בדין הדליק נרות חנוכה מעט אחר צאת הכוכבים

(ובירור בשיטות הראשונים עד מתי זמן ההדלקה ומה דעת השו"ע)

שאלה י"ז: אדם המדליק נרות חנוכה כמה דקות לאחר צאת הכוכבים, האם צריך ג"כ לתת שמן לחצי שעה, או שמספיק לתת כמות שמן שיספיק עד שתכלה רגל מן השוק (שהוא פחות מחצי שעה)?

תשובה : בגמ' במסכת שבת (דף כ"א ע"ב) אמרו, שרב סבר "כבתה אין זקוק לה". והקשו מברייתא ששנינו בה "מצותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק", מאי לאו דאי כבתה הדר מדליק לה? ודחתה הגמ' "לא, דאי לא אדליק מדליק, ואי נמי לשיעורה".

דהיינו, שהגמ' דוחה בתירוץ א', שלעולם אם הדליקה וכבתה אין זקוק לה, וכוונת הברייתא לעניין שאם עדיין לא הדליק מיד בצאת הכוכבים, יכול להדליק עד שתכלה רגל מן השוק. ובתירוץ ב', דוחה הגמ' שאין כוונת הברייתא לעניין הזמן, אלא לעניין שיעור השמן. שצריך לתת בנר וכמו שפרש"י "שיהא בה שמן כשיעור הזה",

דהיינו, כמות שמן שיוכל להספיק מזמן שקיעת החמה "עד שתכלה רגל". וזמן השיעור, כמו חצי שעה, כן כתבו הרי"ף (דף ט' ע"ב) והרא"ש (סוף סי' ג').

ויש לברר האם התירוצים חולקים, דהיינו, שלפי תירוץ א' זמן ההדלקה חצי שעה ולא יותר ואם לא הדליק, שוב אינו מדליק. ולפי תירוץ ב' יכול להדליק, כי זמנה כל הלילה.

וכן לפי תירוץ א' אין חיוב לתת שמן לחצי שעה, ולפי תירוץ ב' חייב לתת כמות של חצי שעה עד שתכלה רגל מן השוק.

ב' דעות בתוס'

מהתוס' ד"ה דאי לא אדליק מדליק, משמע שלמדו שהתירוצים חולקים.

שכתבו, שלפי תירוץ א', אם עבר הזמן של "כלתה רגל מן השוק", שוב לא יכול להדליק. והביאו את הר"י פורת, שכתב יש להזהר ולהדליק בלילה מיד, שלא יאחר יותר מדאי, ומ"מ אם איחר יותר מדאי, ידליק מספק. שהרי לפי תירוץ ב' יכול להדליק גם אם לא הדליק בתוך הזמן של עד שתכלה רגל מהשוק.

ולכאורה, מהא דחש הר"י פורת לתירוץ א', ולכן הזהיר להדליק בתחילת הלילה, בודאי סבר לתת שמן שיעור חצי שעה לחוש לתירוץ ב'. ואם עבר חצי שעה שאז לפי תירוץ א' אינו יכול להדליק, מ"מ ידליק ללא ברכה לחוש לתירוץ ב'.

ובתוס' בתר הכי כתבו שר"י חולק על ר"י פורת וס"ל, שאף לתירוץ א' אין צריך להזהר ולהדליק בזמנינו מיד בצאת הכוכבים, משום שכיום מדליקים בפנים וההיכר רק לבני הבית, א"כ יכול להדליק כל הלילה. וכן אין צריך לתת שמן כשיעור חצי שעה מאותו טעם, שרק כשפרסום הנס לבני רשות הרבים, אז בעינן שיעור לשמן, אבל כיום שמדליקים בפנים, הפרסום רק לבני הבית, אין שיעור לשמן.

וכן כתבו בפסקי התוס' (אות פ"ט) במפורש, שיכול להדליק כל הלילה, ואין צריך לתת שמן לחצי שעה. וכן כתב השלטי גיבורים (אות ה') בשם התוס', ושכן כתב הסמ"ג (הל' חנוכה דף ר"נ ע"ד).

אמנם בהגהת הטור החדש (אות י"ב) כתבו בשם חידושי מהרצ"א (דף ח' ע"ב ד"ה שלא) שמלשון הטור משמע, שלמד בדעת ר"י שחלק על הר"י פורת רק לעניין זמן ההדלקה, שהיות וכיום מדליקים בפנים, לכן יכול להדליק כל הלילה. אך לעניין כמות השמן בעינן שיעור חצי שעה. והטעם שאע"פ שמדליקין בפנים, כיון שמדליקין בפתח הבית יש היכרא לעוברים ושבים ע"ש.

דעת הרי"ף

ועיין ברי"ף שהביא את שני תירוצי הגמ', ובתירוץ השני "לשיעורה" יש שני גירסאות ברי"ף, דהנה המגיד משנה (הלכות חנוכה פ"ד הל' ה') והב"י (סי' תרע"ב) גרסו ברי"ף את מה שכתוב אצלנו ברי"ף בסוגרים "כלומר שצריך ליתן שמן לתוכו כדי שתהא דולקת והולכת עד השיעור הזה".

אך בהגה ברי"ף מחק זאת, וסובר שהרי"ף לא למד כרש"י אלא הפירוש "לשיעורה" היינו שאם היתה דולקת עד שתכלה הרגל יכול לכבותה, אך לא מדובר על כמות השמן ולא על זמן ההדלקה.

וכן כתב הקרבן נתנאל (אות ר') שכך נראה שגרס הרא"ש ברי"ף, והוסיף שכן משמע שכך גרס הר"ן, שאחר שסיים עם דברי הרי"ף, כתב וז"ל: "ורש"י ז"ל פירש לשיעורא שצריך שיתן בה שמן כשיעור הזה", וכן משמע מחידושי הרש"ש בסוגיין ע"ש.

ומ"מ אף אם נגרוס ברי"ף כמו שגרסו המגיד משנה והב"י, מ"מ כתב השלטי גיבורים (אות ד') שיש לדקדק מדברי הרי"ף שלאחר שכלתה רגל, תו לא מדליק. (וכדעת הרמב"ם שנראה בהמשך).

דעת הר"ן

ועיין בר"ן (עמ' ט' בר"ן) שלאחר שהביא את דברי ר"י, הוסיף "מיהו לכתחילה מצותה משתשקע החמה משום זריזין מקדימין למצוות".

וא"כ מוכח שגם הר"ן פוסק שאפשר כיום להדליק כל הלילה, אך משום זריזין מקדימין למצוות צריך לכתחילה להדליק בזמן.

דעת הרא"ש

ועיין ברא"ש (סי' ג') שכתב על תירוץ א' בגמ' "אי לא אדליק מדליק", וז"ל: "אבל מכאן ואילך עבר הזמן. הלכך אע"פ שמתרץ תירוץ אחר, ראוי להחמיר ולהדליק נרות חנוכה בתחילת הלילה. ונראה דלדידן שמדליקים נרות חנוכה מבפנים ואין היכרא אלא לבני הבית, אין להקפיד על זה".

ובפשטות יוצא שהרא"ש סובר שעיקר כתירוץ ב' שהרי כתב "אע"פ שמתרץ תירוץ אחר ראוי להחמיר ולהדליק נר חנוכה בתחילת הלילה", משמע לכאורה דמדינא יכול להדליק כל הלילה גם לדינא דגמ' (אמנם עיין לקמן שהב"י למד שמספקא ליה לרא"ש כאיזה לישנא הלכה). ואח"כ הוסיף הרא"ש דלדידן יכול להדליק כל הלילה ואין עניין להיזהר ולהחמיר להדליק בתחילת הלילה. וכן לא הזכיר הרא"ש שצריך להקדים להדליק משום זריזין מקדימין למצות.

דעת הרמב"ם

ועיין ברמב"ם (הלכות חנוכה פ"ד הל' ה') וז"ל: "שכח או הזיד ולא הדליק עם שקיעת החמה, מדליק והולך עד שתכלה הרגל מן השוק. וכמה הוא זמן זה, כמו חצי שעה או יותר, עבר זה הזמן אינו מדליק. וצריך ליתן שמן בנר כדי שתהא דולקת והולכת עד שתכלה הרגל מן השוק".

ועיין בספר תורת המועדים (סי' ד' הערה ד') שכן דעת בעל ההלכות גדולות (הלכות חנוכה דף כ"ה ע"ד), רב האי גאון בשו"ת הגאונים שערי תשובה (סי' רל"ג), סמ"ק (מצוה ר"פ), ועוד ראשונים ע"ש.

והנה לכאורה, לפי מי פסק הרמב"ם, שמדבריו שאחר חצי שעה לא ידליק, משמע כתירוץ א', ומדבריו שכתב שיתן שיעור שמן עד שתכלה רגל מן השוק, משמע כתירוץ ב'?

וכתב הב"ח. שהרמב"ם למד ששני התירוצים לא חולקים. ושאף לתירוץ ב' שס"ל דבעינן שיעור שמן עד שתכלה רגל מן השוק, מ"מ מודה שצריך להדליק בתחילת הלילה. וכן משמע מהרב המגיד (שם).

וכבר כתבנו שהשלטי גיבורים (אות ד') למד שכן דעת הרי"ף.

דעת הרשב"א

ועיין עוד במגיד משנה שהרשב"א (בחידושיו שבת כ"א ע"ב) ועוד ראשונים, חלקו על הרמב"ם וסוברים שיכול להדליק כל הלילה, שהרי שנינו במגילה (דף כ' ע"ב): "כל שמצותה בלילה זמנה כל הלילה, אלא שלא עשה המצוה כתקנה", וא"כ זהו פירוש הגמ', "עד שתכלה הרגל מן השוק" היינו שזו מצוה מן המובחר, אך לאחר זמן זה עושה מצוה שלא כתקנה, אך יוצא ידי חובה אף לתירוץ א' בגמ'.

אמנם המגיד משנה, דחה, שא"כ הוה ליה למנקט בגמ' "לא, לאדלוקי" ואז היה אפשר לפרש כפירושם, אבל לגירסא "אי לא אדליק מדליק", משמע שרק בתוך החצי שעה אפשר להדליק, ותו לא.

ומוכח שהמגיד משנה מסכים עם הרמב"ם.

שיטת ר"ת בשם הראבי"ה ושיטת הסמ"ג

ועיין עוד בב"ח שהביא את שיטת הראבי"ה בשם ר"ת, שסובר שאף לדינא דגמ' היות וקי"ל בדברי סופרים הלך אחר המקיל, א"כ פוסקים כשני הלשונות לקולא דהיינו שיכול להדליק כל הלילה כתירוץ ב'. וכן אין צריך ליתן שיעור שמן לחצי שעה כתירוץ א'.

וא"כ יוצא שר"ת פליג על ר"י בתוס' שסבר שרק כיום שמדליקים בפנים יכול להדליק כל הלילה אך לא מדינא דגמ'. ולר"ת אף לדינא דגמ' יכול להדליק כל הלילה, היות והולכים בשל סופרים להקל.

והוסיף הב"ח, שהסמ"ג (הלכות חנוכה דף ר"נ ע"ד) כתב בשם ר"י שנהגו העולם שלא צריך שיעור שמן וכתירוץ א' בגמ'. ומ"מ כתב הב"ח, שכל זה כדי ללמד זכות למקילים, אך לא לדינא.

ועיין עוד שיטת הריטב"א בחידושיו הנד"מ (שבת כ"א ע"ב).

ונסכם הדברים: לפי ר"י פורת התירוצים חולקים וחוששים לשני התירוצים לחומרא. ולר"י בתוס' על פי הבנת פסקי התוס', כיום שמדליקים בפנים משתנה הדין, ואפשר להדליק כל הלילה ואין שיעור לכמות השמן. ולפי הר"ן אף שכיום משתנה הדין, מ"מ זריזין מקדימים למצוות. ולפי הרא"ש הלכה כתירוץ ב', ולכתחילה ראוי לחוש לתירוץ א', אך כיום אין צריך ואפשר להדליק כל הלילה.

ולפי הרמב"ם, שני התירוצים לא חולקים כלל ופוסקים כשניהם. ולר"ת, שני התירוצים חולקים ופוסקים כשניהם לקולא. ולהרשב"א אף לפי תירוץ א' יכול להדליק כל הלילה, רק שלכתחילה צריך להדליק מזמן צאת הכוכבים עד שתכלה הרגל מן השוק.

דעת הטור

ועיין בטור (סי' תרע"ב) וז"ל: "ומ"מ עדיין זמנה כל הלילה, ודלא כהרמב"ם ז"ל שכתב עבר זה הזמן אינו מדליק".

ועיין בב"י שהעיר על הטור, שהרי מלשון הרא"ש שכתב "ראוי להחמיר ולהדליק בתחילת הלילה", משמע שאם עבר הזמן ידליק מספק, וכן כתבו התוס' בשם ר"י פורת, וא"כ מדוע פסק הטור שיכול להדליק ללא ספק כל הלילה.

והנה העיר ידידנו הרב חיים איבגי שליט"א, לכאורה מנין לב"י לדייק מהרא"ש שאחר חצי שעה ידליק מספק, הרי אדרבה מלשון הרא"ש משמע שסובר שהלכה כתירוץ ב', ויכול להדליק מדינא כל הלילה. אלא שראוי להחמיר להדליק בתחילת הלילה. ומדוע דימה הב"י את שיטת הרא"ש לשיטת ר"י פורת, והרי הם לא שוים.

וראינו למאמ"ר (ס"ק ד'), שהשו"ע דקדק כך מדברי הראש, שכתב: "אבל מכאן ואילך עבר הזמן". אך ע"ש בסוף דברי המאמ"ר, שיותר מסתבר שדעת הרא"ש שיכול להדליק כל הלילה כמו שהבין הטור, ומה שכתב הרא"ש שמכאן ואילך עבר הזמן היינו עבר עיקר הזמן של מצוה כתקנה אך זמנה כל הלילה. וכ"כ בקיצור פסקי הרא"ש ס"ק ג' (שחיבר הטור) וז"ל "ולאחר זה הזמן עבר עיקר זמנה".

והוסיף המאמ"ר דלפי הבנת הב"י, היה לרא"ש לומר שהמדליק מכאן ואילך אינו מברך, כיון שאינו מדליק אלא מספק. דהא קי"ל ספק ברכות להקל. וכן ראינו בפרישה (ס"ק א', המובא בטור "המאור") שכתב להסביר כן דברי הטור ע"ש.

ועוד, כיום שמדליקים בפנים א"כ אף לרא"ש אפשר לכתחילה להדליק כל הלילה. כמו שכתב הרא"ש להדיא, וא"כ אפשר לומר שכך הבין הטור בדברי אביו, ולכן כתב בפשטות שהרא"ש חולק על הרמב"ם.

ועיין בהגהות והערות הטור (הוצאת מוסדות שירת דבורה, אות ג') שהעירו על הב"י, שהרשב"א כתב שאחר חצי שעה יכול להדליק ללא ספק, וכמו שהזכרנו שרק לכתחילה ראוי להדליק בחצי שעה. [והסביר הרשב"א שם, דמה שאמרו שהרגיל בנר הויין ליה בנין ת"ח, היינו לעניין זה שידליק בזמן, וציין את הגמ' בדף כ"ג ע"ב ע"ש. ועיין עוד בריטב"א (שבת כ"א ע"ב הנד"מ) מה שכתב על דברי ספר התרומה].

וא"כ מצינו בפוסקים שיכול להדליק כל הלילה ללא ספק, ולכן פליג הטור בסתמות על הרמב"ם. וכן כתב הכנסת הגדולה בשם הראנ"ח ושכ"כ הפר"ח .

דעת השו"ע

ועיין בשו"ע (סי' תרע"ב ס' ב') וז"ל: "ואם עבר ולא הדליק מדליק, והולך כל הלילה". ובסתמות לשון מרן משמע, שמברך על ההדלקה, וא"כ יוצא שבשו"ע לכאורה חזר בו מדבריו בב"י, וסובר שאחר החצי שעה מדליק לפי הרא"ש ללא ספק.

וכן משמע מהמ"א (ס"ק ו') והבאר היטב (ס"ק ד') שהשו"ע חזר בו וסובר שיכול לברך אף לאחר חצי שעה.

ולפי מה שהסביר הכנסת הגדולה בשם הראנ"ח (שהזכרנו לעיל), שהטור שפסק שיכול להדליק כל הלילה ללא ספק, אזיל בשיטת הרשב"א, אם כן אפשר לפרש ג"כ שכך דעת השו"ע, שבתוך חצי שעה סובר כהרמב"ם, שפסק כשני הלשונות לחומרא (עיין ס' א' בשו"ע), ולאחר חצי שעה סמך על הרשב"א.

ולפ"ז אין שיעור לשמן כלל אף במדליק לאחר חצי שעה, שהרי לכאורה משמע שהרשב"א פסק כלישנא קמא, והסביר, שגם ללישנא זו אפשר להדליק כל הלילה. (ובפרט שדעת ר"ת ג"כ להקל). ולפי זה לא נצטרך לומר שהב"י חזר בו מהבנתו ברא"ש אלא שבשו"ע סמך על הרשב"א.

וכן נראה שכך דעתו של השו"ע, שהרי לפי הרא"ש הטעם שאפשר להדליק כל הלילה, משום שכיום אנו מדליקים בפנים, ואם כך סובר השו"ע מדוע לא הזכיר טעם זה בשו"ע, ובפרט כפי שחזינן, השו"ע לא הזכיר בשום מקום שכיום אנו מדליקים בפנים, אלא אדרבה, כתב שמדליקים בחוץ. שהנה גם בשאר הדינים שחילקו בהם הראשונים בין זמן שמדליקים בפנים לבין זמן הגמ' [כגון בחצר שיש לה שני פתחים (עיין שו"ע סי' תרע"א ס' ח')], סתם השו"ע הדין ולא חילק בין הזמן הזה לזמן הגמ'.

וכן משמע מהפמ"ג (ס"ק ג') שהוצרך להוסיף על השו"ע שהיות וכיום מדליקים בפנים, א"כ גם במדליק לאחר חצי שעה צריך לתת שמן לחצי שעה. ונראה שהבין הפמ"ג שמהשו"ע אין משמעות לזה, ולכן הוצרך הפמ"ג לחדש זאת. ולכאורה מזה שהיה צריך הפמ"ג לומר שהטעם מפני שמדליקים בפנים, ולא אמר שהטעם בגלל שחוששים לתירוץ ב' בגמ', נראה שסובר שתירוץ ב' מיירי דווקא תוך החצי שעה וכמו שלמד הרמב"ם.

וא"כ השו"ע שלא הזכיר עניין שמדליקים בפנים כלל (וכנ"ל), מדוקדק שסובר שבמדליק לאחר חצי שעה, אין צריך לתת שמן לשיעור חצי שעה, כי הטעם שמדליק כל הלילה מכיון שסמך על הרשב"א, שאף לתירוץ א' אפשר בדיעבד להדליק כל הלילה. כנ"ל.

וכן נראה מהמ"א (ס"ק ב') שכתב לדייק מלשון השו"ע שכתב "הילכך צריך ליתן בה שמן כשיעור הזה", דהיינו עד שתכלה הרגל מן השוק, ומשמע שאם הדליק זמן מה אחרי צאת הכוכבים, אין צריך ליתן שמן כ"כ רק עד שתכלה הרגל מן השוק, [זאת אומרת שאם הדליק אחר שעבר למשל עשר דקות מצאת הכוכבים מספיק שיתן שמן לעשרים דקות].

והנה אם נאמר שהשו"ע פסק כהרא"ש שהלכה מדינא כתירוץ ב', א"כ כיצד דייק כנ"ל מלשון השו"ע, שהרי לפי תירוץ ב' לעולם בעינן שיעור שמן לחצי שעה. (וגם הסברא קשה, שיוצא שאם מדליק כמה דקות אחר הזמן מספיק שיתן שמן פחות מחצי שעה דהיינו רק עד שתכלה הרגל, ואם מדליק לאחר החצי שעה, צריך לתת שמן לחצי שעה, יוצא שלאחר הזמן יותר חמור מבתוך הזמן!).

דבשלמא ברמב"ם אפשר לדייק כן, שהרי פסק כשני התירוצים, וסבר שהתירוצים לא חולקים, ושני התירוצים עוסקים בתוך החצי שעה, א"כ מספיק שיתן שמן עד שתכלה הרגל מן השוק, ולאחר חצי שעה לא מדליק כלל.

אך להשו"ע איך אפשר לדייק כן, אבל אם נפרש שמרן פסק בתוך החצי שעה כהרמב"ם, ולאחר החצי שעה סמך על הרשב"א, הכל מובן, שלהרשב"א אין שיעור לשמן כלל. וא"כ דעת השו"ע שלאחר חצי שעה אין שיעור לשמן (ויוצא שאין אחר החצי שעה חמור מתוך החצי שעה אלא קל יותר).

והנה לולא דמסתפינא היה נראה עוד לפרש, שלעולם סובר השו"ע כדעת הרא"ש וכתירוץ ב' בגמ'. ולעולם צריך לתת שמן לחצי שעה. שהנה כשנתבונן בדברי הרא"ש, נראה שהרא"ש שינה בלשונו מלשון הרמב"ם והרי"ף, שהרמב"ם והרי"ף כתבו "וצריךליתן שמן בנר כדי שתהא דולקת והולכת עד שתכלה הרגל מן השוק". ואילו הרא"ש כתב כלשון רש"י "צריך ליתן בה שמן כשיעור הזה".

לכאורה יש הבדל בין הלשונות, שלפי לשון רש"י והרא"ש משמע שצריך תמיד לתת שיעור שמן כשיעור זמן של חצי שעה ואף במדליק כמה דקות אחר צאת הכוכבים, ואילו לפי לשון הרמב"ם והרי"ף משמע שצריך לתת שיעור שמן שתהיה דולקת עד הזמן הזה (היינו עד שתכלה רגל) ואם הדליק מס' דקות אחר צאת הכוכבים אין צריך לתת שמן אלא רק עד שתכלה הרגל.

והנה השו"ע העתיק דבריו כלשון הרא"ש, והשמיט את לשונם של הרמב"ם והרי"ף. וכנראה טעמו, שהיות והכריע השו"ע שאפשר בדיעבד להדליק כל הלילה (ודלא כהרמב"ם והרי"ף וכן לא כמו שכתב בב"י). וע"כ הטעם מפני תירוץ ב' בגמ' וכמו שכתב המחצית השקל, וא"כ לעולם צריך לתת שמן לחצי שעה ואף במדליק מס' דקות אחר צאת הכוכבים. ובעצם בכל הלילה, צריך לתת שמן לחצי שעה, היות וסובר השו"ע כתירוץ ב' בגמ'.

וכן משמע בלבוש, שג"כ העתיק את לשון הרא"ש, ולא העתיק את לשון הרי"ף והרמב"ם. וטעמו, משום שפסק שיכול להדליק כל הלילה וכנ"ל.

ועיין מה שהעירו במשנ"ב עוז והדר (סי' תרע"ב בציונים והערות הערה ט"ו), דהיות והשו"ע פסק שאפשר להדליק כל הלילה, א"כ ע"כ שפוסק כלשון ב' בגמ' "לשיעורא", א"כ מדוע כשמדליק באמצע הלילה צריך לתת שמן לחצי שעה, וכשמדליק מס' דקות אחר צאת הכוכבים אין צריך לתת אלא רק עד שתכלה רגל מן השוק, למה גרע כשמדליק בתוך הזמן.

ולפי דברינו ניחא, דלעולם לדעת השו"ע צריך לתת שמן לחצי שעה.

ואם תקשה, אם סובר השו"ע כדעת הרא"ש, אם כן מדוע רק בדיעבד התיר להדליק כל הלילה, הרי לפי הרא"ש אפשר לכתחילה להדליק כל הלילה? זה אינו קשה, כיון שלכתחילה חשש השו"ע לדעת הרי"ף והרמב"ם, שס"ל שיכול להדליק רק תוך החצי שעה. עיין מאמ"ר (סוף ס"ק ב').

ועוד הרי גם הרא"ש מודה שלדינא רק בדיעבד סומכים על תירוץ ב', ורק כיום שמדליקין בפנים סובר הרא"ש שאפשר להדליק לכתחילה כל הלילה. אך השו"ע סובר שגם כיום מדליקין בחוץ (כמו שהוכחנו לעיל), א"כ נשאר הדין שרק בדיעבד אפשר להדליק כל הלילה ולא לכתחילה.כנ"ל.

===

ועיין בפר"ח (ס"ק ב') על דברי המ"א שדייק מהשו"ע שאם הדליק זמן מה אחר צאת הכוכבים אין צריך לתת שמן כ"כ רק עד שתכלה רגל מן השוק. והוסיף הפר"ח שכל זה לזמן התלמוד שההיכר הוא לרשות הרבים אבל כיום שההיכר לבני ביתו צריך ליתן שיעור שמן לחצי שעה תמיד.

וכ"כ הפמ"ג (א"א ס"ק ב') המשנ"ב (ס"ק ה') וכף החיים (אות ט"ו).

וצריך להבין מניין למד הפר"ח זאת, וכן מניין למד הפמ"ג, שמטעם זה אף במדליק אחר חצי שעה צריך לתת שמן לחצי שעה, והרי כפי שראינו לעיל אדרבה, טעם זה הוא טעם להקל יותר שאין צריך שיעור שמן לחצי שעה, כמו שכתבו הפסקי תוס' והשלטי גיבורים. ואף הטור שחלק על שיטה זו וסבר שגם כיום צריך לתת שמן כשיעור עד שתכלה רגל מן השוק. כתב הטעם, מפני שאף לדידן שמדליקים בפנים, מ"מ כיון שמדליקים בפתח הבית והוא פתוח, יש היכרא לעוברים ושבים, ולכן יש לתת שמן כשיעור. ורואים ברור שאילולי טעם זה לא היה עניין לתת שיעור לשמן.

וכן מוכח מהאור זרוע (ח"ב הל' חנוכה סי' שכ"ב) שכתב, כיום לא מקפידים על שיעור השמן, משום שסומכים על תירוץ א' "דאי לא אדליק מדליק" ולא בעינן שיעורא, והואיל ואנו מדליקים בפנים בתוך הבית, ואין הנר נראה להולכים בשוק וברחובות, לא הורגלו להחמיר כל כך.

וכן מוכח מהלבוש שכתב (סי' תרע"ב ס' ב') "ואנו שמדליקין בפנים אין חשש כ"כ בשיעור ובזמן ההדלקה וכו' ובלבד שיהא בו שידליק זמן מה שלא ידליק ויכבה מיד, ונוהגין שיהא שיעור לפחות שידליק בכדי חצי שעה"

חזינן שכיום שמדליקין בפנים זה טעם להקל שאין צריך שיעור לשמן, רק משום מנהג נותנים כיום שמן לחצי שעה.

ועיין עוד בספר חזון עובדיה (הלכות חנוכה עמ' ס"ז ס"ק ב') שציין שכ"כ בהלכות ומנהגי מהר"ש (מנהגי מהר"ש אוסטרייך סי' תק"מ) בשם רמזי הרא"ש (ס"ק ג') שבזמן הזה נר חנוכה אין צריך שיעור לשמן, כי אפילו ללישנא בתרא "לשיעורא", דווקא בימיהם שהיה צריך היכרא לבני רשות הרבים היה השיעור עד שתכלה הרגל מן השוק, והובא בד"מ (ס"ק א') ובב"ח. וכ"כ תרומת הדשן בלקט היושר (סוף עמ' קנ"א) שלדידן אין צריך שיעור לשמן, וכ"כ השולחן גבוה (סי' תרע"ב ס"ק ח') ושכן המנהג בסאלוניקי.

וכן מוכח שבימנו אין טעם יותר להחמיר, מהד"מ (ס"ק א') שהביא דברי רבנו שמשון שגם כיום צריך שיעור לשמן, ושלכן צריך לעשות פתילות ארוכות. והסביר הד"מ, שרצונו לומר פתילות ארוכות כשיעורן לאפוקי מקובץ אחד (מנהגי מהר"ש דלעיל), שסובר שבזמן הזה אין שיעור לנר ומספיק נרות קטנים, אבל לא קאמר (רבנו שמשון) דבזמן הזה יעשה פתילות ארוכות יותר מכשיעור. וכן משמעות לשונו דכתב "גם עכשיו כמו בימיהם" וכו'.

רואים מהד"מ שאף בימינו שיש להחמיר היינו כבימיהם אך לא יותר מימיהם.

וכן משמע מהב"ח (סוף ד"ה פסק) בסוף דבריו, שכתב וז"ל: "מיהו למאי דכתבנא דתופסים להלכה דצריך שיעור לשמן כלשון שני, אין להקל בשעור השמן אף לדידן". ע"ש. ומשמע מדבריו שאף שקי"ל כתירוץ ב', מ"מ היה מקום להקל לדידן שמדליקין בפנים.

וכ"כ כתב כלשון זה המאמ"ר (ס"ק ג') וז"ל: "אבל בשיעור שמן לכו"ע צריך ליזהר אף בזמן הזה". וכן כתב החיי אדם (כלל קנ"ד ס' כ"א) "צריך שיתן בה שמן שידליק לפחות חצי שעה ואפילו בזמן הזה".

וכן משמע מהמ"א (ס"ק ג') שהעתיק לשון מרן שכתב "כשיעור הזה", והוסיף המ"א שאף עכשיו צריך ליתן שמן כשיעור הזה, ודלא כיש מקילין בזה ע"ש. וע"כ כוונתו שצריך ליתן שיעור לשמן. והיינו כמו שדייק המ"א לעיל (ס"ק ב'), עד שתכלה רגל מן השוק ולא צריך לתת שיעור לשמן לחצי שעה, ובא המ"א כאן לאפוקי משיטת המהר"ש בשם רמזי הרא"ש המובא בד"מ (ס"ק א') כמו שציין המ"א שסובר שלדידן אין שיעור כלל לשמן. ודברי המהר"ש מובא ג"כ בהגהות ר"פ על הסמ"ק (סי' ר"פ) ובשו"ת המהרש"ל (סי' פ"ה) והאורחות חיים (אות ט"ו).

וא"כ מנ"ל לפר"ח ולפמ"ג דלדידן שמדליקין בפנים, צריך ליתן שיעור לשמן לחצי שעה.

ואולי הפר"ח והפמ"ג לא ס"ל כהפסקי תוס' והשלטי גיבורים בתוס', אלא ס"ל כדעת ר"י בתוס', היות שהיום מדליקים בפנים, א"כ אף לתירוץ ראשון יכול להדליק כל הלילה. ואין הבדל בין תחילת הלילה לאמצע הלילה, שהכל שווה שהפרסום רק לבני ביתו, ולא שייך עניין של תכלה רגל מן השוק, א"כ גם לעניין שיעור השמן אין עניין של עד שתכלה רגל מן השוק, אלא לעולם בעינן חצי שעה. וצ"ע, שמ"מ כפי שכתבנו מהפוסקים הראשונים, לא משמע כן, אלא מה שמדליקים כיום בפנים זה טעם להקל.

ועיין בערוך השולחן (סי' תרע"ב אות ג') שכתב ג"כ, שכל הדיוק של המ"א דווקא לפי הרמב"ם, שלאחר שתכלה רגל מן השוק אינו מדליק, אבל לפי הטור שמדליקים כל הלילה, א"כ צריך תמיד לתת כשיעור חצי שעה. ולכן הטור כתב את השיעור בראש סי' זה להורות שתמיד צריך כשיעור זה. ולפ"ז גם האידנא שמדליקין בבית צריך ג"כ שיעור שמן בשיעור חצי שעה, היות וההיכר לבני הבית, שפיר צריך היכר למשך חצי שעה. וע"ש שסיים "וצ"ע למה לא דיברו בזה בשו"ע, ואולי מפני שזה היה להם דבר פשוט".

וצריך עיון, למה לא ציין שהפר"ח והפמ"ג כבר כתבו זאת?

ומ"מ לא זכינו להבין דבריו הקדושים שהרי המ"א (ס"ק ב') שכתב שמספיק לתת שיעור שמן רק עד שתכלה רגל מן השוק, הרי דייק כן מהשו"ע, והרי השו"ע ג"כ פסק כהטור שזמנה כל הלילה, ועם כל זאת הבין המ"א שדי עד שתכלה רגל מן השוק, ולא צריך לתת שיעור שמן לחצי שעה. ועוד, הרי הוסיף המ"א (ס"ק ג'), שאף כיום צריך לתת שמן כשיעור עד שתכלה רגל מן השוק, ודלא כהמקילין שאין לשמן שיעור, ולא כתב שצריך כיום לתת שיעור שמן לחצי שעה בכל אופן. ועוד כפי שראינו מהראשונים לעיל מפורש שהטעם שמדליקין בפנים זה טעם להקל. ועוד קשה להסביר כן בטור, שהרי גם הטור סיים, שאף בזמן הזה צריך לתת שיעור שמן לחצי שעה מפני שאף שמדליקין בפנים, מ"מ מדליקין בפתח הבית ויש היכרא לרבים. וכמו שהסביר בחידושי מהרצ"א (דף ח' ע"ב ד"ה שלא), ומשמע שאילולי טעם זה, לא היה צריך שיעור לשמן אף לטור.

ומה שסיים ערוך השולחן "וצ"ע למה לא דיברו בזה בשו"ע, ואולי מפני שזה היה להם דבר פשוט", קשה לומר שדבר זה היה להם פשוט, ברגע שבראשונים חזינן להיפך כמו שכתבנו לעיל, ואדרבה מהא שלא דברו בזה וסתמו דבריהם, משמע שגם כיום מספיק לתת שיעור לשמן עד שתכלה רגל מן השוק, וצ"ע.

מ"מ למעשה, המנהג פשוט שלעולם נותנים שיעור שמן לחצי שעה והרבה יותר, ואף במדליק זמן מה אחר צאת הכוכבים. עיין בספר חזון עובדיה(הל' חנוכה עמ' ס"ו הערה ב') שהמקור למנהג זה מובא בספר יומין דחנוכה (עמ'רמ"ב) שכתב, המדליקין בחוץ או בחלון, אע"פ שאין חיוב להוסיף שמן יותר מחצי שעה, מ"מ המוסיף שמן על שיעור הנזכר יש בו הידור מצווה. ואף למדליק בפנים יש בזה הידור מצוה לבני הבית. וכן נראה בספר לקט יושר. וכן מובא בספר עובדות והנהגות לבית בריסק (ח"ב עמ' צ"ט)שהגרי"ז הדליק נר חנוכה כמה שעות בלילה, עד ששיער שאין רבים מצויים עוד ברחוב.