשׂוּ אוֹתוֹ יוֹם טוֹב כָּל הַיָּמִים שֶׁבּוֹ יָצָא בְּנִי מֵחשֶׁךְ לְאוֹר, מֵעֹל בַּרְזֶל לְחַיִּים, מֵעַבְדּוּת לְחֵרוּת, וּמִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה. כָּךְ הוֹצִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל מִבֵּית הָאֲסוּרִין, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים סח, ז): מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת. מֵחשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קז, יד): וַיּוֹצִיאֵם מֵחשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת. מֵעֹל בַּרְזֶל לְעֹל תּוֹרָה, מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יד, א): בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם. מִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה נ, לד): גֹּאֲלָם חָזָק ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ. לְכָךְ קָבַע לָהֶם שִׂמְחָה שֶׁהוּא נִפְרָע מֵאוֹיְבֵיהֶם עֲלֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מג, ד): וְאֶתֵּן אָדָם תַּחְתֶּיךָ.
אם אלה הדברים בס"ד, נוכל להבין מה אומרים לנו חז"ל:
חודש ניסן, כולו ראש חודש... שאלו – למה החודש הזה, כולו כראש חודש?
אמרנו – לא נופלים על פניהם, לא מספידים ולא מתענים.
אומר השל"ה הקדוש, וכן הגאון מוילנה – כל החודש הזה, הוא כולו כראש חודש... למה?
כי בכל חודש, יש רק יום אחד שמסוגל לביאת המשיח... בחודש ניסן, כל החודש מסוגל לביאת גואל צדק!
איפה הדברים כתובים?
במדרש {שמות רבה, פרשה טו, אות א} - רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם, כִּבְיָכוֹל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁנִּקְרָא רִאשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מד, ו): אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן. וְצִיּוֹן נִקְרָא רִאשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה יז, יב): כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן מְקוֹם מִקְדָשֵׁנוּ. וְעֵשָׂו נִקְרָא רִאשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כה, כה): וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן וגו'. וּמָשִׁיחַ נִקְרָא רִאשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מא, כז): רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן הִנֵּה הִנָּם. יָבוֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁנִּקְרָא רִאשׁוֹן, וְיִבְנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁנִּקְרָא רִאשׁוֹן, וְיִפְרַע מִן עֵשָׂו שֶׁנִּקְרָא רִאשׁוֹן, וְיָבֹא מָשִׁיחַ שֶׁנִּקְרָא רִאשׁוֹן, בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים וגו'.
יוצא שחודש ניסן, שאנחנו נכנסים אליו בס"ד, בשבת הקרובה, הוא החודש המסוגל ביותר לביאת גואל צדק.

יהי רצון שבע"ה, הקב"ה יבחר לנו את התאריך המתאים, בחודש הבא עלינו לטובה... שנזכה סוף סוף לגאולה השלמה, לביאת גואל צדק ולבנין בית הבחירה במהרה  בימינו אמן ואמן!!!
 
 
 

 
 
 

תרומה ללימוד הילדים 

אפשרויות לתרומה לבחירתך

 Donation form in English

להפקיד או להעביר תרומה לחשבון הת"ת:   מבשר טוב, בנק מרכנתיל, סניף גאולה 635 ירושלים. מספר חשבון 55631

להעברת תרומה מחו"ל לבנק הת"ת בארץ הקש         להעברת תרומה לחשבון בארה"ב בנק אוף אמריקה בניו גרסי  הקש.

לפרטים נוספים להתקשר לטלפון 050-4148077      תזכו למצוות עם שפע ברכה והצלחה.

אם יש בקשה מיוחדת לתפילת הילדים שלחו הודעה. אפשר בווטסאפ 054-2254768

מתימן יבוא הישיבה המרכזית לבני עדת תימן. ירושלים רחוב תרמ"ב 6. טלפון: 02-5812531    דוא”ל: email: mtyavo@gmail.com פקס: 077-4448207 חשבון בנק הדאר: 4874867
מבשר טוב - ת"ת לבני עדת תימן רחוב אבינדב 22 ירושלים. גני ילדים רחוב ארץ חפץ 116 כניסה ד ירושלים.  
 
 
דוא”ל: email: mtyavo@gmail.com
לייבסיטי - בניית אתרים