אני מעוניין לתרום  |  כך התחלנו את המדרש התימני  |  וידאו - יום בחצריך  |  חומר מארכיון המדינה  |  תורמים בשקלים או בדולרים  |  קריאה בתורה לכל השנה  |  ת"ת מבשר טוב  |  ילדי תימן  |  פרשת השבוע  |  מדור פרשת השבוע  |  ס ר ט י - ו י ד א ו  |  

אתרים תימנים נוסח תימן תימני נט יד מהריץ מבשר טוב
 

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



 


יפוצו מעינותך חוצה
FacebookTwitter

      פרשת ואתחנן עא
דף הבית >> פרשת השבוע >> הרב ברוך רוזנבלום על פרשת השבוע >> ספר דברים הרב רוזנבלום >> פרשת ואתחנן עא
 
בס"ד
 
פרשת ואתחנן – הרב ברוך רוזנבלום שנת תשע"א.

פרשת השבוע שנקרא בע"ה בשבת זו, פרשת ואתחנן.  כידוע לכולם, פרשת ואתחנן תמיד באה בשבת, שלאחר תשעה באב.
כותב הטור(סימן תכ"ח) סימנים לקביעת המועדים - פִּקְדוּ וּפִסְחוּ, וְלִמְעֻבֶּרֶת: סִגְרוּ וּפִסְחוּ, מְנוּ וְעִצְרוּ, צוּמוּ וּצְלוּ, קוּמוּ וְתִקְעוּ.
דיברנו על הכלל הזה כמה וכמה פעמים, דיברנו על כך בהרחבה לפני פסח, לפני שבועות, כאשר הטור מביא סימנים, יש בפרשיות וקביעתם, לגבי מועדים מסוימים, יש לכך משמעות.
לכן כותב הטור פִּקְדוּ, זה שאתה קורא פרשת צו לפני הפסח, יש לזה משמעות, ושאתה קורא פרשת מצורע לפני פסח, יש לכך משמעות, וזה שאתה קורא פרשת במדבר מְנוּ ואח"כ ְעִצְרוּ, יש לזה משמעות, וזה שאתה צם בתשעה באב, ולאחר מכן פרשת ואתחנן, פרשה שעוסקת בתפילה, יש לזה משמעות, והשאלה היא – מה המסר שמבקש הטור, להעביר לנו באמצעות הסימנים האלה.
מי ששם לב, יש שוני לגבי מה שהטור מביא, לגבי כל קביעת המועדים, לבין ענין תשעה באב. בכל אחד מן המועדים, הוא קודם כל מזכיר את הפרשה, ורק לאחר מכן הוא מזכיר את החג - פִּקְדוּ קודם כל צו, ורק אח"כ וּפִסְחוּ פסח. מְנוּ  קודם כל פרשת במדבר, ואחרי זה וְעִצְרוּ עצרת.
כשהוא מגיע לדבר בענין תשעה באב, הוא לא אומר"איכה" ואחרי זה תשעה באב, אלא הוא אומר – צוּמוּ קודם כל תשעה באב, ורק לאחר מכן וּצְלוּ לאחר מכן, מגיעה פרשת ואתחנן שעוסקת בתפילה.
לכאורה, יש הבדל עצום, משום שהוא מדבר לגבי קביעת המועדים. הוא מדבר כאן על פסח, שבועות וראש השנה.
תשעה באב, עדין לא מועד. בע"ה, לעתיד לבוא זה יהיה מועד, כמו שנאמר בנביא, שהקב"ה עתיד להפוך את צום הרביעי וצום החמישי לששון ולשמחה, אבל זה עדין לא מועד.
אני חושב שמונח כאן מסר בדברי הטור, שמלמד אותנו יסוד נפלא בעבודת ה'.
כותב הטור – אנחנו עדין אין לנו בית מקדש. קוננו, ישבנו על הרצפה, בכינו על החורבן, קראנו מדרשים, הבענו את הכמיהה שלנו לבנין בית הבחירה, אבל עדין לא זכינו, עדין לא נבנה בית המקדש.
אומר הטור – דע לך, עדין אין בית מקדש, אבל יש תפילה. התפילה באה במקום בית המקדש. מה הענין של בית המקדש?
ענין בית המקדש, זה הקרבת הקורבנות. אם אין לך הקרבת הקורבנות, אבל יש לך תפילה, התפילה באה במקום הקרבנות.
אומר לנו הטור, אם צמת, לא נבנה בית הבחירה, אבל אל תתייאש, לא אבדת את היכולת להקריב קרבנות. אמנם אין לנו קרבנות, אבל וּנְשַׁלְמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ. צוּמוּ וּצְלוּ, זה המסר שמונח כאן.
ראיתי השבוע במבי"ט(ר' משה מטרני) בספרו בית אלוקים, יש לו שער התפילה, פרק י"ז, הוא מדבר על ענין התפילות, שאנחנו מתפללים ומבקשים מהקב"ה, שישלח לנו גואל.
בהתחלה הוא כותב – טעם התפילה, שאנחנו מתפללים על הגאולה ועל הישועה, גם בעוונותינו הרבים שעברו אלף וכמה שנים, ועדין לא נתקבלה התפילה.
אנחנו כבר 1945 שנה, מחורבן בית שני, ועדין בית המקדש לא נבנה.
הוא שואל – אנחנו מתפללים שלוש תפילות ביום, ומבקשים מהקב"ה כל-כך הרבה בקשות – גואל ישראל, תשכון בתוך ירושלים ערך, את צמח דוד עבדך, כמה שאנחנו מבקשים מהקב"ה בקשות, שיבנה את בית המקדש. כמה מיליוני תפילות נאמרו כבר, במשך מאות שנים, שיבנה הקב"ה את בית המקדש, ועדין זה לא נבנה, למה? ומתי זה יבנה?
כותב כאן המבי"ט דבר נפלא – למה הענין, שצריכים לבקש הרבה, לבניית בית המקדש?
כי להיות הענין גדול הערך, צריך ריבוי תפילות, דור אחר דור, כדי שתקובל תפילת הגאולה, ולהיות נשלמות התפילות הנצרכות הידועות לו יתברך, אז בדור ההוא תקובל תפילתם. אבל דע לך, כאשר יגיע הזמן שבו יושלם סכום התפילות הנצרכות, תקובל התפילה ויבנה בית המקדש, לא בשביל התפילה ההיא, כי באם יצטרף אותה לתפילות הקודמות.
זה לא בא, בגלל התפילה של אותו דור. אם בע"ה השנה יבנה, אז תגיד – אהה, ב"ה, התפילות שלנו בתשעה באב עזרו ובית המקדש נבנה.
אומר המבי"ט – לא. היו צריכים סכום מסוים של תפילות, ועכשיו הושלמה הכמות שצריך לצורך כך.
ממשיך המבי"ט ואומר – ואז, באופן שכל התפילות הקודמות, מועילות  גם כן, וכשתתקבל תפילה זו לדור אחרון, כשתצטרף עם הקודמות, הרי היא כאילו נתקבלה תפילת ראשונים, כיון שהיתה סעד, לקבלת תפילה  זו.
אומר לנו המבי"ט – דע לך, יש כמות של תפילות, והכמות של התפילות האלה, ברגע שיגיע העת, שהכמות של התפילות תתקבל, בית המקדש יבנה. אבל אל תגיד אז, בגלל הדור ההוא התקבלה התפילה, לא! זה הדור ההוא, והדור לפני זה, ושתי דורות לפני, ולפני לפני, הכל יצטרף לכמות התפילות הנצרך.
כך כותב המבי"ט, בספרו בית אלוקים(שער התפילה, פרק י"ז).
רבותי, מה שאנחנו רוצים להוציא  מכאן זה יסוד אחד.
חשבתי לאור הדברים שלו, לקשר את הענין לפרשת השבוע.
לכאורה, כל אחד שואל שאלה, לאור מה שכתוב במדרשים – משה רבינו התפלל לקב"ה, 515  תפילות, כדי להיכנס לארץ ישראל. חז"ל אומרים ש-515 זה גימטריה של תפילה עם יו"ד.
משה מבקש ומבקש, ומגיע ל-515, אומר לו  הקב"ה -  רב לך – אל תבקש יותר! כי אם תבקש עוד בקשה אחת, אתה נכנס.
אם הקב"ה ידע, שהוא לא מתכוון להיענות לבקשה של משה רבינו, אז למה אתה נותן לו להתפלל?!
כשהוא מתחיל בבקשה הראשונה, תגיד לו –"אל תבקש, זה לא רלוונטי, אתה לא תקבל להיכנס"
הקב"ה נותן לו להתפלל 515 תפילות, שהוא מגיע אחת, לפני שהתפילה הולכת להיענות, הוא אומר לו – תפסיק!
למה רק בסוף, אומר לו הקב"ה – די???
אחרי השלוש תפילות הראשונות, תגיד לו –"משה, אל תתאמץ, זה לא יעזור, אתה לא תיכנס, אם יש"אעברה נא", אין"סלח-נא".
הוא נותן לו להתפלל ולהתפלל, לבקש ולבקש, כשהוא מגיע לפני התפילה האחרונה, שהוא הולך להיענות, אומר לו הקב"ה – רב לך – אל תתפלל יותר!
זה בא ללמד אותנו, ואנחנו נראה את זה אולי בהמשך – אין תפילה שהולכת לאבדון.
כותב המבי"ט – מיליארדי תפילות שהתפללו על בית המקדש, כל זה נצרך לבנין, כי הקב"ה קבע סכום של תפילות, סכום של דמעות, כדי שבית המקדש יבנה, וכשיבנה, לכל יהודי תהיה שם חוליה. יראו כמה דמעות הוא הוריד בתפילותיו, כמה כל אחד בכה, הכל יצטרף לחשבון הגדול.
הקב"ה רצה ללמד אותנו, באמצעות משה רבינו, שיש ענין להתפלל, גם אם התפילה לא נענית, ואם נזכה בע"ה, בסוף השיעור, אני יתייחס לזה.
לפני שנגיע לרעיון המרכזי, אני רוצה לפתוח ברעיון נפלא, שכותב אותו כאן, האור-החיים הקדוש:
(כג) וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר(כד) אֲדֹנָי אלהים אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת עַבְדְּךָ אֶת גָּדְלְךָ וְאֶת יָדְךָ הַחֲזָקָה אֲשֶׁר מִי אֵל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה כְמַעֲשֶׂיךָ וְכִגְבוּרֹתֶךָ:(כה) אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנוֹן
מי שרוצה לראות את נוסח התפילה של משה רבינו, יראה פסוקים בפרשת וזאת-הברכה. יראה דפים שלמים, במדבר רבה שם, את התחנונים שמבקש משה מהקב"ה. דברים נוראים.
הוא מבקש מהקב"ה, שיכניס אותו בתור ציפור, זה כבר לא קשור למצוות התלויות בארץ.
בהתחלה מבקש משה, כמו שאומרת הגמרא(מסכת סוטה, יד, א) - דָּרַשׁ רַבִּי שִׂמְלַאי: מִפְּנֵי מָה נִתְאַוָּה מֹשֶׁה לִכָּנֵס לָאָרֶץ,  וְכִי לֶאֱכֹל מִפִּרְיָהּ וְלִשְׂבֹּעַ מִטּוּבָהּ הוּא צָרִיךְ? אֶלָּא כָּךְ אָמַר מֹשֶׁה: הַרְבֵּה מִצְוֹת נִצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל וְאֵין מִתְקַיְּמוֹת אֶלָּא בָּאָרֶץ, אֶכָּנֵס אֲנִי בָּאָרֶץ כְּדֵי שֶׁאֲקַיֵּם אֶת כֻּלָּם. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: כְּלוּם אַתָּה מְבַקֵּשׁ אֶלָּא כְּדֵי לְקַבֵּל שָׂכָר, אֲנִי מַעֲלֶה עָלֶיךָ כְּאִלּוּ עֲשִׂיתָם
אמר לו משה רבינו – אני מוכן להיכנס בתור ציפור.
אמר לו הקב"ה – מה תעשה בתור ציפור בארץ ישראל?!
אז הזכרנו מה שתמיד הרב שך זצ"ל, היה אומר – מה שהיה מענין את משה רבינו, זה היה דבר אחד – לקדש שם שמים.
שאמא תלך עם בנה ברחוב, ויראו ציפור, יגידו – אחח, איזה בריאה יפה עשה הקב"ה בעולם! ע"י זה, יזכירו את שמו של הקב"ה בעולם.
אמר משה רבינו – אני מוותר על כל הגן-עדן, רצוני רק לקדש שמו יתברך בעולם.  כך ביאר הרב שך זצ"ל את בקשתו של משה רבינו.
בחז"ל כתוב, שמשה רבינו כ"כ הרבה התחנן, עד שהוא עשה עיגול באדמה ואמר שהוא לא זז משם, עד שהקב"ה יענה לבקשתו. לבש שק, התפלש באפר, דברים נוראים שחז"ל אומרים.
אומר המדרש(דברים רבה, וזאת הברכה, פרשה יא) - מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, הִכְרִיז בְּכָל שַׁעַר וְשַׁעַר שֶׁל רָקִיעַ וְרָקִיעַ בְּכָל בֵּית דִּין וּבֵין דִּין שֶׁלֹא יְקַבְּלוּ תְּפִלָּתוֹ שֶׁל משֶׁה וְלֹא יַעֲלוּ אוֹתָהּ לְפָנָיו, מִפְּנֵי שֶׁנֶּחְתַּם עָלָיו גְּזַר דִּין...(עיין שם).
כח התפילה של משה רבינו, היה בוקע רקיעים, ולכן ציוה הקב"ה לסגור את כל הרקיעים, בגלל תפילתו של משה רבינו.
הפרשה שלנו באה ללמד אותנו כלל בהלכות תפילה, ולכן למי ששם לב כתוב וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר.
שואלים חז"ל(שפתי חכמים)– ישנם עשרה לשונות של תפילה ואלו הן שועה צעקה נאקה רנה פצור קריאה נפול פלול פגיעה תחנה.
למה משה רבינו בחר דוקא בלשון תחנה?  למה הוא בחר בנוסח וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' דוקא?
שאלה שניה, שואל האור-החיים הקדוש – מה זה בָּעֵת הַהִוא? משמע, שזו היתה סגולה מיוחדת לעת ההיא.
רש"י כותב - בעת ההיא. לאחר שכבשתי ארץ סיחון ועוג דמיתי שמא התר הנדר.
אם כתוב בָּעֵת הַהִוא, משמע, שזה זמן מסוגל.
שואל האור-החיים הקדוש  -איזה זמן מסוגל היה בָּעֵת הַהִוא?
שאלה שלישית הוא שואל – מה פירוש הדבר בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר?
משה רבינו מספר שהוא התפלל. לֵאמֹר, פירוש הדבר, שהוא צריך להגיד לבני ישראל - וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר – מה שאני אומר לך, תעביר הלאה.
וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר – משה רבינו מדבר עם הקב"ה, מה זה לֵאמֹר?
משה רבינו רצה ללמד אותנו, מהו סדר התפילה. תסתכל ממה שאני התפללתי, ואחרי שתסתכל, גם אתה תתפלל בצורה הזאת.
וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' בָּעֵת הַהִוא אתה רוצה לדעת איך מתפללים? לֵאמֹר אני אגלה לך את צורת התפילה.
מהי צורת התפילה?
כותב האור-החיים הקדוש - עוד נתכוון לדייק ד' תנאים הצריכין לקבלת תפלה, אחד שיתפלל כעני הדופק על הפתח כדרך אומרו(משלי י''ח) תחנונים ידבר רש הבקשה הראשונה צריכה להיות כמו עני. הלשון של חז"ל במדרש היא  -"אין לאדם כלום אצל בוראו"הוא לא חייב לך שום דבר. אתה בא אליו כמו עני, אנחנו כבר נכנסים לימים הנוראים, כתוב בהלכה, באיגרות השונים, יש לאחל אחד לשני כתיבה וחתימה טובה. אז ממילא כך כתוב, בט"ו באב, כבר מתחילים ימי הרחמים, ולכן כתוב(דברים י, יב) וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ... מתי אנחנו מתחילים לשאול?
מָה = 45, מתחילים ימי הרחמים. 45 יום לפני ראש השנה. אם ככה, מתחילים את הבקשות. מה נאמר בסליחות?

כְּדַלִּים וּכְרָשִׁים דָּפַקְנוּ דְּלָתֶיךָ – אנחנו באים כמו עניים על הפתח.
אומר הבאר משה מאוז'רוב - ישנה גמרא(מסכת בבא-בתרא י, א) - רבי אלעזר יהיב פרוטה לעני והדר מצלי לר' אליעזר היה מנהג, שקודם כל הוא היה נותן פרוטה לעני, ורק אח"כ היה המתפלל. לא לשים בקופת צדקה, אלא ממש לחפש עני ולתת לו.
שואל הבאר משה – למה צריך עני? אפשר לשים את זה בקופה?!
ועונה – פשוט מאוד, הוא רצה לסדר לעצמו את ההרגשה, איך צריך לעמוד לפני הקב"ה.
כשעני עומד בבית הכנסת ורוצה שקל, ואתה רוצה – נותן לו, לא רוצה – לא נותן לו, והוא מבקש רחמים, ואתה מוציא שקל ונותן לו. ר' אליעזר רצה להשריש בעצמו, שהוא בא להתפלל לפני הקב"ה, זו הרגשה של עני, שבא לבקש שקל מהקב"ה. ירצה – יתן לך, לא ירצה – לא יתן לך. הבקשה ממנו, היא כמו עני שמתחנן – תן לי שקל.. כך צריכה להיות צורת הבקשה.
וָאֶתְחַנַּן – לשון תחנונים,"מאוצר מתנות חינם", הוא לא חייב לך כלום! זה היסוד הראשון.
זה לא שבן-אדם עוד בתפילת 18, ואומר – מגיע לי! ויש לו סידרה של בקשות. אין לו לאדם אצל בוראו, כלום! הוא לא חייב לך שום דבר!
אתה בא אליו כמו עני שדופק בדלת.
ממשיך האור החיים הקדוש - וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר. ב' שיבקש ממקור הרחמים. לא לבקש מכוחות אחרים. רק מהקב"ה. אמנם אנחנו אומרים כל יום"אני מאמין באמונה שלמה, שהבורא יתברך שמו, לו לבדו ראוי להתפלל, ואין ראוי להתפלל אלא לזולתו. אתה לא מבקש מהמלאך מיכאל או גבריאל, אלא רק מהקב"ה. נפקא מינה גם, כשהולכים לקברי צדיקים – לא לבקש מהצדיק שום בקשה! אתה יכל לבקש מהקב"ה, שבזכות הצדיק שקבור כאן, יביא לך ישועה, אבל לא לבקש"ר' שמעון בר-יוחאי, באתי אליך להתפלל, תבקש מהקב"ה שיחוס עליי". אל תפנה לרשב"י, אלא רק לקב"ה בעצמו.
זה מה שרצה משה רבינו ללמד אותנו וָאֶתְחַנַּן אֶל ה', אתה מדבר אל הקב"ה, ולא אל שום שליח אחר, מבלעדי הקב"ה.
הדבר השלישי שאומר האור-החיים הקדוש - ג' זמן התפלה כדרך אומרו(תהלים ס''ט) ואני תפלתי לך ה' עת רצון ישנם זמנים מסוגלים, מתי?
אומרת הגמרא(מסכת ראש השנה), שהימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים - דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב.
שואלת הגמרא – מתי בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב? מראש השנה ועד יום הכיפורים. מראש חודש אלול שמשה רבינו עלה למרום, זה זמן מסוגל. יש זמנים מסוגלים, כותב האור החיים הקדוש. פירוש הדבר, שאנחנו מבקשים מהקב"ה בעת רצון. כל זמן יש לו עת רצון, ואת זה משה רבינו ביקש.
הדבר האחרון – לפרש את מה שאתה אומר ד' שתהיה תפלתו מפורשת ולא תהיה סובלת פירוש בלתי הגון, תסביר לקב"ה את מה שאתה רוצה. לכאורה, זה פלא, מה אני צריך להסביר לקב"ה את מה שאני רוצה!? הוא יודע יותר טוב ממני, מה אני רוצה!
שואל את זה כבר בעל ספר העקרים, ר' יוסף אלבו, יש לו שיחה שלמה על הענין הזה.
אומר אור-החיים הקדוש – כן, בסדר התפילה, תדבר אל הקב"ה, כמו בן אל אבא.
הבן אומר לאבא שלו – אבא, אני צריך כסף.
-  למה?
- אני צריך לקנות נעליים, צריך עניבה, צריך חולצה...
הוא מסביר לו, למה הוא צריך כסף. זו הכוונה, אומר האור-החיים הקדוש, תפרט את מה שאתה רוצה!
וכמעשה שהובא במדרש(אסתר ר' פ''ז כ''ד) בההוא גוי וישראל וכו' וילדה בהמתו של גוי ואנס ישראל להרכיבו על כתפו וכו' ע''כ, והוא מה שנתכוון משה במאמרו כאן ואתחנן ל' תחנונים זה כנגד תנאי א', אל ה' שבקש ממקור הרחמים זה כנגד תנאי ב', בעת ההיא פירוש בעת הידועה לקבלת תפלה שהיא עת רצון כי מי יודע עת הרצון כמשה, ואפשר שזה היה בעת אשר אמר לו ה' החל רש ארץ סיחון ועוג, וזה מכוון לדברי רבותינו ז''ל שאמרו לאחר. שכבש ארץ סיחון ועוג וכו' זה כנגד תנאי ג', לאמר פירוש פירש אמריו כמצטרך שלא יסבלו דבריו דבר בלתי הגון זה כנגד תנאי ד', ולדברי רבותינו ז''ל שאמרו בעת ההיא כשראה מלחמת סיחון ועוג, טעם אומרו לאמר, נמשכת עם אתה החילות, וכבר כתבתי בכמה מקומות כי כשאינו אומר הדיבור בלשון עצמו שאמרו אלא כולל המכוון בלשון אחר הוא אומר לאמר פירוש כוונת המאמר היא זאת, כמו כן במה שלפנינו אמר לאמר להעירך על זה, ויש מרבותינו ז''ל שאמרו(. לק, יט) בעת ההיא כשאמר לו(במדבר כ' י''ב) לא תביאו את הקהל וגו', ויש שאמרו(רבה) כשאמר לו(במדבר כ''ז י''ח) קח את יהושע וגו', ואפשר שבכל העתים התפלל ועל כל עת מהם הוא אומר בעת ההיא, ואלו ואלו דברי אלהים חיים.
אלו ארבעת הדברים, שכותב האור-החיים הקדוש, שיש ללמוד מהפסוק הראשון בפרשה.
רבותי, אנחנו רוצים להתקדם לנושא המרכזי, שאנחנו רוצים לעסוק בו:
הגמרא(מסכת ברכות לב, א) לומדת מהפסוק הראשון והשני בפרשה, כיצד צריך אדם להתפלל  - דרש רבי שמלאי  לעולם יסדר אדם שבחו של הקב''ה ואחר כך יתפלל מנלן ממשה דכתיב {דברים ג-כג} ואתחנן אל ה' בעת ההיא וכתיב ה' אלהים אתה החלות להראות את עבדך את גדלך ואת ידך החזקה אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורותיך וכתיב בתריה אעברה נא ואראה את הארץ הטובה וגו'.
בא הפני יהושע ושואל – מה פירוש הדבר בָּעֵת הַהִוא? מתי משה רבינו התחיל להתפלל?
כותב רש"יבעת ההיא. לאחר שכבשתי ארץ סיחון ועוג דמיתי שמא התר הנדר.
מה פירוש הדבר שהותר הנדר?
מדברים על זה הרבה מפרשים. המשנה בביכורים פוסקת, שמביאים ביכורים מעבר הירדן, כך פוסק תנא קמא.
זאת אומרת, אם מביאים ביכורים מעבר הירדן, פירוש הדבר, שנחלת סיחון ועוג, היא חלק מארץ ישראל. אם זה לא היה חלק מארץ ישראל, לא היו מביאים ביכורים.
אמר משה רבינו – אם הקב"ה הכניס אותי, ונתן לי לכבוש את נחלת סיחון ועוג, ששם גרו בני גד ובני ראובן, משמע, שהקב"ה התיר את השבועה שלו.
הקב"ה נשבע שלא נביא את עם ישראל לארץ ישראל, אבל אם הקב"ה כבר הכניס אותי, לנחלת סיחון ועוג, שהיא חלק מארץ ישראל, כי הרי מביאים ביכורים מנחלת סיחון ועוג(שיטת תנא קמא, מסכת ביכורים), מכאן שהותר חצי נדר.
אמר משה – אם הותר חצי נדר, אולי הותר כולו.
אומר רש"י - וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' בָּעֵת הַהִוא, מתי זה היה?? כשהוא כבש את סיחון ועוג.
מתי הוא כבש את סיחון ועוג?
כתוב במפרשים, שמלחמת סיחון ועוג, היתה בחודש אלול.
זאת אומרת, שהתפילה של משה רבינו להיכנס לארץ ישראל, התחילה בחודש אלול, בשנת הארבעים, שישה חודשים לפני שמשה רבינו נפטר. כך עפ"י רש"י, כך עפ"י המפרשים.
בא הפני יהושע ואומר – לא. אני יגיד לך מתי הוא התחיל להתפלל. מט"ו באב, התחיל משה רבינו להתפלל.
אומר הפני יהושע חשבון אדיר, וראיתי שאותו חשבון כותב, התפארת יהונתן, לר' יהונתן אייבשיץ:
אומר הפני יהושע – מט"ו באב בבוקר הוא התחיל משה רבינו להתפלל.
כמה זמן יש מט"ו באב עד ז' באדר, היום שהוא נפטר?
אומר הפני יהושע – יש לך שישה חודשים – אלול תשרי חשון כסלו טבת שבט. שלושה מהם 30 יום, ושלושה מהם 29 יום.
שישה חודשים, שיש לך מהם אחד חסר ואחד מלא, כמה זה ביחד? 06*30 = 180 אתה מוריד 3 ימים, קיבלת 177 ימים. תוסיף לזה 16 יום, של חודש אב, ועוד 7 ימים(עד ז' אדר), יוצא 23 + 177 = 200.
אומר הפני יהושע – תוריד מזה שבתות, יוצא  28, ואם אתה מוריד את זה מה-200 יום שקיבלנו, יוצא 172 ימים, שמשה רבינו יכל להתפלל.
עמד משה בתפילה, שלוש פעמים ביום – 3 פעמים * 172 ימים, כמה זה???
516.
אומר הפני יהושע – אבל הוא לא התחיל מערב ט"ו באב, הוא התחיל מהבוקר.
אז אם הוא התחיל מהבוקר, אז תפילה אחת היתה חסרה לו, אז יוצא בדיוק 515 תפילות.
מט"ו באב, עד יום הפטירה של משה רבינו – 515 תפילות. כך אומר הפני יהושע.
בא התפארת יהונתן ואומר – זה לא מסתדר, למה? כי בתוך הימים האלה, היה גם ראש השנה, יום כיפורים וסוכות. גם בימים האלה לא מבקשים.
מי שרוצה יעיין בתפארת יהונתן, עם הביאור שלו.
אומר הפני יהושע – אמר הקב"ה למשה רבינו – אני מבקש ממך לא להמשיך לבקש. אם תבקש עוד בקשה אחת, אתה תיכנס. למה?
אומר הפני יהושע חשבון אדיר – בשמים יש שישה בתי דינים של מידת הדין. הוא סומך את דבריו, על גמרא(מסכת שבת נ"ה, א) –(יחזקאל ט-ב)  והנה ששה אנשים באים מדרך שער העליון אשר מפנה צפונה ואיש כלי מפצו בידו ואיש אחד בתוכם לבוש הבדים וקסת הסופר במתניו ויבאו ויעמדו אצל מזבח הנחושת מזבח הנחושת מי הוה אמר להו הקב''ה התחילו ממקום שאומרים שירה לפני ומאן נינהו ששה אנשים א''ר חסדא קצף אף וחימה ומשחית ומשבר ומכלה אלו שישה בתי דין שיש בשמים, למידת הדין.
אומר הפני יהושע – מידת הדין נקראת בשם"אלוקים" = 86 * 6 בתי דין של מידת הדין  זה 516.
אמר הקב"ה למשה רבינו – בתפילה ה-515, אני מבקש ממך לא לבקש יותר! כי אם אתה תבקש עוד תפילה אחת, אתה מכניע את שישה בתי דינים של מידת הדין. אם תכניס אותם, אני אהיה חייב להכניס אותך לארץ ישראל. אתה תרוויח להיכנס, אבל לעם ישראל לא יימחל על חטא העגל.
אמר משה - יָמוּת משֶׁה וּמֵאָה כַּיּוֹצֵא בוֹ וְלֹא תִּנָזֵּק צִפָּרְנוֹ שֶׁל אֶחָד מֵהֶם(דברים רבה, כי-תבוא, פרשה ז').
רבותי, הפני יהושע עושה חשבון מדהים, 515 תפילות מט"ו באב ועד ז' באדר.
ישנו ספר נפלא על פרשיות השבוע, קוראים לו אמרי שמאי. את הספר הזה כתב ר' שמאי גינצבורג.
הוא לא מביא את הפני יהושע, הוא כותב על הפסוק וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' בָּעֵת הַהִוא מתי זה היה? בט"ו באב.
כותב האמרי שמאי – אני יגיד לך, למה משה רבינו התחיל להתפלל בט"ו באב, פשוט מאוד(רש"י מביא את זה בעמוד האחרון של מסכת תענית, גם הרשב"ם במסכת ב"ב ).
אומר את הדברים, כפי שהם כתובים במדרש(פתיחה לאיכה).
המדרש מספר, שלאחר שהקב"ה אמר, שכל מי שדיבר על ארץ ישראל, וכל מי שבכה בלילה ההוא, בליל תשעה באב, לא ייכנס לארץ ישראל."כולכם תמותו במדבר". כל ליל תשעה באב, היו חופרים קברים. כל שנה 15,000 מתים. 
הגיעה השנה האחרונה, עומדים להיכנס לארץ ישראל, ליל תשעה באב, נכנסים כולם לקברים.
רבותי, תארו לכם, ליל תשעה באב הראשון, 600,000 נכנסים לקברים, לפני זה, כל אחד הולך ונפקד ממשפחתו, אף אחד לא ידע מי ימות ומי יחיה. אז לכל אחד לא היו 15 ילדים, היו לכל אחד 150 ילדים, הוא הוא נפרד מכל ילד וילד, מאשתו, מברך כל אחד ואחד, כל אחד מתוודה, איזה צעקות היו שם!!!
נכנסים לקבר, בבוקר יוצאים. כמה יוצאים?  585,000. שנה אחרי זה 570,000, וכך כל שנה ושנה.
הגיעה השנה האחרונה, ואז נכנסים לקבר, ואז משה רבינו כבר לא אומר"צאו מקבריכם", כי הוא היה בטוח שכולם מתים.
באים לכסות עם הטוריה לכסות, פתאום כולם חיים.
-  מה קרה??
- לא יודע, לא יצאה הנשמה. כל הלילה חיכינו שתצא J
-  כנראה שטעינו בחשבון של התאריך.
טוב, שוב פעם נפרדים מהילדים, וידוי, ברכות, ונכנסים לקבר.
בבוקר באים לכסות אותם, ועוד פעם, כולם עם עיניים פתוחות. מה קורה פה?!
ככה זה נמשך עד ט"ו  באב.
ט"ו באב ראו לבנה במילואה, אמרו – זהו! גמרנו! הקב"ה ויתר לנו על העוון הזה, שלא ניכנס לארץ ישראל.
ראיתי במפרשים, ששאלו שאלה יפה – מה זאת אומרת, למה היה צריכים לחכות עד ט"ו באב?!
בי"ג או בי"ד, לא היה אפשר לראות שהלבנה כבר לא בצורה של בננה!?
כך ראיתי שמישהו במפרשים שואל, והוא עונה תשובה מאוד יפה.
הוא מביא רבינו בחיי, שמביא בשם רבינו חננאל, שכל הארבעים שנה במדבר, הם לא ראו ירח. למה?
כי היו ענני הכבוד מכסים אותם, והם קידשו רק ע"י חשבון ולא בראייה. הם לא ידעו מה נעשה בירח, בט"ו, הקב"ה פתח להם וכשהם ראו את הירח במילואו, הם הבינו שאז הקב"ה מחל להם.
רבותי, עפ"י זה, נוכל להבין יסוד נפלא:
בט"ו באב נראה למשה רבינו, שהתבטלה הגזרה שמתי מדבר ימותו. למה באמת הם לא מתו? מה קרה? הרי הקב"ה נשבע שהם לא ייכנסו לארץ?!
ישנו וורט ידוע, שמובא בשם ר' יחזקאל(חזקל) לוינשטיין – ישנה תפילה, שאדם נמצא בצרה, הוא מתפלל לקב"ה – ריבונו של עולם, תעזור לי!
אבל הוא משתמש גם באמצעים אחרים. הוא מבקש מהקב"ה עזרא, אבל הוא גם פונה לעזרא של אחרים. זו השתדלות שצריך לעשות, כל אחד לפי הדרגה שלו. יש דרגה עילאית, שנפש החיים מבטיח, שאדם שבוטח בקב"ה  בלבדו, ולא תולה בטחונו באחר, מובטח לו, ששום דבר לא יזיק לו! 
כך מבטיח נפש החיים, והוא בדוק ומנוסה.
בואו ניקח דוגמא למשל:
אדם, שנכנסו אליו מס הכנסה לחנות. יש לו פתק ענק בחנות –"אין עוד מלבדו". ועוד פתק דבוק על המשקל"עיניים להם ולא יראו" JJJ
כל שאלה ששואלים אותו, הוא אומר –"אין עוד מלבדו""אין עוד מלבדו""אין עוד מלבדו" כי הוא יודע, שנפש החיים הבטיח, שמי שבוטח בקב"ה, לא יקרה לו שום נזק!
עד שהוא רואה שהם מתחילים להתקרב לאיפה שהוא לא רוצה שהם יתקרבו...
חשב לעצמו – מה קורה, אם הם יעלו על זה?! K
"אהה, אם הם עולים על זה, אני מכיר את דוידוביץ', הוא מכיר את חוליה 6 במס הכנסה, הוא חבר טוב של... J"
"אין עוד מלבדו""אין עוד מלבדו""אין עוד מלבדו", אבל בינתיים הוא חושב, מה יהיה אם לא יהיה"אין עוד מלבדו"....!?
אז בסדר הוא מכיר מישהו שמכיר את היושב-ראש, שמכיר את הפקידה, שמכירה מישהו שיכל לסחוב את התיק מבלי שירגישו....
זה יעלה לו 10,000 ₪, אבל"אין עוד מלבדו"!
אומר נפש החיים – זה לא הולך ככה,"אין עוד מלבדו" פירוש הדבר"אין עוד מלבדו", אין לך אף אחד אחר, חוץ מהבורא יתברך. זו הבטחה של הנפש החיים שזה מצליח!
אבל, אני רוצה לקחת את הנושא לכיוון אחר:
רח"ל, הוא מגיע לבית חולים, לא מרגיש טוב -"אין עוד מלבדו"!
לחצים בחזה...."אין עוד מלבדו"!!! שום רופא! רק אתה הקב"ה! רופא כל בשר ומפליא לעשות!
אבל אם חס וחלילה לא, אני אזמין את ד"ר רהט מהצנתורים, אני אדבר עם הרב פירר, יסדר לי איזה משהו, אבל"אין עוד מלבדו"!
זה לא נקרא פניה רק לקב"ה.
פניה אך ורק לקב"ה, מה שדיברנו פעם שיחה שלמה, על דבר שנקרא"תפילת היתום", כמו שכתוב בפסוק(שמות כב, כב) אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ כִּי אִם צָעֹק יִצְעַק אֵלַי שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ.
למה דוקא על היתום נאמר בפסוק?
אומר הרמב"ן – כי ליתום אין לאן לפנות, רק אלי!
זה, אומר הקב"ה – מי שתולה תקוותו בי, רק הוא נענה.
רבותי, בואו ונחזור לדור המדבר:
600,000 איש, נפרדים מנשותיהם, ונכנסים לתוך הקבר – ריבונו של עולם, יש לי בקשה, למה אני צריך למות בשנה הראשונה?! אני בסכ"ה בן 21, יש כאן זקנים בני 69, הם חיו מספיק, שימותו הם ראשונים!
הוא  מתפלל לקב"ה שלא ימות. יש לוגם בקשה ריאלית שהוא לא ימות" אני בן 21, לכאורה, מגיע לי להישאר בחיים,  אני צריך למות בשנה האחרונה"
יש לו סיכוי 1\600000 שהוא ימות הלילה, אז הוא מתפלל, אבל התפילה שלו, היא לא תפילה מעומק הלב, זה מתקרב והולך, עד שבשנה האחרונה, זה מגיע ל-30,000.
ריבונו של עולם – יש לי 50% שאני מת, 50% שאני חי, אבל למה אני צריך למות?! לא ממש בכיתי כמוהם, שבאו המרגלים. סתם הורדתי דמעה פה, דמעה שם, אבל לא בכיתי! תן לי עוד שנה!
כשמגיעה השנה האחרונה, כבר אין מה לחכות, כאן מתחילה להיות צעקה אמיתית!
ריבונו של עולם – תושיע אותי! זו השנה האחרונה!
אומרים בשם ר' יחזקאל(חזקל) לוינשטיין, שזו בדיוק היתה הבקשה – ריבונו של עולם, אנחנו מבקשים ממך בקשה אמיתית, שתשאיר אותנו עוד שנה!
ברגע שבאה הבקשה האמיתית הזאת, אמר הקב"ה – הבקשה הזאת תענה. לכן נשארו ה- 15,000 האחרונים.
בא הספר אמרי שמאי, ואומר רעיון גאוני – משה רבינו היה בטוח, שאם הקב"ה נשבע, אי אפשר לבטל את השבועה. אז אם הקב"ה נשבע, לכן אין סיכוי שניכנס לארץ ישראל.
הראיה?
אהרון אחי מת כבר, הוא לא ניכנס.
אמר משה – הקב"ה גם נשבע, ש-600,000 איש לא יכנסו לארץ ישראל. כל מי שדיבר סרה על ארץ ישראל, כל מי שבכה בלילה ההוא, לא יכנס לארץ ישראל.
אומר הספר אמרי שמאי – אבל בט"ו באב, גילה משה רבינו, שגם מה שהקב"ה נשבע, שלא יכנסו לארץ ישראל, הצליחו לבטל את הגזרה הזאת!
אמר משה רבינו – אם 15,000 איש אחרונים, לא הסתלקו מהעולם, אז אני עכשיו יכל לבקש, שהגזירה עלי, גם היא לא תתקיים.
זאת אומרת, מט"ו באב, היום שבו התבטלה הגזרה, זה היום שמשה רבינו התחיל להתפלל.
הפני יהושע עושה חשבון – כי 515 מתחיל בט"ו באב.
אומר הספר אמרי שמאי – זה לא בגלל זה, זה בגלל שבט"ו באב התגלה למשה רבינו, שבכוח התפילה אפשר לבטל שבועה.
אמר משה רבינו - וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' בָּעֵת הַהִוא מט"ו באב הוא התחיל ללמוד, שאפשר לבטל שבועה באמצעות תפילה.
אומר האמרי שמאי – עכשיו תבין טוב מאוד, שאלה ששאלנו לפני שבועיים, בפרשת מסעי.
שאלנו לפני שבועיים, למי שזוכר – שאלנו  למה אהרון לא ביקש אריכות ימים?
הוא הקריב תמיד של שחר, הקריב קטורת, הקריב קרבנות ראש חודש, בא אליו משה רבינו – אהרון, בֹא.
- לאיפה הולכים?


- למות.
הוא לא נופל, ולא מתעלף, ולא מבקש הארכה.
- לאיפה?
- להֹר ההר, קדימה הולכים.
עולים בהר משה אהרון ואלעזר.
קרא הקב"ה למלאכי השרת – בואו, אתם רוצים לראות עקידת יצחק? הנה תראו! הולך הגדול אחר הקטן ולא אומר מילה!
דיברנו על זה כבר בהרחבה בפרשת מסעי. שאלנו – למה הוא לא התפלל?
אחת התשובות שאמרנו, למי שזוכר – משה רבינו מת בלי בנים. כך מובא במדרש(ילקוט שמעוני) – אמר משה – ריבונו של עולם, כשמתה מרים, אני ואהרון טיפלנו בה. כשמת אהרון, אני ובנו טיפלנו בו. כשאני אמות, מי יטפל בי?!
כולם מתו בחיי.
אומרים המפרשים, ואחרי זה הראו לי, שזה כתוב בשם בן משפחתו של"הבית יוסף" – למשה רבינו לא היו ילדים שימשיכו את דרכו, לכן הוא ביקש שיאריכו לו את החיים. אהרון הכהן היו לו ילדים, אם ככה בניו ממשיכים את דרכו.
אומר הספר אמרי שמאי  -יש לנו פשט חדש לגמרי. אם אהרון לא ביקש, מסיבה פשוטה – הוא לא ידע שאפשר לבטל את השבועה של הקב"ה. מתי הוא נפטר?
אהרון נפטר בראש חודש אב.
מתי נודע למשה רבינו, שאפשר לבטל את השבועה של הקב"ה?
בט"ו באב.
אהרון נפטר לפני, בראש חודש אב, אז הוא לא ידע שאפשר לבטל.
אם הוא לא ידע שאפשר לבטל, אז הוא אמר –"גם ככה אני לא יצליח לבטל את השבועה, אז אני לא מבקש".
אומרים המפרשים יסוד נפלא – אנחנו יודעים שהתאריך היחידי שמופיע בתורה, מתי נפטר בן-אדם, חוץ מאהרון הכהן, שכתוב שהוא נפטר בראש חודש אב.
אם הוא היה נפטר בתמוז, התורה לא היתה כותבת מתי הוא מת. היה כתוב שהוא נפטר בחודש הרביעי, כמו שכתוב אצל מרים, שהיא נפטרה בחודש הראשון, לא כתוב באחד לחודש, למה אצל אהרון כתוב שהוא נפטר בחודש החמישי, באחד לחודש?
עפ"י זה, תירוץ פשוט מאוד –  אם התורה לא היתה כותבת שאהרון נפטר באחד לחודש החמישי, היינו אומרים שהוא נפטר, בט' באב. למה?
כי הוא נכנס עם כולם לתוך הקבר, והוא מת, כיון שגם הוא היה שייך לחטא המרגלים.
באה התורה ואומרת – אהרון לא שייך לזה, לכן הוא נפטר בראש חודש אב, כדי שלא תקשר אותו למרגלים.
אז יש לנו כאן ביאור נפלא, מדוע אהרון לא ביקש, כי הוא עדין לא ידע שאפשר לבטל את השבועה. מתי זה נודע?
בט"ו באב, לכן התחיל משה רבינו לבקש.
 
 
 
 
בספר כלי חמדה, של המהר"ש לניאדו הוא כותב, שאהרון ביקש ומשה רבינו לא ביקש, למה?
כותב המהר"ש לניאדו, ואח"כ ראיתי שגם המגלה עמוקות כותב את זה – אהרון חזר חזרה בגלגול. הוא חזר בתור עזרא הסופר.
אז הוא אמר –"מה יש לי לבקש להיכנס  לארץ ישראל?! אני בסוף יכנס, אמנם לא אני, אבל הגלגול שלי, עזרא הסופר יכנס, ויקיים את המצוות התלויות בארץ.
אבל משה רבינו, שזה סופם של גלגולים. למה הוא לא התגלגל יותר?
כיון שמשה, זה ראשי תיבות – משה שת הבל , אלו היו הגלגולים של משה רבינו.
אם משה רבינו לא חזר להתגלגל, לכן הוא אמר אֶעְבְּרָה נָּא.
"מילא, אהרון חזר בתור עזרא הסופר, אז הוא לא צריך לבקש, אבל אני לא, אז לכן אני רוצה להיכנס לארץ ישראל".
רבותי, אני רוצה רק לעמוד על עוד נקודה אחת, ומכאן להגיע לנושא שקשור אלינו:
ישנו ספר אזנים לתורה, של הרב סורוצקין, בפרשת מסעי הוא שואל – תגיד, איך זכו ה-15,000 האחרונים להינצל?
אז אמרנו – בכוח התפילה.
אומר הרב סורוצקין – בֹא אני יגיד לך. התורה כותבת בפרשת מסעי, שאהרון נפטר בשנת הארבעים, לצאת בני ישראל מארץ מצרים.
מה זה חשוב לנו שזה בשנת הארבעים?!
דבר שני, התורה בפרשת חֹקת כותבת –(במדבר כ, כט) וַיִּבְכּוּ אֶת אַהֲרֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל את אהרון הכהן בכו כולם, למה?
כי הוא היה אוהב שלום ורודף שלום. כולם אהבו אותו!
אומר הספר אזנים לתורה דבר גאוני – הגמרא(שבת קה) - כל המוריד דמעות על אדם כשר, מוחלים לו על כל עוונותיו.
אז הוא אומר דבר נפלא- אם מוחלים לו על כל עוונותיו, אז כולם בכו ברגע שאהרון נפטר, אז נמחל להם על חטא המרגלים, לכן 15,000 האחרונים לא מתו!
אז נשאלת השאלה – אם נמחל לכולם על העוונות, אז למה לא נמחל למשה רבינו?
זו השאלה שמתבקשת, אבל משה רבינו זה לא כל-כך קשה, כי הקב"ה אמר לו - אֶעְבְּרָה נָּא או סלח נא, זה קשור לענין הזה, לכן גם אם נסלח לו, לא נסלח אלא רק על חטא המרגלים.
עד כאן היסוד הנפלא שרבותינו מלמדים אותנו.
רבותי, אם אנחנו נמצאים ואנחנו עוסקים בענין כוח התפילה, הייתי רוצה לעמוד על שתי נקודות שקשורות לענין התפילה, וקצת להרחיב בהם:
כידוע לכולם, שבתשעה באב אי אפשר ללמוד את הסוגיות הרגילות שאנחנו לומדים. אז בתשעה באב לומדים דברים הקשורים לענייני החורבן, לומדים את אגדות החורבן, לומדים מדרשי חז"ל וכו'.
מצאתי שתי מדרשים שמאוד עוררו אותי, בענין הזה של נושא התפילה. אם אנחנו היינו כ"כ בוטחים בכוח התפילה, שהגויים מייחדים לכוח התפילה של ישראל, היינו נראים לגמרי אחרת.
אני תמיד הבאתי את הראיה ממה שכתוב בפרשת חֹקת(במדבר כא, א) וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד יֹשֵׁב הַנֶּגֶב כִּי בָּא יִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ שֶׁבִי.
כותב רש"י - ישב הנגב. זה עמלק, שנאמר(במדבר יג, כט) עמלק יושב בארץ הנגב. ושנה את לשונו לדבר בלשון כנען, כדי שיהיו ישראל מתפללים להקדוש ברוך הוא לתת כנענים בידם והם אינם כנענים, ראו ישראל לבושיהם כלבושי עמלקים ולשונם לשון כנען, אמרו נתפלל סתם, שנאמר אם נתן תתן את העם הזה בידי.
תמיד הרש"י הזה היה מקפיץ אותי  - תראה מזה אמונה של עמלק, בכוח התפילה של ישראל. אם הם ישגעו את ישראל, וילבישו בגדים של עמלקי, ושפה של כנעני, אז הם לא יכוונו!
אומר האור-החיים הקדוש – לא ימהר! צריך להגיד מה אתה מכוון.
אז אם הם יגידו – ריבונו של עולם תשמיד את הכנענים. אז הקב"ה לא ישמיד, כי הם בקשו כנענים וזה לא עמלקים.
תראה מה זה כוח תפילה, שגוי מאמין שיש לישראל!
ועוד מי??? עמלק!
אני רוצה לקרוא מדרש(אגדות החורבן איכה רבה, פרשה ב, אות ד)  - אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן(בראשית כז, כב): הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב, קוֹל אַדְרִיָּאנוּס קֵיסָר הָרַג בְּבֵיתָר שְׁמוֹנִים אֶלֶף רִבּוֹא בְּנֵי אָדָם וּשְׁמוֹנִים אֶלֶף תּוֹקְעֵי קְרָנוֹת הָיוּ צָרִין עַל בֵּיתָר, וְהָיָה שָׁם בֶּן כּוֹזִיבָא, וְהָיוּ לוֹ מָאתַיִם אֶלֶף מְקֻטָּעֵי אֶצְבַּע, שָׁלְחוּ לוֹ חֲכָמִים  עַד מָתַי אַתָּה עוֹשֶׂה לְיִשְׂרָאֵל בַּעֲלֵי מוּמִין, אָמַר לָהֶם וְהֵיאַךְ יִבָּדְקוּ, אָמְרוּ לוֹ כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹקֵר אֶרֶז מִלְּבָנוֹן אַל יִכָּתֵב בְּאִסְטְרַטְיָא שֶׁלְּךָ. וְהָיוּ לוֹ מָאתַיִם אֶלֶף מִכָּאן וּמִכָּאן, וּבְשָׁעָה שֶׁהָיוּ יוֹצְאִין לַמִּלְחָמָה הָיוּ אוֹמְרִים לָא תִסְעוֹד וְלָא תַסְכֵּיף, הֲדָא הוּא דִכְתִיב(תהלים ס, יב): הֲלֹא אַתָּה אֱלֹהִים זְנַחְתָּנוּ וְלֹא תֵצֵא אֱלֹהִים בְּצִבְאוֹתֵינוּ. וּמֶה הָיָה עוֹשֶׂה בֶּן כּוֹזִיבָא, הָיָה מְקַבֵּל אַבְנֵי בַּלִּיסְטְרָא בְּאֶחָד מֵאַרְכּוּבוֹתָיו וְזוֹרְקָן וְהוֹרֵג מֵהֶן כַּמָּה נְפָשׁוֹת, וְעַל זֶה אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא כָּךְ. שָׁלשׁ שָׁנִים וּמֶחֱצָה הִקִּיף אַדְרִיָאנוּס קֵיסָר לְבֵיתָר, וְהָיָה שָׁם רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי עָסוּק בְּשַׂקּוֹ וּבְתַעֲנִיתוֹ, וּבְכָל יוֹם וָיוֹם מִתְפַּלֵּל וְאוֹמֵר רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אַל תֵּשֵׁב בַּדִּין הַיּוֹם. וּלְבַסּוֹף נָתַן דַּעְתּוֹ לַחֲזֹר אמר עזוב, דיי, אלה פה חזקים, נלך מפה ושלום על ישראל, אֲתָא חַד כּוּתָאי הגיע גוי אחד מן השומרונים וּמְצָאוֹ ומצא את אדריאנוס שאומר"עזוב אותך, אני הולך הביתה..." וְאָמַר לוֹ, אֲדוֹנִי, כָּל יוֹמִין דַּהֲדָא תַּרְנְגוֹלְתָּא מִתְגַּעְגַּע בְּקִיטְמָא לֵית אַתְּ כָּבֵישׁ לָהּ  כל היום שהתרנגולת הזאת, שקוראים לה אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי, שעומד בתפילה לקב"ה, לא תנצח אותם! זה לא קשור לבר כוכבא ולא ליחידת האריות ולא לכלום. התפילה של אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי זה מה שמציל!
נו אז מה זה עוזר לי?! אני בכל זאת לא מצליח לנצח, מה אעשה?
אֶלָּא הַמְתֵּן לִי דַּאֲנָא עָבֵיד לָךְ דְּתַכְבְּשִׁנָּהּ יוֹמָא דֵין, אם תיתן לי רשות, אמר אותו מנוול, אני אביא לך את ר' אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי, מִיָּד עָלֵיל בֵּיהּ בְּבוּבֵיהּ דִּמְדִינְתָּא הגוי הזה ניכנס לביוב של ביתר וְאַשְׁכְּחֵיהּ לְרַבִּי אֶלְעָזָר הגיע לְרַבִּי אֶלְעָזָר דַּהֲוָה קָאֵים וּמַצְלֵי מצא את רַבִּי אֶלְעָזָר מתפלל 18, עֲבַד גַּרְמֵיהּ לָחֵישׁ בְּאוּדְנֵיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי, ניגש אליו באמצע 18 ולחש לו באוזן. כל הבית כנסת מסתכלים ולא מבינים מה הוא לוחש לו באוזן באמצע  תפילת 18 אָזְלוּן וְאָמְרוּן לְבַר כוּזִיבָא חֲבִיבָךְ רַבִּי אֶלְעָזָר בָּעֵי לְאַשְׁלָמָא מְדִינְתָּא עִם אַדְרִיָּאנוּס דע לך, שהדוד שלך ור' אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי, הולך לחתור תחתיך והולך לחתום הסכם שלום עם אַדְרִיָּאנוּס שְׁלַח וְאַתְיֵיהּ לְהַהוּא כּוּתָאי הוא קורא לאותו גוי אֲמַר לֵיהּ מַאי אֲמַרְתְּ לֵיהּ תגיד ת'אמת, מה אמרת לו באוזן?? אֲמַר לֵיהּ אִין אֲנָא אָמַר לָךְ, מַלְכָּא קָטֵיל לֵיהּ לְהַהוּא גַבְרָא, וְאִין לֵית אֲנָא אָמַר לָךְ אַתְּ קָטֵיל לֵיהּ לְהַהוּא גַבְרָא אמר לו הגוי – ממאי נפשך אני במלכודת, אם אני יגיד לך מה אמרתי לר' אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי באוזן, אני מגלה סודות של מלכות, ואז יהרוג אותי אַדְרִיָּאנוּס, ואם אני לא יגיד, אז אתה תהרוג אותי, אז בכל מצב אני מת. אֲבָל מוּטָב לִיקְטְלֵיהּ הַהוּא גַבְרָא לְגַרְמֵיהּ וְלָא תִתְפָּרְסִין מִיסְטֵירִין דְּמַלְכוּתָא. אני מעדיף למות לשלומה של המלכות שלי! לא אגלה לך את הסוד שאמרתי לר' אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי באוזן.
בֶּן כּוֹזִיבָא סָבַר בְּדַעְתֵּיהּ דִּבְעֵי לְאַשְׁלָמָא מְדִינְתָּא הבין מכאן בר כוזיבא, שהבן-אדם הזה בא להגיד סוד לר' אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי, בשם אַדְרִיָּאנוּס, זאת אומרת, שהוא משתף פעולה עם אַדְרִיָּאנוּס. כֵּיוָן דַּחֲסַל רַבִּי אֶלְעָזָר צְלוֹתֵיהּ שְׁלַח וְאַיְיתֵיהּ שלח להביא אותו אֲמַר לֵיהּ מָה אֲמַר לָךְ הָדֵין כּוּתָאי בא אליך אחד באמצע תפילת 18 מה אמר לך? אֲמַר לֵיהּ לֵית אֲנָא יָדַע מַה לְּחִישׁ לִי בְּאוּדְנָאי מאיפה אני יודע מה הוא אמר לי באוזן?! הייתי באמצע 18, מי התייחס?!
* בספר של החזון איש מסופר, שבא אליו יהודי בראש השנה או ביום כיפור. הוא בא לשאול אותו שאלה של פיקוח נפש. החזון איש היה באמצע תפילת 18, והוא דפק עליו, והחזון איש לא זז. תפס אותו והתחיל לנדנד אותו ופתאום החזון איש התעורר מהתפילה  -"מה קרה??" 
כדי להוריד אותו מעולם התפילה שהוא היה שרוי בו, היו צריכים לנענע אותו!
וְלָא שְׁמָעֵת לֵיהּ כְּלוּם דַּאֲנָא בִּצְלוֹתִי קָאֵימְנָא עמדתי ב-18, אתה  חושב שאני יודע מה מדברים איתי?! וְלֵית אֲנָא יָדַע מָה הֲוָה אֲמַר. נִתְמַלֵּא רוּגְזֵיהּ לְבֶן כּוֹזִיבָא בן כוזיבא התרגז על בן-דודו, ר' אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי, יְהַב לֵיהּ חַד בְּעִיטָא בְּרַגְלֵיהּ וְקָטְלֵיהּ נתן לו בעיטה אחת והרג אותו יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה(זכריה יא, יז): הוֹי רֹעִי הָאֱלִיל עֹזְבִי הַצֹּאן חֶרֶב עַל זְרוֹעוֹ וְעַל עֵין יְמִינוֹ, אָמְרָה לוֹ אַתָּה סִמִּיתָ זְרוֹעָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְסִמִּיתָ עֵין יְמִינָן אתה הרגת את ר' אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי, הוא הזרוע! לא המאתיים אלף קצוצי האצבעות שלך! הוא הזרוע של ישראל! התפילות שלו!  לְפִיכָךְ זְרֹעוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ יָבוֹשׁ תִּיבָשׁ וְעֵין יְמִינוֹ כָּהֹה תִּכְהֶה. מִיָּד גָּרְמוּ עֲוֹנוֹת וְנִלְכְּדָה בֵּיתָר וְנֶהֱרַג בֶּן כּוֹזִיבָא, וְאַיתִיאוּ רֵישֵׁיהּ לְגַבֵּי אַדְרִיָּאנוּס, אֲמַר מַאן קָטְלֵיהּ לְדֵין, אֲמַר לֵיהּ חַד גּוּנְתָאי אֲנָא קְטַלְתֵּיהּ לְדֵין, אֲמַר לֵיהּ זִיל וְאַיְיתֵיהּ לִי, אֲזַל וְאַיְיתֵיהּ וְאַשְׁכַּח עַכְנָא כְּרִיכָא עַל צַוָּארֵיהּ, אֲמַר לֵיהּ אִלּוּ לָא אֱלָהֵיהּ קְטָלֵיהּ לְדֵין מַאן הֲוָה יָכֵיל לֵיהּ, וּקְרָא עֲלוֹי(דברים לב, ל): אִם לֹא כִּי צוּרָם מְכָרָם
רבותי, שלוש וחצי שנים, מחזיקה העיר ביתר מעמד, במה??
בכוח התפילה של ר' אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי.
הכותי בשומרון אומר ל-אַדְרִיָּאנוּס – אתה מיואש?! לא מאתיים אלף קצוצי אצבעות, לא מאתיים אלף עֹקרי ארזים, אלא התפילה של אותי ר' אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי שנמצא בשקו ותעניתו, זה מה שמחזיק, זה הביטחון שלנו!
כותי, גוי, מן השומרונים, הוא יודע מה כוח התפילה של ישראל!
רבותי, אני רוצה ללכת עוד מדרש אחד:
אני מקריא(איכה רבה, פרשה ב, אות ה) - דָּבָר אַחֵר, עַל צַוָּארֵנוּ נִרְדָּפְנוּ, עַל שֶׁבָּגַדְנוּ בְּצַוָּארֵנוּ בְּיוֹם צָרָה יָגַעְנוּ וְלֹא הוּנַּח לָנוּ, נְבוּכַדְנֶצַּר שְׁחִיק עֲצָמוֹת צִוָּה לִנְבוּזַרְאֲדָן עם ישראל יצא לגלות, בית המקדש נחרב. מגיע נְבוּכַדְנֶצַּר לִנְבוּזַרְאֲדָן, הוא הוביל אותם בדרך לבבל וַאֲמַר לֵיהּ מזהיר אותו נְבוּכַדְנֶצַּר אזהרה! תשמעו אמונה של גוי, בכוח תפילה של ישראל!!! אֱלָהֲהוֹן דְּאִינוּן מְקַבֵּל בַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה הוּא הקב"ה מקבל בעלי תשובה וְיָדוֹ פְּשׁוּטָה לְקַבֵּל שָׁבִים, כֵּיוָן דְּאַתְּ כָּבֵישׁ לְהוֹן לָא תִשְׁבְּקִינַן דִּיצַלּוּן דְּלָא יַעְבְּדוּן תְּיוּבְתָּא אני מזהיר אותך, אל תיתן להם אפשרות להתפלל, כדי שלא יחזרו בתשובה! וֵאלָהֲהוֹן יְרַחֵם עֲלֵיהוֹן, וְהַהוּא גַבְרָא נָחֵית בִּשְׁחוֹר אַפִּין ואתה נְבוּזַרְאֲדָן, תחזור בבושת פנים אֶלָּא לָא תְהֵי מַפְלֵּי עֲלֵיהוֹן. כֵּיוָן דִּכְבַשׁ יַתְהוֹן כַּד הֲוָה קָאֵים חַד מִנְהוֹן הֲוָה נָסֵיב לֵיהּ וּמְפַסַּל לֵיהּ אֵיבָרִים אֵיבָרִים טְרֵיף לֵיהּ קוֹמֵיהוֹן הוא חתך בן-אדם חתיכות ופיזר אותו לפניהם וְאִינוּן מְהַלְּכִין בְּעַל כָּרְחֵיהוֹן שֶׁלֹא בְּטוֹבַתְהוֹן.
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי נְבוּזַרְאֲדָן הוּא אַרְיוֹךְ, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ אַרְיוֹךְ שֶׁהָיָה נוֹהֵם עַל הַשִּׁבְיָה כְּאַרְיֵה, עַד שֶׁהִגִּיעוּ לִפְרָת, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעוּ לִפְרָת אֲמַר לְהוֹן לְחַיָּלוּתָא שַׁבְקִינוּן דְּנִיחוּן תנו להם להתפלל, הם הגיעו לנהרות בבל. עכשיו שיתפללו. דִּי מִן כַּדּוּן לֵית אֱלָהֲהוֹן חוֹזֵר עֲלֵיהוֹן מכאן האלוהים שלהם לא יחזיר אותם הֲדָא הוּא דִכְתִיב(תהלים קלז, א): עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ, עַד לְשָׁם לֹא יָשַׁבְנוּ
מתי נתנו להם לבכות בפעם הראשונה???
עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל.
אומר נְבוּכַדְנֶצַּר לִנְבוּזַרְאֲדָן – תזהר! אם עם ישראל עוצר לרגע, ומתפלל, אתה חוזר בבושת פנים! אוי לך! שלא תיתן לישראל להתפלל!
אם אלה פני דברים, אנחנו עכשיו אומרים מה הטור אומר צוּמוּ וּצְלוּ – מהצום של תשעה באב, אנחנו לומדים מהי כוחה של תפילה!
כאן אנחנו לומדים – גויים! הם ידעו מהי כוחה של תפילה. הם יודעים מה עם ישראל מסוגל לחולל, באמצעות כוחה של תפילה!
במדרש(ילקוט שמעוני) על הפסוק עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ, מספר שהגיע ירמיהו יחד איתם, הוא לא ידע אם לחזור בחזרה, או ללכת איתם לבבל. הוא ישב וחשב כמה דק' ולאחר מכן הוא החליט לחזור חזרה לירושלים. באותו רגע שהוא אמר"אני חוזר לירושלים", פרצו כל עם ישראל בבכיה"עם מי אתה  משאיר אותנו?! למה אתה מזניח אותנו?! וגאו כולם בבכיה, שנאמר עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ.
אמר להם ירמיה – מעיד אני עלי שמים וארץ שאילו בכיתם בכיה אחת, בעודכם בציון, לא הייתם גולים! את הדמעות האלה, שאתם בוכים עכשיו פה על נהרות בבל, הייתם בוכים שם, לא הייתם גולים, הייתם נשארים בירושלים!
ללמד אותנו כוחה של תפילה. אין לנו בית המקדש. עוד שנה, תשעה באב חלף, ואין לנו בית המקדש, אבל וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ, אם כל אחד יתחזק בכוח של תפילה, ראינו מה זה כוח של תפילה ממשה רבינו, ביום שני מגיע ט"ו באב, בָּעֵת הַהִיא – בעת המסוגל(אור-החיים הקדוש) אז הוא התחיל להתפלל!
ננצל את היום הזה, לתפילה לקב"ה, שיאמר דיי לצרותינו, ונזכה בקרוב ממש לגאולה השלמה והקב"ה ישלח לנו נחמה, ויקוים בנו נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי יֹאמַר אֱלֹהֵיכֶם במהרה בימינו אמן ואמן!!!
 
 

מתימן יבוא הישיבה המרכזית לבני עדת תימן. ירושלים רחוב תרמ"ב 6. טלפון: 02-5812531    דוא”ל: email: mtyavo@gmail.com פקס: 077-4448207 חשבון בנק הדאר: 4874867
מבשר טוב - ת"ת לבני עדת תימן רחוב אבינדב 22 ירושלים. גני ילדים רחוב ארץ חפץ 116 כניסה ד ירושלים.  
 
 
דוא”ל: email: mtyavo@gmail.com
לייבסיטי - בניית אתרים