אני מעוניין לתרום  |  כך התחלנו את המדרש התימני  |  וידאו - יום בחצריך  |  חומר מארכיון המדינה  |  תורמים בשקלים או בדולרים  |  קריאה בתורה לכל השנה  |  ת"ת מבשר טוב  |  ילדי תימן  |  פרשת השבוע  |  מדור פרשת השבוע  |  ס ר ט י - ו י ד א ו  |  

אתרים תימנים נוסח תימן תימני נט יד מהריץ מבשר טוב
 

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



 


יפוצו מעינותך חוצה
FacebookTwitter

      פרשת בשלח עה
דף הבית >> פרשת השבוע >> הרב ברוך רוזנבלום על פרשת השבוע >> ספר שמות הרב רוזנבלום >> פרשת בשלח עה

בס"ד
 
פרשת בשלח – הרב ברוך רוזנבלום שנת תשע"ה.

פרשת השבוע שנקרא בע"ה בשבת זו, פרשת בשלח שנת תשע"ה. היא הפרשה שעוסקת בקריעת ים סוף... עם ישראל יוצא ממצרים...
השבת נקראת בפי כולם"שבת שירה", על שם שירת הים שנקרא בע"ה בשבת זו... שירת הים, אלו פסוקים שאנחנו אומרים בכל יום... וחז"ל אומרים, כך מופיע בזוהר הקדוש, מובא גם בספר חרדים, שאדם שאומר שירת הים בשמחה, נמחלים לו כל עוונותיו... כך מביא גם המשנה ברורה.
היינו רוצים לעמוד על נקודה אחת בס"ד, שקשורה לשירת הים... ותחילת הדברים, בדברי המגן אברהם... נקרא את הדברים בפנים:
אומר המגן אברהם {או"ח סימן ס"ז, א} - ואיתא בש''ס דף י''ג ע''ב שאם אמר הלכה שמוזכר בה יציאת מצרים יצא. וכ' המ''א ונראה לי  דכל שכן, אם אמר שירת הים דיצא.
אומר המגן אברהם, אם אדם אומר הלכה, ויש בה מענייני יציאת מצרים... כמו ריבית, ציצית, תולעים, תפילין... יצא ידי חובת לְמַעַן תִּזְכּוֹר אֶת יוֹם צֶאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ... אעפ"י שבשירת הים, לא מוזכר, ולו במילה אחת,  ענין יציאת מצרים...
ולכן החידוש הגדול הוא, שאדם שאומר שירת הים, יצא ידי חובה, למה שנצטווינו בתורה לְמַעַן תִּזְכּוֹר אֶת יוֹם צֶאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ.
החתם סופר, הן בהגהותיו על השולחן הערוך, והן בשו"ת חתם סופר {או"ח, סימן ט"ו} שואל -  לא ידעתי מאיפה לקח את זה המגן אברהם, שכל האומר שירת הים, יצא ידי חובת לְמַעַן תִּזְכּוֹר אֶת יוֹם צֶאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ.. למה?
כיון שהתורה מקפידה לְמַעַן תִּזְכּוֹר אֶת יוֹם צֶאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ... ולא קריעת ים סוף.
קריעת ים סוף, זו לא יציאת מצרים... קריעת ים סוף, זה מה שבא לאחר יציאת מצרים... שבוע לאחר יציאת מצרים, היתה קריעת ים סוף... איך אתה יוצא ידי חובה, באמירת שירת הים, ב - לְמַעַן תִּזְכּוֹר אֶת יוֹם צֶאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ?
זו השאלה ששואל החתם סופר, על דברי המגן אברהם.
חותנו של החתם הסופר, ר' עקיבא איגר, בהגהות לשולחן ערוך, כותב ראיה לדברי חתנו, וכך הוא כותב – חתני הגאון ר' משה סופר נרו יאיר אב"ד דקהילה קדושה פלשבורג השיג על דברי המגן אברהם, שאפשר לצאת ידי חובה, בענין   לְמַעַן תִּזְכּוֹר אֶת יוֹם צֶאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, גם באמירת אז ישיר, כי רחמנא קפיד... לְמַעַן תִּזְכּוֹר אֶת יוֹם צֶאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם התורה הקפידה לזכור את יום צאתך מארץ מצרים...
קריעת ים סוף, איננה יום צֶאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם.
לעניות דעתי, תורת אמת בפיו של משה – צודק החתם סופר, בהשגה שהיתה לו על דברי המגן אברהם, למה?

אומר הגאון ר' עקיבא איגר – כיון שיש ראיה לדברי החתם סופר, מדברי המדרש {שמות רבה, פרשה כב, אות ג }:
שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ הַקּוֹרֵא אֶת שְׁמַע צָרִיךְ לְהַזְכִּיר קְרִיעַת יַם סוּף וּמַכַּת בְּכוֹרִים בֶּאֱמֶת וְיַצִּיב, וְאִם לֹא הִזְכִּיר אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ, אֲבָל אִם לֹא הִזְכִּיר יְצִיאַת מִצְרַיִם מַחֲזִירִין אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טז, ג): לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם.
אם כן, אומר ר' עקיבא איגר, צודק חתני שאומר, שאדם  שלא הזכיר יציאת מצרים, אלא אמר את קריעת ים סוף, לא יצא ידי חובה, כי עיקר הענין הוא יוֹם צֶאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם.
אלו הדברים שמביא ר' עקיבא איגר, לאור דברי החתם סופר, בהגהותיו על המגן אברהם.
אנחנו היינו רוצים להביא ראיות, לדברי המגן אברהם, שעיקר יציאת מצרים, היא קריעת ים סוף, ולא כפי שהחתם סופר מביא, שעיקר יציאת מצרים, היא יוֹם צֶאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם... אלא אדרבא ואדרבא, צודק המגן אברהם, שעיקר יציאת מצרים, הוא הקטע שקשור לקריעת ים סוף... ותכב אנחנו נוכיח את זה, מדברי ירושלמי ומדברי מדרשים... ולאחר מכן, ננסה להסביר מזה, כמה וכמה יסודות ביציאת מצרים...
אומר הירושלמי... פסוקים שנקרא בע"ה בהפטרת השבוע, פסוקים הקשורים לשירת דבורה... מופיעה שם הפסוק הבא {שופטים ה, ב} בִּפְרֹעַ פְּרָעוֹת בְּיִשְׂרָאֵל בְּהִתְנַדֵּב עָם בָּרֲכוּ ה'

אומר הירושלמי - בְּהִתְנַדֵּב עָם כשהקב"ה עושה להם ניסים, הם אומרים שירה...

שואל קרבן העדה שם – למה לא אמרו שירה, ביום שיצאו בני ישראל ממצרים... יכלו לומר שירה בט"ו בניסן? למה המתינו עם השירה, עד יום כ"א בניסן?
אומר הירושלמי תשובה – משום שהיא תחילת גאולתן. יום ט"ו בניסן, זה לא סיום הגאולה, אלא תחילת הגאולה.
אומר קרבן העדה – ביום ט"ו בחודש ניסן, היה תחילת גאולתן, ולא היתה גמר הגאולה. הגאולה הסתיימה, בזמן שעברו את הים, והמצרים טבעו בתוכו.
אומר הפני משה (מבאר נוסף על הירושלמי) – שלא נגאלו לגמרי, עד ששקעו המצרים בים, כדכתיב {שמות יד, ל} וַיּוֹשַׁע ה' בַּיּוֹם הַהוּא אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד מִצְרָיִם  - הישועה מיד מצרים, היתה בקריעת ים סוף.
אם ככה, שואל הירושלמי – ולמה לא אמרו שירה, ביום יציאת ישראל ממצרים?
ואומר – אין לך על מה לומר שירה, ביציאת מצרים, כיון שהיא עדין לא הושלמה... מתי היא הושלמה?
וַיּוֹשַׁע ה' בַּיּוֹם הַהוּא הכוונה לקריעת ים סוף.
עד כאן דברי הירושלמי...
אם כן, יש לנו ראיה מדברי הירושלמי, שסיומה של גאולת מצרים, היתה בים סוף.
נביא ראיות נוספות, מדברי רבותינו הראשונים והאחרונים, שגם הם סוברים, שעיקר יציאת מצרים, זו קריעת ים סוף...
בואו נראה לראשונה, את דברי רבינו בחיי, שהבאנו לפני שבועיים בשיעורים, בפרשת וארא... בענין ארבעה לשונות של גאולה וְהוֹצֵאתִי, וְהִצַּלְתִּי, וְגָאַלְתִּי, וְלָקַחְתִּי... מחלק אותם רבינו בחיי לתאריכים :

{שמות ו, ו} וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם היה בראש השנה... כדברי הגמרא {מסכת ראש השנה יא, א} - בר''ה בטלה עבודה מאבותינו במצרים.
שם אומרת הגמרא, ששישה וחצי חודשים, לפני שיצאו עם ישראל ממצרים, פסקה העבודה... יוצא, ש -  וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם, היה כבר בא' בתשרי.
וְהִצַּלְתִּי, אומר רבינו בחיי – זו מכת בכורות... בשעה שפרעה צעק"אתם משוחררים... צאו לדרך..." – זה השלב הבא.
וְגָאַלְתִּי, זה השלב האחרון של קריעת ים סוף, שלא נאמרה גאולה, אלא עד לאחר שהמצרים טבעו בים... למה?
אומר רבינו בחיי – וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים" (שמות ו, ו):"וזהו רמז לקריעת ים-סוף, שאז נחשבו גאולים, כי העבד היוצא מתחת יד האדון הקשה אשר מרר את חייו בכמה מיני שעבודים והוצרך לשלחו מאיתו ולעשותו בן-חורין, על כורחו עוד העבד ירא ומתפחד, פן ירדוף אדוניו אחריו, ואין הגאולה שלימה אצל העבד, עד שיתברר במיתת האדון, וזהו שלא תמצא לשון גאולה ביציאת מצרים, רק אחר אובדן המצריים, שנאמר {יד, כז} וַיְנַעֵר ה' אֶת מִצְרַיִם בְּתוֹךְ הַיָּם... וסמיך ליה  {ל} וַיּוֹשַׁע ה' בַּיּוֹם הַהוּא אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד מִצְרָיִם... כי אז נחשבו גאולים ונושעים, ואז הייתה הישועה שלימה, כי כל זמן שלא מת האדון, לא היו נחים מיראתם ופחדם, שמא ירדוף אחריהם, לכן לא נושעו, עד אחר שנטבעו המצרים במים.
אומר לנו רבינו בחיי, שאדם שמשחרר עבד מרצונו, אז העבד לא מפחד ממנו יותר... אבל כשכפו על האדון לשחרר את העבד, שלא מרצונו... אז העבד תמיד מפחד, שמא האדון יתפוס אותו שוב פעם בחזרה... ולכן אומר רבינו בחיי, שגאולת ישראל לא היתה שלמה, עד שטבעו המצרים במים.
אומר הספורנו - ויושע ה' ביום ההוא את ישראל. במיתת המסתוללים בם לשעבדם נשארו הם בני חורין, כי עד עת מותם היו ישראל כעבדים בורחים.
מתי שראו עם ישראל את המצרים מתים, אז הגיע הגאולה...כי לפני זה, היו ישראל בבחינה של עבדים שברחו. כך כותב רבינו עובדיה ספורנו.
אותם דברים, כותב האבן-עזרא - ויושע. עתה היו ישראל נושעים מיד מצרים כי עד עתה היה עליהם פחד המלך וכתוב כי המצריים טבעו בים. והים לא השליכם אל היבשה. כי כן כתוב תבלעמו ארץ. על כן פי' וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים. שהיו ישראל על שפת הים. וראו מצרים מת כאשר טבע.
האור-החיים הקדוש כותב - ביום ההוא. פירוש ביום ההוא היתה התשועה ולא קודם הגם שיצאו ממצרים לא היו בוטחים בעצמן מהם.
אם כן, עפ"י הדברים שהקראנו עד עכשיו... אמנם הגאולה היתה ביום ט"ו בניסן, זו היתה יציאת מצרים, אבל זה ודאי לא ניגמר... כל זמן שלא ראו את המצרים טובעים בתוך המים, עם ישראל לא הרגיש בביטחון.
נוסיף רק עוד נדבך אחד... את דברי הש"ך על התורה - ויושע ה' ביום ההוא את ישראל. כשראו את מצרים מת, אז החזיקו לבם ועצמם להיות נושעים, כי העבד שברח מרבו, כל עוד שרבו חי, הוא מחזיק עצמו, כי אפשר  שיבוא אחריו, וכשמת רבו קרא עצמו בן חורין, ולזה אמר מִיַּד מִצְרָיִם, מידם ממש,  שכל עוד שהם בחיים, היו כבושים תחת ידם בכל מקום שילכו, ובפרט שהיו מצרים שולטים על כל העולם.
בא המבי"ט ואומר דבר נוסף, ומוכיח ראיה נפלאה מדברי פסוק:
{מיכה ז, טו} כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת... למה כתוב כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם? והלא יצאו ביום אחד?
אומר המבי"ט – שלא היתה יציאתם גמורה, עד לאחר קריעת ים סוף.
זאת אומרת, שיציאת מצרים נמשכה על פני שבעה ימים... ולכן, אומר המבי"ט כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם – זה לא נמשך על פני יום אחד... ענין יציאת מצרים, נמשך על פני שבעה ימים.
אם נסכם את מה שהבאנו עד עכשיו...
הבאנו את דברי המגן אברהם שאומר, שיוצאים באמירת קריעת ים סוף, ומקיימים את הפסוק לְמַעַן תִּזְכּוֹר אֶת יוֹם צֶאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ...
החתם סופר חולק עליו, ואומר – לא... בקריעת ים סוף, אתה לא מקיים בזה  אֶת יוֹם צֶאתְךָ... כי זה לא יוֹם צֶאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם... ור' עקיבא איגר, מוכיח זאת עפ"י ראיה  מדברי מדרש...
הבאנו פה את דברי רוב המפרשים, ובראשם  הירושלמי שאומר, שתחילת היציאה היתה ביום ט"ו בניסן, אבל הגמר לא היה, אלא עד קריעת ים סוף, ולכן לא אמרו שירה...
הבאנו את דברי הראשונים והאחרונים שסוברים, שעד קריעת ים סוף, בני ישראל היו כעין 'עבדים בורחים', שהרגישו את פחד האדון שלהם,שזה היה פרעה...
אנחנו רוצים לבסס את דבר, ממקור נוסף, שהגאון מוילנה לומד מדברי גמרא:
הגמרא מופיעה במסכת ברכות {ט, א} ומסתימת {ט, ב}...
אומרת הגמרא {מסכת ברכות ט, א-ב} - {שמות יא-ב}  דבר נא באזני העם וגו' אמרי דבי ר' ינאי. אין נא אלא לשון בקשה אמר ליה הקב''ה למשה בבקשה ממך לך ואמור להם לישראל בבקשה מכם שאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב שלא יאמר אותו צדיק {בראשית טו-יג} ועבדום וענו אותם קיים בהם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם אמרו לו ולואי שנצא בעצמנו משל לאדם שהיה חבוש בבית האסורים והיו אומרים לו בני אדם מוציאין אותך למחר מבית האסורין ונותנין לך ממון הרבה ואומר להם בבקשה מכם הוציאוני היום ואיני מבקש כלום.
עד כאן דברי הגמרא, ותכב ניכנס לדברי הגאון מוילנה בספרו {קול אליהו}... אבל דבר ראשון, בואו נעבור לדברי הגמרא:
השאלה הראשונה שכל אחד שואל את עצמו – צריכים לשכנע בני אדם, כדי שיקחו כסף?!

מעטים הם האנשים שצריך לשכנע אותם, כדי לקחת כסף... רובם ירוצו בשמחה... למה צריך לומר דבר נא באזני העם וגו' כל אחד היה רץ בשמחה, כדי לקחת את הממון הזה!
כותב הרי"פ {עין יעקב} – הסיבה שהיה צריך להתחנן לפני בני ישראל, כדי שיקחו את הכסף, כי עם ישראל פחד לבקש מהמצרים.
אתה מדבר פה אחרי עשר מכות שקבלו המצרים.... דופק היהודי על דלת המצרי"תעשה טובה, תן לי כמה כלי כסף... כמה תכשיטים עבור האישה... אנחנו יוצאים לשלושה ימים להקריב קרבנות..."
המצרים יכלו לתת להם מכות, או להעניש אותם, על זה שהם מעיזים לדפוק על הדלת ולבקש מהם דברים, אחרי עשרת המכות...
לכן היה צריך לבקש מעם ישראל, שלא יפחדו... שייגשו ויקחו {יב, לו} וַה'  נָתַן אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרַיִם וַיַּשְׁאִלוּם וַיְנַצְּלוּ אֶת מִצְרָיִם...
הקב"ה נתן את חן העם בעיני המצרים, עד שדוד המלך מציין את זה בתהילים, שנאמר {תהילים פד, יב} חֵן וְכָבוֹד יִתֵּן ה' לֹא יִמְנַע-טוֹב לַֽהֹלְכִים בְּתָמִֽים.
אם ככה, למדנו מכאן את היסוד הגדול, שהקב"ה נתן את חנו בעיני המצרים... ובגלל הפחד גדול שהיה לכם ישראל, לדפוק על דלתות המצרים ולבקש כלי כסף וכלי זהב... לכן היתה בקשה של הקב"ה דבר נא באזני העם וגו' שלא יפחדו...
הערה נוספת שאומרים רבותינו, למה היה צריך לבקש את זה?
מסיבה פשוטה מאוד – עם ישראל פחד מניסיון העושר, שהוא הרבה יותר קשה, מניסיון העוני...
כי בדרך כלל, בניסיון העושר, מגיעים למה שנאמר {דברים לב, טו} וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ וַיִּטֹּשׁ אֱלוֹהַ עָשָׂהוּ וַיְנַבֵּל צוּר יְשֻׁעָתֽוֹ... לכן עם ישראל העדיפו לוותר על ניסיון העשירות..."לא רוצים כסף וזהב"
אבל אברהם אבינו, הובטח לו {בראשית טו, יד} וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל... עם ישראל לא רצה לקחת, כי לא רצה להתנסות בניסיון העושר... אבל היות ואברהם אבינו, נתנסה בשני הניסיונות האלה, גם בניסיון העוני וגם בניסיון העושר...
כשאברהם אבינו קיים בו לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ... לא היה לו שום דבר... הוא ירד למצרים... השאיר חובות בכל הבתי מלון שעבר בהם על הדרך, כי לא היה לו במה לשלם....
אבל בחזרתו ממצרים.... {בראשית יג, ב} וְאַבְרָם כָּבֵד מְאֹד בַּמִּקְנֶה בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב... מהמתנות שנתן פרעה לאברהם אבינו, הוא התעשר... חזר בחזרה לאותם מקומות שהשאיר בהם חוב, ופרע את הקפותיו.
יוצא, שאברהם אבינו התנסה קודם, בניסיון העוני, ולאחר מכן, בניסיון העושר.
אומר הקב"ה למשה רבינו – {יא, ב} דַּבֶּר נָא בְּאָזְנֵי הָעָם וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב... אני לא יכל לומר לאברהם אבינו, שעם ישראל לא רצה לקחת כסף, כי הוא פחד מניסיון העושר... גם לו היה את ניסיון העושר, והוא עמד בזה.
אומרים רבותינו – משה רבינו ניצל את זה, בשלב מאוחר יותר...
כשהגיע חטא העגל, נאמר בחז"ל {מסכת ברכות לב, א} - אמר משה לפני הקב''ה רבונו של עולם בשביל  כסף וזהב שהשפעת להם לישראל עד שאמרו די הוא גרם שעשו את העגל...
יוצא, שנתינת הכסף הזאת, היא זו שהביאה את עם ישראל לבסוף, לעשות את חטא העגל.
משה רבינו מבקש מחילה מהקב"ה, על מעשה חטא העגל... מה הוא אומר?
{שמות לב, לב} וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ – הזכיר משה רבינו לקב"ה, את אותו נא שהוא ביקש, ביציאת מצרים - דַּבֶּר נָא בְּאָזְנֵי הָעָם... התחננתי לפניהם שיקחו כסף... תראה מה שיצא מה- נָא הזה... הוא שהביא את חטא העגל!
אם ככה, אומר משה רבינו – ריבונו של עולם, תזכור את מה שביקשת אז... דַּבֶּר נָא... ולכן מְחֵנִי נָא... תוריד את ה- נָא הזה... כי אם לא הייתי מתחנן בפניהם, לא היה להם כסף וזהב, ואז לא היו מגיעים למצב כזה, לעשות את חטא העגל... אז תתחשב בענין הזה, שהכסף וזהב שהשפעת עליהם, הוא זה שהביא את חטא העגל...
תשובה נוספת שאומרים רבותינו סביב הענין הזה... שבקשתו של משה רבינו, למה  שהקב"ה אמר לו, שלא יאמר אותו צדיק... משום שביזת מצרים היתה בזכותו של אברהם אבינו... ביזת הים, היתה בזכותו של יוסף הצדיק... כך כתוב.
את כל אוצרות פרעה, שהוא הוציא כדי לרדוף אחרי בני ישראל, זה לא היה באוצרות מצרים, אלא זה היה באוצרות שיוסף הגריל למצרים, בעקבות פתרון החלומות....
אז זכות ביזת הים, שהיתה  גדולה יותר מביזת מצרים, היתה בזכותו של יוסף, לכן הדגש שאמר הקב"ה - זה נכון שבים הם יקבלו יותר... כמו שנאמר בחז"ל, שביזת מצרים, היתה כנקודות שלכסף... מול ביזת הים, שהיתה כתורי זהב...
אם כל זה, אמר הקב"ה לאברהם אבינו – שלא יאמר אותו צדיק"ריבונו של עולם,  הבטחת לי שביזת מצרים תהיה בזכותי ולא בזכות יוסף"

לכן הדגש שלא יאמר אותו צדיק וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם קיים בהם... וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל...  לא קיים בהם, משום שההבטחה שהם יצאו ברכוש גדול, היתה בזכותי... אם הם יוצאים עם תורי זהב, זה בזכות יוסף הצדיק...
לכן הדגש הוא, שלא יאמר אותו צדיק, על החלק הראשון של הביזה, שקשורה לענין יציאת מצרים...
בא הגאון מוילנה {קול אליהו, פרשת בֹא. פנינים משולחן הגר"א} ואומר – בפסוק דבר נא באזני העם וישאלו וגו' – איתא בגמרא ברכות (דף ט' ע"א) אין נא אלא לשון בקשה א"ל הקב"ה למשה בבקשה ממך לך אמור להם לישראל בבקשה מכם שאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב כדי שלא יאמר אותו צדיק (אברהם) ועבדום וענו אותם קיים בהם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם, אמרו לו הלואי שנצא בעצמנו, משל לאדם שהיה חבוש בבית האסורים והיו אומרים לו בני אדם מוציאים אותך למחר ונותנים לך ממון הרבה, אמר להם הוציאוני היום ואיני מבקש כלום וכו' ע"ש, ולכאורה הוא תמוה מאוד מה זה שצריך לבקש מישראל שישאלו וכי לתחבולות הוא צריך להעמיד דבריו, ועוד תמוה מה שאמר שלא יאמר אותו צדיק וכו' והא אף אם לא יאמר ג"כ צריך לקיים הבטחתו, וגם המשל שמביא לכאורה אינו דומה להנמשל, דהלא אם היו אומרים לאדם שמוציאים אותו מיד ונותנים לו ממון הרבה אז לא היה מבעט בממון כלום, והרי כאן הי' שאמר להם שישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ולהוציאם מיד, א"כ אין המשל דומה להנמשל. אמנם י"ל כי האמת הוא שהגאולה שלמה לא היתה רק על ים סוף ששם נדונו על המים כנגד מה שעשו לישראל כל הבן הילוד וגו', כי הגזירה לא היתה רק לענוי ולעבדות כמאה"כ אני קצפתי מעט והם עזרו לרעה, וזהו שאמר הקב"ה וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי (בראשית טו. יד), פי' אם יעשו יותר ממה שנגזר על ישראל. וזהו שאמר יתרו כי בדבר אשר זדו עליהם (שמות יח. יא), פי' שעשו לישראל יותר ממה שנגזר עליהם מפני זדון לבם, ולכן אמר לישראל שישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב רק בשביל אברהם שיחשוב שהיציאה ממצרים הוא הגאולה השלימה, ויאמר ואח"כ יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם, אבל לפי האמת הגאולה שלימה והרכוש יהיה על ים סוף, ולכן אמרו ישראל הלואי שנצא בעצמנו ואין אנו רוצים לא הרכוש ולא הפחד והצרות מרדיפת פרעה, ועתה המשל דומה להנמשל כי הם רצו שתהי' הגאולה שלימה תיכף ביציאתם ממצרים. (תלמידו ובן אחיו בעבודת הגרשוני על שה"ש).
בא הנציב מוולוז'ין, ואומר דבר נפלא... מה היה מונח כאן, בגאולה ממצרים, שהיתה מחולקת לשתים...
היה שלב ראשון, בט"ו בחודש ניסן – מכת בכורות ויציאת בני ישראל מארץ מצרים... והשלב הבא, בקריעת ים סוף.
אומר הנציב מוולוז'ין – ביום ט"ו, לא שחררו המצרים את בני ישראל, משום שהמצרים היו בטוחים שעם ישראל יוצא לשלושה ימים, וחוזר בחזרה...
אם עם ישראל יוצא לשלושה ימים וחוזר בחזרה, למה צריך לשחרר אותו?! 
אם ככה, אומר הנציב מוולוז'ין – אין לך טעם לשחרר אותם... עבד, אתה משחרר אותו, כשאתה מתכוון לשלוח אותו לחופשי... אבל אם אתה מתכוון לשחררו רק לשלושה ימים, אין לך טעם לשחררו....
אלה הדברים שאומר הנציב מוולוז'ין, ואם כך אנחנו מציבים דבר נפלא ביותר :
בא הספר שאילת יעקב... היה חתנו של המהר"ם שיק, קראו לו ר' יעקב סגל  פרגר... כותב הספר שאילת יעקב, להסביר את דברי המגן אברהם, שאכן קריעת ים סוף, היא הסיומת של יציאת מצרים, ואפשר לצאת באמירת אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה, ולקיים בזה את המצוה של לְמַעַן תִּזְכּוֹר אֶת יוֹם צֶאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם...
כותב השאילת יעקב – איתא בתורה הקדושה וַיּוֹשַׁע ה' בַּיּוֹם הַהוּא אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד מִצְרָיִם... וגם כתיב וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּמִצְרַיִם, דמשמע, דעד כאן לא ראו את הַיָּד הַגְּדֹלָה, וגם העם לא האמינו?
מסביר השאילת יעקב – והנה ביציאת מצרים בט"ו לחודש ניסן, היתה רק נתינת רשות לצאת למדבר, לעבוד את ה'. זה היה לזמן מוגבל,, והיו המצרים חושבים שישובו אחרי הזמן המגבל, וכשלא רצו לחזור, רצו אנשי המלחמה ששלח פרעה עמהן לכופם, וגם פרעה צווח"מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל מעבדנו"... ואָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג... ארדוף אחריהם ואשיגם.
אם ככה, אם שחררתם אותם, בשביל מה אתם רצים אחריהם?
אלא, משום ששחררו אותם רק לשלושה ימים, זאת היתה הסיבה שרצו אחריהם...
ובאמת, כותב השאילת יעקב, גם ישראל יראו מאוד, ומובן שהיציאה מארץ מצרים לא היתה גאולה שלמה, כי אילו היה פרעה וחילו, היו כופים אותם לשוב, היה רע ומר גורלם, יותר מימי קדם.
אימתי יקצו מן הבהלה והפחד? שמת שרה של מצרים ופרעה וחילו נאבדו, ולכן כתיב וַיּוֹשַׁע ה' בַּיּוֹם הַהוּא, וגם כשראו את שרו של מצרים מת וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה יותר ממה שנודע להם במצרים, לכן כתבה התורה לְמַעַן תִּזְכּוֹר אֶת יוֹם צֶאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם... הכוונה לקריעת ים סוף, כי זו הסיומת של יציאת מצרים.
דבר אחרון, אומר השאילת יעקב:
בֹא ואראה לך, שמכות מצרים היו חלק קטן, לעומת מה שהיה על הים...

רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: מִנַּיִן אַתָּה אוֹמֵר שֶׁלָקוּ הַמִּצְרִים בְּמִצְרַים עֶשֶׂר מַכּוֹת וְעַל הַיָם לָקוּ חֲמִשִּׁים מַכּוֹת? בְּמִצְרַים מַה הוּא אוֹמֵר? וַיֹאמְרוּ הַחַרְטֻמִּים אֶל פַּרְעֹה: אֶצְבַּע אֱלֹהִים הִוא, וְעַל הַיָּם מַה הוּא אוֹמֵר? וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה יְהֹוָה בְּמִצְרַים, וַיִירְאוּ הָעָם אֶת יְהֹוָה, וַיַּאֲמִינוּ בַּיְהֹוָה וּבְמשֶׁה עַבְדוֹ. כַּמָה לָקוּ בְאֶצְבַּע? עֶשֶׂר מַכּוֹת. אֱמוֹר מֵעַתָּה: » בְּמִצְרַים לָקוּ עֶשֶׂר מַכּוֹת וְעַל הַיָּם לָקוּ חֲמִשִּׁים מַכּוֹת.
רַבִּי אֱלִיעֶזֲר אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁכָּל מַכָּה וּמַכָּה שֶׁהֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמִּצְרִים בְּמִצְרַיִם הָיְתָה שֶׁל אַרְבַּע מַכּוֹת? שֶׁנֶּאֱמַר: יְשַׁלַּח בָּם חֲרוֹן אַפּוֹ, עֶבְרָה וָזַעַם וְצָרָה, מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים. עֶבְרָה - אַחַת, וָזַעַם - שְׁתַּיִם, וְִצָרָה - שָׁלשׁ, מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים - אַרְבַּע. אֱמוֹר מֵעַתָּה : בְּמִצְרַים לָקוּ אַרְבָּעִים מַכּוֹת וְעַל הַיָּם לָקוּ מָאתַיִם מַכּוֹת.
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁכָּל מַכָּה ומַכָּה שהֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא על הַמִּצְרִים בְּמִצְרַים הָיְתָה שֶׁל חָמֵשׁ מַכּוֹת? שֶׁנֶּאֱמַר: יְשַׁלַּח בָּם חֲרוֹן אַפּוֹ, עֶבְרָה וָזַעַם וְצַרָה, מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים. חֲרוֹן אַפּוֹ- אַחַת, עֶבְרָה - שְׁתַּיִם, וָזַעַם - שָׁלושׁ, וְצָרָה - אַרְבַּע, מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים - חָמֵשׁ. אֱמוֹר מֵעַתָּה : בְּמִצְרַים לָקוּ חֲמִשִּׁים מַכּוֹת וְעַל הַיָּם לָקוּ חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם מַכּוֹת
.
אומר השאילת יעקב – מזה שאתה רואה, שיש ריבוי כזה גדול של מכות, בקריעת ים סוף, אז אתה מבין שעיקר יציאת מצרים, נמצאת בים סוף, ולא במצרים עצמה.
אלו הדברים שאומר הספר שאילת יעקב, להוכיח את דברי המגן אברהם, שאפשר לצאת ידי חובה, באמירת  שירת הים, את החובה של  לְמַעַן תִּזְכּוֹר אֶת יוֹם צֶאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ.
בא הגאון מוילנה ומוסיף על זה ידיעה נפלאה :
{דברים ג, כד} ה' אלהים אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת עַבְדְּךָ אֶת גָּדְלְךָ וְאֶת יָדְךָ הַחֲזָקָה אֲשֶׁר מִי אֵל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה כְמַעֲשֶׂיךָ וְכִגְבוּרֹתֶךָ.
אומרים חז"ל  - אֶת גָּדְלְךָ זו קריעת ים סוף וְאֶת יָדְךָ הַחֲזָקָה זו יציאת מצרים.
אֶת גָּדְלְךָ זו קריעת ים סוף, שנאמר וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּמִצְרַיִם... וְאֶת יָדְךָ הַחֲזָקָה זו יציאת מצרים, שנאמר {יג, טז} כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרָֽיִם.
שואל הגאון מוילנה – ולמה הקדים קריעת ים סוף, ליציאת מצרים?
היה צריך להיות כתוב, קודם כל וְאֶת יָדְךָ הַחֲזָקָה, ואח"כ אֶת גָּדְלְךָ... זה הסדר הנכון!
אומר הגאון מוילנה – אלא, לפי שבקריעת ים סוף, היו יותר מכות, מאשר היו ביציאת מצרים... לכן הקדים את ענין קריעת ים סוף, לפני ענין יציאת מצרים.
אם אלה הדברים, למדנו כאן יסוד נפלא ביותר... לפי כל הדברים שהבאנו עד כה יוצא, שיציאת מצרים היתה, רק לאחר שהסתיימו כלל המכות.
אם אלה הדברים בס"ד, נוכל ללכת לשלב הבא, לשאלה המתבקשת... לשאלתו של השאילת יעקב, וקדם לו הנציב מוולוז'ין, שיציאת מצרים לא היתה מושלמת, ביום ט"ו בניסן... מדוע?
משום שהמצרים לא שיחררו אותם מתחת  ידם... למה  לא שיחררו אותם?
משום שרק פרעה, אומר הנציב, אמר"הרי אתם ברשותכם, הרי אתם בני חורין"... המצרים עצמם ידעו, שעם ישראל יוצא לשלושה ימים, וחוזר בחזרה... פירוש הדבר, שיציאת מצרים היתה בתרמית ובהונאה, למה?
משום כשלקחו את התכשיטים מהמצרים, מה הם אמרו?
תנו לנו תכשיטים, כי אנחנו הולכים להקריב קרבנות במדבר"... אם הולכים להקריב קרבנות במדבר, יוצאים לשלושה ימים, וחוזרים בחזרה... פירוש הדבר, שבעוד שבוע, אתה מחזיר את התכשיטים בחזרה!
כל מצרי ידע, שכל מה שהוא השאיל ליהודי, הוא אמור לקבל את זה בחזרה בעוד שבוע...
נשאלת השאלה – אם ככה יוצא, שבשעה שעם ישראל לקח את התכשיטים מארץ מצרים, הוא עשה כאן מעשה של השאלה, ולא החזיר את זה... עשו כאן מעשה של תרמית והונאה... איך יצאת ממצרים דרך הונאה, שהונאת את המצרים???
אני מקריא את דברי האבן עזרא :
כשהקב"ה נגלה למשה רבינו בסנה, ומבקש ממנו ללכת ולגאול את ישראל... מה הוא אמר לו לומר לפרעה???
הוא לא אמר לפרעה – תשמע, אנחנו יוצאים ממצרים... עד עכשיו עבדת אותם... נגמרה העבודה, הולכים הביתה... מה הוא אמר לו???
אומרת התורה {ג, יח} וּבָאתָ אַתָּה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל-מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו ה' אֱלֹהֵי הָֽעִבְרִיִּים נִקְרָה עָלֵינוּ וְעַתָּה נֵֽלֲכָה-נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְנִזְבְּחָה לַֽה' אֱלֹהֵֽינוּ.
אומר משה רבינו לפרעה – אנחנו הולכים לשלושה ימים, לזבוח קרבנות!
מה אומר משה רבינו במכת ארבה?
{י, יא} לְכוּ נָא הַגְּבָרִים וְעִבְדוּ אֶת ה' כִּי אֹתָהּ אַתֶּם מְבַקְשִׁים... אמר פרעה, אתם רוצים להקריב קרבנות?! תלכו אתם הגברים... תשאירו פה את הנשים והילדים!
אמר משה רבינו – בשום פנים ואופן לא! למה?
{ט} וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ נֵלֵךְ כִּי חַג ה' לָנוּ... על מה הדיונים עם פרעה?? אין דיונים על שחרור קבוע... מדברים על הליכה לשלושה ימים, להקריב קרבנות ולחזור בחזרה...
אם ההליכה היא לשלושה ימים, כדי להקריב קרבנות ולחזור, יוצא שההשאלה של הכלים, היתה לשלושה ימים בלבד.... אז בעוד שבוע, המצרים אמורים לקבל את התכשיטים בחזרה... איך אנחנו יוצאים ממצרים בצורה כזאת של רמאות?!
וכי קשה לקב"ה להגיד לפרעה"תם זמנך... אנחנו יוצאים עכשיו... לא נשארים כאן אפילו עוד רגע... תנו לנו את התכשיטים... אנחנו הולכים הביתה"... למה זה צריך להיעשות במעשה של תרמית?
אני מקריא שלושה מקורות... לפני שנגיע לתשובתו של הר"ן, שהוא עיקר הדברים:
אומרת התורה {שמות ג, כב} וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת וְשַׂמְתֶּם עַל בְּנֵיכֶם וְעַל בְּנֹתֵיכֶם וְנִצַּלְתֶּם אֶת מִצְרָיִם.
אומר האבן עזרא על הפסוק - ויש מתאוננים ואומרים כי אבותינו גנבים היו ואלה הלא יראו כי מצוה עליונה היתה ואין טעם לשאול למה כי השם ברא הכל והוא נתן עושר למי שירצה ויקחנו מידו ויתננו לאחר. ואין זה רע כי הכל שלו הוא.
האמת היא, שזה  מה שכתוב גם ברש"י הראשון בתורה - שאם יאמרו אמות העולם לישראל לסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם כל הארץ של הקדוש ברוך הוא היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו.
בא רבינו בחיי ואומר – חס ושלום, שיתיר הקב"ה לגנוב דעת הבריות, שישאלו מהם כלי כסף וכלי זהב ולא ישיבו להם. אבל לשון שאלה, הוא לשון מתנה.
אותו דבר הרשב"ם אומר - וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ במתנה גמורה בחנותה, כמו שנאמר {תהילים ב, ח} שְׁאַל מִמֶּנִּי וְאֶתְּנָה גוֹיִם נַחֲלָתֶךָ וַאֲחֻזָּתְךָ אַפְסֵי-אָֽרֶץ.
בא אור-החיים הקדוש, ושואל שאלה עצומה:
הוא אומר, אני לא מבין מה הולך כאן, בכל הסוגיה הזאת של יציאת מצרים... הרי למצרים היה אמון מוחלט בבני ישראל, בשעה שנתנו להם את התכשיטים.. למה?
כי במכת חושך, היהודים הסתובבו בין הבתים, וידעו איפה כל הזהב והרכוש שלהם נמצא...

שואל אור-החיים הקדוש – וכי יש בעיה, שעם ישראל יצא ויקח את מה שמגיע לו?
יוצא שכל מעשה"ההונאה" הזה היה, כדי שירדפו אחרי בני ישראל... ואלו הדברים שכותב רש"י במפורש:
ויהפך. נהפך ממה שהיה, שהרי אמר להם (שמות יב לא) קומו צאו מתוך עמי, ונהפך לבב עבדיו, שהרי לשעבר היו אומרים לו (שם י ז) עד מתי יהיה זה לנו למוקש, ועכשיו נהפכו לרדוף אחריהם בשביל ממונם שהשאילום.
למה לעשות את כל זה, בדרך של רמאות והונאה? שאלתו של האור-החיים הקדוש...
בא הר"ן בדרשותיו {דרשות הר"ן פרק יא} ושואל את כל השאלות האלה... ועונה תשובה מאוד מעניינת:
לא משה ולא בני ישראל ידעו, שהמעשה, של לקחת בהשאלה מהמצרים, זה מעשה הונאה... הם עשו את זה בתמימות, כיון שמשה רבינו ביקש זאת, בציוויו של הקב"ה.
הם לא היו מודעים כלל, שהם עושים מעשה הונאה... הם עשו, כי כך משה אמר!
עד כדי כך, שעפ"י זה מסביר הר"ן, למה כתוב {יא, ב} דַּבֶּר נָא בְּאָזְנֵי הָעָם וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב
למה נאמר דַּבֶּר נָא?
אומר הר"ן {דרוש י"א}מאי טעמא לגנוב דעתו של פרעה כלל, שיאמרו לו:" ועתה נלכה נא דרך שלשת ימים", והנה זה דרך העבדים שאין ידם תקיפה, שרוצים לברוח, ומתנכלים על אדוניהם לברוח, ולמה משה ואהרן שהיו שלוחי ה', לא יאמרו אל פרעה ביד רמה, שהגיע קיצם של ישראל ליגאל, ושלא ישתעבד בהם עוד, היד ה' תקצר מהכניע לבו של פרעה להודות הדבר גם כי יאמרו אליו בפירוש?! וזה באמת עניין, שראוי שיסתפקו ממנו ישראל בשלמותו של משה. ועוד נשאר לנו מקום ספק גדול, באמרו:" דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו וגו' כלי כסף וכלי זהב". וזה באמת יראה ענין זר או תמוה מאד, שאף על פי שאנשי מצרים היו חייבים להם שכרן שנשתעבדו בהם כמו שאמרו בסנהדרין (צא א), לא היו ראוים לבא עליהם בעקבה ובדרכים של אנשי רמיה וכל שכן אחר שיד ה' יתברך תקיפה וחזקה עליהם, למה הוצרכו לעשות כן?! וכל אלו הדברים מתמיהין בעצמם, וראוי שיפול ספק מצידן לישראל בנבואתו של משה.
אבל היתר אלו שני הקשרים, הוא דבר אחד, ה' יתברך, כיוון שרצה לדון כל המצריים בדבר אשר זדו על ישראל, כמאמר יתרו (שמות יח יא):" עתה ידעתי כי גדול ה' וגו' כי בדבר אשר זדו עליהם", ורצה להביאם בעניין שהם בבחירתם יכנסו במים וימותו שמה. לפיכך לא רצה השם יתברך שיאמר משה לפרעה הענין כאשר הוא, אלא שיאמר שהם הולכים דרך שלשת ימים לזבוח, שכאשר יגידו לו אחר כך:" כי ברח העם", יחשוב פרעה שכל מה שעשה משה רבינו עליו השלום, לא בא מאת השם יתברך, אבל נעשה בעקבה וברמיה, כי לולא כן, למה יגנוב לבבו לאמר שאינם הולכים רק לזבוח?!
ולזאת הסיבה עצמה צוה:" וישאלו איש מאת רעהו",צוה שיבואו בעקבה, ולא ישאלו למה. וכאשר הוגד למלך מצרים ולעמו שישראל בורחים, אין ספק שחשדום באנשי דמים ומרמה, וכל זה הניעם בלי ספק לרודפם. וכוונת כל אלו הדברים, היתה נעלמת מישראל, ואולי גם ממשה. ולסיבת כל זה היה ראוי שיספקו ישראל בשליחותו של משה, אף על פי שהאמינו בו בתחילה. והוא שרמז ואמר (שמות יד לא):" וירא ישראל את היד הגדולה וגו'", כלומר: אז הכירו שכל מה שהיו מופלאים ממנו תחילה ומסתפקים בו, לא היה, רק לסבב שמצריים עצמם יכנסו בים".

אומר לנו הר"ן, שכל זה נעשה במעשה תרמית, כדי שיבואו למים, ויקבלו את עונשם!
כל התהיות שהיו לעם ישראל, היה רק עד לים סוף... הגיעו לים סוף... הבינו, איך זה שהם בורחים, בלי להחזיר בחזרה... וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמשֶׁה עַבְדּוֹ... עכשיו הבינו למה הקב"ה עשה את זה... כדי למשוך את המצרים החוצה, כדי שיכנסו לתוך המים. 
בא הגאון מוילנה ושואל -  ולמה לעשות את זה? אי אפשר לעשות את זה, בלי מעשה תרמית?
ואומר תשובה נפלאה {פנינים משולחן הגר"א, פרשת בֹא} – מה זה שלא יאמר אותו צדיק?
אך יש לבאר, שהקב"ה שילם לו בזה, במידה כנגד מידה. ד'בתחילת העבודה שהתחילו לשעבד את ישראל, עשה הכל ברמאות, שנאמר בפרך,אל תקרי בפרך, אלא בפה-רך. ובתחילה הלך גם פרעה לעבודה, ואם מלך עובד כל שכן עבדיו. לאחר מכן, היה משלם בכסף על מלאכתם, ועבדו ועשו הרבה לבנים יותר מהראוי לעשות, ולאחר מכן אמר, רבותי עבדתם? עכשיו תעשו בלי כסף. ורמאות גדולה יותר, מה שעשה עם היולדות, שאמר להן כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ, ואמר להן, עשו עצמכן כאילו באונס אתן עושות ותשליכו ליאור, ואחרי שיבואו לדון לפני דין זה, אני אצדיק אתכן. ולכן אמר, אעשה לכן דבר, שלא יבואו אליכן בטענות. אמר להם, בואו וראו כיצד הורגים את הילדים...ברגע שהילד מוציא את הראש, תחנקו אותו לפני שימצא בכי התינוקות. זכר פניו למטה ונקבה פניה למעלה, וכך תדעו איך להרוג אותם, מיד כשהוא יצא.
כמו כן, נהג הקב"ה, להבדיל אלף אלפי הבדלות, נגד כל דבר שברמאות. שבתחילה נצטוו לשאול בני ישראל מהמצרים, כלי כסף, וכלי זהב, ואחר כך נאמר להם, לבל ישיבו להם את הכלים.
אחרי זה אמר משה לפרעה נלכה נא דרך שלשת ימים,כדי שיהיה פרעה רודף אחריהם, וכדי שיבוא אל תוך הים... וכשבאו לים, ראו יבשה, גם זה מעשה רמאות, כדי להכניס אותם בתוך המים.
אומר הגאון מוילנה – השיב הקב"ה לפרעה, על כל מעשי הרמאות שהוא עשה, השיב לו במידה כנגד מידה.
בא המדרש עצמו, ואומר דבר נפלא  {שמות רבה, פרשה כב, א} - אָמְרוּ בּוֹאוּ וְנָבוֹא עֲלֵיהֶן בְּחָכְמָה, וְנִרְאֶה הֵיאַךְ אֲנַחְנוּ מְשַׁעְבְּדִין עַל יִשְׂרָאֵל בְּדָבָר שֶׁלֹא יְהֵא אֱלֹהֵיהֶן יָכוֹל לְהָבִיא עָלֵינוּ בְּאוֹתָהּ מִדָּה, אִם נְדוּנֵם בַּחֶרֶב, יָכוֹל הוּא לְהָבִיא עָלֵינוּ חֶרֶב, וְאִם בָּאֵשׁ, יָכוֹל הוּא לְהָבִיא עָלֵינוּ אֵשׁ, יוֹדְעִין אָנוּ שֶׁנִּשְׁבַּע שֶׁאֵינוֹ מֵבִיא  מַבּוּל לָעוֹלָם, אֶלָּא בּוֹאוּ וְנָדוּנֵם בַּמַּיִם שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהָבִיא אוֹתָם עָלֵינוּ. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רְשָׁעִים כְּבָר נִשְׁבַּעְתִּי שֶׁאֵינִי מֵבִיא מַבּוּל לָעוֹלָם אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה לָכֶם, אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם לַמַּבּוּל וְכָל אֶחָד וְאֶחָד אֲנִי גוֹרְרוֹ לְמַבּוּלוֹ, וְהוּא שֶׁדָּוִד אוֹמֵר (תהלים סג, יא): יַגִּירֻהוּ עַל יְדֵי חָרֶב מְנָת שֻׁעָלִים יִהְיוּ, אֵלּוּ הַמִּצְרִיִּים הָרְשָׁעִים שֶׁגְּרָרָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְחַרְבּוֹ שֶׁל יָם. מַהוּ מְנָת שֻׁעָלִים יִהְיוּ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַמַּכָּה הַזּוֹ תְּהֵא מְתֻקֶּנֶת לָהֶם לַשּׁוּעָלִים שֶׁשְּׁמָרָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְלֹא הֵבִיא עֲלֵיהֶן י' מַכּוֹת, וְשָׁם מֵתוּ.
יוצא, הענישו הקב"ה במידה כנגד מידה, שמידתו אמת, וחותמו אמת, והוא אמת, ואין דרכו חס וחלילה משהו,  ששונה ממידת האמת... לכן אומר הגאון מוילנה, נהג הקב"ה עם פרעה, באותו מעשה תרמית.
הייתי רוצה ללכת לשלב האחרון... שגם אם נאמר אותו מאה שנה, אולי לא נשים לב... אבל הערה נפלאה שמצאתי בספר מעין גנים :
שואל הספר מעין גנים – למה אנחנו אומרים בקידוש זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם?
המצרים אף פעם לא יצאו ממצרים... הם נשארו שם...  היינו צריכים לומר זֵכֶר לִיצִיאַת בני ישראל ממצרים!
התשובה נפלאה עוד יותר:
בפרשת בֹא, מביאה התורה שני פסוקים, עם שינויים קלים ביותר, והתורה לכאורה, חוזרת עליהם פעמיים... נקרא את הפסוקים בפנים :
אומרת התורה {יב, מא} וַיְהִי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה יָֽצְאוּ כָּל-צִבְאוֹת ה' מֵאֶרֶץ מִצְרָֽיִם... וכמה פסוקים אח"כ {נא} וַיְהִי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הוֹצִיא ה' אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַל-צִבְאֹתָֽם
אותו פסוק, חוזר על עצמו פעמיים...
אז נכון שיש במפרשים שאומרים, שיצאו שני צבאות – צבא ישראל שיצא, והמלאכים יצאו... גם פמליה של מעלה, גם היא עזבה את מצרים...
הערה נוספת, שלא קשורה לשיעור היום, אבל אולי אפשר להסביר עם זה דבר נוסף על הדרך:
כתוב בפסוק לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ...

שואל הספר מעין גנים – למה נאמר  לֶךְ לְךָ? היה צריך לומר לְךָ מֵאַרְצְךָ... וחוץ מזה, הסדר הוא הפוך. קודם יוצאים מבית האבא... מהמולדת... ורק אז, יוצאים מהמולדת... מה הענין כאן?
זאת השאלה, ואני רוצים להסביר את הדברים בצורה קצרה :
שלמה המלך, אומר בספר משלי  {יח, יד} רוּחַ אִישׁ יְכַלְכֵּל מַחֲלֵהוּ וְרוּחַ נְכֵאָה מִי יִשָּׂאֶנָּה.
פירוש הדבר – האדם מחולק  מגוף ונפש. גופו של האדם צריך להיות בריא, וכך גם נפשו...
אומר לנו שלמה המלך – אם,  לא עלינו ולא על אף אחד מישראל, גופו של האדם חלה, אבל הנפש שלו בריאה, יש אפשרות לאדם לצאת מהמחלה.
רוּחַ אִישׁ יְכַלְכֵּל מַחֲלֵהוּ אם האדם עצמו, יש לו תכונות נפשיות בריאות, הוא יכבוש את מחלתו... אבל, אומר לנו שלמה המלך וְרוּחַ נְכֵאָה מִי יִשָּׂאֶנָּה אם אדם, יש לו גוף בריא ונפש פצועה, הגוף הבריא לא יסייע ביד הנפש הפצועה, לצאת מהמחלה.
אומר הספר מעין גנים יסוד נפלא – יציאת מצרים היתה מחולקת לשניים.  היתה יציאת מצרים בט"ו לחודש ניסן... אז יצאו בני ישראל ממצרים. בני ישראל שוחררו... אמר להם פרעה – הרי אתם משוחררים... אבל הנפש של עם ישראל, נשארה במצרים. הגוף יצא החוצה, אבל הנפש נשארה בפנים... למה?
כיון שהמצרים, לא רק שפגעו בגופם של בני ישראל...
אחד המפרשים אומר, את מה שהזכרנו בשבוע שעבר על הפסוק {שיר השירים ח, ה} תַּחַת הַתַּפּוּחַ עוֹרַרְתִּיךָ – שתפחו ממוגלה פצעיהם של ישראל.
אבל היתה גם פציעה נפשית – עשו עבודת האנשים על הנשים, ועבודת הנשים על האנשים... לתת לאדם לעשות עבודה של נשים, או שלא לצורך, שוברת את נפשו של האדם!
המצרים פגעו, לא רק בגופם של עם ישראל, אלא גם בנפשם...
רבותי, מי שמכיר משפחות של ניצולי שואה יודע, שהרבה אנשים יצאו מהשואה... אבל השואה לא יצאה מהם.
אם עם ישראל היה יוצא ממצרים מבחינת גוף, והנפש שלהם היתה נשארת פצועה, מה היה עוזר לך יציאת מצרים?
אומר הספר מעין גנים – אנחנו לא מאזכרים את הענין, שיצאו בני ישראל ממצרים... אנחנו מאזכרים את יציאת מצרים מעם ישראל... שמבחינת הגוף שלהם, ודאי שהוא יצא בט"ו בחודש ניסן... אבל הנפש שלהם, נשארה במצרים!

מתי הנפש נהיתה בריאה??
כאשר ראו את אותם רודים שרדו בהם, טובעים בתוך המים, אז נרפאה הנפש שלהם...

לכן עפ"י זה תבין טוב מאוד – אומר לנו המגן אברהם, אתה יכל לומר קריעת ים סוף, ולצאת ידי חובה, של לְמַעַן תִּזְכּוֹר אֶת יוֹם צֶאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ... אז צֶאתְךָ מֵאֶרֶץ, אמנם מתבטא, שאתה יצאת מארץ מצרים... אבל ישנה מעלה יותר גדולה – שמצרים יצאה מתוכך!
עפ"י זה רבותי, אפשר להבין טוב מאוד, מה כתוב בירושלמי:
בגמרא במסכת פסחים כתוב, שבשעה שהמצרים נכנסו לתוך הים, עם ישראל לא האמינו, שהמצרים טבעו בתוך הים... אמרו –  כְּשֵׁם שֶׁעָלִינוּ מִן הַיָּם מִצַּד זֶה, כָּךְ עוֹלִין מִצְרַיִם מִצַּד אַחֵר. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְשָׂרוֹ שֶׁל יָם: פְּלֹט אוֹתָם לַיַּבָּשָׁה. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כְּלוּם יֵשׁ עֶבֶד (*) שֶׁנּוֹתֵן לוֹ רַבּוֹ פַרְנָסָה לְתוֹךְ פִּיו וְחוֹזֵר וְנוֹטְלוֹ מִמֶּנּוּ. אֲמַר לֵיהּ: אֲנִי נוֹתֵן לְךָ עַד אֶחָד וּמֶחֱצָה שֶׁבָּהֶם. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כְּלוּם יֵשׁ עֶבֶד שֶׁתּוֹבֵעַ אֶת רַבּוֹ? אֲמַר לֵיהּ: נַחַל קִישׁוֹן יְהֵא עָרֵב בְּדָבָר זֶה. מִיָּד פָּלַט אוֹתָם לַיַּבָּשָׁה וּבָאוּ יִשְׂרָאֵל וְרָאוּ אוֹתָם. וְהַיְנוּ דִּכְתִיב: ''וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת־מִצְרַיִם מֵת עַל־שְׂפַת הַיָּם'' (שמות יד, ל).
אומר הילקוט שמעוני – נאמר  וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת־מִצְרַיִם מֵת עַל־שְׂפַת הַיָּם... לא נאמר מתים עַל־שְׂפַת הַיָּם... מכאן אתה למד שהם פרפרו, ולא מתו לגמרי.
עוד אומר המדרש – היה כל אחד נותן אל כלבו, ואומר לאותו כלב"הנה זה, היד שלו היא שנתנה לי מכות... אכל אותה"... והיה הכלב מכלה את ידו..."הרגל הזאת בעטה בי... נשך אותה"... והיה הכלב נושך אותה...
נשאלת השאלה – בשביל מה צריך לעשות את הפעולות האלה?
אני חושב... שאם מדברים על גאולת נפש, של בן-אדם... הנפש של הבן-אדם נשארת פצועה, עד שהוא לא רואה, שהוא נוקם את הנקמה...
אנחנו, בני עדות אשכנז, אומרים לפני תפילת מוסף של שבת קודש, נוסח של אב הרחמים:
אַב הָרַחֲמִים שׁוֹכֵן מְרוֹמִים. בְּרַחֲמָיו הָעֲצוּמִים הוּא יִפְקוֹד בְּרַחֲמִים הַחֲסִידִים וְהַיְשָׁרִים וְהַתְּמִימִים. קְהִלּוֹת הַקֹּדֶשׁ שֶׁמָּסְרוּ נַפְשָׁם עַל קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם. הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִים בְּחַיֵּיהֶם וּבְמוֹתָם לֹא נִפְרָדוּ. מִנְּשָׁרִים קַלּוּ וּמֵאֲרָיוֹת גָּבֵרוּ לַעֲשׂוֹת רְצוֹן קוֹנָם וְחֵפֶץ צוּרָם. יִזְכְּרֵם אֱלֹהֵינוּ לְטוֹבָה עִם שְׁאָר צַדִּיקֵי עוֹלָם. וְיִנְקוֹם לְעֵינֵינוּ נִקְמַת דַּם עֲבָדָיו הַשָּׁפוּךְ. כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת משֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים. הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ: וְעַל יְדֵי עֲבָדֶיךָ הַנְּבִיאִים כָּתוּב לֵאמֹר. וְנִקֵּיתִי דָּמָם לֹא נִקֵּיתִי וַה' שֹׁכֵן בְּצִיּוֹן: וּבְכִתְבֵי הַקֹּדֶשׁ נֶאֱמַר לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם אַיֵּה אֱלֹהֵיהֶם. יִוָּדַע בַּגּוֹיִם לְעֵינֵינוּ נִקְמַת דַּם עֲבָדֶיךָ הַשָּׁפוּךְ: וְאוֹמֵר, כִּי דוֹרֵשׁ דָּמִים אוֹתָם זָכָר לֹא שָׁכַח צַעֲקַת עֲנָוִים: וְאוֹמֵר, יָדִין בַּגּוֹיִם מָלֵא גְוִיּוֹת מָחַץ רֹאשׁ עַל אֶרֶץ רַבָּה. מִנַּחַל בַּדֶּרֶךְ יִשְׁתֶּה עַל כֵּן יָרִים רֹאשׁ
אומר רש"י במקום על הפסוק {תהילים קי, ו} - מלא גויות. אסיפת פגרים, מלא לשון אסיפה כמו (ירמיה י''ד) קראו אחריך מלא, אשר יקרא עליו מלא רועים (ישעיה ל''א), והיכן דן מלא גויות את מצרים על שפת הים (שמות ט''ו).
יוצא, שליציאת מצרים ישנם שתי חלקים – החלק הראשון, הוא יציאת הגוף ממצרים. והחלק השני, הוא יציאת הנפש של המצרים מתוך בני ישראל.
לכן בחג הפסח, אנחנו מזכירים את שתי הדברים האלה גם יחד... בשעה שאנחנו מבקשים מהקב"ה, שאת הגאולה השלמה, שנשיר בפניו שיר חדש... נודה לו על גאולתנו ועל פדות נפשנו... גאולתנו זה אחד... ופדות נפשנו זה שתים.
יזכנו הקב"ה, שנזכה בקרוב לגאולה השלמה במהרה בימינו אמן ואמן!!!
 
 
 

 
 
 

מתימן יבוא הישיבה המרכזית לבני עדת תימן. ירושלים רחוב תרמ"ב 6. טלפון: 02-5812531    דוא”ל: email: mtyavo@gmail.com פקס: 077-4448207 חשבון בנק הדאר: 4874867
מבשר טוב - ת"ת לבני עדת תימן רחוב אבינדב 22 ירושלים. גני ילדים רחוב ארץ חפץ 116 כניסה ד ירושלים.  
 
 
דוא”ל: email: mtyavo@gmail.com
לייבסיטי - בניית אתרים