אני מעוניין לתרום  |  כך התחלנו את המדרש התימני  |  וידאו - יום בחצריך  |  חומר מארכיון המדינה  |  תורמים בשקלים או בדולרים  |  קריאה בתורה לכל השנה  |  ת"ת מבשר טוב  |  ילדי תימן  |  פרשת השבוע  |  מדור פרשת השבוע  |  ס ר ט י - ו י ד א ו  |  

אתרים תימנים נוסח תימן תימני נט יד מהריץ מבשר טוב
 

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



 


יפוצו מעינותך חוצה
FacebookTwitter

      פרשת ויקרא עד
דף הבית >> פרשת השבוע >> הרב ברוך רוזנבלום על פרשת השבוע >> ספר ויקרא הרב רוזנבלום >> פרשת ויקרא עד

בס"ד
פרשת ויקרא – הרב ברוך רוזנבלום שנת תשע"ד.
 
פרשת השבוע שנקרא בע"ה בשבת זו, פרשת ויקרא.
היא הראשונה, מתוך פרשיות "תורת כוהנים", הפרשה הראשונה מתוך חומש ויקרא, והיינו רוצים לעמוד בתחילת הפרשה על דבריו של הרמב"ן , בפתח הפרשה.
הרמב"ן, כדרכו בקודש , בכל חומש וחומש , יש לו פתיח בפרשה .

כותב הרמב"ןהספר הזה הוא תורת כוהנים והלוים – עיקר החומש הזה עוסק בענייני כוהנים ולויים.
יבאר בו עניני הקרבנות כולן ומשמרת המשכן – החומש הזה עוסק בקרבנות, ובמשמרת המשכן – שומרים על המשכן, מי יכל להתקרב , מי לא יכל, עד איפה וכו' .
כי כאשר היה ספר אחד בענין הגלות והגאולה ממנו – היות והחומש הקודם, חומש שמות, קרא לו הרמב"ן "חומש הגלות והגאולה", היות ונכנסנו ויצאנו ממצרים.
והשלימו בענין אהל מועד וכבוד השם אשר מלא את המשכן – פרשת פקודי מסיימת, בענין השראת השכינה שהיתה במשכן .
צוהו בקרבנות ובשמירת המשכן – ציוה החומש הזה, חומש ויקרא, את הקרבנות שיקריבו במשכן , ובשמירת המשכן.
שיהו הקרבנות כפרה להן ולא יגרמו העונות לסלק השכינה. וצוה בכהנים הניגשים אל ה' שיתקדשו – ציוה הקב"ה את הכוהנים, שיקדשו את עצמם, לפני שהם נכנסים לעבודה
שהזהיר על טומאת מקדש וקדשיו, וגם שלא יהרסו לעלות אל ה', כמו שאמר: דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת אל הקדש מבית לפרוכת אל פני הכפרת אשר על הארון ולא ימות כי בענן אראה על הכפרת. כאזהרת: פן יהרסו אל ה' לראות ונפל ממנו רב. ואחר כך יגביל המשכן כהגבלת הר סיני בעת היות שם כבוד אלהי ישראל – ההגבלות שעשה הקב"ה במשכן , זה מעין מה שהיה במעמד הר סיני.
והנה רוב הספר הזה בקרבנות בתורת הקרבן והמקריבים, ובמקום שיתקרב בו. ויבואו בו קצת מצות נגררות עם אלה. כי מתחלה צוה בקרבנות הנדבה, ואסר החלב והדם בעבורם, ואחרי כן בקרבנות החטא, ונגרר אחר זה להזכיר המאכלים האסורים, בעבור שהם מטמאים, והאוכל הנוגע בהם בכל קדש לא יגע ואל המקדש לא יבא, ואם נכנס שם בטומאה יהיה חייב קרבן עולה ויורד שהזכירו כבר.
דברי הרמב"ן בפרשת השבוע.
פותחת הפרשה בציווי להביא קרבנות, והתורה פותחת בקרבן עֹלָה .
כבר אמר הכלי יקר, שהתורה פותחת בקרבן עֹלָה תחילה, כיון שהעֹלָה באה לכפר על המחשבה, על הרהור הלב , והמחשבה באה לפני המעשה , אז היות והמחשבה , היא פועל יוצא לפני המעשה , לכן התורה פותחת תחילה בקרבן עֹלָה. 
אומרת התורה {א, ב} דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַה' מִן הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן תַּקְרִיבוּ אֶת קָרְבַּנְכֶם.

השאלה הראשונה שמיד שואלים חז"ל - למה התורה פותחת במילה אָדָם ?

לאדם יש ארבע שמות , כך אומרים חז"ל , הוא נקרא בשם אדם , איש , גבר ואנוש – אלה ארבעת השמות שיש לאדם. אז למה התורה פתחה, דוקא במילה אָדָם ?

אדם הראשון מופיע בפרשת בראשית, מעבר לכך, לא מוזכר המילה אָדָם... למה התורה כאן, פותחת את הקרבנות , דוקא במילה אָדָם, ולא בחרה במילה איש, או גבר או אנוש, למה דוקא במילה הזאת אָדָם ?

אומר רש"י - אדם. למה נאמר, מה אדם הראשון לא הקריב מן הגזל שהכל היה שלו, אף אתם לא תקריבו  מן הגזל .
באה התורה להגיד, שכמו שאדם הראשון, הביא את הקרבן שלו...
כפי שאומרת הגמרא {מסכת חולין ס, א}-  ואמר רב יהודה שור שהקריב אדם הראשון קרן אחת היתה לו במצחו שנאמר {תהילים סט-לב} ותיטב לה' משור פר מקרין מפריס  ...
רק לאחר ההקרבה של הקרבן הזה, השוורים הבאים בתור, היו בעלי שני קרניים.
רבותינו דנים בזה, מה היה השינוי, אבל ידוע שיש כמה שינויים שהיו בבריאה , אחד מהם היה אצל הבהמות, שהיו בעלי קרן אחת ואחר כך הגיעו שני קרניים , בגלל חטא השְנִיוּת ... לא נכנס כרגע לדברים.
גם אצל האדם חלו שינויים  -  הוא נולד עם כפות ידיים, כמו כף של טרקטור...  רק אחרי נֹח, שהיה הראשון, שהיה בו השינוי בצורת אצבעות כף היד...
עד נֹח, אומר המדרש, היה האדם עם אצבעות מחוברות... נֹח - זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ...
אומרים חז"ל - גם נֹח, הראשון שנולד עם אצבעות מחולקות וגם השוורים, נולדו עם קרן אחת, ובשלב מאוחר יותר , נעשו עם שני קרניים.
אומר המדרש – אדם הראשון , הביא קרבן , לא מן הגזל , כי לא היה לו ממי לגנוב, הכל היה שייך לו, אותו דבר הקרבן – תביא דבר שהוא נקי, בלי שום ענין של גניבה.
ממשיכה התורה ואומרת- מִן הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן תַּקְרִיבוּ אֶת קָרְבַּנְכֶם
שואל רש"י מה זה קָרְבַּנְכֶם ?  פותח ביחיד - אָדָם כִּי יַקְרִיב , ומסיים ברבים - קָרְבַּנְכֶם ?

אומר רש"י - תקריבו. מלמד ששנים מתנדבים עולה בשותפות לא צריך להביא רק אחד.

על השאלה – "למה פתח במילה אדם, ולמה מסיים ברבים "... עומד כאן הכלי יקר, ואומר תשובה מאוד יפה...
דבר ראשון הוא מביא את דברי רש"י, בשם חז"ל – פתח באדם, כדי לומר לך, שלא יביא מן הגזל ...
אבל אומר הכלי יקר, רעיון נפלא נוסף , שקשור אל הדברים, שאולי נזדקק להם בהמשך:
אומר הכלי יקר – הקרבן הטוב ביותר שהיה, הוא לא קרבנו של קין, ולא קרבנו של הבל ... בכל אחד ואחד מהם היה חיסרון .
מה היה החיסרון בקרבן של קין ?
קין הביא מפרי האדמה.
אומרים חז"ל – מן הירוד שבאדמה... מה הוא הביא ?  
אומרים חז"ל – הוא הביא זרעוני פשתן... והזוהר הקדוש מתלבט, למה הוא בחר להביא פשתן , יש לו את כל העולם, יש לו את כל הפירות שנמצאים בגן עדן, שהוא יכל להביא מהם לקב"ה , לא מצאת להביא דוקא מן הירוד שבאדמה?!

אומר הזוהר הקדוש – סופי תיבות של המילה קרבן , זה פשתן כלומר:
ק = קופ  
ר =ריש 
ב =בית 
נ = נונ 
יוצא לך סופי תיבות פשתן , אעפ"י שהוא היה הירוד שבאדמה.

הבל לעומתו, הביא מבכורות צאנו.
כותב הספורנו – הבל לא רצה להשתמש בשום דבר קודם , לפני שהוא הביא לקב"ה.

אם ככה יוצא , אומר הכלי יקר, שהקרבן של קין היה הכי טוב, מהבחינה הזאת, שהוא הראשון שעלה על היוזמה להביא קרבן , מבלי שאמרו לו.
הוא מהפנימיות שלו אמר – אני רוצה להתקרב לקב"ה, אני רוצה להביא קרבן ... אמנם הוא הביא את הירוד באדמה, אבל זו יוזמה פרטית שלו, אם ככה, מגיעה לו הערכה על זה שהוא הביא את הקרבן הפרטי שלו.

לעומת זאת , הבל הביא מבכורות צאנו, אבל הוא לא בא ביוזמה פרטית .
אומרת התורה – {בראשית ד, ד} וְהֶבֶל הֵבִיא גַּם הוּא ... אחרי שהוא ראה שקין הביא , אז גם הוא הביא.
פירוש הדבר , שמה שהוא הביא, היה אחרי שהוא התבונן מה אחיו הביא .

אומר הכלי יקר – בכל אחד מהם יש חיסרון . מה החיסרון ?
זה הביא מן הירוד – קין,  וזה העתיק מאחיו – הבל ... אבל  הוא עשה פעולה יותר טובה , הוא הביא מבכורות צאנו.
לכן באה התורה לומר לך – אדם הראשון, הביא את הקרבן הטוב ביותר, היה בו בקרבן הזה שלמות אמיתית, איפה ?
א. האדם הביא את זה מעצמו , הביא את הדבר הטוב ביותר מעצמו, לא היו צריכים להגיד לו .
ב. הוא הביא מהבכורות , הביא מן הפר... שהפר הראשון היה המשובח ביותר.

לכן פתחה התורה במילה אָדָם - אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם... לא רק על הענין הראשון שהאדם הראשון לא הביא מן הגזל, אלא שהקרבן הזה, היה הקרבן המעולה והמשובח ביותר, שנעשה ביוזמתו של אדם הראשון, ושהביא את הדבר המשובח ביותר .
לכן כתוב אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם – הרצון צריך להיות רצון פרטי, מהפנימיות של האדם, לא שאדם יחקה מישהו – אני רואה אותו , גם אני מביא ...
אעפ"י שגם זה טוב , כי קִנְאַת סוֹפְרִים תַּרְבֶּה חָכְמָה, אבל תמיד המקור הוא יותר טוב, מאשר החיקוי.  אלה דברי הכלי יקר, הבאנו אותם בקצרה .
רבותי, אנחנו רוצים להיכנס לנושא , ואני כבר אומר לכם, שהנושא הזה הוא הפרומו לקראת השיעור הבא...
נבסס את הדברים היום, נאמר את היסודות , הם קשורים לפרשת השבוע, אבל  כל זה הבאתי בתור הקדמה, לפני שנגיע לנושא שקשור לפורים.
ממילא מי שירצה להבין את השיעור הבא, יצטרך לזכור מה אמרנו בשיעור הקודם , אז קודם כל נסביר את הדברים:
הנושא שאנחנו רוצים לעסוק בו היום, הוא "קרבנות דגים".
הנושא הזה, של "קרבנות דגים", הוא דבר פלא... אין לנו קרבנות דגים, הקב"ה לא ציוה להביא קרבנות דגים .
אומרת התורה, בפרשת השבוע , יש לך אפשרות להביא קרבן מִן הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן .
אם אתה אדם עני, ואתה רוצה להביא קרבן... אתה יכל להביא עֹלת עוף, ואם אתה רוצה, אתה יכל להביא קרבן מנחה הנעשה מן הסֹלת ... אתה לא יכל להביא דגים.
אומרת התורה – או מן העוף, או מן הכבשים , או מן הצאן, או מן העיזים אבל לא מן הדגים.
אומר המדרש {תנחומא, פרשת ויקרא, אות ח} - וְלָמָּה קְרֵיבִין קָרְבָּן מִן הָעוֹף וּמִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הַצֹּאן וּמִן הָעִזִּים וְלֹא מִן הַדָּגִים, שֶׁנֶּאֱמַר: אִם מִן הָעוֹף עוֹלָה קָרְבָּנוֹ, אֶלָּא בִּשְׁבִיל שֶׁהֵם בָּשָׂר וָדָם כְּמוֹ הָאָדָם וְיוֹצְאִין מִבֶּטֶן אִמָּן כְּמוֹ הָאָדָם, מְכַפְּרִים עַל הָאָדָם.
אם ככה אומר המדרש, שהקרבן שהאדם צריך להביא, צריך להיות עשוי מבשר ודם... והדגים לא נחשבים כבשר ודם, ולכן הם לא מכפרים.
עד כאן , הקטע המובן במדרש. הקטע הבא הוא הקטע הקשה במדרש - אֲבָל הַדָּגִים, בֵּיצִים הֵם וְיוֹצְאִין מֵהֶן וְחַיִּין... לכן הם לא יכולים לכפר על האדם.
רבותי, הדבר הזה פלא ... למה ?
כי התירו לך לקחת עופות...  גם העופות לא נולדים כמו בן-אדם...
אם ככה יוצא, שאם זה צריך להיוולד כמו בן-אדם, אז העופות זה לא שייך, כי זה בא מביצים...
אז אם התשובה שהמדרש אומר לך, שאסור להביא דגים , למה ? כיון שהדגים באים מן הביצים, אז גם העופות באים מן הביצים.
אז השאלה היא מסֹלת ...
אבל הסֹלת היא לא כל-כל שאלה, כי היא לא בעל חיים...
אם אתה צריך להביא בעל חיים, אתה צריך שיהיה לו דמיון לאדם, אבל אם הוא לא בעל חיים, אז אתה לא צריך שיהיה לו דמיון לאדם.
ר' דוד קוויט , בספרו סוכת דוד , שואל – איך אפשר להביא סֹלת, אם היא גם כן לא בשר ודם ?

אני מקריא את התשובה , שאומר הספר סוכת דוד – אמנם העוף לא נולד בצורה  כמו בן-אדם ... כמו הפרה שיולדת את העגל וכמו העז שמביאה את הגדי...
אמנם הדגים באים מביצים וגם העופות באים מביצים, אבל יש שוני עצום ביניהם ... מהו השוני?
הדגים... אחרי שהדגה מטילה את הביצים, אין לה יותר חיבור אל הביצים בשום קשר שהוא – היא לא שומרת על הביצים, היא לא דוגרת עליהם... הטילה והולכת הלאה.
לעומת זאת, העוף, מחובר אל הביצים בכל רגע ורגע, הוא הרי דוגר עליהם.
התרנגולת, אומרת הגמרא, דוגרת, העופות דוגרים, כתוב בתורה מצות שילוח הקן ...אסור לך לנצל את החיבור שבין העוף לגוזלים... אתה רוצה לקחת את העוף, אתה רוצה לקחת את הגוזלים ?!
אומרת התורה {דברים כב, ז} שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת-הָאֵם וְאֶת-הַבָּנִים תִּֽקַּֽח-לָךְ – אל תנצל את החיבור הזה, שיש בין הגוזלים, לבין האמא. אתה רואה אותה יושבת, היא לא רוצה להתרחק מן הבנים, שלא תיגש ותיקח...

אומר הספר סוכת דוד- זה החיבור שיש בין בעלי החיים לאדם . אדם מחובר לילד שלו... הפרה להבדיל, מחוברת לעגל... העז מחובר לגדי, העופות מחוברים לגוזלים, הדגים אין להם שום חיבור אל הביצים שלהם. היות וכך, אין להם שום חיבור לבני אדם.

אומר הספר סוכת דוד- אולי לזה התכוון המדרש.
אומר המדרש, שהדגים באים מביצים... הוא לא התכוון מביצים, כי גם העופות באים מביצים, אלא למה הוא התכוון?
הוא התכוון לומר, שגם העופות באים מביצים, אבל יש חיבור בין האמא לבין הביצה.
הדגים באים מביצים , אבל אין שום חיבור בין האמא לבין הביצה, ברגע שהיא מטילה את הביצים אין לה שום חיבור אליהם. עד כאן דברי הספר סוכת דוד.
אני רוצה ללכת לביאור נפלא, שמופיע בספר ליקוטים מפרדס, אבל הוא מדבר מאוד בקצרה, ואני רוצה קצת להרחיב את היסוד הנפלא שלו :

אני אקדים  הקדמה מדברי גמרא :
אומרת הגמרא {מסכת חולין כז, ב}– בהמה צריכה שחיטה של שתי סימנים , עוף מספיק לו שחיטה של סימן אחד... דגים לא צריכים בכלל שחיטה .
דגים, הוצאתם מן המים, זוהי שחיטתם, שנאמר {במדבר יא, כב} הֲצֹאן וּבָקָר יִשָּׁחֵט לָהֶם וּמָצָא לָהֶם אִם אֶת כָּל דְּגֵי הַיָּם יֵאָסֵף לָהֶם וּמָצָא לָהֶם.

זה שאתה רואה בסופר או בחנות דגים, שנותנים לו מכה בראש, זה רק בשביל שהוא לא יקפוץ על המשקל ...לא בגלל שיש ענין להרוג אותו.
אסיפתו זוהי שחיטתו... הוצאתָ אותו מהמים, מבחינתך הוא מת.
בהמה צריכה שחיטה של שני סימנים, עוף צריך סימן אחד. עד כאן דברי הגמרא.
ממשיכה הגמרא ואומרת - דרש עובר גלילאה  דרש אותו יהודי, מן הגליל  בהמה שנבראת מן היבשה הכשרה בשני סימנים דגים שנבראו מן המים הכשירן בולא כלום לא צריכים שחיטה עוף שנברא מן הרקק הכשרו בסימן אחד -בהמה שנבראה מן האדמה, צריכה שתי סימנים, העוף נברא חציו מן המים וחציו מן האדמה , צריך שחיטה של סימן אחד. הדגים שנבראו כולם מן המים, אינם צריכים שחיטה – אסיפתם זוהי שחיטתם.

יוצא, שהמצריך את השחיטה, הוא החלק של האדמה.
בהמה שנבראה כולה מן האדמה – צריכה שחיטת שני סימנים, העוף שנברא חציו מן האדמה וחציו מן המים – צריך שחיטה של סימן אחד, על איזה חלק ? על החלק של האדמה שנמצא בעוף.
הדגים שנבראו כולם מן המים , אינם צריכים שחיטה , כי החלק שצריך שחיטה, הוא החלק שקשור לאדמה.

אם כך אומר הספר ליקוטים מפרדס , יסוד נפלא ביותר :
אם אתה אומר, שכל היסוד של השחיטה, מצריך את החיבור לאדמה , אז רק דבר שמחובר לאדמה יכל לכפר על האדמה, למה ? 
כי מופיע במדרש {בראשית רבה , פרשה יז, אות ד}, אומרים חז"לאָמַר רַבִּי אַחָא בְּשָׁעָה שֶׁבָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִבְרֹאת אֶת הָאָדָם, נִמְלַךְ בְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, אָמַר לָהֶן (בראשית א, כו): נַעֲשֶׂה אָדָם, אָמְרוּ לוֹ אָדָם זֶה מַה טִּיבוֹ, אָמַר לָהֶן חָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִשֶּׁלָּכֶם, הֵבִיא לִפְנֵיהֶם אֶת הַבְּהֵמָה וְאֶת הַחַיָּה וְאֶת הָעוֹף, אָמַר לָהֶם זֶה מַה שְּׁמוֹ וְלֹא הָיוּ יוֹדְעִין, הֶעֱבִירָן לִפְנֵי אָדָם, אָמַר לוֹ זֶה מַה שְּׁמוֹ, אָמַר זֶה שׁוֹר, זֶה חֲמוֹר, זֶה סוּס וְזֶה גַּמָּל, וְאַתָּה מַה שְּׁמֶךָ, אָמַר לוֹ אֲנִי נָאֶה לְהִקָּרֵא אָדָם שֶׁנִּבְרֵאתִי מִן הָאֲדָמָה, וַאֲנִי מַה שְּׁמִי, אָמַר לוֹ לְךָ נָאֶה לְהִקָרְאוֹת אֲדֹנָי, שֶׁאַתָּה אָדוֹן לְכָל בְּרִיּוֹתֶיךָ.

אומר הספר ליקוטים מפרדס – רק מה שקשור לאדמה, יכל לכפר על אדמה, מה שלא קשור לאדמה, לא יכל לכפר.
אז בהמה שנבראה כולה מהאדמה – יכולה לכפר.
עוף שחלקו מן האדמה, וחלקו מן המים – יכל לכפר... לפחות את החלק של האדמה שלו.
הסֹלת שהיא מנחת עני – יכל לכפר, כי גם היא באה מן האדמה.
אבל הדגים, שאין להם שום חיבור, לשום חלק שבאדמה, אז הם לא יכולים לכפר.
אם ככה, אומרת התורה – אדם שמביא קרבן, למה הוא מכפר ?
מִן הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן .
אם הוא עני – הוא מביא עוף . ואם הוא עוד יותר עני, הוא מביא סֹלת ... למה ?
כי נאמר בתורה אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם...
באה התורה וכותבת לך -  אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַה' ... למה נאמר אדם ולא איש ?
התשובה פשוטה מאוד – כי הקרבן הזה, שייך לשם שנקרא אָדָם, שנאמר במדרש - שֶׁנִּבְרֵאתִי מִן הָאֲדָמָה.

אם כל היסוד של האדם, זה שֶׁנִּבְרֵאתִי מִן הָאֲדָמָה, לכן אומרת התורה - אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם...כל הקרבנות, נובעים מהשורש של המילה אָדָם.
אדם, יסודו מהאדמה, כל דבר שמחובר לאדמה, יכל לכפר על האדם. עד כאן דברי הספר ליקוטים מפרדס.
רבותי, אני רוצה ללכת לתירוץ נוסף...
התירוץ הנוסף מופיע בספר אור התורה, כמובן שהוא נותן תשובה מאוד קצרה, ואנחנו רוצים להרחיב בה קצת:
חז"ל אומרים , על הפסוק שמופיע בפרשת בראשית {ג, ו} וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל.
חוה , לאחר שנתנה לאדם לאכל מעץ הדעת , אומרת התורה - וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ .

אומר רש"י - ותתן גם לאישה. שלא תמות היא ויחיה הוא וישא אחרת גם. לרבות בהמה וחיה.
הלכה חוה ונתנה לאכל מעץ הדעת, לכל הבהמות והחיות .
אומרים חז"ל במדרש {בראשית רבה, פרשה יט, אות ה}- וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל (בראשית ג, ו), אָמַר רַבִּי אַיְבוּ סָחֲטָה עֲנָבִים וְנָתְנָה לוֹ, רַבִּי שִׂמְלָאי אָמַר בְּיִשּׁוּב הַדַּעַת בָּאת עָלָיו, אָמְרָה לֵיהּ מַה אַתָּה סָבוּר שֶׁאֲנִי מֵתָה וְחַוָּה אַחֶרֶת נִבְרֵאת לְךָ (קהלת א, ט): אֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ, אוֹ שֶׁמָּא אֲנִי מֵתָה וְאַתְּ יוֹשֵׁב לְךָ הַטְלִיס, (ישעיה מה, יח): לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ, רַבָּנָן אָמְרֵי הִתְחִילָה מְיַלֶּלֶת עָלָיו בְּקוֹלָהּ. גַּם, רִבּוּי, הֶאֱכִילָה אֶת הַבְּהֵמָה וְאֶת הַחַיָה וְאֶת הָעוֹפוֹת, הַכֹּל שָׁמְעוּ לָהּ חוּץ מֵעוֹף אֶחָד וּשְׁמוֹ חוֹל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב כט, יח): וְכַחוֹל אַרְבֶּה יָמִים. דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי אָמְרֵי אֶלֶף שָׁנָה הוּא חַי, וּבְסוֹף אֶלֶף שָׁנָה אֵשׁ יוֹצְאָה מִקִּנּוֹ וְשׂוֹרַפְתּוֹ, וּמִשְׁתַּיֵּר בּוֹ כְּבֵיצָה וְחוֹזֵר וּמְגַדֵּל אֵבָרִים וָחָי. רַבִּי יוּדָן בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אֶלֶף שָׁנִים חַי וּלְבַסּוֹף אֶלֶף שָׁנִים גּוּפוֹ כָּלֶה וּכְנָפָיו מִתְמָרְטִין וּמִשְׁתַּיֵּיר בּוֹ כְּבֵיצָה וְחוֹזֵר וּמְגַדֵּל אֵבָרִים. עד כאן דברי המדרש.
* דרך אגב – חז"ל שואלים במדרש- למה דווקא אחרי אלף שנה הוא עושה את ההחלפה הזאת?
פשוט מאוד - כי הקב"ה אמר כי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמֽוּת... ויומו של הקב"ה הוא אלף שנה, כמו שנאמר {תהילים צ, ד} כִּי אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ כְּיוֹם אֶתְמוֹל כִּי יַעֲבֹר , לכן היות והוא לא אכל, אז כל אלף שנה הוא עובר את ההתחדשות הזאת. כך מסבירים רבותינו במדרש.

בא ר' צדוק הכהן מלובלין ואומר – גם דגים לא אכלו.

חוה לא הוציאה את הבורי מהים ואמרה לו בֹא אני ייתן לך קצת, מעץ הדעת, גם לא את הלוקוס ולא את המושט, השאירה את כולם במים, ולא דיברה איתם בכלל.
דרך אגב, אדם הראשון נתן שמות לכל החיות, חוץ מהדגים... לדגים אין שמות.
בתורה יש מי שיש לו סנפיר וקשקשת ומי שאין לו... הדבר היחיד שהתורה כותבת, זה התנינים... אבל שמות של דגים, לא מופיעים.
כל השמות , אלו שמות שניתנו להם בתקופה מאוחרת יותר , הדייגים נתנו או על שמם, או על שם חמותם, כל אחד בחר את הדג שלו, והוא נתן לו את השמות. J

כותב ר' צדוק הכהן מלובלין – אין להם שמות, א' כל, כי הם לא יצאו מהמים , הם לא יצאו מהמים, אז האדם הראשון לא נתן להם שמות, וב' הוא אומר, הם גם לא חטאו.
אם הם לא חטאו, אז הם לא צריכים שמות, כי שם מהווה תיקון... אדם שלא חטא, לא צריך תיקון.
הדג שלא חטא באכילה מעץ הדעת, אז ממילא הוא לא קיבל שם.

כותב ר' צדוק הכהן מלובלין – לכן יש לאכֹל בליל שבת דגים, כי הם לא חטאו באכילה מעץ הדעת , ושבת זה מעין עולם הבא ... אם זה מעין העולם הבא , לכן נוהגים לאכֹל דגים.
אני רוצה ברשותכם ללכת לשלב נוסף:
החזקוני בפרשת בראשית, שואל-  החטא הראשון בבריאה, לא היה של האדם הראשון.
החטא הראשון לבריאה, היה ביום שלישי, מה היה ביום שלישי ?
הקב"ה אמר לאילנות, להוציא טעם העץ וטעם הפרי שווה .
האילנות לא עשו את ציווי הבורא... חוץ מעץ אחד, דיברנו על זה כבר- האתרוג – הוא היחיד שעשה את ציווי הבורא, ולכן נאמר {כג, מ} וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר...
אומרים חז"ל  במדרש {בראשית רבה, פרשה טו, אות ז} - צֵא וּרְאֵה אֵיזֶהוּ אִילָן שֶׁעֵצוֹ נֶאֱכָל כְּפִרְיוֹ, וְאֵין אַתָּה מוֹצֵא אֶלָּא אֶתְרוֹג.

כל העצים שינו מצוויו של הקב"ה ... לא עשו מה שהקב"ה ציוה ...
אם זה העצים... או אם זה האדמה... או אם זה המלאך הממונה על העצים , זה כבר דעות שרבותינו דנים בזה.
אנחנו יודעים רק, מה שכתוב בתורה – הקב"ה ציוה להוציא טעם העץ וטעם הפרי שווה, והאילנות לא עשו את זה.
אומר החזקוני - אני רוצה להסביר לך, למה האילנות שינו מציוויו של הקב"ה... למה שהאילנות לא יעשו מה שהקב"ה אומר, יש להם יצר הרע ?!

אומר החזקוני – אמרו האילנות, לכל יצור חי, יש רצון קיום... רצון החיים של כל נברא, הוא הרצון הכי חזק שישנו... הרצון הזה היה גם לעצים.
אמרו העצים – אם אנחנו נעשה טעם העץ וטעם הפרי שווה, יאכלו בני האדם את הגזע ולא את הפירות .

בשביל מה הוא צריך לטפס על הקוקוס בשביל להוריד אותו , אם הוא יכל להוריד חתיכה מהגזע ולאכל מהגזע ?! צריך לעלות למעלה על העץ, או לשלוח קוף שיוריד אותו, בשביל מה ?!
אוכל חתיכה מהגזע, ויש לו את אותו טעם.

אמרו האילנות - אם אנשים יתחילו לאכל גזעים, אין אילנות – זה יוריד חתיכה , וזה יוריד חתיכה , עד שלבסוף העץ קורס.
אז אם אנחנו עושים, טעם העץ וטעם הפרי שווה, אנחנו מיצרים עבורנו מנגנון להשמדה עצמית.
אומר החזקוני – אמרו העצים, ריבונו של עולם, לייצר מנגנון להשמדה עצמית ?
ודאי שלא , אלא מה ?
נעשה טעם הפרי וטעם העץ שונה - העץ יהיה לא טעים , אז לא יגעו בגזעים ויאכלו רק את הפירות. דברי החזקוני.
בא האוהב ישראל מאפטא, ואומר - רבותי, אני רוצה להמליץ טוב על האדמה. יש ענין לדון את חברך לכף זכות, ובעיקר שבאתי משם...
האדמה, ששנתה מצוויו של הבורא יתברך, עשתה את זה לצורך האדם ... למה ?
האדם הראשון חטא, בא אליו בטענה הקב"ה ושאל אותו – תגיד, למה חטאת ? למה אכלת מעץ הדעת, אמרתי לך לא  לאכל ! 
אמר האדם הראשון – ריבונו של עולם, אתה יודע ממה נוצרתי ? מן האדמה... אתה יודע מה עשתה האדמה ? 
ביום השלישי לבריאה, אמרת לה להוציא טעם העץ וטעם הפרי שווה, והיא לא שמעה בקולך.
יוצא שהגן שממנו נוצרתי, הוא גן בעייתי, ולכן לא עשיתי את הדבר שציווית .
אם כך רבותי, הגענו לביאורו של אור התורה , שאומר יסוד נפלא ביותר :
חוה נתנה לכולם לאכול מעץ הדעת... לכל מי ששייך לחלק האדמה... מי שייך לחלק האדמה  ?
הבהמות .
אז אם הבהמות שייכות לאדמה, אז גם להם יש את אותו גן בעייתי שסירב לצוויו של הקב"ה... אם יש להם את אותו גן, אז היא רוצה לתת לאכול, לכל מי שנברא מן האדמה...  אז מי נמצא שם ?
החיות, הבהמות והעופות.
אבל דגים, הוא אומר, אין להם שום קשר לענין הזה, למה ?
כי הדגים נבראו מהמים... ואם הם נבראו מהמים, אז לא הוציאו אותם מהמים כדי לתת להם לאכל ...
אז יוצא שהם לא מחוברים לחטא של אדם הראשון... ואם הם לא מחוברים לחטא אדם הראשון, אז הם לא יכולים לתקן.
כל מי שהיה בחטא אדם הראשון, יכל לתקן .... כי את מי לקחו בחטא אדם הראשון ?!
לקחו את כל מי שנברא מהאדמה, וכל מי שנברא מן האדמה, יש בו את החיסרון של "הגן" .
בא ר' ישראל מאפטא ואומר – הם עשו את זה כדי שיהיה לאדם, ללמד זכות על עצמו .
אלה הדברים שאומר הספר אור התורה, להסביר מדוע לא מביאים קרבנות מן הדגים.

רבותי, אני רוצה ללכת לתירוץ נוסף...
התירוץ הנוסף, כתוב בספר תורת יעקב , והוא הפוך על הפוך, ממה שאמרנו עד עכשיו :
הוא מביא דברי גמרא {מסכת שבת קח, א} שאומרת - בעא מיניה מר בריה דרבינא מרב נחמן בר יצחק, מהו לכתוב תפילין על גבי עור של דג טהור ?
דנה הגמרא, האם אפשר לכתוב פרשיות של תפילין על גבי עור של דג... זה מאוד דק ...
אלא אם יבא אליהו ויאמר אי פסקא זוהמא מיניה אי לא פסקא זוהמא מיניה- יבוא אליהו ויגיד אם פסקה זוהמתם או לא פסקה .

נשאלת השאלה – מה זה אם פסקא זוהמא ? הריח של הדגים?
תיקח את העור ותריח אם יש לזה ריח או לא... למה הכוונה ?
כותב הר"ן (רבינו ניסים) דבר חידוש פלא ...
השפת אמת, החידושי הרי"ם, כולם נרעשים מהחידוש הזה ודנים בזה, מה כוונת הר"ן .

כותב הר"ן, שם במסכת שבת – והנכון , כשבא הנחש אל חוה והטיל בה זוהמה, הטיל זוהמה על כל הבריות שבעולם.
ישראל שעמדו למרגלות הר סיני, פסקה זוהמתם (גמרא שבת קמ"ו) כולל כל הבהמות והעופות , חוץ מן הדגים, שלא היו במעמד הר סיני, אז לא פסקה זוהמתם, ולכן צריך את אליהו הנביא שיגיד לנו, אם פסקה זוהמתם או לא .
לא הכוונה לסירחון שיש בדג, אלא אם פסקה זוהמתם מחטא אדם הראשון.

כאן כתוב הפוך על הפוך – מקודם כתבנו, שאין להם חלק בחטא אדם הראשון...
הוא אומר - לא, כי ברגע שירדה הזוהמה הזאת, היא קלקלה את כל הבריות כולם. כולם תוקנו במעמד הר סיני... הדגים לא תוקנו. עד כאן דברי הר"ן, כפי שמביא הספר תורת יעקב.
רבותי אני רוצה ללכת לעוד שלב :
בפרשת השבוע, שנקרא בע"ה בשבת, עוסקת התורה בשלוש מקומות, בעוון החמור של גזל .
הדבר הראשון הקראנו ...אומרים חז"ל - אָדָם כִּי יַקְרִיב...
אומר רש"י - אדם. למה נאמר, מה אדם הראשון לא הקריב מן הגזל שהכל היה שלו, אף אתם לא תקריבו מן הגזל.
הפעם השניה – מופיע בענין שחיטת העוף ... כאשר אדם מביא עֹלת עוף, אומרת התורה - {טז} וְהֵסִיר אֶת מֻרְאָתוֹ בְּנֹצָתָהּ וְהִשְׁלִיךְ אֹתָהּ ... למה ?
אומר רש"י... הדברים מובאים במדרש {רבה, פרשה ג, ז} וְהֵסִיר אֶת מֻרְאָתוֹ בְּנֹצָתָהּ, אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא בַּר חֲנִילָאי הָעוֹף הַזֶּה פּוֹרֵחַ  וְטָס בְּכָל הָעוֹלָם וְאוֹכֵל בְּכָל צַד – העוף הזה מסתובב בכל מקום, ומכל מקום הוא לוקח.
וְאוֹכֵל מִן הַגְּזֵלוֹת וּמִן הַחֲמָסִין, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוֹאִיל וְהַזֶּפֶק הַזֶּה מָלֵא גְזֵלוֹת וַחֲמָסִין אַל יִקְרַב לְגַבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, לְכָךְ נֶאֱמַר: וְהֵסִיר אֶת מֻרְאָתוֹ, אֲבָל בְּהֵמָה גְּדֵלָה עַל אֵבוּס בַּעֲלָהּ, וְאֵינָהּ אוֹכֶלֶת מִכָּל צַד לֹא מִן הַגְּזֵלוֹת וְלֹא מִן הַחֲמָסִין, לְפִיכָךְ הוּא מַקְרִיבָהּ כֻּלָּהּ לְכָךְ נֶאֱמַר (ויקרא א, יג) וְהִקְרִיב הַכֹּהֵן אֶת הַכֹּל הַמִּזְבֵּחָה. עד כאן דברי המדרש.
רבינו בחיי, בפרשת  השבוע, מאריך מאוד בעוון חומרת הגזל – אם הקב"ה לא מרשה להביא את מֻרְאָתו של העוף, בגלל שהיא גנבה כמה גרגירים , ללמדך שגזול לא עולה על גבי המזבח, וכמו שגזול לא עולה על גבי המזבח, גם אדם שגוזל לא יבוא לפני הקב"ה למעלה .
בֹא וראה, הדבר הראשון שאומר דוד המלך -  מִי יַעֲלֶה בְהַר ה' וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ ... מה הדבר הראשון ?
נְקִי כַפַּיִם , הדבר הראשון להתקרב לקב"ה ... גזל, אין מה לדבר!
אדם הראשון הביא קרבן שאין לו קשר לגזל .

אומר רבינו בחייאָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם – הקב"ה אומר , אל תביא לפני אפילו את המוראה של העוף , למה ?
כי הוא לקח ממקומות אחרים.

אומר הכלי יקר, בפרשת השבוע - שלוש פעמים מזהירה התורה בענין הגזל:
אדם כי יקריב וְהֵסִיר אֶת מֻרְאָתוֹ  ובסוף הפרשה - אשם גזלות... חוזרת התורה פעם אחר פעם, לדבר על הנושא הזה של הגזלות.

רבותי, אם ככה נוכל להבין דבר נפלא :
הבעל חיים שמבטא את הרצח בבריאה, הוא הדגים. אעפ"י, שכל בעל חיים, יש לו רצון הישרדות.
אין בעל חיים שאין לו רצון הישרדות- האריה רוצה לשרוד, הנמר רוצה לשרוד, ותמורת ההישרדות הם לא רואים 'אף אחד ממטר'.
הם רואים בעל חיים טרי שנולד עכשיו...
"תן לו קצת לחיות"... !
שום דבר...נולד עכשיו, בא אריה וטורף אותו, אבל דבר אחד הוא יודע – במינו הוא לא נוגע .
אריה לא יטרוף אריה, נמר לא יטרוף נמר, ברדלס לא יטרוף ברדלס, במין שלו הוא נשמר . הוא יטרוף מין אחר, אבל במין שלו הוא לא נוגע .
שונים הדגים מכל הנבראים בבריאה, שטורפים אחד את השני.
אין לך בנבראים מישהו שטורף את עצמו... מי שטורף את המין שלו, זה רק דגים.

מביאה הגמרא מה שכתוב בספר חבקוק {א, יד} וַתַּעֲשֶׂה אָדָם כִּדְגֵי הַיָּם.
אומר הנביא – תדע לך שהאדם הוא כמו דגי הים.

אומרת הגמרא {מסכת עבודה זרה ג, ב-ד, א}- מה דגים שבים כל הגדול מחבירו בולע את חבירו אף בני אדם אלמלא מוראה של מלכות כל הגדול מחבירו בולע את חבירו.
אומרים חז"ל {פסיקתה רבתי כ"א, אות יז}– עשרת הדיברות, כנגד עשרת המאמרות שברא הקב"ה את העולם.

אני רוצה להגיע אל הדיברה השישית – לא תרצח.
אומרת הפסיקתהלא תרצח כנגד המאמר וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם.
אמר הקב"ה – אל תהיו כדגים הללו, שהגדולים בולעים את הקטנים , שנאמר וַתַּעֲשֶׂה אָדָם כִּדְגֵי הַיָּם.

מה הסמל ללא תרצח ?
הסמל ללא תרצח- זה דגים.
דגים טורפים אחד את השני, למרות שאף בעל חיים לא טורף את מינו, אבל דגים כן.

אם ככה, אומר הקב"ה – בעל חיים שכל הסבל והמהות שלו זה רציחה, אני לא רוצה אותו על המזבח ... אם גזל אסור, על אחת כמה וכמה, שרוצחים ודאי לא יעלו על המזבח .
ביאור נוסף מביא הספר תורת יעקב – אומרת הגמרא במסכת כתובות , שהמזבח עושה ארבעה דברים .
אומרת הגמרא {כתובות י, ב}אמר רבי אלעזר מזבח מזיח ומזין מחבב מכפר היינו מכפר היינו מזיח, מזיח גזירות ומכפר עונות ... מה זה מזבח מזין ?
אומר רש"י במקום - מזין. בזכות הקרבנות העולם נזון שהקרבנות באין מן המזון וגורמין לו ברכה. כלומר כל מה שאתה שָׂם על המזבח , המין שלו מקבל ברכה – שָׂמתָ שור- השוורים מקבלים, שָׂמתָ עז- העיזים מתברכים.

זאת גם גמרא במסכת ראש השנה {טז, א} - תניא א''ר יהודה משום ר''ע מפני מה אמרה תורה הביאו עומר בפסח מפני שהפסח זמן תבואה הוא אמר הקב''ה הביאו לפני עומר בפסח כדי שתתברך לכם תבואה שבשדות ומפני מה אמרה תורה הביאו שתי הלחם בעצרת מפני שעצרת זמן פירות האילן הוא אמר הקב''ה הביאו לפני שתי הלחם בעצרת כדי שיתברכו לכם פירות האילן ומפני מה אמרה תורה נסכו מים בחג אמר הקדוש ברוך הוא נסכו לפני מים בחג כדי שיתברכו לכם גשמי שנה .
מה שאתה נותן להקב"ה, אתה מקבל אותו בחזרה.
אומר הספר תורת יעקב - כולנו צריכים לברכה ... העופות והבהמות... הכל צריך ברכה, אבל אחד לא צריך ברכה... מי?
הדגים, למה ?
כי הוא הבעל חיים היחיד, שהקב"ה בירך אותו באופן אישי... היות והוא בירך אותו באופן אישי, הוא לא נזקק לברכה.

אומר הקב"ה- תשימו על המזבח דברים, ומה שתשימו על המזבח, אני מברך את המין הזה – אתה מביא תבואה , אני מברך את התבואה... אתה מביא פירות , אני מברך את הפירות... אתה מביא בהמות, אני מברך את הבהמות... הכל צריך לברכה, חוץ מדגים, כי הם התברכו מהקב"ה, כבר מששת ימי בראשית.
אם הקב"ה בירך אותם, ממילא הם לא צריכים לברכה... ואם הם לא צריכים לברכה, לא צריך להביא אותם על גבי המזבח.  עד כאן דברי הספר תורת יעקב.
בספר פרדס יוסף, הוא מביא סיבה נוספת, שכתובה במדרש {ויקרא רבה, פרשה כז, אות ו} :
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר רַבִּי סִימוֹן, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲשָׂרָה מִינֵי בְּהֵמוֹת מָסַרְתִּי לְךָ, שְׁלשָׁה בִּרְשׁוּתְךָ וְשִׁבְעָה אֵינָן בִּרְשׁוּתְךָ, שְׁלשָׁה בִּרְשׁוּתְךָ (דברים יד, ד): שׁוֹר שֵׂה כְשָׂבִים וְשֵׂה עִזִּים, וְשִׁבְעָה אֵינָן בִּרְשׁוּתְךָ (דברים יד, ה): אַיָּל צְבִי וְיַחְמוּר וְאַקּוֹ וְדִישֹׁן וּתְאוֹ וָזָמֶר, לֹא הִטְרַחְתִּי עֲלֵיכֶם וְלֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם לְהִתְיַגֵּעַ בֶּהָרִים לְהָבִיא לְפָנַי קָרְבָּן מֵאֵלּוּ שֶׁאֵינָן בִּרְשׁוּתְךָ, אֶלָּא מִמַּה שֶּׁבִּרְשׁוּתְךָ מִן הַגָּדֵל עַל אֲבוּסֶךָ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז.

כותב רבינו בחיי בתחילת הפרשה  - עשו הולך לצוד, עָם ישראל לא צדים, עָם ישראל הוא איש תם יושב אהלים .
אמר הקב"ה – הביאו לפני מן התמימים שנמצאים אצלך בבית, לא מאלה שנמצאים במקום השממה, לא משם תביא קרבנות. דברי רבינו בחיי.
אומר הפרדס יוסף – גם הדגים אינם ברשותו של אדם. אדם כדי לאכול דגים, צריך לצאת לים, אז זה לא ברשותו, אעפ"י שהם נמצאים בביברים –בריכות דגים, אבל לא כל אחד יש לו בריכות דגים.
אתה רוצה להביא קרבן של דג, אז צריך ללכת לים לצוד.
אומר הקב"ה – אני לא אומר לך להביא קרבנות בשביל לצוד, אני אומר לך להביא קרבנות ממה שזמין אצלך, מה שלא זמין אני לא מבקש ממך !  
דברי הספר פרדס יוסף.
ישנו ביאור נוסף, שמופיע בספר אוצרות התורה, בשם ספר ליקוטי אנשי שם, ואותו דבר ראיתי בספר פרדס יוסף, הוא מביא את זה בשם הספר שער בת רבים ...  כולם בדבר אחד התכוונו לאותו יסוד:
הדברים ששניהם מביאים, קשורים לתורת הקבלה , או יותר נכון לתורת הגלגול שבקבלה...
הוא מביא את הפסוק שכולנו אומרים בראש השנה – אתה זוכר מעשי עולם ופֹקד כל יצורי קדם ...
שואל הספר ליקוטי אנשי שם – בשביל מה צריכים לפקֹד בראש השנה את כל יצורי קדם ?
בראש השנה אתה צריך לפקֹד את אלה שחיים . 
"ונפתחים ספרי חיים וספרי מתים" – הכל נפתח בראש השנה ... מה הענין בזה ?
אומר הספר ליקוטי אנשי שם , שער בת רבים  ועוד...כולם אומרים את אותו יסוד:
בן אדם שחטא בעולם הזה, אחד מהאפשרויות לתקן, הוא באמצעות גלגול.
חז"ל אומרים, כך מובא בספרי הקבלה , שכולנו היום נשמות של גלגולים, אף אחד לא נשמה מקורית... הנשמות המקוריות מזמן הסתיימו  וכולנו גלגולים, אז זה מסביר את כל הצרות שבני אדם עוברים – מתקנים מגלגולים קודמים וכל מיני דברים.

הגמרא במסכת חגיגה {ג, א} מספרת - והא הנהו תרי אלמי דהוו בשבבותיה דרבי בני ברתיה דרבי יוחנן בן גודגדא ואמרי לה בני אחתיה דרבי יוחנן דכל אימת דהוה עייל רבי לבי מדרשא הוו עיילי ויתבי קמייהו ומניידי ברישייהו ומרחשין שפוותייהו ובעי רבי רחמי עלייהו ואיתסו ואשתכח דהוו גמירי הלכתא וספרא וספרי וכולה הש''ס...
היו שתי אילמים שישבו בשיעור , וכל הזמן היו מנענעים עם הראש, המגיד שיעור לא ידע אם הם מבינים או לא ... בזה שהם מנענעים עם הראש. לימים אומרת הגמרא שהם התפקחו, חזרו לדבר, ואז הבינו שהם הבינו הכל ...

יש סיפור יפה על זה, על ר' שפירא מלובלין שהגיע להתרים אנשים בניו-יורק, נתנו לו לדבר בערב שבת, שזה הזמן שנחשב הטוב ביותר, כי שבת בבוקר כל אחד מתעורר בשעה אחרת, בערב שבת כולם נמצאים. בקיצור, קיבל לדבר עשרים דקות, כל הבית כנסת מלא עד אפס מקום . אנגלית הוא לא ידע , ועברית הם לא ידעו, אז השפה היחידה שהוא יכל לדבר איתם זה באידיש.
הרב התחיל לדבר, בקדמת הבית כנסת ישב ילד, בערך בן 9 וכל הדרשה שהרב מדבר , הילד מהנהן בראשו, הוא היה בטוח שאידיש הוא לא מבין, לאחר שסיים את הדרשה, מספר הרב , שהדבר הראשון שעשה הוא ניגש לילד. שאלתי אותו באידיש – אתה מבין  אידיש ? אמר לו – לא.
שאל אותו הרב – אתה הבנת מה אמרתי ?
אמר לו –כן.
שאל אותו הרב – מה אמרתי ? אמר לו הילד- אתה רוצה כסף.
אמר לו הרב שפירא נראה לי שאתה היחיד שהבנת אותי פה. J

נחזור לגמרא ...
שואל הבן יהוידע – מי אלו שתי האילמים האלה שהתפקחו ?
אומרת הגמרא – האילמים היו אלדד ומידד, שדיברו ארבע מילים שהיה אסור להם לדבר – משה מת ויהושע מכניס .
איפה זה מופיע ב - והא הנהו תרי אלמי ?
אומר הבן יהוידעא-ל – מאלדד , מ-י – ממידד. 
אז בני אדם חזרו לפה בתור אילמים, כדי לתקן ארבע מילים .
כותב הספר ליקוטי אנשי שם - בני אדם מתגלגלים בכל מיני דברים – בעצים, בפירות, בעופות בכל מיני דברים.
אומר הפסוק שאנו קוראים בראש השנה - אתה זוכר מעשי עולם ופֹקד כל יצורי קדם, כלומר מביאים את כל היצורים שהיו כאן, כדי לגלגל בני אדם - אתה צריך לתקן את זה, אז אתה מתגלגל בשור , אתה צריך לתקן דבר כזה, אז אתה מתגלגל בציפור ועל זה הדרך.
משה רבינו, לפני פטירתו, בפרשת וזאת הברכה, אמר לקב"ה תכניס אותי בתוך ציפור...
יש מושג כזה, של תיקון בתוך בעלי חיים , פירות ירקות וכד' ...
דרך אגב, ראיתי באחד המפרשים בגמרא {מסכת ב"מ}, שאומר שהעגל שרץ לרבי , ונכנס מתחת לגלימתו, כביכול ביקש הגנה מפני השוחט ...
אומר אותו מפרש -  הוא ידע שהוא הולך להישחט .
רבי יוחנן אמר סוף אדם למיתה וסוף בהמה לשחיטה .
זה התפקיד של הבהמה, בשביל זה היא הגיעה לתכלית , אז מה היא בורחת ? 
אומר אותו מפרש - לא שהיא ברחה כי היא לא רצתה להישחט, היא רצתה להישחט, אבל ביקשה מרבי טובה – תעשה טובה, תאכל את הבשר שלי...אם אתה תאכל את הבשר שלי, אני יגיע לתיקון. כל מה שבאתי לפה זה בשביל לתקן...
מה יהיה, אם ישחטו אותי ויזרקו אותי פה, מי יודע מי יקנה את הבשר שלי ... יברך או לא יברך ...

אומר הספר ליקוטי אנשי שם  - ישנם גלגולים שמתגלגלים בכל מיני דברים ולכן , הקב"ה אוסף את כולם בראש השנה, ומחליט איפה נכנסת כל נשמה.
אומר הספר ליקוטי אנשי שם – כולם יש בהם תיקון, הדגים, זה הדבר שהתיקון אצלו הכי קל , ולכן הצדיקים נכנסים בתוך הדגים , ושם הם מתוקנים... למה ?
כי התלמידי חכמים נמשלו לדגים ... איפה זה כתוב ?

אומרת הגמרא {מסכת ברכות סא, ב} - תנו רבנן פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שלא יעסקו ישראל בתורה בא  פפוס בן יהודה ומצאו לרבי עקיבא שהיה מקהיל קהלות ברבים ועוסק בתורה אמר ליה עקיבא אי אתה מתירא מפני מלכות אמר לו אמשול לך משל למה הדבר דומה לשועל שהיה מהלך על גב הנהר וראה דגים שהיו מתקבצים ממקום למקום אמר להם מפני מה אתם בורחים אמרו לו מפני רשתות שמביאין עלינו בני אדם אמר להם רצונכם שתעלו ליבשה ונדור אני ואתם כשם שדרו אבותי עם אבותיכם אמרו לו אתה הוא שאומרים עליך פקח שבחיות לא פקח אתה אלא טפש אתה ומה במקום חיותנו אנו מתיראין במקום מיתתנו על אחת כמה וכמה אף אנחנו עכשיו שאנו יושבים ועוסקים בתורה שכתוב בה {דברים ל-כ} כי הוא חייך ואורך ימיך כך אם אנו הולכים ומבטלים ממנה עאכ''ו אמרו לא היו ימים מועטים עד שתפסוהו לר''ע וחבשוהו בבית האסורים ותפסו לפפוס בן יהודה וחבשוהו אצלו אמר לו פפוס מי הביאך לכאן אמר ליה אשריך רבי עקיבא שנתפסת על דברי תורה אוי לו לפפוס שנתפס על דברים בטלים.
כנסת ישראל, אומר רבי עקיבא, נמשלו לדגים בתוך המים .
התורה היא מים, שנאמר  {ישעיה נה} הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַיִם , והדגים נמשלו לכנסת ישראל, שנאמר {בראשית מח, טז} וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָֽרֶץ .
דגים שבמים, זה תלמידי חכמים שבתוך התורה .

אומר הספר ליקוטי אנשי שם  - יוצא שהצדיק, שנמשל לדג , מתגלגל בתוך דג, ושם התיקון שלו, ולכן אוכלים אותו בליל שבת, כי השבת היא מעין עולם הבא, והדגים שהם לא צריכים שחיטה והם לא צריכים תיקון קשה מידי, כי הם לא חטאו בחטא אדם הראשון, לכן הצדיקים מתגלגלים בהם.

אם ככה, היות והדגים לא חטאו, והדגים , שיש להם את התיקון הקל ביותר, לכן הם לא עולים על גבי המזבח. תירוץ נוסף שמופיע בדברי רבותינו. 

אני רוצה לסיים בתירוץ נפלא נוסף, שמצאתי בספר אזנים לתורה :
האזנים לתורה , כותב את הדברים בקיצור נמרץ , הוא שולח לספר שלו שנקרא הדעה והדיבור {חלק א', מאמר י}.

הוא דן על הגמרא במסכת כתובות שאומרת – בתולה מתחתנים איתה ביום רביעי ונבעלת בחמישי, ואלמנה, מתחתנים איתה בחמישי ונבעלת בשישי.

שואלת הגמרא - למה בתולה בחמישי ? כי דגים נתברכו ביום חמישי...ואלמנה בשישי, כי האדם נתברך ביום השישי.
אומרת הגמרא - אם הברכה של הדגים כל כך טובה, אז שגם אלמנה תתחתן ביום רביעי ותבעל בחמישי.
לא, הברכה של האדם עדיפה.
נו, אז אם הברכה של האדם עדיפה, אז שגם בתולה תתחתן ביום חמישי...
לחלק בין ברכת הבתולה לברכת האלמנה , בין דגים לבין ברכת האדם, על זה עומד הספר הדעה והדיבור, כמה עשרות עמודים, לבאר את החלוקה הזאת...
רעיון נפלא ביותר שלו, ובתוך כדי הדברים, הוא אומר רעיון נפלא. שימו לב לרעיון שלו:
הגמרא {מסכת תמיד}מסבירה, מה השיר של יום, שאנחנו אומרים כל יום ...
כמובן שיש קשר בין השיר של יום, לבין היום עצמו...
למשל - מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת - ברור ...
מזמור שיר ליום השישי – ה' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ לָבֵשׁ ה' עֹז הִתְאַזָּר, למה ?
כי את המזמור הזה, אמר אדם הראשון בפעם הראשונה בחייו , ביום הראשון שהוא נברא ... הוא נעמד על רגליו, באו כל הבהמות להשתחוות לו... אמר להם - מה אתם משתחווים לי ?! בֹאו אני ואתם ונשתחווה למי שאמר והיה העולם...
השתחוו לפני מי שאמר והיה העולם, ופתחו ואמרו ה' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ לָבֵשׁ ה' עֹז הִתְאַזָּר ...
מתי הוא אמר את זה ?
ביום שהוא נברא – ביום השישי... ולכן זה שיר של יום השישי.

היום יום שלישי בשבוע , אמרנו מזמור... איזה מזמור ?
מִזְמוֹר לְאָסָף אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט – על מה מדובר ? 
הקב"ה נמצא עם הדיינים בשעה שהם שופטים. מה קרה ביום שלישי, שזה המזמור של יום ? מה נברא ביום שלישי, שקשור מִזְמוֹר לְאָסָף ?
יום שני לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי קֹרַח , למה ?
כי ביום שני נבראה המחלוקת ...
אז מה היה ביום שלישי שקשור למשפט ?
אם היו שואלים אותנו, על מזמור ליום שלישי... נבראו בו האילנות, הדשאים... אז היינו חושבים על משהו שקשור לאילנות - אָז יְרַנְּנוּ כָּל עֲצֵי יָעַר ... תפתח פרקי שירה, תראה מה מתאים, ותייצר מזה שיר של יום... מה קשור מִזְמוֹר לְאָסָף ?!
אומר הספר אזנים לתורה – פשוט מאוד ... הקב"ה יצר בעולם מקום של אנרכיה, ויצר בעולם , מקום של סדר .
הים, הוא עולם של אנרכיה... בים אחד אוכל את השני, אחד גונב מהשני...
אומרת הגמרא {מסכת ב"ב עד, ב} - כל הדגים כולם פרוצים, אין שמה סדר.
אם אתה רוצה לראות בבריאה מקום בלי סדר, זה הים... !

אף אחד לא רואה את חוסר הסדר... אתה מסתכל על הים, הדבר הכי מרגיע... אנשים שסובלים מעצבים, שולחים אותם לשבת על חוף הים, להסתכל איך נראים הגלים...
אבל מתחת לפני המים, האנרכיה הכי גדולה בבריאה, הכל בלגן שמה !
אומר הקב"ה – החלק הזה של המים, זה החלק של האנרכיה ... למעלה , באדמה, אני רוצה סדר.
אומר הקב"ה – בראתי את האדמה, בשביל מה ?!  
בשביל הסדר.

אומרת המשנה {אבות א ,יח} רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד, עַל הַדִּין וְעַל הָאֱמֶת וְעַל הַשָּׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה ח) אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם...
העולם הזה עומד על דין, אם אין דין, יש אנרכיה !

ברגע שאמר הקב"ה יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל-מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה , מתי זה היה ?
ביום שלישי.
ביום שלישי נראתה בפעם הראשונה היבשה, אמר הקב"ה – אתה יודע בשביל מה עשיתי יבשה?
כי כאן יהיה דין, כאן ידונו, כאן יהיה סדר !
אם כאן יהיה דין, וכאן יהיה סדר, אז מה המזמור ?
מִזְמוֹר לְאָסָף אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט – כאן יהיה דינים, כאן ידונו... במים אין דינים, במים יש אנרכיה... כל אחד אוכל את חברו...
כתוב בספר משלי, שאפילו אצל הנמלים , אומרים חז"ל, יש להם מושל ... מושל יש גם שם, גם שם יש סדר.
כאן על היבשה יש סדר, אבל למטה, אנרכיה.
אם כך רבותי, נוכל להבין דבר נפלא :
הקב"ה שולח את יונה לנינווה, יונה לא רוצה ללכת ... בשביל מה הקב"ה שולח אותו לנינווה ? מה יש שם ?
בנינווה גונבים אחד מהשני... שנאמר  בפסוק {ג, ח} וְיָשֻׁבוּ אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה וּמִן הֶחָמָס אֲשֶׁר בְּכַפֵּיהֶם – בנינווה גונבים כולם, לך תעורר אותם !
אומר יונה – אני לא הולך... מה הוא עושה ?
יורד ליפו, ניכנס לספינה והולך לישון... הקב"ה מביא סערה ...מטילים גורל...נופל הגורל על יונה...ויונה מודה, שבגללו הסערה... בודקים, מורידים אותו למים, ובאמת הים נרגע ...זורקים אותו בים, בא הדג ובולע אותו...כל מה שכתוב בחז"ל...

שואל הספר הלקח והלבוב שאלה עצומה – בשביל מה הקב"ה צריך להביא דגים ?
חז"ל אומרים שכבר מששת ימי בראשית , קבע הקב"ה עם הדג הזה...בשביל מה הקב"ה שם את יונה בתוך הדג ?

תפתחו פרקי דרבי אליעזר {פרק ט} – איך יונה ראה מה נעשה שם? חושך !
אומרים חז"ל – הקב"ה סידר בתוך העיניים של הדג, היו שני פרוז'קטורים ואז כשהדג פתח את הפה היה נכנס האור.

יש אומרים, אומרת הגמרא, שהיתה שם אבן יקרה שהאירה.
יש ביטוי כזה בחז"ל, שיונה הסתובב במעיי הדג, כמו שאדם מסתובב בבית הכנסת .
טוב...יונה מסתובב בפנים, ומה הוא רואה ?
שכל רגע נטרף עוד דג... ועוד דג... ועוד...
שואל הספר הדעה והדיבור – למה זה ?!
אם הקב"ה רוצה להעביר מישהו ממקום למקום, הוא לא צריך דגים... שהקב"ה רצה להוציא את מנשה מתוך הסיר הרותח בבבל, איך הוא העביר אותו לארץ ישראל ?!
אומר המדרש בתחילת ספר דברים, שברוח סערה אחת, העביר אותו מבבל לארץ ישראל .
אז גם כאן, יעמוד יונה על סיפון האנייה , תבוא רוח סערה ותיקח אותו עד נינווה . אנשים רואים איך הוא נוחת , יתעוררו בתשובה !
לא, אומר לו הקב"ה – אתה תרד לים , ותראה מה נעשה שם...שאחד אוכל את השני, בשביל מה זה ???

אומר הספר הדעה והדיבור – פשוט מאוד ... יונה לא רצה ללכת לעורר אותם, על מה ?!
על עוון של גזל, למה ?
אמר הקב"ה – הם גונבים אחד את השני, ואני ציוויתי שלא יהיה גזל, למה ???
כי אני רוצה שיהיה דין...למה עשיתי את היבשה ?
כי אני רוצה דין.
מה המזמור של היום הזה ?
מִזְמוֹר לְאָסָף אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל ... ואמר רבן שמעון בן גמליאל עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד, עַל הַדִּין וְעַל הָאֱמֶת וְעַל הַשָּׁלוֹם ... אז אם אחד גוזל מהשני, ואין דין ואין דָיָן , אז מה זה ???
זה ים – בים אין דין ואין דָיָן !
אתה לא רוצה לעורר אותם על גזל , אני יראה לך איך מתנהל העולם עם גזל  !
הוריד אותו הקב"ה לים , והראה לו – הנה תראה איך זה מתנהל !
לכן הוא שָׂם אותו דוקא, בתוך המעיים של הדג, במקום להעיף אותו באמצעות הרוח.
עד כאן דבריו הנפלאים של הספר הדעה והדיבור.

רבותי, אם כך, בס"ד נוכל להבין טוב מאוד:
יוצא , שעולם הטורפים, שאחד טורף את השני, נמצא במים .

אומרים חז"ל במדרש {ויקרא רבה, פרשה כז, אות ה}וְהָאֱלֹהִים יְבַקֵּשׁ אֶת נִרְדָּף (קהלת ג, טו), רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב יוֹסֵף אָמַר, לְעוֹלָם וְהָאֱלֹהִים יְבַקֵּשׁ אֶת נִרְדָּף, אַתָּה מוֹצֵא צַדִּיק רוֹדֵף צַדִּיק וְהָאֱלֹהִים יְבַקֵּשׁ אֶת נִרְדָּף, רָשָׁע רוֹדֵף צַדִּיק וְהָאֱלֹהִים יְבַקֵּשׁ אֶת נִרְדָּף, רָשָׁע רוֹדֵף רָשָׁע וְהָאֱלֹהִים יְבַקֵּשׁ אֶת נִרְדָּף, אֲפִלּוּ צַדִּיק רוֹדֵף רָשָׁע וְהָאֱלֹהִים יְבַקֵּשׁ אֶת נִרְדָּף, מִכָּל מָקוֹם וְהָאֱלֹהִים יְבַקֵּשׁ אֶת נִרְדָּף, רַבִּי יְהוּדָה בֶּן רַבִּי סִימוֹן אָמַר בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי בֶּן רַבִּי נְהוֹרָאי, לְעוֹלָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תּוֹבֵעַ דָּמָן שֶׁל נִרְדָּפִין מִן הָרוֹדְפִין, תֵּדַע לָךְ שֶׁכֵּן הוּא שֶׁכֵּן הֶבֶל נִרְדָּף מִפְּנֵי קַיִן וּבָחַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּהֶבֶל, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ד, ד): וַיִּשַּׁע ה' אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ. נֹחַ נִרְדָּף מִפְּנֵי דוֹרוֹ וְלֹא בָחַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶלָּא בְּנֹחַ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ז, א): כִּי אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה. אַבְרָהָם נִרְדַּף מִפְּנֵי נִמְרוֹד וּבָחַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּאַבְרָהָם, שֶׁנֶאֱמַר (נחמיה ט, ז): אַתָּה הוּא ה' הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בְּאַבְרָם. יִצְחָק נִרְדַּף מִפְּנֵי פְּלִשְׁתִּים וּבָחַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּיִצְחָק, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כו, כח): רָאוֹ רָאִינוּ כִּי הָיָה ה' עִמָּךְ, יַעֲקֹב נִרְדַּף מִפְּנֵי עֵשָׂו וּבָחַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּיַעֲקֹב, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קלה, ד): כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ. יוֹסֵף נִרְדַּף מִפְנֵי אֶחָיו וּבָחַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּיוֹסֵף, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פא, ו): עֵדוּת בִּיהוֹסֵף שָׂמוֹ. משֶׁה נִרְדַּף מִפְּנֵי פַּרְעֹה וּבָחַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קו, כג): לוּלֵי משֶׁה בְחִירוֹ. דָּוִד נִרְדַּף מִפְּנֵי שָׁאוּל וּבָחַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּדָוִד, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עח, ע): וַיִּבְחַר בְּדָוִד עַבְדּוֹ. שָׁאוּל נִרְדַּף מִפְּנֵי פְּלִשְׁתִּים וּבָחַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּשָׁאוּל, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א י, כד): הַרְאִיתֶם אֲשֶׁר בָּחַר בּוֹ ה'. יִשְׂרָאֵל נִרְדָּפִין מִפְּנֵי הָאֻמּוֹת וּבָחַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יד, ב): וּבְךָ בָּחַר ה' לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן רַבִּי יוֹסֵי בֶּן זִמְרָא אָמַר אַף בַּקָּרְבָּנוֹת כָּךְ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹר נִרְדַּף מִפְּנֵי אֲרִי, עֵז מִפְּנֵי נָמֵר, כֶּבֶשׂ מִפְּנֵי זְאֵב, לֹא תַקְרִיבוּ לְפָנַי מִן הָרוֹדְפִים, אֶלָּא מִן הַנִּרְדָּפִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ויקרא כב, כז): שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז כִּי יִוָּלֵד.
אמר הקב"ה שור נרדף ע"י אריה, הוא יבוא על המזבח ... נמר טורף את העז , הוא יבוא על גבי המזבח ... הזאב טורף את הכבש, תבוא הכבש על המזבח – אלהים יבקש את הנרדף.
ממילא, הקב"ה לא רוצה, שעל המזבח יעלה דבר שהוא רודף אלא, רק דבר שהוא נרדף.
הדגים רודפים ונרדפים...
אמר הקב"ה –  בדגים יש שילוב... הם עצמם רודפים וטורפים גם אותם- זה לא יכל לבוא על גבי המזבח ... על המזבח עולה רק הנרדף ולא הרודף .

זה סיכומו של השיעור, אפשר להמשיך אותו הלאה, זמנינו תם, אבל אני רוצה להסביר למה אני רוצה להגיע:

אנחנו נכנסו לחודש הזה, לחודש אדר, שמזלו, מזל דגים.
דגים כידוע לכולם , רודפים אחד אחרי השני, זה המהות שלהם ... הקב"ה לא רוצה להביא דגים על המזבח, כי הם רודפים. אנחנו בחודש שמזלו, מזל דגים.
כל התורה של הָמָן , בניצחון על היהודים, היה בתורת הדג, למה ?
כשנפל מזלו , ואנחנו נראה את זה בע"ה בשבוע הבא, הוא אמר ניצחתי ! אני גומר אותם !
אומר הרוקח , מה הוא אמר ?
להשמיד ולהרוג – סופי תיבות של להשמיד ולהרוגדג
אמר המן - כמו שדגים אוכלים אחד את השני, אני אדע לחסל אותם.
אומר הרוקח - ונהפֹכו  - במקום דג נעשה גד.
גד, כידוע לכולם – תרגום המילה זה מזל. ברגע שנולד גד אמרה – בא גד – בא מזל.

אמר הקב"ה - אתה רוצה לטרוף אותם כדגים ?
אני יהפוך את זה- ונהפֹכו – אני יביא את המזל לעָם ישראל, כי ברגע שיש רודף ויש נרדף - וְהָאֱלֹהִים יְבַקֵּשׁ אֶת נִרְדָּף.

אחרי שהבנו למה דגים לא עולים על המזבח, נבין בשבוע הבא בע"ה , למה המזל של החודש הזה הוא דגים,  ובזכות המזל של הדגים ניצלנו ... זה בלי נדר בשבוע הבא... J


שבת שלום!!!



 

 
 
 

תרומה ללימוד הילדים 
מתימן יבוא הישיבה המרכזית לבני עדת תימן. ירושלים רחוב תרמ"ב 6. טלפון: 02-5812531    דוא”ל: email: mtyavo@gmail.com פקס: 077-4448207 חשבון בנק הדאר: 4874867
מבשר טוב - ת"ת לבני עדת תימן רחוב אבינדב 22 ירושלים. גני ילדים רחוב ארץ חפץ 116 כניסה ד ירושלים.  
 
 
דוא”ל: email: mtyavo@gmail.com
לייבסיטי - בניית אתרים