אני מעוניין לתרום  |  כך התחלנו את המדרש התימני  |  וידאו - יום בחצריך  |  חומר מארכיון המדינה  |  תורמים בשקלים או בדולרים  |  קריאה בתורה לכל השנה  |  ת"ת מבשר טוב  |  ילדי תימן  |  פרשת השבוע  |  מדור פרשת השבוע  |  ס ר ט י - ו י ד א ו  |  

אתרים תימנים נוסח תימן תימני נט יד מהריץ מבשר טוב
 

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



 


יפוצו מעינותך חוצה
FacebookTwitter

      פרשת וארא עה
דף הבית >> פרשת השבוע >> מעיינה של תורה ספר שמות >> פרשת וארא עה

בס"ד  
                               
פרשת וארא – הרב ברוך רוזנבלום שנת תשע"ה.
 
פרשת השבוע שנקרא בע"ה בשבת זו, פרשת וארא שנת תשע"ה. היינו היום רוצים לעסוק, בארבע לשונות של גאולה, שנמצאים בפרשתנו...
אומרת התורה {ו, ו}לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה' וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים: {ז} וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם.
יש כאן אמנם עוד לשון נוספת {ח} וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ... אבל זה לא נחשב לשון של גאולה, אף שמופיע בכמה וכמה מהמפרשים, שהמילה וְהֵבֵאתִי, היא אחד מלשונות הגאולה... אולי פעם נדבר בע"ה, על לשון הגאולה של וְהֵבֵאתִי.
רבינו בחיי, וכן רבינו הרמב"ן, אומרים שארבעת לשונות הגאולה, הם ארבעה שלבים בגאולה... נקריא את דברי רבינו בחיי כאן בפרשה:
וצוהו שיבטיח אותם בארבע לשונות של גאולה, והוצאתי, והצלתי וגאלתי ולקחתי. ובשר אותם בהם בארבע בשורות הא' שיהיו נפטרים מן השעבוד והם עומדים ברשותם. השני שיהיו נפרדים מהם לגמרי מתחת רשותם. השלישי שהבטיח בקריעת ים סוף. הרביעי שהבטיחם במתן תורה שיהיו נפטרים מן השעבוד. זהו שאמר והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים והיא הבטחה שיהיו נפטרים מן השעבוד והם תחת רשותם וכן מצינו שעמדו כך ששה חדש. וכמו שארז"ל {מסכת ר"ה יא, א} בר"ה בטלה העבודה מאבותינו במצרים והיתה הגאולה בסמוך בט"ו בניסן. שיהיו נפטרים מתחת רשותם לגמרי זהו שאם והצלתי אתכם מעבודת' והיא הבטחה שיצאו מתחת רשותם ושלא יהיו תחת ממשלתם למס עובד כלל אך יהיו בני חורין גמורים. ענין קריעת ים סוף, זהו שאמר וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים. וזהו רמז לקריעת ים סוף שאז נחשבו גאולים כי העבד היוצא מתחת יד האדון הקשה אשר מרר את חייו בכמה מיני שעבודין והוצרך לשלחו מאתו ולעשותו בן חורין על כרחו עוד העבד ירא ומתפחד פן ירדוף אדוניו אחריו ואין הגאולה שלמה אצל העבד עד יתברר במיתת האדון וזהו שלא תמצא לשון גאולה ביציאת מצרים, רק אחר אבדן המצריים, שנאמר {יד, כז} וַיְנַעֵר ה' אֶת מִצְרַיִם בְּתוֹךְ הַיָּם, וסמיך ליה ויושע ה' ביום ההוא את ישראל... כי אז נחשבו גאולים ונושעים ואז היתה התשועה שלמה ומה שהזכיר בזרוע נטויה על שם שכתוב בקריעת ים סוף וירא ישראל את היד הגדולה ועליה הזכיר הנביא עוּרִי עוּרִי לִבְשִׁי עֻזֵּךְ זרוע השם.
והזכיר בשפטים גדולים על שם שנידונו בים בכמה דינין, וכמו שדרשו ז"ל סוס ורוכבו רמה בים. הסוס קשור ברוכב, ורוכב בסוס ושניה עולים למרום ויורדים לתהום ואינם נפרדים זה מזה וכענין שכתוב ירדו במצולות כמו אבן יאכלמו כקש צללו כעופרת. ענין מתן תורה זהו שכתוב ולקחתי אתכם לי לעם וזאת הבטחה במתן תורה שכתוב בו  היום הזה נהיית לעם והייתי לכם לאלוהים, תקבלו אלהותי...

אם אלה הדברים, אומר רבינו בחיי – ארבעה לשונות של גאולה – והוצאתי, והצלתי, וגאלתי ולקחתי... מכוונים כנגד ארבעה שלבים בגאולה. כל שלב, הוא דבר בפני עצמו... השלב הראשון, התחיל בראש השנה, שפסקה העבודה מאבותינו, וזה שנאמר והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים.
השלב השני, היה בליל הסדר, ליל טו בחודש ניסן... ברגע שעם ישראל קיבל הוראה מפרעה, שהם משוחררים ואינם עבדים יותר.
השלב השלישי, שהיה בכ"א בניסן... הוא השלב של קריעת ים סוף.
השלב האחרון, הוא יום ו' בסיון, יום קבלת התורה.
המהר"ל {גבורות ה'} ואותו דבר תמצאו, בדברי תלמידו, הכלי יקר, אומרים, כשלוקחים את שלושת הלשונות הראשונים של הגאולה -  והוצאתי, והצלתי וגאלתי... הם כנגד שלושת השלבים, בברית בין הבתרים.
כאשר הקב"ה התגלה לאברהם, בברית בין הבתרים, הוא אומר לו שלושה דברים - כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם {שלב ראשון}. וַעֲבָדוּם {שלב שני}. וְעִנּוּ אֹתָם {שלב שלישי} וכנגדם ישנם את שלושת לשונות הגאולה.
אומר המהר"ל – כי מפני שנגזר על זרע אברהם שלושה דברים כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם {שלב ראשון}. וַעֲבָדוּם {שלב שני}. וְעִנּוּ אֹתָם {שלב שלישי}, הזכיר בהם שלושה דברים – גירות, עבודה ועינוי, והם שלושה דברים, אחד יותר קשה מהשני. כי הגירות בארץ נכריה, הם כפופים תחת יד אחרים, כמו שהגר נמצא תחת יד אחר עליו, אבל עדין לא משועבד לאחר.
וַעֲבָדוּם, לאחר שהפכו להיות עבדים של המצרים. והשלב השלישי וְעִנּוּ אֹתָם. זה השלב של עבד, שנמצא תחת עינוי.
וכאשר גאל אותם, כאשר מתחיל הגאולה... הגאולה היא בדיוק להיפך – קודם כל משברים אותם מְ- וְעִנּוּ אֹתָם, ולכן נאמר והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים... מורידים אותם מהעינוי...הגאולה היא היפך הגלות... כי הגלות היתה בארץ לא להם, ולאחר מכן וַעֲבָדוּם, ולאחר מכן  וְעִנּוּ אֹתָם.
הגאולה מתחילה, דבר ראשון, מורידים מהעינוי... והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים... השלב הבא, הוצאה מהעבדות, שזה היה בליל הסדר, בשעה שפרעה אמר 'הרי אתם משוחררים'... והדבר השלישי, שהם היו גרים בארץ לא להם, שברגע שעם ישראל יצאו למדבר, הם היו כולם תחת שליטתם העצמית.
וכך יוצא, ששלושת הדברים של והוצאתי והצלתי וגאלתי, הוא היפך, מה שאמר הקב"ה לאברהם אבינו, בברית בין הבתרים כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם...
אלו הדברים שכותב המהר"ל, וכך מביא גם הכלי יקר, כאן בפרשת השבוע.
נשארו לנו בע"ה, פחות משלושה חודשים עד לחג הפסח... למי שזוכר, כל עניני חג הפסח, מבוססים על הספרה ארבע.
גם את שלושת המצות שאנחנו שמים על השולחן, כותב הספר תורת חיים – את האמצעית שוברים לשנים... אם ככה, אנחנו מקבלים ארבע חתיכות של מצה... הבן שואל ארבעה קושיות... חוץ מזה, יש לנו ארבעה כזיתים – כזית ראשונה של המוציא, וכזית של מצה, כזית של כורך, וכזית של אפיקומן.
דבר נוסף, יש לנו בליל הסדר, שתיה של ארבעה כוסות, כנגד ארבע לשונות של גאולה... ממילא, כל הלילה הזה מבוסס על ארבע, וכמובן שרבותינו מנסים למצוא, למה הכל מבוסס על ארבע...
גם כשמונחים שלוש מצות, אומר הספר תורת חיים – אנחנו מתייחסים לזה כארבע, כיון שאנחנו חוצים אותה לשנים... וכידוע לכולם, מה שחז"ל אומרים במדרשים {שיר-השירים רבה פרשה ד.  במדבר רבה פרשה כ} - בִּזְכוּת אַרְבָּעָה דְבָרִים נִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, שֶׁלֹא שִׁנּוּ אֶת שְׁמָם, וְלֹא שִׁנּוּ אֶת לְשׁוֹנָם, וְלֹא אָמְרוּ לָשׁוֹן הָרָע, וְלֹא נִמְצָא בָּהֶן אֶחָד פָּרוּץ בְּעֶרְוָה.
אז ממילא, הכל מבוסס על הספרה ארבע... וכל אחד שואל את עצמו -  מה מונח כאן, שהכל מבוסס על הספרה ארבע?
בואו ונתחיל בע"ה, דבר דבור על אופניו, וננסה לראות כאן כמה חידושים נפלאים, בדברי רבותינו:
הראשון שבהם, זה דברי משנה {מסכת פסחים צט, ב} - ערב פסחים סמוך למנחה לא יאכל אדם עד שתחשך  אפילו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב ולא יפחתו לו מארבע כוסות של יין ואפילו מן התמחוי.
כותב הרמב"ם {הלכות חמץ ומצה, פרק ז', הלכה ו'- ז'} - בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָּב אָדָם לְהַרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא בְּעַצְמוֹ יָצָא עַתָּה מִשִּׁעְבּוּד מִצְרַיִם שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו-כג) 'וְאוֹתָנוּ הוֹצִיא מִשָּׁם' וְגוֹ'. וְעַל דָּבָר זֶה צִוָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּתּוֹרָה וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ כְּלוֹמַר כְּאִלּוּ אַתָּה בְּעַצְמְךָ הָיִיתָ עֶבֶד וְיָצָאתָ לְחֵרוּת וְנִפְדֵּיתָ.
לְפִיכָךְ כְּשֶׁסּוֹעֵד אָדָם בַּלַּיְלָה הַזֶּה צָרִיךְ לֶאֱכל וְלִשְׁתּוֹת וְהוּא מֵסֵב דֶּרֶךְ חֵרוּת. וְכָל אֶחָד וְאֶחָד בֵּין אֲנָשִׁים בֵּין נָשִׁים חַיָּב לִשְׁתּוֹת בַּלַּיְלָה הַזֶּה אַרְבָּעָה כּוֹסוֹת שֶׁל יַיִן. אֵין פּוֹחֲתִין לוֹ מֵהֶם. וַאֲפִלּוּ עָנִי הַמִּתְפַּרְנֵס מִן הַצְּדָקָה לֹא יִפְחֲתוּ לוֹ מֵאַרְבָּעָה כּוֹסוֹת. שִׁעוּר כָּל כּוֹס מֵהֶן רְבִיעִית.

דבר ראשון צריך להסב, וכידוע לכולם, מסבים על יד שמאל, ובהמשך נראה למה דוקא על שמאל... וכידוע, יד שמאל היא היד שמניחים עליה את התפילין, וכידוע לכולם, שבתפילין יש ארבעה פרשיות, וגם שם זה מכוון לארבע...
הדבר הראשון שאנחנו רוצים לבאר הוא – מה מונח בענין של ארבע כוסות?

אומר רש"י {שם. מסכת פסחים} - ארבע כוסות. כנגד ארבעה לשוני גאולה האמורים בגלות מצרים והוצאתי אתכם והצלתי אתכם וגאלתי אתכם ולקחתי אתכם בפרשת וארא.
הרשב"ם אומר - ולא יפחתו לו. גבאי צדקה המפרנסין את העניים כדתנן (פאה פ''ח מ''ז) אין פוחתין לעני העובר ממקום כו' אלמא לישנא דלא יפחתו אגבאי צדקה קאי והוא הדין נמי אם לא יתנו לו שצריך שיחזר בכל כחו אחריו אלא אורחא דמילתא נקט שרגילין ליתן לו ארבע כוסות וסדרן מפורש לפנינו ומצינו בב''ר (פ' פח) רב הונא בשם רבי אבא אמר כנגד ארבע לשוני גאולה האמורין בגלות מצרים והוצאתי וגאלתי ולקחתי והצלתי בפ' וארא.
אנחנו רוצים בע"ה להתבונן, מה מונח בארבעת הלשונות של גאולה, ומדוע הם קשורים דוקא, לארבע כוסות של יין...שאלת המרדכי, ששאול שם, במסכת פסחים -  אם כנגד ארבע לשונות של גאולה, אפשר לקחת ארבעה לחמים, או ארבעה חתיכות בשר, איפה כתוב שצריך לקחת דוקא ארבע כוסות של יין??
במסכת פסחים {ק"ח}, מביא רש"י סיבה אחרת, למה לוקחים ארבע כוסות של יין... שם הוא מביא את דברי המדרש, בבראשית רבה {פח, ה} - כְּנֶגֶד אַרְבַּע כּוֹסוֹת שֶׁנֶּאֶמְרוּ כָּאן (בראשית מ, יא): וְכוֹס פַּרְעֹה בְּיָדִי וגו' וְנָתַתָּ כּוֹס פַּרְעֹה וגו'.
היות ויוסף פתר את חלומו של שר המשקים, ובזכותו הוא יצא מהכלא, לכן אנחנו שותים זכר לזה, ארבע כוסות.

אומר השל"ה קדוש, שרש"י מביא את שתי הסיבות יחד, כי מהסיבה שכתובה כאן, יש לנו את שאלתו של המרדכי, ששואל – למה דוקא ארבע כוסות של יין?
אם ככה יוצא, שיש לנו תשובה לשאלתו של המרדכי, מדברי רש"י, למה דוקא ארבע כוסות של יין. כך מבאר השל"ה הקדוש, את הסיבה לשתי התשובות השונות שמביא רש"י.
אנחנו בע"ה, רוצים להביא את דברי המדרש {בראשית רבה, פרשה פח, אות ה'}:
וַיְסַפֵּר שַׂר הַמַּשְׁקִים (בראשית מ, ט), וְהִנֵּה גֶּפֶן לְפָנָי, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פ, ט): גֶּפֶן מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ. (בראשית מ, י).
שאלה ראשונה – למה עם ישראל, נקרא ביציאת מצרים גֶּפֶן מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ? למה דוקא שם גפן?
וּבַגֶּפֶן שְׁלשָׁה שָׂרִיגִם, משֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם. (בראשית מ, י): הִוא כְפֹרַחַת, הִפְרִיחָה גְּאֻלָּתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל. (בראשית מ, י): עָלְתָה נִצָּהּ, הֵנֵצָה גְּאֻלָּתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל. (בראשית מ, י): הִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלֹתֶיהָ עֲנָבִים, גֶּפֶן שֶׁהִפְרִיחָה מִיָּד הֵנֵצָה, עֲנָבִים שֶׁהֵנֵצוּ מִיָּד בָּשָׁלוּ. (בראשית מ, יא): וְכוֹס פַּרְעֹה בְּיָדִי, מִכָּאן קָבְעוּ חֲכָמִים אַרְבַּע כּוֹסוֹת שֶׁל לֵילֵי פֶּסַח.
אָמַר רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי בְּנָיָה כְּנֶגֶד אַרְבַּע גְּאֻלּוֹת שֶׁנֶּאֶמְרוּ בְּמִצְרַיִם (שמות ו, ו): וְהוֹצֵאתִי, וְהִצַּלְתִּי, וְגָאַלְתִּי, (שמות ו, ז): וְלָקַחְתִּי. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר כְּנֶגֶד אַרְבַּע כּוֹסוֹת שֶׁנֶּאֶמְרוּ כָּאן (בראשית מ, יא): וְכוֹס פַּרְעֹה בְּיָדִי וגו' וְנָתַתָּ כּוֹס פַּרְעֹה וגו'. ארבעה פעמים מופיעה המילה כוס, בחלומו של שר המשקים, וכנגדם, אנחנו שותים ארבעה כוסות בליל הסדר.
רַבִּי לֵוִי אָמַר כְּנֶגֶד אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר כְּנֶגֶד אַרְבַּע כּוֹסוֹת שֶׁל תַּרְעֵלָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁקֶה אֶת עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ירמיה כה, טו): כִּי כֹה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֵלַי קַח אֶת כּוֹס הַיַּיִן הַחֵמָה. (ירמיה נא, ז): כּוֹס זָהָב בָּבֶל בְּיַד ה' וגו'. (תהלים יא, ו): יַמְטֵר עַל רְשָׁעִים וגו', וּכְנֶגְדָּן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁקֶה אֶת יִשְׂרָאֵל אַרְבַּע כּוֹסוֹת שֶׁל יְשׁוּעָה לֶעָתִיד לָבוֹא, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים טז, ה): ה' מְנָת חֶלְקִי וגו', (תהלים קטז, יג): כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָֹּׂא, (תהלים כג, ה): תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי דִּשַׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה. כּוֹס יְשׁוּעוֹת, כּוֹס יְשׁוּעָה אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא כּוֹס יְשׁוּעוֹת, אֶחָד לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ וְאֶחָד לִימוֹת גּוֹג...
אם אלה הדברים בס"ד, אנחנו רוצים לנסות ולהבין:
בשלמא לדעה, שמביא ר' שמואל בר נחמן, שסובר שזה כנגד ארבע כוסות, שנאמרו בחלומו של שר המשקים, אפשר להבין, למה שותים ארבע כוסות של יין.
בשלמא לשיטה הרביעית, שאמר ר' יהושע בן לוי, שעתיד הקב"ה להשקות את אומות העולם, בארבע כוסות של תרעלה, וכנגדם להשקות את עם ישראל, בארבע כוסות של ישועה, אז מובן למה שותים יין...
אבל לשיטות שסוברות, כנגד ארבע לשונות של גאולה, או כנגד השיטות שסוברות שזה כנגד ארבע גלויות... אז למה דוקא יין? אפשר להשתמש, כמו ששואל המרדכי, בארבע לחמים, או בארבע חתיכות בשר... על זה לכאורה צריך ביאור, מה מונח כאן בענין הזה, עפ"י השיטות האלה.
כדי להסביר את יסודם של דברים, בואו נלך שלב אחרי שלב, ודבר ראשון נביא את דברי הכלבו:
הכלבו, בביאורו לאגדה של פסח כותב, שכל שתיית כוס יין, על כל לשון של גאולה שאנחנו מזכירים, היינו צריכים  להודות לקב"ה בפני עצמה... כמו שאנחנו אומרים על כל קטע "דיינו" – "אילו עשה לנו כך... ולא עשה לנו כך דיינו..."
על אחת כמה וכמה, לקב"ה, שעשה לנו כפול ומכופל.
אומר הכלבו – אותו דבר בארבע לשונות של גאולה, למה?
והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים...
אילו הקב"ה היה מפסיק את שיעבוד מצרים, אבל היינו נשארים במצרים, היינו צריכים להודות לקב"ה, על זה שאנחנו גרים שמה. עצם זה שפסק השיעבוד, זה כבר דבר טוב... אז זה השלב הראשון של והוצאתי.
השלב השני, אומר הכלבו, שאילו היה הקב"ה, מוציא אותנו מהשעבוד, אבל לא ממצרים... גם היינו צריכים להודות לקב"ה... זה וְהִצַּלְתִּי.
השלב השלישי הוא אומר, שאילו הקב"ה היה מוציא אותנו ממצרים, אבל לא היה מראה לנו, שהוא העניש את כל מי שעשה לנו צרות... גם היינו מודים לקב"ה...
אם ככה, שהקב"ה הראה לנו את העונש שכל מצרי ומצרי קיבל, על זה צריך הודאה בפני עצמה... זה וְגָאַלְתִּי...
והדבר הנוסף הוא, שהקב"ה נתן לנו את התורה... אז יוצא, שנתן הקב"ה גם לנשמה שלנו ישועה... אז על אחת כמה וכמה, צריכים להודות לו... וְהוֹצֵאתִי, וְהִצַּלְתִּי, וְגָאַלְתִּי, וְלָקַחְתִּ – ארבע דרכים שצריך להודות לקב"ה.
היינו רוצים לעמוד על דברים נפלאים, שכותב הנציב מוולוז'ין בספרו {העמק דבר פרשת וארא, פרק ו, ו} :
מושכל פשוט הוא שאי אפשר לצייר שיהא איש המוני שהוא כעבד כנעני עומד בעבודת חומר ולבנים, ועלה במשך מועט למעלת ישראל, ראוי לעמוד במעמד הר סיני לקבל התורה במורא גדול של גלוי שכינה. וע"כ נדרש להעלות דעתו וצלמו של האדם לאט לאט. וכך היה בישראל שהיו מגושמים בצורה ובדעת ונתעלו במשך מועט עד שהגיעו להר סיני ועל כן עם ישראל אמור להגיע למצבו המתוקן לקבל תורה בהדרגה ואלו ארבע שלבי הגאולה המתוארים בעזרת ארבעת לשונות הגאולה.
"והיינו ד' לשונות של גאולה. מתחלה 'והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים', שהוא עסק חומר ולבנים שיצאו מזה משעה שהגיעו למכת ערוב  ועדיין היו בחזקת משועבדים לעבדות עד שהגיעו למכת ברד שאז החל להוקיר את ישראל (כמו שיבואר להלן ט' ל"ה), ועל זה כתיב 'והצלתי אתכם מעבודתם', הרי נתעלו עוד צלמם ודעתם לשבח ועדיין היו תחת משרת המלוכה ודעת המלך עליהם, ובמכת בכורות הגיעו למעלת בני חורין, על זה כתיב 'וגאלתי וגו''. אח"כ העלה אותם הקב"ה למעלת ולקחתי אתכם לי לעם וגו', וזה היה בשעת מתן תורה שנכרת ברית בין הקב"ה וישראל.
אלו הביאורים של הספר העמק דבר, לגבי התאריכים של וְהוֹצֵאתִי, וְהִצַּלְתִּי, וְגָאַלְתִּי, וְלָקַחְתִּ...
אומר העמק דבר, דבר נפלא – – וקבעו לזיכרון ארבע כוסות, באשר אין דבר מאכל ומשקה, משנה תואר פניו ודעתו של אדם כמו שתיית יין, המשמח לב ומטיב גאה.
כותב לנו כאן, העמק דבר, שאין לנו דבר, שאדם שותה אותו, שמרומם אותו מפעם לפעם, לגובה גבוה יותר, כמו שתיית יין.
כנראה שאלה ששותים יין, יוכלו להסביר לנו את זה ביתר הבנה, מה מונח בזה... שכוס אחד מביא אותך להתרוממות אחת, וכוס שניה מרוממת אותך יותר... ושלישית עוד יותר... אין את זה בשום מאכל אחר!
אותם דברים, כותב הנציב מוולוז'ין בשאילתות – ועיקר הכוונה של  ד' כוסות, כמו שותה יין ומטיב גאה, ופניו ולבו מצהיבים וכששותה עוד כוס, צוהל יותר, וכן שלישי ורביעי, מגביה ומרחיב לבו יותר, והכי נמי ד' לשונות של גאולה במצרים. בתחילה וְהוֹצֵאתִי אתכם, ואחר-כך שלא השתעבדו בפרך, ולבם שמח עליהם, ואחר-כך הצהיבו פניהם, שאמר וְהִצַּלְתִּי אתכם מעבודתם, ואחר-כך גאולה שלמה שיהיו בני חורין, ואחר-כך ולקחתי אתכם.
אם ככה, עכשיו תבין טוב מאוד - והיינו ירדה קושיית המרדכי במסכת פסחים, ששאל למה לא מביאים ד' לחמים בליל הסדר?
אם תאכל ד' לחמים, אין טעם בפרוסה השניה, ובשלישית... אדרבא, לאחר שאתה אוכל פרוסה אחת, אתה כבר פחות רעב, וכן בשלישית וברביעית... אין לך בזה שום הנאה...
עפ"י זה, מתורצת שאלתו של המרדכי, ששואל – מה פתאום  קבעו את זה על היין, למה לא קבעו את זה בבשר?
פשוט מאוד – אם אתה רוצה לבטא שמגאולה לגאולה, עם ישראל יצא יותר ויותר מהשעבוד שלו, אין לך ביטוי אחר, רק באמצעות היין, לכן לא יעזור שיאכלו ד' לחמים וכד', לכן שותים אך ורק יין, כי יין מרומם אותך יותר מכוס לכוס, ולפסגות גבוהות יותר.
לפני כמה שנים, נתנו רעיון יפה, של הספר תורת חיים, במסכת חולין... ושם יש לו מאמר נפלא וארוך מאוד, לבאר את ענין ארבעת הכוסות בליל הסדר... כאשר הוא אומר, שאדרבא, הורידו מכל אחד כוס, היות והיינו צריכים להיות במצרים 430 שנה... כמו שכתוב בסוף פרשת בֹא {יב, מ} וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה...

אומר הספר תורת חיים- כוס בגימטריא 86, תכפיל בחמש, תקבל בדיוק  430!
שר המשקים אמר ליוסף הצדיק, שבחלומו הוא רואה ארבע כוסות... פירוש הדבר, שרק כוס אחת, נהיה בשעבוד, דהיינו 86 שנה... וארבע כוסות, אנחנו לא נהיה בשעבוד, דהיינו 344 שנים.
כוס אחד שלא נהיה בשעבוד, כנגד שלא שינו את שמם, כוס שני שלא נהיה בשעבוד, כי לא שינו את לשונם, כוס שלישי שלא נהיה בשעבוד, כי לא שינו את מלבושם, וכוס רביעית שלא נהיה בשעבוד, כי לא היה בהם דלטורין, או שלא היו פרוצים בעריות.
כיון שגדרנו את עצמנו בארבעה דברים, הורידו לנו ארבעה כוסות של תרעלה, שהיינו צריכים להיות במצרים.

לפי שהיינו במצרים בשעבוד, רק 86 שנה... הזכרנו את זה בשבוע שעבר, שמרים הנביאה נולדה בשעה שהתחילו למרר את חייהם... בת כמה הייתה מרים, בשעה שיצאו ממצרים?
בת 86 שנה...
עפ"י החשבון שמשה רבינו היה בן 80 שנה, בעמדו לפני פרעה, אז מרים הנביאה, כותב רש"י {שיר-השירים}, היתה בת 86 שנה, ולכן היא נקראת בשם מרים, כי מיררו את חייהם בעבודה קשה, ולכן נקראה על שם המרור.

לכן, אומר התורת חיים, הורידו לנו ארבעה כוסות, ולכן היינו במצרים 86 שנה, כנגד כוס אחת... אלו השנים של המרור... עד כאן משנתו הנפלאה של הספר תורת חיים... מי שירצה יעיין שם בהרחבה גדולה.
אנחנו רוצים בע"ה, ללכת לביאור נוסף:
בספר שערי ליל הסדר, הוא מביא רעיון נפלא ביותר, לגבי ארבעה כוסות... לא כנגד וְהוֹצֵאתִי, וְהִצַּלְתִּי, וְגָאַלְתִּי, וְלָקַחְתִּי, אלא כנגד ארבע לשונות של חיבה, שמחבב הקב"ה את כנסת ישראל.

בסוף ליל הסדר, אנחנו קוראים את שיר-השירים, ובסופו מופיעים ארבעה כינויים של חיבה, שהקב"ה מחבב את עם ישראל, דכתיב {ה, ב} פִּתְחִי לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי.
דרך אגב, זה גם מופיע בשיר השירים, בשעה שהקב"ה אמר למשה רבינו, ללכת לבני ישראל ולומר להם, שיפתחו לו פתח כחודו של מחט... שזה דם פסח ודם מילה, ובזכות זה, יוציא אותם ממצרים, שמעולם לא יצא משם דם.
מהם ארבעה לשונות של גאולה?

אומר הספר שערי ליל הסדר, דבר נפלא ביותר:
הכינוי הראשון הוא אֲחֹתִי – אברהם אבינו נקרא בשם אחות, על שם שאיחה את העולם הזה, לקב"ה.
הקב"ה בחר בו מראשית הבריאה, שעליו יושתת עם ישראל... אברהם אבינו לא היה צריך לעשות שום פעולה  מיוחדת, כדי שיבחר בו הקב"ה לזה... כמו שנאמר {בראשית ב, ד} אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם... אל תקרי בְּהִבָּרְאָם אלא באברהם, שעליו השתית הקב"ה את העולם.
הזכרנו לפני כמה שנים, את דברי הספר זרע ברך שאומר, שהקב"ה שלח לביתו של אברהם אבינו, שלושה מלאכים, כדי שיראו את דמותו של אברהם אבינו... שאלו היו אותם מלאכים, שהתנגדו לבריאת האדם...שנאמר {תהילים ח, ה} מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ  ואמר להם הקב"ה – תביטו באדם שהתנגדתם שיברא... עליו מושתת העולם!
ממילא, המושג הזה של הקידוש, שבשעה שאנחנו מקדשים בליל הסדר, מה אנחנו אומרים?
אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל עָם וְרוֹמְמָנוּ מִכָּל לָשׁוֹן – הוא בחר בנו מכל עם, לא כי עשינו פעולה מסוימת... הוא בחר בנו, כי אברהם אבינו הוא ראש השושלת... הוא בחר בנו, כי אנחנו צאצאיו של אברהם...!

אז כמו שְ - בָּחַרְתָּ בְּאַבְרָם וְהוֹצֵאתוֹ מֵאוּר כַּשְׂדִּים... הקב"ה בחר בעם ישראל, להיות העם הנבחר, ואם ככה, לכן הוא בָּחַר בָּנוּ מִכָּל עָם וְרוֹמְמָנוּ מִכָּל לָשׁוֹן.
אז הכוס הראשון שנקרא אֲחֹתִי, הוא כנגד הבחירה של הקב"ה באברהם אבינו, שאיחה את העולם לקב"ה... גילה את שמו בעולם.
הכוס השני, הוא הכוס שקשור ל- רַעְיָתִי... למה?
כי הכוס השני, הוא הכוס שמקדשים עליו, ומברכים עליו בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן, וממנו מתכוננים כבר, לאכילת מצה.
אכילת מצה, נקראת בתואר רַעְיָתִי.. למה?
כי תוספות במסכת פסחים, מביא ירושלמי שאומר –  שכל מי שאוכל מצה בערב פסח, כאילו בא על ארוסתו בבית חמיו.
פירוש הדבר, שאכילת מצה בערב פסח, נקרא  ארוסתו. מתי הוא נקרא רַעְיָתִו?
לאחר שמגיע ליל הסדר, אז אכילת המצה נקראת בשם רַעְיָתִו ולא בשם ארוסתו.
אומר הלבוש – אתה יודע מתי אנחנו  מברכים 'המוציא מצה'?
זו הברכה השביעית, מתחילת ליל הסדר –בורא פרי הגפן, מקדש ישראל והזמנים, שהחיינו, גאל ישראל, בורא פרי הגפן, המוציא לחם, ואכילת מצה הברכה השביעית...
לאחר שאתה מברך שבע ברכות, אתה יכל לאכל את המצה, למה?
כי כמו שתחת החופה מברכים שבע ברכות, ואז כבר האשה נקראת רַעְיָה... בליל הסדר, לאחר שבע הברכות, המצה תקרא רַעְיָה ולא ארוסה.
הכוס השלישי, זה כוס ברכת המזון, נקראת בשם  יוֹנָתִי.
ידוע לכולם, את מה שמביאה הגמרא {מסכת ברכות נג, ב}- רבה בב''ח הוה קאזל בשיירתא אכל ואשתלי ולא בריך אמר היכי אעביד אי אמינא להו אנשאי לברך אמרי לי בריך כל היכא דמברכת לרחמנא מברכת מוטב דאמינא להו אנשאי יונה דדהבא אמר להו אנטרו לי דאנשאי יונה דדהבא אזיל ובריך ואשכח יונה דדהבא ומאי שנא יונה דמתילי כנסת ישראל ליונה דכתיב {תהילים סח-יד} כנפי יונה נחפה בכסף ואברותיה בירקרק חרוץ מה יונה אינה ניצולת אלא בכנפיה אף ישראל אינן ניצולין אלא במצות.
יוצא מכאן, שמבחינתו של רבה בר בר חנה, לחזור ולברך במקום שהוא אכל, זה מבחינתו יונה של זהב.
לדאבוננו, האוכל אצלנו הוא בחינה של זהב... מבחינתו ברכת המזון, היא פחותה מיונה של זהב...
המשגיח שהיה בישיבה שבה למדתי... כשהיינו יוצאים מארוחת הבוקר, הוא רק היה יוצא מהתפילה... הוא היה עומד תפילת 18, כמעט שנה ואפילו יותר...
הוא יצא פעם אחת, והסתכל על לוח המודעות שעודכן... 'תפילת שחרית בשעה 7:00... 7:50 סדר הלכה... 8:15 פת שחרית... 9:00 סדר א '.
התבוננתי בו, איך שהוא מסתכל על לוח המודעות.. ניגשתי ושאלתי אותו 'כבוד המשגיח, הכל בסדר??'
אמר לי – ארוחת 45 דק' ארוחת בוקר?! מה יש שם לאכל, בכל כך הרבה זמן?!
שאלתי אותו – אז כמה כבוד המשגיח חושב שצריך להקציב לארוחת הבוקר?
"מקסימום חצי שעה"
שאלתי אותו – ומה כבר יש לאכל בחצי שעה?
"אין מה לאכל, אבל אוכלים עשר דקות, וברכת המזון מינימום זה עשרים דקות"
לדאבוננו, האכילה אצלנו היא העיקר, ואולי חמש דקות, אנחנו מברכים ברכת המזון...
נחזור לגמרא – אז התירו בני החבורה לרבה בר בר חנה לחזור, ולברך במקום שאכל, ומצא שם יונה של זהב.
אם ככה יוצא, שהכוס השלישי, נקרא בשם יוֹנָתִי, כי ברכת המזון נקראת על שם היונה. כך כתוב במפורש, בדברי הגמרא.
הכוס הרביעי, הוא כנגד תַמָּתִי – תאומתי.
נשאלת השאלה – אם יש לך כבר אֲחֹתִי, ו- רַעְיָתִי ו – יוֹנָתִי... מה כבר אפשר להוסיף בענין של תַמָּתִי?
רק נוסיף עוד נקודה אחת, שכותב  הספר שערי ליל הסדר – מה המיוחד בענין של יוֹנָתִי, מה שאין לנו בְ- רַעְיָתִי?
מרעיה אפשר להתגרש... מיונה, כתוב בחז"ל – שלעולם היא לא נפרדת מבעלה.
כשהיונה מתילה שני ביצים, הוא נעשים זוג אחד לעולם, עד שמתים, ולעולם לא נפרדים.
כותב בעל הטורים – אם מת אחד מבני הזוג, הבן-זוג השני לא' מתחתן', אלא נישאר לבד עד המיתה.
זאת אומרת, שהכינוי הזה של רַעְיָתִי, גבוה יותר מ- יוֹנָתִי, כיון שמרעיתי אפשר להתגרש, ואילו ביונתי נשארים דבוקים, עד הרגע האחרון של החיים.
נחזור לכוס הרביעי, שהוא כנגד תַמָּתִי – תאומתי. מה זה תאומתי?
התאומים, אומרים חז"ל, יש להם טבע, שאין לשום אדם בבריאה...
אם בעל ואשה, רח"ל, אחד מהם לא חש בטוב, הם לא יכולים להגיד שגם השני לא חש בטוב, כתוצאה מהחולי של השני...
אבל אצל תאומים, ברגע שאחד מהם לא חש בטוב, השני ממרחק מרגיש אותו.

אם ככה, הכוס הרביעי הוא כנגד תַמָּתִי – תאומתי, למה???
אחרי שגמרנו את ליל הסדר, הפכנו מחוברים ומדובקים לקב"ה בצורה כזאת, עד שהפכנו לתאומים, כמו שנאמר בפסוק {ישעיה סג, ט} בְּכָל צָרָתָם לֹא צָר – הקב"ה צר, בצרות של עם ישראל... ברגע שיהודי סובל, הקב"ה משתתף איתו ביחד בצערו... כמו שמובא בחז"ל, שבשעה שפתח הקב"ה את השמים, במעמד הר סיני...{שמות כד, י} וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר... מה ראו עם ישראל בזה?
אומרים חז"ל, כך מובא גם בחזקוני – ראו עם ישראל לבנה, שנעשתה משפיר ושליה, של אשה אחת... שמה היה רחל, היתה נכדתו של מתושלח... שעלתה לסייע לבעלה לעשות את הלבנים, וקפצה כדי למוך את התבן, ובאותו רגע שקפצה, הפילה את עוברה וכתשה אותו בתוך הלבנה, והיות וכך, אמר הקב"ה למלאך גבריאל, שיביא לו את הלבנה הזאת, ותשים אותה מתחת רגליי, ולכן היא נקראת כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר... אל תקרי סַּפִּיר, אלא שָפִיר  ושליה, שנעשו מהלבנה הזאת. למה זה נעשה?
אומרים חז"ל – ללמד אותנו, בְּכָל צָרָתָם לֹא צָר – מתי שעם ישראל סובל, הקב"ה איתנו ביחד, שנאמר {תהלים צא, טו} עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה – הקב"ה סובל איתנו ביחד, בצרות שלנו.
יוצא, שהכוס הרביעי שמסיים את ליל הסדר, מביא אותנו לדרגת דיבוק בקב"ה, עד כדי כך, שהפכנו להיות תאומים מבחינה מסוימת, עם הקב"ה.
אלו הביאורים, שמביא הספר שערי ליל הסדר, לגבי הענין של ארבעת הכוסות.
היינו רוצים ללכת למשנתו של המהר"ל בספרו{ גבורות ה', פרק ס}... הוא כותב יסוד נפלא, ועליו בע"ה נסיים את הדברים להיום :

כותב המהר"ל דבר נפלא ביותר:
שלושת המצות, כידוע לכולם, הם כנגד שלושת האבות, ולכן סוברים המפרשים, שאנחנו שוברים את המצה האמצעית לשתים. למה?
יש כמה וכמה ביאורים בדבר... יש אומרים, שזה זכר לברית בין הבתרים, שהקב"ה ציוה את אברהם אבינו, לבתר את בעלי החיים לשתים, וזה היה תחילת השעבוד, שהתגלה לאברהם אבינו...
אבל זה לא עונה, למה זה יצחק... אבל נאמר לאברהם שם {טו, יג} יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה.... זַרְעֲךָ זה יצחק אבינו!
תחילת השעבוד של עם ישראל, התחיל ביצחק אבינו ולא באברהם אבינו, ולכן בוצעים את המצה לשתים, כי אצלו התחיל השעבוד... והמספר של 400 שנה, של הגלות, אנחנו מונים מלידת יצחק... ואם אתה כולל את ברית בין הבתרים, אומר רש"י (פרשת בֹא), אז מגיעים ל-430 שנה. 
תירוץ נוסף, לפי מה שאומרים רבותינו... מופיע ברא"ש על התורה – בזכות יצחק אבינו, יצאנו ממצרים לפני הזמן.
באו האבות הקדושים לפני הקב"ה – ריבונו של עולם, כמה עם ישראל סובל במצרים!
אמר להם – כל מי שיתן לי,  אות משמו, הוריד כנגדה את שנות השעבוד.
אמר אברהם – אני אין לי מה להוריד, הרי הוספת לי אות בשמי.
אמר יעקב – אין לי מה להוריד, שהרי נתת לי את השם ישראל, ולא ביטלת את שמי יעקב.
אמר יצחק – תוריד ממני.
מה יש להוריד ממך?
נאמר בתהילים {קה, ט} אֲשֶׁר כָּרַת אֶת-אַבְרָהָם וּשְׁבוּעָתוֹ לְיִשְׂחָֽק.
אמר לו יצחק – תמיר את ה-שי"ן בצד"י, וההפרש בין שתי האותיות הוא 210...
אמר לו הקב"ה – חייך, שאני גואל אותם ב-210 שנים!
היות וגאל אותם, לאחר 210 שנים, בזכותו של יצחק אבינו, לכן לוקחים את המצה של יצחק אבינו, ובוצעים אותה לשנים, כי יוצא שהיה בערך, רק חצי מהשעבוד, בזכותו של יצחק אבינו.
יוצא, ששלושת המצות המונחים על קרעת ליל הסדר, הם כנגד אברהם, יצחק ויעקב.
אם אלה הדברים בס"ד, אומר המהר"ל דבר נפלא – ארבע הכוסות של ליל הסדר, הם כנגד ארבעת האמהות – שרה, רחל, רבקה ולאה.

מה קשורות ארבעת האמהות, לכוסות של יין?
הדבר הראשון שצריכים לדעת, שחז"ל אומרים לנו – יצאנו ממצרים בזכות האבות הקדושים, וגם בזכות האמהות, שנאמר {שיר השירים ב, ח} מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים אלו האבות הקדושים מְקַפֵּץ עַל הַגְּבָעוֹת אלו האמהות הקדושות.
{כג, ט} כִּי מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ..
אומר רש"י - כי מראש צרים אראנו. אני מסתכל בראשיתם ובתחלת שרשיהם, ואני רואה אותם מיסדים וחזקים כצורים וגבעות הללו על ידי אבות ואמהות.
יוצא שמה שנגאלנו ממצרים, היה גם בזכות האבות, שזה שלושת המצות, וגם ארבעת הכוסות, כנגד האמהות... והגאון מוילנה, בביאורו לאגדה של פסח כותב, שבזכות ארבעה דברים נגאלו עם ישראל ממצרים – סבל מצרים, הדבר השני – זכות אבות, הדבר השלישי – זכות האמהות, והדבר הרביעי – התשובה שעשו.
שואל הגאון מוילנה – איפה זה נרמז, שבזכות האמהות נגאלנו?
זה מה שנאמר {שמות כב, כד} וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב - אֶת אַבְרָהָם הכוונה גם לאמא... ואצל יעקב אבינו נאמר וְאֶת יַעֲקֹבו' נוספת, היות וליעקב אבינו היו שתי נשים, לכן חוץ מ'את' יש לו גם ו' החיבור – אחד כנגד רחל ואחד כנגד לאה.
אומר השפת אמת – זה מצוין עם דברי הגמרא {מסכת שבת נה, א} - ושמואל אמר תמה זכות אבות...
אומר המהר"ל – גם אם תמה זכות אבות, נותרה לנו זכות האמהות, מהי?
ארבעת הכוסות, שאנחנו שותים בליל הסדר... לומר לנו, שגם אם תמה זכות האבות, זכות האמהות עדין קיימת, ולכן אנחנו שותים ארבעה כוסות,  בליל הסדר.
אם ככה, אומר המהר"ל דבר נפלא ביותר :
מה הכוונה, שבזכות האבות והאימהות, נגאלו עם ישראל ממצרים?!
בזכות זה, ששמרו על הצניעות, כמו שמובא בחז"ל – שרה ירדה למצרים, ונגדרו כל הנשים בזכותה. יוסף ירד למצרים, ונגדרו כל הזכרים בזכותו.
אומר המהר"ל – לכן נאמר {תהלים פ, ט} גֶּפֶן מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ – יציאת מצרים, נמשלה לגפן בדוקא, למה?
כי אין לך אילן, שלא מקבל הרכבה, חוץ מן הגפן, ולכן כשמשתדכים בני זוג, אומרים עִנְבֵי הַגֶּפֶן בְּעִנְבֵי הַגֶּפֶן שלא יהיו מורכבים, בשום דבר אחר.
היות ובמצרים, עם ישראל היה גדור בעריות, חוץ מאשה אחת שחטאה, ופרסמה הכתוב...(שלומית בת דברי)... יוצא, שעם ישראל היה גדור בעריות, ולא היה בו ענין רח"ל, של 'הרכבה' עם מישהו אחר...
אומר המהר"ל – היות וכך, בליל הסדר שותים ארבעה כוסות של יין בדוקא, כי יין, הוא הדבר שמסמל את הענין של חוסר הרכבה, במין שאינו במינו.
ולכן כשעם ישראל יצא ממצרים, נאמר  בו גֶּפֶן מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ... הבחינה של עם ישראל, נקראת בחינה של גֶּפֶן.
האשה נמשלה לגפן, שנאמר {תהלים קכח, ג}אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ... ולכן עם ישראל, שיצא גדור מן העריות, לכן השתיה של ארבע כוסות בליל הסדר, מסמלים את הענין הזה, של זכות האימהות הקדושות, שנמשלו דוקא לגפן.
והיות ונאמר, שבזכות נשים צדקניות, נגאלו עם ישראל ממצרים, לכן עם ישראל במצרים, נקרא בשם  גֶּפֶן מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ, וזה זכותן של האימהות הקדושות, שעמדו בניסיון הקשה, שהיה לעם ישראל במצרים...
למי שזוכר, דיברנו על זה לפני כמה שנים, שהירידה למצרים, כמו שכותב האלשיך הקדוש (פרשת שמות), היתה כדי לנקות את זוהמת הנחש, שהתיל הנחש בחוה, והיות והזוהמה הזאת, היתה זוהמה של עריות, לכן ירדו דוקא למקום שנקרא מצרים... למה לא למקום אחר?
אומר המהר"ל – העולם מחולק לאיברים... לעולם יש ידים, יש לו ראש ויש לו רגלים... מצרים נקראת בשם 'ערות הארץ', וכתוב בשם האר"י הקדוש – {בראשית יג, י} כְּגַן ה' כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם. כל הזוהמה שהיתה בגן ה', שהנחש בא על חוה, ירדה למצרים... הוריד אותם הקב"ה למצרים, כדי לנקות אותם מזוהמת הנחש.
אם אלה הדברים בס"ד, אומר הספר לילה כיום תאיר, בעניני אגדה של פסח – בֹא ניקח את דברי המהר"ל הקדושים, ונראה כיצד ארבעת הכוסות של ליל הסדר, מתחברים לנו לענין הנשים שקשורות לגפן (שרה, רחל, רבקה ולאה).
שרה אמנו, כפי שפתחנו מקודם, בביאור הספר שערי ליל הסדר, שעם ישראל לא היה צריך לעשות שום דבר, כדי להיבחר לעם הנבחר, כפי שגם אברהם אבינו לא היה צריך לעשות... הכל כבר נקבע מראש...
הכוס הראשון, של אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל עָם, הוא הכוס שעוסק בעניני שרה אמנו, כיון שהקב"ה בחר באברהם... וחוץ מזה, שרה אמנו, היא הראשונה שירדה לגלות מצרים, והיא עמדה בניסיון פרעה, וזה הניסיון של הגפן... היות וכך, אז הכוס הראשון שייך לה.
הכוס השני, הוא הכוס לפני אכילת המצה.
כפי שידוע לכולם, הספרה 2, מסמלת את ענין המחלוקת בעולם, ולכן אומרים חז"ל – ביום השני לבריאה, לא נאמר 'כי טוב', כי בו הפריד הקב"ה, בין מים עליונים ותחתונים.
רבקה אמנו ע"ה, היא האמא היחידה, שהוציאה זרע פסול מתחתיה... אברהם אבינו, לא יצא לו זרע פסול, אלא רק דרך הגר, לכן יצחק אבינו לא יכל לשאת שפחה, כי היה 'עֹלה תמימה'... הוא היה חייב לשאת את רבקה, וממנה יצאו שתים – עשו, שהלך לדרכו, ויעקב, שהלך לאוהלי שם ועבר.
אם כך, החלוקה היתה לשתים... נפרדו מתוך מעיה שתי לאומים, שנאמר  {כה, כג}וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ...
יוצא, שהפירוד נעשה אצל רבקה... והיות והיא האמא, שממנה נעשה הפירוד, לכן הכוס השני שייך לה.
הכוס השלישי, הוא כנגד רחל אמנו, אעפ"י שלאה התחתנה עם יעקב אבינו, שבוע לפני רחל...הזכרנו כבר, שרחל אמנו נקראת 'עקרת הבית'... והרמב"ן כותב, שיעקב אבינו לא קרא לאף אחת בשם 'אשתי', מלבד לרחל.

אמר רשב"י – לא רק שרחל אמנו  נקראת אמנו... וכולם מודים בזה, כיון שהנביא אומר {ירמיה לא, יד} רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ...
מה זה עַל בָּנֶיהָ...? רק על יוסף ובנימין!? היא בכתה על כל כלל ישראל... אם ככה, אז זה לא נקרא בָּנֶיהָ...
אלא, היות והיא מסרה את הסימנים לאחותה, ובזכות זה, לאה נכנסה לביתו של יעקב אבינו, נזקפים כל בני לאה, לזכותה של רחל אמנו...
לכן רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ... היא האמא של כולם, והיא נקראת עקרת הבית, שהיא עיקרו של בית... ולא רק רחל נקראת כך, אלא גם יוסף הצדיק נקרא עיקר, שהוא עיקר עם ישראל, שנאמר {תהילים פ, ב} נֹהֵג כַּצֹּאן יוֹסֵף...
דבר נוסף, אומר רשב"י – ולא רק בנה, אלא גם נכדה, כל כלל ישראל נקרא על שמו, שנאמר {ירמיה לא, יט} הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם אִם יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים...
יוצא שעם ישראל, נקרא על שם רחל, ועל שם יוסף בנה, ועל שם אפרים נכדה.
לכן, אעפ"י שלאה נכנסה קודם, רחל היא עיקרו של בית, היא העיקר.

כוס ברכת המזון שייך לה... למה?
כי הגמרא {מסכת סוטה לח, ב} אומרת - ואמר ריב''ל אין נותנין כוס של ברכה לברך אלא לטוב עין שנאמר {משלי כב-ט}טוב עין הוא יבורך כי נתן מלחמו לדל אל תיקרי יבורך אלא יברך... ואין לך טוב עין, כמו רחל אמנו, שמסרה את הסימנים לאחותה!
אם אלה הדברים, אומרים חז"ל – ברכת המזון, היא הברכה שמביאה את הברכה לכל המזון... יוסף הצדיק, כל המזון של העולם, ירד, דרך יוסף הצדיק, שנאמר {בראשית מב, ו} וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט עַל הָאָרֶץ הוּא הַמַּשְׁבִּיר לְכָל עַם הָאָרֶץ... ממילא, הכוס שעוסקת בברכת המזון, שייכת לרחל אמנו.
מה שנותר לנו, היא הכוס הרביעית, שהיא כנגד לאה אמנו. בכוס הזאת, אנחנו מסיימים את ההלל, ומסיימים את דברי השבח לקב"ה.
אם ככה, לאה אמנו היא האמא של ההודאה...
אומרת הגמרא {מסכת ברכות ז, ב} - ואמר ר''י משום ר''ש בן יוחי מיום שברא הקב''ה את עולמו לא היה אדם שהודה להקב''ה עד שבאתה לאה והודתו שנאמר {בראשית כט-לה} הפעם אודה את ה'.
יוצא, שכוס ההודאה, הוא הכוס הרביעי, ששייך ללאה אמנו.
אם אלה הדברים בס"ד, נוכל לבאר פשט נפלא:
אומרת הגמרא במסכת פסחים
– בין כוס ראשון לכוס שני, אם רצה להפסיק מפסיק.
שתִיתָ כוס אחד... ברכת 'בורא פרי הגפן '... אתה רוצה לשתות עכשיו כוס סודה... אתה יכל לשתות...

בין כוס שני לכוס שלישי, ודאי שמותר להפסיק... כי את כל האכילה, יש לנו בין כוס שני לשלישי.
בין כוס שלישי לכוס רביעי, אומרת הגמרא – לא יפסיק...
וחז"ל לומדים את זה – כמו שבין כוס שלישי לכוס רביעי לא יפסיק, אותו דבר, לא יפסיק בין פרה לחודש.
אומר הירושלמי – בין שקלים לזכור, אפשר להפסיק... בין זכור לפרה, אפשר להפסיק... אבל בין פרה לחודש, לא יפסיק, כמו שנאמר שבין כוס שלישי לכוס רביעי לא יפסיק.
מה הקשר בין ארבעת הפרשיות לארבעת הכוסות? נשאיר את זה למועד אחר....
מה שנוגע אלינו, זה דבר נפלא ביותר:
אם כתוב, שבין כוס שלישי לכוס רביעי, לא יפסיק... אנחנו אומרים, כמו שאמרנו בפרשת ויצא, למי שזוכר, שכאשר התורה כותבת את הספרה שתים, ואתה לא צריך אותה... סימן שהקב"ה, רוצה שוויון.
אם כתוב אצל רחל ולאה, {רות ד, יא}...כְּרָחֵל וּכְלֵאָה אֲשֶׁר בָּנוּ שְׁתֵּיהֶם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל, סימן ששתיהם שוות...
לכן בין הכוס השלישית של רחל, לבין הכוס הרביעית של לאה, לא יפסיק, כי שתיהם מחוברות תמיד, ובכל מקום שיש לאחת כוס, אז יש גם לשניה כוס.
אם ככה, נסכם בדברי השפת אמת :
אומר השפת אמת – ארבעת החושים שיש לנו בראש, מכוונים כנגד ארבעת הפרשיות, שיש לנו בתפילין.
ביד, יש לנו רק חוש אחד – חוש המישוש.
לכן, שם הפרשיה היא, פרשיה אחת של ארבע פרשיות,  בתוך קלף אחד, ולא כמו שיש בשל ראש, שהם מחולקים לארבע.
בליל הסדר, כולנו צריכים לשעבד את כל הכוחות שלנו, לעבודתו יתברך שמו... לכן אנחנו לוקחים ארבע כוסות, ובכל כוס מסבים על יד שמאל, כי ליד שמאל, יש את חוש המישוש... לומר בזה – ריבונו של עולם, אנחנו משעבדים את כל הכוחות שלנו לך יתברך.

יהי רצון, שבזכות קריאת הפרשה הזאת, נזכה בקרוב ממש לגאולה השלמה,  ולאכל מן הזבחים ומן הפסחים  בבית המקדש השלישי שיבנה במהרה בימינו אמן ואמן!!!
 
 

מתימן יבוא הישיבה המרכזית לבני עדת תימן. ירושלים רחוב תרמ"ב 6. טלפון: 02-5812531    דוא”ל: email: mtyavo@gmail.com פקס: 077-4448207 חשבון בנק הדאר: 4874867
מבשר טוב - ת"ת לבני עדת תימן רחוב אבינדב 22 ירושלים. גני ילדים רחוב ארץ חפץ 116 כניסה ד ירושלים.  
 
 
דוא”ל: email: mtyavo@gmail.com
לייבסיטי - בניית אתרים