אני מעוניין לתרום  |  כך התחלנו את המדרש התימני  |  וידאו - יום בחצריך  |  חומר מארכיון המדינה  |  תורמים בשקלים או בדולרים  |  קריאה בתורה לכל השנה  |  ת"ת מבשר טוב  |  ילדי תימן  |  פרשת השבוע  |  מדור פרשת השבוע  |  ס ר ט י - ו י ד א ו  |  

אתרים תימנים נוסח תימן תימני נט יד מהריץ מבשר טוב
 

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



 


יפוצו מעינותך חוצה
FacebookTwitter

      פרשת וזאת הברכה סד
דף הבית >> פרשת השבוע >> הרב ברוך רוזנבלום על פרשת השבוע >> ספר דברים הרב רוזנבלום >> פרשת וזאת הברכה סד
 
בס"ד
 
פרשת וזאת הברכה/שמחת תורה – הרב ברוך רוזנבלום, כא' תשרי תשס"ד.

בסוף פרשת וזאת הברכה, ישנו פסוק שאומר (דברים לד, ט) וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מָלֵא רוּחַ חָכְמָה כִּי סָמַךְ מֹשֶׁה אֶת יָדָיו עָלָיו וַיִּשְׁמְעוּ אֵלָיו בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲשׂוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה.
את הציווי לקחת את יהושע בן-נון, ולמנות אותו בתור מנהיג של כלל ישראל, לאחר משה רבינו, קיבל כבר משה רבינו... למדנו את זה כבר בתורה, בפרשת פינחס... משה רבינו, שבנות צלופחד באות אליו, ומבקשות חלק ונחלה בארץ ישראל, ומשה רבינו פונה לקב"ה, וממתין לשמוע מה יצוה ה', בקשר לנחלה של בנות צלופחד, כי אביהם מת.... ומיד אחרי זה כתוב (במדבר כז, טז) וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מָלֵא רוּחַ חָכְמָה כִּי סָמַךְ מֹשֶׁה אֶת יָדָיו עָלָיו וַיִּשְׁמְעוּ אֵלָיו בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲשׂוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה...
שואל המדרש רבה (במדבר רבה, פינחס כא, אות יד) - מָה רָאָה לְבַקֵּשׁ הַדָּבָר הַזֶּה אַחַר סֵדֶר נְחָלוֹת ?
מה פתאום בא משה רבינו ומבקש למנות מנהיג, מיד אחרי סדר הנחלות ?
ואומר- אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁיָּרְשׁוּ בְּנוֹת צְלָפְחָד אֲבִיהֶן, אָמַר משֶׁה הֲרֵי הַשָּׁעָה שֶׁאֶתְבַּע בָּהּ צָרְכִּי, אִם הַבָּנוֹת יוֹרְשׁוֹת בְּדִין הוּא שֶׁיִּרְשׁוּ בָּנַי אֶת כְּבוֹדִי. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (משלי כז, יח): נֹצֵר תְּאֵנָה יֹאכַל פִּרְיָהּ, בָּנֶיךָ יָשְׁבוּ לָהֶם וְלֹא עָסְקוּ בַּתּוֹרָה, יְהוֹשֻׁעַ הַרְבֵּה שֵׁרֶתְךָ וְהַרְבֵּה חָלַק לְךָ כָּבוֹד, וְהוּא הָיָה מַשְׁכִּים וּמַעֲרִיב בְּבֵית הַוַּעַד שֶׁלְּךָ, הוּא הָיָה מְסַדֵּר אֶת הַסַּפְסָלִים, וְהוּא פּוֹרֵס אֶת הַמַּחְצְלָאוֹת, הוֹאִיל וְהוּא שֵׁרֶתְךָ בְּכָל כֹּחוֹ, כְּדַאי הוּא שֶׁיְּשַׁמֵּשׁ אֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁאֵינוֹ מְאַבֵּד שְׂכָרוֹ, (במדבר כז, יח): קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: נֹצֵר תְּאֵנָה יֹאכַל פִּרְיָהּ.
המשנה באבות אומרת  (ב, יב) - רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, יְהִי מָמוֹן חֲבֵרְךָ חָבִיב עָלֶיךָ כְּשֶׁלָּךְ, וְהַתְקֵן עַצְמְךָ לִלְמֹד תּוֹרָה, שֶׁאֵינָהּ יְרֻשָּׁה לָךְ
ישנו נוסח הרבה יותר רחב, שנמצא באבות דרבי נתן - וְהַתְקֵן עַצְמְךָ לִלְמֹד תּוֹרָה, שֶׁאֵינָהּ יְרֻשָּׁה לָךְ, שאילו היתה התורה ירושה לך, היה אדם מורישה לבנו ולבן בנו ולבן אחותו עד סוף כל הדורות, שכן מצינו במשה, שבשעה שהיה סבור שבניו עומדים תחתיו, אמר (במדבר כז, טו) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל ה' לֵאמֹר: {טז} יִפְקֹד ה' אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה.... ומה אומר לו הקב"ה ?
וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן – תורה איננה עוברת בירושה, מי שזכה בה, הוא יהושע.
ככה אומר הקב"ה, למשה רבינו..."הבנים שלך לא ירשו את זה, ללמד אותך, שתורה לא עוברת בירושה...
אומר הילקוט שמעוני, על הפסוק  (משלי כא, כ) אוֹצָר נֶחְמָד וָשֶׁמֶן בִּנְוֵה חָכָם וּכְסִיל אָדָם יְבַלְּעֶנּוּ - אוֹצָר נֶחְמָד וָשֶׁמֶן בִּנְוֵה חָכָם זה משה, וּכְסִיל אָדָם יְבַלְּעֶנּוּ זה יהושע, שלא היה בן תורה, והיו ישראל קוראים אותו כְסִיל.
אומר המדרש  - ישראל קוראים ליהושע כְסִיל, והקב"ה אומר למשה רבינו קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ.... ועל זה אמר שלמה בחכמתו נֹצֵר תְּאֵנָה יֹאכַל פִּרְיָהּ.
אומר המדרש דבר נורא (במדבר רבה, נשא, יב) - (משלי כז, יח): נֹצֵר תְּאֵנָה יֹאכַל פִּרְיָהּ וגו', מְדַבֵּר בִּיהוֹשֻׁעַ שֶׁהוּא שִׁמֵּשׁ אֶת משֶׁה, כְּמָה דְתֵימָא (שמות לג, יא): וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נַעַר לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל, לָמָּה נִמְשְׁלָה תּוֹרָה כַּתְּאֵנָה, שֶׁרֹב הָאִילָנוֹת: הַזַּיִת, הַגֶּפֶן, הַתְּמָרָה, נִלְקָטִים כְּאֶחָת, וְהַתְּאֵנָה נִלְקֶטֶת מְעַט מְעָט. וְכָךְ הַתּוֹרָה, הַיּוֹם לוֹמֵד מְעַט וּלְמָחָר הַרְבֵּה, לְפִי שֶׁאֵינָהּ מִתְלַמֶּדֶת לֹא בְּשָׁנָה וְלֹא בִּשְׁתַּיִם. עָלָיו נֶאֱמַר: נֹצֵר תְּאֵנָה. מַהוּ יֹאכַל פִּרְיָהּ, פְּרִי שֶׁל תּוֹרָה, מַלְכוּת וְשָׂרוּת, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח, טו טז): בִּי מְלָכִים יִמְלֹכוּ] וגו' בִּי שָׂרִים יָשׂרוּ. וְכֵן אֵרַע לִיהוֹשֻׁעַ, שֶׁלֹא יָרְשׁוּ בָנָיו שֶׁל משֶׁה מְקוֹמוֹ אֶלָּא יְהוֹשֻׁעַ יָרַשׁ מְקוֹמוֹ, כְּמָה דְתֵימָא (במדבר כז, יח): קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וגו'.
ממשיך המדרש ואומר (שם, אות יד) - אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (משלי כז, יח): נֹצֵר תְּאֵנָה יֹאכַל פִּרְיָהּ, בָּנֶיךָ יָשְׁבוּ לָהֶם וְלֹא עָסְקוּ בַּתּוֹרָה, יְהוֹשֻׁעַ הַרְבֵּה שֵׁרֶתְךָ וְהַרְבֵּה חָלַק לְךָ כָּבוֹד, וְהוּא הָיָה מַשְׁכִּים וּמַעֲרִיב בְּבֵית הַוַּעַד שֶׁלְּךָ, הוּא הָיָה מְסַדֵּר אֶת הַסַּפְסָלִים, וְהוּא פּוֹרֵס אֶת הַמַּחְצְלָאוֹת, הוֹאִיל וְהוּא שֵׁרֶתְךָ בְּכָל כֹּחוֹ, כְּדַאי הוּא שֶׁיְּשַׁמֵּשׁ אֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁאֵינוֹ מְאַבֵּד שְׂכָרוֹ, (במדבר כז, יח): קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: נֹצֵר תְּאֵנָה יֹאכַל פִּרְיָהּ.
משה רבינו בטוח, שהילדים שלו ראויים להנהגה, ואם ככה, פירוש הדבר, שמשה רבינו בגדלות תורתו, הבין שהילדים שלו באמת ראויים.
זה לא סתם הרגשה של אבא, שמחזיק מהבן שלו, אלא הוא ראה שהם בעלי אוריין לדבר הזה....
אומר לו הקב"ה – לא.
אומר המדרש – למה ?!, בָּנֶיךָ יָשְׁבוּ לָהֶם וְלֹא עָסְקוּ בַּתּוֹרָה...
אז מה הפשט ? הם לא עסקו בתורה, אז איך משה רבינו רצה להעמיד אותם במקומו ?
הפשט הוא, שהם לא עסקו בתורה, כמו שיהושע בן-נון עסק בתורה.
יהושע בן-נון, אומר המדרש -...שֵׁרֶתְךָ בְּכָל כֹּחוֹ, כְּדַאי הוּא שֶׁיְּשַׁמֵּשׁ אֶת יִשְׂרָאֵל, הוא זה שראוי, להמשיך את ההנהגה של כלל ישראל במקומך.
בסוף פרשת משפטים, כתוב בתורה(שמות כד, יב) עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה וֶהְיֵה שָׁם וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת לֻחֹת הָאֶבֶן וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי לְהוֹרֹתָם: {יג} וַיָּקָם מֹשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ מְשָׁרְתוֹ וַיַּעַל מֹשֶׁה אֶל הַר הָאֱלֹהִים..
אומר רש"י - ויקם משה ויהושע משרתו. לא ידעתי מה טיבו של יהושע כאן. ואומר אני, שהיה התלמיד מלוה לרב עד מקום הגבלת תחומי ההר, שאינו רשאי לילך משם והלאה, ומשם ויעל משה לבדו אל הר האלהים, ויהושע נטה שם אהלו ונתעכב שם כל ארבעים יום, שכן מצינו, כשירד משה (לקמן לב יז) וישמע יהושע את קול העם ברעה, למדנו שלא היה יהושע עמהם.
הגמרא (מסכת יומא עה, ב) מביאה פסוק - {תהילים עח-כה} לחם אבירים אכל איש זה יהושע שירד לו מן כנגד כל ישראל כתיב הכא איש וכתיב התם {במדבר כז-יח} קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו
למרות שהמן ירד רק בתחומי המחנה ולא מחוץ למחנה, ליהושע בן-נון זה ירד למרגלות ההר, ששם הוא המתין.
אומר רש"י במקום - זה יהושע. שעלה עם משה עד תחומי ההר שנאמר (שמות כד) ויקם משה ויהושע משרתו ויעל משה אל הר סיני והמתין לו יהושע שם כל מ' יום שנאמר וישמע יהושע את קול העם ברעה למדנו שלא היה עמהם ושם היה יורד לו מן כנגד כל ישראל.
עומדים כל המפרשים ושואלים – מה יהושע בן-נון עושה שם 40 יום ?
הרי משה רבינו אמר לו, שהוא עולה לארבעים יום, ולאחר ארבעים יום הוא יחזור....
אז בסדר, כולם עונים את התירוץ, שהוא לא רצה להפסיד את הלווי, בדרך חזור...
אז תחזור ביום ה-39! מה אתה יושב שם ארבעים יום, למרגלות ההר ?
עומדים המפרשים, לבאר את התכונה הזאת, של יהושע בן-נון.
נכון, משה אמר לו שהוא חוזר עוד 40 יום, אבל הוא חשש, שמא הוא יחזור קודם, ואם הוא יחזור קודם, הוא יפסיד את הלווי של משה, חזרה למחנה, והוא לא היה מוכן, על הצד הזה של החשש, שמא  הוא עלול להפסיד את זה...
אמר"עדיף לי לחכות 40 יום, שחס וחלילה, אני לא אפסיד את משה רבינו, עד צד שהוא יחזור קודם".
המשנה במסכת אבות אומרת - (א, א) משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ..
שואל רש"י – למה משה קיבל תורה מסיני, ומסרה דוקא ליהושע ? למה לא לשבעים זקנים ? למה לא לפנחס ?
אלא, אומר רש"י – לא רצה למוסרה, אלא למי שממית את עצמו מנעוריו, באהלי החכמה, וקנה לו שם טוב בעולם, שעליו נאמר (שמות לג, יא) נַעַר לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל.
יהושע היה צמוד למשה רבינו, ולא עזב אותו אפילו רגע אחד, ואעפ"י אומר רש"י, שכתוב על פינחס תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהו, הוא בחר דוקא ביהושע, כי יהושע היה הדמות, שממית עצמו מנעוריו.
היסוד הזה, של יהושע בן-נון, נמצא בסוף פרשת וזאת הברכה. מאחר ובס"ד, אנחנו מסיימים את ספר דברים, ומסיימים חמישה חמשי תורה, והפסוק הזה נאמר כאן, לגבי יהושע בן-נון, למרות שכל הענין הזה נמצא בפרשת פינחס, כבר יודעים מי היה המנהיג, מה פתאום זה חוזר כאן ?
אז ראיתי כמה שכותבים, שהקב"ה רצה לגלות לנו כמה מסודות התורה, לפני שמתחילים מחדש את ספר בראשית. רצה הקב"ה להחזיר לנו את הרגש הזה, איך אדם יכל לזכות לקניין תורה. יהודי כמו יהושע בן-נון, שאמרנו מקודם את דברי המדרש, שהפסוק אומר עליו וּכְסִיל אָדָם יְבַלְּעֶנּוּ, ככה דורש שלמה המלך, וחז"ל נותנים לו תואר של כְסִיל.
יהושע שלא היה בן תורה, ובני ישראל היו קוראים אותו כְסִיל, אמר הקב"ה למשה קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ.... איך הוא זכה לזה ?
אומרים רבותינו, שהזכייה הזאת היתה, ע"י הצמדות לגדולי ישראל, למשה רבינו, ולשניה אחת לא לעזוב את מקום הקדושה, ועליו נאמר נֹצֵר תְּאֵנָה יֹאכַל פִּרְיָהּ – כמו התאנה הזאת, שנלקטת מעט מעט, היא לא דומה, לא לגפן ולא לזית, שנלקטים בבת אחת, והתאנה נלקטת שלב אחר שלב, ככה היה יהושע בן-נון, הוא לא קנה את התורה בבת אחת. עוד שלב ועוד שלב, עד שזוכים לקנין תורה.
בתחילת הפרשה וזאת הברכה, אומרת התורה (לג, ד) תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב...
הגמרא (מסכת פסחים מט, ב) אומרת - אל תקרי מורשה אלא מאורסה...
מה הקשר בין 'משה מורשה' לבין 'מאורסה' ?
עומדים רבותינו לבאר את הענין הזה – אם היה כתוב  תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה, היינו חושבים שאת התורה, אפשר להעביר בירושה.
הזכרנו מקודם את המשנה באבות, שאומרת הַתְקֵן עַצְמָךְ לִלְמוֹד תּוֹרָה, שֶׁאֵינָהּ יְרֻשָּׁה לָךְ – תורה אי אפשר להעביר בירושה...
אם אי-אפשר להעביר את התורה בירושה, ממילא, מה שנאמר כאן תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה, אין הכוונה לירושה, אלא, הכוונה היא ל'מאורסה'.
אומרים רבותינו – כמו שאירוסין לא נעשים ברגע אחד, יש לזה תנאים מקדימים. זה נבנה שלב אחר שלב, כך זה גם קנין התורה, כמו תאנה, שנלקטת מעט מעט...
חז"ל אומרים לנו בגמרא (מסכת סוכה מב, א) - ת''ר קטן היודע לנענע חייב בלולב להתעטף חייב בציצית לשמור תפילין אביו לוקח לו תפילין יודע לדבר אביו לומדו תורה וק''ש תורה מאי היא א''ר המנונא {דברים לג-ד} תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב זה הדבר הראשון, שמלמדים ילד קטן, ברגע שהוא יכל ללמוד תורה..
מה פתאום הפסוק הזה ?
באים ואומרים לילד – תדע לך, אתה מתחיל עכשיו ללמוד תורה. תורה לא תקבל בקנין. זה שאבא שלך תלמיד חכם, זה שאבא שלך ראש ישיבה, זה שמשה רבינו היה ראש ישראל, זה לא נתן לו את האפשרות, למנות את הבנים שלו אחר כך, בתור מנהיגי ישראל... לא זה שנתן לו את הכוח.
מה שנתן ליהושע בן-נון את הכוח, לקבל את ההנהגה של כלל ישראל, היה שתורה איננה עוברת בירושה, אלא  תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב, אל תקרי מורשה אלא מאורסה... שלב אחר שלב, נדבך אחר נדבך, כל שלב, מקרב אותך יותר, אל הדרגה הזאת של האירוסין עם התורה.
על זה אומר רש"י במקום - תורה. אשר צוה לנו משה מורשה היא לקהלת יעקב, אחזנוה ולא נעזבנה.
לפני שניגש ונדבר, על מהות היום הזה, שנקרא 'שמחת תורה', ישנו רעיון נפלא, שכל הנושא הזה, של 'שמחת תורה', מחפשים לו מקור.
בתורה לא כתוב, שיש חג שנקרא 'שמחת תורה', מה המקור לחג הזה ?
מובא בספר 'אור זרוע', שהמנהג הזה, של 'שמחת תורה', מובא בזוהר הקדוש.
כתוב בזוהר הקדוש (פרשת פינחס, רנ"ו, ע"ב) - וְנוֹהֲגִין לְמֶעְבַּד יִשְׂרָאֵל עִמָּהּ חֶדְוָה, וְאִתְקְרִיאַת שִׂמְחַת תּוֹרָה. וּמְעַטְּרָן לְסֵפֶר תּוֹרָה  בְּכֶתֶר דִּילֵיהּ...
אבל המקור למנהג, שאנחנו מתחילים לחגוג את השמחת תורה, נמצא בספר 'אור זרוע', בשם ר' עמרם גאון, מתקופת הגאונים, שכתוב שם כך – נוהגים לעשות יום טוב, בשם 'שמחת תורה'...
הוא סמך את דבריו על דברי מדרש בספר קהלת, זה גם נמצא בשיר-השירים, ששם כתוב, ששלמה המלך עשה משתה, בגמרה של תורה.
איזה משתה הוא עשה ?
ישנם כמה פסוקים, בספר מלכים א', לגבי חלומו של שלמה (ג, ה) בְּגִבְעוֹן נִרְאָה ה' אֶל שְׁלֹמֹה בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים שְׁאַל מָה אֶתֶּן לָךְ תבקש מה אתה רוצה {ט} וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ לְהָבִין בֵּין טוֹב לְרָע כִּי מִי יוּכַל לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ הַכָּבֵד הַזֶּה... {יא} וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֵלָיו יַעַן אֲשֶׁר שָׁאַלְתָּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא שָׁאַלְתָּ לְּךָ יָמִים רַבִּים וְלֹא שָׁאַלְתָּ לְּךָ עֹשֶׁר וְלֹא שָׁאַלְתָּ נֶפֶשׁ אֹיְבֶיךָ וְשָׁאַלְתָּ לְּךָ הָבִין לִשְׁמֹעַ מִשְׁפָּט יכולת לדרוש הרבה דברים אחרים, ולא ביקשת {יב} הִנֵּה עָשִׂיתִי כִּדְבָרֶיךָ הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ לֵב חָכָם וְנָבוֹן אֲשֶׁר כָּמוֹךָ לֹא הָיָה לְפָנֶיךָ וְאַחֲרֶיךָ לֹא יָקוּם כָּמוֹךָ מבטיח לו הקב"ה, תקבל את זה, לא היתה חכמה כמוך, וכמוך גם לא תהיה {טו} וַיִּקַץ שְׁלֹמֹה וְהִנֵּה חֲלוֹם וַיָּבוֹא יְרוּשָׁלִַם וַיַּעֲמֹד לִפְנֵי אֲרוֹן בְּרִית אֲדֹנָי וַיַּעַל עֹלוֹת וַיַּעַשׂ שְׁלָמִים וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה לְכָל עֲבָדָיו עד כאן מה שכתוב בדברי הנביא..
במדרש בקהלת, הוא מביא את הפסוקים האלה ואומר כך (קהלת רבה, פרשה א) - אָמַר רַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא לְבַלְווֹטוֹס שֶׁהָיָה גָּדֵל בְּפָלָטִין שֶׁל מְלָכִים, אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ שְׁאַל מָה אֶתֵּן לְךָ, אָמַר אוֹתוֹ בַּלְווֹטוֹס, אִם שׁוֹאֵל אֲנִי כֶּסֶף וְזָהָב אוֹ מַרְגָּלִיּוֹת טוֹבוֹת, הוּא נוֹתֵן לִי. בְּגָדִים, הוּא נוֹתֵן לִי. אֶלָּא אֲנִי שׁוֹאֵל בִּתּוֹ וְהַכֹּל יִנָּתֵן לִי בִּכְלַל בִּתּוֹ. כָּךְ בְּגִבְעוֹן נִרְאָה ה' אֶל שְׁלֹמֹה בַּחֲלוֹם הַלַּיְלָה (מלכים א ג, ה): וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים שְׁאַל מָה אֶתֶּן לָךְ, אָמַר שְׁלֹמֹה אִם אֲנִי שׁוֹאֵל כֶּסֶף וְזָהָב וּמַרְגָּלִיּוֹת הוּא נוֹתֵן לִי, אֲלָּא הֲרֵינִי שׁוֹאֵל אֶת הַחָכְמָה וְהַכֹּל בִּכְלָל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (מלכים א ג, ט): וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַחָכְמָה שָׁאַלְתָּ וְלֹא שָׁאַלְתָּ לְךָ עשֶׁר וְכָבוֹד וְנֶפֶשׁ אוֹיְבֶיךָ, לְפִיכָךְ הַחָכְמָה וְהַמַּדָּע נָתוּן לְךָ, וְעַל יְדֵי כֵן גַּם עשֶׁר וּנְכָסִים וְכָבוֹד אֶתֶּן לְךָ, מִיָּד (מלכים א ג, טו): וַיִּקַּץ שְׁלֹמֹה וְהִנֵּה חֲלוֹם.
אָמַר רַבִּי יִצְחָק חֲלוֹם עוֹמֵד עַל כַּנּוֹ זה לא סתם שהוא חלם את החלום, מי אמר שהקב"ה קיבל את בקשתו ?! צִפּוֹר מְצוֹיֵץ וְיוֹדֵעַ עַל מָה מְצוֹיֵץ, חֲמוֹר נוֹהֵק וְיוֹדֵעַ עַל מָה נוֹהֵק, מִיָּד (מלכים א ג, טו): וַיָּבוֹא יְרוּשָׁלָיִם וַיַּעֲמֹד לִפְנֵי [ארון ברית אדני ויעל עלות ויעש שלמים] וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה לְכָל עֲבָדָיו, אָמַר רַבִּי יִצְחָק מִכָּאן שֶׁעוֹשִׂין סְעוּדָה לְגָמְרָהּ שֶׁל תּוֹרָה.
זה המקור לעשיית סעודה מִיָּד שָׁרְתָה עָלָיו רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְאָמַר שְׁלשָׁה סְפָרִים הַלָּלוּ: מִשְׁלֵי, וְשִׁיר הַשִּׁירִים, וְקֹהֶלֶת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: דִּבְרֵי קֹהֶלֶת בֶּן דָּוִד.
עד כאן דברי המדרש.
איפה כתוב פה במדרש, ששלמה המלך עשה סעודה לגמרה של תורה ?
שלמה המלך בא וביקש מהקב"ה לב חכם ונבון.
הוא לא ביקש לא עושה ולא נכסים ולא כבוד ולא אריכות ימים, הוא ביקש לב חכם ונבון, והקב"ה נתן לו. אז איפה מונח כאן, שעושים סעודה לגמרה של תורה ?
ראיתי הרבה שמדברים על זה....
בספר יצפנני בסֹכֹה, הוא מביא את השאלה הזאת, והוא אומר שבעצם שלמה המלך, לא קיבל את התורה בבת אחת, אבל באותו רגע שהוא ביקש וקיבל לב שומע, הוא נחשב כמחוסר זמן, עד שידע את כל התורה כולה. מכאן והלאה, האפשרות שלו להגיע לתורה, היא ממש כחוט השערה.
יש לך את כל הכלים, אז ממילא, רק תשב ותלמד...
הוא מביא ביאור נוסף, בשם הרב רוזן, רעיון נפלא – אומרת הגמרא (מסכת ברכות מ, א) - וא''ר זירא ואיתימא ר' חיננא בר פפא בא וראה שלא כמדת הקב''ה מדת בשר ודם מדת בשר ודם כלי ריקן מחזיק מלא אינו מחזיק אבל הקב''ה אינו כן מלא מחזיק ריקן אינו מחזיק שנאמר {שמות טו-כו} ויאמר אם שמוע תשמע אם שמוע תשמע ואם לאו לא תשמע ד''א אם שמוע בישן תשמע בחדש ואם יפנה לבבך שוב לא תשמע.
אדם שהוא מלא בתורה, יכל להעמיס עוד, יכל להעמיס לעצמו עוד ועוד, אבל אדם שהוא ריק מתורה, אינו יכל להכניס. אז הנהגת הקב"ה, היא בדיוק להיפך ממידת בשר ודם.
אצל בשר ודם, אם יש לו כלי מלא, הוא לא יכל להכניס עוד, אבל אצל הקב"ה, אדם שהוא מלא בתורה, הוא יכל להכניס לעצמו עוד ועוד תורה.
נמצאנו למדים מהגמרא הזאת, שככל שהאדם ממלא את עצמו בתורה, עוד ועוד תורה, ככל שאתה קונה לעצמך עוד קניני תורה, אתה הופך להיות כלי מלא, וכלי מלא מחזיק!
אומרת הגמרא - אם שמוע בישן תשמע בחדש...
אומר הרב רוזן – באותו רגע, ששלמה המלך קיבל לב שומע, כלי הקיבול שלו, הפך להיות כלי מלא.
זו ההנהגה של הקב"ה. כלי מלא, יש לו את היכולת ללמוד עוד ועוד תורה.
לפי זה, אנחנו יכולים להבין טוב מאוד, מדוע ההנהגה הזאת, שכאשר מסיימים מסכת אחת, מיד מתחילים מסכת חדשה. גומרים ספר דברים, ובאותו רגע מתחילים ספר בראשית, למה ?
כי באותו רגע שהאדם הופך להיות כלי מלא, הוא מילא את עצמו בחמשה חמשי תורה, אתה כלי מלא אתה יכל להחזיק בעצמך דבר נוסף, מיד אתה יכל להכניס לעצמך את תחילת ספר בראשית...
 
 
התורה בפרשת נצבים אומרת- (דברים ל, יא) כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹֽא-נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִֽוא: {יב} לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה-לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶֽׂנָּה: {יג} וְלֹֽא-מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲבָר-לָנוּ אֶל-עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶֽׂנָּה: {יד} כִּֽי-קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִֽלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתֽוֹ
מביא המדרש פסוק מספר משלי (כד, ז) רָאמוֹת לֶאֱוִיל חָכְמוֹת בַּשַּׁעַר לֹא יִפְתַּח פִּיהוּ
אומר המדרש (דברים רבה, פרשה ח) - מַהוּ רָאמוֹת לֶאֱוִיל חָכְמוֹת, אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא הַטִּפֵּשׁ הַזֶּה נִכְנַס לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְהוּא רוֹאֶה אוֹתָן שֶׁנּוֹשְׂאִים וְנוֹתְנִים בַּתַּלְמוּד וְהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ מָה הֵן אוֹמְרִין, הוּא מִתְבַּיֵּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: בַּשַּׁעַר לֹא יִפְתַּח פִּיהוּ, וְאֵין שַׁעַר אֶלָּא סַנְהֶדְרִין, דִּכְתִיב (דברים כה, ז): וְעָלְתָה יְבִמְתּוֹ הַשַּׁעֲרָה אֶל הַזְּקֵנִים.
דָּבָר אַחֵר, רַבָּנָן אָמְרֵי הַטִּפֵּשׁ הַזֶּה נִכְנַס לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְרוֹאֶה אוֹתָן עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה, וְהוּא אוֹמֵר לָהֶן הֵיאַךְ אָדָם לָמֵד תּוֹרָה תְּחִלָּה, אוֹמְרִים לוֹ תְּחִלָּה קוֹרֵא בַּמְגִלָּה, וְאַחַר כָּךְ בַּסֵּפֶר, וְאַחַר כָּךְ בַּנְּבִיאִים, וְאַחַר כָּךְ בַּכְּתוּבִים, מִשֶּׁהוּא גּוֹמֵר אֶת הַמִּקְרָא שׁוֹנֶה אֶת הַתַּלְמוּד, וְאַחַר כָּךְ בַּהֲלָכוֹת, וְאַחַר כָּךְ בַּאַגָּדוֹת, כֵּיוָן שֶׁשּׁוֹמֵעַ כָּךְ אוֹמֵר בְּלִבּוֹ אֵימָתַי אֲנִי לָמֵד כָּל זֹאת אומר לעצמו – מה אני עושה פה ?! אין לי מה לחפש פה.... אני לא יכל לקלוט כל כך הרבה תורה וְחוֹזֵר מִן הַשַּׁעַר, הֱוֵי בַּשַּׁעַר לֹא יִפְתַּח פִּיהוּ.
אָמַר רַבִּי יַנַּאי לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְכִכָּר שֶׁהָיָה תָּלוּי בָּאֲוִיר, טִפֵּשׁ אוֹמֵר מִי יוּכַל לַהֲבִיאוֹ, וּפִקֵּחַ אוֹמֵר לֹא אֶחָד תָּלָה אוֹתוֹ, מֵבִיא סֻלָּם אוֹ קָנֶה וּמוֹרִיד אוֹתוֹ. כָּךְ כָּל מִי שֶׁהוּא טִפֵּשׁ אוֹמֵר אֵימָתַי אֶקְרָא כָּל הַתּוֹרָה, וּמִי שֶׁהוּא פִּקֵּחַ מַהוּ עוֹשֶׂה, שׁוֹנֶה פֶּרֶק אֶחָד בְּכָל יוֹם וָיוֹם עַד שֶׁמְסַיֵּם כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לֹא נִפְלֵאת הִוא, וְאִם נִפְלֵאת הִיא, מִמְּךָ, שֶׁאֵין אַתָּה עָסוּק בָּהּ, הֱוֵי כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת.
עומדים המפרשים על דברי המדרש הזה, ותמהים – לכאורה, הטיפש הזה צודק, איך אפשר ללמוד את כל התורה כולה???
אם ניקח את הגמרא במסכת סנהדרין (סח, א) שמספרת - והתניא כשחלה ר' אליעזר נכנסו ר' עקיבא וחביריו לבקרו הוא יושב בקינוף שלו והן יושבין בטרקלין שלו ואותו היום ע''ש היה ונכנס הורקנוס בנו לחלוץ תפליו גער בו ויצא בנזיפה אמר להן לחביריו כמדומה אני שדעתו של אבא נטרפה אמר להן דעתו ודעת אמו נטרפה היאך מניחין איסור סקילה ועוסקין באיסור שבות כיון שראו חכמים שדעתו מיושבת עליו נכנסו וישבו לפניו מרחוק ד' אמות א''ל למה באתם א''ל ללמוד תורה באנו א''ל ועד עכשיו למה לא באתם א''ל לא היה לנו פנאי אמר להן תמיה אני אם ימותו מיתת עצמן אמר לו ר' עקיבא שלי מהו אמר לו שלך קשה משלהן נטל שתי זרועותיו והניחן על לבו אמר אוי לכם שתי זרועותיי שהן כשתי ספרי תורה שנגללין הרבה תורה למדתי והרבה תורה לימדתי הרבה תורה למדתי ולא חסרתי מרבותי אפילו ככלב המלקק מן הים הרבה תורה לימדתי ולא חסרוני תלמידי אלא כמכחול בשפופרת ולא עוד אלא שאני שונה שלש מאות הלכות בבהרת עזה ולא היה אדם ששואלני בהן דבר מעולם ולא עוד אלא שאני שונה שלש מאות הלכות ואמרי לה שלשת אלפים הלכות בנטיעת קשואין.
בא אותו טיפש ואומר – רבותי, אין לי סיכוי להגיע לכל הידע הזה!
לכאורה, הוא צודק, אז למה קוראים לו טיפש ??
היסוד בתירוץ של הענין הזה, נמצא במאירי, בביאורו לספר משלי.
מביא המאירי דבר נפלא – פירוש: שאם תיעד זמן, בלימוד החכמה, על דרך שאמרו בברייתא של אבות, יכל אדם ללמוד תורה בעשר שנים, לא תחשוב שהחלק העשירי ממנו, ילמד בשנה.
אם תיקח, אומר המאירי, אדם שצריך ללמוד 100% בעשר שנים, אז הוא חושב ככה – כל שנה, עוד 10%... ככה עד שתשלים 100%.
זה מה שאומר המאירי – אלא בראשונה ישיג מעט, ובשנייה כפליים, וככל שיתעסק בה עוד, תקבל הבנתו, וימצא לפניו נתיב החכמה בדרך סלולה.... ויפה לו שעה אחת בסוף, מאורך זמן בהתחלה.
מה שלמדת בהתחלה, ולקח לך חודש-חדשים-שלושה, בשנה בשלישית או הרביעית, דבר כזה יקח לך עשה קלה, כי אחרי שאתה שונה את זה כמה וכמה פעמים, הפעמים הבאות יהפכו אותך לתלמיד חכם, שהכל הולך לך יותר מהר. מה שהתקשית לאורך זמן בהתחלה, הופך לשעה קלה בסוף.
היסוד הזה, של אותו טיפש, שרואה כיכר למעלה, ברעיון הכללי שלו, הוא צודק. בהתחלה, כשאתה ניגש ללימוד התורה, אתה רואה שזה בשמים, אתה רואה שזה מעבר לים, זה באמת קשה...
אבל אומר הקב"ה - לֹֽא-נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ.
אם אתה מתעצל, אז זה באמת בשמים ובים, אבל באותו רגע שאתה לוקח את זה, ושונה היום פרק, ולמחר פרק, ועוד פרק ועוד...  אז אתה רואה כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹֽא-נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִֽוא, לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא...כי אם  בְּפִיךָ וּבִֽלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתֽוֹ.
ממילא, שלמה המלך מקבל חלום, ושואל אותו הקב"ה"מה אתה רוצה"...
ושלמה המלך אומר"ריבונו של עולם, אני רוצה לב שומע"..
באים בעלי המוסר ואומרים – אתה רוצה לדעת את המבחן האמיתי ?
אומר שלמה המלך (שיר-השירים א, ג) עַל מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת בִּקַּשְׁתִּי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי...
אדם שוכב בלילה במיטה, אתה מעיר אותו ב – 3:00, ואתה שואל אותו – תגיד, מה אתה רוצה ???
התשובה הראשונה שהוא יענה לך, תדע ששם הבן-אדם נמצא!
ישנו בן-אדם שיגיד לך – מה אני רוצה ?! תסגור לי את המינוס!...
השני יגיד – תשלם לי את המשכנתא!....
כל אחד יביע את המשאלה, שבזה הראש שלו עובד כל שעות היום.
שלמה המלך, העיר אותו הקב"ה בחלום הלילה, ושאל אותו"מה תבקש", אמר לו שלמה"אני לא מבקש שום דבר, רק לב שומע!
אומרים חז"ל – באותו רגע שבן-אדם הגיע לבקשה הזו, שנקראת 'לב שומע', הוא הגיע לתכלית סיום התורה. הוא סיים את התורה.
אדם, שכל הבקשה שלו, היא בקשה אחת, שהיא 'לב שומע', מכאן אמר ר' יצחק, אנחנו לומדים מה זה 'גֹמרה של תורה'.
אדם שהגיע לבסיס, והגיע להכרה, שאין דבר אחר בעולם, מלבד זה, הגיע להכרה הנכונה, שהיא תכלית – התורה.
אנחנו בעדת האשכנזים, נוהגים היום לסיים את לְדָוִד ה' אוֹרִי וְיִשְׁעִי.
דוד המלך, אביו של שלמה המלך, שממנו ינק את כל המידות וההנהגות שלו, אומר בפסוק אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ה' אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ שִׁבְתִּי בְּבֵית ה' כָּל יְמֵי חַיַּי לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה' וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ...
הבקשה הזאת, היא בקשה שמתקיימת, מחר בשמחת תורה, אתה יכל לבקש אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ה'... הגיע הרגע שאתה מתייחד עם הקב"ה, ואתה יכל לבקש ממנו שִׁבְתִּי בְּבֵית ה' כָּל יְמֵי חַיַּי.... הגעת לשמחת תורה, אתה יכל עכשיו להתחיל מחדש....
יש לך את האפשרות... היום שונה פרק אחד, מחר שונה פרק אחר... תהיה כמו יהושע בן-נון נֹצֵר תְּאֵנָה יֹאכַל פִּרְיָהּ – הוא ליקט פרק ועוד פרק... כולם קראו לו כסיל, עד שהקב"ה העיד עליו אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ...
אתם קוראים לו כסיל, אבל אני אומר לכם, שהוא איש מלא רוח ה'. הוא זה שעבד את משה רבינו ולא הפסיד ממנו רגע אחד.
דוד המלך אומר אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ה' אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ...
המדקדקים בלשון, אומרים שיש כאן סטירה – אם הוא אומר אַחַת שָׁאַלְתִּי...  הוא היה צריך לומר אותה שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ה' אוֹתָהּ ביקשתי... הנוסח של ההתחלה והסוף, לא מתאימים אחד לשני.
אומרים המפרשים – כל אדם שהוא גדל יותר, מגיל שנה/שנתיים/שלוש, המשאלות שלו הופכות להיות משאלות אחרות - בגיל שנה הוא מבקש צעצועים, בגיל שנתיים הוא מבקש צעצועים יותר גדולים, וככל שהוא גדל, המשאלות שלו אחרות.
אומר דוד המלך - אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ה' אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ – גם כשהייתי ילד קטן, והייתי מוזנח וזרוק ע"י האחים שלי, שלא רצו להכיר אותי, היתה לי משאלה אחת - שִׁבְתִּי בְּבֵית ה'...
אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ – זה מה שאני מבקש גם היום, כשאני מלך. הבקשה היא אחת, היא לא השתנתה, השאיפה שלי היתה אחת ויחידה שִׁבְתִּי בְּבֵית ה' כָּל יְמֵי חַיַּי
אנחנו נמצאים בערב שמחת תורה.
חיתום הדין היה היום, אבל כתוב בזוהר הקדוש, שהשלוחים אמנם קיבלו  לידיהם את פסק הדין, אבל עדיין ניתן לשנות אותו בשמיני עצרת. כך מבאר האר"י הקדוש, את דברי הזוהר.
אנחנו תמיד ידענו, שהושענא רבה, הוא נחשב היום של גמר חיתום הדין, ואכן זה כך. זה יום חיתום הדין, זה הזמן שנמסרים הפתקים לשלוחים...
בא הזוהר הקדוש (פרשת ויחי ר"כ ע"א) ואומר - אִי זָכֵי בִּתְשׁוּבָה, וְלָא שְׁלֵימָתָא כְּדְקָא יְאוּת, תַּלְיָין לֵיהּ עַד הַהוּא יוֹמָא בַּתְרָאָה דַּעֲצֶרֶת, דְּהוּא תְּמִינָאָה לֶחָג. וְאִי עֲבַד תְּשׁוּבָה שְׁלֵימָתָא לְקַמֵּי מָארֵיהּ, אִתְקְרָעוּ – אם הוא חוזר בתשובה, קורעים את הדין, למרות שזה נימסר כבר לשלוחים.
כתוב בזוהר הקדוש, ששמיני עצרת הוא רגל בפני עצמו, אבל יש לו מעלה, שהמדרש בפרשת פינחס מביא, שאמר הקב"ה"קשה עלי פרדתכם.."... רש"י מביא את זה..."ותעשו לי יום אחד, זה נקרא שמיני עצרת..."
ביום הזה, כל שבעת ימי הסוכות, עם ישראל היה עסוק עם שבעים פרים, כנגד שבעים אומות. מגיע היום הזה, שנקרא שמיני עצרת, זה היום שכלל ישראל עסוק עם הקב"ה, בכבודו ובעצמו...
אומר המדרש בפרשת פינחס – כיון שיצאו שבעת ימי החג, אמר להם הקב"ה לישראל"עכשיו אני ואתם נשמח  יחד, ואינני מטריח עליכם הרבה, רק פר אחד ואיל אחד".
כיון ששמעו ישראל כך, החלו מקלסים לקב"ה ואומרים זֶה הַיּוֹם עָשָׂה ה' נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ.
אומר המדרש (שיר-השירים רבה) - אָמַר רַבִּי אָבִין אֵין אָנוּ יוֹדְעִין בַּמֶּה לִשְׂמֹחַ, אִם בַּיּוֹם שמיני עצרת אִם בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בָּא שְׁלֹמֹה וּפֵרַשׁ נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ, בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בָּךְ בִּישׁוּעָתָךְ, בָּךְ בְּתוֹרָתָךְ, בָּךְ בְּיִרְאָתָךְ. אנחנו שמחים בקב"ה, ושמחים בישועה שלו.
אומר הזוהר הקדוש דבר נורא ואיום  (ויקרא, צו, לב ע"א) - וּבְהַהוּא חֶדְוָותָא בשמחה הזאת שנקראת שמיני עצרת לָא מִשְׁתַּכְּחֵי בְּמַלְכָּא  אֶלָּא יִשְׂרָאֵל בִּלְחוֹדַיְיהוּ לא נמצאים בשמחה הזאת, אלא ישראל לבדם. וּמַאן דְּיָתִיב עִם מַלְכָּא מי שיושב עם מלך מלכי המלכים לבד, וְנָטַל לֵיהּ בִּלְחוֹדֵיהּ ונמצא איתו ביחידות, כָּל מַה דְּבָעֵי שָׁאִיל, וְיָהִיב לֵיהּ כל מה שהוא מבקש מהקב"ה, ניתן לו (הרב דסלר כותב בספרו, מכתב מאליהו, שזה דוקא בבקשות רוחניות). וְעַל דָּא יִשְׂרָאֵל שָׁרָאן, וְעַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה מְסַיְּימֵי. וְעַל דָּא כְּתִיב, (מלאכי א) אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר יְיָ' וְגוֹ'.
אנחנו מחר בע"ה, מסיימים את ספר דברים, ומסיימים את חמישה חמשי תורה, ומתחילים בס"ד, ספר בראשית.
ראיתי משל נפלא שאמר האדמו"ר מצאנז...
הוא אמר, שאנשים יוצאים מהחג הזה, מי שמרגיש את ההתעלות של הימים הנוראים.... הוא מרגיש מן תחושה של"אחח, כמה חבל שהחג עבר..." 
נכנסים עכשיו לשישה חודשים, עד פסח, החג שהוא מדאורייתא... ישנה הרגשה כזאת, של מעין התנתקות...
אמר האדמו"ר מצאנז משל נפלא – היה יהודי אחד, שהיו לו מחלות רבות – סבל מלחץ דם, מלב, מכליות... והיה לו רופא מומחה, שכל בעיה שהוא היה בא אליו, הוא היה יודע להתאים לו כדור...אמנם הוא לקח 5-6 כדורים, אבל בסדר, הוא המשיך להתקיים...
יום אחד הוא שומע, שהרופא נוסע להשתלמות של שיש חודשים, והרופא לא יהיה בארץ...
"אוי ויי... רק זה מה שחסר לי, שהרופא שלי לא יהיה פה חצי שנה..."
הוא מהר רץ לרופא, ואמר לו"אדוני הרופא, האם נכונה השמועה, שאתה לא תהיה פה חצי שנה"???
אמר לו הרופא"אכן כן".
"הרופא יודע מה המשמעות של זה ? אני בא אליך כל חודש, יש לי כאב הכי קטן, אתה מיד רושם לי את הכדור המתאים, והכל עובר, מה יהיה ?!?"
אמר לו הרופא"אין שום בעיה... יש לי כדור לשעת חירום, אתה לוקח את הכדור הזה... על כל צרה, זה מביא ישועה!"
זהו המשל שאמר האדמו"ר מצאנז...
והנמשל הוא אמר – אנחנו יוצאים משמחת תורה, יוצאים מ-52 ימים, שלכל דבר היה פתרון, כי השופר היה, כדי להרטיט את הלב, ואחרי זה הגע יום הכיפורים, כדי להחליש את הגוף... הגיע סוכות צילא דמהימנותא, הגיע הושענא-רבה... כל דבר יש לו פתרון!
פתאום באים במוצאי שמחת תורה, ושומעים שהקב"ה"נוסע" לחצי שנה, הוא לא יהיה פה!
מה נעשה, אין לנו שום חג עכשיו ??
אומר הקב"ה – אין לכם שום בעיה, יש לי כדור אחד, שנקרא תורה... תדבקו בתורה שלי, ותראו שזה הפתרון לכל התחלואים כולם.
חז"ל אומרים, שאם אדם יושב ולומד לבד, אומרת המשנה באבות – שכינה כנגדו! אין לך מה לדאוג, הקב"ה איתך!
אנחנו יוצאים מהחגים האלה, לכאורה, אם הרגשה כזאת נפולה, כשעוזבים את החגים המרוממים האלה, אבל אנחנו צריכים לדעת, את ההרגשה הנפלאה הזאת, שהיא טמונה כאן בדברי המדרש - בָּא שְׁלֹמֹה וּפֵרַשׁ נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ, בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בָּךְ בִּישׁוּעָתָךְ, בָּךְ בְּתוֹרָתָךְ...
אם אנחנו נדבק בתורה, ונעשה כמו שכתוב לנו בחז"ל, כמו תאנה – היום שונה פרק אחד, מחר שונה שני פרקים... נלקוט עוד ועוד, נתחיל מחזור חדש, מחמשת חומשי התורה... השנה הזאת, שנת תשס"ד, היא שנה שהראשי תיבות שלה, מסמלת את הסיעתא דשמיא  - תהיה שנת סיעתא דשמיא, אשר כל אחד, תהיה לו את הסיעתא דשמיא, להתחיל את התורה מחדש, את ספר בראשית, כמה ב"ה, אנחנו מאושרים שזכינו לסיים את התורה!
הקב"ה יתן לנו את הזכות, להיות נמשכים ונדבקים בו, נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ... בָּךְ בִּישׁוּעָתָךְ, בָּךְ בְּתוֹרָתָךְ...
את ההרגשה הזאת, שהקב"ה מתייחד עם כל אחד לבדו, שההרגשה הזאת תמשיך ללוות אותנו כל השנה, והפתקים שנמסרו בידי השלוחים, יהיו פתקים כאלו, שנותנים לכל אחד, שנה טובה ומאושרת.
שתהיה השנה הזאת, שנת גאולה וישועה, שנת בניית בית הבחירה, במהרה בימנו אמן ואמן!!!
 

 
 
 

מתימן יבוא הישיבה המרכזית לבני עדת תימן. ירושלים רחוב תרמ"ב 6. טלפון: 02-5812531    דוא”ל: email: mtyavo@gmail.com פקס: 077-4448207 חשבון בנק הדאר: 4874867
מבשר טוב - ת"ת לבני עדת תימן רחוב אבינדב 22 ירושלים. גני ילדים רחוב ארץ חפץ 116 כניסה ד ירושלים.  
 
 
דוא”ל: email: mtyavo@gmail.com
לייבסיטי - בניית אתרים