אני מעוניין לתרום  |  כך התחלנו את המדרש התימני  |  וידאו - יום בחצריך  |  חומר מארכיון המדינה  |  תורמים בשקלים או בדולרים  |  קריאה בתורה לכל השנה  |  ת"ת מבשר טוב  |  ילדי תימן  |  פרשת השבוע  |  מדור פרשת השבוע  |  ס ר ט י - ו י ד א ו  |  

אתרים תימנים נוסח תימן תימני נט יד מהריץ מבשר טוב
 

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



 


יפוצו מעינותך חוצה
FacebookTwitter

      פרשת אחרי מות עד
דף הבית >> פרשת השבוע >> הרב ברוך רוזנבלום על פרשת השבוע >> ספר ויקרא הרב רוזנבלום >> פרשת אחרי מות עד
 
בס"ד
פרשת אחרי-מות – הרב ברוך רוזנבלום שנת תשע"ד.
 
פרשת השבוע שנקרא בע"ה, בשבת זו, פרשת אחרי-מות שנת תשע"ד. היא הפרשה המקדימה את חג הפסח, בשנה זו.
המפרשים, כאשר הם דנים בסמיכות הפרשיות למועדים, מסבירים את הקשר שבין פרשת צו, לחג הפסח, כי בשנה פשוטה, בשנה שאיננה מעוברת, הפרשה הסמוכה לפסח היא פרשת צו, והחיבור של פרשת צו לבין חג הפסח ברור וידוע, בפרשת צו מופיע ענין קרבן תודה, וקרבן תודה, זה אחד הדברים שצריך לעשות בחג הפסח, כי על ארבעה דברים צריכים להודות( גמרא במסכת ברכות) – אדם שיצא מבית האסורים, חולה שנתרפא, עוברי ימים והולכי מדבריות.
יצאנו ממצרים, עברנו את כל ארבעת הדברים האלה:
יצאנו מבית אסירים –(תהילים סח, ז) אֱלֹהִים מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת אַךְ סוֹרֲרִים שָׁכְנוּ צְחִיחָה – עם ישראל יצא ממצרים, מבית האסורים, חוץ מזה, במעמד הר סיני כל החולים נתרפאו, חוץ מזה יש לנו גם עוברי ימים – עברנו את ים סוף, ודבר נוסף עברנו גם את המדבר.
אז יש לנו את ארבעת הדברים – גם עוברי ימים, גם עוברי מדבריות, גם חבוש שיצא מבית האסורים וגם חולה שנתרפא.
על ארבעת הדברים האלה צריך להודות, ולכן תמיד פרשת צו, יוצאת בסמיכות לחג הפסח, כי פסח, הוא עניין ההודאה להקב"ה, על הניסים שעשה עמנו.
בשנה מעוברת, הפרשה הסמוכה לחג הפסח, היא פרשת מצורע, ודברנו בשבוע שעבר על הקשר שבין מצורע לחג הפסח, וביארנו את ענין הכרפס, עפ"י שיטתו של רבינו מנוח, שכל הכרפס רומז לכתונת של יוסף.
השנה, הפרשה הסמוכה לחג הפסח, היא פרשת אחרי-מות. זה דבר נדיר מאוד, שפרשת אחרי-מות סמוכה לחג הפסח. אמנם בפעם האחרונה שזה היה, זה היה בשנת תשע"א, אבל כמדומני, הפעם הבאה שזה יהיה, זה יהיה בעוד 21 שנה, אז ממילא זה דבר שלא נעשה בתדירות סבירה, ולכן הסמיכות של פרשת אחרי-מות לפסח, לא תמצאו הרבה מפרשים שמתעסקים בביאור הסמיכות של פרשת אחרי-מות, לחג הפסח, והיות ורבותינו לא עוסקים בענין הזה, אז ניסיתי להבין את הסמיכות שישנה, בין חג הפסח לבין פרשת אחרי-מות.
לפני שלוש שנים, שנת תשע"א, שזה קרה בפעם הקודמת, נתתי שיחה שלמה על נושא הקיטל, הבגד הלבן שלובשים בני עדות אשכנז בחג הפסח וביום הכיפורים.
אם אתה מחפש את הקשר של פרשת אחרי-מות, לבין חג הפסח, אז גם בפסח לובשים האשכנזים בגד לבד, שנקרא קיטל, וגם ביום הכיפורים. מישהו אמר לי, שבתוניס ובחכמי לוב, ככה נוהגים בשתי העדות האלה, גם כן לובשים בגדי לבן בחג הפסח, וכל המשפחה כך מעוטרת.
כשמדברים על הענין של הקיטל בבגדי לבן, רק לומר הערה נפלאה, שכותב המהר"ל, לבאר את הקשר שבין הפסח ליום הכיפורים.
כותב המהר"ל, שביום הכיפורים, אחת בשנה, נכנס הכהן הגדול לפְנָי ולִפְנִים, כשהוא לבוש בבגדי לבן, כך נקרא בע"ה בפרשה.
כותב המהר"ל -  עורך הסדר לובש גם הוא בגדי לבן, דוגמת הכהן הגדול הנכנס לפְנָי ולִפְנִים.
כותב המהר"ל, שהאדם העורך את הסדר, מעלתו הרוחנית, שהוא יכל להגיע, היא  ככהן גדול ביום הכיפורים הנכנס לפְנָי ולִפְנִים.
 
ולכן בהרבה מתורת החסידות כתוב, מופיע באגדה של פסח- ''וכאן הבן שואל'', ולכן אלה שהדפיסו את האגדות כתבו, ''וכאן הבן שואל'', ''לומר מה נשתנה''.
בתורת החסידות לקחו את ''וכאן הבן שואל'' לאפיקים קצת יותר גבוהים.
כמו שהכהן הגדול, אחת בשנה, נכנס לקדש הקדשים, ובצרורו רשימה של בקשות לצורך עם ישראל, וידוע שכותבים דעת זקנים מבעלי התוספות, שכל בקשה, שביקש הכהן הגדול ביום הכיפורים היתה מתקבלת, ומביאים דעת זקנים מבעלי התוספות, שזאת הסיבה, שאסור לכהן גדול להינשא לאלמנה ומותר לו לקחת רק בתולה, שנאמר(ויקרא כ"א, י"ג) וְהוּא אִשָּׁה בִבְתוּלֶיהָ יִקָּח, למה?
כי אם חס וחלילה, ייתכן מצב כזה, שהכהן הגדול נתן את עיניו באישה שהוא רוצה להינשא לה, כשהוא יכנס ביום הכיפורים לפְנָי ולִפְנִים, הוא יבקש מהקב"ה בקשה, להרוג את הבעל שלה, והיות והוא יבקש להרוג את בעלה, היא תהיה אלמנה, ואז הוא יוכל לשאת אותה. כדי שלא יווצר מצב כזה, לכן(ויקרא כ"א, י"ג) וְהוּא אִשָּׁה בִבְתוּלֶיהָ יִקָּח.
מותר לו לקחת, אך ורק רווקה ואסור לו להינשא לאלמנה, אז צריך לדעת, שכל בקשה שמבקש הכהן הגדול ביום הכיפורים מתקבלת.
אם המהר"ל משווה, את עורך הסדר, לכהן גדול ביום הכיפורים הנכנס  לפְנָי ולִפְנִים, אומרים בתורת החסידות, ''וכאן הבן שואל''-  כאן אנחנו, הבנים של הקב"ה, לבקש את הבקשות.
לכל זמן בשנה, כמו לכהן גדול ביום הכיפורים, שהוא נכנס לפְנָי ולִפְנִים, הוא שואל את הבקשות שלו עבורו ועבור כלל ישראל, כל אדם בליל הסדר, אומר המהר"ל, ככהן גדול ביום הכיפורים, ולכן כאן הזמן לבקש את הבקשות שלך, מאת הבורא, יתברך שמו.
אם הבנות א המשוואה הזאת, שאומר המהר"ל שיש משוואה בין פסח לבין יום הכיפורים, נוכל ללכת לנדבך אחד נוסף:
בפרקי דרבי אליעזר, פרק ל"ב, נאמר על פסוקים בפרשת תולדות, בשעה שיצחק אבינו קורא לעשו, ואומר לו לעשות לו מטעמים, כי הוא רוצה לברך אותו לפני מותו, כתוב -  הגיע ליל יום הפסח, וקרא יצחק לבנו עשו הגדול ואמר לו – ''בני, זה הלילה, כל העולם כולו אומרים בו הלל, ואוצרות נפתחים בזה הלילה, עשה לי מטעמים עד שאני בעודי ואברכך''.
הלילה הזה, הוא ליל שימורים להקב"ה, מששת ימי בראשית, אומר לו יצחק תעשה לי מטעמים ואני אברך אותך.
שומעת את זה רבקה וקוראת ליעקב- ''תשמע, שמעתי את אבא מדבר עם עשו, ואומר לו – ''הלילה הזה כל העולם אומר בו הלל, אוצרות בו נפתחים''. הוא רוצה לברך אותו, בֹא אתה, ותיקח את הברכות.
מה מבקשת ממנו רבקה?
היא מבקשת ממנו – ''קח לי שתי גדיי עיזים טובים'', הוא יביא לה אותם, היא תבשל לו אותם, והוא יקח לו את המטעמים, וכך הוא יקבל את הברכות.
שואל רש"י במקום(מקורו במדרש) – וכי מאכלו של יצחק אבינו שתי גדיי עיזים טובים?!
הוא אוכל שתי גדיי עיזים? בשביל מה צריך שתי גדיי עיזים?
אומר רש"י במקום – אחד לקרבן פסח ואחר לקרבן חגיגה.
הביאה לו שתי גדיים, אחד עבור פסח ואחד עבור קרבן חגיגה. יוצא, שאותו לילה היה ליל הסדר, ויצחק אבינו אכל את הבשר, זכר לקרבן פסח, אבל המדרש ממשיך הלאה:
אומר המדרש רבה( בראשית רבה ס"ה, יד) - וְרִבְקָה אָמְרָה אֶל יַעֲקֹב, הָבִיאָה לִי צַיִד, וְעַתָּה בְּנִי שְׁמַע בְּקֹלִי, לֶךְ נָא אֶל הַצֹּאן(בראשית כז, ו ט), אָמַר רַבִּי לֵוִי לֵךְ וְקַדֵּם אֶת הָאֻמָּה שֶׁמְשׁוּלָה לְצֹאן, הֵאיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר(יחזקאל לד, לא): וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי.(בראשית כז, ט): וּלְקַח לִי מִשָּׁם שְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּים טֹבִים, אָמַר רַבִּי לֵוִי אִם מָצָאתָ הֲרֵי מוּטָב וְאִם לָאו הָבֵא לִי מִפְּרָפּוֹרְנִין שֶׁלִּי, שֶׁכָּךְ כָּתַב לָהּ שֶׁהוּא מַעֲלֶה לָהּ שְׁנֵי גְּדָיִים בְּכָל יוֹם. טֹבִים, רַבִּי חֶלְבּוֹ אָמַר טוֹבִים לְךָ, שֶׁעַל יָדָן אַתְּ נוֹטֵל אֶת הַבְּרָכוֹת. וְטוֹבִים לְבָנֶיךָ, שֶׁעַל יָדָן הוּא מִתְכַּפֵּר לָהֶם בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, דִּכְתִיב(ויקרא טז, ל): כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר וגו'
ומה עושים ביום הכיפורים? מביאים שני שעירים – אחד לה' ואחד לעזאזל, אז תביא בקשה שני גדיי עיזים. היא לא אמרה להביא כבשים, אלא עיזים, שני העיזים האלה, כנגד כפרת יום הכיפורים – אחד לה' ואחד לעזאזל.
אחד נשא את השעיר, שנאמר וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו, השעיר זהו עשו, שנקרא(בראשית כ"ז, יא) הֵן עֵשָׂו אָחִי אִישׁ שָׂעִר, ויעקב נקרא בשם אִישׁ תָּם יוֹשֵׁב אֹהָלִים.
אז וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו אֶת-כָּל-עֲוֹנֹתָם אֶל-אֶרֶץ גְּזֵרָה – עשו לוקח את כל העוונות של אִישׁ תָּם, אל ארץ גזרה.
יוצא עפ"י הדברים האלו, שאת כל כפרת יום הכיפורים, בשתי השעירים האלו, איפה קיבלנו?
קיבלנו את זה בליל הסדר, כאשר יצחק אבינו קיבל אליו שתי שעירים – אחד כנגד קרבן פסח, ואחד כנגד קרבן חגיגה. אומרת רבקה ליעקב אבינו – בזה נזכה לכפרת יום הכיפורים.
יוצא, שאת כל יום הכיפורים קיבלנו בליל הסדר.

אם כך יש לנו מחנה משותף, בין פרשת אחרי-מות, שמקדימה לימי הפסח, אתה יכל עכשיו להבין את ההקשר – כל פרשת אחרי-מות, ופרשת יום הכיפורים הטמונה בו, זכינו באמצעות שתי השעירים שהביא יעקב אבינו אל יצחק.
בלילה הזה, יצחק אבינו ערך את הסדר הראשון בבריאה. עד היום הזה לא היה עורכי סדר, אף עפ"י, שאברהם אבינו אכל מצות בפסח, שנאמר(בראשית יח, ו) לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת, כשהמלאכים עזבו את ביתו של אברהם אבינו, והלכו לביתו של לוט, שם נאמר(בראשית יט, ג) וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ, אבל יצחק אבינו ערך סדר מושלם.
במה הוא ערך סדר מושלם?
כותב המגלה עמוקות(פרשת וישלח) – לאחר שהביאה שתי גדיי עיזים, כתוב בפסוק(בראשית כ"ז, י"ז) וַתִּתֵּן אֶת הַמַּטְעַמִּים וְאֶת הַלֶּחֶם אֲשֶׁר עָשָׂתָה בְּיַד יַעֲקֹב בְּנָהּ. איזה מטעמים היא עשתה לו?
כותב המגלה עמוקות – עשתה לו מצות.
אז היה לו קרבן פסח, והיה ל מצות. לאחר מכן, בא מלאך, וכתוב בבעלי התוספות, שהמלאך הזה היה מיכאל, והביא לו גם בקבוק יין, שנאמר(בראשית כ"ז, כ"ה) וַיָּבֵא לוֹ יַיִן וַיֵּשְׁתְּ.
אומר התרגום יונתן בן עוזיאל – מה זה וַיָּבֵא לוֹ יַיִן, רבקה לא הביאה לו יין, מאיפה היה לו יין?
...וְלָא הֲוָה חַמְרָא גַבֵּיהּ וְאִזְדַמֵן לֵיהּ מַלְאָכָא וְאַיְיתִי מִן חַמְרָא דְאִצְטִנַע בְּעִינְבוֹיֵי מִן יוֹמֵי שֵׁירוּי עַלְמָא וְיַהֲבֵיהּ בְּיַד יַעֲקב וְיַעֲקב אַמְטֵי לֵיהּ לְאָבוּי וּשְׁתִי
תרגום – הגיע מלאך, והביא לו יין, ממה שהקב"ה שמר מהין המשומר לצדיקים לעתיד לבוא, ונתן את זה בידיו של יעקב, ויעקב הביא את זה לאביו ושתה.
אז יצחק אבינו היה לו קרבן פסח, אכל מצות, ושתה ארבע כוסות. מה חסר לנו, בכל המקבץ הזה?
מרור.

אז מי שיש לו עשו בבית, לא צריך מרור, אבל יצחק אבינו 'החזיק' מעשו, אז מבחינתו זה לא היה מרור.
מצאתי בשל"ה הקדוש( ביאורו על מסכת פסחים, ביאור שנקרא 'מצה עשירה')  כותב – כל שלא אמר שלושה דברים אלה בפסח, לא יצא ידי חובתו.

אומר השל"ה הקדוש:
פסח כנגד אברהם, שנאמר(בראשית יח, ז) וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם, אז פסח היה, שנאמר(בראשית יח, ו) לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת.
מצה כנגד יעקב אבינו. מה הקשר בניהם?
כיון שיעקב אבינו היה מנותק לגמרי, מיצר הרע, והיות שבמצה אין שום שׂעור שבעיסה, אין שום חומץ, אז ממילא יעקב אבינו כנגד המצה.
המרור כנגד יצחק, כיון שיצחק הוא הראשון שתבע ייסורים, כך כתוב בחז"ל – אברהם תבע זקנה,   יצחק תבע ייסורים ויעקב תבע חולי, וכל אחד מהם קיבל את הבקשה. אז אם ככה, יצחק כנגד המרור, כיון שהוא היה עיור, והיות וכך זה החלק של המרירות שלו.
אז היה לו גם מצה גם קרבן פסח וגם יין, אז ממילא כל הפרמטרים של ליל הסדר, היו בביתו של יצחק אבינו.
אומר הרמב"ן(בספרו  באמונה ובטחון, פרק ט"ו) – היות ויעקב אבינו, הביא ליצחק גם מצה וגם יין, הוא בירך אותו בשתי הברכות האלה - וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ.
דָּגָן זה המצות, וְתִירֹשׁ זה על היין. 
זו הברכה שזכה יעקב אבינו להתברך ע"י יצחק אבינו, באותו לילה.
אם ככה מצאנו קשר לפרשת השבוע, אחרי-מות, ליום הכיפורים, ולליל הסדר, א. באמצעות הבגד הלבן.ב. באמצעות קבלת הברכות, של יעקב אבינו בליל הסדר, כאשר כל עבודת יום הכיפורים זכינו לזה הלילה.
ניתן לחבר את זה באמצעות פרשת העריות, שמופיעה בסוף הפרשה. פרשת העריות, גם היא קשורה ליציאת מצרים, כמו שאומרת התורה(ויקרא י"ח, ג) כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לֹא תַעֲשׂוּ וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ.
אז יש לנו מקור, גם לעניין העריות כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם, וגם ליום הכיפורים.
אנחנו רוצים ללכת, גם למבט אחר לגמרי, לגבי תחילת הפרשה, לפסוק שעוסק בפטירתם של נדב ואביהוא, ולחבר אותו לחג הפסח הבא עלינו לטובה, במבט מחודש, שהקב"ה יעזור, שנמצא מקורות לרעיון, אבל אני חושב שהרעיון הוא אמת, וקודם כל נאמר את היסודות מסביב, ובע"ה בלי נדר, בעוד שעה, נסגור את כל הקצוות יחד:
בפרשת השבוע, חוזרת התורה פעם שניה על פטירת נדב ואביהוא.
בסכ"ה חוזרת התורה על פטירת נדב ואביהוא, ארבע פעמים – פרשת שמיני, אחרי-מות, במדבר ובפרשת פנחס, ובכל מקום כותבת התורה -  בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי ה' וַיָּמֻתוּ.
שואלים חז"ל במדרש(ויקרא רבה, פרשה כ) - אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה בֶּן אֶלְעָזָר בְּאַרְבָּעָה מְקוֹמוֹת מַזְכִּיר מִיתָתָן שֶׁל בְּנֵי אַהֲרֹן וּבְכֻלָּן מַזְכִּיר סָרְחָנָן, כָּל כָּךְ לָמָּה, לְהוֹדִיעֲךָ שֶׁלֹּא הָיָה בְּיָדָם אֶלָּא עָוֹן זֶה בִּלְבָד.
לכן אומרת התורה, כדי שלא יאמרו שהיה להם עוד עוונות, זה העוון היחידי.
מה פירוש הדבר  בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי ה' וַיָּמֻתוּ?
על המילים האלה, ישנם 11 דעות בחז"ל: משום שנכנסו שתויי יין, הקריבו אש זרה, הורו הלכה בפני משה רבם, אמרו מתי ימותו שתי זקנים הללו,  לא נשאו נשים, לא היה להם ילדים וכו'.
ידוע מה שאמר המלאך המגיד, למר"ן הבית יוסף – כדי שאתה מוצא דבר, שיש עליו 11 שעות, זה סימן שהעוון הוא קלוש, שאף אחד לא ברור לו בדיוק מה היה העוון, כי אם הדבר ברור, מה היה העוון, אז לא היו עליו 11 דעות.
אם אתה מחזיק צרור מפתחות ביד, כולם רואים מקרוב שזה צרור מפתחות. אבל אם מסתכלים מרחוק, אחד אומר זה מפתח, השני אומר הוא מזיק פקק, השלישי אומר הוא מחזיק גומי, הרביעי אומר זה צ'ופצ'יק. אם יש כל-כך הרבה דעות, זה סימן שאף אחד לא רואה, כשהדבר ברור, לאף אחד אין כ"כ דעות.
אמר המגיד לבית יוסף, אם אתה רואה שישנם 11 דעות, מה זה היה העוון, סימן שהדבר לא ברור.
בכל אופן, אף עפ"י שהדבר לא ברור, מביאים רבותינו ראיה נפלאה  - אם מיד לאחר פטירת נדב ואביהוא, נגלה הקב"ה, לאהרון הכהן ואומר לו יַיִן וְשֵׁכָר אַל-תֵּשְׁתְּ, מכאן לומדים חז"ל, שהעניין שנסתלקו בני אהרון, כיון שנכנסו שתויי יין.
הראיה, שמיד שאחרי שהם נסתלקו, בא הקב"ה לאהרון ואומר לו יַיִן וְשֵׁכָר אַל-תֵּשְׁתְּ. זה הראיה שרבותינו מביאים, שהנושא שהם נפטרו, היה בגלל שנכנסו שתויי יין.
רבותי, בא הכלי יקר ושואל שאלה עצומה – אם איסור שתויי יין עדין לא נאמר להם, אז מה שייך להרוג אותם? אם הוא לא נצווה על שתויי יין, אז למה אתה הורג אותם?
אומר הכלי יקר – לא צריך ציווי, על לא להיכנס שיכור, למה?
כי כל אחד מבין, שאם הוא נכנס לפני מלך, הוא צריך להיות שפוי. 
ראית פעם מישהו נכנס לפני מלך, לפני זה הוא שותה בקבוק ויסקי עם סודה?! כל אחד מבין, כשהוא נכנס לפני אישיות חשובה, אסור לו להיות שתוי, אז למה בכל אופן התורה מצווה?
באה התורה ואומרת, אחרי מה שקרה לנדב ואביהוא, שאם אנשים יחשבו שמותר להיכנס שתויי יין, באה התורה ואומרת יַיִן וְשֵׁכָר אַל-תֵּשְׁתְּ.
אומר הכלי יקר, שלא היה צריך בכלל את הציווי הזה, אלא רק אחרי מה שקרה עם נדב ואביהוא, באה התורה וציוותה על כך.
כותב הכלי יקר – מנח לבד,  אתה מבין מיד מה קורה לבן אדם שתוי.
אומר הכלי יקר, בתירוצו השני, שבעצם לא על העוון הזה, שילמו נדב ואביהוא. על ענין של ''שתויי יין נכנסו לבד'', הוא לא היה מעניש אותם, כי עדין לא נצטוו, אבל החשבון היה עוד מפרשת משפטים, ששם כתוב(כ"א, יא) וְאֶל אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁלַח יָדוֹ למה? מכלל שהיו ראויים לשליחות יד, על מה?
שאכלו ושתו וזנו עיניהם מהשכינה, שנאמר(שמות כ"ד, יא) וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹהִים וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ.
אומר הכלי יקר – על זה היה מגיע להם העונש, העונש נובע מזה, אלא,  לא רצה הקב"ה לתת את העונש ''ביום חתונתו'', אז הוא דחה את העונש ''ליום שמחת ליבו'' – ליום חנוכת המשכן.
עכשיו כשהגיע דבר נוסף, הגיע חוץ מהדבר וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹהִים וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ, הם נכנסו כאן שתויי יין, בא הקב"ה, ונתן עונש על שני הדברים יחד, כיון שעבר אדם עברה, כותב הכלי יקר, ושנה, הותרה לו.
 העניש הקב"ה גם על המעשה שהיה בהר סיני, בתוספת  המעשה שהיה עכשיו וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹהִים וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ. תשובתו השניה של הכלי יקר.
תשובתו השלישית של הכלי יקר, דבר נפלא ביותר – אין לזה קשר לפרשת שתויי יין, גם למאן דאמר שהורו הלכה בפני משה, גם למאן דאמר שלא נשאו נשים, גם למאן דאמר מתי ימותו שני זקנים הללו, לפי כל הדעות, אמר הקב"ה לאהרון הכהן יַיִן וְשֵׁכָר אַל-תֵּשְׁתְּ , למה?
לפי שאומרת הגמרא(מסכת עירובין ס"ה, א) - לא נברא יין אלא לנחם אבלים ולשלם שכר לרשעים שנאמר(משלי לא, ו) - תְּנוּ שֵׁכָר לְאוֹבֵד וְיַיִן לְמָרֵי נָפֶשׁ.
היין ניתן לאבלים, אם ככה, אומר הכלי יקר – בא הקב"ה, ואומר לאהרון – נכון שיין ניתן לאבלים, שנאמר וְיַיִן לְמָרֵי נָפֶשׁ, אתה לא צריך את זה, אתה יַיִן וְשֵׁכָר אַל-תֵּשְׁתְּ, למה אתה לא שותה את היין?!
כי אבלות לא שייכת אליך, ולכן הוא אומר באה הפרשה הזאת, מיד לאחר שמתו נדב ואביהוא, לא בגלל ששתויי יין נכנסו, הוא רק רצה להגיד לו – אתה לא שייך לשתיית היין בגלל ניחום אבלים. אתה לא צריך את זה, אנשים כמותך לא צריכים את זה, הם מגיעים לניחומים גם בלי כוס יין. דבריו של הכלי יקר.
לאחר ההקדמה הנפלאה הזאת, אני רוצה רק ללכת לעוד שלב אחד, ובזה להתחבר לחג הפסח:
דיברנו כבר לפני כמה שנים, על רעיון נפלא של היערות דבש, שאומר – שלא תחשוב, נכנסו נדב ואביהוא אחרי ששתו בקבוק יין... שתויי יין, זה לא הפשט של הדבר. חז"ל רוצים להסביר לנו מה זה שתויי יין, כדי שנבין את הדבר, לכן כתבו ''שתויי יין נכנסו''. אז מה הכוונה?
אז יש ליערות דבש מאמר ארוך מאוד, מאמר ל – ט' בטבת. הוא כותב שם  בהרחבה גדולה, האם מלאכים חוטאים או לא, אם יש בכלל מושג כזה אצל מלאכים, למה?
כי כידוע לכולם, שהגמרא(מסכת שבת) אומרת - שאמר משה רבינו למלאכי השרת – כלום יצר הרע יש לכם?
אין לכן יצר הרע, בשביל מה אתם צריכים תורה?
אני מדלג על קטע ארוך מאוד, במסקנה.
כשמלאכים נמצאים כאן בעולם הזה, יש להם יצר הרע, הם חוטאים שנאמר(בראשית ו, ב) וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ
המלאכים שבאו להפוך את סדום אמרו - כִּי מַשְׁחִיתִים אֲנַחְנוּ אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה, ונדחו ממחיצתו של הקב"ה.
מלאכים למטה לא חוטאים. ''כלום יצר הרע יש בינכם''? למעלה אין יצרים.
שואל היערות דבש, אני יראה לך כמה גמרות, שמלאכים למעלה חטאו, אז איך אתה מסביר לי שמלאכים לא חטאו, כיון שאין להם למעלה יצר הרע, אני יראה לך הוכחות שהם כן חטאו!
אומר היערות דבש תשובה נפלאה – החטא של למעלה והחטא של למטה, זה שתי חטאים שונים. למטה זה מיצרים, למעלה זה משאיפות.
פירוש הדבר – במלאכים יש סיווג, כגון – מלאך, אופן, שׂרף, סוגים שונים של מלאכים. כל מלאך יכל להתרומם לדרגה  גבוהה יותר. לכל מלאך יש אפשרות להתרוממות לדרגה גבוהה יותר, כל מלאך שואף ורוצה להגיע יותר למעלה, והוא רוצה להציץ יותר קרוב.
כשמלאך מתרומם, ורוצה להציץ למקום שאין לנו רשות למעלה, זה נקרא חטא של מלאך. המלאך מבקש להתרומם, להגיע לפסגות יותר גבוהות, אלה חטאים של מלאכים.
זה לא חטאים מיצרים, זה שאיפות להגיע יותר קרוב להקב"ה.
הוא מסביר עם זה כמה סוגיות בש"ס, אבל זה לא נוגע אלינו, מה שנוגע אלינו, זה נקודה אחת  - בתוך דבריו של היערות דבש, הוא מסביר עם זה שתי גמרות:
גמרא אחת הוא מדבר(מסכת בבא בתרא), שרבה בר בר  חנה ראה את  דור המדבר, שוכבים על הגב, ומסתכלים כלפי מעלה, פניהם היו שׂוחקות, נראו כמבושׂמים.
הוא שואל – מה שייך אצל מת, שהוא נראה כמו שיכור?!
גמרא מס' 2, זה נדב ואביהוא, שנכנסו שתויי יין. אומר היערות דבש יסוד נפלא, אומר אותו בקצרה  - כשאדם נמצא בדיכאון, והוא רוצה לצאת קצת למצב רוח, מה הוא עושה?
הוא הולך ושותה יין. מה עושה לו היין? מביא לו מצב-רוח.
אדם שבמצב רוח ירוד, שותה בקבוק יין, אחר כך שותה בקבוק סודה, כדי שיתערבב יותר חזק, נשכב על הכורסה, תוך חמש דקות אריאלה ממפעל הפיס התקשרה אליו, כל הבנקים רצים אחריו, הוא מחלק קימחא דפיסחא , חילק היום 5 משאיות של תפוחי אדמה, ב"ה מפנטז הכל בסדר.
אחרי שעתיים, יורד היין, מצלצל המנהל בנק – משה, אתה צריך לכסות 10000 ₪, ברגע אחד נגמרה כל הפנטזיה, אז מה קרה במשך השעתיים?
היה בחלום, אבל זה לא יכל להיות מציאותי, זה לא הגיוני, אלא מה?
הוא שתה, שהוא שותה הוא נמצא בדמיונות, אבל אחרי שעתיים זה נגמר!
פירוש הדבר – כשהדבר לא בנוי עליך, ואתה רוצה לצאת ממנו, זה שיכור.
אומר היערות דבש – כשחז"ל רוצים לבטא אדם, שרוצה לטפס גבוה מידי, כשהתבנית הרוחנית שלו, לא מתאימה לזה, קוראים לזה חז"ל – ''שתויי יין''.
נדב ואביהוא היו בפסגה שאין לנו לתאר, הם היורשים של משה ואהרון, אבל הם רצו להתקרב מהר מידי, ממה שהם יכלו, מעין מה שהמלאכים רוצים להתקרב, כמו שהמלאך רוצה להיות שׂרף, והשׂרף רוצה להיות אופן וכו'.
כשכל אחד רוצה להתרומם יותר גבוה מחברו, לזה קוראים חז"ל ''שתויי יין'', הוא רוצה לטפס למחוזות שאין לו מה לחפש שם, ממילא זה הפירוש, נדב ואביהוא שתויי יין נכנסו.
הבאתי את כל הדבר הזה, כי זה פרשת השבוע, אבל זה לא העיקרי, כי פרשת השבוע לנושא הזה, היא פרשת שמיני, אבל היות ואנחנו מדברים על יין, אני רוצה ברשותכם להיכנס ליין:
בע"ה, יזכנו הקב"ה ביום שני בערב, נסב כולנו בליל הסדר.
כולנו עדין תפילה להקב"ה, שנזכה השנה כבר לחוג את חג הפסח בירושלים עם קרבן פסח כהלכתו, נסב כולנו ונקיים מצוה מדרבנן של שתיית ארבע כוסות, אף עפ"י שתוספות כותב(מסכת פסחים ק"ח), שארבע כוסות דרבנן, רבנן תיקנו אותה כעין דאורייתא.
נקיים מצוות ארבע כוסות, שרש"י מביא בתחילת פרק 'ערבי פסחים', על המשנה(צ"ט, ב): אפילו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב ולא יפחתו לו מארבע כוסות של יין ואפילו מן התמחוי.
אומר רש"י – למה שותים ארבע כוסות של יין?
כנגד ארבע לשונות של גאולה - והוצאתי וגאלתי ולקחתי והצלתי.
רבותי, כל אחד שואל את עצמו שאלה, והשאלה הזאת נשאלה ע"י ראשונים ואחרונים – מאיפה המקור, שכנגד ארבע לשונות של גאולה, צריכים לשתות ארבע כוסות של יין?
שואל היפה תואר במדרש – שילבשו ארבע בגדים חדשים, שיאכלו ארבע מגדים, המרדכי(פסחים) אומר, שיאכלו ארבע לחמים.
מאיפה חז"ל לקחו שארבע לשונות של גאולה מחייב ארבע כוסות של יין?
ולא רק אלא, אם לקחת כוס גדולה של בירה, ומילאת בה שם שיעור של ארבע כוסות של יין, וכל אחד ואחד אתה שותה כוסס מלוא לוגמיו, זה לא טוב, אומר המשנה ברורה – צריך שיהיה ארבע כוסות, ולא כוס אחד שאתה כל הזמן שותה.
השאלה מה מונח כאן ביסוד הזה, של ארבע כוסות של יין, כנגד ארבע לשונות של גאולה?
 שיאכלו ארבע תפוחים, שיאכלו ארבע שקדים, מה פתאום ארבע כוסות של יין? זאת השאלה שמעסיקה את המפרשים.
ידוע לכולם, שלא רק ארבע לשונות של גאולה, אלא ישנם חמש לשונות של גאולה, יש גם כנגד והבאתי.
למה לא שמים כוס כנגד החמישי?
כוס של אליהו, אבל למה אתה לא שותה אותו?
השאלה היא למה? אבל אני לא נכנס לסוגיה, מי שרוצה יעיין בטו"ר, בסימן תפ"א, שם הטו"ר מאריך בהרחבה גדולה, אם שותים את הכוס החמישית, או לא שותים את הכוס החמישית. הוא מביא את ר' יוסף טוב עלם, שהוא כן שתה את הכוס החמישי, אנחנו היום לא שותים את הכוס החמישי, זה הכוס של אליהו. מכסים אותו או לא מכסים אותו, יש נוהגים לעשות איתו את קידוש למחרת, לא ניכנס לכל המנהגים, כל אחד והמנהגים שלו.
נשאלת השאלה – לשונות של גאולה יש רק שלוש - והוצאתי והצלתי וגאלתי, הרביעית היא לא לשון של גאולה. הקב"ה לקח לנו לו לעם - וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם, זה מובן.
וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים, זה בסדר, זה הכל יציאה ממצרים.
וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם...  זה לא גאולה. הקב"ה בחר בנו בהר סיני, ולקח אותנו לעם.
התשובה לזה פשוטה מאוד – כל השלוש של לשונות של גאולה, והוצאתי והצלתי וגאלתי,  הוא רק עבור וְלָקַחְתִּי.
הרי כל מה שהקב"ה מוציא אותנו, על סמך מה?
(שמות ג, י"ב) תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה. כל המטרה שנעבוד את האלהים, על ההר הזה.
אם ככה רבותי, נוכל להבין דבר נפלא:
יש לנו ארבע לשונות של גאולה, וכנגדם ארבע כוסות.
נפסק להלכה, שאת הארבע כוסות האלה, חייב לשתות אפילו עני- ''מוכר כסותו ושותה ארבע כוסות'', משכיר את עצמו לעבודה אצל אחרים, ושותה ארבע כוסות, ואם אין לו, לוקח מן התמחוי ארבע כוסות.
לא רק עבורו, אי אפשר להוציא מישהו י"ח בשתיית ארבע כוסות, זה לא כמו קידוש. כל אחד מבני הבית, חייב בשתיית ארבע כוסות, כנגד ארבע לשונות של גאולה.
מה העניין בזה?
כותב המגיד משנה(הלכות חנוכה) - גם שם פוסק הרמב"ם,  שמוכר כסותו, כדי להדליק חנוכיה בשמן, למה? משום פרסומי ניסא. 
מאיפה לקח את זה הרמב"ם?
הוא לקח את זה משתיית ארבע כוסות בליל הסדר. כיון  שהרמב"ם סובר, ששתיית ארבע כוסות, הוא גם פרסומי ניסא. אם כאן מוכר כסותו כדי לשתות יין, אז גם כאן מוכר כסותו להדלקת הנרות.
כל אחד שואל את עצמו – הדבר הזה לא מובן – הדלקת נרות חנוכה, אתה מדליק, כיון שמצאו פח של שמן בחותמו של כהן גדול, אז אתה מדליק אותו בחוץ, כולם רואים, יש פרסומי ניסא.
שתיית ארבע כוסות, איזה פרסומי ניסא?
היה לנו נס עם פח של יין?! לא.
מה שייך שתיית ארבע כוסות, לפרסומי ניסא של הנס? ואיזה פרסומי ניסא, אתה שותה את זה ברחוב?
לא. אתה שותה את זה אצלך בבית, איזה פרסומי ניסא?
אז נאמר בסדר, כי נרות חנוכה שאתה מדליק  לבד, יש בזה פרסומי ניסא, אבל ביין איזה פרסום הנס? זה היה דוקא ביין? איזה פרסום הנס יש כאן?
כדי להבין את יסודם של דברים, עוד שאלה אחת בס"ד:
רש"י הקדוש, בתחילת פרק ''ערבי פסחים'', שכותב שצריך לשתות ארבע כוסות של יין, אומר רש"י – כנגד ארבע לשונות של גאולה.
שמונה דפים לאחר מכן,(פסחים ק"ח) אומרת הגמרא - אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: נָשִׁים חַיָּבוֹת בְּאַרְבָּעָה כּוֹסוֹת הַלָּלוּ, שֶׁאַף הֵן הָיוּ בְּאוֹתוֹ הַנֵּס.
כותב רש"י במקום – שלושה כנגד ג' כוסות, שנאמרו בפסוק(בראשית מ, יא) וְכוֹס פַּרְעֹה בְּיָדִי, ורביעית כנגד ברכת המזון.
מה אומר רש"י?
בֹא נחזור בחזרה לפרשת וישב, כשיוסף היה בכלא, בא שר המשקים ואומר לו(בראשית מ, ט-יא): וַיְסַפֵּר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת חֲלֹמוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ בַּחֲלוֹמִי וְהִנֵּה גֶפֶן לְפָנָי:(י) וּבַגֶּפֶן שְׁלֹשָׁה שָׂרִיגִם וְהִיא כְפֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ הִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלֹתֶיהָ עֲנָבִים:(יא) וְכוֹס פַּרְעֹה בְּיָדִי וָאֶקַּח אֶת הָעֲנָבִים וָאֶשְׂחַט אֹתָם אֶל כּוֹס פַּרְעֹה וָאֶתֵּן אֶת הַכּוֹס עַל כַּף פַּרְעֹה
שלוש פעמים מופיע ששר המשקים אומר את המילה כוס, כנגד שלושת הכוסות האלה, נשים חייבות בשלוש כוסות, דבר נוסף, זה ברכת המזון. אומר רש"י, לכן נשים חייבות בארבע כוסות.
בא השל"ה הקדוש, ושואל שאלה עצומה – רש"י, בתחילת ''ערבי פסחים'' כותב שארבע כוסות, כנגד ארבע לשונות של גאולה. עכשיו רש"י כותב, כנגד הכוס של שר המשקים.
מה היה לרש"י רע, להסתדר עם הפירוש הראשון- כנגד ארבע לשונות של גאולה - והוצאתי וגאלתי ולקחתי והצלתי. רש"י אצל נשים, משום מה, לוקח תירוץ אחר – בגלל הכוסות, שמופיעים בחלומו של שר המשקים.
אומר השל"ה הקדוש, בביאורו 'בבגדי ישע' על המרדכי, בסוף מסכת פסחים – כותב ''הבגדי ישע'' לשל"ה – לרש"י היתה שאלה, השאלה שאנו שואלים עכשיו – מה פתאום קבעו חז"ל ארבע כוסות של יין כנגד ארבע לשונות של גאולה? שיאכלו ארבע תפוחים, או כמו שהמרדכי אומר שיאכלו ארבע לחמים כנגד ארבע לשונות של גאולה, מה פתאום הלכת ליין?
אומר לך רש"י, ישנה עוד סיבה – חוץ מארבע לשונות של גאולה, מצאנו בחלומו של שר המשקים, שבאמצעות החלום הזה, יצא יוסף מן הבור והתחיל למלוך.
מזה התחילה גאולתם של ישראל, היות וכך, זאת הסיבה ששותים בליל הסדר ארבע כוסות.
יוצא, שארבע כוסות, חוץ מארבע לשונות של גאולה, למה זה ביין ולא בתפוחים?
תחילת יציאת יוסף מבית האסורים, היתה באמצעות החלו של שר המשקים, ומה היה חלומו?
הוא חלם על שלוש כוסות, הזכיר שלוש פעמים את המילה כוס, הפעם הרביעית היא כשיוסף אומר לו – אתה תחזור ותיקח את הכוס, ותשים אותו על כף פרעה.
אז מופיע שם ארבע פעמים המילה כוס. ארבע פעמים המילה כוס – יש לך ארבע כוסות. מכאן המקור שהכוס של היין נילקח מהחלום של שר המשקים. זאת תשובתו של השל"ה הקדוש.
בשדה חמד, במערכת חמץ ומצה, הוא כותב שאת השאלה הזאת הוא שאל את ר' חיים ברלין, ור' חיים ברלין ענה לו תשובה מאוד מאוד יפה.
הוא אומר שאם היה רש"י כותב, את אותה סיבה שהוא כותב בתחילת פרק ''ערבי פסחים'', שאנו שותים ארבע כוסות, כנגד ארבע לשונות של גאולה, נשים היו פתורות משניים, למה?
משום שבחז"ל(שמות רבה) כתוב – שארבע לשונות של גאולה, הם כנגד ארבע צרות שעברו עם ישראל ממצרים:
1. שלא נתנו להם לחזור הביתה.2. שהרגו את הזכרים על האבנים שנאמר(שמות א, טז) וּרְאִיתֶן עַל הָאָבְנָיִם אִם בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ וְאִם בַּת הִיא וָחָיָה 3. לקחו את הילדים וזרקו אותם ליאור 4. לקחו להם את התבן, ואמרו להם גם לקושש קש לתבן.
אם ככה, יש כאן ארבע גזרות.
כתב לו ר' חיים ברלין –ארבע הגזרות האלה, שתיים מהגזרות האלה, אינן שייכות בנשים - אִם בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ, לאישה זה לא שייך. לקחת את הזכרים ולזרוק ליאור, גם כן לא שייך.
נשאר לנשים רק שתי גזרות – כנגד זה שלא נתנו להם לחזור הביתה, וכנגד זה שלקחו להם את הקש.
אם ככה, נשים תהיינה חייבות רק בשתיים, לכן רש"י אומר – אני לא יכל להביא בנשים את הסיבה, של והוצאתי וגאלתי ולקחתי והצלתי, כי שתיים מהם היו גזרות שלא היו קשורות בנשים.
אומר רש"י – אבל ישנה סיבה נוספת, מהי?
כי כתוב בחלומו של שר המשקים כוסות, וכנגד זה שותים ארבע כוסות. תירוצו של ר' חיים ברלין, כפי שהובא בשדה חמד.
 
 
רבותי, אני רוצה ללכת לעוד נקודה אחת בע"ה:
הנציב מוולוז'ין, שואל- למה באמת קבעו את זה ביין?
הנציב מוולוז'ין  מביא דבר נפלא ביותר, מופיע בעמק שאלה על השאילתות, אותו דבר בהעמק דבר(פרשת וארא).
כותב הנציב - והוצאתי וגאלתי ולקחתי והצלתי, כל שלב הוא תוספת יציאה מן השעבוד.
כדי להסביר את זה נביא דוגמא – אדם שהיה רח"ל בבית חולים, היה עם חמצן 24 שעות, ללא הכרה, היה לו גם זונדה וגם קטטר.
בפעם הראשונה הוא משתחרר מן החמצן, בפעם השניה מוציאים לו את הזונדה, בשלב השלישי עוד דבר, ברביעי הוא יוצא החוצה.
כל שלב זה תוספת לגאולה שהיתה קודם. כל אחד זה יציאה משלב נוסף.
אומר הנציב – אם ככה, תוכל להבין למה קבעו את זה חז"ל, על היין.למה?
משום שבארבע מהלכים, אתה צריך לאכל ארבע דברים, אין בחתיכה הרביעית שום תוספת לגוף האדם.
אדם אוכל ארבע חתיכות של תפוחים, בחתיכה הרביעית יש טעם אחר משלושת החתיכות הקודמות? לא.
יש לו פשוט יותר שובע, אבל אין שינוי בטעם.
אבל אתה לא רוצה אותו טעם, אתה רוצה להדגים איך בכל שלב יוצאים מן השעבוד, אם זה מה שאתה רוצה, יש רק דרך אחת:
בכוס הראשון – אהה. בכוס השני – אההה. בכוס השלישי – אהההה. בכוס הרביעי – אההההההה... אתה עולה ועולה!!! 
אומר הנציב – ככל שאתה שותה יותר כוסות, אתה מרגיש יותר ''גבוה''. ככל שאתה מרגיש יותר ''גבוהה'' זה יותר יציאה מן השעבוד.
בא החתם סופר, ואומר – לא צריך להגיע לכל זה, למה?

כי אתה צריך להגיד ארבע שירה, זה מה שאמרו לך חז"ל.
יצאת ממצרים, יצאת מבית האסורים, יצאת מבית החולים, עברת את הים, עברת את היבשה, אתה צריך להודות ארבע פעמים - והוצאתי וגאלתי ולקחתי והצלתי, אתה צריך לשיר שיר תודה להקב"ה.
אומר החתם סופר – אם חז"ל אמרו לנו לשיר שיר תודה להקב"ה, ממילא צריך יין, למה?
כי הגמרא(מסכת ברכות ל"ה) אומרת – אין שירה אלא על היין.
אם ככה, לכן צריך יין. מה אתה צריך לחפש לי דוגמאות?!
פשוט מאוד – ארבע לשונות של גאולה ארבע פעמים לשיר להקב"ה, אין שירה אלא על היין. כך אומר החתם סופר.
לאחר הדברים הנפלאים הללו, אנחנו רוצים להיכנס לנושא נוסף, ובס"ד יהיה לנו פשט חדש לגמרי, בכל הנושא של שתיית ארבע כוסות, ויהיה לנו פשט חדש לגמרי בהבנה, של מה שהקב"ה נגלה לאהרון הכהן, ומסר לנו  את פרשת שתויי יין, לאחר שנסתלקו נדב ואביהוא.
כדי להסביר את  הדברים, אני רוצה להציב מספר שאלות, ולאור השאלות האלה נקבל פשט חדש בעניין:
בליל הסדר אנחנו אומרים את האגדה ומגיעים לקטע באגדה שאמר רבן גמליאל - כָּל שֶׁלֹּא אָמַר שְׁלשָׁה דְּבָרִים אֵלּוּ בַּפֶּסַח, לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, וְאֵלוּ הֵן: פֶּסַח, מַצָה וּמָרוֹר.
רבותי, כָּל שֶׁלֹּא אָמַר שְׁלשָׁה דְּבָרִים אֵלּוּ בַּפֶּסַח, לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, וְאֵלוּ הֵן: פֶּסַח, מַצָה וּמָרוֹר.
שאלה מספר א' –הסדר הוא פֶּסַח, מַצָה וּמָרוֹר?  לא. מרור, פסח, מצה.  איך זה היה בתאריכים?
86 שנה, לפני שיצאנו ממצרים, היה מרור, למה? על שם שמיררו את חייהם בעבודה קשה, ולכן נקראה מרים בשמה. אמר עמרם – ממררים את חייהם של ישראל, ואת שבט לוי לא?! אני קורא לבת שלי מרים, על שם המרור.
בת כמה היתה מרים כשיצאו ממצרים? בת 86. משה רבינו היה בן 80, ואהרון היה בן 83, מרים היתה בת 86.
מה אנו אומרים בליל הסדר?
מַצָּה זוֹ שֶׁאָנוּ אוֹכְלִים עַל שׁוּם מָה?
עַל שׁוּם  שֶׁלֹּא הִסְפִּיק בְּצֵקָם שֶׁל אֲבוֹתֵינוּ לְהַחְמִיץ. עַד שֶׁנִּגְלָה עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּגְאָלָם מִיָּד. שֶׁנֶּאֱמַר. וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגֹת מַצּוֹת כִּי לֹא חָמֵץ.
למה?
כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם. וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ.
מָרוֹר זֶה שֶׁאֲנַחְנוּ אוֹכְלִים עַל שׁוּם מָה?
עַל שׁוּם שֶׁמֵּרְרוּ הַמִּצְרִיִּים אֶת חַיֵּי אֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם. שֶׁנֶּאֱמַר. וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה. בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים וּבְכָל-עֲבֹדָה בַּשָּׂדֶה.
יוצא שקודם כל בא מרור, ודם מיררו לנו את החיים, אחרי זה מגיע פסח, שהיה ביום י"ד ניסן אחר הצהריים, ובליל הפסח לא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ, זרקו אותנו, לכו מפה! 
אז מה הסדר? מרור, פסח, מצה.
אנחנו מה אומרים?
פֶּסַח, מַצָה וּמָרוֹר, ואף אחד לא משנה את זה, מה אכפת לך העיקר מתקדמים J
אבל זה ליל הסדר, צריך להיות העסק מסודר, לא?!
בא הצל"ח(ר' יחזקאל לנדא), מסכת פסחים, ושואל שאלה - כָּל שֶׁלֹּא אָמַר שְׁלשָׁה דְּבָרִים אֵלּוּ בַּפֶּסַח, לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ...

ידי חובה של מה?
איזה חובה?! אתה צריך להתחיל לספר בענין יציאת מצרים, להתחיל בגנות ולסיים בשבח. התחלת מלך-לך, סיימת בפרשת בשלח, לא יצאת ידי חובה?
חוץ מזה, הוא שואל – מה זה לא יצא ידי חובתו?
אומרת המשנה במסכת ברכות – הקורא את קריאת שמע, ולא השמיע לאזנו, לא יצא.
כתוב לא יצא ידי חובתו?
לא. כתוב לא יצא.
למה צריך לכתוב – לא יצא ידי חובתו?!
רבותי, בֹא נלך לעוד שאלה  -נטלנו ידיים בס"ד, שתינו כוס שני, אוכלים מצה, ואחרי זה מרור, גמרת כבר מצה- שתי כזיתים, גמרת מרור, עכשיו בא הכורך.
עד עכשיו אכלת מצה עם מרור, מה קורה עם סנדוויץ'?

כֵּן עָשָׂה הִלֵּל בִּזְמַן שְׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה קַיָם: הָיָה כּוֹרֵךְ מַצָּה וּמָרוֹר וְאוֹכֵל בְּיַחַד, לְקַיֵם מַה שֶׁנֶּאֱמַר: עַל מַצּוֹת וּמְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ.
בשביל מה צריך את הסנדוויץ' הזה? בלי זה, לא היית מסתדר?
אכלת מצה לבד, אכלת מרור לבד, כֵּן עָשָׂה הִלֵּל בִּזְמַן שְׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה קַיָם: הָיָה כּוֹרֵךְ מַצָּה וּמָרוֹר וְאוֹכֵל בְּיַחַד.
מה עשה שמאי?
אכל מצה ומרור.
למה הלל כרך את זה ביחד? מה רצה הילל?!
הלל רצה להעביר איזה מסר, באמצעות הכריחה יחד. אנחנו רוצים להבין מה המסר.
שאלה אחרונה במקבץ הזה, שואל ר' צדוק הכהן מלובלין על השל"ה הקדוש – גם לפי השיטה שאתה לא אומר לפי הסדר הכרונולוגי – מרור, פסח ומצה., לפחות תעשה את זה לפי מה שהשל"ה אומר – מצה כנגד יעקב, פסח כנגד אברהם, המרור כנגד יצחק.
אם כך, לפחות תכתוב את זה לפי סדר האבות – פסח מרור ומצה. גם זה לא.
רבותי, עוד שאלה במקבץ הזה- במדרש רבה כתוב – משה רבינו ברגע שהוא הגיע למצרים, פרעה הכביד את השעבוד- אין יותר תבן, אתם תקוששו קש לתבן!
בא משה להקב"ה ואומר – ריבונו של עולם, וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ הֵרַע לָעָם הַזֶּה וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ אֶת עַמֶּךָ.
מגיע שירת הים, אומר משה – ריבונו של עולם אני מבקש סליחה על דברי, עכשיו אני מכפר על זה -  אָז יָשִׁיר משֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל.
חטאתי באז אני מכפר באז.
רבותי, מה הולך כאן?
משה רבינו חטא באז, משה רבינו חטא בזה שהוא אמר הֵרַע לָעָם הַזֶּה.
הכפרה מתחילה באז?! השירה מתחילה ב - אָשִׁירָה לַה' כִּי גָאֹה גָּאָה...
מה זה חטאתי באז ואני מכפר באז?
בֹא נאמר את תירוצו הנפלא של הצל"ח, ולאחר מכן נוכל להבין דבר נפלא:
רבותי, אדם מתלונן, למה?
כי רע לו. אבל אם הוא יודע שהדבר הרע הזה, יביא לו דבר טוב, אז הוא ודאי לא יתלונן, אין לו סיבה להתלונן, כי זה מביא לך דבר טוב.
אתה מקטר, כי כרגע רע לך, אבל אם אתה יודע שהדבר הזה, עתיד להביא לך דבר טוב, ודאי שלא תקטר.
למה אדם מתלונן?
כי הראיה שלו היא מוגבלת. אם אדם היה רואה את כל התמונה, הוא לא היה מתלונן.
אם אלה הדברים, בֹא נאמר דבר נפלא שכותב הצל"ח:
אומר הצל"ח – עם ישראל בברית בין הבתרים, נודע לאברהם אבינו, שהוא צריך להיות  שם 400 שנה. אז איך יצאו קודם? אחרי 210 שנים?
אומרים חז"ל  - קושי השעבוד השלים. הקב"ה נתן שיעבידו אותם גם ביום וגם בלילה, לא נתנו להם לצאת הביתה, ילדו שישה בקרס אחד...
אם ככה עבדתם?! 190 שנה הורדו מהשעבוד.
יוצא, שהסיבה שיצאו ממצרים לפני הזמן,  למה זה? בגלל קושי השעבוד.
אומר הצל"ח, בביאורו למסכת פסחים - אמר רבן גמליאל - כָּל שֶׁלֹּא אָמַר שְׁלשָׁה דְּבָרִים אֵלּוּ בַּפֶּסַח, לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, וְאֵלוּ הֵן: פֶּסַח, מַצָה וּמָרוֹר.
אם היינו יוצאים לאחר 400 שנה, אז היה מרור ופסח, מצה לא היה, למה?
כי כל מה שהוציא אותנו ממצרים, שלא יכלו להתמהמה, לא הספיק בצקם להחמיץ,אבל אם היה מגיע זמנם לצאת כמתוכנן, לאחר 400 שנה, היו פותחים את השערים, קדימה תצאו!
יצאנו במהירות מהמקום. מה הביא לנו את  המהירות? המרור.
זה שהיה לעם ישראל מר, זה הביא להם את הישועה.
אם ככה, אומר לנו רבן גמליאל - כָּל שֶׁלֹּא אָמַר שְׁלשָׁה דְּבָרִים אֵלּוּ בַּפֶּסַח, לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, וְאֵלוּ הֵן: פֶּסַח, מַצָה למה זכינו לפסח ומצה? הכל בא בגלל ה- מָרוֹר.
המרור, הוא זה שהביא את הפסח והמצה. אם היה כתוב מרור, פסח ומצה, זה לא הפשט הוא שזה קרה בגלל המרור.
כל שלא אמר שלשה דברים אלו פסח מצה ומרור,  שהפסח והמצה, בא בגלל המרור, לא יצא ידי חובתו.
שואל הצל"ח – חובה של מה?
לא יצא ידי חובת השהייה במצרים 400 שנה.
היינו צריכים ללכת 400 שנה, זו החובה שהיינו צריכים לעשות אומר הצל"ח.
למה יצאנו לפני הזמן? בגלל המרור.
יוצא שהמרור, הוא שהביא את היציאה ממצרים, לכן אומר רבן שמעון בן גמליאל- כָּל שֶׁלֹּא אָמַר שְׁלשָׁה דְּבָרִים אֵלּוּ בַּפֶּסַח, לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ- שהייה במצרים 400 שנה.
לכן אתה צריך להגיע לידי הכרה, שהפסח והמצה, הגיע בגלל המרור. עד כאן דבריו של הצל"ח במסכת פסחים.
רבותי, אם אלה הדברים, בס"ד, בֹא ננסה להבין עפ"י גמרא:
אומרת הגמרא(מסכת נידה ל"א)  -(ישעיה יב, א) אוֹדְךָ ה' כִּי אָנַפְתָּ בִּי יָשֹׁב אַפְּךָ וּתְנַחֲמֵנִי, במה הכתוב מדבר בשני בני אדם שיצאו לסחורה ישב לו קוץ לאחד מהן התחיל מחרף ומגדף לימים שמע שטבעה ספינתו של חבירו בים התחיל מודה ומשבח לכך נאמר ישוב אפך ותנחמני והיינו דאמר רבי אלעזר מאי דכתיב(תהילים עב-יח) עושה נפלאות(גדולות) לבדו וברוך שם כבודו לעולם אפילו בעל הנס אינו מכיר בנסו
למה התלוננת שנכנס לך הקוץ? לא ידעת, כי לא היתה לך התמונה המלאה, אז אמרת ריבונו של עולם, למה נתת בי קוץ?
אבל עכשיו שאתה יודע את התמונה המלאה, אתה כבר לא מקטר. אלה הדברים שאומרים לנו רבותינו.
אם ככה נוכל להבין דבר נפלא:
אומר משה רבינו וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ הֵרַע לָעָם הַזֶּה – ריבונו של עולם, מאז שאני בא, רק התחילו צרות, כשעם ישראל יצא ממצרים, והגיע לקריעת ים סוף, אומר משה רבינו – ריבונו של עולם, עכשיו אני מבין למה היו צרות!!!! כדי לאפשר את היציאה של עם ישראל, לפני הזמן!
חטאתי באז כי לא הבנתי, עכשיו אני מבין!
אם אלה הדברים, בס"ד נוכל להבין מה הלל הזקן אמר:
 אומר ר' שלמה קלוגר- הגמרא(מסכת ברכות ס, א) אומרת – ת''ר מעשה בהלל הזקן שהיה בא בדרך ושמע קול צווחה בעיר אמר מובטח אני שאין זה בתוך ביתי ועליו הכתוב אומר(תהילים קיב-ז) משמועה רעה לא יירא נכון לבו בטוח בה'
שואל המהרש"א במקום – מאיפה הביטחון הזה? צדיקים לא נענשו אף פעם?!
אומר ר' שלמה קלוגר, ועוד מפרשים – הלל לא אמר שזה לא קרה בבית שלו, אלא צעקות בבית שלו אין, למה אין צעקות בבית שלו?
כיון שהלל חינך אותם בביתו, שכל מה שעושה הקב"ה, עושה את זה לטובה. גם אם יהיה ח"ו אסון בבית, צעקות לא יהיו.
בא הלל הזקן ואומר – חיב אדם לראות את עצמו כאילו יצא ממצרים. אתה צריך להרגיש שאתה יצאת ממצרים, איך תרגיש?
כשיש לאדם קושי, זה משלים כדי להביא לו את הגאולה יותר מהר.
אומר הלל – לא רק השלושה דברים שאמר לך רבן גמליאל כָּל שֶׁלֹּא אָמַר שְׁלשָׁה דְּבָרִים אֵלּוּ בַּפֶּסַח, לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, וְאֵלוּ הֵן: פֶּסַח, מַצָה וְמָרוֹר, אני אומר לך – תיקח מצה ומרור, ותכרוך אותם יחד, למה?
כי המצה והמרור הולכים ביחד – המצה זאת הגאולה והמרור זו הצרה.
הצרה מביאה את הגאולה!!! זה הפשט של הלל.
''אכלת מצה לבד,  אכלת מרור לבד. אני רוצה להגיד לך שהמרור יוצא מצה''. אלמלא המרור, לא היתה מצה, אז תכרוך אותם ביחד, זה סנדוויץ' ''. כדי להגיע למצה – לגאולה, חייבים לאכול מרור.
אם אלה הדברים, בס"ד, נוכל להבין דבר נפלא, שאמר האדמו"ר מזוויל:
שאל אותו איזה יהודי – רבי, המשנה בברכות אומרת-  כשם שמברך על הטובה, כך מברך על הרעה, מה קורה לבן אדם שאין לו לא טוב, ולא רע?
בן אדם הרוויח כמה מיליונים מברך הטוב והמטיב, נפטר לו מישהו, רח"ל, מברך דין האמת\. שאל אותו – רבי, הוא לא הרוויח מיליונים ואף אחד לא מת לו, לא יברך איזה ברכה?
אמר לו הרבי – מה פתאום! ברכה יש רק על טוב. 
מה זאת אומרת?
פשוט מאוד, אמר לו הרבי – 'הטוב והמטיב' – זה על זה שנתן לך טוב, ו – 'דין האמת' – זה על זה שהיה לך רע, אבל לא על הרע, כי הרע מביא טוב, אתה מברך 'דיין האמת', כשם שמברך על הטובה.
מה זאת אומרת?
אמר לו הרבי מזוויל – אתן לך דוגמא – אדם מסתובב בבית הכנסת, אוסף תרומות להכנסת כלה, פונה אליו אחד מעשירי בית הכנסת, אומר לו – תן לי 100 ₪.
אם העשיר מבקש ממנו מאה שקל, מה פירוש הדבר? למה העשיר מבקש ממנו מאה שקל?
הוא מבקש ממך כי הוא  בא לתת לך 200!
אם הקב"ה לוקח ממך, הוא לא לוקח ממך, הוא הולך לתת!!! אז כשם שמברך על הרעה כך הוא מברך על הטובה, הוא לא מברך על הרעה, כי הרעה מביאה טובה!
אומר הלל – תכרוך את המצה ביחד עם המרור, למה?
כי אני חינכתי את הבית שלי, שזה הולך ביחד, שמרור מביא מצה, שמרור מביא דברים טובים, אז תכרוך אותם ביחד שלא תגיד שיש מרור ויש מצה – לא!!!
תקיים את מה שנאמר על מצות ומרורים יאכלוהו. באותו שמחה של המרור, תאכל גם את המצה, ובאותה שמחה של המצה תאכל גם את המרור.
רבותי, עד כאן ההקדמה, הגענו לנקודה. אני רוצה לעבור לארבע כוסות, שימו לב ליסוד:
את היסוד הזה שמעתי מיהודי, לא עליכם ולא על אף אחד מישראל, הוא ישב שבעה, הימים  ההם היו כימים האלה, בערב פסח, חזרנו מהלוויה, הוא היה מאוד נסער, ילד צעיר לימים.
בשעת בוקר מוקדמת הוא מתקשר אלי, אומר לי – אני רוצה להגיד לך משהו שאני מסתובב איתו מאז הקבורה.
הוא ביקש שאבוא אליו לפני תפילת שחרית, הלכתי.
הגעתי, והוא אמר לי אני רוצה לשאול אותך שאלה – הקב"ה, לאחר שלאהרון הכהן מתו שתי בניו, הוא נותן לו פרשת שתויי יין. מה הקשר בין שתויי יין לזה שהילדים שלו מתו?!
אם נאמר שהם מתו, כי הקריבו אש זרה, או שנכנסו שתויי יין, אני מבין. אבל אם בגלל שלא רחצו ידיים ורגליים, מה קשור שתויי יין, או אם הורו הלכה בפני רבם, מה קשור שתויי יין?
שאלה נוספת הוא שואל אותי – למה מברכים הטוב והמטיב בברכת המזון?
אומרת הגמרא(ברכות מ"ח) – על הרוגי ביתר – הטוב שלא הסריחו, והמטיב שהובאו לקבורה.
רבותי, הטוב והמטיב?! על קבר?!
נושא מאוד ארוך, אני לא נכנס עכשיו להסביר אותו.
אין הטבה גדולה יותר לאדם, מלהיקבר ולהירקב, הריקבון של האדם בתוך הקבר, זה ההטבה הכי גדולה בשבילו. למה?
כי ככה הוא מגיע לתיקון השלם.
התיקון השלם של האדם, אומר הקב"ה לאדם הראשון, אחרי החטא שהיה בגפן(לפי אחת הדעות) בגפן היה? כי מעפר אתה ואל עפר תשוב, תחזור בחזרה להיות עפר. זה ההטבה הכי גדולה שיכולה להיות לאדם, הוא נרקב ומתחיל מחדש.
רבותי, מתי מברכים שוב פעם הטוב והמטיב?
אדם שהביאו לו תוך כדי סעודה יין נוסף, מברך הטוב והמטיב.
שאל אותי שוב פעם, אותו יהודי חשוב, הטוב והמטיב שהובאו לקבורה, שלא הסריחו, ועל יין טוב שהביאו לך בתוך הסעודה, גם אתה מברך עליו הטוב והמטיב, מה הקשר?! הכל אותו דבר?!
אמר אותו יהודי – תגיד לי אם אני צודק בהערכה שלי. אתה יודע איך עושים יין, הוא שואל אותי?
מביאים ענבים מהגפן, מכניסם בתוך חבית ואז מועכים אותם, וממלאים עוד ועוד ענבים, מכסים את החבית, ואז סוגרים אותה.
רבותי, תפתחו את החבית הזאת לאחר שבועיים, אתם יודעים איזה סירחון?? סירחון של גופה, אחרי שבועיים, מסריח פחות מהיין הזה!
הכל רקוב שם, הכל מלא חיידקים שמלאים בתוך החבית. חולפים כמה שבועות, מה קורה?
הכל יורד למטה, למעלה  עולה היין אחרי התסיסה, אחרי שנה, אההה תענוג – הטוב והמטיב.
שאל אותי אותו יהודי -  תגיד, הענבים והקבר, זה לא אותו דבר?
הטוב והמטיב על קבר, שהובאו מתיי ביתר לקבורה, והטוב והמטיב על יין טוב שבא באותו סעודה, אז מה המחנה המשותף?
המחנה המשותף הוא אחד- אדם לא רואה בעניים שלו, מה ההטבה שאדם נמצא בקבר.
אתה לא מבין, אבל הקב"ה שהוא טוב ומטיב אומר, שאין הטבה יותר גדולה לאדם שניכנס בפנים, נרקב ויצמח מחדש, זו הטבה, הנשמה למעלה, בעולם האמת, נהנית מזיו השכינה, אין עידון יותר טוב מזה, זה הנשמה!
הגוף נירקב, זה תהליך של הגוף לצמיחה מחדש, אתה לא רואה את זה, אבל אתה יכל לראות את זה בדבר אחר, במה אתה יכל לראות את זה?
ביין. ביין מכניסים ענבים טובים, שיכלת לאכול אותם, שם אותם בתוך קבר- בתוך חבית באדמה, בתוך מרתף, קובר אותו שם לעשרים שנה, אההה מוציא אותו תענוג, 200$ בקבוק.
מה קרה?
הוא היה באדמה עשרים שנה, איזה יין זה!
מה אתה רואה מזה?
שדבר שניכנס לאדמה, הוא בסוף יוצא, יוצא החוצה. היין יוצא והשמרים נמצאים בפנים. אתה מבין את הטוב והמטיב שנמצא בתוך היין.
מהטוב והמטיב שנמצא ביין, תבין את הטוב והמטיב שנמצא בקבורה.
אם ככה, אמר לי אותו יהודי – אולי ואולי, זאת הנחמה שניחם הקב"ה את אהרון הכהן – מתו לו שני ילדים, אמר לו הקב"ה יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ – אני רוצה שתיקח את הדוגמא של היין כדי להתנחם  ממנו.
אומרת הגמרא(עירובין ס"ה) -  לא ניתן היין, אלא למרי נפש לנחם בו אבלים.
מה שייך לנחם אבלים ביין?
ודאי יין למרי נפש, אבל היין מהווה נחמה לאבלים – תסתכלו על היין, ותבינו את הטוב והמטיב שיש בקבורה.
רבותי, זה היסוד שאמר לי אותו יהודי, נפלא ביותר, מה זה נוגע לליל הסדר, מה זה נוגע לארבע כוסות?
רבותי שימו לב, אם רש"י כותב במסכת פסחים ק"ח – אף נשים חייבות בארבע כוסות, שאף הם היו באותו הנס, מה המקור?
אומר רש"י – חלומו של שר המשקים. בחלום שר המשקים מופיע שלוש פעמים כוס, ופעם אחת אמר יוסף כוס, בסכ"ה ארבע פעמים.
המדרש, בשונה מהירושלמי במסכת פסחים, שהירושלמי הביא ארבע סיבות למה שותים ארבע כוסות, פותח במדרש במילה אחת, הוא רוצה להסביר מה הקשר של חלום שר המשקים, ליציאת מצרים וארבע כוסות -  הֲדָא הוּא דִכְתִיב(תהלים פ, ט): גֶּפֶן מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ.
יציאת מצרים, דומה לגפן. מה הקשר, בין יציאת מצרים לגפן?
הרבה השלכות יש, בנושא שלנו, נושא אחד:
יין מכניסים לתוך המרתף, כדי להטיב עם היין, כדי שיהיה הטוב והמטיב.
יוסף גם הוא היה במרתף, באיזה מרתף היה יוסף?
ישב בכלא 12 שנה. מה קרה לו מה – 12 שנה בכלא?
מבית האסורים, יצא למלוך.  יוסף מהכלא, יצא להיות מלך. מהריקבון של  הירידה של מצרים, לרדת למקום כזה ששם נמצאים כל גילולי העולם, לרדת  לשם ולצאת החוצה להיות מלך? גֶּפֶן מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ.
התהליך הזה, הוא תהליך של גפן. התהליך הזה הוא תהליך שבא מן היין. זה התהליך שעם ישראל עבר. ירד למצרים, נקבר במרתף. עשר שנים ועוד שנתיים, ולבסוף הוא יצא החוצה, דרך חלום של שר המשקים.
אומר לו שר המשקים – התהליך שאתה עברת, זה תהליך של גפן.
אם אלה הדברים בס"ד, נוכל להבין, איך יוסף שולח בחזרה ליעקב אבינו, ואומר לו בֹא תרד למצרים:
(בראשית מה, כג) וּלְאָבִיו שָׁלַח כְּזֹאת עֲשָׂרָה חֲמֹרִים נֹשְׂאִים מִטּוּב מִצְרָיִם...
רבותי, עשרה חמורים, שואל הגור אריה, על המהר"ל – למה עשרה? למה לא חמש? למה לא אם כבר כנגד השבטים?
שואל המהר"ל – מה זה  מִטּוּב מִצְרָיִם?
אומרת הגמרא(מסכת מגילה) – שלח לו יין ישן, שדעת זקנים נוחה הימנו.
יין ישן אתה צריך לשלוח ממצרים?! בארץ ישראל אין יין?!
אומר החיד"א(פתח עיניים, מסכת מגילה) – הוא שלח לו יין ישן, כי יין ישן בגימטריה 430. אמר לו אבא, אין ברירה, אתה צריך לרדת למצרים, כי הקב"ה רוצה שנהיה כאן –(שמות יב, מ) וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה.
אז איך יורדים למצרים?
דרך יין ישן, שדעת זקנים נחה הימנה. יין ישן - גֶּפֶן מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ!
אומר המהר"ל - וּלְאָבִיו שָׁלַח כְּזֹאת עֲשָׂרָה חֲמֹרִים – עשרה חמורים למה?
אמר יוסף לאביו – אבא, לחמור אף פעם לא אומרים תודה, שהוא גומר את ההובלה, לא אומרים. הוא סחב 80 קילו, אתה לא ניגש אליו ואומר לו – וואלה, כל הכבוד לך! למה אתה לא אומר? סבל שסוחב את זה, אתה אומר לו תודה רבה, למה לחמור לא?
כי לחמור, אין לו שום דבר עם הסחיבה הזאת. תשים עליו יהלומים, תשים עליו בטטות, תשים עליו שקי מלט, מבחינתו זה אותו דבר, הוא עושה הובלות!  הוא לא יודע מה אתה שם עליו. למי אתה אומר תודה?
לבן אדם ששם עליו, לבן-אדם שהעמיס עליו!
אומר המהר"ל בגור אריה- וּלְאָבִיו שָׁלַח כְּזֹאת עֲשָׂרָה חֲמֹרִים – אבא, אל תהיה בלחץ, אל יהיה לך כעס על האחים, האחים לא עשו שום דבר, האחים עשו מה שהקב"ה רצה שיהיה, מה שנאמר לאברהם אבינו בברית בין הבתרים יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה. אתה לא צריך לכעוס עליהם, כמו שאתה לא כועס על חמור שעשה לך משהו, כי החמור הוא חמור, הוא עושה מה שהמשלח שלו אמר לו.
מה הוא שלח לו?
עֲשָׂרָה חֲמֹרִים נֹשְׂאִים מִטּוּב מִצְרָיִם.
מה זה מִטּוּב מִצְרָיִם?
מִטּוּב מִצְרָיִם, זה יין. אם רוצים לחבר, בין חמור לבין יין, שניהם בארמית יש להם את אותו שם – חמרה.
אם אתה רוצה לדעת, למה שותים יין בליל הסדר,  כולם מחפשים את הסיבות, הסיבה שלנו היא פשוטה מאוד -  גֶּפֶן מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ – יציאת יוסף מבית האסורים, היתה בגפן, בחלומו של שר המשקים.
חוץ מזה, הוא שולח לאבא שלו – התבנית שלנו במצרים, זה יין ישן. יין ישן, זה 430 שנה.
רבותי, גפן לא רק מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ, אלא גֶּפֶן לְמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ.
אומרים חז"ל בגמרא(עירובין) – נכנס יין יצא סוד. למה?
כי יין בגימטריה 70, וסוד בגימטריה 70. נכנס יין יצא סוד.
בכמה נפשות הגיעו עם ישראל למצרים?  בשבעים נפש הגיעו אבותינו מצרימה.
אז עם ישראל הגיע למצרים, ונכנס יין ויצא סוד- כששבעים נפש הגיעו לשם, יצא הסוד החוצה.
רבותי, שלוש כוסות, אומר רש"י, נאמרו על ידי שר המשקים, אבל יש עוד כוס אחת, והכוס הזאת זה הר סיני.
אומר שלמה המלך-(שיר השירים ב, ד) הֱבִיאַנִי אֶל בֵּית הַיָּיִן וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה.
אומרים חז"ל - הֱבִיאַנִי אֶל בֵּית הַיָּיִן, מה זה בֵּית הַיָּיִן?
בֵּית הַיָּיִן, זה מעמד הר סיני.
מעמד הר סיני, אומרת הגמרא(מסכת שבת) – כשהקב"ה דיבר על הר סיני נחלק קולו של הקב"ה לשבעים לשון.
הֱבִיאַנִי אֶל בֵּית הַיָּיִן, יין זה שבעים, אז קולו של הקב"ה נחלק לשבעים לשון, ממילא נוכל לסכם את כל מה שאמרנו:
רבותינו מחפשים ארבע לשונות של גאולה, למה יין?
כי כל מצרים, והירידה למצרים התחיל בשבעים נפש.
שבעים נפש, מספרו יין. כל יציאת יוסף מבית האסורים, דרך היין. יין גם הוא שבעים.
יין שבעים, ירידת עם ישראל למצרים שבעים, ירידת יוסף לתוך המרתף, גם הוא דרך היין – ככל שאתה עמוק יותר בתוכו, ככה הגאולה שתצא למלוך.
אומר לנו הלל הזקן – תכרוך את שתיהם יחד – מצה ומרור יחד, למה?
שתדע, שכל מרור מביא אחריו מצה.
בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרַים.
או לראות או להראות, אין לך יהודי, אומרים חז"ל, שאין לו מרור. אין אחד בלי מרור. יש פסח, מצה ומרור, אי אפשר לברוח מזה, אבל כל אחד במרור שלו – יש אחד אין לו פרנסה, יש אחד מרור אין לו ילדים, יש אחד מרור - אין לו אישה, יש אחד מרור - יש לו אישה, כל אחד והמרור שלו, אין לברוח ממרור, אבל תדע- כל מרור, בא עם מצה ביחד, כורך אותם ביחד, כן עשה הלל! למה הלל?
כי הלל שמע צעקה מהבית, אמר זה לא ממני, כי בבית שלי לא צועקים, למה?
כי כל מה שעושה הקב"ה, הכל לטובה!
אחד המסרים שיש לנו מיציאת מצרים, בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרַים – שתבין שקושי השעבוד השלים. לבסוף, בקרוב כולנו נאכל גם את הפסח, גם את המצה וגם את המרור וגם ארבע כוסות, בירושלים, בבית המקדש, שיבנה במהרה בימנו אמן ואמן!!!
 
 

מתימן יבוא הישיבה המרכזית לבני עדת תימן. ירושלים רחוב תרמ"ב 6. טלפון: 02-5812531    דוא”ל: email: mtyavo@gmail.com פקס: 077-4448207 חשבון בנק הדאר: 4874867
מבשר טוב - ת"ת לבני עדת תימן רחוב אבינדב 22 ירושלים. גני ילדים רחוב ארץ חפץ 116 כניסה ד ירושלים.  
 
 
דוא”ל: email: mtyavo@gmail.com
לייבסיטי - בניית אתרים