הרמב"ם כותב: מצות נר חנוכה, מצוה חביבה היא עד מאוד. וצריך אדם להיזהר בה, כדי להודיע הנס, ולהוסיף בשבח האל והודיה לו, על הניסים שעשה, אפילו אין לו מה יאכל אלא מן הצדקה שואל, או מוכר כסותו; ולוקח שמן ונרות, ומדליק (פרק ד, הלכה יב).
גם בימינו יש הארה גדולה ונס חנוכה מתקיים גם בזמננו. כי בימי החנוכה יש עובדה פלאית שלא ראינו מעולם.
דרך העולם שהעם המנצח עורך חגיגה על הכנעת האויב. המובסים נלקחים בשבי ועבורם זה יום אבל.
היוונים לא ביקשו ח"ו להשמיד אותנו כמו המן הרשע ולא להגלות אותנו מארצנו. הם רצו להעבירנו על אמונתנו באבינו שבשמים שלא נשמור שבת אלא נלך לכדורגל ולים, שלא נלמד תורה , אלא נלמד מדעים מוזיקה וכו' וכן ח"ו נשכח את א-להינו ואת דרך אבותינו.
לצערנו יש רבים מבני עמנו שנכנעו לתרבות יוון אינם שומרים שבת לא לומדים תורה ועוסקים בספורט ובתרבות הגויים והם שבויים ביד תרבות יוון הכפרנית.
את חלק העם הקוראים לעצמם חופשים, יון נצחה. כי הם הולכים בדרך יוון. והפלא הגדול שהם חוגגים את ניצחון המכבים על תרבות יוון שהם שבויים בה.
הם מדליקים נרות אוכלים סופגניות ומשתתפים באירועי ספורט מרוץ לפידים כמנהג יון, לזכר הניצחון על יון. הקימו מכביה ועוסקים בתרבות הגוף כמו שהיוונים חלמו ומצד שני חוגגים את הניצחון.
איך אפשר סתירה כזאת וחוסר התבוננות בעם היהודי החכם והנבון?
התשובה.
מצוות חנוכה חביבה היא עד מאד ואפילו השבויים ביד תרבות יוון אינם מוותרים עליה.
כי אמנם אנו שבויים, אך עם ישראל חי וקיים ויש שומרי תורה ומצוות שמתעלים מעל תרבות יוון. גם החילונים יודעים את האמת והם שמחים בשמחת העם היהודי על שיש שריד ופליט המכחיש את תרבות יוון.
כולנו תפילה שבזכות הדלקת הנרות ה' יאיר לאחינו היקרים יתן להם כוחות וגבורה כמו למכבים להתנער מתרבות יון ויצטרפו למחנה המכבים לקרא עם כולם: מכב"י מי כמוך באלים י'.
.jpg?id=18205693)
תזכו למצוות עם שפע ברכה והצלחה.