אני מעוניין לתרום  |  כך התחלנו את המדרש התימני  |  וידאו - יום בחצריך  |  חומר מארכיון המדינה  |  תורמים בשקלים או בדולרים  |  קריאה בתורה לכל השנה  |  ת"ת מבשר טוב  |  ילדי תימן  |  פרשת השבוע  |  מדור פרשת השבוע  |  ס ר ט י - ו י ד א ו  |  

אתרים תימנים נוסח תימן תימני נט יד מהריץ מבשר טוב
 

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



 


יפוצו מעינותך חוצה
FacebookTwitter

      פרשת וילך
דף הבית >> פרשת השבוע >> מדור פרשת השבוע >> מחסן בנושא הפרשה >> פרשת וילך
קריאת התורה מאתר נוסח תימן הרב יהודה גמליאל שליט"א 
פרשת וילך משה
א / ב / ג / ד / ה / ו / ז / הפטרה  קריאת הפרשה ברצף: הקש


חידושים על הפרשה הקש


וילך ילדים תשעג גרסת הדפסה.pdf וילך ילדים תשעג גרסת הדפסה.pdf
551K   הצג   הורד  
 
וילך ילדים תשעג.pdf וילך ילדים תשעג.pdf
557K   הצג   הורד  
קריאת כל הפרשיות  מהאתר מורי נט מומלץ מאד. הקש
ראיתי בני עליה והמה מועטים
(פל"א פי"א)
וילך משה ...

כאן רמזה לנו התורה את סוד גדלותו ועוצמתו של איש האלוקים משה רבינו אבי הנביאים, שכל הזמן הוא היה בבחינה של וילך, מעולם הוא לא עצר את העליה שלו בעבודת ה' וכמו שאמר רבי שמעון בר יוחאי זיע"א ראיתי בני עליה והמה מועטים, שזה משה רבינו כל הזמן עולה ועולה עד שמגיע למדריגה הגבוהה וזכה לקבל את התורה מידיו (כביכול) של בורא העולם.
ולמרות שעברו על משה רבינו הרפתקאות לא פשוטות אם זה כשהוא היה במצרים והרג את המצרי שהכה יהודי ופרעה רצה להרוג אותו אם זה שיתרו הניח אותו בבור למשך תקופה ארוכה ואם זה התלונות של המרגלים וקורח והמתאוננים ודתן ואבירם אבל משה רבינו יודע רק דבר אחד שזה וילך, כי העולם הזה זה עולם העשיה, וכתוב במשנה (אבות פ"ד מכ"ב) שטובה שעה אחת של תשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא, וכבר אמר שלמה המלך ע"ה (משלי ב, ד) אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת ה'.



אם תנצח זו לא גבורה זו מדינה של נשים
והיה מעשה עם אלכסנדר מוקדון שכבש הרבה מדינות, והגיע בדרכו למדינה שהמושלים שם זה נשים הן השופטות הן המלכות והראשי ערים והוא רצה להיכנס להלחם גם עם המדינה הזו אלא שהן יצאו אליו ואמרו לו בשביל מה לך להילחם, אם תנצח זה לא גבורה כי זו מדינה שהנשים שהן חלשות מנהיגות אותה ואם תפסיד במלחמה יהיה לך בושה גדולה שנשים ניצחו אותך, ואלכסנדר שמע את הדברים ואמר להן אני לא אלחם במדינה הזו אבל אני רוצה להיכנס לראות את ההנהגה אצלכם, וכיבדו אותו מאוד והובילו אותו אל בית המשפט המחוזי של המדינה.
ובדיוק הגיעו שני אנשים אחד תובע את השני והשופטת אומרת לראשון שיאמר את דבריו, אמר הראשון אני קניתי מהחבר שלי שדה והיום התחלתי לחרוש את השדה והמחרישה נתקלה בדבר קשה ואני מרים ורואה שזה ארגז מלא זהב ואני רוצה להחזיר לו את הארגז כי זה לא שלי כי שדה קניתי ולא ארגז שמלא זהב וזה לא שלי, ומה יש לך לומר על זה שאלה השופטת את השני, אני מכרתי את השדה ואת כל מה שיש בה ואם הוא מצא ארגז מלא זהב שיקח ויתעשר, אני לא מוכן לקחת חלילה דבר שלא שייך לי.
אמרה השופטת תביאו לי שניכם בכתב כמה ילדים יש לכל אחד מכם ובאיזה גיל, וכל אחד רשם בנייר והביא לשופטת ואז אמרה השופטת אני רואה שלראשון יש בן בגיל עשרים ושתיים ולשני יש בת בגיל עשרים אני מציעה שיתחתנו ואת הארגז עם הזהב לתת להם זה פסק הדין. ואכן לשמחת שניהם החופה התקיימה ברוב פאר והדר, ושאלו בינתיים את אלכסנדר מוקדון מה דעתו על המשפט? אמר אלכסנדר אם אני הייתי השופט הייתי הורג את שניהם ולוקח את הארגז לעצמי.



חשבתי שאתה אוכל זהב
והגיע שעת הצהריים ואלכסנדר מוקדון נזכר שהוא רעב וביקש שיביאו לו לאכול, והנה הוא רואה את המלצר מגיש לו צלחת מוזהבת עם לחם שכולו זהב, ושניצל זהב והסלט זה חתיכות זהב ואמרו למלך בתיאבון! הסתכל המלך במלצר ואמר לו תקרא בבקשה לאחראית על המטבח, ואכן הגיעה האחראית ושאלה אם חסר משהוא באוכל אדוני המלך נביא לך מה שתבקש! לא חסר כלום, כי לא הבאתם כלום זה לא למאכל, זה זהב?
אני קיבלתי פקודה אמרה האחראית שהמלך אוכל זהב והשופטת אמרה שהיית מוכן להרוג שני אנשים חפים מפשע כדי לקחת להם את הזהב אז השופטת חשבה שאתה כנראה אוכל זהב שאם לא כן בשביל מה לך כל כך הרבה זהב? ואלכסנדר השפיל את ראשו, ויצא מהמדינה וכתב על השערים של המדינה אני אלכסנדר הייתי טיפש עד שהגעתי למדינה של הנשים ולמדתי חכמה.



היא עושה קילומטרים אך עומדת במקום

(שם)
וילך משה וכו'.

אומר אליהו הנביא (עיין רמב"ם פ"ב ה"א מהלכות תשובה) מעיד אני עלי שמים וארץ שכל אדם יכול להגיע לדרגתו של משה רבינו ובמה זה תלוי? ברצון ובהשקעה שהאדם משקיע בעבודת ה', ורק לפני כמה שנים היתה אשה זקינה בת שבעים שבאה לאוניברסיטה ואמרו לה שכאן זה לא בית אבות והיא אמרה אני באתי לעשות תואר. וכמה שניסו לדבר איתה שתחדל מהרעיון היא יותר התעקשה, ולמרות שהיא היתה צריכה להשלים בגרויות (למרות שהיא היתה מבוגרת) ועוד דברים.
היא לא התעצלה והתאמצה ולבסוף היא הצליחה בכמה שנים טובות להוציא תואר וכשנפטרה אחר זמן קצר היא "זכתה" שיכתבו לה על המצבה שעשתה תואר, שזה בעצם היה המטרה שלה שיגידו שהיא בעלת תואר. ואם כן האדם שעדיין לא הגיע לגיל שבעים ורוצה להתקדם ולהתקדש יותר בעבודת ה' אין שום דבר בעולם שיפריע לו, וכמו שאומר שלמה המלך ע"ה (שיר השירים ח, ט) אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף ואם דלת היא נצור עליה לוח ארז, כלומר אם היהודי הוא חומה בעבודת ה' ואי אפשר להוזיז אותו מההתמדה שלו בשיעורי התורה ומהתפילות בזמנן, וכמו חומה בצורה שעומדת ולא זזה כך הוא בעבודת ה' לא זז מהתורה למרות כל מיני רוחות זרות שעוברות דרכו, אזי אחד שכזה אפשר לבנות עליו טירת כסף כלומר הכיסופין שלו לתורה יביאו אותו לגדולות כמו שטירת כסף זה דבר עצום גם הוא יגיע למעלה עצומה.
אבל אם דלת הוא, אזי נבנה עליה לוח ארז, כלומר יש דלת של בנין חשוב, שכל יום עוברים שם אלפי בני אדם וכל מי שנכנס מוזיז את הדלת מטר ואם נעשה חשבון כל יום זה כמה קילומטרים טובים, אבל הדלת הזו נשארת באותו מקום, וזה האדם שמתקדם קצת בעבודת ה' אבל חוזר אחורה כמו הדלת וההתקדמות שלו זמנית בלבד עד שיעברו הימים נוראים וזה דבר גרוע שעל אחד כזה נאמר נבנה עליו לוח ארז שזה לוח עם חורים וסדקים, וזה מה שרמזה לנו התורה וילך משה כלומר שהיהודי צריך תמיד ללכת ולהתקדם הלאה בעבודת ה' ועד היכן??? עד שיגיע למשה כלומר לדרגתו של משה רבינו ע"ה כי כך אומר אליהו הנביא שכל אחד יכול.



אם זה הבן שלך אתה יכול להיכנס לשיעור

(שם)
וילך משה וכו'.

כידוע שפרשה זו יוצאת או בין ראש השנה ליום הכיפורים או אחר יום הכיפורים לרמוז לאדם שימשיך לקיים את וילך משה שמשה רבינו זה בחינה של כל יהודי ואם הקבלות שקיבלנו עלינו ליום הדין נלך עמהם, ואיך הולכים ומתקדמים הלאה בעבודת ה' את זה נראה מהמעשה הבא.
מעשה בסבא מנובהרדוק שהיה צדיק יסוד עולם וזכה להקים שבעים ישיבות נובהרדוק שכידוע הסטייפלר הלוא הוא רבי יעקב ישראל קנייבסקי זצ"ל למד באחת הישיבות שלו, והנה הצדיק בזמן עשרת ימי תשובה זמן שכל יהודי מרבה במעשים טובים ובמצוות וקל וחומר הצדיק מנובהרדוק והנה באחת הלילות של עשרת ימי תשובה הרב חולם והנה הוא רואה שיעור תורה ומי הוא זה ואיזה הוא שמוסר את השיעור? רבינו יונה מגירונדי בעל הספר הנודע שערי תשובה.
והרב ביקש להיכנס לשיעור אבל לא הרשו לו ואמרו לו האם יש לך זכויות גדולות שאתה רוצה להיכנס לשיעור של רבינו יונה? והרב החל לפרט את הזכויות שלו, אך לא הסכימו להכניסו וכיוון שהרב השתוקק מאוד להיכנס לשיעור הוא לא ויתר והמשיך ואמר שיש לו בנים צדיקים ואמר את שמו של אחד מהם, וכשהם שמעו את שמו של הבן, אמרו לו אם זה הבן שלך אתה יכול להיכנס והוא בא להיכנס לשיעור אך מיד התעורר משנתו. ומיד קרא לבנו, והבן מיד קם ממיטתו ונטל ידיו ורץ לאביו, ואמר לו כן אבא, האם אתה רוצה ממני משהו? כן בני היקר, אני כנראה לא מעריך אותך כראוי, אמור נא לי את מעשיך הטובים ואל תסתיר ממני מאומה.



ראיתי שאין לרגליו נעליים ויש לו רק גרביים
והבן החל לספר שהוא משתדל ללמוד תורה כראוי וגם להתפלל בכוונה ובפרט בימים הללו אבל אין לו איזה מעשה שהוא יכול להצביע עליו אלא שהאב אומר לו תנסה להיזכר כי אני בטוח שעשית מעשה טוב יוצא מגדר הרגיל, והבן ניסה להיזכר ואכן נזכר ואמר לאביו אתה יודע אבא שכל החורף הלכתי בנעליים קרועות בשלגים ובקור, והנה יום אחד ראיתי אדם מסויים הולך עם מגפיים מפרווה ושאלתי אותו כמה זה עולה והוא אמר לי שבמפעל זה 250 ש"ח אבל בחנויות זה ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר.
והחלטתי להתחיל לחסוך כדי שאוכל לקנות את המגפיים ואחר תקופה לא קצרה זכיתי סוף סוף לחסוך את הכסף המיוחל וצעדתי ברגל למפעל שנמצא קצת רחוק וקניתי את המגפיים עם הפרווה אלא שהחלטתי שכדאי לי לנעול אותם בפעם הראשונה לכבוד שבת. וביום שישי הגיע לבית איזה עני לבוש קרעים וביקש לאכול ולשתות ואמא הכינה לו וכשהיא בא ללכת ראיתי שאין לרגליו נעליים ויש לו רק גרביים מלוכלכות בדם מרוב שהוא הלך יחף ונחבל.
ושאלתי אותו מדוע אין לו נעליים והוא אמר ברוך ה' שיש לי לפחות גרביים, וריחמתי עליו מאוד ובמחשבה ראשונה אמרתי בליבי לתת לו את הנעליים שלי הקרועות אך מיד התחרטתי שהרי זה לא יפה ליתן מתנה קרועה שכזו ליהודי, ועם כל הקושי והצער ניגשתי לחדר והבאתי את המגפיים החדשות עם הפרווה ונתתי לו אותם במתנה. וכאן סיים הבן את סיפורו ואמר לאביו מה קרה ששאלת אותי והאב סיפר לו את הכל ורק בזכותו הוא הורשה להיכנס לשיעורו של רבינו יונה.



זה יותר מדי!

(שם)
וילך משה וכו'.

אחר פרשת ניצבים מגיעה פרשת וילך לרמוז לאדם, לפני שאתה מתחיל ללכת הלאה בעבודת ה' ולהתקדם בשלב הבא, קודם כל תהיה יציב במה שאתה כבר עושה ורק אז תתקדם הלאה אבל אם אתה עדיין רופף במצוות מסויימות אזי כדאי שתתחזק באותם מצוות הרופפות ואחר כך תוסיף וזה ניצבים וילך שקודם כל להיות נצבים ורק אחר כך וילך ואיך זוכים לכך? רק על ידי ששואפים להיות משה כמו שאמר אליהו הנביא שכל אדם יכול להגיע לדרגתו של משה רבינו.
ומעשה באדם שחזר בתשובה ולקח דף ועט ורשם לעצמו את הקבלות שהוא רוצה לקבל על עצמו וכשהדף נגמר הוא רשם על הדף השני וכך הלך לרבו לשאול אותו אם זה מספיק המאתיים קבלות שהוא קיבל על עצמו או שיש מה להוסיף, והרב הסתכל בדפים ואמר לו זה יותר מדי והרב מחק לו את הכל והשאיר לו רק שתי דברים ואמר לו תעשה את זה חודש ימים ותבוא אלי שוב, אולי אוסיף לך עוד איזה דבר שתוכל לעמוד בו.



המזוודה גדולה מדי והיא לא נכנסת לתא המטען

(שם)
וילך משה וכו'.

אפשר לרמוז בסייעתא דשמיא את אחת הסיבות החשובות שזכה משה רבינו להגיע לדרגתו העצומה וזה וילך, כלומר שתמיד משה רבינו הזכיר לעצמו שבסוף הולכים מהעולם הזה ושהעולם הזה רק פרוזדור והעולם הבא הוא הטרקלין והאולם הגדול. וכמו שאדם נוסע באוטובוס לכיוון מפעל הפיס כדי לקבל חמש מליון שקל, ובאוטובוס אין מזגן וגם יושב לידו אדם שלא התקלח במשך כמה חודשים, האם הוא יוותר על החמש מליון וירד מהאוטובוס האחרון ודאי שלא!
וזה האדם צריך להרגיש בעולם הזה שגם אם החיים כאן לא בדיוק כפי המתוכנן ויש פקקים באמצע החיים יש לזכור, אנו בדרך אל הטרקלין שזה העולם הבא וטובה שעה אחת של קורת רוח והנאה בעולם הבא מכל התענוגים של העולם הזה, וכל פעם שהיצר הרע היה מנסה להכשיל חלילה את אבי הנביאים הרועה הנאמן ונותן התורה משה רבינו, אזי משה היה נזכר בוילך משה שבסוף הולכים מהעולם הזה שדומה לאוטובוס.
ומעשה בזמנינו ביהודי מאזור המרכז שהנכד שלו היה אמור לעשות בר מצוה אלא שזה היה בארצות הברית אבל הסבא לא התעצל והזמין כרטיס טיסה והתכונן לחצות את האוקיינוס וכשהגיע לשדה התעופה הוא הביא איתו מזוודה ועלה איתה למטוס אלא כשהוא בא להניח את המזוודה במטען מעל המושבים התברר שהמזוודה גדולה מדי והיא לא נכנסת, והוא הניח את המזוודה במעבר, אלא שהדייל עבר בדיוק ואמר לו להכניס את המזוודה למטען ואמר לו הסבא שהמזוודה גדולה מדי והמטען קטן מדי.



הוא הזיז את הוילון וראה מול עיניו סלון מפואר
ואכן גם הדייל לא הצליח להניח את המזוודה במטען, אך אמר לסבא תדע לך שאתה תצטרך להניח את המזוודה עליך כי זה מקום למעבר עם העגלות של האוכל והשתיה ואסור שתהיה פה מזוודה ובלית ברירה הוא הניח את המזוודה עליו, והרגיש סבל נורא ובפרט שזו לא טיסה קצרה אלא זה יותר מעשר שעות ורק לחשוב שעכשיו אשב עם המזוודה עלי כל כך הרבה זמן הוא נכנס לדכאון, אז מה עושים? במעבר אי אפשר במטען זה לא נכנס! והחליט לקום ולטייל קצת במטוס העיקר שלא ירגיש את הכובד של המזוודה עליו וכך הוא הולך וחוזר כמה פעמים, והנה לפתע בצד של המטוס הוא רואה מדרגות והוא עלה את המדרגות והנה וילון והוא הזיז את הוילון ונתגלה מול עיניו סלון מפואר עם ספות מיוחדות והוא קפץ על המציאה והתיישב לו באחת הספות כשכולו מתרווח מעונג.
אבל העונג לא נמשך יותר מדקות ספורות, כי נכנס הדייל וצועק עליו מה אתה עושה פה, זה מחלקה מיוחדת והמחיר כאן הוא הרבה יותר יקר, אמר לו הסבא כמה צריך להוסיף אני מוסיף, אני רוצה לשבת פה זה נוח מאוד, יש לי עוד תשע שעות טיסה אני לא יכול לשבת כשהמזוודה עלי, אבל הדייל אמר לו, אדון סבא את זה היית צריך לחשוב למטה לפני שעלית למטוס ועכשיו זה מאוחר מדי! הסבא שמע את הדברים וכמעט שזלגו מעיניו דמעות אבל לא על זה שהוא צריך לחזור למזוודה, אלא על המוסר שהוא שמע מהדייל והוא פנה אליו ישירות ואמר לו, היה שווה לי כל הטיסה הארוכה הזו עם המזוודה רק בשביל לשמוע את מה שאמרת לי.



אני מוכן לשלם כמה מצוות שאתה רוצה
הדייל הסתכל עליו במבט תמהוני ולא הבין אבל הסבא המשיך ואמר לו תדע לך למטה זה העולם הזה ולמעלה זה העולם הבא ואדם יעלה אחרי מאה ועשרים שנה לשמיים והוא יציג את התורה והמצוות שהוא עשה ויתנו לו מחלקה לפי מה שהוא הכין לעצמו, ויכול להיות מאוד שהמחלקה לא תמצא חן בעיניו ויהיה צפוף וחם ואולי גם יהיה עליו איזה מזוודה כבידה כי לא יהיה מקום במטען והוא ילך לחפש מחלקה אחרת והוא ימצא מחלקות עם הרבה יותר אוכל ומיזוג וספות יקרות והוא יבקש לשבת ולנוח.
אבל יבוא המלאך ויגיד לו החוצה זה לא המחלקה שלך ואז הוא יאמר למלאך אני מוכן לשלם כמה מצוות שאתה רוצה אני אעשה מה שתאמר לי, אני אקיים, רק תן לי לשבת פה אבל המלאך יגיד לו את זה היית צריך לעשות למטה בעולם הזה, עכשיו זה מאוחר מדי, אתה לימדת אותי מוסר נוראי ואני מהיום אתחזק יותר בעבודת ה' אמר הסבא לדייל, אלא שהסבא רואה שלדייל ירדו דמעות מעיניו והדייל חזר בתשובה שלימה.



להיכן הלך משה?

(שם)
וילך משה וכו'.

מקשה אור החיים הקדוש להיכן משה הלך, ואם התורה לא אומרת לאן הוא הלך אזי מדוע לכתוב וילך משה? ועונה האור החיים הקדוש שהנשמה של משה החלה ללכת כיוון ששלושים יום קודם שהאדם עולה לשמים הנשמה כבר מרגישה והשם של האדם זה בעצם השם של הנשמה שלו. וכמו שידוע (ילקוט מעם לועז ירמיה א, ד-ה) שירמיהו הנביא לא הסכים לצאת מרחם אמו עד שאמר להם אליהו הנביא תקראו לו בשמו והוא יצא כי הוא נביא והוא יודע את שמו, וניסו כל מיני שמות והוא לא יצא עד שאמר לו אליהו הנביא, ירמיה צא והוא יצא. וזה הפסוק (ירמיה א, ה) בטרם אצורך בבטן ידעתיך וכו'.
ומכאן נלמד כמה חשוב השם של האדם כי השם שלו זה השם של הנשמה ואם שמו לא על פי התורה אזי חייו לא יוצלחו ובפרט בדורנו יש הרבה שגיאות בדבר ולכן כל שם לילד או לילדה כדאי להתייעץ עם תלמיד חכם לפני, אלא אם כן זה שם מהתנ"ך מפורסם, אבל שמות חדשים מקרוב באו לא שערום אבותיכם צריך זהירות יתירה ויש כאלה קוראים לבן, נמרוד או צ'רלי, ולבת קוראים דבש או ים וזה ודאי לא טוב, וכן אדם שקוראים לו אברהם לא יקצר לאבי וכן יצחק לאיציק ויעקב לקובי ודניאל לדני ועוד ועוד.



הוא הרגיש שדוקרים אותו
ומובא בזוהר הקדוש יהודי בשם אלעזר שחזר בתשובה ושואל הזוהר הקדוש בזכות מה הוא חזר בתשובה שהרי לחזור בתשובה צריך זכות גדולה? ועונה הזוהר הקדוש ששמו גרם לו, אלעזר, האל - עזרו, וכן במצריים ראינו שאחד הסיבות של הגאולה שלא שינו את שמם למרות שהם עובדים בפרך ואם ישנו את שמם לשמות מצריים אולי יקלו מעליהם הם לא ויתרו על השם היהודי הקדוש ובזכות זה נגאלו.
ושאלתי פעם בחור בשם דניאל מה גרם לך לחזור בתשובה והוא אמר לי שכשהוא היה חילוני והיו קוראים לו דניאל הוא הרגיש שדוקרים אותו והמעשים שהוא עושה לא מתאימים לשם הקדוש הזה למרות שהוא לא ידע ולא הכיר את דניאל איש חמודות והוא לא רצה שיקראו לו בשם הזה, ועכשיו שהוא חזר בתשובה הוא מרגיש קשר חזק לשם הזה, ויש לדעת שזה לא רק שמות לאדם אלא גם שם לעסק או לדבר אחר תמיד טוב להתייעץ ומרבה עצה מרבה תבונה.



כנראה זה הלילה האחרון שלו

(פל"א פ"ב)
ויאמר אליהם בן מאה ועשרים אנכי היום לא אוכל עוד לצאת ולבוא וכו'.

משה רבינו ע"ה רוצה לרמוז לבני ישראל לנצל את הזמן כראוי ולהרגיש כל יום כאילו היום אתה בן מאה ועשרים, ולא תוכל עוד לחיות ועל ידי זה תנצל את חייך שהרי אין דבר בעולם יותר חשוב מאשר חיים, ואפילו כשלאדם יש יסורים וכמו שאמר דוד המלך (תהלים קיח, יח) יסור יסרני י-ה ולמות לא נתנני, וכן מה שאומר ירמיה הנביא (מגילת איכה ג, לט) מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו.
כלומר כל זמן שהאדם חי, אין לו מה להתלונן גם אם הוא לא המושלם באדם, וכאשר האדם זוכר שיבוא יום והוא יצטרך לתת דין וחשבון על כל מעשיו אזי הוא בורח מן העבירה ורץ אל המצוה, וזה מאמרו של משה רבינו לבני ישראל שצריך לחשוב כל בוקר שאתה קם שבן מאה ועשרים שנה אנוכי היום, ומה שמאריך את ימיו של האדם נראה מהמעשה הבא.
מעשה שהיה עם רבי דוד אוירבך (אחיו של רבי שלמה זלמן אוירבך זצ"ל) שחטף התקף לב קשה מאוד והרופאים בדקו אותו וטיפלו בו אך הם הרימו ידיים ואמרו לאשתו שכנראה זה הלילה האחרון שלו ומה שנותר לה זה רק להתפלל לה' ואולי יהיה איזה נס והיא ישבה בחוץ ובכתה נוראות. ולפתע הגיע קרוב משפחה לבקר והוא רואה אותה בוכה בכי תמרורים אמר לה מה קרה? והיא סיפרה לו את מה שהרופאים אמרו לה. והוא שאל אותה אם היא היתה כבר אצל הרב בן טוב שהיה גר בזמנו בבאר שבע והיה מומחה גדול בקריאת מזוזות ולפי המזוזה היה יודע מה קורה עם האדם. והיא אמרה שהיא לא היתה אצל הרב בן טוב.
והוא אמר לה שהוא ילך אבל לפני כן הוא צריך לעבור דרך הבית שלהם ולקחת את המזוזות וכמובן שהיא הסכימה, והוא לקח מונית ספיישל לבאר שבע כשבדרך הוא עצר ולקח את המזוזות והגיע לעיר באר שבע בשעה מאוחרת מאוד בלילה ודפק על הדלת בחזקה, הרב בן טוב שישב ולמד תורה באותו זמן שאל מי שם בשעה כזו מאוחרת? וענה לו שמדובר בפיקוח נפש והוא חייב לעזור, והרב פתח את הדלת, והוא ביקש סליחה על השעה המאוחרת, אך זה ממש חמור והוא הסביר לרב את המצב.



האשה התפעלה והשתוממה
והרב עיין במזוזות ואחר כמה רגעים אמר, הוא פשוט לא הניח תפילין של רבינו תם כמה ימים, ולכן הלב שלו עושה בעיות שהתפילין כנגד הלב שנאמר ושמתם את דברי אלה על לבבכם. תגיד לו שיחזור להניחם כראוי מדי יום והלב יחזור לעבוד כראוי, והוא הודה לרב מאוד, והתקשר לאשתו הבוכיה ואמר לה את מה שאמר הרב בן טוב, והיא התפעלה והשתוממה כיון שבדיוק לפני כמה ימים הם עברו דירה והתפילין של רבינו תם היו מונחים באחד הקרטונים שהם עדיין לא פתחו, ולכן הוא לא הניחם כמה ימים.
ועוד באותו לילה הם הלכו להביא את התפילין, וכמה דקות לאחר עמוד השחר הם נתנו לו להניח את הרבינו תם, והנס קרה הוא פשוט הרגיש טוב והרופאים היו המומים והוא חי עוד שמונה שנים אחר המקרה הזה, כנראה כנגד ארבע פרשיות שביד וארבע פרשיות שיש בתפילין של ראש.



למינים ולמלשינים אל תהי תקוה

(פל"א פט"ז)
ויאמר ה' אל משה הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וכו'.

מובא בגמרא (סנהדרין צ:) שאלו המינין (האפיקורסים) את רבן גמליאל תוכיח לנו שיש תחיית המתים מן התורה, ואמר להם רבן גמליאל את הפסוק הזה שה' אמר למשה הנך שוכב עם אבותיך וקם, אמרו לו אולי הפסוק מתכוין לומר וקם העם הזה כפי המשך הפסוק, אמר להם רבן גמליאל את הפסוק דובב שפתי ישנים שזה חוזר על המתים, אמרו לו אולי זה רומז למה שאמר רבי יוחנן שכשאומרים דברי תורה בשמו של אדם שנפטר אזי שפתותיו דובבות בקבר, ואם כן עדיין אין ראיה.
אמר להם רבן גמליאל את הפסוק (ישעיה כו, יט) "יחיו מתיך נבלתי יקומון הקיצו ורננו שוכני עפר כי טל אורות טלך וארץ רפאים תפיל", אמרו לו ואולי זה חוזר על העצמות היבשות שהחיה יחזקאל, אמר להם רבן גמליאל את הפסוק המפורסם (דברים יא, כא) למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת להם, היה צריך לומר לתת לכם כי הקדוש ברוך הוא מדבר פה עם בני ישראל אם כן מדוע נאמר לתת להם? מכאן ראיה לתחית המתים מן התורה.
אלא שיש להקשות מדוע רבן גמליאל לא אמר להם את הפסוק הזה מהתחלה, ובפרט שהוא ידע שהם ידחו אותו בקושיות? אלא ידוע שהמינין טוענים שחלילה אין תחיית המתים כיון שהם רוצים לספק את "תענוגיהם" השטותיים וכדו' לא לייסר את המצפון שאין להם, וגם כשהם שאלו את רבן גמליאל הם לא שאלו כדי לקבל תשובה כי זה לא מעניין אותם והם רוצים רק ללעוג ואם רבן גמליאל היה עונה להם את התשובה במקום, זה לא היה עושה רושם ולא משפיע עליהם, ולכן בכוונה רבן גמליאל ענה להם תשובה שאפשר לדחות ובינתיים הם אמרו אחד לשני, רבן גמליאל הנשיא של היהודים אין לו תשובות כראוי לשאלה הבסיסית ביותר ביהדות אם יש תחיית המתים מן התורה.
וממילא זה עבר מפה לפה ועוד אנשים נתאספו ורבן גמליאל שוב עונה תשובה שאפשר לדחות, והמינים שמחים וקוראים לכולם שיבואו, ושוב עונה רבן גמליאל למינין תשובה שאפשר לדחות אותה עד שנאספו כל המינים והאפיקורסין והם חשבו שרבן גמליאל גם עכשיו לא ידע מה לענות שהרי שלושה תשובות כבר הם דחו אותו, וכאן שלף רבן גמליאל תשובה שהמינים הרשעים עמדו המומים ולא ידעו מה לענות ויצאו בבושת פנים נוראה והבינו טוב מאוד שיש יום נורא ואיום לתת דין וחשבון על כל המעשים.
ולפי דרכינו למדנו גם כשיש לך הוכחות טובות ונכונות לגבי תחיית המתים ועולם הבא וכדומה אל תשלוף את זה ישר אלא צריך לדעת מתי וגם באיזה מצב.



למה הרב מקלל אותי שאני לא יקום
ומעשה שהיה ברב הגאון הרב אלבז (ראש ישיבת אור החיים) שהיה באיזה כנס והוא שמע שני בחורים מדברים האחד חוזר בתשובה והאחד חילוני, והם מתווכחים בקשר לתחיית המתים, והחילוני אומר לו שתחיית המתים זה לא הגיוני ואיך יכול להיות שאדם שמת יקום והרי הוא נעשה לעפר, ומה נגיד על אותם העצמות שהנאצים עשו מהם סבונים גם הם יקומו, והחוזר בתשובה אומר לו אני מאמין באמונה שלימה שבני ישראל יקומו וכי יפלא מה' דבר?
והרב אלבז ניגש לשניהם ואמר לחוזר בתשובה תאמר לי, אתה מאמין בתחיית המתים? בודאי שאני מאמין ענה הבחור, אמר לו הרב אני מבטיח לך שאתה תקום בתחיית המתים אין לך מה לדאוג, והרב פנה לבחור השני ואמר לו האם אתה מאמין בתחיית המתים? אני לא יודע אם זה יכול להיות שמת יקום זה נשמע לי לא הגיוני, אתא מאמין או לא בלי להתחמק! אני לא מאמין אמר הבחור, אמר לו הרב אני מבטיח לך כולם יקומו בתחיית המתים ורק אתה תישאר מתחת לאדמה עם התולעים והפשפשים.
ופתאום קרה דבר לא יאומן, הוא החל לזעוק, למה הרב מקלל אותי שאני לא יקום ואני ישאר עם התולעים מה עשיתי לרב שכך הוא אומר לי! אתה אמרת שאין תחיית המתים אז אתה לא תקום מה אתה רוצה ממני? אני לא יודע אמר הבחור זה לא נשמע לי לא ברור לי אבל אני רוצה לקום בתחיית המתים. אמר לו הרב זה שאתה לא יודע איך זה קורה זה לא אומר שאין תחיית המתים, כי אם תבוא לישיבה ותלמד אתה תראה שהכל ברור, יש הרבה דברים שנראים לא מובנים כמו מטוס שעף באויר אבל זו מציאות, ואכן הבחור נכנס לישיבה וחזר בתשובה שלימה והיום הוא בעצמו נותן שיעורים והוכחות לגבי תחיית המתים ועולם הבא.



כשהגיע אדם לאיזור כבר היה קצת מאוחר

(פל"א פי"ז)
וחרה אפי בו ביום ההוא ועזבתים והסתרתי פני מהם והיה לאכול ומצאוהו רעות רבות וצרות ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלקַי בקרבי מצאוני הרעות האלה.

זה תפקידו של האדם בזה העולם, להתבונן בכל מה שעובר עליו וגם אם הוא קיבל מכה באצבע הוא צריך לפשפש במעשיו ולומר בגלל שאין אלוקי בקרבי ולכן באו עלי הצרות הללו. אלא שלפני שבאה הצרה מי שמתבונן מרויח שהצרה לא תבוא כלל כי הוא עשה תשובה לפני המכה, אבל כשכבר באה המכה אזי צריך הרבה תפילות וזכויות כדי להנצל.
ומעשה שהיה לפני שנים במשפחה מירושלים שאחד הילדים שלהם בן חמש ירד לשחק בגן השעשועים והוא התנדנד בנדנדה ולפתע שתי השרשראות הסתובבו סביבו כשהכסא של הנדנדה מסתובב סביבו והוא ניסה להיחלץ אך ללא הצלחה והוא צעק בכל כוחו אך כשהגיע אדם לאיזור כבר היה קצת מאוחר והוא איבד את ההכרה והזמינו אמבולנס והילד הועבר במצב אנוש לבית החולים והוא נותר צמח רחמנא ליצלן, וההורים הלכו לרבנים והוסיפו במצוות.



ראיתי מספריים כחולות קורעות את הפתק
והנה ביום אחד צילצל הטלפון בביתם והאבא עונה, ובצד השני מדבר הרב פרנקל שהיה צדיק גדול ויד ימינו של החזון איש, ואמר לו תשמע אני ראיתי בחלום שכבר היה פתק שכתוב עליו מוות, וזה היה אמור להיות על הבן שלך אך לפתע הגיעו מספריים כחולות וקרעו את הפתק ואני חושב שזה מבשר טוב למרות שאני לא יודע מה אלה המספריים הכחולות, והאב הודה לו מאוד, ולאחר כמה רגעים, הטלפון שוב מצלצל אלא שהפעם זה מבית החולים ואמרו לאבא, תשמע, קרה פה נס הילד החל לזוז הוא מרגיש טוב ורוצה לאכול ולשתות, אתם יכולים לבוא ולשחרר אותו.
ואין צורך לומר כמה גדולה היתה השמחה וההתרגשות בבית וכל השכנים באו לראות את הילד שחזר לבריאותו בחסדי שמים וכשכולם הלכו לביתם פנתה האמא של הילד לבעלה ושאלה אותו מה אמר לך הרב פרנקל בטלפון שהודית לו מאוד, ומיד אחר כך התקשרו מהבית חולים ובישרו את הבשורה המשמחת, אמר לה בעלה, הרב אמר לי שכבר היה פתק שכתוב עליו חלילה מוות ולפתע הגיעו מספריים כחולות וקרעו את הפתק של המוות והוא זכה לחיים, כשמוע האשה את הדברים שאמר בעלה כמעט והתעלפה.



אני צריכה לנהוג לפנים משורת הדין
ומיד ביקשה כוס מים והתיישבה על הכסא, ובעלה הבין שיש כאן איזה ענין לא פשוט, ואכן האשה פתחה פיה בחכמה ואמרה לבעלה שכמו שהוא יודע היא עובדת בתפירה ואחת לשבוע היא הולכת לשוק מחנה יהודה לקנות בדים לצרכי התפירה, והיא מביאה עמה באופן קבוע את המספריים הכחולות שלה כיוון שהם מספריים טובות כדי שבעל הבית יחתוך עם המספריים שלה את הבדים.
אלא שתמיד הגשתי לו את המספריים מהיד שלי ליד שלו כי לפי ההלכה באמת זה לא אסור, ובשבוע שעבר אמרתי לעצמי שלרפואת הבן שלי אני צריכה לנהוג קצת לפנים משורת הדין שגם בשמיים ינהגו עם בני לפנים משורת הדין ולכן הנחתי את המספריים על השולחן והוא לקח אותם, ועכשיו נהגו עם בני לפנים משורת הדין והוא ניצל ממוות, וכיום הבן הזה כבר לא ילד והוא שומר את המספריים הכחולות אצלו בויטרינה.



זה שגוש בשר רואה ושומע ומדבר זה נס בפני עצמו

(שם)
וחרה אפי וכו' הלוא על כי אין אלקַי בקרבי מצאוני הרעות האלה.

כאשר אנו שומעים דברי תורה ומעשיות על גדולי ישראל אנו צריכים לעשות אזנינו כאפרכסת ולהאמין גם אם קשה לנו להאמין וכמובן שמותר לשאול ולברר כי לצערינו יש סיפורים בדויים שאנשים בדו אותם מליבם, אך לא לפסול בלי טעם וסיבה.
ומעשה בזמנינו ביהודי צדיק מאזור הצפון שמעביר שיעורים לנוער ובוגרים יותר ובאים בעיקר אנשים שצמאה נפשם לאמת אבל עדיין שקועים עמוק בשקר, אלא שמעודדים אותם להתחיל במצוה קטנה ועוד מצוה ומעט מן האור דוחה הרבה מן החושך, ובאחד השיעורים הרב סיפר לתלמידים קצת על מעשה ניסים ונפלאות של בורא העולם וגם בזמנינו יש ניסים אלא שצריך לפתוח קצת את העיניים וזה שגוש בשר רואה ושומע ומדבר זה בפני עצמו נס גדול וכן כמה ניסים על חולים במחלות נוראות שקמו ממיטת חוליים כנגד כל הסיכויים, אלא שבתוך החבורה היו שלושה בחורים שלא כל כך הסכימו עם דבריו וגם אמרו את זה בפה מלא שהיום כבר אין ניסים ורק פעם היו ניסים.



האופנוע התרסק לגמרי
וכמובן שזה הוריד קצת את הרצינות בשיעור, ואף על פי כן הם הסכימו בסוף השיעור לקבל עליהם קבלות לכבוד בורא העולם, אחד קיבל עליו להתחיל ליטול ידים והשני קיבל עליו לשמור שבת והשלישי קיבל עליו ללבוש ציצית קטן מתחת לבגדיו ונגמר השיעור וכל אחד פנה לדרכו. וזה שקיבל עליו לשמור שבת עלה על האופנוע שלו והשניים האחרים עלו לרכב, ובאמצע הדרך קרה דבר נורא, הבחור עם האופנוע התנגש חזיתית ברכב מול היושב מימין, והאופנוע התרסק לגמרי אבל למרבה הפלא הרוכב יצא בלי פגע והיושב ברכב שכל האופנוע נכנס בו גם יצא בריא ושלם, וגם הנהג.
והם ראו עין בעין את יד ההשגחה העליונה והתקשרו מיד לרבם ואמרו לו את כל הסיפור כשדמעות של התרגשות בעיניהם אמרו אנו לא מאמינים שיש היום ניסים אלא אנו כבר יודעים בבירור שיש היום ניסים. וזה רומז כבר הפסוק שלנו שאומר כי אין אלוקי בקרבי מצאוני הרעות האלה, וכיון שהאלוקים רחוק ממני על ידי שהרחקתיו בעוונותי אזי מצאוני הצרות האלה, כדי לעורר אותי לשוב אליו ואשרי האדם המתבונן ועושה תשובה אמיתית ואזי מסתלקים הצרות.



הוא מוכן לבקש סליחה אך לא להחזיר את המיליון דולר

(שם)
וחרה אפי וכו' הלא על כי אין אלקַי בקרבי מצאוני הרעות האלה.

ימים אלו הם בדרך כלל ימי דין שהאדם צריך להשתדל להוסיף מצוות כדי להכתב ולהחתם בספר חיים טובים והקדוש ברוך הוא ברחמיו וברוב חסדיו מעביר אשמותינו בכל שנה ושנה ומוחק עוונותינו רק צריך לנצל הזדמנות זו כי החיים של האדם על כף המאזניים ולמה דומה האדם שלא מוכן להתחרט ולעשות תשובה נראה מהמשל הבא.
חמשה שרים שהיו אהובים מאוד למלך נתפסו לאחר חקירות שכל אחד מהם גנב מליון דולר מקופת האוצר ונגזר עליהם להיתלות בכיכר העיר בשעה שמונה בערב, ובינתיים אל השרים נתלוו שוטרים כשאזיקים בידיהם ושיוכלו להיפרד מבני משפחותיהם ולכתוב צוואה ובבית יגון ואנחה אלא שהגיע לבינתיים המשנה למלך ונפל בתחנונים לפני המלך שימחול ויסלח להם כי סוף סוף זו הפעם הראשונה וגם יש לכל אחד מהם אשה וילדים, ואם השרים אשמים, האשה והילדים מה עשו שיהפכו לאלמנות ויתומים?
והמלך שמע את דבריו הנרגשים של אהובו ואמר לו אתה צודק אני מבטל את פסק הדין והם לא ימותו וגם יחזרו למעמדם הראשון בתור שרים חשובים, רק כמובן שאת הכסף יחזירו לקופת האוצר ושיתחרטו על מה שעשו ושיבטיחו לא לעשות זאת שוב, הודה המשנה למלך מקרב לב, ורץ בשמחה לכל הבתים של השרים לבשר להם את בשורת החיים במתנה. ואכן ארבעת השרים שמחו עד מאוד והסכימו בחפץ לב להחזיר את הכסף ובאו ונפלו לרגלי המלך והודו לו כשדמעות חונקות את גרונם. אך המלך שאל אותם היכן השר החמישי האם הוא עדיין לא קיבל את הבשורה שהוא יוצא ממוות לחיים, הוא יודע אמר המשנה למלך אך הוא מסרב להחזיר את המליון דולר אבל יש לו רצון לבקש סליחה.
אך מה יעזור לו הרי הוא ימות בכיכר העיר אם הוא לא יחזיר את הכסף שאל המלך? את כל זה אמרתי לו אבל הוא לא מטה את אזנו, והמלך בעצמו קם והלך אליו ואמר לו חבל עליך שתמות תחזיר את הכסף ותזכה בחיים במתנה! אך גם פה השר אטם אזנו ולבסוף בלית ברירה הובילוהו לעמוד התליה ושם הוא נפח את נשמתו.



אנו מצולמים 24 שעות
והנמשל ברור שהרי כולנו קיבלנו מכתב הזמנה לבית המשפט העליון הנקרא בית דין של מעלה, ובו אנו מואשמים בסעיפים חמורים ביותר: א) ביטול תורה, ב) דיבור או שמיעת לשון הרע, ג) זלזול בשמירת השבת קודש, ד) חוסר תשומת לב בענייני צניעות ושמירת הקדושה, ה) פגם בעיניים והאזניים, ו) דיבורי חול בבית הכנסת, ז) תפילות שלא התפללנו במנין או בלי כוונה או שחלילה בכלל לא התפללנו, ח) כמה פעמים כעסנו השנה, ט) זלזול חלילה בתלמידי חכמים, או אפילו ביהודי רגיל שפגענו או זלזלנו, י) כמה פעמים צעקנו על האשה ואפילו ליד הילדים, כל זאת ועוד האדם מואשם. העונש הצפוי: א) עניות או יסורים חלילה, ב) מחלות נוראות רק על שונאי ישראל, ג) עונש מוות חלילה. יש לזכור שאין לנו להכחיש את האשמות האלה כי אנו מצולמים במעגל סגור או פתוח 24 שעות בחדרי חדרים וברשות הרבים, ואם נכפור בהאשמות המיוחסות לנו יש לדעת שהעונש יגדל מאוד, אך זאת יש לדעת שאם חטאנו והרבינו פשע ועבירה יש לנו להתחרט ולא לחזור על מעשינו הרעים, וה' ימחוק לנו את כל סוגי האשמות נגדינו ונפתח דף חדש נקי וטהור.



הדברים הנגלים בתוך מגילת אסתר

(פל"א פי"ח)
ואנוכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא וכו'.

שואלת הגמ' (חולין דף קל"ט:) היכן רמוזה מגילת אסתר בתורה? ועונה הגמרא מהפסוק ואנוכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא, כלומר מי שקורא את מגילת אסתר, במבט ראשון לא נראה שהיה כאן ניסים ולכאורה הכל נראה באופן מיקרי אך לאחר התבוננות האדם יראה שהניסים מוסתרים.
ומעשה שהיה בזמנינו באשה שהיתה מומחית בענייני סטטיסטיקה וסקרים וזו היתה עבודתה, ואחד העובדים שלה פעם אמר לה מה הסיכויים שבחומש בראשית מהאות א הראשונה נספור 12,110 אותיות שזה בעצם כל האותיות שיש במגילת אסתר, ונגיע לאות ס ומשם נספור שוב 12,110 אותיות ונגיע לאות ת ומשם נספור שוב פעם 12,110 ונגיע לאות ר ונקבל ביחד את המילה אסתר. האשה שמעה את הדברים ואמרה שלפי כל סוגי הסטטיסטיקות זה אפס סיכויים, זה נוגד את כל החוקים.
ואמר לה העובד אולי כדאי שתבדקי! אני אבדוק אמרה המומחית וניגשה למחשב והיא ראתה שזה בדיוק כך, וחזרה בתשובה שלימה, אלא שנתגלו דברים יפים נוספים, שמובא בגמרא (חולין קלט:) שמרדכי מרומז בתורה במילים (ספר שמות פרק ל', פסוק כ"ג) מר דרור שתרגומו מרא דכיא, ולפי זה אם נספור מהאות מ של המילה מור שבפסוק הנ"ל את מספר אותיות המגילה 12,110 נגיע לאות ר ומשם נספור שוב 12,110 נגיע לאות ד וכן הלאה נגיע לאות כ וכן הלאה נגיע לאות י'.



מרן הרב עובדיה חיבר מעל חמישים ספרים

(פל"א פי"ט)
ועתה כתבו לכם את השירה הזאת וכו'.

אפשר לרמוז בסייעתא דשמיא שהקדוש ברוך הוא רומז ליהודי שישתדל ויתאמץ לכתוב את הדברי תורה שהוא לומד ויסכם אותם וכל פעם שישמע איזה חידוש או שהוא בעצמו יזכה לחדש חידוש אמיתי יכתבהו עד שאולי בהמשך יזכה ויוציא את זה לאור, אלא שהיצר הרע אומר לו, קודם כל תלמד הרבה תורה ופוסקים ואחר כך אולי, עד שהאדם מתייאש לגמרי, או שאם הוא כבר כותב אז הוא כותב על דפים מזדמנים וממילא מאבד אותם ומתייאש, לכן חכם יקח לו מחברת כרוכה ויתחיל לכתוב ואת השאר יעשה בורא העולם.
וראיתי פעם שני ספרים שחיבר אחד הרבנים מהעיר ביתר, ובהקדמה הוא כתב שכל יום הוא היה נוסע מביתר לירושלים הלוך וחזור ובדרך הזו הוא כתב את שני הספרים הנפלאים. ולכן התורה אמרה ועתה כתבו לכם, אל תגיד אחר כך ולא מחר אלא ועתה, ומה שנאמר כתבו לכם, אפשר לומר על פי דברי הפלא יועץ (ערך ספר) שאמר שראוי לאדם שישאר איזה ספר שכתב (או לפחות תרם ספרים לבתי מדרש ולבתי כנסת אם אין באפשרותו לכתוב) לזיכוי הרבים ושפתותיו יהיו דובבות בקבר.
לכן אמר את המילה לכם כלומר זה יהיה שלכם לעד ולעולמי עולמים. וכמה זכינו לראות ספרים רבים על התורה שבכתב ושבעל פה גם בדורנו זה. ועל צבאם מרן מלכא הראשון לציון הרב עובדיה יוסף שליט"א שחיבר כחמישים ספרים שבלעדיהם יתומים היינו ואין אב וכמה עלינו להודות לבורא העולם ששלח לנו את הרועה הנאמן, יהי רצון שהקדוש ברוך הוא יאריך ימיו עד ביאת גואל צדק אמן.



הלומד תורה מתוך צימאון הכל נהיה בדברו

(שם)
ועתה כתבו לכם את השירה הזאת וכו'.

אומרת הגמרא (מגילה ל"ב) שצריך ללמוד בניגון ובטעמים וכשהאדם לא לומד בשמחה חלילה הוא בורא מלאכים עצובים. וכאן התורה רמזה לאדם ועתה וכו' את השירה הזאת לרמוז לנו שנלמד בשירה ובשמחה ובהתלהבות וכמו שהגמרא (ברכות מד.) אומרת השותה מים לצמאו אומר שהכל נהיה בדברו, והסביר הבאבא סאלי זיע"א אין מים אלא תורה וכשהאדם לומד תורה מתוך צימאון אזי מה שהוא אומר, שהכל נהיה בדברו ואיך ניכר שהאדם לומד מתוך צימאון? זה כשהוא לומד בשמחה.
וכבר אמר דוד המלך (בתהלים קיט, צח) מאויבי תחכמני, כלומר שאנו צריכים ללמוד מאיך שאנשים עובדים את היצר הרע בהתלהבות ובחשק כך אנו צריכים גם לעשות ואם יהיה סרט כשהפנים של השחקנים לא שמחות ואדרבה הם נראים כל הזמן מדוכאים ועצובים מי יראה את הסרט הזה? ולכן הם תמיד לוקחים שחקנים ומאפרים אותם שייראו יותר יפים ושמחים וגם יש מוזיקה ברקע כדי שתאבד הרבה זמן מחייך מול המכשיר הזה.
ולהבדיל אלף אלפי הבדלות אדם שבא לבקר בכולל ובבית מדרש אם הוא רואה אוירה דכאונית ויושבים מול הגמרא ומגלגלים עיניים ואין שמחה הוא עלול לעזוב את הגן עדן ולבחור בגיהנם אבל אם הוא יכנס והוא ישמע לימוד בשמחה ובהתלהבות, הוא ימשך כמו מגנט והכל יהיה בזכות אותו יהודי שלמד בשמחה.



תנסה ללמוד בקול רם
והיה מעשה בשני רבנים גדולים שהיתה מחלוקת ביניהם איך ללמוד מוסר, רב אחד סבר שיש ללמוד בקול רם ובשמחה, ואילו הרב השני סבר שיש ללמוד בעיון ובהתבוננות, ולא בקול רם, והמחלוקת נמשכה הרבה זמן, והנה ביום מן הימים שני הרבנים נפגשו והחלו לומר את טענותיהם מדוע יותר טוב בשיטה שלו, אמר הרב שסובר ללמוד בקול רם ובשמחה לרב השני, האם ניסית פעם ללמוד בקול רם ובשמחה? לא, מעולם לא, כי זו לא שיטתי, תנסה פעם אחת ביקש הרב ואם לא תשנה דעתך אני מוכן לשקול שוב את דברי, אני כבר ניסיתי את השיטה שלך, והרב הסכים ולקח ספר מוסר לידו וקרא בקול רם ובשמחה במשך עשר דקות, וניגש לרב השני ואמר לו בפה מלא, צדקת זו הדרך היותר נכונה.



הצ'ק הראשון חוזר זה אומר דרשני

(שם)
ועתה כתבו לכם את השירה הזאת וכו'.

שירה בגימטריא תפילה לרמוז לנו שגם את התפילה יש להשתדל לקרוא בשמחה ובטעמים, ולא רק בשביל לצאת ידי חובה. וידוע שיש הלכה בשולחן ערוך (או"ח סימן קא ס"א) שעיקר הכוונה היא עד מגן אברהם ומי שלא כיוון עד למגן אברהם לא יצא ידי חובת תפילה וצריך לחזור ולהתפלל, אלא שהרמ"א אומר לא יחזור שמא הוא לא יכוון גם בפעם השניה והברכות יהיו סתם לבטלה. ולכן כשאדם מתחיל להתפלל יסיר את כל המחשבות לפחות עד למגן אברהם, ואין צורך לכוין כוונות עמוקות מדי, אלא מספיק לכוין לפחות את פשט המילים.
ולמה מי שלא כיוון באבות לא יצא יובן על פי משל לאדם שרצה לקנות מקרר טוב ונכנס לחנות למוצרי חשמל ושאל את המוכר לגבי מקרר מסויים, אמר לו המוכר שזה עולה 3,800 שקל והוא יכול לשלם בתשעה עשר תשלומים והסכים הקונה וכתב לו תשעה עשר צ'קים של 200 ש"ח, אלא שכבר הצ'ק הראשון חזר, והמוכר ניגש מיד לקונה וגער בו ואמר אם הצ'ק החמישי או העשירי היה חוזר הייתי מבין, אבל כבר הצ'ק הראשון חוזר זה אומר דרשני. והוא הדין כאן שאם האדם לא מצליח לכוין בהמשך התפילה את זה אפשר להבין אבל כבר על ההתחלה האדם לא מכוין זה אומר דרשני.



בלי תורה האדם כבול באזיקים של היצר הרע

(שם)
ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם.

מובא בגמרא (סנהדרין צב.) שאדם שמלמד תורה בעולם הזה זוכה ומלמדה גם לעולם הבא שנאמר (משלי יא, כה) "ומרוה גם הוא יורא" וזוכה לברכות כיוסף הצדיק שנאמר בו ויוסף הוא השליט על הארץ הוא המשביר לכל עם הארץ, אבל כל זה כשהוא מלמד כראוי אבל אומרת הגמרא שאם הוא מונע הלכה מפי תלמיד חלילה, ראוי לנקבו כמסננת. ומסביר הבן איש חי (בספרו בן יהוידע) שהתלמיד צריך להסביר את הדברים בפיו ולכן אמרה הגמרא מפי תלמיד.
ומובא עוד בגמרא (שם צא:) שאפילו עוברין שבבטן אימם מקללים אותו, ומסביר המהרש"א (שם) שלעובר בבטן, הקדוש ברוך הוא שולח לו מלאך שילמד עימו תשעה חודשים אפילו שלעובר בינתיים אין פה לדבר כי פיו סתום, אף על פי כן המלאך מלמד אותו את כל התורה כולה, "והמלמד" הזה שלתלמיד שלו יש פה מדבר, לא קל וחומר שילמדהו עד שיבין.
ועוד אפשר לפרש כך, בראתי יצר הרע אומר בורא עולם, ואני יודע שזו המחלה הרוחנית הקשה ביותר מכל סוגי המחלות הרוחניות והגשמיות יחד, אבל בראתי ליצר הרע את התרופה שזה התורה הקדושה, ואם האדם לא לומד תורה, גם אם יעשה את כל המצוות שיש בתורה אזי הוא בידיו של היצר עם אזיקים בידיים, וממילא העוברין בבטן, שעדיין אין להם יצר הרע בכל זאת המלאך מלמדם תורה, ואם כן קל וחומר לתלמיד שיש יצר הרע ובלי התורה הוא ימסר בידיו של היצר הרע לאבדון, כמה המלמד צריך להשקיע בו, ולפעמים מדרשה אחת יהודי יכול להיות בן חורין מהיצר הרע ולצאת לחיי הדרור שזו התורה הקדושה כפי שנלמד מהמעשה הבא.



העובד שלי לא רוצה לחזור לעבוד אצלי הוא נכנס ללמוד בישיבה שלך
יש בבני ברק בית הכנסת הגדול שכל ליל שבת קודש דורש שם רב אחד ורבנים כידוע לא חסר בבני ברק והנה הגיע תורו של אחד הרבנים החשובים בבני ברק הלוא הוא הרב יהודה יוספי שליט"א ומי שלא שמע דרשה שלו הפסיד. והרב מסר דרשה מעומק ליבו הטהור ובסוף הדרשה ליוו כמה מהשומעים את הרב לביתו, ובדרך אומר אחד האנשים לרב, אם אפשר לברך את הבחור שאיתי הוא בא מרחוק, הרב שראה שהבחור לא דתי אמר בליבו במה אברך אותו, אם בעושר זה יכול רק להזיק לו הוא יקנה רכב ויסע איתו בשבת לים, אם באריכות ימים ובריאות, אזי הוא יעשה יותר עבירות, ולכן בירך אותו הרב שיזכה לחזור בתשובה שלימה כמה שיותר מהר, והבחור מרוב התרגשות פרץ בבכי, וכל אחד פנה לדרכו.
וכעבור כמה ימים הרב יוספי מקבל טלפון ועל הקו מדבר אדם לא מוכר ודיבר בקולי קולות, והתחיל לצעוק על הרב, אתה זה הרב יוספי, מה עשית לי, גרמת לי הפסדים, העובד שלי לא רוצה לחזור לעבוד אצלי הוא נכנס ללמוד בישיבה שלך. כששמע הרב את הדברים חשב שאולי יש כאן טעות שהרי אין לו ישיבה והוא לא יודע מי זה אותו אחד, ולכן הוא שאל את האיש יותר פרטים והאיש אמר לו שהעובד שלו היה עובד אצלו הרבה זמן ופתאום ביום ראשון הוא התקשר ואמר לי הוא היה בדרשה של הרב יוספי בליל שבת והוא נכנס לישיבה, והוא לא מוכן לעבוד אצלי יותר, ולכן אני כועס הוא לא נתן לי אפשרות למצוא עובד אחר וכל הנטל נופל עלי.



אני ידבר איתו שלא יחזור לעבוד אצלך
אמר לו הרב אתה צודק אני אולי ידבר איתו שיעבוד אצלך עד שתמצא עובד אחר רק תאמר לי שאל הרב באיזו סוג של עבודה מדובר, אמר לו האיש שהעבודה היא תיקון טלויזיות והעובד הזה הוא מקצוען, ועכשיו אין לי עובד. אמר לו הרב אם העבודה שלך זה תיקון טלויזיות אני מודיע לך מעכשיו שאדבר עמו שלא יחזור אליך כי כל טלויזיה מקולקלת שהוא יתקן, כל המראות האסורות שייראו שם וכל הלשון הרע והרכילות על ישראל ועל רבנן ועל תלמידיהון הכל יהיה לחובתו של זה "שיתקן" שזה בעצם הקילקול הכי גדול. והאיש מעבר השני זועם מאוד ודיבר לא כראוי כלפי הרב הצדיק, ונותקה השיחה.
ואחר כך נתברר לרב על ידי אותו האיש שאמר לרב לברך אותו שזה בעצם גיסו שגר באילת והוא רצה לבוא למסיבת סילבסטר ימח שמו וזכרו בתל אביב והוא חשב שאם הוא יבוא באוטובוס מאילת במוצאי שבת הוא יפסיד קצת מהמסיבה לכן הוא בא אליהם לשבת כדי להיות עירני למסיבה, אבל עד שסילבסטר ימח שמו במסיבו הרב נתן בבחור ריחה של התורה הקדושה, וחזר בתשובה שלימה ואחר זמן הרב הוזמן לבוא לחתונה שלו שכבר נעשה לאברך, ובחתונה האיש ההוא מראה לרב את האיש הזועם בטלפון שגם הוא כבר חזר בתשובה.



מה הקל וחומר של משה רבינו

(פל"א פכ"ז)
כי אנוכי ידעתי את מריך ואת ערפך הקשה הן בעודני חי עמכם היום ממרים הייתם עם ה' ואף כי אחרי מותי.

אומרים חז"ל (אדר"נ פמ"ד) שזה אחד מחמישה קל וחומר שבתורה ושואל הגאון מוילנא מה הקל וחומר כאן? וענה הגאון, שמי שהעיז לחטוא בדורו של משה רבינו קיבל את העונש במקום ובלי עיכובים אם זה עדת קורח ואם זה המרגלים, ובני ישראל שבכו לחינם אזי נעשתה בכייה לדורות, כיון שכגודל המקום המקודש והניסים שרואים וממשיכים לחטוא כך העונש הוא ממהר לבוא, מה שאין כן בדורות הבאים שהגילוי שכינה והניסים הם פחותים גם העונשים לא יהיו באופן מהיר וזה הקל וחומר אם בזמן שעושים עבירות ומקבלים עונש מיד הקשיתם את ערפכם וחטאתם אזי כשהעונש לא יהיה מיד, קל וחומר שתחטאו.
וכן מובא ברבינו בחיי מדוע דוקא סדום ועמורה נענשו שנהפכה העיר שלהם על יושביה ממיתה שונה ומשונה, והרי היו עוד הרבה ערים שהרשיעו מאוד ולא נהפכו? ועונה הרב כיון שהערים הללו היו בארץ ישראל שיש בארץ ישראל השראת השכינה מכל הארצות בעולם ואם חוטאים בפלטרין של מלך אז העונש ממהר לבוא, וקל וחומר למי שחוטא בערים הקדושות יותר שבארץ ישראל שהם חברון טבריה צפת וירושלים שעולה על כולם, ויש לדעת את הפסוק כי את אשר יאהב ה' יוכיח ואת מי שהוא מאוד אוהב הוא מעניש מהר כדי לעורר אותו ומה שאנו רואים רשעים שלכאורה עושים עבירות "וטוב" להם כבר ענה על זה דוד המלך ע"ה (תהלים צב, ח) בפסוק הנודע בפרוח רשעים כמו עשב ויציצו כל פועלי און להשמדם עדי עד.



אהובו הנערץ אינו אלא מרגל
ונראה משל שמביא החפץ חיים רבי ישראל מאיר הכהן מראדין. מלך אחד שהיה לו אהוב שמאוד חיבב אותו והרים אותו מעל כל השרים אשר בארמון המלוכה וגם המשכורת שלו היתה שמינה מאוד והמלך היה מתייעץ איתו על כל סודות המדינה והראה לו חיבה ואהבה אין קץ למרות קינאתם ושנאתם של השרים האחרים, אלא שביום אחד נתגלה למלך על ידי המודיעין של הצבא שלו שאהובו הנערץ הוא לא פחות ולא יותר אלא מרגל שמרגל את המדינה שלנו ומעביר את כל סודות המדינה לאויבינו. ואחר בירור וחקירה, המלך גילה לתדהמתו שאכן כן האיש הזה - הוא מרגל מקצוען, וכמובן שכל האהבה הגדולה הפכה לשנאה עצומה.
והמלך ישב עם השופטים לדון איך להרוג אותו במיתה קשה, ושכולם יראו וייראו, ואחר כמה שעות טובות הגיעו להחלטה להמיתו ברעב, ובנו בנין שכולו זכוכית מבחוץ וכולם יכולים לראות וקבעו שביום שני בצהריים הוא יוכנס לשם בלי אוכל ובלי שתיה וממילא תוך זמן קצר הוא ינפח את נשמתו, והיום הנורא הגיע והובל לשם על ידי שוטרים לתוך בנין הזכוכית וסגרו עליו, אלא שהוא אכל הרבה לפני שהוא הגיע לשם ועדיין היה שבע מאוד, כך שלא נראה עליו סימני רעב, אבל אחרי יומיים הוא החל ללכת כנמר בכלוב ומחפש אחר דבר מאכל אך כמובן שלא מצא, ואחר ארבעה ימים כבר לא היה לו כוח לזוז ולאט לאט המקום מתמלא באנשים שבאו לחזות בעונש של המרגל.
ואחר ששה ימים ראו אותו עושה מעשה מזעזע הוא החל לחתוך את בשרו ולאכול, ובדיוק הגיע לשם אדם בפעם הראשונה והוא שואל האם זה הוא שנגזר עליו העונש, ואמרו לו כן, בוודאי אתה לא רואה איזה עונש נורא ואיום? אבל הוא אוכל בשר טרי איך אתם אומרים שזה עונש? את בשרו הוא אוכל, אמרו לו האנשים, וזה בדיוק הנמשל שהיהודי הצדיק עושה מצוות אזי הקדוש ברוך הוא נותן לו קצת מהפירות בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא, אבל הרשע שרוצה רק לעשות עבירות אזי ה' נותן לו גם את הקרן של המצוות שלו בעולם הזה וזה מה שאמר דוד המלך, להשמדם עדי עד, ולכן כשהאדם רואה שחלילה יסורים באים עליו יקבלם באהבה כי הוא אהוב לפני ה' יתברך ואת אשר יאהב ה' יוכיח.



כשדוחסים קפיץ ומשחררים אותו אזי הוא בורח

(שם)
כי אנוכי ידעתי את מריך ואת ערפך הקשה וכו'.

היה בזמנינו אבא אחד שניגש לרב יעקובזון (מרצה ידוע בענייני חינוך הבנים) ואמר לו אני חינכתי את הבן שלי שיתפלל והייתי מושיב אותו לידי בתפילה ולא הפסקתי מלהסתכל עליו כדי שיתפלל ולא סתם ישב ואפילו שלפעמים צמאה נפשי לאלוקים להתפלל בדביקות עצומה ולשכוח מכל הסובב אותי, אך העדפתי לוותר על זה כדי לראות שבני מתפלל ולא חולם, וגם אם רציתי לקום לתפילה מוקדמת בנץ ויתרתי, כדי לבוא עם בני בשעה מאוחרת שהוא ישב לידי, והכל לא הצליח כי בהגיעו לגיל המרדות כלומר שש עשרה, הדבר הראשון שהוא הפסיק לעשות זה להתפלל, והוא כל כך שונא את התפילה ולא רוצה להחזיק סידור בשום אופן! ואני לא מבין שהרי ספר החינוך (פ' בא מצוה טז) כותב שאחר הפעולות נמשכים הלבבות, והבן שלי עשה פעולות כל הזמן להתפלל, אמנם לא מרצונו אבל הפעולות נעשו?
אמר לו הרב כל מה שאמרו שאחר הפעולות נמשכים הלבבות זה דוקא כשזה נעשה מרצון ובשמחה אבל אם האדם עושה פעולות בלי רצון ורק מתוך שמכריחים אותו זה כמו קפיץ שדוחסים אותו עוד ועוד, ולפתע משחררים אותו הוא בורח, וכך אמר החפץ חיים כששאלו אותו בקשר לקוזקים שמצד אחד לא היו זריזים וחזקים יותר מהם, והיה בהם כוח עצום ורצים במהירות הבזק, אבל אחר שירותם בצבא שהיה 25 שנה הם היו מקבלים משכורת מהמדינה לכל החיים ולא היו אנשים יוצר עצלים מהם וכל היום הם היו יושבים במסבאה ושותים לשכרה עד שנופלים וכך עד יום מותם.



טוב מעט בכוונה מהרבות בלי כוונה
ושאלו את החפץ חיים והרי יש את הכלל שאחר הפעולות נמשכים הלבבות והקוזקים הללו 25 שנה היו כמו אריות ונמרים עם כוחות וזריזות לא רגילים, ופתאום ביום אחד אחר השחרור נראים כמו נמושות ובקושי זזים, איך יתכן? אמר להם החפץ חיים שגם בזמן השירות הצבאי שלהם הם כל הזמן חלמו וייחלו לשחרור וכל מה שעשו זה היה בהכרח ובלי רצון.
ועכשיו אולי אפשר להבין את הפסוק שלנו שמשה רבינו אומר לבני ישראל שאנכי ידעתי את מריך ואת ערפך הקשה, כלומר דוקא שמכריחים יהודי לעשות פעולה מסויימת והוא עושה אותה בכוח, אזי אחר כך יש לו התנגדות והוא מקשה את ערפו. ולכן כל הורה ומחנך ידע שעיקר החינוך זה לגרום לילד לעשות את הדבר בחפץ לב אפילו פחות קצת אבל עם רצון ושמחה מאשר שיעשה הרבה אבל כשכולו בוער בפנים ואין לו טיפת רצון ורק מתוך ששולטים עליו הוא עושה, כי רק הוא יגיע לגיל המרד הוא יבעט בהכל, וזה כבר רמז מר"ן בשולחנו הטהור (או"ח סי' א' ס"ד) טוב מעט בכוונה מהרבות בלא כוונה, כי כשהאדם מכוון וחושב על מה שהוא מתפלל, זה משמח אותו אבל אם האדם מתפלל ולא מכוון אין לו שום שמחה ועלול לעזוב את זה.



אני שמעתי עליך שאתה מאוד אחראי
ומעשה שסיפר הרב יעקובזון שהיו לו איזו קבוצה של תלמידים בעייתים במיוחד והוא היה צריך לטפל בהם, והזהירו אותו מראש על אחד מהם שהוא גנב שנתפס בעבר על כמה מקרי גניבה ולא יניח חפצים יקרי ערך בסביבתו. אך הרב חשב אחרת והוא קרא לאותו תלמיד ואמר לו, תשמע, אני שמעתי עליך שאתה מאוד אחראי ולכן אני רוצה למנות אותך אחראי על המשרד שלי ורק לך יהיה את המפתח ורק שתדע שיש כאן חפצים יקרי ערך במיוחד ואני סומך רק עליך.
והנער עומד נדהם שמימיו לא שמע שבחים כאלו ותמיד כינו אותו גנב ופושע, ובתוך כך הרב הוציא את המפתח ונתן לו, והוא היה הולך כשהמפתח תלוי על צוארו בשרשרת והרב ראה שפה ושם עדיין נגנבו חפצים קטנים חסרי ערך אך העלים עין ואחר כמה שנים הבחור הפך להיות צדיק אמיתי.



איך שתקרא לילד כך הוא יצא
ואת זאת יש לזכור שאת השמות והכינויים שיקבלו הילדים בהיותם ילדים כך הם ישאפו להיות ואם יקראו להם בשמות גנאי שהם טפשים או גנבים ופושעים זה מה שהם יחשבו שהם וידוע שסדאם חוסיין ימח שמו, הדוד שלו גידל אותו וקרא לו נבוכדנצר, וכך הוא גדל כדי להיות מלך בבל שזו עירק ולהיות שונא ישראל ועל כל טיל במלחמת המפרץ היה כותב נבוכדנאצר 2, אבל אם יקראו לילד, צדיק או חכם בעזרת ה' זה מה שהוא יצא.
וכן רבי עקיבא כידוע שאשתו רחל כשאמרה לו שילך ללמוד תורה 12 שנים הוא אמר לה בתחילה שאין סיכוי שהוא יצליח להבין משהוא ומדוע? כי המורה שלו בכיתה א' אמר לו שהוא טמבל והוא לעולם לא יבין ולכן עד גיל ארבעים הוא לא ידע לקרוא א' ב', כי הוא האמין מאוד למורה שלו, אבל כשהוא ראה איך המים עשו חור בסלע הוא הבין שהמורה טעה וגם אם יש לו לב אבן הרי התורה נמשלה למים והיא בטוח תעשה בו איזה שהוא חור ויפתח שכלו ולבסוף יצא רבי עקיבא, ואם נתבונן נראה שאותו מלמד כמעט ואיבד לנו את ר' עקיבא בגלל משפט אחד שאמר לו ומה שנותר לנו זה להסיק מסקנות לנצור את לשוננו מרע גם בשעת כעס ולומר רק דברים טובים.



לפתע הוא פרץ בבכי ליד כל האורחים

(פל"א פכ"ט)
כי ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחיתון וסרתם מן הדרך אשר ציויתי אתכם וכו'.

מקשה רש"י והרי כל ימות יהושע לא השחיתו שנאמר ויעבדו את ה' כל ימי יהושע? אלא מכאן לומדים שתלמידו של אדם חביב עליו כגופו, כל זמן שיהושע חי היה נראה למשה כאילו הוא חי עד כאן.
ורואים מכאן שתלמידו של אדם זה ממש הוא בעצמו שהרי משה רבינו אומר אחרי מותי שהוא מתכוון בעצם לאחר מיתת יהושע וקורא לזה אחרי מותי, אלא שרש"י רומז לנו שאם הרב רוצה תלמידים כאלה הוא צריך שהם יהיו חביבים עליו כגופו, ושיאהב אותם מאוד. והגאון מוילנא לפני שהיה מתחיל שיעור היה אומר בינו לבין עצמו אני אוהב את התלמידים שלי כדי לחזק את האהבה שהיתה ביניהם וקשר בין רב לתלמיד זה כמו אב לבנו והמילה אב זה רומז למילה אוהב ולא סתם התלמידים קרויים בנים.
והרמב"ם כותב שרב ששונא את תלמידיו חלילה הם יבקשו לעשות לו רע, וזה לא משנה כלל באיזה כיתה התלמיד, וכבר הסביר ר' חיים שמואלביץ זצ"ל את המשנה באבות (פ"א מי"ב) הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה שלפני שאתה מתחיל ללמד תורה ולקרב יהודי לתורה יש תנאי והוא, אוהב את הבריות ורק אז לקרבן לתורה.



הלב שלי דפק בחזקה והבנתי שאני הולך להתפס
ומעשה שהיה בזמנינו (מובא בספר עלינו לשבח) בבחור יהודי שהיה בשעת חופתו וביום שמחת לבו אלא שלפתע הוא פרץ בבכי ליד כל האורחים שבאו לחתונה זה לא היה בכי של התרגשות יתירה אלא בכי שנבע מצער עמוק לא על זה שהוא מתחתן אלא בגלל מה? כך הוא סיפר שבילדותו יום אחד המלמד בתלמוד תורה הביא איזה כלי יקר לכיתה ואני מיד חמדתי אותו וחשבתי איך לגנוב אותו לרשותי, וחיכיתי להפסקה וכשכולם יצאו להפסקה נשארתי כאילו יש לי מה לעשות, ולקחתי את הכלי והנחתיו בכיס שלי.
וכשנגמרה ההפסקה וכולם חזרו לכיתה המלמד מיד הרגיש בהיעלמותו של החפץ היקר ואמר לכל הילדים לעמוד ונעל את הדלת, והוא החל בחיפוש ילד אחרי ילד בכיסים ובילקוטים, והלב שלי דפק בחוזקה והבנתי שאני הולך להיתפס ולא יכולתי לחשוב על הבושה הנוראה שתהיה לי, ומיד הוצאתי את החפץ בעדינות מכיסי והנחתי אותו בילקוט של הילד שישב לידי שהיה הצדיק של הכיתה, והמלמד הגיע ובדק גם אותי ואת ילקוטי ולא מצא מאומה ועבר לילד שישב לידי ומצא את זה בילקוט שלו, הילד ניסה להסביר למלמד שכנראה זה מישהוא אחר שהניח את זה אצלו והוא מוכן להישבע שהוא לא גנב את זה, אבל המלמד גער בילד וצעק עליו: תתבייש לך איך אתה מעיז לגנוב, וחשבתי שאתה צדיק אבל נתגלה קלונך.
ולמחרת כבר הילד לא הופיע בתלמוד תורה ועבר לבית ספר רגיל ואחר כך לתיכון עד שטבע באוקיינוס של עבירות והלילה הזה שאני מתחתן אזי גם הוא מתחתן הלילה אלא שהוא מתחתן עם גויה, ולכן אני בוכה כי אני יודע שאני האשם הגדול. (ולעניות דעתי המלמד אשם לא פחות מהתלמיד ואפילו יותר כי התלמיד היה ילד ובלי דעת והמלמד גדול ועם דעת).



הוא לקח את השעון מידי ולא אמר לי כלום
ולעומת זאת יש בזמנינו צדיק גדול ותלמיד חכם עצום, וכששאלו אותו איך ובמה הוא זכה לעלות מעלה מעלה, והוא סיפר שבהיותו ילד בתלמוד תורה הרב הביא לכיתה שעון יוקרתי מאוד ואני גנבתי את השעון בהפסקה ולאחר ההפסקה כשהרב הבין שנגנב השעון הוא עבר בין התלמידים וערך חיפוש, אני בלית ברירה החזקתי את השעון ביד והתכוננתי להודות באשמה והרב הגיע אלי ולקח את השעון מידי בזריזות בלי שאף אחד הרגיש ולא אמר לי מילה, וכשהחיפוש נגמר הוציא הרב את השעון ואמר היצר הרע החזיר לי את השעון, ועשיתי אחר כך חשבון נפש גדול שהרי הרב יכל לבייש אותי ברבים אך הוא העלים עין והחלטתי לעזוב את כל השטויות ולהידבק בתורה והכל בזכותו. ירבו מלמדים כמוהו בעם ישראל ושהתלמידים יגדלו בדרך הנכונה.




 
 

מתימן יבוא הישיבה המרכזית לבני עדת תימן. ירושלים רחוב תרמ"ב 6. טלפון: 02-5812531    דוא”ל: email: mtyavo@gmail.com פקס: 077-4448207 חשבון בנק הדאר: 4874867
מבשר טוב - ת"ת לבני עדת תימן רחוב אבינדב 22 ירושלים. גני ילדים רחוב ארץ חפץ 116 כניסה ד ירושלים.  
 
 
דוא”ל: email: mtyavo@gmail.com
לייבסיטי - בניית אתרים