אני מעוניין לתרום  |  כך התחלנו את המדרש התימני  |  וידאו - יום בחצריך  |  חומר מארכיון המדינה  |  תורמים בשקלים או בדולרים  |  קריאה בתורה לכל השנה  |  ת"ת מבשר טוב  |  ילדי תימן  |  פרשת השבוע  |  מדור פרשת השבוע  |  ס ר ט י - ו י ד א ו  |  

אתרים תימנים נוסח תימן תימני נט יד מהריץ מבשר טוב
 

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



 


יפוצו מעינותך חוצה
FacebookTwitter

      אהבת חסד
דף הבית >> אני רוצה לתרום >> אהבת חסד

מתוך הספר אהבת חסד

פרק שמונה עשר - בו יבאר ענין מעשר כספים בכל פרטיו

א. ועתה נבוא לבאר, איזה דרך יבור האדם לצאת ידי חובת מצות חסד בתמידות. הנה לעיל בפרקים שעברו בארנו, דטוב שיפריש האדם מעות, שיהיה מוכן למצוה זו. אך כדי שלא יכבד זה על האדם, טוב שירגיל את עצמו להפריש מעשר, מכל מה שיזמין לו ה' רוח בעניניו; ומזה יפזר שני שלישים לצדקה, כי עניים שצריך לתן להם במתנה מצוי יותר, ושליש יהיה מנח אצלו כדי לקים בו מדת החסד . וכשיתקבץ אצלו שעור חשוב, שהוא משער שיותר אין צריך בעירו, יהיה אחר כך כל המעשר, שיזמין לו ה' מהרוח שלו, רק לצדקה לבד.

מכאן עד פרק כ''ד רבו הענינים הנאמרים בהם, וכדי שלא לבלבל עיני הקורא חלקתים לסעיפים. הג''ה. דאף דעקר מעשר הוא לתנו לעניים, הלא להחזיק ידי מך בהלואה גם הוא לצדקה יחשב, כמבאר ברמב''ם בהלכות מתנות עניים (פרק י' ה"ז) ובספר המצות שלו, מצות עשה קצ''ה, עין שם, וביורה דעה סימן רמ''ט סעיף ו'. ולפי המבאר שם לכאורה, נראה, דאפילו אם אמר בהדיא: סלע זו לצדקה, יכול לטל סלע זו ולהלותו לעני, אפילו אם עומד עני אחר, שיכול לתן לו מתנה גמורה. אך לפי זה יקשה לי, הא דאיתא (בסימן רנ"ט סעיף א'): האומר, סלע זו לצדקה, עד שלא בא ליד גבאי - מתר ללותו, בין לעצמו בין לאחר, ויפרע אחר תחתיו [ומירי, שלא נזדמן לו עתה עני לתן לו, דאי לאו הכי, אסור ללות, ועובר ב''בל תאחר'', וכמו שכתוב בסימן רנ''ז סעיף ג'. ועל כן מסים השלחן ערוך: ויפרע אחר תחתיו - הינו, לבסוף כשיזדמן לו עני]. ולפי דברינו הנ''ל היה לו להשלחן ערוך לחלק ולאמר, דלעני מתר ללות, דגם זה הוא בכלל צדקה; ואין צריך לפרע אחר תחתיו, דזה גופא הוא צדקה. ואם יחזיר לו העני ההלואה, יהיה מתר להלות עוד לעני, וכן לעולם. וכן מה שפסק השלחן ערוך אחר כך, דמשבא ליד גבאי, אסור ללותו; היה לו לחלק ולומר, דלעני מתר להלות, דגם זה הוא בכלל צדקה גופא [הינו, אפילו להפוסקים דלשאר דבר מצוה אסור לשנות]. ואולי דאף דמן התורה הלואה לעני הוא בכלל צדקה, מכל מקום בנדרים הלך אחר לשון בני אדם; ולשון בני אדם בשם 'צדקה', אין כונתם להלואה לעני, רק למתנה גמורה. וכענין שכתב מהרי''ק (שרש ז') לענין פדיון שבויים, דאין זה בכלל לשון צדקה. [הובא ב'טורי זהב' בסימן רנ''ו (ס"ק ד'), ועין ב'נקדות הכסף' (בסימן רנ"ב סעיף א' בהג"ה) שם, שמסכים למהרי''ק]. אבל בעניננו לענין מעשר, שלא אמר בלשונו, רק שיפריש מעשר, לכאורה בודאי יכול להחזיק המעות להלות להמתמוטטים ועניים כדרך סתם גמ''ח, ובכלל צדקה הוא. ואפילו אם תמצי להחמיר בזה, על כל פנים בעניננו, שמכון בעת תחלת קבלתו את המצוה זו בשביל זה, דשרי (שמתר).

והפרשת מעשר הוא ענין גדול, כמו שאמרו בתענית דף ט'. על הפסוק (דברים י"ד כ"ב): ''עשר תעשר'' - עשר בשביל שתתעשר. ובכל דבר אסור לנסות הקדוש ברוך הוא, ובזה מתר, מטעם שאמר הכתוב (מלאכי ג' י'): ''הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות אם לא אפתח לכם ארבות השמים והריקתי לכם ברכה עד בלי די''. וכן נפסק (ביורה דעה סימן רמ"ז סעיף ד'), דבמעשר מתר לנסות השם יתברך .

וכן משמע בתוספות תענית ט'., וכן בספר 'אור זרוע' (הלכות צדקה סימן י"ג), דמה שאמרו שם: ''עשר בשביל שתתעשר'' אינו קאי דוקא למעשר תבואה, רק אפילו למעשר כספים; ועל זה קאי סגית הגמרא שם, דמתיר לנסות. והנה ב'פתחי תשובה' שם ביורה דעה (סימן רמ"ז ס"ק ב') הביא בשם איזה פוסקים, שחולקין על השלחן ערוך, וסוברין דאף דאמת הוא דצדקה, וכל שכן מעשר, מעשרת את האדם [וכדאיתא במדרש משלי פרק י''א על הפסוק (משלי י"א כ"ד): ''יש מפזר ונוסף עוד'': אמר ר' אבהו: אם ראית אדם מפזר מעותיו לצדקה, הוי יודע שהוא מוסיף, שנאמר: ''יש מפזר ונוסף עוד'']. על כל פנים, לנסות את השם יתברך בזה - אסור. ומה שהתירו לנסות, הינו דוקא במעשר תבואה, אבל לא במעשר כספים, דהוא רק בכלל צדקה. ונראה לי ראיה, שהדין עם השלחן ערוך; דאם תאמר דוקא במעשר תבואה, שמקים בזה מצות עשה מן התורה, הינו, מצות עשה דמעשר, אם כן היכי קאמר שם ר' יוחנן לינוקא (לתינוק) דריש לקיש: זיל נסי (לך נסה). והלא במעשר כספים אסור לנסות. ואין לומר דכונת ר' יוחנן הוא על מעשר תבואה, ואזיל (והולך) לשיטתו ביבמות דף פ''ב. דסבירא לה דבארץ, מעשר תבואה הוא עתה מן התורה, הלא הביא לזה ראיה מקרא, ד''הביאו את כל המעשר וגו', ובחנוני נא בזאת'', הנאמר במלאכי (ג' י') בימי תחלת בית שני. וידוע דמלאכי - זה עזרא (מגלה ט"ו.). והלא לרבנן דר' יוסי שם ביבמות, תרומות ומעשרות אף בימי עזרא הוא מדרבנן, משום שלא עלו אז כל ישראל, וכמבאר ביורה דעה בסימן של''א (סעיף ב'); ואיך מתר במצוה זו לנסות את השם יתברך, אחרי שאין מחיב בה עתה מן התורה לדידהו ודחק לחלק לענין לאו דאוריתא בין דבר שחיובו מדרבנן במעשר על כל פנים ובין מעשר כספים. אלא ודאי דטעם שהתיר הכתוב לנסות, אינו מחמת שמקים מצות מעשר תבואה, רק מחמת שמחזיק בזה ידי הכהנים והלוים, ויש טרף בבית ה', ועל ידי זה יהיה ביכלתם להתחזק בתורת ה'; ולכן אמר (שם): ''ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת אמר ה', אם לא אפתח לכם את ארבות השמים והריקתי לכם ברכה וגו'''. שבזכות שנותנין טרף, בזכות זה באה הברכה. וכענין שאמר הגמרא בחלין (ק"ל:): אין נותנין מתנה לכהן עם הארץ, שנאמר (דברי הימים ב', ל"א ד'): ''לתת מנת הכהנים והלוים למען יחזקו בתורת ה''', עין שם בגמרא. ואם כן הכי נמי לענין מעשר כספים בזמננו, שעקרו נתקן לכתחלה להחזיק ידי עמלי תורה. וכדאיתא במדרש תנחומא פרשת ראה (סימן י"ח): ''עשר תעשר'' - עשר בשביל שתתעשר; עשר כדי שלא תתחסר, רמז למפרשי ימים להפריש אחד מן עשרה לעמלי תורה, גם בזה מתר לנסות השם יתברך. ונמצינו למדין מן המדרש הנ''ל, שעקרו נתקן לכתחלה להחזיק ידי עמלי תורה, ועין מה שכתבתי בפנים בסוף הפרק (פרק י"ט סעיף א').

וגדר המעשר הוא, דצריך להפריש מתחלה מעשר מן הקרן, ואחר כך כשיזמין לו השם יתברך רוח, יתן מעשר מן הרוח. והנה יש הרבה אנשים, שנזהרים במדת מעשר, אבל אין נזהרים, רק לתן מן הרוח, אבל לא מן הקרן. ולא כן דרך האמת לצאת ידי חובת מעשר, כמבאר בפוסקים, אלא מתחלה יפריש מן הקרן. אמנם, בעונותינו הרבים, שהיצר מתגבר על האדם, ואינו מניחו לחסר מעותיו. העצה היעוצה בזה, נראה לי, שיפריש המעשר מן הקרן לעשות בזה גמ''ח לעניים. וגם הוא יהיה מתר להלות לעצמו, כשיצטרך להם; אך בתנאי, שכשיבוא מי שהשעה דחוקה לו ללות, יראה ללות מאחר ולתן לו בכדי שעור מה שלוה בעצמו מאלו המעות, ויוצא בזה ידי חובת מעשר, שגם זה נקרא בשם צדקה וכנ''ל . אך כל זה הוא לשיטת הרמב''ם (פרק י' ממתנות עניים ה"ז) והשלחן ערוך (סימן רמ"ט סעיף ו'), שמכנה את החזקת ידי עני שמך, בהלואה, בשם מצות צדקה. אבל להרמב''ן בספר המצות (מצוה ט"ז), שאין מכנה זה בשם צדקה, רק הוא מצוה בפני עצמה, אין לנו ראיה לומר, שיקים בזה מצות מעשר, היכא שלבסוף יחזר המעות לו וליורשיו. אך היכא שמפריש המעות לחלוטין לשם גמ''ח, לדעת הרמב''ם (פרק י' ממתנות עניים ה"ז) והשלחן ערוך (סימן רמ"ט סעיף ו'), בודאי מתר, אם מתנהג כן בתחלת קבלתו את המצוה, כמבאר פה בהגהה. ואפילו לדעת הרמב''ן נראה דיש להקל בזה [הינו, לפי מה שכתב הש''ך שם (ס"ק ג') בשם הפוסקים, דאפילו שאר דבר מצוה מתר לעשות ממעות מעשר, כגון: לקח בו ספרים להשאילן לאחרים וכהאי גונא. ומכל מקום לפי שיש מחמירים ואוסרים בשאר דבר מצוה (עין ביורה דעה סימן רמ"ט ב'פתחי תשובה' (ס"ק ב') בשם ה'חתם סופר'), מהנכון להחמיר, אם לא התנה לזה בתחלת קבלתו את המצוה - להרמב''ן, ואפילו להרמב''ם יש לעין בזה, כאשר בארתי בהגהה].

הג''ה והמעות הם בעצם שלו, ונפקא מנה לענין ירשה ולענין כמה דברים; אלא שמשעבד את עצמו למצוה זו, כל עוד שיש בכחו להלות לעני בעת דחקו עד מעשר מנכסיו. ומכל מקום לא ברירא (אינו ברור) הדבר כל כך, דאף דלענין צדקה מקים בזה המצות עשה, אפשר דלענין מעשר דהביא בתענית ט'. בתוספות בשם הספרי, מהא דכתיב (דברים י"ד כ"ב): ''עשר תעשר את כל תבואת זרעך היצא השדה שנה שנה''. אין לי אלא תבואת זרעך, שחיב במעשר; רבית [הינו רבית של גוי] ופרקמטיא וכל שאר רוחים מנין תלמוד לומר: ''את כל'' לרבות רבית ופרקמטיא, וכל דבר שמרויח בו, עד כאן לשונם - חמיר טפי, דהוא דמיא דשאר מעשרות שאינו מירי בתורת הלואה, אך מדהתירו לקח במעות מעשר ספרים להשאילם לאחרים, אף דשם הוא נותן לו רק בתורת שאלה לבד, ואחר כך יחזר אליו, משמע דשפיר דמי. אך יש לדחות, דשם על כל פנים הוא מפריש על זה לחלוטין, אבל בעניננו, שלבסוף יחזרו אליו ואל יורשיו, אין לנו ראיה דיוצא בזה; אבל מכל מקום יש לנו ללמד, דאם מפריש המעות לחלוטין לשם גמ''ח, דהינו, שהמעות לא יהיו בעצם שלו לבסוף, דיוצא בזה ידי מעשר, דלא גרע ממה דכתב הט''ז וש''ך (ריש סימן רמ"ט) ושאר פוסקים, דיוכל לקח מעות מעשר להכניס בו חתן לחפה, או להיות בעל ברית, עין שם. ואפילו אם נחמיר, כמו שכתב ה'חתם סופר' [הובא ב'פתחי תשובה' ליורה דעה סימן רמ''ט (ס"ק ב')], דלמהרי''ל והרמ''א היכא דנהוג לכתחלה שלש פעמים להפריש המעשר לעניים, שוב אין לעשות מהמעשר שום דבר מצוה, הלא כתב שם, דכשמתנה לכתחלה להתנהג באפן זה דשפיר דמי, והכי נמי בעניננו. ואפילו אם תרצה להחמיר שם בכל גוני, ולומר דמעות מעשר הוא רק לעניים, על כל פנים בעניננו, דסתם גמילות חסד הוא להחזיק ידי המתמוטטים, דלדעת הרמב''ם והשלחן ערוך הוא בכלל צדקה גמורה, בודאי אין להחמיר בזה. ואפשר דיש להקל בזה, אפילו אם לא התנה לכתחלה להתנהג באפן זה, ועין בסימן רנ''ג סעיף ט'; וצריך עיון למעשה.

והנה כל מה שכתבנו בזה הענין, הוא בשרוצה לקבע מעות המעשר רק להלואה, ולא למתנה לעניים; אבל אם רוצה להלות לפי שעה ממעות מעשר שהפריש כבר, ליד איש אמיד, וכל שכן להמתמוטטים או לעניים גמורים, ולפרע אחר תחתיו, כשיזדמן לו עני הגון לתת לו - אין להחמיר, אפילו להרמב''ן; וכמו שכתוב בסימן רנ''ט סעיף א'. שוב מצאתי בעזרת ה' ב'אליה רבא' סימן קנ''ו (ס"ק ב'), שכתב בהדיא כמו שכתבנו, דאפילו לאיש אמיד מתר להלות גמ''ח ממעות מעשר. ונראה דכונתו לפי שעה, עד שיזדמן לו העני שצריך לתן לו.

ב. ועתה נחזר לבאר קצת את אפן ההנהגה, שצריך להיות במעות מעשר. ויתנה בתחלת קבלתו, שיתנהג באפן זה, ובזה יסתלקו מעליו כל הפקפוקים. א. ראשון לכל, טוב שיתנה בתחלת קבלתו את המצוה שהוא בלי נדר, כדי שלא יכשל חס ושלום בעון נדרים, על ידי איזה סבה לפעמים. גם יראה שיהיה לו פנקס מיחד, שיכתב בו כל הרוח, שיזמין לו ה', אחר נכוי ההוצאות מהעסק. ב. יעשה חשבון בכל חצי שנה, או על כל פנים בכל שנה. ואם יזדמן לו חס ושלום הפסד בתוך זמן זה, ינכה מחשבון הרוח, ומותר הרוח יהיה שיך מזה מעשר לצדקה. ג. בכל משך הזמן הזה יכתב בהפנקס כל הנתינות שיוציא על צדקה, ויוכל לכלל בהחשבון של המעשר, כל מה שרגיל לתן בביתו לעניים, אפילו איזה פרוטה, וינכה כל זה לבסוף מהמעשר. ד. אם לעת החשבון יראה שיש עדף בהמעשר על מה שהוציא, יראה להפרישם ולחלקם תכף. ואם אין מזדמן לפניו כעת האנשים, שבדעתו לתן להם, יכול להשהות העדף מהמעשר אצלו, עד שיזדמנו לו, ואין מכרח לחלקם תכף, ומתר לעת עתה להשתמש בהמעות לעצמו. אך כשיזדמנו לו האנשים, שרגיל לחלק להם מזה, מחיב ללות ולשלם תכף. ה. אם ימצא שהוציא על צדקה יותר מהמעשר, יש אומרים, דיוכל לנכות זה לבסוף מהמעשר של שנה שניה, ויש מחמירין בזה. על כן טוב לעשות כאשר כתבנו למעלה, דהינו, שיתנה בפרוש בתחלת קבלתו את מצות מעשר, שיהיה יכול לתת מעות לצדקה, על סמך שיגבה לבסוף ממעשר מתי שיזדמן.

ג. והנה כל זה טוב, אם יש לו עסק פרטי, שיוכל לכתב הרוח שמזמין לו ה' בכל פעם; אבל אם הוא איש חנוני, כמעט אי אפשר לכתב בכל פעם את מעט הרוח שמזדמן לו. על כן העצה לזה, שבכל שנה יעשה חשבון מסחורותיו דרך כלל, וחשבון פנקסו השיך להעסק, וידע את מה שנתוסף לו. גם יחשב לערך את חשבון הוצאות הבית על מזונותיו ומלבושיו, שהיה לו במשך הזמן הזה; ולעמת כל זה יחשב מה שכתוב בפנקסו, שהוציא על צדקה, גם כל עניני צדקה שרגיל לתן בתוך ביתו לעניים. ויתנה כל זה בתחלת קבלתו את המצוה, שיהיה יכול לשער בכל ענינים אלו לפי דעתו בערך ולא בצמצום.

גם מירושה צריך לתן מעשר (אליה רבה בסימן קנ"ו ס"ק ב').


+ הוסף תגובה חדשה
תגובות:
Loading בטעינה...

Go Back  Print  Send Page
+ שלח משוב
 

מתימן יבוא הישיבה המרכזית לבני עדת תימן. ירושלים רחוב תרמ"ב 6. טלפון: 02-5812531    דוא”ל: email: mtyavo@gmail.com פקס: 077-4448207 חשבון בנק הדאר: 4874867
מבשר טוב - ת"ת לבני עדת תימן רחוב אבינדב 22 ירושלים. גני ילדים רחוב ארץ חפץ 116 כניסה ד ירושלים.  
 
 
דוא”ל: email: mtyavo@gmail.com
לייבסיטי - בניית אתרים