בליל ראש חודש קודם תפילת ערבית, מנהגינו שעומד הגדול שבציבור במקומו, ואומר פיוט שער הרחמים וכו'. ואחר־כך אומרים הציבור יחד מזמור ברכי נפשי וגו'. וכשחל בשבת, אין אומרים המזמור, ובמקום הפיוט הנזכר, אומר פיוט שירו לָאל נבונָי וכו'. וכל זה הן בליל ראשון דראש חודש, הן בליל שני. ובחול, אומר ש"צ חצי קדיש אחר המזמור, : להמשך הלכות ראש חודש>>
הגדיים הקטנים בת"ת מבשר טוב - דור העתיד של יהדות תימן
בספרים דנים, מהיכן המקור שעושים שמחה ביום הזה. מובא בפוסקים ע"פ הגמרא, שתלמידי רע"ק פסקו מלמות עד פרוס עצרת, דהיינו, בחצי שבין פסח לעצרת, זה יוצא בדיוק בל"ג. אם כן, בל"ג פסקו מלמות, ולכן נוהגים שמחה ב
"וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות תמימות תהיינה. עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמשים יום והקרבתם מנחה חדשה לה'" (פרשת אמור כג, טו-טז)
הספירה שאנחנו סופרים מידי יום מנתקת את היהודי מחשכת העולם, מחשכת מצרים, מהחושך שדבק בעם ישראל בהיותו במצרים 210 שנים. מרוב התעתועים שבעולם, כל האורות שבו הם פסיכודליים - אורות הדיסקוטקים, פאבים, האורו
