אני מעוניין לתרום  |  כך התחלנו את המדרש התימני  |  וידאו - יום בחצריך  |  חומר מארכיון המדינה  |  תורמים בשקלים או בדולרים  |  קריאה בתורה לכל השנה  |  ת"ת מבשר טוב  |  ילדי תימן  |  פרשת השבוע  |  מדור פרשת השבוע  |  ס ר ט י - ו י ד א ו  |  

אתרים תימנים נוסח תימן תימני נט יד מהריץ מבשר טוב
 

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



 


יפוצו מעינותך חוצה
FacebookTwitter

      ניחום אבלים
דף הבית >> מאמרים וחידושים >> ניחום אבלים
החזרת הפקדון
דברים שנאמרו באזכרה במלאת השלושים לרב שי צוף זצ"ל
(הערה: דברי הרב מובאים כאן, כפי שנאמרו בשטף הדיבור ולא בסגנון של כתיבה.)
הרשל"צ הגאון המקובל
הרב מרדכי אליהו זצוק"ל
 
חז"ל אומרים, שמתחילים לדבר בכבוד אכסניה. אכסניה זה כבוד הרב החשוב והיקר, המנהל והראש של האולפנא, שהשם ישמרהו ויחיהו יאריך ויגדיל את גבולו גם בתלמידות וגם במקום, ותמיד נבוא לכאן רק בשמחות יהיה רצון.
כבוד ידידנו היקר, ראש אב בית דין מקודש, הדיין המצויין, דנחיתא לעומקא דדינא כבוד ראש ישיבת אופקים, כבוד ר"מ בישיבת מרכז הרב, המשפחה היקרה, קהל קדוש ונכבד.
חז"ל אומרים, כשמת בנו של רבן יוחנן בן זכאי נכנסו תלמידיו לנחמו. חמשת התלמידים שהיו לרבן יוחנן בן זכאי, כולם גדולי עולם, ארזי הלבנון. הראשון שבהם, רבי אליעזר הגדול. נפטר בנו של רבן יוחנן בן זכאי, ונכנסים תלמידים לנחם את רבם. אבל תלמיד לא יכול לפתוח פיו, לפני שביקש רשות מרבו. שואל רבי אליעזר את רבן יוחנן בן זכאי: רצונך שאומר דבר אחד לפניך? אמר לו: אמור. אמר לו: האדם הראשון, היה לו בן, הכוונה להבל, מת הבל יותר נכון הוא נרצח, וקיבל תנחומים. שנאמר: "וידע אדם עוד את אשתו", התנחם האדם הראשון. גם אתה רבן יוחנן בן זכאי, תקבל תנחומים. אמר לו רבן יוחנן בן זכאי: לא די לי צערי, אני מצטער בעצמי, הזכרת לי את צערו של האדם הראשון? זה נקרא תנחומים? אתה מוסיף לי צער על צער? הרי מי מצטער כשקורא על הבל? לא תורה, תורה היא גדולה מעל יכולת הקיבול שלנו, והנסיון כל הזמן לקבל עוד ועוד תורה השייכת לאלוקים הנותן את התורה, אלו הם גופם של יסורים. ארץ ישראל, זו דבר שמעל בינתנו. ארץ ישראל במובן המהותי של אדמת קודש, הנותנת כוחות מיוחדים לאומה, שאנחנו לא יכולים מצטערים. אני שואל את עצמי: כשאני לומד את פרשת בראשית, שניים מקרא ואחד תרגום, או כשאני שומע את הפרשה משליח ציבור בבית כנסת, ואני שומע שקין הרג את הבל, אני לא מצטער, לא בוכה, לא כואב לי כלום.
נכנס רבי יהושע בן חנניה, אשרי יולדתו, גם הוא רוצה לנחם. הוא אומר לרבו: תרשה לי לומר? אמר לו: תאמר. אמר לו: איוב, היו לו בנים ובנות, מתו כולם ביום אחד, קיבל תנחומים שנאמר: "ה' נתן ה' לקח, יהי שם השם מבורך". גם הוא יקבל תנחומים. אמר לו: לא די שאני מצטער בצערי, מזכיר לי את צערו של איוב? רבי יהושע בן חנניה, אתה ראית שנכנס רבי אליעזר הגדול ואמר מה שאמר, ורבן יוחנן בן זכאי, לא מקבל תנחומים כאלה. אתה מזכיר צערו של האדם הראשון, אתה מזכיר צערו של איוב. אם האדם הראשון, בן אחד היה לו, אצל איוב בנים ובנות, מתו ביום אחד. נכון, קיבל תנחומים ואמר "ה' נתן ה' לקח, יהיה שם השם מבורך". אז אומר לו רבן יוחנן בן זכאי: די לי בצערי, עוד צער של איוב אתה מזכיר לי? זה נקרא תנחומים? רב יהושע, אתה רואה שלא מקבל תנחומים שמזכירים צרות של אחרים אז למה אתה אומר את זה. או שנאמר, נכנסו אחד אחד, שרבי יהושע לא שמע מה שאמר רבי אליעזר.
 אחריו נכנס רבי יוסף. אמר לו: אומר? אמר: תאמר. אמר לו: אהרון הכהן, היו לו שני בנים גדולים, מתו שניהם ביום אחד וקיבל תנחומים. שנאמר: "וידום אהרון". אמר לו: לא די לי, אני מצטער בצערי, אתה מזכיר לי את צערו של אהרון הכהן? שוב אותה בעיה. מזכירים אהרון הכהן. היה לו שני בנים, נדב ואביהו ומתו ביום אחד וקיבל תנחומים, אז גם הוא שיקבל. אהרון הכהן זו קצת בעיה בשבילנו, כי כתוב בזוהר הקדוש, שביום כיפור אנחנו מצטערים על מיתת בני אהרון, כמו שכתוב: "כל המצטער בצערם של בני אהרון ומוריד דמעות, מכפרים לו על עוונותיו". אמר לו: ביום כיפור תזכיר לי את זה, לא היום. זה לא תנחומים.
אחריו נכנס רבי שמעון. אמר לו: רבי, רצונך שאומר דבר אחד לפניך? אמר לו: אמור. אמר לו: דוד המלך, היה לו בן ומת, קיבל תנחומים, שנאמר: "וינחם דוד". אמר לו: לא די שאני מצטער, אתה מזכיר לי את צערו של דוד המלך? שוב מזכיר לו הבן הקטן שמת. דוד המלך כשהיה חולה, הוא בכה וצעק וישב על הרצפה, וכשמת הילד, פחדו לומר לו שהוא מת. אמרו: כשהוא היה חולה ככה עשה, נאמר לו שמת, אולי יאבד את עצמו לדעת? אמרו לו שמת, קם דוד המלך, התנחם. אומר לו שוב רבן יוחנן בן זכאי: שימו לב, כאן גדולי עולם מדברים. אמר לו: למה אתה מזכיר לי את צערו של דוד המלך? למה אתה מוסיף לי צער על צער?
בסוף נכנס רבי אלעזר בן עזריה, או לפי הגירסה של הגאון מוילנא, רבי אלעזר בן ערך ולא רבי אלעזר בן עזריה. אומר לו: אני רוצה לדבר, לנחם את הרב. ענה לו: תגיד. אמר לו: אמשול לך משל, למה הדבר דומה? לאדם שהפקיד אצלו המלך פיקדון. בכל יום ויום היה בוכה צועק ואומר: אוי לי, מתי יצא ממני הפיקדון הזה? אף אתה, רבן יוחנן בן זכאי, היה לך בן, קרא תורה, קרא מקרא, קרא נביאים כתובים, למד משנה, למד הלכות, למד אגדות, נפטר מן העולם ללא חטא. יש לך לקבל תנחומים שהחזרת פיקדונך בשלום. אמר לו: רבי אלעזר בני, ניחמתני כדרך שבני אדם מנחמים. מה אמר לו, מה חידש לו, ובזה הוא מתנחם? מזכירים לרבן יוחנן בן זכאי על אבל של אדם הראשון. אמר לו, מה אתה רוצה ממני מה אתה מזכיר. קין רוצח היה, שלא כדין רצח את הבל. ומה אתה מזכיר צערו של אדם הראשון. אתה חושב שאני לא מצטער על הצער של אדם הראשון? מה אני כולם, שקוראים את הפרשה ככה סתם, כשאני קורא אני נאנח. אז אין השוואה לבן של רב יוחנן בן זכאי.
אמר רבי יהושע, טוב, אני אזכיר את המקרה של איוב. אומר לו רבן יוחנן בן זכאי, שכחת מה שכתוב במפרשים, במדרש. שבניו של איוב אכלו, שתו והוללו לכן "ותיפול שבה ותקחם". מה אתה משווה את הצער של איוב שבנים ובנות מתו בבת אחת לבן שלו.
אח"כ מביא לו את הדוגמא של אהרון הכהן. בנים גדולים היו לו. עד כדי כך, אמר משה רבינו: "בקרובי אקדש". חשבתי בי או בך, עכשיו ה' לקח את נדב ואביהו שהם גדולים ממני וממך. שוב אמר לו: נדב ואביהו הקריבו אש זרה. ולא די בצערו, מזכיר את צערו של אהרון הכהן.
נכנס רבי יוסף ואומר לו על דוד המלך, ילד קטן, לא עשה עוונות. אמר לו, מה אתה מזכיר לי את דוד המלך שזה באמת צער גדול. כל תלמיד ותלמיד רצה להביא דוגמא של צער של מישהו אחר. בד"כ אומרים: "צרת רבים חצי נחמה". אם זה היה בדור שלו, מילא אבל מביא לו מדוד, מאהרון.
ומה אמר לו: מלך אחד נתן אבן יקרה לאדם, אמר לו: פיקדון בידך. תשמור על הפיקדון הזה, תיזהר שלא יגנבו לך אותו. אמר לו האדם: מה אני אעשה בפיקדון הזה? אני מפחד. בא המלך ולקח את הפיקדון. אותו אדם שמח. חז"ל אומרים: רבי בון נפטר בגיל 28 שנים. עלה הספדן להספיד אותו ואמר: מתוקת שנת העובד, אם מעט ואם הרבה יאכל. למה דומה רבי בון? למלך שהזמין פועלים שיעבדו, וראה פועל אחד שעובד טוב, בזריזות ובשמחה. קרא לו בחצי היום ואמר לו: בוא שב לידי. בערב שילם לכולם את שכרם, ולו גם שילם שכרו. אמרו לו הפועלים האחרים: זה לא עבד, מה אתה משלם לו שכר מושלם? אמר: הוא טרח ויגע בשעות האלה שעבד, יותר ממה שאתם עבדתם. כך רבי בון, יגע ב-28 שנותיו, מה שלא יגע תלמיד ותיק במאה שנה. לכן, מתוקה שנת העובד. מי שעובד את הבורא יתברך שמו ויתהלל, מי שטורח, לא משנה הגיל. אבל לאדם זה לא כל כך מובן. אם רבי בון ב-28 שנים עבד והגיע לדרגה של מה שתלמיד ותיק עבד במאה שנה. אז למה רק 100 שנה נותנים לרבי בון?
העניין הוא כך: יש אדם שלומד תורה ויש תלמיד ותיק. יש לומד ועובד ומלמד אחרים, משפיע על אחרים, עובד את השם והגיע לדרגה גבוהה לעלות למעלה, לא מסתפק במה שהוא נמצא, לא עומד במקומו. אדם שעומד במקומו, סופו שנופל. אדם תמיד צריך לשאוף להגיע למעלה. מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי? מתי אני יכול להגיע לדרגות גבוהות כאלה? אדם צריך לשאוף להיות כמו אברהם, יצחק ויעקב. אי אפשר להגיע אליהם, אבל לשאוף הוא צריך. אדם שרואה אדם אחר ששוקד ולומד תורה, צריך גם הוא לשאוף לשקוד בתורה, זה נקרא עובד השם. אדם שיושב ולומד ולא מלמד אחרים ולא דואג לאחרים הוא נקרא תלמיד ותיק. התלמיד הותיק יכול ללמוד 100 שנה, אבל אותו תלמיד כמו רבי בון, ב-28 שנים שלמד ועבד ויגע וטרח, מגיע לו שכר גדול. באה הנשמה של רבי בון לשמיים ואומרת לקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, לו הייתי חי יותר מ-28 שנים, הייתי לומד יותר, עובד יותר, מלמד יותר, משפיע יותר. אומר לו הקדוש ברוך הוא: בסדר, מה אותה רוצה? תלמיד ותיק 100 שנה, קח עוד 100 שנה, שכר של לימוד תורה. אמר לו: לא, אני רוצה את העבודה שלי, אני לא רוצה בנדבות. כתוב שהנשמה נמצאת בשמיים תחת כסא הכבוד, ויורדת לארץ. אומר ה' לנשמה: תרדי. אומרת: אני יורדת. אני עכשיו אוכלת מנהמא דכיסופא. אני נהנית מכלום, מצדקה. אני רוצה לרדת ולעבוד את הבורא יתברך שמו ויתעלה, ולאכול לא בנהמא דכיסופא, אלא מיגיע כפיך כי תאכל. אם הנשמה עובדת ויגעה, הנה מה טוב. אבל לפעמים באה הנשמה, יורדת לכאן, מתלכלכת ומטנפת עצמה ואת אחרים. יש נשמה שיורדת, לוקחים את הנשמה, מבריקים אותה, מצחצחים אותה, הופכים אותו לדבר מבריק. כמו שכתוב בחז"ל: שהקדוש ברוך הוא שש ושמח בבוא אליו נפש נקי וצדיק. אומר לו רבי אלעזר בן עזריה: רבן יוחנן בן זכאי, אתה קיבלת פיקדון. את הפיקדון הזה אתה לקחת, שפשפת, הברקת, צחצחת אותו והפכת אותו לדבר מבריק. אילו בנו לא היה לומד תורה אז הבל, בני איוב כמו שהביאו דוגמאות, זה לא ניחם אותו. אמר לו: בנו ישב ולמד תורה. למד ותורה והחזרת את הפיקדון הזה נקי ומצוחצח. אמר לו: ניחמתני. רבן יוחנן בן זכאי נושם לרווחה ואומר ניחמתני, וניחמתני כדרך שבני אדם מנחמים. הראשונים לא היו בני אדם שינחמו אותו? כל הזמן חשב רבן יוחנן בן זכאי, מה קרה שבנו נפטר. אולי הבן לא בסדר, אולי האבא לא בסדר, אולי האמא לא בסדר. מתחיל כל אחד לעשות חשבון נפש. אומר לו רבי אלעזר בן עזריה: אני לא אומר כמו שאחרים אומר, יש להם חשבונות, יש להם פגמים. אמר לו: אבל הבן של רבן יוחנן בן זכאי יצא נפש נקיה, למד התורה נביאים כתובים משנה והלכות ויגע בתורה, ומתוקה שנת העובד. עכשיו כשהוא בא לשמיים, הוא מקבל שכר כתלמיד ותיק. אומר לו רבן יוחנן בן זכאי: ניחמתני שלא נפטר מתוך עונש של אביו של אימו או של אחרים, אלא הגיע עתו וזמנו.
כתוב בתהילים: "חישבתי דרכי, ואשיבה רגלי, אל עדותיך". על הפסוק הזה יש הרבה פירושים. פירוש אחד: שדוד המלך היה יושב בביתו ובא לו יצר הרע. אמר לו: דוד המלך, אתה מלך ישראל, יש לך מלחמות, יש לך עבודות קשות, ואתה כל הזמן טורח, יגע, בלילה אתה לא ישן, אתה קורא תהילים, אתה לומד. כל העול על הראש שלך. צא קצת להתבדר, לטייל, תנוח קצת. יש איזה תיאטרון, לך לשם תרגע. "כל הגדול מחברו, יצרו גדול הימנו". אז יצר הרע מדבר עם דוד המלך. הוא השפיע עליו. דוד המלך לא מצליח להתגבר עליו, קורא לעגלון שלו: אני רוצה עכשיו לעלות על העגלה, ותיקח אותי לתיאטרון להסתכל. העגלון תמה.
אמר דוד המלך לעגלון: אל תלך בכביש הזה לתיאטרון, תלך בכביש השני. אמר לו העגלון: אדוני המלך, הכביש השני זה דרך יותר רחוקה. אמר לו: אין דבר. לקח אותו העגלון בכביש השני, מגיעים לבית המדרש ודוד המלך אומר לו לעצור. קופץ דוד המלך, נכנס לישיבה ללמוד. אומר יצר הרע: נתתי לך כוחות לקום וללכת, אתה הולך לבית מדרש? ענה דוד המלך: חישבתי דרכי, איך אני יכול להילחם נגד יצר הרע. אמרתי אין ברירה, אני אומר בפה שאני הולך לשם ואז יש לי את הכוחות. אז "ואשיבה רגלי אל עדותיך". זה פירוש אחד.
פירוש שני מביא ה"בן איש חי": יש הרבה שווקים בכל עיר ועיר. אני לא יודע אם כולכם מכירים את שוק מחנה יהודה בירושלים. אני אתן לכם דוגמא של ירושלים, בשוק מחנה יהודה, אותם פירות וירקות נמכרים בכל מיני מקומות. אדם פיקח בא לשוק, נכנס לרחוב אחד, רואה פירות, הוא לא קונה, הוא עובר עוד רחובות אולי יש פירות יותר יפים, יותר בזול, ואז קונה את הדבר הכי טוב. "חישבתי דרכי בעיני העולם הזה" כשאני רוצה דברים אישיים שלי, אני רוצה לקנות חולצה, אני לא קונה בחנות הראשונה, אני מסתובב בחנויות כדי לקנות חולצה הכי יפה ובזול. אני רוצה לקיים מצווה, אני צריך לחפש ולחפש איזו מצווה היא הכי טובה, הכי נאה והכי חשובה בבחינת "זה אלי ואנוהו". לא סתם לקיים את המצווה, אלא לעשות אותה בחסד ובהתלהבות ובהידור.
דבר שני, אדם הולך לעבודה. כל אדם רוצה להתקדם בעבודה. מקבל דרגה, עוד דרגה. אם לא נותנים דרגות, עושים שביתות. בכל מקום ומקום רוצים לקבל דרגה יותר גבוהה. אדם טורח, רוצה למצוא חן בעיני המנהל ועושה את כל המאמצים כדי להגיע למעלה. "חישבתי דרכי" כיצד אני עושה בענינים שלי, שאני רוצה להתקדם למעלה, "ואשיבה רגלי אל עדותך" אל תעמוד במקומך. יותר תורה, יותר מצוות, יותר מעשים טובים, לעלות ולהתעלות, לא להשאר באותו מקום.
כתוב, הקדוש ברוך הוא עשה שיראו לפניו, זה מתתם של צעירים. מותו של צעיר זה מזעזע. אבא מצטער, אמא מצטערת, האשה, הבנים, הבנות והמשפחה, כולם מצטערים, זה קשה, קשה מאוד. כתוב: "היום כאן ומחר בקבר" לצערנו הוא היום בקבר. כשרואים מקרים כאלה ורוצים לעשות עילוי נשמה למנוח, עושים חשבון נפש, מה אני צריך ללמוד מהמנוח? מה אני יכול לעשות לעילוי נשמתו? אפשר לעשות חסד, צדקה, אפשר ללמוד משניות לעילוי נשמתו. אבל צריך לדעת מה הכוח שלו היה. הכוח שלו היה, שרצה להתעלות. הכוח של המנוח היה, שרצה לתת לאחרים. לא להסתפק בללמוד בלבד, "חדי נפשי, לך שנית ולך תנית", הכוח שלו היה להתעלות ולתת לאחרים, להשפיע על אחרים. אם זה בישיבה ואם זה בצבא ואם זה באולפנא, לתת להשפיע, להתרומם מעלה למעלה.
כל אחד ואחד, כל אחד מהמשפחה, כל מי ששומע דברים כאלה, ידע לו שהנשמה הזאת היא נפש נקיה, נפש טהורה ונפש זכה. קרא, שנה, למד, לימד.
אומר רבן יוחנן בן זכאי: "ניחמתני כדרך שבני אדם מנחמים". עדיין מצטער, אבל הוא התנחם קצת, התנחם שגידל אבן יקרה ולא החזיר אותה כמו שקיבל, אלא צחצח אותה, הבריק אותה והפך אותה לאבן יפה. זוהי הנחמה. אבל הנחמה הגדולה ביותר, היא ללמוד ממעשיו, ללכת בדרכיו ולעלות ולהתעלות בדרך שלו. כל מי שהכיר אותו צריך לחשוב, איך אני יכול להתעלות? איך אני יכול להגיע לדרגה יותר גבוהה? לחשוב חשבון דרכי, בכדי להשיב על רגלי אל עדותיך, למצוות ולמעשים טובים.
השבוע אנחנו נקרא בפרשה, על החסד של רבקה. אליעזר ביקש ממנה הגמיאני מעט מים, נתנה לו מים. כתוב: "ותכל להשקותו". אח"כ כתוב: "ותאמר, גם לגמליך אשאב, עד עם כילו לשתות". אומר אור החיים הקדוש: בא אליעזר, רואה ילדה, היא מגיעה למים, המים עולים לקראתה. עומד ומשתהה, ילדה בארם נהריים, מים עולים לקראתה? זוהי צדקת. אומר אליעזר: לקראתי המים לא עלו. אם כן, אז גמרנו, בשביל מה אתה חוקר אותה? בגמלים כתוב "עד אם כילו לשתות". אומר אור החיים הקדוש: כשנתנה לו רבקה לשתות, הוא שתה והיא לקחה את הכד. אמר אליעזר: זאת, שהמים עולים לקראתה, קמצנית. רבקה קראה את המחשבה שלו, אמרה לו: כמה אתה יכול לשתות? כד, שני כדים, "גם לגמליך אשאב, עד אם כילו לשתות". הגמל לא שותה כד או שני כדים הוא שותה חביות ואני אביא להם, עד שיגמרו לשתות. אומר לה אליעזר: למה את מפלה ביני לבין הגמלים? אומר אור החיים: אמרה לו – טיפש. אתה עייף, רעב, צמא, אתה רואה מים חיים מבאר ואתה מתנפל עליהם. אם תשתה, תכאב לך הבטן. תהיה חולה. הרמב"ם אומר: "לא ימלא כרסו". אומרת רבקה: אני רואה שאתה כל כך מתלהב, אני מפסיקה. לא שאני קמצנית, אני לגמלים אתן את הכל, אבל עליך אני חסה. חסד עם חכמה. יש אישה צדקת, המים עולים לקראתה, זה יכול להיות, אבל זה עוד לא מוכיח, שאם יבואו אורחים, המים יעלו לקראתה והאוכל יתבשל לבד. אין דבר כזה. צריך לקחת, לעבוד, לבשל, לקלף תפוחי אדמה ולשחוט בהמות אם צריכים. ראה שהמים עולים לקראתו אמר, צדקת אבל מי אמר שהיא מתאימה ליצחק, לבית של אברהם אבינו, שעובדים ויגעים שם?
אני אגיד לכם, מה שמעתי מעליו השלום, חכם מנשה שלו, שהוא שמע מעליו השלום גאון הדור, בעל ה"בן איש חי", שהסביר את זה: הוא אומר שבא אליעזר, מביא את רבקה ליצחק. שואל יצחק את אליעזר: מה שמה? אמר לו: רבקה. שואל יצחק: מה שם אביה? אומר אליעזר: בתואל. עונה יצחק: בתואל? רשע מרושע, הבאת לי בת בתואל? ומה שם אחיה? עונה אליעזר: לבן. אומר יצחק: לבן? לבן הארמי אחיה? הרוצה לקחת אישה יבדוק באחיה! מה הבאת לי? בת בתואל רשע, אחות לבן? קח אותה בחזרה. אני יצחק, עליתי על גבי המזבח עולה תמימה, אני אקח את האישה הזאת? אומר לו אליעזר: תראה היא צדקת, מים עלו לקראתה. אמר לו יצחק: זה סיפורי חסידות, אני צריך אישה רגילה, מיוחסת ונכבדת. אבל אליעזר יודע שהיא צדקת. יצחק היה גבורה, דין. אמר אליעזר: למה אנחנו רבים, נלך לאברהם אבינו, מה שיגיד אברהם, נעשה. אמר יצחק: אבא שלי יסכים שאני אקח אחות לבן, בת בתואל? וודאי יגיד לזרוק אותה בחזרה. הולכים לאברהם אבינו. אומר, מה שמה. עונה: רבקה. אומר אברהם אבינו: כשירדתי מן העקידה, אמר לי הקדוש ברוך הוא: נולדה רבקה בת זוגו של יצחק. אבל היא לא רוצה להגיד ליצחק, שבשמים הוא רואה את זה. יגיד לו יצחק מה אתה מביא לי, אני רוצה אשה רגילה, גשמית.
אמר אברהם אבינו ליצחק – קח אותה. אומר יצחק, איך אני אקח אשה כזאת. אמר אני יראה לה מה זה.
אומר יצחק לרבקה – תשמעי, אין לי דירה, אין לי בית, אני לא רוצה לשכור דירה. יש אוהל של אמא שלי, את מוכנה להכנס לאוהל הזה? חשב שתגיד לו לא. אמר לו – כן.
אמר לה, תראי, אין לי מיטה. יש מיטה של אמא שלי, ישנה. אני לא קונה רהיטים. אמר לו, כן, מסכימה. אמר, את יודעת מי זו אמא שלי? שרה, שגדולה מאברהם אבינו ברוח הקודש. את מסכימה להיות במיטה שלה? אמרה לו אתה רוצה, בבקשה. לא, תקנה חדשה.
מביא לה עשרה גרם קמח ואומר לה תעשי לנו אוכל.
אומרת רבקה – מעשרה גרם קמח עושים אוכל? אומר יצחק – כן, תעשי, מה את לא רוצה, אז תחזרי ללבן. אמרה לו – טוב טוב, אני אעשה לך. מביא לה גרם שמן, תדליקי. מה אני אדליק בגרם שמן?
נכנסת ואומרת, רבונו של עולם, איפוא נקלעתי? אמרו לי: יצחק עולה תמימה וצדיק, הסכמתי. תרחם עלי. היא נכנסת ועושה בעשרה גרם קמח, פתאום הקמח תופח והבצק תופח בעיסה, יצחק עומד ותמה. מדליקה את הנר, הנר דולק כמו אצל שרה אמנו, מערב שבת לערב שבת ויצחק תמה. רואה ענן על האוהל ויצחק תמה - "ויבאה אוהלה שרה אמו, וינחם יצחק אחרי שרה אמו, ויאהבה". אמר, כמו שרה אימנו – ברכה בעיסה ושמן דולק וענן. צדקת. אבל אליעזר עבד אברהם ישב בפתח האוהל. בבוקר קם יצחק להתפלל שחרית. אומר לו יצחק מה אתה עושה פה? עונה אליעזר באתי לקחת את רבקה בחזרה לארם נהרים. אומר לו יצחק: לא. אומר לו – למה לא. אתמול קיללת אותי, רבת איתי. בלילה חשבתי שאולי אתה צודק ולכן אני מחזיר אותה.
איפוא הולכים? אצל אברהם אבינו. אברהם מכיר את אליעזר, אומר לו: עבד, כמה כסף אתה רוצה לשתוק? אמר לו אליעזר: הוא שפך את דמי. אני רוצה להיכנס חי לגן עדן. אמר לו אברהם אבינו: שכרך להיכנס חי לגן עדן.
אומר בעל ה"בן איש חי" -  שרה אמנו, תפקיד של אישה, לתת אוכל כשר ומהודר לבעל. נר מערב שבת לערב שבת, לשמור על קדושת השבת מיום ראשון עד יום שישי לקראת שבת, נכספה נפשי להתכונן לשבת כבר מיום ראשון. זה תפקיד של אישה. ישנן נשים שמדליקות נרות בערב שבת, אבל אח"כ גם טלויזיה מדליקות. ישנן נשים שמדליקות נרות בערב שבת, והבעל מדליק מהנר הזה את הסיגריה שלו. צריך לדעת קדושת שבת, אור להכניס הביתה. זו שרה אמנו. ענן על האוהל זה טהרת המשפחה. יצחק אבינו, כשרואה דברים כאלה, אז ויאהבה. אהבה של קדושה וטהרה. ואיך הגיע לזה? בחסד, "תורת חסד על לשונה", אדם שלומד תורה ומלמדה לאחרים, חסד.
יהיה רצון, שהנשמה הזכה והנקיה, תעמוד בתפילה על האלמנה, על הילדים, על ההורים שלא יוסיפו לדאבה עוד. אולי יתקיים בהם מה שאמר רבן יוחנן בן זכאי: "ניחמתני כדרך שבני אדם מנחמים". שהקדוש ברוך הוא ינחם את כל עם ישראל, בבניין ציון וירושלים, בזה אנחנו נתנחם

+ הוסף תגובה חדשה
תגובות:
Loading בטעינה...

Go Back  Print  Send Page
+ שלח משוב
 

תרומה ללימוד הילדים 
מתימן יבוא הישיבה המרכזית לבני עדת תימן. ירושלים רחוב תרמ"ב 6. טלפון: 02-5812531    דוא”ל: email: mtyavo@gmail.com פקס: 077-4448207 חשבון בנק הדאר: 4874867
מבשר טוב - ת"ת לבני עדת תימן רחוב אבינדב 22 ירושלים. גני ילדים רחוב ארץ חפץ 116 כניסה ד ירושלים.  
 
 
דוא”ל: email: mtyavo@gmail.com
לייבסיטי - בניית אתרים