אני מעוניין לתרום  |  כך התחלנו את המדרש התימני  |  וידאו - יום בחצריך  |  חומר מארכיון המדינה  |  תורמים בשקלים או בדולרים  |  קריאה בתורה לכל השנה  |  ת"ת מבשר טוב  |  ילדי תימן  |  פרשת השבוע  |  מדור פרשת השבוע  |  ס ר ט י - ו י ד א ו  |  

אתרים תימנים נוסח תימן תימני נט יד מהריץ מבשר טוב
 

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



 


יפוצו מעינותך חוצה
FacebookTwitter

      פרשת האזינו תשע
דף הבית >> פרשת השבוע >> הרב ברוך רוזנבלום על פרשת השבוע >> ספר דברים הרב רוזנבלום >> פרשת האזינו תשע
 
בס"ד
 
פרשת האזינו – הרב ברוך רוזנבלום שנת תש"ע.
 
פרשת השבוע שנקרא בע"ה בשבת זו, פרשת האזינו. השבת, שבת שובה.
אנחנו נעמוד בע"ה בשיעור, על עבודת יום הכיפורים, זה יהיה עיקר השיעור בע"ה, אבל נאזכר פסוק אחד מן הפרשה:
(דברים לב, יא) כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ עַל-גּוֹזָלָיו יְרַחֵף יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ יִשָּׂאֵהוּ עַל-אֶבְרָתֽוֹ
אומר כאן רש"י - כנשר יעיר קנו. ניהגם ברחמים ובחמלה, כנשר הזה רחמני על בניו ואינו נכנס לקנו פתאום, עד שהוא מקשקש ומטרף על בניו בכנפיו, בין אילן לאילן בין שוכה לחברתה, כדי שיעורו בניו, ויהא בהם כח לקבלו.
רש"י אומר כאן בשם חז"ל, לנשר, שהוא העוף הגדול ביותר מבין העופות, ואם הוא יורד על הקן בלי התראה מוקדמת, אז הגוזלים ימותו מיד. אז אם הנשר רוצה, שהגוזלים שלו יקבלו את הנחיתה שלו על הקן, וישארו בחיים, הוא חייב להעיר אותם.
כשמודיעים לאדם, שהוא צריך לקבל איזה טיפול רפואי, הוא מכין את גופו לקראת זה.
היום גם השיטה הרפואית ככה – לפני שרופא בא לתת לך חיסון, הוא אומר לך"אני הולך להזריק לך, אתה תקבל דקירה".
היום זה הדרך, פעם היו עושים הכל בסוד, היית מרגיש פתאום עקיצה, לא היית יודע מאיפה זה בא לך J
היום, הטכניקה אומרת – תודיע לו קודם. למה?
כי הוא מכין את עצמו נפשית.
אותו דבר הנשר. הנשר לא יבוא ישר על הקן, כי אחרת הוא יהרוג את הגוזלים, אז מה הוא עושה?
אומר רש"י, שהוא לוקח את הכנפיים, ומרעיש איתם, ועובר מאילן לאילן, משוכה לחברתה, וכך הוא מאותת לגוזלים שהוא מגיע, ואז הגוזלים מכינים את עצמם, יש להם כוח לקבל אותו.
כך הקב"ה. הקב"ה, הוא כאן הנמשל בנשר.
אומר כאן רש"י  - כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ – קב"ה נקרא בשם נשר, כי כתוב בפרשת יתרו(שמות יט, ד) ואשא אתכם על כנפי נשרים, שם נמשל הקב"ה לנשר. הוא לקח את עם ישראל, בשעה שהוציא אותם ממצרים...
לוקחים רבותינו את הפסוק הזה, וממשילים אותו לימים הנוראים.
(יואל ב, יא) כִּי גָדוֹל יוֹם ה'...  בשבוע הבא, יום הכיפורים בע"ה, היום הגדול והנשגב, שעליו אומר דוד המלך בתהילים(קלט, טז)... יָמִים יֻצָּרוּ(ולא) וְלוֹ אֶחָד בָּהֶם.
יש לקב"ה, כך כתוב בתנא דבי אליהו, 365 ימים בשנה.
אמר הקב"ה – לי יש יום אחד, זהו יום הכיפורים.
אז לקראת היום הזה, שהקב"ה בא, אז כמו שהנשר מזיז את כנפיו, כדי שיוכלו הגוזלים יוכלו לקבל אותו, כך נתן לנו הקב"ה, שלושים ימים בחודש אלול, נתן לנו את עשרת ימי תשובה. הוא עובר מענף לענף, ממדרגה למדרגה, עד השיא בע"ה, יום הכיפורים.
יום הכיפורים, ועשרה ימים הללו, שבין ראש השנה ליום הכיפורים, אלו הימים של קירבת אלוקים, הכי גדולה שיש בשנה.
דורשים חז"ל בגמרא(מסכת ראש השנה יח, א) - {ישעיה נה-ו} דרשו ה' בהמצאו התם ביחיד הכא בצבור ביחיד אימת אמר רבה בר אבוה אלו עשרה ימים שבין ר''ה ליוה''כ – אלו הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים, שבהם יש קירבת אלוקים מיוחדת.
בזכות מה זכינו לזה?
אומרים חז"ל(פרקי דרבי אליעזר) – רב נהוראי אומר מפני מה נתנה תורה עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים? כנגד עשרת הניסיונות שנתנסה אברהם אבינו ועמד בכולם.
בתנא דבי אליהו רבה, פרק כ"ב, כתוב – גם כנגד עשרת הדיברות שקיבלו ישראל. מבטיח הקב"ה, שאם יעשו תשובה לפניו, בעשרת הימים, שמראש השנה ועד יום הכיפורים, יקבלם בתשובה שלמה לפניו.
עד כאן דברי חז"ל.
המבי"ט בספרו(בית אלוקים, שער התשובה, פרק טו) שואל – למה יום הכיפורים צמוד לראש השנה? למה הוא נבחר להיות בתחילת השנה?  
אני אומר רק כמה שורות מהרעיון שלו – ביום א' תשרי, זהו יום בריאת האדם. כשהוא ברא את האדם, הוא ידע, שחייבים לצקת בו יצר הרע,  כדי שיתמודד מולו ויקבל שכר..
אומר המבי"ט – לפני שהקב"ה ברא את האדם, ולפני שנתן בו יצר הרע, ברא הקב"ה, שבעה דברים בעולם, כך אומרת הגמרא(מסכת פסחים נד). בין הדברים שברא הקב"ה, לפני בריאת האדם, זוהי התשובה.
למה ברא הקב"ה את התשובה?
כי הקב"ה ידע, שבלי תשובה, אין קיום לאדם. האדם לא יוכל להתקיים, היצר הרע הוא מלאך, והאדם הוא קרוץ חומר, בשר ודם. איך יכל בן-אדם להתמודד מול מלאך?!
ידע הקב"ה, שאלמלא הוא עוזרו, אינו יכל לו. אדם חייב עזר שמים, כדי להתגבר עליו.
נתן הקב"ה את דרך התשובה, עוד לפני שנברא האדם הראשון, כדי לאפשר לאדם, שאם יחטא, יקבלו!
אומר המבי"ט – לכן נסמכה, פרשת התשובה ויום הכיפורים, לראש השנה, כי זה יום בריאת האדם, והיות והקב"ה ידע, שאי אפשר לברוא את האדם, אם לא תיתן לו מיד מענה לחטאים שלו, וזאת תשובה, לכן נסמכה לענין בריאת האדם, התשובה, שאם ישוב, מיד יקבלו.
בשנים עברו, דיברנו על מעלת התשובה, והיום בע"ה, אנחנו רוצים ללכת לעוד מהלך, לבאר לנו עוד נדבך בעבודת יום הכיפורים:
חז"ל אומרים(תנא דבי אליהו), שיום הכיפורים, הוא היום השמח ביותר, אצל הקב"ה בשמים.
כך אומר המדרש – משל למה הדבר דומה? משל למלך בשר ודם, שהיו עבדיו ובני ביתו, מוציאים את הזבלים, ומשליכים אותו, כנגד פתח בית המלך, וכשהמלך יוצא ורואה את הזבלים, הוא שמח שמחה גדולה, לכך נדמה יום הכיפורים, שנתנו הקב"ה באהבה גדולה ובשמחה, ולא זו בלבד, אלא בשעה שהוא מוחל את עוונותיהם של ישראל, אינו מתעצב ושמח שמחה גדולה, לכך נאמר כֹּה אָמַר ה' אלוקים לֶהָרִים וְלַגְּבָעוֹת לָאֲפִיקִים וְלַגֵּאָיוֹת בֹאו ושמחו עמי שמחה גדולה, שאני מוחל להם, לעוונותיהם של ישראל.
יום הכיפורים, הוא היום הכי שמח אצל הקב"ה. הקב"ה שמח, שבניו באים אליו, ומתוודעים על העוונות, מבקשים סליחה..
יום הכיפורים, זה היום, שאין כמעט יהודי, שלא משתתף ביום הזה. מה מיוחד ביום הזה??
כתוב בחז"ל, שביום הזה, הקב"ה שופך על העולם ים של רחמים. הרחמים האלה מגיעים לשורשי הנשמות, של כל יהודי ויהודי, וכמעט אין יהודי בעולם, שלא מרגיש, את הקול הפנימי הקורא לו"תתעורר, בֹא ותנצל את ים הרחמים של הקב"ה".
הגאון מוילנה, בביאורו למזמור(תהלים כ''ז) לְדָוִד ה' אוֹרִי וְיִשְׁעִי, כותב – ביום הכיפורים, נוהגת המידה של(שמות לג, יט) וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֲרַחֵם.
אומרים חז"ל(מסכת ברכות ז, א) - וחנתי את אשר אחון אע''פ שאינו הגון ורחמתי את אשר ארחם אע''פ שאינו הגון.
יום הכיפורים זו הנהגה מיוחדת, שהקב"ה יושב על כיסא רחמים, בשונה מראש השנה אומרים חז"ל, שיש משמאליים ויש מימנים. כמו שכתוב בספר איוב, שבאים  המסנגרים לסנגר, ובאים המקטרגים לקטרג, זה ראש השנה(איוב א, ו) וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים...
ביום הכיפורים, הקב"ה יושב לבדו בדין!
כותב המשך חכמה – אעפ"י שהגמרא כותבת, וְאַרְבָּעָה חִלּוּקֵי כַפָּרָה הֵן עָבַר עַל מִצְוֹת עֲשֵׂה הַקַּלּוֹת וְעָשָׂה תְשׁוּבָה לֹא זָז מִשָּׁם עַד שֶׁמּוֹחֲלִין לוֹ. עָבַר עַל מִצְוֹת לֹא תַעֲשֶׂה הַקַּלּוֹת תְּשׁוּבָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפְּרִין. עָבַר עַל חֲמוּרוֹת וְהֵן חַיְיבֵי כְרִיתוּת וּמִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם בֵּין בְּמִצְוֹת עֲשֵׂה בֵּין בְּמִצְוֹת לֹא תַעֲשֶׂה וְחַיְיבֵי מִיתוֹת בֵּית דִּין חוּץ מֵחִלּוּל ה' תְּשׁוּבָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים וִיסוּרִין מְכַפְּרִין. עָבַר עַל חִלּוּל ה' אין לו כפרה עולמית עד יום המיתה, אבל בתפילת הנעילה, אפשר לכפר גם  על חילול ה'!
האדם נמצא לבדו, מול הבורא יתברך, בתפילת נעילה, זו שעה שאפשר לתפעל גם חטא, של חילול ה'.
ענין התשובה, זוהי מתנה, שאין לה ביאור. אין הגיון במושג התשובה.
למרות שכל בן-אדם תגיד לו תשובה, נראה לך הגיוני?
הוא יגיד לך – בטח, למה לא?!
הוא 27 שעות צם, הוא דופק על החזה עשר פעמים. הוא דומה למלאך, הוא הולך בלבן, עומד כל היום על הרגליים, עם כל זה, הוא אומר – ולמה שתשובה לא תעזור?
כי חז"ל אומרים(ילקוט שמעוני, אות תש"ב) – שאלו לחכמה, חוטא מה ענשו? 
אמר – חטאים תרדף רעה - אין מושג כזה של ויתור, עברתה עבירה אתה  מקל קנס.
שאלנו לנבואה, חוטא מה ענשו?
אמרה הנבואה – הנפש החוטאת תמות.
שאלו לקב"ה, חוטא מה ענשו?
יעשה תשובה ויתכפר!
תשובה זה נגד היגיון!
זוהי מתנה שקיבלנו מהבורא יתברך, כי מלך שמחל על כבודו, אין כבודו מחול... אבל אבא שמחל על כבודו, כבודו מחול, לכן דבר ראשון אנחנו אומרים אבינו מלכנו אין לנו מלך אלא אתה.
קודם כל אתה אבא. יסוד התשובה, לא בא ממלך! מלך צריך להראות את כל התוקף שלו!
אבא, יכל לוותר. הקב"ה הוא קודם כל אבא. מהלך התשובה הוא נגד ההיגיון, אין לזה שכל. זוהי מתנה, שנתן הקב"ה לעם ישראל, לבניו.
לכן, הימים הללו, והיום הגדול הזה שאנחנו מתקרבים אליו בס"ד, נאמר בע"ה, במהלך יום הכיפורים כל עדה ועדה עפ"י מנהגיה, נחזור פעם אחר פעם, על י"ג  מידות של רחמים.
בני עדות אשכנז, אמרו היום, בפיוט -  יי, יי: תָּמַכְתִּי יְתֵדוֹתַי בִּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה תֵבוֹת. וּבְשַׁעֲרֵי דְמָעוֹת כִּי לֹא נִשְׁלָבוֹת. לָכֵן שָׁפַכְתִּי שִׂיחַ פְּנֵי בוֹחֵן לִבּוֹת. בָּטוּחַ אֲנִי בָּאֵלֶּה וּבִזְכוּת שְׁלֹשֶׁת אָבוֹת.
בי"ג מידות של רחמים, בזה אנחנו תומכים את היתד שלנו. זוהי ההנהגה שלנו.
אני חושב, שבני עדות המזרח, עפ"י מה שספרתי, הם אומרים ביום הכיפורים 26 פעמים י"ג מידות של רחמים. זוהי עבודת יום הכיפורים.
איך זכינו לזה, מה זה ההנהגה של י"ג מידות של רחמים?
בפרשת כי תישא, לאחר שמשה רבינו ראה שזה עת רצון בשמים, הוא מבקש מהקב"ה – ריבונו של עולם(שמות לג, יח) הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבֹדֶךָ...
והקב"ה אומר לו(יט)... אֲנִי אַעֲבִיר כָּל טוּבִי עַל פָּנֶיךָ וְקָרָאתִי בְשֵׁם ה' לְפָנֶיךָ וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֲרַחֵם.
אומר המדרש(תנחומא שמות, כ"ז) - וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן(שמות לג, יט) וְגוֹ'. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, הֶרְאָה לוֹ כָּל אוֹצָרוֹת שֶׁל מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל צַדִּיקִים, שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְפִי מַעֲשָׂיו. וְהוּא שׁוֹאֵל הָאוֹצָר הַזֶּה שֶׁל מִי הוּא. וְהוּא אוֹמֵר: שֶׁל עוֹשֶׂה צְדָקוֹת. וְהָאוֹצָר הַזֶּה שֶׁל מִי הוּא, וְהוּא אוֹמֵר  שֶׁל בַּעֲלֵי תּוֹרָה. וְהָאוֹצָר הַזֶּה שֶׁל מִי הוּא, שֶׁל מְכַבְּדֵיהֶם. וְהוּא מַרְאֶה לוֹ אוֹצָר גָּדוֹל מִכֻּלָּם. הוּא אוֹמֵר: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הָאוֹצָר הַגָּדוֹל הַזֶּה שֶׁל מִי. אוֹמֵר לוֹ: מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַעֲשִׂים טוֹבִים, אֲנִי נוֹתֵן לוֹ מִשְּׂכָרוֹ. וּמִי שֶׁאֵין לוֹ, חִנָּם אֲנִי עוֹשֶׂה וְנוֹתֵן לוֹ מִזֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֲרַחֵם. דָּבָר אַחֵר, וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן. אֲשֶׁר נָחוֹן אֵין כְּתִיב אֶלָּא אֶת אֲשֶׁר אָחֹן, לְמִי שֶׁמִּתְבַּקֵּשׁ לוֹ, וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן(שמות לג, כ), לְמִי שֶׁאֲנִי מְבַקֵּשׁ לָחֹן. וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֲרַחֵם.
אוצר מתנת חינם, זה מה שיש בשמים, והוא האוצר הגדול ביותר שיש!
בני עדות אשכנז, אומרים במוצאי שבת הראשון של הסליחות"נא שגבם באוצר המוכן בזבולך, עדיך לחון חינם באים אליך".
אומר המדרש, בפרשת ואתחנן - וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר. משה רבינו בא ומדבר תחנונים לפני הבורא.
משה רבינו צריך להתחנן???
אומר המדרש – כן! אין לו לאדם כלום אצל בוראו.
הקב"ה לא חייב לך שום דבר!
אף אחד לא יכל לבוא בדרישה – מגיע לי! הכל זה אוצר מתנת חינם. באים אליך בבקשה"תן לנו מאוצר מתנת חינם"... אנחנו יודעים שלא מגיע לנו כלום.
האמת היא, שאתה אומר את המשפט הזה, אתה מתבייש"ריבונו של עולם, חננו ועננו כי אין בנו מעשים"
אתה בא לקב"ה – ריבונו של עולם, תן לנו, כי אין לנו כלום... מה זה, איזו מן בקשה זו?
אתה בא, ומבקש מהקב"ה – ריבונו של עולם, נכון, הבטחתי לך בשנה שעברה, לקחתי הלוואה מיליון שקל... נתתי לך עשרה תשלומים... כל הצ'קים קפצו, נכון?? אז תן  לי עוד פעם!
איזו בקשה? מה אתה מבקש??"אין בנו מעשים"... לא עמדת במה שהבטחת, אז מה אתה מבקש?
זה –"עדיך לחון חינם באים אליך"!
אנחנו יודעים שאנחנו לא בסדר, ומבקשים, אבל הבקשה בבאה מתוקף הידיעה, שהוא לא חייב לך כלום, ואתה מקבל מ"מתנת חינם".
הקב"ה מגלה למשה רבינו, שיש הנהגה שמתפעלת את מידת הרחמים. מהי ההנהגה?
זוהי ההנהגה של י"ג מידות של רחמים.
אומר רש"י(פרשת כי-תשא) - ויאמר אני אעביר וגו'. ללמדך סדר בקשת רחמים, אף אם תכלה זכות אבות. וכסדר זה שאתה רואה אותי מעוטף וקורא י"ג מדות(ראש השנה יז), הוי מלמד את ישראל לעשות כן, ועל ידי שיזכירו לפני רחום וחנון, יהיו נענין, כי רחמי  לא כלים.
יסוד הדברים בגמרא(מסכת ראש השנה יז, ב) - אמר רב יהודה ברית כרותה לי''ג מדות שאינן חוזרות ריקם שנאמר {שמות לד-י} הנה אנכי כורת ברית.
אומרת הגמרא שם, כמה שורות לפני - א''ר יוחנן אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו מלמד שנתעטף הקב''ה כשליח צבור והראה לו למשה סדר תפלה אמר לו כל זמן שישראל חוטאין יעשו לפני כסדר הזה ואני מוחל להם...
במדרש(תנחומא, פרשת וירא) מובא, שהקב"ה התעטף בטלית, והראה למשה רבינו סדר תפילה.
חז"ל אומרים, כך מופיע בזוהר הקדוש(דף א, א) - רִבִּי חִזְקִיָּה פָּתַח, כְּתִיב,(שיר השירים ב)(פנחס רלג, ופ' תשא קפט) כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים. מָאן שׁוֹשַׁנָּה, דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל.(בגין דאית שושנה ואית שושנה), מַה שּׁוֹשַׁנָּה דְּאִיהִי בֵּין הַחוֹחִים אִית בַּהּ סוּמָק וְחִוָּר, אוּף כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל אִית בַּהּ דִּין וְרַחֲמֵי. מַה שּׁוֹשַׁנָּה אִית בַּהּ תְּלֵיסַר עָלִין, אוּף כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל אִית בַּהּ תְּלֵיסַר מְכִילָן דְּרַחֲמֵי דְּסַחֲרִין לַהּ מִכָּל סִטְרָהָא. י"ג מידות הרחמים, מגנים עליה מכל צדדיה.
ברבינו בחיי(פרשת כי תשא) הוא כותב – וצריך אתה לדעת, כי כל המבין י"ג מידות, ויודע פירושן ועיקרן ומתפלל בהם בכוונה, אין תפילתו חוזרת ריקם, אלא אם כן, היו בידו עבירות שמעקבות את זה. והנה בזמן הזה, שאנו שרויים בגלות, ואין לנו כהן גדול לכפר על חטאינו, ולא מזבח להקריב עליו קרבן ולא בית המקדש להתפלל בתוכו, לא נשאר לנו לפני ה', בלתי תפילותינו וי"ג מידותיו. ומתוך י"ג מידות אלה, למדנו סדרי תפילה ובקשת רחמים, מאת אדון הכל יתעלה.
הדבר היחיד שנשאר לנו, זה י"ג מידות!
יום הכיפורים, לכל העדות והחוגים, מתעטפים בטלית, לפני 'כל נדרי', ונשארים עם הטלית בלילה.
כולנו יודעים, שלילה לאו זמן ציצית. אף פעם בשנה, אנחנו לא מתעטפים בלילה.
יש תימנים שמתעטפים בשבת, יש חסידי קרלין, אבל רוב העדות, לא הולכים עם טלית בלילה.
פעמיים בשנה, אנחנו נשארים עם טלית לתפילת ערבית  - ליל יום הכיפורים ומוצאי יום הכיפורים. למה?
למה בראש השנה אנחנו לא מעוטפים?  מה יש ביום הכיפורים, שצריכים להיות מעוטפים בטלית?
אומרים המפרשים – היות והקב"ה גילה למשה רבינו, את דרך עבודת י"ג מידות של רחמים, וכשהראה למשה רבינו את י"ג מידות של רחמים, לימדו  שתי דברים:
האחת – סדר העבודה של י"ג מידות, שצריכים להיות מעוטפים בטלית, והשני – שליח ציבור. אי-אפשר לומר י"ג מידות של רחמים, בלי ציבור.
כדי להפיק את כל התועלת, מי"ג מידות של רחמים, צריכים שתי דברים – להיות מעוטף בטלית ולומר את זה בציבור.
בא בעל צרור המור בפרשת כי-תשא, ושואל שאלה [אותה שאלה מופיעה גם בראשית חכמה, שער הענווה, פרק א, וגם באלשיך הקדוש, פרשת שלח] – חז"ל אומרים לנו אמר רב יהודה ברית כרותה לי''ג מדות שאינן חוזרות ריקם. כמה אנשים אמרו י"ג מידות של רחמים ולא נענו? כמה אנשים שהיו בצרה, ואמרו י"ג מידות של רחמים ולא נענו?
אומרים כולם תשובה אחת – בגמרא לא כתוב יאמרו לפני, אלא כתוב יעשו לפני כסדר הזה. הדרישה של הקב"ה, זו לא אמירה אלא עשיה.
יעשו לפני כסדר הזה מה הוא חנון, אף אתה חנון... מה הוא רחום, אף אתה רחום... מה הוא ארך אפים, אף אתה ארך אפיים... מה הוא רב חסד, אף אתה רב חסד... אם אתה תלך באותה דרך, אז מידת הי"ג מידות מתופעלת.
אז למה אנחנו אומרים את זה בכלל?
אנחנו אומרים את זה, כדי שנשנן את המידות האלה, שיכנסו ללבנו, שנשריש אותם בנו, וע"י שנשריש אותם בתוכנו, זו הזכות שיש לנו לקראת הגאולה, לקראת זה שאנחנו נקבל מחילה.
בספר החיים, כותב אחיו של המהר"ל – לכן אומרים י"ג בציבור, לכן נתעטף הקב"ה בטלית כשליח ציבור, כי לא יתכן שבאדם אחד, יהיו כל הי"ד מידות האלה.
אדם שיש בו את י"ג  המידות האלה, הוא ודאי מלאך. אז איך תגיע לזה?
אומר אחיו של המהר"ל – בציבור תמיד יהיה מישהו, שיש בו את המידות האלה.
אז יש ציבור, אחד הוא רחום, אחד הוא ארך אפים, אחד הוא רב חסד... כל אחד יש בו מידה, וביחד כציבור, מצליחים לתפעל את י"ג מידות של רחמים.
לאחר ההקדמה הזאת, נוכל בע"ה להיכנס לעומק הענין של יום הכיפורים:
בשיעור לפני כמה ימים, הזכרתי פיוט שבני עדות אשכנז אומרים אותו, ואח"כ מישהו העיר לי, שזה לא נכון, איך שבני עדות אשכנז אומרים אותו וזה טעות.. אבל מה לעשות שהטעות הזאת כבר השתרשה, ואני חושב שכבר מאתים שנה אומרים את אותה טעות?
יכל להיות שהוא צודק.. אבל עפ"י"הטעות" שאנחנו אומרים, אנחנו אומרים ככה – וכל מאמינים שהוא דיין אמת, ההגוי באהיה אשר אהיה".
מה פירוש הדבר דיין אמת? איפה הוא בא לידי ביטוי, שהוא דיין אמת?
בזה שהוא"אהיה אשר אהיה".. מה זה?
את השם הזה, אנחנו מוצאים בפרשת שמות.
בפרשת שמות, בשעה שמשה רבינו בא לקב"ה, ושואל אותו –(שמות ג, יג) וְאָמַרְתִּי לָהֶם אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ מָה אֹמַר אֲלֵהֶם?
אומר לו הקב"ה, שם שמופיע פעם אחת בתורה, שלוש פעמים בפרשה(שם, יד)  אחת וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה
מה זה השם הזה?
אומר הרמב"ן – השם הזה אומר דבר אחד – כשם שאתה הווה עמי, אני הווה עמך.
באותה דרך שאתה מתנהג איתי, אני מתנהג איתך.
אותו רעיון מופיע בנפש החיים(שער א', פרק ז), הוא מביא מדרש, במדרשים שלנו זה לא מופיע:
אומר דוד המלך בתהילים(קכ"א, ה) ה' שֹׁמְרֶךָ ה' צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ.
שואל נפש החיים – מה זה ה' צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ?
ואומר – ה' פועל איתך, כמו הצל שלך. מה הצל, אתה מוציא לו אצבע, מוציא לך אצבע. הוצאת לו שני אצבעות, מוציא לך שתי אצבעות, אף הקב"ה כן. כמו שאתה מתנהג, הוא מחזיר לך אותו דבר.
במאמר המוסגר – יתרו, החליט להתגייר בגלל דבר אחד – בגלל ההנהגה של אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה.
אומר יתרו(שמות יח, יא) עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל ה' מִכָּל הָאֱלֹהִים כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם. מזה שאני רואה, שהקב"ה יכל לתת לכל אחד, בקדרה שבה בישלו בה נתבשלו, כל אחד קיבל במדויק את מה שמגיע לו.
אחד ניכנס למים כמו קש, אחד כמו עופרת... כל אחד קיבל את המינון הנכון! אין אלוהַ כזה בעולם!
ההנהגה הזאת של  אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה, זו הנהגה שבה נבחן דיין האמת.
"וכל מאמינים שהוא דיין האמת..." איפה???"ההגוי ב אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה".
רש"י בספר הושע, אומר על פסוק, שאנחנו אומרים אותו, בשעה שאנחנו כורכים את הרצועות על האצבע(הושע ב, כא) וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט וּבְחֶסֶד וּֽבְרַחֲמִֽים
אומר רש"י - בצדק ובמשפט. שתתנהגו בהן: ובחסד וברחמים. שיבא לך מאתי על ידיהם באברהם אבינו כתיב(בראשית יח) כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו' לעשות צדקה ומשפט וכנגדן נתן לבניו חסד ורחמים מאת הקב''ה שנאמר(דברים יג) ונתן לך רחמים ושמר ה' אלהיך לך את הברית ואת החסד.
אם אתה תעשה צדק ומשפט, אני כנגד זה, יעשה חסד ורחמים. זוהי ההנהגה שכותב רש"י, בהנהגה של אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה.
בפרשת אמֹר,שהיא פרשת המועדים, בתוך הפרשה של המועדים, מתחילה התורה לדבר על מצות חג הפסח:
(ויקרא כג, ד) אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם: {ה} בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ בֵּין הָעַרְבָּיִם פֶּסַח לַה'.
מיד לאחר מכן, חג השבועות - {טו} וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה...
ניגמר חג השבועות... מה מגיע?  ראש השנה.
פתאום בין שבועות לראש השנה, ניכנס פסוק - {כב} וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ בְּקֻצְרֶךָ וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם... מה  זה ניכנס לפה???
אם זה פרשת המועדים, אז מה פתאום ניכנס לפה לקט שכחה ופאה?!
אומר רש"י - ובקצרכם. חזר ושנה לעבור עליהם בשני לאוין. אמר רבי אבדימי ברבי יוסף מה ראה הכתוב לתנה באמצע הרגלים, פסח ועצרת מכאן וראש השנה ויום הכפורים והחג מכאן, ללמדך שכל הנותן לקט שכחה ופאה לעני כראוי, מעלין עליו כאלו בנה בית המקדש והקריב קרבנותיו בתוכו.
רבותי, לאחר דברי רש"י, בא המשך חכמה ושואל שאלה עצומה – אני לא מבין, למה הפסוק הזה, צריך להיכנס בין חג השבועות לראש השנה? אותו פסוק יכל להיות במקום אחר, בסוף המועדים, למה דוקא כאן?
אומר המשך חכמה, דבר מענין מאוד, רק הוא מקדים הקדמה קטנה:
אומר המדרש(ויקרא רבה, פרשת אמֹר, פרשה כ"ט) - אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי חֶלְבּוֹ בְּשֵׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, רַבִּי מֵאִיר הָיָה דוֹרֵשׁ(תהלים עח, לב): בְּכָל זֹאת חָטְאוּ עוֹד וְלֹא הֶאֱמִינוּ בְּנִפְלְאוֹתָיו, זֶה אָבִינוּ יַעֲקֹב שֶׁלֹּא הֶאֱמִין וְלֹא עָלָה, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִלּוּ הֶאֱמַנְתָּ וְעָלִיתָ עוֹד לֹא יָרַדְתָּ, וְעַכְשָׁיו שֶׁלֹּא הֶאֱמַנְתָּ וְלֹא עָלִיתָ עֲתִידִין בָּנֶיךָ שֶׁיְהוּ מִשְׁתַּעְבְּדִין בְּאַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה בְּמִסִּים וּבְאַרְנוֹנִיּוֹת וּבְזִימִיּוֹת וּבְגֻלְגָלִיּוֹת, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִתְיָרֵא יַעֲקֹב, אָמַר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם יָכוֹל לְעוֹלָם, אָמַר לוֹ(ירמיה ל, י): וְאַל תֵּחַת יִשְׂרָאֵל כִּי הִנְנִי מוֹשִׁיעֲךָ מֵרָחוֹק, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר(ישעיה לט, ג): מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה בָּאוּ אֵלַי מִבָּבֶל,(ירמיה ל, י): וְאֶת זַרְעֲךָ מֵאֶרֶץ שִׁבְיָם, מִגַּלְיָא וּמֵאַסְפַּמְיָא וּמֵחַבְרוֹתֶיהָ.(ירמיה ל, י): וְשָׁב יַעֲקֹב מִבָּבֶל,(ירמיה ל, י): וְשָׁקַט מִמָּדַי,(ירמיה ל, י): וְשַׁאֲנָן מִיָּוָן,(ירמיה ל, י): וְאֵין מַחֲרִיד מֵאֱדוֹם,(ירמיה ל, יא): כִּי אֶעֱשֶׂה כָלָה בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדַּחְתִּיךָ שָׁמָּה, אֻמּוֹת הָעוֹלָם שֶׁהֵן מְכַלִּין אֶת שְׂדוֹתֵיהֶן אֶעֱשֶׂה כָלָה,(ירמיה ל, יא): וְאוֹתָךְ לֹא אֶעֱשֶׂה כָלָה, אֲבָל יִשְׂרָאֵל שֶׁאֵין מְכַלִּים שְׂדוֹתֵיהֶם כְּמָה דְאַתְּ אָמַר(ויקרא כג, כב): לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ, לֹא אֶעֱשֶׂה כָלָה.(ירמיה ל, יא): וְיִסַּרְתִּיךָ לַמִּשְׁפָּט, מְיַסֶּרְךָ בְּיִסּוּרִין בָּעוֹלָם הַזֶּה כְּדֵי לְנַקּוֹתְךָ מֵעֲוֹנוֹתֶיךָ לֶעָתִיד לָבוֹא, אֵימָתַי בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי.
שואל המשך חכמה  -מה זה הענין הזה, שהתורה כותבת לקט שכחה ופאה, לפני ראש השנה?
אני אומר את היסוד שלו בעפ"ה, מבלי לקרוא אותו בפנים, למרות שמי שירצה לקרוא אותו בפנים, הדברים שלו נפלאים.
המשך חכמה יוצא ברעיון נפלא – אם היו שואלים אותי, אומר המשך חכמה, אני הייתי עושה את ראש השנה, בראש חודש ניסן, למה?
עם ישראל, רובו עוסק בחקלאות, אם ככה, בחורף, החקלאים אין להם עבודה... מה זה אין להם עבודה?
חורשים בתחילת החודש.. זורעים.... ומחכים לגשם... חוץ מלהתפלל וללמוד, אין מה לעשות בחורף....
אז מה היהודים עושים בחורף, שואל המשך חכמה?
יושבים בכולל ולומדים.
הגויים, שגם הם חקלאים, מה הם עושים בחורף?
יושבים בבתי מרזח ועושים עבירות.
אם היה ראש השנה בחודש ניסן, הוא אומר, מה היינו מרוויחים?
שעם ישראל היה מלא במצוות, והגויים היו מלאים בעבירות.
הלך הקב"ה, ועשה את ראש השנה בא' בתשרי. אז מה קורה?
עבר קיץ שלם... מה עשו היהודים ומה עשו הגויים?
הגויים לא עשו הרבה עבירות, כי הם היו עסוקים בלקטוף ולקצור את היבול בשדה, והיהודים לא עשו מצוות, כי הם היו עסוקים בשדה!
מה הרווחנו?! עדיף שראש השנה יהיה בחודש ניסן. שאלתו של המשך חכמה.
אומר המשך חכמה רעיון נפלא – הקב"ה רצה שראש השנה יהיה, בזמן הקציר של התבואה, למה?
כדי שראש השנה יהיה, אחרי לקט שכחה ופאה. למה??
תשמעו רעיון נפלא שהוא מביאאומרת הגמרא(מסכת בבא בתרא יא, א) - תניא אמרו עליו על בנימין הצדיק שהיה ממונה על קופה של צדקה פעם אחת באתה אשה לפניו  בשני בצורת אמרה לו רבי פרנסני אמר לה העבודה שאין בקופה של צדקה כלום אמרה לו רבי אם אין אתה מפרנסני הרי אשה ושבעה בניה מתים עמד ופרנסה משלו לימים חלה ונטה למות אמרו מלאכי השרת לפני הקב''ה רבש''ע אתה אמרת כל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא ובנימין הצדיק שהחיה אשה ושבעה בניה ימות בשנים מועטות הללו מיד קרעו לו גזר דינו תנא הוסיפו לו עשרים ושתים שנה על שנותיו.
אומר המשך חכמה- בנימין הצדיק, היה עוד לפני כן צדיק.  בנימין הצדיק, הגיע זמנו למות. באים מלאכים ואומרים לקב"ה – לא  תתן לו לחיות?!
אמר הקב"ה – כן. אאריך לו את חייו בעוד 22 שנה.
שואל המשך חכמה – מה השתנה?
ואומר – זוהי ההנהגה של מידה כנגד מידה. אם אתה עושה פעולה, שהיא מעל לגדר הטבע, שהיא מעל לכוחותיך, אז למרות שנגזר עליך למות, הקב"ה משנה לך את הגזירה!
וזה בעצם מה כתוב בגמרא – ארבעה דברים מקרעים את גזר דינו של אדם, אחת מהם זו מצות הצדקה.
למה דוקא צדקה?
כי אם אתה נותן יותר ממה שאתה יכל, אז גם הקב"ה נותן יותר.
אומר המשך חכמה – עכשיו תבין, למה ציוה הקב"ה, על לקט שכחה ופאה. מעשרות, יש רשות לבעל הבית, למי הוא נותן.
בלקט שכחה ופאה, אין רשות לבעל הבית לגעת בזה. הוא משאיר בשדה את הפאה,את הלקט את השכחה, ובא העני ולוקח את זה.
יושב אדם בבית, הוא גמר לקצור את השדות, פתאום הוא רואה מהחלון, בן-אדם מגיע עם מרצדס שחורה, גג פתוח..
הוא נעצר ליד השדה, מוציא מגל ומתחיל לקצור....
הוא רוצה לצעוק לו – הלו, גנב!!!                        
רגע... מה אתה צועק? מי אמר לך שהמרצדס שלו? אולי הוא נהג בוס? J אולי הוא שכיר יום... מה אתה צועק?!
אומר המשך חכמה – הוא רואה מי לוקח... הוא לא יכל להגיד לאף אחד"לא לקחת", למה?
כי התורה הוציאה את זה משליטתו - אתה אל תתערב מי לוקח!
שואל המשך חכמה – מה היה אכפת לקב"ה, שבעל הבית יקצור ויתן לעניים?
ואומר – הקב"ה, רצה לתת זכויות לעם ישראל, לפני ראש השנה ויום הכיפורים. למה?
אומר רעיון נפלא – אדם מגיע בראש השנה וביום הכיפורים, ומבקש מהקב"ה בקשות"ריבונו של עולם, תן לי!"
לא מגיע לך!
באים המלאכים ואומרים – ריבונו של עולם, הוא נתן לקט, שכחה ופאה, גם כן לאנשים שלו מגיע, והם לקחו!
אז כשם שאתה הווה עמי, אני הווה עמך!
הלך הקב"ה, וציווה לקט שכחה ופאה, לפני יום הכיפורים, דוקא שם הוא הכניס את זה, למה?
כדי לזכות אותנו במצוה, של לקט שכחה ופאה. שניתן לכולם צדקה, בלי לעשות חשבון, כי זו תהיה הזכות שלנו ביום הדין!
רעיון נפלא, של המשך חכמה!
רבותי, על בסיס זה, נחזור לגמרא, שדיברנו עליה בעבר, אבל אני רוצה לחזור עליה  מכיוון אחר:
הגמרא(מסכת ברכות  יח, ב) מספרת סיפור והתניא מעשה בחסיד אחד שנתן דינר לעני בערב ר''ה בשני בצורת והקניטתו אשתו והלך ולן בבית הקברות ושמע שתי רוחות שמספרות זו לזו אמרה חדא לחברתה חברתי בואי ונשוט בעולם ונשמע מאחורי הפרגוד מה פורענות בא לעולם אמרה לה חברתה איני יכולה שאני קבורה במחצלת של קנים אלא לכי את ומה שאת שומעת אמרי לי הלכה היא ושטה ובאה ואמרה לה חברתה חברתי מה שמעת מאחורי הפרגוד אמרה לה שמעתי שכל הזורע ברביעה ראשונה ברד מלקה אותו הלך הוא וזרע ברביעה שניה של כל העולם כולו לקה שלו לא לקה...
כשחז"ל מדברים על שני בצורת, אנחנו מדמיינים.... שנת תשס"ח היתה שנת בצורת, אז מה עשו?
ארגנו מס על המים, על כל קוב נוסף תשלם עוד שקל וחצי, כדי שתרגיש את  הבצורת.
כשחז"ל אומרים שנת בצורת, זה אין מה לאכל ואין מה לשתות!  יתחיל היבול רק בחורף הבא, עד אז, אין מה לאכל...
דופק עני על דלתו של חסיד, ערב ראש השנה, ארבע אחרי הצהריים....
"אפשר לקבל משהו לאכל?"
אדוני היקר, אם היה לי, תאמין לי, הייתי נותן לך. יש לי בדיוק, מה שאני צריך למשפחה – 4 תמרים, 4 רוביא, 4 סילקא, 4 גרעינים של רימונים, הכל בארבע, אין לי שום דבר ספייר.
"אין לך... אז תן לי לפחות כסף, אני אלך לקנות"
"אם היה לי כסף, הייתי קונה 5 רוביא!"
"מה... בית בלי כסף?!"
"לא... יש כסף, אבל יש דינר אחד, שהוא נמצא בסליק, בצד... הוא כמו מה שנקרא 'שבור בשעת חירום' J
"תעשה טובה, תן לי את הדינר הזה לראש השנה... מה אתה הולך לתקוע איתו בשופר?!? תן לי אותו!"
טוב..נו... אומרים חז"ל, שהחסיד הזה, התמלא רחמים על אותו עני... עלה למעלה, מזיז את הכל... מוציא את הדינר"בבקשה... תכלה שנה וקללותיה.... עכשיו אני מרגיש מה זה כדלים וכרשים דפקנו דלתיך... אני עכשיו ביתרת 0"
הוא סוגר את הדלת, והגברת פותחת את  דלת החדר שינה...
"מי זה בא??"
"מה מי היה?! מה את חושבת, הביאו פרחים?! בא עני לבקש צדקה... מה זה מי היה?! עני!"
"נו... ומה נתת לו???"
"מה יכולתי לתת לו?!"
"מה נתת לו????? הרי ראיתי שהתנהל דיון רבע שעה... הרי נתת לו משהו!  להגיד 'אין',  זה לוקח 20 שניות, מה נתת לו?"
"מה כבר נתתי לו?! נתתי לו... את הדינר האחרון מהמטבח..."
"מה?????"
"כן...מה קרה? הרי מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד ראש השנה... מה את דואגת??"
"אז למה לא אמרת את זה לעני??" J
לא היה ממש סימפטי בבית.......
הרי כתוב במשנה ברורה, שאסור לכעוס בראש השנה, אז תארו לכם איך הוא ברך את אשתו J
בלילה, הוא חוזר הביתה, אחרי התפילה... אוכלים את הסעודה..
"הרבנית.. הלילה, אני לא ישן בבית"
"איפה אתה הולך לישון??"
"אל תדאגי, אני הולך לישון במקום טוב..." לוקח הטלית... לוקח המחזור והולך.... לאיפה? לבית קברות....
למה הוא הולך לישון בבית קברות?
כאן יש מחלוקת :
ר' ישראל סלנטר אומר, שהוא הלך לבית קברות, כדי לשבור את מידת הכעס. אמר החסיד לעצמו, אני בערב ראש השנה כועס?! מחר אני עתיד להמליך את הקב"ה למלך, וכתוב בזוהר, שכל הכועס, כאילו עובד עבודה זרה.
הלך לבית קברות, שם אף אחד כבר לא כועס, כולם שם רגועים... J אני אשב שם לילה שלם, יראה את כל אלה שנפטרו לבית עולמם השנה... בבוקר אני יקום כמו חדש!
הגאון ר' מתתיהו סלמון, המשגיח של ישיבת ליקווד בארה"ב, אומר רעיון נפלא – החסיד הזה הלך לישון בבית קברות, כך מספרת הגמרא, פתאום בחצות לילה, הוא שומע שתי רוחות שמספרות זו עם זו..
הוא נבהל... מה קרה אנשים מדברים בבית קברות?!
הוא מתעורר וניגש לשמוע מה הם מדברים... רוח אחת אומרת לשניה – ראש השנה היום!
"נו... אז מה את רוצה? תכתבי ותחתמי לחיים טובים ולשלום.. מה את רוצה?
"לא... כבר מתחילים לרדת פסקי דין... בואי אני ואת נשות בעולם, ונשמע איזה פסקי דין יצאו כבר"
אומרת לה חברתה – אני לא יכולה לצאת, אני קבורה במחצלת של קנים... תראו איזה עוני...
טוב, החסיד כבר לא חוזר לישון... הוא מחכה שהרוח תחזור...
חוזרת הרוח בחזרה, ויש לה בשורה – שמעתי גזר דין ראשון – כל הזורע ברביעה ראשונה ברד מלקה אותו.
עוזב את בית הקברות בשמחה, הולך לבית הכנסת... הוא ב"ה חושב שניצל. ממה ניצל?
מיד אחרי סוכות הוא יזרע, יש לו בבית 20 קילו של חיטים, כדי לזרוע. אם היה ישן בבית,הכל היה הולך.
יוצא חג הסוכות, כולם יוצאים לעבודה, חורשים.. שואלים אותו"דוד, מה איתך?"
"לא... אני קיבלתי על עצמי בראש השנה, עד חנוכה, אני בכולל".
יופי... יושב בכולל לומד... כולם חורשים... התחיל לרדת גשם.. כולם מרוצים... אחרי חודש, פתאום מכת ברד, כל היבולים נהרסו!
החסיד הזה יושב ולומד..."איך ניצלת.... כל היבול שלנו הלך לאבדון...."
הולך החסיד, וזורע אחרי חנוכה.. ב"ה חורש, הכל גדל... בכל המדינה לאף אחד אין חיטה, רק אצלו גדל!
עד כאן הקטע שקשור אלינו, אבל הגמרא ממשיכה, שגם שנה אחרי זה, הוא הלך לישון שם, גם בלי שאשתו תרגיז אותו J
שואל הגאון ר' מתתיהו סלומון – איך יכל להיות, שבכל המדינה, רק אחד זוכה לתבואה???
ואומר – בן-אדם שיש לו דינר אחד בבית, אחרון! שיודע שבאמצעות הדינר הזה, הוא יכל לאכל בשבועות הקרובים, הוא לוקח את הדינר, ונותן אותו לעני, מתוך ידיעה, שייתכן שבשלושת השבועות הקרובים, אין לו מה לאכל!
אומר הקב"ה – אדם שנותן את הדינר, מתוך ידיעה שיכל להיות שלא יהיה לא מה לאכל... זה יקבל אוכל בשביל כולם!!!
כשם שאתה הווה עמי, אני הווה עמך!
זאת אומרת, איך שאתה מתנהג, אני מתנהג איתך... זה ה' צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ.
מספר המדרש(ויקרא רבה, פרק לד) - בְּיוֹמֵי דְּרַבִּי תַּנְחוּמָא הָיוּ צְרִיכִין יִשְׂרָאֵל לְמִטְרָא  אָתוֹן לְגַבֵּיהּ וַאֲמָרִין לֵיהּ רַבִּי גְּזֹר תַּעֲנִיתָא דְּיֵיחוֹת מִטְרָא, גְּזַר תַּעֲנִיתָא פַּעַם רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה וְלֹא יָרְדוּ גְשָׁמִים, פַּעַם שְׁלִישִׁית קָם וְדָרַשׁ אֲמַר לוֹן  כָּל עַמָּא יַפְלִיגוּן מִצְוָה אתם רוצים גשמים?! יש רק פתרון אחד – כל אחד הולך הביתה, מוציא את הכסף שיש לו במזרונים, הכל מחלק לצדקה, לא נישאר גרוש בבית!
כולם הולכים הביתה, להוציא את הכסף מהמזרונים, לחלק את הכסף לעניים. קָם חַד גְבַר וּנְסַב מַה דַּהֲוָה לֵיהּ בְּגוֹ בֵּיתֵיהּ וְנָפַק לְמִפְלְגָה, פָּגְעָה בֵּיהּ מַשְׁבַּקְתֵּיהּ, פוגשת בו גרושתו, וְאָמְרָה לֵיהּ זְכֵי בְּהַהִיא תן לי צדקה אִתְּתָא דְּמִן יוֹמָא דְּנָפְקֵית מִן בֵּיתָךְ לָא חָמֵית טַב, מיום שיצאתי מהבית שלך, לא ראיתי יום אחד טוב בחיים שלי!
כֵּיוָן שֶׁרָאָה אוֹתָהּ עֲרֻמָּה וּבְצָרָה גְדוֹלָה, נִתְמַלֵּא עָלֶיהָ רַחֲמִים וְנָתַן לָהּ, עַל שׁוּם וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם, חֲמִיתֵּיהּ חַד גְּבַר רואה אותו בן-אדם ברחוב, שהוא מדבר עם גרושתו [זה איסור דרבנן לדבר עם גרושה] ועוד נותן לה כסף סָלֵיק רץ לר' תנחומא וַאֲמַר לֵיהּ לְרַבִּי תַּנְחוּמָא אתה יודע למה לא יורד גשם?! רַבִּי אַתְּ הָכָא וַעֲבֵרָה הָכָא יש עבירות! אֲמַר לֵיהּ מַה חָמֵית מה קרה?! אֲמַר לֵיהּ חָמֵית גְּבַר פְּלָן דְּמִשְׁתָּעֵי לְמַשְׁבַּקְתֵּיהּ, וְלָא עוֹד אֶלָּא דִּיהַב לָהּ פְּרִיטִין ראיתי אחד שמדבר עם גרושתו ועוד נותן לה כסף! אִי לָאו דַּחֲשִׁיד עֲלָהּ לָא יָהֵיב לָהּ ואם לא לדבר עבירה הוא מתכוון, למה הוא נתן לה?!
שָׁלַח רַבִּי תַּנְחוּמָא וְאַיְיתִיתֵיהּ שלח ר' תנחומא לקרוא לו וַאֲמַר לֵיהּ בְּרִי בני היקר אַתְּ יָדַע דְּעַלְמָא קָאי בְּצַעֲרָא שהעולם בצער וּבְרִיָּאתָה קָיְימֵא בְּצַעֲרָא והבריות בצער וַאֲזַלְתְּ וְאִשְׁתָּעֵית עִם מַשְׁבַּקְתָּךְ ואתה הולך ונפגש עם גרושתך?! וְלָא עוֹד אֶלָּא דִיְהַבְתְּ לָהּ פְּרִיטִין אתה עוד נותן לה כסף אִלּוּלֵי דַחֲשִׁיד אַתָּה לָא יְהַבְתְּ לָהּ פְּרִיטִין, אֲמַר לֵיהּ אמר לו אותו יהודי וְלָא כָךְ דָּרַשְׁתָּ וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם,  אַתְּ אֲמַרְתְּ כָּל עַמָּא יִפְקוּן וְיִפְלְגוּן מִצְוָה אתה אמרת, שכל אחד ילך הביתה ויוציא את הכסף מהמזרונים, ויתן לצדקה, וכך עשיתי קָאֵים אֲנָא לְמִפְלְגָה מִצְוָה פָּגְעַת בִּי מַשְׁבַּקְתִּי איך שאני יוצא מהבית, פוגשת בי גרושתי וַאֲמָרַת לִי זְכֵי בְּהַהִיא תזכה בי אִתְּתָא דְּמִן יוֹמָא דְּנָפְקֵית מִבֵּיתָךְ לָא חָמֵית טַב עומדת מולי גרושתי, ואומרת לי בעיניים דומעות"מיום שיצאתי מהבית שלך, לא ראיתי יום אחד טוב, תן לי צדקה!
כֵּיוָן שֶׁרְאִיתִיהָ עֲרֻמָּה וּבְצָרָה גְדוֹלָה נִתְמַלֵּאתִי עָלֶיהָ רַחֲמִים ראיתי אותה שהיא מסכנה, בגדים בלויים, בלי שיניים, ראיתי שהיא אומללה, ונתתי לה את כל הכסף  וְנָתַתִּי לָהּ עַל שׁוּם וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הִגְבִּיהַּ רַבִּי תַּנְחוּמָא פָּנָיו לַשָּׁמַיִם וְאָמַר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם מָה אִם זֶה שֶׁהוּא בָּשָׂר וָדָם וְאַכְזָרִי וְלֹא הָיָה עָלָיו מְזוֹנוֹתֶיהָ נִתְמַלֵּא עָלֶיהָ רַחֲמִים וְנָתַן לָהּ, אָנוּ שֶׁאָנוּ בְּנֵי בָנֶיךָ בְּנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב וּמְזוֹנוֹתֵינוּ עָלֶיךָ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁתִּתְמַלֵּא עָלֵינוּ רַחֲמִים, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה יָרְדוּ גְשָׁמִים וְנִתְרַוַּח הָעוֹלָם.
רבותי, מה כתוב פה?
עומד בן-אדם, שבאה אליו גרושתו, וזו לא גרושתו שהוא גירש, זה היא ביקשה גט! היא באה אליו, ואמרה לו"מיום שעזבתי אותך, לא ראיתי יום אחד טוב!"
אם הוא היה רשע, מה הוא היה צריך לומר לה?
"מואה...ברוך ה'! הקב"ה משלם שכר טוב ליראיו... כול כלב ביז'גי יומא" J
עומדת אשתו לשעבר ומתחננת ואומרת"אדוני, מיום שעזבתי אותך, לא ראיתי יום טוב"
מה הוא עושה????
את כל הכסף הוא נותן לה!!!
אמר ר' תנחומא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם מָה אִם זֶה שֶׁהוּא בָּשָׂר וָדָם וְאַכְזָרִי וְלֹא הָיָה עָלָיו מְזוֹנוֹתֶיהָ נִתְמַלֵּא עָלֶיהָ רַחֲמִים וְנָתַן לָהּ, אָנוּ שֶׁאָנוּ בְּנֵי בָנֶיךָ בְּנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב וּמְזוֹנוֹתֵינוּ עָלֶיךָ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁתִּתְמַלֵּא עָלֵינוּ רַחֲמִים..
אמר הקב"ה – בשבילו ירד גשם!
אם בן-אדם עושה פעולה כזאת, אומר הקב"ה – בשבילו אני יוריד גשם, למרות שזה לא הזמן!
אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה – כשם שאתה הווה עמי, אני הווה עמך!
עוד גמרא אחת בע"ה, ומכאן נגיע לנקודה המרכזית:
מספרת הגמרא(מסכת תענית כה, ב) – היו צריכים לגשם... שוב מעשה בר' אליעזר שירד לפני התיבה ואמר עשרים וארבע ברכות ולא נענה ירד רבי עקיבא אחריו ואמר אבינו מלכנו אין לנו מלך אלא אתה אבינו מלכנו למענך רחם עלינו וירדו גשמים הוו מרנני רבנן יצתה בת קול ואמרה לא מפני שזה גדול מזה אלא שזה מעביר על מדותיו וזה אינו מעביר על מדותיו...
שואל ר' ישראל סלנטר – אם הוא מעביר על מידותיו והוא לא, אז ההוא יותר גדול! אז איך הבת-קול אומרת שלא?!
אלא מה?
אומר ר' ישראל סלנטר – אף אחד לא גדול יותר מהשני, אלא ר' אליעזר היה שייך לבית שמאי, בהנהגה של ייקוב הדין את ההר. היתה להם הנהגה של דין!
זאת אותה הנהגה, שלעתיד לבוא אומרים חז"ל, שהפסיקה תהיה עפ"י בית שמאי, כי ינהגו עפ"י דין. בית הילל נהגו במידת הרחמים. ר' עקיבא ותרן, הוא שייך לבית הילל.
אומר ר' ישראל סלנטר – כמו שבן-אדם נוהג, נוהגים איתו משמים. ר' אליעזר שייך לבית שמאי, ההנהגה שלהם היא"ייקוב הדין את ההר".
הוא יורד לפני התיבה, אומר 24 ברכות, ולא יורד גשם, למה??
אומר הקב"ה – מגיע גשם? לא מגיע גשם, אני לא נותן!
יורד ר' עקיבא לפני התיבה, אומר פעמיים 'אבינו מלכנו', וכבר יורדים גשמים, למה??
אומר הקב"ה – מי שמוותר, גם אם לא מגיע גשם, אני נותן! אם הוא נוהג בדרך הזאת, גם מהשמים נוהגים באותה דרך!
רבותי, אני רוצה כרגע בע"ה, לעמוד על דברי גמרא. את הגמרא כולנו מכירים. הקב"ה עינה לידי, את החוברת שנקראת בית חיינו.
החוברת הזאת, היא ליקוטים, שהוציאו מתלמידי הישיבות בליטא, כתבי יד של תלמידים. מצאתי שם מרגלית, רבותי אני אומר לכם, אולי חזרתי עשר פעמים, לראות אם אני רואה נכון מה שכתוב שם, פשוט דבר נורא!
בואו נקרא קודם כל את הגמרא :
ישנה גמרא(מסכת בבא מציעא פה, א) שכולם מכירים.
מספרת הגמרא – יום אחד רבי הולך ברחוב, ובצד השני במדרכה, הולך לו שוחט עם עגל, ואיך שרואה העגל את רבי, חוצה את הכביש וניכנס מתחת לגלימה של רבי. אמר לו רבי זיל לכך נוצרת. בא השוחט ולוקח את העגל.
אומרת הגמרא, שמאותו יום, החל רבי לסבול ייסורים ה' ירחם!
הגמרא מתארת את הסבל שהוא היה עובר – הוא היה גר בציפורי, ומהצעקות שהיה נאנק, היו שומעים אותו ספנים בים.
13 שנה התייסר בייסורים.                          
אומרת הגמרא - ע''י מעשה באו וע''י מעשה הלכו מה קרה?
בחלוף 13 שנה, רבי יושב בסלון, השפחה שלו בבית מזיזה את הספה, רוצה לנקות, ופתאום היא רואה שחולדה הטילה שם ולדות.
בן פורת-יוסף, יש חולדונים קטנים, פתחו להם בסלון של רבי, בית החלמה ליולדות J
היא הולכת למטבח, כדי להביא יאה עם מטאטא, להעיף אותם החוצה... שואל אותה רבי – מה את עושה???
מה זה מה אני עושה?! אני עושה להם פינוי מהיר! J
אמר לה רבי – אל תעשי את זה, הרי כתוב {תהילים קמה-ט} ורחמיו על כל מעשיו תרחמי עליהם!
"אז מה, להשאיר אותם פה?"
כן!
אומרת הגמרא – באותו רגע שהוא אמר לה כן, פסקו הכאבים!
לשון הגמרא(בבא מציעא פה, א) -  ע''י מעשה באו וע''י מעשה הלכו ע''י מעשה באו מאי היא דההוא עגלא דהוו קא ממטו ליה לשחיטה אזל תליא לרישיה בכנפיה דרבי וקא בכי אמר ליה זיל  לכך נוצרת אמרי הואיל ולא קא מרחם ליתו עליה יסורין וע''י מעשה הלכו יומא חד הוה קא כנשא אמתיה דרבי ביתא הוה שדיא בני כרכושתא וקא כנשא להו אמר לה שבקינהו כתיב {תהילים קמה-ט} ורחמיו על כל מעשיו אמרי הואיל ומרחם נרחם עליה...
רבותי, לפני שנים אמרנו רעיון נפלא, שכדאי לחזור עליו, רעיון שכתוב בספר של הרב וכטפויגל, המשגיח של ישיבת ליקווד בעבר זצ"ל.
יש לו ספר שנקרא לקט רשימות, על הימים הנוראים, הוא מביא ביאור נפלא על הגמרא הזאת.
אמרנו היום בסליחותכי לך לבד עיננו תלויות מה זו ההנהגה הזאת?
אומר הרב וכטפויגל רעיון נפלא – בא רבי ואמר לעגל לך. ברגע שהוא אמר לעגל"לך", הקב"ה העניש אותו 13 שנים של ייסורים
שואל הרב וכטפויגל – מה, הוא לא עשה בסדר? מה הוא היה צריך לקחת את העגל ולהושיב אותו איתו בבית המדרש?!
אומר הרב וכטפויגל – למדנו מכאן יסוד. אם הקב"ה תובע את רבי, היה לרבי אסור לשלוח את העגל! אלא מה?
רבי היה צריך לחכות, שהשוחט יבוא, ויקח את העגל. אתה, אל תזרוק אותו. למה לא?
כי מי שבא, מתחת לגלימה שלך, ומבקש ממך סיוע, אל תסגיר עבד אל אדוניו!
אתה לא רוצה לעזור לו?!
אל תזרוק אותו. תחכה שיבוא השולט ויקח אותו בעצמו.
אומר הרב וכטפויגל – אם הקב"ה כך תבע את רבי, הקב"ה כך מתנהג.
ישנו פיוט, של הימים הנוראים, שכתב אותו ר' שלמה אבן גבירול, שם הוא אומר – ריבונו של עולם, אנה מפניך אברח, אנה אתכסה מחמתך? 
הדרך היחידה היא – מחמתך אתכסה בצלך.
משל למה הדבר דומה?
אבא כועס מאוד על הילד שלו. יש לו חגורה ביד, הוא רוצה להכות אותו איתה.
הילד, אין לו  לאן לברוח, נמצא בחדר צר, האבא נועל את הדלת.
אין דלת אחרת, הוא לבד מול אבא.
יש רק דרך אחת להינצל – לרוץ לאבא ולחבק אותו. הוא ירוויח שני דברים:
א' כל, הוא לא יקבל כלום בפנים, וזה פלוס גדול J
דבר שני – אבא יהיה מוגבל, כמה שהוא ינסה להכות, הוא לא יצליח, כי אתה מחבק אותו.
אומר ר' שלמה אבן גבירול – איך אני יכל לברוח ממך?! אין לי שום דרך  - אתכסה מחמתך בצלך – בצל שלך אני אתכסה!
מאיפה למדנו את זה?
מההנהגה שהקב"ה תבע את רבי.
אם עגל ניכנס מתחת לגלימה שלך, אל תזרוק אותו!
רעיון נפלא. עד כאן ביאורו של הרב וכטפויגל.
נעבור לביאורו של הרב איצלה בלאזר :
הוא שואל 6 שאלות על הגמרא הזאת.
שאלה 1 הוא שואל – אני לא מבין מה רוצים מרבי. בא אליו עגל, הוא אומר לו 'לך', הוא צודק! מה אתה רוצה, שיקח אותו לישיבה?!
הוא צודק, כי הגמרא אומרת כך – סוף אדם למיתה, סוף בהמה לשחיטה. אז רבי אמר לו"לך כי לכך נוצרת", הוא ציטט לו גמרא בברכות.
שאלה 2 הוא שואל – אני לא מבין, 13 שנה של ייסורים? לא היו 13 ימי כיפור? הוא לא ביקש סליחה? לא עשה תשובה?! עד המעשה עם החולדות הוא לא עשה תשובה?!
שאלות נפלאות של ר' איצלה, תשמעו מה הוא אומר... גם מי שאין לו שערות, הם יעמדו לו J
אומר ר' איצלה כך – בשמים פוסקים, לפי מה שפוסקים למעלה, ובוודאי ברבינו הקדוש, שפסק שלו קובע בשמים!
מסופר על החפץ חיים, שהתפטר מהרבנות בראדין, למה?
כי פעם אחת הגיע אליו אדם, שהכשיל אנשים בטרפות, והוא בא אל החפץ חיים, כדי שיתן לו דרך תשובה.
נתן לו החפץ חיים דרך תשובה... והקצב הסתלק לבית עולמו...
לילה אחד, החפץ חיים מתעורר, מעירים אותו משמים, ושואלים אותו – החפץ חיים, כשפסקת לקצב את דרך התשובה, האם פסקת לו, שזה כפרה על החטא, או שזה עדין לא כפרה, על העתיד לבוא?
נבהל החפץ חיים –"אני יקבע מה נעשה עם נשמה בשמים?!"
התשובה היא – כן. כשגדול פוסק כאן,  כך פוסקים בשמים!
הולך רבי, ואומר לעגל – לך, כי לכך נוצרת.
מה הוא אמר לו?
אומר ר' איצלה רעיון נפלא.
תתרכזו 5 דקות רבותי, ברעיון נפלא:
 
אומר הגאון מוילנה – סוף, זה לא סיום.
כשהגמרא אומרת"סוף", היא לא מתכוונת תחנה סופית, היא מתכוונת"תכלית".
סוף מעשה, במחשבה תחילה.... סוף אדם למיתה – לא כשבן-אדם מת, זה הסוף שלו, אחרת היה כתוב בגמרא – אדם מת, סוף!
סוף אדם למיתה – התכלית של האדם למות. אז בשביל מה הוא חי?
הוא חי בשביל למות. אז בשביל מה הוא נולד?
כי הוא חי בשביל למות. כל מה שהוא חי, זה בשביל עוד מאה שנה, עוד תשעים שנה. התכלית של החיים זה למות!
סוף בהמה לשחיטה – התכלית של הבהמה להישחט. מגדלים אותה שנה שנתיים, הצדיקים אוכלים אותה, ומקבלים ממנה כוח לעבודת ה'. זה הייעוד של הבהמה.
אומר ר' איצלה – בא העגל ובוכה לרבי"אני לא רוצה למות... תושיע אותי"..."לך, כי לכך נוצרת"
מה הוא אומר לו בזה?
אמר לו רבי – אני יודע שאתה לא רוצה למות, אבל כדאי לך למות, כי כל התכלית שלך, שאתה חי, זה כדי להישחט!
"אבל אני לא רוצה"
אמר לו רבי – זה לא משנה בכלל, אם אתה רוצה או לא רוצה. אנחנו לא מסתכלים בכלל, ברצון שלך, אנחנו מסתכלים מה טוב לך, גם בלי שאתה רוצה!
משל למה הדבר דומה?
ילד בן ארבע, הולך לרופא, ניכנס לו מסמר ברגל.
הרופא אומר – תשמע, צריך לתת לו טטנוס. לוקח את המזרק, ומכניס את החומר, ואומר לאבא"תחזיק אותו חזק"....
אבא, אני לא רוצה!!!!
זה לא רלוונטי אם אתה רוצה או לא.. תשב בשקט!!! או שאני יתפוס לך את היד חזק! J
אבל אני לא רוצה!!!
אבל זה טוב בשבילך!
מי שואל אותך מה אתה רוצה!?  אני עושה מה שטוב לך!
מחזיק לו את היד, ונותנים לו זריקה.
ככה אמר רבי לעגל – לא משנה מה אתה רוצה... טוב לך שתשחט!
רבי נתן פסק בשמים – לא מתחשבים בחסרי דעה, מתחשבים עם מה שטוב להם, ולא עם מה שהם רוצים!
אומר הקב"ה – אהה, כך פסקת?! עכשיו יבואו עליך ייסורים!
למה??
כי ייסורים טובים לאדם. טוב לו שהוא מתייסר!
למה טוב לו???
כי הייסורים מזככים אותו לעולם הבא!
אז למה בן-אדם לא מבקש ייסורים?
כי הוא לא רוצה ייסורים, הוא רוצה לחיות חיים שלווים!
אבל רבי אמר, שלא מתחשבים מה אתה רוצה... מתחשבים מה טוב לך!
אומר הקב"ה – אתה אמרת שטוב לך ייסורים? תקבל!
התחיל רבי לסבול 13 שנה של ייסורים. זה לא יעזור 13  ימי כיפור, אומר ר' איצלה...
כל זמן שהוא לא ישנה את הפסק שלו, הוא ימשיך לסבול! גם אם הוא יעשה חסדים לאלפי אנשים, זה לא יעזור לו, עד שהוא ישנה את הפסק.
מתי הוא שינה את הפסק?
כעבור 13 שנה, באו אליו עכברים... באה אליו השפחה – רבי, יש עכברים! צריך לזרוק אותם!
"למה לזרוק?"
"כי יותר טוב להם, שהם נמצאים בחצר, שם יש חתולים, עכברושים, נמיות, יש פחים, יש ארוחות מסודרות... כאן בסלון יש להם רק מזגן" J
"אהה, את צודקת, אבל הם לא מבינים מה טוב להם. אם את תגעי בהם עכשיו, הם מפחדים, אל תגעי בהם, הם לא רוצים את זה. אם הם לא רוצים, אל תגעי בהם"
אומר הקב"ה – אההה, שינית את הפסק?! החלטת שמתחשבים בדעה של העכברים?! אם ככה, באותו רגע יפסקו הייסורים שלך! כי כשם שאתה הווה עמי, אני הווה איתך!
כמו שאתה נוהג, אני מתנהג איתך! זוהי ההנהגה של יום הכיפורים!
אומר הקב"ה – יעשו לפני כסדר הזה.
אם תעשו את הסדר הזה... אמירה לבד, אינה מספיקה, צריכים להתעטף בטלית כשליח ציבור. יחד כולם 'רחום וחנון', ואוהב חסדים וגומל חסדים, להידבק במידותיו של הקב"ה!
מבטיח הקב"ה ברית כרותה לי"ג מידות של רחמים.
אנחנו הולכים ליום, שכולו מבוסס על י"ג מידות של רחמים. מה הוא רחום אף אתה רחום, מה הוא חנון אף אתה חנון.
אם כל אחד, כותב הרמב"ם, כל אחד עסוק בניתנת צדקה. היסוד שלו, זה מגמרא במסכת ראש השנה, שאומרת – ארבעה דברים מקרעים גזר דינו של אדם, אחד מהם זה צדקה.
בזכות המצוה הזאת, שנרבה בחסדים, ננצל את הזמן, יאמר הקב"ה – כשם שאתה הווה עמי, אני הווה עמך. אם ננהג ברחמים מרובים, נשפיע אחד על השני, אהבה, נתפייס אחד עם השני, יזכנו הקב"ה, שנחתם כולנו, לשנת גאולה וישועה, לשנת שופרו של משיח, במהרה בימינו אמן ואמן!!!
 
 
 

מתימן יבוא הישיבה המרכזית לבני עדת תימן. ירושלים רחוב תרמ"ב 6. טלפון: 02-5812531    דוא”ל: email: mtyavo@gmail.com פקס: 077-4448207 חשבון בנק הדאר: 4874867
מבשר טוב - ת"ת לבני עדת תימן רחוב אבינדב 22 ירושלים. גני ילדים רחוב ארץ חפץ 116 כניסה ד ירושלים.  
 
 
דוא”ל: email: mtyavo@gmail.com
לייבסיטי - בניית אתרים