אני מעוניין לתרום  |  כך התחלנו את המדרש התימני  |  וידאו - יום בחצריך  |  חומר מארכיון המדינה  |  תורמים בשקלים או בדולרים  |  קריאה בתורה לכל השנה  |  ת"ת מבשר טוב  |  ילדי תימן  |  פרשת השבוע  |  מדור פרשת השבוע  |  ס ר ט י - ו י ד א ו  |  

אתרים תימנים נוסח תימן תימני נט יד מהריץ מבשר טוב
 

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



 


יפוצו מעינותך חוצה
FacebookTwitter

      פרשת ויגש עה
דף הבית >> פרשת השבוע >> הרב ברוך רוזנבלום על פרשת השבוע >> ספר בראשית הרב רוזנבלום >> פרשת ויגש הר רוזנבלום >> פרשת ויגש עה

 
בס"ד
 
פרשת ויגש – הרב ברוך רוזנבלום שנת תשע"ה.

פרשת השבוע שנקרא בע"ה בשבת זו, פרשת ויגש. היא הפרשה שממשיכה את פרשת שבוע שעבר, פרשת מקץ.
לאחר שהגביע נמצא באמתחת בנימין, האחים חוזרים בחזרה למצרים, ויהודה ואחיו, באים בחזרה לביתו של יוסף...
{טו}  וַיֹּאמֶר לָהֶם יוֹסֵף מָה הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם הֲלוֹא יְדַעְתֶּם כִּי נַחֵשׁ יְנַחֵשׁ אִישׁ אֲשֶׁר כָּמֹנִי: {טז} וַיֹּאמֶר יְהוּדָה מַה נֹּאמַר לַאדֹנִי מַה נְּדַבֵּר וּמַה נִּצְטַדָּק הָאֱלֹהִים מָצָא אֶת עֲוֹן עֲבָדֶיךָ הִנֶּנּוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ: {יז} וַיֹּאמֶר חָלִילָה לִּי מֵעֲשׂוֹת זֹאת הָאִישׁ אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ הוּא יִהְיֶה לִּי עָבֶד וְאַתֶּם עֲלוּ לְשָׁלוֹם אֶל אֲבִיכֶם....
כך מסיימת התורה את פרשת מקץ... ופרשת השבוע, בעצם ממשיכה, את מה שהיה בשבוע שעבר...
{יח} וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי יְדַבֶּר נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי וְאַל יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה...
חז"ל כבר שואלים, מה זאת אומרת וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה? הרי כבר הוא מדבר איתו... מה פתאום נאמר כאן וַיִּגַּשׁ?
רבותינו כבר דנים בענין, ואומרים שיהודה הכין עצמו לפיוס, למלחמה... מביא גם בעל-הטורים רמזים, סביב הענין הזה...
ויהודה חוזר ומדבר, באזני יוסף, ומספר לו את כל הסיפור על יעקב ובנימין... ושוב יוסף, שומע את הסיפור מחדש, כאילו זו פעם ראשונה שהוא נפגש איתם....
נשאלת השאלה – הרי רק אתמול, ישבו עמו האחים בסעודה, ושם דיברו האחים, ביחד עם יוסף, שישב בנפרד עם בנימין, כמו שנאמר בחז"ל, שבשעה ששם את הגביע באזנו, החל לשאול מי זה כל אח ואח, עד שהגיע לבנימין... ואמר לו"אני רואה שאין לך אמא, וגם לי אין אמא, אז בֹא ונשב יחד..."
ושם על השולחן הזה, הוא שומע מפי בנימין שיש לו עשרה ילדים, וכל אחד מהילדים, נקרא על שם יוסף... יוסף מכיר את הסיפור של המשפחה מכל הצדדים, גם מפי בנימין וגם מפי יהודה... הכל ידוע, ואין כאן שום דבר חדש... אז כל אחד שואל את עצמו – מה  חוזר עכשיו יהודה, ומנסה לעורר רחמי שמים אצל יוסף? הרי הוא מכיר את הסיפור מקרוב...
בע"ה, נראה מה מונח כאן, בישוב הדברים...
אנחנו רוצים בע"ה לבאר את הדבר, ולעמוד על נושא היום, שנקרא בשם 'מידה כנגד מידה'... נסביר את הדברים:
השל"ה הקדוש בספרו (שני לוחות הברית), קורא לשלושת הפרשיות, וישב-מקץ-ויגש, בשם אחד – צאן יוסף...
הוא מחבר את שלושת הפרשיות, לחטיבה אחת... כולם עוסקות ביוסף הצדיק... בירידת מצרים... עלייתו למשנה למלך, וירידתו של יעקב אבינו למצרים... ועד שיעבוד מצרים...
למי ששם לב, בשלושת הפרשיות האלה, יש קו מאפיין מאוד מענין...
הנהגת מידה כנגד מידה, מופיעה כאן, הן בהתנהגות של יוסף לשבטים, הן בהתנהגות השבטים ליוסף, כשזה חוזר על כל פרט ופרט, כשחז"ל מוצאים  הן במעשה עצמו, והם בשימוש באותם מילים, שהשבטים השתמשו, באותם מילים שיוסף השתמש ובאותם מילים שיעקב אמר... ותכב אנחנו נראה, כיצד הכל נעשה בהנהגת מידה כנגד מידה.
הנהגת מידה כנגד מידה, היא ההנהגה שעליה נתן הקב"ה, את הציון 'טוב-מאוד'... כך אומרים חז"ל במדרשים...
ברגע שהקב"ה ראה את העולם, והעולם עמד על תילו... {בראשית א, לא} וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד...
שואלים חז"ל במדרש – ממה הקב"ה כל-כך מרוצה, שנתן לעולם את הציון טוֹב מְאֹד?
מביאים חז"ל רשימה של דברים, שמהם היה הקב"ה מרוצה... ובין הדברים, מופיעה ההנהגה הזאת, של 'מידה כנגד מידה'...
אז כנגד ההנהגה הזאת, של מידה כנגד מידה, נתן הקב"ה את הציון בשם טוֹב מְאֹד.
ההנהגה הזאת, שנקראת מידה כנגד מידה, מופיעה במשנה במסכת אבות {פרק ב, משנה ו} אַף הוּא רָאָה גֻלְגֹּלֶת אַחַת שֶׁצָּפָה עַל פְּנֵי הַמַּיִם. אָמַר לָהּ, עַל דַּאֲטֵפְתְּ, אַטְפוּךְ. וְסוֹף מְטִיפַיִךְ יְטוּפוּן.
אומרת הגמרא {מסכת סוכה}, שהוא הכיר את הגולגולת הזאת, הוא ידע שהאדם הזה הוא רוצח... הוא ידע את העבר של אותו אדם...ואמר מה שעשית לאחרים, עשו לך, ומי שעשה לך, לעתיד לבוא, גם יעשו לו... עַל דַּאֲטֵפְתְּ, אַטְפוּךְ. וְסוֹף מְטִיפַיִךְ יְטוּפוּן... זה היסוד של מידה כנגד מידה.
על היסוד של מידה כנגד מידה, כותב הרמב"ם שם, בביאור למשנה במסכת אבות - במידה שאדם מודד בה מודדין לו. וזה נראה לעין בכל זמן ובכל מקום, שכל מי שיעשה הרעות ויחדש מיני העוול והפחיתויות – הוא עצמו ישיגהו נזק מאותן הרעות גופן אשר חידש.
אדם שעשה רע, יקבל את זה בחזרה, כך אומר הרמב"ם...זה יכל לקחת זמן...שנה...שנתים.. ויותר...אבל בסוף תראה, שכל מה שאדם עשה, הוא יקבל זאת בחזרה...
בספרו של החפץ חיים {החפץ חיים חייו ופועלו} מובאים סיפורים שאירעו בראדין וסביבתה, על אנשים שעשו מעשים נוראים... וקיבלו את עונשם מידה כנגד מידה.
מהי המטרה של ההנהגה הזאת?
אומר ספר חסידים, לר' יהודה החסיד – המטרה היא, כדי שהחי יתן אל לבו.
פירוש הדבר – אם אדם מקבל מכה בדבר מסוים, הוא מיד חושב"מה פתאום קיבלתי את המכה בדבר הזה"
ולכן, זה נועד לעזור לאדם, לפשפש במעשיו...
כך מביאה הגמרא במסכת ברכות, על רק הונא, שהחמיצו לו 400 חביות של יין...
מספרת הגמרא {מסכת ברכות ה, ב} - רב הונא תקיפו ליה ארבע מאה דני דחמרא על לגביה רב יהודה אחוה דרב סלא חסידא ורבנן ואמרי לה רב אדא בר אהבה ורבנן ואמרו ליה לעיין מר במיליה אמר להו ומי חשידנא בעינייכו אמרו ליה מי חשיד קב''ה דעביד  דינא בלא דינא אמר להו אי איכא מאן דשמיע עלי מלתא לימא אמרו ליה הכי שמיע לן דלא יהיב מר שבישא לאריסיה אמר להו מי קא שביק לי מידי מיניה הא קא גניב ליה כוליה אמרו ליה היינו דאמרי אינשי בתר גנבא גנוב וטעמא טעים אמר להו קבילנא עלי דיהיבנא ליה איכא דאמרי הדר חלא והוה חמרא ואיכא דאמרי אייקר חלא ואיזדבן בדמי דחמרא.

שואלים המפרשים -  מה, רב הונא לא בדק את עצמו, אחרי שקרה לא כל הנזק הזה?! מה כוונת החכמים, שאמרו לו לעיין מר במיליה?
רצו להגיד לו – אם היית מאבד ארנק... אז יכל להיות שלא נתת מעשר כספים... אבל לא איבדת ארנק, אלא איבדת 400 חביות של יין...אז תבדוק מאיפה מגיע היין שלך, כיון שהנהגת הקב"ה, היא מידה כנגד מידה.
כל ההענשה של מידה כנגד מידה, אומר לנו ספר חסידים - נועד כדי שהאדם יוכל לשוב בתשובה ממעשיו.
הענין של מידה כנגד מידה, מופיע בכל דבר ודבר... פירוש הדבר – הן לפעמים בשימוש במילים  שבן-אדם משתמש, הן במעשה שהאדם עושה, והן בעיתוי שהאדם עושה את זה...
אם אלה הדברים, בואו ונראה בשלושת הפרשיות האלה, שנקראות 'צאן יוסף', את הקו המנחה, לראות עד כמה הנהגת הקב"ה, היא מידה כנגד מידה :
פרשת וישב מתחילה ב - {ב} אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת אֶחָיו בַּצֹּאן וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם.
אומרים חז"ל – שלושה דברים אמר עליהם. מהם?
אומר רש"י - שהיו אוכלין אבר מן החי, ומזלזלין בבני השפחות לקרותן עבדים, וחשודים על העריות.
ממשיך רש"י ואומר - ובשלשתן לקה. על אבר מן החי (לעיל פסוק לא) וישחטו שעיר עזים במכירתו, ולא אכלוהו חי. ועל דבה שספר עליהם שקורין לאחיהם עבדים, (תהלים קה יז) לעבד נמכר יוסף. ועל העריות שספר עליהם, (להלן לט ז) ותשא אשת אדניו וגו'.
ללמדך, עד כמה הנהגת הקב"ה, היא מידה כנגד מידה.
שואל הכלי יקר – למה נאמר וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם...? היה צריך לומר וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיו!
אלא, לפי שבשלושה דברים אלו, יש פסול בנושא של אבהות... את הפסול תלו ביעקב אבינו...
נאמר בתורה {ויקרא כא, ט} וּבַת אִישׁ כֹּהֵן כִּי תֵחֵל לִזְנוֹת אֶת אָבִיהָ הִיא מְחַלֶּלֶת בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף, אם יש פסול של עריות, אז הפסול פוגע באבא.

אם האחים אוכלים אבר מן החי, זה יוצר אכזריות בלב האדם, כך כתוב ברמב"ן. אם יראו בהם שמץ של אכזריות, יגידו שהם קיבלו את זה מיעקב אבינו.
דבר נוסף, אם הוא עבד, סימן שגם אבא שלו עבד, כפי שאמרנו היום בהלל (תהלים קטז, טז) אֲנִי עַבְדְּךָ בֶּן אֲמָתֶךָ, לכן אם קוראים להם עבדים, סימן שגם האבא שלם עבד
אומר הכלי יקר  - ולכך נאמר אל אביהם, לומר לך שבכולם היה להם לחוש לכבוד אביהם, כי מה שקראו לאחיהם עבדים היה להם לחוש לכבוד אביהם כמבואר למעלה, והעוסק בזנות מחלל ג"כ כבוד אביו, כמ"ש (ויקרא כא.כט) את אביה היא מחללת וראיה ממה שארז"ל (בר"ר פז.ז) שעל ידי שנראה ליוסף דמות דיוקנו של יעקב היה ניצול מן אשת פוטיפר, ואכילת אבר מן החי מוליד אכזריות בגוף האדם, ובזה פוגם כבוד אביו כי נראה כאילו היה האכזריות קנין דבק בו מצד התולדה, כמו שיתבאר בע"ה פר' ראה בפסוק לא תאכלנו למען ייטב לך ולבניך אחריך, (יב.כה) כי הדם מוליד אכזריות ומתפשט גם לבניו, ע"כ לא נאמר אל אביו וכתיב אל אביהם, לומר לך ששלשתן נוגעים בכבוד אביהם.
אומרים לנו רבותינו, שבשלושה דברים הוא לקה, וירד למצרים...
ואז מגיע לו ניסיון, אשת פוטיפר... משום שאמר על אחיו, שהם רואים בבנות הארץ...
אבל בכלא הוא ישב עשר שנים... ושואלים חז"ל – למה הוא ישב עשר שנים?
אומר המדרש – משום שדיבר לשון הרע, על עשרת אחיו.
וזה מעין אותו עונש שנענש בו המצורע....
מה עושים לאדם שמקבל צרעת?
שמים אותו מחוץ למחנה, ושם אין לו דיבור עם אף אחד...
אותו דבר עשו ליוסף... כלאו אותו בבית הסוהר, וגם שם לא היה לו דיבור עם אף אחד...
ממשיכים חז"ל במדרש... בשעה שיוסף מגיע, בשליחותו של יעקב, למקום שנקרא דותן... שמעון ולוי רואים אותו, ואומרים אחד לשני {יט} הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא
מי אמר למי?
אומר רש"י – שמעון אמר ללוי...
אומרים חז"ל – לא רק שהוא אמר לו הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא, אלא הוא זה שזרק אותו לתוך הבור.
כל פעולה, שעשו השבטים ביוסף, הכל היה מכוון מבחינה הלכתית, מבחינתם. למה?
אומר הכלי יקר חידוש - וזהו שנאמר ובטרם יקרב אליהם ויתנכלו אותו להמיתו. כי רצו להמיתו מרחוק על ידי חץ הממית בטרם יקרב אליהם, מדה כנגד מדה כי הוא שלח בהם חץ לשונו הממית אף מרחוק על כן רצו גם הם להמיתו מרחוק ע"י חיצים וז"ש (שם מט.כג) וישטמהו בעלי חיצים. הם אחיו שרצו לשלוח בו חיצים, ואע"פ שגם הוא ספר עליהם לה"ר מ"מ ותשב באיתן קשתו. כי הוא דרך קשתו ויכוננה באיתן בצדק ובמשפט שהרי מותר לומר לשון הרע על בעלי המחלוקת (ירושלמי פאה פ"א ה"א) ואחיו התחילו במחלוקת במה שזלזלו בבני השפחות.
לא רק שזרקו אותו לתוך הבור, אלא שיסו בו את הכלבים...
ובמדרש ילקו"ש אמרו, על פסוק ובטרם יקרב אליהם. ששיסו בו את הכלבים וטעמו של דבר לפי שחשבוהו למוציא דבה ובעל לשון הרע ואמרו רז"ל (פסחים קיח.) כל המספר לשון הרע ראוי להשליכו לכלבים שנאמר (שמות כג.א) לא תשא שמע שוא וסמוך ליה לכלב תשליכון אותו, וטעמו של דבר שכל המספר לשון הרע נדמה ככלב המנבח וחורץ בלשונו, ולפיכך ישראל במצרים שלא היה בהם לשון הרע, כתיב (שמות יא.ז) ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו.
אומר הגאון מוילנה – לכן הגלות היתה לפרעה במצרים, למה?
לפי שפרעה נקרא בשם כלב... מאיפה אנחנו יודעים את זה?
ב- חַד גַּדְיָא, שנאמר בע"ה בעוד כמה חודשים, שם נאמר חַד גַּדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, שזה יוסף הצדיק (גדי=יוסף=17), וְאָתָא שׁוּנְרָא וְאָתָא כַלְבָּא וְנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא זהו פרעה שנקרא בשם כלב, למה?
משום שנאמר בנביא, שכלב אוהב ללקק דם, שנאמר {מלכים א'. כא, יט} כֹּה אָמַר ה' בִּמְקוֹם אֲשֶׁר לָקְקוּ הַכְּלָבִים אֶת דַּם נָבוֹת יָלֹקּוּ הַכְּלָבִים אֶת דָּמְךָ גַּם אָתָּה.

אומר הגאון מוילנה – כיון שפרעה רחץ בדמם של 150 ילדים בבוקר ובערב, אז היתה לו תכונה של 'מלקק דם', ולכן הוא נקרא בשם  כַלְבָּא. והיות ושמעון שיסע את הכלבים ביוסף, לכן ירדו לגלות אצל כלב.\
ממשיך הכלי יקר ואומר - מדה כנגד מדה, וז"ש נלכה דותינה לבקש לו נכלי דתות, על פי התורה אשר יורוך. להשליך לכלבים כל מספר לה"ר. וי"א שלכך שיסו בו הכלבים שיאכל ממנו אבר מן החי לשלם לו מה שאמר עליהם איך שאכלו אבר מן החי.
עוד אומר הכלי יקר - והבור רק אין בו מים. אבל נחשים ועקרבים יש בו, מצאו להם היתר בזה כי חשבו את מביא דבתם לבעל לשון הרע, ומצינו שבעלי הלשון נדונים בנחשים כמ"ש (במדבר כא.ה) וידבר העם באלהים ובמשה, וכתיב (שם שם ו.) וישלח ה' בהם את הנחשים, יבא הנחש שחטא בלשונו וסיפר לשון הרע על בוראו (שמו"ר ג.יב) ויפרע מבעלי הלשון כפירוש רש"י שמה, שהלשון נופל על הלשון, וכתיב (קהלת י.יא) אם ישוך הנחש בלא לחש ומה יתרון לבעל הלשון. וכתיב (שם י.ח) ופורץ גדר ישכנו נחש. זה הלשון הפורץ שני גדרים אחת של בשר ואחת של עצם ויצא לחוץ ידבר, על כן הגיד לנו הכתוב שהיו בבור נחשים, לומר יבא הנחש שחטא בלשונו על עסקי עריות, כי בעבור שראה את אדם וחוה עסוקים בתשמיש על כן נתאוה לה ויפרע מן יוסף שספר על אחיו איך שהם חשודים על עריות.
אומרים חז"ל – בֹא ותראה את המידה כנגד מידה, בצד ההפוך – היות וראובן אמר"מה פתאום שנהרוג אותו?! נשים אותו בתוך הבור....
אומרת הגמרא {מסכת מכות י, א} - א''ר תנחום בר חנילאי מפני מה זכה ראובן לימנות בהצלה תחלה מפני שהוא פתח  בהצלה תחלה שנאמר {בראשית לז-כא} וישמע ראובן ויצילהו מידם
הרי בעבר הירדן היתה הנחלה של בני ראובן ובני גד, וחצי שבט המנשה, ובכל אחד מהמקומות האלה, היה מקום לאנשי עיר מקלט, ובנחלת ראובן היתה ההצלה הראשונה של גואל הדם.
למדנו שהכל מתוזמן לפי מידה כנגד מידה... כך מלמדים אותנו רבותינו, גם לטובה וגם לרעה.
אם אלה הדברים בס"ד, נעבור על פסוק נוסף:
{כה} וַיֵּשְׁבוּ לֶאֱכָל לֶחֶם וַיִּשְׂאוּ עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה מִגִּלְעָד וּגְמַלֵּיהֶם נֹשְׂאִים נְכֹאת וּצְרִי וָלֹט הוֹלְכִים לְהוֹרִיד מִצְרָיְמָה: {כו} וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל אֶחָיו מַה בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ וְכִסִּינוּ אֶת דָּמוֹ: {כז} לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים וְיָדֵנוּ אַל תְּהִי בוֹ כִּי אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ הוּא וַיִּשְׁמְעוּ אֶחָיו
הסברנו לפני שבועיים, שמה שיהודה ביקש למכור אותו לעבד, ולא להרוג אותו,  היה  כדי להעניש אותו מידה כנגד מידה – יוסף רצה למלוך עלינו, ושאנחנו נהיה לו לעבדים, בואו ונמכור אותו למצרים, ששם הוא יהיה עבד!
לאחר שקיבלו את עצת יהודה... {לא} וַיִּקְחוּ אֶת כְּתֹנֶת יוֹסֵף וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים וַיִּטְבְּלוּ אֶת הַכֻּתֹּנֶת בַּדָּם: {לב} וַיְשַׁלְּחוּ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים וַיָּבִיאוּ אֶל אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ זֹאת מָצָאנוּ הַכֶּר נָא הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִוא אִם לֹא {לג} וַיַּכִּירָהּ וַיֹּאמֶר כְּתֹנֶת בְּנִי חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף: {לד} וַיִּקְרַע יַעֲקֹב שִׂמְלֹתָיו וַיָּשֶׂם שַׂק בְּמָתְנָיו וַיִּתְאַבֵּל עַל בְּנוֹ יָמִים רַבִּים
אומרים חז"ל – בֹא ותראה, כיצד שילם הקב"ה, לכל אחד ואחד...
אומר המדרש {בראשית רבה, פרשה פד, אות כ} - וַיִּקְרַע יַעֲקֹב שִׂמְלֹתָיו (בראשית לז, לד), רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי הוֹשַׁעְיָא אָמַר, שְׁבָטִים גָּרְמוּ לַאֲבִיהֶם לִקְרֹעַ, וְהֵיכָן נִפְרַע לָהֶם, בְּמִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מד, יג): וַיִּקְרְעוּ שִׂמְלֹתָם וגו'. יוֹסֵף גָּרַם לַשְּׁבָטִים לִקְרֹעַ, עָמַד בֶּן בְּנוֹ וְנִפְרַע לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע ז, ו): וַיִּקְרַע יְהוֹשֻׁעַ שִׂמְלֹתָיו יהושע שייך לאפרים, ואפרים ליוסף
בִּנְיָמִין גָּרַם לַשְּׁבָטִים לִקְרֹעַ, וְהֵיכָן נִפְרַע לוֹ, בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה, שֶׁנֶּאֱמַר (אסתר ד, א): וַיִּקְרַע מָרְדְּכַי אֶת בְּגָדָיו.
אם בנימין לא ידע ששמו לו את הגביע באמתחתו, אז למה היה מגיע לו עונש?
כתוב בספר הישר – כשישבו בסעודה, אמר לו יוסף"אני יוסף, ואני מתכוון לעשות בדיקה, אם האחים ימסרו את נפשם עליך או לא, ולכן אני הולך לשים את הגביע באמתחת שלך"... יוצא שבנימין ידע.
ממשיך המדרש ואומר - מְנַשֶּׁה גָּרַם לַשְּׁבָטִים לִקְרֹעַ, לְפִיכָךְ נִתְקָרְעָה נַחֲלָתוֹ, חֶצְיָהּ בְּאֶרֶץ הַיַּרְדֵּן וְחֶצְיָהּ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן.
פירוש הדבר, שאין אחד שעשה אתה המעשה, ולא קיבל את עונשו מידה כנגד מידה.
ממשיכים רבותינו ואומרים – יהודה לקח שעיר עיזים, שם בדם ולקח לאביו..
כותב צרור המור (פרשת וישב) – יעקב קיבל את הברכות. אמר יצחק {כז, כא}הַאַתָּה זֶה בְּנִי עֵשָׂו אִם לֹא... באותו מטבע לשון שילם לו, שנאמר {לז, לב} הַכֶּר נָא הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִוא אִם לֹא.
כשהאחים מביאים את הכותונת בפני יעקב, אמרו  זֹאת מָצָאנוּ... וכשבאו לפני יוסף להתוודות, אמרו הָאֱלֹהִים מָצָא אֶת עֲוֹן עֲבָדֶיךָ.
אומר המדרש {תנחומא, פרשת ויגש, אות ט} - אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִיהוּדָה, אֵין לְךָ בָּנִים עַד עַכְשָׁו וְאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ צַעַר בָּנִים. אַתָּה טִגַּנְתָּ אֶת אָבִיךָ וְהִטְעֵיתָ אוֹתוֹ בְּטָרֹף טֹרַף יוֹסֵף, חַיֶּיךָ, תִּשָּׂא אִשָּׁה וְתִקְבֹּר אֶת בָּנֶיךָ וְתֵדַע צַעַר בָּנִים.
ממשיך המדרש ואומר – כאשר יהודה מבקש מתמר אָבוֹא אֵלַיִךְ... וַתֹּאמֶר מַה תִּתֶּן לִּי כִּי תָבוֹא אֵלָי...
אמר לה יהודה אָנֹכִי אֲשַׁלַּח גְּדִי עִזִּים מִן הַצֹּאן... ומה תיתן על הגדי עיזים?
אתן לך ערבון... איזה ערבון?
חֹתָמְךָ וּפְתִילֶךָ וּמַטְּךָ אֲשֶׁר בְּיָדֶךָ...
אומרת התורה - {כ} וַיִּשְׁלַח יְהוּדָה אֶת גְּדִי הָעִזִּים בְּיַד רֵעֵהוּ הָעֲדֻלָּמִי לָקַחַת הָעֵרָבוֹן מִיַּד הָאִשָּׁה וְלֹא מְצָאָהּ...
{כג} וַיֹּאמֶר יְהוּדָה תִּקַּח לָהּ פֶּן נִהְיֶה לָבוּז הִנֵּה שָׁלַחְתִּי הַגְּדִי הַזֶּה וְאַתָּה לֹא מְצָאתָהּ
אומר רש"י במקום - הנה שלחתי הגדי הזה. לפי שרמה יהודה את אביו בגדי עזים, שהטביל כתנת יוסף בדמו, רמוהו גם אותו בגדי עזים.
אומרים חז"ל במדרש, מקור הדברים בזוהר – משלם הקב"ה לבני האדם, במידה כנגד מידה, ואפילו לצדיקי עולם, לפי שרימה יעקב אבינו את אביו, בעורות גדי עיזים ששם על ידיו, כדי לקבל את הברכות, במידה כנגד מידה, רימו אותו בניו בגדי עיזים, שלקחו את הכותונת וטבלוה בדם גדי עיזים, שנאמר {בראשית לז, לא} וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים.
כותב רבינו יואל (רמזי רבינו יואל) - וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים.  ראשי תיבות עשו. ע"י יעקב, שרימה אותו בגדי עיזים, שלקח הברכה מעשו, לפיכך רימוהו בניו וציערוהו, בגדי עיזים.
רואים מכאן, כיצד כל דבר שאדם עושה, הוא מקבל בחזרה, ואפילו צדיקי עולם!

אומרים חז"ל{לז, לד} וַיִּתְאַבֵּל עַל בְּנוֹ יָמִים רַבִּים... כמה זמן הוא התאבל על בנו?
אומר רש"י - ימים רבים. עשרים ושתים שנה משפרש ממנו עד שירד יעקב למצרים, שנאמר (פס' ב) יוסף בן שבע עשרה שנה וגו' ובן שלשים שנה היה בעמדו לפני פרעה, ושבע שני השובע ושנתים הרעב כשבא יעקב למצרים הרי עשרים ושתים שנה, כנגד עשרים ושתים שנה שלא קים יעקב כבוד אב ואם. עשרים שנה שהיה בבית לבן, ושתי שנים בדרך בשובו מבית לבן, שנה וחצי בסכות וששה חדשים בבית אל וזהו שאמר ללבן לעיל (לא מא) זה לי עשרים שנה בביתך, לי הן, עלי הן, וסופי ללקות כנגדן.
עוד אומרים חז"ל -  בהכר בישר בהכר בישרוהו בהכר בישר {בראשית לז-לב} הכר נא הכתנת בנך היא בהכר בישרוהו, והוא התבשר {לח, כה} הַכֶּר נָא לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה הָאֵלֶּה
אומר ר' חיים קנייבסקי שליט"א בספרו {טעמא דקרא} – כתוב בהכר בישר בהכר בישרוהו, לכאורה, זה נשמע בשורה טובה...
ודאי שזאת בשורה טובה... יהודה יכל היה לבוא לאביו, ולומר לו"אבא, הזאב טרף אותו...", אבל הוא נתן לו את האפשרות, לראות את זה בדרך חיובית. ולפי שכך נהג יהודה, גם תמר לא ביזתה אותו, לפני בית הדין, ולא אמרה לו"אתה נתת לי את החותמת והפתילים"... נתנו לו את האפשרות, להגיד מה שהוא יחליט.
אומר ר' חיים קנייבסקי – באותה מידה שאמר יהודה ליעקב אבינו, כך באותה מידה, אמרה תמר ליהודה.
בספר תורה תמימה, הוא לוקח את הענין הזה, הרבה יותר עמוק, מה פירוש - בהכר בישר בהכר בישרוהו :
הנהגת מידה כנגד מידה, בשתי הדברים הללו, הרבה יותר עמוקה... למה?
לפי שבשעה שמכרו את יוסף למצרים, המעשה הוא איום ונורא, אבל התוצאה היתה טובה... למה?
כי הגמרא במסכת שבת אומרת, שאם זה לא היה קורה כך, היה ראוי יעקב אבינו לירד בשלשלאות של ברזל למצרים...
אבל יעקב ירד בסופו של דבר, בכבוד גדול.... כולם קידמו את פניו...
למעשה, התוצאה הסופית, היתה טובה, אבל הדרך להגיע לזה, היתה איומה...
גם הדרך של יהודה ותמר, היא דרך איומה ונוראה, אבל התוצאה היתה, שיצא מזה דוד המלך – משיח ה'.
לכן, בשעה שיהודה ויתר על כבודו {כו} וַיַּכֵּר יְהוּדָה וַיֹּאמֶר  צָדְקָה מִמֶּנִּי... אמר לו הקב"ה – במידה כנגד מידה, אני אדע לתת לך את הכבוד הכי גדול, שממך תצא שושלת המשיח!
אם אלה הדברים בס"ד, הגענו לפרשת מקץ:
בפרשת מקץ מתמנה יוסף למשנה למלך... שבע שנות שבע ולאחר מכן שנתיים רעב... האחים יורדים מצרימה...
האחים יורדים למצרים, וברגע שיוסף רואה אותם, הוא מתחיל להתנכל להם מְרַגְּלִים אַתֶּם לִרְאוֹת אֶת עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם...
הדבר הראשון שהוא עושה איתם, זה להכניס אותם לכלא, לשלושה ימים...
לאחר שלושה ימים, הוא מוציא אותם מהכלא, ושולח אותם בחזרה הביתה... {יט}אִם כֵּנִים אַתֶּם אֲחִיכֶם אֶחָד יֵאָסֵר בְּבֵית מִשְׁמַרְכֶם וְאַתֶּם לְכוּ הָבִיאוּ שֶׁבֶר רַעֲבוֹן בָּתֵּיכֶם: {כ} וְאֶת אֲחִיכֶם הַקָּטֹן תָּבִיאוּ אֵלַי וְיֵאָמְנוּ דִבְרֵיכֶם וְלֹא תָמוּתוּ וַיַּעֲשׂוּ כֵן...
שואל הכלי יקר – והנה בענין דבור קשות, ישתומם כל משכיל מה ראה יוסף על ככה לצער את אביו ואת אחיו חנם, ומה שפירש הרמב"ן שעשה כל זה כדי שיתקיימו החלומות כו', אם ירצה ה' בקיומם המה יתקיימו מעצמם ויוסף מה פעל. והנראה לי בזה שמה שלא גלה לאביו עדיין כי הוא חי לפי שחשב אם הקדוש ב"ה לא גלה לו א"כ רצה הקב"ה בצערו כ"ב שנה מדה כנגד מדה ואיך יגלה הוא מה שכסה הקב"ה, כי מצא בשכלו שנגזר על אביו צער כ"ב שנים שלמים מיום ליום כנגד אותן כ"ב שנים שלא קיים מצות כבוד אביו, ואחר שנשלמו אז נתודע יוסף אל אחיו, ומה שציער את אחיו עשה כל זה למרק עונם במה שמכרו אחיהם וגדול עונם מנשא וצריכין מירוק יסורין מדה כנגד מדה.
 
 
וקרוב לזה פירש מהרי"א, והנני מוסיף על דבריו לפרש כל הפרטים והקורות, כי עלילה ראשונה של מרגלים אתם למרק העון שחשבו את יוסף למרגל ורכיל לראות ערות אחיהם, כי בבואו אליהם דותינה כתיב ובטרם יקרב אליהם וגו'. כי המה חשבו שרצונו להתקרב אליהם ולרגל מה יעשו אחיו כדי לחזור ולהביא איזו דבה לאביו עליהם, וכל רכיל גורם לשפיכת דמים כמ"ש (יחזקאל כב.ט) אנשי רכיל היו בך למען שפוך דם, לפיכך בטרם יקרב אליהם להרוג אותם יתנכלו המה להמיתו, כי חשבו שהבא להרגך השכם להרגו בטרם יקרב הוא אליך. ולכך נאמר ויזכור את החלומות קודם שאמר אליהם מרגלים אתם. לפי שנזכר שחלם לו והנה תסובנה אלומותיכם ולא פירש מהו הסיבוב, אלא ודאי שסופם להיות בעלילות מרגלים כי כל מרגל הולך ומסבב את כל העיר לראות מהיכן היא נוחה ליכבש, וראיה ממה שנכנסו בעשרה שערי העיר סחור סחור וע"י סבוב זה ישתחוו לאלומתו של יוסף, כי יבואו בעלילת מרגלים אתם לראות ערות הארץ באתם. ובזה נתמרק העון שחשבו את יוסף למרגל הבא לראות ערות מעשיהם וכנגד מה שהשליכו את יוסף לבור ויאסוף אותם אל משמר, פירש רש"י בית האסורים דהיינו בור כמ"ש ביוסף ויתנהו אל בית הסוהר, ויוסף אמר כי שמו אותי בבור, והוכרח רש"י לפרש כן שאם היה בית המשמר באיזו חדר לא היה מדה כנגד מדה, לפיכך ויקח מאתם את שמעון כי הוא השליכו לבור.
ואמרו דרך וידוי אבל אשמים אנחנו וגו', לפי ששמעו שאמר יוסף את האלהים אני ירא וגו' וראו האמת שכך הוא שהרי גמל חסד עמהם ושלח רעבון ביתם ולא עכב כ"א את שמעון, אם כן אין לתלות כל הקורות במושל עז ומעליל, שהרי הוא ירא אלקים, אלא ודאי שעונותם הטו אלה, ע"כ היו מתודים אחר שאמר את האלהים אני ירא ולא קודם לכך שנתן את כולם במאסר, לפי שאח"כ ראו עין בעין שבמדה שמדדו נמדד להם.
ועלילת הגביע היתה, כדי שעל ידו יהיו בחשש עבדות כמו שפסקו על עצמם הננו עבדים לאדוני, כי בזה יתמרק העון שמכרו את יוסף לעבד, וכשספרו כל הקורות ליעקב אמר א"כ איפוא זאת עשו, מהו לשון איפוא, אלא שאמר אם זאת האיפה היוצאת למדוד לכם, באיפה ומידה, בסאסאה בשלחה תריבנה (ישעיה כז.ח) ואינו במקרה כי אם בהשגחה זאת עשו קחו מזמרת הארץ בכליכם וגו'. כדי לכפר על מה שמכרוהו לישמעאלים נושאים נכאת וצרי ולוט, כך יביאו מנחה מן המינים אלו כדי שע"י מושל זה יתמרק כל העון, ואע"פ שיעקב לא ידע מן המכירה מ"מ רוח ה' דבר בו להביא מנחה מן מינים אלו, ואל שדי יתן לכם רחמים, כי בזה יתמרק העון שלא נתנו רחמים לאחיהם בהתחננו אליהם.
עוד אומר המדרש {בראשית רבה, פרשה צ, ג} - וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף, וַיָּסַר פַּרְעֹה וגו' (בראשית מא, מא מב), אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, יוֹסֵף מִשֶּׁלּוֹ נָתְנוּ לוֹ, פִּיו שֶׁלֹא נָשַׁק בַּעֲבֵרָה, (בראשית מא, מ): וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק כָּל עַמִּי, גּוּפוֹ שֶׁלֹא  נָגַע בַּעֲבֵרָה (בראשית מא, מב): וַיַּלְבֵּשׁ

אֹתוֹ בִּגְדֵי שֵׁשׁ, צַוָּארוֹ שֶׁלֹא הִרְכִּין לַעֲבֵרָה (בראשית מא, מב): וַיָּשֶׂם רְבִד הַזָּהָב עַל צַוָּארוֹ, יָדָיו שֶׁלֹא מִשְׁמְשׁוּ בַּעֲבֵרָה וַיָּסַר הַמֶּלֶךְ אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל יַד יוֹסֵף, רַגְלָיו שֶׁלֹא פָּסְעוּ בַּעֲבֵרָה, יֵיתוּן וְיִרְכְּבוּ עַל קָרוֹכִין (בראשית מא, מג): וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר לוֹ, מַחֲשָׁבָה שֶׁלֹא חָשְׁבָה בַּעֲבֵרָה, תָּבֹא וְתִקָּרֵא חֲכָמָה (בראשית מא, מג): וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו אַבְרֵךְ, אָב בְּחָכְמָה וְרַךְ בְּשָׁנִים.

אם אלה הדברים בס"ד, נוכל ללכת לעוד שלב:
בפרשת ויגש, ניגש יהודה לדבר, והסיבה פשוטה מאוד...
אמר יהודה – עד עכשיו, כל מה שעשה לנו, זה הכל במידה כנגד מידה – מדבר איתנו קשות, שם את שמעון בכלא... הכל מגיע לנו!
אבל באותו רגע שנמצא הגביע באמתחת בנימין, אמר יהודה – כאן, זה לא מובן לי!  למה?
הכל זה במידה כנגד מידה... הכל בסדר... אבל איך יכל להיות, שהגביע נמצא באמתחת בנימין, והוא נלקח לעבד?!
בשלמא, אני נתתי עצה, שנמכור אותו לעבד, אז אני אהיה עבד!
אבל אם אתה מדבר על בנימין... מה הוא שייך למכירה??? הוא היחיד שלא היה במכירה!
לכן ניגש אליו יהודה, ומתחיל לחזור על הסיפור, כדי להסביר ליוסף הצדיק, שבנימין לא קשור לענין.
אומר החפץ חיים {שמירת הלשון} – בֹּא ותראה, שאלמלא השבטים היו מוזמנים לסעודה, לא היה ניתן לתפור עליהם, את כל העלילה הזאת, על גניבת הגביע.
הם מגיעים לסעודה, כולם רועדים מפחד, שנאמר {יח} וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים כִּי הוּבְאוּ בֵּית יוֹסֵף וַיֹּאמְרוּ עַל דְּבַר הַכֶּסֶף הַשָּׁב בְּאַמְתְּחֹתֵינוּ בַּתְּחִלָּה אֲנַחְנוּ מוּבָאִים לְהִתְגֹּלֵל עָלֵינוּ וּלְהִתְנַפֵּל עָלֵינוּ וְלָקַחַת אֹתָנוּ לַעֲבָדִים וְאֶת חֲמֹרֵינוּ
ומיד לוקח יוסף את הגביע, שם באזנו ואומר – מי זה ראובן? שב פה... מי זה שמעון? שב פה....
הם פשוט רועדים מהגביע,  ולא יודעים מה הולך...
שואל החפץ חיים – מדוע יוסף עשה את זה?
ואומר – לפי שעשה יוסף הצדיק, מידה כנגד מידה.
אמר להם יוסף – רבותי, כפי שהכנסתם אותי לבור, רעדתי מפחד מפני הנחשים, ומה אתם עשיתם???
{לז, כה} וַיֵּשְׁבוּ לֶאֱכָל לֶחֶם... עכשיו אני יאכל, ולכם ירעדו הרגלים!
בשביל מה הוא מזמין אותם לארוחת צהרים?! גמרת.. ראית את בנימין!
אומר החפץ חיים – אם הוא לא היה מזמין אותם לסעוד, לא היתה מתכפר הענין של {לז, כה} וַיֵּשְׁבוּ לֶאֱכָל לֶחֶם... ואלמלא זה, לא היה ניתן להחביא את הגביע, באמתחת בנימין. למה לא?
כי הם אף פעם לא ראו את הגביע...
עכשיו, כשהם ישבו אצלו בסעודה, ויוסף שיחק עם הגביע... באותו רגע, הוא יכל לקחת את הגביע, ולהטמין אותו באמתחת בנימין...
יוצא שהכל היה, כיון שהם ישבו לאכל לחם ברוגע, לאחר מכירת יוסף....
אם ככה, אומרים המפרשים- תראה כמה יהודה מדבר ומדבר...
כל זה בא לכפר, על {לז, ד} וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם... על מה שהם לא יכלו דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם...עכשיו הם כל הזמן, מדברים בפניו!
יוצא, שהכל מונהג כאן, בהנהגה של מידה כנגד מידה.
אם אלה הדברים רבותי, אני רוצה לומר דבר חידוש, שמופיע בספרו של החידושי הרי"ם (ספר הזכות) :
ידוע לכולם, שהענין של עשרה הרוגי מלכות, הכל בא בגלל  מכירת יוסף...
מי כנגד מי, תוכלו למצוא בילקוט הראובני (עיין שם).
בספר הזכות, של החידושי הרי"ם, הוא שואל שאלה – למה קוראים לספר תיקוני זוהר, בשם תיקוני זוהר? איזה תיקונים הוא בא לתקן?
הוא אומר דבר נפלא ביותר :
הוא מביא דברי גמרא מפורסמת מאוד {מסכת שבת לג, ב} - רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון ויתיב יהודה בן גרים גבייהו פתח ר' יהודה ואמר כמה נאים מעשיהן של אומה זו תקנו שווקים תקנו גשרים תקנו מרחצאות ר' יוסי שתק נענה רשב''י ואמר כל מה שתקנו לא תקנו אלא לצורך עצמן תקנו שווקין להושיב בהן זונות מרחצאות לעדן בהן עצמן גשרים ליטול מהן מכס הלך יהודה בן גרים וסיפר דבריהם ונשמעו למלכות אמרו יהודה שעילה יתעלה יוסי ששתק יגלה לציפורי שמעון שגינה יהרג. אזל הוא ובריה טשו בי מדרשא כל יומא הוה מייתי להו דביתהו ריפתא וכוזא דמיא וכרכי כי תקיף גזירתא א''ל לבריה נשים דעתן קלה עליהן דילמא מצערי לה ומגליא לן אזלו טשו במערתא איתרחיש ניסא איברי להו חרובא ועינא דמיא והוו משלחי מנייהו והוו יתבי עד צוארייהו בחלא כולי יומא גרסי בעידן צלויי לבשו מיכסו ומצלו והדר משלחי מנייהו כי היכי דלא ליבלו איתבו תריסר שני במערתא אתא אליהו וקם אפיתחא דמערתא אמר מאן לודעיה לבר יוחי דמית קיסר ובטיל גזירתיה.
עד כאן דברי הגמרא.
אומר ספר הזכות – כל מכירת יוסף, עומדת על שלושה אנשים, מי הם?
יוסף הצדיק, שמעון שרצה להרוג אותו ויהודה, שאמר מַה בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ וְכִסִּינוּ אֶת דָּמוֹ.
הגמרא פותחת – למה קוראים ליהודה, ראש המדברים בכל מקום - ואמאי קרו ליה ראש המדברים בכל מקום
ואומרת הגמרא – הנה תראה, יושבים בבית המדרש, ומי מדבר בשבחה של רומא?? יהודה! לכן הוא נקרא"ראש המדברים"
אם ככה, אומר החידושי הרי"ם, ומסביר אותו בהרחבה גדולה, הספר כדאי הוא ר' שמעון – יהודה, הוא כנגד שבט יהודה. רשב"י, הוא כנגד שמעון ור' יוסי, הוא כנגד יוסף הצדיק. הם חזרו בחזרה, כבר אחרי עשרה הרוגי מלכות... היו כמה דברים שהם עדין לא תיקנו, ולכן חזרו לתקן אותם.
יהודה שאמר - מַה בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ וְכִסִּינוּ אֶת דָּמוֹ... לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים, אז הוא דיבר! הוא כל הזמן מדבר!
בשעה שנמצא הגביע באמתחת בנימין, מי מדבר?

יהודה!
בפרשת השבוע, מי מדבר?
וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה וַיֹּאמֶר...
לכן יהודה נקרא ראש המדברים בכל מקום, הוא המדבר!
לכן אמרו יהודה שעילה יתעלה  - הוא ששיבח אותנו, נעלה אותו... למה?
לפי שהשבטים הורידו את יהודה, מגדולתו, שנאמר {לח, א} וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו...
מי העלה אותו?
אומר יעקב אבינו {מט, ט} גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ...
הרים אותו יעקב אבינו בחזרה, ולכן יהודה, הוא ראש המדברים בכל מקום.
יוסי ששתק, משלם את המחיר, וגולה לציפורי... למה הוא צריך לגלות לציפורי??
אומר החידושי הרי"ם – פשוט מאוד, יוסף לא שתק,שנאמר {לז, ב} וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם.... כיון שהביא את דבתם רעה אל אביהם, עכשיו הוא צריך לשתוק! אבל מה אתה רוצה ממנו?
יוסי עשה פעולה, ששם הוא כן היה צריך לדבר... איפה?
בשעה שהוא שמע, שאחיו אומרים על אביו {מד, לא} עַבְדְּךָ אָבִינוּ... היה צריך להגיד להם"למה אתם קוראים לאביכם 'עבד'?! אבא שלכם הוא לא עבד!"... ולפי ששמע את המילה עבד עשר פעמים ולא הגיב, הורידו לו עשר שנים מחייו. הוא חי 110 שנים, ולא 120.
עכשיו ר' יוסי שתק! ולכן יגלה לציפורי...
מה זה ציפורי?
ציפורי זה לא שם מקום, אלא ציפורי, זה מכפר את טהרת המצורע!
מה מביא המצורע לטהרתו?
שתי ציפורים!
ולי שדיבר לשון הרע על אחיו, לכן יגלה לציפורי, כדי לתקן את מעשי הפטפוט, כמעשי ציפורים!
ר' שמעון בר-יוחאי שהיה שם, אמר   שכל מה שעושים הרומאים, זה לצורך עצמם!
מה אמר הקיסר הרומאי?
שמעון שגינה יהרג!
אומר ספר הזכות – שמעון, הוא זה שנתן את היוזמה להרוג את יוסף, אבל למעשה, לא הרגו אותו, כי שמעו לעצת יהודה למכור אותו.
אבל אלמלא הוא לא היה מתחיל ביוזמה, לא היה מתחיל כל הענין הזה, של מכירת יוסף, לכן שמעון שיזם את כל הענין – יהרג!
אבל למעשה, לא הרגו אותו, אלא מה קרה?
שתים-עשרה שנים, ישב יוסף בבית האסורים – עשר שנים על אשת פוטיפר, ועוד שנתיים על זכרתני והזכרתני
וכדי לכפר, על זה שהוא התחיל את ענין המכירה, היה צריך ר' שמעון בר-יוחאי, ניצוץ נשמתו של שמעון, לשבת במערה שתים-עשרה שנים, כדי לכפר על מה שישב יוסף הצדיק, בבית האסורים.
לימדנו הכתוב, עד כמה הנהגת מידה כנגד מידה, בכל פרט ופרט, ובכל ענין וענין...
אם אלה הדברים בס"ד, נלך עוד קטע אחד:
צלצל אלי תלמיד שלי, והשמיע לי קטע, מספר נפלאות מתורתך, שיצא במהדורה חדשה, ששם הוא כותב דבר נורא...
אחד מעשרה הרוגי מלכות, ר' ישבב הסופר... מזכירים אותו, גם בתשעה באב, בפיוט ארזי הלבנון, וגם בפיוט אלה אזכרה, ביום הכיפורים.
אני מקריא, מה שאומר המקונן, בפיוט של ארזי הלבנון, בתשעה באב:
חסיד רבי ישבב הסופר, הרגוהו עם עמורה
זרקוהו והשליכונו לכלבים, ולא הוקבר בקבורה
קול בת יצאה עליו, שלא הניח כלום מתורת משה לשמרה

כך אומר הפייטן, בפיוט ארזי הלבנון לתשעה באב.
הלכתי למדרש, שנקרא אלה אזכרה, שהקראנו לפני שבועיים בענין הנעליים... שם הוא מביא על עשרה הרוגי מלכות, ושם הוא אומר על ר' ישבב הסופר:
ר' ישבב הסופר, אותו היום שהרגוהו, יום שני היה, והיה יושב בתענית. אמרו לו תלמידיו, רבי רצונך לאכל משהו לפני שתמות?
לא. דיו לעבד שיהיה כרבו (ר' יהודה בן בבא היה רבו, גם הוא מת מתענית}.
רבותי, אתם שומעים את המדרש הזה?!
"אתה רוצה סנדוויץ' לפני שתמות?"
מה זה טיול!? למה שואלים אותו תלמידיו, אם הוא רוצה לאכל משהו?! הוא הולך למות!
רבותי, שמעתי פעם מפי הגאון ר' יעקב גלינסקי זצ"ל – כתוב במדרש באיכה...
(העתקתי לכם את המדרש)
אומר המדרש {איכה רבה, פרשה א, אות נ'}מַעֲשֶׂה  בְּמִרְיָם בַּת נַחְתּוֹם שֶׁנִּשְׁבֵּית הִיא וְשִׁבְעָה בָנֶיהָ, נְטָלָן קֵיסָר וּנְתָנָן לְגָיו מִן שִׁבְעָה קַנְקַלִּין, הֵבִיא אֶת הָרִאשׁוֹן וְאָמַר לוֹ הִשְׁתַּחֲוֶה לַצֶּלֶם, אָמַר לוֹ חַס וְשָׁלוֹם אֵינִי מִשְׁתַּחֲוֶה לַצֶּלֶם. אָמַר לוֹ לָמָּה, מִפְּנֵי שֶׁכָּךְ כְּתִיב בְּתוֹרָתֵנוּ (שמות כ, ב): אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ, מִיָּד הוֹצִיאוֹ וַהֲרָגוֹ. הוֹצִיא הַשֵּׁנִי וְאָמַר לוֹ הִשְׁתַּחֲוֶה לַצֶּלֶם, אָמַר לוֹ חַס וְשָׁלוֹם, אָחִי לֹא הִשְׁתַּחֲוֶה וַאֲנִי אֵינִי מִשְׁתַּחֲוֶה. אָמַר לוֹ לָמָּה, אָמַר לוֹ שֶׁכָּךְ כְּתִיב בַּתּוֹרָה (שמות ב, ג): לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי, מִיָּד גָּזַר עָלָיו וַהֲרָגוּהוּ. הוֹצִיא הַשְּׁלִישִׁי וְאָמַר לוֹ הִשְׁתַּחֲוֶה לַצֶּלֶם, אָמַר לוֹ אֵינִי מִשְׁתַּחֲוֶה. אָמַר לוֹ לָמָּה, [אמר לו שכתוב בתורה] (שמות לד, יד): כִּי לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל אַחֵר, מִיָּד גָּזַר עָלָיו וַהֲרָגוּהוּ. הוֹצִיא הָרְבִיעִי וְאָמַר פְּסוּקֵיהּ (שמות כב, יט): זֹבֵחַ לָאֱלֹהִים יָחֳרָם, גָּזַר עָלָיו וַהֲרָגוּהוּ. הוֹצִיא הַחֲמִישִׁי וְאָמַר גַּם הוּא פְּסוּקֵיהּ (דברים ו, ד): שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד, מִיָּד גָּזַר עָלָיו וַהֲרָגוּהוּ. הוֹצִיא הַשִּׁשִּׁי וְאָמַר גַּם הוּא פְּסוּקֵיהּ (שמות ז, כא): כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ בְּקִרְבֶּךָ אֵל גָּדוֹל וְנוֹרָא, גָּזַר עָלָיו וַהֲרָגוּהוּ. הוֹצִיא הַשְּׁבִיעִי וְהוּא הָיָה קָטָן שֶׁבְּכֻלָּן, אָמַר, בְּנִי הִשְׁתַּחֲוֶה לַצֶּלֶם, אָמַר לוֹ חַס וְשָׁלוֹם. אָמַר לוֹ לָמָּה, אָמַר לוֹ שֶׁכֵּן כְּתִיב בְּתוֹרָתֵינוּ (שמות ד, לט): וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת אֵין עוֹד, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁנִּשְׁבַּעְנוּ לֵאלֹהֵינוּ שֶׁאֵין אָנוּ מְמִירִין אוֹתוֹ בְּאֵל אַחֵר, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כו, יז): אֶת ה' הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם, וּכְשֵׁם שֶׁנִּשְׁבַּעְנוּ לוֹ כָּךְ נִשְׁבַּע לָנוּ שֶׁאֵין מְמִירֵנוּ בְּאֻמָּה אַחֶרֶת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כו, יח): וַה' הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם. אָמַר לוֹ קֵיסָר אַחֶיךָ שָׂבְעוּ יָמִים וְשָׂבְעוּ חַיִּים וְרָאוּ טוֹבָה, וְאַתָּה קָטָן לֹא שָׂבַעְתָּ יָמִים וְלֹא שָׂבַעְתָּ חַיִּים וְלֹא רָאִיתָ טוֹב בָּעוֹלָם, הִשְׁתַּחֲוֶה לַצֶּלֶם וְאֶעֱשֶׂה בְךָ טוֹבוֹת, אָמַר לוֹ כְּתִיב בְּתוֹרָתֵנוּ (שמות טו, יח): ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד, וְאוֹמֵר (תהלים י, טז): ה' מֶלֶךְ עוֹלָם וָעֶד אָבְדוּ גוֹיִם מֵאַרְצוֹ, וְאַתֶּם בְּטֵלִים וְאוֹיְבָיו בְּטֵלִים. בָּשָׂר וָדָם הַיּוֹם חַי וּלְמָחָר מֵת, הַיּוֹם עָשִׁיר וּלְמָחָר עָנִי, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חַי וְקַיָם לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים. אָמַר לוֹ קֵיסָר, רְאֵה אַחֶיךָ הֲרוּגִים לְפָנֶיךָ, וַהֲרֵינִי מַשְׁלִיךְ טַבַּעְתִּי לָאָרֶץ לִפְנֵי הַצֶּלֶם וְהַגְבִּיהָהּ כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ הַכֹּל שֶׁשָּׁמַעְתָּ לְקוֹלִי. אָמַר לוֹ חֲבָל עֲלָיךְ קֵיסָר, מָה אִם אַתָּה מִתְיָרֵא מִבְּנֵי אָדָם שֶׁכְּמוֹתְךָ, אֲנִי לֹא אֶתְיָירֵא מִמֶּלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֱלֹהֵי עוֹלָם. אָמַר לוֹ וְכִי יֵשׁ אֱלוֹהַּ לָעוֹלָם, אָמַר לוֹ אַלְלַי עָלֶיךָ קֵיסָר, וְכִי עוֹלָם שֶׁל הֶפְקֵר רָאִיתָ. אָמַר לוֹ וְכִי יֵשׁ פֶּה לֵאלֹהֵיכֶם, אָמַר לוֹ בֵּאלֹהֵיכֶם כְּתִיב (תהלים קטו, ה): פֶּה לָהֶם וְלֹא יְדַבֵּרוּ, וּבֵאלֹהֵינוּ כְּתִיב (תהלים לג, ו): בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ. אָמַר לוֹ וְכִי יֵשׁ עֵינַיִם לֵאלֹהֵיכֶם, אָמַר לוֹ בֵּאלֹהֵיכֶם כְּתִיב (תהלים קטו, ה): עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ, וּבֵאלֹהֵינוּ כְּתִיב (זכריה ד, י): עֵינֵי ה' הֵמָּה מְשׁוֹטְטִים בְּכָל הָאָרֶץ. אָמַר לוֹ וְכִי יֵשׁ אָזְנַיִם לֵאלֹהֵיכֶם, אָמַר לוֹ בֵּאלֹהֵיכֶם כְּתִיב (תהלים קטו, ו): אָזְנַיִם לָהֶם וְלֹא יִשְׁמָעוּ, וּבֵאלֹהֵינוּ כְּתִיב (מלאכי ג, טז): וַיַּקְשֵׁב ה' וַיִּשְׁמָע. אָמַר לוֹ וְכִי יֵשׁ אַף לֵאלֹהֵיכֶם, אָמַר לוֹ בֵּאלֹהֵיכֶם כְּתִיב (תהלים קטו, ו): אַף לָהֶם וְלֹא יְרִיחוּן, וּבֵאלֹהֵינוּ כְּתִיב (בראשית ח, כא): וַיָּרַח ה' אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ. אָמַר לוֹ וְכִי יֵשׁ יָדַיִם לֵאלֹהֵיכֶם, אָמַר לוֹ בֵּאלֹהֵיכֶם כְּתִיב (תהלים קטו, ז): יְדֵיהֶם וְלֹא יְמִישׁוּן, וּבֵאלֹהֵינוּ כְּתִיב (ישעיה מח, יג): אַף יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ. אָמַר לוֹ וְכִי יֵשׁ רַגְלַיִם לֵאלֹהֵיכֶם, אָמַר לוֹ בֵּאלֹהֵיכֶם כְּתִיב (תהלים קטו, ז): רַגְלֵיהֶם וְלֹא יְהַלֵּכוּ, וּבֵאלֹהֵינוּ כְּתִיב (זכריה יד, ד): וְעָמְדוּ רַגְלָיו בַּיּוֹם הַהוּא עַל הַר הַזֵּיתִים. אָמַר לוֹ וְכִי יֵשׁ גָּרוֹן לֵאלֹהֵיכֶם, אָמַר לוֹ בֵּאלֹהֵיכֶם כְּתִיב (תהלים קטו, ז): לֹא יֶהְגּוּ בִּגְרוֹנָם, וּבֵאלֹהֵינוּ כְּתִיב (איוב לז, ב): וְהֶגֶה מִפִּיו יֵצֵא. אָמַר לוֹ אִם יֵשׁ בּוֹ כָּל הַמִּדּוֹת הַלָּלוּ בֵּאלֹהֵיכֶם מִפְּנֵי מָה אֵינוֹ מַצִּיל אֶתְכֶם מִיָּדִי כְּמוֹ שֶׁהִצִּיל לַחֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה מִיַּד נְבוּכַדְנֶצַּר. אָמַר לוֹ חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה כְּשֵׁרִים הָיוּ וּנְבוּכַדְנֶצַּר מֶלֶךְ הָגוּן הָיָה לֵעָשׂוֹת נֵס עַל יָדוֹ, אֲבָל אַתָּה אֵינְךָ הָגוּן וְאָנוּ נִתְחַיַּבְנוּ מִיתָה לַשָּׁמַיִם, אִם אֵין אַתָּה הוֹרְגֵנוּ הַרְבֵּה הוֹרְגִים יֵשׁ לַמָּקוֹם, הַרְבֵּה דֻּבִּים הַרְבֵּה זְאֵבִים וַאֲרָיוֹת וּנְחָשִׁים וּנְמֵרִים וְעַקְרַבִּים שֶׁיִּפְגְּעוּ בָּנוּ וְיַהַרְגוּנוּ, אֶלָּא לַסּוֹף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָתִיד לִפָּרַע מִמְּךָ אֶת דָּמֵינוּ, מִיָּד גָּזַר עָלָיו לְהוֹרְגוֹ. אָמְרָה לוֹ אִמּוֹ בְּחַיֵּי רֹאשְׁךָ קֵיסָר תְּנָה אֶת בְּנִי וַאֲחַבְּקֵהוּ וַאֲנַשְׁקֵהוּ. נְתָנוּהוּ לָהּ וְהוֹצִיאָה לוֹ דַּדֶּיהָ וֶהֱנִיקַתּוּ חָלָב, אָמְרָה לוֹ בְּחַיֵּי רֹאשְׁךָ קֵיסָר הָרְגֵנִי תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ הָרְגֵהוּ, אָמַר לָהּ קֵיסָר אֵינִי שׁוֹמֵעַ לִיךְ מִפְּנֵי שֶׁכָּתוּב בְּתוֹרַתְכֶם (ויקרא כב, כח): וְשׁוֹר אוֹ שֶׂה אֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ לֹא תִשְׁחֲטוּ בְּיוֹם אֶחָד, אָמְרָה לוֹ שׁוֹטֶה שֶׁבָּעוֹלָם כְּבָר קִיַּמְתָּ כָּל הַמִּצְווֹת וְלֹא נִשְׁאָר לְךָ אֶלָּא זוֹ בִּלְבָד, מִיָּד צִוָּה עָלָיו לְהָרְגוֹ. נָפְלָה אִמּוֹ עָלָיו וְהָיְתָה מְחַבַּקְתּוּ וּמְנַשַׁקְתּוּ וְאָמְרָה לוֹ בְּנִי, לֵךְ אֵצֶל אַבְרָהָם אֲבִיכֶם וֶאֱמָר לוֹ כָּךְ אָמְרָה אִמִּי אַל תָּזוּחַ דַּעְתְּךָ עָלֶיךָ וְתֹאמַר בָּנִיתִי מִזְבֵּחַ וְהֶעֱלֵיתִי אֶת יִצְחָק בְּנִי, הֲרֵי אִמֵּנוּ בָּנְתָה שִׁבְעָה מִזְבְּחוֹת וְהֶעֶלְתָה שִׁבְעָה בָנִים בְּיוֹם אֶחָד, אַתָּה נִסָּיוֹן וַאֲנִי מַעֲשֶׂה, עַד שֶׁהָיְתָה מְנַשַּׁקְתּוּ וּמְחַבַּקְתּוּ גָּזַר עָלָיו וַהֲרָגוּהוּ עָלֶיהָ, וְכֵיוָן שֶׁנֶּהֱרַג שִׁעֲרוּ חֲכָמִים שְׁנוֹתָיו שֶׁל אוֹתוֹ תִּינוֹק וְנִמְצָא בֶּן שְׁתֵּי שָׁנִים וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים וְשֵׁשׁ שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה צָעֲקוּ כָּל אֻמּוֹת הָעוֹלָם וְאָמְרוּ מָה אֱלֹהֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ עוֹשֶׂה לָהֶם שֶׁכָּךְ נֶהֱרָגִין עָלָיו בְּכָל שָׁעָה, וַעֲלֵיהֶם כְּתִיב (תהלים מד, כג): כִּי עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם. לְאַחַר יָמִים נִשְׁתַּטֵּית אוֹתָהּ הָאִשָּׁה וְנָפְלָה מִן הַגַּג וּמֵתָה, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר (ירמיה טו, ט): אֻמְלְלָה יֹלֶדֶת הַשִּׁבְעָה, וּבַת קוֹל יוֹצֵאת וְאוֹמֶרֶת (תהלים קיג, ט): אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה, וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ צוֹוַחַת וְאוֹמֶרֶת: עַל אֵלֶּה אֲנִי בוֹכִיָּה.
שאל הרב גלינסקי – בשביל מה היא מניקה אותו?! הוא גם ככה הולך למות עוד מעט...
אמר הרב גלינסקי – זו אמא יהודיה!
אמרה האמא – אם אני הולכת להקריב אותו קרבן, שישקול עוד 300 גרם, שלקב"ה יהיה נחת רוח!
אמרו לו תלמידיו של ר' ישבב הסופר – רבי, תאכל, כדי שהקרבן יהיה יותר מלא!
אומר המדרש – ובאותה שעה שהוציאו את ר' ישבב הסופר להורג, זמן קריאת שמע היתה. כיון שהגיע ל- ויאמר ה' למשה לאמר, יצאה נשמתו.
יצאה בת-קול ואמרה, אשריך ר' ישבב, שלא הנחת מתורת משה כלום. הרגוהו, והשליכוהו לכלבים, ולא הוספד ולא הוקבר.
אכלו אותו הכלבים, ולא הספיקו להספיד אותו, ולא קברו אותו...
אומר הספר נפלאות מתורתך – ר' ישבב היה סופר...
מאיזה שבט יצאו סופרים?
נקרא בע"ה בשבוע הבא, פרשת ויחי... אומר יעקב אבינו, לשמעון ולוי {מט, ז} אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל
אומר רש"י - אחלקם ביעקב. אפרידם זה מזה שלא יהא לוי במנין השבטים, והרי הם חלוקים. דבר אחר אין לך עניים וסופרים ומלמדי תינוקות אלא משמעון, כדי שיהיו נפוצים, ושבטו של לוי עשאו מחזר על הגרנות לתרומות ולמעשרות, נתן לו תפוצתו דרך כבוד.
אם ר' ישבב היה סופר, אז מאיזה שבט הוא היה?
משבט שמעון.
מה עשה שמעון, לאחר שהוא זרק על יוסף חיצים???
שיסע בו כלבים!
אם ככה נוכל להבין, מה קרה לר' ישבב הסופר???
אומר המדרש - הרגוהו, והשליכוהו לכלבים, ולא הוספד ולא הוקבר.
הכל במידה כנגד מידה!
אנחנו לא מבינים דין שמים. אין לנו הבנה, ולא מנסים להבין, וכל זה בא ללמד אותנו דבר אחד – כשבן-אדם פוגע בחברו, הפגיעה הזאת לא תימחק... יכולים לעבור עשרות שנים... עד שלא ימחל הדבר הזה, יסבול הבן-אדם, במידה כנגד מידה, עד שיבקש מחילה.
לימדנו הכתוב, עד כמה ההנהגה הזאת, של מידה כנגד מידה פועלת, ובוודאי שבין אדם לחבירו 
נבקש מהקב"ה, כשם שבשמונת הימים האחרונים, הדלקנו את נרות החנוכה בביתנו, כך נזכה למידה כנגד מידה, שהיא כפולה מהמידה הרעה פי 500, ונזכה להאיר את המנורה בבית המקדש שיבנה במהרה בימינו אמן ואמן!!!

 
 
 
 
 
 
 
 
לא לטלטל בשבת במקום שאין עירוב.
לקבלת השיעור בדואר אלקטרוני, שלחו בקשה ל – gg2006@013.net.il
 
 
 

מתימן יבוא הישיבה המרכזית לבני עדת תימן. ירושלים רחוב תרמ"ב 6. טלפון: 02-5812531    דוא”ל: email: mtyavo@gmail.com פקס: 077-4448207 חשבון בנק הדאר: 4874867
מבשר טוב - ת"ת לבני עדת תימן רחוב אבינדב 22 ירושלים. גני ילדים רחוב ארץ חפץ 116 כניסה ד ירושלים.  
 
 
דוא”ל: email: mtyavo@gmail.com
לייבסיטי - בניית אתרים