אני מעוניין לתרום  |  כך התחלנו את המדרש התימני  |  וידאו - יום בחצריך  |  חומר מארכיון המדינה  |  תורמים בשקלים או בדולרים  |  קריאה בתורה לכל השנה  |  ת"ת מבשר טוב  |  ילדי תימן  |  פרשת השבוע  |  מדור פרשת השבוע  |  ס ר ט י - ו י ד א ו  |  

אתרים תימנים נוסח תימן תימני נט יד מהריץ מבשר טוב
 

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



 


יפוצו מעינותך חוצה
FacebookTwitter

      פרשת בשלח עג
דף הבית >> פרשת השבוע >> הרב ברוך רוזנבלום על פרשת השבוע >> ספר שמות הרב רוזנבלום >> פרשת בשלח עג

בס"ד
 
פרשת בשלח, שבת שירה – הרב ברוך רוזנבלום שנת תשע"ג.

פרשת השבוע שנקרא בע"ה בשבת זו, פרשת בשלח שנת תשע"ג. השבת נקראת בשם  שבת שירה, על שם שירת הים.
השבת היא שבת מיוחדת, בנוסף לשירת הים, גם שבת ט"ו בשבט.
אנחנו רוצים בע"ה, לעסוק בנושא אחד, מתוך מגוון הנושאים שישנם כאן בפרשה...
לאחר שעם ישראל עובר את ים סוף, ושר את שירת הים... בסיום השירה, לוקחת מרים, אחות אהרון את התוף בידה {טו, כ} וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת-הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָֽל-הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ  בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹֽת... ובעצם עם ישראל נמצא לאחר קריעת ים סוף... ולאחר טביעת המצרים בים...
אומרת התורה - {כב} וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת-יִשְׂרָאֵל מִיַּם-סוּף וַיֵּצְאוּ אֶל-מִדְבַּר-שׁוּר וַיֵּלְכוּ שְׁלֹֽשֶׁת-יָמִים בַּמִּדְבָּר וְלֹא-מָצְאוּ מָֽיִם: {כג} וַיָּבֹאוּ מָרָתָה וְלֹא יָֽכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה כִּי מָרִים הֵם עַל-כֵּן קָרָֽא-שְׁמָהּ מָרָֽה: {כד} וַיִּלֹּנוּ הָעָם עַל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר מַה-נִּשְׁתֶּֽה: {כה} וַיִּצְעַק אֶל-ה' וַיּוֹרֵהוּ ה' עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל-הַמַּיִם וַֽיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּֽהוּ...
הנסיעה הזאת, מים-סוף למרה, היא אחת מארבעים ושתים מסעות, שהסיע הקב"ה את ישראל, החל ממצרים ועד בואם לארץ ישראל.
את המסעות עצמם, תמצאו בפרשת מסעי, שם מופעים ארבעים ושתים המסעות... וכבר כותב שם האור-החיים הקדוש, ואותו דבר מופיע בלשם, שהמקומות שבהם חנו בני האדם, כל חניה וחניה, הם תיקנו את מה שהקב"ה רצה לתקן באותו מקום.
כותב הלשם, שעפ"י כמות התיקון, שהיו בני ישראל היו צריכים לתקן, כך הם שהו באותו מקום. אם היה מעט לתקן, שהו שם יום אחד... היה יותר לתקן, שהו שם יומיים... שבוע...חודש... היה מקום אחד, ששם שהו 19 שנה ברציפות בלי לזוז.
המקום הזה נקרא קָדֶש', שהיה  המקום שנדרש בו התיקון הגדול ביותר, ולכן שהו שם את מירב הזמן, במשך 19 שנה.
המסע הראשון, לאחר שעם ישראל עובר את ים סוף, זה המסע לכיוון מרה. 
עם ישראל יוצא ממצרים... בתוך ים-סוף, מילאו כולם ג'ריקנים של מים, כי חז"ל אומרים, שאחד הניסים שהקב"ה עשה להם בים-סוף,היה  שהמים היו מתוקים... אז יכלו למלאות מים... במדרשים כתוב גם, שצמחו להם פירות בתוך המים...
אומרת התורה  {טו, כב} וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְלֹא מָצְאוּ מָיִם... עד שהם מגיעים למרה, ששם היו מים... אבל המים  היו מרים... {כד} וַיִּלֹּנוּ הָעָם עַל מֹשֶׁה לֵּאמֹר מַה נִּשְׁתֶּה {כה} וַיִּצְעַק אֶל ה' וַיּוֹרֵהוּ ה' עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ

וַיִּצְעַק, לשון תפילה, כך אומר התרגום - וְצַלֵּי קֳדָם יְיָ...
אומר רש"י - שם שם לו. במרה נתן להם מקצת פרשיות של תורה שיתעסקו בהם, שבת, ופרה אדומה, ודינין.
כל אחד שואל את עצמו – הרי הקב"ה לא עושה דברים סתם... הקב"ה יכל, כמו שסיפק להם מָן ארבעים שנה, ולא היתה שום תקלה, יכל להמציא להם גם מים, שהג'ריקן שלהם יספיק גם עד התחנה הבאה.
למה הקב"ה ניסה אותם בניסיון הזה של הצמא  ? למה לאחר שיוצאים מים-סוף, הניסיון הוא במים ?
הקב"ה מורה למשה רבינו עץ, וחז"ל שואלים במדרש, איזה עץ זה היה.

אומר המדרש {שמות רבה, פרשה כג, אות ג. תנחומא, בשלח, כד} - וּמֶה הָיָה הָעֵץ? רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: שֶׁל  עֲרָבָה הָיָה. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: הַרְדּוּפְנִי מַר הָיָה. רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: שֶׁל זַיִת הָיָה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אוֹמֵר: קַרְדָּנִין. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: עִקְּרֵי תְּאֵנָה וְעִקְּרֵי רִמּוֹן. מִכָּל מָקוֹם, מַר הָיָה.

אומר הערוךהַרְדּוּפְנִי. אילן הגדל על פני המים, ועושה פרחים הדומים לשושנה, והן מרים ביותר, והוא שם המוות לבהמה.
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה מֻפְלָאִין דְּרָכָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹתֵר מִדַּרְכֵי בָּשָׂר וָדָם. בָּשָׂר וָדָם, בַּמָּתוֹק מְרַפֵּא אֶת הַמָּר. בשר ודם, כשרוצה לדוגמא להמתיק קפה, אז הוא צריך לשים בו סוכר/סוכרזית, אבל הקב"ה לא צריך את זה...
אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בַּמָּר מְרַפֵּא אֶת הַמָּר. הָא כֵּיצַד? נוֹתֵן דָּבָר הַמְחַבֵּל בְּתוֹךְ דָּבָר הַמְחַבֵּל, לַעֲשׂוֹת נֵס בְּתוֹךְ נֵס. כַּיּוֹצֵא בּוֹ, וַיֹּאמֶר יְשַׁעְיָה יִשְאוּ דְּבֶלֶת תְּאֵנִים וְיִמְרְחוּ עַל הַשְּׁחִין וְיֶחִי (ישעיה לח, כא). הֲלֹא בָּשָׂר חַי שֶׁאַתָּה נוֹתֵן עָלָיו דְּבֶלֶת תְּאֵנִים, מִיָּד הוּא נִסְרָח. הָא כֵּיצַד? נָתַן דָּבָר הַמְחַבֵּל לְתוֹךְ דָּבָר הַמְחַבֵּל, לַעֲשׂוֹת בּוֹ נֵס.
כשהנביא אלישע הגיע ליריחו, אמרו לו אנשי המקום, שהמים שנמצאים כאן, הם מים לא טובים, ולכן הארץ משכלת יושביה. הלך אלישע למקום ההוא, בדבר ה', והלך למקום שהמים נובעים משם, ומשקים את יריחו, והשליך שמה מלח...
כַּיּוֹצֵא בּוֹ, וַיֵּצֵא אֶל מוֹצָא הַמַּיִם וַיַּשְׁלֶךְ שָׁם מֶלַח וַיֹּאמֶר כֹּה אָמַר ה' רִפֵּאתִי לַמַּיִם הָאֵלֶּה לֹא יִהְיֶה מִשָּׁם עוֹד מָוֶת וּמְשַׁכָּלֶת (מלכים ב ב, כא). וַהֲלֹא מַיִם מְתוּקִין שֶׁאַתָּה נוֹתֵן לְתוֹכָן מֶלַח מִיָּד נִפְסָדִים. הָא כֵּיצַד? נוֹתֵן דָּבָר הַמְחַבֵּל לְתוֹךְ דָּבָר הַמְחַבֵּל, לַעֲשׂוֹת בּוֹ נֵס. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: לֹא כָּךְ הוּא אֻמָּנוּתִי, אֶלָּא בְּמַה שֶּׁאֲנִי מַכֶּה, בּוֹ אֲנִי מְרַפֵּא
ומה לומדים מזה חז"ל ?
חז"ל לומדים מזה, דבר מענין מאוד במדרש כאן, ויש על זה רבינו בחיי, בפרשת אמֹר... דבר שיחבר אותנו גם לט"ו בשבט.
בפרשת אמֹר, כידוע לכולם, דנים חז"ל  האם אפשר לפייס את הקב"ה, בדבר שבו חטאו... למה הכוונה ?
תארו לעצמכם, בן-אדם זרק על חברו אבן, רח"ל, ופגע בו בראש...
טוב... פגע לו בראש... עכשיו הוא רוצה להתפייס איתו...
תארו לכם שאותו אחד שרוצה להתפייס עם החבר שלו, מביא לו את האבן מתנה "תשמע, הבאתי לך את האבן, שיהיה לך למזכרת... שים את זה בוויטרינה"...|
נו... אתה מבין את הדבר הזה ?! אותה אבן שזרקת עליו, איתה אתה הולך לרצות את החבר ?!
אומרים חז"ל – אצל בני-אדם זה לא עובד, אבל אצל הקב"ה זה עובד... למה ?
שנאמר {הושע  ז, ג} בְּרָעָתָם יְשַׂמְּחוּ מֶלֶךְ וּבְכַחֲשֵׁיהֶם שָׂרִים.
אומרים חז"ל – אמר הקב"ה {שמות כה, ג} וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹֽשֶׁת.
אומר רבינו בחיי {פרשת אמֹר} - זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹֽשֶׁת. והלא בזהב חטאו! איך אתה מצוה בתרומות המשכן, דבר ראשון על הזהב ?!
מהזהב הרי עשו את העגל!
אומרים חז"ל {תנחומא תרומה, ח} – כן. יָבֹא זָהָב שֶׁבַּמִּשְׁכָּן וִיכַפֵּר עַל זָהָב שֶׁנַּעֲשָׂה בּוֹ אֶת הָעֵגֶל, שֶׁכָּתוּב בּוֹ: וַיִּתְפָּרְקוּ כָּל הָעָם אֶת נִזְמֵי הַזָּהָב וְגוֹ' (שמות לב, ג).
אומר רבינו בחיי, דבר נפלא ביותר, ומזה נוכל בע"ה להתחבר לט"ו בשבט:
שואל רבינו בחיי– למה פרשת המועדות, נפתחת ב – {ויקרא כב, כז} שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז כִּי יִוָּלֵד...?
אומרת המשנה {מסכת מגילה ל, ב} - מתני' בפסח קורין בפרשת מועדות של תורת כהנים.
אומר רש"י - מתני' פרשת מועדות שבתורת כהנים. שור או כבש (ויקרא כב) וביומא קמא מיירי ובברייתא אמרינן בה ושאר כל ימות הפסח מלקט וקורא מענינו של פסח ומאי דשייר במתני' תנא בברייתא.
נשאלת השאלה – למה אתה פותח את פרשת המועדות, ב - שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז כִּי יִוָּלֵד ? למה לא פותחים ב- אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' ?
שאלה נוספת ששואל רבינו בחיי – איך אתה יכל לפתוח את הקרבנות בשור ?! הרי בשור נעשה העגל! איך אתה יכל לשים אותו ראשון ?!
אומר רבינו בחיי – זה מדוקדק טוב מאוד. למה ?
משום שבהמשך, מופיעה פרשת חג הסוכות, ושם מצוה הקב"ה לקחת ארבע מינים, ובין ארבעת המינים שמצוה הקב"ה לקחת, מופיע שם אתרוג.
אתרוג, לשיטת ר' אבא דמן עכו, היה העץ שממנו אכל אדם הראשון.
הגמרא {מסכת ברכות מ, א} מביאה שלוש דעות - דתניא אילן שאכל ממנו אדם הראשון רבי מאיר אומר » גפן היה שאין לך דבר שמביא יללה על האדם אלא יין שנאמר {בראשית ט-כא} וישת מן היין וישכר רבי נחמיה אומר תאנה היתה שבדבר שנתקלקלו בו נתקנו שנאמר {בראשית ג-ז} ויתפרו עלה תאנה ר''י אומר חטה היתה שאין התינוק יודע לקרות אבא ואמא עד שיטעום טעם דגן.
במדרש מופיעות שלושת הדעות האלה {בראשית רבה, פרשה טו, אות ז} - מָה הָיָה אוֹתוֹ הָאִילָן שֶׁאָכַל מִמֶּנּוּ אָדָם וְחַוָּה, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר חִטִּים הָיוּ, כַּד לָא הֲוָה בַּר נָשׁ דֵּעָה אִינּוּן אָמְרִין לָא אֲכַל הַהוּא אִינְשָׁא פִּתָּא דְּחִטֵּי מִן יוֹמוֹי. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַבִּי יִצְחָק בָּעֵי קַמֵּי רַבִּי זְעֵירָא אֲמַר לֵיהּ אֶפְשָׁר חִטִּים הָיוּ, אָמַר לוֹ הֵן. אֲמַר לֵיהּ וְהָכְתִיב עֵץ, אֲמַר לֵיהּ מְתַמְּרוֹת הָיוּ כְּאַרְזֵי לְבָנוֹן. אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אַחָא אִתְפַּלְּגוּן רַבִּי נְחֶמְיָה וְרַבָּנָן, רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ, שֶׁכְּבָר הוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ. וְרַבָּנָן אָמְרֵי מוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ, שֶׁהוּא עָתִיד לְהוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עב, טז): יְהִי פִסַּת בַּר בָּאָרֶץ. לֶפֶת, תְּרֵין אָמוֹרָאִין פְּלִיגֵי, רַבִּי חֲנִינָא בַּר יִצְחָק וְרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אַמֵּי, חַד אָמַר לֶפֶת לֹא פַּת הָיְתָה, וְחוֹרָנָה אָמַר לֶפֶת לֹא פַּת הִיא עֲתִידָה לִהְיוֹת. רַבִּי יִרְמְיָה בָּרֵיךְ קַמֵּיהּ דְּרַבִּי זֵירָא הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ וְקַלְסֵיהּ, כְּרַבִּי נְחֶמְיָה, אֶתְמְהָא. אֶלָּא שֶׁלֹא לְעָרֵב אֶת הָאוֹתִיּוֹת. רַבִּי יְהוּדָה בַּר אִלְעָאי אָמַר, עֲנָבִים הָיוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לב, לב לג): עֲנָבֵמוֹ עִנְבֵי רוֹשׁ אַשְׁכְּלֹת מְרֹרֹת לָמוֹ, אוֹתָן הָאֶשְׁכּוֹלוֹת הֵבִיאוּ מְרוֹרוֹת לָעוֹלָם. רַבִּי אַבָּא דְּעַכּוֹ אָמַר אֶתְרוֹג הָיָה, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (בראשית ג, ו): וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ וגו', אֲמַרְתְּ צֵא וּרְאֵה אֵיזֶהוּ אִילָן שֶׁעֵצוֹ נֶאֱכָל כְּפִרְיוֹ, וְאֵין אַתָּה מוֹצֵא אֶלָּא אֶתְרוֹג. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר תְּאֵנִים הָיוּ...
אומר רבינו בחיי בפרשת אמֹר – ציוה הקב"ה להביא אתרוג, בחג הסוכות, לכפר על חטאו של אדם הראשון.
אמר הקב"ה – תביא אתרוג בחג הסוכות, תנענע בו, כדי לכפר על מה שעשה אבינו הראשון, 15 יום קודם לכן, בא' בתשרי, שזה היום שבו אכל אדם הראשון מעץ הדעת.
יוצא עפ"י זה, אומר רבינו בחיי, שבאתרוג חטאו... ואתרוג ציוה הקב"ה להביא, כדי לכפר על חטאו של אדם הראשון, זה שנאמר  {הושע  ז, ג} בְּרָעָתָם יְשַׂמְּחוּ מֶלֶךְ וּבְכַחֲשֵׁיהֶם שָׂרִים.
אז אדם הראשון, לפי שיטתו של רַבִּי אַבָּא דְּעַכּוֹ, אכל אתרוג.
אומר רבינו בחיי – יוצא, שאפשר להביא את אותו הדבר שחטאו בו, כדי לרצות את הקב"ה.
לכן פרשת המועדות נפתחת ב - שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז כִּי יִוָּלֵד,  כי אם אתה אומר שבשור חטאו, כפי שאומר דוד המלך {תהלים קו, כ} וַיָּמִירוּ אֶת כְּבוֹדִי בְּתַבְנִית שׁוֹר אוֹכֵל עֵשֶׂב, לכן אתה יכל להביא קרבן שור, כדי לכפר על חטא עשיית העגל, וזה מה שאמר משה רבינו {דברים לג, יז} בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ...זה שהקרבנות נפתחות בבכור שור, לומדים את זה מפרי עץ הדר, מהאתרוג.
עד כאן דברי רבינו בחיי.
יוצא, שבדבר שבו חטאו, בו מתקנים, שנאמר {הושע  ז, ג} בְּרָעָתָם יְשַׂמְּחוּ מֶלֶךְ...
אם ככה, ממשיך המדרש  ואומר – עכשיו תבין טוב מאוד... הִלְכָּךְ הוֹאִיל וְאֵלּוּ הַמַּיִם מָרִים, אֲנִי מְרַפְּאָן בְּדָבָר מַר. וְכֵן הַצַּדִּיקִים בְּמַה שֶּׁהֵן מְקַנְתְּרִין, בּוֹ הֵן מְתַקְּנִין. תֵּדַע לְךָ, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁקִּנְתֵּר מֹשֶׁה, בְּאָז קִנְתֵּר, שֶׁנֶּאֱמַר: וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ וְגוֹ' (שמות ה, כג). אָמַר מֹשֶׁה: בְּאָז סָרַחְתִּי. בְּאָז אֲנִי מְתַקֵּן וְאוֹמֵר שִׁירָה. לְכָךְ נֶאֱמַר אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה.
אם ככה, נוכל להבין דבר נפלא נוסף:
רבותי דנים, מה פתאום הקב"ה שם במרה, מיד נתן להם מצוות... כמה  מצוות ?
אומר רש"י - שם שם לו. במרה נתן להם מקצת פרשיות של תורה שיתעסקו בהם, שבת ופרה אדמה ודינין.
אותו רש"י הקדוש, בפרשת משפטים כותב - ואת כל המשפטים. שבע מצות שנצטוו בני נח. ושבת וכבוד אב ואם ופרה אדמה ודינין שנתנו להם במרה.
כל אחד שקורא את זה, שואל את עצמו –  מה פתאום כאן במרה, פתאום מצוות ?
מדובר כאן בעשרה ימים, מאז שיצאו ממצרים... קריעת ים סוף, היתה בכ"א בחודש ניסן... שלושה ימים הלכו – כ"ב, כ"ג, כ"ד... קריעת ים סוף היתה ביום רביעי, חמישי...שישי...שבת הלכו... בשבת הגיעו למרה, לא היה להם מים לשתות... עשרה ימים מיציאת מצרים, מה דחוף כל-כך, לתת להם את המצוות עכשיו, שבעוד ארבעים יום יקבלו אותם, במעמד הר סיני ???
כל דיני השבת, נלמדים מהמשכן... המשכן ינתן להם רק בשנה הבאה, וכך גם כל עניני פרה אדומה... אז לצורך מה ניתנו המצוות האלה ?
הדינים שהיו קשורים למָן, נאמרו להם מיד כשהחל המָן לרדת... עד שהמָן לא ירד, לא נאמר להם האיסור, שאסור ללכת וללקוט בשבת... אז מה הטעם במצוות האלה ?
ישנו רעיון נפלא, שכותב המהר"ם שפירא  מלובלין, כבר הזכרנו אותו פעם... נזכיר אותו עוד פעם, כי הוא קשור להמשך השיעור:
המהר"ם שפירא מלובלין, לוקח מאמר נפלא, שמופיע בגמרא {מסכת שבת פח, ב} -  ואריב''ל בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקב''ה רבש''ע מה לילוד אשה בינינו אמר להן לקבל תורה בא אמרו לפניו חמודה גנוזה שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם אתה מבקש ליתנה לבשר ודם {תהילים ח-ה} מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים...
שואל המהר"ם שפירא מלובלין – מאיזה דין, ביקשו המלאכים להשאיר את התורה בשמים ?
ואומר – הם למדו זאת, מדינה דְבָּר מֶצְרָה.
אומרים חז"ל – כאשר אדם יש לו מגרש למכירה... המגרש הזה שלו, ויש לו בר מיצר שצמוד אליו, והמגרש מוצע למכירה. הראשון, שיש לו זכות קנין ראשוני במגרש, הוא זה שיש לו את המגרש הצמוד אליו.
באו המלאכים, כך כותבים החיד"א והמהר"ם שפירא, ואמרו – תנה הודך על השמים, כי אנחנו ברי מיצר על התורה, עוד לפני שהיו ישראל ברי מיצר לתורה. אם ככה, התורה צריכה להינתן לנו, כי אנחנו ברי מיצר לתורה.
כותב החיד"א (ראש דוד) – אמר הקב"ה – אין טענה של בר מצרה, אצל בנים. היות ועם ישראל נקראים בנים אתם לה' אלהיכם. אז אצל בנים, אין טענה של בר מצרה.
כשאדם נותן את זה לבן שלו אין, אבל אם הוא מוכר את זה לאדם אחר, שם יש את הטעם של בָּר מֶצְרָה, אבל בבנים אין את הטעם. דברי החיד"א בספרו ראש דוד.
בא המהר"ם שפירא מלובלין ואומר דבר, שכדי להגיד אותו צריכים רוח הקודש – למה הקב"ה בחר שלוש מצוות – שבת, דינים וכיבוד אב ואם ? מהם שלושת המצוות האלה ?
כל אחת מהמצוות האלה, מקנה שותפות עם הקב"ה.
אומרת הגמרא (מסכת שבת) – כל אדם שאומר ויכֹלו השמים והארץ, בערב שבת, נעשה שותף של הקב"ה במעשה בראשית.
כל דָיָן, הדן דין אמת לאמיתה, הגמרא(מסכת סנהדרין) אומרת – נעשה שותף של הקב"ה, למעשה בראשית.
עוד אומרת הגמרא – וכל מי שמכבד את אביו ואת אמו, אומר הקב"ה – כאילו כיבד אותי.
אז שלושה שותפים באדם – אביו ואמו והקב"ה.  אז מי שמקיים מצוות כיבוד אב ואם, נעשה שותף של הקב"ה.
אומר המהר"ם שפירא מלובלין – נתן להם שלוש מצוות בדוקא, איזה מצוות ? שכל המקיים אותם, נעשה שותף של הקב"ה במעשה בראשית, למה הוא עשה את זה ?
אומר המהר"ם שפירא – בדינה דְבָּר מֶצְרָה, מה קורה ?
אם יש אדם שיש לו מיצר צמוד לחברו, והמגרש מוצע למכירה, וזה שלידו רוצה לרכוש, אבל על המגרש שמוצע למכירה יש שותף ב – 0.01%.
המגרש שייך ב- 99.99% לבן אדם, מהצד השני השקיע באותו מגרש אדם שני 1000 ₪ (0.01%).
מי שרוצה לקנות ראשונה, פסק השולחן ערוך, בדינה דְבָּר מֶצְרָה, שהשותף ב – 0.01%, קודם לבר מצר על כל המגרש.
מה עשה הקב"ה ?
יבואו המלאכים ויטענו – תנה הודך על השמים – תשאיר את התורה פה, למה ??
מדינה דְבָּר מֶצְרָה – אנחנו ברי מיצר על התורה.
אומר הקב"ה – נכון שאתם ברי מיצר, אני לא חולק, אבל ברי מיצר ושותפים – שותף קודם!
היות והקב"ה ידע, שהמלאכים יבואו לטעון – תנה הודך על השמים – תשאיר את התורה פה, מדין, דינה דְבָּר מֶצְרָה, נתן להם שלוש מצוות שיוצרות שותפות, ושלושת המצוות האלה, שיוצרות שותפות, מנעו את טענת דינה דְבָּר מֶצְרָה, של מלאכי השרת. דברי המהר"ם שפירא מלובלין, רעיון נפלא ביותר.
אומר המהר"ם שפירא מלובלין – ברגע שעם ישראל עבר את ים סוף, עלה הקטרוג מחדש, על מכירת יוסף...
אני לא נכנס עכשיו להסביר, איך כל זה התעורר... אבל כותב המגלה עמוקות, שכל הטענה של הפירוד, היה של נָסְעוּ מִזֶּה..
זה בגימטריא 12... הם נסעו מהאחווה של השתים-עשרה...ואיפה תיקנו את זה ?
אומרים חז"ל – באמירה של {שמות טו, ב} זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ...
אומר המגלה עמוקות – וכדי להשתיק את מידת הדין, נתן להם הקב"ה, שלוש מצוות... מה הוא נתן ?
יוסף נחשב כבחינה של שבת... למה ?
כי כל המושג של הכנה לשבת, אומרים חז"ל, מצאנו אצל יוסף... איפה  ?
{מג, טז { וּטְבֹחַ טֶבַח וְהָכֵן... מכאן אומרים חז"ל, שיוסף הכין עצמו לכבוד שבת.
לכן נתן להם את מצות השבת, כי השבת נועדה לתקן את הבחינה של יוסף, שמכרו אותו למצרים.
עוד אומר המגלה עמוקות – נתן להם כפרה על דבר נוסף, וזה הדינים... הכוונה לפרשת משפטים.
איזו מצוה ראשונה, כתובה בפרשת משפטים ??
{כא, ב} כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי  - זה כנגד מכירת יוסף, שאמר עִבְרִי אָנֹכִי.
הדבר השלישי, זה הענין של פרה אדומה. פרה אדומה, גם היא באה לכפר על מכירת יוסף... מה הקשר ?
אלמלא מכירת יוסף, גם לא היה עגל... כי כל הפרה אדומה, באה לכפר על  העגל... כל העגל בא ממכירת יוסף,למה  ?
כתוב במדרש בהרחבה גדולה, שמשה רבינו הלך לחפש את ארונו של יוסף, שלושה ימים ושלושה לילות הוא חיפש אותו, ולא מצא....
אומר המדרש {דברים רבה, פרשה יא, אות ז'} - וְלָמָּה זָכָה משֶׁה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִתְעַסֵּק עִמּוֹ, אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁיָּרַד לְמִצְרַיִם וְהִגִּיעַ גְּאֻלָּתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, כָּל יִשְׂרָאֵל הָיוּ עֲסוּקִים בְּכֶסֶף וְזָהָב, וּמשֶׁה הָיָה מְסַבֵּב אֶת הָעִיר וְיָגֵעַ שְׁלשָׁה יָמִים וּשְׁלשָׁה לֵילוֹת לִמְצוֹא אֲרוֹנוֹ שֶׁל יוֹסֵף, שֶׁלֹא הָיוּ יְכוֹלִים לָצֵאת מִמִּצְרַיִם חוּץ מִיּוֹסֵף, לָמָּה, שֶׁכָּךְ נִשְׁבַּע לָהֶן בִּשְׁבוּעָה לִפְנֵי מוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית נ, כה): וַיַּשְׁבַּע יוֹסֵף אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר וגו', מִשֶּׁנִּתְיַגַּע הַרְבֵּה פָּגְעָה בּוֹ סְגוּלָה(סרח בת אשר), וְרָאֲתָה משֶׁה שֶׁהוּא עָיֵף מִן הַיְגִיעָה, אָמְרָה לוֹ אֲדוֹנִי משֶׁה לָמָּה אַתָּה עָיֵף, אָמַר לָהּ שְׁלשָׁה יָמִים וּשְׁלשָׁה לֵילוֹת סִבַּבְתִּי אֶת הָעִיר לִמְצוֹא אֲרוֹנוֹ שֶׁל יוֹסֵף וְאֵין אֲנִי מוֹצֵא אוֹתוֹ, אָמְרָה לוֹ בֹּא עִמִּי וְאַרְאֲךָ הֵיכָן הוּא, הוֹלִיכָה אוֹתוֹ לַנַּחַל, אָמְרָה לוֹ בַּמָּקוֹם הַזֶּה עָשׂוּ אָרוֹן שֶׁל חֲמֵשׁ מֵאוֹת כִּכָּרִים וְהִשְׁלִיכוּהוּ בְּתוֹךְ הַנַּחַל הַחַרְטֻמִּים וְהָאַשָּׁפִים, וְכֵן אָמְרוּ לְפַרְעֹה, רְצוֹנְךָ שֶׁלֹא תֵּצֵא אֻמָּה זוֹ מִכָּאן לְעוֹלָם, הָעֲצָמוֹת שֶׁל יוֹסֵף אִם לֹא יִמְצְאוּ אוֹתָן עַד עוֹלָם אֵינָם יְכוֹלִים לָצֵאת, מִיָּד עָמַד משֶׁה עַל שְׂפַת הַנַּחַל וְאָמַר, יוֹסֵף יוֹסֵף אַתָּה יָדַעְתָּ הֵיאַךְ נִשְׁבַּעְתָּ לְיִשְׂרָאֵל, (בראשית נ, כה): פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם, תֵּן כָּבוֹד לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְאַל תְּעַכֵּב גְּאֻלָּתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, מַעֲשִׂים טוֹבִים יֵשׁ לְךָ, בַּקֵּשׁ רַחֲמִים לִפְנֵי בּוֹרְאֲךָ וַעֲלֵה מִן הַתְּהוֹמוֹת. מִיָּד הִתְחִיל אֲרוֹנוֹ שֶׁל יוֹסֵף מְפַעְפֵּעַ וְעוֹלֶה מִן הַתְּהוֹמוֹת כְּקָנֶה אֶחָד, לָקַח אוֹתוֹ וְשָׂם אוֹתוֹ עַל כְּתֵפוֹ וְהָיָה סוֹבֵל אוֹתוֹ, וְכָל יִשְׂרָאֵל אַחֲרָיו, וְיִשְׂרָאֵל הָיוּ סוֹבְלִים אֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הַזָּהָב שֶׁנָּטְלוּ מִמִּצְרַיִם, וּמשֶׁה סוֹבֵל אֲרוֹנוֹ שֶׁל יוֹסֵף...
אומרים חז"ל {תנחומא כי תשא, יט}, שליד משה רבינו, עמד ילד אחד שקראו לו מיכה שֶׁנִּתְמַכְמֵךְ בַּבִּנְיָן, מַה שֶּׁהִצִּיל מֹשֶׁה מִן הַלְּבֵנִים. נָטַל הַלּוּחַ שֶׁכָּתַב עָלָיו מֹשֶׁה, עֲלֵה שׁוֹר, כְּשֶׁהֶעֱלָה אֲרוֹנוֹ שֶׁל יוֹסֵף. הִשְׁלִיכוֹ לְתוֹךְ הַכּוּר בֵּין הַנְּזָמִים, וְיָצָא הָעֵגֶל גּוֹעֶה כְּשֶׁהוּא מְקַרְטֵעַ.
יוצא, אומר המגלה עמוקות, שאם לא היו מוכרים את יוסף למצרים, אז הוא לא היה קבור בנילוס, ואז לא היו צריכים לכתוב עֲלֵה שׁוֹר, ואז לא היה מיכה שמוציא אותו, ואז לא היה מי שיזרוק את הטס לתוך האש, ואז גם לא היה עגל...
יוצא שכל העגל, בא בגלל מכירת יוסף.  בא הקב"ה, ונתן להם פרה אדומה, כדי לכפר על מכירת יוסף.
אומר המגלה עמוקות – לכן נתן הקב"ה, את שלושת המצוות האלה – פרה אדומה, כדי לכפר על העגל, שנגרם כתוצאה ממכירת יוסף. דינים, כתוצאה ממכירת עבד עברי, שבא כתוצאה ממכירת יוסף, וגם את ענין השבת, שיוסף הוא בבחינת שבת.
אנחנו רוצים להתקדם לעוד נקודה אחת, ולבאר מה מונח כאן:
אומרת הגמרא {מסכת ב"ק פב, א} - {שמות טו-כב} וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים דורשי רשומות אמרו אין מים אלא תורה שנאמר {ישעיה נה-א} הוי כל צמא לכו למים כיון שהלכו שלשת ימים בלא תורה נלאו עמדו נביאים שביניהם ותיקנו להם שיהו קורין בשבת ומפסיקין באחד בשבת וקורין בשני ומפסיקין שלישי ורביעי וקורין בחמישי ומפסיקין ערב שבת כדי שלא ילינו ג' ימים בלא תורה...
במכילתא יש נוסך די דומה, רק עם שינוי קל – לפי שפרשו מדברי תורה, שלושת ימים, לכך מרדו.
אנחנו רוצים להבין מה מונח כאן... מה היסוד הזה ?
א' כל, למה ניתנו מצוות במרה ?  וב', מה פתאום לומדים מזה, לגבי קריאת התורה, במהלך השבוע ?
לפני שניכנס לעומק הדברים בס"ד, אני יביא לכם מרגלית נפלאה, שמצאתי בספר משׂכיל לשלמה:
כתוב בתורה, שכאשר המים במרה היו מרים, משה רבינו צעק לקב"ה, והקב"ה הראה לו עץ, והוא זרק אותו למים...
תוספת אחת יש בדברי התרגום יונתן בן עוזיאל, שאין בדברי רש"י ובדברי המדרש:
וְצַלֵּי קֳדָם יְיָ וְאַחְוַיֵהּ לֵיהּ יְיָ אִילַן מְרִיר דְּאַרְדִפְנֵי עד כאן אנחנו הכל ידוע... וְכָתַב עֲלוֹי שְׁמָא רַבָּא וְיַקִּירָא וְטָלַק לְגוֹי מַיָא...  משה רבינו כתב את שם ה' על העץ, וזרק אותו למים.  זו התוספת.
בספר אמרי שמאי, הוא שואל שאלה עצומה, על דברי התרגום יונתן בן עוזיאל. הוא מביא את דברי הגמרא המפורסמת, במסכת סוכה {נג. א-ב} - בשעה שכרה דוד שיתין קפא תהומא ובעא למשטפא עלמא אמר דוד מי איכא דידע אי שרי למכתב שם אחספא ונשדיה בתהומא ומנח ליכא דקאמר ליה מידי האם מישהו שנמצא כאן יודע, האם מותר לכתוב שם על חרס, ולזרוק בתוך המים, ולסתום את מקור התהום, כדי שהמים לא יעלו ?
למה דוקא חרס ?
אומר כאן רש"י - אחספא. מפני שהחרס צולל ויורד ואינו צף כדי שירד וינוח על הנקב ובאגדת דספר שמואל מפורש שמצאו דוד על פני נקב התהום וכתוב בו שהיה שם מששת ימי בראשית.
ממשיכה הגמרא - אמר דוד כל דידע למימר ואינו אומר יחנק בגרונו מי שיודע את ההלכה, ולא יגיד לי את זה, יחנק בגרונו...
מה היתה כאן השאלה, על מה דוד הסתפק כל-כך  ?
משום שאם אתה כותב שם על חרס, ואתה זורק אותו בתוך המים... השם ימחק! יש איסור מחיקת שם... שנאמר בתורה {דברים יב, ג} וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבּחֹתָם וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת מַצֵּבֹתָם וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ וּפְסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם מִן הַמָּקוֹם הַהוּא {ד} לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַה' אֱלֹהֵיכֶם.
אומרים חז"ל – דוד המלך ידע את ההלכה... אבל מי שהיה שם במקום, אחיתופל, שהיה רבו... הוא לא רצה להורות הלכה בפני רבו... ולכן שאל, אם מישהו יודע את ההלכה...
נשא אחיתופל קל וחומר בעצמו ומה לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה תורה שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים לעשות שלום לכל העולם כולו על אחת כמה וכמה אמר ליה שרי כתב שם אחספא ושדי לתהומא ונחית תהומא שיתסר אלפי גרמידי.
בא הספר אמרי שמאי, ושואל שאלה עצומה – מה דוד המלך הסתפק... מה הוא לא ידע ?! הוא יכל להביא ראיה ממשה רבינו!
כמו שמשה רבינו כתב שם על העץ, כפי שכותב התרגום, והשליך אותו למים, והמים מתקו... אז דוד המלך, לא היה לו בכלל מה לשאול...
אם משה רבינו, כדי להמתיק את המים, כתב שם וזרק אותו לתוך המים...אז כדי להציל את כל העולם מהצפה, על אחת כמה וכמה שמותר... אז מה הוא שואל "מי יודע את ההלכה" ?? יש לך כאן הלכה מפורשת!
רבותי, בפרקי אבות, אומרת המשנה {פרק ו, משנה ג}  - הַלּוֹמֵד מֵחֲבֵרוֹ פֶּרֶק אֶחָד אוֹ הֲלָכָה אַחַת אוֹ פָסוּק אֶחָד אוֹ דִבּוּר אֶחָד אוֹ אֲפִלּוּ אוֹת אַחַת, צָרִיךְ לִנְהוֹג בּוֹ כָבוֹד, שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְדָוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא לָמַד מֵאֲחִיתֹפֶל אֶלָּא שְׁנֵי דְבָרִים בִּלְבָד, קְרָאוֹ רַבּוֹ אַלּוּפוֹ וּמְיֻדָּעוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נה) וְאַתָּה אֱנוֹשׁ כְּעֶרְכִּי אַלּוּפִי וּמְיֻדָּעִי.
נשאלת השאלה – איזה שתי הלכות, למד דוד המלך מאחיתופל ?
אומר רש"י שם  - ראה את דוד המלך יושב לבד ולומד... אמר לו – למה אתה לומד לבד, הרי נאמר {ירמיה נ, ו} חֶרֶב אֶל הַבַּדִּים וְנֹאָלוּ. צריך ללמוד בחברותה!
פעם אחת,  הוא מצא את דוד המלך  נכנס לבית המדרש בקומה זקופה... אמר לו, והלא כבר נאמר את מקדשי תיראו...
וזה רמוז בפסוק {תהילים נה, טו} אֲשֶׁר יַחְדָּו נַמְתִּיק סוֹד הוא לימד אותי שצריך ללמוד ביחד בְּבֵית אֱלֹהִים נְהַלֵּךְ בְּרָגֶשׁ צריך ללכת ביראה ובמורא.
אלו שתי ההלכות שלמד דוד מאחיתופל, כך מביא רש"י.
בא אברך אחד, לגאון ר' חיים קנייבסקי, ושאל אותו שאלה :
אחיתופל היה במקום, בשעה שדוד המלך שאל את השאלה – "מי יודע אם מותר לכתוב על החרס את השם, ולזרוק אותו"... משמע, שדוד המלך לא ידע!
אם ככה יוצא, שדוד המלך למד ממנו שלושה דברים... שגם מותר לכתוב על החרס שם ה'!
אמר לו הגאון ר' חיים קנייבסקי - אומרת המשנה באבות שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְדָוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא לָמַד מֵאֲחִיתֹפֶל אֶלָּא שְׁנֵי דְבָרִים בִּלְבָד... אז לפי המשנה, מוכרח להיות, שדוד המלך ידע את ההלכה... רק למה הוא לא אמר את ההלכה ?
כי אחיתופל היה שמה, והוא לא רצה להורות הלכה בפני רבו.
אני  ברשותכם רוצה להביא זוהר... את המקור הראשון מצאתי, בספר משׂכיל לשלמה:
בא הזוהר בפרשת נשֹא, ואומר דבר נורא...
בשעה שיצאו ישראל ממצרים, היו המצרים מלעיזים עליהם  - בניכם אינם שלכם  הילדים במצרים, אינם שייכים להורים שלהם... למה ?
אם באבותיהם שלטו, בנשותיהם על אחת כמה וכמה!
אומר הזוהר בפרשת נשֹא {קכ"ד, ע"ב} - עַד דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מָטָא לוֹן לְהַאי אֲתָר, וּבָעֵי  לְמִבְדַּק לוֹן, מַה כְּתִיב וַיָבֹאוּ מָרָתָה וְגוֹ'. וְיִצְעַק אֶל יְיָ וְגוֹ'.
אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמֹשֶׁה, מֹשֶׁה מַה אַתְּ בָּעֵי, הָא כַּמָה חֲבִילִין קַיְימִין גַּבַּיְיכוּ הָכָא, וַאֲנָא בָּעֵינָא לְמִבְדַּק הָכָא נְשֵׁיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל, כְּתוֹב שְׁמָא קַדִּישָׁא, וּרְמֵי לְמַיָּיא, וְיִבָּדְקוּן כֻּלְּהוֹן, נְשֵׁי וְגוּבְרִין, וְלָא יִשְׁתְּאַר לַעַז עַל בָּנַי. וְעַד דְּיִבָּדְקוּן כֻּלְּהוּ הָכָא
עד שאני לא בודק אותם כאן לָא אַשְׁרֵי שְׁמִי עָלַיְיהוּ אני לא משרה את שמי עליהם מִיַּד וַיּוֹרֵהוּ יְיָ עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם, דָּא שְׁמָא קַדִּישָׁא, הַהוּא דְּהֲוָה כּוֹתֵב כַּהֲנָא לְמִבְדַּק נְשֵׁיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל אמר לו הקב"ה, תכתוב את השם על העץ (אותו שם שמופיע בפרשת סוטה)  זרוק את זה לתוך המים המרים כְּדֵין, שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ.
אומר הרקנטי – ולפי פירוש זה, באו הלשון של מרה... למה ?
כמו שנאמר {במדבר ה, כב} וּבָאוּ הַמַּיִם הַמְאָרְרִים הָאֵלֶּה בְּמֵעַיִךְ לַצְבּוֹת בֶּטֶן וְלַנְפִּל יָרֵךְ וְאָמְרָה הָאִשָּׁה אָמֵן אָמֵן...
אמר הקב"ה, אני מביא אותכם למרה, ושם תשתו מים מרים, שהם יהיו לבדיקת סוטה... ונבדוק, אם חס וחלילה יש כאן מישהו, שהילדים לא שלו, או שאשתו זינתה... נבדוק אותם במים המרים!
את שלומית בת דברי לא היה צריך לבדוק, כיוון שכולם ידעו שהיא סטתה...
אומר הרקנטי – זה שנאמר וְשָׁם נִסָּֽהו. שם בדקם כסוטות.
רבותי, פלא מופלא.... יוצא, שמה שהקב"ה הביאם למרה, והמים היו מרים, למה ???
מדין סוטה!
אם ככה, אומר הספר אמרי שמאי – עכשיו תבין טוב מאוד :
שאלתי אותך – למה לא למד דוד המלך ממשה רבינו, שכתב את השם על העץ, כדי להמתיק את המים ?
עפ"י  הדבר הזה, פשוט מאוד – כמו שלמד אחיתופל, שמותר למחוק את השם על המים  לגבי סוטה, ככה קל וחומר, נמצא גם כאן!
עפ"י זה תבין, אומר האמרי שמאי, למה לא מביאים ראיה משם... משום שכל  ההשקאה שמופיעה במרה, זו אותה השקאה שהיתה לנו, לגבי השקאת מי סוטה.
אם ככה, נוכל להבין רבותי :
בפרשת פינחס, בא הקב"ה ונותן חותמת לעם ישראל – כל אחד ממשפחות עם ישראל, מקבל ה"א לפניו ויו"ד אחריו, שנאמר {כו, ה} חֲנוֹךְ מִשְׁפַּחַת הַחֲנֹכִי לְפַלּוּא מִשְׁפַּחַת הַפַּלֻּאִי... כל אחד מהמשפחות מקבל ה"א ויו"ד.
שואלים חז"ל – למה ה"א ויו"ד ?
אומרים חז"ל – ה"א נמצא באישה ויו"ד נמצאת באיש... ונאמר איש ואישה זכו, שכינה שרויה ביניהם... נתן הקב"ה חותמת, שעם ישראל זך כשר וישר... זה שנאמר {תהילים קכ"ב,ד} שֶׁשָּׁם עָלוּ שְׁבָטִים שִׁבְטֵי יָהּ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל לְהֹדוֹת לְשֵׁם ה'.
ראיתי באחד הספרים, שמביא את הפסוק הזה, בהקשר לט"ו בשבט - שִׁבְטֵי יָהּ כשמגיע חודש שבט, בתאריך יָהּ (ט"ו) לוקחים את הפירות, שזה עֵדוּת לישראל לְהֹדוֹת לְשֵׁם ה'.
אתה מביא את הפירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל, כדי להודות לקב"ה.
עפ"י זה, נוכל להבין דבר נפלא ביותר :
בפרשת במדבר, אומר המדרש {ילקוט שמעוני, אות תרפ"ד} - בשעה שקבלו ישראל את התורה נתקנאו אומות העולם בהן מה ראו להתקרב יותר מן האומות, סתם פיהן הקב"ה אמר להן הביאו לי ספר יוחסין שלכם שנאמר הבו לה' משפחות עמים כשם שבני מביאין, שנאמר ויתילדו על משפחותם, לכך מנאם בראש הספר הזה אחד המצות, אלה המצות אשר צוה ה' את משה אל בני ישראל בהר סיני, ואחר כך וידבר ה' במדבר סיני שאו את ראש כל עדת בני ישראל שלא זכו ליטול את התורה אלא בשביל היוחסין שלהן.
יוצא, שכהקדמה לקראת קבלת התורה, צריך הקב"ה להסיר את הלעז הזה, שהמצרים טענו, שילדיהם של בני ישראל, לא שייכים להם... מה עשה הקב"ה ?
השקה על אחד ואחד מבני ישראל, במים המאררים במרה, ובזה הוא בדק אותם...ולאחר שבדק אותם, יכל להשרות עליהם שכינה, כמו שאומרת הגמרא {מסכת קידושין ע, ב} - אמר ר' חמא ברבי חנינא כשהקב''ה משרה שכינתו אין משרה אלא על משפחות מיוחסות שבישראל שנא' {ירמיה לא-א} בעת ההיא נאם ה' אהיה לאלהים לכל משפחות ישראל...
אם אלה פני הדברים רבותי, רק עוד תוספת אחת, שמצאתי בספר כמוצא שלל רב, שמביא בשם דודו, בעל מחבר הספר באר המלך :
מיד לאחר הפרשה במרה, מגיעים לְ- אֵילִמָה... מה יש שם ?
שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם וְשִׁבְעִים תְּמָרִים
אומר רש"י - שתים עשרה עינת מים. כנגד שנים עשר שבטים נזדמנו להם: ושבעים תמרים. כנגד שבעים זקנים.
אומר הספר באר המלך, דבר נפלא ביותר – מה פתאום אחרי מרה, מגיעים ישר לשם  שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם ?!
פשוט מאוד – אם אתה לא יודע, אם הילדים שנולדו, שייכים לבית אבותם...
'המקלל' היה יהודי, אעפ"י שאמו נלקחה ע"י מצרי... אבל הוא ילד יהודי... רק אי אפשר לשים אותו במחנה דן, כי אביו מצרי, אז הוא לא יכל להשתייך ל"בית אבותם"... הוא לא שייך לא לראובן ולא לשמעון ולא ללוי...
אחרי שהקב"ה בדק את כולם, ומצא שכולם כשרים וטהורים, הביא אותם לְ- אֵילִמָה, והשיב כל אחד מהשבטים על מבועו... "עכשיו אפשר להושיב אתכם, כל אחד לפי שבטו" 
עד עכשיו זה לא נבדק... אז אי אפשר להושיב כל שבט במבועו... אבל עכשיו, אחרי שבדקתי, הולכים לְ- אֵילִמָה, ושם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם וְשִׁבְעִים תְּמָרִים... עכשיו אפשר להושיב כל אחד, על המבוע שלו.
התחלנו במרה, אנחנו רוצים לעבור לְ- אֵילִמָה, ולחזור בחזרה למרה, ולעשות ממרה ומ אֵילִמָה חטיבה אחת...
לכאורה, תשאלו אותי – מרה וְ- אֵילִמָה, זו לא חטיבה אחת ?
תכף אנחנו נראה, שמרה וְ- אֵילִמָה, זה אותו דבר... שימו לב:
{טו, כז} וַיָּבֹאוּ אֵילִמָה וְשָׁם  שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם וְשִׁבְעִים תְּמָרִים וַיַּחֲנוּ שָׁם עַל הַמָּיִם
אומר רש"י - שתים עשרה עינת מים. כנגד שנים עשר שבטים נזדמנו להם: ושבעים תמרים. כנגד שבעים זקנים.
אומר השפתי חכמים - רצה לומר שהן היו מוצאין אותם אבל אין לפרש שנזדמנו להן שעכשיו נבראו דהא כתיב אין כל חדש תחת השמש.
פירוש, אומר השפתי חכמים, שמתחילת היצירה, הקב"ה ברא שמה שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם וְשִׁבְעִים תְּמָרִים, עבור כנסת ישראל.
כבר הזכרנו כמה פעמים, מה שר' צדוק הכהן מלובלין מביא, על ענין הגביע של הקידוש בשבת...
הגביע מורכב מְ ג-בי-ע... למה ??
כי ההוויה של עם ישראל מורכבת מְ – ג אבות. יב שבטים. ע זקנים.
אז מתחילת היצירה, הקב"ה שם שמה שתים-עשרה מבועים, כנגד שנים-עשר שבטים... ושבעים תמרים, כנגד שבעים זקנים.
בא הרמב"ן ואומר - ורש''י כתב שתים עשרה עינות מים כנגד שנים עשר שבטים נזדמנו להם, ושבעים תמרים כנגד שבעים זקנים. לא ידעתי מהו הזמון הזה, אם במעשה הנסים נעשו שם באותה שעה. אבל ראיתי במכילתא (כאן) ר' אלעזר המודעי אמר, מיום שברא הקב''ה את עולמו ברא שם שתים עשרה מבועין כנגד י''ב שבטי ישראל, ושבעים דקלים כנגד שבעים זקנים. וסיפר הכתוב זה כי חנו עליהם כל שבט על מבועו, והזקנים ישבו בצלם לשבח האל עליהם שהכין להם כן בארץ ציה. ועוד לרבותינו במדרש של ר' נחוניא בן הקנה בכתוב הזה פירוש נפלא בעינינו.
אומר בעל הטורים (פרשת מסעי) – דע לך, שבני ישראל בכלל לא התכוונו להגיע לְ- אֵילִמָה, למה ?
כי בתורה כתובים המסעות... אומרת התורה  - ויסעו... ויחנו...
המקום היחיד שלא מופיע 'חניה', הוא אֵילִמָה, שנאמר {במדבר לג, ט} וַיִּסְעוּ מִמָּרָה וַיָּבֹאוּ אֵילִמָה.
אומר בעל הטורים - ויבאו אילמה. ולא אמר ויחנו באילם מלמד שלא היה דעתם לחנות שם עד שנעשה להם נס שמצאו י''ב עינות מים ואז חנו שם.
אומר הכלי יקר - ומה שנאמר ויסעו  ממרה ויבואו אילמה ולא אמר ויחנו באילמה, לפי שהיה מסע קצר ממרה לאילם ולא היה בדעתם לעשות שם חנייה אך לפי שמצאו שם שתים עשרה מעיינות מים המתיחסים אל שתים עשרה שבטים אשר ממקור ישראל ישקו לכל העדה, ושבעים תמרים המתיחסים לשבעים זקנים כי הצדיק כתמר יפרח, על כן אמרו סימנא מילתא היא שיעשו שם חנייה כי גם שם המקום מורה על מספר זה, אילם עולה למספר פ"ב עם המלה דהיינו י"ב ושבעים, וכן אילם מורה על מספר אנשים חזקים כי הוא מלשון ואת אילי הארץ לקח (יחזקאל יז טו), וכל זה לקחו לסימן לעשות שם חנייה.
אומר רבינו בחיי – אחת התגליות הגדולות ביותר, שהיו לעם ישראל, אירע במקום הזה שנקרא אֵילִמָה, ולכן הוא נקרא בשם הזה – אֵילִמָה, אותיות אלהים.
הם ראו שם מחזה, שנקרא מחזה אלהים... וזה מה שכתוב במדרש ר' נחוניא בן הקנה... מה כתוב שם ?
אומר ר' נחוניא בן הקנה – את כסא הכבוד, מקיפים שנים-עשר מלאכים, שלוש לכל רוח, ומסביבם שבעים מלאכים, כנגד שבעים האומות.
אם זה כסא הכבוד, הם באו וראו שם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם, כנגד שנים-עשר המלאכים, המקיפים את הכסא וְשִׁבְעִים תְּמָרִים, כנגד שבעים אומות העולם.
אומר ר' בחיי – גם אצל יעקב אבינו זה אותו מבנה...
מי שזוכר בפרשת ויחי, נאמר במדרש, שלפני שנפטר יעקב אבינו, הוא ציוה מי ישא את ארונו, ומאיזה צד הוא יעמוד...
ובשעה שהקב"ה, אמר למשה רבינו, בפרשת במדבר, איך לסדר את עם ישראל סביב למשכן... אמר לו משה "תהיה מחלוקת"
אמר לו הקב"ה "לא תהיה שום מחלוקת... יעקב כבר ציוה, איפה כל אחד חונה".
יוצא, אומר רבינו בחיי, שיעקב אבינו גם כן ציוה כך, לשאת את מיטתו, שלוש מכל צד... ומיעקב אבינו, יצאו שנים עשר השבטים, שמהם יצאו שבעים נפש.
יעקב אבינו, נקרא גם בשם 'אל'... למה ??
שנאמר בפרשת וישלח {לג, כ} וַיַּצֶּב שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא לוֹ אֵל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.
אז יעקב אבינו נקרא בשם אֵל... וכמו שכיסא הכבוד, מסובב עם שלוש מלאכים לכל רוח, גם אצל יעקב נשאו את ארונו שלוש מכל צד.
כמו שאת כיסא הכבוד, מסובבים שבעים מלאכים  כנגד שבעים אומות... גם יעקב אבינו, ירד למצרים בשבעים נפש!
עד כאן דברי רבינו בחיי.
רבותי, כל אחד שואל את עצמו – הקב"ה רצה את המספר שבעים, אז מה פתאום הוא שׂם שָׁם שבעים תמרים ?!
הוא יכל לשים שם שבעים תאנים... שבעים רימונים... שבעים אתרוגים... לא חסר מה לשים... למה דוקא שבעים תמרים ?!
אז כל אחד יגיד לי – במדבר מצויים רק תמרים!
אבל זה לא ככה... הקב"ה שָׂם שָׁם שבעים תמרים, כנגד שבעים זקנים, כי כל זקן נקרא תמר!

התמר בפרקי שירה, מה הוא אומר ???
צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח.
לא כתוב סנהדרין כַּתָּמָר יִפְרָח... כתוב צַדִּיק... משמע, שיש קשר בין ענין של איש סנהדרין, לבין הענין של תמר... מה הקשר ?
ישנה הפטרה, שאנחנו, בני עדות אשכנז, נקרא אותה השבת. יש בה 52 פסוקים, כמדומני. זו ההפטרה הכי ארוכה שיש לאשכנזים... למרות שאנחנו קוראים את מפטיר יונה ביום הכיפורים... אבל מפטיר יונה, אם אני לא טועה, הוא 48 פסוקים...
האשכנזים לא מתחילים את ההפטרה מְ- וַתָּשַׁר דְּבוֹרָה...  אלא, הם מתחילים קודם... שם כתוב, שדבורה היתה שופטת את ישראל...איפה היא ישבה ?
תַּחַת תֹּמֶר דְּבוֹרָה... למה היא ישבה תחת התומר ?
הגמרא אומרת – משום יחוד.
למה קוראים לזה תֹּמֶר דְּבוֹרָה ?
אומר הדעת זקנים מבעלי התוספות – כי שם במקום, נקברה דבורה מינקת רבקה.
בפרשת וישלח נאמר {לה, ח} וַתָּמָת דְּבֹרָה מֵינֶקֶת רִבְקָה וַתִּקָּבֵר מִתַּחַת לְבֵֽית-אֵל תַּחַת הָֽאַלּוֹן וַיִּקְרָא שְׁמוֹ אַלּוֹן בָּכֽוּת.
אומר הדעת זקנים – באותו מקום שישבה דבורה, היה התומר, ששם נקברה מינקת רבקה.
יוצא, שהיא ישבה תחת התומר... משמע, שלשופט, יש קשר לתמר.
רבותי, בואו נתחיל ללמוד את הסוגיה, ויזכנו הקב"ה שנסגור את כל הקצוות:
הייתי רוצה לעמוד על דבר נפלא, שרש"י כותב, בתחילת המסעות במרה... הדברים לקוחים ממדרש תנחומא, שם זה מופיע ביתר הרחבה.
{שמות טו, כב} וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּם סוּף וַיֵּצְאוּ אֶל מִדְבַּר שׁוּר וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְלֹא מָצְאוּ מָיִם
אומר רש"י - ויסע משה. הסיען בעל כרחם שעטרו מצרים סוסיהם בתכשיטי זהב וכסף ואבנים טובות, והיו ישראל מוצאין אותם בים, וגדולה היתה בזת הים מביזת מצרים, שנאמר (שיר השירים א יא) תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף, לפיכך הצרך להסיען בעל כרחם.
כל אחד יצא ממצרים, עם תשעים חמורים לובים... וזה היה רק 'נקודות כסף'... ועל זה עוד שתי קומות, של מה שהוציאו מביזת הים...!
משה רבינו, היה צריך להסיע אותם, בעל כורחם... לא רצו לזוז... בן פורת-יוסף...
הים מוציא כמו כספומט... למה שיזוזו... מחר זה לא יהיה... J
עד כאן דברי חז"ל... מקורם בתנחומא...
רבותי, הייתי רוצה לשאול שאלה  - בפרשת שבוע שעבר, פרשת בא, מבקש הקב"ה ממשה רבינו {יא, ב} דַּבֶּר נָא בְּאָזְנֵי הָעָם וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב...
אומרים חז"ל בגמרא {מסכת ברכות ט, א}{שמות יא-ב} דבר נא באזני העם וגו' אמרי דבי ר' ינאי אין נא אלא לשון בקשה... אם זה לא לשון בקשה, אז מה זה יכל להיות ?!
רבותי, הקב"ה מתחנן - דַּבֶּר נָא... בבקשה ממך! תעשה טובה! מה מונח פה ?
כדי להבין את יסודם של דברים, ראיתי דבר נפלא, בספר אזנים לתורה, בפרשת בֹא:
אומר הרב סורוצקין (בעל אזנים לתורה) – בשנות החמישים, כאשר היתה פרשת השילומים מגרמניה, היה בעם ישראל מחלוקת, האם לקחת שילומים מגרמניה או לא ?
העם נחלק לשנים...חלק אמרו – בשום פנים ואופן לא לוקחים מהם! 
וחלק אמרו – בטח לקחת... למה לא ?!
הקב"ה, אומר האזנים לתורה, אמר למשה – תעשה טובה, תגיד להם שיקחו מהם כסף...
אמרו היהודים – מה, אנחנו ניקח מהם כסף ?! מהשכן שלי מוסטפה ימח שמו וזכרו, את הבן שלי לקח ושם בתוך הקיר! שיישרף! לא לוקח ממנו שקל!
צריך הקב"ה להתחנן – תעשה טובה, דבר איתם שיקחו כסף!
למה צריך להתחנן שיקחו כסף ???
אומר האזנים לתורה – עם ישראל היה למוד סבל במצרים... אף אחד לא רצה לקחת כסף של מצרים... "אתה תהרוג את הילד שלי, ואני יקח ממך כסף ?! " לא יקום ולא יהיה!!!
צריך הקב"ה להתחנן בפני משה – דַּבֶּר נָא... תעשה טובה,  תגיד להם שיקחו כסף וזהב!
למה צריכים לקחת כסף ?
כי הקב"ה הבטיח {בראשית טו, יד} וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל...

בשביל זה הם צריכים לבקש כסף ?!
בעוד עשרים יום, יגיעו לארץ ישראל... בכניסה לארץ ישראל, ימתין לכל יהודי משפחתו, רכב מסוג ברינקס, מלא בדולרים מהרצפה עד התקרה... לא טוב ?!
למה צריכים להעמיס תשעים חמורים לובים... לסחוב אותם ממצרים... את כל ים-סוף... לשמור כל הדרך, שהארגזים לא יפלו... וחוץ מזה, כל אחד יש לו ארבע-מאות ילדים!
ריבונו של עולם, אי אפשר לסדר להם, שהכל יחכה להם בכניסה לארץ ישראל ?! בשביל מה לסחוב את התשעים חמורים כל הדרך ? מה מונח כאן ?
ולא רק זה... הקב"ה מנסה לשכנע את פרעה, אחרי שהוא יוצא לרדוף אחרי בני ישראל... שישים על העגלות שלו תכשיטים, וכלי כסף וכלי זהב, ואבנים טובות... למה ??
"אני רוצה שאתה תיכנס לים עם כל הדולרים והיורו... עם כל הכסף והזהב... שהכל יהיה בתוך המים, ואחרי זה המים יפלטו החוצה את הכל "... הרי מי הכניס לפרעה לראש, להיכנס עם כל הרכוש  ???
הקב"ה... "אני רוצה להוסיף להם עוד קומה על החמורים... תשעים חמורים לובים, לא מספיק..."
מה הולך כאן ? בשביל מה צריך את כל זה ?
אני רוצה לומר יסוד... היסוד כבר כתוב, זה לא חידוש... אבל נלמד ממנו יסוד נפלא בעבודת ה' :
ישנה מחלה חשוכת מרפא... שנקראת תאוה לכסף. J
גם אנשים שיש להם מיליארד דולר, או עשר מיליארד דולר... עדין ממשיכים לעבוד, ולייצר מיליארדים של דולרים כל שנה... בשביל מה  אתה צריך את זה ?! אתה כבר בן חמישים... אתה יכל לעזוב הכל, ללכת לכולל וללמוד...מה זאת אומרת ?!  המנוע חייב לעבוד...
שלמה המלך, אומר את זה בפסוק אחד {קהלת ה, ט} אֹהֵב כֶּסֶף לֹא יִשְׂבַּע כֶּסֶף... מה זה ?
באים חז"ל ומסבירים לך, אולי אתה לא מעודכן – יש לו מנה, רוצה מאתים... כדי שירצה מאתים, הוא חייב שיהיה לו מנה. אם אין לו מנה, הוא לא רוצה כלום!
מתי מתחיל 'רוצה'  ?
כשיש מנה.
חתן וכלה הולכים בעיר... האישה לא מכירה את העיר... היתה גרה בכפר...
עוברים דרך חנות גרעינים...
אומר הבעל לאשתו – בואי אני יקנה מעדן... קונה לה מאתים גרם פיסטוק חלבי...
בקשה... פותחת...בודקת שאין תולעים... מברכת... טעים! תביא עוד אחד!
לא צריך... השני אותו טעם J
בחיים שלה לא אכלה פיסטוק חלבי... ועכשיו היא מבקשת עוד ?!
מתי בן-אדם נהיה מסומם ?
כשבפעם הראשונה, הוא מכניס את הסם... עד שהוא לא מכניס את הסם, הוא לא מסומם...
יגידו לך – תשמע, אתה לוקח סם, אתה מתחיל לראות רכבות...כוכבים... עננים... נהיה מיליונר... מחלק צדקה...
אתה תיקח את זה!?
מה פתאום... אתה נורמלי ?!
מתי תתחיל לרדוף אחרי זה ???
בפעם הראשונה, אחרי שהכנסת את זה לווריד... מיד אתה מכור!
למה ???
כי טעמת את זה!
יש כלל של – יש לו מנה, רוצה! אם אין לו מנה, הוא לא רוצה!
בשביל מה הקב"ה, נתן את התאווה הזאת, של  "יש לו מנה רוצה מאתים... של אֹהֵב כֶּסֶף לֹא יִשְׂבַּע כֶּסֶף" ?
אומר שלמה המלך במשלי, בֹא ואגלה לך את הסוד...
הסוד הוא, כדי להעתיק את אותה תאוה לכסף, לקדושה וטהרה – לתורה ומצוות!
איפה זה כתוב במשלי ?
{משלי ב, ד} אִם תְּבַקְשֶׁנָּה כַכָּסֶף וְכַמַּטְמוֹנִים תַּחְפְּשֶׂנָּה: {ה} אָז תָּבִין יִרְאַת ה' וְדַעַת אֱלֹהִים תִּמְצָא!
הקב"ה טבע באדם תאוה לכסף, כדי לנתב את אותה תאוה לרוחניות!
אֹהֵב כֶּסֶף לֹא יִשְׂבַּע כֶּסֶף, זה משה רבינו.... איך זה מסתדר ?
זה משה רבינו, שעליו נאמר אוֹהֵב מִצְווֹת לֹא יִשְׂבַּע מִצְווֹת, שנאמר {דברים ד, מא} אָז יַבְדִּיל מֹשֶׁה שָׁלֹשׁ עָרִים בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרְחָה שָֽׁמֶשׁ...
אומרת הגמרא {מסכת מכות י, א}– {קהלת ה-ט} אוהב כסף לא ישבע כסף ומי אוהב בהמון לא תבואה אוהב כסף לא ישבע כסף זה משה רבינו שהיה יודע שאין שלש ערים שבעבר הירדן קולטות עד שלא נבחרו שלש בארץ כנען ואמר מצוה שבאה לידי אקיימנה...
אמר משה - רבע מצוה... חצי מצוה... העיקר לתפוס!
זה מה שאומרים חז"ל -  העולם הזה דומה לאולם שמחות, חטוף ואכל, חטוף ואכל!
אדם בא לחתונה מאוחר, בעשר בלילה... שואל את המלצר – יש משהו לאכל ?
כן, שניצל.
זה המנה היחידה שיש לאכל ?!
לא... בשבע היה מוסקה.. אחר כך הגישו מרק... בורקס בשר...
אז תביא לי מוסקה!
מוסקה  ניגמר... היית בא בשבע,  היה לך... אבל באת בעשר, יש שניצל!

למה נקרא שמו 'שניצל' ?
שניצל מהחתונה של אתמול, ושל שלשום... כל הזמן הוא ניצל, עד שהוא ניגמר JJ
משה רבינו אומר – חצי מצוה ? רבע מצוה ? תחטוף, זה נצח!
רבותי, אדם שיש לו תאוה לכסף... יבוא אליו מישהו בשבע, מתי שהוא סוגר את החנות... כבר הכל מקופל...
"סליחה רגע אדוני... אני רוצה לקנות חולצה ושתי גרבים! "
מה, הוא יגיד לו שהוא סוגר ?! יפתח את כל החנות מחדש!
למה ?
כי זה המושג של אֹהֵב כֶּסֶף לֹא יִשְׂבַּע כֶּסֶף.
אומרים חז"ל – הקב"ה נתן את התאוה הזאת, כדי שנעתיק אותה, מכסף לתורה!
{משלי ב, ד} אִם תְּבַקְשֶׁנָּה כַכָּסֶף וְכַמַּטְמוֹנִים תַּחְפְּשֶׂנָּה: {ה} אָז תָּבִין יִרְאַת ה' וְדַעַת אֱלֹהִים תִּמְצָא!
רבותי, אם אלה פני הדברים, נחזור לפרשת בֹא:
הקב"ה הולך לתת לעם ישראל תורה... עבד, אין לו שום תאוה... מתי יש לך תאוה לכסף ?!
כשיש לך מנה.
מי היה במצרים ?! כל אלה שנולדו במצרים, מימיהם לא ראו שקל! כולם נולדו לעבדות מצרים... עבדים!
{במדבר יא, ה} זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים וְאֶת הֶחָצִיר וְאֶת הַבְּצָלִים וְאֶת הַשּׁוּמִים... כסף ?!
מי יודע מה זה בכלל...

אם תגיד לעבד – תישאר בעבדות שלך עוד חצי שנה, ותקבל פרס 50,000 ₪...
הוא יגיד לך – תעזוב אותי מהכל, תן לי לצאת החוצה לחופשי!
אמר הקב"ה – אם כל הדרך  להגיע לאהבת ה', בנויה על אִם תְּבַקְשֶׁנָּה כַכָּסֶף וְכַמַּטְמוֹנִים תַּחְפְּשֶׂנָּה... איך אני יכל לתת להם תורה ?! אין להם שום חשק לכסף!
איך זה עובד ?
צריך שבכיס, יהיה לך מנה... ואז... מה התוצאה הבאה ?
רוצה מאתים!
אבל אם אין לו מנה... איך נפעיל את המנוע ?
אם יהיה לו כסף בכיס, אז ידלק המנוע... {יא, ב} דַּבֶּר נָא בְּאָזְנֵי הָעָם וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב... לא רק בגלל אברהם אבינו... לא רק בגלל שהבטחתי להם... כי אני הולך לתת להם את התורה!
ואם אין את תְּבַקְשֶׁנָּה כַכָּסֶף וְכַמַּטְמוֹנִים תַּחְפְּשֶׂנָּה, אין לי איך לתת להם את התורה ואת המצוות... הם לא ירצו את זה בכלל!
דַּבֶּר נָא בְּאָזְנֵי הָעָם וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב... עושים טובה... כל אחד יוצא עם תשעים חמורים לובים....
עכשיו יש להם מנה!
בואו ונראה עכשיו, אם הם ירצו את המאתים... מה עושה הקב"ה ?
מכניס לפרעה לראש, שיעטר את הסוסים שלו בכסף, בזהב, ביהלומים ואבנים טובות... ועכשיו כולם דוהרים לים סוף... כולם טובעים בים-סוף... הגופות נפלטות החוצה... ואחריהם מתחילים לצוץ דולרים...
אהה... מעמיסים... עוד קומה... ועוד קומה... בשביל מה זה ???
רצה הקב"ה לדעת אם המנוע עובד... איך בודקים ?
יש לו מנה... רוצה מאתים  -  נתתי תשעים חמורים לובים... היה להם מנה, לא רצו מאתים... קפצו מיד לארבע-מאות!  כי כל מה שנתתי, זה נְקֻדּוֹת הַכָּסֶף, לעומת תּוֹרֵי זָהָב... אוווו, המנוע עובד!!!
אם המנוע עובד... עכשיו אפשר ללכת לקבלת התורה!
אם יש להם אִם תְּבַקְשֶׁנָּה כַכָּסֶף וְכַמַּטְמוֹנִים תַּחְפְּשֶׂנָּה... {ה} אָז תָּבִין יִרְאַת ה' וְדַעַת אֱלֹהִים תִּמְצָא – עכשיו אפשר ללכת לקבלת התורה!
וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת-יִשְׂרָאֵל מִיַּם-סוּף קדימה, תלכו מפה כבר... כמה כסף אתם צריכים עוד ?!
המנוע התחיל לעבוד כל-כך מהר, בתוך שבוע, שהם לא היו מוכנים לזוז מים סוף...
מה עשה הקב"ה ?
אמר להם – רבותי, את כל הצימאון הזה שאתם מרגישים עכשיו, לא מעבירים אותו לכסף... כי אם אתם נשארים עם הצימאון הזה לכסף, אתם יודעים מה תהיה התוצאה ?!
תבואו למרה, ושם המים מרים מאוד, למי שנישאר עם תאוה לכסף!
מי שנישאר עם תאוה לכסף... אתם יודעים מה קורה אחר-כך ???
וַיִּשְׁמַן יְשׁוּרוּן וַיִּבְעָט... מזה מגיע עגל... מזה מגיעים כל העבירות והצרות!
צריכים לקחת את אותה השתוקות לכסף, ומה לעשות איתו ???
אומר דוד המלך {תהילים סג, ב} צָמְאָה לְךָ נַפְשִׁי כָּמַהּ לְךָ בְשָׂרִי בְּאֶרֶץ צִיָּה וְעָיֵף בְּלִי מָיִם – את הצימאון הזה, צריכים להעביר לצימאון של תורה ולצימאון לדביקות בקב"ה.
הלכו שלושה ימים בלי מים... אמר הקב"ה – ככה זה נראה, שמשתמשים בצימאון הזה רק לכסף, ולא מעתיקים אותו למקום הנכון –לתורה...!
מה עשה הקב"ה ???
הביא אותם למרה... ולא היו מים לשתות...אומרת המכילתא - וַיּוֹרֵהוּ ה' עֵץ. הראהו דברי תורה, המשולים לעץ.

שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ – שם נתן להם מצוות... עכשיו אתם כבר בשלים לקבל את המצוות!  עכשיו, את התשוקה שלכם לכסף, העברתם לתורה!
אומר הכלי יקר – אמר לו תזרוק עץ מר, לתוך מר... למה ?
ישנם בני אדם, שבתחילת לימודם, אינם רואים ברכה בעמלם...  אדם שרח"ל, טבע בים הממון... הוא מגיע לשיעור, הוא לא מוצא שום טעם בשיעור... יושב, ומחכה לר' חנניה בן עקשיה הגואל... מבחינתו, כל שיעור שהוא הולך, זה מרה... הוא לא מרגיש טעם לשיעור...
אומר הקב"ה – קח את עץ התורה עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ... תחזיק חזק! בהתחלה זה מר, אבל סופה מתוק!
התורה היא מתוקה מדבש...  {משלי ג, טו} יְקָרָה הִיא  מִפְּנִינִים וְכָל חֲפָצֶיךָ לֹא יִשְׁווּ בָהּ... ההתחלה היא קשה... ההתחלה היא מרה... אבל הסוף, הוא מתוק מאוד!!!
רבותי, אם אלה הדברים, נוכל להבין יסוד נפלא ביותר:
מיד לאחד מכן, לוקח הקב"ה את עם ישראל לְ- אֵילִמָה... מה יש שמה?
שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם וְשִׁבְעִים תְּמָרִים...
שאלנו – למה דוקא תמר ?
התשובה פשוטה מאוד... אומרת הגמרא {מסכת פסחים פז, ב. פח, א} - ואמר רבי אלעזר לא הגלה הקדוש ברוך הוא את ישראל לבבל אלא מפני שעמוקה כשאול שנאמר {הושע יג-יד} מיד שאול אפדם ממות אגאלם רבי חנינא אמר מפני שקרוב לשונם ללשון תורה רבי יוחנן אמר מפני ששיגרן לבית אמן משל לאדם שכעס על אשתו להיכן משגרה לבית אמה והיינו דרבי אלכסנדרי דאמר שלשה חזרו למטעתן אלו הן ישראל כסף מצרים וכתב לוחות ישראל הא דאמרן כסף מצרים דכתיב {מלכים א יד-כה} ויהי בשנה החמישית למלך רחבעם עלה שישק מלך מצרים על ירושלים וגו' כתב הלוחות דכתיב {דברים ט-יז} ואשברם לעיניכם תנא לוחות נשברו ואותיות פורחות עולא אמר כדי שיאכלו תמרים ויעסקו בתורה...
אומר רש"י - תמרים. יש בבבל הרבה.
מה הקשר, בין תמרים לתורה ?
אומר הירושלמי {מסכת תענית, פרק ד, הלכה ד} – ארבעים שנה קודם שגלו ישראל לבבל, נטעו תמרים בבבל, כדי שיהיו להוטים, אחר מיני מתיקה שהיא מרגלת הלשון לתורה.
המתיקות מושכת אותך לעוד! אתה  אוכל תמר, זה מושך אותך לעוד...
מיד אחרי מרה, שהקב"ה הצמיא אותם, כדי שיטעמו את טעם התורה... הביא אותם הקב"ה ל- שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם וְשִׁבְעִים תְּמָרִים... למה תמר ??
כי תמר מושך את הלב לתורה!
בע"ה יתברך, בשבת הקרובה, שבת ט"ו בשבט, נתאסף כולנו לשולחן... כל אחד ואחד נוהג לאכל משבעת המינים, שהתברכה בהם ארץ ישראל...
ידוע לכולם, שהמנהג לאכל את הפירות, שנשתבחה בהם ארץ ישראל, שאלו שבעת המינים.
דבר אחד צריך לדעת – תאנים יבשות, אסור לאכל בתכלית האיסור! אין לך רב בארץ ישראל, שאומר שמותר לאכל מהתאנים האלה...
כל מי שפתח את התאנים האלה, והסתכל בזכוכית מגדלת... כל התאנים בשריות... ודאי שאסור לשתות חלב אחרי זה... J
לכן, ברוך ה'... יש לנו שישה מינים, שניתן ליהנות מהם...
יש לנו  שלווה  - חיטה תפוחה... גפן, אפשר לאכל צימוקים ולשתות מיץ ענבים....רימון... תמר... הכל בר השגה... מי שרוצה יותר, יכל ברוך ה'... יש חנויות שמוכרות גם שלוש-מאות מינים... אבל אלו מינים שהשתבחה בהם תורכיה וארצות העמים... לא ארץ ישראל J
השבת, שבת שירה... כתוב במשנה ברורה, בשם חז"ל -  כל מי שאומר את שירת הים, מוחלים לו על כול עוונותיו.
רבותי, מי מאיתנו לא מחכה למחילת עוונות ?! זו המתנה הגדולה ביותר!
אם היו הולכים לדון אותך מול שופט, על קנס של 5000 ₪... והוא היה אומר לך – תשמע, אם תגיד שירת הים בשמחה, אני מוחל לך על הקנס!
היית שר ורוקד!
למה כשאתה שר את שירת הים, אתה נראה כמו קָֽפְאוּ תְהֹמֹת בְּלֶב-יָֽם ?! J
שאלתי פעם אחת יהודי את זה... הוא אמר לי – תשמע, קמים בבוקר, רבע שעה לפני התפילה... איך תהיה בשמחה ?! אתה עוד עצוב, למה התעוררת! J
בשבת, ברוך ה' אתה לא עצוב... אתה יושן בשפע... אז בשבת אתה יכל להגיד בשמחה!
שבת שירה, זו השבת היחידה שקוראים את זה בתורה! רבותי, לקום מוקדם... ללמוד את הפרשה הזאת!
מי שלא לומד את הפסוקים... מי שלא מבין את הפסוקים, הוא לא מתרגש ממה שהוא אומר!
אם היינו מבינים, מה אנחנו אומרים, היינו קופצים משמחה!
סיפר פעם יהודי אחד, לאיזה אדמו"ר – חסידים במקום מסוים, הם כאלה דבוקים בקב"ה, שכשהם אומרים שירת הים... הם נכנסים כל-כך עמוק לתוך השירה, שהם מרימים את המכנסיים, כדי שלא ירטבו! 
אמר לו האדמו"ר – זה שטויות... הם לא באמת דבוקים בקב"ה.... כי אם הם היו כל-כך דבוקים... לא היה אכפת להם שהמכנסיים ירטבו!
אדם לא יודע... אומר שיר-השירים לפני שבת לְסֻסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעֹה דִּמִּיתִיךְ רַעְיָתִי... הבנת פעם מה אתה אומר ?!
"אשתי דומה שתי טיפות מים לסוס של פרעה"...
אתה חוזר הביתה... תגיד לאשתך – אשתי, הרב הזכיר פסוק עכשיו בשיעור לְסֻסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעֹה... אתה דומה שתי טיפות מים לסוס של פרעה!
היא לוקחת אותך, יחד עם הסוס של פרעה... ולוקחת אותך לדָיָן הכי פנוי, ומשחררת אותך ביחד עם הסוס...!
מה אתה אומר פה... אתה בכלל מבין מה אתה אומר  ?!
אם תקרא בחז"ל מה עשה הקב"ה, אז תבין מה זה לְסֻסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעֹה!

אף אחד לא מבין מה הוא אומר... אומרים את זה מתוך רגילות... אז לא אומרים את זה בשמחה... אדם שירגיש, מה זה קירבת אלוקים... מה שהיה בשירת הים... נוכל לומר שירה בשמחה... ימחלו עוונותינו ונזכה כולם לשבת שלום ולט"ו בשבט שמח!!!
 



 

 
 
 

מתימן יבוא הישיבה המרכזית לבני עדת תימן. ירושלים רחוב תרמ"ב 6. טלפון: 02-5812531    דוא”ל: email: mtyavo@gmail.com פקס: 077-4448207 חשבון בנק הדאר: 4874867
מבשר טוב - ת"ת לבני עדת תימן רחוב אבינדב 22 ירושלים. גני ילדים רחוב ארץ חפץ 116 כניסה ד ירושלים.  
 
 
דוא”ל: email: mtyavo@gmail.com
לייבסיטי - בניית אתרים