אני מעוניין לתרום  |  כך התחלנו את המדרש התימני  |  וידאו - יום בחצריך  |  חומר מארכיון המדינה  |  תורמים בשקלים או בדולרים  |  קריאה בתורה לכל השנה  |  ת"ת מבשר טוב  |  ילדי תימן  |  פרשת השבוע  |  מדור פרשת השבוע  |  ס ר ט י - ו י ד א ו  |  

אתרים תימנים נוסח תימן תימני נט יד מהריץ מבשר טוב
 

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



 


יפוצו מעינותך חוצה
FacebookTwitter

      פרשת ויחי תשע
דף הבית >> פרשת השבוע >> הרב ברוך רוזנבלום על פרשת השבוע >> ספר בראשית הרב רוזנבלום >> פרשת ויחי הרב רוזנבלום >> פרשת ויחי תשע


 בס"ד
פרשת ויחי – הרב ברוך רוזנבלום שנת תש"ע.

פרשת השבוע שנקרא בע"ה בשבת זו, פרשת ויחי. היא הפרשה המסיימת את חומש בראשית בס"ד.
פותחת הפרשה - {כח} וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה וַיְהִי יְמֵי יַעֲקֹב שְׁנֵי חַיָּיו שֶׁבַע שָׁנִים וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה
אומר הדעת זקנים מבעלי התוספות – חייו השלווים של יעקב, היו במנין וַיְחִי = 34. עד שהיה יוסף בן 17 שנה, וגדל אצל אביו, ועוד 17 שנה, משירד יעקב למצרים, והיה ליד יוסף עוד 17 שנים. כל שאר שנותיו לא היו טובים, כי היו בצער וברעה.
כעין הדברים האלה, כתוב גם בזוהר הקדוש {פרשת חיי שרה} - וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה, בגימטריא 37.
כל חייה הטובים של שרה אמנו, במנין 37. שהרי עד גיל 90 שנה, היא לא ילדה, ומי שאין לו ילדים חשוב כמת... ועד 127 שנים, זה יוצא 37 שנים, כמנין וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה.
אומר המדרש הגדול - וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה כנגד אותם שבע-עשרה, שגר יוסף אצל אביו, דכתיב {לז, ב}... יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה...
אומר רבינו בחיי – ובזכות שפרנס יעקב את יוסף 17 שנה, פרנס יוסף את יעקב במצרים, 17 שנה. מידה כנגד מידה. זהו שאמר הכתוב  וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה.
אומר התנא דבי אליהו רבה {פרק ה, אות יב} – מיד נתגלגלו רחמיו של הקב"ה, ונתן ליעקב 17 שנה, סמוך לזקנותו, טובים מעין עולם הבא. מכאן אמרו – כל שהשיגתו שנה טובה, סמוך לזקנותו, סימן יפה לו, וכל שהשיגתו שנה רעה, סמוך לזקנותו, סימן רע לו.
בספר אור גדליה, בחלק של ליקוטי דיבורים, על פרשת ויחי, הוא עומד על דברי התנא דבי אליהו...
הוא מביא את דברי חז"ל, במדרש שדיברנו עליו, בפרשת וישב {בראשית רבה, פרשה פד, אות ג} - וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב (איוב ג, כו): לֹא שָׁלַוְתִּי וְלֹא שָׁקַטְתִּי, לֹא שָׁלַוְתִּי מֵעֵשָׂו, וְלֹא שָׁקַטְתִּי מִלָּבָן, וְלֹא נָחְתִּי מִדִּינָה, וַיָּבֹא רֹגֶז, בָּא עָלַי רָגְזוֹ שֶׁל יוֹסֵף.
אותו פסוק מופיע גם בעוד מדרש {שמות רבה, פרשה כו, אות א}, ושם דורשים אותו חז"ל על הגלויות - לֹא שָׁלַוְתִּי וְלֹא שָׁקַטְתִּי וְלֹא נַחְתִּי וַיָּבֹא רֹגֶז. לֹא שָׁלַוְתִּי, מִבָּבֶל. וְלֹא שָׁקַטְתִּי, מִמָּדַי. וְלֹא נַחְתִּי, מִיָּוָן. וַיָּבֹא רֹגֶז, בֶּאֱדוֹם.
כותב הילקוט הראובני {פרשת וישלח}, בשם החסד לאברהם – ארבעת הצרות שאירעו ליעקב, דוגמת ארבעת הגלויות.
המפגש של יעקב עם עשו – כנגד בבל. צרת לבן – כנגד מדי. צרת דינה – כנגד יוון. צרת יוסף – כנגד אדום.
אומר האור גדליה – אם ככה, לאחר שיעקב אבינו ניפגש עם יוסף, הסתיימה גלות יוסף...
אם חז"ל עושים משוואה – ארבעת הגלויות, כנגד ארבעת הצרות של יעקב אבינו... הצרה האחרונה, היא צרת יוסף. אז הגלות האחרונה, היא גלות אדום.
כשפגש יעקב אבינו את יוסף במצרים, מבחינתו, הסתיימה הצרה... צרת יוסף הסתיימה, הוא פוגש את הבן שלו, לאחר 22 שנה.... מבחינתו הסתיימה הצרה.... אין יותר גלויות...
אם אין יותר גלויות, אז תבין למה כתוב בתנא דבי אליהו רבה, שקיבל יעקב אבינו 17 שנה, מעין עולם הבא – כי לאחר ארבעת הגלויות, אלו ימות המשיח, שיהיו ללא שום דאגות... אותו דבר, לאחר שיעקב אבינו הגיע למצרים, השבע-עשרה שנה, היו בחינה, של מעין עולם הבא.
אם ככה, מסביר האור גדליה, יסוד נפלא נוסף:
פרשת שבוע שעבר, פרשת ויגש, דיברנו על כך, שיעקב אבינו הגיע למצרים, ויוסף נפל על צווארו ונישקו... ויעקב לא עשה כך, כיון שאומרים חז"ל, שהוא קרא באותו זמן קריאת שמע...
כל המפרשים דנים – מה פתאום הוא קרא קריאת שמע?! אם הגיע הזמן של קריאת שמע, אז למה יוסף לא אמר??
אז חלק מהמפרשים אומרים – כיון שיוסף היה עסוק במצוה....
המהר"ל אומר – הוא קרא קריאת שמע, כי את הרגש שהיה לו כלפי יוסף, הוא הקדיש לקב"ה.
אומר המהר"ל {גור אריה} – עפ"י דברינו עכשיו, יש לנו ביאור חדש, מדוע יעקב אמר קריאת שמע – כי הפסוק של שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד...
אומר רש"י - ה' אלהינו ה' אחד. ה' שהוא אלהינו עתה ולא אלהי האמות, הוא עתיד להיות ה' אחד, שנאמר (צפניה ג, ט) כי אז אהפך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה' ונאמר (זכריה יד, ט) ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד.
יעקב אבינו, כשירד למצרים, מבחינתו, הסתיימה הגלות, אז הו איכל להגיד ה' אחד. הוא סיים את הגלות שלו... אבל יוסף הצדיק, מבחינתו, הגלות רק עכשיו מתחילה, אז אין לו מה להגיד ה' אחד, לכן הוא לא קרא קריאת שמע.
רש"י מבאר, על הפסוק הראשון בפרשה - ויחי יעקב. למה פרשה זו סתומה, לפי שכיון שנפטר יעקב אבינו נסתמו עיניהם ולבם של ישראל מצרת השעבוד שהתחילו לשעבדם. דבר אחר שבקש לגלות את הקץ לבניו ונסתם ממנו.
כולם שואלים שאלה – הרי עדין לא התחילו לשעבד אותם, הרי כתוב ויחי יעקב... עדין לא הגעת למצב שהוא מת, הוא עדין חי?
אומר הפרדס יוסף – למה ציוה יעקב אבינו, את יוסף בענין הקבורה, מיד בפסוק  הבא? {כט} וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם
אומר הבאר יוסף, לר' יוסף מסלנט – אומר לך למה... יעקב ידע, שבאותו רגע שהוא יסתלק מהעולם, מעמדו של יוסף ירד.
הראיה שירד – יוסף הצדיק היה צריך לשלוח שליחים, אל פרעה, כדי שיתיר לו ללכת לקבור את יעקב אבינו, בארץ ישראל.
אם הוא היה 'כל יכל', אז בשביל מה הוא צריך לשלוח שליחים אל פרעה... כל זה מראה על פיחות במעמדו...
לכן השביע יעקב את יוסף שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם...
אז למה הוא היה צריך להשביע אותו?! הרי זה הבן שלו, זה לא כמו אליעזר, שהיה עבד...
אומר הבאר יוסף – כיון שיעקב ראה את הקושי, שיהיה ליוסף, להביא אותו לקבורה בארץ ישראל, שהיות ומעמדו יתחיל לרדת לאחר פטירתו... לכן השביע אותו, ונקט בצעדים האלה, כדי להבטיח, שהוא יביא אותו לקבורה בארץ ישראל.
אם ככה, נוכל להבין את דברי רש"י, שכיון שנפטר יעקב אבינו נסתמו עיניהם ולבם של ישראל :
מה זה קשור לעיניהם ולבם של ישראל?
כותב הרמב"ן בפרשת שבוע הבא, פרשת שמות - אוהל האבות הקדושים, היה מעין משכן, ולכן פרשת שמות מתחילה בענין גלות מצרים, וחומש שמות, מסתיים בבניית המשכן. למה?
כי בעשיית המשכן, חזרו למעמד שהיה באוהל האבות הקדושים, שם היתה השראת השכינה, מעין משכן. וכמו שבמשכן ישנה השראת שכינה, כך היה ענן קשור על האוהל... כמו שהיתה ברכה בלחם הפנים, כך היתה ברכה בעיסה, וחוץ מזה כתוב, שנר היה  דולק מערב שבת לערב שבת, כמו שהיה בשמן שבמנורה... כך היה באוהל האבות.
אומר הספר אור גדליה – בֹא ותראה מה אומר הקב"ה לשלמה המלך {מלכים א'. ט, ג} הִקְדַּשְׁתִּי אֶת הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִתָה לָשׂוּם שְׁמִי שָׁם עַד עוֹלָם וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם כָּל הַיָּמִים
בבית המקדש, ישנה השגחה מיוחדת של הקב"ה...האיפה זה בא לידי ביטוי?
וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם כָּל הַיָּמִים."העינים והלב" של הקב"ה, היו בהשגחה רציפה, כמו שכתוב בפסוק {תהלים לג, יח} הִנֵּה עֵין ה' אֶל יְרֵאָיו לַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ... ישנה עין מיוחדת, השגחה מיוחדת... של הקב"ה, על בית המקדש!
כל זמן שהאבות הקדושים, היו קיימים, היו עיניו ולבו של הקב"ה, נתון באוהל האבות... אבל באותו רגע שהסתלק יעקב לבית עולמו, נסתמו עיניהם ולבם של ישראל.
אותה השגחה פנימית שהיתה לעם ישראל, באמצעות אוהלם של האבות הקדושים, הסתלקה בפטירתו של יעקב אבינו.
 
 
 
זוהי ההקדמה לפרשת ויחי... אנחנו רוצים בס"ד להיכנס לפרשה קצת יותר לעומק, ולעמוד על נושא אחד בפרשה ולהרחיב בו.
כדי להיכנס לעומק הפרשה, צריכים להקדים, הקדמה קצרה, שתפתח לנו פתח, לפסוק בפרשה:
אנחנו נמצאים באמצע חודש טבת... כתוב במגילת תענית, שבחודש הזה, מתענים שלוש תעניות – ח, ט, י בטבת.
מה קרה בְ-ח' בטבת?
בְ – ח' בטבת, ציוה תלמי המלך, לתרגם את  התורה ליוונית, והיה העולם בחושך שלושה ימים.
בְ –ט' בטבת, לא נודעה איזה צרה ארעה בו.
בעשרה בטבת, החל המצור על ירושלים.
ההלכה הזאת מובאת בשולחן ערוך {או"ח סימן תק"פ}.
שואל הט"ז במקום – מה פירוש הדבר, שלא ידוע מה ארע ב-ט' בטבת?! הרי בפיוטים שאנחנו אומרים בעשרה בטבת, כתוב במפורש שמת עזרא הסופר, ולכן מתענים.
נשאלת השאלה  - איך במגילת תענית כתוב, שלא ידוע מה אירע בו, ובפיוטים לעשרה בטבת כתוב, שמת עזרא הסופר?
מה, זה שכתב את מגילת תענית, לא ידע שעזרא הסתלק בתאריך הזה?!
הוא ידע... אז למה הוא כותב"לא ידוע מה אירע בו"???
לכאורה, זה שקבעו תענית על פטירת עזרא הסופר, זה תמיהה גדולה... למה?
כי לא מצאנו שאנחנו מתענים, על פטירת צדיקים, חוץ מצום גדליה, ששם הוא לא מת על מיטתו, אלא הוא נרצח, והיות והוא נירצח, אנחנו מתענים בגלל הרצח...
אבל אנחנו לא מתענים בפטירת צדיקים...  מה שיש מתענים ביום ז' באדר, יומא דהילולא דמשה רבינו... רוב הציבור לא מתענה...
בֹא ותראה, שברוב קהילות ישראל, נוהגים לעשות הילולות, ביום פטירת צדיקים, ועד כדי כך, יש שנוהגים לא לומר תחנון... ויש שמחמירים יומיים קודם ויומיים אחר-כך, כי הוא בטח לא הרגיש טוב יומיים קודם, ועוד יומיים אחר-כך, כי עוד היו באבל J
אז כולם שואלים את עצמם – מה זה הענין הזה, שבמגילת תענית כתוב, שלא ידוע מה אירע בתאריך הזה, ובסליחות אנחנו אומרים, שמת בו עזרא הסופר?
כותב המפרש על מגילת תענית, שביום ט' בטבת, נולד יש"ו הנוצרי. ומפחד הצנזורה, פחדו להזכיר את זה.
אז מה כותבים?!
או כמו שכתוב במגילת תענית, שלא נודע מה אירע בו... ואז אחד שואל את השני – מה זה"לא נודע", מה מתענים סתם?!
תשמע, נודע.... אבל אי אפשר לכתוב את זה.
מה שאומרים, שנפטר בו עזרא הסופר... אז כולם שואלים – מה קרה פה, שכולם מתענים??
אז התשובה הפשוטה – שלאחר פטירת עזרא, פסקה נבואה מישראל...
אבל בכל אופן, מדוע מתענים?
אז אומרים לך – תשמע, אתה רוצה לדעת את האמת?! האמת היא, שביום הזה נולד יש"ו.
למה הקדמתי את ההקדמה הזאת?
 
כי זה נוגע לדברים, שאני הולך להקריא עכשיו, מספר פרי צדיק, לר' צדוק הכהן מלובלין {דרוש ו, מיום ו' דחנוכה, מאמר י"ז} :
ר' צדיק הכהן מלובלין, הולך לבאר קטע מספר יצירה...
ספר יצירה, כידוע לכולם, הוא ספר מאוד קשה להבנה... ספר שכתב אותו אברהם אבינו... עומדים עליו גדולים הדורות, כדי לפענח אותו...
נקרא שתי שורות מספר יצירה, מאוד פשוטות להבנה :
המליך אות עי"ן ברוגז וקשר לו כתר, וצרפן זה בזה, ויצר בהם גדי בעולם וטבת בשנה, כבד בנפש, זכר ונקבה.
 כולם הבינו... לא צריך להסביר. J
אני רק הבאתי את זה, כי זה הפתיח שעליו עומד, ר' צדוק הכהן מלובלין...
מי שרוצה, יקנה פרי צדיק-מאמרי חנוכה... יפתח את הדברים, ויראה שם עונג רב!
אני רוצה להקריא רק קטע, מר' צדוק, שנוגע לשיחה שלנו, שעליו אנחנו רוצים לדבר:
חודש טבת, הוא הירוד שבחודשים, וכמו דאיתא בזוהר {שמות ב, ב} וַֽתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִֽים – תמוז, אב, טבת.
אלו שלושת החודשים, שקורא להם האר"י הקדוש – חודשי עשו.
ומזל חודש טבת, הוא שׂעיר (גדי), כמו שהביא הראב"ד על מזל גדי, שנאמר {ישעיה יג, כא} וּשְׂעִירִים יְרַקְּדוּ שָׁם, והגדי הוא השעיר... הוא חלקו של עשו, שנקרא איש שעיר, ועליו נאמר {ויקרא טז} וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנוֹתָם אֶל אֶרֶץ גְּזֵרָה, זה עוונות תם, שבחודש הזה הוא הזמן לתקן הפגם של הנחש. ובזוהר פרשת פנחס איתא {בראשית ח, ה} וְהַמַּיִם הָיוּ הָלוֹךְ וְחָסוֹר עַד הַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי זהו חודש טבת, והימים הללו של חודש טבת, אלו ימים רעים (תרגום מלשון הזוהר).
כותב השפת אמת {מאמרי חנוכה שנת תר"נ} – ומה שאנו מדליקים ל"ו נרות, ייתכן לפרש, כדי להאיר את ימי חודש טבת, כי מהיום הראשון של חנוכה ועד היום האחרון של חודש טבת, יש לך ל"ו ימים.
אז תיקנו במהדרין מן המהדרין, להדליק ל"ו נרות, כדי להאיר את הימים האפלים, של חודש טבת. ונקרא החודש הזה בשם טבת, מלשון הטבת הנרות.
כך כותב  השפת אמת.
כותב הבני יששכר {מאמרי חודש טבת} – התחלתא דפורענותא, היתה בחודש הזה, בו החל המצור על ירושלים. החודש הזה, מיוחס לשבט דן, שבהם החל פסל מיכה כידוע.
ממשיך הפרי צדיק – כתוב בטור, שלושה רגלים כנגד שלושת האבות, ושנים-עשר חודשים כנגד שנים-עשר השבטים. והנה החודשים עפ"י מה שכתב האר"י, חודש טבת מיוחס לדן. שבט דן הוא הירוד שבשבטים, וכמו חודש טבת, שהוא הירוד שבחודשים.
חודש טבת, הוא החודש הירוד שבשנה, שהוא מחודשי עשו, וכנגד זה, החודש הזה שייך לדן, ועל זה אמר יעקב אבינו {מט, יח} לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה'.
וכאן התחברנו לפרשה...
לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה', זה הפסוק שמופיע, בברכה שבירך יעקב אבינו את דן...
אז אמרנו... שזו הברכה שבירך יעקב אבינו את דן... דן הוא כנגד חודש טבת... טבת הוא הירוד שבחודשים, הוא חודשו של עשו... כנגד מזלו, מזל גדי... גדי הוא שעיר, שעיר הולך לעזאזל... ובזה מתקנים פגם הנחש.
נתחיל בע"ה לאט לאט, ואני מקווה בע"ה בלי נדר, שבעוד חמישים דקות, נגיע לפחות לבאר חלק, ממה שכתוב בספר יצירה :
בפרשת השבוע, מברך יעקב את בניו... כל אחד לפי מעמדו... כל אחד לפי יכולותיו... הוא מגיע לברכה של דן :
{מט, טז} דָּן יָדִין עַמּוֹ כְּאַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל: {יז} יְהִי דָן נָחָשׁ עֲלֵי דֶרֶךְ שְׁפִיפֹן עֲלֵי אֹרַח הַנֹּשֵׁךְ עִקְּבֵי סוּס וַיִּפֹּל רֹכְבוֹ אָחוֹר: {יח} לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה'
אומר רש"י, שכל הנבואה הזאת נאמרה על שמשון, ורש"י הולך לבאר קטע-קטע, איך זה מדבר על שמשון:
אומר רש"י - כאחד שבטי ישראל. כל ישראל יהיו כאחד עמו ואת כלם ידין, ועל שמשון נבא נבואה זו. ועוד יש לפרש כאחד שבטי ישראל כמיוחד שבשבטים הוא דוד שבא מיהודה.
אומרת הגמרא {מסכת סוטה י, א} - וא''ר יוחנן  שמשון דן את ישראל כאביהם שבשמים שנאמר {בראשית מט-טז} דן ידין עמו כאחד וגו'
אומר רש"י - כאחד. כיחידו של עולם במשפט צדק.
אומר המדרש {בראשית רבה, פרשה צט, אות י} - כִּיחִידוֹ שֶׁל עוֹלָם שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ סִיּוּעַ בַּמִּלְחָמָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סג, ג): פּוּרָה דָרַכְתִּי לְבַדִּי, כָּךְ שִׁמְשׁוֹן הָעוֹמֵד מִדָּן אֵינוֹ צָרִיךְ אֲחֵרִים שֶׁיְסַיְּעוּ אוֹתוֹ, בְּלֹא חֶרֶב אֶלָּא בִּלְחִי חֲמוֹר. (בראשית מט, יז): יְהִי דָן נָחָשׁ עֲלֵי דֶרֶךְ שְׁפִיפֹן, כָּל הַחַיּוֹת מְהַלְּכוֹת זוּגוֹת זוּגוֹת וְהַנָּחָשׁ אֵינוֹ מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ אֶלָּא יְחִידִי.
דָּבָר אַחֵר, יְהִי דָן נָחָשׁ עֲלֵי דֶרֶךְ, כְּשֵׁם שֶׁהַנָּחָשׁ נַקְמָן, כָּךְ הָיָה שִׁמְשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים טז, כח): וְאִנָּקְמָה נְקַם אַחַת, כֵּיוָן שֶׁרָאָה אוֹתוֹ יַעֲקֹב אָמַר (בראשית מט, יח): לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה'...
הנחש אין לו שום כוח ברגלים, אף שמשון לא היו לו שום כוח ברגלים, חוץ מזה הוא היה חיגר ברגליו, ואסור בנחושתים.
כך עושים חז"ל השוואות, בין שמשון לבין הנחש...
ממשיך המדרש {בראשית רבה, פרשה צח, אות יד} - יְהִי דָן נָחָשׁ עֲלֵי דֶרֶךְ (בראשית מט, יז), מַה נָּחָשׁ זֶה מָצוּי בֵּין הַנָּשִׁים, כָּךְ שִׁמְשׁוֹן בֶּן מָנוֹחַ מָצוּי בֵּין הַנָּשִׁים. מַה הַנָּחָשׁ נֶאֱסָר בִּשְׁבוּעָה, כָּךְ שִׁמְשׁוֹן בֶּן מָנוֹחַ נֶאֱסָר בִּשְׁבוּעָה (שופטים טו, יב): וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְשׁוֹן הִשָּׁבְעוּ לִי. מַה נָּחָשׁ זֶה כָּל כֹּחוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְּרֹאשׁוֹ, כָּךְ שִׁמְשׁוֹן (שופטים טז, יז): אִם גֻּלַּחְתִּי וְסָר מִמֶּנִּי כֹחִי. מָה הַנָּחָשׁ הַזֶּה רִיסוֹ מְחַלְחֵל לְאַחַר הַמִּיתָה, כָּךְ (שופטים טז, ל): וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים אֲשֶׁר הֵמִית בְּמוֹתוֹ וגו'. אמר רש"י - הנושך עקבי סוס. כך דרכו של נחש. ודמהו לנחש הנושך עקבי סוס. ויפל רכבו אחור. שלא נגע בו, ודוגמתו מצינו בשמשון, וילפת וגו' את שני עמודי התוך וגו' (שופטים טז, כט.), ושעל הגג מתו.
מי שיפתח מדרש רבה {בראשית רבה, פרשה צח, אות יד}... יראה דבר נפלא שמביא המדרש :
הַנּשֵׁךְ עִקְּבֵי סוּס, (שופטים טז, כה): קִרְאוּ לְשִׁמְשׁוֹן וִישַׂחֶק לָנוּ, אָמַר רַבִּי לֵוִי כְּתִיב (שופטים טז, כז): וְעַל הַגָּג כִּשְׁלשֶׁת אֲלָפִים, אֵלּוּ מַה שֶּׁהָיוּ עַל שְׂפַת הַגָּג, אֲבָל מַה שֶּׁהָיוּ לַאֲחוֹרֵיהֶם וְלַאֲחוֹרֵי אֲחוֹרֵיהֶם אֵין בְּרִיָּה יוֹדַעַת, וְאַתְּ אֲמַרְתְּ (שופטים טז, לא): וַיֵּרְדוּ אֶחָיו וְכָל בֵּית אָבִיהוּ וַיִּשְׂאוּ אֹתוֹ וַיַּעֲלוּ וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ וגו' בְּקֶבֶר מָנוֹחַ אָבִיו, אֶלָּא יַעֲקֹב אָבִינוּ בִּקֵּשׁ רַחֲמִים עַל הַדָּבָר. וַיִּפֹּל רֹכְבוֹ אָחוֹר, יַחְזְרוּ דְּבָרִים לַאֲחוֹרֵיהֶם, לְפִי שֶׁהָיָה יַעֲקֹב אָבִינוּ רוֹאֶה אוֹתוֹ וְסָבוּר בּוֹ שֶׁהוּא מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, כֵּיוָן שֶׁרָאָה אוֹתוֹ שֶׁמֵּת, אָמַר אַף זֶה מֵת (בראשית מט, יח): לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה'.
אומר הירושלמי{מסכת סוטה א, הלכה ח} – פסוק אחד אומר וישפוט את ישראל ארבעים שנה, ופסוק אחד אומר וישפוט את ישראל עשרים שנה... אז תחליט, כמה זמן שמשון שפט?
אמר רב אחא שהיו הפלישתים יראים ממנו עשרים שנה לאחר מותו, כמו שהיו יראים ממנו בחייו.
שואל קרבן העדה – איך אפשר לפחד ממישהו, שהוא בקבר?
ואומר תירוץ נפלא – הוריו של שמשון לקחו אותו לקבורה בארץ ישראל. הפלישתים היו עסוקים בפינוי הגופות, אז לא ראו שלקחו אותו. אם ככה, הם פחדו ששמשון ברח, אמרו לעצמם"בטח הוא מתחבא כאן באיזה מערה... מי יודע מתי הוא יצא!"
עשרים שנה הם רעדו מפחד, שהוא נמצא שם... לכן כתוב,  ששמשון שפט את ישראל ארבעים שנה, כי הפחד משמשון, נמשך עשרים שנה, לאחר מותו.
כך מביא קרבן העדה, על הענין הזה של שמשון.
רבותינו, שעומדים על הפסוק {בראשית מט, י} לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה'...
רש"י אומר, שכל הברכה הזאת מדברת על שמשון...
בא התרגום יונתן בן-עוזיאל ואומר -  אֲמַר יַעֲקב כַּד חָמָא יַת גִדְעוֹן בַּר יוֹאָשׁ וְיַת שִׁמְשׁוֹן בַּר מָנוֹחַ דְקַיְימִין לִפְרוֹקִין לָא לְפוּרְקָנֵיהּ דְגִדְעוֹן אֲנָא מַסְכֵּי וְלָא לְפוּרְקָנֵיהּ דְשִׁמְשׁוֹן אֲנָא מוֹדִיק דְפוּרְקַנְהוֹן פּוּרְקַן דְשַׁעְתָּא אֱלָהֵין לְפוּרְקָנָךְ סָכִית וְאוֹדִיקִית יְיָ דְפוּרְקָנָךְ פּוּרְקַן עַלְמִין – בשעה שראה יעקב בנבואה, את ישועת גדעון בן יואש, ואת ישועת שמשון בן מנוח, עומדים להושיע את ישראל, אמר לא לישועת גדעון אני מצפה, ולא לישועת שמשון אני מקווה, כי ישועתם, ישועת שעה. אלא לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה', כי ישועתך, ישועת עולמים. הכוונה לישועת משיח בן-דוד, שהוא עתיד להושיע את בני ישראל ולהוציאם מהגלות, ולישועתם אנו מקווים.
כך מביא התרגום יונתן בן עוזיאל.
בא הדעת זקנים מבעלי התוספות, ואומר שמה שאמר יעקב אבינו לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה', זו בעצם היתה נזיפה, לשמשון הגיבור. למה?
כי שמשון התהלל בגבורה שלו...{שופטים טו, טז} בִּלְחִי הַחֲמוֹר הִכֵּיתִי אֶלֶף אִֽישׁ.
אין זה נכון, להתהלל בגבורה של בן-אדם... מיד לאחר שהוא אמר את המילים הללו, נאמר בפסוק {יח} וַיִּצְמָא מְאֹד...
אומר המדרש {בראשית רבה, פרשה צח, אות יג} - אָמַר רַבִּי חוּנְיָא וְרַבִּי עֲזַרְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן אֲפִלּוּ הָיָה צַרְצוּר שֶׁל מַיִם  בקבוק מים לֹא הָיָה יָכוֹל לִפְשֹׁט אֶת יָדוֹ וְלִטְלוֹ...
אמר שמשון לקב"ה – {שופטים טו, יח} אַתָּה נָתַתָּ בְיַד עַבְדְּךָ אֶת הַתְּשׁוּעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת וְעַתָּה אָמוּת בַּצָּמָא וְנָפַלְתִּי בְּיַד הָעֲרֵלִים – כאן הודה שמשון, שהוא אמר בטעות  בִּלְחִי הַחֲמוֹר הִכֵּיתִי אֶלֶף אִֽישׁ...
לאחר שהוא אמר את המלים האלה, אפילו את היד, הוא לא יכל להזיז כדי לקחת את הבקבוק!
מיד עשה לו הקב"ה נס, וזימן לו מים, מתוך הלחי של החמור.
שואל הספר הר יראה – בשלמא לחי של חמור... תביא לו פחית של קוקה-קולה... למה מתוך הלחי של החמור, להמציא לו מים?
 אלא הסיבה היא, שרצה הקב"ה להראות לו – כמו שאתה מבין, שכשיוצא מים מלחי של חמור, זה נס גדול... זה שהרגת אלף אנשים, זה גם נס גדול!
אל תגיד את המילים האלה בִּלְחִי הַחֲמוֹר הִכֵּיתִי... מי אתה, שאתה מכה?! כל הגבורה שלך היא מהקב"ה!
על זה אמר לו הקב"ה לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה'... אל תגיד אני הכיתי... אני עשיתי... הכל תתלה בקב"ה!
בא הרשב"ם במקום ואומר –  נאמר ברש"י, שכל הנבואה נאמרה על שמשון.. חלילה וחס לומר דבר כזה.. זה לא הגיוני שכל הנבואה נאמרה על אדם אחד... אלא הכוונה היא, לכל שבט דן.
היות ושבט דן היה מאסף לכל המחנות, הוא היה האחרון לכל המחנות... כל המלחמות שבאו להילחם בישראל... הראשונים שקיבלו את זה, היו שבט דן, ועליהם התפלל יעקב, שיזכו לישועה... שהאויבים שתוקפים את ישראל מאחורה, לא יצליחו לפגוע בשבט דן.
כך מביא הרשב"ם במקום.
לאחר ההקדמה הזאת רבותי, הגענו אל הנקודה:
אם אנחנו רואים את הברכות, שבירך יעקב את בניו, אני חושב שאף אחת מהברכות, לא נכנסה לסדר התפילה, חוץ מהברכה שבירך יעקב אבינו, את דן.
בסדר התפילה מופיע רק פסוק אחד, שתכף נדבר עליו לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה'. זה הפסוק היחיד שנכנס לסדר התפילה.
אמנם לא לסדר התפילה, של אנשי כנסת הגדולה... וכאן אני ניכנס למחלוקת, בין נוסחאות התפילה, בין בני עדות אשכנז, לבין בני עדות ספרד... למה אני מתכוון?
בני עדות אשכנז, שאומרים את התפילה מתחילתה ועד סופה, מסיימים את התפילה בפסוק הזה...
אחרי י"ג עיקרים ושש זכירות, אומרים את הפסוק לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה'...
בני עדות המזרח, לא אומרים את הפסוק הזה בסוף התפילה... יש י"ג עיקרים... עשר זכירות... אבל אין את הפסוק הזה לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה'.
הפעם השניה שמופיע... דרך אגב, אנחנו אומרים את זה אחרי העיקר הי"ג -"אני מאמין באמונה שלמה שתהיה תחיית המתים, בעת שיעלה רצון..."... אבל בנוסח התפילה של חסידי בעלז, שם ראיתי שאומרים את זה, אחרי העיקר הי"ב –"אני מאמין באמונה שלמה, בביאת המשיח...." ושם הם אומרים לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה', כי לשם זה באמת שייך... כיון שראה יעקב אבינו את הישועה של גדעון ושל שמשון, הוא אמר"לא לישועתו של זה אני מצפה, ולא לישועתו של זה אני מצפה... אלא לישועתו של משיח בן דוד..." לכן הם אומרים שם, לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה'.  
כך זה מופיע בסידורים של בעלז, ואני חושב שהנוסח באמת מדויק.
הפעם השניה שאנחנו אומרים לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה', והפעם אני חושב, שזה כבר לכל הדעות, זה בתפילת הדרך...
בתפילת הדרך אנחנו אומרים לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה', לאחר הברכה שיש שם על הנסיעה... וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים: וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר רָאָם, מַחֲנֵה אֱלֹהִים זֶה, וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא מַחֲנָיִם... ואחר כך אומרים ג' פעמים לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה'
בסידור השל"ה הקדוש כתוב, שאומרים ל' פעם לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה'... מזל שזה לא מזמור קי"ט בתהילים J
ולמה ל' פעמים?
כותב השל"ה הקדוש – ל' פעם לִישׁוּעָתְךָ... ושש פעמים ויהי בנסוע.... עשר פעמים יברכך וחמש פעמים המלאך הגואל... ראשי תיבות של המילה לוייה... מי שאומר את זה, זוכה לליווי של השכינה בדרך.
תפילת הדרך, אני חושב שמוסכם על כולם... כולם אומרים לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה'...
ישנו עוד מקום, שבני עדות אשכנז אומרים את זה – בקריאת שמע על המיטה....
בני עדות המזרח, חלק אומרים וחלק לא...
היום שאלתי איזה בחור אשכנזי – אתה יודע שאומרים בקריאת שמע על המיטה לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה'???
אמר לי – תאמין לי, אני לא יודע... אני נירדם הרבה קודם J
יש דבר אחד שכולם יודעים אותו, ומי שאומר פרקי שירה, ודאי מכיר אותו...
יש בעל חיים אחד, שהוא בעצמו אומר את הפסוק הזה... מי זה??
התרנגול אומר לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה'!
אבל התרנגול לא אומר רק את זה... הוא אומר שבע שירים ביום!
הבעל החיים היחיד, ששר לקב"ה שבע שירים ביום, זה התרנגול!
מתי התרנגול מתחיל לשיר?
בשעה שהקב"ה ניכנס לבקר, את הצדיקים בגן-עדן, מרננים כל אילני גן-עדן ומשבחים, ואז התרנגול פותח בשבע שירים!
השיר הראשון -  {תהילים כד, ז} שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד.
השיר השני – {תהילים כד, י} מִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד ה' צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה.
השיר השלישי -  עִמְדוּ צַדִּיקִים וְעִסְקוּ בַתּוֹרָה כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה שְׂכַרְכֶם כָּפוּל לְעוֹלָם הַבָּא
השיר הרביעי - {בראשית מט, י} לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה'.
השיר החמישי - {משלי ו, ט} עַד מָתַי עָצֵל תִּשְׁכָּב מָתַי תָּקוּם מִשְּׁנָתֶךָ.
השיר השישי - {משלי כ, יג} אַל תֶּאֱהַב שֵׁנָה פֶּן תִּוָּרֵשׁ פְּקַח עֵינֶיךָ שְׂבַע לָחֶם.
השיר השביעי - {תהלים קיט קכו} עֵת לַעֲשׂוֹת לַה' הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ
לא אמרתי את כל הפסוקים... מי שירצה, יעיין בפרקי שירה.
בתורה, יש בן-אדם אחד שכינה את עצמו, בתואר תרנגול – בלעם {במדבר כד, ג} וּנְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן...
שואלים חז"ל – למה?? במה הא תרנגול?
אמר בלעם, שהוא רוצה להידמות לתרנגול...
"התרנגול קורא שבע קריאות, ואני עורך שבע מזבחות" שנאמר אֶת שֶׁבַע הַמִּזְבְּחוֹת עָרַכְתִּי.
"אם התרנגול, זוכה לכזאת פריבילגיה, שהוא שר שבע שירים, אז אני עורך שבע מזבחות!"
מה פתאום אמר בלעם, שהוא דומה לתרנגול?!
אומרת הגמרא במסכת ברכות, שיש להם מחנה משותף – על התרנגול אפשר לדעת, מתי הקב"ה כועס... ובלעם כל אומנותו, שהיה מקלל, היה כי ידע מתי הקב"ה כועס.
מה פתאום התרנגול שר שבע שירים??
בספר ואברהם זקן, של ר' אברהם פלאג'י, הוא כותב  - כנגד שבעת ימי השבוע.
עפ"י הדברים האלה, ממילא אנחנו יודעים, שביום הרביעי הוא שר לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה'... למה צריך ישועה, דוקא יום הרביעי?
אם אתה מתבונן על שבעת ימי השבוע... ביום הרביעי נבראו המאורות... ואם נבראו המאורות, אז לתרנגול יש  קשר מיוחד איתם.... למה?
כי כל בוקר אנחנו פותחים בברכה הַנּוֹתֵן לַשֶׂכְוִי בִינָה לְהַבְחִין בֵּין יוֹם וּבֵין לָיְלָה...
ההבחנה בין היום ובין הלילה, נקרא לה תרנגול...  וביום הרביעי, הוא שר לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה'.
אנחנו רוצים לבאר, מה הקשר שבין התפילה שלו לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה', לבין יום רביעי, שביום הזה יש לתרנגול סימפטיה מיוחדת... כי בו נבראו המאורות, והמאורות קשורים אליו...
תשימו לב, דרך אגב, שהתרנגול הוא הבעל חיים היחיד, שאנחנו מודים לקב"ה שנתן לו שכל הַנּוֹתֵן לַשֶׂכְוִי בִינָה לְהַבְחִין בֵּין יוֹם וּבֵין לָיְלָה...
אנחנו לא אומרת לקב"ה, תודה רבה שהוא נותן לכבשים צמר, ולא לפרה חלב... דבר אחד מודים לקב"ה – שהוא נתן לו בינה, להבחין בין יום ובין לילה.
בספר פרק ושיר, של הגאון הגדול ר' חיים קנייבסקי שליט"א, הוא מבאר למה בקול  הרביעי, הוא אומר לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה'.
כותב ר' חיים קנייבסקי – הקול הרביעי, זה שלוש שעות לפני הנץ החמה.
כתוב בילקוט שמעוני, בזכריה, שמלחמת גוג-ומגוג תימשך שלוש שעות.
האשכנזים אומרים על זה, בהושענא-רבה, הושענא שלוש שעות הושענא, על שם אותם שלוש שעות, של גוג ומגוג.
כתוב במדרש תלפיות {ערך גוג ומגוג} – המלחמה תתחיל שלוש שעות לפני הנץ החמה, וזה יהיה בהושענא רבה.
לכן, אומר ר' חיים קנייבסקי - בקול הרביעי, שזה שלוש שעות לפני הנץ החמה, אז הוא אומר לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה', כי הוא מבקש מהקב"ה שיושיע את עם ישראל, ממלחמת גוג ומגוג, שתתחיל באותו זמן, שלוש שעות קודם נץ החמה.
עד כאן יש לנו, תפילת שחרית, תפילת הדרך, קריאת שמע על המיטה ותרנגול J
המדרש רבה, על הפסוק לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה', אומר יסוד, שעליו אנחנו רוצים להרחיב בס"ד:
אומר המדרש {בראשית רבה, פרשה צח, אות יד} - לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה'. אָמַר רַבִּי יִצְחָק הַכֹּל בְּקִוּוּי, יִסּוּרִין בְּקִוּוּי, קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם בְּקִוּוּי, זְכוּת אָבוֹת בְּקִוּוּי, תַּאֲוָתוֹ שֶׁל עוֹלָם הַבָּא בְּקִוּוּי. יִסּוּרִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה כו, ח): אַף אֹרַח מִשְׁפָּטֶיךָ ה' קִוִּינוּךָ, אֵלּוּ יִסּוּרִין. (ישעיה כו, ח): לְשִׁמְךָ, זוֹ קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם. (ישעיה כו, ח): וּלְזִכְרְךָ, זוֹ זְכוּת אָבוֹת. (ישעיה כו, ח): תַּאֲוַת נֶפֶשׁ, זוֹ תַּאֲוָתוֹ שֶׁל עוֹלָם הַבָּא. חֲנִינָה בְּקִוּוּי (ישעיה לג, ב): ה' חָנֵנוּ לְךָ קִוִּינוּ. סְלִיחָה בְּקִוּוּי (תהלים קל, ד): כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה, מַה כְּתִיב בַּתְרֵיהּ (תהלים קל, ה): קִוִּיתִי ה'. לְפִי שֶׁהָיָה יַעֲקֹב אָבִינוּ רוֹאֶה אוֹתוֹ וְסוֹבֵר בּוֹ שֶׁגְּאֻלָּה מַגַּעַת בְּיָמָיו, כֵּיוָן שֶׁרָאָה שֶׁמֵּת, מִיָּד אָמַר לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה'.
מביא לנו המדרש, שישה דברים שיעקב אמר לנו לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה'... אמר לנו – יהודים, לא להתייאש, הכל בתקווה!
מה כתוב כאן?!
בספר באר משה מאוז'רוב {פרשת ויחי, מאמר שני}, יש לו מאמר שלם, על הפסוק לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה'.
עומד שם הבאר משה מאוז'רוב, על דברי מדרש {ילקוט שמעוני, תהילים מ, אות תשל"ו} - למנצח לדוד מזמור קוה קויתי ה' ויט אלי, זה שאמר הכתוב ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו אין ביד ישראל אלא הקווי כדאי חן לגאולה בשכר הקווי, וכן הוא אומר טוב ה' לקויו ואומר שובו לבצרון אסירי התקוה, שמא תאמר עבר קציר כלה קיץ ואנחנו לא נושענו תלמוד לומר קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה' קויתם ולא נושעתם קוו ושובו וקוו, ואם תאמר עד מתי נקוה כתיב יחל ישראל אל ה' מעתה ועד עולם ואומר חזקו ויאמץ לבבכם כל המיחלים לה'...
אומר המדרש {שוחר טוב בתהילים, פרק מ}- ויעלני מבור שאון וגו'. וכי דוד ירד לבור אלא אמר דוד כבר הייתי בדרך שארד לבור ולא הניחני. וכן הוא אומר תודיעני אורח חיים לכך נאמר ויעלני מבור שאון ולא עוד אלא שהעלני למרום. וכן הוא אומר ויקם על סלע רגלי. ולמה עשה לי כך בשכר הקווי ולא רצה לא זבחים ולא עולות אלא הקווי.
כתוב בחז"ל {מדרש תנחומא, פרשת וזאת הברכה, אות ו}  - וְכֵן דָּוִד אָמַר, כִּי גֵּרִים אֲנַחְנוּ לְפָנֶיךָ וְתוֹשָׁבִים כְּכָל אֲבוֹתֵינוּ  כַּצֵּל יָמֵינוּ עַל הָאָרֶץ, וְאֵין מִקְוֶה (דה"א כט, טו). וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר, קַוֵּה אֶל ה' וּשְׁמֹר דַּרְכּוֹ (תהלים לז, לד). וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר: וְאֵין מִקְוֶה. אָמַר דָּוִד, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, לְכָל הַמִּדּוֹת אָדָם מְקַוֶּה. אִם הוּא עָנִי, הוּא מְקַוֶּה עַד שֶׁיַּעֲשִׁיר. אִם הוּא חַלָּשׁ, מְקַוֶּה לִהְיוֹת גִּבּוֹר. חוֹלֶה, מְקַוֶּה עַד שֶׁיִּתְרַפֵּא. חָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִים, מְקַוֶּה עַד שֶׁיַּתִּירוּהוּ. אֲבָל יוֹם הַמִּיתָה אֵין לוֹ תִּקְוָה שֶׁיִּנָּצֵל מִמֶּנּוּ, שֶׁהֲרֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דִּבֵּר עִם מֹשֶׁה פָּנִים בְּפָנִים, וְלֹא יָכוֹל לְהַצִּיל עַצְמוֹ מִן הַמִּיתָה...
בא היפה תואר, הוא המבאר על מדרש רבה, ושואל – מה זה ששת הדברים שעליהם נאמר"הכל בקווי"?
בא היפה תואר, ומסביר כל קטע וקטע, על דברים שקוראים לאדם, במהלך שנות חייו :
אדם שמתייסר בייסורים ואומר"אן תיקווה"... בא המדרש ואומר לו"ייסורים הם תיקווה, אל תגיד שאין תיקווה!
דבר שני הוא אומר – קידוש ה' בקווי...
יש בן-אדם רח"ל, חולה במחלה חשוכת מרפא... אין לו סיכוי!
באים הרופאים ואומרים – תשמע, בכל הספרות... אין לזה תרופה!
בא יעקב אבינו ואומר לך – קידוש ה' בקווי!
מה זה קידוש ה' בקווי?
אומר היפה תואר – בֹא ותראה... כל אדם יודע, כשדניאל ניכנס לגוב האריות, לא היה שום סיכוי שבעולם, שהוא יצא משם!
אתה יודע שחנניה מישאל ועזריה, נכנסו לכבשן האש, ולא היה שום סיכוי שהם יצאו משם!
אתה יודע, שאברהם אבינו, כשנכנס לכבשן האש, לא היה סיכוי שיצא משם?!
קידוש ה' בקווי – תקווה גם אם אין שום סיכוי... אבל בשביל קידוש ה' שיצא מזה, תהיה בתקווה... כי הרי אם תצא מהמחלה הקשה, תלך לספר לכולם כמה הקב"ה הוא גדול... קידוש ה' יביא לך תקווה!
וכך ממשיך היפה תואר להסביר כל קטע וקטע, עד שהוא מגיע לקטע האחרון:
סליחה וקווי – ישנו בן-אדם שאומר"מילא, אם הייתי צדיק... מילא אם הייתי גדול הדור... אני מבין שהקב"ה עוזר לי.. אבל אני?! במצב שלי?! אין יום בלי 20-50 עבירות... אז לי הוא יעזור?!"
אומר לך המדרש - סליחה וקווי. תתבונן מה עשה מנשה... מתוך היורה הרותחת... אדם שרצח אלף איש ביום... אדם שחתך את הראש של סבא שלו... הוא יושב בתוך היורה הרותחת ואומר"ריבונו של עולם, אבא אמר לי לפני מותו בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְּקֹלוֹ... אם אתה עונה אותי, מוטב, ואם לא, אני יודע שכולם שווים!
מיד החזיר אותו הקב"ה לירושלים... הביא רוח, והוציא אותו מתוך היורה הרותחת.
זה מה שאומר לנו יעקב אבינו, זו הצוואה שלו לשבט דן.
רבותי, הברכה הזאת של התקווה, ניתנה לשבט דן... אנחנו רוצים להבין, למה זכה דוקא דן בברכה הזאת:
אומרים חז"ל במדרש {שמות רבה, פרשה מ, אות ד}אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בֶּן פָּזִי אֵין לְךָ גָּדוֹל מִשֵּׁבֶט יְהוּדָה וְאֵין לְךָ יָרוּד מִשֵּׁבֶט דָּן, שֶׁהָיָה מִן הַלְּחֵנוֹת שהיה בן השפחות, בנה של בלהה וּמַה כְּתִיב בּוֹ (בראשית מו, כג): וּבְנֵי דָן חֻשִׁים, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָבוֹא וְיִזְדַּוֵּוג לוֹ, שֶׁלֹא יְהוּ מְבַזִּין אוֹתוֹ וְשֶׁלֹא יְהֵא אָדָם רוּחוֹ גַּסָּה עָלָיו, לְפִי שֶׁהַגָּדוֹל וְהַקָּטָן שָׁוִין לִפְנֵי הַמָּקוֹם, בְּצַלְאֵל מִשֶּׁל יְהוּדָה וְאָהֳלִיאָב מִדָּן וְהוּא מִזְדַּוֵּג לוֹ, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא הַגָּדוֹל וְהַקָּטָן שָׁוִים. לְעוֹלָם אַל יְהֵא אָדָם מַנִּיחַ בְּצֵרוֹ, הַמִּשְׁכָּן בִּשְׁנֵי שְׁבָטִים אֵלּוּ נַעֲשָׂה, וְכֵן הַמִּקְדָּשׁ, שְׁלֹמֹה מִיהוּדָה, וְחִירָם (מלכים א ז, יד): בֶּן אִשָּׁה אַלְמָנָה מִמַטֵּה נַפְתָּלִי, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲנִי הוּא בְצַרְכֶן, אַל תַּנִּיחוּ בְּצַרְכֶן וְלֹא בְצָרָן שֶׁל אֲבוֹתֵיכֶם, אַף אַתֶּם אַל תַּנִּיחוּ אוֹתוֹ, דִּכְתִיב (איוב כב, כה): וְהָיָה שַׁדַּי בְּצָרֶיךָ, עֲשֵׂה אוֹתוֹ בְצָרֶךָ, שֶׁיְהֵא עִמְךָ בְּצָרָה שֶׁמַּגִּיעַ אֶתְכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צא, טו): עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה.
שואל המדרש – ולמה שבט דן היה הירוד שבשבטים?
אומר המדרש – תדע לך, שבט דן, הביא לעם ישראל את כל הענין של העבודה זרה... איפה מצאנו את זה?
במכילתא {פרשת בשלח}{שמות יד, כב} וְהַמַּיִם לָהֶם חוֹמָה מִֽימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָֽם... אל תקרי חומה אלא חמה.
בשעה שעם ישראל עוברים בים... הם עוד לא סיימו לעבור, כבר המצרים נכנסו.... שבט דן לא נמצא במים, כי הוא מאסף לכל המחנות...
אמרו המלאכים – ריבונו של עולם, למה אתה לא שם עליהם את המים?!  תראה, הם לוקחים איתם עבודה זרה, פסל מיכה אצל שבט דן בכיס!
כתוב במדרש {שוחר טוב בתהילים}אשכילה בדרך תמים. ר' יהודה ורבי נחמיה. ר' יהודה אומר אמר הקב"ה למשה, מנה לי כהן. אמר לפניו מאי זה שבט משבט ראובן? א"ל לאו. לא אשית לנגד עיני מי שעשה דבר בליעל. שנאמר {בראשית לה} וישכב את בלהה פילגש אביו. אמר לו משבט שמעון? אמר לו עשה שטים שנאתי. ממה שעשה בשטים לכך לא ידבק בי. אמר לו אמנה לך משבט דן. אמר לו דבר עקש יסור ממני שהן עובדי עבודה זרה שנאמר {זכריה י} ועבר בים צרה זה צלמו של מיכה. הוא שמשה אומר לישראל {דברים כט} פן יש בכם איש או אשה או משפחה או שבט. ואומר {שופטים ב} ויעשו להם בני דן את הפסל...
רואים מכאן, ששבט דן זו ההתחלה של העבודה זרה...
תגיד שזה חד פעמי? קרה שהוציאו בלי כוונה ממצרים...?
אבל זה לא ניגמר... כי בשעה שירבעם בן-נבט הקים שתי עגלים בירושלים, אומרים חז"ל במדרש – אף אחד לא נתן לו להיכנס, לשום שבט! היחיד שנתן לו, זה היה שבט דן.
איפה הוא הקים את העגלים?
אחד בדן, ואחר בבית אל.
בית אל זה ביתו של ירבעם, אי אפשר למנוע ממנו להיכנס....
דן, הוא השבט היחיד מתוך אחד-עשר השבטים, שנתן לפסל הזה להיכנס.
אומרים חז"ל {סוף פרשת כי תצא. כה, יח} וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחַרֶיךָ.
אומר הילקוט שמעוני – רבנן אמרי שבטו של דן שפלטם הענן, שהיו כולם עובדי עבודה זרה.
לאחר הדברים האלה, נוכל להבין מה שכתוב בפסוק:
בשעה שאברהם רדף אחרי ארבעת המלכים... נאמר שם {יד, יד} וַיִּרְדֹּף עַד דָּן...
שואלת הגמרא – למה עד דן?
שם חלשה דעתו של אברהם אבינו, כי ראה את בני ישראל, עובדים עבודה זרה.
אומר הפרי צדיק, לר' צדוק הכהן מלובלין – חודש טבת, הוא המיוחס לשבט דן. דן הוא הירוד שבשבטים, וטבת הוא הירוד שבחודשים.
בספר שבטי נחלתך, הוא מביא בשם אחד מגדולי הדור – עכשיו תבין למה בחודש טבת, נולד יש"ו:
חודש טבת, שייך לשבט דן, שהכניסו עבודה זרה בעם ישראל, ובחודש הזה, חודש טבת, נולד יש"ו, שהכניס את הנצרות לכלל ישראל!
כל זה התחיל בחודש טבת, כי חודש טבת הוא הירוד שבחודשים, ששייך לדן, שהוא הירוד שבשבטים!
רבותי, את הברכה הזאת של לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה', נתן הקב"ה לדן...
אומר יעקב אבינו לדן – אל תתייאש! לא בפרנסה, לא בייסורים, לא בסליחה ולא בקווי...
למה דן זכה, לברכה הנצחית הזאת, של לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה'?
באים חז"ל {בראשית רבה, פרשה צד, אות ח} ואומרים – בֹא ותראה מה קרה עם דן...
...דָּן נִכְנַס  בְּצַלְמוֹנִיתוֹ אֵצֶל אָבִיו וּמִתְבָּרֵךְ בְּשִׁבְעִים אֶלֶף, וּבִנְיָמִין נִכְנַס בַּעֲשָׂרָה וּמִתְבָּרֵךְ בְּאַרְבָּעִים אֶלֶף.
אומר שם היפה תוארבְּצַלְמוֹנִיתו. בחשוכה ובנכאות רוח.
דן נכנס לפני יעקב, כשהוא כפוף, שפוף... כמו חושך היה נראה.. בדיכאון!
רואה אותו יעקב ושואל אותו – דן, מה קרה  לך??? אתה הולך לקבל ברכה מאבא!
איזה ברכה?! תראה, כולם נכנסים לפני, תראה כמה ילדים יש להם! לי יש ילד אחד, חרש-אילם, במה תברך אותי?!?!
אמר לו יעקב אבינו - לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה'. אל תאבד תקווה! יהודי לא מתנהג ככה! יהודי לא מאבד תקווה!
זו הברכה שנתן יעקב אבינו, לאותו אבא שנכנס אליו שפוף כל-כך...
אומרים חז"ל – בֹא ותראה מה יצא מהברכה – אין לך שבט שהתרבה כל-כך הרבה, כמו דן...!
תסתכלו בתחילת חומש במדבר... יש שם מנין של בני ישראל... כמה נכדים יש לדן???
{א, לט} פְּקֻדֵיהֶם לְמַטֵּה דָן שְׁנַיִם וְשִׁשִּׁים אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת...62,700... זה בשנה הראשונה במדבר!
כמה יש לבנימין, שהיו לו עשרה ילדים???
{א, לז} פְּקֻדֵיהֶם לְמַטֵּה בִנְיָמִן חֲמִשָּׁה וּשְׁלֹשִׁים אֶלֶף וְאַרְבַּע מֵאוֹת... 35,400... כמעט חצי, ממה שיש לדן!
ממה???
מחרש-אילם!
מה אומר יעקב אבינו???
"ראית מה יוצא מחרש-אילם???  לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה'! אל תתייאש!"
זה לא בא לומר לנו, רק לגבי ילד חרש-אילם, אלא זה בא לומר לנו, לגבי כל חיי העולם הזה!
ייסורים בקווי... עולם הבא בקווי.... פרנסה בקווי... אין יהודי בעולם הזה, בלי ייסורים, אין דבר כזה.
חז"ל אומרים – אם ראית בן-אדם, שעובר את העולם הזה ללא ייסורים, שיחשוש, שמא הקב"ה משלם לו את כל שכרו בעולם הזה.
אחד פרנסה, השני ילדים... אחד יש לו... ואחד אין לו... ואחד יש לו וצריך רחמים על מה שיש לו...
אחד צריך רחמים, כי אין לו אישה, ואחד צריך רחמים שיש לו אשה J אין אחד ללא צרה!
אומר לנו יעקב אבינו – הכל בקווי... אל תאבד תקווה בשום מצב!  דן הוא ההוכחה!
תסתכל על דן ותראה מה יצא ממנו, וגם זכה לחסל את עשו, כפי שמובא בפרשת השבוע...
רבותי, בואו נחזור בחזרה לתרנגול שלנו : J
התרנגול אומר בקול הרביעי לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה'... מה קרה לתרנגול שאומר את זה? מה הוא קשור לדן... הוא גם שומע וגם מדבר... מה רוצים ממנו?
התשובה פשוטה מאוד – מתי התרנגול קורא את הקריאות שלו?
הוא לא קורא אותם בעשר בבוקר... אלא את הקריאות שלו, הוא קורא בחושך.
אומר ר' חיים קנייבסקי – את הקריאות שלו הוא קורא, שלוש שעות לפני הנץ החמה, שאומר לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה'.
מה המיוחד בתרנגול??
כשהכל חושך מסביב... הכל חשוך... אתה לא רואה טיפת אור... אומר לך התרנגול - לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה'! אל תתייאש! אתה רואה חושך, אני כבר רואה אור!
ברוך אתה ה' הַנּוֹתֵן לַשֶׂכְוִי בִינָה לְהַבְחִין בֵּין יוֹם וּבֵין לָיְלָה... מתי???
בלילה, הוא כבר רואה את האור!
פרנסה דפוקה... שום דבר לא הולך... אומר המדרשהכל בקווי!
כותב שם היפה תואר – בן אדם צריך להחזיר חובות.... יש לו מיליון שקל חובות... כמה יש לך על החשבון?
שקל.
ברוך ה', יש לך שקל... אל תתייאש  הכל בקווי! אין יאוש בעולם כלל!
ראיתי אחד מספרי החסידות שאומר - אַלּוּף יְעוּשׁ זה אחד האלופים למלכי עשו... אין אצל היהודים אַלּוּף יְעוּשׁ!
אבל זה יְעוּשׁ בעי"ן?!
עי"ן ואלף מתחלפים, לא? JJ
כל זה בא לומר לנו, שאין לכם מה להתייאש! זה היסוד הנפלא, שאמר לנו יעקב אבינו.
אם ככה, נוכל להגיע עכשיו לחודש טבת :
חודש טבת, הוא הירוד שבחודשים, בחד גיסא... אבל מאידך גיסא, הוא תחילת הזריחה!
אומרת הגמרא {מסכת עבודה זרה ח, א} - ת''ר לפי שראה אדם הראשון יום שמתמעט והולך אמר אוי לי שמא בשביל  שסרחתי עולם חשוך בעדי וחוזר לתוהו ובוהו וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמים עמד וישב ח' ימים בתענית כיון שראה תקופת טבת וראה יום שמאריך והולך אמר מנהגו של עולם הוא הלך ועשה שמונה ימים טובים...זה נפח תקוה באדם הראשון.
דן, נתן תקוה לעם ישראל בצרות לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה'.
חודש טבת, נתן תקוה לאדם הראשון, שהימים מתארכים, החושך מסתלק, והאור גודל!
הימים האלה... דן מצד אחד, וחודש טבת מצד שני...
בספר מנחת שי, הוא מביא פסוק {צפניה ג, ח}... בכל התנ"ך כולו אין פסוק, שמופיע בו כל האל"ף בי"ת, עם המנצפ"ך, חוץ מהפסוק הזה - לָכֵן חַכּוּ לִי נְאֻם ה' לְיוֹם קוּמִי לְעַד כִּי מִשְׁפָּטִי לֶאֱסֹף גּוֹיִם לְקָבְצִי מַמְלָכוֹת לִשְׁפֹּךְ עֲלֵיהֶם זַעְמִי כֹּל חֲרוֹן אַפִּי כִּי בְּאֵשׁ קִנְאָתִי תֵּאָכֵל כָּל הָאָרֶץ.
מנצפ"ך למי שזוכר, אומר הפרקי דרבי אליעזר {פרק מח} – הוא סוד כל הגאולות. {עיין שם}
כל הגאולות נמצאות בפסוק, שמתחיל באיזה מילים????
לָכֵן חַכּוּ לִי נְאֻם ה'... אומר הקב"ה – תחכו לישועה! הישועה מובטחת!
כותב החיד"א {מדבר קדמות אות ק}כי לישועתך קיווינו כל היום ומצפים לישועה.
למה הכוונה כי לישועתך קיווינו כל היום?
ואומר – עצם זה שאתה מחכה, זה מביא ישועה!
זה מה שנאמר בפסוק לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה'... אם אתה מקווה, הישועה תבוא! למה???
כי אתה מצפה לישועה!
עצם הציפיה לישועה, היא זאת שמשפרת את האדם, ומעניקה לו את הישועה הדרושה לו.
בהפטרה, שנקרא בע"ה בשבת זו, הצוואה שמצווה דוד המלך את שלמה... לקחת נקמה משמעי בן גרא {מלכי א'. ב, ז} וְלִבְנֵי בַרְזִלַּי הַגִּלְעָדִי תַּעֲשֶׂה חֶסֶד וְהָיוּ בְּאֹכְלֵי שֻׁלְחָנֶךָ כִּי כֵן קָרְבוּ אֵלַי בְּבָרְחִי מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם אָחִיךָ
דוד המלך היה בשפל המדרגה... תפתחו ספר שמואל  {שמואל ב'. טו, ל} וְדָוִד עֹלֶה בְמַעֲלֵה הַזֵּיתִים עֹלֶה וּבוֹכֶה וְרֹאשׁ לוֹ חָפוּי וְהוּא הֹלֵךְ יָחֵף וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ חָפוּ אִישׁ רֹאשׁוֹ וְעָלוּ עָלֹה וּבָכֹה...
דוד המלך נירדף ע"י בנו... הולך כפוף... וכל העם איתו...
אומרים לו בני בַרְזִלַּי הַגִּלְעָדִי – בֹא תאכל על שולחננו.. שנאמר  וְלִבְנֵי בַרְזִלַּי הַגִּלְעָדִי תַּעֲשֶׂה חֶסֶד וְהָיוּ בְּאֹכְלֵי שֻׁלְחָנֶךָ כִּי כֵן קָרְבוּ אֵלַי בְּבָרְחִי מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם אָחִיךָ
שואלים המפרשים - כִּי כֵן קָרְבוּ אֵלַי?! היה צריך לומר כִּי כֵן קָרְבוּ אותי!
ואומרים – דע לך, בני ברזילי הגלעדי, לא אמרו לו בא שב איתנו עד שירגע המצב....אלא אמרו לו" אתה במצב קשה, אבל עבורנו אתה מלך! לכבוד ולעונג לנו, להיות בסביבתך!"
אומר דוד המלך כִּי כֵן קָרְבוּ אֵלַי – הם התקרבו אלי, לא אני אליהם!
לכן, תקרב אותם אליך!
החפץ חיים היה קורא את הפסוק הזה, ופורץ בבכי.
אמר החפץ חיים – אדם נמצא בצרה, אדם נמצא במצוקה... השאלה איך הוא מרגיש במצב הזה...
ישנם אנשים שמרגישים בשעה כזאת כִּי כֵן קָרְבוּ אֵלַי – הם רוצים בקרבת ה', בשעה כזאת! הם מקבלים את כל הצרה באהבה!
אומר הקב"ה – אם אתה כך מתנהג, תראה מה שילם דוד המלך, למי שקירב אותו בשעת צרה... וְהָיוּ בְּאֹכְלֵי שֻׁלְחָנֶךָ
כשהקב"ה יגאל את ישראל... אלה שעמדו בכל הניסיונות... בכל הקשיים, והתקרבו לקב"ה בשעה הזאת, הם יזכו להיות באותה סעודה, של הלויתן. כך אמר החפץ חיים...
אנחנו מסיימים בס"ד, חומש בראשית... מתחילים בשבוע הבא חומש שמות בס"ד... יוצאים מהפרשה הזאת, פרשת ויחי, עם התפילה הגדולה קַוֵּה אֶל ה' חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ וְקַוֵּה אֶל ה'...
אנחנו אומרים בתחנון של שני וחמישי לְךָ ה' קִוִּינוּ. לְךָ ה' חִכִּינוּ. לְךָ ה' נְיַחֵל אַל תֶּחֱשֶׁה וּתְעַנֵּנוּ הכל בנוי על תקווה, הכל בקווי... זה מה שאנחנו אומרים בתפילת השבת כי מחכים אנחנו לך – כולנו מחכים כבר, שיבוא גואל צדק... ובזכות זה, כי לִישׁוּעָתְךָ קיווינו כל היום... הקב"ה יצמיח לנו ישועה, ונזכה בקרוב לחזק חזק ונתחזק, במהרה בימנו אמן ואמן!!!
 
 
 
 
 
 
 
 

מתימן יבוא הישיבה המרכזית לבני עדת תימן. ירושלים רחוב תרמ"ב 6. טלפון: 02-5812531    דוא”ל: email: mtyavo@gmail.com פקס: 077-4448207 חשבון בנק הדאר: 4874867
מבשר טוב - ת"ת לבני עדת תימן רחוב אבינדב 22 ירושלים. גני ילדים רחוב ארץ חפץ 116 כניסה ד ירושלים.  
 
 
דוא”ל: email: mtyavo@gmail.com
לייבסיטי - בניית אתרים